איזה חוסר אונים לילד להתעורר ולבכות ולגלות שאין אף אחד שיבוא אליו

ואם הוא יתעורר בדיוק כשייצאו אז יצרח את נפשו שעתיים?

הורים חסרי אחריות. סליחה.

אין מצב. את צודקת לגמרי.

אגב יצא לי להישאר בעבר בתור שכנה ולעלות כל כמה דקות לילדים שאמורים לישון טוב. עד שהקטן התעורר וצרח עד שהם באו כי התקשרתי אליהם. ועד שבאו היה מאוד אומלל כנראה מלפני שעליתי כבר גם.

שעה פלוס לצרוח? בלי אח גדול? בייביסיטר? אפילו לא טלפון שישמעו ויגיעו?

ואם יתעורר ויקיא פתאום? זה קורה. או ישתעל או תכאב לו האוזן?

לא סבבה קיצר. 

מלחיץ ממש

ואם ח"ו תפרוץ שריפה, היחנקות ממשהו, לא ירגיש טוב ויתעורר.. מלחיץ.

יש גם פתרונות ביניים פשוטים, יש מצלמה שאפשר לחבר לפלאפון (אישית לא הייתי מתרחקת גם עם מצלמה אבל אם כבר מתרחקים שיהיה איך להשגיח!!!)

יכולה להיות דליפת גז וכו'-סתם דוגמא.

ילד בן שנתיים יכול לנסות פעם ראשונה לקפוץ מהמיטה שלו וכו'.

מיליון שקל הם גם היו משאירים בלי השגחה בבית?

אני אפילו לא מצליחה למצוא נימוק, זה נשמע לי כל כך לא לעניין. אין לי מילים (לצערי גם אני שמעתי, אבל במרחק קצר ועם טלפון דלוק ליד הילדים בטלפון אצל שני אצל ההורים. גם זה בעיני לא לעניין בכלל)

ובכלל, כמדומני יש חוק שאסור להשאיר ילד לבד עד גיל 9 או 12 

כשנמצאים פה היושב במרחק קפיצה

אני אישית לא מסוגלת לחשוב על זה בכלל..

ונשמע לי נוראי להשאיר לבד.

אפילו אם הוא "רק" יתעורר ויבכה המון זמן בלי לקבל מענה זה טראומטי נורא.

שלא לדבר על מיליון תרחישי סכנה אפשריים.

ממש ממש לא!

איך הורים יכולים להנות שככה השאירו ילד.

מעבר למה שפירטו כאן שיכול חלילה לקרוא באופן פתאומי בבית.

ח"ו ישנם מקרים שיכולים לקרוא להורים בדרך.

אישית, יצא לי כמה פעמים ששכנחם השאירו אצלי מפתחמכדי להיכנס לבדוק מה עם הילדים.

אישית, זה כל פעם עול מחדש כי אני חרדתית ונכנסת לבדוק מה קורה אתם אחת לכמה דקות.

אני לא עושה את זה או לקחת את הילדים אתנו או בייבי סיטר

אני פעם אחת ירדתי לפח להוריד זבל

הפח בתחתית הבניין

השארתי טלפון דלוק בשיחה עם הנייד שלי כדי שאוכל לשמוע אותו כל הזמן

אני מדברת על יציאה ל 3 דקות, להשאיר לשעה?

בעיניי מלחיץ ומסוכן מאוד

חסרים מקרים של נפילה חבלה להתקע עם שכנה בכניסה

רוצה לדעת שיש לי יכולת לשמוע את הילד בבית

אני עדיין לא חושבת שזה מוגזם, לא יודעת

נשגבה בינתי - להאישר ילד לבד בבית עבורי זה ממש ממש מממממממש לא בא בחשבון.

כל עוד זה לטובתו ולביטחון של הבן שלי - טוב לי  

אבל בחיים יש ניהול סיכונים

אני לא בעד להשאיר ילד וללכת אגב

אבל ל3 דקות גם בבית לא תמיד מספיקה להגיע או ישנה ולא שומעת

ותמיד יש סיכוי למשהו

ברור שאין לזה סוף אבל אני גם לא הייתי מעיזה לרדת בלי טלפון, אם חלילה תיתקע נגיד המעלית, דברים כאלה..

זה הגבול בין הגזמה לבין הכנה לכמה שיותר תרחישים 😉

אני גרה בבית פרטי אז לא זכרתי שיש כזה דבר🫢😉

יש תמיד תרחישים

אבל יש גם אמונה בהשגחה ולא הכל צריך לקחת כאחריות שלנו

למרות שאני מסכימה פה לגבי הלא להשאיר לבד

גם ממש לא בעד

פעם היו אצלנו חברים, הילדה נרדמה אז אמרתי לחברה שאני שניה מורידה את הזבל שרק תקשיב.

כמובן שאיך שיצאתי הילדה התעוררה למרות שנרדמה רגע קודם

ומשאירה את הילדים ישנים

עד המילואים😅

אבל אצלנו זה לא בניים אז לוקח פחות מדקה

בעיני לרגע זה לא אסון ..

לא תספיק לבכות יותר מדקה וחזרתי

גם כשאני בבית אני לא מגיעה תמיד בשניה הראשונה

ולחיות במה יכל אולי חלילה לקרות בכל רגע נתון

גם פחות מתאים לי..

יש סבירות מאוד רחוקה שבדקה וחצי יקרה משהו דוקא אז.ולכן בעיני זה לקיחת אחריות עודפת..

ב. כביכול לא אמורה להיות בעיה בדקה לרדת לזבל. אבל כן יכול לקרות מצב שמאיזשהי סיבה הדקה הזאת תתארך. אני אפול פתאום במדרגות, שכנה תתפוס אותי,  וכו'.. לא רוצה להכניס את הילדה שלי למצב הזה. 

יצא לי להשאיר תינוק ישן לבד בבית..

אבל..

1. תינוק קטן בתוך לול בגיל שעוד לא יכול להיעמד

2. לטווח זמן של 5-10 דקות ( בדרך כלל כדי לרוץ להוציא ילד מהגן, ללוות ילד חבר, להשאיל משהו דחוף משכנה וכאלה..)

3. הרבה פעמים גם במצב כזה השארתי טלפון דולק..

ההנחה שלי זה שמקסימום הוא יתעורר ועד שיתחיל לבכות כבר אכנס הביתה...

בעיני זה עדיף על להוציא תינוק ישן בגשם בשביל 5 דקות להוציא ילד מגן וכאלה..

אצלי כל כיוון 20 דקות נסיעה ברכב פרטי, סיוט (אם כי חייבת לומר שיש לי במרחק בניין מעון קרוב אבל העדפתי לשלוח לאחד אחר טוב יותר\)

תינוק קטן לא היתי משאירה בחיים בכלל

אבל גיל גדול יותר שנגיד הרגע נרדם ובלול ויוצאת ל5 דק' גג להביא מהגן שסמוך לבית זה בסדר בעיני

הילדים שלי לומדים ממש קרוב לבית

אז כשהיה לי רק קטנים שלא יכולים בעצמם לעזור להביא את האח הקטן יותר מהגן

והתינוק בדיוק ישן את השינה היחידה שלו ביום ועד שנרדם..

הייתי יוצאת ומשאירה אותו בבית ל10-15 דקות מקסימום.

ברור שלא הייתי משאירה תינוק לבד לשעה

ובטח לא ילד שיכול פתאום לקום ולשוטט בבית. גם אם תמיד בשעות האלו הוא רגיל לישון ולא קם באמצע.

אי אפשר לנהל את החיים על סמך סיכונים כשהסבירות שלהם היא כל כך נמוכה.

בסוף כולנו פה נוסעות עם ילדים באוטו שזה סיכוי לתאונה וכו.

אני חושבת שלא צריך לרפד ילדים בצמר גפן ולשמור עליהם מוגנים סגורים איתנו בבית כל היום.

אם ילד בן 2 שיישן בלילה יפה וההורים הולכים לחצי שעה נניח והם נמצאים באותו יישוב ומשאירים פל דלוק, שירפה או חלילה גז שבדיוק בחצי שעה הזו פתאום יתקלח זה סיכוי אני חושבת הרבה יותר נמוך מתאונה.

אני לא יכולה לחיות את החיים שלי בלי לנסוע ברכב וגם ברגל יכולים לדרוס אותי במעבר חציה.

אז ברור שאני לוקחת את הסיכון.

אבל לזרוק זבל או לצאת לסיבוב של חצי שעה אני לא חייבת בדיוק כשהתינוק ישן אז בגלל שזה לא דחוף אני לא עושה את זה פשוט. אין לי עניין לקחת את הסיכון כשמה שעומד על הכף לא שווה את זה בעיני.

יכול לקרות בגלל שירדתי לפח..

אם יש סיכון כלשהו בזמן הזה

אז זה סיכון שקיים גם אם אני לא יורדת ויושבת בספה בסלון ונרדמת לכמה דקות.

או אם יש פיצוץ של משהו גם שומעים, ומריחים ריח שרוף

זה לא ממש אותו דבר להיות מחוץ הבית ולישון.

לא אומרת מה לעשות, אבל סתם מדייקת את ההבדל

לגשת

לא שאומרת להשאיר ילדים מלכתחילה

אבל אין לזה סוף, באמת. וכן נכנס כאן ניהול סיכונים

אני כן אכנס להתקלח כשהילדים ישנים, גם אם זה אומר שהם יכולים להתעורר ולא אשמע אותם מיד כשהמים זורמים.

ואני אתן לך תרחיש יותר קיצוני-

אתמול לא הרגשתי טוב. בכלל.

הייתי לבד בבית כי בעלי חזר מאוחר מאוד בלילה..

באיזשהו שלב התינוקת שלי נרדמה והלכתי לשירותים מה שגרר מסתבר שרשרת של להתעלף-להקיא-לשכב מסוחררת ברמה שלא מסוגלת לקום בתוך הקיא של עצמי ולהיות מנוטרלת לגמרי

למזלי בעלי היה כבר בדרך והתינוקת לא התעוררה עד שהוא הגיע(ועזר לי להתקלח ולהיכנס למיטה)

למזלי 2 במקרה התעלפתי עם הטלפון לידי ויכלתי לשתף אותו מה קרה(לא שהוא יכל לעזור מרחוק, לא היה לו דרך לגרום לאוטובוס לנסוע מהר יותר🥴)

אבל כן

אם היא או הבן הגדול שלי היו מתעוררים

לא הייתה לי שום דרך לעזור להם. גם אם זה היה בכי היסטרי קיצוני.

לא היה לי את מי להזעיק מכל מיני סיבות

ולא הייתי מסוגלת לגשת אליהם, ויותר מזה, הייתי במצב שמסוכן להרים אותה.

אז כן, החיים הם ניהול סיכונים. ברור. אבל התרחישים שאת מתארת משתי דקות של לרדת לפח לצורך העניין, שווים בעיני לתרחישים שיכולים לקרות בבית.

למשל בניהול סיכונים שלי, כשאני צריכה לנסוע ואני לבד עם התינוקת בבית, אני מעדיפה להשאיר אותה שתי דקות בבית במקום בטוח ולהוריד את הדברים לאוטו בלעדיה, מאשר לרדת עם הרבה דברים בידיים כולל אותה ולהסתכן בנפילה איתה.

1. מתייחסת לאמירה הולכת לפח כאל אמירה שאני יוצאת לשתי דק' מהבית ולא האם יוצאים לפח או משהו אחרי כי יש הבדל גדול בעיניי בין קומת קרקע לקומה 6 

ובין פח ממול הבית לפח בקצה הרחוב... ואני מסכימה איתך שיש ניהול סיכונים ושכל אחת תעשה את הניהול סיכונים שלה,

בעיניי עדיין זה שונה מאוד לצאת מהבית מאשר להישאר בו גם אם יש אין ספור אפשרויות של אותם סיכונים בתוך הבית.

2. כאחת שמנוסה בהתעלפויות לצערי, ממליצה לך כניהול סיכונים אישי, שכשאת לא מרגישה טוב ונכנסת להתקלח תשאירי לבעלך הודעה שאם תוך איקס זמן לא כתבת לו עוד הודעה

שיבוא לטפל בך... (כשבעלי לא זמין אני עושה את זה עם שכנה 🤭)

ואני גם מנוסה לצערי, ובאמת מראש תכננתי להתקלח רק כשהוא יגיע...

כולה הלכתי לעשות פיפי🥴🥴

לדקות בודדות

גם אם זה קומה שלישית או שישית

אינה שווה להגדרה של לצאת מהבית.

ברור שבפועל זה אומר שאני עוברת את מפתן הדלת אבל מכאן ועד להגדיר יצאתי מהבית, רחוק מאוד בעיני

לצאת זאת יציאה כמו מה שהפותחת כתבה בהודעה הראשונה.

ואם אנחנו מדברים על ניהול סיכונים

תקראי את מה שכתבתי כאן

אז בשביל זה נוקטים משנה זהירות - הריון ולידה

מהסיפור הזה עולות שתי שאלות

1. למה בכלל יש לי דלת למטבח? בית עם ילדים קטנים וכו' לא היה עדיף שלא יהיה??

2. למה הלשונית היתה בחוץ??

אז נזכרתי שבזמנו היו לי על זה שני שיקולים, והנה בסוף התבררו שדווקא זה הביא עלי את ה"אסון" (ב"ה לא קרה כלום)

1. הבן שלי הבכור היה מאוד שובב והיה קם בשעות מאוד מוקדמות או יותר נכון באמצע הלילה ומשוטט בבית. אז התקנו דלת למטבח והייתי נועלת את המטבח כל ערב לפני השינה כי במטבח יש יותר מידי דברים מסוכנים

2. הייתי משאירה את הלשונית בחוץ כדי למנוע טריקה של הדלת באצבע של ילד קטן.

בקיצור, בסופו של דבר דווקא כל התחבולות שעשיתי כדי לשמור על הילדים שלי

נהפכו למלכודת.

מה אני רוצה להגיד?

צריך לנקוט בצעדי זהירות. ומה שעשיתי כנראה היה הדבר הנכון

אבל זה לא אמור למנוע מאיתנו לעשות דברים שהסיכון שלהם קטן וכמעט אפסי

ובוודאי אחרי כל אמצעי הזהירות שנקטנו

מה הסיכוי לעשות תאונה משמעותית עם פגיעה, אם נוהגים בזהירות?

בעיניי המקרה הראשון עם סיכוי הרבה יותר גבוה, אפשר לבדוק סטטיסטיקות. בשביל יציאה זוגית? גם בשביל מקרה חירום זו הזנחה. ילדים בגילאים גדולים יותר נפגעו בגלל שהושארו לבד.

גג לצאת לשכנה, לזרוק זבל, לתלות כביסה.

אבל למכולת נניח, לא.

וכל זה כשהוא במיטה ולא יכול לצאת כמובן. אחרת ממש לא.

אבל יש לי חברות רבות שעושות את זה לשעה פלוס עם פל' דלוק וקרבה של כמה דק'. הם ממש יוצאים ככה לסיבוב בערב, לשיעור וכאלה.

אני לא חושבת שזה אחראי, אבל זה כן נורמה שמקובלת אצלנו באזור. אישית, אני ממש חושבת שגם אם ההסצברות שיקרה חלילה משהו היא מעטה אני לא אהיה רגועה ככה.

מתוך מחשבה שמקס' יתעורר, יבכה ויחזור לישון.

אני בחיים לא הייתי מוכנה לקחת סיכון כזה. 

חברה שמביאה לילדים כמות קטנה של מלטונין 

וככה יוצאת ברוגע שלה לאירוע סידורים וכו

אני כן הבנתי ממנה (אחרי שראתה כמה אני בהלם גם מסיבה המעניינת לתת מלטונין וגם על רעיון היציאה לכמה שעות) כן הבנתי שהיא ווידאה עם שכנה שתכנס אחת ל - - - 

בכל אופן, חברה שלך לא היחידה שעושה את זה

האם אני בעד? הכי נגד שיש בעולם!!!!!

אולי זה יגרום לילד לישון טוב אבל ילד ישן צריך השגחה גם כשהוא ישן.

חסרים מקרים שקרו?? א"א שפתאום יהיה קצר ותתחיל שריפה? או כל מיני דברים כאלה שבהם צריך השגחה של מבוגר. 

התברר שהבנתי לא נכון והם משאירים את התינןק בן העשרה חודשים לבד ליותר משעה.

אני אפעלו יותר מזועזעת וממש מתלבטת אם להגיד לאישה משהו..

מה דעתכן?

ממש אשמח לשמוע כי יודעת שאני מוקצנת לצד השני ואין סיכוי גם שאני ארד לפח שהילדים ישנים...

את הנורמלית.

תינוק חסר אונים! הוא לא יכול לעשות כלום אם יש דליפת גז, אם פורצת שריפה, אם פורץ נכנס לבית ואפילו אם הוא 'רק' מתעורר ובוכה ובוכה ואין שום מענה.

אני לא נגד לתת לתינוק לבכות קצת ולחכות לראות אם הוא נרדם חזרה. אבל כשאני בבית אני שומעת טוב את הבכי ויודעת לזהות אם זה בכי שהיא מסוגלת להרגע ממנו לבד או בכי שהיא צריכה עזרה חיצונית להרגע.

אני אהיה חריפה ואני אגיד, שכמה שינסו לנרמל את זה ולקחת אחריות של להשאיר פלאפון דולק וכו', לא. פשוט לא. 

כשאת מתקלחת אפשר גם לפספס בכי של תינוק לכמה דקות..

אז בגלל זה לא מתקלחים?

או כשיושבים בשירותים

לא צריך להגזים

כשהייתי אמא צעירה (עודני כזאת) היה יכול להיות מצבים שלא נכנסתי יום שלם עד שבעלי היה מגיע, עם הזמן לומדת להתאזן...

גם מקלחת, גם עכשיו אני נכנסת רק שבעלי נמצא🙈

מי שטוב לה לחכות כל היום לרדת עם הפח רק כשהבעל מגיע (ואז הוא גם זורק 🤭) אז מצויין..

אבל אם חשוב לה להוריד את הפח והיא עושה את זה ומשאירה את התינוק אין פה שום הזנחה וסכנה. 

אני קצת חוזרת על עצמי אבל אני חושבת שיש הבדח משמעותי בין אם אני נוכחת והיא בוכה לבין אם לא.

יש לי יכולת לשלוט בסיטואציה. לשמוע את הבכי ולהבין מה הדחיפות והבהילות

כשאני מחוץ לבית אני לא שולטת בסיטואציה. ואין מישהו אחר שיעשה את זה במקומי

אני לא חולת שליטה. כשהבת שלי אצל המטפלת אני משחררת ורגועה לחלוטין. אבל אני יודעת שיש מישהו אחר שנוכח במקומי בסיטואציה

לבכות?

חוץ מזה שהסיכוי שזה יקרה הוא קטן

כי מאמינה שאמא שיורדת זה כי יש לה את האינטואיציה שעכשיו בדיוק הוא ישן עמוק ולא אמור להתעורר

לא מבינה את הבהילות להוריד אותו דווקא כשהתינוק ישן ואני לבד בבית..

כאילו יכולה להבין שיש כאלה שלא יכולות לסבול שהפח מלא ומפיץ ריח

אבל אף פעם לא חשבתי דחיפות מטורפת להוריד את הפח דווקא שהבנות ישנות.

אם זה בזמן חופשת הלידה ואני עם התינוק כל היום אז יכולה להוריד גם כשער (כשהוא במנשא/ בעגלה) ואם כבר אחרי אז הרבה פעמים מורידה כשאני יוצאת ממילא לעבודה/ להחזיר אותן מהמסגרות וכו'..

אבל לפעמים כשהתינוק ישן יש מרץ לתקתק דברים וזה עצמו עושה הרגשה טובה

ובעיני שווה את ההשארה של תינוק ישן במשך שלוש דקות..

ב"ה כשיש תינוק יש גם מוגבלות מסויימת שהיא מבורכת

אבל לא צריך להגזים גם לצד השני..

אחרי שהולך לישון ממש חשוב לי לתקתק את הבית

ניקיון יסודי

כל עוד הפח לא בצפרדע אני לא מסיימת 

ובאמת עכשיו במילואים היה על זה המוווון דיבור שזו העזרה הכי נצרכת.... מעניין איך לא כולם פשוט הורידו ת'פח כשהילדים ישנים...

סליחה על הציניות פשוט זה באמת מראה שזה לא כזה הגיוני לרוב האנשים... 

הייתי מבקשת מאנשים עזרה בהורדה של הפח,

דווקא בתקופה הזאת יותר חששתי שילדים יתעוררו ויגלו שאף אחד לא נמצא בבית אפילו לרגע, גם ככה יש חרדת נטישה מהמילואים..

זה התפקיד של בעלי

ועכשיו במיחואים זה ממש מסובך לי

לדוג הבוקר- עצרתי בבית אחרי שפיזרתי את הילדים-

הוצאתי את הפח ורק אז יצאתי לעבודה

לפעמים הולכת עם שניהם אחה"צ

או עוזרת בבית רגע לפני שאוספת אותם

אנחנו מעל 120 ימי מילואים ולא לקחתי אפעם את הפח כשהם ישנים

גם אצלי היה דומה... אחרי הפיזורים בבוקר בעיקר... 

לא קשור לשרשור בכלל אבל מציעה, אנחנו אספנו בשמחה את הזבל לחברה שגרה קרוב שבעלה מגוייס.

בהתחלה הגענו באופן קבוע אחת ליומיים כדי שהיא לא תצטרך לבקש. בהמשך (כשבעלה יצא ליותר אפטרים) היא ביקשה לעדכן אותנו כשהפח מתמלא. זה היה משמעותי בשבילה וכמעט בלי מאמץ בשבילנו.

אנשים שמחים לעזור, בטח בדבר כל כך קטן.. אולי תוכלו גם אתם למצוא מישהו שיעזור בזה💕

לא רציתי שקיות גדולות כי היתי בסוף הריון ולא יכלתי לסחוב

וכל פעם שיצאתי זה היה עם הילדים

ועגלה

ומסובך

ובערב פשוט כבר היה קר וגשם והיתי גמורה..

ותכלס פעם אחת מישהו נכנס לקחת משהו שהשאלנו לו וראה את השקיות ולקח מעצמו ..והתביישתי ממש

וגם לבקש התביישתי

כי השכנה היחידה שהציעה עזרה בכללי כזה די התחמקה ממני..התפדחה כנראה שאת בעלה לא גייסו.. וגם כשהציעה אחת ל..זה היה בהכי כללי ונימוס כזה שהרגשתי שרק לצאת ידי חובה..ובכללי אנחנו בקשר טוב אז ההבדל היה הולט

אז לא הרגשתי בנח

ועוד שכנה בכלל לא הציעה והתעלמה מהעניין בכלל

וזה מבייש לבקש כשלא מציעים מהלב

יוצאת לעבודה אחרי ששמתי אותן

מחכה שבעלי יחזור

יורדת עם תינוק במנשא ושקית ביד

בקיצור כשרוצים מוצאים פתרונות..

עניין של סדרי עדיפויות.

אני מעדיפה למצוא את הפתרונות ולא להשאיר 3 דקות לבד..

אצלנו זה אפילו לא שלוש דקות, אבל אני מודה שחיפשתי פתרונות כשבעלי היה במילואים ולא מצאתי (הוא עדיין, אבל חוזר יותר )

אני יוצאת מהעבודה להביא אותם למסגרות ומהמסגרות ישר הולכת לעבודה וזה המון זמן לחזור רק בשביל להוריד את הפח

הילדים שלי בני שנתיים וארבע ככה שמנשא זה לא ממש רלוונטי ואני לא יכולה להוריד אותם עם שקית זבל על הידיים (אין מעלית)

ולחכות שבעלי יחזור.. בואי נגיד שלא היה כדאי😅

עם הילדים עם השקית של הפח? אפילו לשים שקית בתוך שקית שיהיה פחות מגעיל ולתלות על העגלה.

ואם זה מדי יום אז השקית לא חייבת להיות עצומה

אני מורידה את הילד בידיים ואת העגלה משאירה למטה

אני לא יכולה ביחד איתו להוריד עוד שקית

אני לא אומרת שזה קל או משהו

אבל כמו שאם יגיע אליך מישהו ללמטה ואת צריכה לחתום לו משהו יש מצב שתרדי עם הילד על הידיים... אז כנל עם הפח... זה לא קל ולא כיף אבל אפשר פעם ביומיים לרדת איתו ועם משהו ביד (את לא יורדת עם כלווווום? מה עם תיק של הגן או תיק עגלה? לא לוקחת איתך שומדבר אף פעם?)

ואז לקשור אותו שניה בעגלה שממילא למטה ואז לזרוק בפח...

בטוחה שזה מעצבן ולא קל... אבל כשהם ישנים לעולם לא אשאיר אותם לבד בבית. גם לא ל3 שניות מהחשש של להינעל איכשהו בחוץ... 

לא אפשרי בצורת הבניה, זה יחסום את המעבר.

אם ארד עם תינוק היד אחת ופח ביד שניה, איך אצליח לזרוק לפח הגדול?

זה מסוכן לתינוק.

אי אפשר להניח את התינוק על הרצפה

סתם מוזר... 

ילד בן שנתיים זה דבר די כבד ומשתולל

יורדת עם תיק גב לעבודה אבל זה על הגב.. לא אותו דבר

סתם לא מצליחה לדמיין שאין לי מסוגלות להוריד אף פעם שום דבר... (חבילת טיטולים שקית בגדי החלפה... כלמיני...)

אבל מה שטוב לך... אני מבחינתי לא עוזבת את הבית כשהילדים שם. נקודה..

חוץ ממתי שאין שוווווום ברירה... לסוכות או משהו עם פלאפון שעובד לשני הצדדים. וגם זה ברגשות מעורבים מאוד אבל זבל זה משהו יומיומי לא רואה ת'צמי עושה את זה... 

והנה זה קרה 🤷‍♂️

דברים קטנים לפעמים שמה בתיק.

דווקא לסוכות זה סיטואציה שלפעמים יש יותר ברירה,  אז כל אחד והסדרי עדיפויות שלו🤷‍♂️

אני יכולה להחליט לאכול רק בשבת חוהמ/יום טוב בסוכה ובשאר השבוע לא אוכל בכלל לאכול שם עם בעלי... אז טו לאכול בנפרד (חילופי משמרות) או לאכול בבית איתו אחרי שסיים...

אז יש ברירה כמובן... אבל ארוחה אחת בסוכה נראת לי ממש חשובה כדי לא להיות ממש מדוכאת מזה שאין לנו מרפסת /חצר... 

תינוקים שעוד לא עומדים אז זה באמת בעיה

(למרות שאפשר לשים אותם בקנגרו, ובכלל עם ילדים חלפעמים זה ממש 'טיול' ללכת לזרוק פח 🙈

ועם שקית זבל ביד?

טו מאצ'

ב''ה בעלי בדרך כלל עושה את זה

כתבתי בהודעה אחרת שאני פשוט אוהבת להוריד אחרי שהוא הולך לישון

אוהבת לתקתק ניקיון וחייבת פח פנוי

בימי לימודים בערב וכו'

בינינו כמה זה קורה?

בשרשור הזה נשמע שיש.פינוי שקית לפח כל שעה עגולה

אצלנו אני מפנה (ולא בעלי) אולי פעם בחודשיים 

אותו ביד...

אבל אני כן מנוסה בלקחת זבל עם כמה ילדים קטנים... 

בטח כשיורד גשם

ובתחילת המלחמה הוא היה בן שנה וחצי ועוד ממש חא ידע לרדת במדרגות לבד

עכשיו קצת יותר יודע

אבל גם אם במדרגות מחזיקים ביד ליד הפח כבר אפשר להוריד אותו 

זה אולי לא הכי נח בעולם אבל זה אפשרי כשצריך, מנסיון

התכוונתי להוריד אותו ביחד עם הפח במדרגות שזו הבעיה שלי (המדרגות אצלנו בחוץ)

האם אני יכולה ממש ממש להתאמץ על זה? יכול להיות שכן אבל זה יהפוך חוויה שצריך לעשות אותה פעם בשבוע לסיוט נוראי

בעיקר הגבתי שהפתרונות שמוצעים כאן לא כל כך פשוטים ליישום בכל המקומות

והיו לי כבר מקרים שהפח חיכה בלי סבלנות... 

דקות או חמש דקות, אם הוא ישן ולא נמצא במקום שיכול להזחק לעצמו

זה בעיניי לא בהשוואה בכלל למה שהפותחת מתארת 

יש גם השגחה פרטית בעולם

ואני עדיין אמא אחראית כשאני יוצאת 3 דק' לזרוק זבל

ממש לא היתי משתגעת על לרדת עם כל הילדים במיוחד לזרוק זבל

מי שנח לה לנהוג אחרת מצויין וזכותה המלאה ואשריה על האחריות היתרה

אבל ...

ל3 דקות

לא רואה בזה בעיה

אם את במקלחת את יכולה להריח ריח של עשן. את יכולה לשמוע בכי פתאומי וחזק. בדיוק מה שאמרת- השליטה במה שקורה נמצאת אצלך ואת בוחרת איך להתנהל.

מחוץ לבית אין איך לדעת מה קורה עם התינוק ואין יכולת להפעיל שיקול דעת... כשיש פלאפון או מצלמה נגיד אז יש יותר שליטה.

של כל רגע לחשוב על תרחישים מפחידים ודי נדירים..

מי שסבבה עם זה אז מצויין

ואם הייתי חושבת שזה סיכון

לא הייתי מקריבה ח"ו את התינוק שלי בעבור שקית אשפה בפח.. זה באמת לא שווה את זה 😉

עדיין אני חושבת שאני אמא אחראית מאוד ולא מסכנת את הילדים שלי

אני בטוחה שיש הרבה אמהות כמוני

ולא חושבת ששמעתי לאחרונה על מקרים מצערים שקרו בעקבות דברים כאלו. (בטח כבר קרה אי פעם.. אבל זה לא משהו שקורה תדיר)

פשוט לא חווית/שמעת על זה....

יקרה משהו נורא ואיום

ושעצם זה שירדת לפח ל 3 דקות אז הסכנה גדולה יותר

חס וחלילה אסונות קורים

אבל זה לא קשור לעצם ההשארות של תינוק ישן  3 דקות.

אישית, אני נכנסת לשירותים וגם מתקלחת כשתינוק ישן

וכשהמים זורמים זה די מנטרל רעשים.. 

אני כן משתדלת לעשות ציק צאק אבל בעיני זאת התנהלות נורמלית לגמרי ולא חסרת אחריות

אני מאמינה מאוד באינטוטיציה אמהית.

אני בטוחה שרוב האמהות רוצות ועושות מה שהכי טוב לילדים שלהם

אז אם האינטואיציה אומרת להיזהר כפליים ולא לרדת 3 דקות, אז מצויין

בסופו של דבר כל אמא יודעת מה הכי טוב לילד שלה

לוקחים מפתח

או שלא סוגרים את הדלת עד הסוף, משאירים את הבריח בחוץ למשל וכך לא יכול להיסגר

אפשר למצוא פתרונות.

גם בתוך הבית יכולים לקרות כאלו דברים.

ואגב, זה קרה לי אחרי לידה שלישית.

הגדול היה בן 3.5, אחריו שנתיים וחצי ואז קטן בן שבועיים.

הכנתי חביתות במטבח ושני הגדולים שיחקו עם הדלת של המטבח

פתאום לא ברור לי איך קרה, הדלת נטרקה חזק ככ והלשונית היתה בחוץ וננעלתי עם הגדול במטבח

ושני הקטנים בחוץ. ואני בלי פלאפון.

טיפסתי על הארון אולי אמצא מפתח אפס מעליו.. כלום.

מסתכלת בחלון, אולי מישהו עובר.. נאדה.

בינתיים תושיה של ילד בן שנתיים וחצי.

מצא את הפלאפון שלי בחדר, שכאמור היה שם תינוק בן שבועיים

ובנס היה חריץ יחסית גדול מתחת לדלת

והוא דחף לי, וזה דרש כח!! את הטלפון.

בעלי היה מחוץ לעיר.

אז התקשרתי לחמי. הוא לקח מונית תוך 10 דקות היה בבית. אבל כל הדרך לא ידעתי אם הדלת הראשית בבית פתוחה בכלל...

חישבנתי כבר שאולי הוא ילך לשכנים וישלשל דרך החלון מפתח אפס..

בסוף התברר שהבית לא היה נעול. ניסי ניסים!!

בקיצור, אלו תרחישים אפשריים גם באמצע טיגון חביתה בסתם יום רגיל..

אז בעיני, להיזהר כן

אבל לא צריך בגלל זה להימנע לגמרי.

אני בהחלט משאירה ילדים ישנים ליציאה של עד 5 דק'.

לא רואה בזה שום חובר אחריות.

גם אם בדיוק יתעוררו ויבכו מדובר על פחות מ5 דק' ככה שבעיני זה לא אסון

ולא תקין בכלל.

תינוק בן עשרה חודשים לא יכול פתאום להתעורר? להקיא? להיעקץ מיתוש ולגרד ולגרד? או כל דבר אחר?

אין ח"ו דברים יותר גרועים שעלולים לקרות, שאני לא רוצה בכלל לכתוב?

הזוי לגמרי.

ואני, כמו באר מרים, כן יצא לי להשאיר תינוק ישן במיטה שבוודאות הוא לא יכול לצאת ממנה- למשך 5-10 דקות לכל היותר אם היה איזה צורך דחוף שלא מצאתי שום פתרון כמו להוציא ילד מהגן שלא נמצא רחוק. 

אבל יותר משעה? 

השאלה אם יש בכלל דרך להגיד את זה להורים ואם זה התפקיד שלך ואם הם לא יכעסו וירגישו שאת נכנסת להם לחיים. 

מזעזע בעיניי.

האמת שגם בעלי התחיל להגיד לי משהו בסגנון אבל העמדתי אותו במקום, שגם אם יש כאלה שעושים זאת, מבחינתי אין מצב.

(גם אם זה ׳רק׳ בכי... אני לא מסוגלת לתת לתינוק לבכות יותר מידי מבלי לגשת אליו)

ותמיד הרגשתי שבעלי קצת מוגזם כמה שזה נראה לו נורמלי. אני חוששת

ובכללי אני לא כזו מגוננת, יודעת לשחרר, ולא שאני חושבת שחייבים לתת מענה לכל בכי מידית

אבל יש לנו אחריות להשגיח עליהם. זה הבסיס של הבסיס.

מה אם בדיוק קורה משהו? זה לא כזה מופרך...

איזה חוסר אונים וחוסר אחריות.

אני מוכנה לעזוב אותם ישנים רק אם זה ממש קרוב במרחק שמיעה של משהו קריטי וקרוב לבניין

ערים אפילו פחות

וגם זה לקח לי זמן להסכים לשחרר ורק כשזה ממש חשוב

אבל שעה זה כבר מחוץ למה שנשמע לי בכלל בתחום הויכוח... אפילו הוא לא היה מדמיין כזה דבר...מילא פתרונות של שכנים שמבקרים או טלפון פתוח (שבעיני ממש לא מספקים אבל לפחות משהו)

להשאיר ככה לבד לגמרי זה חוסר אחריות וגם לגמרי לא חוקי. וכנראה גם יש חובת דיווח (כמה שאני נרתעת בטירוף מהמושג הזה...)

מה את יכולה או אמורה לעשות? זה שאלה טובה...

מצד אחד אני מתחלחלת מהמחשבה להתחיל להתערב לה בחיים וגם לא רואה את עצמי עושה משהו כזה

מצד שני, זה ממש סכנה!

לא יודעת.... מצב ממש לא נעים להיות בו כששיתפו אתך בכזה דבר 😐

ממש אסור על פי חוק ועל פי כל הגיון

מזעזע לשמוע.

אני לא נכנסת להתקלח אם בעלי לא בבית… אז לצאת?

איזה אומץ ואו..

הכלל שלי- זה שאני יכולה להגיב במידית.

כן מתקלחת

הוצאתי פח בבית הקודם כשגרנו בבית קרקע  והפח היה בכניסה למגרש והיה לי קשר עין ושמע תמידי עם הבית

היום כשהפחד הוא בקצה הרחוב (200 מטר)- אין מצב שאצא כשהם ישנים

אבל כן אביא משהו מהחניה שצמודה לבית

המלחמה הזו חידדה לי את הנהלים שלי

האם אני יכולה תוך דקה וחצי להגיע הביתה. לשלוף אותם מהמיטות ולהגיע למרחב מוגן-

אם כן אז זה סביר בעיני

אז לא - אז זה סופר בעייתי

אם כעוסית הייתי שומעת משהו כזה לא הייתי שקטה

חוסר אחריות מטורף.

להבהיר לה שזה לא מקובל ומסוכן. שזה משהו שאם שומעים עליו ברווחה עלולים להתערב ורפילו יש עליו חובת דיווח. קצת לנער אותם.

הם כנראה עושים את זה מנאיביות או חוסר הכרות עם הסטנדרטים המקובלים, יש מצב שזה יעיר אותם והם יתפקסו

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

מכירה כמה נשים כאלה

ברור שאין מושלם

אבל זה לא רק באינסטגרם ויש נשים כאלה.

ומותר לקנא אבל מסכימה שלא הייתי רוצה להחליף את החבילה שלי בשלהן. לדעת את החבילה דווקא היה יכול להקל עלי 😉

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.

איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.

מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).

מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).

רעיונות-

-מקלחת טובה

-טיול בחוץ

-קפה ושוקולד מפנק

-לפגוש חברה

-טלפון למישהי שמחזקת אותך

-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך

-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)

-ללכת לקנות פרחים לשבת

וברצינות

אנחנו לא במרוץ

לוקח לגוף ולנפש זמן

ועוד יותר אחרי תקופה משוגעת  של מלחמה

לחזור לעצמם

ממילא

הקצב אחר

הכוח אחר

האיכות שונה.

הכל בסדר!

תנשמי

תכיני לך קפה

תשבי ותשתי בנחת ממש.

הכל

יחכה.

את העיקר של הבית

שזה אומר שאת הכי משמעותית וחשובה

קודם כל לעצמך!

שבת נכנסת בנחת יש עוד שעה לארגן

ואל תדאגי.

תאמיני לי שמאחרי כל צילום באינסטגרם עומדת

שפחה (כן, זאת המילה)

של מצלמה, של מילים, של אהבה, של הערצה,

עייפה

מרוטה

רק מתה להוריד את האיפור

שצורחת על הילדה שרוצה לשחק

לא להזיז את הוילון שהיא מצלמת לסרטון

אז באמת

שאצל כולנו עדיין החג לא באמת יצא

ואצל כולנו יש שגעונות ברמה כזו או אחרת

אבל באמת באמת

את

כמו שאת

את הכי טובה!

יצר כפיו של בורא עולם ❤️

באמת שחיזקתן אותי!

כיף שיש אתכן כי במציאות אין לי חברות שיתנו לי מילים טובות

ובזכותן אתמול עזבתי הכל והלכתי לישון מוקדם יותר.

ממש מעריכה כל תגובה של כל אחת 💗💓💞

אתמול שלחתי את הבנות למסגרות והלכתי לישוווןן.

הבית ערמות כביסה נקיות ומלוכלכות כאחד

המזוודה משביעי של פסח עברה מאמצע הסלון לחדר שלנו כמו שהיא

תשמעי, יש נשים שזה באופי שלהן לתקתק

יש כאלה שהמחשבה על לפרסם את התקתוק נותנת להן את המוטיבציה

שייערב להן. אני לא שם

בס"ד

זה כי אוהלי עם ישראל היו ממוקמים בצורה כזאת שאי אפשר היה לראות מה קורה בתוך האוהל של השני.

וזה מצב של ברכה!

כשכל אחד ממוקד במה שקורה פנימה אצלו,

בלי להשוות את עצמו לאחרים,

בלי צורך להראות לאחרים,

בלי להיחשף לדברים ששייכים לפרטיות של מישהו אחר.

היום אנחנו בדור קצת מאותגר סביב הנושא הזה. זהו דור של שיתוף על מלא, ולא מספיק מבינים עד כמה הדבר הזה פוגע בנו (במי שמשתף כמו במי שרואה).

והתחושות שלך ממש לגיטימיות,

עברנו המון!!! בשבועות האחרונים.

עם הזמן

והניסיון

והילדים שגדלים

ועוד כל מיני פרמטרים כמו גודל הבית וכו'

אפשר להשתפר ולהשתכלל

אבל תזכרי שאת כבר טובה

איך שאת עכשיו

אמא לילדים

ולתינוקת קטנה

שעברה מלחמה!!!

ואת החגים (שזה פרויקט לכולנו)

ושנסעה לחג כי היה הכי טוב לכם

כל זה זה כבר המון!!!

ואני בטוחה שיש בך עוד כ"כ הרבה טוב!

ותכונות טובות!

ואיכויות!

ומעשים טובים!

מה שאת רוצה לשכלל

בע"ה עוד תמצאי את הדרך לשכלל.

עכשיו הכי חשוב

לחבק את עצמינו

להזכיר לעצמינו שאנחנו אלופות

ולטפוח לעצמינו על השכם על העמידה שלנו בכל הימים הטרופים האלה שעברנו ❤️

בעיניי העצבות וחוסר הכוחות ממש הגיוניים כרגע.

אנחנו בירידת מתח רצינית.

(ואם התחושות ימשיכו לאורך זמן, כדאי לפנות לעזרה כמו שאמרו לפניי. כדי שתוכלי לחזור להיות בטוב ❤️).

חיבוק גדול יקרה שאת!!!!

ברור שהכל מציף

והרבה נשים לא הספיקו

רק לא מפרסמות את זה...

מוזמנת לדבר איתי לגבי OCD,

אני מתמודדת מנוסה. 

לנהל מחברת שבו אני כותבת מה אני רוצה מעצמי ואיך אני מתקדמת בזה.

המחברת עוזרת לי לעבור מעולם הדמיון שבו אני "נופלת" לעולם המעשה שבו אני מבינה שכל תהליך מתחיל ביום מסוים, בשעה מסוימת, ועם התמודדות מול הרגע הבא.

הדמיון הוא גדול מהחיים ובמידה מסוימת מנותק מהם. אף אחת לא תראה לך את כל הרגעים הקטנים שקדמו לבית המתוקתק. ואולי גם לא תראה לך את חשבון הבנק שמתרושש בגלל קניות מוגזמות של גלים חדשים ובגדים.

אני יכולה לספר לך שיש לנו חברים שחיים ברמת חיים מאוד גבוהה, ותמיד זה עורר אצלי שאלה, כי לפי נתוני החיים שלהם, הם היו אמורים לחיות בפחות (אנחנו מכירים מאוד טוב).

רק לאחרונה הסתבר לנו שהם חיו עם חובות של כמעט חצי מיליון ש"ח כדי לממן את אורח החיים הזה.

אז אל תתרגשי מפסגות של אחרים. תרצי לך במחברת מה הפסגה שלך, הקרובה, שאליה את רוצה להגיע.

מה עלול להכשיל אותך ואיך את מתכוונת להתגבר עליה.

התיעוד עוזר לנו להבין את עצמנו ולראות את עצמנו ביותר חמלה ופחות צורך להיות תמיד וואו

אני מנסה בדיוק להפחית גם פייסבוק. לא פותחת אינסטגרם.

זה ממכר.

זה הרסני. ברור שיש שם גם טוב. אבל לדעתי הרע מנצח, לפחות אצלי.  

אף אחד לא שולח את כל האיכסה מאחורי הנוצץ. ולכולנו יש.

אני לא אומרת, יכול להיות שנשים הצליחו לתקתק. אבל יש להן אתגרים אחרים מאוד משמעותיים.

אני במקרה הייתי בחמישי חופשי, אז הצלחתי, אחרת לא הייתי מצליחה. פלוס, ה''תינוק'' שלי כבר ילד גדול. לצערי... אז אין מה להשוות, מבינה? הספקים שהם עולם אחר. אבל זה לא מבחירה.

בקיצור הכל טוב ב''ה. אבל לכל משפחה הקשיים שלה. אין שום חוק חובת תקתוק. תעשי מה שנכון לכוחות שלך!! למציאות הנוכחית שלך.

וכמובן כולנו חייבים להיטען כרגע. תנסי לחשוב איך להכניס משהו נחמד לשבוע הבא.

העומס והמתח הנפשי גמרו על הרבה אנשים.  

ואם התחושה יותר כללית ולא עוזבת כדאי לטפל. חיבוק. 

מציג מצב אמיתי ..

אלו "משפיעניות" שדוחפות לסרטונים שלהם על הדרך מוצרים כי הן מקבלות על פרסום כסף והרבה

כל עוקב זה כסף כל סרטון שווה כסף

ובואי גם אם זה אמיתי

לכל אחת יש את הקצב שלה וזה הכי בסדר .

את צריכה להרגיש בסדר עם עצמך וערן המשפחה שלך ולא צריך להיות בתחרות

זה שיש לך ילדים ותינוקת זה כבר יכול להתיש

שבת שלום 

אצל אף אחת לא וורוד

אנחנו לא התארחנו בחג ואין לנו ממ"ד

תודה לה' יםםם של כביסות

וקטנטנים שצריך להשגיח עליהם באלף עיניים

ועדיין...

איזה הוא העשיר? השמח בחלקו...

רק לשמוח שאנחנו בריאים וחזקים להמשיך במירוץ והכל הכל יסתדר בעזרת ה'.

לאט לאט מסדרים, באווירה טובה. מפעילים מכונה ומתקתקים את השאר ביחד. עם הרבה חמלה.

תשמחי את עצמך עם שירים שאת אוהבת, ספר מעניין לשבת, משחקים עם הילדים, דיבורים מהלב עם בעלך וטיולים בשמש. זה תמיד עושה טוב.

לשבת ליד הים ולשפוך את הלב.

אגב, אני ממש אוהבת את האינסטגרם. מלא דברים למדתי מאחרות.   
 

כביסה תמיד תהיה, שמרי על הלב שלך אחותי❤

או לפחות את מה ששמעת עליו המלצות ונגיש לך.

אפשר לנסות דרך תזונה, עצות כמו לאכול קרקר לפני הקימה מהמיטה וכל פרק זמן קצר כדי שהקיבה לא תהיה ריקה לגמרי. יש עוד מזונות שיכולים לתמוך, שווה להתייעץ עם תזונאית.

לי מאוד מאוד עזר דיקור סיני.

מניחה שיש עוד דרכים להקל. תרגישי טוב! 

ברגע שראיתי שקשה לי לתפעל את הבית, לקחתי.

לא מכירה מצווה לסבול בהריון, ובינתיים לא שמעתי סיבות מוצדקות למה לא לקחת. 

בעצב תלדי בנים זו קללה ולא מצווה. אין שום עניין ומצווה לסבול בהריון ובלידה וצריך להקל בכל דרך אפשרית.

אז ממליצה לך היום ללכת לקנות.

לק"י

לי היו בחילות מציקות, אבל כן אכלתי ושתיתי. ולקחתי דברים בסגנון.

יש שורש ג'ינג'ר, נוזיקס (בי6 וג'ינג'ר).

לקחתי בכל ההריונות חוץ מהראשון שלא היה במודעות

אני לא מצליחה לתפקד אז לוקחת אבל גם על פחות הייתי לוקחת.

בעיניי זה כמו אפידורל, אין מצווה לסבול 

אבל אולי אפשר להשיג בנתיים את הבונגסטה מגמחים או דברים בסגנון.

תקבעי תור טלפוני לרופא משפחה או שתתקשרי לקופה/תשאירי בקשה לרופא באפליקציה.

לבנתיים לאכול דברים יבשים קצת בתדירות גבוהה מלפפונים קרקרים פיתה ריקה גם דברים קרים עזרו לי.

בהריון תאומים הבחילות היו בשיא השיאים וצרבות של החיים משהו לא נורמלי בשלושת החודשים הראשונים ולא לקחתי כלום כי פחדתי שזה יפגע בעוברים

באופן כללי אני נגד כדורים ולוקחת רק שממש אין ברירה אחרת .. התמודדתי עם זה בעזרת מים קרים, קרח ,שקדים ,מלפפון . לא לאכול בלילה לפני השינה

לא לאכול מטוגן ואוכל מעובד כמה שפחות .

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

אגיד גם שהאוכלוסיות שלא מתחסנות םחות מגיעות למוזיאונים לדעתי...

ותודה על העידוד 

לא יודעת אם כדאי או לא

מבחינתי תינוק זה כמו תיק יד, לוקחת אותו לכל מקום שאליו אני רוצה ללכת.

מילא בחדר אחד עם חולה

אבל במוזיאון ציבורי וגדול? הכי לא חשש בעיני

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אני אוהבת סעודות ארוכות, יכולה לשבת לקרוא גם,כיף לילדים, שינוי שגרה

אבל אני הולכת לסעודה וחוזרת הביתה אז זה קצת אחרת

כשהייתי ישנה שם, הייתי פשוט מתעלפת לנוח. ואני ממש אוהבת לישון🤭

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק