לא יודעת אם יועיל לך, אבל אולי לאחרות...

צום תענית אסתר הוא צום שונה מהצומות שאנחנו רגילים אליהם. פתאום באמצע ימי השמחה של חודש אדר, מגיע יום שבו צריך לצום, אבל לא צום של אבלות, וזה אפילו לא בתאריך שבו צמו המגילה.

אז מה המשמעות של היום הזה?

דווקא השנה יותר קל להבין את הצורך בצום. השנה אנחנו מרגישים כל כך חזק את הקושי לשמוח בפורים, כשעדיין יש עוד כל כך הרבה חוסר, כל כך הרבה כאב וכל כך הרבה דברים שמקשים עלינו לשמוח כמו שהיינו רגילים.

אומרים שתענית אסתר הוא יום שמסוגל לתפילה.

אז אולי זו המשמעות שלו? לעצור ולהתפלל על הכאבים שעוד יש במציאות שלנו?

ומצד שני, גם פורים הוא יום שמסוגל לתפילה. אז למה צריך גם את תענית אסתר? למה לא מספיק להתפלל רק בפורים, דרך השמחה של היום?

אני חושבת שהתשובה היא שבפורים זה לא הזמן לבכות ולכאוב על הצרות. פורים הוא זמן של שמחה, ודווקא מתוך השמחה אנחנו מבקשים מהקב"ה, פושטים אליו את ידינו בתפילה, ו'כל הפושט יד - נותנים לו'.

אבל לפני פורים חז"ל תיקנו לנו את צום תענית אסתר. לא כזכר לצום שהיה פעם. אלא שצום תענית אסתר נותן לנו הזדמנות לתת מקום גם לכאוב את החסרונות שבמציאות שלנו.

ונכון שהשנה אנחנו מרגישים את הכאב הזה בכל רגע, מלווה אותנו, אבל בתענית אסתר זה הזמן לנתב את הכאב הזה לתפילה.

וכך כותב ה'שפתי חיים': *"...התענית אינה רק זכר גרידא לתענית שהיתה בימים ההם, שאם כן לא היה מובן עניינה אחרי שגזירת המן כבר נתבטלה, אלא הזכר לתענית הוא פועל בזמן הזה, כשם שבימים ההם, התענית והתשובה פעלו לשינוי הגזירה מדין לרחמים, בכך שע"י תשובתם נפתח פתח, ונעשתה מציאות לדורות גם בזמן הזה כזמן המסוגל לפעול בו לשינוי הגזירות לישועות ונחמות ע"י התענית והתשובה"*

ויהי רצון שעל ידי התפילה של כולנו, כל עם ישראל יתעלה ויזדכך יותר, והקב"ה ישפיע עלינו שפע של טובה וברכה, ונזכה לבשורות טובות, ישועות ונחמות.

אני חלשה מדי בשביל מחשבות קודש וכוונות כאלה או אחרות

בכל הצומות זה ככה אגב

בכיפור זה אחרת משומה אבל שום צום לא עושה לי הרגשה.. אולי כי זה נראה כמו עוד יום רגיל

בתור אחת שלא צמה (מניקה) 🙈

אולי הצום יכול בפוטנציאל להביא אותנו לסוג אחר של רוחניות, פשוט לשהות בחולשה ולהרגיש את הפגיעות (שם תואר) שלנו.

ממש מציעה את זה רק כרעיון למי שמתחבר. לי עזר להתחבר קצת לרעיון של צום באופן כללי. 

צום זה לא קל, גם כשמרגישים טוב ופשוט רוצים לנשנש משיעמום.

עצם הצום הוא עבור משהו. לא כדי שאת תשיגי רוחניות, אלא כדי שה' ישמע לנו ויושיע אותנו

אצלי גם כיפור זה לדאוג מראש לכמות ספרים ועיתונים ולאכול טוב טוב לפני ואחרי.

אני ממש מבינה אותך

חגיגות

וגם אני שונאת לצום 

אבל זה כי בעלי משולל כל תאוות אכילה 😂

עוד מעט נקרא בתורה "זכור את אשר עשה לך עמלק"

החזרה לה', בצום ובקשה על כל עם ישראל

יותר מתמיד אני מתחברת לצום השנה, ואפילו חיכיתי שכבר יגיע ואוכל לצום.

יש היום תפילה בכותל להצלחת החיילים והחזרת החטופים, כדאי גם להתחבר ולהצטרף

תפילה זה מועיל. מצוות זה מועיל.

צום?! לא לאכול ולא לשתות?! למי מזיז?!

רק למי שצם ופשוט רעב ורעב ורעב

מועילה וצום לא?

יכול להיות שזה בעצם אותו עיקרון.

תפילה זו אחת הדרכים שלנו כבני אדם לבקש / להשפיע / להתפלל.

צום זו דרך נוספת

גם תפילה אני לא תמיד מרגישה בעקבותיה התעוררות רוחנית, ככה גם צום.

לא יודעת אם זה נכון, תוהה בקול

תפילה משפיעה. אני רואה.

לא מרגישה התעוררות רוחנית אבל בהחלט הרבה דברים שאני מתפללת עליהם- קורים. וגם מה שלא- זה בסדר כי לאבא מוצר להגיד לא.

אבל צום? וואלה לא רואה עניין להיות רעבים וצמאים. לאן בדיוק זה מקדם אותנו?

מי מסוגל לחשוב על התענית ועל המשמעות כשהבטן מקרקרת והפה יבש?

והכי מבאס שכל האנשים מסביבי לא צמים.

אפילו כמה בנות חרדיות מהעבודה הקודמת אמרו שיש מנהג לבנות ירושלים שלא לצום צומות קלים. אז למה אני כן? למה הרבנים של הדתל לא יוצאים בהכרזה כזאת שבנות ירושלים פטורות?

יודעת

למרות עכשיו אני נזכרת שהיו בנות לא חסידיות בכלל, וספרדיות, וכולן לא צמו.

רווקות חרדיות מכל גווני הקשת החרדית.

חלק מהמשפחות אימצו את המנהג הזה.

ההורים שלי ליטאים ואימצו אותו

השאלה אם ההורים שלך אימצו גם את כל מנהגי הזרם הירושלמי, אחרת לא חכמה..

לא צריכים לקחת את כל המנהגים, יש הרבה פעמים שמישהו מזרם אחד הולך אחר רב של זרם אחר ומאמץ חלק מהמנהגים. זה לא כדי ׳להרוויח׳ משהו אלא נובע מהתחברות למנהג.

במקרה הזה..

כי למה שמישהו יעדיף לצום ולא לאכול? אז ברור שכולנו מתחברים למנהג הזה.

מנגד, המנהגים היוצר קשים שיש אצל כולנו- אף אחד לא יתחבר.

מה יוצא?

כל אחד לוקח מה שקל ומתרחק מקצת קושי

וזה לדעתי לא מה שההלכה רוצה שנעשה. 

אין בו בחירה אם לצום או לא, אלא הנהגה שלא לצום.

לי זה נשמע הגיוני לקחת חלק מהנהגות מרב שהולכים אחריו, זה לא נובע מרצון להקל, אבל אולי קשה להבין את הדרך הזו למי שלא מכיר אותה.

וכולנו צמות את הצומות הקלים. (כמובן לא בהנקה או בהריון, וגם לא אם מרגישים קצת לא טוב)

כל הכיתה שלי בסמינר, כל המשפחות המורחבות, השכנות... כולן צמו

ואנחנו גרות בירושלים

זה באמת מנהג חסידי.

אפשר לשאול אם לחרדים ליטאים מותר אינטרנט וכאלה?

דבר ראשון יש קשת ענקית בתוך החרדים הליטאים...

ומלאאא סגנונות שנכנסות תחת הקטגוריה הזאת.

עונה לך על הסביבה שלי---

בגדול לרוב המשפחות בסגנון שלי יש אינטרנט (מסונן כמובן, לכולנו)

רמת הסינון משתנה ממשפחה למשפחה.

יש רמות שונות, מחסימה כמעט מוחלטת שפותחת רק מייל וכמה אתרי ממשלה בודדים, ועד לסינון פתוח יותר.

פלאפונים יש לכולנו פלאפונים כשרים, בלי SMS אפילו.

נדירות המשפחות בסביבתי שאין להם בכלל מחשב בבית.

זה לאט לאט נכנס יותר ויותר....

בקיצור, האינטרנט יכול להיות כלי מצוין לעבודת ה' הכל תלוי באיך וכמה ומתי משתמשים בו.

נשים שלא מכניסות מחשב לבית מתוך אידיאל

אז יש בריכוזים החרדיים עמדות עם מחשבים ואינטרנט מסונן..

חח איזה קטעים ומוזר לגלות אחרת😅

שהם כמוני, אבל ירושלמיות

ומספרות שלא צמו בתור בחורות. רק תשעה באב ויום כיפור כמובן.

אחרי החתונה כן התחילו להקפיד, כי כאמור בבית שלנו כן נהגו.

אבל אני כיום מאוד מקילה על עצמי בעניינים האלו.

נניח שנה שעברה, הקטן שלי היה כבר כמעט בן ארבע ולא הייתי בהריון, הייתי כמה חודשים אחרי הפלה ורגשית לא היה לי כח לצום. אז לא צמתי. ולא שאלתי רב לפני.

ואני גרה במרכז, עובדת בסביבה עם נשים מכל מיני חסידויות

הן לא צמות בצומות הקלים, אף פעם.. בלי שום קשר למצב שלהן.

אבל בכללי אשכנזים ליטאים נהגו שגם נשים צמות.

וכמעט כל החסידים שאני מכירה, ומכירה מכמה חסידיות, הנשים לא נהגו לצום בכלל את הצומות הקלים.

תשעה באב לפני שנתיים, הייתי ממש בתחילת הריון, ובגלל שזה היה תשעה באב נדחה, קיבלתי הוראה לא לצום בכלל.

על זה אחרת.

אני לא רואה את ההשפעה של תפילה באופן ישיר.

אני מאמינה בזה

אבל גם אנשים שלא מתפללים מקבלים מה שהם רוצים לפעמים.

אני לא בטוחה שזה באופן כזה ישיר שאנחנו רואים את זה תמיד. תפילה משפיעה בדרך כלשהי על העולם. איך? על זה יש דיונים שלמים במחשבת ישראל וגישות שונות.

אז גם בצום יש בחינה של השפעה על העולם. כמו שבתפילה אני לא בהכרח יודעת לדייק את זה, ככה גם לגבי צום

למרות שלא מבינה מה הקטע כי מאמינה שיש משהו שעומד מאחורי זה.

אבל סתם מעצבן.. אין לי כח אני רעבה.

וכשאני רעבה וספציפית היום גם עייפה זה פשוט מתכון לאסון.

אם את לא שם אז לא.

אבל השאלה מה הרעב עושה לי, זה הרבה

עניין של הסתכלות.

בהתחלה רעב זה רק לחשוב על האוכל,

עם הזמן זה מביא לחשוב על המעבר והמשמעות.

את יכולה לשאול גם מה הקשר בין אוכל לשמחה.

זה אותו צד של המטבע.

יש כאלה שמשפיע עליהם יותר ויש כאלה שמשפיע עליהם פחות.

הניתוק מהחומר אמור להביא איתו חיבור לכלל.

כשעוברים את הצום כמו יום רגיל עם הילדים וכו ברור שפחות מתחברים ובמקביל מרגישים יותר רעב, אבל כשנמצאים עם עמ"י בתפילה עוצמתית יחד, אז מרגישים שהצום יכול להביא להתעלות וגם הוא עובר הרבה יותר בקלות.

לא תמיד אפשר לעצור הכל ולהתרכז במהות הצום, אבל לפחות צום חלקי מזכיר לנו מה הלכתחילה גם אם לא מיישמים אותו.

אני לא צמה את כל הצומות ולא מחפשת היתרים ופלפולים.

ילדתי לפני 3 שנים בתענית אסתר, אז שנה שעברה היה אצלנו דיון אם אני עדיין בתוך שנתיים מהלידה או שזה נחשב לשנתיים ויום.

וואלה לא משנה לי אני עושה בכל מקרה מה שנכון לי, וזה לא לפי ספירת ימים מהלידה.

אגב, המחשבות האלו באות לי גם בהקשר של צפירת יום הזיכרון.

כשאני לבד בבית או יותר גרוע עם פעוט קטן שמפחד, פתאום עולה לי סימן שאלה גדול אם באמת יש עניין..

אף אחד לא רואה ולא יודע מה אני עושה בבית.

מצד שני ברור לי שבחוץ אני עוצרת רגע להתייחד עם הנופלים, אז גם בבית זה מזכיר לי בעצם מה הייתי רוצה שיקרה ולכן משתדלת להיות בטקסים בזמן הצפירה כדאי ליצוק תוכן להתייחדות הזאת אבל אם לא מסתדר, אז גם בבית זה מזכיר לי מה הייתי רוצה שיהיה...

אז אותו דבר עם צומות, יש צומות שעוברים סתם, יש צומות שאני בכלל לא צמה מרוב שאני לא שם.

ויש כאלה שמזכירים לי איפה הייתי רוצה להיות, ויש כאלה (כמה נדירים בשגרה של עבודה וילדים)

שאני מצליחה לפנות את העיסוקים הרגילים ולהתחבר למהות היום (הכותל למשל מאוד מחבר)

אני לא באה לשכנע, רק לתת את הזווית שלי.

רק שאני לא עושה מה שנכון לי אלא מה שצריך..

אבל זה נכון ממש כל מה שכתבת

תודה!!

מוסיפה בעריכה-

לפני שנתיים הילד שלי היה בן שנתיים וזה היה שנה מעוברת ובגלל כמה ימים הייתי צריכה לצום כי כבר עברו 24 חודשים.. אז גם אצלי היה סיפור דומה.

אני לא שם, אין לי כוחות לעשות מה שצריך אם לי טיפת הזדהות עם מה שצריך..  מודה.. בטח כשזה קשור לצרכים אנושיים בסיסיים כמו אוכל ושינה.

אבל תחשבי שניה, האם ללא הצום היית פותחת את השרשור הזה?

לא.

אז הצום כן גורם לך למחשבות חוץ מלהציק עם הרעב.

הוא גורם לך לחשוב על זה שהוא לא מביא לך מחשבות אז למה צריך אותו. ואז את חושבת על איזה מחשבות את אמורה לחשוב כשאת עסוקה בלהרגיש רעבה,

כלומר את חושבת על זה שאת לא חושבת על הצרות של עמ"י ולא מתחברת.

ואז את חושבת על הצרות של עמ"י, ומקווה שכן תתחברי באיזשהי נקודה קטנה בסוף.. סוג של חשבון נפש פנימי.

ועכשיו בא לי לאכול 🤭

זה גורם לי לחשוב למה לצום בקטע של - מה הקטע לדפוק אותנו בצורה כזאת שלא מועילה?

מצטערת לאכזב, רק אחרי התגובה הנוכחית שלך עברה בי טיפת מחשבה על אסתר המלכה לשניה וזהו..

עכשיו אני עסוקה בשיטוט בוולט ותיזמון שליחה שיגיע הביתה בשש ורבע

כי זה גול כעצמי,

מישהו החליט שאני צריכה לצום אז אני צמה למרות שלא בא לי, אז אני גם לא אעשה שיבוא לי, אני אעשה שהזמן יעבור כבר והסיוט ייגמר.

כשאני לא מכריחה את עצמי לצום, אני שואלת את עצמי באמת מה במטרה ואם אני מסוגלת להבין אותה ולנסות לפחות לנסות קצת, להתחבר.

למשל עכשיו אחרי שתסיימי להזמין משלוח מוולט יש לך הזדמנות לעצור רגע ולחשוב.

לחשוב על אסתר ומרדכי, לחשוב על עם מפוזר ומפורד,

לחשוב על גזירת השמד

לחשוב על גזירת השמד של 1939

לחשוב על הנס הגדול בעצם קיום המדינה וצבא ליהודים.

לחשוב על הפירוד של 2022

לחשוב על הכאב העצום של מאורעות תשפד

לחשוב על זה שעוד מעט, על אף פי כן ולמרות הכל,

אנחנו נתנער מעפר ונזכה לחגוג את פורים ברוב פאר והדר.

אנחנו לא שוכחים את הקשיים והגזירות,

מתוך הקושי, מתוך הכאב,

אנחנו ממשיכים הלאה מתוך שליחות.

החיבור לכלל לפני, יכול לעזור לנו להתחבר לכלל גם אחרי, ולחגוג את פורים ממקום קצת שונה, יותר להרגיש את הכלל ולא רק את השמחה הפרטית.

אפשר לעבור על שמות ותמונות החטופים ולהקדיש לכל אחד (או למי שמצליחים)

מחשבה על איפה הם עכשיו מה קורה איתם, מתי הם אכלו לחרונה, האם יש להם עדיין תקווה? האם הם מרגישים את המחשבות שלנו?

האם התפילות שלנו מגיעות אליהם?

ולחשוב שכל עם ישראל ביחד חושב את המחשבות האלו כרגע, ובע"ה הכח של הביחד יעזור לנו לקרוע את רוע הגזירה ולהחזיר אלינו את החטופים יחד עם ניצחון מוחץ של עם ישראל.

בע"ה שהאויבים בצפון ינוסו על נפשם מפחד ה' ומפחד ישראל עליהם.

יש הרבה על מה לחשוב, צריך לתת לראש את ההזדמנות הקטנה הזאת.

לא צריך כל היום לשקוע במחשבות, אלא ככה מה שמצליחים.

בע"ה שהצום יביא תועלת בכל מקרה בחיבור של עמ"י שעושה השתדלות עכשיו גם אם הוא לא מבין למה ואיך זה עוזר.

זה רק זרם מסויים ורבנים בודדים

" יהי רצון מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאילו הקרבתיו לפניך על גבי המזבח ותרצני".

"עננו ביום צום התענית.."

יש עוד אבל לא זוכרת כרגע

ברור שיש לעצם הצום השפעה. דוד המלך צם לביטול הגזרה על הבן שלו. סיפור המגילה- צום לביטול גזרות המן הרשע.

גם היום, בעיניי זה היה צום לביטול הגזרות מעם ישראל וזה שבאמת כל השנים לא כזה התחברתי לתענית אסתר ופחות הבנתי למה יש לנו את הצום הזה.

בלי לחשוב מחשבות רוחניות, עצם זה שאת צמה ועושה את זה למען עם ישראל זה נחשב

תגידי את צמה עכשיו שאת מרשה לעצמך לכתוב ככה?

והגוף נחלש,

וזהו את כבר באבל והזדהות

לא צריך להיות לך מחשבות נשגבות

וסובל.

את סובלת.

צמאה רעבה

וזה הזדהות.

איך את?

נכון שלא רלבנטי אבל אולי לשנה הבאה - זכור לי משהו על כך שתענית אסתר שונה מרוב הצומות כי במקום לציין אבלות, מציינים בה תשובה ותיקון בדומה לתהליך שהם עברו בשושן, סוג של שינוי פנימי שאמורים לעבור נוכח גזרה כזו. וככה זה הרבה יותר דומה בעיני ליום כיפור (וזה גם מתחבר לי ל"פורים כפורים") והמחשבות, אם יש, הן אחרות...

אז עצם חריגותו של הצום עוזרת לי.

(אבל כן, ברור שבכללי כל צום זה סיוט. עוזר לי זה שנחסכות לי הדילמות הקבועות כל יום על כמה קפאין לצרוך וכמה סוכר וכמה שומנים, לעומת כמה דברים בריאים... וזה כשלעצמו מפנה זמן, וממקד קצת במשמעות הצום. אבל יש לי עדיין רק ילד אחד, זה בטח קל יותר ממך)

כי הסיפור של המגילה הוא כל כך המציאות שלנו עכשיו

וכל אחת מאיתנו היא אסתר שצריכה להתעורר ולשאול את עצמה

מי יודע אם לא  לעת כזאת הגעת למלכות

אולי

לכל אחת מאיתנו יש תפקיד פה בסיפור

אולי צריכים אותך

דווקא עכשיו

את המסירות נפש שלך

את התפילה שלך

את ההסכמה ללא נודע

לא סתם שמו אותי בנק'זמן הזאת

היכן שאני

מה אני יכולה לעשות מתוכו דווקא למען עמ''י

למען הנשמה שלי

ו..כן

גם לצום יש פעולה

הוא מן כריתת ברית של הגוף שמסכים לתת מעצמו

והצער שחווה גם הוא פועל פעולה

וקושר אותך למעבר..פועל כלפי שמיא ומראה כמה מסירות יש בנו מעל הטבע

שזה הציוד שלו.

צריך לשים הכל בשמש בשקיות זבל שחורות אטומות לכמה ימים. ורק אז לנער ולכבס.

כביסה לא מספיק עוזרת. אולי אולי אם זה בהרתחה.

ואז להרים הכל ולעבור חדר חדר ולתפוס אותם, אפשר עם שואב אבק ואז שטיפה טובה.

וממש להסתכל שאין חדשים.

יש גם ספריי של סנו מיוחד לזה.

אפשר אולי לרסס על הפתחים

אבל אם אין לכם בעלי חיים שמהם זה מגיע לא בטוח שיש צורך.

אני כל היום מחפשת מידע עליהם.

ניקיתי את כל הבית באקונומיקה, אבל הבנתי שזה רק נגד הבוגרים ולא הביצים

והם פיצייםםם

תפסתי אותם כשישבתי בנחת ואז קלטתי תזוזה פיצקית

אנחנו נפטרנו מהם בלי הדברה

לקח כמה סבבי ניקיון, חיפוש ומעיכה שלהם אחד אחד😬 והרבה לחץ שלי... אבל בסוף זה נגמר

איפה שאבת? ושטפת עם אקונומיקה את כל הבית והשארת לכמה זמן כמו שהמליצו?

ואיך קלטת אותם ? איפה היית מוצאת אותם לרוב,?

ואיזה פתחים לרסס? 

האלטרנטיבה מאןד קשה ליישום

בעיקרון זה לגדוע את מעגל החיים שלהם

לשאוב כל יום את כל הבית כולל מיטות ספות

ולרוקן שואב לפח כל יום

לשטוף את הבית

לכבס מצעים מגבות בגדים בהרתחה

לשים מלכודות פרעושים קערת מים וסבון עם מקור אור וחום כמו מנורת לילה

בדוגרי- אני לא הייתי עומדת בזה

אני רק כאן כדי להגיד

שלמרות שזה נראה סוף העולם

זה לא

לנו היה פשפשים

חשבתי שנצטרך לעבור דירה

באמת לא ראיתי מוצא

והייתי לפני אחרי ותוך כדי לידה

תכלס לא חזרנו הביתה תקופה והדברנו

אחרי ההדברה חיכינו שבוע

למרות שאמרו לנו שצריך לחכות 6 שעות רשמית

ובגלל שהיינו עם תינוק בן שבוע אמרו לנו לחכות יומיים

אני העדפתי לחכות שבוע

וזהו

לקח זמן להשתחרר מהחרדות

ועד עכשיו אני נבהלת מכל עקיצת יתוש

אבל תדעי שלכל דבר יש פתרון

הפסקתי עם זה בעקבות סיפורים על הדברה שפגעה בילדים

אין לי אומץ לקחת סיכון זה ממש רעל

כבר 10 שנים שאני אוזרת אומץ לכפכף גוקים רק לא להדביר

אבל פרעושיפ זה סיפור אחר הם פיצייייםם 😭

אפילו לא שבוע

יומיים

אולי אחרי ט' באב תחפשו משפחות שיוצאות לנופש כמה ימים, תבקשו להתארח בבית הריק שלהם ליומיים/ שלושה.

גם אם תצטרכי לנקות את הבית שלהם לפני ואחרי נשמע לי שווה את הרוגע מהחומרי הדברה.

ושבעלך ישטוף את הבית שלכם משאריות הדברה לפני שאת נכנסת.

תתייעצי עם מי שצריך, חבל להימנע מהדברה רק בגלל זה, אפשר לנהוג בבטיחות.

כשאתם חוזרים הביתה בימים הראשונים תשאירי חלון בבית פתוח קבוע, גם כשהמזגן דולק.

בלילה תשאירי בחדר של התינוק שיהיה מאוורר תמידית..

או עכברים שהם יכולים לחיות עליו

יכול להיות שהוא הביא איתו הרבה פשוט לעשות ניקיון ושטיפה יסודית להחליף מצעים ולהזיז שטיחים אם יש

הם לא יכולים להתרבות?

כדי לחיות ולהתרבות

אם אי אפשר לרסס אז באמת נקיון יסודי שטיפה שואב אבק החלפת מצעים

לשכניםם שלי היה כי היו להם עיזים

והם העיפו את העיזים ועדיין היה נראה שהם מתרבים

ברמה שהשכנים נדבקו

ועשו ניקיון יסודי כמה פעמים

קרציה יכולה לחיות זמן רב ולהתרבות על מיטות וספות למשל.

קרציות זה לא רק דבר לא נעים אלא גם מסוכן.

מאיר אריאל למשל מת כתוצאה מחיידק שעובר עם עקיצת קרציה.

ממש הייתי ממליצה לצאת מהבית ולהדביר.

ויפה שעה אחת קודם.

לא רצונית בבית, אמאלה ה' ישמור

למרות שאני בטוחה שזה מהשקית של המילואים, הבסיס נמצא בשמורת טבע עם חיות ה' ישמור כמו ספארי,

אם לא הייתי רואה את הראשון קופץ משם כנראה לא הייתח חושדת

היה לנו פעם במחסן (חתולה באה להמליט אצלנו 😐).

הרמתי הכל גבוה, ושפכתי מים עם אקונומיקה על הרצפה.

חיכיתי כמה שעות, גרפתי, ולא נשאר זכר.

אבל אולי בתוך הבית זה אחרת.

אולי 10 דקות זה נשאר ברצפה.

כי הצלחתי לתפוס פרעוש אחד והכנסתי למים עם סבון כלים והוא ישר מת, אז אקונומיקה יותר חזקה.

ובית זה באמת בעייתי

כי בעודני מנקה בסלון יכול להיות שבחדר הם חוגגים, וכשאני עוברת לחדר אז כבר יבש בסלון והם עוברים לשם.

אולי באמת עדיף להשאיר רטוב ואז לגרוף הכל.

אבל הבנתי שזה זמני כי זה רק נגד בוגרים לא ביצים

גם יש רהיטים שיותר כואב הלב אם ישהו באקונומיקה.

לא יודעת תוך כמה זמן הם מתים מאקונומיקה.

התייעצתי עם מדביר (שהוא גם חבר), פשוט עשיתי מה שהוא אמר.

למרות שהבית שלי לא במצב קשה הפעם. ברוך השם. ואני לא מבשלת הרבה בכלל, מכינה רק דג וחמין ושקשוקה לצהריים

לא יודעת להסביר את זה, אין לי כח בימי שישי כבר הרבה זמן

רוב הפעמים הבעיה היא באמת הציפיות

או שלנו או של אחרים

צריך ללמוד לשים גבול לציפיות לא ריאליות 

לסטטוס שיש להם זמן לבית קפה...

מצחיק

הרף של בעלי יחסית גבוה בשבתות

אני משתדלת להוריד אותו כל פעם

אבל אנחנו מאוד אוהבים להיות בבית, ואוהבים אורחים

וזה פשוט לא הולך

נגיד עכשיו אני בעבודה

אתמול עבדתי קשה בטירוף

והוא עושה פינשיים

וממש באלי בית יותר נקי 😔

ופשוט לא מגיעה לזה 

אבל אין לי עם מי😅

גם הרף שלי גבוה. אני משקיעה הרבה בסלטים וקינוחים. הרבה פעמים עושה את הקניות רק בשישי, ואני עושה. ואנחנו כל שבת בבית. עד שהבנתי שזה בלתי אפשרי מבחינתי להתאבד על זה ביחד עם שבוע עבודה, נקיונות כביסות וגיהוצים, ובעלי בכלל לא נכנס למטבח/ מנקה.

ולכן - מורידה הילוך.

קונה קינוחים לפעמים ולחם תמיד, לפעמים מקפיאה סלטים אם הכנתי כמות גדולה ודואגת לפרופורציות

סעודה שלישית למשל אוכלים פה טונה בקופסא/ סרדינים

עשיתי לעצמי מעין תעדוף

קודם כל אוכל שזה בעיקר דג לערב+ מנה פשוטה למחרת

נקיון אחרי.

קינוחים זה בונוס

ובין לבין מנוחה והרבה.

אבל זה רף שלי, לא שלו

אם זה לא עושה לך טוב הרף שלו - דברי על זה. בטח לא כשאת זו כשנקרעת

לא הייתי מעלה על דעתי לארח ככה 😂

לפחות בחמישי את בבית? 

לפעמים כן ולפעמים לא

פשוט נדיר שמסתדר לנו לארח אותם ספציפית

וכבר הרבה זמן אני רוצה, אז מסתדרים 

ובין הקצר

משהו כיף בשבילה אז כל היום נראה אחרת.

אחת אוהבת בית קפה

אחת קניות

אחרת פילאטיס

אחרת הליכה בבוקר מוקדם.

אין לי כוח ולא התחלתי כלום

בא לי לישון

כי האמת שאם מכינים רק דברים בסיסיים ואת לא בהריון מתקדם/ אחרי לידה

אז אולי זה כבדות בנפש או שיש חוסרים מסויימים בגוף

או משהו בהתנהלות שאפשר לשנות

שבתות קיץ ארוכות ממש אפשר גם לבשל, גם לנקות בסיסי וגם לנוח או לצאת קצת..

שבת בסיסית מבחינתי יכול להיות מרק עוף גדול לער"ש, אפשר גם עם קוסקוס משקית.

לצהריים עוף עם תפו"א בתנור, שעועית ירוקה מבושלת/ בתנור לפעמים עם כרובית/ ברוקולי, הכל ישר מהשקית לזלף קצת שמן זית ולתנור.

ואורז.

סלטים מכינה סמוך לסעודה וגם זה רק בבוקר בד"כ. לא מתעסקת בבישולים בסלטים בכלל.

חלות ונשנושים, פירות, הכל קנוי.

אז אין הרבה לבשל, אפשר גם להשלים עם קנוי אם רוצים בכל זאת עוד משהו כמו סיגרים או מוקפץ או סלטים מוכנים.

סידורים, ארגונים ונקיון יש מי שעוזר לך?

אולי את לוקחת על עצמך יותר מדי בכללי, ובגלל זה בתחושה שיום שישי צריך לעשות המון?

לא יודעת אם את מחפשת גם המלצות, אבל אם כן, אז לא מנסיון לצערי אבל מדריכת הורים שאני מאד אוהבת ועוקבת אחריה נקראת מיכל אופנהיים. הרבה מהדברים שהיא אומרת עוזרים לי אפילו בהבנה מחודשת. 

ילד מאתגר זה באמת מאתגר, והוא מכניס אותנו למתח תמידי מפני ההתפרצות הבאה, ולכן באמת קשה להיות בנחת כשהוא נמצא.

מציעה לך - רק אם את מסוגלת - לעשות לעצמך רשימה של דברים טובים בו. תנסי לחפור מתחת לאדמה. אפילו רק לכתוב - יש לו עיניים יפות ודברים בסגנון. זה יכול קצת לעזור להרגשה שלך מולו.

ומחזקת אותך באמת לחפש הדרכת הורים טובה❤️

דווקא איפה שההתבוננות היא מעמיקה מוצאים אוצרות יקרים מפז.

אם מה שגורם לך חשש זה השלוף אז לגמרי תרגישי בנוח.

תנסי להיאחז בדברים הקטנים.

וגם לייצר זמן נקי משיפוטיות להיות יחד. זה יכול להיות גם 5 דקות. אבל שאתם נטולי הפרעות וחסמים.

תאמיני שאתם מסוגלים לצלוח את הריחוק ויבואו ימים טובים יותר

🤗

זה ממש מעודד..

אנסה למצוא כמה דקות כאלה, בטוחה שהוא ישמח

זה קשה ממש להרגיש את ההרגשה הזו שאין כוח לילד שלך, ואת לא אמא נוראית, לאמא נוראית זה לא היה מזיז!!!

דבר שני, אם תרצי לכתוב מאיפה את אולי אוכל לסייע במציאת פסיכולוגית מתאימה

כן, זה מה שאני מנסה לעודד אותי גם, אבל עדיין להרגיש את הרגשות האלה זה מרגיש כל כך רע, ברמה שאני חושבת שאולי אני לא ראויה..

היינו אצל פסיכולוגית, הכיוון עכשיו הוא יותר הדרכת הוריםמ אבל מחפשים משהו שמשלב גם את הילד בחלק מהזמן

רואה את השעה ששלחת ואיתך לגמרי בזה, אני גם לא מצליחה יותר לישון בלילה ובמהלך היום אני גמורה מעייפות.. ועוד עם הילדים עליי בחופש

יאללה בע"ה שסגולת הפורום תעבוד לנו😉

נהיה אצל ההורים וזה הכי נוח 😉

יאללה בקרוב ובקלות ובבריאות גם אצלך! 

גם אני ככה כל הריון מחדש

שיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות בזמנו 🙏🙏

לשחרר ולהרפות.

אבל תכף תכף זה מגיע😀

הרדמתי את התינוק והתחלתי לנקר, אז הלכתי למיטה באמצע הצהריים עם הילדים... ישנתי שעה, התינוק ישן, בן שנתיים וחצי נימנם לידי והגדול העסיק את עצמו וגם קצת נימנם בספה...

היה נצרך כל כך!

בהצלחה לנו בהשכבות אחרי זה 😉

וואי מ19:00 אני מנסה להרדים אותה

הילדה הצטננה האף סתום היא לא מצליחה לשתות בקבוק

צרחות ועצבים

התינוק מצטרף אליה

לקום סתם מוקדם, הכוונה בימים שאני בחופש ואין קיטנה. זאת אומרת, ימי שישי...

אבל אז הבן שלי החליט שהוא רוצה ללכת לביה"ס

מזל שזה השישי האחרון

מזל טוב!! איזו גיבורה את!!!!

ואיזה כיף להיות אחרי!

כתבת ממש יפה ומרגש..

נשמע ממש חוויה לא פשוטה הצירים שבאו פתאום ככה. הזדהתי מאד עם הצירים הסיוטיים בזמן האפידורל..

יאללה מחכה להמשך..

מזל טוב!!

כל הכבוד לך כמה כוחות נפש!!

רק.. סליחה אשני אומרת- אבל איך הם לא הבינו שזה צירי לחץ???😉 זה ההכי קלאסי לש צירי לחץ מה שתיארת .. ובדר''כ בודקים פתיחה לפני אפידורל ולא נותנים בפתיחה מלאה לרוב..

ואם זורם לך לכתוב בפרטי איפה ילדת?

רצו לבדוק אותי האמת אבל צרחתי שאני עולה למיטה רק בשביל אפידורל

ילדתי באסף הרופא

ומיילדת מנוסה אמורה לזהות שכשמישהי שהתמודדה מהמם כמוך עם צירים כל הזמן פתאם יצשתפנית לשתצעקות ולחץ והיסטריה לאפידורל והרגע

זה 99אחוז אומר פתיחה מלאה עכישו או בעוד 2 דקות

ברור שאם את בוחרת באפידורל זה זכותך המלאה

אבל בשלב הזה לרוב מיילדות יציעו לנסות כבר לבד כי י ש מצב ש3 לחיצות הוא בחוץ ועד שהאפידורל משפיע.. לפעמים לוקח יותר זמן

קיצר

מטורף הסיפור שלך ועכשיו קראתי על האשפוז אימאלה איהז סרטטטט

את באמת גיבורה אמיתית

ואגב.. מישהי המליצה לי לפני הלידה הקודמת שלי על הבי''ח ההז.. ולפי מה שתיארת הוא נשמע לי יחסית עמוס- גישה לא טבעית...או שזה סתם נדמה לי? 

ילדתי שם ובשערי צדק. אסף הרופא היו משמעותית טובים יותר.

בשערי צדק היה לי סיבוך שראו כבר בהריון ואחרי הלידה החמיר. אף רופא לא בדק אותי כל האשפוז. אני התחננתי לאחיות שיקראו לרופא שיראה אותי וכל פעם מחדש הן הופתעו שאף אחד עוד לא הגיע. בסוף סרבתי להשתחרר עד שיבדקו אותי. אחרי שסוף סוף הגיע רופא הייתי מאושפזת עוד שבוע עד שהסיבוך נפתר.

באסף הרופא, בלידה הראשונה באמת לא ידעתי לדרוש דברים והיה פחות מוצלח. לא דחפו התערבות, אבל היה פחות יחס כי לא נראתי כאובה וכשלקחו את התינוקת לתינוקיה לא הסכימו להביא לי אותה עד הבוקר (9 שעות מהלידה) כי לא היה מקום בביות מלא. אבל בלידה השניה ידעתי לעמוד על שלי ולא היו דברים כאלו. ובשתי הלידות היה ביקור רופא פעם ביום והעברת מידע בין צוותים רפואיים

אבל באסף הרופא אני תמיד שומעת סיפורים לכאן ולכאן יש כאלה שממש ממש לא מרוצות ויש כאלה שממש כן

אם מישהו לוקח ממני את התינוק ולא נותן לי- בלי סיבה רפואית אמיתית..זה מבחינתי ממש הדבר שהכי מרתיח אותי ברמת המוכנה לתבוע אותם כי אין זכות למנוע מאמא להיות צמודה לתינוק שלה אם היא רוצה . אז מה אם אין מקום בביות מלא? אז תשהיה איתך איפה שאת. זה לא אמור לפגוע בך אם להם אין מקום.

לקחו אותה לבדיקות ואז עד שקיבלתי חדר לקח זמן.

כשבעלי הלך לקחת את התינוקת אמרו לו שבלילה אי אפשר והוא פשוט הלך הביתה 🫣

כשביקשתי שוב אחרי שעה הם רצו שאבוא לקחת לבד ולא יכלתי לקום עד שאחות תבוא לעזור לי (נהלים) ואף אחות לא היתה פנויה למלא זמן.

אבל כמו שכתבתי, בלידה השניה למדתי להתעקש על דברים והיה ממש טוב שם. לידה טבעית, חדר עם שניים, התינוק היה איתי כמה שרציתי, בדיקות לכל מה שצריך ואחיות נגישות.

ולא מכבדים את הבקשה שלך

ממש רגיש

ומדהים שלמדת לבקש ולדאוג לעצמך זה מהמם

ומעניין ..בכללי י ש להם גישה טבעית או פחות?

והעומס 'ם- זה ככה לרוב שעמוס?(תמיד יכל להיות ..אבל יש בתי חולים יותר עמוסים ויש פחות)

בשערי צדק

בעלי מגיע עם מגש סושי ענק, אנחנו נחים קצת בהתאוששות, התינוק ישן.

מביאים אותי לחדר, חדר פרטי וענק. ביקשתי להיות באפס הפרדה. אני מצליחה להניק את התינוק ברוך ה' ועונה קצת לאנשים בוואצפ.

הולכת לישון וקמה עם כאבי ראש מטורפים, מרגישה כאילו הניחו לי בית על הראש. כאילו הרדימו לי את הראש. לא מצליחה להזיז אותו לא מצליחה להסתכל למטה כלפי התינוק, לא מצליחה בקושי לקום מהמיטה. אבל ברגע שאני מניחה את הראש ישר על המיטה בלי כרית אפילו הכאב נעלם.

מעדכנת את האחות מגיעים לבדוק אותי, בדיקות דם וכו' ואחרי כמה שעות מגיעה רופאה מרדימה לדבר איתי.

מסתבר שבגלל שלקחתי אפידורל בפתיחה מלאה היתה סטיה וזה גרם לנוזל מחוט השדרה לנזול לראש. הרופאה אומרת שזה קורה לפעמים וזה סיבוך די נפוץ של האפידורל ושאפשר להכנס למן ניתוח כזה שבו מחדירים דם מהוריד למקום של האפידורל וזה יוצר קריש דם וסותם את החור. או שאחכה שבועיים בערך עד שיעבור בעצמו.

אני מותשת, סחוטה נפשית ופיזית ואין לי כח לשום סיבוכים, באופן כללי פרוצדורות רפואיות מאיימות עלי מאד. אני אומרת לרופאה שאני מעדיפה לחכות ולא רוצה לקחת סיכון.

הרופאה הולכת ואני בוכה ובוכה, לא יכולה לזוז בכלל מרגישה כל כך מוגבלת, התינוק ישן ושקט ומוסיף לי יסורי מצפון. מתקשרת לרופאה קרובת משפחה להתייעץ והיא ממליצה לעשות את הניתוח הזה.

כמה שעות בלתי נסבלות עוברות. אני לא יכולה לקום מהמיטה, לא יכולה לזוז בכלל, מניקה בלי לראות את התינוק. מגיעים לעשות לו את הבדיקה שבכף הרגל ועני לא יכולה אפילו להיות לידו מרוב הכאב.

באיזשהו שלב החלטתי שאני רוצה לעבור את הניתוח הזה והודעתי לאחות היא עדכנה את הרופאה ותוך כמה שעות כבר הורידו אותי לחדר ניתוח.אני יומיים אחרי לידה, צריכה להפרד מהתינוק החדש שלי, מרגישה כל כך מבואסת שגם לקחתי אפידורל שלא ממש עזר לי ובאמת את כל הלידה עברתי בלעדיו, וגם נפלתי על הסטטיסטיקה של אלה שהאפידורל מסתבך להם.

נותנים לי חלוק, מורידים את כל החפצים האישיים ואני כל כך לבד. האווירה של חדר ניתוח מאיימת וקרה, אני רק רוצה שיגמר.

מכניסים אותי לחדר ניתוח, ממש כמו בכל הסיפורים עם מנורות גדולות מעלי והמנתחת מסבירה שזה לא בהרדמה כללית, אני פשוט צריכה לא לזוז ולהגיד לה מתי שאני מרגישה לחץ חזק. אני רועדת כולי, מרגישה חשופה ומפוחדת. כבר לא יודעת אם באמת כואב לי או שאני מדמיינת שכואב. בוכה בלי הפסקה ובאופן כללי מרגישה שקילפו מעלי את כל השנים שלי וחזרתי להיות ילדה קטנה.

הניתוח נגמר, אני צריכה לשכב שעתיים על הגב, מכניסים אותי לחדר התאוששות ואני מעבירה את הזמן בלהקשיב לכל סיפורי הניתוחים הקיסריים של הנשים בחדר. ברוך ה' הזמן עובר מהר ומחזירים אותי למחלקה, המלאך הקטן שלי ישן כל הזמן ולא היה רעב כמו שחששתי.

אני מנסה בזהירות לקום מהמיטה וברוך ה' הכאבי ראש עברו לגמרי! מרגישה שקיבלתי את החיים מחדש. לא מפסיקה להודות לה' על הנס הזה. פתאום מרגישה כמו יולדת רגילה, קצת חלשה אבל חיה ומתפקדת. אנחנו נשארים במחלקה עוד לילה ולמחרת בבוקר משתחררים בשמחה.

אני הולכת לבית החלמה לכמה ימים להתאושש והחוויה מוזרה אבל אני נחה כמו שצריך וחוזרת מיד לברית שמחה בריאה ומאושרת.

לא רצתי לכתוב קודם כדי לא לבאס וגם ילדתי רק קיסרי, מרשה לעצמי כי כבר כתבת את הבאסה. זה ממש היה נשמע לא להיט שנתנו לך אפידורל בשלב הזה ורק מלקרא סיפורי לידה היה די ברור לי שאת בסוף אז הן בטח אמורות לדעת.. וגם סתם לא היו נשמעים סופר קשובים ואת היית ממש מלכה מודעת לעצמך ברמות. מזל שעשית את הניתוח הזה מה שזה לא היה ושזה הועיל ושהצלחת אח''כ לנוח ולהתאושש ולהיות בטוב. רק בריאות ונחת.  

קשוח

ב"ה שעכשיו אתם בסדר

ואיזה באסה עם הסיבוך!!! זה באמת סיבוך נפוץ אבל סיוטי🤦 טוב שאת אחרי!!🩷 התאוששות קלה וטובה💓

אחרי מעשה קלטתי שהם באמת לא היו קשובים

וגם לא התנצלו אפילו פעם אחת על האפידורל שהם שמו לא טוב..

קראתי בנשימה עצורה

הרבה מזל טוב!!!

גם לא ביום כיפור

אבל אולי זה תלוי כמה את מאוזנת

צום עם סוכרת הוא מסוכן, וצום עם סוכרת בהיריון הוא מסוכן כפול 2.

בכל ספר הלכה שפתחתי סוכרתיים הם הדוגמה הראשונה לחולה שפטור מצום..

יש סיכון לנפילת סוכר, או התייבשות שתביא לצירים מוקדמים.

בתשעה באב אין שיעורים, אז לפחות תשתי כמו שצריך.

ואוכל יכולה להסתפק במינימום שצריך.

בע"ה בבריאות ובשמחה!

אפילו ביום כיפור אני שותה ואוכלת לשיעורים..

אם תצטרכי תפני למכון פועה, יש להם הנחיות מסודרות.

גם לי הנחו בסוכרת הריון לאכול לשיעורים גם ביום כיפור, זה קצת מוזר אבל ידעתי שזה בשביל העובר.

כולל כיפור שלא צמתי בו.

הרב הנחה אותי איך לאכול לשיעורין.

והיתה לי סכרת מאוזנת.

אני גם מכירה שלא צמים בכלל כמו שהשאר כתבו פה

ביום כיפור שיעורים, צריך הדרכה של רב ורופא ירא שמיים איך

שזה לפעמים תלוי ב''עד כמה חמורה הסכרת"

היו פעמים שצמתי כיפור

והיתה פעם ששתיתי לשיעורים מרק טחון

בשני המקרים הייתי על דיאטה בלבד, ללא הזרקת אינסולין

בשניהם.

חידשו לי..

לקראת כיפור אתייעץ בע"ה 

של אטתה שנה, והסוכר שלי ירד נמוך.

כששברתי את הצום באזור 11-12 על משהו ממש סביר (כריך מלחם מלא) הסוכר קפץ ממש גבוה.

זו הסיבה שסכרתיים צריכים לאכול כל 3 שעות.

אז התיעצתי עם רב והוא אמר בכיפור לצום בלילה ולשתות שיעורים מרק מזין בבוקר.

אבל בהריון שלפני כן עם סכרת הריון לא היתה לי בעיה כזו, וכיפור עבר מצוין. וגם ההריון שלפני לפני.

כנראה המצב החמיר באחרון...

לכן זה ממש לא גורף.

מי שמזריקה אינסולין זה יותר בעייתי לצום למיטב ידיעתי.

הכי טוב להתיעץ עם רב לפי המצב שלך.

בהנקה למשל אני צמה רק בלילה

בהריון אני צמה כי יחסית קל לי לצום

הם אמנם שניהם צום חמור

אבל הם שונים וזה חשוב לדעת

למשל לרוב הדעות אין שיעורים בתשעה באב-מי שפטור פשוט פטור וצריך לאכול ולשתות כרגיל(כלומר רגיל של תשעה באב-אוכל פשוט,לא בשרי וכו)

יום כיפור לרוב ינחו שיעורים, תלוי ברמת הקושי- לפעמים ינחו שיעורים מתחילת הצום כדי לא להגיע למצב שצריך כמות גדולה יותר, לפעמים שיעורים רק של נוזלים לפעמים גם של אוכל לפעמים הנחיה לצמצם מרווח בין שיעורים... ורק אם זה לא מספיק ינחו לאכול רגיל.

צריך לזכור שיום כיפור הוא דאוריתא ותשעה באב דרבנן. זה לא אומר שהוא לא חשוב, ודאי שכן, אבל עדיין הוא לא באותו קו כמו יום כיפור.

(הכוונה לחולים שלא בסכנה)

אבל בשניהם לא יצא לי לשמוע על פטור גורף לנשים בהיריון 

אבל כן גם בלי סיבה משמעותית כמו סכרת הריון.

לי רב פסק לא לצום בהנקה כי קשה לי בצומות, בלי סיבה רפואית אמיתית

או שיעורים? פעם ראשונה שומעת

לי פסקו שיעורים בכיפור בהנקה וזה קשה יותר מלצום, רק באלך לסיים את הבקבוק כבררר

וזה היה חודש בערך אחרי לידה, פעמיים..