תגיד בכל הזדמנות שיש: אני אוהב אותך.

נניח היא עשתה משהו עבורך או עבור הבית, תגיד: תודה רבה, אני אוהב אותך!

תרגיל את עצמך, סגנון הדיבור שלך בהחלט עשוי 'להדביק' אותה.

רק חשוב מאוד לא לעשות את זה בצורה בוטלת מדי, מחנכת, דווקאית. כי אז זה רק יעצבן אותה...

אגב לגבי נשיקות, אתה מצפה לנשיקות לוהטות כל יום לפני העבודה? ועוד כשיש ילדים? לא יודעת לא נשמע לי שכיח כל כך, בעיני נשיקה קצרה על השפתיים כשנפרדים /נפגשים שוב זה חמוד ומקרב, ויש נראה לי הרבה אנשים שגם זה יותר מדי עבורם, במיוחד אם הילדים בסביבה.. 

אני חושב שנשיקות בלהט זה באמת דבר שעובר עם הזמן רק למצבים אינטימיים יותר (וגם שם לפעמים נעלם) וחבל שכך כי זה כיף.

לגביי הנשיקות- אני לא מצפה לנשיקות לוהטות סתם ככה , אבל גם במצבים אינטימיים זה לא קיים.

ולגביי להגיד לה שאני אוהב אותה וליזום אני- הייתי אומר לה המון, היא לא היתה אומרת, הורדתי מינון, גם לא עזר. דיברתי איתה על זה ואז היתה אומרת יום אחרי "אני אוהבת אותך" ושם זה היה נפסק. ובחצי שנה האחרונה הפסקתי להגיד לגמרי ...ולא נראה שזה מפריע לה.

יש הרבה צורות ביטוי לאהבה, וכנראה אתם שונים זה מזה

בעייה לא ייחודית, לצער העולם

כנראה לא קיבלה המון אהבה בבית הוריה

(או אצלך (במשך תקופה ארוכה))

וזאת הרמה של האהבה שהיא התרגלה אליה

אמא שלה ואבא מעולם לא חיבקו אותה חיבוק חם

וזה הנורמה שלה

עכשיו אם אתה רוצה להעלות את הנורמה שלה

לצרוך (וממילא גם לתת לבן הזוג, ולילדים) יותר אהבה

בצורת ביטוי פיזית, של נשיקות וחיבוקים.

(שאינם דבר שלילי.. כמובא בזוהר מאות פעמים

שהיו מצויות בין החכמים.

ואף מוזכרות לשבח בכמה מאמרים.)

אז אין לי מושג איך תעשה את זה

כי יש נשים שמה שהם התרגלו התרגלו

ואין להם יכולת/רצון/עניין להשתנות ממה שראו

מישהי ממוצא  /רוסי / צרפתי / מרוקאי

מה לעשות יש אופי שונה בכל משפחה

כמו שכתבו הקודמים לי

גם אפשר לאט לאט לאט להרגיל אותה לנורמה טיפה שונה.. וזה מן הסתם יקרה ממילא אם תחיה איתה.

אז אל תתיאש, מן הסתם היא כבר עשתה איזה צעד לנורמה שאתה התרגלת.

והיא לא מה שהיא הייתה בהתחלה

אז אל תייאש אותה, ורק תעריך את זה

כל גרגיר שהיא באה לקראתך

אתה גם לא חייב להגיד לה

היא תרגיש מן הסתם באיזו שהיא דרך

את המשוב החיובי שלך לפתיחות שהיא מסגלת למען הקשר איתך

אכן הגיעה ממשפחה מאוד קרה.שלפני החתונה היא כן ידעה להביע..והרבה ..מילות אהבה כל הזמן.

מרגיש שרימתה אותי..ממש ככה.

לא יודע איך לנחם או מה להגיד

כאילו היא רצתה בעל, הציגה עצמה כבן אדם חם ואוהב...ושנה אחרי החתונה פתאום לא מסוגלת להגיד אני אוהב אותך...או לא מתנשקת במצבים אינטימיים....

ויש כבר יותר מילד אחד?

זאת אומרת שרוב זמן הנישואים שלכם היא בעצם היתה בהריון או אחרי לידה?

אם כן, אז אכן, היא באמת שונה מאיך שהיתה לפני החתונה. אבל זה לא בכוונה, והיא לא צדה אותך. ההורמונים של ההריון והלידה משפיעים מאוד על המון דברים, גם על הרצון לקרבה. גם היא בעצמה לא מכירה את עצמה ככה... 

ההריון לידה

לקחו ממנה כוחות

ועכשיו היא כבר לא יכולה לעשות את עצמה

אלא ויתרה על החלום

וחזרה למצב המוכר לה

באמתלה שההריון ולידה, אז כבר פחות מעניין אותה בן הזוג וההשקעה בקשר איתו

עכשיו משקיעה בתינוק ובעצמה.

הפנתה את העניין שלה לאפיקים אחרים

ועל זה הוא זועק פותח השרשור היקר

וטוען.

סליחה, התחתנו עם חלום מסוים לאהבה מסויימת כמו שהצגת...

ועכשיו כשזה לא מעניין אותך, כי מצאת "בייבי" אמיתי אחר יותר מעניין. או תחום עניין חדש של הריון לידה / קשירת מטפחות / כתיבה בפורומים

/ או ווואטאבר

אז לנטוש את המחוייבות שלך לזוגיות אוהבת עם בן הזוג?

וזו שוב ושוב השאלה

מאיפה העזות של הנשים להפיל את כל האחריות על יצירת התנאים לקשר זוגי נעים על הבעל?

ולהשאיר אותו בפני שוקת שבורה

האם לא התחתנת איתו?

אז מאיפה הוא ימצא אשה אוהבת, אם לא ממך?

למה ברור לך שאת צריכה להיות המקבלת והוא הנותן האינסופי ולכרכר סביבך בלבד?

זו עצת היצר.

אין זו זוגיות, ולא מערכת יחסים תקינה.

זהו דיקלום מתורת הקבלה, שנשים חסרות אחריות משתמשות בו. נקודה.

מן הסתם יצא מהקשרו

ורבי שמעון לא תיכנן שמישהי תשתמש בזה

כדי לברוח ממחויבות הרגשית והנפשית

לבעלה.

בדיוק כמו שבעל לא יברח ממחויבות לאשתו

ולא ישאיר אותה לבדה, בודדה בחיי הנישואין

מכל בחינה נפשית או רגשית

ובעצם מנצל את התגובה הזו כדי לפרוק כל מיני משקעים שיש לך,וקצת איבדת קשר לשרשור הנוכחי...

ולעניין:

יש נשים שלא מעוניינות להשקיע בזוגיות,

ויש גברים שלא מעוניינים להשקיע בזוגיות,

ויש זוגות שמתגרשים, עצוב אך קיים.

מכיוון שהאיש הוא זה שפתח כאן את השרשור, נותנים לו עצות איך להבין את אשתו ואיך לפעול כך שהמצב יהיה טוב יותר, עבור שניהם (וגם אתה כתבת דברים ברוח זו...)

הרי אנחנו לא יכולים לשנות את אשתו, ובעצם גם הוא לא יכול לשנות ישירות את ההתנהגות של אשתו. הוא יכול לשנות משהו מהצד שלו ולקוות שישפיע עליה.

ואגב גם כשאשה פותח כאן שרשור עם בעיות בזוגיות בדרך כלל מציעים לה לשנות משהו במק' המבט ו/או ההתנהגות שלה.

ובנוסף, מה שכתבת כאן לגבי הריון ולידה די מתעלם מחלק קיים ואמיתי של השפעת ההריון על האישה. ולמען האמת די עצוב לי לחשוב על כלה צעירה, שנכנסת להריון וזה מה שבעלה חושב עליה.

