יש לי ילדון מתוק בן שנתיים ו4 חודשים.
ויש לי פחד שאולי יש לו בעיה, אולי הוא מיוחד.
מסתובבת עם המחשבות האלה כבר כמה זמן והשבת שיתפתי את בעלי פעם ראשונה ואמרתי לו: אני מקווה שהמתוק בסדר.
וציפיתי שיגיד לי שברור שהכל בסדר ושאני סתם דואגת ובמקום זה הוא אמר: גם אני.
ואז התחלתי לבכות ומאז זה לא עוזב אותי עוד יותר ממה שהיה לפני שדיברתי איתו.
הוא ילד מתוק ממש, יש לו מתיקות לא רגילה יותר מכל האחים.
ילד חכם מאוד עם זיכרון מצויין.
מאוד פעיל, גם בישיבה על הכיסא הוא בתזוזה ומנדנד רגליים.
ויכול לשאול או לומר משהו 300 פעם ברצף.
מה עושים עכשיו?
איך אני משתחררת מהחרדות האלה וממשיכה לגדל אותו בכייף בלי לדמיין את הפרידה שלו ממני למוסד? בלי לדמיין איך ביום אחד הוא מפסיק לדבר? בלי לחשוב על איך אחליף לו טיטול בגיל 10 אם כבר עכשיו זה כל כך מסריח?
אין לי כח לעצמי עם המחשבות האלה ולא מצליחה להשתחרר מהן.
איך אפשר לבדוק את זה בכלל?


