תגיד בכל הזדמנות שיש: אני אוהב אותך.

נניח היא עשתה משהו עבורך או עבור הבית, תגיד: תודה רבה, אני אוהב אותך!

תרגיל את עצמך, סגנון הדיבור שלך בהחלט עשוי 'להדביק' אותה.

רק חשוב מאוד לא לעשות את זה בצורה בוטלת מדי, מחנכת, דווקאית. כי אז זה רק יעצבן אותה...

אגב לגבי נשיקות, אתה מצפה לנשיקות לוהטות כל יום לפני העבודה? ועוד כשיש ילדים? לא יודעת לא נשמע לי שכיח כל כך, בעיני נשיקה קצרה על השפתיים כשנפרדים /נפגשים שוב זה חמוד ומקרב, ויש נראה לי הרבה אנשים שגם זה יותר מדי עבורם, במיוחד אם הילדים בסביבה.. 

אני חושב שנשיקות בלהט זה באמת דבר שעובר עם הזמן רק למצבים אינטימיים יותר (וגם שם לפעמים נעלם) וחבל שכך כי זה כיף.

לגביי הנשיקות- אני לא מצפה לנשיקות לוהטות סתם ככה , אבל גם במצבים אינטימיים זה לא קיים.

ולגביי להגיד לה שאני אוהב אותה וליזום אני- הייתי אומר לה המון, היא לא היתה אומרת, הורדתי מינון, גם לא עזר. דיברתי איתה על זה ואז היתה אומרת יום אחרי "אני אוהבת אותך" ושם זה היה נפסק. ובחצי שנה האחרונה הפסקתי להגיד לגמרי ...ולא נראה שזה מפריע לה.

יש הרבה צורות ביטוי לאהבה, וכנראה אתם שונים זה מזה

בעייה לא ייחודית, לצער העולם

כנראה לא קיבלה המון אהבה בבית הוריה

(או אצלך (במשך תקופה ארוכה))

וזאת הרמה של האהבה שהיא התרגלה אליה

אמא שלה ואבא מעולם לא חיבקו אותה חיבוק חם

וזה הנורמה שלה

עכשיו אם אתה רוצה להעלות את הנורמה שלה

לצרוך (וממילא גם לתת לבן הזוג, ולילדים) יותר אהבה

בצורת ביטוי פיזית, של נשיקות וחיבוקים.

(שאינם דבר שלילי.. כמובא בזוהר מאות פעמים

שהיו מצויות בין החכמים.

ואף מוזכרות לשבח בכמה מאמרים.)

אז אין לי מושג איך תעשה את זה

כי יש נשים שמה שהם התרגלו התרגלו

ואין להם יכולת/רצון/עניין להשתנות ממה שראו

מישהי ממוצא  /רוסי / צרפתי / מרוקאי

מה לעשות יש אופי שונה בכל משפחה

כמו שכתבו הקודמים לי

גם אפשר לאט לאט לאט להרגיל אותה לנורמה טיפה שונה.. וזה מן הסתם יקרה ממילא אם תחיה איתה.

אז אל תתיאש, מן הסתם היא כבר עשתה איזה צעד לנורמה שאתה התרגלת.

והיא לא מה שהיא הייתה בהתחלה

אז אל תייאש אותה, ורק תעריך את זה

כל גרגיר שהיא באה לקראתך

אתה גם לא חייב להגיד לה

היא תרגיש מן הסתם באיזו שהיא דרך

את המשוב החיובי שלך לפתיחות שהיא מסגלת למען הקשר איתך

אכן הגיעה ממשפחה מאוד קרה.שלפני החתונה היא כן ידעה להביע..והרבה ..מילות אהבה כל הזמן.

מרגיש שרימתה אותי..ממש ככה.

לא יודע איך לנחם או מה להגיד

כאילו היא רצתה בעל, הציגה עצמה כבן אדם חם ואוהב...ושנה אחרי החתונה פתאום לא מסוגלת להגיד אני אוהב אותך...או לא מתנשקת במצבים אינטימיים....

ויש כבר יותר מילד אחד?

זאת אומרת שרוב זמן הנישואים שלכם היא בעצם היתה בהריון או אחרי לידה?

אם כן, אז אכן, היא באמת שונה מאיך שהיתה לפני החתונה. אבל זה לא בכוונה, והיא לא צדה אותך. ההורמונים של ההריון והלידה משפיעים מאוד על המון דברים, גם על הרצון לקרבה. גם היא בעצמה לא מכירה את עצמה ככה... 

ההריון לידה

לקחו ממנה כוחות

ועכשיו היא כבר לא יכולה לעשות את עצמה

אלא ויתרה על החלום

וחזרה למצב המוכר לה

באמתלה שההריון ולידה, אז כבר פחות מעניין אותה בן הזוג וההשקעה בקשר איתו

עכשיו משקיעה בתינוק ובעצמה.

הפנתה את העניין שלה לאפיקים אחרים

ועל זה הוא זועק פותח השרשור היקר

וטוען.

סליחה, התחתנו עם חלום מסוים לאהבה מסויימת כמו שהצגת...

ועכשיו כשזה לא מעניין אותך, כי מצאת "בייבי" אמיתי אחר יותר מעניין. או תחום עניין חדש של הריון לידה / קשירת מטפחות / כתיבה בפורומים

/ או ווואטאבר

אז לנטוש את המחוייבות שלך לזוגיות אוהבת עם בן הזוג?

וזו שוב ושוב השאלה

מאיפה העזות של הנשים להפיל את כל האחריות על יצירת התנאים לקשר זוגי נעים על הבעל?

ולהשאיר אותו בפני שוקת שבורה

האם לא התחתנת איתו?

אז מאיפה הוא ימצא אשה אוהבת, אם לא ממך?

למה ברור לך שאת צריכה להיות המקבלת והוא הנותן האינסופי ולכרכר סביבך בלבד?

זו עצת היצר.

אין זו זוגיות, ולא מערכת יחסים תקינה.

זהו דיקלום מתורת הקבלה, שנשים חסרות אחריות משתמשות בו. נקודה.

מן הסתם יצא מהקשרו

ורבי שמעון לא תיכנן שמישהי תשתמש בזה

כדי לברוח ממחויבות הרגשית והנפשית

לבעלה.

בדיוק כמו שבעל לא יברח ממחויבות לאשתו

ולא ישאיר אותה לבדה, בודדה בחיי הנישואין

מכל בחינה נפשית או רגשית

ובעצם מנצל את התגובה הזו כדי לפרוק כל מיני משקעים שיש לך,וקצת איבדת קשר לשרשור הנוכחי...

ולעניין:

יש נשים שלא מעוניינות להשקיע בזוגיות,

ויש גברים שלא מעוניינים להשקיע בזוגיות,

ויש זוגות שמתגרשים, עצוב אך קיים.

מכיוון שהאיש הוא זה שפתח כאן את השרשור, נותנים לו עצות איך להבין את אשתו ואיך לפעול כך שהמצב יהיה טוב יותר, עבור שניהם (וגם אתה כתבת דברים ברוח זו...)

הרי אנחנו לא יכולים לשנות את אשתו, ובעצם גם הוא לא יכול לשנות ישירות את ההתנהגות של אשתו. הוא יכול לשנות משהו מהצד שלו ולקוות שישפיע עליה.

ואגב גם כשאשה פותח כאן שרשור עם בעיות בזוגיות בדרך כלל מציעים לה לשנות משהו במק' המבט ו/או ההתנהגות שלה.

ובנוסף, מה שכתבת כאן לגבי הריון ולידה די מתעלם מחלק קיים ואמיתי של השפעת ההריון על האישה. ולמען האמת די עצוב לי לחשוב על כלה צעירה, שנכנסת להריון וזה מה שבעלה חושב עליה.

אולי בפעם הבאה שתהיה בשליש ראשון של הריון, או בחודשיים שלושה חודשים אחרי לידה, תבוא לכאן לספר לנו איזה כיף גדול זה וכמה רק בא לך לחבק, לנשק ולקיים יחסי מין... 

חוץ מלנסות לפגוע בי אישית

זה שוב ושוב אותו קטע של למשוך כל טיעון אפשר כדי להפחית אחריות

על המצב הזוגי מהאשה, היא מסכנה, היא אחרי לידה..

בסדר בסדר. לא שולל ולא סותר התחשבות בה. וככה גם עשיתי בחיים המשותפים.

אבל מכאן לא תצמח הישועה שלכן.

מלהמציא תאוריות שכל מטרתן

להפחית אחריות מהאשה

האשה מכובדת ביותר.

היא לא מכונה, ולא מסכנה, ולא נזקקת

היא נותנת לקשר מימד שהאיש לא נותן

והאיש נותן מימד שהאשה לא נותנת

מי יותר ומי פחות.

שניהם בחרו זה בזו, וזו בזה.

הוא נתן את הטבעת, והיא אישרה שהטבעת שווה פרוטה.

כל אחד הוא שותף מלא

ולוקח אחריות מלא, על מנת שהקשר יצליח

ולוקח אחריות גם על יצירת התנאים

שיאפשרו לו לתת מענה לצרכי בן זוגו

או בת זוגו, זה לא משנה.

נסה לראות כמה אדם נחמד אתה, אם העירו אותך 5 פעמים בלילה, במשך חודש.

זה לא מפחית מהאחריות שלך אבל אולי יהיה מקום שבו היית מצפה מזוגתך להכיר במצב ולהקל עליך.

להתעלם משינויים חיצוניים כמו היריון ולידה יכול בדיוק לגרום לריחוק כזה, שלא לומר זלזול או מרמור.

אם היא עוברת שינויים עצומים בחיים שלה ואתה ממשיך לצפות ממנה להתנהג כאילו שום דבר לא השתנה (כן למרות שמיליוני נשים הרות יולדות זה עדיין שינוי עצום בשבילה) אז בטח שהייתי מפסיקה לומר מילות אהבה במצב כזה.

כמו שהיא עוברת שינוי עצום היא מצפה ממנו לעבור שינוי בהתאמה ולהיות שם בשבילה.

תחשוב שהיית סתם אחרי ניתוח, מן הסתם היית מצפה ממנה להתחשב בנסיבות ולא רק לנופף באחריות שלך לקשר.

היא לוקחת מניעה?

היא הורמונולית- גלולות/מדבקות/נוברינג זה יכול לגרום לדכדוך קל וחוסר חשק.

אם זה לא קשור למניעה יכול להיות שהיא מדברת בשפת אהבה שונה ממך מומלץ ללמוד על ה5 שפות לאהבה.

ויכול להיות גם שיש עליה עומס רגשי (עבודה/ילדים/קשרים אישיים וכו') שגומרים לה את האנרגיות או 'רק' מעייפים אותה ואין לה כח להתאמץ למשהו שלא טבעי לה.

אבל בגלל שאתה שואל ואנחנו לא ממש יכולים לשנות את האחר ממליצה לך שאם זה לא קשר למניעה

אז ללמוד על ה5 שפות לאהבה, למצוא איפה הבטויי אהבה שלה כן נמצאים וללמוד להנות מהן

מצד שני לשבת לשיחה כנה ולא מאשימה, כדי לומר שוב על הצורך ולנסות למצוא פתרונות.

ויכול להיות שזה ייקח כמה שיחות

וכשהיא מבטאת את האהבה בצורה שכיפית לך לפדבק אותה ולומר/לכתוב לה כמה היה לך כיף, איך זה ליווה אתך לאורך היום, נתן לך כח באיקס, וכו'.

ולהיעזר בסבלנות.

אם זה כן קשור למניעה- אז להחליף סוג.

יכול להיות שבאמת משהו קשה לה, מפריע לה, ואפילו היא לא יודעת לשים על זה אצבע. ואולי זה באמת לא מפריע לה אבל זה לא אומר שהיא לא רוצה אותך.

במיוחד כשכתבת ששנה שלימה היא כן הייתה שם. שנה שלימה אי אפשר לזייף, זה המון. משהו השתנה אצלה.

יכול להיות שאתה צריך לשנות משהו, להתנהג אחרת לידה, לדבר אחרת לידה שיכול לעזור לשניכם.

מקווה שהשיח לא מגיע ממקום דורש שאתה מבקש ממנה לעשות דברים, אתה הרי לא רוצה שהיא תעשה אותם באופן טכני, ברור שזה לא יחזיק.

אתה יכול לשאול אותה מתוך דאגה, מתוך התעניינות, מה היא חושבת על הזוגיות, אם היא הייתה רוצה שמשהו יהיה אחרת, אם היא הייתה רוצה שתשקיע יותר במשהו מסוים שיכול לשמח אותה. להשקיע יותר בזמן זוגי של שניכם- אפילו לצאת לדייטים בחוץ, משהו מפנק שהיא אוהבת.

תראה לה במילים, אבל לא במילים ישירות, שאתה רוצה לעשות לה טוב. בהתעניינות, במעשים קטנים.

יכול להיות שזו שגרה ששוחקת אותה.

היא כבויה.

אבל לדעתי אי אפשר ככה לאבחן מהפורום...

האם היא עמוסה, פיזית או נפשית?

מרגישה שאכפת לך, שאתה דואג לה, מקשיב לה?

(צורות של אהבה שאשה מצפה להן בדרך כלל)

האם יש לכם זמן איכות יחד חוץ מיחסי אישות?

מגע אוהב, סתם ככה? נגיד חיבוק, ליטוף על הגב, דברים קטנים כאלה שיכולים להיות משמעותיים.

בגלל שהבעל לא נענה לחיזוריה

במשך הרבה זמן (סביבות שנה)

בטענה (לא צודקת) שזה לא צנוע

שהיא באה אליו ונוגעת בו וכו'

ואז היא נכבתה וחצי שנה לא הייתה מסוגלת לגעת בו

עד שזה הגיע לגירושין

אני מניחה שגם לה יש ציפיות ממך שלא מילאת.

ואם בגלל זה היא תכתוב פה שהיא לא רוצה אותך, איך זה יגרום לך להרגיש?

הדבר הכי פחות נכון זה להתמרמר ולהתלונן על זה.

הרי אתה לא רוצה "אני אוהבת אותך" קר ויבש וקפוא. אתה רוצה את זה מהלב, נכון? אז תניח לה.

תן לה את המרחב להביע את מי שהיא בחופשיות.

תאמין לי שהיא יודעת שאתה מתמרמר עליה בסתר. שאתה רוצה ממנה משהו שהיא כרגע לא יכולה לתת.

אבל הציפייה שלך רק גורמת למתח. המרמור הפנימי והתסיסה הפנימית שלך רק גורמים לה למתח.

איך היא תוכל להשתחרר אליך אם אתה גורם למתח?

פשוט תניח לזה ותעריך כל מחווה של אהבה מצדה.

אולי כדאי גם ייעוץ זוגי.

ואני חושבת הפוך- אל תהיה דביק כשזו לא שפת האהבה שלה. זה יהיה לה טו מאצ'.

במיוחד אם תהיה דביק כשבפנים אתה צובר מרמור נוסף.

זה לא יעשה טוב לאף אחד.

ותאמין בה שאם אמרת לה פעם-פעמיים שהיית רוצה נשיקות יותר חמות- היא הבינה וזה בראש שלה. לא לחפור על זה.

תאמין שהיא תעשה את הצעד כלפיך, אם תהיה מכבד ומשקיע ואוהב אותה כפי שהיא.

בהצלחה!

כשיש כבר ילדים, ממש לא תמיד שייכת גם לא נשיקה על השפתיים בלחץ של הבוקר.

אם קיבלת הדרכה טובה ואתם בכל זאת תקועים - כדאי ללכת ליעוץ זוגי, שיהיה שייך לפתוח בו, אצל איש מקצוע, את כל המכלול ולא להסתפק בעצות מזדמנות של ניקים בפורום שקראו שתיים וחצי שורות.

עצרתי במילים "מה זו אשה"?

משל הייתה האשה איזה מכונת כביסה

ולא בת זוג שקולה לגבר

שמקיימת איתו מערכת יחסית של שני

יצורים בוגרים שכל אחד ואחד מהם

אחראי ורוצה ומחוייב להצלחה

בתודעה שלכם האשה היא סוג של מכשיר חשמלי

וכל האחריות על הצלחת הקשר לא תלויה בה

וגם היא לא תעשה כלום על מנת שהקשר יצליח

מבחינתה לפרק בכל רגע נתון.

והיא עושה טובה שהיא מתפקדת והמכשיר פועל.

וכל האחריות על הצלחת המשפחה מעניין האיש בלבד.

לא זאת אשה רבותי.

אשה היא אדם נוסף, בעל אחריות.

שרוצה ושותף להקמת בית.

ומעוניין ומרגיש מחוייבות להצלחה

ואם יש צורך לתמוך בבן הזוג, ולהאזין גם לצרכיו

ורק על אשה כזאת נאמר "לא טוב היות האדם לבדו"

כי אם היא מכשיר, אז הוא נשאר לבדו...

שכולם באים לדפוק אותך או משהו כזה.

ההבדל בין גברים לנשים קיים, ולא עוזר להתעלם ממנו.

שוב, גם לאישה כותבים כאן הרבה פעמים שלגבר יש צורת מחשבה שונה ושהיא צריכה להתחשב בזה. זה לא חד כיווני ואין שום ציפיה שגבר יחזיק לבד את הזוגיות. 

נדמה שדווקא אתה זה שמתייחס - לאיש ולאשה - כמכונות. 'התחייבת - תקיים', תוך התעלמות מוחלטת מהמכלול הרגשי והביולוגי. החיים לא עובדים כך.

(אגב, אף אחד לא התחייב לדברים הספציפיים שהפותח תיאר, ככה שגם הטענה הזאת נופלת)

בהצלחה רבה

מצד שני בן אדם רוצה לשמוע שהוא אהוב

מבת זוגתו.

האם הוא צריך להתחנן בפורום

כדי לשמוע את המשפט "אני אוהבת אותך"

מבת זוגתו.

למה להיות קשים ואכזריים לנפש שלו?

זה לא נכון שמעניין את הגבר רק קירבה גופנית

הוא רוצה לשמוע "אני אוהבת אותך"

ועכשיו יקפצו עלי כל המתחכמות למיניהן

ויגידו, אם היא תגיד לו שהיא אוהבת אותו..

אז לא.

תפסיקו עם זה.

אני מרגיש שאני מבטא צער של הרבה גברים

שכבר התרגלו אליו.

הבן אדם רוצה אשה שתאהב אותו

לא איכפת לי איך באיזה שפה או באיזה מינון

העיקר:

אמרת/שידרת לבעלך שהוא אהוב היום?

ואתה, אמרת לבת זוגתך שהיא רצויה ואהובה?

את התשובות אל לי תכתבו בפורום.

תביעו אותן לבן/בת הזוג שלכם.

בהחלט מוכן לכתוב שבהינתן הנתונים שהוא ציין, בלי לדעת את כל המכלול - מצופה בעיני, שאשה תגיד לבעלה שהיא אוהבת אותו יותר.

בסדר, עברתי את המבחן? אתה מוכן להמשיך לקרוא?

כפי שציינתי בהודעה שעצרת - ההנחה הפשוטה היא שיש מכלול שלם. לכן כדאי מאוד לקבל הדרכה טובה. לא כי הוא לא בסדר, אלא כי עדיף ללמוד מנסיון מצטבר. זה פשוט עוזר הרבה יותר להבין אחד את השני.

אגב, יש הבדלים בולטים בין גברים (ככלל) לנשים (ככלל). אבל גם יש הפכים. במקרה הזה נדמה שהם קצת הפוכים - בד"כ הגבר מתלונן על תדירות הייחסים והאשה על המסביב, כאן יש מקום קצת שונה. בכלל, הדרכה טובה אמורה גם להכווין לזוגיות באופן כללי - יש שוני בין בני אדם, יש גברים שונים ונשים שונות. יש 'שפות אהבה' שונות. כשצריכים לחלוק חיים שלמים, כל קונפליקט כזה משפיע מאוד. מודעות לכל מיני ניואנסים, יכולה לחסוך הרבה קונפליקטים ואי הבנות.

מעבר לזה וזו מבחינתי השורה התחתונה - אם זה מעבר להדרכות הרגילות, כדאי ללכת ליעוץ/טיפול זוגי. זה לא בית משפט והשאלה 'מי צודק' הרבה פחות רלוונטית. שוב, בהינתן מה שהוא כתב - הוא כנראה 'צודק'. השאלה איך מרימים את הזוגיות שלהם למקום יותר טוב, לא איך מוציאים אותו צודק בודד ומתוסכל...

אז אני גם מסכים שצריך להביא אמת שמועילה לבניין הבית

ולא אמת. שאומרת את האמת. אבל שורפת.

ומכלה. וצודקת. כמו הציפיות לכרית מהמקסטוק

"אני בטוחה שאני צודקת" ו"אני חושב שאני צודק"

בזה אני ממש מזדהה.

שאנשים מנסים לומר דברים שיועילו לזוגיות של כל פותח או פותחת שרשור.

אבל אם אדם חושב שהצדק עם פותח השרשור

ולא הוא זה שצריך לשנות את דרכו הלא מוצלחת

אז רק בגלל שאי אפשר

לשלוח הודעה לבן או בת הזוג שלו

אז נבקש ממנו להשתנות עוד ועוד

ולהתגמש עוד ועוד, ואולי גם הוא לא עשוי

מחומר אלסטי.

?

אני חושב שצריך לומר את מה שנראה לכל חבר מהפורום, גם אם אני לא פרופסור, יש לי כבר דעה מסויימת על המציאות.

ואם דעתי נוטה לכיון פותח השרשור

שהוא צודק בדבריו.

אז מחובתי (; לומר את זה

גם אם זה לא עצה.

לפחות שידע שיש לדעה שלו מקום

ועוד אדם חושב כמוהו

(כמובן להתחשב תמיד טוב

אבל חשוב שגם בת הזוג תתחשב בו

ומהנסיון שלי

להתחשב במי שלא מתחשב בך

הרבה פעמים מזיק

כל אחד חושב שהוא מוותר לשני

בונה תיאוריות שלמות.

ובפועל מישהו בזוגיות הזאת נפגע.)

לכן ניסיתי להכווין אותו למקומות שהם שורש הסיבוך של זוגות רבים, בתקווה מבוססת שזה יכול להועיל. לכן גם המלצתי ואני עומד בהמלצתי, שאם זה אכן מעבר - שילכו לטיפול זוגי.

להרגיש ככה, ועוד זמן קצר אחרי החתונה.

מעלה 2 כיוונים אפשריים;

1. כתבת שאתם נשואים שנתיים עם שני ילדים. זה מאד מאד מאד עמוס, שואב כוחות, מטלטל פיזית ורגשית

רק מעצם ההריון הלידה והטיפול ב2 קטנים כאלה, לפני

כל תוספת אחרת כמו תינוק שבוכה הרבה, או לידה מורכבת,

הריון או הנקה מאתגרים, עבודה, טיפול בבית ועוד.

כלומר זו כבר נקודת מוצא שכדי לעבור אותה בטוב מבחינה אישית וזוגית, צריך זוגיות מאד טובה ומאד מכוונת.

וזה לפני הטלטלה הרגשית מלהיות רווקה לנשואה, בהריון, אמא, בהריון עם תינוק ואמא ל2

תוך זמן קצר יותר.

אני לא יודעת מה הייתה החוויה הזוגית שלכם בכל התקופות והאתגרים האלה, אבל נשמע

שכרגע יש ביניכם מרחק, ומרחק נוצר לרוב ממשקעים רגשיים אצל אישה

(ולפעמים גם אצל איש). יכול להיות שהיא מרגישה בודדה,

יכול להיות שהיא ציפתה ליותר תמיכה ושותפות והיא מאוכזבת אפילו בתוכה,

יכול להיות שסתם כל המהפך הזה גדול עליה ודורש הסתגלות.

חשוב להבין כמה כוחות נפש וגוף זה יכול לשאוב מאישה, ולראות איך והאם היאמקבלת את התמיכה והשותפות שכדאי שיהיו בזוגיות טובה וקרובה.

2. איך היא בחיים האישיים שלה? בינה לבין עצמה? היא שמחה, היא חיה,

היא מרגישה או שגם שם היא כבויה?

אם היא באופן כלחי כרגע בתקופה לא טובה, מעבר ללשלול דכאון,

סביר להניח שאותו ווליום רגשי יתבטא גם בחיים הזוגיים שלכם.

וכדאי לראות ולדבר איתה על איך להחזיר לה את החיוניות,

ואם אין עניין זוגי לא פתור ביניכם, סביר שגם החיוניות בקשר ביניכם תוכל להתחזק.

מעבר לזה עוד כמה טיפים:

1. תדאג לה שתישן טוב, שתאכל טוב, שתוכל לנוח ולהתמלא בדברים שנותנים לה כח ולא רק תינוקות בית ועבודה-

דברים חשובים אבל דורשים אנרגיות רבות שצריכות להתמלא מאיפשהו.

2. תדאג לתדלק את הזוגיות- (כותבת לך כי אתה השואל..)

לצאת מדי פעם לאכול, לדייטים, לנופש, כמה שאפשר בלי הילדים.

להקדיש זמן לעצמכם, לדבר, להקשיב אחד לשני, לצאת להליכה/לדבר עם חברים/ללמוד יחד/לראות סרט

מה שכיף לכם לעשות יחד.

3. אישה אוהבת גבר כשהיא מעריכה אותו, כשהיא מרגישה שהוא

שם בשבילה, ושהוא מעניק לה בטחון ואהבה ללא תנאי. תשים לב שלא חל שינוי בחוויה הזו שלה מולך, שגרמה גם לשינוי ביחס..

4. מציעה לך לא לבוא בטרוניות ובהאשמות, זה גורם לזה שאולי היא תנסה בכח להגיד ולהתנהג אחרת משהיא מרגישה

לכמה ימים, והדברים יחזרו למקורם... בעיות צריך לפתור מהשורש.

מזל טוב ובהצלחה!

המילים שציינת "אני אוהבת אותך"

הוא אוהב לשמוע אותן?

או משתוקק לשמוע אותן?

(או שמא כבר התייאש מהן)

כי כזכור לפי התאוריה שלי..

כחלק מההסכם שנחתם שנקרא "חתונה"

כל בן/בת זוג צריך/ה להפעיל "שירות"

שנותן לבן/בת הזוג את התחושה שהוא אהוב/ה ורצוי/ה

מה דעתך?

ויש פה בעצם תת-דיון, האם בן הזוג יכול

לקמץ במילים אלה על מנת לשמר את ערכן.

כדי שזה לא "יוזיל" את הערך בעיני בן/בת הזוג

והאם הקימוץ במילים נעשה כחלק ממדיניות זו.

או כאסטרטגיה אחרת

אלא אם בעניו זה מוזיל

כלומר בעיני הצד שמקבל ומחפש את זה.

אם הוא נהנה לשמוע את זה עשר פעמים ביום מה מפריע לך להגיד את זה עשר פעמים ביום? גם אם בעיניך זה מוזיל.

אם אשה רוצה לקבל מבעלה פרחים על בסיס יום יומי כי בעיניה זה מראה שהוא חושב עליה בדרך חזור מהעבודה זה הגיוני שבעלה יגיד לה די הבאתי אתמול אם אני אביא גם היום זה יוזיל?

אנחנו אוהבים להרגיש אהובים, ולכל אחד מאיתנו יש את הדרך שבא אנחנו מרגישים ככה.

אז אפשר לנסות להבין את המד השני ואית איך שהוא מביע אהבה. ואפשר לנסות להסביר לצד השני איך אתה רוצה שהוא יביע את האהבה ולקוות שהוא יזרום.

אבל אם אני יכול לגרום לאשתי להרגיש נאהבת על ידי שזאת המטרה שלי זה לא מעניין אותי אם אני לא אוהב את הדרך הזאת או שזה מוזיל את זה בעיני כי אני לא העיקר כאן.

כשהתחתנו.

האם הכרזנו בעצם כל אחד שניתן לשני את תחושת האהוב/אהובה.

אם כן.

האם הכרזנו שניתן לו את זה כמו שהוא מעוניין

או כמו שאנחנו. או כמו מיצוע מסוים.

כי הולכים להתאחד גם בצורת בקשת האהבה.

דוגמה:

מוישה חושב שלהרגיש אהוב מצריך את שמיעת המילים "אני אוהבת אותך" ג' פעמים.

לעומתו דנה חושבת שמספיק פעם א'

האם מצופה ממנה לתת לו

לפי דעתו - ג"פ

לפי מיצוע - ב"פ

או לפי דעתה - פעם א' בלבד

זאת החקירה.

הגרועות.

לא התייחסת בכלל לשאלה.

רק אמרת שאף אחד לא מבין את דרכך.

אם זה אף אחד לא מתווכח השאלה מה העיקר שבן אדם ירגיש נאהב וזה כנראה יהיה בדרך שהוא מכיר

או שהעיקר זה להראות אהבה כמו שאני מכיר ושהצד השני צריך ללמוד לחיות אם זה

יגרום לה לאהוב אותך?

רק לאנקטודה, במילואים מישהו סיפר לי שהוא מפרנס, עוזר בבית, קם בלילה לתאומות שלהם ואשתו מרוחקת מאוד. שאלתי אותו את אותה שאלה. אחרי קצת מחשבה,הוא הגיע למסקנה ש"רכות" תגרום לה לאהוב אותו. (הוא עדכן אותי שזה עבד כמו קסם)

תחשוב מה באמת חסר לה. אולי היא לא מרגישה מספיק בטוחה, אולי אתה מרוכז בעצמך, אולי כנות/פגיעות. אולי עזרה בבית, אולי זמן איכות עם שיחה פתוחה...

תמצא את הנקודה ותעבוד עליה ולא על מנת לקבל אהבה אלא על מנת לגרום לה להרגיש אהובה. זה בידיך ורק בידיך

זה רכות/רוך באיטלקית.

נכון מילה לא מתאימה?

זה נשמע לי כמו שם של מכשפה.

חח

במאמר מוסגר

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

עבר עריכה על ידי חתול זמני בתאריך ח' בניסן תשפ"ו 9:11

עבר עריכה על ידי חתול זמני בתאריך ז' בניסן תשפ"ו 23:22

1.לכל אדם בעולם יש drive שונה לתקשורת שיכול להשתנות גם מתקופה לתקופה ולפעמים מיום ליום. יש אנשים שככל שהם עמוסים, אין להם כח לדבר, ויש אנשים שדווקא הפוך, ככל שהם עמוסים הם רוצים לדבר ולפרוק וזה מעניק להם נחת וכן הלאה. אגב זה לאו דווקא אומר שהם לא נהנים מהתקשורת פשוט הם לאו דווקא ייזמו אותה (מסתבר שאלה שני חלקים שונים במוח: מוטיבציה והנאה).

עכשיו אפשר לגשת לסוגיה הזאת בשתי דרכים, אפשר להציף את העניין ולהגיע לכל־מיני פשרות וכו' כו' ויש כאלה שזה עובד להם. לעניות דעתי... אין בדיוק עניין "להכריח" מישהו לדבר איתך אם הוא לא כזה רוצה. עכשיו השאלה היא אם פשוט היא בן־אדם שפחות יוזם (או בתקופה שהמוח שלה לא משדר לה אותות ליזום, אם תרצה להגדיר זאת כך) ואז פשוט תתרגל לעובדה שאתה יוזם, או שאין לה ראש לדיבורים ואז לעניות דעתי הקטנה אין עניין "להכריח" מישהו שלא במוּד... כמו בכל־דבר. ופשוט לקבל את זה כמו שזה, זה לאו דווקא אישי. סתם לגבי עצמי, אני מסוג האנשים שממש לא אוהבים לדבר כל יום, אולי פעם בשבוע, אבל זה עדיין הרבה ביחס למישהי שהכרתי שאוהבת לדבר פעם בכמה שבועות, יש בזה משהו קצת מבאס אמנם, אבל תמיד ידעתי שהיא מאוד מחזיקה מהידידות שלנו פשוט זה הקצב החברתי שלה ואין לנו מה לעשות אלא להעריך אחד את השני.

ועוד משהו קטן, עם כל הכבוד לנו בסופו־של־דבר חיי היום־יום לא כאלה מעניינים... היום נסעתי לעבודה בדרך חזור קפצתי לסופר נשרף לי המוח מהתור חזרתי הכנתי חביתה עם פפריקה למדתי קצת הלכות והלכתי לישון. מחר... אותו דבר בדיוק. מחרתיים... אותו דבר רק בלי הסופר. יש אנשים שנהנים מעצם השיח ומעצם זה שמדברים יש כאלה שאוהבים לדבר על דברים מעניינים בלבד (אני שייך לקבוצה ב' ואם אין לי משהו מעניין לדבר עליו אני מסוגל לשתוק גם חודשים). זה לא משהו אישי אלא קשור למבנים מסוימים במוח (רמת גירוי והפרשות של כל־מיני הורמונים כתוצאה מאינטרקציה חברתית).

עריכה: וגם כמו שהזכירו כאן יש אנשים שתקשורת טלפונית / התכתבות זה פשוט לא בשבילם. ויש כאלה שמתים על זה. אין מה לעשות בעניין.

2. ראשית להיות מאובחן עם דיכאון זה לא נדיר מחד וגם לא בהכרח מלמד על העתיד מאידך, דיכאון מז'ורי זאת אפיזודה אקוטית שברוב המוחלט של המקרים תחומה בזמן, בשונה מהפרעות אישיות או מחלות כרוניות כמו סכיזופרניה / ביפולר / כו'. מה שאתה מתאר זה יותר בפן האישיותי + סף גירוי רגשי או משהו כזה, שזה שונה.

זאת הערה צדדית אבל עכשיו לגופו של עניין. המקרה שאתה מתאר הוא מאוד מאוד בעייתי כי א' עצם ה"עצימות" של הסיטואציה מספיקה כדי לערער את היציבות ולסחוט רגשות רעים. ב' לא די בכך אלא יש לה ציפייה מאוד עמוקה למשהו שאינך מסוגל לעשות (וגם רוב האנשים הרגילים אינם מסוגלים אליו).

עכשיו כמובן הפתרון האופטימלי שאליו מגיעים זוגות מאוד מוצלחים הוא שכל צד עושה את כל מה שהוא יכול כדי לשמור על יציבות. מצדה למשל זה יכול להיות טיפול מקצועי (פסיכולוגי או פסיכיאטרי), ללמוד לא לצפות ממך לעשות את מה שאינך יכול, ללמוד וויסות רגשי וכן הלאה וכן הלאה. ומצדך להיות מודע לקשיים שלה ומניין הם נובעים ומהי הדרך הסבירה (לא נמנעת מחד ולא "התאבדות המונית" מאידך) להתמודד איתם כשהם צפים. כמובן מצריך המון מודעות ונכונות אולי טיפול זוגי אבל עד שמגיעים לשם והמכשולים בדרך...

עכשיו תראה לדעתי אם אתה "תיכנע" לבלגן שלה גם אם זה ימצא חן בעיניה לטווח קצר זה הולך ליצור המון, המון, המון מרירות אצלך לטווח ארוך (יכול להיות גם ברמה של התניה פבלובית...) וחוץ מזה שזה ממוסס את יסודות הקשר אני מאמין שבסופו־של־דבר ככל שאתה תרגיש שמח ובטוח תוכל להקרין את זה וככל שתרגיש גרוע ככה גם האווירה הכללית תהיה גרועה יותר ויותר.

נו אז מה בכל־זאת אפשר לעשות? אני חושב שגם אם לא נפתור לה ברגע זה את כל הבעיות, לפחות כסעד זמני כדאי להציף את הנושא ולא למרוח אותו לנצח. להגיד מה אתה מסוגל לעשות ומה אתה לא מסוגל לעשות, אילו דרכים של תמיכה רגשית (ולא טיפול או פתרון בעיות! אינך אביר על סוס לבן) אתה כן יכול לתת ואילו סוחטות אותך, אילו דרכים חלופיות יכולות לעזור לה לפרוק קיטור (שזה כבר שייך יותר לפן טיפולי, אבל יש כל־מיני כישורים שאפשר ללמוד, מיינדפולנס / CBT / טיפול באומנות / סביבה תומכת רחבה יותר ולא רק אתה כו' כו' וכו'). ומהצד השני איך לגרום לה להרגיש חשובה אהובה מוערכת נתמכת וכן הלאה ולשמור על התחושה שהקשר אכן מספק לה את הביטחון וההגנה שבנות כל־כך אוהבות מבלי שאתה תאבד את השפיות. תוספת: ואולי גם במקביל להבין את המקום של ההתמודדות שלה ולבנות איזושהי דרך שבה אתה תומך בה באופן שמטיב לשניכם.

