לא יודעת אם יועיל לך, אבל אולי לאחרות...

צום תענית אסתר הוא צום שונה מהצומות שאנחנו רגילים אליהם. פתאום באמצע ימי השמחה של חודש אדר, מגיע יום שבו צריך לצום, אבל לא צום של אבלות, וזה אפילו לא בתאריך שבו צמו המגילה.

אז מה המשמעות של היום הזה?

דווקא השנה יותר קל להבין את הצורך בצום. השנה אנחנו מרגישים כל כך חזק את הקושי לשמוח בפורים, כשעדיין יש עוד כל כך הרבה חוסר, כל כך הרבה כאב וכל כך הרבה דברים שמקשים עלינו לשמוח כמו שהיינו רגילים.

אומרים שתענית אסתר הוא יום שמסוגל לתפילה.

אז אולי זו המשמעות שלו? לעצור ולהתפלל על הכאבים שעוד יש במציאות שלנו?

ומצד שני, גם פורים הוא יום שמסוגל לתפילה. אז למה צריך גם את תענית אסתר? למה לא מספיק להתפלל רק בפורים, דרך השמחה של היום?

אני חושבת שהתשובה היא שבפורים זה לא הזמן לבכות ולכאוב על הצרות. פורים הוא זמן של שמחה, ודווקא מתוך השמחה אנחנו מבקשים מהקב"ה, פושטים אליו את ידינו בתפילה, ו'כל הפושט יד - נותנים לו'.

אבל לפני פורים חז"ל תיקנו לנו את צום תענית אסתר. לא כזכר לצום שהיה פעם. אלא שצום תענית אסתר נותן לנו הזדמנות לתת מקום גם לכאוב את החסרונות שבמציאות שלנו.

ונכון שהשנה אנחנו מרגישים את הכאב הזה בכל רגע, מלווה אותנו, אבל בתענית אסתר זה הזמן לנתב את הכאב הזה לתפילה.

וכך כותב ה'שפתי חיים': *"...התענית אינה רק זכר גרידא לתענית שהיתה בימים ההם, שאם כן לא היה מובן עניינה אחרי שגזירת המן כבר נתבטלה, אלא הזכר לתענית הוא פועל בזמן הזה, כשם שבימים ההם, התענית והתשובה פעלו לשינוי הגזירה מדין לרחמים, בכך שע"י תשובתם נפתח פתח, ונעשתה מציאות לדורות גם בזמן הזה כזמן המסוגל לפעול בו לשינוי הגזירות לישועות ונחמות ע"י התענית והתשובה"*

ויהי רצון שעל ידי התפילה של כולנו, כל עם ישראל יתעלה ויזדכך יותר, והקב"ה ישפיע עלינו שפע של טובה וברכה, ונזכה לבשורות טובות, ישועות ונחמות.

אני חלשה מדי בשביל מחשבות קודש וכוונות כאלה או אחרות

בכל הצומות זה ככה אגב

בכיפור זה אחרת משומה אבל שום צום לא עושה לי הרגשה.. אולי כי זה נראה כמו עוד יום רגיל

בתור אחת שלא צמה (מניקה) 🙈

אולי הצום יכול בפוטנציאל להביא אותנו לסוג אחר של רוחניות, פשוט לשהות בחולשה ולהרגיש את הפגיעות (שם תואר) שלנו.

ממש מציעה את זה רק כרעיון למי שמתחבר. לי עזר להתחבר קצת לרעיון של צום באופן כללי. 

צום זה לא קל, גם כשמרגישים טוב ופשוט רוצים לנשנש משיעמום.

עצם הצום הוא עבור משהו. לא כדי שאת תשיגי רוחניות, אלא כדי שה' ישמע לנו ויושיע אותנו

אצלי גם כיפור זה לדאוג מראש לכמות ספרים ועיתונים ולאכול טוב טוב לפני ואחרי.

אני ממש מבינה אותך

חגיגות

וגם אני שונאת לצום 

אבל זה כי בעלי משולל כל תאוות אכילה 😂

עוד מעט נקרא בתורה "זכור את אשר עשה לך עמלק"

החזרה לה', בצום ובקשה על כל עם ישראל

יותר מתמיד אני מתחברת לצום השנה, ואפילו חיכיתי שכבר יגיע ואוכל לצום.

יש היום תפילה בכותל להצלחת החיילים והחזרת החטופים, כדאי גם להתחבר ולהצטרף

תפילה זה מועיל. מצוות זה מועיל.

צום?! לא לאכול ולא לשתות?! למי מזיז?!

רק למי שצם ופשוט רעב ורעב ורעב

מועילה וצום לא?

יכול להיות שזה בעצם אותו עיקרון.

תפילה זו אחת הדרכים שלנו כבני אדם לבקש / להשפיע / להתפלל.

צום זו דרך נוספת

גם תפילה אני לא תמיד מרגישה בעקבותיה התעוררות רוחנית, ככה גם צום.

לא יודעת אם זה נכון, תוהה בקול

תפילה משפיעה. אני רואה.

לא מרגישה התעוררות רוחנית אבל בהחלט הרבה דברים שאני מתפללת עליהם- קורים. וגם מה שלא- זה בסדר כי לאבא מוצר להגיד לא.

אבל צום? וואלה לא רואה עניין להיות רעבים וצמאים. לאן בדיוק זה מקדם אותנו?

מי מסוגל לחשוב על התענית ועל המשמעות כשהבטן מקרקרת והפה יבש?

והכי מבאס שכל האנשים מסביבי לא צמים.

אפילו כמה בנות חרדיות מהעבודה הקודמת אמרו שיש מנהג לבנות ירושלים שלא לצום צומות קלים. אז למה אני כן? למה הרבנים של הדתל לא יוצאים בהכרזה כזאת שבנות ירושלים פטורות?

יודעת

למרות עכשיו אני נזכרת שהיו בנות לא חסידיות בכלל, וספרדיות, וכולן לא צמו.

רווקות חרדיות מכל גווני הקשת החרדית.

חלק מהמשפחות אימצו את המנהג הזה.

ההורים שלי ליטאים ואימצו אותו

השאלה אם ההורים שלך אימצו גם את כל מנהגי הזרם הירושלמי, אחרת לא חכמה..

לא צריכים לקחת את כל המנהגים, יש הרבה פעמים שמישהו מזרם אחד הולך אחר רב של זרם אחר ומאמץ חלק מהמנהגים. זה לא כדי ׳להרוויח׳ משהו אלא נובע מהתחברות למנהג.

במקרה הזה..

כי למה שמישהו יעדיף לצום ולא לאכול? אז ברור שכולנו מתחברים למנהג הזה.

מנגד, המנהגים היוצר קשים שיש אצל כולנו- אף אחד לא יתחבר.

מה יוצא?

כל אחד לוקח מה שקל ומתרחק מקצת קושי

וזה לדעתי לא מה שההלכה רוצה שנעשה. 

אין בו בחירה אם לצום או לא, אלא הנהגה שלא לצום.

לי זה נשמע הגיוני לקחת חלק מהנהגות מרב שהולכים אחריו, זה לא נובע מרצון להקל, אבל אולי קשה להבין את הדרך הזו למי שלא מכיר אותה.

וכולנו צמות את הצומות הקלים. (כמובן לא בהנקה או בהריון, וגם לא אם מרגישים קצת לא טוב)

כל הכיתה שלי בסמינר, כל המשפחות המורחבות, השכנות... כולן צמו

ואנחנו גרות בירושלים

זה באמת מנהג חסידי.

אפשר לשאול אם לחרדים ליטאים מותר אינטרנט וכאלה?

דבר ראשון יש קשת ענקית בתוך החרדים הליטאים...

ומלאאא סגנונות שנכנסות תחת הקטגוריה הזאת.

עונה לך על הסביבה שלי---

בגדול לרוב המשפחות בסגנון שלי יש אינטרנט (מסונן כמובן, לכולנו)

רמת הסינון משתנה ממשפחה למשפחה.

יש רמות שונות, מחסימה כמעט מוחלטת שפותחת רק מייל וכמה אתרי ממשלה בודדים, ועד לסינון פתוח יותר.

פלאפונים יש לכולנו פלאפונים כשרים, בלי SMS אפילו.

נדירות המשפחות בסביבתי שאין להם בכלל מחשב בבית.

זה לאט לאט נכנס יותר ויותר....

בקיצור, האינטרנט יכול להיות כלי מצוין לעבודת ה' הכל תלוי באיך וכמה ומתי משתמשים בו.

נשים שלא מכניסות מחשב לבית מתוך אידיאל

אז יש בריכוזים החרדיים עמדות עם מחשבים ואינטרנט מסונן..

חח איזה קטעים ומוזר לגלות אחרת😅

שהם כמוני, אבל ירושלמיות

ומספרות שלא צמו בתור בחורות. רק תשעה באב ויום כיפור כמובן.

אחרי החתונה כן התחילו להקפיד, כי כאמור בבית שלנו כן נהגו.

אבל אני כיום מאוד מקילה על עצמי בעניינים האלו.

נניח שנה שעברה, הקטן שלי היה כבר כמעט בן ארבע ולא הייתי בהריון, הייתי כמה חודשים אחרי הפלה ורגשית לא היה לי כח לצום. אז לא צמתי. ולא שאלתי רב לפני.

ואני גרה במרכז, עובדת בסביבה עם נשים מכל מיני חסידויות

הן לא צמות בצומות הקלים, אף פעם.. בלי שום קשר למצב שלהן.

אבל בכללי אשכנזים ליטאים נהגו שגם נשים צמות.

וכמעט כל החסידים שאני מכירה, ומכירה מכמה חסידיות, הנשים לא נהגו לצום בכלל את הצומות הקלים.

תשעה באב לפני שנתיים, הייתי ממש בתחילת הריון, ובגלל שזה היה תשעה באב נדחה, קיבלתי הוראה לא לצום בכלל.

על זה אחרת.

אני לא רואה את ההשפעה של תפילה באופן ישיר.

אני מאמינה בזה

אבל גם אנשים שלא מתפללים מקבלים מה שהם רוצים לפעמים.

אני לא בטוחה שזה באופן כזה ישיר שאנחנו רואים את זה תמיד. תפילה משפיעה בדרך כלשהי על העולם. איך? על זה יש דיונים שלמים במחשבת ישראל וגישות שונות.

אז גם בצום יש בחינה של השפעה על העולם. כמו שבתפילה אני לא בהכרח יודעת לדייק את זה, ככה גם לגבי צום

למרות שלא מבינה מה הקטע כי מאמינה שיש משהו שעומד מאחורי זה.

אבל סתם מעצבן.. אין לי כח אני רעבה.

וכשאני רעבה וספציפית היום גם עייפה זה פשוט מתכון לאסון.

אם את לא שם אז לא.

אבל השאלה מה הרעב עושה לי, זה הרבה

עניין של הסתכלות.

בהתחלה רעב זה רק לחשוב על האוכל,

עם הזמן זה מביא לחשוב על המעבר והמשמעות.

את יכולה לשאול גם מה הקשר בין אוכל לשמחה.

זה אותו צד של המטבע.

יש כאלה שמשפיע עליהם יותר ויש כאלה שמשפיע עליהם פחות.

הניתוק מהחומר אמור להביא איתו חיבור לכלל.

כשעוברים את הצום כמו יום רגיל עם הילדים וכו ברור שפחות מתחברים ובמקביל מרגישים יותר רעב, אבל כשנמצאים עם עמ"י בתפילה עוצמתית יחד, אז מרגישים שהצום יכול להביא להתעלות וגם הוא עובר הרבה יותר בקלות.

לא תמיד אפשר לעצור הכל ולהתרכז במהות הצום, אבל לפחות צום חלקי מזכיר לנו מה הלכתחילה גם אם לא מיישמים אותו.

אני לא צמה את כל הצומות ולא מחפשת היתרים ופלפולים.

ילדתי לפני 3 שנים בתענית אסתר, אז שנה שעברה היה אצלנו דיון אם אני עדיין בתוך שנתיים מהלידה או שזה נחשב לשנתיים ויום.

וואלה לא משנה לי אני עושה בכל מקרה מה שנכון לי, וזה לא לפי ספירת ימים מהלידה.

אגב, המחשבות האלו באות לי גם בהקשר של צפירת יום הזיכרון.

כשאני לבד בבית או יותר גרוע עם פעוט קטן שמפחד, פתאום עולה לי סימן שאלה גדול אם באמת יש עניין..

אף אחד לא רואה ולא יודע מה אני עושה בבית.

מצד שני ברור לי שבחוץ אני עוצרת רגע להתייחד עם הנופלים, אז גם בבית זה מזכיר לי בעצם מה הייתי רוצה שיקרה ולכן משתדלת להיות בטקסים בזמן הצפירה כדאי ליצוק תוכן להתייחדות הזאת אבל אם לא מסתדר, אז גם בבית זה מזכיר לי מה הייתי רוצה שיהיה...

אז אותו דבר עם צומות, יש צומות שעוברים סתם, יש צומות שאני בכלל לא צמה מרוב שאני לא שם.

ויש כאלה שמזכירים לי איפה הייתי רוצה להיות, ויש כאלה (כמה נדירים בשגרה של עבודה וילדים)

שאני מצליחה לפנות את העיסוקים הרגילים ולהתחבר למהות היום (הכותל למשל מאוד מחבר)

אני לא באה לשכנע, רק לתת את הזווית שלי.

רק שאני לא עושה מה שנכון לי אלא מה שצריך..

אבל זה נכון ממש כל מה שכתבת

תודה!!

מוסיפה בעריכה-

לפני שנתיים הילד שלי היה בן שנתיים וזה היה שנה מעוברת ובגלל כמה ימים הייתי צריכה לצום כי כבר עברו 24 חודשים.. אז גם אצלי היה סיפור דומה.

אני לא שם, אין לי כוחות לעשות מה שצריך אם לי טיפת הזדהות עם מה שצריך..  מודה.. בטח כשזה קשור לצרכים אנושיים בסיסיים כמו אוכל ושינה.

אבל תחשבי שניה, האם ללא הצום היית פותחת את השרשור הזה?

לא.

אז הצום כן גורם לך למחשבות חוץ מלהציק עם הרעב.

הוא גורם לך לחשוב על זה שהוא לא מביא לך מחשבות אז למה צריך אותו. ואז את חושבת על איזה מחשבות את אמורה לחשוב כשאת עסוקה בלהרגיש רעבה,

כלומר את חושבת על זה שאת לא חושבת על הצרות של עמ"י ולא מתחברת.

ואז את חושבת על הצרות של עמ"י, ומקווה שכן תתחברי באיזשהי נקודה קטנה בסוף.. סוג של חשבון נפש פנימי.

ועכשיו בא לי לאכול 🤭

זה גורם לי לחשוב למה לצום בקטע של - מה הקטע לדפוק אותנו בצורה כזאת שלא מועילה?

מצטערת לאכזב, רק אחרי התגובה הנוכחית שלך עברה בי טיפת מחשבה על אסתר המלכה לשניה וזהו..

עכשיו אני עסוקה בשיטוט בוולט ותיזמון שליחה שיגיע הביתה בשש ורבע

כי זה גול כעצמי,

מישהו החליט שאני צריכה לצום אז אני צמה למרות שלא בא לי, אז אני גם לא אעשה שיבוא לי, אני אעשה שהזמן יעבור כבר והסיוט ייגמר.

כשאני לא מכריחה את עצמי לצום, אני שואלת את עצמי באמת מה במטרה ואם אני מסוגלת להבין אותה ולנסות לפחות לנסות קצת, להתחבר.

למשל עכשיו אחרי שתסיימי להזמין משלוח מוולט יש לך הזדמנות לעצור רגע ולחשוב.

לחשוב על אסתר ומרדכי, לחשוב על עם מפוזר ומפורד,

לחשוב על גזירת השמד

לחשוב על גזירת השמד של 1939

לחשוב על הנס הגדול בעצם קיום המדינה וצבא ליהודים.

לחשוב על הפירוד של 2022

לחשוב על הכאב העצום של מאורעות תשפד

לחשוב על זה שעוד מעט, על אף פי כן ולמרות הכל,

אנחנו נתנער מעפר ונזכה לחגוג את פורים ברוב פאר והדר.

אנחנו לא שוכחים את הקשיים והגזירות,

מתוך הקושי, מתוך הכאב,

אנחנו ממשיכים הלאה מתוך שליחות.

החיבור לכלל לפני, יכול לעזור לנו להתחבר לכלל גם אחרי, ולחגוג את פורים ממקום קצת שונה, יותר להרגיש את הכלל ולא רק את השמחה הפרטית.

אפשר לעבור על שמות ותמונות החטופים ולהקדיש לכל אחד (או למי שמצליחים)

מחשבה על איפה הם עכשיו מה קורה איתם, מתי הם אכלו לחרונה, האם יש להם עדיין תקווה? האם הם מרגישים את המחשבות שלנו?

האם התפילות שלנו מגיעות אליהם?

ולחשוב שכל עם ישראל ביחד חושב את המחשבות האלו כרגע, ובע"ה הכח של הביחד יעזור לנו לקרוע את רוע הגזירה ולהחזיר אלינו את החטופים יחד עם ניצחון מוחץ של עם ישראל.

בע"ה שהאויבים בצפון ינוסו על נפשם מפחד ה' ומפחד ישראל עליהם.

יש הרבה על מה לחשוב, צריך לתת לראש את ההזדמנות הקטנה הזאת.

לא צריך כל היום לשקוע במחשבות, אלא ככה מה שמצליחים.

בע"ה שהצום יביא תועלת בכל מקרה בחיבור של עמ"י שעושה השתדלות עכשיו גם אם הוא לא מבין למה ואיך זה עוזר.

זה רק זרם מסויים ורבנים בודדים

" יהי רצון מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאילו הקרבתיו לפניך על גבי המזבח ותרצני".

"עננו ביום צום התענית.."

יש עוד אבל לא זוכרת כרגע

ברור שיש לעצם הצום השפעה. דוד המלך צם לביטול הגזרה על הבן שלו. סיפור המגילה- צום לביטול גזרות המן הרשע.

גם היום, בעיניי זה היה צום לביטול הגזרות מעם ישראל וזה שבאמת כל השנים לא כזה התחברתי לתענית אסתר ופחות הבנתי למה יש לנו את הצום הזה.

בלי לחשוב מחשבות רוחניות, עצם זה שאת צמה ועושה את זה למען עם ישראל זה נחשב

תגידי את צמה עכשיו שאת מרשה לעצמך לכתוב ככה?

והגוף נחלש,

וזהו את כבר באבל והזדהות

לא צריך להיות לך מחשבות נשגבות

וסובל.

את סובלת.

צמאה רעבה

וזה הזדהות.

איך את?

נכון שלא רלבנטי אבל אולי לשנה הבאה - זכור לי משהו על כך שתענית אסתר שונה מרוב הצומות כי במקום לציין אבלות, מציינים בה תשובה ותיקון בדומה לתהליך שהם עברו בשושן, סוג של שינוי פנימי שאמורים לעבור נוכח גזרה כזו. וככה זה הרבה יותר דומה בעיני ליום כיפור (וזה גם מתחבר לי ל"פורים כפורים") והמחשבות, אם יש, הן אחרות...

אז עצם חריגותו של הצום עוזרת לי.

(אבל כן, ברור שבכללי כל צום זה סיוט. עוזר לי זה שנחסכות לי הדילמות הקבועות כל יום על כמה קפאין לצרוך וכמה סוכר וכמה שומנים, לעומת כמה דברים בריאים... וזה כשלעצמו מפנה זמן, וממקד קצת במשמעות הצום. אבל יש לי עדיין רק ילד אחד, זה בטח קל יותר ממך)

כי הסיפור של המגילה הוא כל כך המציאות שלנו עכשיו

וכל אחת מאיתנו היא אסתר שצריכה להתעורר ולשאול את עצמה

מי יודע אם לא  לעת כזאת הגעת למלכות

אולי

לכל אחת מאיתנו יש תפקיד פה בסיפור

אולי צריכים אותך

דווקא עכשיו

את המסירות נפש שלך

את התפילה שלך

את ההסכמה ללא נודע

לא סתם שמו אותי בנק'זמן הזאת

היכן שאני

מה אני יכולה לעשות מתוכו דווקא למען עמ''י

למען הנשמה שלי

ו..כן

גם לצום יש פעולה

הוא מן כריתת ברית של הגוף שמסכים לתת מעצמו

והצער שחווה גם הוא פועל פעולה

וקושר אותך למעבר..פועל כלפי שמיא ומראה כמה מסירות יש בנו מעל הטבע

משם יש רכבת לאן שרוצים

לבעלי יש

מותר לו להעביר עלי?

שנים לא נסעתי באוטובוסים חחחח יש לנו רכב אחד והוא אצלי🤣

אני משתמשת באפליקציה של פנגו, אבל יש גם באחרות, בכולן אפשר לשלם באפליקציה על נסיעה בתחב''צ

ואם כבר נוסעים בתחבצ אפשר לחנות בלי להכנס לתוך העיר נגיד בגבעת התחמושת או בהר הרצל

פעם ברכבת הקלה לא היה אפשר לשלם על עוד מישהו, אבל נראה לי כיום כבר אפשר.

ואת יכולה לשלם גם דרך אפליקציה.

שימי לב שבמכשיר התיקוף צריך לבחור את האפשרות של שני תיקופים מראש, לפני הנחת הכרטיס.

אנונימי בתחנות רכבת הקלה ב10 ש"ח

איך משלמים בפנגו?

נרשמתי לאפשרות.

חסר. אבל הם לא זולים (חניוני הרכבת הקלה יותר זולים)

באגריפס יש את חניון חלון לירושלים

לפעמים אפשר למצוא באזור הדוידקה בפנגו

תודה רבה

יש חניון ענק בחינם

חניון נחל צופים קוראים לזה

ורכבת הקלה עד לעירייה

נראה לי הכי קל ככה

בגבעת המבצר

משתיהם לוקחים רכבת למרכז העיר , בערך 20 דק נסיעה ..

רק לזכור לתקף, אפשר באפליקציה של מוביט או פנגו, אחרת הקנס של 180 שח עולה יותר מכל חניון🤪🤪

היום הפנגו חכם כבר חחח

בחניון המחסום לא נפתח אם לא משלמים אז זה קל יותר...

ובחניה כחול לבן גם שוכחים לפעמים....

היחסים שלך איתו תמיד היו מורכבים? יש מצב לדבר איתו על זה?

ואין מצב לדבר איתו

כשניסיתי הוא פשוט הפך הכל עליי

הוא מאוד ביקורתי ורוצה שהכל יהיה בדיוק כמו שהוא אוהב ובעלי שונה ממנו בהכל וזה מטריף א

ותו

למדתי שזה מה יש,

לסנן ביקורים למינימום ולהפחית קירבה שלהם.

היתי מגיעה יותר לבד בימי חול משבצות נגיד.

באמת היה בלתי נסבל, וכן ניסיתי לדבר איתה, וראיתי שאין סיכוי ואין תועלת.

תזכרי שאותו בחרת אותו את אוהבת. כמה שהרבה להפחית קשר עם ההורים בגלל זה, לי זה היה עדיף...

כי אמא שלי היא כן עוגן מבחינתי

וזה בא ביחד

לשמיע רק דברים טובים וחיוביים על הצד השני

מתעצלת להוציא ולהכניס ולשטוף כלים.. .

ממליצה על מה שקטן

בסוף מה כבר צריך כזה איגותי לקציצת ירקות

כמה כבר את צריכה אותו ..לא על בסיס יומי..

אז בעיני הכי חשוב נח לישמוש

אני בכלל משתמשת מכמו מגרדת מגניבה מעלי אקספרס שכל לגרד איתה לא חשמלית קטנה וקומפקטית ולא צריכה מעבר

תודה על הזווית ראיה

נמכר באמת אז אל תסתכלי על זה

לדעתי סמוראי זו חברה פחות טובה מסאוטר

הכי חשוב אם הצורך שלך זה בעיקר גירוד ירקות לראות את הגודל של הפומפיה והאופציות שיש

תסתכלי גם על העוצמה

הוצאתי מהאינטרנט לא מהאתר של המתנות, שם לא היה כתוב.

הסמוראי 1000 וואט והסאוטר 750 וואט. אבל את צודקת באמת סאוטר זה חברה איכותית.

מבחינת פונדציות נראה שיש להם אותם פונקציות.

לי את המעבד מזון שלהם

תסתכלי על סרטוני סקירה

לא יודעת לגבי הדגם

אבל לא יודעת אם הדגם הזה, מאד מרוצה.

שימי לב לשני דברים חשובים 1. הגודל של המיכל- אם הוא פיצי וצריך כל רגע לעצור לרוקן שיהיה מקום לעוד ירקות- זה מעצבן. 2. החלקים המצורפים- אני קניתי לפסח מעבד מזון ולא שמתי לב שאין בו דיסקית לגירוד דק- שזה החלק היחיד שאני משתמשת, זה היה ממש מבאס וכמה שניסיתי להשיג חלק מהספק וממקורות נוספים לא הצלחתי. אז שימי לב שיש את החלקים הנדרשים לך.

איך אני יודעת שיש חלק שמגרד דק? זה מה שאני צריכה גם.. רשום שיש להב לגירוד או איך שלא קוראים לזה, השאלה איזה גודל זה יוצא..

ניסיתי לחפש סרטונים לא ממש הצלחתי

כתוב שיש 3 דסקיות- פריסה גירוד וצ'יפס. בתמונה זה נראה פריסה גסה ולא עדינה...

מעבד מזון דגם FPS585 - Sauter

יש שם אפשרות לפנות לשירות לקוחות אני הייתי פונה ושואלת אם זה כולל גירוד דק.

עזרת לי מאוד

שזה יכול לקרות לכם.. זה דבר נדיר

ודווקא אני חושבת שדבר כזה קורה יותר במקום המוכר שאז מאפשרים יותר חופש ופחות לחוצים כל רגע.

אבל למען האמת את 'על זה' ואפילו יש לך רצועות נשמע לי שהמצב אצלך טוב.

אם את רוצה אפשר גם לשים על הילד 'אייר טאג' יש גם כאלה שמתאימים לאנדרואיד.

בן כמה הגדול? אולי תקחו אתכם עגלה גם בשבילו, כדי שיהיה לו מקום מוגדר לשבת בו, וכשתהיו במקומות עמוסים תגידו לו שעכשיו אסור לקום? זה יכול לעבוד עליו?

אם היית אומרת שאת אנטי פתרונות מסיבות מדויימנות

אז היית חסקת אחריות.

אבל את לגמרי "על זה"

לא נותנת לשיקולים זרים להכתיב את ההשתדלות שלך, ממש שאפו!!

מה עם האייר טאג שרצית?

שימי לגדול בנעל.

ולגמרי להביא לו עגלה! מסכימה ממש עם העצה הזאת (טיולון מתקפל מטריה, תשאילי ממישהו רק לטיסה)

עגלות ילדים לא נחשבות במשקל, אל תחששי.

היתרון בעגלה, יותר משזה יעזור לשמור על הילד, זה יעזור לך לשחרר בלי להיות בלחץ כל הזמן.

מן הסתם יהיו מקומות פחות הומי אדם שתוכלי לתת לו גם מרחב

אבל במקומות הומי אדם לא לחשוב פעמיים.. הוא יכול להנות גם בתוך הטיולון.

איך אתם מתכוונים להתנייד? מקווה שאתם שוכרים רכב, תשימי נעילת ילדים.

בהצלחה!

נהיה עם שתי עגלות. איירטאג לא מצאתי אחד שמתחבר לפלאפון שיאומי שלי. אז קניתי רצועות ועם כל הקושי אני משתמשת באחד מהם גם פה בארץ, דווקא מקבלת פידבקים ממש טובים מהסביבה. יש מבטים מוזרים אבל לרוב בסדר. תחשבו על זה שעם רצועה יש לילד אפשרות להיות במרחק של עד 2 מטר, אם אביא לו יד כל הזמן הוא יהיה במרחק של עד חצי מטר. יש לו הרבה יותר מרחב.

אצלנו,

אני כבר לא יודעת אם אלה ילדים שבורחים או אמא עם קשיי קשב שלא יודעת להשגיח.

אני איתם כל הזמן, מחזיקה יד וממש כל צעד איתם.

הגדול איכשהו פתאום יכול להיעלם, ממש בשניות.

והוא כבר גדול מידי בשביל להסכים להביא יד כל הזמן.

נשימה עמוקה לחופשה ארוכה. בעז''ה יהיה לנו ממש כיף.

ומעניין באמת איך זה קרה.

כל כך מבינה אותך!

רצועות זה רעיון טוב ואולי כדאי לשקול איזה שעון gps? לא יודעת אני ממש חרדתית בדברים האלה

קניתי אחד וזה לא עבד. בחנות פלאפונים אמרו לי שעם שיאומי יש בעיה.

גם לך וגם לבעלך יש רק שיואמי?

וואי ב"ה ממש לא מובן מאליו

הוא לא נראה כמו ילד שהיה יממה בשמש. וגם חיפשו אותו בטירוף. משהו שם לא הגיוני. בטוח יש משהו מאחורי האירוע. אז כמובן להיזהר תמיד בטירוף. אבל לא הייתי מסיקה משם מסקנות...

ב''ה ממש ניסים שהוא נמצא. ישתבח שמו.

אולי הוא היה שם רוב הזמן/ ישן

השיחים היו מאוד רחוקים מאיפה שאיבד את משפחתו

ולא כמו שאומרים שזה 10 ק"מ

זה הגיוני שהוא הלך והלך

הוא כן היה חצי מעולף כשמצאו אותו, האמת הייתי בטוחה שחטפו אותו והתחרטו , אבל הוא כנראה הלך מלא ונרדם... מצאו אותו ממש ברגעים אחרונים, ממש מפחיד ומזעזע. נס גדול

נס ממש וממש משמח שנמצא בריא ושלם .אבל משהו שם בהחלט לא מובן ולא נשמע הגיוני

לא בדיוק אותם גילאים, אבל הייתי לבד בבית כל יום מאז שהתינוק היה בן שבוע עד שבעלי חזר מהעבודה... היה קשוח ממש אבל ב''ה אחרי 3 חודשים הרגשתי שנכנסו למסלול טוב ב''ה ותכלס היה לי ממש טוב איתם בבית אחרי הקשיים של ההתחלה.

הטיפ הכי טוב זה לזכור שהזמן עובר, עכשיו זה קשה אבל בעז''ה הם יגדלו קצת ויהיו החברות הכי טובות😍

מנשא טוב מציל חיים, תנסי

ולנסות להקל על עצמך כמה שיותר- לישון כל רגע שאפשר וכמה שפחות לעבוד בבית שמקביל

משתמשת במנשא פה ושם אולי באמת אתחיל להשתמש גם בבית

יודעת שזה זמני זה נראה נצחחח 🥺

מתנחמת שעוד קצת חגים ובעלי יהיה בחופש איתי

מאד הגיוני להרגיש ככה עם 2 תינוקות

זה יכול להיות קשוח הרבה זמן

כי ילדים קטנים ותינוקות לוקחים לרוב הרבה אנרגיות וסבלנות

להבין שזה הגיוני ולתכנן את היום/ תקופה לפי זה זה יכול לעזור

תקופה קשוחה ממש,

אבל זמנית ועוברת..

אני תמיד מרגישה שקלה בכמה שלבים. בעיני מאוד תלוי גם בתינוק ובאופי שלו.

אני הרגשתי הקלה חלקית איפשהו באזור גיל שלושה חודשים, ובהמשך שוב סביב חצי שנה ושנה.

תקחי כמה שיותר עזרה, תזכרי שזו תקופה והיא תעבור ולכן אין מה לחסוך בעזרה כרגע. תשמעי לא להגיע לקצה, לתפוס את עצמך לפני ההתפרקות. טוב מאוד שקראת לבעלך מהתפילה, זאת התקופה עכשיו, לכל זמן ועת ובע''ה יבוא יום שהוא ילך בנחת לביה''כ.

חיבוק, ושתראי המון נחת בע"ה🤗

ואין פה משהו חריג או בעיה בך/בילדים

זה פשוט קשה מאוד מאוד

אני בשלב כזה הייתי נעזרת בילדה מהבניין

היא היתה משחקת עם ה"גדול" בשעת אחהצ שזה השעות הכי קשוחות

לאט לאט נכנסנו לשגרה יותר יציבה התינוק טיפה גדל ואז הפסקתי עם העזרה

אבל כן זה היה קשה מאוד!!

את נמצאת בשלב מאתגר.

מנסיוני, לוקח כ3 חודשים עד שהבית נכנס לאיזון ושגרה חדשה. לא אומר שמאז הכל קל, אבל כבר יודעים מה עובד טוב ומה פחות, ואיך נכון לעשות כל דבר כמו סדר יום, מקלחות, הרדמות, ארוחות, נסיעות, יציאות מהבית וכו.

לא פירטת איזה חלק ביום הכי קשה או מאתגר לך, אז אשתף שאני עם תינוקת בת חודש וחצי עכשיו, והערבים קשוחים. בד"כ מתחילת אחה"צ עד 23 בלילה וצפונה היא לא כ"כ רגועה... וגם במשך היום מרגישה שעמוס ולא מספיקה לפעמים לנוח או להכין אוכל. ואצלי היא השביעית אז יש כאן עוד ידיים שיכולים להחזיק אותה ומעליה בן 3 וחצי. ועדיין זה שלב מאתגר. כך שאני ממש מבינה אותך.

מחזקת אותך להתמקד בצרכים הבסיסיים, להעזר בכל מי ומה שאפשר. ולדעת שעוד מעט בעז"ה תכנסו למסלול שיותר יהיה קל. (אצלי שלושת הגדולים צפופים. השלישית נולדה כשהגדול היה בן שנתיים ו8 חודשים)

והכי חשוב בשביל הכוחות שלך לישון טוב עד כמה שאפשר, ולאכול טוב (לא צריך ארוחות גורמה, אבל כן אוכל מזין ולא גאנק, וכמובן מים בימים חמים אלו).

את עוד במשכב לידה, נסי לשמור על הכוחות שלך, וכמה שהבעל יכול להיות יותר בתמונה זה רווח נקי של שניכם.

מנסיוני, מה שהכי עוזר-

לתת לה להרגיש שהאחות החדשה היתה מתנה בשבילה. גם בגיל כזה היא לגמרי יכולה להבין אם התינוקת זה שבר שאסור להתקרב, לגעת, לוקח לה את אמא, וכו.. או שאיזה כיף שיש לי בובה שמותר ללטף (תציעי לה, ותראי לה איך. תסבירי לה איפה לא ולמה). אפשר להביא לה טיטול או לעזור לאמא להחליף לה, אפשר לשים לה מוצץ, אפשר להחזיק אותה (כמובן יחד איתכם, אבל שהיא תרגיש שהיא מחזיקה). וכו. כל זה נון תחושה שזאת מתנה שווה, שהרווחתי חברה, ואחריות ולא הפסדתי.

אצלי השנה הראשונה היתה קשה כמו שאת מתארת.

נעזרתי הרבה בביבייסיטר שהיתה ביחד איתי והילדים.

עכשיו הם בני 3 ו2 וזה הכי מתוק בעולםםםם

משחקים שעות ביחד. אוהבים וחברים. במקרה שאחד מהם איתי לבד הוא שואל איפה השני.

מרגיש לי שאני חייבת מישהו איתי כל יום גם לחברה וגם לעזרה

אוף וחמותי עוזרת מלא במהלך השנה שהבת שלי אצלה ביום יום. באלי לעשות אצלה שבת אבל בטח בעלי פחות ירצה

ואמא שלי פחות תצליח להשתלט להרדים וכאלה

וזה מבאס אותי שאני רק רוצה שהזמן יעבור ויחזור לעבודה לשגרה

באלי להנות מהן להיות בטוב

בעלי עוזר לי מלא ואהבה שלנו התעצמה עוד יותר עם הקושי הזה

הקושי הוא ההרדמות הלילות ההתעוררות של הבכורה

והתינוקת לפעמים איך ששמה אותה מתעוררת ואז זה לופ של הנקה 24/7 ככה מרגיש

אני רוצה בהמשך לשלב תמ"ל. יש תמל שלא עושה בעיות עיכול וכו? מניסיון שלכן…

כל טיפ יתקבל בברכה

הקטנה שלי תכף בת שנה ומאז שנולדה היא די מאתגרת אותנו. המון פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת שאני מחכה שהיא תגדל... ומציבה לעצמי יעדים חחח🤭

אמרתי לבעלי שלא כיף לי להיות בראש הזה בגידול שלה, ולא בהנאה מהמתיקות. כי היא באמת בובה, מתוקה ממש. הוא שיקף לי שאני לא מחכה שהיא תגדל אלא שהקושי יחלוף.

איזה יופי שאפשר לחשוב על זה שהקושי יחלוף.

שאת ממש קצת אחרי לידה, עדיין במשכב לידה, ממש הגיוני שזה ככה, לקוח זמן להתאושש מהלידה ולפני שישה שבועות אין מה לדבר בכלל. כשאת תתחזקי ותרגישי יותר טוב זה יראה אחרת... בנתיים כמו שתיארת כדאי עזרה כשצריך בעיקר כדי לישון ביום, אם אפשר לפחות שעתיים ברצף, זה מאוד משמעותי.

לנו גם יש רווח כזה בין ילדים וגם אחותי ואני ברווח כזה ובאמת זה כל כך שווה כשגדלים!!

שלא תמיד זה ככה עם צפופים. אומרת את זה בעיקר כדי שלא תחששי מילדים הבאים... (למרות שאי אפשר לדעת מראש)

שני הראשונים שלי צפופים יחסית (שנה וחמישה חודשים הפרש), והם היו תינוקות נוחים מאוד והגידול שלהם היה יחסית קל (יחסית, כמובן, כי תמיד גידול ילדים נושא אתגר), והיה לי גם כיף איתם.

יש לי עוד שני צפופים (הפרש של שנה ותשע), וזה כבר היה מאתגר יותר, כי הגדול מביניהם היה תינוק מאתגר (בגיל שנתיים הוא יחסית נרגע).

והכי מאתגר היה לי דווקא (ועדיין, בעצם) עם שתי האחרונות, שהן לא צפופות (הפרש של שנתיים ותשעה חודשים), פשוט כי שתיהן היו תינוקות מאתגרות וגם בתור ילדונות הן מאתגרות...

בכל אופן, כרגע עוד לגמרי הגיוני שקשה לך, כי את שנייה אחרי לידה. כשקצת תצליחי להתאפס, אולי תנסי לברר אם יש משהו ספציפי שמציק להן - משהו שמקשה על הגדולה לישון ברצף (קשה לי להאמין שזה נטו רגשי), משהו שמקשה על הקטנה לינוק (אולי אלה לא רק גזים, וגם אם אלה גזים אולי יש דרך להקל עליה).

ובינתיים - כן, תנסי להיעזר כמה שאפשר בכל מי שמציע עזרה... אולי אפילו בייביסיטר שתוציא את הגדולה לטיולים ותעייף אותה מספיק כדי שתישן טוב בלילה וגם תיתן לך מנוחה לטפל בתינוקת לבד...

הרבה כוחות ומזל טוב!

אצלי גם כולם צמודים ..

ובשנים הראשונות גם חוויתי הרבה קושי של אינטנסיביות שוחקת

וגם אצלי הם בכיינים ורוצים ידיים ולא ישנים וכו

חושבת שזה תהליך של למידה אמהית.

בהתחלה הבנתי שלא נכון לבא עם ציפיה להצליח ושיהיה קל ויתקתק הכל

אני לומדת את המקצוע

אני לומדת את עצמי שם

לומדת מה עובד לי ומה מאתגר לי

לומדת איפה אני יכולה לעזור לעצמי ומה יכל להקל עלי

לומדת לחשוב יצירתי

לומדת לכבד את עצמי ושאני חשובה והשמחה והכוחות שלי חשובים

לומדת לעשות איזונים

לומדת לקחת בפרופורציות

לומדת להזכיר לעצמי מראש שזה תקופה קשה יותר אבל היא עוברת ולכן לומדת לקחת אוויר ולנשום עמוק

ובעיקר

לומדת להקליל!! לא לשקוע בהווה מדי

אז לא ישנתי.

.לומדת לומר את זה לעצמי בטון זורם ועובר הלאה

לתת חיבוק לעצמי ולהמשיך

באחרונים למדתי לזהות שאני רוצה להנות ולא רק לשרוד

ואז גם ניסיתי ללמוד איזה גישה תעזור לי להצליח להנות גם בקטנטנות

וזה עובד

ב3 האחרונים ממש נהנית מכל רגע לצד העיפות והבקשות וכו

קצת כמו שפיתחנו חוסן מול טילים

אז אני מרגישה שעם הזמן פתחתי חוסן מול אתגרי התינוקות והאמהות אחרי לידה

אני משתדלת לא לקחת קשה ..לכתוב הרבה להקשיב לעצמי אבל לעבור מהר הלאה ולא לשקוע בקושי

הסיפור הוא לידה ותינוק וילדים מתוקים

ויש גם קישוטים של קושי..לפעמים הם על כל הדף..לפעמים רק בחלקו

וכל זה נכון לא רק לצמודים.אבל בצמודים י ש יותר סכנה לחוות רק את ההישרדות ולא את המתיקות

ולכן חושבת שהעבודה היא תודעתית בעיקר

וגם פרקטית למצוא דרכים להקל על עצמך

ולזכור שזה זמני ההתחלה זה עובר

שזה באמת זמני ושווה את זה

מישהי רשמה שבעלה אמר לה שזה לא שיגדלו אלא שהקושי יחלוף… אהבתי ממש את המחשבה

אנסה כמה שיותר לזרום ולא לשקוע

כמה שאפשר..🩷

תודה לכן

עדיין כל הגוף מפורקת

ההורמונים ברכבת הרים

קחי את הזמן

תקלי על עצמך

תנוחי כמה שאפשר

הגדולה בסך הכל רוצה פיצוי על הבלעדיות שאבדה

הקטן או קטנה לא רגילים להיות מחוץ לרחם ורוצים מגע כמה שאפשר

לי אבל זה אישי

היה הכי טוב פשוט לישון עם שניהם..

בלי לקום בלילה

בלי התעוררויות ביחד הם ישנים מעולההההה

גם שהשלישית נולדה הבכורה המשיכה לישון איתי

כשהרביעי נולד השלישית המשיכה...

יש ילדים שזקוקים לזה

.

אצלנו עבד הכי טוב להתחיל את השינה במיטה שלהם ובהתעוררות הראשונה לעבור לידי

אבל היו גם תקופות שמראש הרדמתיבמיטה שלי

הריח של הסדינים המגע נוסך שלווה

בכל מקרה לא בטוח שיתאים לך

אבל העיקר להקלילללללל

לנסות להנות מכל רגע שאפשר

להודותתתתתת על הניסים

ופה ושם לצאת לרבע

שעה הליכה לבדדדדד

לקנות משו

להתפנק בקפה

להרגיש שיש לך רגע של שקט לעצמך

מתמקדים במי שנמצא ברוך השם.

עדיף פחות ילדים לאמא בריאה מאשר יותר ילדים ואמא בסכנת חיים.

אני אישית לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד. יש לי 3 שיהיו בריאים.

כן יודעת שאתחרט כמעט בוודאות.

אבל לא מסוגלת לעבור את כל מה שעברתי.

אז נהנית מהם ככה.

לחיים יש כ"כ הרבה מה להציע חוץ מילודה

שלווה

תחביבים

טיולים בטבע

קשרים חברתיים

בילויים וחוויות משפחתיות

תשימי לב גם מה כתבת בהתחלה

'כולם מסביבי יולדים'

ותביני למה החלום שלך מתרכז במשהו אחד

שמעתי ממישהי שגם היה לה משהו דומה

ואז היא הבינה שבעצם חוץ מהרצון לעוד ילד כמובן אבל בתוך תוכי זה, עמוק בפנים נמצא בעצם איזה חוסר שאת מרגישה צורך למלא

וצריך לחשוב איך למלא אותו במשהו שהוא לא זמני. הילד כמובן הוא לתמיד

אבל הריון ולידה יהיה ויעבור ואז שוב תרגישי את זה.. מבינה?

לעבור לאיזה מימוש עצמי באופן אחר

שייטיב איתך ועם משפחתך

שעם כל הקשיים המטורפים שאת חווה סביב היריון ולידה וגם גידול הילדים - את עדיין רוצה היריון❤️

מעריכה אותך מאוד!

מציעה לך - לא לגנוז את החלום מיד, אלא לחלום אותו עד הסוף, לפרטי פרטים, ממש לחוות אותו, להתענג רק מהדברים הטובים שבו, לשהות בו כמה זמן...

ואז, באהבה רבה ובאמונה שלמה, לסגור אותו היטב בעטיפת מתנה, להניח אותו בכדור פורח, ולתת לו להמריא אל על... (אני אוהבת לדמיין שיש מקום בשמים שבו כל החלומות שלנו נאצרים ונשמרים, וכמו שתפילה לא הולכת ריקם, גם חלומות לא נעלמים. אולי מישהו אחר יזכה בהם, אבל הם עתידים להתגשם...)

ואחרי ששחררת את החלום הזה - נסי לטוות לעצמך חלום חדש, חלום טוב ומספק. הוא אולי לא ישתווה לחלום של ילד נוסף, אבל כן יכול לתת לך סיפוק ושמחה.

מתפללת בשבילך לטוב❤️

וכפי הנראה סיימנו.

בהתחלה לא קל להשלים עם זה, אבל ככל שהילדים גדלים ההורות משתנה ומתמקדת בדברים אחרים ופחות בגיל הרך ואז גם פחות מתגעגעים.

אני רואה מסביבי תינוקות והם מתוקים, אבל לא מרגישה שזה משהו שקשור לסיפור שלי איכשהו..

הרבה שנים זו הייתה פסגת שאיפותייך עד שזכית ב"ה לשני הקטנים,

כנראה שלעד תשאי איתך את הכמיהה לתינוק

ועדיין צריך להפריד בין הכמיהה עצמה והזכרונות של המסע שהיה, לבין המציאות שעכשיו ב"ה אחרי שזכית ללדת פעמיים בניסים מופלאים צריך לעבור הלאה..

פחות...

הקטנים שלך הם ניסים. והם דורשים המון המון טיפול והשקעה.

פלוס נשמע שצריך נחת קצת לנפש שלך, לזוגיות.

יכול להיות שזה רצון שתמיד יהיה, גם אם יהיה עוד אחד, אז אחריו. אז אולי צריך לתת לו מקום, להרגיש אותו ולעשות עבודה להשלים עם זה שהוא שם וזה בסדר גם אם הוא לא בא לידי ביטוי.

ולהתמקד באתגרים וברגעי הטוב שיש.

לכי עם הלב שלך

יכול להיות שההריון הזה לא יהיה בסיכון ויהיה רגיל לגמרי

ו36 זה גיל סבבה

לי נראה שהם פשוט רצו שתדעו שהם לא מתחייבים לשלם אם יהיה שוב צורך.

היא אמרה שלא תשלמו והוא כנראה חושב שכן

הייתי משתתפת בתשלום וזהו

בסוף הם באמת לא חייבים לשחם לכם על ההדברה

אבל תכלס אם זה משו שכנראה יחזור על עצמו הייתי שוקלת אם להאריך חוזה שם.