אולי בפעם הבאה שתהיה בשליש ראשון של הריון, או בחודשיים שלושה חודשים אחרי לידה, תבוא לכאן לספר לנו איזה כיף גדול זה וכמה רק בא לך לחבק, לנשק ולקיים יחסי מין... 

חוץ מלנסות לפגוע בי אישית

זה שוב ושוב אותו קטע של למשוך כל טיעון אפשר כדי להפחית אחריות

על המצב הזוגי מהאשה, היא מסכנה, היא אחרי לידה..

בסדר בסדר. לא שולל ולא סותר התחשבות בה. וככה גם עשיתי בחיים המשותפים.

אבל מכאן לא תצמח הישועה שלכן.

מלהמציא תאוריות שכל מטרתן

להפחית אחריות מהאשה

האשה מכובדת ביותר.

היא לא מכונה, ולא מסכנה, ולא נזקקת

היא נותנת לקשר מימד שהאיש לא נותן

והאיש נותן מימד שהאשה לא נותנת

מי יותר ומי פחות.

שניהם בחרו זה בזו, וזו בזה.

הוא נתן את הטבעת, והיא אישרה שהטבעת שווה פרוטה.

כל אחד הוא שותף מלא

ולוקח אחריות מלא, על מנת שהקשר יצליח

ולוקח אחריות גם על יצירת התנאים

שיאפשרו לו לתת מענה לצרכי בן זוגו

או בת זוגו, זה לא משנה.

נסה לראות כמה אדם נחמד אתה, אם העירו אותך 5 פעמים בלילה, במשך חודש.

זה לא מפחית מהאחריות שלך אבל אולי יהיה מקום שבו היית מצפה מזוגתך להכיר במצב ולהקל עליך.

להתעלם משינויים חיצוניים כמו היריון ולידה יכול בדיוק לגרום לריחוק כזה, שלא לומר זלזול או מרמור.

אם היא עוברת שינויים עצומים בחיים שלה ואתה ממשיך לצפות ממנה להתנהג כאילו שום דבר לא השתנה (כן למרות שמיליוני נשים הרות יולדות זה עדיין שינוי עצום בשבילה) אז בטח שהייתי מפסיקה לומר מילות אהבה במצב כזה.

כמו שהיא עוברת שינוי עצום היא מצפה ממנו לעבור שינוי בהתאמה ולהיות שם בשבילה.

תחשוב שהיית סתם אחרי ניתוח, מן הסתם היית מצפה ממנה להתחשב בנסיבות ולא רק לנופף באחריות שלך לקשר.

היא לוקחת מניעה?

היא הורמונולית- גלולות/מדבקות/נוברינג זה יכול לגרום לדכדוך קל וחוסר חשק.

אם זה לא קשור למניעה יכול להיות שהיא מדברת בשפת אהבה שונה ממך מומלץ ללמוד על ה5 שפות לאהבה.

ויכול להיות גם שיש עליה עומס רגשי (עבודה/ילדים/קשרים אישיים וכו') שגומרים לה את האנרגיות או 'רק' מעייפים אותה ואין לה כח להתאמץ למשהו שלא טבעי לה.

אבל בגלל שאתה שואל ואנחנו לא ממש יכולים לשנות את האחר ממליצה לך שאם זה לא קשר למניעה

אז ללמוד על ה5 שפות לאהבה, למצוא איפה הבטויי אהבה שלה כן נמצאים וללמוד להנות מהן

מצד שני לשבת לשיחה כנה ולא מאשימה, כדי לומר שוב על הצורך ולנסות למצוא פתרונות.

ויכול להיות שזה ייקח כמה שיחות

וכשהיא מבטאת את האהבה בצורה שכיפית לך לפדבק אותה ולומר/לכתוב לה כמה היה לך כיף, איך זה ליווה אתך לאורך היום, נתן לך כח באיקס, וכו'.

ולהיעזר בסבלנות.

אם זה כן קשור למניעה- אז להחליף סוג.

יכול להיות שבאמת משהו קשה לה, מפריע לה, ואפילו היא לא יודעת לשים על זה אצבע. ואולי זה באמת לא מפריע לה אבל זה לא אומר שהיא לא רוצה אותך.

במיוחד כשכתבת ששנה שלימה היא כן הייתה שם. שנה שלימה אי אפשר לזייף, זה המון. משהו השתנה אצלה.

יכול להיות שאתה צריך לשנות משהו, להתנהג אחרת לידה, לדבר אחרת לידה שיכול לעזור לשניכם.

מקווה שהשיח לא מגיע ממקום דורש שאתה מבקש ממנה לעשות דברים, אתה הרי לא רוצה שהיא תעשה אותם באופן טכני, ברור שזה לא יחזיק.

אתה יכול לשאול אותה מתוך דאגה, מתוך התעניינות, מה היא חושבת על הזוגיות, אם היא הייתה רוצה שמשהו יהיה אחרת, אם היא הייתה רוצה שתשקיע יותר במשהו מסוים שיכול לשמח אותה. להשקיע יותר בזמן זוגי של שניכם- אפילו לצאת לדייטים בחוץ, משהו מפנק שהיא אוהבת.

תראה לה במילים, אבל לא במילים ישירות, שאתה רוצה לעשות לה טוב. בהתעניינות, במעשים קטנים.

יכול להיות שזו שגרה ששוחקת אותה.

היא כבויה.

אבל לדעתי אי אפשר ככה לאבחן מהפורום...

האם היא עמוסה, פיזית או נפשית?

מרגישה שאכפת לך, שאתה דואג לה, מקשיב לה?

(צורות של אהבה שאשה מצפה להן בדרך כלל)

האם יש לכם זמן איכות יחד חוץ מיחסי אישות?

מגע אוהב, סתם ככה? נגיד חיבוק, ליטוף על הגב, דברים קטנים כאלה שיכולים להיות משמעותיים.

בגלל שהבעל לא נענה לחיזוריה

במשך הרבה זמן (סביבות שנה)

בטענה (לא צודקת) שזה לא צנוע

שהיא באה אליו ונוגעת בו וכו'

ואז היא נכבתה וחצי שנה לא הייתה מסוגלת לגעת בו

עד שזה הגיע לגירושין

אני מניחה שגם לה יש ציפיות ממך שלא מילאת.

ואם בגלל זה היא תכתוב פה שהיא לא רוצה אותך, איך זה יגרום לך להרגיש?

הדבר הכי פחות נכון זה להתמרמר ולהתלונן על זה.

הרי אתה לא רוצה "אני אוהבת אותך" קר ויבש וקפוא. אתה רוצה את זה מהלב, נכון? אז תניח לה.

תן לה את המרחב להביע את מי שהיא בחופשיות.

תאמין לי שהיא יודעת שאתה מתמרמר עליה בסתר. שאתה רוצה ממנה משהו שהיא כרגע לא יכולה לתת.

אבל הציפייה שלך רק גורמת למתח. המרמור הפנימי והתסיסה הפנימית שלך רק גורמים לה למתח.

איך היא תוכל להשתחרר אליך אם אתה גורם למתח?

פשוט תניח לזה ותעריך כל מחווה של אהבה מצדה.

אולי כדאי גם ייעוץ זוגי.

ואני חושבת הפוך- אל תהיה דביק כשזו לא שפת האהבה שלה. זה יהיה לה טו מאצ'.

במיוחד אם תהיה דביק כשבפנים אתה צובר מרמור נוסף.

זה לא יעשה טוב לאף אחד.

ותאמין בה שאם אמרת לה פעם-פעמיים שהיית רוצה נשיקות יותר חמות- היא הבינה וזה בראש שלה. לא לחפור על זה.

תאמין שהיא תעשה את הצעד כלפיך, אם תהיה מכבד ומשקיע ואוהב אותה כפי שהיא.

בהצלחה!

כשיש כבר ילדים, ממש לא תמיד שייכת גם לא נשיקה על השפתיים בלחץ של הבוקר.

אם קיבלת הדרכה טובה ואתם בכל זאת תקועים - כדאי ללכת ליעוץ זוגי, שיהיה שייך לפתוח בו, אצל איש מקצוע, את כל המכלול ולא להסתפק בעצות מזדמנות של ניקים בפורום שקראו שתיים וחצי שורות.

עצרתי במילים "מה זו אשה"?

משל הייתה האשה איזה מכונת כביסה

ולא בת זוג שקולה לגבר

שמקיימת איתו מערכת יחסית של שני

יצורים בוגרים שכל אחד ואחד מהם

אחראי ורוצה ומחוייב להצלחה

בתודעה שלכם האשה היא סוג של מכשיר חשמלי

וכל האחריות על הצלחת הקשר לא תלויה בה

וגם היא לא תעשה כלום על מנת שהקשר יצליח

מבחינתה לפרק בכל רגע נתון.

והיא עושה טובה שהיא מתפקדת והמכשיר פועל.

וכל האחריות על הצלחת המשפחה מעניין האיש בלבד.

לא זאת אשה רבותי.

אשה היא אדם נוסף, בעל אחריות.

שרוצה ושותף להקמת בית.

ומעוניין ומרגיש מחוייבות להצלחה

ואם יש צורך לתמוך בבן הזוג, ולהאזין גם לצרכיו

ורק על אשה כזאת נאמר "לא טוב היות האדם לבדו"

כי אם היא מכשיר, אז הוא נשאר לבדו...

שכולם באים לדפוק אותך או משהו כזה.

ההבדל בין גברים לנשים קיים, ולא עוזר להתעלם ממנו.

שוב, גם לאישה כותבים כאן הרבה פעמים שלגבר יש צורת מחשבה שונה ושהיא צריכה להתחשב בזה. זה לא חד כיווני ואין שום ציפיה שגבר יחזיק לבד את הזוגיות. 

נדמה שדווקא אתה זה שמתייחס - לאיש ולאשה - כמכונות. 'התחייבת - תקיים', תוך התעלמות מוחלטת מהמכלול הרגשי והביולוגי. החיים לא עובדים כך.

(אגב, אף אחד לא התחייב לדברים הספציפיים שהפותח תיאר, ככה שגם הטענה הזאת נופלת)

בהצלחה רבה

מצד שני בן אדם רוצה לשמוע שהוא אהוב

מבת זוגתו.

האם הוא צריך להתחנן בפורום

כדי לשמוע את המשפט "אני אוהבת אותך"

מבת זוגתו.

למה להיות קשים ואכזריים לנפש שלו?

זה לא נכון שמעניין את הגבר רק קירבה גופנית

הוא רוצה לשמוע "אני אוהבת אותך"

ועכשיו יקפצו עלי כל המתחכמות למיניהן

ויגידו, אם היא תגיד לו שהיא אוהבת אותו..

אז לא.

תפסיקו עם זה.

אני מרגיש שאני מבטא צער של הרבה גברים

שכבר התרגלו אליו.

הבן אדם רוצה אשה שתאהב אותו

לא איכפת לי איך באיזה שפה או באיזה מינון

העיקר:

אמרת/שידרת לבעלך שהוא אהוב היום?

ואתה, אמרת לבת זוגתך שהיא רצויה ואהובה?

את התשובות אל לי תכתבו בפורום.

תביעו אותן לבן/בת הזוג שלכם.

