להורים שלי יש משק, לסבא וסבתא, לדודים וקרטבמ משפחה,
יש מלא מרחב. זאת עבודה ממש קשה להחזיק חצר,
סבא שלי היה עושה את זה עד גיל מאוחר רק בגלל חשש לנחשים,
אחרת העשבייה הייתה מגיעה לגובה אדם.
היום ההורים שלי גרים בישוב ויש להם חצר יפה, לא אינסופית כמו במושב.
(חצי דונם לעומת שני דונם רק מסביב לבית)
התחברתי מאוד לכיוון של שבח הלל.
אני לא חושבת שזה נקרא לזנוח חלום, כמו לתווך בין החלום למציאות.
אפשר לעשות את השינוי פחות "סינטטי".
אפשר להשתמש בטוף במקום דשא סינתטי,
וריצוף יש המון סוגים, לא חייב דווקא מרצפות מהונדסות. אפשר אבנים שביניהם שופכים מלט וזה מקבל מראה פחות הנדסי..
אני אישית מאוד אוהבת גם תאורת גינה, מפלים מלאכותיים, אפשר גם ליצור קישוטים מקרמיקה אם את מתחברת.
בנוסף, אפשר לקנות או לבנות ריהוט עץ לגינה כמו נדנדת עץ, דק, פרגולה, פינת ערסל, פינת על האש.
אפשר לפזר מתקני ילדים עם אווירה טבעית (לא פלסטיק)
למשל סולמות, בית על העץ. זה יוצא נפלא עם שיח מטפס. פטריה גדולה מאבן שאפשר לשבת עליה.
מבינה שאת אוהבת את הגינה יותר "פראית" וטבעית ופחות מהונדסת אבל אפשר למצוא פתרון באמצע, זה לא הכל או כלום.
ומתרגלים, באמת שמתרגלים.
בתור ילדה שנולדה בג'ונגל המושבנקי בגבול היער, היה קשה להתרגל אבל הצליחו לביית אותנו והיום אני ממש אוהבת את צורת הגינון של אבא שלי שהיא הרבה פחות פראית וטבעית (גם אין מקום לעצים ענקיים)
מה שבטוח, שבעלך לא אשם שהוא לא מגשים לך את החלום, זה לגמרי לגמרי שלך, אז שלא תהיי מאוכזבת ממנו ברמה הזוגית.
בהצלחה, מקווה שתמצאי פתרון שתהיי שלמה איתו