בן שנה וחצי, לא רוצה לאכול לחם. אוכל יפה מאןד בארוחת ערב ביצים, ירקות, נותנת לו גם קרקרים, קורנפלקס או פריכיות כדי שישבע. לא מוכל לאכול לחם ולכן כשהולך לישון אני משלימה לו עם תמל כדי שלא יהיה רעב במשך הלילה.
אני רוצה כבר להפסיק עם התמל. סתם משמין לדעתי והוא שמנמן גם ככה.
עצות?
אם הוא אוכל את כל מה שכתבת, לא חייב גם לחם.
לי יש בעיה עם בן 4.5 שלא אוהב לחם, ואין לי מה לשלוח לו לגן.
מאחרי פסח של שנה שעברה עד מתישהו אחרי החגים, עד שנגמרו כל המצות.
מחכים לפסח לחדש את המלאי.
תנסי לפורר לו לחתיכות ממש קטנות את הלחם לתוך יוגורט או מעדן
אצלי הייתי חותכת חתיכות לתוך בלילה של ביצה ואז במחבת כמו לחם מטוגן אבל שלא מרגישים את הלחם
או למשל לטבול את הלחם בממרח שהוא אוהב אבל שירגיש יותר את הממרח מאשר את הלחם
ככה עשיתי לו ולאט לאט הוא יותר ויותר אהב את הלחם
היום (בן שנה ו10 חודשים) אוכל חופשי לחם, פיתה, לחמניה, חלה
אפשר פחמימות אחרות.
פסטה, פתיתים, בטטה, תפוח אדמה.
ואם מותר להוסיף, אני חושבת שצריך להיזהר מחשש להשמנה. בטח בגיל הזה. הרבה תינוקות שמנמנים בגיל הזה, זה לא מעיד על משהו לא בריא. זה חלק מהגיל.
במה שקשור לאוכל לגביו עדיף לשאול איזה אוכל יהיה לו הכי בריא ומזין, ולא איזה אוכל לא ישמין אותו.
לחם מיותר לחלוטין, הכי טוב בלעדיו...
אפשר להוסיף פחמימות לא מעובדות כמו מרק עם קטניות
או גריסי פנינה שמבשלים בדומה לפתיתים וקל לילדים לאכול לבד..
לביבות ירק עם קמח איכותי בלביבות...
לחם זה מאכל מעובד וככל שממעיטים ודוחים את האכילה שלו, הרי זה מבורך.
יש ילדים שלא מסתדרים עם המרקם של הלחם
ואם הוא אוהב מצות אז כנראה שאוהב מרקם קשה יותר,
אז הייתי מציעה לעשות מהלחם טוסט-צנימים
או לתת לחם קפוא.
אפשר גם לנסות לחמניות גבינה (יכולה לתת מתכון פשוט אם תרצי), הן יותר דחוסות מלחם, ושוב - אני הרבה פעמים נותנת מהפריזר ואז זה יותר קשה ופחות גומי..
לק"י
הבן שלי בגילו ובקושי אוכל בערב. הערב לדוגמא אכל גבנ"צ וזיתים. וכרסם קצת תפוח.
אצל המטפלת אועל טוב ארוחת בוקר (הוא דוקא אוהב לחם😅), אבל לא אוכל פירות וירקות חיים. בבית נוגס לפעמים בפירות.
ובארוחת צהריים אוכל כמה כפיות וזהו.
אבל ב"ה הוא גדל ומתפתח, אז חוץ מזה שזה מבעס ילד שאוכל בקושי, זה לא מטריד אותי יותר מידי.
גם שלי לא היו אוכלים לחם. אני זוכרת ששאלתי אם במעון הם אוכלים ואמרו לי שגם לא. אבל התחלתי לקנות את אותו לחם שהיו נותנים להם במעון. באיזשהו שלב התחילו לאכול.