בהחלט מוכן לכתוב שבהינתן הנתונים שהוא ציין, בלי לדעת את כל המכלול - מצופה בעיני, שאשה תגיד לבעלה שהיא אוהבת אותו יותר.

בסדר, עברתי את המבחן? אתה מוכן להמשיך לקרוא?

כפי שציינתי בהודעה שעצרת - ההנחה הפשוטה היא שיש מכלול שלם. לכן כדאי מאוד לקבל הדרכה טובה. לא כי הוא לא בסדר, אלא כי עדיף ללמוד מנסיון מצטבר. זה פשוט עוזר הרבה יותר להבין אחד את השני.

אגב, יש הבדלים בולטים בין גברים (ככלל) לנשים (ככלל). אבל גם יש הפכים. במקרה הזה נדמה שהם קצת הפוכים - בד"כ הגבר מתלונן על תדירות הייחסים והאשה על המסביב, כאן יש מקום קצת שונה. בכלל, הדרכה טובה אמורה גם להכווין לזוגיות באופן כללי - יש שוני בין בני אדם, יש גברים שונים ונשים שונות. יש 'שפות אהבה' שונות. כשצריכים לחלוק חיים שלמים, כל קונפליקט כזה משפיע מאוד. מודעות לכל מיני ניואנסים, יכולה לחסוך הרבה קונפליקטים ואי הבנות.

מעבר לזה וזו מבחינתי השורה התחתונה - אם זה מעבר להדרכות הרגילות, כדאי ללכת ליעוץ/טיפול זוגי. זה לא בית משפט והשאלה 'מי צודק' הרבה פחות רלוונטית. שוב, בהינתן מה שהוא כתב - הוא כנראה 'צודק'. השאלה איך מרימים את הזוגיות שלהם למקום יותר טוב, לא איך מוציאים אותו צודק בודד ומתוסכל...

אז אני גם מסכים שצריך להביא אמת שמועילה לבניין הבית

ולא אמת. שאומרת את האמת. אבל שורפת.

ומכלה. וצודקת. כמו הציפיות לכרית מהמקסטוק

"אני בטוחה שאני צודקת" ו"אני חושב שאני צודק"

בזה אני ממש מזדהה.

שאנשים מנסים לומר דברים שיועילו לזוגיות של כל פותח או פותחת שרשור.

אבל אם אדם חושב שהצדק עם פותח השרשור

ולא הוא זה שצריך לשנות את דרכו הלא מוצלחת

אז רק בגלל שאי אפשר

לשלוח הודעה לבן או בת הזוג שלו

אז נבקש ממנו להשתנות עוד ועוד

ולהתגמש עוד ועוד, ואולי גם הוא לא עשוי

מחומר אלסטי.

?

אני חושב שצריך לומר את מה שנראה לכל חבר מהפורום, גם אם אני לא פרופסור, יש לי כבר דעה מסויימת על המציאות.

ואם דעתי נוטה לכיון פותח השרשור

שהוא צודק בדבריו.

אז מחובתי (; לומר את זה

גם אם זה לא עצה.

לפחות שידע שיש לדעה שלו מקום

ועוד אדם חושב כמוהו

(כמובן להתחשב תמיד טוב

אבל חשוב שגם בת הזוג תתחשב בו

ומהנסיון שלי

להתחשב במי שלא מתחשב בך

הרבה פעמים מזיק

כל אחד חושב שהוא מוותר לשני

בונה תיאוריות שלמות.

ובפועל מישהו בזוגיות הזאת נפגע.)

לכן ניסיתי להכווין אותו למקומות שהם שורש הסיבוך של זוגות רבים, בתקווה מבוססת שזה יכול להועיל. לכן גם המלצתי ואני עומד בהמלצתי, שאם זה אכן מעבר - שילכו לטיפול זוגי.

להרגיש ככה, ועוד זמן קצר אחרי החתונה.

מעלה 2 כיוונים אפשריים;

1. כתבת שאתם נשואים שנתיים עם שני ילדים. זה מאד מאד מאד עמוס, שואב כוחות, מטלטל פיזית ורגשית

רק מעצם ההריון הלידה והטיפול ב2 קטנים כאלה, לפני

כל תוספת אחרת כמו תינוק שבוכה הרבה, או לידה מורכבת,

הריון או הנקה מאתגרים, עבודה, טיפול בבית ועוד.

כלומר זו כבר נקודת מוצא שכדי לעבור אותה בטוב מבחינה אישית וזוגית, צריך זוגיות מאד טובה ומאד מכוונת.

וזה לפני הטלטלה הרגשית מלהיות רווקה לנשואה, בהריון, אמא, בהריון עם תינוק ואמא ל2

תוך זמן קצר יותר.

אני לא יודעת מה הייתה החוויה הזוגית שלכם בכל התקופות והאתגרים האלה, אבל נשמע

שכרגע יש ביניכם מרחק, ומרחק נוצר לרוב ממשקעים רגשיים אצל אישה

(ולפעמים גם אצל איש). יכול להיות שהיא מרגישה בודדה,

יכול להיות שהיא ציפתה ליותר תמיכה ושותפות והיא מאוכזבת אפילו בתוכה,

יכול להיות שסתם כל המהפך הזה גדול עליה ודורש הסתגלות.

חשוב להבין כמה כוחות נפש וגוף זה יכול לשאוב מאישה, ולראות איך והאם היאמקבלת את התמיכה והשותפות שכדאי שיהיו בזוגיות טובה וקרובה.

2. איך היא בחיים האישיים שלה? בינה לבין עצמה? היא שמחה, היא חיה,

היא מרגישה או שגם שם היא כבויה?

אם היא באופן כלחי כרגע בתקופה לא טובה, מעבר ללשלול דכאון,

סביר להניח שאותו ווליום רגשי יתבטא גם בחיים הזוגיים שלכם.

וכדאי לראות ולדבר איתה על איך להחזיר לה את החיוניות,

ואם אין עניין זוגי לא פתור ביניכם, סביר שגם החיוניות בקשר ביניכם תוכל להתחזק.

מעבר לזה עוד כמה טיפים:

1. תדאג לה שתישן טוב, שתאכל טוב, שתוכל לנוח ולהתמלא בדברים שנותנים לה כח ולא רק תינוקות בית ועבודה-

דברים חשובים אבל דורשים אנרגיות רבות שצריכות להתמלא מאיפשהו.

2. תדאג לתדלק את הזוגיות- (כותבת לך כי אתה השואל..)

לצאת מדי פעם לאכול, לדייטים, לנופש, כמה שאפשר בלי הילדים.

להקדיש זמן לעצמכם, לדבר, להקשיב אחד לשני, לצאת להליכה/לדבר עם חברים/ללמוד יחד/לראות סרט

מה שכיף לכם לעשות יחד.

3. אישה אוהבת גבר כשהיא מעריכה אותו, כשהיא מרגישה שהוא

שם בשבילה, ושהוא מעניק לה בטחון ואהבה ללא תנאי. תשים לב שלא חל שינוי בחוויה הזו שלה מולך, שגרמה גם לשינוי ביחס..

4. מציעה לך לא לבוא בטרוניות ובהאשמות, זה גורם לזה שאולי היא תנסה בכח להגיד ולהתנהג אחרת משהיא מרגישה

לכמה ימים, והדברים יחזרו למקורם... בעיות צריך לפתור מהשורש.

מזל טוב ובהצלחה!

המילים שציינת "אני אוהבת אותך"

הוא אוהב לשמוע אותן?

או משתוקק לשמוע אותן?

(או שמא כבר התייאש מהן)

כי כזכור לפי התאוריה שלי..

כחלק מההסכם שנחתם שנקרא "חתונה"

כל בן/בת זוג צריך/ה להפעיל "שירות"

שנותן לבן/בת הזוג את התחושה שהוא אהוב/ה ורצוי/ה

מה דעתך?

ויש פה בעצם תת-דיון, האם בן הזוג יכול

לקמץ במילים אלה על מנת לשמר את ערכן.

כדי שזה לא "יוזיל" את הערך בעיני בן/בת הזוג

והאם הקימוץ במילים נעשה כחלק ממדיניות זו.

או כאסטרטגיה אחרת

אלא אם בעניו זה מוזיל

כלומר בעיני הצד שמקבל ומחפש את זה.

אם הוא נהנה לשמוע את זה עשר פעמים ביום מה מפריע לך להגיד את זה עשר פעמים ביום? גם אם בעיניך זה מוזיל.

אם אשה רוצה לקבל מבעלה פרחים על בסיס יום יומי כי בעיניה זה מראה שהוא חושב עליה בדרך חזור מהעבודה זה הגיוני שבעלה יגיד לה די הבאתי אתמול אם אני אביא גם היום זה יוזיל?

אנחנו אוהבים להרגיש אהובים, ולכל אחד מאיתנו יש את הדרך שבא אנחנו מרגישים ככה.

אז אפשר לנסות להבין את המד השני ואית איך שהוא מביע אהבה. ואפשר לנסות להסביר לצד השני איך אתה רוצה שהוא יביע את האהבה ולקוות שהוא יזרום.

אבל אם אני יכול לגרום לאשתי להרגיש נאהבת על ידי שזאת המטרה שלי זה לא מעניין אותי אם אני לא אוהב את הדרך הזאת או שזה מוזיל את זה בעיני כי אני לא העיקר כאן.

כשהתחתנו.

האם הכרזנו בעצם כל אחד שניתן לשני את תחושת האהוב/אהובה.

אם כן.

האם הכרזנו שניתן לו את זה כמו שהוא מעוניין

או כמו שאנחנו. או כמו מיצוע מסוים.

כי הולכים להתאחד גם בצורת בקשת האהבה.

דוגמה:

מוישה חושב שלהרגיש אהוב מצריך את שמיעת המילים "אני אוהבת אותך" ג' פעמים.

לעומתו דנה חושבת שמספיק פעם א'

האם מצופה ממנה לתת לו

לפי דעתו - ג"פ

לפי מיצוע - ב"פ

או לפי דעתה - פעם א' בלבד

זאת החקירה.

הגרועות.

לא התייחסת בכלל לשאלה.

רק אמרת שאף אחד לא מבין את דרכך.

אם זה אף אחד לא מתווכח השאלה מה העיקר שבן אדם ירגיש נאהב וזה כנראה יהיה בדרך שהוא מכיר

או שהעיקר זה להראות אהבה כמו שאני מכיר ושהצד השני צריך ללמוד לחיות אם זה

יגרום לה לאהוב אותך?

רק לאנקטודה, במילואים מישהו סיפר לי שהוא מפרנס, עוזר בבית, קם בלילה לתאומות שלהם ואשתו מרוחקת מאוד. שאלתי אותו את אותה שאלה. אחרי קצת מחשבה,הוא הגיע למסקנה ש"רכות" תגרום לה לאהוב אותו. (הוא עדכן אותי שזה עבד כמו קסם)

תחשוב מה באמת חסר לה. אולי היא לא מרגישה מספיק בטוחה, אולי אתה מרוכז בעצמך, אולי כנות/פגיעות. אולי עזרה בבית, אולי זמן איכות עם שיחה פתוחה...

תמצא את הנקודה ותעבוד עליה ולא על מנת לקבל אהבה אלא על מנת לגרום לה להרגיש אהובה. זה בידיך ורק בידיך

זה רכות/רוך באיטלקית.

נכון מילה לא מתאימה?

זה נשמע לי כמו שם של מכשפה.

חח

במאמר מוסגר

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.