לא יודעת לעשות בגדול, אבל כמה שזה קשה עכשיו, זו תקופה שחולפת. עוד קצת ויהיה יותר קל..

כתבת שאחרי צהריים הקטנה יונקת כל שעה ורעבה.

הייתי שוקלת לשלב בקבוק. בשביל השקט שלך, שתדעי שיש לך את האופציה, מספיק בקבוק אחד אחר צהריים כדי שיהיה לך מספיק חלב והיא תהיה רגועה.

בהצלחה! שולחת הרבה כוחות

קודם כל חיבוק גדול. המעבר לשניים באמת מציב אתגרים חדשים ומעמיד אותנו לפני מציאות אחרת של תיעדופים ושל בחירת "הרע במיעוטו". כמה שנתכנן ונשתדל תמיד יהיו מצבים שלא נוכל לספק את צרכיהם של שניים בו-זמנית ואחד יצטרך לחכות. כך שאנחנו נדרשות לקבל החלטות כל הזמן ואוטומטית מגיע גם המצפון... אז יש כאן גם עומס פיזי טכני, עם חוסר שינה, עם הנקה שגם דורשת מהגוף הרבה, ונוסף על זה קושי מנטלי - אז ברור שקשה לך. ובלי עוד מישהו לחלוק את הנטל עוד יותר ברור וברור.  

לגבי עצות, אין לי הרבה דברי חכמה אבל אנסה קצת. דבר ראשון בהמשך דבריי הקודמים זה להבין ולקבל שאי אפשר להיות אמא מושלמת. כמה שיותר להגיד לעצמך "אני עושה כמיטב יכולתי". מיטב יכולתך זה להחליט בכל רגע מה לדעתך הכי דחוף (כולל הצרכים שלך!) ולפעול על פי מה שנכון בעינייך. (מיטב יכולתך יכול להיות לפעמים גם הפעלת שיקול דעת שבסוף תחשבי שטעית בו. זה לא אומר שלא עשית כמיטב יכולתך - גם בשיקול הדעת אנחנו יכולות לטעות, זה בסדר. נתקן בפעם הבאה. זה מה שטוב בילדים - זה כל כך אינטנסיבי שמהר מאוד תבוא הפעם הבאה עם הזדמנות לתיקון )

לגבי אחה"צ וההנקה, אני כותבת לך כאמא שלא הניקה כמעט בכלל, אז קחי את דבריי בערבון מאוד מוגבל. יכול להיות שזה לא יתאים לך. אבל אולי יוכל לעזור לך בשעות אחה"צ לשלב בקבוקים שאובים \ תמ"ל?

מזל טוב לך, ובהצלחה! דברים לאט לאט יסתדרו, את תראי

באמת תקופה לא פשוטה והיא תעבור...

אצלי יש הבדל של שנה וחצי בן הגדול לבת שמתחתיו ואני זוכרת את עצמי נקרעת בינהם... ובוכה על זה ..

אבל זה עובר... היום בבוקר שיצאנו לפיזור בגנים הבת שלי שהיא כבר בת 3 אמרה לאח שלה... כמה שאני אוהבת אותך... והם נתנו ידיים והלכו ככה ביחד לגן והלב פשוט מתרחב..זה מפצה על כל הקשיים כשהם ממש קטנים...

זה באמת שלב לא קל. בעז"ה זה ישתפר עוד מעט!

כמה טיפים בינתיים -

1. אני לא חושבת שחסר לך חלב אחה"צ (אלא אם יש סימנים מדאיגים כמו חיתולים יבשים או שהיא לא עולה מספיק במשקל). יש תופעה נפוצה התינוקות יונקים יונקים הרבה בשעות אחה"צ-ערב, להתכונן ללילה. הייתי משתדלת לא לשלב בקבוקים, כדי שהגוף שלך ידע לייצר יותר חלב בזמן הזה . זה באמת מתיש, אבל לפחות תדעי שזה לא מעיד על מחסור חלב.

2. כרגע לא הייתי מלמדת את הגדול להרדם לבד. נכון שזה היה נחמד אם הוא היה יודע, אבל כרגע הוא צריך להרגיש כמה שיותר בטוח שאת עדיין איתו אפילו שיש לו אחות קטנה, ואם תנסי ללמד אותו לישון לבד אני חושבת שהוא יחווה את זה כנטישה, וילחם בזה ממש. הייתי מניחה לזה לחצי שנה הקרובה לפחות.

3. היערכות מראש - ממליצה ממש לנסות להגיע מוכנה נפשית וטכנית לאחרי הצהריים. למשל - לפני שאת אוספת אתו לחתוך תפוח, וככה מיד כשהוא חוזר הביתה תוכלי לתת לו.

להכין מראש על הספה לידך כמה ספרים שהוא אוהב, שתוכלי לספר לו כשאת מניקה.

לקלח את הקטנה בבקרים, כדי שלא תצטרכי לעשות את זה כשאת עם שניהם. מקל ממש!

לתכנן ארוחת ערב מראש, ולהכין מה שאפשר מראש.

4. להדגיש כמה שיותר שהוא בוגר - להגיד כל הזמן דברים כמו "איזה כיף שאתה גדול ויכול לאכול חביתה. X קטנה ועוד לא יכולה. כשהיא תהיה בגיל שלך נרשה גם לה לאכול חביתה." או "איזה כיף שאתה יודע לצייר! אתה כזה גדול!" ואפילו להגיד לקטנה (אפשר לנצל סתם בכי אקראי שלה) - "x מתוקה, את בוכה כי את רוצה לבחור ספר כמו שy בחר? אבל את קטנה מדי. כשתגדלי y ילמד אותך איפה מדף הספרים שלנו, ואת תוכלי לבחור"

בהצלחה!

רעיון שקראתי פה פעם: להכין "קופסת הנקה" לגדול. קופסה חמודה שבה יש כל מיני עיסוקים מעניינים (לפי מה שמעניין אותו) שאותה פותחים רק בזמנים שאת מיניקה.

ובכל אופן, הוא יכול לשבת לידך בזמן שאת מיניקה ולהתעסק בדברים בקופסה, וכך הוא לא ירגיש מרוחק ממך... ואם את כבר מצליחה לתמרן את ההנקה ביד אחת, את יכולה ביד השנייה לחבק אותו או להחזיק ספר ולספר לו.

חוץ מזה - אפשר להעצים אותו כאח גדול: לשלוח אותו להביא מוצץ/חיתול לתינוקת, לתת לו ללטף אותה בעדינות, לנדנד אותה בעגלה... ובעיקר להראות לו כמה היא אוהבת אותו ושמחה שהוא האח הגדול שלה.

הרבה כוחות!

זה טבעי שאחרי הצהוריים היא יונקת כל הזמן זה לא אומר שאין לך חלב.

וקופסת הנקה זה מקסים ומאוד עוזר לילד.

מבינה אותך ממש.

מצטרפת לכל קודמותי

ומוסיפה עוד טיפ קטן שלא רשמו כאן-

בבוקר, הילד במסגרת?

אם כן, קחי את הזמן שלך בשביל לנוח. 

כשהקטנה ישנה- תצטרפי אליה ולכי לישון!!
גם ככה, אחה"צ והלילות מאתגרים.. אז לפחות תנוחי בשעות הבוקר. זה ממש מקל כשאת פחות עייפה אחר כך.

המון מזל טוב, הרבה נחת ושהיעבור בע"ה בקלות ובטוב.

אבל קשה בזמנים כאלו...

דבר ראשון להבין שהגיוני שקשה לגדול, זה באמת שינוי בשבילו מלהיות יחיד באה מישהי ותופסת לו את הכתר

מצד שני לא לרחם עליו, לא להיות בתחושת רחמים איזה מסכן הוא

אלא להיות בתחושה-איזה כיף לך, יש לך אחות קטנה, יכול להיות שעכשיו קצת יותר מאתגר אבל זו מתנה לחיים (וגם לעוד שנתיים שכשכבר יתתחילו לשחק ביחד).

פרקטית,

להיות את והגדול מול התינוקת. עכשיו אנחנו מחליפים לה טיטול, בוא תוציא לה טיטול מהמגירה, אתה יכול לשיר לה ידים למעלה על הראש תוך כדי.

היא בוכה, למה היא בוכה? מה היא צריכה?

בקיצור לשתף אותו כמה שיותר (וכמה שהוא בענין)-אני ואמא מטפלים בקטנה.

בזמן הנקה - שישב לידך עם ספרים ותקריאי לו (אני מניקה גם בישיבה על השטיח ואז ממש פנויה גם למשחקי הרכבה ודמיון, אבל זה תלוי מיומנות וכמה התינוקת יונקת טוב)

ככל האפשר להשיג חומרי יצירה משחקים וספרים חדשים - זה קצת מקל את השהות בבית והופך אותנ למעניינת יותר. אפשר להשאיל ממשפחה או חברות לתקופה, לא חייבים לקנות.

אפשר לנסות לחשוב או לתכנן ולהיכן מראש לפני שהוא חוזר מהגן הביתה - דברים לאוכל, משחקים אפשריים. לי כשיש רעיונות מראש זה מקל עלי.

לגבי השינה - לא הייתי עושה שינויים עכשיו. זה לא הזמן בעיני. הוא צריך אותך וצריך להרגיש שאת איתו. את יכולה לשבת עם התינוקת לידו ולהניק/לשמוע משהו.

בהצלחה! עוד חודש והכל כבר יראה יותר סביר...

הלידה של השני, הייתי ממש אבודה.

לא הבנתי מי המציא את הקונספט הזה של שני ילדים, זה היה נראה לי בלתי ניתן להתמודדות😅

אבל הנה אני כאן, והם גדלו והם מתוקים וחמודים. אז קודם כל יהיה בסדר. זו תקופה, זה מאתגר, אבל זה יעבור.

השאלה היא מה עושים עכשיו כדי להקל?

קודם כל, תשני תודעה. הילד שלך לא מסכן. קשה לו. לידת אח זה מטלטל, כולם צריכים למצוא את המקום שלהם מחדש. וזה טבעי ונורמלי. אבל הוא לא מסכן. יש לו הורים שאוהבים אותו, אחות חמודה שתגדל ותאהב אותו גם. יש מי שדואג לו למה שהוא צריך. אז הוא לא מסכן.

למה זה חשוב? כי שאנחנו מסתכליל על מישהו כמסכן, בטח אם זה ילד שלנו, הרגש משתלט ומנהל אותנו. ואז כל בכי, קושי או התמודדות שיש לילד אנחנו נבהלים, לא מצליחים להתנהל בצורה מסודרת ולכולנו יש בלאגן בראש.

נסי להגיע מתוך מקום של ביטחון. ביטחון באהבה שלך לילד, באמא הטובה שאת, ברצון שאת רוצה שיהיה לו טוב. מתוך הביטחון הזה, תחליטי איך את מנבלת את אחר הצהריים איתם. אבל אני חושבת שביטחון מאוד עוזר. כי אז אם הוא בוכה רגע, מה שעובר בראש זה לא "אוי איזה מסכן נולדה לו אחות אף אחד לא מתייחס אליו" ואז את לחוצה לפנות אליו, ויוצא מן לחץ שלא מאפשר פניות. הביטחון עוזר לי לעמיד מול בכי או קושי של הילדים ולחשוב בצורה שקולה מה לעשות כרגע.

בקטע פרקטי - לנוח כמה שאפשר. בבוקר כשהוא במעון והילדה ישנה. אולי לסכם על זמן בלילה שאת ישנה ברצף ובעלך קם לילדים. אולי בבוקר בעלך יכול לקחת את הילד למעון או לפחות לארגן אותו.

לנסות לזהות נקודות שסביבן הקושי - האם המקלחת? (ואז אפשר להגמיש את המחשבה, לקלח בזמנים נוחים יותר) סביב האוכל? (הילד חוזר רעב מהמעון - הוא מקבל פרי / כריך שמוכן לו מיד כשהוא חוזר הביתה, ארוחת ערב קטנה בשבילו מוכנה בצלחת במקרר, צריך רק לחמם) תשומת לב? (קופסאת הנקה כמו שהציעו כאן, לרדת לרצפה עם התינוקת ולשחק איתו, להקריא סיפור בזמן הנקה) 

בול מה שאני הרגשתי גם אחר-כך ישתפר אבל לקח זמן חשוב לי להגיד .. השאלה היא איך זה המעבר לשלוש? חחח מפחיד 

ככה הגדול היה עסוק קצת ונתן לי נשימה.

את מצליחה להניק עם סינר הנקה? לי זה היה ממש טוב.

לקח זמן להתרגל אבל בסוף הצלחנו.

לפעמים בחוץ בפארק, לפעמים בספרייה או מתנ"ס או גימבורי בקניון.

בבית היה קשה להסיח את דעתו.

את אוכלת ארוחת צהריים טובה עם חלבונים ופחמימות מלאות? מקפידה על שתיה? זה ממש משמעותי לכמות החלב.

בכלל חח

בת כמה הקטנה עכשיו? יש לי עכשיו גם בת חודשיים בן שנתיים(וגם בן 3 וקצת...)

ההתחלה היא הכי קשוחה ממש מחודש לחודש זה הולך ונהיה יותר אפשרי

1. כאמא מניקה אל אל תתחילי עם שאיבות זה עוד יותר מעמיס וגם בקבוקים ממש לא מומלץ לדעתי זה סתם עוד התעסקות וגם ממעיט את החלב וזה גלגל שהולך ומתדרדר... (את יכולה להחזיק בבית ליתר ביטחון לפעם שלא יהיה בררה) אבל באופן יומיומי לא כדאי תנסי לראות אם זה רעב או כאבי בטן- נשמע מתאים לגזים בשעות הערב ההנקה עוזרת להם לשחרר אז רוצים עוד ועוד אבל אפשר לנסות להחזיר על היד או עיסויים בבטן לאוו דווקא להניק

2. בשינה אני חושבת שהוא מפצה לעצמו את הזמן איכות החסר באמצעות שלא נרדם ואת חייבת לשבת לידו זה מה שהקטן שלי עושה מאז הלידה דורש שאשב לידו ולא נרדם שעתיים, אני משתדלת לתת לו 10 דק בצהריים שאני רק איתו או משלימה עם זה שאני יושבת לידו הרבה זמן בנתיים מניקה או מקפלת כביסה לסרוגין

היה לי הרבה יותר קשה מהמעבר בין 2 ל-3.

אז זה ממש נורמלי מה שאת מרגישה. ולהיות לבד בשעות הקשות האלה זה חתיכת אתגר.

אצלי הגדולה שלי היתה בת 2.5 כשהבא אחריה נולד.

כשהיתה רואה אותו יונק היתה צורחת בהיסטריה כזאת שטרם ראיתי כמותה. כאילו לא מוכנה להשלים עם זה בשום פנחם ואופן.

היינו אז ממש בתקופה קשוחה גם בלי קשר לזה.

ופשוט אמרתי לעצמי שזה נורמלי שהיא בוכה, ושהיא צריכה לעבור תהליך עם זה. שאני לא מנסה אלף ואחת דברים להרגיע אותה. בסוף ילדים לא בוכים לנצח...

אז פשוט התרגלתי לחיות ולתפקד עם הבכי שלה בלי שזה יעצבן אותי.

כמובן שהתייחסתי וניסיתי להרגיע,

אבל היא היתה בסוג של התקף שאי אפשר היה לחדור אותו.

אז התרכזתי במה שכן באפשרותי לעשות.

ולפעמים לקח לה באמת שעה עד שנרגעה.

פשוט לקבל את זה כשלב הכרחי...

ואין בה קסמים, הייתי עושה מה שאפשר כדי להקל עלי, גם אם זה אומר לשלם לנערה שתבוא להחזיק לך את הילדה ותוכלי להקדיש קצת זמן לגדול. אפשר רק פעמיים בשבוע רם קשה כלכלית. אבל אני מאמינה שזה נצרך וזה כסף שצריך לצאת..

עוד אופציה שבעלך זמנית יצא יותר מוקדם מהעבודה. כל זה בהנחה שאין לך עזרה של משפחה. אז חייב להשיג עשרה אחרי לידה..

ולגבי השינה, ממש לא הייתי מלמדת ילד להירדם לבד אחרי שנולדה לו אחות.. תני לו את התשומת לב שהוא צריך, הוא עבר טלטלה.. 

יושב לידך ומשחק ואת מניקה.

אם את מצליחה להניק ביד אחת אז אפשרי גם להקריא לו סיפור או לשבת לידו על המשטח פעילות ולשחק ביחד.

אם לא אז לפחות להסתכל איל הוא משחק או מצייר ולדבר איתו על זה.

להכין מראש חטיף/פרי/ירק/מה שאתם אוכלים אחה"צ כדי שהוא יוכל לאכול בלי הרבה התעסקות מצידך. בדרך כלל חוזרים רעבים מהמסגרות.

לבור מתוך עמדה ששניכם מטפלים בתינוקת והיא חלק מאחר צהריים שלכם. אתם משחקים איתה, מדברים איתה ביחד, מחליפים לה טיטול וכו, אולי אפילו מקלחים אותה ביחד.

הרבה לדבר איתו על כמה שהוא מהמם ועוזר לתינוקת ואיך הוא אח גדול וכו

כל אחד נכנס לנישואין עם מחשבות/רצונות לגבי עצמו ולגבי הדינמיקה עם השני

חלומות רגשות וכו יכולים להיות משותפים אם מוציאים אותם מגדר מחשבה ומדברים עליהם ביחד כי לא כתוב על המצח מה אני רוצה .... ואז אחרי שמקשיבים אחד לשני בלי שיפוט/ בלי להפריע לו להביע את מה שרוצה, מנכיחים את הרצון או רצונות של כל אחד, מכבדים (= לשון כובד, נותנים מקום לרצון במלואו, על כל מכלוליו) ואחרי ההתייחסות הראשונית הזו  אפשר לעשות תיאום ציפיות/ לבדוק מה דומה, מה שונה ומה מתנגש בין שני הרצונות

וממילא איך  בונים את הדבר הזה ביחד .

וכמובן שלא חייבים להיתפס לדפוס מסויים לעולם ועד.  כל כמה זמן יושבים ישב"צ ומדברים על התקופה/ איך אני רואה את הדברים/ ממה אני מרוצה ושמח, על מה אני מודה,  מה הייתי רוצה לשנות או לשפר  במערכת הזוגית או האישית. 

ממש לא אומרת שהוא חצי רווק ואת קורסת

מבחינתי לפחות הכוונה זה שהוא אחראי על הפרנסה ואני על בית וילדים. בפועל שנינו עובדים ושנינו מתחלקים פחות או יותר חצי חצי במטלות בית ועם הילדים וזה מעולה מבחינתי. אם ישתנה משהו נדבר על זה ובעז''ה נגיע להסכמות בינינו.

ולגבי הריצוי- אני חושבת שהרבה פעמים אנשים שיוצאים מריצוי הולכים לקצה השני של לא להתחשב באף אחד, בלי להגיע לאמצע

אז כן אני חושבת שצריך לדבר על זה ולהבין איך השינויים מסתדרים מבחינתך, ואיך הוא יכול להגשים חלומות ועדיין לקחת אחריות על החיים שלו ועל החלק שלו בבית...

אני חושבת שנכון שהאישה תהיה קשובה לעצמה ולא תלך לפי תבניות כאלה ואחרות כי החיים דינמיים. והסוד במעורבות הבעל הוא תקשורת ומערכת יחסים טובה

אם לא סבבה לך להיות 'האישה בבית' ואת מרגישה שאת מוותרת על עצמך לטובת גידול הילדים - צאי לעבוד במה שאת רוצה חולמת ואוהבת, בסוף אישה שטוב לה ושמחה תהיה אמא יותר טובה לילדים בבית ואישה יותר שמחה לבעלה כי יש לך מילוי עצמי דרך הקריירה. (יש נשים שהמילוי העצמי שלהן הוא אחר, כל אחת ומה ששלה)

היום להרבה דברים טכניים שקשורים בתחזוקת הבית יש חלופות שהם לא את,. הדבר הכי חשוב שיהיה בבית בתור הורים לילדים זה לב קשוב תקשורת טובה ושלום בית.

לגבי "ככה הוא". לדעתי זו תבנית שאנחנו שמים בה את הבעל כי אנחנו לא מעזות לשנות. ברגע שאת תשני הוא יצטרך להתאים את עצמו או שתמצאי דרכים אחרות להסתדר. בסוף בעל שלא מעורב בבית זה סימפטום לבעיה אחרת לדעתי יותר עמוקה

הטא לא מחפש שלא אעבוד

הוא רק היה רוצה שלא יהיה לי קשה להחזיק הכל לבד לתקופות ארוכות

ושבכללי יזרום לי יותר לפרגן לו ו'יסע לכל מיני שרוצה

ואני מפרגנת אבל לא תמיד בקלות

זה משו אחר לגמרי

וברור שקשה לו. הציפיות שלו פחות ריאלית בעיניי.

אל תנסי לרבע את העיגול לגבי מה שאת מרגישה, זה מגיע אחרכך ומשלמים על זה לא מעט

למה שייעדר ככ הרבה ותחזיקי הכל לבד לתקופות ארוכות? זה מילואים? בילויים? 

ואת הילדים והעבודה וכו..?

גם פיזית וגם רגשית..

נגיד הבעל נעדר לתקופה ממושכת...

אתן מרגישות שזה קשה אבל סביל או מעבר לכוחות+..?

אם תציינו גם מס' ילדים אולי יותר יעזור

מנסה להבין קצת את עצמי ומעבר

הבאת ילדים בשותפות עם בעל ומעולם לא התכוונת להחזיק לבד את הבית ילדים ועבודה רגשית ופיזית לבד לא?

אם מגיעים למצבים שאין ברירה ויש העדרות של תקופה ממושכת (כמו מילואים לדוגמא) אז אנחנו מכחרות בזה שזה מעל כוחתנו ונעזרות כמה שיותר ואפשרי...

אבל זה לא הנורמה ולא האידיאל כלומר השאיפה שלנו כנשים לא צריכה להיות "להצליח להסתדר ולהחזיק הכל לבד" כי זה בדיוק ההפך ממהות נישואים ובית...

לשאלתך אני גיליתי שבמצב של אין ברירה אני מתפעלת את הכל מצויין ++ אבל זה מצב של חוסר ברירה ולא בחרתי להביא ילדים כדי לגדל לבד;)

ישלי 3 ילדים 

שאני מרגישה שבטבע שלנו אנחנן מרגישות יותר 'אחריות' על הבית, גם כזה במחיר של לוותר על רצונות שלנו, והגברים בטבע שלהם יותר חושבים על עצמם, לא בקטע אגוסאיסטי אלא פשוט זו המחשבה הראשונית, ואחכ חושבים איך זה יכול להסתדר עם הבית.

ובמקום להתעצבן על זה, אני חושבת שאפשר ללמוד מהם ולחשוב גם על עצמנו.

במקום לכעוס עליו ששלושה ערבים בשבוע הוא לא נמצא בבית (נניח), אז ללמוד ממנו ולהגיד, ביום הזה והזה אני לא אהיה בבית כי אני הולכת להתאמן/יוצאת עם חברה/ מה שבאלך, צריכה שתהיה בבית.

ואני חושבת שכשאנחנו נלמד לדאוג לעצמנו אז זה גם יגרום להם לראות יותר את הבית ולקחת את האחריות וגם יאוורר אותנו ויפחית את האמוציות שלנו כלפי העניין.

הכותבת היא אחת שלא דואגת לעצמה בכלל ויודעת רק לכתוב מילים יפות

וממש דואגת 'הבקרים החופשיים שלי לא יבוזבזו על סדר נקיון וביושלים ועושה מה א'ני אוהבת לעצמי והולכת לערבי נישם ץמיד או לסדנאות שבא לי.. וכשחושב לי ללכת לביכנ''ס..

ולגמרי חושבת שאני חשובה

ועדיין ברור לי שיש לי אחריות על הילדים 'הבאתי לעולם ואני אעשה מה חשושב לי ולפעמים אהי. יצירתית כדי שזה יקרה

אבל כן מסתפקת במינון ובאופן שמתאים למציאות

לא מצפה להתנער מאחריות לגמרי או כמעט

לא שאין שותפות, אבל האחריות הבסיסית נתונה לכל אחד לפי ה"תפקיד" שלו. (האמת שאם כבר בעלי הרבה יותר שותף בבית מאשר אני בענייני החוץ...)

זה אולי גם קשור לאופי הגברי ולאופי הנשי, אבל בעיקר זה נובע מהאופי של כל אחד מאיתנו -

בעלי איש מתמטיקה וחישובים, איש מעשי שיודע "להחזיק ראש" ולכן הוא האחראי הפיננסי של הבית והאחראי על כל הסידורים שדורשים הסתובבות בחוץ. (הוא גם נוהג ואני לא, אז זה גם קשור בזה)

אני אישה של בית מטבעי (גם עובדת מהבית) ולכן רואה יותר את הצרכים של הבית ומצליחה לנהל אותם (פחות או יותר...)

בטיפול בילדים אנחנו לגמרי שותפים, אם כי מטבע הדברים אני יותר נמצאת איתם. אבל שנינו יודעים מה הצרכים שלהם (אולי אני קצת יותר) ויודעים לטפל בהם בבית ובחוץ.

לנו זה טוב ככה... כל זוג צריך להחליט מה טוב לו.

נקיון וסדר זה גם אבל מבחינתי הצד השולי

גם כי אני לא פרפקציוניסטית

וגם כי זה פחות מעסיק אותי

אלה דברים שדורשים תכנון וגם הרבה עשייה. אולי זה רק אצלי? (אני לא פרפקציוניסטית בכלל, אבל עם תשעה ילדים לא הכי מסודרים הבית מתבלגן מאוד כל יום ויש גם הרבה כביסות... באוכל אני באמת הכי פחות משקיעה, אבל גם זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת)

ושוב, הילדים נמצאים איתי חלק ניכר מהיום, אבל האחריות עליהם היא של שנינו.

ואם זה מה שמפריע לך אצלכם - אז באמת הגיע הזמן לדבר על זה וליצור שינויים מתאימים... (לא כל כך הבנתי מה בדיוק קשה לך, למען האמת. אם תפרטי נוכל אולי לתת לך טיפים)

שחלוקה המגדרית הכוללנית הזאת יותר מזיקה מאשר עוזרת.

הכללות האלה אולי תופסות כשמסתכלים על הכלל, אבל כשזה מגיע לפרט זה לא תמיד נכון ולפעמים מנסים להכניס את הבעל / האישה בכוח לתוכן.

בסוף זה אדם מול אדם.

את מתחתנת עם גבר אחד ולא עם כל העם הגברי, וגם הוא, עם אישה אחת.

הפיתרון הוא להיות כנים עם עצמנו להבין מה באמת מתאים לנו, גם עם החברה חושבת אחרת.

ולתקשר את זה לבעל.

שינויים יש לאורך החיים כל הזמן.

אני לא מכירה זוג שהחיים שלהם הם אחד לאחד כמו שהם דיברנו בדייטים.

אנחנו מתבגרים והצרכים והרצונות משתנים.

אני כן חושבת שנשים משלמות קצת ביוקר על הפמיניזם הלא מאוזן, במיוחד בארץ.

יש המון המון דרישה מנשים (שלא לדבר על המגזר החרדי)

גם ילודה מאוד גבוהה, גם משרה שהיא לרוב לצאת ולחזור עם הילדים הביתה, גם בישולים ונקיונות ללא עזרה חיצונית.

אני לא מתחברת למושג "חשיבה של גברים" מה זה חשיבה של גברים? בעלי לא חושב כמו אחי , כל גבר הוא אדם בפני עצמו עם מחשבות משלו.

את חיה עם בעלך ועם החשיבה שלו, ואתם צריכים לתקשר ביניכם את הרצונות והצרכים שלכם.

איזה קשה זה ושוק ממש❤️💕🩷 לא מקנאה בך על הטראומה...

ובאמת מקווה שזה יגדל מהר וישאר לך מזה רק סיפור לספר לו כשיגדל😉

גם בחלקה בשבילי זה משבר... פתאום אין תינוק , יש ילד ענק! הרגת אותי הוא נראה בן 40 🤣🤣

איך אנחנו אוהבות אותם קטנים... פווו... 

קראתי את התגובות שלכן מוקדם יותר ולא יכולתי להגיב אבל הן עזרו לי להירגע קצת.

הזכרתן לי שבאמת שיער גדל חח והוא באמת ככ חמודדד שזה הנס שלו😍

והמסקנה כמובן לא לשלוח את הבעל לספר לבד!!

והילדים שלי בערך מגיל שנה וחצי שנתיים מסופרים ממש (עם מכונה) והולכים עם כיפה.

לדעתי זה מתוק ממש...

אבל שימשו אותי נאמנה כמה שנים טובות, גיליתי איתן כמה וכמה הריונות וכשלא היה הריון יצא שלילי.

עכשיו שבאתי לקנות בסופר פארם קלטתי איזה מחירים מוגזמים. כשזה לא בתוקף כמובן לא לבנות על זה, אבל בגדול קונים בתוקף.

מסכימה איתך

קניתי גם לפני שנים.

בהריון הקודם היה קו ממש חזק ביום האיחור או יום לפני.

הפעם היה קו כמעט שקוף באותו זמן, כי הבדיקות כבר לא בתוקף. אבל היה קו.

ובדקתי כמה פעמים כשלא היה הריון וזה לא הראה כלום.

עולה גרושים ומחזיק לכמה שנים. לא מתקרב למחירים בארץ. 

ולא היה הריון בפועל.(גם לא כימי או משו. עשיתי את הבדיקה בערב, בבוקר הלכתי לעשות בטא והיא הייתה אפס)

בהחלט שווה

אבל לא פעם ב9 שנים כי אין תוקף ואז לא אמין

יצא לי להשתמש בכאלו ללא תוקף והראו לפעמים קווים שקריים- לא כי מי- בדקתי בחברות אחרות ולא היה פס 

מגנטים

קוביות

סברס

לגו דופלו

אם הם בעניין, אפשר בובות, כלי מטבח, מכוניות

אפשר גם לצייר, מדבקות, טושטושים, בר בצק.

יש גם משחקים של דגמים, כמו משושים.

פליימוביל

מכוניות, יש גם כל מיני מסלולים וכאלה שזה לבן 5 וגם סתם מכוניות

לאחרונה קנינו מאמזון בחול שככה יותר זול

ואו זה אחד המוצלחים!! הבן שלי בן 4 כל היום על זה

והקטנה בת שנה וחצי גם מצליחה ממש יפה להרכיב מגדל

ממש ממליצה

יש גם פליימוביל שהולך אצלנו טוב

ומשחק רכבות מעץ ממש רץ

וכמובן מגנטים

גם חבילה של חיילים קטנים

פליימוביל

מגנטים

לגו

קליקסים

פאזלים

משחק זכרון

כלי מטבח

זה מה שעולה לי כרגע🤔

ואצלינו בכל גיל הכי רצוי זה פליימוביל

אפשר את החלקים היותר קטנים לשים בצד, אבל לשיקולך...

משחקים אצלי שעות בגילאים שכתבת...

פליימוביל גם משחק אהוב

מטבח וכלי מטבח

משחקי קלפים קלים, כמו מלחמה, רביעיות לפי תמונות, משחק הפרצופים ועוד

אם בנים אז כל מיני משחקי הרכבה לגו ודופלו וכל אלה 

אהבתי חחח

מגנטים

קליקס

מכוניות - והרבה

חיות

ובגדול משחקי הרכבה 

כלי מטבח

בעיני אם יש קופסא מלאה מהסוגים הנ''ל

לא צריך הרבה מעבר

אצלי כל השאר סתם יושב בארון

אפשר לגדול יותר שיהיו משחקי קופסא לשחק עם חברים אבל הקטן עוד פחות בגיל

אולי לוטי קרוטי וכדומה

בקצב של הכניסות,

אם משתמשים במייבש,

עד כמה הילד מלכלך בגדים,

וגם עד כמה הילד רוצה לבחור בעצמו בגדים, או שלא אכפת לו.

לשבת יש לכל ילד בערך 3 סטים, שיספיק אם מתלכלך ואם יש יומיים רצופים.

ליום חול, אני לא יודעת.

מספיק 4-5 סטים, אם מכבסים בתדירות מספיקה ואין צורך להורה או לילד ביותר מידי גיוון.

אם לא, כדאי שיהיה יותר.

וכדאי גם כמה חולצות לראש חודש, או ימים שצריך חולצה לבנה אבל לא ממש חגיגי.

היו 4 סטים - סט אחד חולצה עם כתם שלא יורד. שם מכנס שנקרע.

תכלס לא נשאר כלום. הרגע מזמינה מנקסט.

לק"י

יש בקיווי 3 חליפות ב-100 או 3 פריטים בודדים ב-50.

אבל משומה החולצות יותר גדולות ורחבות עם שרוול כמעט 3/4, ביחס למכנסיים.

(או שחלק התכווצו במייבש. לא יודעת).

יש לו בערך 10 חולצות של יום חול (חצי מהן משנה שעברה שעדיין עולה עליו), ובערך 20 זוגות מכנסיים שמתוכם חצי קצרים שקניתי וחצי ארוכים אבל דקים שנשארו לו משנה שעברה. אבל זה רק בגלל שהוא עוד מפספס מדיי פעם אז אני חייבת שתהיה לי תחלופה, אחרת לא הייתי קונה לו כ"כ הרבה.

שבת יש לו 2 חולצות לבנות ו-2 זוגות מכנסיים

לק"י

אבל אני שוקלת לקנות לו עוד חליפה או שתיים.

ולשבת זה הצטבר, כי חלק מהבגדים מתאימים לו עוד משנה שעברה- 3 זוגות מכנסיים, ועוד איזה 5-6 חולצות, אבל חלקן סתם טריקו לבנות חלקות. אז זה פחות חגיגי, אבל נוח לי שיש לו.

אני כן צריכה לחדש לו, כי חלק כבר נראים פחות טוב.

אני גיליתי שאני לא אוהבת כמויות גדולת מידי כי אז הכביסה הופכת למדהו דאני לא מצליחה להשתלט עליו..

מצד שני אני לא יכולה לרדוף אחרי בגדים נקיים כל היום.

אז מנסה ליצור איזון

שמתי לב שאני צריכה בערך 5 חולצות, 4 מכנסיים שמתאימים ליותר מחולצה אחת.

לשבת 2 אפשרויות, 3 חולצות לבנות לילד בערך.

זה גם משתנה לפי האופי של הילד, למשל ילד שמלכלך מאוד או נוטה לקרוע את הבגדים מצריך כמות גדולה יותר

וואלה הייתי שמחה אם היה עוד אבל לא קריטי לי, הוא בן ארבע

ליום חול האמת מלא,  אבל רק כי קיבלנו. בפועל מכוסים כל יומיים אז משתמשים מקסימום בארבעה, אולי חמישה סטים

יום חול-

10-12 חולצות

7-8 מכנסיים

שבת -

6-8 חולצות

3 מכנסיים קצרות

4 מכנסיים ארוכות 

איזור ה15 מכל סוג ליום חול

איזור 5 מכל סוג לשבת

ורק דברים שנעים להם ללבוש

בתקופות של גמילה מחזיקה גם יותר מזה.

התדירות כביסות פה לא גבוהה ככ ולא יכולה לחיות בלחץ שאין להם מה ללבוש מחר.

10 ליום חול

4-5 לשבת

כדי שאני לא אהיה לחוצה על כביסות

אבל נראה לי מי שמסודרת ומכבסת ומקפלת בקצב טוב אפשר הרבה פחות

בין 7 ל- 10 ליום חול.

אני מרגישה שבחורף צריך פחות כי הסל מתמלא ברגע אז מכבסים יותר.

אם אין מייבש אז יותר.

לשבת 4 כזה אבל נגיד אם יש מאח גדול או קבלתי אז לא מקפידה על 4 מושקעים. שניים יפים.