האינטנסיביות גומרת אותי..
בעלי בתקופה שלא יכול לעזור, גם כשהוא בבית
וזה מחרפן אותי הלבד הזה
עובדת הרבה כי המצב הכלכלי על הפרצוף
חוזרת מותשת, אוספת, ארוחת צהריים ונמצאת עם הקטנטנים עד הערב
כל אחד רוצה יחס ולא מספיקה לתת מספיק..
יש קטנה שובבה בטירוף שכל הזמן צריכה השגחה ולא אוהבת מסך, כשאני שמה לשאר..
היא הכי מתישה אותי
הם משחקים בלי סוף והופכים את הבית, אם אני מעירה נהיה אוירה מבאסת ואם אני משחררת זה מייצר לי כמויות עבודה שאין לי מתי להתשלט עליהם. פשוט אין.
בערב אין אותי..
היום למשל התחלתי השכבות ב6 וחצי וסיימתי ב9 וחצי
התחלתי מותשת ורק רציתי שיירדמו וסיימתי בוכה ובלי כוח לכלום.
אין לי כוח אפילו לשים לעצמי סדין, שוכבת על מגן מזרן עכשיו
אין לי כוח לארגן את הבית שמסריח מכל כיוון
ברכות לצוות שתכננתי לא יקרה
תחפושות לא יודעת מה יהיה כי לא סגרתי הכל
ולא יודעת מה יש לי שבמקום להודות לה'יתברך על על הטוב ועל כל הניסים אני מתלוננת ועצבנית ככה
לא יודעת מה יש לי
נראלי התרגלתי להתלונן
אבל מרגישה שהמשימה גדולה עלי
הכל מלמעלה וכנראה שככה ה' רצה אבל אני מותשת לגמרי
משהו לא עובד
אה ואולי חסר לי תוספים
שולחת לפני שאתחרט



וזה ככה מלא פעמים בערב שאנחנו הולכים לישון מאוחר יותר ממה שתיכננו כי שנינו עייפים אחרי היום אז רק נחים קצת עם המחשב ואז מגלים שכל הערב נגמר וכבר נהיה מאוחר ממש...