עכשיו איך מנהלים שיחה כזאת... יכול להיות שכדאי ייעוץ זוגי רק בשביל שהדיון יהיה בסביבה נייטרלית שמעודדת שיח פתוח, אני מתאר לעצמי שזה לא יהיה הכי נעים אם תתנפל עליה ותגיד לה "שמעי מתוקונת וואלק אין לי כח יותר ליללות האלה פעם הבאה שאת מרגישה רע אני אציע לך כוס מים ושבי ציירי ציור" (אלה לא המילים אבל התחושה שיכולה להגיע בצד השני אולי כן קצת נטישה או זלזול או וואטאבר צריך להתגבר איכשהו על השלב הראשוני הזה).

אמנם אתם חצי שנה ביחד אבל יש לכם כנראה עוד איזה 100 שנה אז כן צריך להתחיל לחשוב איך אתם מנעימים את הזמן הזה.

רציתי להציע גם שהיא תלך לטיפול רגשי

השאלה איך אומרים לה את זה בלי שהיא תיפגע.

המטרה בטיפול רגשי זה להעצים אותה.

לתת לה כלים לגדול.

בתור עזרה ראשונה -

האם יש לה תחביבים?

מה היא אוהבת לעשות?

אני חושבת שזה יעזור לה

לעשות יותר את מה שהיא אוהבת.

אני לא יודעת למה היא סטודנטית, אבל יש מקצועות דורשים ממש. במיוחד אם היא עובדת גם… גם ימים חופשיים, יש המון מה לעשות בהם בלא מעט מקצועות…

ויש אנשים שגם לא מתחברים לתקשורת בטלפון.

אלו שני דברים שיכול מאוד להיות שמשפיעים על חוסר התקשורת שלה איתך ועל העובדה שאתה זה שיוזם.

ובאמת גם יש פעמים שלא חושבים על זה אפילו מרוב עומס… גם אם לא עשו משהו חשוב אלא אפילו ראו סרט, לא תמיד יש את זה בראש.

ויש בנות יותר רגשיות. אני לא אומרת שזה לא יותר מהרגיל, וכמובן שלא אומרת כלום על הדיכאון, אבל תדע שזה תקין על גבול מסויים. כלומר גם אם תטפלו בזה, והמצב ישתפר, סיכוי גבוה שחלק מזה יישאר.

אני לא אומרת בשביל לייאש או משהו, אלא בשביל שתהיה מודע לזה.

וכן נשמע שכדאי לטפל בדיכאון שלה.

ובעיקר לדבר איתה ולשתף מה אתה מרגיש. לא להאשים ולא להתגונן. לתקשר ולדבר.

בהצלחה!

לוקח זמן בזוגיות רגילה עד שמוצאים דרך נכונה וטובה לתקשר, ואצלכם יש את המרחק ותקשורת טלפונית שזה מקשה פי כמה, וכל אחד זקוק לתקשורת אחרת, תמצאו ותדברו על הדרך ותדירות שמתאימה לשניכם, ממש טבעי שזה קשה.

בקשר ל2,

יכול להיות שיש נקודות מסוימת שהן טריגריות בשבילה ומפעילות אותה, וכשלוחצים על אותן נקודות רוב האנשים מגיבים בחוסר פרופורציה, ב"ילדותיות" בחוסר איזון,

כי הדבר השטותי שעליו אתה חושב שהיא עושה סרט,

הוא הקצה החשוף של קרחון הטראומה שלה.

מציעה כמה דברים,

דבר ראשון אל תקרא לה ילדותית או שטותית (בינך לבין עצמך) כי אתה עדיין לא מכיר אותה, וגם אם זה תסכול שנראה לך על שטות, כנראה זה יושב על משהו עמוק יותר. לרוב אם תתבונן תמצא חזרתיות במשבר סביב אותו נושא.

נסה להגיע בסקרנות, ולא בשיפוטיות, להבין מה עומד מאחורי זה.

אם אפשר, תנסה לתקשר איתה על זה כשהיא לא בקרייסס, אבל רק אם אתה בא בעיניים טובות, ולא בשיפוטיות שהיא ילדותית.

ותציע לה טיפול.

אף פעם אל תציע תוך כדי משבר, רק אחרי שאתם מלבנים את הדברים, וגם אז מתוך דאגה "אני רואה שקשה לך" ולא מתוך מקום ש"את בעייתית".

לא נשמע ממה שכתבת שזה דיכאון, יכול להיות שהיא מתמודדת עם קשיים אחרים (שאולי גם הובילו לדיכאון)

אנחנו נשואים כמה שנים, וכשאני מסתכלת על השנה הראשונה שלנו, שהייתי מאושרת ומאוהבת, אבל הייתי שמחה לשנות הרבה מהתנהלות שהיתה לי כלפי בעלי.

תחילת הנישואים עדיין יתכן והיא מחפשת ביטחון שאתה אוהב אותה ולכן מחכה לחיזוק שלך-יוזמה שלך לשיחות. תנסה לומר לה בצורה עניינית אוהבת שאתה ממש רוצה להרגיש שהיא מתגעגעת ואן תוכל לפעמים להפתיע עם טלפון או הודעה זה יחזק אותך.

לגבי ילדותיות- זה סובייקטיבי,אבל גן כאן אולי עדיין לא נוצר קשר זוגי שהוא חדש אז נח לה לקבל את האופציה שלך דרך זה. נשמע שההתנהלות שלה לא ילדותית-היא לומדת, מתפרנסת, מעודדת אותך ללכת בדרך שלך. אז זה המקום הקטן שלה לדרוש תשומת לב שחסרה כשאתה רחוק. אולי אם מלכתחילה תנסה לפרגן על מה שעושה היא לא תצטרך להתבכיין ואתה לא תצליח להוביל שיחה למקום גבוה יותר? שוב, זה מזוית של מה שעברתי. ואני מחשבת מחוץ לבית לבוגרת מאוד, אבל יש מקום מול בעלי שאהבתי מאוד להתרפק, וזו הדרך אולי להתרפק עליך מרחוק.

חצי שנה זה כלום, ואם אתם לא יחד יום יום אז בכלל. אבל זה לא מוקדם מידי ללמוד ולנסות לשפר את הראיה מהתקשורת.

מזל טוב והרבה הצלחה! 

שנית - מזל טוב גדול לחתונה. לשירות צבאי קרבי יש מחירים משמעותיים. מחירים אישיים ומחירים זוגיים ומשפחתיים. אני ממש לא אומא זאת כדי להחליש אותך, אבל צריך להיות מודעים לזה.

חלק מהותי מיצירת היחד הזוגי ותחזוקו - זה הנוכחות הרצופה ביחד. כמובן אנשים גם לומדים/עובדים/מתפללים/הולכים לאירועים וכד', אבל הסדר הרגיל הוא שלפחות נפגשים כל ערב, אוכלים ביחד, ישנים אחד ליד השני, כל שבת נמצאים ביחד וכו'. זה נכון כל החיים, זה נכון גם אצל זוגות וותיקים, בלי תחזוקה היחד הזוגי מתייבש. אבל, זה נכון שבעתיים אצל זוג צעיר, שעוד צריך לייצר את היחד הזה. לא סתם במלחמת רשות התורה פטרה חתן בשנתו הראשונה - השנה הזאת, הנוכחות היום-יומית בה חשובה מאוד.

אנחנו לא במלחמת רשות, אנחנו במלחמת מצווה, באמת אין אפשרות לפטור את החתנים, גם ככה יש חוסר מטורף בקרביים. אני לא מעודד אותך להפסיק, להפך, לך בכחך זה והושעת את ישראל. אבל צריך מודעות למצב ולמורכבות שבו.

אחרי כל ההקדמה הזאת, לגופם של דבריך:

ההגדרה 'ילדותיות' לא מקדמת אתכם לשום מקום. יש לה התנהלות שאתה לא רגיל אליה ואולי באמת מלמדת על קושי, אבל היא אדם בוגר וכדאי להתאמץ ללמוד את העולם שלה. הרבה פעמים נשים מתתנהלות בצורה קצת ילדותית ליד או באוזני הבעל, כי הם מנסות להרגיש שיש להן על מי לסמוך, מישהו חזק להשען עליו. מעבר לזה - יתכן שזה הדרך שלה למלא את החוסר בנוכחות שלך.

גם לגבי הטלפונים, סביר שדווקא המרחק, מעצים את הצורך שלה, כנראה שאפילו באופן לא מודע, שאתה תחזר אחריה. מעבר לזה, מסתבר שאתה הרבה לא זמין. סביר שהיא מתגוננת מהאכזבה שבנסיון ליצור קשר שוב ושוב ומשאירה את הצפיה לזה שאתה תתקשר.

בהצלחה רבה

אתה זמין בטלפון כל היום? כי אם לא אין שום טעם שהיא תתקשר אליך כשהיא יכולה ותנסה להשיג אותך, ועדיף שאתה תתקשר אליה שאתה יכול. בעלי גם עכשיו בצבא ואני לא מתקשרת אליו בכלל, אני יודעת שאין טעם כי הוא כנראה לא יענה וכשהוא יוכל הוא יתקשר.

לגבי 2, אני גם חושבת שטיפול יעזור, אבל לא בהכרח כי משהו לא תקין אצלה, אלא כי נשמע שהיא בתקופה מאוד מאוד מציפה בחיים. היא עובדת ולומדת במקביל, שזה קשוח מאוד, והיא גם התחתנה לא מזמן והיא כלה טרייה עם כל ההצפה שבזה, ובעלה לא בבית רוב הזמן שזה קשוח בטירוף. האמת שביחס לכל זה התגובה שלה נשמעת לי ממש נורמלית, והיא פשוט צריכה ללמוד איך לאזן את עצמה ולהתרגל למצב הזה, שהוא קשה מאוד

יכול להיות שהיא הורמונלית?

מניעה הורמונלית יכולה מאוד לגרום לכאלה מצבי רוח

אתה בסדיר צבא, זו שפה שונה דינמיקה אחרת, התנהלות שונה. שים לב לזה

מותר לה לשכוח ממך, זה בסדר.

אין קשר בין תסכול לדכאון אל תחבר ביניהם. זה שאובחנה בדכאון קל כמו רוב אזרחי המדינה לא אומר שהיא דכאונית.

מתןסכלת יש הרבה סיבות וזה גם בסדר לןמדים להתנהל ביחד.

אם אחרי חצי שנה אתה לא מסוגל לא יודע מה לעשות והגעת לקצה ההכלה

תעשה לעצמך ולה טובה לכו לייעוץ זוגי, זה לא לפורום נדרשת עבודה להבין מהות האשה והגבר בתוך הקשר הזוגי ובפרט כשהמציאות היא לא זוגית לרוב כי אתה בצבא ומידי פעם צריך לקפוץ למציאות זוגית

הייתי שולחת אותך לחקור ולהבין מהו המהות של הגבר

אחרי שיח של קושי / אתגר/ רגש/ בכי שלה

לא תקין שמה שאתה חושב עליו זה לעזאזל למה אני צריך להתמודד עם זה . ?

( שאלה שצריכה להישאל למה זה כזה מפריע לך ? גילוי של רגש מצידך ?מה אתה מכחיש בך שמעורר את זה? בילדות ?)

אלא

איזה כיף שאשתי סומכת עלי מתייעצת איתי אני משנה לה את המצב רוח לטובה

ואם אתה בהכחשה לזה משהו לא תקין .

תוסיף את זה שאין דבר יותר קשה מלצאת עם גבר קרבי בסדיר .

וכל הכבוד לה שהיא שורדת את זה בכלל

(אולי היא לא כזו ילדותית כמו שציינת?)

בנוגע לזה שהיא לא יוזמת .. יכול מאוד להיות ששידרת לה שאתה עסוק/ עמוס.

( תגיד לה כיף לי לשמוע אותך תתקשרי גם את ..)

נשים אוהבות יחס (בלשון הרחוב צומי ..) אתה מביא לה את זה?

(שאלה שעולה : למה היא צריכה להגיע לבכי כדי שתתיחס ?)

מעבר לזה שבכי אצל האישה זה חלק מהחיים שלה

ואתה צריך ללמוד לקבל את זה ..

כמה פעמים אתה אומר לה שאתה מעריך אותה?

כמה פעמים אתה פונה אליה לא כדי להשיג משהו? לא כדי לסמן וי על אמרתי לה לילה טוב ?

אלא אני באמת רוצה לשמוע מה שלומך ?

בלתי נסבל בעייני שהיא משתפת אותך סומכת עליך 

ואתה קורא לה ילדותית . 

אתה חייב הכוונה הייתי ממליצה על יהונתן קליין

מגיב פה אבל זה להרבה תגובות שהיו.

אתם מציגים את זה כאילו אני לא מכיל בכלל אבל זה לא מה שכתבתי, אנסה לדייק.

גם אחרי כל ההכלה יש פעמים שכל מה שקורה היא צורחת ומגיבה כמו ילדה- משפטים "לא באלי את זה" "די הכל באשמתך" (על זה שהיא לא הצליחה איזה נשהו במטבח "לא יודעת מה אני מרגישה" "לא רוצה לא רוצה לא רוצה" ובסוף בשעת המעשה אני מכיל מאוד ומנסה לעודד ולהרים אבל הגעתי למצב שכל מקרה כזה כבר מצטרף לקודמים ואני לא יודע אם אוכל להכיל עוד מקרים כאלה בלי להיגמר מהם ולפנצר אותי

מרגיש וויתור על עצמי.

מנסה להבין איך ממשיכים הלאה אחרי שזה קורה ולהתמלא כוחות כדי להיות שם בשבילה

הרי התחתנתי איתה ברור לי שהיא החזקה והמושלמת באדם- סתם נק' שקשה לי איתה ואשמח לעצות

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך י"א בניסן תשפ"ו 10:08

"נקי יהיה לביתו" - הנקיות הנפשית מאפשרת להתמקד יותר בבן הזוג וזה גם טבעי בהתחלה

(יש בזה משהו מאד משחרר! זהו, אני לא צריך לחפש יותר, התחתנתי! עכשיו אנחנו מכירים אחד את השני כדי שנוכל לבנות לאט לאט את החיים שלנו כזוג)

כדאי לזכור שהשנה הראשונה

היא שנה לא תמיד פשוטה

היא הבסיס לשנים הבאות בע"ה

וזאת שנה שלומדים בה הרבה אחד על עצמו ואחד על השני

אז בהצלחה גדולה בע" ה!

דבר שני

לפעמים ממבט ראשון על הבנאדם

הרושם ראשוני אולי יותר מאופק/ סבלני

לאט לאט  כשנמצאים בסביבה שבה מרגישים נוח וחופשי להתבטא או להגיב לסיטואציות, התגובה הופכת אמוציונאלית יותר וממילא נחשף רובד/ פן נוסף באישיות מולנו, שלא התגלה קודם (בנישואין ההתבטאויות/התנהגויות יכולות להיות שונות מאשר בדייטים. אפשר להסתכל על זה גם חיובי- מהצד השני זאת יכולה להיות קלילות - ואז כשמשהו לא מסתדר התגובה בהתאם)

לפעמים זה עניין של מודעות לניהול רגשות/ ניהול כעסים

ולכן לא הייתי ממהרת לשלוח אותה לטיפול חיצוני.

יצירת תנאים לשיחה פתוחה וכנה איתה, בלי לפגוע, לחסום או לשפוט אותה, יכולה לתת לך עוד הבנה והיכרות עם העולם הפנימי של אשתך.

ואז תוכל להציג גם מה שנראה מהצד שלך ואת המחשבות שלך בנושא

וביחד תראו איך מגיעים לעמק השווה.

אתם רק התחלתם את החיים כזוג ,

ההיכרות/ הבנייה של הזוגיות לוקחת זמן ומתפתחת לעומקים ורבדים נוספים ככל שהשנים עוברות.

לכן מאחלים שיהיה בניין עדי עד- בניין שהולך ונבנֶה כל הזמן, עדי עד.

אם בכל זאת יש קושי בתקשורת-

אפשר לפנות לייעוץ (אולי משם ייתנו המלצה לטיפול קצר בנושא הרגשי, אבל בעיניי זה מוקדם מידיי לעשות צעד כזה)

דבר שלישי שחשבתי עליו ממש עכשיו

לפעמים בחורה לא צריכה פיתרון לבעיה. היא חכמה ויודעת לפתור את הבעיות שלה ולהסתדר. 

היא פשוט רוצה להרגיש ש"יש לה על מי להישען" ולבדוק את הגבול - שיש לה מרחב ביטחון, שאוהבים ומקבלים אותה בכל מצב, שהיא יכולה "להשליך" את הלב שלה על בעלה (והוא יקבל אותה וישדר לה ביטחון) התגובות ה "ילדותיות" מבטאות בצורה קצת מוקצנת קושי מסויים באופן כדי להבליט ולהדגיש את הצורך הנפשי "תראה אותי, תראה את המאמצים שלי ואת ההשקעה" 

אז אולי הסמנטיקה/ התנהלות שלה מופיעה קצת לא כמו שהיית מצפה ממנה לאור ההיכרות שלכם

וזאת דווקא ההזדמנות ליצור שיח או תגובה לסיטואציה בצורה בוגרת ומכבדת.  

יכול להיות שהיא תקלוט טוב את היחס המכבד והבוגר שלך-  אליה שלא תלוי בשום תגובה שלה, וממילא השיח שלה יישתנה גם.

להחזיר לה באותה מטבע של ילדותיות לא כדאי, כי יכול לדרדר את ההרגשה של שניכם.

בהצלחה רבה

מזל טוב!

תזכו לבניין עדי עד

בשמחה ובבריאות

מתוך אהבה ואחווה, שלום ורעות. 

בעיות קשות מדי לפתרון באמצעי הזה. בהצלחה. יתכן שאם היית משתחרר או לפחות משרת במקום יותר קרוב. חלק מהבעיה הייתה נפתרת. במצב הנוכחי כמעט בלתי אפשרי, שתצליחו לצאת מזה לבד. דבר ראשון תבקש העברה. ככה יהיה יותר קל לטפל. גם המצב ביניכם יש מקום להניח שישתפר. חצי שנה זה כלום בשביל נישואין. במצב שאתם נמצאים בו, קשה לבנות משהו שאפשר יהיה להתייחס אליו. בקש העברה. הבית בעדיפות עליונה. 

לגבי 2, משתנה. תשאל אותה איך היתה פותרת את הבעיה אם לא היית יוצר קשר כרגע....

 רוצה להגיב דווקא בתור נשואה ותיקה
יש מצב שגם אשתך כבר הגיעה לכאן וגם כבר קוראת. 
השנתיים שלוש הראשונות שלנו היו ממש קשות אפילו שאנחנו ממש מתאימים והיה לנו ברור מהרגע הראשון שמצאנו אחד את השני ואפילו שלא היה לנו אתגר של צבא. 

אז למה היה קשה?
כי היינו צריכים ללמוד לדבר על מה שקשה לנו. כי לא התרגלנו לחיות בזוג ואני הייתי ממש בראש שאני לא מבקשת טובות ומצד שני, גם כשהייתי צריכה ממש, לא ביקשתי וציפיתי שהוא יבין. 
ולאט לאט למדנו לדבר אחד עם השני ולהגיד מה קשה לכל אחד ואיך אפשר לעזור לזה. 
אצלנו זה כבר היה תוך כדי ילדים. 

אצלכם, אתה בצבא והיא לבד. הלבד יכול להיות ממש קשה ולפתח איזה שריון כזה כדי להתמודד ואולי לכן היא לא מתקשרת ומצד שני אתה בודד ורחוק וצריך את הקשר הזה. 
וגם בקושי- אתה תופס את זה כילדותיות אבל היא בסף השבירה שלה, במצב לא הגיוני ומגיבה באופן לא הגיוני. 
בשני המקרים כדאי לדבר. 
בענייין של הקשר- להגיד לה שאתה רוצה וצריך גם לשמוע ממנה. 

בעניין של הקושי שלך, אשתו- תמיד כדאי לא להגיע למצבי שבירה. להקדים תרופה למכה. תחשבו ביחד איפה המקומות הללו ותנסו למנוע אותם ואז יהיה הרבה פחות להכיל. אבל גם כשיהיה, אתה צריך להכיל. כי היא לבד ומתמודדת. 

כמובן שהשיחה חייבת להיות פנים אל פנים ולא בטלפון. 

ודבר אחרון- אני לא יודעת כמה זמן נשאר לך בסדיר אבל יכול להיות ששווה לקצר או לעבור דירה קרוב להורים או כל מיני דברים שיכולים לעזור. 
בסוף זה הבית שלכם. 
ותזכרו שהשנים הראשונות קשות גם כשאין צבא והיא האשה המושלמת שלך ואני בטוחה שאתה האיש המושלם שלך. 

בהצלחה! 

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...

אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

תהילים פרק לב

א לְדָוִ֗ד מַ֫שְׂכִּ֥יל    אַשְׁרֵ֥י נְֽשׂוּי־פֶּ֗שַׁע כְּס֣וּי חֲטָאָֽה׃
ב אַ֥שְֽׁרֵי אָדָ֗ם לֹ֤א יַחְשֹׁ֬ב יְהוָ֣ה ל֣וֹ עָוֺ֑ן    וְאֵ֖ין בְּרוּח֣וֹ רְמִיָּֽה׃
ג כִּֽי־הֶ֭חֱרַשְׁתִּי בָּל֣וּ עֲצָמָ֑י    בְּ֝שַֽׁאֲגָתִ֗י כָּל־הַיּֽוֹם׃
ד כִּ֤י ׀ יוֹמָ֣ם וָלַיְלָה֮    תִּכְבַּ֥ד עָלַ֗י יָ֫דֶ֥ךָ
נֶהְפַּ֥ךְ לְשַׁדִּ֑י    בְּחַרְבֹ֖נֵי קַ֣יִץ סֶֽלָה׃
ה חַטָּאתִ֨י אוֹדִ֪יעֲךָ֡    וַֽעֲ֘וֺנִ֤י לֹֽא־כִסִּ֗יתִי
אָמַ֗רְתִּי    אוֹדֶ֤ה עֲלֵ֣י פְ֭שָׁעַי לַֽיהוָ֑ה
וְאַתָּ֨ה נָ֘שָׂ֤אתָ עֲוֺ֖ן חַטָּאתִ֣י    סֶֽלָה׃
ו עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל כָּל־חָסִ֨יד ׀ אֵלֶיךָ֮    לְעֵ֪ת מְ֫צֹ֥א
רַ֗ק לְ֭שֵׁטֶף מַ֣יִם רַבִּ֑ים    אֵ֝לָ֗יו לֹ֣א יַגִּֽיעוּ׃
ז אַתָּ֤ה ׀ סֵ֥תֶר לִי֮    מִצַּ֪ר תִּ֫צְּרֵ֥נִי
רָנֵּ֥י פַלֵּ֑ט    תְּס֖וֹבְבֵ֣נִי סֶֽלָה׃
ח אַשְׂכִּֽילְךָ֨ ׀ וְֽאוֹרְךָ֗ בְּדֶֽרֶךְ־ז֥וּ תֵלֵ֑ךְ    אִֽיעֲצָ֖ה עָלֶ֣יךָ עֵינִֽי׃
ט אַל־תִּֽהְי֤וּ ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֮    אֵ֤ין הָ֫בִ֥ין
בְּמֶֽתֶג־וָרֶ֣סֶן עֶדְי֣וֹ לִבְל֑וֹם    בַּ֝֗ל קְרֹ֣ב אֵלֶֽיךָ׃
י רַבִּ֥ים מַכְאוֹבִ֗ים לָרָ֫שָׁ֥ע    וְהַבּוֹטֵ֥חַ בַּֽיהוָ֑ה חֶ֝֗סֶד יְסֽוֹבְבֶֽנּוּ׃
יא שִׂמְח֬וּ בַֽיהוָ֣ה וְ֭גִילוּ צַדִּיקִ֑ים    וְ֝הַרְנִ֗ינוּ כָּל־יִשְׁרֵי־לֵֽב׃

יש המון הסחות שמונעות מאיתנו לשים לב לכל הטוב העצום שעוטף אותנו, ובעיקר מאמץ מטורף של איראן ושלוחות הרשע לזרוע בכולנו פחד, תבהלה, דכדוך, יאוש.

אבל אנחנו ה-ר-ב-ה יותר חזקים וחכמים מהם! ולא ניתן להם!

וממש מזמור לתודה!

זה פלא אלוקי מה שקורה כאן.

אני יודעת שכולנו בתוך תוככי הקושי והאתגר וה"קוצר רוח ועבודה קשה"

אבל ממש כך היא גאולתן של ישראל

בתחילה קמעא קמעא וכל מה שהיא הולכת - היא רבה והולכת (ירושלמי, ברכות)

ובניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל

יש לנו כוח על

כל אחת ואיפה שהיא

כל אחד ואיפה שהוא

ונתחיל ממש בנו פנימה.

כי אם יש לי את עצמי -

אז יש לי את עצמי.

ויש לאחרים את עצמי.

וכל אחד ואחת מאיתנו הוא אור אינסוף

רק להביט רגע פנימה ולזכור זאת, להתחזק מכך, להאיר בתוכנו מכוח כך.

"כי יש שכר לפעולתך"

יש שכר לכל פעולה ופעולה שלנו

תחזיקו מעמד

אתם הגאולה עצמה!

וב"ה נזכה לראות בחוש ממש את הישועה השלמה שלנו במהרה, בשלמות, במתיקות ובטוב גלוי!!! ❤️

כַּמָה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ!

אִלּוּ הוֹצִיאָנוּ מִהקונספציה וְלֹא עָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ עָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, וְלֹא עָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ עָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, וְלֹא הָרַג אֶת־אייתוללותיהם, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ הָרַג אֶת־אייתוללותיהם וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת־הגנה אלוקית, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הגנה אלוקית וְלֹא קָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ קָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות וְלֹא הֶעֱבִירָנוּ בְתוֹך לימוד אמונה, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ הֶעֱבִירָנוּ בְתוך לימוד אמונה וְלֹא שִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ שִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם וְלֹא סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שנה דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שָׁנָה וְלֹא סיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ  סיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, וְלֹא קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה השלמה, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה השלמה, וְלא נָתַן לָנוּ אֶת הביטחון והתורה. דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הביטחון והַתּוֹרָה וְלֹא שמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ שמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא בָנָה לָּנוּ אחדות העם דַּיֵּנוּ.

עַל אַחַת, כַּמָה וְכַמָה, טוֹבָה כְפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ: שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמהקונספציה, וְעָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, וְעָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, וְהָרַג אֶת־אייתוללותיהם, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הגנתו האלוקית, וְקָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות, וְהֶעֱבִירָנוּ בְתוֹך לימוד אמונה, וְשִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם, וְסִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שנה, וְסיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' גם במלחמה, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, וְקֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה שלמה, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הַביטחון והתּוֹרָה, וְשמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבָנָה לָּנוּ אֶת־אחדות העם.

המצב מתיש, אבל להחזיק ראש מעל המים. אנחנו מכים באוייב מכות נוראיות. אנחנו ב'נהפוך הוא' על מלא.

אויבי היהודים ביקשו להשמיד להרוג ולאבד (ואם למדנו משהו משמחת תורה, אז כשאויב אומר שהוא מתכוון להשמיד אותנו - כדאי להתייחס לזה ברצינות) וכיום אנו מכים בהם מכה אחר מכה, הרג וחרב ואובדן.

לא להיות קצרי רוח, לא להחזיק עיניים על הסטופר, להתמקד בהצלחות הלאומיות ובהצלחות האישיות של כל אחד ואחד.

החיים שלך הם שלך. לא שלהם.

כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.

(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).

הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.

החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.

אתה בנוני.

כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות

אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'

אבל הוא קיים.

לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."

שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו

בעיניי קנאה זה דבר טוב

זה שיקוף של מה שכואב בנפש

על מה כדאי לעבוד ולטפל

כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות

בעבודה נכונה

במודעות למידה יישום והתמדה

גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים

אגב רוב האנשים בינוניים ומטה

תסתכל על סטטיסטיקות

בכל נושא

הממוצע/ החציון לא משהו

יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".

התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.

אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.

כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה  הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.

אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.

וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.

ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?

שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...

עזוב.

אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.

(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-

חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.

אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...

עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).

אתה רוצה להיות מאושר.

ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.

למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.

ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.

לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.

אז מה כן עושה אושר?

תקרא את ד"ר טל בן שחר.

הוא מסכם את זה

*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.

ככל שהם טובים יותר האושר עולה.

*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.

*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.

*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.

רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.

יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.

ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.

מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.

מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,

הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.

 אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.

חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד  (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )

וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.

האסכולה הקירנאית – ויקיפדיה

מה זה אומר כשאנשים סובלים?"

"אתה מרגיש בסדר, לין?"

"אני בסדר גמור," צחקתי.

"שתית דארו הלילה, כמו השיכור הזה ג'וזף?"

"לא, אני באמת בסדר. בחייך, אתה תמיד מגדיר כל דבר בשבילי. דיברנו הלילה על סבל, ואני רוצה לדעת מה דעתך על העניין הזה."

"זה קל. סבל זה להיות רעב, לא? רעב, בשביל כל דבר, פירושו סבל. בשביל כל דבר, לא להיות רעב זה לא לסבול. אבל כולם יודעים את זה."

אה בעצם חכה יש גם שם ציטוט אחר

"אושר זאת המצאה כדי לגרום לנו לקנות דברים"

תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו,  תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה,  לא משחק ילדים.

בהצלחה 

במקום "לקנא".

בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.

מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?

אתה רוצה כסף?

איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.

אתה רוצה בית יפה?

לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.

אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.

אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.

הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.

את הצילום מסך של המינוס בבנק,

תמונה של בוס מאוכזב, או ילד שהתחצף...

אף אחד לא מתאר איזה דברים פוגעים בן הזוג אמר או עשה,

ולא מספר כמה הוא שונא איזה בטטה הוא הפך להיות ...

מה שמעלים זה את הרגעים הכי יפים.

זה בדיוק השקר.

כולם בינוניים.

מי שיש לו 100 רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות.

תמיד רוצים יותר ממה שיש.יש פה אפשרות למנף עבודה על הודיה על הקיים- יש לך בית? יש לך אישה? תודה

ועשינו ותפילה להתקדמות. יש הרבה שבידיים שלך.

אבל תמיד יהיה יותר

אם תשווה החוצה, לעולם לא תהיה שמח במה שיש לך.

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד עסוק בד אמותיו

רוצה יותר לעצמך? תיצור לך מציאות כזו, במה שאתה יכול. ולא כל אחד יכול לשנות הכל

אנחנו לא נהפוך כולנו לכוכבים רשת שמגלגלים שותפים בעשרות אלפי שקלים. כאילו, תנסה עם בא לך, אבל חשוב לדעת שרוב האנשים חיים את היומיום ה"ממוצע"

לרזות ולהיות שרירי זה בהישג יד

גם להחליף עבודה

עם אשתך לדעתי יש לך עבודה פנימית לעשות.. אני די בטוחה שאם זה מה שהייתה חושבת עליך היית מתבאס. חוצמיזה שהחיים הם לא רק חיצוניות

נכון לא נכון מה שכתבת

זה לא משנה.

לא בריא לחיות ככה

אתה מוכרח להיות במבט אחר

על החיים, או אפילו בלי מבט

בלי לדרג ולתת ציונים יתר.

לזרום עם עצמך ולהיות במצב רוח יותר חיובי

אני מזדהה, קודם כל.

אצלי זה קשור לחוסר אמונה בעצמי. בגלל שאני מרגישה חוסר מימוש עצמי מצד אחד, וחוסר אמונה שאני יכולה להגיע לזה מהצד השני, לא נשאר לי אלא להשוות ולקנא... במקום להתרכז בעשיה. 

צריך איכשהו לחזור לעצמך. וזאת כנראה דרך ארוכה אבל משתלמת. זה הדברים היחידים שאני יודעת.

אז  במקום להסתכל מה קורה בדשא של השכן תתחיל להשקות את הדשא שלך. מאוד ממליצה לך על  צום דיגטלי.

ובעלי תמיד מאזן אותי בנושא הזה.
תמיד יהיו יפות ממני, מוצלחות ממני, עם מספר ילדים יותר גדול משלי, עם גוף יותר יפה, עם בעל יותר וואו, עם בית מתוקתק יותר
אבל איכות חיים פנימית
היא בלהודות על השפע הספציפי שמגיע אליי.
שפע שמגיע בדמות חברה שפתאום שולחת הודעה שמחממת את הלב,
צחוק של ילד,
זמן נחמד ביחד עם בעלי
הוכרת תודה להורים

אני מבינה מאיפה זה מגיע. זה הרצון לשלמות אובייקטיבית. שלמות שהיא בכל הפרמטרים, מקיםה את כל תחומי החיים, וכמובן שלמות עצמית.

התבגרות זה לעזוב את השלמות האובייקטיבית הזאת

לשמוע את השיר החדש והנפלא הזה של ישי ריבו - הנשמה לא meta.

מדבר ממש על ההפסד והשקר העצום ברשתות החברתיות.

ממש כל מילה שם מתאימה.

מצרפת את השיר:

שם המבט.

שם המיקוד.

פנימה.

איפה ואיך אני יכול לתקן? לשפר? להעצים? לבנות?

כי החוץ מלא שקר, מלא זרות, מלא זיוף, מלא הפסד, מלא הסתרה 

ובעיקר מלא במה שלא שייך לי.

אם נבין באמת כמה כוח עצום יש לכל אדם ובטח כל יהודי, זה לא נתפס!

אתה חלק אלו-ק ממש!

עוצמות על גבי עוצמות

נשמה מאירה של אינסוף

ואתה בהחלט יכול להביט בה, פנימה, ולהוציאה מן הכוח אל הפועל ולהביא אותה לזרוח להאיר ולחמם את חייך שלך ממש!

ב"הצלחה רבה

שלא טוב לך בחיים שלך עצמך.

קנאה מסמנת לנו שיש בתוכנו רצונות לא ממומשים, ומקומות או מצבים שהיינו רוצים להשתייך אליהם.

במקום לעסוק בפייסבוק ובחברים, כדאי לשאול את עצמך:

מה הייתי רוצה לשפר בחיים שלי? איך הייתי רוצה להרגיש?

מול עצמי, מול אשתי, מול הילדים?

בכלל?

עם מה מה שאני רואה בחוץ וצובט לי מפגיש אותי בתוכי? שם העבודה האמיתית.

אל תהיה קרבן, תנסה להבין מה חסר לך ואיזה טוב אתה רוצה בחיים שלך,

ומשם תצא לדרך שיהיו לך חיים משמחים ומספקים עבורך. 

כולנו יודעים את זה אבל אף אחד לא מחייך, וכשאני אומר מחייך אני מתכוון לשמחה אמיתית שבאה מהלב, לא שמחה תלוית נסיעה לחופשה בחו"ל, קניית בגד, מחמאה שקיבלנו, עיסקה שנסגרה או חצי בקבוק ויסקי. הרי נצטרך לחזור מחו"ל, ושמחת קניית הבגד חולפת מייד אחרי שהוא נלבש בפעם הראשונה, והעסקה חולפת והסוטול עובר.

אני רוצה שמחה אמיתית, שמחה של אהבה מתמדת, של הסתפקות במה שיש, של הכרת תודה. 

בai אתה יכול ליצור כל מה שתרצה

הנתינה נותמת לאדם המשמעות

ותן בראש ובראשונה לאישתך

"שנתן לי כל צורכי"

בדיוק מה שאני צריך לשליחות שלי