ומאז שנכנסו לגן אוכלים כל יום סנדביץ כמו כולם
שאם הוא לא אוכל אז הוא לא צריך
אני חושבת שהתזונה שלנו מתבססת על הרבה יותר מידי פחמימות ממה שהגוף צריך
כתבת שהוא שמנמן, תנסי פעם בלי פחמימה ותראי אם ישן טוב בלילה.
אני עושה את זה לפעמים בא. ערב, המון ירקות וחלבון והם שבעים ולא. מעוניינים בעוד משהו. יש לציין שבמהלך היום בהחלט מקבלים פחמימות.
משקל
אני כתבתי על המשקל של התינוק כדי שלא תדאג
לא בגלל שזה סיבה להוריד פחמימות.
מודה שאני פחדנית בדברים האלו... לא זוכרת הנחיות מדוייקות של בטרם, אבל נראה לי שהיתה שם אזהרה כזאת... מתנצלת אם אני טועה.
אצלנו בארוחת ערב יש פסטה/ פתיתים/בורגול/פנקייק.
לא חייבים דווקא לחם.
ויתכן אפילו שכשיפסיק עם התמלא, יאכל לחם.
אגב אצלי חלק מהילדים לא נוגעים בלחם.. הכל בסדר
אוכלים דברים אחרים
פסטה, פתיתים..
אנחנו לא אוכלים לחם במשך השבוע בדר"כ....הילדים כן אבל אנחנו לא.
יש הרבה אופציות חוץ מלחם...
וחוצמזה שלחם פרוס אחיד זה באמת לא בריא. סוג של סוכר עם סוכר.
לחמניות, פיתות, חלה פרוסה, פרנות...
לא חסר. גם סוגים של קמחים לא חסר. לחם זה דבר מאוד בסיסי וחשוב בתזונה שלנו כבני אדם
למה? הבסיס זה חלבונים שבונים את השריר, ושומן שממנו המוח עשוי וכל הדפנות של כלי הדם המרובים שיש לנו.
וירקות לויטמינים ולסיבים...
ויש פחמימה כמעט בכל דבר... קטניות, ירקות...
קמח זה דבר מאוד מעובד, הוא רחוק מאוד מהדגן שצמח בשדה ובעיבוד הזה נאבדים הרבה מהערכים ובעיקר אנחנו אוכלים כמות שלא טבעית לגוף...
זה נכון על כל מאכל טחון...
שלחם היה עיבוד קל יחסית.
היום הוא מתועש ומעובד מאוד. זה עובדה... החל מהקמח שמשתמשים ועד לתוספות שמוסיפים לבצק כדי שישרוד הרבה זמן...
התזונה לא תלויה במוצר כזה או אחר, אלא במה נכנס לגוף ומה נותן לו את מה שמאפשר לו להתפתח בוודאי בילדות...
קוואקר?
אפונה תירס שעועית חומוס אדממה עדשים.... לחם ביתי עדיף על פניהם..?
נניח חביתה עם קווקאר ותירס
חביתת ירק עם ירקות בצל קישוא גזר... גם יש בזה פחמימות...
מרק עדשים או חומוס...
מבינה שלהכניס לתפריט בפועל לא תמיד זה פשוט או קל.
אבל השלב הראשון זה לדעת מה טוב ואיכותי בתזונה ואז לשאוף לשם מבחינה מעשית... גם אם לא תמיד מצליחים
עם פחמימות שהם יותר סבבה?
בעיקר בוקר וערב
אבל בלי הרבה עבודה כי אחרת אני יודעת שזה לא יקרה
ובלי חתיכות גלויות חח פשוט הבת שלי לא תסכים שזה אפילו יגע לה בצלחת🙈
זה משתנה מילד לילד
הקטן שלי ממש אוהב למשל ביצה קשה ואבוקדו בלי עין הרע שזה ממש עושה חי עבודה מעולה כי זה שניה וחצי לקלף ביצה ולחתוך אבוקדו... עם מלח ושמז והוא מאושר וזה שיא הבריא
ילדה אחרת שלי אוהבת ממש סלט ירקות חתוך רק שאיתה יותר קשה למצוא מה להוסיף לסלט כמשהו עיקרי שמשביע.
אז לפעמים זה טונה לפעמים זה חביתה בצד
היא ממש אוהבת חביתה עם תירס (מטגנת עם שמז איזה כף/שתיים של תירס משימורים ומעל שמה את הביצה)
אחרת אוהבת ממש לחם ואני לא מגבילה אותה אבל היא אוכלת המוווון ירקות, חביתות, טונה... אבוקדו היא לא אוהבת
לבוקר הילדים שלי לוקחים פרוסות למסגרות אבל כל פעם שהם אוהבים משהו אחר ומתלהבים ממנו אני משתדלת לשים להם בקופסה של הגן/בי"ס במקום הסנדויץ.... זה גם חשוב לגיוון עצמו שהלשון תיחשף לדברים חדשים ולא תמיד אותו דבר (גם הדבר הבריא בעולם צריך לגוון אותו)
לערב זה
ירקות חתוכים/סלט
עם חביתה כלשהי
מלפפון חמוץ משימורים או תירס גמדי או זיתים....
שרי מהמקרר עם שוטפים וחותכים לעצמם
לפעמים חומוס ביתי שאני מכינה
או טחינה
ובחביתות זה העיקר פה, מגוונת אותן ממש... עם/בלי קוואקר, תוספות לבקשתם, כשהם מבקשים וגם עוזרים ולוקחים חלק הם ממש אוהבים מה שהם מקבלים
אני רואה שאנחנו בכיוון סהכ😅
כאילו אבוקדו לא בא בחשבון למרות שאני אוכלת הרבה וזה נמצא בבית אבל כנראה המרקם והצבע מרתיע אותם.
אז לצד הלחם לבית ספר או לגן מה עוד את מביאה? ירקות או פירות בלבד?
וירקות אצלי אוהבים מלפפון, עגבניות שרי ולפעמים פלפלים. לכן קשה לי לגוון עם זה.
והבת שלי לא מוכנה להיכנס לגן לפני שהיא בודקת את התיק ורואה שיש בו רק טוסט ועוגיות. דרמה קווין קטנה😍
ובבוקר לפני שיוצאים למוסדות מה אוכלים אצלך?
דווקא לפני השינה הייתי נותנת דייסת קוואקר למשל. גם משביע, גם מלא בסיבים תזונתיים וגם בריא מאוד. יותר מלחם. בטח שיותר מלחם לבן, או קורנפלקס.
אני לא חושבת שבגיל הזה בכלל צריך לחשוב על אם ילד שמנמן או לא, כי זה הגיל להיות שמנמנים...אבל בכל מקרה תמ"ל לא נשמע לי משמין...
והאמת שיש לי ילד בן שלוש שגם בקושי אוכל בערב. בבוקר הוא אוכל בכמויות (בכיף יכול לאכול על הבוקר שתי בננות, תפוח ופיתה שלימה ואז במעון שוב לאכול אחרי שעה...) ובערב בקושי אוכל. זה הדפוס שלו והוא ב"ה בריא שמח ומפותח עד מאוד
שלי כמעט באותו גיל וגם כמעט לא אוכל לחם.
מה שכן, ראיתי שמאוד אוהב לחם עם ממרח בוטנים (100% בוטנים). כשאני שמה לו את זה הוא יכול לאכול פרוסה וחצי (נותנת לו כל פעם חצי פרוסה מקופלת ובלי הקשה של הלחם). הוא לרטב מלקלק קודם עם האצבע את הממרח מבפנים ואז אוכל את הלחם ומבקש עוד.
יש לי ילד יותר גדול שפשוט לא אוהב לחם לסוגיו. ולמרות כל מה שכתבו לך כאן בשרשור שזה פחות בריא וכו... בסוף הוא סובל מזה. לרוב בנסיעות או מחוץ לבית אין לו מה לאכול והוא נשאר רעב. הוא יכול בבית לאכול סלט ענקי עם תוספות כמו ביצה, טונה, קוטג, זיתים, ואז זה ישביע אותו. אבל לביה"ס הוא לא רוצה סלט. ובטיולים זה גם לא שייך. ובאמת אין לי מה להציע לו (גם קרקרים לא אוהב, גם פרכיות עבות לא)
בבקשה שזה לא יתפתח לדיון של בעד או נגד חיסונים. תנסו להתייחס רק לתחושות ולרגשות שלי.. ואולי להציע פתרונות מעניינים אם עולה לכן
היינו אמורים ללכת הערב למסיבת חנוכה עם הצד של בעלי.
בשבת גילינו בדרך אגב שיש שם בן דוד שהילדים שלו לא מחוסנים והם מירושלים שזה כן מקום שיש בו התפרצות (אם היו מגיעים ממקום אחר שאין בו התפרצות השיקולים היו אחרים, אבל מעניין שיש קורולציה בין מקומות שיש בהם התפרצות לאנשים שלא מתחסנים
)
בקיצור כנראה בעלי ילך עם הבנות שכן מחוסנות ואני אשאר עם התינוקי בבית וזה ממש מבאס להעביר ככה את נר שמיני לבד..
וגם מבאס שמגיעים למסיבה הזו אנשים שלא פגשתי כבר הרבה זמן ויהיה נחמד לפגוש אותם (כמו דודה של בעלי שאני אוהבת ומגיעה מחו"ל) ואני צריכה לוותר על להגיע בגלל זה. ושכבר בן דוד אחד שהיה אמור להגיע מחו"ל החליט כבר לפני כמה זמן לא להגיע בדיוק מאותה סיבה
זה מעצבן אותי שיש לבחירות של אנשים השפעה כזו על הסביבה שלהם😐
מבינה אותך מאוד!!!
שבמילא חצי לא מחסנים
אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית
אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי
אנ י גם חוששת לפעמים
זה לא שלא
אני לא אומרת לך מה לעשות
אני במקומך כן היתי הולכת
כי ירושלים זה עיר גדולה
זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו
ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת
אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר
ולכן באמת ההחלטה היא שלך
אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..
ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו
אני יודעת
ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות
זה עניין של ניהול סיכונים.
אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה
שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק
הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים
אחד לא אוהב בננה, אחד כן
הם התרגלו לעוגיות של חיות על הבוקר או ביסקוויט או עוגה משבת.
יש עוד רעיונות יותר בריאים וגם משביעים וגם שילדים אוהבים???
תודה!
פרי (אני דואגת שיהיה מבחר)
דייסה (שיבולת שועל דקה, טיפה מלח, מים רותחים, חלב וחורי טעם כמו דבש/קינמון/רסק תפוחים)
פרוסת לחם
שימי לב שיקח זמן להרגיל אותם שכבר לא מקבלים ביסקוויט. צריך להכין עתודות כח בשביל השינוי
היום בעיקר שטויות (קורנפלקס, בייגלה, ביסקוויטים וכו').
המתוקים שלי חוגגים תיכף חלאקה + גיל שנתיים. הבת יומיים לפני טו בשבט והבן חלאקה גיל 3 יומיים אחרי טו בשבט.
בעלי מאוד רוצה לשבת עם המשפחה המורחבת (אחים אחיות סבתות גדולות) ולחגוג להם יחד בטו בשבט. זה גם הזמן שכולם בבית בד"כ.
אבל אני לא מוכנה. רוצה לעשות משהו משפחתי מצומצם וזהו.
מה המניע שלי? בטו בשבט בדיוק לפני 16 שנים ילדתי את הבת הבכורה בלידה שקטה. ממש בליל טו בשבט. הקטנים נולדו בתאריך סימבולי צמוד ממש לטו בשבט ולא עשינו כלום.
הימים האלה בשבילי זה סוג של אבל ואובדן- ובמקביל כמובן צמיחה והודיה על הקטנים שנולדו.
בקיצור לא מוכנה לעשות להם כלום עכשיו, מה לעשות שקשה לי, לא יכולה להשתחרר מהתאריך הזה ומניחה שזה ילווה אותי עד סוף חיי גם. אף אחד לא מבין אותי ונשארתי בודדה בקטע הזה כי כולם שמו את זה מאחור. כן חוגגת ימי הולדת שלהם אבל בקטנה. לא רוצה לחשוב כרגע על בר/בת מצווה כי יש עוד זמן.
בקיצור להענות לדרישה של בעלי או להקשיב לעצמי ולא לעשות כלום? הוא מגיע ממשפחה שכל דבר חוגגים ועושים עם האחים והאחיות לכן חשוב לו
נכנסתי לסוג של אי נעימות מול בעלי שלא מבין מה אני עדיין תקועה בעבר (ולכו תסבירו לו ...) ומצד שני הוא צודק מה הילדים אשמים,
3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים
גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים
1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?
2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום
3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?
שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות
גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום
אם בעלך רוצה לחגוג בגדול
אולי שהוא יארגן את המסיבה
אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה
נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו
כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע
(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)
(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר
עשינו את האירוע בלי חשק בכלל
אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד
בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות
ושמחתי שלא ביטלנו אותו)
א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום
הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך
שנו כבר עבר זמן אז ,...
ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים
ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף
או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..
ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..
רק מה
לא חייב באותו היום שמאוד רגיש
לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי
לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות
וגיל 3 היתי עושה חלאקה
גם חלאקה אפשר פשוט יחסית
אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם
אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית
נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).
לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.
היית בטיפול סביב האובדן?
(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)
הרבה כוחות, יקרה❤️
קודם כל חיבוק גדול
אני לא מדברת מנסיון
ואני מטבעי שכלתנית יותר
אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי
אז בסוף זה מה שנכון לך
1. אני לא חסידה גדולה של טקסים
וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו
2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)
3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה
4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)
אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות
אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים
ולשם צריך לשאוף
יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה
16 שנה זה תהליך ארוך
אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור
ובסוף בסוף בסוף
את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר
ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב
הלוואי וירבו השמחות במעונכם
והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות
אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.
אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך
מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.
קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך
ליבי איתך
דילמה בנושא כואב כל כך
אני הייתי שואלת מה את מרגישה?
אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?
ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?
ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?
זה סתם שאלות שעלו לי
לא פשוט בכלל
❤️❤️❤️❤️
להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.
ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.
זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר
ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ?
בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.
אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.
אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?
אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר
יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.
בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.
יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.
כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.
אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)
ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.
כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.
בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.
אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.
שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.
אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,
נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?
כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)
אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.
אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.
ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,
אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..
כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.
אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.
ילדים בני 10-14. פתוחים להצעות
יש באולינג באזור?
אזור תחנה מרכזית, אפשר גם לכיוון שוק מחנה יהודה
אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.
מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..
לא הכי הכי קרוב...
ילדים נכנסים חינם
ואני אומרת!
תודה לך ה' כי שום דבר לא מובן מאליו!!!!!
ועדיין מרגישה קנאה כלפיי נשים שעוברות את ההריון בנחתתת, בשקט, בלי לרוץ לבדיקות, יכולות לעשות פדיקור מניקור, טיפול פנים, לקנות דברים לעצמם בנחת ולא כמוני רק בפחדים של איך תהיה הלידה ואם הוא יתהפך או לא.
מקנאה בכאלה שיכולות לבחור בית רפואה לפי האוכל או לפי חדר פרטי או לא ואני מתחננת שיקבלו אותי אחרי קיסרי ויתנו לי צאנס
והכל עובר בלחץ של מילואים ולבד וריצות
גם אני רוצה נחת
תודה ה' על הכל
ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...
ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!
ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.
יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית
שמכירה נשים שילדו גם ככה
אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי
שבוע טוב וחודש טוב!
מחר בע"ה נדליק נר שמיני של חנוכה. מניחה שרובכן, כנראה, מכירות את סגולת הנר השמיני. שנה שעברה ניסיתי לראשונה את הסגולה (שאישית לא הכרתי לפני כן, ולכן חשוב לי לפרסם עבור אלה שכמוני פחות מכירות). אז אני חוזרת לפרסם את הנס וממליצה לכולן לנסות, כי מקסימום זה יתגשם..
חשוב לי לציין, שתוך כדי שכתבתי את הפתק, ידעתי שהקב"ה יודע מה נכון וטוב לי, גם כשאני לא רואה את זה, ולכן הכנתי את עצמי נפשית שלא בטוח שהבקשות שלי יתגשמו. מציינת את זה, כי ראיתי ברשת הרבה שהתאכזבו, אז בעיני כדאי להתכונן נפשית ולחזק אצלנו את האמונה שבורא עולם יודע מה נכון לנו גם כשקשה (כותבת ומנסה לחזק גם את עצמי בזה תוך כדי..) ולא לצפות שכל הבקשות יתגשמו, אלא לבקש כתפילה ומתוך אמונה שהקב"ה מנהיג את העולם.
השנה בנר ראשון התרגשתי מאוד לקרוא את הפתק שהטמנתי שנה שעברה וזה היה שווה רק בשביל הרגע הזה. קולטת מה קרה וכמה עברנו בשנה האחרונה, באופן ציבורי כעם ובאופן אישי.
ולגבי הבקשות, אני מרגישה שהקב"ה שמע את התפילות שלי ושראיתי ישועות, גם אם הדברים התגשמו לא בדיוק בצורה שדמיינתי.. קצת קשה לי להסביר למה אני מתכוונת, אבל שנה שעברה הייתה לנו התמודדות מאוד לא פשוטה והבקשות היו קשורות בין היתר להתמודדות הזו. אז אמנם ההתמודדות הזו עדיין קיימת והיא לא נעלמה ולא נפתרה, אבל הבנתי שהתקדמנו המון, ובקשות קטנות שקשורות אליה - התגשמו ב"ה!! ולמרות שיש לנו עוד דרך לעבור, התרחשו ומתרחשים ניסים לאורך כל הדרך. לי, באופן אישי, זה ממש חיזק את האמונה ואני מרגישה שהסגולה הזו גרמה לי לעצור ולראות את זה.
בקיצור, אני חזרתי כדי לפרסם את הנס ואת הסגולה ולהציע לכל אחת מכן לשבת מחר מול נרות החנוכה, להתפלל, לבקש, להטמין פתק בחנוכיה ובע"ה תחזרו שנה הבאה לפרסם את הנס שלכן ❤️
בכל מקרה, אין לכן מה להפסיד..
וכמה מרגש לשמוע את פרסום הנס שלך ❤️
ב"ה שתזכי לעוד ועוד ניסים ונפלאות וישועות גדולות במתיקות שלמה 🙏
אני אעשה גם בע"ה.
שתראי עוד ניסים
ילדים מתקשים לפעמים להבין מציאות מורכבת
והםתק/סגולה/אמונה , בטח כשנניח לא הכל מתקיים
יכול להיות קשה להכלה.
זאת רק דעתי ואין לה שום ביסוס
תמיד בתקופה הזאת הרשתות למינהם מלאות בבנות (בעיקר) שמספרות את איך שהבקשות שלהם התמלאו, והרבה פעמים זה קשור להריון ולידה.. בתור מטופלת פוריות, אני יכולה להגיד שהקבוצות של מטופלות בתקופה הזאת מלאות גם בסיפורים על בנות ששמו פתק אבל לא התגשם להם.. ואת כל ההאכזבה שלהם, והכאב לראות בלי סוף סיפורים על כאלו שכן התגשמו להם התפילות.. אז לשים לב כשמפרסמים שיש כאלה שזה רגיש להם, וכל שזה רק סגולה ולא מבטיח כלום.. גם לפעמים זה נותן הרגשה שכל מה שצריך זה לעשות את בסגולה הזאת וזהו, הכל מתגשם (ואז מחשבות שהיו לי בכל מקרה, מה, אולי בגלל שלא עשיתי את הסגולה אני לא נכנסת להריון?) אז גם כשמפרסמים חשוב לשים לב שזה לא פיתרון קסם או הבטחה להצלחה..
וכל מי שעושה את הסגולה, לחשוב על זה גם..
עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04
זהו יום מיוחד שמסוגל לתפילות וישועות גדולות.
כל אחד בדרכו שלו
קראתי מר' אלימלך בידרמן. כתוב בתהילים: (צ"ב, ז')
"איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת"
אומר ר' אלימלך שאדם שלא מבין את "זאת-חנוכה" הוא כסיל ובער....
והאריך על כך עוד הרבה
וסיים במילים "בזאת אני בוטח".
אינני יודעת את מקור הסגולה להטמין פתק בחנוכיה
גם אני מצאתי פתק שלא זכרתי שהטמנתי מלפני שנתיים
וב"ה אכן תפילתי התגשמה.
אבל צריך לזכור שהסגולות נועדו בשביל לעורר את הלבבות לתפילה
ולנצל את היום המיוחד זאת חנוכה לתפילה ולתחנונים במיוחד ל"בניי ומזוניי"
בשורות טובות
שיתקבלו כל התפילות לטובה
והרופאה נתנה טיפות מסוג אחר.
אולי גם אצלכם יעזרו טיפות אחרות.
ואם הוא מצונן, יכול להיות שזה חלק מהצינון, ולא דלקת.
שדלקת עיניים עוברת לבד, באמת ראיתי את זה על הילדים שלי, לי, שאני לא ילדה היתה דלקת עיניים שפשוט סבלתי ממנה, הביאו לי משחה בסוף
אם את רואה שמחמיר או לא עובר, תחזרי אל הרופא, אולי ייתן לך סינטומצין, זה עוזר ממש
אז לצערי אני צריכה לעבור גרידה מחר בבוקר, עובר שלא התפתח
שבוע 10
ופתאום עכשיו התחיל דימום חלש האם זה אומר שלא לגשת לעשות גרירה מחר?
זה יקרה טבעי?
אני ממש חוששת שיקרה טבעי מניסיון קודם שלי שהיה כואב ממש ואני רוצה להמינע מזה.
מה מצפה לי הלילה?
אני רק רוצה לדעת האם להתנהג כפי שביקשו ממני ועגיין לגשת לגרידה מחר או שכבר לא רלוונטי
פליז עזרה ממי שמבינה בזה
תודההה
מה בעצם את מתלבטת
אם ללכת עכשיו למיון?
אני חושבת שבאמת אין כ"כ מה לעשות עכשיו חוץ מלחכות למחר בבוקר ולקוות שלא יצא לבד
ולעבור את הגרידה כמתוכנן.
אולי אם תקפידי ממש לשכב כל הזמן עד הגרידה זה יעכב במידה מסויימת.
חיבוק גדול ושיעבור בקלות.
היא האם זה שהופיע דימום אוטומטית פוסל את הגרידה?
זאת אומרת אם מחר כשאגיע ואגיד שהתחיל דימום יסרבו לבצע גרידה?
כדי לא לעשות סתם גרידה אם כל התוכן יצא.
הרבה נשים מגיעות מדממות לגרידה
