מניחה גם שהגילאים קטנים.  לא ילדים שיכולים לצאת עצמאית להיפגש ולשחק עם חברים שגרים קרוב.  

אחרי הסעודה סידרנו קצת את הבית, ואני הלכתי לישון.

ללכת לחלק משלוחי מנות לאנשים מבוגרים, להם זה ממש משמח,זה תעסוקה מענייני דיומא,ולילדים זו ממש חוויה ששנים רבות ידברו עליה. ( אצלנו הם כבר בדיונים לאיזו דודה זקנה כדאי ללכת מחר,וזה מדהים כי זה לא דווקא דודות עם "זכרון טוב" מה שנקרא,אבל זה בשביל הילדים נתפס כחוויה של פורים.

ילדים קטנים-לשים שירי פורים ,להתחפש עם תחפושות,לרקוד איתם.

ילדים גדולים - יכולים להכין לכם ולקטנים דוכנים של שוק פורים ,ואז לעשות אותם ( פשוטים ממש-ארגז עם עיתונים,כיבוי נרות,קליעה למטרה,חפשמאת המטמון)

לנצל את הזמן הגדול הזה-ללמוד משהו יחד,לומר תהילים בצוותא.

{ואם כבר כן שמת להם מסך .

יש סרט "המגילה והמקדש" אפשר לראות יחד.

אני ממש נהנית ממנו , הוא מיועד לכל הגילאים.

אפשר לקנות בקישור הזה
חנות

פורים שמח 🙃

וכשאני חושבת על זה - סליחה שלא ציינתי,אין לי קשר ליוצרים והמוכרים,לא מכירה אותם.

פשוט אצלנו לא מפסיקים לשמוע את הסיפורים שלהם ובחודש אדר לראות את הסרט הזה.

אז רציתי לשתף עוד בטוב הזה.

לא התכוונתי לעשות פרסומת,מקווה שזה בסדר.

אני שומעת אותם מאז ילדותי בקלטות,והילדים שלי גם.

שאלת בהשוואה לאחרים .

אני חושבת שזה הרבה הרבה יותר מוצלח משאר הסיפורים 'אני מכירה. הסיפורים שלהם מוצלחים,מסופרים בכשרון, ומכילים המון ידע ומטפחים הרבה ערגה לחזות במהרה בכל מה שמספרים עליהם.

אני רואה עכשיו שבאתר הקטעים לשמיעה לא עובדים.

בחיפוש בגוגל של "חוויות במקדש" הוא נתן לי כמה סרטונים לדוגמא.

בבוקר משלוחי מנות לשכנים, לאחר מכן התארגנו ונסענו לביקור אצל ההורים של בעלי.  

משם המשכנו לסעודת פורים במשפחה, אצל אח שלי, עם ההורים שלנו שגם הגיעו.  

היינו שם כמה שעות, וחזרנו לא מזמן הביתה.  

יום מעייף… 🥱

בדר''כ רק מתחילים בזמן הזה

היתי מנצלת את הבוקר

לעבור בין בתים עם משלוחי מנות.. אפשר גם שהילדים יחלקו לחברים

אצלי ו בעלי מנגן אז הולך יחד עם בקבוק יין וכוסות והכלי נגינה ובכל בית מתיישב עושה לחיים ומנגנים קצת

ואז כיף לכולנו

משתדלים ללכת לשמח אנשים מבוגרים בודדים וכדומה וזה גם משמעותי ממש

ואז בצהרים סעודה..

אננו ץמיד או מארחים מלאא אנשים

או מתארחים

אז הסעודה נמשכת עד אחה''צ לקראת ערב

ככה שכבר לא צריך עוד תעסוקה

לדעתי בפורים לבד בבית קשה למלא את היום

וזה יום שהיתי מתאמצת על הקשר חברתי או משפחתי כלשהו

אבל זה גם אופי..אם נכון לכם

בוקר- עד 11:30, סבב משלוחי מנות מקומי

ואז יוצאים לסיבוב מורחב - להורים שלחי להגיד חג שמח, ועוצרים בדרך אצל דודים שלו.

חזרנו למקום מגורינו ב15:30 לסעודה (יש משפחה קרובה שכנה וגם ההורים שלו הגיעו
 

ועכשיו מתקפלים הביתה למקלחות, פיג'מה.

היה לגמרי מתאים לי יום ברגוע יותר

לק"י

הסיבוב בין המשפחות.

זה ממש חסר לי....

אנחנו רק באזור 15:00 התיישבנו לסעודה...

אולי כדאי בשנים הבאות לעשות את הסעודה קצת יותר מאוחר?

לק"י

אני בתשע הייתי אחרי מגילה.

יצאתי עם הילדים לחלק משלוחי מנות וטיגנתי ספינג'ות לארוחת בוקר בערך עד 12:30.

ואז ארגנתי את הסעודה (כולל הכנת סלט, טחינה וטיגון שניצלים שתיבלתי אתמול).

בסביבות אחת וחצי ישבנו לאכול.

הסעודה היתה קצרה.

אצלנו בעלי הולך לשחרית+ מגילה בשמונה. בזמן הזה אני מארגנת את משלוחי המנות.

כשהוא חוזר (בעשר) אני הולכת לשמוע מגילה.

באחת עשרה מחלקים משלוחי מנות וזה לוקח בערך שעתיים (הילדים מחלקים להרבה חברים…)

אחכ יש לנו נסיעה ארוכה לסעודת פורים עם המשפחה. מניחה שאם לא היינו נוסעים אז בזמן הזה היינו מבשלים את הסעודה.

לק"י

לטיגון.

אז היום נשאר לטגן, לחתוך סלט ולתבל טחינה.

ביום שישי הכנתי חצילים בתנור ותפו"א לשבת. ונשאר גם להיום.

אז להכין את האוכל היום לא לקח הרבה זמן.

גם המשלוחי מנות מארגנת מראש

אחרת כל היום הולך

ולשבת נגיד אפשר להכין אורז בכמות גדולה

וסלטים בכמות יותר גדולה

ובראשון להוסיף מגש תפו''א בתנור או שעועית בתנור..משהו כזה בקטנה

של משלוחי המנות בהתאם לזמן שיש

או שאפשר לבשל במוצש ולישון מאוחר

אנחנו סיימנו סעודה ב13:30

אבל אז יצאנו לסעודה נוספת מחוץ לעיר. אם לא היינו יוצאים גם אצלנו פורים בבית היה נגמר, לא רואה בזה בעיה.

בבוקר מגילה, ארוחת בוקר, משלוחי מנות עד בערך 12.

אחר כך בעלי הולך למנחה.

הילדים משחקים בבית, אני זוכרת שנה שיצאנו לגן שעשועים.

בסביבות 14 הולכים לסעודה אצל חברים, ועד שחוזרים כבר נגמר היום.

ברעיון תכננתי שזה יהיה למחר, אבל ראיתי שהם משועממים ורק הסתובבו סביב משלוחי המנות ודיברו על הממתקים,

וזה היה ממש מוצלח, רגוע מעסיק ועדיין אווירה של פורים.

כשסיימו כבר מצאו לעצמם משחקים שקטים והפעלתי שירי פורים ברקע.

בדר"כ בעלי הולך מוקדם לתפילה ואני הולכת עם הבנות בסביבות עשר לקריאה לנשים. תוך כדי הבוקר ועד 12 בערך מסיימים עם משלוחי מנות , ועדיין יש עוד קצת פה ושם גם אחרי. (כל הילדים מסתובבים, מחלקים לחברים וכו'.) אח"כ יש זמן שקט כזה שבו בעלי כבר מבוסם ויש אצלינו חבר או שניים בזמן שהילדים ממיינים להם את הממתקים והחטיפים ואני מארגנת עם הגדולות את הסלון לסעודה, וגם מבשלת (לפחות השנה לא בישלתי מראש בגלל שבת. אז הכנתי דברים שלא לוקח הרבה זמן). ב13:30 יש מנחה ואחרי מנחה- 14:30 או 15:00 יושבים לסעודת פורים אצלינו או אצל חברים. הסעודה עצמה לא נמשכת הרבה זמן אבל אז מתחיל הענין האמיתי של פורים...בעלי מסתובב בין כמה בתים שלשם מתקבצים כל החברים, ואני באיזשהו שלב מוותרת על למצוא אותו ופשוט מתמקמת לי עם הקטנים שאחד הבתים ששם יש חברות שמתחשק לי להיות איתן. אווירה טובה- הגברים משתכרים להם, הילדים משחקים והנשים נהנות.

לקראת שבע בערך אני חוזרת הביתה, מארגנת את הקטנים לארוחת ערב ושינה, מארגנת את הבית ומתישהו במהלך הערב בעלי חוזר והולך לישון...

אני חושבת שהענין בפורים הוא להיות חלק ממשהו גדול יותר- קהילה כלשהיא או משפחה מורחבת. 

משפחתי

ולא לכולם יש...

אצלנו המעבר מעיר ליישוב קהילתי שדרג את פורים בכמה רמות, בלי השוואה בכלל

אבל אפילו 2-3 משפחות של חברים שיוצרים מסורת כזו של סעודת פורים משותפת- גם זה מענה מצוין. ואז על גבי זה אפשר להוסיף גם פעילות לילדים וכד' וממילא לכולם יותר כיף ויש יותר שירים ושמחה ולילדים לא משעמם וזה נמשך זמן ונותן נופך אחר לפורים

בשביל חלק מהאנשים זו פסגת השאיפות,

ולא איזו התפשרות של 'בערך' שלא בעיה להשיג

לא חושבת שאנחנו היינו בקלות מצליחים למצוא 2-3 משפחות קבועות כאלה. 

אבל זה כיוון אפשרי ששווה לחשוב עליו ולהשקיע בו מאמץ למי שאין משפחה מורחבת או קהילה

לק"י

והילדים אמרו שהיה כיף בפורים (לא הסעודה דוקא, אלא בכללי).

אבל לי היתה סעודה מבעסת.....

לא תמיד הילדים הם הסיבה לשינוי. 

זה לא ככ פשוט כאן

ננסה למצוא אפילו משפחה אחת, שתתאים לנו באורח החיים ושלא נוסעת להורים. מקווה שה' יעזור לי בזה

ועדיין לא מיצינו

לא משנה אם אירחתי (כמו ב5 השנים האחרונות) או התארחתי, כמו השנה

הסעודה מתחילה רק ב13.00 וב"ה רוצים להנות כמה שיותר, אז היתה הפוגה הכרחית בצהריים ובערב שוב יצאנו למפגש משפחתי ורק עכשיו מרדימה תילדים

ונתבל  את הסעודה בפעילויות פורימיות

כל שנה אנחנו אוכלים עם עוד אנשים ואז הגברים משתכרים ונהנים להם ביחד והנשים והילדים קצת לא מוצאים את עצמם...

השנה לא הייתה סעודה כזאת אז אכלנו לבד בבית, אני בעלי ילד בן שנתיים וחצי ותינוק, הכי מעפן שיכול להיות, לא? אז דווקא היה מדהים, גם לבעלי

ליל פורים בעלי הלך לקריאת מגילה וערבית, אני אירגנתי את הבית אחרי שבת ואז רקדתי עם הילדון המתוק בסלון. אחר כך הבדלה, השארתי לבעלי להשכיב אותו והלכתי לקריאת מגילה.

בבוקר בעלי בקריאת מגילה עד בערך 9, אני מארגנת משלוחי מנות (הכל מוכן מראש, רק להוציא מהמקרר ולארוז), ארוחת בוקר לילדון, יצאנו להביא משלוחי מנות לכמה שכנים. קריאת מגילה לנשים ב10, נגמרה ב10:45, חזרתי הביתה אכלנו ארוחת בוקר גדולה ומאוחרת. סיבוב משלוחי מנות עד 12:30 ואז הילדון הלך לישון ובעלי הלך ללמוד.כשהילד קם אירגנו הכל בנחת, סעודה ב15:00, אוכלים ושותים (אבא בקבוק יין יבש, אמא רבע כוס יין מתוק והילד רבע כוס מיץ ענבים) בכיף נניח שעה ואז שירים וריקודים, בעלי כבר שיכור אבל גם אני והילד רקדנו ונהנינו מאוד!! דברי תורה, תפילות, חיבוקים, ריקודים. שמתי שירי הרקדה של פורים במחשב.

ב17:00 בערך הגיע אלינו עוד שיכור נחמד, ואז אני כבר לא שרה ורוקדת רק בעלי והוא והילד.

ב18:00 בעלי והשני הלכו לעוד בתים עם חברים שיכורים, אני התחלתי מקלחות ואיפוס של הבית אבל עדיין עם שירי פורים ותפילות. וואלה התבאסתי שהיום נגמר.

אם לא היו שירי הרקדה כיפיים בסלון אז הסעודה שלנו הייתה נגמרת בארבע וזהו, זה יותר טוב מ13:30 אבל עדיין זה לא זה. אבל לשים שירים ולרקוד ולהתפלל ולתת להם להוביל אותנו (פתאום התחיל ניגון שקט כזה ובעלי נשפך מתפילה בדביקות כזאת) זה ממש עשה אוירת פורים בבית

השנה החלטתי 2 דברים שממש הקל מעלינו: אנחנו לא יוצאים לתת משלוחי מנות, אלא מביאים למי שטורח להגיע אלינו

ושאת את הסעודה אנחנו עושים בערץיר שלנו ולא נוסעים רחוק.

ככה היה לי זמן בנחת לארגן את הילדים, לשמוע מגילה, לשים את הקטנים לנוח קצת. ואפילו היה קצת משעמם לפני הסעודה, אבל מצאתי לילדים משחק חידות לפורים והם נהנו מאוד! 

לגבי לא לצאת לתת משלוחי מנות.

יכול להיות שלכם זה מאוד התאים, אבלאני חושבת שבשביל הרבה אנשים זה עלול להיות פתח לרגשי נחיתות קשים: "כמה הביאו לי?" מכירים אותי?" "אוהבים אותי?" 

אין לי מושג כמה היו מביאים לנו אםלא היינו יוצאים. אבל ידעתי שחשוב לי להיות חלק מפורים, להיות בעשיה, וכן, גם לפגוש אנשים ולקבל משלוחי מנות.

אז הכנתי הרבה משלוחים ויצאנו עם הילדים לחלק משלוחי מנות- בדגש על משפחות שסיכוי סביר שהן יקבלו פחות ומשפחות שיש לנו הכרת טובה מיוחדת אליהן.

אני חושבת שמהבחינה הזו פורים הוא זמן מצויין לתחזק קשרים חבריים וקהילתייםלמי שזה חשוב להם

חוץ מזה שאנחנו מביאים גם לשכנים מהבניין שלא בטוח שיקבלו (לא כללתי את זה בתור כאלה "שיצאנו" אליהם) 

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

מכירה כמה נשים כאלה

ברור שאין מושלם

אבל זה לא רק באינסטגרם ויש נשים כאלה.

ומותר לקנא אבל מסכימה שלא הייתי רוצה להחליף את החבילה שלי בשלהן. לדעת את החבילה דווקא היה יכול להקל עלי 😉

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.

איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.

מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).

מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).

רעיונות-

-מקלחת טובה

-טיול בחוץ

-קפה ושוקולד מפנק

-לפגוש חברה

-טלפון למישהי שמחזקת אותך

-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך

-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)

-ללכת לקנות פרחים לשבת

וברצינות

אנחנו לא במרוץ

לוקח לגוף ולנפש זמן

ועוד יותר אחרי תקופה משוגעת  של מלחמה

לחזור לעצמם

ממילא

הקצב אחר

הכוח אחר

האיכות שונה.

הכל בסדר!

תנשמי

תכיני לך קפה

תשבי ותשתי בנחת ממש.

הכל

יחכה.

את העיקר של הבית

שזה אומר שאת הכי משמעותית וחשובה

קודם כל לעצמך!

שבת נכנסת בנחת יש עוד שעה לארגן

ואל תדאגי.

תאמיני לי שמאחרי כל צילום באינסטגרם עומדת

שפחה (כן, זאת המילה)

של מצלמה, של מילים, של אהבה, של הערצה,

עייפה

מרוטה

רק מתה להוריד את האיפור

שצורחת על הילדה שרוצה לשחק

לא להזיז את הוילון שהיא מצלמת לסרטון

אז באמת

שאצל כולנו עדיין החג לא באמת יצא

ואצל כולנו יש שגעונות ברמה כזו או אחרת

אבל באמת באמת

את

כמו שאת

את הכי טובה!

יצר כפיו של בורא עולם ❤️

באמת שחיזקתן אותי!

כיף שיש אתכן כי במציאות אין לי חברות שיתנו לי מילים טובות

ובזכותן אתמול עזבתי הכל והלכתי לישון מוקדם יותר.

ממש מעריכה כל תגובה של כל אחת 💗💓💞

אתמול שלחתי את הבנות למסגרות והלכתי לישוווןן.

הבית ערמות כביסה נקיות ומלוכלכות כאחד

המזוודה משביעי של פסח עברה מאמצע הסלון לחדר שלנו כמו שהיא

תשמעי, יש נשים שזה באופי שלהן לתקתק

יש כאלה שהמחשבה על לפרסם את התקתוק נותנת להן את המוטיבציה

שייערב להן. אני לא שם

בס"ד

זה כי אוהלי עם ישראל היו ממוקמים בצורה כזאת שאי אפשר היה לראות מה קורה בתוך האוהל של השני.

וזה מצב של ברכה!

כשכל אחד ממוקד במה שקורה פנימה אצלו,

בלי להשוות את עצמו לאחרים,

בלי צורך להראות לאחרים,

בלי להיחשף לדברים ששייכים לפרטיות של מישהו אחר.

היום אנחנו בדור קצת מאותגר סביב הנושא הזה. זהו דור של שיתוף על מלא, ולא מספיק מבינים עד כמה הדבר הזה פוגע בנו (במי שמשתף כמו במי שרואה).

והתחושות שלך ממש לגיטימיות,

עברנו המון!!! בשבועות האחרונים.

עם הזמן

והניסיון

והילדים שגדלים

ועוד כל מיני פרמטרים כמו גודל הבית וכו'

אפשר להשתפר ולהשתכלל

אבל תזכרי שאת כבר טובה

איך שאת עכשיו

אמא לילדים

ולתינוקת קטנה

שעברה מלחמה!!!

ואת החגים (שזה פרויקט לכולנו)

ושנסעה לחג כי היה הכי טוב לכם

כל זה זה כבר המון!!!

ואני בטוחה שיש בך עוד כ"כ הרבה טוב!

ותכונות טובות!

ואיכויות!

ומעשים טובים!

מה שאת רוצה לשכלל

בע"ה עוד תמצאי את הדרך לשכלל.

עכשיו הכי חשוב

לחבק את עצמינו

להזכיר לעצמינו שאנחנו אלופות

ולטפוח לעצמינו על השכם על העמידה שלנו בכל הימים הטרופים האלה שעברנו ❤️

בעיניי העצבות וחוסר הכוחות ממש הגיוניים כרגע.

אנחנו בירידת מתח רצינית.

(ואם התחושות ימשיכו לאורך זמן, כדאי לפנות לעזרה כמו שאמרו לפניי. כדי שתוכלי לחזור להיות בטוב ❤️).

חיבוק גדול יקרה שאת!!!!

ברור שהכל מציף

והרבה נשים לא הספיקו

רק לא מפרסמות את זה...

מוזמנת לדבר איתי לגבי OCD,

אני מתמודדת מנוסה. 

לנהל מחברת שבו אני כותבת מה אני רוצה מעצמי ואיך אני מתקדמת בזה.

המחברת עוזרת לי לעבור מעולם הדמיון שבו אני "נופלת" לעולם המעשה שבו אני מבינה שכל תהליך מתחיל ביום מסוים, בשעה מסוימת, ועם התמודדות מול הרגע הבא.

הדמיון הוא גדול מהחיים ובמידה מסוימת מנותק מהם. אף אחת לא תראה לך את כל הרגעים הקטנים שקדמו לבית המתוקתק. ואולי גם לא תראה לך את חשבון הבנק שמתרושש בגלל קניות מוגזמות של גלים חדשים ובגדים.

אני יכולה לספר לך שיש לנו חברים שחיים ברמת חיים מאוד גבוהה, ותמיד זה עורר אצלי שאלה, כי לפי נתוני החיים שלהם, הם היו אמורים לחיות בפחות (אנחנו מכירים מאוד טוב).

רק לאחרונה הסתבר לנו שהם חיו עם חובות של כמעט חצי מיליון ש"ח כדי לממן את אורח החיים הזה.

אז אל תתרגשי מפסגות של אחרים. תרצי לך במחברת מה הפסגה שלך, הקרובה, שאליה את רוצה להגיע.

מה עלול להכשיל אותך ואיך את מתכוונת להתגבר עליה.

התיעוד עוזר לנו להבין את עצמנו ולראות את עצמנו ביותר חמלה ופחות צורך להיות תמיד וואו

אני מנסה בדיוק להפחית גם פייסבוק. לא פותחת אינסטגרם.

זה ממכר.

זה הרסני. ברור שיש שם גם טוב. אבל לדעתי הרע מנצח, לפחות אצלי.  

אף אחד לא שולח את כל האיכסה מאחורי הנוצץ. ולכולנו יש.

אני לא אומרת, יכול להיות שנשים הצליחו לתקתק. אבל יש להן אתגרים אחרים מאוד משמעותיים.

אני במקרה הייתי בחמישי חופשי, אז הצלחתי, אחרת לא הייתי מצליחה. פלוס, ה''תינוק'' שלי כבר ילד גדול. לצערי... אז אין מה להשוות, מבינה? הספקים שהם עולם אחר. אבל זה לא מבחירה.

בקיצור הכל טוב ב''ה. אבל לכל משפחה הקשיים שלה. אין שום חוק חובת תקתוק. תעשי מה שנכון לכוחות שלך!! למציאות הנוכחית שלך.

וכמובן כולנו חייבים להיטען כרגע. תנסי לחשוב איך להכניס משהו נחמד לשבוע הבא.

העומס והמתח הנפשי גמרו על הרבה אנשים.  

ואם התחושה יותר כללית ולא עוזבת כדאי לטפל. חיבוק. 

מציג מצב אמיתי ..

אלו "משפיעניות" שדוחפות לסרטונים שלהם על הדרך מוצרים כי הן מקבלות על פרסום כסף והרבה

כל עוקב זה כסף כל סרטון שווה כסף

ובואי גם אם זה אמיתי

לכל אחת יש את הקצב שלה וזה הכי בסדר .

את צריכה להרגיש בסדר עם עצמך וערן המשפחה שלך ולא צריך להיות בתחרות

זה שיש לך ילדים ותינוקת זה כבר יכול להתיש

שבת שלום 

אצל אף אחת לא וורוד

אנחנו לא התארחנו בחג ואין לנו ממ"ד

תודה לה' יםםם של כביסות

וקטנטנים שצריך להשגיח עליהם באלף עיניים

ועדיין...

איזה הוא העשיר? השמח בחלקו...

רק לשמוח שאנחנו בריאים וחזקים להמשיך במירוץ והכל הכל יסתדר בעזרת ה'.

לאט לאט מסדרים, באווירה טובה. מפעילים מכונה ומתקתקים את השאר ביחד. עם הרבה חמלה.

תשמחי את עצמך עם שירים שאת אוהבת, ספר מעניין לשבת, משחקים עם הילדים, דיבורים מהלב עם בעלך וטיולים בשמש. זה תמיד עושה טוב.

לשבת ליד הים ולשפוך את הלב.

אגב, אני ממש אוהבת את האינסטגרם. מלא דברים למדתי מאחרות.   
 

כביסה תמיד תהיה, שמרי על הלב שלך אחותי❤

או לפחות את מה ששמעת עליו המלצות ונגיש לך.

אפשר לנסות דרך תזונה, עצות כמו לאכול קרקר לפני הקימה מהמיטה וכל פרק זמן קצר כדי שהקיבה לא תהיה ריקה לגמרי. יש עוד מזונות שיכולים לתמוך, שווה להתייעץ עם תזונאית.

לי מאוד מאוד עזר דיקור סיני.

מניחה שיש עוד דרכים להקל. תרגישי טוב! 

ברגע שראיתי שקשה לי לתפעל את הבית, לקחתי.

לא מכירה מצווה לסבול בהריון, ובינתיים לא שמעתי סיבות מוצדקות למה לא לקחת. 

בעצב תלדי בנים זו קללה ולא מצווה. אין שום עניין ומצווה לסבול בהריון ובלידה וצריך להקל בכל דרך אפשרית.

אז ממליצה לך היום ללכת לקנות.

לק"י

לי היו בחילות מציקות, אבל כן אכלתי ושתיתי. ולקחתי דברים בסגנון.

יש שורש ג'ינג'ר, נוזיקס (בי6 וג'ינג'ר).

לקחתי בכל ההריונות חוץ מהראשון שלא היה במודעות

אני לא מצליחה לתפקד אז לוקחת אבל גם על פחות הייתי לוקחת.

בעיניי זה כמו אפידורל, אין מצווה לסבול 

אבל אולי אפשר להשיג בנתיים את הבונגסטה מגמחים או דברים בסגנון.

תקבעי תור טלפוני לרופא משפחה או שתתקשרי לקופה/תשאירי בקשה לרופא באפליקציה.

לבנתיים לאכול דברים יבשים קצת בתדירות גבוהה מלפפונים קרקרים פיתה ריקה גם דברים קרים עזרו לי.

בהריון תאומים הבחילות היו בשיא השיאים וצרבות של החיים משהו לא נורמלי בשלושת החודשים הראשונים ולא לקחתי כלום כי פחדתי שזה יפגע בעוברים

באופן כללי אני נגד כדורים ולוקחת רק שממש אין ברירה אחרת .. התמודדתי עם זה בעזרת מים קרים, קרח ,שקדים ,מלפפון . לא לאכול בלילה לפני השינה

לא לאכול מטוגן ואוכל מעובד כמה שפחות .

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

אגיד גם שהאוכלוסיות שלא מתחסנות םחות מגיעות למוזיאונים לדעתי...

ותודה על העידוד 

לא יודעת אם כדאי או לא

מבחינתי תינוק זה כמו תיק יד, לוקחת אותו לכל מקום שאליו אני רוצה ללכת.

מילא בחדר אחד עם חולה

אבל במוזיאון ציבורי וגדול? הכי לא חשש בעיני

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אני אוהבת סעודות ארוכות, יכולה לשבת לקרוא גם,כיף לילדים, שינוי שגרה

אבל אני הולכת לסעודה וחוזרת הביתה אז זה קצת אחרת

כשהייתי ישנה שם, הייתי פשוט מתעלפת לנוח. ואני ממש אוהבת לישון🤭

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק