זאת לא יראת שמים זה עבירה על גזל!

ושילך עם זה לרב שהוא סומך עליו.

אני מאמינה שאם רב יגיד לו שזה לא בסדר אז יהיה לו יותר קל לכעוס עליהם...

אני מאמינה שבעלך טיפוס שאוהב לדון לכף זכות אבל כמובן שכל דבר בגבול!

של השוכר

כמו הכחשה כזו

באסה אבל הוא צריך להתפכח

תתקדמו עם זה לדעתי, חבל

תכף פסח ואז גם הוא ירחם עליהם כי פסח וכו וזה מובן אבל צריך לפטר אותם מאמי

עכשיו השוכר טס לחו"ל לשבוע בלי הטלפון שלו כדי להשיג כספים (אמן שישיג ושנקבל אותם!!!!!) אז אי אפשר אפילו לדבר איתו...

והעיקר הוא הבטיח לנו שעד הטיסה נקבל 10 אלף.

בדיוק אמרתי לבעלי שעוד מעט פורים ופסח, ובטח הירא שמיים הזה צריך לקנות את המצות הכי מהודרות שיש, אז איך בדיוק הוא ישלם לנו??

יש לכם איזה מנופי לחץ להפעיל עליו? לדבר עם אישתו? הרב שלו?

שזו חופשה משפחתית?

האמת נשמע תמוה שאדם פרטי טס בשביל תרומות חייבת לומר

אבל מקווה שיחזור. ועם הכסף

אני יכולה לדבר עם אשתו אבל זה לא יעזור. אין לה מושג בזה. 

(דיברתי איתה לפני חודש וחצי. היא הייתה בהלם מגודל החוב.)

איתה אחרי שיחזור אם לא תגיע הישועה

ולבקש להתפנות

אחרי זה לפנות לאפיקים כאלה ואחרים על מנת לקבל את הכסף. דין תורה למשל. אבל קודם כל שייצאו

לרחוב

באמת, אין לי תשובה

השאלה היא אם את צריכה לקחת את זה עלייך, את האחריות לזה שאין להם איפה לגור, ולשלם על זה מהכיס שלך

הייתי מתייעצת עם רב האמת

אישית אני הייתי מבקשת שיצאו. סליחה אם לא פוליטיקלי קורקט

ואגב לכתחילה לא הייתי משכירה בית לכמות כזאת של אנשים, אולי כדאי לפעם הבאה

ולנפשות שאת מגדלת

תלכי עם החוק, הוא במקרה הזה לטובתך

את חייבת להתקדם

גם אם עכשיו הכסף לא קריטי בהמשך אולי תרצו אותו..

בבקשה בשבילי תטפלו בזה!!!

עם חוב כזה נשמע שבסוף גם אתם תכנסו לחוב...

או שהכסף שנאבד לכם אצלו בסוף נחסך מהילדים שלכם.....

אפשר לראות את זה גם ככה.

אתם מממנים אותם במקום את הילדים שלכם

אבל זה מהחסכונות שלנו, אז זה ממש מבאס.

אם היה נגמר לנו הכסף אני מקווה שבעלי היה מתעשת...

אז במקום שלילדים שלך תהיה רווחה כלכלית, הם יצטרכו לעבוד נורא קשה מגיל צעיר כדי לממן לעצמם דברים בשביל שמשפחה של זוג הורים חסרי אחריות, שלא יודעים להתנהל בחיים שלהם, יוכלו לחיות על חשבונכם. במקום להביא כסף לילדים שלכם ללימודים ושיוכלו לחיות נורמלי כזוג צעיר את מממנת 12 ילדים מסכנים שמישהו הביא בחוסר אחריות לעולם.

אני עוקבת אחרי השרשורים שלך וכל פעם נפעמת מטוב הלב והנדיבות שלך שמתבטאים בהודעות שלך.

אבל זה ככ מעצבן אותי

וכל מה שעובר לי בראש במקביל זה שיש אנשים שצריך לעשות להם ניתוק צינורית זרע. שזה לא יאומן כמה אנשים מנצלים אנשים טובים. 

זה 2 תארים ראשונים לילדים שלכם.

זה 2 מכוניות לילדים שלכם.

תחשבי כמה זה כסף שיוכל לעזור להם. 

זמן עד שמוציאים לרחוב

זה ממש לא עניין של מהיום למחר

זה סיפור משפטי ארוך. תתחילו עכשיו כדי שתוך תקופה תסיימו עם זה או שישלם

אגב, לפעמים אפילו רק מכתב התראה מעורך דין מסםיק. מכתב בכמה מאות, תחפשו עורך דין טוב שמץמצא בנושא.. 

אז אני לא יודעת אם שווה להיכנס לסיפור של תביעה.

למה את חושבת שהם ילכו לגור במקום אחר?

בטח עם משכירים נחמדים כמוכם שנותנים להם לגור למרות החובות..

לא בטוח שזה יהיה פשוט כמו שזה נשמע לך. סביר להניח שלא.

לכן תתחילי כבר עכשיו

עם מכתב קצת מאיים.

מסיפורים שאני מכירה מקרוב. מה זה יעזור שיש בית משפט אם המשפחה לא מגיעה למשפט?

אם הם לא מתקשרים ולא עונים? אסור למדינה לבוא לפנות אותם בכח. אסור אפילו לפרוץ לדירה. 

בלי הנתבע? זו אמרה להיות הבעיה שלו אם הוא לא מתייצב. נשמע לי הזוי (אני לא מבינה כלום במשפטים. פשוט מצב שנשמע לא מתקבל על הדעת)

אני גם הייתי בשוק.

מכירה חברים שהיה להם בעיה כזאת, לקח כשנה לפנות את השוכר..

זה תהליך מורכב 

שהם צריכים להביא חצי מליון שקלים על האיחור ושהם צריכים להתפנות. אסור למשטרה לפנות אותם. אין מה לעשות מול זה. אם הם מחליטים שהם נשארים בדירה, הם יישארו בדירה ואין מה לעשות עם זה. החוק פה הזוי. (לא סתם אומרים מאוד להזהר בהשכרת דירות ושיהיו מלא בטחונות וכו,

אבל תסתכלי במה שכתבתי למטה. אני מכירה סיפור מקרוב מאוד ששום דבר לא עזר להם במערכת המשפטית הרשמית.

וככה זה בתי משפט

אחותי מכרה נכס והאדם שקנה חייב לה כסף כבר המון שנים

לא משנה כמה פעמים זכתה מולו בבית משפט היא עד היום לא ראתה את הכסף

ובינתיים רק הוציאה המון כסף לעורכי דין

הוא פשוט לא מגיע, לא מתייצב לדיון, מבקש לדחות את הדיון, פותח בהליך תביעה נגדה (!) רק כדי למשוך את הזמן עוד ועוד ולהתיש את הצד השני

אבל בשורה התחתונה

זה יכול לקחת במקרה הטוב חודשים רבים

ועד כשנה וחצי עד שתצליחי להוציא אותם בכח.

המשכיר יצטרך לעבור הליך משפטי ארוך שכולל כמה שלבים, עד שיום אחד יהיה אפשר חוקית להביא שוטרים עם משאית פינוי.

(בעלי התעסק עם זה פעם אחת עבור לקוח ולקח משהו כמו שנה וחצי)

תבהירי גם לבעלך וגם להם שהסידור הזה לא ימשיך!

ופעם הבאה לא משכירים דירה בלי לקבל את כל הצ׳קים הדחויים מראש! זו אחת הדרכים הכי קלות לוודא שתקבלו את הכסף (גם אם הצקים חוזרים אפשר לפנות להוצאה לפועל).

שיש לנו חברים שגם היה להם סיפור עם דירה שהשכירו לדיירים שהדיירים פשוט לא הסכימו לשלם שכר דירה, לא ענו לטלפון, לא פתחו את הדלת כשהם באו לדבר איתם. עורך דין לא עזר להם. כמעט שנה שהם היו בסיפור הזה והם הפסידו כמוכם עשרות אלפי שקלים.

מה שעזר בסוף (זה הזוי) זה שהם שכרו מאבטח שנראה מאיים, הוא הגיע לבד לדירה ודפק על הדלת, פתחו לו והוא פשוט איים עליהם פיזית- לא עשה כלום, רק אמר להם שהוא שמע שהם לא מוכנים להתפנות ולא שילמו ושאם זה ימשיך ככה יש לו חברים שיבואו לעזור. זה נורא ואיום אבל זה הדבר היחיד שעזר. המשטרה לא מוכנים להתערב בזה כי שוב כאמור החוק לא מאפשר להם. אז זה משאיר בעלי דירות ממש חסרי אונים.

אותו מאבטח הציל אותם.

חוצפה מרקיעת שחקים. זוועה.

יציאה מהנכס

וחבל על הכסף שתפסידו עד אז

שימי דדליין לחזרה מהטיסה, ותתחילי לפעול. 

הוא כבר הפר את החוזה גם ככה בכך שלא שילם..

ואחרי סיום החוזה אף אחד לא מבטיח שייצא.. וגם אז תצטרכי תביעה 

עוד יותר חשוד.

אני חושב. שצריך לשתף אותה גם 

למה את צריכה לשכנע את בעלך? את לא יכולה להרים טלפון לשוכר או לאשתו ולטפל בזה? ה לא דירה רק של בעלך... אני חושבת שאם הטיסה הזאת לא תעזור אז הייתי פונה לאשתו של הוכר ומנסה לדבר איתה שיחת נשים...

וכן, אם זה לא עוזר אז איומים בבית משפט וכו'... 

זה ממש ממש מקום לרב

אולי אם זה יהיה רצון התורה בעלך יצליח לעשות גם צעדים פחות קלים בשבילו ולראות שהשכנים האלו מתנהגים בצורה בעייתית מאוד

זה היה יותר פריקה מאשר התייעצות, כי לא ידעתי למי לספר את המשפט ההזוי והקורע הזה של בעלי...

ממש תודה לכולכן, אתן אלופות ואין עליכן, ובעז"ה הלוואי שבקרוב אבשר לכן שהכסף הגיע!!!

בהצלחה אהובה

שיתהפך לטובה

את לא צריכה לקחת על עצמך צדקה של עשרות אלפי שקלים, זה מטורף.

הייתי מנתקת לגמרי את ההתנהלות שלכם מולם, כי אתם מוטים ולא מתנהגים מולם ברציונליות. זה לא עניינכם כמה ילדים יש להם, מה מצבם הכלכלי או מה יקרה להם בהמשך. נתתם להם צדקה בסכום לכל החיים. עכשיו הגיע הזמן שמישהו אחר יטפל בהם. הם לא יצליחו להשתקם ככה, אתם לא הרווחה.

במקומכם הייתי פונה לעורך דין שינהל את הכל מולם ושאתם לא תדברו איתם יותר. שאפילו לא יגיד לכם מה הם עונים. זה הזמן להיות קרים ורציונלים. אתם צריכים שהם א. יביאו לכם את הכסף. ב. יצאו מהדירה. לא צריך לערבב פה דת, זה פשוט לא קשור לכאן בשום צורה ולא עוזר. סליחה על ההשוואה הנוראית אבל זה מזכיר לי סיפורי רבנים שמטרידים ילדים/אונסים נשים. לא כל מי שעוטה כיפה ואומר הרבה ברוך השם הוא צדיק. ובמקרה הזה זה נשמע הפוך. הם מנצלים את הצדיקות האמיתית שלכם ומשתמשים בקרבה שלכם לה' לעשות חטא. זה הזוי. די, תתנקו מזה רגשית. זה לא שלכם . 

לא כתבתי את זה כי אני מבינה שזה מורכב זוגית

מצד שני

פותחת יקרה

זה החיים הכלכלים שלכם

וזה לא צחוק

ובאיזשהו מובן זה בהחלט יכול להשפיע גם על החיים האמיתיים אחכ

וחבל שתפסידו ככ הרבה רק כי אתם תמימים (וכנראה גם צעירים) כל כך.....

מבינה ממש את המורכבות הזוגית

כי את כן מבינה מה קןרה

אבל בעלך באמת מתוק וצדיק ותמים

לכן מציעה

חכמת נשים בנתה ביתה

זה שאת לא רוצה לגרום לבאגן זוגי זה הכי חכם שיש

מצד שני תפעילי את כל החושים שלך איך לגרום לבעלך להבין שיש כאן בעיה אמיתית אמיתית...

ושאתם עניי ביתו

ורווחתכם הנוכחית והעתידית קודמת לרווחת חיי אנשים רעים שמנצלים אתכם

אולי רב שמשמעותי לו- תלכו להתייעץ איתו

או חבר שהוא מעריך

או כל דבר אחר שיגרום לבעלך להבין מה קורה....

כי המשל עצימת העיניים יכולה להביא למקום שתצטערו עליו ממש ממש בהמשל וכבר יהיה אולי מאוחר יותר מדי...

אז רק רק באהבה

ומתוך כבוד מלא לבעלך

אולי תחשבי על זה, ותבקשי מהשם חכמת הלב של אישה לדעת איך להסביר את זה ללב שלו שיכנס לו ויפעל...

אני גם עוקבת אחרי השרשורים שלך ורוצה להגיד לך שאני מאוד מבינה אותך.

לא מסכימה עם ההתנהלות שלכם

אבל כבעלת דירה אני ממש מבינה את התחושה שאתם לא יכולים לגרש אותם.

ובאמת אין לי עצות (את כל העצות כבר אמרו לך) אבל רק שולחת לך הרבה כוחות

הלוואי שתצאו מהסיפור ביש הזה במהרה.

חנק בעלך 🤣

אם זה לא היה עצוב... וגו

היה לנו פעם קרוב משפחה שהיה חייב לנו 17 א''ש

הלוונו לו כמו זוג צעיר בלי להבין מה ההשלכות

הוא הבטיח להחזיר אחרי חודש מה שלא קרה..

בעלי בנאדם ממש עקשן

התקשר אליו פעמיים ביום

שיתפנו קרוב אחר על ההלוואה הוא צחק עלינו בפרצוף שבחיים לא נקבל את הכסף

בעלי המשיך יומם וליל לחייג אליו עד שנמאס לו והוא החזיר..

אולי גם אצלכם זה יכול לעזור

ולגבי בעלך, האמת לא נעים לומר אבל צחקתי צהתגובה שלו

מצד שני ממש מתמלאת העצבים אץעל אותו שוכר, ככה שלא נשאר לי מקום בלב לחיוך ...

אמאל'ה עד לאן מגיעה החוצפה האנושית. מינימום של בושה.

קרוב אחר ששיתפנו אותו בפלונטר

צחק עלינו ואמר שלא נקבל..

בעלי החוב לא צחק

פשוט כמו שלא ענה

עד שמתישהו נמאס לו והחזיר

שרחמנות זו תכונה יהודית.

זה שהשוכר מנצל את זה, זה מגעיל.

בעלך ואת בנ" א טובים ורחמנים. שזה לא יגרום לך להעריך את בעלך פחות, אלא להיפך, דווקא יותר.

תזכרי תמיד שהם הלא בסדר ולא אתם.

זה לא סותר את זה שצריך לנסות ולקבל מהם את הכסף שמגיע לכם בצדק

בהצלחה

מה המחירים שאתם יכולים לשלם ואיפה עובר הקו האדום

כי כרגע אתם לא מובילים ובעמדת כח

אלא יותר מובלים מהאף.

כמה שאלות.

אני שמה בצד את הסכום שחייבים לכם עד היום, אתם צריכים לקחת בחשבון שלעולם לא תראו אותו, אתם יכולים לעמוד בזה?

ועכשיו לעתיד...

אתם יכולים לעמוד בחוב העתידי- כי הנחת היסוד שצריכה להיות לכם היא שאתם גם לא תראו את הכספים העתידים להיכנס מעכשיו שהם יעזבו את הדירה... אין סיבה שמשהו ישתנה

אתן, ממש צודקות שזה הכסף של הילדים שלנו...

השוכר אמר שהוא יחזור בערך בפורים. אם אז הוא לא יביא את הכסף אני אתקשר שוב לאשתו.

אנחנו באמת כאלה אנשים עדינים, אנחנו פשוט לא יודעים איך להתמודד בסיטואציות האלה.

אני אגיד לכן מה הקטע, שמאז שהם נכנסו לדירה תמיד הוא שילם בעיכובים של חצי שנה, בגלל זה בעלי אמר שבטוח גם עכשיו הוא ישלם (למרות שעכשיו העיכוב כבר גדול יותר.)

חיבוק לך על ההתמודדות הלא פשוטה הזו שקיבלתם.

בגלל שכתבת שאתם אנשים עדינים אני חושבת שכדאי שתעבירו את זה לטיפול של מישהו מבחוץ שיעזור לכם. זה יכול להיות גם מתווך או מישהו מהמשפחה שאתם סומכים עליו. אבל לפעמים צריך לדעת איפה אתה לא מצליח ולעשות האצלת סמכות ולדעת לקחת ולקבל עזרה... אפילו בשביל הזוגיות שלכם כי נשמע שזה יושב שם ולא עושה טוב (בצדק, זה נושא סופר טעון). יכולה להגיד לך שאנחנו בשביל השכרת הדירה שלנו לקחנו תמיד אנשי מקצוע שיעשו בשבילנו. כי אנחנו לא יודעים להתמקח, לא יודעים לעמוד על שלנו, מאוד וותרנים... כל אחד צריך לדעת במה הוא טוב ומה עדיף לשלם לאחרים שיעשו בשבילו😅

שיאיימו?

כי באמת זה נראה שטוב הלב שלכם בכלל לא מתכתב עם הונאת הדברים של הצד השני.

במקרה שלך כן הייתי פונה במקביל לעו"ד\הוצל"פ\גורם אחר שיכפה עליהם לצאת

ולא משאירה א המצב באוויר.

בכל מקרה זה לוקח זמן.

תבקשי מבעלך רשות שאת תפני לאפיקים האלו בינתיים שהוא נותן להם פס להמשיך ככה.

אני חושבת שהתסכול שלך נובע מזה שאת לא רוצה לקחת מבעלך את השליטה במצב, ומצד שני גם לא יכולה לראות את הגזל הזה.

לדעתך הוא יסכים שאת תפעלי בצורה שונה?

וכשאני לא סומכת עליו...

הוא די לקח את זה קשה.

יש לי חברה שהיה להם סיפור דומה שהחוב רק הלך ותפח וגם שם היה בעל צדיק ממש שנשמע ממש כמו בעלך...

והם בסוף בפסיקה של רב פינו אותו בכח מבין והפסידו על הסיפור הזה עשרות אלפי שקלים..

אם תרצי תפני אלי באישי ואתן לך את הפרטים שלהם - אולי יהיה טוב שתתני לבעלך לדבר עם בעלה...

לך משהו, באמת מכל הלב ומתוך כוונה טובה. מקווה שאצליח להסביר את עצמי.

קודם כל, הסיטואציה באמת ממש מורכבת ולא נעימה. לא כיף להתעסק בכסף, לא כיף שאת ובעלך לא בדיוק באותו ראש בעניין, לא נעים המצב שבו השוכרים מורחים אתכם ועושים לכם עוול גדול. זה מתסכל ומכעיס מאוד.

מה שכן, אני חושבת שבכל סיטואציה יש לנו בחירה. וממה שאת כותבת אני מרגישה שאולי חלק מהקושי קשור לזה שלא לגמרי בחרת. לא בחרת האם את משלימה עם הדרך של בעלך ונותנת לו להוביל, או שאת לא מוכנה שהמצב הזה יימשך ונכנסת לזה בכל הכוח. ואז את לא פה ולא שם. מצד אחד מתוסכלת מהגישה של בעלך, מצד שני לא רוצה להתערב כדי לא לפגוע, ודווקא ההישארות על הגדר נראה לי הופכת את זה למתסכל עוד יותר.

אני רוצה להתמקד דווקא בהתמודדות עם הפער בינך לבין בעלך. אבא שלי אדם מאוד רגוע, וניסיתי להיות רגועה כמוהו ולקבל בשלווה הרבה דברים. אבל לא הצלחתי, ובמקום זה אגרתי בתוכי הרבה כעס. עד שדיברתי איתו פעם אחת והוא אמר לי דסר חכם "אם מחליטים שמוותרים, מוותרים מכל הלב. אבל אם לא מצליחים, אז לא. זה בסדר גמור גם לא. ואז מדברים, כועסים, מלבנים". להיות בעמדה של וויתור על העמדה שלך זה קשה, ולכן זה צריך להיות רק מתוך מקום ששלם עם זה לגמרי. כי אם זה לא מגיע ממקום שלם, לטווח הארוך זה יוצר יותר נזק. אז אם לא מצליחים לוותא, עדיף להגיד את זה עכשיו ולהתמודד עם חוסר הנעימות, מאשר לצבור תסכול שיכול בהמשך להוביל לתסכול גדול יותר.

ואני חושבת שכדאי עכשיו לבחור. האם את נותנת לבעלך להוביל בלב שלם (שהמשמעות היא כנראה לוותר על הכסף, אבל את מרוויחה את השקט הזוגי). או שאת חושבת שאת לא מוכנה להשלים עם ההתנהלות הזו, ואת מדברת על זה שוב עם בעלך ומבהירה מתוך כבוד מה את חושבת ולוקחת את היוזמה לידיים.

אני לא יודעת מה נכון לכם במערכת הזוגית שלכם, לכל בחירה יש השלכות. אבל עלי מקל שדברים נעשים מתוך בחירה ואני מובילה את הסיטואציה

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

מכירה כמה נשים כאלה

ברור שאין מושלם

אבל זה לא רק באינסטגרם ויש נשים כאלה.

ומותר לקנא אבל מסכימה שלא הייתי רוצה להחליף את החבילה שלי בשלהן. לדעת את החבילה דווקא היה יכול להקל עלי 😉

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.

איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.

מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).

מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).

רעיונות-

-מקלחת טובה

-טיול בחוץ

-קפה ושוקולד מפנק

-לפגוש חברה

-טלפון למישהי שמחזקת אותך

-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך

-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)

-ללכת לקנות פרחים לשבת

וברצינות

אנחנו לא במרוץ

לוקח לגוף ולנפש זמן

ועוד יותר אחרי תקופה משוגעת  של מלחמה

לחזור לעצמם

ממילא

הקצב אחר

הכוח אחר

האיכות שונה.

הכל בסדר!

תנשמי

תכיני לך קפה

תשבי ותשתי בנחת ממש.

הכל

יחכה.

את העיקר של הבית

שזה אומר שאת הכי משמעותית וחשובה

קודם כל לעצמך!

שבת נכנסת בנחת יש עוד שעה לארגן

ואל תדאגי.

תאמיני לי שמאחרי כל צילום באינסטגרם עומדת

שפחה (כן, זאת המילה)

של מצלמה, של מילים, של אהבה, של הערצה,

עייפה

מרוטה

רק מתה להוריד את האיפור

שצורחת על הילדה שרוצה לשחק

לא להזיז את הוילון שהיא מצלמת לסרטון

אז באמת

שאצל כולנו עדיין החג לא באמת יצא

ואצל כולנו יש שגעונות ברמה כזו או אחרת

אבל באמת באמת

את

כמו שאת

את הכי טובה!

יצר כפיו של בורא עולם ❤️

באמת שחיזקתן אותי!

כיף שיש אתכן כי במציאות אין לי חברות שיתנו לי מילים טובות

ובזכותן אתמול עזבתי הכל והלכתי לישון מוקדם יותר.

ממש מעריכה כל תגובה של כל אחת 💗💓💞

אתמול שלחתי את הבנות למסגרות והלכתי לישוווןן.

הבית ערמות כביסה נקיות ומלוכלכות כאחד

המזוודה משביעי של פסח עברה מאמצע הסלון לחדר שלנו כמו שהיא

תשמעי, יש נשים שזה באופי שלהן לתקתק

יש כאלה שהמחשבה על לפרסם את התקתוק נותנת להן את המוטיבציה

שייערב להן. אני לא שם

בס"ד

זה כי אוהלי עם ישראל היו ממוקמים בצורה כזאת שאי אפשר היה לראות מה קורה בתוך האוהל של השני.

וזה מצב של ברכה!

כשכל אחד ממוקד במה שקורה פנימה אצלו,

בלי להשוות את עצמו לאחרים,

בלי צורך להראות לאחרים,

בלי להיחשף לדברים ששייכים לפרטיות של מישהו אחר.

היום אנחנו בדור קצת מאותגר סביב הנושא הזה. זהו דור של שיתוף על מלא, ולא מספיק מבינים עד כמה הדבר הזה פוגע בנו (במי שמשתף כמו במי שרואה).

והתחושות שלך ממש לגיטימיות,

עברנו המון!!! בשבועות האחרונים.

עם הזמן

והניסיון

והילדים שגדלים

ועוד כל מיני פרמטרים כמו גודל הבית וכו'

אפשר להשתפר ולהשתכלל

אבל תזכרי שאת כבר טובה

איך שאת עכשיו

אמא לילדים

ולתינוקת קטנה

שעברה מלחמה!!!

ואת החגים (שזה פרויקט לכולנו)

ושנסעה לחג כי היה הכי טוב לכם

כל זה זה כבר המון!!!

ואני בטוחה שיש בך עוד כ"כ הרבה טוב!

ותכונות טובות!

ואיכויות!

ומעשים טובים!

מה שאת רוצה לשכלל

בע"ה עוד תמצאי את הדרך לשכלל.

עכשיו הכי חשוב

לחבק את עצמינו

להזכיר לעצמינו שאנחנו אלופות

ולטפוח לעצמינו על השכם על העמידה שלנו בכל הימים הטרופים האלה שעברנו ❤️

בעיניי העצבות וחוסר הכוחות ממש הגיוניים כרגע.

אנחנו בירידת מתח רצינית.

(ואם התחושות ימשיכו לאורך זמן, כדאי לפנות לעזרה כמו שאמרו לפניי. כדי שתוכלי לחזור להיות בטוב ❤️).

חיבוק גדול יקרה שאת!!!!

ברור שהכל מציף

והרבה נשים לא הספיקו

רק לא מפרסמות את זה...

מוזמנת לדבר איתי לגבי OCD,

אני מתמודדת מנוסה. 

לנהל מחברת שבו אני כותבת מה אני רוצה מעצמי ואיך אני מתקדמת בזה.

המחברת עוזרת לי לעבור מעולם הדמיון שבו אני "נופלת" לעולם המעשה שבו אני מבינה שכל תהליך מתחיל ביום מסוים, בשעה מסוימת, ועם התמודדות מול הרגע הבא.

הדמיון הוא גדול מהחיים ובמידה מסוימת מנותק מהם. אף אחת לא תראה לך את כל הרגעים הקטנים שקדמו לבית המתוקתק. ואולי גם לא תראה לך את חשבון הבנק שמתרושש בגלל קניות מוגזמות של גלים חדשים ובגדים.

אני יכולה לספר לך שיש לנו חברים שחיים ברמת חיים מאוד גבוהה, ותמיד זה עורר אצלי שאלה, כי לפי נתוני החיים שלהם, הם היו אמורים לחיות בפחות (אנחנו מכירים מאוד טוב).

רק לאחרונה הסתבר לנו שהם חיו עם חובות של כמעט חצי מיליון ש"ח כדי לממן את אורח החיים הזה.

אז אל תתרגשי מפסגות של אחרים. תרצי לך במחברת מה הפסגה שלך, הקרובה, שאליה את רוצה להגיע.

מה עלול להכשיל אותך ואיך את מתכוונת להתגבר עליה.

התיעוד עוזר לנו להבין את עצמנו ולראות את עצמנו ביותר חמלה ופחות צורך להיות תמיד וואו

אני מנסה בדיוק להפחית גם פייסבוק. לא פותחת אינסטגרם.

זה ממכר.

זה הרסני. ברור שיש שם גם טוב. אבל לדעתי הרע מנצח, לפחות אצלי.  

אף אחד לא שולח את כל האיכסה מאחורי הנוצץ. ולכולנו יש.

אני לא אומרת, יכול להיות שנשים הצליחו לתקתק. אבל יש להן אתגרים אחרים מאוד משמעותיים.

אני במקרה הייתי בחמישי חופשי, אז הצלחתי, אחרת לא הייתי מצליחה. פלוס, ה''תינוק'' שלי כבר ילד גדול. לצערי... אז אין מה להשוות, מבינה? הספקים שהם עולם אחר. אבל זה לא מבחירה.

בקיצור הכל טוב ב''ה. אבל לכל משפחה הקשיים שלה. אין שום חוק חובת תקתוק. תעשי מה שנכון לכוחות שלך!! למציאות הנוכחית שלך.

וכמובן כולנו חייבים להיטען כרגע. תנסי לחשוב איך להכניס משהו נחמד לשבוע הבא.

העומס והמתח הנפשי גמרו על הרבה אנשים.  

ואם התחושה יותר כללית ולא עוזבת כדאי לטפל. חיבוק. 

מציג מצב אמיתי ..

אלו "משפיעניות" שדוחפות לסרטונים שלהם על הדרך מוצרים כי הן מקבלות על פרסום כסף והרבה

כל עוקב זה כסף כל סרטון שווה כסף

ובואי גם אם זה אמיתי

לכל אחת יש את הקצב שלה וזה הכי בסדר .

את צריכה להרגיש בסדר עם עצמך וערן המשפחה שלך ולא צריך להיות בתחרות

זה שיש לך ילדים ותינוקת זה כבר יכול להתיש

שבת שלום 

אצל אף אחת לא וורוד

אנחנו לא התארחנו בחג ואין לנו ממ"ד

תודה לה' יםםם של כביסות

וקטנטנים שצריך להשגיח עליהם באלף עיניים

ועדיין...

איזה הוא העשיר? השמח בחלקו...

רק לשמוח שאנחנו בריאים וחזקים להמשיך במירוץ והכל הכל יסתדר בעזרת ה'.

לאט לאט מסדרים, באווירה טובה. מפעילים מכונה ומתקתקים את השאר ביחד. עם הרבה חמלה.

תשמחי את עצמך עם שירים שאת אוהבת, ספר מעניין לשבת, משחקים עם הילדים, דיבורים מהלב עם בעלך וטיולים בשמש. זה תמיד עושה טוב.

לשבת ליד הים ולשפוך את הלב.

אגב, אני ממש אוהבת את האינסטגרם. מלא דברים למדתי מאחרות.   
 

כביסה תמיד תהיה, שמרי על הלב שלך אחותי❤

או לפחות את מה ששמעת עליו המלצות ונגיש לך.

אפשר לנסות דרך תזונה, עצות כמו לאכול קרקר לפני הקימה מהמיטה וכל פרק זמן קצר כדי שהקיבה לא תהיה ריקה לגמרי. יש עוד מזונות שיכולים לתמוך, שווה להתייעץ עם תזונאית.

לי מאוד מאוד עזר דיקור סיני.

מניחה שיש עוד דרכים להקל. תרגישי טוב! 

ברגע שראיתי שקשה לי לתפעל את הבית, לקחתי.

לא מכירה מצווה לסבול בהריון, ובינתיים לא שמעתי סיבות מוצדקות למה לא לקחת. 

בעצב תלדי בנים זו קללה ולא מצווה. אין שום עניין ומצווה לסבול בהריון ובלידה וצריך להקל בכל דרך אפשרית.

אז ממליצה לך היום ללכת לקנות.

לק"י

לי היו בחילות מציקות, אבל כן אכלתי ושתיתי. ולקחתי דברים בסגנון.

יש שורש ג'ינג'ר, נוזיקס (בי6 וג'ינג'ר).

לקחתי בכל ההריונות חוץ מהראשון שלא היה במודעות

אני לא מצליחה לתפקד אז לוקחת אבל גם על פחות הייתי לוקחת.

בעיניי זה כמו אפידורל, אין מצווה לסבול 

אבל אולי אפשר להשיג בנתיים את הבונגסטה מגמחים או דברים בסגנון.

תקבעי תור טלפוני לרופא משפחה או שתתקשרי לקופה/תשאירי בקשה לרופא באפליקציה.

לבנתיים לאכול דברים יבשים קצת בתדירות גבוהה מלפפונים קרקרים פיתה ריקה גם דברים קרים עזרו לי.

בהריון תאומים הבחילות היו בשיא השיאים וצרבות של החיים משהו לא נורמלי בשלושת החודשים הראשונים ולא לקחתי כלום כי פחדתי שזה יפגע בעוברים

באופן כללי אני נגד כדורים ולוקחת רק שממש אין ברירה אחרת .. התמודדתי עם זה בעזרת מים קרים, קרח ,שקדים ,מלפפון . לא לאכול בלילה לפני השינה

לא לאכול מטוגן ואוכל מעובד כמה שפחות .

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

אגיד גם שהאוכלוסיות שלא מתחסנות םחות מגיעות למוזיאונים לדעתי...

ותודה על העידוד 

לא יודעת אם כדאי או לא

מבחינתי תינוק זה כמו תיק יד, לוקחת אותו לכל מקום שאליו אני רוצה ללכת.

מילא בחדר אחד עם חולה

אבל במוזיאון ציבורי וגדול? הכי לא חשש בעיני

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אני אוהבת סעודות ארוכות, יכולה לשבת לקרוא גם,כיף לילדים, שינוי שגרה

אבל אני הולכת לסעודה וחוזרת הביתה אז זה קצת אחרת

כשהייתי ישנה שם, הייתי פשוט מתעלפת לנוח. ואני ממש אוהבת לישון🤭

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק