לא יודעת לעשות בגדול, אבל כמה שזה קשה עכשיו, זו תקופה שחולפת. עוד קצת ויהיה יותר קל..

כתבת שאחרי צהריים הקטנה יונקת כל שעה ורעבה.

הייתי שוקלת לשלב בקבוק. בשביל השקט שלך, שתדעי שיש לך את האופציה, מספיק בקבוק אחד אחר צהריים כדי שיהיה לך מספיק חלב והיא תהיה רגועה.

בהצלחה! שולחת הרבה כוחות

קודם כל חיבוק גדול. המעבר לשניים באמת מציב אתגרים חדשים ומעמיד אותנו לפני מציאות אחרת של תיעדופים ושל בחירת "הרע במיעוטו". כמה שנתכנן ונשתדל תמיד יהיו מצבים שלא נוכל לספק את צרכיהם של שניים בו-זמנית ואחד יצטרך לחכות. כך שאנחנו נדרשות לקבל החלטות כל הזמן ואוטומטית מגיע גם המצפון... אז יש כאן גם עומס פיזי טכני, עם חוסר שינה, עם הנקה שגם דורשת מהגוף הרבה, ונוסף על זה קושי מנטלי - אז ברור שקשה לך. ובלי עוד מישהו לחלוק את הנטל עוד יותר ברור וברור.  

לגבי עצות, אין לי הרבה דברי חכמה אבל אנסה קצת. דבר ראשון בהמשך דבריי הקודמים זה להבין ולקבל שאי אפשר להיות אמא מושלמת. כמה שיותר להגיד לעצמך "אני עושה כמיטב יכולתי". מיטב יכולתך זה להחליט בכל רגע מה לדעתך הכי דחוף (כולל הצרכים שלך!) ולפעול על פי מה שנכון בעינייך. (מיטב יכולתך יכול להיות לפעמים גם הפעלת שיקול דעת שבסוף תחשבי שטעית בו. זה לא אומר שלא עשית כמיטב יכולתך - גם בשיקול הדעת אנחנו יכולות לטעות, זה בסדר. נתקן בפעם הבאה. זה מה שטוב בילדים - זה כל כך אינטנסיבי שמהר מאוד תבוא הפעם הבאה עם הזדמנות לתיקון )

לגבי אחה"צ וההנקה, אני כותבת לך כאמא שלא הניקה כמעט בכלל, אז קחי את דבריי בערבון מאוד מוגבל. יכול להיות שזה לא יתאים לך. אבל אולי יוכל לעזור לך בשעות אחה"צ לשלב בקבוקים שאובים \ תמ"ל?

מזל טוב לך, ובהצלחה! דברים לאט לאט יסתדרו, את תראי

באמת תקופה לא פשוטה והיא תעבור...

אצלי יש הבדל של שנה וחצי בן הגדול לבת שמתחתיו ואני זוכרת את עצמי נקרעת בינהם... ובוכה על זה ..

אבל זה עובר... היום בבוקר שיצאנו לפיזור בגנים הבת שלי שהיא כבר בת 3 אמרה לאח שלה... כמה שאני אוהבת אותך... והם נתנו ידיים והלכו ככה ביחד לגן והלב פשוט מתרחב..זה מפצה על כל הקשיים כשהם ממש קטנים...

זה באמת שלב לא קל. בעז"ה זה ישתפר עוד מעט!

כמה טיפים בינתיים -

1. אני לא חושבת שחסר לך חלב אחה"צ (אלא אם יש סימנים מדאיגים כמו חיתולים יבשים או שהיא לא עולה מספיק במשקל). יש תופעה נפוצה התינוקות יונקים יונקים הרבה בשעות אחה"צ-ערב, להתכונן ללילה. הייתי משתדלת לא לשלב בקבוקים, כדי שהגוף שלך ידע לייצר יותר חלב בזמן הזה . זה באמת מתיש, אבל לפחות תדעי שזה לא מעיד על מחסור חלב.

2. כרגע לא הייתי מלמדת את הגדול להרדם לבד. נכון שזה היה נחמד אם הוא היה יודע, אבל כרגע הוא צריך להרגיש כמה שיותר בטוח שאת עדיין איתו אפילו שיש לו אחות קטנה, ואם תנסי ללמד אותו לישון לבד אני חושבת שהוא יחווה את זה כנטישה, וילחם בזה ממש. הייתי מניחה לזה לחצי שנה הקרובה לפחות.

3. היערכות מראש - ממליצה ממש לנסות להגיע מוכנה נפשית וטכנית לאחרי הצהריים. למשל - לפני שאת אוספת אתו לחתוך תפוח, וככה מיד כשהוא חוזר הביתה תוכלי לתת לו.

להכין מראש על הספה לידך כמה ספרים שהוא אוהב, שתוכלי לספר לו כשאת מניקה.

לקלח את הקטנה בבקרים, כדי שלא תצטרכי לעשות את זה כשאת עם שניהם. מקל ממש!

לתכנן ארוחת ערב מראש, ולהכין מה שאפשר מראש.

4. להדגיש כמה שיותר שהוא בוגר - להגיד כל הזמן דברים כמו "איזה כיף שאתה גדול ויכול לאכול חביתה. X קטנה ועוד לא יכולה. כשהיא תהיה בגיל שלך נרשה גם לה לאכול חביתה." או "איזה כיף שאתה יודע לצייר! אתה כזה גדול!" ואפילו להגיד לקטנה (אפשר לנצל סתם בכי אקראי שלה) - "x מתוקה, את בוכה כי את רוצה לבחור ספר כמו שy בחר? אבל את קטנה מדי. כשתגדלי y ילמד אותך איפה מדף הספרים שלנו, ואת תוכלי לבחור"

בהצלחה!

רעיון שקראתי פה פעם: להכין "קופסת הנקה" לגדול. קופסה חמודה שבה יש כל מיני עיסוקים מעניינים (לפי מה שמעניין אותו) שאותה פותחים רק בזמנים שאת מיניקה.

ובכל אופן, הוא יכול לשבת לידך בזמן שאת מיניקה ולהתעסק בדברים בקופסה, וכך הוא לא ירגיש מרוחק ממך... ואם את כבר מצליחה לתמרן את ההנקה ביד אחת, את יכולה ביד השנייה לחבק אותו או להחזיק ספר ולספר לו.

חוץ מזה - אפשר להעצים אותו כאח גדול: לשלוח אותו להביא מוצץ/חיתול לתינוקת, לתת לו ללטף אותה בעדינות, לנדנד אותה בעגלה... ובעיקר להראות לו כמה היא אוהבת אותו ושמחה שהוא האח הגדול שלה.

הרבה כוחות!

זה טבעי שאחרי הצהוריים היא יונקת כל הזמן זה לא אומר שאין לך חלב.

וקופסת הנקה זה מקסים ומאוד עוזר לילד.

מבינה אותך ממש.

מצטרפת לכל קודמותי

ומוסיפה עוד טיפ קטן שלא רשמו כאן-

בבוקר, הילד במסגרת?

אם כן, קחי את הזמן שלך בשביל לנוח. 

כשהקטנה ישנה- תצטרפי אליה ולכי לישון!!
גם ככה, אחה"צ והלילות מאתגרים.. אז לפחות תנוחי בשעות הבוקר. זה ממש מקל כשאת פחות עייפה אחר כך.

המון מזל טוב, הרבה נחת ושהיעבור בע"ה בקלות ובטוב.

אבל קשה בזמנים כאלו...

דבר ראשון להבין שהגיוני שקשה לגדול, זה באמת שינוי בשבילו מלהיות יחיד באה מישהי ותופסת לו את הכתר

מצד שני לא לרחם עליו, לא להיות בתחושת רחמים איזה מסכן הוא

אלא להיות בתחושה-איזה כיף לך, יש לך אחות קטנה, יכול להיות שעכשיו קצת יותר מאתגר אבל זו מתנה לחיים (וגם לעוד שנתיים שכשכבר יתתחילו לשחק ביחד).

פרקטית,

להיות את והגדול מול התינוקת. עכשיו אנחנו מחליפים לה טיטול, בוא תוציא לה טיטול מהמגירה, אתה יכול לשיר לה ידים למעלה על הראש תוך כדי.

היא בוכה, למה היא בוכה? מה היא צריכה?

בקיצור לשתף אותו כמה שיותר (וכמה שהוא בענין)-אני ואמא מטפלים בקטנה.

בזמן הנקה - שישב לידך עם ספרים ותקריאי לו (אני מניקה גם בישיבה על השטיח ואז ממש פנויה גם למשחקי הרכבה ודמיון, אבל זה תלוי מיומנות וכמה התינוקת יונקת טוב)

ככל האפשר להשיג חומרי יצירה משחקים וספרים חדשים - זה קצת מקל את השהות בבית והופך אותנ למעניינת יותר. אפשר להשאיל ממשפחה או חברות לתקופה, לא חייבים לקנות.

אפשר לנסות לחשוב או לתכנן ולהיכן מראש לפני שהוא חוזר מהגן הביתה - דברים לאוכל, משחקים אפשריים. לי כשיש רעיונות מראש זה מקל עלי.

לגבי השינה - לא הייתי עושה שינויים עכשיו. זה לא הזמן בעיני. הוא צריך אותך וצריך להרגיש שאת איתו. את יכולה לשבת עם התינוקת לידו ולהניק/לשמוע משהו.

בהצלחה! עוד חודש והכל כבר יראה יותר סביר...

הלידה של השני, הייתי ממש אבודה.

לא הבנתי מי המציא את הקונספט הזה של שני ילדים, זה היה נראה לי בלתי ניתן להתמודדות😅

אבל הנה אני כאן, והם גדלו והם מתוקים וחמודים. אז קודם כל יהיה בסדר. זו תקופה, זה מאתגר, אבל זה יעבור.

השאלה היא מה עושים עכשיו כדי להקל?

קודם כל, תשני תודעה. הילד שלך לא מסכן. קשה לו. לידת אח זה מטלטל, כולם צריכים למצוא את המקום שלהם מחדש. וזה טבעי ונורמלי. אבל הוא לא מסכן. יש לו הורים שאוהבים אותו, אחות חמודה שתגדל ותאהב אותו גם. יש מי שדואג לו למה שהוא צריך. אז הוא לא מסכן.

למה זה חשוב? כי שאנחנו מסתכליל על מישהו כמסכן, בטח אם זה ילד שלנו, הרגש משתלט ומנהל אותנו. ואז כל בכי, קושי או התמודדות שיש לילד אנחנו נבהלים, לא מצליחים להתנהל בצורה מסודרת ולכולנו יש בלאגן בראש.

נסי להגיע מתוך מקום של ביטחון. ביטחון באהבה שלך לילד, באמא הטובה שאת, ברצון שאת רוצה שיהיה לו טוב. מתוך הביטחון הזה, תחליטי איך את מנבלת את אחר הצהריים איתם. אבל אני חושבת שביטחון מאוד עוזר. כי אז אם הוא בוכה רגע, מה שעובר בראש זה לא "אוי איזה מסכן נולדה לו אחות אף אחד לא מתייחס אליו" ואז את לחוצה לפנות אליו, ויוצא מן לחץ שלא מאפשר פניות. הביטחון עוזר לי לעמיד מול בכי או קושי של הילדים ולחשוב בצורה שקולה מה לעשות כרגע.

בקטע פרקטי - לנוח כמה שאפשר. בבוקר כשהוא במעון והילדה ישנה. אולי לסכם על זמן בלילה שאת ישנה ברצף ובעלך קם לילדים. אולי בבוקר בעלך יכול לקחת את הילד למעון או לפחות לארגן אותו.

לנסות לזהות נקודות שסביבן הקושי - האם המקלחת? (ואז אפשר להגמיש את המחשבה, לקלח בזמנים נוחים יותר) סביב האוכל? (הילד חוזר רעב מהמעון - הוא מקבל פרי / כריך שמוכן לו מיד כשהוא חוזר הביתה, ארוחת ערב קטנה בשבילו מוכנה בצלחת במקרר, צריך רק לחמם) תשומת לב? (קופסאת הנקה כמו שהציעו כאן, לרדת לרצפה עם התינוקת ולשחק איתו, להקריא סיפור בזמן הנקה) 

בול מה שאני הרגשתי גם אחר-כך ישתפר אבל לקח זמן חשוב לי להגיד .. השאלה היא איך זה המעבר לשלוש? חחח מפחיד 

ככה הגדול היה עסוק קצת ונתן לי נשימה.

את מצליחה להניק עם סינר הנקה? לי זה היה ממש טוב.

לקח זמן להתרגל אבל בסוף הצלחנו.

לפעמים בחוץ בפארק, לפעמים בספרייה או מתנ"ס או גימבורי בקניון.

בבית היה קשה להסיח את דעתו.

את אוכלת ארוחת צהריים טובה עם חלבונים ופחמימות מלאות? מקפידה על שתיה? זה ממש משמעותי לכמות החלב.

בכלל חח

בת כמה הקטנה עכשיו? יש לי עכשיו גם בת חודשיים בן שנתיים(וגם בן 3 וקצת...)

ההתחלה היא הכי קשוחה ממש מחודש לחודש זה הולך ונהיה יותר אפשרי

1. כאמא מניקה אל אל תתחילי עם שאיבות זה עוד יותר מעמיס וגם בקבוקים ממש לא מומלץ לדעתי זה סתם עוד התעסקות וגם ממעיט את החלב וזה גלגל שהולך ומתדרדר... (את יכולה להחזיק בבית ליתר ביטחון לפעם שלא יהיה בררה) אבל באופן יומיומי לא כדאי תנסי לראות אם זה רעב או כאבי בטן- נשמע מתאים לגזים בשעות הערב ההנקה עוזרת להם לשחרר אז רוצים עוד ועוד אבל אפשר לנסות להחזיר על היד או עיסויים בבטן לאוו דווקא להניק

2. בשינה אני חושבת שהוא מפצה לעצמו את הזמן איכות החסר באמצעות שלא נרדם ואת חייבת לשבת לידו זה מה שהקטן שלי עושה מאז הלידה דורש שאשב לידו ולא נרדם שעתיים, אני משתדלת לתת לו 10 דק בצהריים שאני רק איתו או משלימה עם זה שאני יושבת לידו הרבה זמן בנתיים מניקה או מקפלת כביסה לסרוגין

היה לי הרבה יותר קשה מהמעבר בין 2 ל-3.

אז זה ממש נורמלי מה שאת מרגישה. ולהיות לבד בשעות הקשות האלה זה חתיכת אתגר.

אצלי הגדולה שלי היתה בת 2.5 כשהבא אחריה נולד.

כשהיתה רואה אותו יונק היתה צורחת בהיסטריה כזאת שטרם ראיתי כמותה. כאילו לא מוכנה להשלים עם זה בשום פנחם ואופן.

היינו אז ממש בתקופה קשוחה גם בלי קשר לזה.

ופשוט אמרתי לעצמי שזה נורמלי שהיא בוכה, ושהיא צריכה לעבור תהליך עם זה. שאני לא מנסה אלף ואחת דברים להרגיע אותה. בסוף ילדים לא בוכים לנצח...

אז פשוט התרגלתי לחיות ולתפקד עם הבכי שלה בלי שזה יעצבן אותי.

כמובן שהתייחסתי וניסיתי להרגיע,

אבל היא היתה בסוג של התקף שאי אפשר היה לחדור אותו.

אז התרכזתי במה שכן באפשרותי לעשות.

ולפעמים לקח לה באמת שעה עד שנרגעה.

פשוט לקבל את זה כשלב הכרחי...

ואין בה קסמים, הייתי עושה מה שאפשר כדי להקל עלי, גם אם זה אומר לשלם לנערה שתבוא להחזיק לך את הילדה ותוכלי להקדיש קצת זמן לגדול. אפשר רק פעמיים בשבוע רם קשה כלכלית. אבל אני מאמינה שזה נצרך וזה כסף שצריך לצאת..

עוד אופציה שבעלך זמנית יצא יותר מוקדם מהעבודה. כל זה בהנחה שאין לך עזרה של משפחה. אז חייב להשיג עשרה אחרי לידה..

ולגבי השינה, ממש לא הייתי מלמדת ילד להירדם לבד אחרי שנולדה לו אחות.. תני לו את התשומת לב שהוא צריך, הוא עבר טלטלה.. 

יושב לידך ומשחק ואת מניקה.

אם את מצליחה להניק ביד אחת אז אפשרי גם להקריא לו סיפור או לשבת לידו על המשטח פעילות ולשחק ביחד.

אם לא אז לפחות להסתכל איל הוא משחק או מצייר ולדבר איתו על זה.

להכין מראש חטיף/פרי/ירק/מה שאתם אוכלים אחה"צ כדי שהוא יוכל לאכול בלי הרבה התעסקות מצידך. בדרך כלל חוזרים רעבים מהמסגרות.

לבור מתוך עמדה ששניכם מטפלים בתינוקת והיא חלק מאחר צהריים שלכם. אתם משחקים איתה, מדברים איתה ביחד, מחליפים לה טיטול וכו, אולי אפילו מקלחים אותה ביחד.

הרבה לדבר איתו על כמה שהוא מהמם ועוזר לתינוקת ואיך הוא אח גדול וכו

מניחה שאין הרבה הבדלים.

אם זו פעם ראשונה שאת מזריקהללעצמך, ממליצה ללכת לאחות לוודא שאת מזריקה נכון.

ממליצה גם לא לזהזריק כל פעם הכל, אלא להזריק ממש מעט ולעלות קצת כל פעם, כדי להפחית תופעות לוואי.

יש טבלאות שמסתובבות בקבוצות פייסבוק שמפרטות כמה מ"ג מוזרק לפי ספירת קליקים.

לא לאכול הרבה, לעצור לפני שמתמלאים! להימנע ממטוגן וממשקאות מוגזים!

מוזמנת לשאול עוד

ולמה לא מוגז?

אהבת חיי קולה זירוווו

ואחרי חודש להעלות

לא חייבים להעלות אחרי חודש, לדעתי מומלץ להישאר על אותו מינון עד שמרגישים שהוא פחות משפיע.

תנסי, יכול להיות שלא יעשה לך כלום. יש כאלה שעושה להם ממש תחושה רעה..

שימי לב שאת שואלת על מונג'רו, והרבה ענו לך כאן על ויגובי. אלה תרופות שונות, תופעות לוואי שונות, סיכויי הצלחה שונים.

זה ששתי התרופות מיועדות לאותה מטרה, לא אומר שהן זהות.

אגב, בשורה התחתונה, מונג'רו היא תרופה יותר יעילה.

לדברי הרופאה שלי

מונג'רו מחקה 2 הורמונים שונים הגוף, וויגובי רק 1.

זה משפיע על הרבה דברים, לטוב ולרע.

עם מונג'רו יש ירידה גבוהה יותר במשקל בממוצע, שליטה טובה יותר ברמות הסוכר, בתנגודת אינסולין... להגיד שההבדל הוא רק תופעות לוואי זה ממש רשלנות.

כמו להשוות בין אקמול לאופטלגין, לא בין אקמול לדקסמול.

שהירידה במשקל במונג'רו יותר איטית כי יש פחות תופעות לוואי.

מאיפה הידע? אני אשמח לקרוא גם.

נכון שהקאות ושלשולים מזרזים ירידה במשקל, אבל זאת לא המטרה של התרופות האלה...

לא דיברתי על מהירות אלא על ירידה כוללת.

לא יודעת מה קצב הירידה, אבל במונג'רו אנשים הורידו אחוז גבוה יותר ממשקל גופם ביחס לויגובי. אבל זה גם יותר יקר. גם עם ההנחה של הקופה זה יכול להתקרב ל-1000 שח בחודש ביחס לויגובי שבערך חצי מזה

בדקתי בבית מרקחת

בכל מקרה כסף פחות מטריד אותי

אני מאד חוששת מתופעות לוואי ומההשפעה של זה על השגרה שלי.

ומותר לכם.. אפשר לומר בשבת הזאת אנחנו לא יכולים. בלי הסברים. עובדה.

תשאל-תגידו מסיבות שלנו. שתבין מה שתבין.

אני אישית עם השנים הבנתי שטבילה לא יכולה תמיד לצאת בתזמון מושלם...ולא תמיד אפשרי ערב זוגי ושהכל יסתדר

וכשיש משהו ממש חשוב שלא מסתדר ביחד עם טבילה.. אז אני דוחה את ההפסק ביום. אגב- שאלנו רב והוא אמר שזה בסדר גמור

אבל שבת משפחתית זה באמת לא משהו שבשום אופן אי אפשר לשלב עם טבילה..אז זה בחירה שלכם

אם ללכת ולטבול למרותהסרבול או להשאר

ולהתעלם מהביקורת..או לספר .אבל לא בטוחה שזה לגמרי יפתור כי כאמור לא כולם רואים בטבילה סיבה לא להגיע

אם לא בא לכם בכלל על השבת בלי קשר לטבילה אז זה משהו אחר (ובכל זאת אם חשןב להורים את הביחד של כולם חושבת שכדאי להתגבר)

בעיני יש מספיק דרכים להתמודד עם הטבילה במצב שכזה

החל מלדחות בלילה אחד

ועד לספר למישהו מהמשפחה ולתמרן טבילה במקום הארוח

לילות טבילה זה חלק מחיי הנישואין שלנו במשך עשרות שנים וצריך ללמוד להתמודד עם זה גם במצבים יותר מורכבים

נשמח בכל שבת אחרת

יכולים להגיע כי בעלך לא מרגיש טוב..?

(ושהוא יגיד ויתמודד עם הריקושטים)

בדרכ לא מאשרים שבת כזו יום לפני. יחסוך כמה ימים של תירוצים וייראה כאילו באמת רציתם להגיע

אני לא בעד לשקר אבל דיי פסלת כל אופציה אחרת

ואם זה בנפשכם

ואין מצב להגיד שהשבת הזו פחות נוחה לכם

אז זו נראית לי הדרך היחידה להתחמק..

גם ככה שבת משפחתית היא עומס על כולם,

אם זה באמת ברמת פעם בשנה הייתי משנה את סדרי העדיפויות שלי לטובת המשפחה המורחבת בהקשר הזה.

בעיני קשר משפחתי הוא לא רק כשנוח וזורם, ואני בהחלט יכולה להבין את הציפייה שכולם יתגמשו.

הרבה פעמים יש ילדים בגיל צבא או ישיבה ששם קשה יותר להתגמש מבחינת שכפופים למערכת אחרת מהמשפחה ועכשיו בחופש יש חלון הזדמנויות ולא תמיד יזרום לכולם..

אנחנו גם לפני חודש הצטרפנו לשבת משפחתית בתיזמון גרוע בדיוק אחרי סבב מילואים ארוך ועוד איזה בלאגן שסיבך את הכל, וכמה ימים לפני השבת ממש התפללתי שיהיה לנו עוד טיפה אדים רק לעבור את השבת בשלום,

קו אדום מבחינתי היה אם אני חושבת שנשלם על זה מחיר נפשי כבד מדי בין אם בחיים האישיים, בין אם בפן הזוגי ובין מול הילדים בעקבות הקושי הנוסף.

מעבר לזה היה סופר לא מתאים, אבל לא משהו ברמה של נזק לטווח ארוך,

וב"ה עבר בשלום, אמנם לקח עוד שבועיים של היפוך עד שהצלחנו לנוח קצת ולסדר את החיים אבל בסוף גם זה קרה.

כשהילדים שלי יהיו נשואים, ולכל אחד יהיה את עולם הערכים שלו, אני מאוד מאוד מקווה שהם ידעו להתגמש על מנת לשמר את הביחד, ולא שכל אחד ידבוק בערכים שלו באופן שלא יאפשר קשרי משפחה פוריים.

אצל האחד זה פדנטיות

השני הקפדה על הלכה

השלישי אולי צמחונות

הרביעי לא יוצא מהארץ.. סתם דוגמאות.

אבל הערכים בפני עצמם טובים ונכונים, וחיים איתם בשלום בבית הפרטי שלהם, אבל בביחד אפשר לוותר גם על מה שחשוב לך באופן אישי כדי לאפשר את המפגש עצמו.

אם מה שקשה זה הלילה שכולם יחד אז כדאי לחפש דירה נפרדת בתשלום.

להבא,לתזמן ההפסק ליום אחרי

ויצא לנו לדחות ליל טבילה בגלל סיבות כאלה ודומות.

ליל טבילה זה משהו חשוב מאוד, ולכן אני משתדלת לפנות בשבילו את היום בנחת, אבל אם יוצא משהו חשוב אחר באותו יום - אני מעדיפה לדחות.

שבת משפחתית שקורית פעם בהרבה זמן, ושמן הסתם קשה לקבוע אותה כשכולם יכולים להגיע, זה משהו ששווה להקריב בשבילו די הרבה. במיוחד שבטווח הרחוק לא בטוח שהחמות תוכל לארגן שבתות כאלה... אז צריך לנצל את השנים שכן.

זו דעתי

בכל אופן, טוב שיש לפותחת כאן את שני סוגי הדעות, כדי שתבחר את מה שמתאים לה❤️

רק בהסתייגות קטנה על הדוגמאות שנתת.

אני מסכימה שהערך של משפחה הוא משמעותי מאוד, ושווה להקריב בשבילו גם אם זה דורש חוסר נוחות משמעותי לפעמים.

אני לא חושבת שבהכרח נכון לצפות לוותר על ערכים שמאמינים בהם בשביל המשפחה.

אם הערך של המשפחה באמת חשוב לכולם, אפשר למצוא דרך להיות יחד באופן שלא יפגעו בערכים של אף אחד.

(לצורך העניין - במשפחה שלנו יש צמחוני, ויש רמות שונות של הקפדה על הלכה, ויש שלא יוצאים מהארץ, ויש פדנטים, ועשינו הרבה מפגשים בלי לוותר על הערכים של אף אחד. כמובן שיש התגמשות, כל אחד מהכיוון שלו במה שהוא יכול. למשל - כן עשינו גם ערב של על האש בשרי, ולא שינינו את כל התפריט עבור הצמחוני שבמשפחה. אבל גם לא ציפינו ממנו לאכול את האוכל שלנו ולוותר על הערכים שלו, אלא היה לו אוכל שכן התאים לו לאכול, וחלק מהדברים היו פרווה כדי שגם הוא יוכל לקחת).

פותחת כתבה שלא מתאים להם זוגית. כך שכנראה גם לבעלה שבת לא קריטית .

לגבי להתגמש ולהשתדל בשביל אנשים אחרים הגעתי לתובנה שעדיף לא לעשות את זה.

קודם כל אף אחד לא מעריך את זה . שנית, אני סתם סובלת משהו שלא מתאים לי והחיים הם קצרים. אז במקום לחיות בנחת אנחנו סובלים כדי להיות במקום שלא טוב לנו עם אנשים שלא תמיד כיף לנו.

שלישית , גם אם אני משתדלת ומתגמשת , זה לא מבטיח שהצד שני יבוא לקראתי כשאני אצטרך את זה.

הוא תמיד יכול לאמר שכל ההשתדלות שלי היא בעצם בחירה שלי ולא בעיה שלו. אם לא התאים לי , הייתי צריכה להגיד ולעמוד על שלי.

ולא הייתי נוסעת לשום מקום אם הייתי יודעת שאצטרך לאסוף את עצמי שבועיים אחרי דבר הזה. אולי במקרה של פיקוח נפש.

קשר לא נמדד בשבת משפחתית אלא באיכות הקשר. יכולת להיפגש, להתקשר , לדבר , לשפוך , לקבל עזרה , לתת עזרה , להקשיב .

לתקשר, לקבל עזרה או להקשיב פחות מתפתחת

א. אנחנו לא מתגמישם כדי לקבל הערכה לעצמינו. אלא כדי לפעול באופן טוב ונכון ערכית לנו ולסובבים אותנו.

ב. הל

חיים קצרים ולא באנו לפה רק לדאוג לנוחות והקלות של עצמינו. אלא כדי לעשות טוב בעולם ולתקן את המידות שלנו. זה לא צריך להעשות באופן אשנחנו נסבול. אבל לא להתגמש כי החיים קצרים אז למה שאעשה משהו שלא נח לי הז בעיני תפיסה ממש אנוכית.

ג.אנחנו לא מתגמישם ועושים טוב כדי שהצד השני יחזיר לנו ..שוב גם כאן העיסוק הוא אך ורק ביצבעצמי ובהערכה,בנוחות או במה שאני אקבל.

המנוע הפני י בעיני אמור להיותהרצון להיות אדם טוב ,לעצמו ולזולת.אנחנו לא חיים לבד.

להשקיע במפשחה זה דבר חשוב ומלא משמעות ערכית ורג'ית.

וכל הנ''ל ממ שלא אומר כלום על שאלת הפותחת כי זכותם לבחור לא ללכת לשבת. זכותם לא להתגמש במקרה הזה. גם אם אני במקומם כן היתי מתגמשת ומגיעה בשמחה כי חשוב לי להיות חלק מהמשפחה גם אם אשלם על זה מחיר או אותר על משהו. ומותר יש

לא הגבתי להיו גבולות ולכל אחד גבולות אחרים ולכן מכבדת כל בחירה.

אבל מה שכתבת זה יותר השקפת עולם כללית

שסליחה אבל הרגישה לי עסוקה רק בעצמי האישי.

ולא צריך לשקר

להגיד לא מסתדר. זה מספיק

הם לא חייבים לאהוב .

אם מאד חשוב לכם להיות אפשר לדחות ולא להתאמץ מידי

הזדמנות ללמד גבולות את הסביבה

שמספיק להגיד זה לא זמן שמתאים וזהו

שילמדו לכבד

וגם לימוד עצמי

לא לחיות דרך העיניים של אחרים

או להחליט לדחות טבילה ולהשתתף אם זה מתאים לכם

שאם זה עניין של פעם בשנה בערך הייתי טובלת שם.

אישית זה כבר שווה לי את החיבוק והמגע גם אם אין מעבר. לא דוחה ליל טבילה, שונאת את הריחוק. יצא לי לטבול בכל מיני סיטואציות מעניינות בחיים. וגם לשתף אשה נוספת אם היה צורך. לא מראה לכולם מה עשיתי. אבל גם לא נלחצת אם מישהו יחשוב, שיהיה לו בכיף. כמו תחילת הריון. אני לא אצעק את זה, ראיתם? תשמרו לעצמכם.

אם זה שבת שכן קוראת עכשיו פעם בחודשיים שלושה זה משהו אחר. כמה חודשים עד שנה שכתבת זה די הבדל גדול, כלומר שבת של פעם בשנה יותר שווה מאמץ מאשר שבת של פעם בחודשיים. תחליטו אתם איפה טווח המאמץ.

ואפשר פשוט לדחות את הערב הזוגי…

לי אישית מפריע לקדש ככה את ליל הטבילה, וזה אפילו יכול להרגיז אותי לבטל תוכניות רצינויות בגלל זה

אבל כנראה שזה לא דחוף לכם

ואם זה באמת המצב אז לכו על זה

נ.ב

אם זה כל כך חד פעמי וכל כך חשוב לאמא שלו, בהחלט הייתי עושה השתדלות ומגיעה גם אם זה לא ברשימת סדרי העדיפויות שלי, תחשבי אם היית האמא איזה מאכזב זה שהבן שלך לא שש לבוא

האמת לא הייתי מסבירה את הסיבה האמיתות, כי אז כמו שאמרת יכולים להיכנס לך אם זאת סיבה מספיק טובה או לא וזה יכול להיות ממש לא נעים. לדעתי אם כבר עדיף להמציא סיבה אחרת.

אומרת אנחנו לא יכולים.

למה?

ככה.

מי שמבין מבין מי שלא לא וזה חוסך חיכוכים...

לא פותחת את זה לשיח.

לי ברור שחמותי לא תבין למה איי לא רוצה לטבול אצלה

וברטר לי גם שאני לא גוחה טבילה, לא הלכתית. נפשית וזוגית.

ואמא שלי לא ביקורתית, אבל כשהיא אמרה לי "את צריכה עוזרת", זה אמר הכל

גם לי יש מלא מקומות באימהות שאני מרגישה "לא מספיק", אבל אני לוקחת את זה כחלק מתהליך הלימוד.

אולי החופש שאת נותנת להם, זו גם מתנה?

ואל תשכחי שמול סבתא הם מתנהגים אחרת, לא כמו מול אמא.

זה תמיד ככה. יש לה יתרון רק מעצם זה שהיא באה פעם ב...

גם אצלי המקום מול אמא הוא רגיש, ואני חושבת שאם את תפרגני לה, היא תפרגן לך בחזרה.

וכל השיפוטיות הזאת מייצרת כדור שלג שלא מאפשר להיות הורה נוכח ויציב.

מילא עם ביקורת קשה להתמודד אבל אפשרי כשאתה מאמין בדרך

אבל עצם זה שאת מאמינה לסיפור שאתם הורים חלשים והילדים רוכבים עליכם

ואת לא מוצלחת כמו שאת וצריכה להבריק את הבית והכל,

איך ילד אמור לישון בביטחון בחדר שלו אם ההורה חסר ביטחון?

הילדים לא "לא מתנהגים יפה"

הילדים מתנהגים כמו ילדים, לפעמים מותחים גבולות, לפעמים לא מווסתים, לפעמים משתוללים,

כי הם ילדים

וכשהורה חסר ביטחון זה מעגל שמזין את עצמו.

ביטחון לא בונים אם אמא שלך רק פוגעת בביטחון שלך

הבעיה היא לא רק מה שהיא אומרת הבעיה היא שאת חושבת בעומק שהיא צודקת.

וזה כבר משהו שדורש טיפול אחר.

עד היום חיפשת הדרכת הורים ש"תתקן" את הילדים,

את צריכה לחפש הדרכת הורים שתבנה אמון בהיררכיה המשפחתית וביכולת שלך להוביל בבטחה ובקשב לצרכי הילדים ולא בהתנגדות ומאבקי כח מי מחליט על מי.

זה לא זירת אגרוף זה משפחה. תלמדי איך משיגים שיתוף פעולה, תתחילי בקטן, תצברי ביטחון ותגיעי לאתגרים הרציניים יותר.

ומה שלא מוצא חן בעיני אמא שלך, היא תתמודד..

תזכרי שמה שקובע זה מה שאת חושבת על עצמך, ולא מה היא חושבת עלייך, וזה גם הילדים קולטים ומגיבים בהתאם.

שמתוך זה שההורה מאמין ובטוח בעצמו ובתםקודו כהורה, הוא משדר את זה גם לילד את הסמכות הטבעית הזאת. חשוב לציין שאין לי ניסיון עם השיטה בכלל, סתם מילה פה מחשבה תוך כדי הקריאה....

אפשר להתכתב איתך איכשהו?

1. יכול להיות סתם וירוס/בגלל הנסיעות/התייבשות בגלל החום

2. יכול להיות תחילת הריון אם את בלי מניעה

3. ויכול להיות תופעת לוואי של פרימולוט על אף שפחות נתקלתי בה, אבל תופעת לוואי הגיונית בשל עלייה בפרוגסטרון

ד"א התחלת איתם קצת מאוחר למיטב ידיעתי, זה קצת סיכון להתחיל 4 ימים לפני שאמורים לקבל.

חיבוק גדול והרבה הצלחה והנאה בטיול

מונעת עם דיאפרגמה, לא מאמינה שנכנסתי להריון אני מונעת איתה שנים ולא נכנסת איתה להריון...

מוזר, הרופאה אמרה לי שלושה ימים לפני ואני 'החמרתי' ועשיתי ארבעה

נכון היינו המון בשמש, טיולים ונסיעות, גם אני חשבתי שזה אולי התייבשות אבל הרגיש לי שלמרות ששתיתי המון זה לא השתפר

אז כבר נלחצתי שזה הפרימולט (הצ'אט טוען בתוקף שזה תופעת לוואי ידועה ונפוצה 🤣)

אמרה לך....

התייבשות נשמעת לי הכי הגיונית במצב הזה

במקרה של התייבשות, לוקח הרבה זמן להחזיר את הגוף למצב תקין, לפעמים שתייה לא מספקת וצריך נוזלים לוריד.

ולעניין הדיאפגרמה, הכל יכול להיות.... אחוזי המניעה שלה לא מושלמים....

הווסת יכולה לחזור?

יש בזה כללים / סטטיסטיקה?

אם באמת אחליט להפסיק...

נסי לחפש בגוגל איך מצטרפים. אם לא תמצאי אז אשלח פה כתובת מייל.

יש למישהי עוד רעיונות? מה אתן עושות עם רבע שעה פנויה, כשאי אפשר לראות סרטונים?

זה בגלל הווליום

אפשר בלי ווליום

אני גוללת פה ושם בטיקטוק

בלי ווליום או ווליום נמוך

מתכתבת עם גיפיטי / גימיני

קוראת ווצאפים/ מיילים אישיים/ משימות אישיות ברשת

פעם בתקופה עם יותר זמן פנוי קניתי ספר דיגיטלי וקראתי בהמשכים

חושבת עם עצמי, מסתכלת בחלון. זה מאוורר את הנפש

זה מצחיק להתאוורר מעבודה שעוסקת במילים בעזרת מילים🤭 אבל זה כיף לי...

יש בול מילה, מילותיים, קשרים בריבוע, קשר מרובע... יש גם באנגלית - wordle, quordle, octordle

אבל תכל'ס באמת עדיף להתרגל להתאוורר לא מול מסך, בטח אם העבודה היא מול מסך... (נותנת מוסר לעצמי)

בהריון הראשון והרביעי הרגשתי בסביבות שבוע 20.

בהריון השני והשלישי הרגשתי בסביבות שבוע 16-17.

אם יש שילייה קידמית, זה יכול לגרום לזה שירגישו יותר מאוחר.

ותלוי בדיוק במיקום של העובר.

אולי כי לא זיהיתי את ההרגשה עדיין

אחריו זיהיתי פרפרים כבר יותר מוקדם

אבל בכל זאת יש מצב כזה שאין אפילו פרפרים קטנים כשאני על הגב?

רק בשבוע 16

בהריון הראשון רק ב19

והבנתי שגם משקל שלך יכול לשפיע

3 קילו

ובגלל זה תמיד הרגשתי מאוד מוקדם

אוכלת סרטים אבל גם לא רוצה לרוץ לאולטרסאונד על כל חשש

מתןך 4 הריונות הכי מוקדם שהרגשתי זה בשבוע 16 .. (וניסיתי להרגיש גם לפני)

יש עוברים שמרגישים יותר ויש עוברים שמרגישים פחות.

בצורה שיותר מאתגר להרגיש

המון תודה!

בשבוע 22. פעם ראשונה שהייתה לי שיליה קדמית, שמרגישים פחות חזק. וגם לאורך כל ההריון התנועות לא היו מאוד חזקות.

בשביעי הייתה לי גם שיליה קדמית. ממש לא ציפיתי להרגיש, ואז בסעודת שבת בשבוע 17 פתאום הרגשתי...

מבחינה רפואית אין שום סיבה להרגיש בשבוע 14 ואין סיבה לדאגה אם לא מרגישים

דרך התפתחות הילד או בריאות הנפש ילדים, ולבקש מהם אבחון או טיפול...

אפשר גם לשלב בטיפול רגשי כלשהו. אם יש לכם את היכולת הכלכלית, אז ממליצה על סנוזלן. זה טיפול שמתאים מאוד לילדים רגישים, והוא לא ישיר אלא עקיף. (באופן כללי בגיל הזה צריך טיפול עקיף כלשהו, באומנות וכדומה, ולא שיחות אצל פסיכולוג)

בכל אופן, חיבוק מזדהה

יכול להיות שאפשר לקבל החזרים מהקופה, אם יש לך ביטוח משלים. זה עדיין יצא יקר כי זה לא החדר על הסכום המלא, אבל זה משהו...

אני כאמא רגישה סבלתי שם🤭 אבל הבת הרגישה שלי פרחה...

אלא מטפלים דרך משחק, טיפול פסיכולוגי בגיל צעיר שונה מהטיפול במבוגרים.

מסכימה שהדרכת הורים זה אפיק ראשון בגיל צעיר

ולא על טיפול באמנות או דברים בסגנון. אמרו לנו שטיפול פסיכולוגי בגיל כזה הוא לא בשיחות אלא דרך משחק. על פניו לא היה נראה לי שיש הבדל משמעותי בטיפול עצמו בין פסיכולוג לטיפול באמנות, רק ההכשרה של המטפל/ת

להמליץ על הדרכת הורים, אז באתי...

אצל ילדים רגישים קריטי!!! שההדרכה תהיה בגישה היקשרותית התפתחותית.

אם את רוצה המלצה ספציפית מוזמנת לאישי ואנסה לשדך לך מישהי שתתאים לכם.

לגבי הבכי

זה דבר כל כך חשוב

הבכי מאפשר לנו להתאבל על הפער הבלתי נסבל בין מה שהיינו רוצים למה שיש, ולהשתנות כדי להסתגל, להתאים את עצמנו למציאות.

ילדים רגישים חיים בפער ענק, המציאות רוב הזמן יותר מידי בשבילם וכדי להסתגל לעולם הזה הם צריכים לבכות, ולבכות הרבה.

לרוע המזל רובנו לא מתמודדות היטב עם בכי. לרוב הבכי מעורר בנו תחושות שליליות כלפי עצמנו או הילדים שלנו ולכן ננסה להפסיק אותו או להתעלם ממנו.

יש לבכי גם השלכות טכניות כפי שתיארת, שהוא מעיר את בני הבית וכו'. אבל יהיה קל הרבה יותר למצוא פתרונות טכניים לבעיות מהסוג הזה, אחרי שבתוכך תעשי שלום עם הבכי, ותוכלי לראות את ההשפעה המרפאת שלו.

חיבוק גדול והרבה כח ובהירות בדרך!

לגבי הבכי בלילה , בטח כבר עשיתם אבל אם לא - לשלול דברים רפואיים כמו תולעים, כינים, אוזניים (למרות שהיא גדולה לזה), כל דבר שיכול להציק

שווה ללכת לרופא משפחה ולהציף את זה.

בהצלחה!

ולשאלתך-יצא לי בדיקה ביתית שלילית ביום האיחור ובטא 100+

תודה רבה!

אח"כ הלכתי לעשות בטא והיתה חיובית

אבל עכשיו אני רואה שזה בעצם מה שהיא שאלה...

לשני הכיוונים. שלילי לא אומר בהכרח שלילי ופסים חלשלושים לא אומרים חיובי.

באמת מניסיון.

מצד שני כן להיות מוכנה לשלילי

כי אצלי לפחות כזה שלב שיוצא שלילי אז אין סיכוי

זה היה ביום ה9-10 לביוץ

.ולכן הבטא היתה נמוכהה

אם את אחרי איחור בודאות ויודעת מתי היה הביוץ אז הזיכוי שיצא חיובי די נמוך

אלא אם היה ביוץ מאוחר בכל זאת

ברור שזה רק בהסתמך בזה

אני תמיד יודעת מתי הביוץ

גם כשמתעכב

אני.בכלל לא סופרת לפי וסת אחרונה

רק.לפי ביוץ

ובשלב כזה כשיודעים בוודאות מתי היה הביוץ אז סיכוי נמוך שיהפוך לחיובי (אבל עדיין לא 100 אחוז)

אני גיליתי ככה הריון 8 ימים אחרי ביוץ

אני מפרשת את זה גם על העין שלנו.

מבינה את הסקרנות, תנסי לשחרר....

בינתיים תהני מהזמן ללא מחזור.

מה שצריך לקרות, יקרה. הכל לטובה

בהריון האחרון בדקתי כמה ימים אחרי איחור ויצא שלילי. כבר הייתי בת 39, קרוב ל 40.

חשבתי שאולי פשוט הפסיק לי המחזור... שבוע אחרי כשעדין לא קיבלתי עשיתי בדיקת דם ויצא חיובי...

אחרי שעות של מתח הנה התחילו הכתמים

😭😭😭😭

מרגישה