רשמת כמה פרמטרים שלא הולכים יחד.

לגבי 3. התשובה היא לא צריך להחליף. אבל יש מעט אפשרויות שמותר בהנקה.

התקן נחושת להבדיל מאיך שמשווקים אותו מתאים גם למניעה קצרה יחסית לדעתי מחצי שנה ומעלה בהחלט אופציה טובה.

יש את האופציה של סרזט את יכולה להתחיל לנסות את זה ולראות אם אין לך תופעות לואי.

אם את לא לחוצה על המניעה אז אולי שקפים יתאימו

איפה אפשר לברר את כל זה?

לא נראה לי שלרופא נשים שלי תהיה סבלנות להסביר....

לפני בירור ראשוני בסיסי של רופא/ת נשים.

אמצעי המניעה ההורמונליים הם תרופות, ומחייבים קבלת מרשם. בדרך כלל מרשם ראשון ניתן לקבל מרופא/ת נשים בלבד, אולם לעיתים ניתן לקבל מרשמי המשך גם אצל רופאי משפחה. הרופא/ה נשים אמור/ה לבחון את ההיסטוריה הרפואית של האישה וגורמי הסיכון הפרטיים שלה לפני החלטה על הסוג הספציפי של אמצעי המניעה ההורמונליים.

פתרון מיידי לפני בדיקת רופא, שקפים VCF.  השימוש בהם מעצבן, והמניעה די מוגבלת ולא ברמה גבוהה של הסתברות שהמניעה תצליח.  (אומרים סביב 70%). 

שקפים VCF

קוטל זרע VCF - לדעת לבחור נכון

גם מניעה הורמונלית מותאמת להנקה כמו סרזט ודומיו וגם התקן הורמונלי/ לא הורמנלי עלולים לגרום לשיבושים.

אם הבנתי אותך נכון - אז דימומי הסתגלות/ כתמים זה לרוב הנשים תופעות הלוואי שיש עם מניעות כאלה, בנוסף להשפעות הורמונליות כאלו ואחרות שייתכנו במניעה הורמונלית, החל ממצבי רוח, חוסר חשק מיני ועוד..

אז צריך לבחור את מה שהכי פחות גרוע כביכול

הכי מהיר להפסיק זה גלולות כי פשוט מפסיקים לקחת. הוצאת התקן אפשר ללכת למוקד נשים אם צריך אבל את לא בוחרת רופא אם זה חשוב לך, או שצריך לחכות לתור הקרוב

הכי לא משבש - שקפים/ דיאפרגמה

שקפים מותרים אך אחוז המניעה שלהם נמוך בדרכ בגלל הגורם האנושי- לפעמים לא מניחים אותם נכון. וגם - מכילים קוטל זרע שעלול לגרום לצריבה עקב תגובה אלרגית. אבל לא קורה לכולן.

וכמובן - עניין החוסר סםונטניות והמחיר

דיאפרגמה - למי שחשוב לה, מצריכה היתר הלכתי. כי זו חציצה בגוף האישה. אחוז המניעה שלה נחשב יותר גבוה משקפים, אפשר להשתמש בקוטל היפואלרגני שלא עושה תופעות. אבל מצריכה התאמה למי שחשוב לה מניעה באחוז גבוה. וגם חסרון של ספונטניות ומחיר

אם כי חייבת לומר שמחיר בעיניי הוא לא ככ אישיו כשרוצים למנוע

בהצלחה!

מכעסי אותי ממש.

למה הכל עליי?

גם כל ההריונות והלידות וההשלכות שלהםת גם כל נושא הטהרה ועכשיו גם המניעה והשלכותיה?

מה חלקו של הגבר בסיפור חוץ מלהכיל? (שזה לא פשוט אבל אני מוכנה להתחלף)

אוף אין לי כח לזה.

אולי כבר עדיף לסמוך על הנקה כמניעה וזהו.

אבל אני יודעת שזה לא חכם, לא בשבילי, לא בשבילנו כזוג ולא בשביל הילדים.

קורה בגוף של האישה

אז זה הגיוני שהיא צריכה יותר לשמור על עצמה שזה לא יקרה בגוף שלה אם היא לא רוצה..

בא נגיד שברור שבזוגיות תקינה אז הגבר והאישה בעניין הזה (בין היתר) הם כמו אחד

וההשלכות של הריון או לא הריון הם של שני בני הזוג אז אנחנו מרגישות שמו הראוי שהגבר ישא בנטל הזה של המניעה

אבל האם אישה שנכנסה להריון "בטעות" תכעס על בעלה?! סביר להניח שלא.. היא רק תכעס על עצמה שלא היתה עם מניעה..

לכל היותר אני מצפה מגבר שיודע שאשתו ללא מניעה טובה ולא מעוניינת בהריון,

אז שלא יתקרב אליה עד שיטפלו בעניין הזה ויהיו מוגנים היטב. וזה יהיה חלקו בנטל.

האחד, הזול והפשוט, לגמרי אסור הלכתית - הפתרון החוסם לגבר. פתרון שיכול היה להיות פתרון מצויין לטווח קצר - במקום הפתרון לטווח קצר המבוסס על שקפים.  

והפתרון החוסם לאישה, דיאפגרמה, אינו נמצא בקונצנזוס הלכתי ונתון לפסיקות שונות.  

זוגות נשואים לא דתיים ובכלל בעולם.

מה שאסור הלכתית משפיע על האישה ועל הזוגיות לא פחות מעל הגבר.

הפתרון השני גם לא מושלם ויש לו הרבה חסרונות.

בסוף אין אמצעי מניעה מושלם וכל אחת לפי הגוף שלה צריכה לבחור ברע במיעוטו

אני לא חושבת שנשים היו מסתמכות רק על זה כדי למנוע בדיוק בגלל מה שכתבתי למעלה. (בא נגיד שאני לא הייתי רגועה עם זה בכלל לא כי אני לא סומכת על בעלי

אלא כי אני לא הייתי סומכת על המניעה הזאת. מספיק שמשהו קטן יתפשל והאשה בדיוק הביוץ והופ.. יכול להיות מזה הריון.)

בסוף ההשלכות של ההריון יהיו על גוף האשה..

מה שכן קשור הלכתית פה

זה שהמניעות האלו גורמות לפעמים לבעיות בטהרה

וזה מה שמתסכל את הנשים

יש גם את הקטע ההורמונלי שהאשה חווה עם המסיעות או התערבויות בגוף אבל שוב זאת הבחירה שלה בין זה לבין הריון שהוא גם 'חוויה' או "טלטלה" לגוף

ועם זאת,במקומך, לא הייתי מנסה להיות צודקת אלא בוחרת להיות חכמה

אם הריון נוסף עלול להזיק לשלום בית, לבריאותך הפיזית/ הנפשית, להוות מכשול בחינוך וגידיל הילדים - לא כדאי להתעסק בזה לדעתי

במיוחד שעד עכשיו לא ניסית.

זה כן עניין של ניסוי וטעייה, וכמעט תמיד זה הרע במיעוטו, אבל הכנה נפשית לכך כמו שאת עושה עכשיו יכולה להקל את המסע

חיבוק

ונכון, לא כדאי לוותר על זה אבל רק מלחשוב על כל מה שזה דורש ועלול לגרום אני נהיית עצבנית ועייפה.

יש לרופא שלי רק עוד שבועיים

ולרופאים אחרים ישש מחר אבל אפשר לקבוע רק אם ביקרתי אצלם בחצי שנה האחרונה ואני לא...

תגידי לנציגה שאת צריכב תור טלפוני להשבוע וזהו הן קובעות לך

השיוך הזה נכון אבל אפשר לעקוף את זה אם קובעים דרך נציגה

המניעה בידיים שלך

זה הרבה מאוד כח (לחיוב ולשלילה)

הן בתזמון, במה שמתאים לך

לכמה זמן וכן- גם האחריות

יש לי הרגשה שלפחות חצי מהנשים- אם היו סומכות על הבן זוג לעניין המניעה - היו פה הרבה יותר לידות צפופות

מחפשת ולא מוצאת פתרון הפיך שתלוי בגבר. לאישה יש מנגנון של מספר שלבים ואפשר למנוע באמצעות כל אחד מהם.

אצל הגבר זה לא עובד ככה.

לפני שהתחלתי מניעה

דיברתי עם חברה והיא הציעה לי נוברינג,

בהתחלה היה קצת קשוח אבל עכשיו התרגלתי וב״ה זה הכי נח ויעיל לי.

אני לא מקבלת כל חודש מחזור

זה בשליטה שלי מותר לחבר עד 4 טבעות.

בגדול הנוברינג מאוד נוחה,

לא משהו שאת צריכה לזכור לשתות כמו כדור וכו

שמה אחת ל3 שבועות ואם רוצה לחבר מוציאה ושמה אחת חדשה.

בהתחלה היה לי ממש הורמונים (עצבנית, עייפה חוסר חשק וכו)

ולאט לאט זה התאזן

יש כאלה שזה עשה להן דימומים בהתחלה.

הפותחת ציינה שהיא מניקה...

בעלי.

היה עדיף שהיינו ממשיכים לסמוך על ההנקה ולהאמין שמה שיקרה זה לטובה. 

זה עניין מאוד קריטי, עד כדי סכנת חיים, היווצרות קרישי דם, אם חלילה יש רגישות לכך , בגלל ההורמונים המופרשים מאמצעי מניעה, גם מנובהרינג.  

2. אם את רוצה כמה שפחות לשבש את המערכת, עדיף מניעה לא הורמונלית. זה אומר - התקן לא הורמונלי / דיאפרגמה (שהיא שנויה במחלוקת הלכתית).

3. בהנקה אפשר גלולות הנקה, התקן הורמונלי או אמצעי לא הורמונלי (כמו שכתבתי ב2). גלולות הנקה לרוב ימנעו מחזור במהלך ההנקה, החיסרון שלהן הוא שהן עלולות לגרום לכתמים. אמצעי לא הורמונלי לא מתערב במחזוריות, אז אם יש מחזור בהנקה, תקבלי מחזור, ואם לא אז לא.

4. כדאי להתייעץ עם רופאת נשים לגבי זה.

5. אין אמצעי מניעה מושלם, ולכל אחת יש סדרי עדיפויות שונים. אז הכי חשוב להכיר, לדעת מה חשוב לך, ובהתאם לזה לבחור

גלולות הנקה זה בהכרח הורמונלי?

הכוונה, אם אני רוצה בהנקה למנוע עם גלולות אין אופציה של לא הורמונלי?

סוג ההורמונים והכמות, משתנים בין סוגי גלולות שונים.

יש עוד דרכים ליטול הורמונים שימנעו הריון: נובה רינג, מדבקות, התקן הורמונלי. אבל גלולות למניעת הריון זה תמיד הורמונים. 

יש הורמונים משולבים, שמכילים אסטרוגן ופרוגסטרון. יש אותם בגלולות משולבות, נובה רינג, מדבקות. באמצעים כאלו לוקחים למשך תקופה מסויימת, מפסיקים לשבוע בערך ואז חוזרים לקחת. מה שגורם לכך שההורמונים האלו מדמים את הפעילות הרגילה של המחזור. כלומר, תקופה ללא מחזור, ואז דימום. הדימום לרוב יגיע בשלב ההפסקה. אבל הדימום הוא לא באמת מחזור שמגיע לאחר ביוץ. ויכולות להיות תופעות לוואי הורמונליות. לרוב לא משתמשים בסוג הזה בהנקה, כי הוא יכול לייבש את החלב. בסוג הזה יש לרוב יותר יציבות מבחינת דימומים וכתמים.

סוג נוסף של אמצעי מניעה הורמונלי, זה אמצעי לא משולב. שמבוסס על פרוגסטרון בלבד. אז כאן כלולות גלולות הנקה, או התקן הורמונלי. באמצעים האלו משתמשים ברצף, ללא תקופת הפסקה. והם לרוב ימנעו מחזור לחלוטין. החיסרון - יש באמצעים האלו נטייה לכתמים, ובמקרה ששוכחים לקחת גלולה, ההגנה יורדת די מהר.

כל פעם שאני צריכה להתחיל לחשוב על מניעה אני מתבאסת ממש! מההתערבות, מההורמונים ותופעות לוואי.

בפועל כל פעם מנעתי עם גלולות (וכן המשמעות של גלולות זה הורמונים), ולא היו לי דימומי הסתגלות, וגם תופעות הלואי לא היו נוראיות (אולי היה קצת חוסר חשק או מצבי רוח אבל באמת קשה לדעת כשאת מניקה ועם תינוק מעייף מה הגורם להם.. כי גם הנקה גורמת לחוסר חשק ועיפות כמובן)

אז רק משתפת, ומעודדת רק את עצמי- שמה שלא תבחרי, בסוף יהיה בסדר, וזאת בחירה! 

מפחיד אותי לקרוא שאני הולכת להכניס הורמונים לגוף שישבשו אותי.

מפחידה אותי ההתעסקות הזאת עם הגוף שלי שמתפקד עכשיו מצויין.

מפחיד אותי שיהיה לזה השלכות כשנרצה שוב הריון.

באמת לא יודעת מה עדיף.

עוד הריון עכשיו (שזה המוכר והידוע) או מניעה שאין נו מושג מה תעשה ולכמה זמן תשפיע.

אבל הכי חכם לעשות שינוי לפי מה שטוב לך/לכם.

ואולי תגלי שההורמונים לא משפיעים עלייך? שההתקן מושלם לך? שאת מפסיקה מניעה ותיק תק נקלטת?

למה לחשוב רק שחור?

אני מאמינה שהרצון למניעה לא עלה סתם.

כנראה שאת/אתם באמת צריכים את זה. לגוף, לנפש, לכוחות, לשאר הילדים..

אז עוד קצת הורמונים זה מה שיחסום אותך מלעשות טוב לעצמך ולילדים?!

אני ראיתי שאמצעי מניעה זה לגמרי ניסוי וטעיה. על כל אחת זה משפיע שונה רק צריך לנסות. ואם לא טוב- להחליף! יש הרבה סוגים.

ספציפית במקרה שלך הייתי הולכת על התקן לא הורמונלי. 

לק"י

אני השתמשתי בסרזט והיה לי בסדר גמור.

אבל אולי כדאי לך להשתמש במשהו לא הורמונלי, אם זה ממש מפחיד אותך.

אני מבינה את הקושי שלך, אבל נראה לי שזה בעיקר בראש שלנו.

האם יכול להיות שיקח לגוף זמן להתאזן הורמונלית במידה ותמנעי הורמונלית? כן, אבל זה לא מחייב וגם לא לכולן 

לי למשל לא היה את התקופה הזו.. 

ולא את כולן זה משבש. יש מלא נשים שמשתמשות במניעה הורמונלית וזה עובד להן אחלה..

אבל לא חייב אותה ואפשר גם התקן למשל

אולי להסתכל על המניעה כעזרה בתכנון המשפחה שאת רוצה ולא כמשהו שלילי יעזור לך להסתכל על זה קצת אחרת

זה יעשה לך דיכאון כי מי ששואלת פה לרוב זה כי יש לה עם זה בעיות.

אבל יש עוד הרבה יותר נשים שמסתדרות עם זה טוב.

אני למשל מנעתי תמיד אחרי לידות.

אחרי שראיתי שהורמונים לא היו חביבים לי, עברתי ללא הורמונים והכל היה מצויין.

לא בעיות בטהרה ולא השפיע על המצב רוח.

הייתי כמו אשה רגילה שמקבלת מחזור פעם בחודש.

ונקלטתי בלי בעיות אח''כ כל פעם.

תאמיני שהריון משפיע על הגוף הרבה יותר ממניעה הורמונלית אפילו אבל בטח שלא הורמונלית..

אני ממש אוהבת את התקופות האלו בין ההריונות שאני בלי הורמונים ובלי הריון. מרגישה נשית, חווה את המחזורית כמו שצריך

יש את הימים של החודש שיש יותר חשק

וזה משפיע טוב על הזוגיות.

הורמונים היה קשוח ולא חזרתי לזה

עם התקן היה לי ניסיון טוב, ההתקנה הייתה קצת לא נעימה אבל שום דבר חריג. לא היו כאבים אח"כ. 

לא קראתי את כל התגובות אז אם רלוונטי לך סקירה כללית על סוגי המניעה, שתבואי לרופא עם ידע מוקדם והבנה אז אני אשתדל לכתוב.

לגבי 4- עדיף לעשות  בדיקת דם, ועדיף להתחיל את המניעה בזמן ווסת אבל לא כל סוג מחייב להתחיל בווסת.

מבינה אותך מאוד!!!

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי

אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות

אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך

אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..

ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.

וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

זה לא שלי יותר חשוב. גם בעלי רוצה לפגוש את המשפחה שלו ומן הסתם יותר ממני

למרות שכרגע הוא אומר שלא מרגיש טוב אז אולי בסוף יצא שבאמת אני אלך🙊

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?

בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

וספציפית לחצבת

זה מסיבה באיזה אולם קטן אז אין חדר שאני אוכל לשים אותו שם.. אחרת זה באמת יכל להיות פתרון נוח

מבינה את ההחלטה שלכם.

וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..

אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?

או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?

אולי זה ירגיע ואולי לא, אבל ירושלים ענקית, וההתפרצויות הם במקומות מאוד ספציפיים ולא בכל העיר, ככה שהם לא גרים או מסתובבים הרבה באיזורי ההתפרצות (שהם מצומצמים) לא הייתי חוששת יותר מאשר אנשים ממקומות שאין בהם התפרצות

של ריבועים קטנים ואני מגלגלת לבפנים את המטפחות. ממש קליל לסידור (סתם לגלגל ולתקוע) ונראה מסודר כי איך לא

ואז אני תולה על זה

זה לא סופר מסודר אבל זה נוח לי וקל ונראה יפה בעיני

כל אופציה שדורשת קיפןל/גלגול לא החזיקה לי

נדמה לי שכבר כתבתי את דעתי, שכדאי ללכת לאבחון מקיף, לא רק אצל פסיכולוג אלא גם אצל רופא התפתחות, הכי טוב דרך התפתחות הילד בקופה.

וכן, כמובן לחזור להדרכת ההורים - זה לא משהו שאפשר לפתור בכמה פגישות. ילד מאתגר לפעמים דורש ליווי במשך שנים...

ורק לגבי זה שבבית הוא מאתגר ובגן לא - זו תופעה ידועה. ולהפך, יש בזה מחמאה להורים, שהילד מרגיש מספיק בטוח אצלם בשביל לשחרר את האנרגיות שלו, ובגן הוא לא משחרר כי אין לו מספיק ביטחון. (יכול להיות כמובן שזה נובע מכך שבגן מצליחים להציב לו סמכות נכונה ובבית לא. מדריכת הורים טובה תדע לעזור לכם לזהות את זה...)

הרבה כוחות!❤️

גם אנחנו שמים לב לזה אצל התאומים שלנו

בכל אופן, אם הייתם בהדרכת הורים בשביל הילד השני, אז בהחלט כדאי עכשיו ללכת להדרכת הורים על הילד הנוכחי. וזה בעצם יהיה על שניהם, כי אי אפשר לנתק אחים זה מזה.

ובהדרכת ההורים תוכלו להתייעץ אם כדאי ללכת איתו לאבחון או לטיפול רגשי...

זה אומר שאת לא בעמדה של מובילה, הורית

ולכן כן, הדרכת הורים

זה כנראה מעגל של היחס שלכם לתגובות שלו שמזין אתכם

פרי (אני דואגת שיהיה מבחר)

דייסה (שיבולת שועל דקה, טיפה מלח, מים רותחים, חלב וחורי טעם כמו דבש/קינמון/רסק תפוחים)

פרוסת לחם

שימי לב שיקח זמן להרגיל אותם שכבר לא מקבלים ביסקוויט. צריך להכין עתודות כח בשביל השינוי

היום בעיקר שטויות (קורנפלקס, בייגלה, ביסקוויטים וכו').

אפשר קרקרים או פריכיות.

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

אשמח לעוד

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.

יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום

אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)

(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך

שנו כבר עבר זמן אז ,...

ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..

ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי

לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות

וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם

אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?

(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)

הרבה כוחות, יקרה❤️

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך

1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו

2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)

3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה

4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף

יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור

ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב

הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.

אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך

(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך

אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?

ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?

ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?

זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.

כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.

אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)

ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.

אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.

ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..

כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

מה בעצם את מתלבטת

אם ללכת עכשיו למיון?

אני חושבת שבאמת אין כ"כ מה לעשות עכשיו חוץ מלחכות למחר בבוקר ולקוות שלא יצא לבד

ולעבור את הגרידה כמתוכנן.

אולי אם תקפידי ממש לשכב כל הזמן עד הגרידה זה יעכב  במידה מסויימת.

חיבוק גדול ושיעבור בקלות.

היא האם זה שהופיע דימום אוטומטית פוסל את הגרידה?

זאת אומרת אם מחר כשאגיע ואגיד שהתחיל דימום יסרבו לבצע גרידה?

כדי לא לעשות סתם גרידה אם כל התוכן יצא.

הרבה נשים מגיעות מדממות לגרידה

קבעו לי תור לגרידה,

הייתי בשבוע 10 פלוס לעובר שהתאים לשבןע 8 פלןס 3

אבל ההפלה התחילה יום קודם. קצת דימומים שיתגברן ויתגברו עם כאבי בטן

אז בעלי לקח אותי למיון לבדוק אם יש מה לעשות גרידה או שהכל יצא.

שבאנו אמרו לי שיש שארית ממש קטנטונת.

ובאמת היא יצאה בהמשך... ולא היה צורך בגרידה.

הפלה ראשונה לקחה לי כמה ימים. התחיל דימום ורק ביום החמישי אחרי הדימום התחילה ממש ההפלה...

קיצר איפשר לדעת. אם הדימום מתגבר ומתחילים צירים וכאבי בטן הייתי הולכת לבית חולים.