איך מתחברים להריון- רק למי שמכילה!תפוח אדום

מבקשת לקרוא ולהגיב ממי שמכילה.. (כי מניסיון יודעת שיש כאלו שקשה להן להכיל את הרעיון)

 

אני בהריון בה עם מס ילדים בבית, הקטנה בת 5 בדיוק, עתידה ללדת עוד כמה חודשים...

 

חשבתי המוווון לפני שנכנסנו להריון, ותקופה ארוכהממש לא רציתי וחשבתישסיימנו,  עד שכן נכנס בי רצון מממממש חזק וגם אז אחרי מחשבה, החלטתי שכן

 (בין השאר מחשש שאתחרט אחכ שרציתי ולא עשיתי את זה)

בשבוע הראשון שגילתי עוד איכשהו שמחתי, אבל השמחה עברה מהר מאווד

 

ועכשיו לצערי הרב, ומתביישת להגיד אבל  אני ממש  ממש מתחרטת, לא ברור לי איך הרצון הזה ה צליח לבלבל אותי עם עובדות שכן הציקו לי לפני.

יש כמה נקודות שמלחיצות אותי...

 

בעיקר הפער בין הגילאים של הקטנה לבא אחריה. והפחד בה שהכל יעבור בשלום (גם בגלל שזה כבר גיל לביצוע מי שפיר)

 

יש לי ממש נקיפות מצפון איך עשיתי את זה, וכבר מתארת לי תמונת מצב לא נעימה של ילד/ילדה שגודלת לבד , כי הגדולים כבר גדולים...

 

וככ חוששת מזה.

 

כדגע בה יש לי סבלנות לכולם, אבל מפחדת שגם זה יחלוף, וסבלנות של בת 20 פלוס זה לא סבלנות של בת 35 לתינוק ואחכ גם ליותר  גדול שגודל כמעט לבד.

 

ולכל זה נוסף רגשות האשם איך עשיתי את זה לעצמי להתחיל להכנס ללחץ של פחד מבדיקות שהכל בסדר וכו.

 

(זה אחד הנושאים שכן גרמו לי לא לרצות אחרי הקטנה כי עוד זכרתי את הפחד והחלטתי שאני לא נכנסת לסרט הזה שוב, וברור שבה  הפחד היה על לא כלום)

 

אוף אני ככ טרופה מרגשות אשם ונקיפות מצפון  ופחד מהעתיד הקרוב והרחוק.

 

חוששת ככ מעכשיו ומהעתיד , 

 

ומתגעגעת ככ לחקופה של לפני (הייתה עד לא ממזמן)

 

של אושר ממה שיש לי.

 

אני יודעת שאף פעם אא לדעת וגם לא לתכנן מה יהיה, אבל מרגישה שעם רצון אגואיסטי שלי אהרוס לילד בה שיגדל כמעט לבד.. וזה ככ מעציב אותי!!!!!!

הריונות ק'ודמים למעט הפחד כמובן שהכל יהיה בסדר, עברו לי בככ שמחה והתרגשות

ועכשיו אני ממש בלחץ מכל יום שעובר והעתיד שמצפה כבר מעבר לפינה.

 

גם אם יש לי דקות שאני מנסה לשכנע את עצמי שהילדים ככ ישמחו, ובטח אני אשכח מהל ברגע של הילדה וכו..

עולות בי מחשבות שאני לא אשלה את עצמי , שזה יהיה רק בהתחלה וההתרגשות תעבור ותכלס  זה ילד שיגדל די לבד.

 

ושוב עצוב לי על זה.

וכועסת על עצמי איך לא חשבתי עוד קצת (למרות שמדגישה שכן חשבתי לפני)

ואיך נתתי לרגש של הרצון לבלבל אותי...

זה אחד הדברים שהתחרטתי עליהם עד כה בחיים שלי.

וככ קשה לי עם זה.

מרגישה בינתיים עצובה וחרדה.

 

ולנקודה איתה פתחתי... הייתי מהצד השני גם כמה שנים טובות מאוד, ואני וזכרת מאוד טוב  איך זה מרגיש לשמוע על מישהי שמצטערת על הריון וכו כשאת ככ מחכה ...לכן מי שלא יכולה להכיל  בבקשה שלא תקרא...

 

אשמח מאוד לשמוע הכלה ורעיונות לתמיכה וחיזוק ממי שכן מכילה או מנוסה. 

יש לי המון דברים לומרננה123

אבל קודם כל-פער של 5 הוא לא כזה נורא. הוא לא יגדל לבד.

במשפחה שלי אנחנו רצף של אחים צפופים, ואז בין הקטן לזו שמעליו יש הפרש של 7.

כן יש לו אתגר כיום שרובנו כבר גדולים, ורובנו התחתנו ועם ילדים, והוא בבית עם אבא ואמא (שביעיסט בישיבה), והיו לו הרבה דברים קשים סביב זה, והתמודדויות. ואני הכי הבנתי אותו, ובתור אחות אני רגישה לקשיים שלו ומנסה לשמח אותו (כאחים משתדלים מאוד ששבתות הוא לא ישאר לבד עם ההורים, מקפידים לחגוג ימי הולדת ביחד וכו'). אבל חשוב לי להדגיש שהחיים שלו לא רעים!!! אני חושבת שלכל אחד במשפחה יש את התיק שלו בהתאם למקום שלו בבית, וזו ההתמודדות שלו וזה בסדר. ויש למקום הזה גם יתרונות, קשר אחר עם ההורים שנמצאים במקום אחר בחיים, פניות שלא הייתה לנו כאחים צמודים והייתה לו, וגם אנחנו כדמויות של אחים במקום משמעותי ובקשר משמעותי איתו. והוא אהוב כל כך. אל תספידי כל כך מהר את המקום שיהיה לו בבית ובמשפחה. אחים שלו לא מתרגשים מזה שבא תינוק נוסף?

האמת מרוב שאני ברגשות כאלה עדיין לא סיפרתיתפוח אדום

אני כן חושבת שישמחו מאוד.. הם כן רצו עוד אחד ודאגו להגיד את זה...

ככ קשה לי עם ההריון כרגע שאפילו לא מסוגלת לספר ולשתף..

זוכרת שבלב שלי הייתי אומרת שלהם זה נראה כיף, אבל לא חושבים שגם מהם עוד ילד יגבה מחיר כלשהו...

וכן אולי גם הרצון שלהם קצת הביא בי גם את הרצון הלא מוסבר הזה...

וכועסת על עצמי שנשאבתי על זה, ואולי הייתי צריכה לחשוב עוד קצת..

 

גם שמעתי בדיוק מישהי שאמרה שהיא מרחמת על הילדים האלו שגדלים בפער מקבוצה של אחים שזה אומללות..

 

וזה רע לי, אני ככ רוצה שלילדים יהיה טוב בה (בין השאר מנעתי ולא רציתי כי הבנתי שחושב לי לחזק את הטיפול והקשר עם הקיים)

ובכלל קשה לי עם כל הרעון, ומנגד זה עצוב לי שזה ככה.

זה לא נעים בכללל

 

 

אז לא לרחםננה123

אומרת את זה על המשפט ששמעת, שזו אומללות לחיות ככה. זה ממש לא.

אני הכי מבינה את המחשבות האלו. גם לי בראש יש שאיפה לילדים יחסית צמודים רק בגלל המחשבות האלו, של מה יקרה לקטן ושלא יהיה לבד. אבל אני באמת בו זמנית חושבת שזה הרבה בראש שלנו, וזה לא מחייב שככה זה.

ורק אוסיף, שלאחרונה דיברתי עם מישהו שגיליתי שהוא בן זקונים, וההפרש בינו לבין מי שמעליו הוא 6 שנים. הוא עדיין רווק, השאר נשואים. שאלתי אותו איך זה, ואם זה מבאס להיות האחרון' והוא פשוט לא הבין את השאלה ואמר לי-'מה? זה הכי כיף לחיות ככה!!'

אני חושבת שאת משליכה את ההסתכלות שלךהמקורית

על אח שלך, על ההריון הנוכחי. וזה ממש לא מחייב שיהיה אצלך כמו עם אח שלך

אני מכירה ילדים שנשארו אצל ההורים אחרי שהאחים התחתנו ולא היה להם קשיים בכלל. הפוך, ההורים יותר פנויים ויש להם יותר מקום. וגם, אלה החיים. זה מה יש ומתמודדים

וגם 2, 5 שנים זה הפרש קטן מידי בעיניי כדי לשייך לו כזה משקל ומטען.


את לא צריכה להתביישoo

לגיטימי להתחרט, זה קורה לעוד נשים וזה לרוב נושא מושתק.

כל הריון שנכנסתי אליו התחרטתי, מכל מני סיבות. גם אחרי הלידה היו זמנים של חרטה, שהלכו והצטמצמו ככל שהילד גדל.

אז היה לי הריון כזה שהיה לי קשבה לקבל בהתחלהתפוח אדום

אבל זה כי נכנסתי אליו תוך כדי מניעה לא הרמטית שלנו , וגם אז האשמתי את עצמי בהתחלה

אבל זה עבר לי מאוד מהר...

ועכשיו עם כל ההתקדמות זה רק מחדד לי הלחץ והפחד ממה שיהיה..

מצד אחד 9 חודשים נראים לי נצח מצד שני מפחדת שיעברו ככ...

אני יכולה לספר לךאפונה

שאמא שלי ילדה אותי בגיל 42 וב"ה הכל בסדר.

שיש לי קשר מצויין וקרוב עם כל האחיות שלי, במיוחד זו שמבוגרת ממני ב13 שנים.


יש באמת הרבה מה לומר לשכל אבל זה לא השכל שלך שמדבר. אני חושבת שכדאי לתת לפחד לצוף, להקשיב לו, ולדעת שרגש הוא כמו גל ואם לא חוסמים אותו הוא מגיע לשיא ואחר כך דועך.


לדעתי אין טעם להתאמץ להתחבר להיריון. כשהחסמים יתפוגגו זה יקרה לבד...

את יכולה להתמקד בלעשות לעצמך טוב, חוג שמח אותך, לנהל פנקס תודות וכד'.

מה היה ההבדל בינך לזו שמעליך?תפוח אדום

תודה על השיתוף והעצות

שנתייםאפונה

האמת הופתעתי לראות באמצע הפוסט שלך שאת רק בת 35. אנחנו בנות אותו גיל בערך, בעיני זה צעיר..

אמא שלי ילדה בגיל 34 את הבת השלישית שלה, בפער של 4.5 שנים מהקודמת.  אחריה ילדה ארבעה נוספים כך שהיא ממש לא גדלה לבד...

רק רציתי לומר לגבי הפער בין האחיםנפש חיה.

אני מכירה משפחה שהבכורה בת 40 והקטנה בשנות ה 20,  האחיות (הבכורה ואלו שבאמצע) מסתדרות ביניהן.


וחוץ מזה אני חושבת שחמש שנים זה לא הפרש גדול מאוד בין אחים

יש משהו יפה בזה שהאח הקרוב אליו יהיה איתו בקשר קרוב...


ובע"ה מאחלת לך

שתראי איך הכל מתהפך לטובה ולברכה!

לשחררכובע שמש

אילו רגשות הגיוניים ונורמליים. במיוחד שהתלבטת הרבה לפני.

לדעתי חשוב לשחרר שליטה. אני לא יודעת אם תתחברי לזה, אבל אם ה' נתן לך את ההריון הזה, סימן שזה מה שהכי טוב לנשמה הזאת ולכל בני המשפחה מסביב. זה שיש לנו תחושה של שליטה במניעה ובבחירה של לאפשר הריון - יוצרים גם את האפשרות כביכול להתחרט. זה לא בידיים שלנו...

לגבי הפער - הוא בכלל לא גדול. מכירה פערים גדולים בהרבה שלא השפיעו על הקשר בכלל. איכות הקשר לא תלויה בפער. היא גם משתנה עם השנים ותלויה בעוד משתנים.

חשוב שלא תילחמי ברגשות שלך. תתני להם מקום ואל תאשימי את עצמך.

תאמרי לעצמך שאם זה קרה סימן שזה היה צריך לקרות וזה מה שהכי טוב לכולם. (קורה שנכנסים להריון עם אמצעי מניעה או להיפך שאין הריון למרות שמחכים רוצים).

מוסיפה-קדם
נראה שבעיקר מפריע לך הפער בין הקטנים, אז לנו יש חמוד בן שנתיים שקטן מזה שלפניו ב6 שנים ומהאחרים ביותר שנים כמובן. וכל הילדים אוהבים אותו מאוד מאוד! צוחקים איתו, משחקים, מספרים סיפורים, מחבקים, הוא האטרקציה של הבית... ואם כשהוא יגדל והם יגדלו הם כבר יהיו יותר עסוקים או מחוץ לבית- אני מתכננת בע"ה להשקיע בקשרים שלו עם חברים, להזמין הרבה וכו', מה שעכשיו עם הגדולים אני בכלל לא עושה. ואני בכלל לא בטוחה שלבת 20 ומשהו יש יותר סבלנות מבת 35, יש משהו הרבה יותר רגוע דווקא בהורות בגילאים האלה לדעתי
קודם כל ממה שאני קוראתמקרמה

 

יש לך בעיקר חששות ודאגות לילד העתידי

והריון שהגיע ברצון

וזה רק אומר שאת אמא טובה ודואגת.


 

האמת ציפיתי לקרוא על הריון לא רצוי

או אדישות כלפי העובר

או אפילו דחיה

וכתוצאה מכך קושי להתחבר להריון (שגם בזה הכל בסדר!)


 

אז נקודת המוצא שלך היא טובה ובריאה

וזה חלק מלהיות אמא... לדאוג!


 

לגופו של ענין

יש מחקרים שלמים על ילדי זקונים שנולדו בהפרש מהאחים שלהם

ושנולדו להורים בוגרים

רובם מצביעים על ילדים מוצלחים מאוד עם יכולות התמודדות גבוהות שמגיעים להשגים


 

אם אני זוכרת נכון גם בצה"ל מזהים שבאופן סטטיסטי לילדים זקונים יש קב"א גבוהה יותר


 

זה שילב של הורים בוגרים ושקולים יותר, עם ביטחון עצמי

וכן- סבלניים הרבה יותר


 

הם גדלים לאחים בוגרים מה שבאופן אוטומטי נותן להם יכולות התמודדות גבוהות יותר

וגם יכולות אינטלקטואליות גבוהות יותר

יצירתיים ותחרותיים יותר


 

ולגבי בריאות ההריון

אני ירגיע אותך ואגיד לך שהרופאה שלי- שהיא גם גנטיקאית

טוענת שאין כל כך הפרשים בתקינות ההריון עד גיל 40-42 לגיליים צעירים יותר

כל הבדיקות שממליצים זה בעיקר חתך של יכולות מימון


 

ההמטולוג שלי קרא לי 'צעירה' ואני בת 38

שאלתי אותו מה זה 'מבוגרת' ליחס של הריון

הוא אמר 42-45


 

תני לעצמך זמן

וקרדיט

את לגמרי בסדר

 

אה.   ואני אחת לפני אחרונה

ביני לבין אחותי שמעלי יש 5+ שנים

אחי הקטן קטן ממני בכמעט 5 שנים

 

ואנחנו שלישיה מגובשת מאוד

הרבה יותר מהאחים הבוגרים שלי שהפערים שם הרבה יותר קטנים

 

 

ורק לגבי זה שבעוד כמה שניםמקרמה

כולם יצאו מהבית והוא ישאר לבד...


אז המציאות קצת יותר מורכבת והעתיד עוד יכול להפתיע בכל מיני צורות


אצלינו לדוג-

אחי הקטן יצא מהבית לפני...


שילוב של מצבים שהוא התחתן יחסית צעיר

ואני יחסית מאוחר


תשמעיהשקט הזה

אח שלי הקטן בהפרש של 5 שנים מהאח שמתחתיו, נולד כשאמא שלי הייתה בת 40.


הוא באמת בשנים האחרונות לבד בבית אבל הוא מקבל כמויות של תשומת לב, יחס, פינוק וגם אמצעים חומריים שלנו בחיים לא היו כילדים שגדלו צפופים..

דברים שלפעמים חלמתי עליהם בתור ילדה וידעתי שאינמצב שיקרו..


וחוץ מזה הוא גם נהנה מכל שבת שאחד האחים מגיע, משתולל עם האחיינים וכו'. .


הוא קצת נהנה מכל העולמות. עכשיו ברור שלפעמים הוא גם משועמם בבית אבל יש גם חברים, ולימודים ודברים מעבר.


בקיצור מה שאני אומרת זה שיש איזונים בחיים.


אמנם יגדל חלק מהשנים לבד בבית אבל יהנה מדברים אחרים כמו נינוחות של ההורים, ניסיון חינוכי, זמן שלא תמיד יש כשיש צפופים יותר וכו'..


וחוץ מזה אני חושבת שקשר בין אחים תלוי לא מעט בחינוך של ההורים, בהשקעה של חוויות משותפות טובות ועוד ולא רק בפער השנים

לי יש חמש שנים בין מי שמעלי לבינימקקה

הייתה לי ילדות טובה מאוד

אחיות שלי טיפלו בי ודאגו לי ממש

ואחר כך באו האחיינים

ממש לא הרגשתי שגדלתי לבד

פשוט תביאי עוד אחד אחריו 😂רינת 24
סתם סתם…


אצלי יש 4 שנים בין הילדים והם דוקא חברים טובים.

כותבת על עצמישושנושי

יש לי 6 שנים פער ביני לבין אחותי הגדולה

בילדות ''רבנו'' מלא כמו כל זוג אחיות

כיום אנחנו החברות הכי טובות

לא מנסיון אישי, אבל גדלתי במשפחה כזאת^כיסופים^

כשאמא שלי התקרבה לגיל 40 היא פתאום מאוד רצתה ילד נוסף

הפער בינו לבין זה שמעליו הוא כמעט 6 שנים

וזה היה מקסים!!!!

הם היו חברים כל כך טובים (היום הם מתכסחים חחחח)

הגדול יותר ממש שמר על הקטן, ואנחנו בתור האחים הגדולים דאגנו לתת צומי גם לגדול

וגם היינו ממש שותפים בגידול הקטן

כן אציין שחלק מהאחים ממש לא אהבו את הרעיון שאמא שוב בהריון אבל אחרי הלידה לא הבנו איך יכולנו בלעדיו!

היום הוא חבר מאוד טוב של הבת שלי והיא משוגעת עליו!!!

הוא מכניס המון חיים ושמחה למשפחה ומשאיר את ההורים שלי לגמרי צעירים

 

מוסיפה-

אח שלי (כפרעליו😍) ילד ממש חברותי וכל היום אצל חברים/ שחברים באים אליו

כך שהוא ממש לא לבד ולא מרגיש מסכן או משהו

זוכה בהורים עם ניסיון, אחים גדולים ומפנקים ואחיינים בגיל צעיר שהם כמו חברים בשבילו

וכמובן זוכה בתואר הדוד המועדף😉

וואו את עושה חשק, כתבת מקסים!רינת 24
את נשמעת טיפוס חושבמהות

חושב אולי הרבה מדיי, וזה שלמרות זאת עשית משהו שלטענתך "לא חשבת עליו עד הסוף" מוכיח מאוד עד כמה ההריון הזה משמים. הנשמה הזאת  צריכה לרדת לעולם.

אותה תשובה לגבי נקיפות המצפון. לפי היהדות האחריות על האדם עד למעשה, לאחר המעשה צריך לדעת שזה מאת ה' (גם אותם דברים שכביכול היו באחריות ובהחלטת האדם).


לגבי העניין של פער הגילאים -אפשר לראות את זה גם כיתרון- פניות לגדל את הילד בנחת יחסית,כשאין עוד קטנטנים צמודים מחד, אבל כן יש אחים גדולים לסייע ,להדריך וללוות מאידך.

כך גם לגבי גילך והסבלנות ביחס לגיל אמהות מוקדם יותר- אולי הסבלנות לא מה שהייתה, אבל בהחלט להורות בגיל כזה יתרונות בולטים, כגון בשלות, בטחון ,נסיון, פניות מלחצים של ביסוס מקצועי וכדו.


שמחי בפרי בטנך יקרה, אל תתני לפחדים וחששות להעכיר ברכה כזאת גדולה.

פער של 5 זה לא נורא בכלל יש אצלינו במשפחהשירה_11

אחי הקטן הגיע אחרי שהקטנה הייתה בת 10, בכוונה, הוא האוצר של הבית, ההורים לא יגדלו לבד, ולגדולים תמיד יש סבלנות הוא פשוט מוקף באחים גולים ואהבה 3>

 

אז גם אני אצטרף כדי לעודדמתואמת

אחותי הקטנה קטנה בכמעט חמש שנים מהאח שמעליה.

ונכון, היא חוותה ילדות קצת אחרת ממה שאני (הבכורה) חוויתי, אבל זה ממש לא אומר שזה רע! עד גיל גדול למדי היא הייתה מגיעה להורים שלי לחיבוק לילה טוב (למי היה זמן לזה כשהיינו רצף של אחים צמודים?), היא גדלה בבית מסודר ונקי ורכשה הרגלים טובים בנושא, וכמובן - כמעט בכל שבת מגיעים האחיינים והיא חוגגת (והיא הדודה הראשונה שהאחיינים שלה למדו לומר את שמה...)

מלבד זאת, למעשה היא לא נותרה לבד... חלק מהאחים שלי לא התחתנו עד גיל די מבוגר, אז בהחלט הייתה לה חברה בבית, ונוצר לה קשר קרוב עם האחות שגדולה ממנה בשש וחצי שנים. (גם עכשיו היא ועוד אח אחד לא נשואים, אבל הם כבר לא ממש גדלו בבית)

וחוץ מזה - היא באמת ילדת נחת בלי עין הרע. הכי מוכשרת מכולנו, הכי חברותית, הכי עוזרת... וכמובן, כשהיא הייתה תינוקת כולנו כרכרנו סביבה בהערצה ובהתרגשות! כולנו הכי שמחים בעולם שהיא נולדה (ואמא שלי הייתה בת 42 כשילדה אותה...) ולא היינו מוותרים עליה בחיים!

מקווה שהסיפור הזה מעודד אותך ❤️

זה יכול לקרותEliana a

קודם כל זה משמיים , זה מה שיכול להרגיע אותך

הקבה הכניס בך את הרצון הזה , זה ממנו

נשאר לך להתפלל ולהאמין במי שנתן לך ,שהוא ייתן לך גם כח לגדל והכל מהכל

מבינה אותך לגמרי

לא יודעת אם זה מעודדאמא חדשהה
בין בעלי לאחות שמעליו יש מרווח דומה והם אחים קשורים ממש, ברמה מעוררת קינאה. גם לשאר האחים שגדולים ממנו
דבר ראשון- הכי נורמלי בעולםפודינג וניל

הריון מעורר הרבה מקומות רגשיים

ויש גם את הפחד

והרכבת הרים של כל ההריון

אז יש גם הרבה שאלות

איך נכנסתי לזה שוב

ועל המיקום במשפחה

הרבה רגשות קשים ומבלבלים 

וחבל שזה לא מספיק מדובר
(ואולי כמעט ולא)
ולו בשביל שנרגיש נורמליות

כן
זה נורמלי

 

ולגבי הגילאים

והפער בין הילדים

ככל שאני גדלה מתחזקת אצלי ההבנה

שכל אחד מקבל מתנות אחרות

הגדולים יותר "מרוויחים" הורים צעירים

אבל בד"כ גם בית עמוס יותר

ושגרת חיים אינטנסיבית

 

ומי שנולד בגיל מבוגר יותר
(35 זה גיל מהמם... מתכוונת לאיזור ה40...)
מקבל הורים מנוסים יותר

ובית רגוע בדרך כלל

 

וברוב המקרים

הרבה תשומת לב מהאחים

(רואה ילדים בטוחים ויציבים יותר)

אין כללים
ברור שכל משפחה היא אינדבידואלית
אבל יש הרבה מתנות בגיל הזה

הורות בשלה יותר

מקווה בשבילך שתחושי את המתנות
וחיבוק ענק על התחושות.

שוב
הכי הכי נורמלי לחוש כך בהיריון❤❤❤

רק לגבי הגיל והילד שגדל לבדבת 30

א. גיל 35 זה בעיני צעיר...המון נשים, גם דתיו וגם חילוניות יולדות בכיף גם בגיל 40 ואפילו 45. בעיני זה לאו דווקא קשור לסבלנות. יכול להיות גם מצב הפוך, בגלל שאת כבר מנוסה ההורות שלך רגועה יותר, את מכירה כבר הרבה מצבים ולא נבהלת מכל דבר קטן וממילא יש לך יותר סבלנות. אגב, אם יש גדולים בבית זה בכלל נהדר. הם יכולים לעזור המון ולהקל מעלייך הרבה.

ב. אל תדאגי, הוא לא יגדל לבד. הוא יקבל כמויות מוגזמות של תשומת לב מכל האחים והאחיות הגדולים שלו. הם רק ירצו להיות איתו, להלביש אותו, לרחוץ אותו, לשחק לידו, לקחת אותו לטיול בעגלה וכשהוא יגדל הם יעמדו בתור לקרוא לו ספר או לקחת אותו מהמעון או ללכת איתו מכות, לחילופין.

אני הקטנה מבין שישה ילדים, ויש ארבע שנים ביני לבין האח שמעלי. מעולם לא הרגשתי לבד. הזמן היחיד שהייתי לבד זה בגיל 24- כשגרתי שנה בבית עד שהתחתנתי וזו היתה חוויה מצוינת...

בין שני הקטנים שלי יש ארבע שנים, ועכשיו יהיו שלוש שנים בין הקטן לבין מי שעוד בבטן, אבל בכל מקרה- עם פער של ארבע שנים הם עושים המון דברים ביחד- בונים, משחקים, נוסעים בבימבות, משתוללים וגם רבים ומרביצים. והקטן שלי לעולם לא משועמם. רק מרוויח מהנוכחות של כל הגדולים. וכן, יש זמנים שרק הוא נמצא בבית ואז סופסוף יש לי אפשרות לתת לו קצת תשומת לב אמהית בלי הפרעות... לקרוא לו ספר, להכין איתו עוגה, סתם לשוחח איתו על ענינים ברומו של עולם...באמת, לדעתי זו דאגה שאת ממש צריכה להסיר מהלב לגמרי כי אני חושבת שאין לה אחיזה במציאות.

 

ודבר אחרון- אני חושבת שהרצון לעוד ילד הוא הרבה יותר עמוק ומהותי מאשר רק רגש. זה רצון קדוש ופנימי. מאוד לא אגואיסטי לדעתי. מה אגואיסטי בלשאת הריון, לעבור לידה, להניק ולא לישון בלילות ולעבור שוב גידול של ילד עם כל הענינים שלו? הרי באותה מידה אפשר לטעון שמי שלא יולדת עוד ילד היא אגואיסטית כי היא לא מוכנה להשקיע את המאמץ שנדרש עבור עוד ילד...

אז לדעתי תנסי דווקא לתת לעצמך קצת הערכה ואיזו מילה טובה על האומץ שהיה לך להקשיב לרצון הזה וללכת איתו ולזכות בע"ה להביא עוד נשמה לעולם. זו באמת זכות. 

מתחברת ממש!נביעה
מצחיק.. אצלי המצפון אצל הצפופים יותר...נביעה

"וואי, איך אני מביאה עוד ילד ועכשיו אני לא פנויה לחבק ולנשק את הגדול יותר כמו שהייתי..."


איך המצפון משחק אצלינו...הא?


דבר ראשון ממני חיבוק גדול!!


דבר שני, הקטני שיגיע יקבל אמא שפנויה אליו ולא עם עוד תינוק!! פנויה לחבק ולנשק ולהקשיב ולספר סיפורים וללכת איתו יד ביד לגן.


איזה כיף לך


ויהיה לך איתו/ה קשר מהמם בע"ה


הרבה כח יקרה!!

הריון קל ותקין ומלא שמחה בלב♥️♥️♥️

תודה רבה לכולם על התגובות!תפוח אדום

 

עד עכשיו שמעתי כמה חשוב הפרש לא גדול בין הקטנים כדי שלא יגדלו לבד... 

וחטפתי פאניקה שאני עושה משהו נורא לילדים ולו.. ממש זו  הייתה הרגשה שלי.

 

אבל התגובות שלכם ממש  ממש מחזקות!

הלוואי וככה יהיה!

 

 

יהיה!!!נביעה
את נשמעת אמא כל כך אכפתית שאני בטוחה שהוא יזכה ואת תזכי!
גם בעיניי חשוב הפרש לא גדולשבח והלל

רק ש'גדול' זה מושג סובייקטיבי

בעיניי 5 שנים זה פער מצוין, ויכולה לומר שאצל אמא שלי בין הקטנה לאחת לפניה יש 7 שנים והם בקשר מצוין, ולדעתי בהמשך כשהפער גילאים יטשטש זה יהיה עוד יותר קרוב.

(עכשיו אחת בת 20 ואחת בת 13)

 

בקשר לזה שאת לא מתחברת להריון, מצטרפת לאלה שאומרות לשחרר ולא לנסות בכח להתחבר 

בע"ה התינוק יוולד ותתחברי אליו גם אם לא מייד, אז זה יהיה אחרי כמה שבועות של נתינה והתמסרות.

 

 

זה באמת מאוד קשה המחשבות האלואני זה אאחרונה

אולי לפנות לייעוץ לעיבוד של כל החששות?

מה שלי עוזר במצבים של פחד ממשהו זה לפרק את הדברים לנקודות קטנות ואז לראות איך אפשר להתמודד עם כל דבר בנפרד.

אני חושבת נכון ש5 שנים זה פער אבל לא עד כדי כך זאת אומרת אולי דוקא כי השאר יותר צפופים וקרובים הם יהיו חבורה שלמה שתפנק ותגונן על התינוק/ת.

ואולי גם יעזור לא לחשוב כל כך הרבה קדימה ולעבור שלב שלב..

גילוי נאות אנינגם בגיל כבר של מי שפיר ומודה שזה מלחיץ אותי קצת ועוד לא החלטתי אם אעשה או לא כשזה יהיה רלוונטי.. וגם אני רוצה לסגור כבר ורוצה אחרון לפני שמבחינתי סוגרת את העסק. אותינאישית מפחיד בעיקר הריון איך ישפיע על הבית אבל אני יודעת שבסוף אנינרוצה משפחההגדולה לא רק בשביל עצמי אלא גם בשביל הילדים שלי זה כל כך כייף הרבה אחים והפער מורגש רק כשהם קטנים אחכ זה מצטמצם..

האחות שהכי קשורה אלי זו דוקא זו שקטנה ממני בכמעט 10 שנים. ואם זה מעודד אחי הקטן נולד כשהייתי בת 16 ועד שהתחתנתי הוא היה ממש כמו התינוק שלי ברמה שהיה ישן איתי במיטה הייתי מטפלת בו ועד היום אנחנו קשורים.. אז גם יחדים גדולים יכולים להתחבר לאחים קטנים 

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !