איזה חוסר אונים לילד להתעורר ולבכות ולגלות שאין אף אחד שיבוא אליו

ואם הוא יתעורר בדיוק כשייצאו אז יצרח את נפשו שעתיים?

הורים חסרי אחריות. סליחה.

אין מצב. את צודקת לגמרי.

אגב יצא לי להישאר בעבר בתור שכנה ולעלות כל כמה דקות לילדים שאמורים לישון טוב. עד שהקטן התעורר וצרח עד שהם באו כי התקשרתי אליהם. ועד שבאו היה מאוד אומלל כנראה מלפני שעליתי כבר גם.

שעה פלוס לצרוח? בלי אח גדול? בייביסיטר? אפילו לא טלפון שישמעו ויגיעו?

ואם יתעורר ויקיא פתאום? זה קורה. או ישתעל או תכאב לו האוזן?

לא סבבה קיצר. 

מלחיץ ממש

ואם ח"ו תפרוץ שריפה, היחנקות ממשהו, לא ירגיש טוב ויתעורר.. מלחיץ.

יש גם פתרונות ביניים פשוטים, יש מצלמה שאפשר לחבר לפלאפון (אישית לא הייתי מתרחקת גם עם מצלמה אבל אם כבר מתרחקים שיהיה איך להשגיח!!!)

יכולה להיות דליפת גז וכו'-סתם דוגמא.

ילד בן שנתיים יכול לנסות פעם ראשונה לקפוץ מהמיטה שלו וכו'.

מיליון שקל הם גם היו משאירים בלי השגחה בבית?

אני אפילו לא מצליחה למצוא נימוק, זה נשמע לי כל כך לא לעניין. אין לי מילים (לצערי גם אני שמעתי, אבל במרחק קצר ועם טלפון דלוק ליד הילדים בטלפון אצל שני אצל ההורים. גם זה בעיני לא לעניין בכלל)

ובכלל, כמדומני יש חוק שאסור להשאיר ילד לבד עד גיל 9 או 12 

כשנמצאים פה היושב במרחק קפיצה

אני אישית לא מסוגלת לחשוב על זה בכלל..

ונשמע לי נוראי להשאיר לבד.

אפילו אם הוא "רק" יתעורר ויבכה המון זמן בלי לקבל מענה זה טראומטי נורא.

שלא לדבר על מיליון תרחישי סכנה אפשריים.

ממש ממש לא!

איך הורים יכולים להנות שככה השאירו ילד.

מעבר למה שפירטו כאן שיכול חלילה לקרוא באופן פתאומי בבית.

ח"ו ישנם מקרים שיכולים לקרוא להורים בדרך.

אישית, יצא לי כמה פעמים ששכנחם השאירו אצלי מפתחמכדי להיכנס לבדוק מה עם הילדים.

אישית, זה כל פעם עול מחדש כי אני חרדתית ונכנסת לבדוק מה קורה אתם אחת לכמה דקות.

אני לא עושה את זה או לקחת את הילדים אתנו או בייבי סיטר

אני פעם אחת ירדתי לפח להוריד זבל

הפח בתחתית הבניין

השארתי טלפון דלוק בשיחה עם הנייד שלי כדי שאוכל לשמוע אותו כל הזמן

אני מדברת על יציאה ל 3 דקות, להשאיר לשעה?

בעיניי מלחיץ ומסוכן מאוד

חסרים מקרים של נפילה חבלה להתקע עם שכנה בכניסה

רוצה לדעת שיש לי יכולת לשמוע את הילד בבית

אני עדיין לא חושבת שזה מוגזם, לא יודעת

נשגבה בינתי - להאישר ילד לבד בבית עבורי זה ממש ממש מממממממש לא בא בחשבון.

כל עוד זה לטובתו ולביטחון של הבן שלי - טוב לי  

אבל בחיים יש ניהול סיכונים

אני לא בעד להשאיר ילד וללכת אגב

אבל ל3 דקות גם בבית לא תמיד מספיקה להגיע או ישנה ולא שומעת

ותמיד יש סיכוי למשהו

ברור שאין לזה סוף אבל אני גם לא הייתי מעיזה לרדת בלי טלפון, אם חלילה תיתקע נגיד המעלית, דברים כאלה..

זה הגבול בין הגזמה לבין הכנה לכמה שיותר תרחישים 😉

אני גרה בבית פרטי אז לא זכרתי שיש כזה דבר🫢😉

יש תמיד תרחישים

אבל יש גם אמונה בהשגחה ולא הכל צריך לקחת כאחריות שלנו

למרות שאני מסכימה פה לגבי הלא להשאיר לבד

גם ממש לא בעד

פעם היו אצלנו חברים, הילדה נרדמה אז אמרתי לחברה שאני שניה מורידה את הזבל שרק תקשיב.

כמובן שאיך שיצאתי הילדה התעוררה למרות שנרדמה רגע קודם

ומשאירה את הילדים ישנים

עד המילואים😅

אבל אצלנו זה לא בניים אז לוקח פחות מדקה

בעיני לרגע זה לא אסון ..

לא תספיק לבכות יותר מדקה וחזרתי

גם כשאני בבית אני לא מגיעה תמיד בשניה הראשונה

ולחיות במה יכל אולי חלילה לקרות בכל רגע נתון

גם פחות מתאים לי..

יש סבירות מאוד רחוקה שבדקה וחצי יקרה משהו דוקא אז.ולכן בעיני זה לקיחת אחריות עודפת..

ב. כביכול לא אמורה להיות בעיה בדקה לרדת לזבל. אבל כן יכול לקרות מצב שמאיזשהי סיבה הדקה הזאת תתארך. אני אפול פתאום במדרגות, שכנה תתפוס אותי,  וכו'.. לא רוצה להכניס את הילדה שלי למצב הזה. 

יצא לי להשאיר תינוק ישן לבד בבית..

אבל..

1. תינוק קטן בתוך לול בגיל שעוד לא יכול להיעמד

2. לטווח זמן של 5-10 דקות ( בדרך כלל כדי לרוץ להוציא ילד מהגן, ללוות ילד חבר, להשאיל משהו דחוף משכנה וכאלה..)

3. הרבה פעמים גם במצב כזה השארתי טלפון דולק..

ההנחה שלי זה שמקסימום הוא יתעורר ועד שיתחיל לבכות כבר אכנס הביתה...

בעיני זה עדיף על להוציא תינוק ישן בגשם בשביל 5 דקות להוציא ילד מגן וכאלה..

אצלי כל כיוון 20 דקות נסיעה ברכב פרטי, סיוט (אם כי חייבת לומר שיש לי במרחק בניין מעון קרוב אבל העדפתי לשלוח לאחד אחר טוב יותר\)

תינוק קטן לא היתי משאירה בחיים בכלל

אבל גיל גדול יותר שנגיד הרגע נרדם ובלול ויוצאת ל5 דק' גג להביא מהגן שסמוך לבית זה בסדר בעיני

הילדים שלי לומדים ממש קרוב לבית

אז כשהיה לי רק קטנים שלא יכולים בעצמם לעזור להביא את האח הקטן יותר מהגן

והתינוק בדיוק ישן את השינה היחידה שלו ביום ועד שנרדם..

הייתי יוצאת ומשאירה אותו בבית ל10-15 דקות מקסימום.

ברור שלא הייתי משאירה תינוק לבד לשעה

ובטח לא ילד שיכול פתאום לקום ולשוטט בבית. גם אם תמיד בשעות האלו הוא רגיל לישון ולא קם באמצע.

אי אפשר לנהל את החיים על סמך סיכונים כשהסבירות שלהם היא כל כך נמוכה.

בסוף כולנו פה נוסעות עם ילדים באוטו שזה סיכוי לתאונה וכו.

אני חושבת שלא צריך לרפד ילדים בצמר גפן ולשמור עליהם מוגנים סגורים איתנו בבית כל היום.

אם ילד בן 2 שיישן בלילה יפה וההורים הולכים לחצי שעה נניח והם נמצאים באותו יישוב ומשאירים פל דלוק, שירפה או חלילה גז שבדיוק בחצי שעה הזו פתאום יתקלח זה סיכוי אני חושבת הרבה יותר נמוך מתאונה.

אני לא יכולה לחיות את החיים שלי בלי לנסוע ברכב וגם ברגל יכולים לדרוס אותי במעבר חציה.

אז ברור שאני לוקחת את הסיכון.

אבל לזרוק זבל או לצאת לסיבוב של חצי שעה אני לא חייבת בדיוק כשהתינוק ישן אז בגלל שזה לא דחוף אני לא עושה את זה פשוט. אין לי עניין לקחת את הסיכון כשמה שעומד על הכף לא שווה את זה בעיני.

יכול לקרות בגלל שירדתי לפח..

אם יש סיכון כלשהו בזמן הזה

אז זה סיכון שקיים גם אם אני לא יורדת ויושבת בספה בסלון ונרדמת לכמה דקות.

או אם יש פיצוץ של משהו גם שומעים, ומריחים ריח שרוף

זה לא ממש אותו דבר להיות מחוץ הבית ולישון.

לא אומרת מה לעשות, אבל סתם מדייקת את ההבדל

לגשת

לא שאומרת להשאיר ילדים מלכתחילה

אבל אין לזה סוף, באמת. וכן נכנס כאן ניהול סיכונים

אני כן אכנס להתקלח כשהילדים ישנים, גם אם זה אומר שהם יכולים להתעורר ולא אשמע אותם מיד כשהמים זורמים.

ואני אתן לך תרחיש יותר קיצוני-

אתמול לא הרגשתי טוב. בכלל.

הייתי לבד בבית כי בעלי חזר מאוחר מאוד בלילה..

באיזשהו שלב התינוקת שלי נרדמה והלכתי לשירותים מה שגרר מסתבר שרשרת של להתעלף-להקיא-לשכב מסוחררת ברמה שלא מסוגלת לקום בתוך הקיא של עצמי ולהיות מנוטרלת לגמרי

למזלי בעלי היה כבר בדרך והתינוקת לא התעוררה עד שהוא הגיע(ועזר לי להתקלח ולהיכנס למיטה)

למזלי 2 במקרה התעלפתי עם הטלפון לידי ויכלתי לשתף אותו מה קרה(לא שהוא יכל לעזור מרחוק, לא היה לו דרך לגרום לאוטובוס לנסוע מהר יותר🥴)

אבל כן

אם היא או הבן הגדול שלי היו מתעוררים

לא הייתה לי שום דרך לעזור להם. גם אם זה היה בכי היסטרי קיצוני.

לא היה לי את מי להזעיק מכל מיני סיבות

ולא הייתי מסוגלת לגשת אליהם, ויותר מזה, הייתי במצב שמסוכן להרים אותה.

אז כן, החיים הם ניהול סיכונים. ברור. אבל התרחישים שאת מתארת משתי דקות של לרדת לפח לצורך העניין, שווים בעיני לתרחישים שיכולים לקרות בבית.

למשל בניהול סיכונים שלי, כשאני צריכה לנסוע ואני לבד עם התינוקת בבית, אני מעדיפה להשאיר אותה שתי דקות בבית במקום בטוח ולהוריד את הדברים לאוטו בלעדיה, מאשר לרדת עם הרבה דברים בידיים כולל אותה ולהסתכן בנפילה איתה.

1. מתייחסת לאמירה הולכת לפח כאל אמירה שאני יוצאת לשתי דק' מהבית ולא האם יוצאים לפח או משהו אחרי כי יש הבדל גדול בעיניי בין קומת קרקע לקומה 6 

ובין פח ממול הבית לפח בקצה הרחוב... ואני מסכימה איתך שיש ניהול סיכונים ושכל אחת תעשה את הניהול סיכונים שלה,

בעיניי עדיין זה שונה מאוד לצאת מהבית מאשר להישאר בו גם אם יש אין ספור אפשרויות של אותם סיכונים בתוך הבית.

2. כאחת שמנוסה בהתעלפויות לצערי, ממליצה לך כניהול סיכונים אישי, שכשאת לא מרגישה טוב ונכנסת להתקלח תשאירי לבעלך הודעה שאם תוך איקס זמן לא כתבת לו עוד הודעה

שיבוא לטפל בך... (כשבעלי לא זמין אני עושה את זה עם שכנה 🤭)

ואני גם מנוסה לצערי, ובאמת מראש תכננתי להתקלח רק כשהוא יגיע...

כולה הלכתי לעשות פיפי🥴🥴

לדקות בודדות

גם אם זה קומה שלישית או שישית

אינה שווה להגדרה של לצאת מהבית.

ברור שבפועל זה אומר שאני עוברת את מפתן הדלת אבל מכאן ועד להגדיר יצאתי מהבית, רחוק מאוד בעיני

לצאת זאת יציאה כמו מה שהפותחת כתבה בהודעה הראשונה.

ואם אנחנו מדברים על ניהול סיכונים

תקראי את מה שכתבתי כאן

אז בשביל זה נוקטים משנה זהירות - הריון ולידה

מהסיפור הזה עולות שתי שאלות

1. למה בכלל יש לי דלת למטבח? בית עם ילדים קטנים וכו' לא היה עדיף שלא יהיה??

2. למה הלשונית היתה בחוץ??

אז נזכרתי שבזמנו היו לי על זה שני שיקולים, והנה בסוף התבררו שדווקא זה הביא עלי את ה"אסון" (ב"ה לא קרה כלום)

1. הבן שלי הבכור היה מאוד שובב והיה קם בשעות מאוד מוקדמות או יותר נכון באמצע הלילה ומשוטט בבית. אז התקנו דלת למטבח והייתי נועלת את המטבח כל ערב לפני השינה כי במטבח יש יותר מידי דברים מסוכנים

2. הייתי משאירה את הלשונית בחוץ כדי למנוע טריקה של הדלת באצבע של ילד קטן.

בקיצור, בסופו של דבר דווקא כל התחבולות שעשיתי כדי לשמור על הילדים שלי

נהפכו למלכודת.

מה אני רוצה להגיד?

צריך לנקוט בצעדי זהירות. ומה שעשיתי כנראה היה הדבר הנכון

אבל זה לא אמור למנוע מאיתנו לעשות דברים שהסיכון שלהם קטן וכמעט אפסי

ובוודאי אחרי כל אמצעי הזהירות שנקטנו

מה הסיכוי לעשות תאונה משמעותית עם פגיעה, אם נוהגים בזהירות?

בעיניי המקרה הראשון עם סיכוי הרבה יותר גבוה, אפשר לבדוק סטטיסטיקות. בשביל יציאה זוגית? גם בשביל מקרה חירום זו הזנחה. ילדים בגילאים גדולים יותר נפגעו בגלל שהושארו לבד.

גג לצאת לשכנה, לזרוק זבל, לתלות כביסה.

אבל למכולת נניח, לא.

וכל זה כשהוא במיטה ולא יכול לצאת כמובן. אחרת ממש לא.

אבל יש לי חברות רבות שעושות את זה לשעה פלוס עם פל' דלוק וקרבה של כמה דק'. הם ממש יוצאים ככה לסיבוב בערב, לשיעור וכאלה.

אני לא חושבת שזה אחראי, אבל זה כן נורמה שמקובלת אצלנו באזור. אישית, אני ממש חושבת שגם אם ההסצברות שיקרה חלילה משהו היא מעטה אני לא אהיה רגועה ככה.

מתוך מחשבה שמקס' יתעורר, יבכה ויחזור לישון.

אני בחיים לא הייתי מוכנה לקחת סיכון כזה. 

חברה שמביאה לילדים כמות קטנה של מלטונין 

וככה יוצאת ברוגע שלה לאירוע סידורים וכו

אני כן הבנתי ממנה (אחרי שראתה כמה אני בהלם גם מסיבה המעניינת לתת מלטונין וגם על רעיון היציאה לכמה שעות) כן הבנתי שהיא ווידאה עם שכנה שתכנס אחת ל - - - 

בכל אופן, חברה שלך לא היחידה שעושה את זה

האם אני בעד? הכי נגד שיש בעולם!!!!!

אולי זה יגרום לילד לישון טוב אבל ילד ישן צריך השגחה גם כשהוא ישן.

חסרים מקרים שקרו?? א"א שפתאום יהיה קצר ותתחיל שריפה? או כל מיני דברים כאלה שבהם צריך השגחה של מבוגר. 

התברר שהבנתי לא נכון והם משאירים את התינןק בן העשרה חודשים לבד ליותר משעה.

אני אפעלו יותר מזועזעת וממש מתלבטת אם להגיד לאישה משהו..

מה דעתכן?

ממש אשמח לשמוע כי יודעת שאני מוקצנת לצד השני ואין סיכוי גם שאני ארד לפח שהילדים ישנים...

את הנורמלית.

תינוק חסר אונים! הוא לא יכול לעשות כלום אם יש דליפת גז, אם פורצת שריפה, אם פורץ נכנס לבית ואפילו אם הוא 'רק' מתעורר ובוכה ובוכה ואין שום מענה.

אני לא נגד לתת לתינוק לבכות קצת ולחכות לראות אם הוא נרדם חזרה. אבל כשאני בבית אני שומעת טוב את הבכי ויודעת לזהות אם זה בכי שהיא מסוגלת להרגע ממנו לבד או בכי שהיא צריכה עזרה חיצונית להרגע.

אני אהיה חריפה ואני אגיד, שכמה שינסו לנרמל את זה ולקחת אחריות של להשאיר פלאפון דולק וכו', לא. פשוט לא. 

כשאת מתקלחת אפשר גם לפספס בכי של תינוק לכמה דקות..

אז בגלל זה לא מתקלחים?

או כשיושבים בשירותים

לא צריך להגזים

כשהייתי אמא צעירה (עודני כזאת) היה יכול להיות מצבים שלא נכנסתי יום שלם עד שבעלי היה מגיע, עם הזמן לומדת להתאזן...

גם מקלחת, גם עכשיו אני נכנסת רק שבעלי נמצא🙈

מי שטוב לה לחכות כל היום לרדת עם הפח רק כשהבעל מגיע (ואז הוא גם זורק 🤭) אז מצויין..

אבל אם חשוב לה להוריד את הפח והיא עושה את זה ומשאירה את התינוק אין פה שום הזנחה וסכנה. 

אני קצת חוזרת על עצמי אבל אני חושבת שיש הבדח משמעותי בין אם אני נוכחת והיא בוכה לבין אם לא.

יש לי יכולת לשלוט בסיטואציה. לשמוע את הבכי ולהבין מה הדחיפות והבהילות

כשאני מחוץ לבית אני לא שולטת בסיטואציה. ואין מישהו אחר שיעשה את זה במקומי

אני לא חולת שליטה. כשהבת שלי אצל המטפלת אני משחררת ורגועה לחלוטין. אבל אני יודעת שיש מישהו אחר שנוכח במקומי בסיטואציה

לבכות?

חוץ מזה שהסיכוי שזה יקרה הוא קטן

כי מאמינה שאמא שיורדת זה כי יש לה את האינטואיציה שעכשיו בדיוק הוא ישן עמוק ולא אמור להתעורר

לא מבינה את הבהילות להוריד אותו דווקא כשהתינוק ישן ואני לבד בבית..

כאילו יכולה להבין שיש כאלה שלא יכולות לסבול שהפח מלא ומפיץ ריח

אבל אף פעם לא חשבתי דחיפות מטורפת להוריד את הפח דווקא שהבנות ישנות.

אם זה בזמן חופשת הלידה ואני עם התינוק כל היום אז יכולה להוריד גם כשער (כשהוא במנשא/ בעגלה) ואם כבר אחרי אז הרבה פעמים מורידה כשאני יוצאת ממילא לעבודה/ להחזיר אותן מהמסגרות וכו'..

אבל לפעמים כשהתינוק ישן יש מרץ לתקתק דברים וזה עצמו עושה הרגשה טובה

ובעיני שווה את ההשארה של תינוק ישן במשך שלוש דקות..

ב"ה כשיש תינוק יש גם מוגבלות מסויימת שהיא מבורכת

אבל לא צריך להגזים גם לצד השני..

אחרי שהולך לישון ממש חשוב לי לתקתק את הבית

ניקיון יסודי

כל עוד הפח לא בצפרדע אני לא מסיימת 

ובאמת עכשיו במילואים היה על זה המוווון דיבור שזו העזרה הכי נצרכת.... מעניין איך לא כולם פשוט הורידו ת'פח כשהילדים ישנים...

סליחה על הציניות פשוט זה באמת מראה שזה לא כזה הגיוני לרוב האנשים... 

הייתי מבקשת מאנשים עזרה בהורדה של הפח,

דווקא בתקופה הזאת יותר חששתי שילדים יתעוררו ויגלו שאף אחד לא נמצא בבית אפילו לרגע, גם ככה יש חרדת נטישה מהמילואים..

זה התפקיד של בעלי

ועכשיו במיחואים זה ממש מסובך לי

לדוג הבוקר- עצרתי בבית אחרי שפיזרתי את הילדים-

הוצאתי את הפח ורק אז יצאתי לעבודה

לפעמים הולכת עם שניהם אחה"צ

או עוזרת בבית רגע לפני שאוספת אותם

אנחנו מעל 120 ימי מילואים ולא לקחתי אפעם את הפח כשהם ישנים

גם אצלי היה דומה... אחרי הפיזורים בבוקר בעיקר... 

לא קשור לשרשור בכלל אבל מציעה, אנחנו אספנו בשמחה את הזבל לחברה שגרה קרוב שבעלה מגוייס.

בהתחלה הגענו באופן קבוע אחת ליומיים כדי שהיא לא תצטרך לבקש. בהמשך (כשבעלה יצא ליותר אפטרים) היא ביקשה לעדכן אותנו כשהפח מתמלא. זה היה משמעותי בשבילה וכמעט בלי מאמץ בשבילנו.

אנשים שמחים לעזור, בטח בדבר כל כך קטן.. אולי תוכלו גם אתם למצוא מישהו שיעזור בזה💕

לא רציתי שקיות גדולות כי היתי בסוף הריון ולא יכלתי לסחוב

וכל פעם שיצאתי זה היה עם הילדים

ועגלה

ומסובך

ובערב פשוט כבר היה קר וגשם והיתי גמורה..

ותכלס פעם אחת מישהו נכנס לקחת משהו שהשאלנו לו וראה את השקיות ולקח מעצמו ..והתביישתי ממש

וגם לבקש התביישתי

כי השכנה היחידה שהציעה עזרה בכללי כזה די התחמקה ממני..התפדחה כנראה שאת בעלה לא גייסו.. וגם כשהציעה אחת ל..זה היה בהכי כללי ונימוס כזה שהרגשתי שרק לצאת ידי חובה..ובכללי אנחנו בקשר טוב אז ההבדל היה הולט

אז לא הרגשתי בנח

ועוד שכנה בכלל לא הציעה והתעלמה מהעניין בכלל

וזה מבייש לבקש כשלא מציעים מהלב

יוצאת לעבודה אחרי ששמתי אותן

מחכה שבעלי יחזור

יורדת עם תינוק במנשא ושקית ביד

בקיצור כשרוצים מוצאים פתרונות..

עניין של סדרי עדיפויות.

אני מעדיפה למצוא את הפתרונות ולא להשאיר 3 דקות לבד..

אצלנו זה אפילו לא שלוש דקות, אבל אני מודה שחיפשתי פתרונות כשבעלי היה במילואים ולא מצאתי (הוא עדיין, אבל חוזר יותר )

אני יוצאת מהעבודה להביא אותם למסגרות ומהמסגרות ישר הולכת לעבודה וזה המון זמן לחזור רק בשביל להוריד את הפח

הילדים שלי בני שנתיים וארבע ככה שמנשא זה לא ממש רלוונטי ואני לא יכולה להוריד אותם עם שקית זבל על הידיים (אין מעלית)

ולחכות שבעלי יחזור.. בואי נגיד שלא היה כדאי😅

עם הילדים עם השקית של הפח? אפילו לשים שקית בתוך שקית שיהיה פחות מגעיל ולתלות על העגלה.

ואם זה מדי יום אז השקית לא חייבת להיות עצומה

אני מורידה את הילד בידיים ואת העגלה משאירה למטה

אני לא יכולה ביחד איתו להוריד עוד שקית

אני לא אומרת שזה קל או משהו

אבל כמו שאם יגיע אליך מישהו ללמטה ואת צריכה לחתום לו משהו יש מצב שתרדי עם הילד על הידיים... אז כנל עם הפח... זה לא קל ולא כיף אבל אפשר פעם ביומיים לרדת איתו ועם משהו ביד (את לא יורדת עם כלווווום? מה עם תיק של הגן או תיק עגלה? לא לוקחת איתך שומדבר אף פעם?)

ואז לקשור אותו שניה בעגלה שממילא למטה ואז לזרוק בפח...

בטוחה שזה מעצבן ולא קל... אבל כשהם ישנים לעולם לא אשאיר אותם לבד בבית. גם לא ל3 שניות מהחשש של להינעל איכשהו בחוץ... 

לא אפשרי בצורת הבניה, זה יחסום את המעבר.

אם ארד עם תינוק היד אחת ופח ביד שניה, איך אצליח לזרוק לפח הגדול?

זה מסוכן לתינוק.

אי אפשר להניח את התינוק על הרצפה

סתם מוזר... 

ילד בן שנתיים זה דבר די כבד ומשתולל

יורדת עם תיק גב לעבודה אבל זה על הגב.. לא אותו דבר

סתם לא מצליחה לדמיין שאין לי מסוגלות להוריד אף פעם שום דבר... (חבילת טיטולים שקית בגדי החלפה... כלמיני...)

אבל מה שטוב לך... אני מבחינתי לא עוזבת את הבית כשהילדים שם. נקודה..

חוץ ממתי שאין שוווווום ברירה... לסוכות או משהו עם פלאפון שעובד לשני הצדדים. וגם זה ברגשות מעורבים מאוד אבל זבל זה משהו יומיומי לא רואה ת'צמי עושה את זה... 

והנה זה קרה 🤷‍♂️

דברים קטנים לפעמים שמה בתיק.

דווקא לסוכות זה סיטואציה שלפעמים יש יותר ברירה,  אז כל אחד והסדרי עדיפויות שלו🤷‍♂️

אני יכולה להחליט לאכול רק בשבת חוהמ/יום טוב בסוכה ובשאר השבוע לא אוכל בכלל לאכול שם עם בעלי... אז טו לאכול בנפרד (חילופי משמרות) או לאכול בבית איתו אחרי שסיים...

אז יש ברירה כמובן... אבל ארוחה אחת בסוכה נראת לי ממש חשובה כדי לא להיות ממש מדוכאת מזה שאין לנו מרפסת /חצר... 

תינוקים שעוד לא עומדים אז זה באמת בעיה

(למרות שאפשר לשים אותם בקנגרו, ובכלל עם ילדים חלפעמים זה ממש 'טיול' ללכת לזרוק פח 🙈

ועם שקית זבל ביד?

טו מאצ'

ב''ה בעלי בדרך כלל עושה את זה

כתבתי בהודעה אחרת שאני פשוט אוהבת להוריד אחרי שהוא הולך לישון

אוהבת לתקתק ניקיון וחייבת פח פנוי

בימי לימודים בערב וכו'

בינינו כמה זה קורה?

בשרשור הזה נשמע שיש.פינוי שקית לפח כל שעה עגולה

אצלנו אני מפנה (ולא בעלי) אולי פעם בחודשיים 

אותו ביד...

אבל אני כן מנוסה בלקחת זבל עם כמה ילדים קטנים... 

בטח כשיורד גשם

ובתחילת המלחמה הוא היה בן שנה וחצי ועוד ממש חא ידע לרדת במדרגות לבד

עכשיו קצת יותר יודע

אבל גם אם במדרגות מחזיקים ביד ליד הפח כבר אפשר להוריד אותו 

זה אולי לא הכי נח בעולם אבל זה אפשרי כשצריך, מנסיון

התכוונתי להוריד אותו ביחד עם הפח במדרגות שזו הבעיה שלי (המדרגות אצלנו בחוץ)

האם אני יכולה ממש ממש להתאמץ על זה? יכול להיות שכן אבל זה יהפוך חוויה שצריך לעשות אותה פעם בשבוע לסיוט נוראי

בעיקר הגבתי שהפתרונות שמוצעים כאן לא כל כך פשוטים ליישום בכל המקומות

והיו לי כבר מקרים שהפח חיכה בלי סבלנות... 

דקות או חמש דקות, אם הוא ישן ולא נמצא במקום שיכול להזחק לעצמו

זה בעיניי לא בהשוואה בכלל למה שהפותחת מתארת 

יש גם השגחה פרטית בעולם

ואני עדיין אמא אחראית כשאני יוצאת 3 דק' לזרוק זבל

ממש לא היתי משתגעת על לרדת עם כל הילדים במיוחד לזרוק זבל

מי שנח לה לנהוג אחרת מצויין וזכותה המלאה ואשריה על האחריות היתרה

אבל ...

ל3 דקות

לא רואה בזה בעיה

אם את במקלחת את יכולה להריח ריח של עשן. את יכולה לשמוע בכי פתאומי וחזק. בדיוק מה שאמרת- השליטה במה שקורה נמצאת אצלך ואת בוחרת איך להתנהל.

מחוץ לבית אין איך לדעת מה קורה עם התינוק ואין יכולת להפעיל שיקול דעת... כשיש פלאפון או מצלמה נגיד אז יש יותר שליטה.

של כל רגע לחשוב על תרחישים מפחידים ודי נדירים..

מי שסבבה עם זה אז מצויין

ואם הייתי חושבת שזה סיכון

לא הייתי מקריבה ח"ו את התינוק שלי בעבור שקית אשפה בפח.. זה באמת לא שווה את זה 😉

עדיין אני חושבת שאני אמא אחראית מאוד ולא מסכנת את הילדים שלי

אני בטוחה שיש הרבה אמהות כמוני

ולא חושבת ששמעתי לאחרונה על מקרים מצערים שקרו בעקבות דברים כאלו. (בטח כבר קרה אי פעם.. אבל זה לא משהו שקורה תדיר)

פשוט לא חווית/שמעת על זה....

יקרה משהו נורא ואיום

ושעצם זה שירדת לפח ל 3 דקות אז הסכנה גדולה יותר

חס וחלילה אסונות קורים

אבל זה לא קשור לעצם ההשארות של תינוק ישן  3 דקות.

אישית, אני נכנסת לשירותים וגם מתקלחת כשתינוק ישן

וכשהמים זורמים זה די מנטרל רעשים.. 

אני כן משתדלת לעשות ציק צאק אבל בעיני זאת התנהלות נורמלית לגמרי ולא חסרת אחריות

אני מאמינה מאוד באינטוטיציה אמהית.

אני בטוחה שרוב האמהות רוצות ועושות מה שהכי טוב לילדים שלהם

אז אם האינטואיציה אומרת להיזהר כפליים ולא לרדת 3 דקות, אז מצויין

בסופו של דבר כל אמא יודעת מה הכי טוב לילד שלה

לוקחים מפתח

או שלא סוגרים את הדלת עד הסוף, משאירים את הבריח בחוץ למשל וכך לא יכול להיסגר

אפשר למצוא פתרונות.

גם בתוך הבית יכולים לקרות כאלו דברים.

ואגב, זה קרה לי אחרי לידה שלישית.

הגדול היה בן 3.5, אחריו שנתיים וחצי ואז קטן בן שבועיים.

הכנתי חביתות במטבח ושני הגדולים שיחקו עם הדלת של המטבח

פתאום לא ברור לי איך קרה, הדלת נטרקה חזק ככ והלשונית היתה בחוץ וננעלתי עם הגדול במטבח

ושני הקטנים בחוץ. ואני בלי פלאפון.

טיפסתי על הארון אולי אמצא מפתח אפס מעליו.. כלום.

מסתכלת בחלון, אולי מישהו עובר.. נאדה.

בינתיים תושיה של ילד בן שנתיים וחצי.

מצא את הפלאפון שלי בחדר, שכאמור היה שם תינוק בן שבועיים

ובנס היה חריץ יחסית גדול מתחת לדלת

והוא דחף לי, וזה דרש כח!! את הטלפון.

בעלי היה מחוץ לעיר.

אז התקשרתי לחמי. הוא לקח מונית תוך 10 דקות היה בבית. אבל כל הדרך לא ידעתי אם הדלת הראשית בבית פתוחה בכלל...

חישבנתי כבר שאולי הוא ילך לשכנים וישלשל דרך החלון מפתח אפס..

בסוף התברר שהבית לא היה נעול. ניסי ניסים!!

בקיצור, אלו תרחישים אפשריים גם באמצע טיגון חביתה בסתם יום רגיל..

אז בעיני, להיזהר כן

אבל לא צריך בגלל זה להימנע לגמרי.

אני בהחלט משאירה ילדים ישנים ליציאה של עד 5 דק'.

לא רואה בזה שום חובר אחריות.

גם אם בדיוק יתעוררו ויבכו מדובר על פחות מ5 דק' ככה שבעיני זה לא אסון

ולא תקין בכלל.

תינוק בן עשרה חודשים לא יכול פתאום להתעורר? להקיא? להיעקץ מיתוש ולגרד ולגרד? או כל דבר אחר?

אין ח"ו דברים יותר גרועים שעלולים לקרות, שאני לא רוצה בכלל לכתוב?

הזוי לגמרי.

ואני, כמו באר מרים, כן יצא לי להשאיר תינוק ישן במיטה שבוודאות הוא לא יכול לצאת ממנה- למשך 5-10 דקות לכל היותר אם היה איזה צורך דחוף שלא מצאתי שום פתרון כמו להוציא ילד מהגן שלא נמצא רחוק. 

אבל יותר משעה? 

השאלה אם יש בכלל דרך להגיד את זה להורים ואם זה התפקיד שלך ואם הם לא יכעסו וירגישו שאת נכנסת להם לחיים. 

מזעזע בעיניי.

האמת שגם בעלי התחיל להגיד לי משהו בסגנון אבל העמדתי אותו במקום, שגם אם יש כאלה שעושים זאת, מבחינתי אין מצב.

(גם אם זה ׳רק׳ בכי... אני לא מסוגלת לתת לתינוק לבכות יותר מידי מבלי לגשת אליו)

ותמיד הרגשתי שבעלי קצת מוגזם כמה שזה נראה לו נורמלי. אני חוששת

ובכללי אני לא כזו מגוננת, יודעת לשחרר, ולא שאני חושבת שחייבים לתת מענה לכל בכי מידית

אבל יש לנו אחריות להשגיח עליהם. זה הבסיס של הבסיס.

מה אם בדיוק קורה משהו? זה לא כזה מופרך...

איזה חוסר אונים וחוסר אחריות.

אני מוכנה לעזוב אותם ישנים רק אם זה ממש קרוב במרחק שמיעה של משהו קריטי וקרוב לבניין

ערים אפילו פחות

וגם זה לקח לי זמן להסכים לשחרר ורק כשזה ממש חשוב

אבל שעה זה כבר מחוץ למה שנשמע לי בכלל בתחום הויכוח... אפילו הוא לא היה מדמיין כזה דבר...מילא פתרונות של שכנים שמבקרים או טלפון פתוח (שבעיני ממש לא מספקים אבל לפחות משהו)

להשאיר ככה לבד לגמרי זה חוסר אחריות וגם לגמרי לא חוקי. וכנראה גם יש חובת דיווח (כמה שאני נרתעת בטירוף מהמושג הזה...)

מה את יכולה או אמורה לעשות? זה שאלה טובה...

מצד אחד אני מתחלחלת מהמחשבה להתחיל להתערב לה בחיים וגם לא רואה את עצמי עושה משהו כזה

מצד שני, זה ממש סכנה!

לא יודעת.... מצב ממש לא נעים להיות בו כששיתפו אתך בכזה דבר 😐

ממש אסור על פי חוק ועל פי כל הגיון

מזעזע לשמוע.

אני לא נכנסת להתקלח אם בעלי לא בבית… אז לצאת?

איזה אומץ ואו..

הכלל שלי- זה שאני יכולה להגיב במידית.

כן מתקלחת

הוצאתי פח בבית הקודם כשגרנו בבית קרקע  והפח היה בכניסה למגרש והיה לי קשר עין ושמע תמידי עם הבית

היום כשהפחד הוא בקצה הרחוב (200 מטר)- אין מצב שאצא כשהם ישנים

אבל כן אביא משהו מהחניה שצמודה לבית

המלחמה הזו חידדה לי את הנהלים שלי

האם אני יכולה תוך דקה וחצי להגיע הביתה. לשלוף אותם מהמיטות ולהגיע למרחב מוגן-

אם כן אז זה סביר בעיני

אז לא - אז זה סופר בעייתי

אם כעוסית הייתי שומעת משהו כזה לא הייתי שקטה

חוסר אחריות מטורף.

להבהיר לה שזה לא מקובל ומסוכן. שזה משהו שאם שומעים עליו ברווחה עלולים להתערב ורפילו יש עליו חובת דיווח. קצת לנער אותם.

הם כנראה עושים את זה מנאיביות או חוסר הכרות עם הסטנדרטים המקובלים, יש מצב שזה יעיר אותם והם יתפקסו

היחסים שלך איתו תמיד היו מורכבים? יש מצב לדבר איתו על זה?

ואין מצב לדבר איתו

כשניסיתי הוא פשוט הפך הכל עליי

הוא מאוד ביקורתי ורוצה שהכל יהיה בדיוק כמו שהוא אוהב ובעלי שונה ממנו בהכל וזה מטריף א

ותו

למדתי שזה מה יש,

לסנן ביקורים למינימום ולהפחית קירבה שלהם.

היתי מגיעה יותר לבד בימי חול משבצות נגיד.

באמת היה בלתי נסבל, וכן ניסיתי לדבר איתה, וראיתי שאין סיכוי ואין תועלת.

תזכרי שאותו בחרת אותו את אוהבת. כמה שהרבה להפחית קשר עם ההורים בגלל זה, לי זה היה עדיף...

כי אמא שלי היא כן עוגן מבחינתי

וזה בא ביחד

לא פשוט בכלל להגיע לכזו הבנה.

מקווה שתמצאו איזו דרך אמצע.

אם הוא לא מוכיח שיש סיבה לסמוך עליו, שהוא מבין שעשה טעות ומוכן לעבוד כדי לתקן אותה. וכן, ללכת לטיפול זה חלק מלתקן.

ואם הוא לא מוכן ללכת לטיפול, כדאי לך ללכת לטיפול אישי. שתוכלי להבין מה את עושה הלאה.

בעצמו לצאת מתוך עצמו ולהוכיח נאמנות בצןרה הכי ברורה שיש,גם בדברים הקטנים והוא לא מרגיש אפילו צורך להתנצל,סליחה שאני בוטה כל כך לא בטוח לי שהוא הבין את הפגיעה או לא מוכן לקחת אחריות על זה,

וסליחה שאני נחרצת לא בטוח לי שטיפול יעזור כאן,ומה שצריך להיות לו ברור שאת מכתיבה את הכלים וחובת ההוכחה היא עליו.

ומגיע לך הרבה יותר טוב מזה.

ותתעקשי על שלך

שולחת לך המון המון כוחות🌹

גילתי בעצמי מהפלאפון שלו, הוא התנצל, ענה על שאלות שלי

ומאז לא מוכן לפתוח את הנושא, אומר שמתבייש במה שעשה..

מבחינתו הקושי באמון הוא בעיה שלי. הוא רוצה להשאיר את הדברים מאחור ולשכוח מהם. ואני מציפה לו את זה כל פעם מחדש.

הוא לא מעוניין בטיפול. אני הבעייתית שלא משחררת מבחינתו.

לא מסוגלת להסתכל עליו.

הדברים לא עוזבים אותי.

ועוד יותר כועסת שהוא אשכרה מציק לי בבית ומעצבן אותי סתם.

אבל מפחדת כל כך להתגרש אבל יודעת שזה לא מגיע לי. פשוט לא מגיע לי

אבל אם זה נשאר בראש באיזה מקום ולא משהו שהוא מעבר לפנטזיה,צפייה או משהו כזה,

הייתי הולכת לטיפול.

זו התמודדות שיש אותה להרבה מאד גברים והיא דיי נורמלית.

אם זה יותר מכך הייתי מתייעצת אם זה שווה בכלל טיפול,כי אם זה הרבה יותר חמור מזה מגיע לך גם הרבה יותר בתמורה לזה.

קשה לי לפרט כי זה באמת הזוי.

הוא מתמודד עם הימורים כבר כמה שנים. וחשבתי שזהו הוא היה בטיפול ועברנו את זה.

מסתדר שהוא מצא דרך להמר בלי שאדע. דרך מזעזעת.

כן בגידה רצינית באמון שלי. ובגידה בזוגיות ובהיותו בן אדם דתי. כן זה כלל מגע גם.

הייתי מציבה אולטימטום.

או טיפול אישי דחוף ( וכדאי גם טיפול זוגי וטיפול אישי בשבילך)

או גירושין.

לא חושבת שנכון להמרח עם זה ולהכנס לתסביכים מעבר למה שכבר קיים

לא כ"כ הבנתי למה התכוונת

יש לי חברה שבעלה התמודד עם הימורים והם הצליחו להתגבר על כך עם הרבה עבודה קשה.

אבל השורה התחתונה היא שהוא היה במגע פיזי מיני.

באופן אישי לא הייתי מצליחה לסלוח על כזה דבר.

מאחלת לך החלטות טובות ושה' ינחה אותך לדרך הנכונה

ובע"ה תעברי את התקופה הזאת

להתייעץ בעצמך עם איש מקצוע אם הוא לא מוכן. חיבוק גדול!!

ועל הדרך גזלייטינג

זו לא את שלא בסדר, שיהיה ברור.

מציעה לך לדבוק בזה שילך לטיפול. ברמת האולטימטום

ותדאגי להפרדת רכוש לדעתי

אפשר היום גם לעשות הסכם שלום בית חלף גירושין (משו כזה)

תתייעצי!

וחיבוק♥️

כל כך מפחדת לעשות צעד של גירושים. הוא לא ילך לטיפול. מבחינתו הוא לא רוצה לפתוח את זה עם אף אחד הוא מתבייש. אבל גם איתי הוא לא פותח את הדברים.

ואני הבעייתית עם האמון מבחינתו, אני צריכה לשחרר. כן היה חודש קשוח בבית בלי הרבה שיח. אבל גם אז הוא לא ניסה לפייס אותי. פשוט נתן לי להתהלך בבית בשקט ועצובה. אמר שרצה לתת לי מקום ולא ידע איך לגשת. מפחדת לפרק אבל באמת שאין לי מה לעשות פה בלי שיטפל בעצמו.

הוא הבטיח שיעשה כמה צעדים כדי להתמודד, התחיל והפסיק, דברים שיעזרו לי לתת אמון בו. (גם את זה שהוא הפסיק גיליתי לבד)

איך מתחילים בכלל בפירוק בית..? פשוט עצובה.

אל תישארי עם זה לבד♥️

הורים זה עם נגיעה אישית. זה לא מידע אמיתי שיתנו לה.

מטפלת טובה שמבינה בנושא תתן מידע אמין ורלוונטי בלי להיות נגועה בדבר.

אישה שבעלה בגד בה, ומהמר, לדעתי חייבת לערב את ההורים שלה.

זה לא שהוא רוצה לטפל בעצמו ואז חבל על הסטיגמה שתיווצר בעיניהם. היא צריכה חבל הצלה ותמיכה רגשית. לדעתי.

אני חושבת שזה מה שהיא צריכה לעשות, אבל זה טוב שיש עוד דעות

אולי כן מספיק קיצוני כדי לערב ולקבל גב.

כן לזכור שלא כל ההורים אותו דבר וכל מקרה לקדמותו לוודא שבאמת ההורים זה הגב הנכון..

יש פה באתר פורום של גרושים גרושות

אולי כדאי לך להתייעץ שם עם בעלי ניסיון

לפחות לגבי השלבים הראשונים מה עושים ולמי פונים.

חיבוק ושיהיו החלטות טובות!

אז החלטתי לדבר איתו היום, והעלתי את השאלה האם הוא מוכן לעבוד על עצמו, ללכת לטיפול, לשבת ולשוחח איתי על איזה צעדים עושים בזוגיות, איך משתפרים איך מתקנים את המצב.

אז לצערי כמובן שהוא התבאס שהנושא עלה שוב

אמרתי לו שכל עוד לא נטפל בזה, זה לא יעלם.

ביקשתי ממנו שיחשוב עד מחר בבוקר האם הוא מוכן להילחם על הזוגיות ולתקן את מה שנהרס.

במידה וכן הוא מתחיל לפעול. במידה ולא, אני אורזת ונוסעת להורים ליומיים כמובן עם תירוץ סתמי למה הגעתי ולא את הסיבה האמיתית

הוא ישאר בבית יומיים ויחליט אם הוא רוצה שזה יהיה הסוף. ברגע שאני אורזת ונוסעת מבחינתי זה הסוף. והכדור במגרש שלו.

הייתי חייבת להוציא את זה ממני. נראה מה יהיה.

קצת עצובה שבמקום להילחם הוא שתק ואמר לי טוב, לילה טוב.

עצובה אבל שלמה בתוכי.מגיע לי זוגיות טובה יותר. נמאס לי להילחם לבד.

אמן שיהיה טוב. תודה לכן.

כן מציינת שאם המשפחות שלנו לא היו חברות הייתי ממזמן עוזבת. רק הפחד מכל מה שיקרה מהפרידה משתק אותי

והאמון שנשבר הוא הכי מובן שבעולם.

כל הכבוד לך שהעלית שוב את הנושא ולא וויתרת עליך ועל מה שחשוב לך.

עצם זה שאת לוקחת את השליטה לידיים שלך זו כבר אמירה והתחלה טובה..

רק אומרת בזהירות, מכיוון שזה נושא סופר רגיש ויש לו השלכות לגביך ולמעגלים נוספים, צריך לחשוב טוב טוב איך לנהוג הלאה..

מזמינה אותך להתייעץ לגבי הצעדים הבאים.

אני די בטוחה שברגע שתפתחי את זה מול ההורים שלך ותסםרי להם מה את עוברת, הם ישימו את החברות בצד ועדאגו לאינטרסים שלך.

זה לא מה שאמור למנוע ממך לפעול לטובתך

וכל הכבוד לך שאת מוכנה ככה לפעול באומץ ולזעזע את המערכת.

כי זה אומר שאת שמת גבול חזק מאוד, ושאת לא מוכנה לחיות בחוסר כבוד כזה.

מחזקת אותך.

וחושבת יחד איתך, מה התוצאות שאת רוצה לראות בסוף?

שהוא לא מתקרב להימורים?

שהוא הולך למכון גמילה?.שהוא מפצה אותך בענק על המגע המיני?

נראה לי שכדאי שתנסחילעצמך מה העתיד הטוב שאת רואה, כדי שגם הוא יידע מה הציפיות...

חיבוק גדול.

כל זה לא פשוט בכלל.

אני חושבת, שאת צריכה לחזק בתוכך את העניין שגירושים זה לא סוף העולם, ובסיטואציה שלך, יכול להיות שזה אפילו עדיף.

כי ברגע שהוא רואה שאת מאוד מפחדת מגירושין, ומוכנה לעשות הכל כדי שזה לא יקרה, אז אין לו עניין להתאמץ.

תשקיעי בעצמך, להתחזק שאת שווה ומגיע לך יותר, ותבואי מולו בעמדת כח עם אולטימטום ברור.

ומצטרפת ל@שוקולד פרה שחשוב שתגדירי לעצמך יעד, מה זה בשבילך להיות במקום טוב.

ואלופה שעשית את הצעד הראשון!

ובבקשה ממך, אל תחשבי לרגע שאת הבעייתיות פה

ממליצה בלי קשר להפרדת רכוש,ועכשיו.

אין סיבה שהוא יגרור אותך לבור שיפיל את כל המשפחה אחריו.

ואת ממש צודקת,אם אין נכונות לעבודה וחובת ההוכחה היא עליו ועליו בלבד,אין לך הרבה מה לעשות עם זה.

אני לא חןשבת שלקחת בחשבון את המשפחות המורחבות זה נכון אף אחד מהם לא חי עם זה באותו בית.

טוב שאת שלמה עם עצמך כי ככה בעצם שמת גבול ממש ברור,שיתבאס כמה שבא לו מובן שהוא מבואס אבל הןא צריך להיות אחראי על תוצאות המעשים שלו.

כן ממליצה לך להתייעץ עם אנשי מקצוע מהתחום ולשתף את ההורים או את מי שייתן לך כוח ותמיכה

שיהיה לך המון בהצלחה🌹🙏

כן קשוח מאוד, ומקווה שיהיה בסדר.

בקשר למשפחות הקשר הוא מאוד מאוד קרוב, מכירים מילדות, וזה מפחיד אותי הבאלגן שיהיה מסביב..

תודה, אני משתדלת לחזק את עצמי שאני שווה יותר, ובאמת הזוגיות כמו שהיא עכשיו לא שווה את המאמצים שלי, לבקש ממני לשכוח בלי צעדים ועבודה שלו לא יתקנו כלום. כמה שניסיתי זה צף אין ברירה.

פרידה מפחידה אותי אבל יהיה טוב. זו בחירה שלו עכשיו, אני סיימתי להילחם לבד.

ומבחינתי תיקון זה אומר שיושבים וחושבים איך משפרים את הקשר איך הוא יהיה גלוי כלפיי, איך לא אצטרך לחשוש ובנוסף לזה טיפול זוגי.

כמובן לא הכל ביחד אבל כן צעדים.

בסוף ההתנהלות פה שלו לא תקינה בכלל לצערי.

תודה רבה לכן על התמיכה מקווה לעדכן בבשורות טובות.

כן אגיד שלצערי ההתמכרות להימורים גורמת לו לעשות דברים שהוא עצמו לא דמיין בחיים. וזו מחלה קשה..

אין לי מילים, בטוחה שזה משבר גדול

מאחלת שיהיה לך טוב

ממליצים לספר להורים שלו.

בעיני כדאי גם להתייעץ עם רטורנו או משהו בסגנון

אם הוא ילך על טיפול זה מצריך טיפול מאדם שמבין בתחום (יש אפשרות לבדוק ביחידת ההתמכרויות במחלקת הרווחה העירונית שלכם)

ומצטרפת לעצה שתדאגי לעצמך גם בתחום הכלכלי אם הוא רימה אותך פעם אחר פעם כשהייתם ביחד אז אם תחליטי להפרד הוא מסוגל לשכלל את פעולותיו

שולחת כוחות

אני חושבת שאת לא צריכה לחכות למה שיחליטו אלא עכשיו לנסוע להורים שלך. לספר להם הכול ולספר גם להורים שלו.

אחר כך תלכו לאיש מקצוע ושיעזור לך לקבל החלטות שתהיי שלמה איתן.

וכמובן לפני הכול - למנוע הריון.

נשמע ממש כואב וקשה ולא הוגן כלפייך שאת בסיטואציה הקשה הזאת. חיבוק גדול ושה' ייתן לך כוחות

אני יודעת שקשה לקרוא מה שאני אומרת אבל לפעמים כדאי פיצוץ אחד גדול ואפילו גירושין כדי לצאת לדרך חדשה וטובה יותר. במקום לחיות את כל החיים בהסתרה ריחוק וכאב...

שולחת לך כוחות וריפוי

שהייתי נמנעת מכל מגע מיני, כי לכי תדעי אם הוא נחשף למחלות מין כאלה ואחרות...

מקווה שתשימי את עצמך בעדיפות ראשונה גם אם זה במחיר של ריחוק המשפחות..

כי תחשבי על זה שאם להבדיל היו 2 משפחות שמכירות שנים עוד כשהילדים היו קטנים ומישהו מהמשפחה אחת היה פוגע מינית באחד או כמה מהילדים מהמשפחה השניה, גם הייתי חושבת על החברות בין המשפחות, כשהיא באה על חשבון נפש של ילד?

בכל אופן מקווה שתצליחי להחזיק ראש בכל המצב הזה, לשמור על עצמך, ולהרחיק את מה שלא עושה לך טוב!

חיבוק!

לא מגיעה לאף אישה נשואה ששומרת על עצמה לבעלה שיתנהגו אליה ככה!

אל תהיי טובה ומתחשבת מידי, החברים, במשפחה, בסוף זה החיים שלך.

הוא עבר את הקו הכי אדום שאדם יכול לעבור בנישואין.

תקחי את עצמך, תדאגי לעצמך, כי אף אחד בעולם לא ידאג לך חוץ ממך.

תשתפי את ההורים, תתיעצו עם אנשי מקצוע איך לעבור את זה עם כמה שפחות נזק.

את עוד תעברי את זה ובע"ה שבעתיד תזכי לזוגיות טובה אוהבת ומכבדת.

שולחת לך ים כוחות! תדברי עם ה' כל הזמן, זה תמיד עוזר❤️

ועכשיו עברתי על הודעות קודמות שלך, זה קצת נשמע שיש לו נטיות הפוכות או איזה סטיה מינית . תראי, הוא אפילו לא מראה טיפת נכונות להתקדם הלאה ולחזןר בתשובה, לא הייתי נותנת אמון עוד דקה.

כן, בהודעות הקודמות כתבתי על מה שהוא עשה בעבר, לצערי זה גם קשור להימורים. אין לו נטיות הפוכות.

לצערי הוא מעניש אותי עכשיו בשתיקה בבית בדיבור חסר סבלנות ובפרצופים אבל יהיה בסדר.

מקסימום אלך בלי לחכות לתגובה שלו

אני לא רוצה עוד לספר להורים שלנו למקרה שיש סיכוי לתיקון.. יש לנו 2 ילדים קטנים

אני הגעתי למצב שאני מבינה באמת שמגיע לי יותר. שמגיע לי טוב יותר

תודה לכן על החיזוקים

אותם לעניין.

הדבר שהכי עוזר בהתמכרויות זה תמיכה משפחתית.

אם את מעוניינת להמשיך לחיות איתו על אף מה שהוא עשה,

את חייבת לשתף אותם.

מבינה את הקושי בשיתוף, אבל הוא יצטרך לעמוד מול המשפחה שלו.....ושלך

לדעתי זה הכלי היחיד שיכול לסייע לך להביא אותו לכדי טיפול.

וכמובן-לפנות בהקדם האפשרי לרטורנו.

חיבוק ענק ואוהב

מעריצה אותך ששיתפת אותנו

הלוואי שנוכל לתת לך כח

עדיין מציעה לך לא לחכות ולנסוע להורים ולערב איש מקצוע.

זה משבר ולא קל בכלל

אבל תצאי ממנו חזקה בעזרת ה'

מגיע לך ולילדים שלך משהו אחר.

מצרפת קישור לפודקאסט עם מישהו שהיה מכור להימורים, נגמל והיום הוא מטפל במכורים.

מקווה שזה יעזור.

חיבוק.

לצאת משעבוד, לנצח את ההתמכרות | עם יעקב ישראל אשר

@נגמרו לי השמות המדהימה

שזה יכול לקרות לכם.. זה דבר נדיר

ודווקא אני חושבת שדבר כזה קורה יותר במקום המוכר שאז מאפשרים יותר חופש ופחות לחוצים כל רגע.

אבל למען האמת את 'על זה' ואפילו יש לך רצועות נשמע לי שהמצב אצלך טוב.

אם את רוצה אפשר גם לשים על הילד 'אייר טאג' יש גם כאלה שמתאימים לאנדרואיד.

בן כמה הגדול? אולי תקחו אתכם עגלה גם בשבילו, כדי שיהיה לו מקום מוגדר לשבת בו, וכשתהיו במקומות עמוסים תגידו לו שעכשיו אסור לקום? זה יכול לעבוד עליו?

אם היית אומרת שאת אנטי פתרונות מסיבות מדויימנות

אז היית חסקת אחריות.

אבל את לגמרי "על זה"

לא נותנת לשיקולים זרים להכתיב את ההשתדלות שלך, ממש שאפו!!

מה עם האייר טאג שרצית?

שימי לגדול בנעל.

ולגמרי להביא לו עגלה! מסכימה ממש עם העצה הזאת (טיולון מתקפל מטריה, תשאילי ממישהו רק לטיסה)

עגלות ילדים לא נחשבות במשקל, אל תחששי.

היתרון בעגלה, יותר משזה יעזור לשמור על הילד, זה יעזור לך לשחרר בלי להיות בלחץ כל הזמן.

מן הסתם יהיו מקומות פחות הומי אדם שתוכלי לתת לו גם מרחב

אבל במקומות הומי אדם לא לחשוב פעמיים.. הוא יכול להנות גם בתוך הטיולון.

איך אתם מתכוונים להתנייד? מקווה שאתם שוכרים רכב, תשימי נעילת ילדים.

בהצלחה!

נהיה עם שתי עגלות. איירטאג לא מצאתי אחד שמתחבר לפלאפון שיאומי שלי. אז קניתי רצועות ועם כל הקושי אני משתמשת באחד מהם גם פה בארץ, דווקא מקבלת פידבקים ממש טובים מהסביבה. יש מבטים מוזרים אבל לרוב בסדר. תחשבו על זה שעם רצועה יש לילד אפשרות להיות במרחק של עד 2 מטר, אם אביא לו יד כל הזמן הוא יהיה במרחק של עד חצי מטר. יש לו הרבה יותר מרחב.

אצלנו,

אני כבר לא יודעת אם אלה ילדים שבורחים או אמא עם קשיי קשב שלא יודעת להשגיח.

אני איתם כל הזמן, מחזיקה יד וממש כל צעד איתם.

הגדול איכשהו פתאום יכול להיעלם, ממש בשניות.

והוא כבר גדול מידי בשביל להסכים להביא יד כל הזמן.

נשימה עמוקה לחופשה ארוכה. בעז''ה יהיה לנו ממש כיף.

ומעניין באמת איך זה קרה.

כל כך מבינה אותך!

רצועות זה רעיון טוב ואולי כדאי לשקול איזה שעון gps? לא יודעת אני ממש חרדתית בדברים האלה

קניתי אחד וזה לא עבד. בחנות פלאפונים אמרו לי שעם שיאומי יש בעיה.

גם לך וגם לבעלך יש רק שיואמי?

וואי ב"ה ממש לא מובן מאליו

הוא לא נראה כמו ילד שהיה יממה בשמש. וגם חיפשו אותו בטירוף. משהו שם לא הגיוני. בטוח יש משהו מאחורי האירוע. אז כמובן להיזהר תמיד בטירוף. אבל לא הייתי מסיקה משם מסקנות...

ב''ה ממש ניסים שהוא נמצא. ישתבח שמו.

אולי הוא היה שם רוב הזמן/ ישן

השיחים היו מאוד רחוקים מאיפה שאיבד את משפחתו

ולא כמו שאומרים שזה 10 ק"מ

זה הגיוני שהוא הלך והלך

הוא כן היה חצי מעולף כשמצאו אותו, האמת הייתי בטוחה שחטפו אותו והתחרטו , אבל הוא כנראה הלך מלא ונרדם... מצאו אותו ממש ברגעים אחרונים, ממש מפחיד ומזעזע. נס גדול

נס ממש וממש משמח שנמצא בריא ושלם .אבל משהו שם בהחלט לא מובן ולא נשמע הגיוני

לי נראה שהם פשוט רצו שתדעו שהם לא מתחייבים לשלם אם יהיה שוב צורך.

היא אמרה שלא תשלמו והוא כנראה חושב שכן

הייתי משתתפת בתשלום וזהו

בסוף הם באמת לא חייבים לשחם לכם על ההדברה

אבל תכלס אם זה משו שכנראה יחזור על עצמו הייתי שוקלת אם להאריך חוזה שם.

מתעצלת להוציא ולהכניס ולשטוף כלים.. .

ממליצה על מה שקטן

בסוף מה כבר צריך כזה איגותי לקציצת ירקות

כמה כבר את צריכה אותו ..לא על בסיס יומי..

אז בעיני הכי חשוב נח לישמוש

אני בכלל משתמשת מכמו מגרדת מגניבה מעלי אקספרס שכל לגרד איתה לא חשמלית קטנה וקומפקטית ולא צריכה מעבר

תודה על הזווית ראיה

נמכר באמת אז אל תסתכלי על זה

לדעתי סמוראי זו חברה פחות טובה מסאוטר

הכי חשוב אם הצורך שלך זה בעיקר גירוד ירקות לראות את הגודל של הפומפיה והאופציות שיש

תסתכלי גם על העוצמה

הוצאתי מהאינטרנט לא מהאתר של המתנות, שם לא היה כתוב.

הסמוראי 1000 וואט והסאוטר 750 וואט. אבל את צודקת באמת סאוטר זה חברה איכותית.

מבחינת פונדציות נראה שיש להם אותם פונקציות.

לי את המעבד מזון שלהם

תסתכלי על סרטוני סקירה

לא יודעת לגבי הדגם

אבל לא יודעת אם הדגם הזה, מאד מרוצה.

שימי לב לשני דברים חשובים 1. הגודל של המיכל- אם הוא פיצי וצריך כל רגע לעצור לרוקן שיהיה מקום לעוד ירקות- זה מעצבן. 2. החלקים המצורפים- אני קניתי לפסח מעבד מזון ולא שמתי לב שאין בו דיסקית לגירוד דק- שזה החלק היחיד שאני משתמשת, זה היה ממש מבאס וכמה שניסיתי להשיג חלק מהספק וממקורות נוספים לא הצלחתי. אז שימי לב שיש את החלקים הנדרשים לך.

איך אני יודעת שיש חלק שמגרד דק? זה מה שאני צריכה גם.. רשום שיש להב לגירוד או איך שלא קוראים לזה, השאלה איזה גודל זה יוצא..

ניסיתי לחפש סרטונים לא ממש הצלחתי

כתוב שיש 3 דסקיות- פריסה גירוד וצ'יפס. בתמונה זה נראה פריסה גסה ולא עדינה...

מעבד מזון דגם FPS585 - Sauter

יש שם אפשרות לפנות לשירות לקוחות אני הייתי פונה ושואלת אם זה כולל גירוד דק.

עזרת לי מאוד

לא בדיוק אותם גילאים, אבל הייתי לבד בבית כל יום מאז שהתינוק היה בן שבוע עד שבעלי חזר מהעבודה... היה קשוח ממש אבל ב''ה אחרי 3 חודשים הרגשתי שנכנסו למסלול טוב ב''ה ותכלס היה לי ממש טוב איתם בבית אחרי הקשיים של ההתחלה.

הטיפ הכי טוב זה לזכור שהזמן עובר, עכשיו זה קשה אבל בעז''ה הם יגדלו קצת ויהיו החברות הכי טובות😍

מנשא טוב מציל חיים, תנסי

ולנסות להקל על עצמך כמה שיותר- לישון כל רגע שאפשר וכמה שפחות לעבוד בבית שמקביל

משתמשת במנשא פה ושם אולי באמת אתחיל להשתמש גם בבית

יודעת שזה זמני זה נראה נצחחח 🥺

מתנחמת שעוד קצת חגים ובעלי יהיה בחופש איתי

מאד הגיוני להרגיש ככה עם 2 תינוקות

זה יכול להיות קשוח הרבה זמן

כי ילדים קטנים ותינוקות לוקחים לרוב הרבה אנרגיות וסבלנות

להבין שזה הגיוני ולתכנן את היום/ תקופה לפי זה זה יכול לעזור

תקופה קשוחה ממש,

אבל זמנית ועוברת..

אני תמיד מרגישה שקלה בכמה שלבים. בעיני מאוד תלוי גם בתינוק ובאופי שלו.

אני הרגשתי הקלה חלקית איפשהו באזור גיל שלושה חודשים, ובהמשך שוב סביב חצי שנה ושנה.

תקחי כמה שיותר עזרה, תזכרי שזו תקופה והיא תעבור ולכן אין מה לחסוך בעזרה כרגע. תשמעי לא להגיע לקצה, לתפוס את עצמך לפני ההתפרקות. טוב מאוד שקראת לבעלך מהתפילה, זאת התקופה עכשיו, לכל זמן ועת ובע''ה יבוא יום שהוא ילך בנחת לביה''כ.

חיבוק, ושתראי המון נחת בע"ה🤗

ואין פה משהו חריג או בעיה בך/בילדים

זה פשוט קשה מאוד מאוד

אני בשלב כזה הייתי נעזרת בילדה מהבניין

היא היתה משחקת עם ה"גדול" בשעת אחהצ שזה השעות הכי קשוחות

לאט לאט נכנסנו לשגרה יותר יציבה התינוק טיפה גדל ואז הפסקתי עם העזרה

אבל כן זה היה קשה מאוד!!

את נמצאת בשלב מאתגר.

מנסיוני, לוקח כ3 חודשים עד שהבית נכנס לאיזון ושגרה חדשה. לא אומר שמאז הכל קל, אבל כבר יודעים מה עובד טוב ומה פחות, ואיך נכון לעשות כל דבר כמו סדר יום, מקלחות, הרדמות, ארוחות, נסיעות, יציאות מהבית וכו.

לא פירטת איזה חלק ביום הכי קשה או מאתגר לך, אז אשתף שאני עם תינוקת בת חודש וחצי עכשיו, והערבים קשוחים. בד"כ מתחילת אחה"צ עד 23 בלילה וצפונה היא לא כ"כ רגועה... וגם במשך היום מרגישה שעמוס ולא מספיקה לפעמים לנוח או להכין אוכל. ואצלי היא השביעית אז יש כאן עוד ידיים שיכולים להחזיק אותה ומעליה בן 3 וחצי. ועדיין זה שלב מאתגר. כך שאני ממש מבינה אותך.

מחזקת אותך להתמקד בצרכים הבסיסיים, להעזר בכל מי ומה שאפשר. ולדעת שעוד מעט בעז"ה תכנסו למסלול שיותר יהיה קל. (אצלי שלושת הגדולים צפופים. השלישית נולדה כשהגדול היה בן שנתיים ו8 חודשים)

והכי חשוב בשביל הכוחות שלך לישון טוב עד כמה שאפשר, ולאכול טוב (לא צריך ארוחות גורמה, אבל כן אוכל מזין ולא גאנק, וכמובן מים בימים חמים אלו).

את עוד במשכב לידה, נסי לשמור על הכוחות שלך, וכמה שהבעל יכול להיות יותר בתמונה זה רווח נקי של שניכם.

מנסיוני, מה שהכי עוזר-

לתת לה להרגיש שהאחות החדשה היתה מתנה בשבילה. גם בגיל כזה היא לגמרי יכולה להבין אם התינוקת זה שבר שאסור להתקרב, לגעת, לוקח לה את אמא, וכו.. או שאיזה כיף שיש לי בובה שמותר ללטף (תציעי לה, ותראי לה איך. תסבירי לה איפה לא ולמה). אפשר להביא לה טיטול או לעזור לאמא להחליף לה, אפשר לשים לה מוצץ, אפשר להחזיק אותה (כמובן יחד איתכם, אבל שהיא תרגיש שהיא מחזיקה). וכו. כל זה נון תחושה שזאת מתנה שווה, שהרווחתי חברה, ואחריות ולא הפסדתי.

אצלי השנה הראשונה היתה קשה כמו שאת מתארת.

נעזרתי הרבה בביבייסיטר שהיתה ביחד איתי והילדים.

עכשיו הם בני 3 ו2 וזה הכי מתוק בעולםםםם

משחקים שעות ביחד. אוהבים וחברים. במקרה שאחד מהם איתי לבד הוא שואל איפה השני.

מרגיש לי שאני חייבת מישהו איתי כל יום גם לחברה וגם לעזרה

אוף וחמותי עוזרת מלא במהלך השנה שהבת שלי אצלה ביום יום. באלי לעשות אצלה שבת אבל בטח בעלי פחות ירצה

ואמא שלי פחות תצליח להשתלט להרדים וכאלה

וזה מבאס אותי שאני רק רוצה שהזמן יעבור ויחזור לעבודה לשגרה

באלי להנות מהן להיות בטוב

בעלי עוזר לי מלא ואהבה שלנו התעצמה עוד יותר עם הקושי הזה

הקושי הוא ההרדמות הלילות ההתעוררות של הבכורה

והתינוקת לפעמים איך ששמה אותה מתעוררת ואז זה לופ של הנקה 24/7 ככה מרגיש

אני רוצה בהמשך לשלב תמ"ל. יש תמל שלא עושה בעיות עיכול וכו? מניסיון שלכן…

כל טיפ יתקבל בברכה

הקטנה שלי תכף בת שנה ומאז שנולדה היא די מאתגרת אותנו. המון פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת שאני מחכה שהיא תגדל... ומציבה לעצמי יעדים חחח🤭

אמרתי לבעלי שלא כיף לי להיות בראש הזה בגידול שלה, ולא בהנאה מהמתיקות. כי היא באמת בובה, מתוקה ממש. הוא שיקף לי שאני לא מחכה שהיא תגדל אלא שהקושי יחלוף.

איזה יופי שאפשר לחשוב על זה שהקושי יחלוף.

שאת ממש קצת אחרי לידה, עדיין במשכב לידה, ממש הגיוני שזה ככה, לקוח זמן להתאושש מהלידה ולפני שישה שבועות אין מה לדבר בכלל. כשאת תתחזקי ותרגישי יותר טוב זה יראה אחרת... בנתיים כמו שתיארת כדאי עזרה כשצריך בעיקר כדי לישון ביום, אם אפשר לפחות שעתיים ברצף, זה מאוד משמעותי.

לנו גם יש רווח כזה בין ילדים וגם אחותי ואני ברווח כזה ובאמת זה כל כך שווה כשגדלים!!

שלא תמיד זה ככה עם צפופים. אומרת את זה בעיקר כדי שלא תחששי מילדים הבאים... (למרות שאי אפשר לדעת מראש)

שני הראשונים שלי צפופים יחסית (שנה וחמישה חודשים הפרש), והם היו תינוקות נוחים מאוד והגידול שלהם היה יחסית קל (יחסית, כמובן, כי תמיד גידול ילדים נושא אתגר), והיה לי גם כיף איתם.

יש לי עוד שני צפופים (הפרש של שנה ותשע), וזה כבר היה מאתגר יותר, כי הגדול מביניהם היה תינוק מאתגר (בגיל שנתיים הוא יחסית נרגע).

והכי מאתגר היה לי דווקא (ועדיין, בעצם) עם שתי האחרונות, שהן לא צפופות (הפרש של שנתיים ותשעה חודשים), פשוט כי שתיהן היו תינוקות מאתגרות וגם בתור ילדונות הן מאתגרות...

בכל אופן, כרגע עוד לגמרי הגיוני שקשה לך, כי את שנייה אחרי לידה. כשקצת תצליחי להתאפס, אולי תנסי לברר אם יש משהו ספציפי שמציק להן - משהו שמקשה על הגדולה לישון ברצף (קשה לי להאמין שזה נטו רגשי), משהו שמקשה על הקטנה לינוק (אולי אלה לא רק גזים, וגם אם אלה גזים אולי יש דרך להקל עליה).

ובינתיים - כן, תנסי להיעזר כמה שאפשר בכל מי שמציע עזרה... אולי אפילו בייביסיטר שתוציא את הגדולה לטיולים ותעייף אותה מספיק כדי שתישן טוב בלילה וגם תיתן לך מנוחה לטפל בתינוקת לבד...

הרבה כוחות ומזל טוב!

אצלי גם כולם צמודים ..

ובשנים הראשונות גם חוויתי הרבה קושי של אינטנסיביות שוחקת

וגם אצלי הם בכיינים ורוצים ידיים ולא ישנים וכו

חושבת שזה תהליך של למידה אמהית.

בהתחלה הבנתי שלא נכון לבא עם ציפיה להצליח ושיהיה קל ויתקתק הכל

אני לומדת את המקצוע

אני לומדת את עצמי שם

לומדת מה עובד לי ומה מאתגר לי

לומדת איפה אני יכולה לעזור לעצמי ומה יכל להקל עלי

לומדת לחשוב יצירתי

לומדת לכבד את עצמי ושאני חשובה והשמחה והכוחות שלי חשובים

לומדת לעשות איזונים

לומדת לקחת בפרופורציות

לומדת להזכיר לעצמי מראש שזה תקופה קשה יותר אבל היא עוברת ולכן לומדת לקחת אוויר ולנשום עמוק

ובעיקר

לומדת להקליל!! לא לשקוע בהווה מדי

אז לא ישנתי.

.לומדת לומר את זה לעצמי בטון זורם ועובר הלאה

לתת חיבוק לעצמי ולהמשיך

באחרונים למדתי לזהות שאני רוצה להנות ולא רק לשרוד

ואז גם ניסיתי ללמוד איזה גישה תעזור לי להצליח להנות גם בקטנטנות

וזה עובד

ב3 האחרונים ממש נהנית מכל רגע לצד העיפות והבקשות וכו

קצת כמו שפיתחנו חוסן מול טילים

אז אני מרגישה שעם הזמן פתחתי חוסן מול אתגרי התינוקות והאמהות אחרי לידה

אני משתדלת לא לקחת קשה ..לכתוב הרבה להקשיב לעצמי אבל לעבור מהר הלאה ולא לשקוע בקושי

הסיפור הוא לידה ותינוק וילדים מתוקים

ויש גם קישוטים של קושי..לפעמים הם על כל הדף..לפעמים רק בחלקו

וכל זה נכון לא רק לצמודים.אבל בצמודים י ש יותר סכנה לחוות רק את ההישרדות ולא את המתיקות

ולכן חושבת שהעבודה היא תודעתית בעיקר

וגם פרקטית למצוא דרכים להקל על עצמך

ולזכור שזה זמני ההתחלה זה עובר

שזה באמת זמני ושווה את זה

מישהי רשמה שבעלה אמר לה שזה לא שיגדלו אלא שהקושי יחלוף… אהבתי ממש את המחשבה

אנסה כמה שיותר לזרום ולא לשקוע

כמה שאפשר..🩷

תודה לכן

מתמקדים במי שנמצא ברוך השם.

עדיף פחות ילדים לאמא בריאה מאשר יותר ילדים ואמא בסכנת חיים.

אני אישית לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד. יש לי 3 שיהיו בריאים.

כן יודעת שאתחרט כמעט בוודאות.

אבל לא מסוגלת לעבור את כל מה שעברתי.

אז נהנית מהם ככה.

לחיים יש כ"כ הרבה מה להציע חוץ מילודה

שלווה

תחביבים

טיולים בטבע

קשרים חברתיים

בילויים וחוויות משפחתיות

תשימי לב גם מה כתבת בהתחלה

'כולם מסביבי יולדים'

ותביני למה החלום שלך מתרכז במשהו אחד

שמעתי ממישהי שגם היה לה משהו דומה

ואז היא הבינה שבעצם חוץ מהרצון לעוד ילד כמובן אבל בתוך תוכי זה, עמוק בפנים נמצא בעצם איזה חוסר שאת מרגישה צורך למלא

וצריך לחשוב איך למלא אותו במשהו שהוא לא זמני. הילד כמובן הוא לתמיד

אבל הריון ולידה יהיה ויעבור ואז שוב תרגישי את זה.. מבינה?

לעבור לאיזה מימוש עצמי באופן אחר

שייטיב איתך ועם משפחתך

שעם כל הקשיים המטורפים שאת חווה סביב היריון ולידה וגם גידול הילדים - את עדיין רוצה היריון❤️

מעריכה אותך מאוד!

מציעה לך - לא לגנוז את החלום מיד, אלא לחלום אותו עד הסוף, לפרטי פרטים, ממש לחוות אותו, להתענג רק מהדברים הטובים שבו, לשהות בו כמה זמן...

ואז, באהבה רבה ובאמונה שלמה, לסגור אותו היטב בעטיפת מתנה, להניח אותו בכדור פורח, ולתת לו להמריא אל על... (אני אוהבת לדמיין שיש מקום בשמים שבו כל החלומות שלנו נאצרים ונשמרים, וכמו שתפילה לא הולכת ריקם, גם חלומות לא נעלמים. אולי מישהו אחר יזכה בהם, אבל הם עתידים להתגשם...)

ואחרי ששחררת את החלום הזה - נסי לטוות לעצמך חלום חדש, חלום טוב ומספק. הוא אולי לא ישתווה לחלום של ילד נוסף, אבל כן יכול לתת לך סיפוק ושמחה.

מתפללת בשבילך לטוב❤️

וכפי הנראה סיימנו.

בהתחלה לא קל להשלים עם זה, אבל ככל שהילדים גדלים ההורות משתנה ומתמקדת בדברים אחרים ופחות בגיל הרך ואז גם פחות מתגעגעים.

אני רואה מסביבי תינוקות והם מתוקים, אבל לא מרגישה שזה משהו שקשור לסיפור שלי איכשהו..

הרבה שנים זו הייתה פסגת שאיפותייך עד שזכית ב"ה לשני הקטנים,

כנראה שלעד תשאי איתך את הכמיהה לתינוק

ועדיין צריך להפריד בין הכמיהה עצמה והזכרונות של המסע שהיה, לבין המציאות שעכשיו ב"ה אחרי שזכית ללדת פעמיים בניסים מופלאים צריך לעבור הלאה..

פחות...

הקטנים שלך הם ניסים. והם דורשים המון המון טיפול והשקעה.

פלוס נשמע שצריך נחת קצת לנפש שלך, לזוגיות.

יכול להיות שזה רצון שתמיד יהיה, גם אם יהיה עוד אחד, אז אחריו. אז אולי צריך לתת לו מקום, להרגיש אותו ולעשות עבודה להשלים עם זה שהוא שם וזה בסדר גם אם הוא לא בא לידי ביטוי.

ולהתמקד באתגרים וברגעי הטוב שיש.

בגדול הכי קריטי שיצא בצום על הבוקר (כמה שיותר סמוך לקימה! זה נוטה לעלות כמה דקות אחר כך) גג 90-95. לגבי אחרי האוכל אני מכירה גג 140 שעה מתחילת הארוחה ו-120 שעתיים אחרי.

העקרונות פשוטים יחסית:

כמה שפחות סוכר. לשים לב גם לתיבול וכו..

פחמימות מורכבות ובכמות מדודה. בלי קמח לבן וכאלה..

כמה שיותר סיבים תזונתיים- הרבה ירקות. זה יוצר רשת שבולמת עת עליית הסוכר.

ולהרבות בחלבונים ושומן יותר מהרגיל. שומן מאט את ספיגת הסוכר. תוספת חלבונים בשביל שובע וגיבוי למיעוט הפחמימות.

חשוב להמשיך את המעקב ולפנות לרופא אם לא מתאזן. איסולין זאת לא מילה גסה..

בהצלחה!

מקפיצה