הרבה כוחות! גם לי היה וזה באמת מלחיץ.

תנוחי הרבה! כמה שפחות מאמץ כדי שהיא תוכל להיספג ולא תחמיר..

ממש אל תיהי בתחושה שזה קשור אליך! אין לנו שליטה על הדברים האלה והרפואה חוקרת את הסיבה להתרבות ההמטומות כמו שחוקרת מליון דברים במדע...

יש לך שליטה על נקודת חן שיוצאת לך על היד? זה בערך אותה שליטה שיש לך על מציאותה של ההמטומה...

בקיצור, תתפללי ותנוחי ואולי קבלה טובה תעשה לך טוב... 

עד שבהיריון האחרון כבר אמרתי לעצמי טוב שבוע 10 להתכונן לדימום פסיכי אבל הפעם נתנו לי מראש דופסטון ואכן בהתחלה ממש היה היפרדות קרומים קטנטונת, ראו בא.ס, אצלי זה בנוהל..

זה היה בשבוע 6 אבל כנראה הכדורים ישר ספגו את זה כי לא נשאר זכר בבדיקות אחכ (שבוע 10 לא היה בכלל כבר, הייתי בהלם) ולא היה דימומים בכלל.

מי שהמליץ לי זה פרופ' כארפ, עד אז לקחתי רק זריקות ובגלל היסטורית המטומות הוסיפו לי דופסטון. אני לא יודעת אם זה יעבוד על כל אחת כמו שעבד אצלי אבל שווה לנסות, לא?

שבוע 4 פלוס נגיד כמה ימים אז זכור לי שבעלי ישר התקשר אליהם ואמר שזה דחוף.

בשבוע 5 בול כבר הייתי אצלו בתור בתל השומר. ישר נתן לי מרשמים לזריקות ודופסטון 

יותר מזה מנסה להבין

עד כמה זה באמת מסוכן?

משגע אותי שאין דעה אחת רווחת בעניין

משגע אותי שלא יודעת מה צפוי

רוצה הריון כיפי כזה וזורם

הלחץ גומר אותי

במיוחד שכל מי שיש לה מהטומה מספרת שילדה בתשיעי, אז מה הלחץ???

מאז שהיו לי המטומות שונאאאאת הריון..תנו לי כמה לידות ולא הריון

הלחץ מחרפן לגמרי.

וכן הייתי ממליצה לנוח כמה שאפשר עד שתספג. לא רוצה חלילה להלחיץ מעבר למה שעכשיו אבל אני לצערי איבדתי הריון בגלל המטומה שהובילה לירידת מים מוקדמת,

בהריון שלאחר מכן שוב הייתה המטומה ונחתי ממש עד שנספגה וזכינו לילד בריא ב"ה

לא מתאמצת

לא שוכבת עמידת נר

אבל כן יושבת בעבודה, כמעט לא קמה

בבית לא מזיזה אצבע

ועדיין ההמטומה חיה וקיימת

זה מחרפן כבר!!!!!

זה יכול להיות שגם יש מכשור רפואי יותר טוב שרואים בו יותר

ולכן מאובחנות יותר המטומות

סטטיסטיקה משהו..

הוא רק אומר לי שזה בעיה בעיה

וזהוווווווווו

מחרפן אותי

אני כבר לא יודעת אם הוא רציני או צוחק עליי 

המציאות מראה אחר

כבוגרת 3 הריונות המטומה -מנוחה ערזה בוודאות

וי שפה עשרות סיפורים כאלה...

וכם לי הרופאה אמרה אין צורך ולא מוכח שעוזר

בפועל

נחתי- אין דימום והמטומה התהליך ספיגה

התאמצתי אפילו קצת- הכתמוץ חוזרות ונתקע הספיגה

הרופאה אמרה שאין צורך לנוח.

עבדתי כרגיל וההמטומה גדלה.

ואז הרופאה נתנה ימי מחלה, וכעבור כמה שבועות ההמטומה קטנה.

(אח"כ היא אמרה שאפשר לחזור לעבודה, אבל לא הסכמתי לקחת את הסיכון והמשכתי לשמור... כי העבודה שלי היתה עבודה פיזית).

ב"ה בהמשך ההמטומה נעלמה.

אני בהחלט ממליצה לנוח, ולא להרים כבד

זה דימום פנימי..כמו פצע

זה יחלים ויספג-ומימלא יקטן בעזרת מנוחה וגדילת ההריון.

חייבים לנוח!! לשבת לשכב לא לנקות לא להתאמץ בכלל

אני נחתי ב2 הריונות וזה עזר מאוד ב"ה

שגם היה לי בלי דימום בהריון השני

אבל המנוחה קריטית לזה..

לקחתי חופש מהעבודה על חשבוני הרבה זמן ובבית לא עשיתי כלום

ראו איך משבוע לשבוע היא מתקטנת

אחרי שבהתחלה היתה כמה זמן באותו גודל

אוף אני מצד אחד בחרדות

מצד שני אומרת לעצמי שהנה הצלחת!!!

מצד שלישי למה אני ככה מתלהבת שהצלחת, זה חריג???

וואי שה' יעזור לי כמה מחשבות 

אבל אני הייתי אחרי הפלה וממש ממש פחדתי, רוב הסיכויים באמת ממש טובים

אבל כן חשוב לשתות מלא, וכן לקחת תמיכה ולנוח לנוח לנוח

ובעזרת ה׳ התקופה המלחיצה הזאת תעבור..

הריון זה ניסים בכל מקרה, גם ההריון הכי משעמם ושגרתי 

עדיף את האמת על פני התנודות האלו.

תבקשי מהרופא לדעת בדיוק מה קורה ומה זה אומר.

ברור שהוא לא יכול לדעת ספציפית עלייך שום דבר, אבל הוא יודע סטטיסטיקות של נשים במצבך. (שילוב של גודל, מיקום וגיל ההריון)

וידע לתת לך כיוון.

אגב, ברגע שההמטומה נספגת ההריון ממשיך רגיל ללא סיכון מיוחד.

בע"ה שייספג לך מהר ממש וזה הכי ירגיע לך סופית את כל הדאגות!

אבקש ממנו תשובות ישירות

התנודות האלה באמת עושות רע!!!!!! 

אני תכף שבוע 20

הרופא אומר לי כל הזמן שבהץחלה ההמטומה פחות בעייתית משליש שני שלישי

לא יודעת אם זה נכון

רק חוזר על זה מידי פעם

בכל אופן אני מדממת

מקבלת פרוגסטרון

במעקב שבועי בקופה

לא בשמירה

כן נחה ולא מתאמצת

המון הצלחה בהמשך!!!!

אני הכי בעולם מבינה את הלחץ שלך, החרדה על עוברוני, ההריון

קשוח ממש

מקווה שאבשר בשורות טובות!

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...

החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")

עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...

מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

לק"י

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...

הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

לפעמים זה עושה ת.ל של סחרחורות ועייפות  אצלי למשל זה עושה קצת סחרחורות אבל לא בטוחה שזה מפריע לתפקוד.

מה ש קראתי ובדקתי אין סיבה לא לקחת, להפך, בעיני זה תרופה שמצילה חיים ומעודדת ילודה🤣

הרופא ייתן לך בקלות, את לא צריכה להוכיח כמה את סובלת..

לי למשל באחד ההריונות לא הקאתי אבל הבחילות גמרו עלי.. עד שלקחתי כדור ביום וחיי השתנו..

בהריונות אחר כך לקחתי 2 כדורים ובאחרון אפילו המשכתי להקיא, ועדיין,  אין מה להשוות לבלי כדור.

(להיפראזיס, זה בד"כ קצת פחות עוזר..)

בשעה טובה!

מספיק ל-25 יום

לפני כמה חודשים היה עולה 104..

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

להסתכל על איבחון כזה הגאולה זו ממש ראיה מיוחדת ויפה של המציאות

(וכן, אני מכירה מקרוב לצערי מה המשמעויות של אוטיזם לא מאובחן בזמן, ועדיין להסתכל על איבחון כזה כגאולה זה וואו בעיני)

בזמן (הבן הגדול שלי)

לכן אני יודעת להוקיר את האבחון המוקדם של הבת שלי...

השם הטוב נתן לנו 2 אוצרות בבת אחת

מתנה עצומה ומעצימה

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

אין עוד מלבדו🌸

לידה של ילד מתוק ופלאי, מתנה ממש, גדילה והתבגרות של שני האחים הגדולים שלו, כל אחד בכיוון שלו, גם מתוקים ופלאיים.

התבגרות וצמיחה שלנו כהורים וכמשפחה.

כבר הספדתי את כל פסח, ונהיה אסורים וזה..

ופתאום הוא הגיע

בקרוב אצלי...

אני ב"ה שמחה שלא הייתי לחוצה בחרדות (יש לי OCD כידוע)

וכמו שכתבתי בשרשור לפני כמה ימים

אפילו הצלחתי להכין עם הילדים עוגה ליומולדת בקייטנה ביום שני!!!

והספרון סוף-סוף יצא לאור השנה

וזו ממש גאולה.

תודה על השרשור הזה!

היה נראה כמו איזה משו תכנותי..

פשוט מלא מלא מלא מלא שרשורים של טסטים

איזה 3 עמודים ראשונים של הפורום...