אבל קודם כל-פער של 5 הוא לא כזה נורא. הוא לא יגדל לבד.

במשפחה שלי אנחנו רצף של אחים צפופים, ואז בין הקטן לזו שמעליו יש הפרש של 7.

כן יש לו אתגר כיום שרובנו כבר גדולים, ורובנו התחתנו ועם ילדים, והוא בבית עם אבא ואמא (שביעיסט בישיבה), והיו לו הרבה דברים קשים סביב זה, והתמודדויות. ואני הכי הבנתי אותו, ובתור אחות אני רגישה לקשיים שלו ומנסה לשמח אותו (כאחים משתדלים מאוד ששבתות הוא לא ישאר לבד עם ההורים, מקפידים לחגוג ימי הולדת ביחד וכו'). אבל חשוב לי להדגיש שהחיים שלו לא רעים!!! אני חושבת שלכל אחד במשפחה יש את התיק שלו בהתאם למקום שלו בבית, וזו ההתמודדות שלו וזה בסדר. ויש למקום הזה גם יתרונות, קשר אחר עם ההורים שנמצאים במקום אחר בחיים, פניות שלא הייתה לנו כאחים צמודים והייתה לו, וגם אנחנו כדמויות של אחים במקום משמעותי ובקשר משמעותי איתו. והוא אהוב כל כך. אל תספידי כל כך מהר את המקום שיהיה לו בבית ובמשפחה. אחים שלו לא מתרגשים מזה שבא תינוק נוסף?

אני כן חושבת שישמחו מאוד.. הם כן רצו עוד אחד ודאגו להגיד את זה...

ככ קשה לי עם ההריון כרגע שאפילו לא מסוגלת לספר ולשתף..

זוכרת שבלב שלי הייתי אומרת שלהם זה נראה כיף, אבל לא חושבים שגם מהם עוד ילד יגבה מחיר כלשהו...

וכן אולי גם הרצון שלהם קצת הביא בי גם את הרצון הלא מוסבר הזה...

וכועסת על עצמי שנשאבתי על זה, ואולי הייתי צריכה לחשוב עוד קצת..

גם שמעתי בדיוק מישהי שאמרה שהיא מרחמת על הילדים האלו שגדלים בפער מקבוצה של אחים שזה אומללות..

וזה רע לי, אני ככ רוצה שלילדים יהיה טוב בה (בין השאר מנעתי ולא רציתי כי הבנתי שחושב לי לחזק את הטיפול והקשר עם הקיים)

ובכלל קשה לי עם כל הרעון, ומנגד זה עצוב לי שזה ככה.

זה לא נעים בכללל

אומרת את זה על המשפט ששמעת, שזו אומללות לחיות ככה. זה ממש לא.

אני הכי מבינה את המחשבות האלו. גם לי בראש יש שאיפה לילדים יחסית צמודים רק בגלל המחשבות האלו, של מה יקרה לקטן ושלא יהיה לבד. אבל אני באמת בו זמנית חושבת שזה הרבה בראש שלנו, וזה לא מחייב שככה זה.

ורק אוסיף, שלאחרונה דיברתי עם מישהו שגיליתי שהוא בן זקונים, וההפרש בינו לבין מי שמעליו הוא 6 שנים. הוא עדיין רווק, השאר נשואים. שאלתי אותו איך זה, ואם זה מבאס להיות האחרון' והוא פשוט לא הבין את השאלה ואמר לי-'מה? זה הכי כיף לחיות ככה!!'

על אח שלך, על ההריון הנוכחי. וזה ממש לא מחייב שיהיה אצלך כמו עם אח שלך

אני מכירה ילדים שנשארו אצל ההורים אחרי שהאחים התחתנו ולא היה להם קשיים בכלל. הפוך, ההורים יותר פנויים ויש להם יותר מקום. וגם, אלה החיים. זה מה יש ומתמודדים

וגם 2, 5 שנים זה הפרש קטן מידי בעיניי כדי לשייך לו כזה משקל ומטען.

לגיטימי להתחרט, זה קורה לעוד נשים וזה לרוב נושא מושתק.

כל הריון שנכנסתי אליו התחרטתי, מכל מני סיבות. גם אחרי הלידה היו זמנים של חרטה, שהלכו והצטמצמו ככל שהילד גדל.

אבל זה כי נכנסתי אליו תוך כדי מניעה לא הרמטית שלנו , וגם אז האשמתי את עצמי בהתחלה

אבל זה עבר לי מאוד מהר...

ועכשיו עם כל ההתקדמות זה רק מחדד לי הלחץ והפחד ממה שיהיה..

מצד אחד 9 חודשים נראים לי נצח מצד שני מפחדת שיעברו ככ...

שאמא שלי ילדה אותי בגיל 42 וב"ה הכל בסדר.

שיש לי קשר מצויין וקרוב עם כל האחיות שלי, במיוחד זו שמבוגרת ממני ב13 שנים.

יש באמת הרבה מה לומר לשכל אבל זה לא השכל שלך שמדבר. אני חושבת שכדאי לתת לפחד לצוף, להקשיב לו, ולדעת שרגש הוא כמו גל ואם לא חוסמים אותו הוא מגיע לשיא ואחר כך דועך.

לדעתי אין טעם להתאמץ להתחבר להיריון. כשהחסמים יתפוגגו זה יקרה לבד...

את יכולה להתמקד בלעשות לעצמך טוב, חוג שמח אותך, לנהל פנקס תודות וכד'.

תודה על השיתוף והעצות

האמת הופתעתי לראות באמצע הפוסט שלך שאת רק בת 35. אנחנו בנות אותו גיל בערך, בעיני זה צעיר..

אמא שלי ילדה בגיל 34 את הבת השלישית שלה, בפער של 4.5 שנים מהקודמת.  אחריה ילדה ארבעה נוספים כך שהיא ממש לא גדלה לבד...

אני מכירה משפחה שהבכורה בת 40 והקטנה בשנות ה 20,  האחיות (הבכורה ואלו שבאמצע) מסתדרות ביניהן.

וחוץ מזה אני חושבת שחמש שנים זה לא הפרש גדול מאוד בין אחים

יש משהו יפה בזה שהאח הקרוב אליו יהיה איתו בקשר קרוב...

ובע"ה מאחלת לך

שתראי איך הכל מתהפך לטובה ולברכה!

אילו רגשות הגיוניים ונורמליים. במיוחד שהתלבטת הרבה לפני.

לדעתי חשוב לשחרר שליטה. אני לא יודעת אם תתחברי לזה, אבל אם ה' נתן לך את ההריון הזה, סימן שזה מה שהכי טוב לנשמה הזאת ולכל בני המשפחה מסביב. זה שיש לנו תחושה של שליטה במניעה ובבחירה של לאפשר הריון - יוצרים גם את האפשרות כביכול להתחרט. זה לא בידיים שלנו...

לגבי הפער - הוא בכלל לא גדול. מכירה פערים גדולים בהרבה שלא השפיעו על הקשר בכלל. איכות הקשר לא תלויה בפער. היא גם משתנה עם השנים ותלויה בעוד משתנים.

חשוב שלא תילחמי ברגשות שלך. תתני להם מקום ואל תאשימי את עצמך.

תאמרי לעצמך שאם זה קרה סימן שזה היה צריך לקרות וזה מה שהכי טוב לכולם. (קורה שנכנסים להריון עם אמצעי מניעה או להיפך שאין הריון למרות שמחכים רוצים).

יש לך בעיקר חששות ודאגות לילד העתידי

והריון שהגיע ברצון

וזה רק אומר שאת אמא טובה ודואגת.

האמת ציפיתי לקרוא על הריון לא רצוי

או אדישות כלפי העובר

או אפילו דחיה

וכתוצאה מכך קושי להתחבר להריון (שגם בזה הכל בסדר!)

אז נקודת המוצא שלך היא טובה ובריאה

וזה חלק מלהיות אמא... לדאוג!

לגופו של ענין

יש מחקרים שלמים על ילדי זקונים שנולדו בהפרש מהאחים שלהם

ושנולדו להורים בוגרים

רובם מצביעים על ילדים מוצלחים מאוד עם יכולות התמודדות גבוהות שמגיעים להשגים

אם אני זוכרת נכון גם בצה"ל מזהים שבאופן סטטיסטי לילדים זקונים יש קב"א גבוהה יותר

זה שילב של הורים בוגרים ושקולים יותר, עם ביטחון עצמי

וכן- סבלניים הרבה יותר

הם גדלים לאחים בוגרים מה שבאופן אוטומטי נותן להם יכולות התמודדות גבוהות יותר

וגם יכולות אינטלקטואליות גבוהות יותר

יצירתיים ותחרותיים יותר

ולגבי בריאות ההריון

אני ירגיע אותך ואגיד לך שהרופאה שלי- שהיא גם גנטיקאית

טוענת שאין כל כך הפרשים בתקינות ההריון עד גיל 40-42 לגיליים צעירים יותר

כל הבדיקות שממליצים זה בעיקר חתך של יכולות מימון

ההמטולוג שלי קרא לי 'צעירה' ואני בת 38

שאלתי אותו מה זה 'מבוגרת' ליחס של הריון

הוא אמר 42-45

תני לעצמך זמן

וקרדיט

את לגמרי בסדר

אה.   ואני אחת לפני אחרונה

ביני לבין אחותי שמעלי יש 5+ שנים

אחי הקטן קטן ממני בכמעט 5 שנים

ואנחנו שלישיה מגובשת מאוד

הרבה יותר מהאחים הבוגרים שלי שהפערים שם הרבה יותר קטנים

כולם יצאו מהבית והוא ישאר לבד...

אז המציאות קצת יותר מורכבת והעתיד עוד יכול להפתיע בכל מיני צורות

אצלינו לדוג-

אחי הקטן יצא מהבית לפני...

שילוב של מצבים שהוא התחתן יחסית צעיר

ואני יחסית מאוחר

אח שלי הקטן בהפרש של 5 שנים מהאח שמתחתיו, נולד כשאמא שלי הייתה בת 40.

הוא באמת בשנים האחרונות לבד בבית אבל הוא מקבל כמויות של תשומת לב, יחס, פינוק וגם אמצעים חומריים שלנו בחיים לא היו כילדים שגדלו צפופים..

דברים שלפעמים חלמתי עליהם בתור ילדה וידעתי שאינמצב שיקרו..

וחוץ מזה הוא גם נהנה מכל שבת שאחד האחים מגיע, משתולל עם האחיינים וכו'. .

הוא קצת נהנה מכל העולמות. עכשיו ברור שלפעמים הוא גם משועמם בבית אבל יש גם חברים, ולימודים ודברים מעבר.

בקיצור מה שאני אומרת זה שיש איזונים בחיים.

אמנם יגדל חלק מהשנים לבד בבית אבל יהנה מדברים אחרים כמו נינוחות של ההורים, ניסיון חינוכי, זמן שלא תמיד יש כשיש צפופים יותר וכו'..

וחוץ מזה אני חושבת שקשר בין אחים תלוי לא מעט בחינוך של ההורים, בהשקעה של חוויות משותפות טובות ועוד ולא רק בפער השנים

הייתה לי ילדות טובה מאוד

אחיות שלי טיפלו בי ודאגו לי ממש

ואחר כך באו האחיינים

ממש לא הרגשתי שגדלתי לבד

אצלי יש 4 שנים בין הילדים והם דוקא חברים טובים.

יש לי 6 שנים פער ביני לבין אחותי הגדולה

בילדות ''רבנו'' מלא כמו כל זוג אחיות

כיום אנחנו החברות הכי טובות

כשאמא שלי התקרבה לגיל 40 היא פתאום מאוד רצתה ילד נוסף

הפער בינו לבין זה שמעליו הוא כמעט 6 שנים

וזה היה מקסים!!!!

הם היו חברים כל כך טובים (היום הם מתכסחים חחחח)

הגדול יותר ממש שמר על הקטן, ואנחנו בתור האחים הגדולים דאגנו לתת צומי גם לגדול

וגם היינו ממש שותפים בגידול הקטן

כן אציין שחלק מהאחים ממש לא אהבו את הרעיון שאמא שוב בהריון אבל אחרי הלידה לא הבנו איך יכולנו בלעדיו!

היום הוא חבר מאוד טוב של הבת שלי והיא משוגעת עליו!!!

הוא מכניס המון חיים ושמחה למשפחה ומשאיר את ההורים שלי לגמרי צעירים

מוסיפה-

אח שלי (כפרעליו😍) ילד ממש חברותי וכל היום אצל חברים/ שחברים באים אליו

כך שהוא ממש לא לבד ולא מרגיש מסכן או משהו

זוכה בהורים עם ניסיון, אחים גדולים ומפנקים ואחיינים בגיל צעיר שהם כמו חברים בשבילו

וכמובן זוכה בתואר הדוד המועדף😉

חושב אולי הרבה מדיי, וזה שלמרות זאת עשית משהו שלטענתך "לא חשבת עליו עד הסוף" מוכיח מאוד עד כמה ההריון הזה משמים. הנשמה הזאת  צריכה לרדת לעולם.

אותה תשובה לגבי נקיפות המצפון. לפי היהדות האחריות על האדם עד למעשה, לאחר המעשה צריך לדעת שזה מאת ה' (גם אותם דברים שכביכול היו באחריות ובהחלטת האדם).

לגבי העניין של פער הגילאים -אפשר לראות את זה גם כיתרון- פניות לגדל את הילד בנחת יחסית,כשאין עוד קטנטנים צמודים מחד, אבל כן יש אחים גדולים לסייע ,להדריך וללוות מאידך.

כך גם לגבי גילך והסבלנות ביחס לגיל אמהות מוקדם יותר- אולי הסבלנות לא מה שהייתה, אבל בהחלט להורות בגיל כזה יתרונות בולטים, כגון בשלות, בטחון ,נסיון, פניות מלחצים של ביסוס מקצועי וכדו.

שמחי בפרי בטנך יקרה, אל תתני לפחדים וחששות להעכיר ברכה כזאת גדולה.

אחי הקטן הגיע אחרי שהקטנה הייתה בת 10, בכוונה, הוא האוצר של הבית, ההורים לא יגדלו לבד, ולגדולים תמיד יש סבלנות הוא פשוט מוקף באחים גולים ואהבה 3>

אחותי הקטנה קטנה בכמעט חמש שנים מהאח שמעליה.

ונכון, היא חוותה ילדות קצת אחרת ממה שאני (הבכורה) חוויתי, אבל זה ממש לא אומר שזה רע! עד גיל גדול למדי היא הייתה מגיעה להורים שלי לחיבוק לילה טוב (למי היה זמן לזה כשהיינו רצף של אחים צמודים?), היא גדלה בבית מסודר ונקי ורכשה הרגלים טובים בנושא, וכמובן - כמעט בכל שבת מגיעים האחיינים והיא חוגגת (והיא הדודה הראשונה שהאחיינים שלה למדו לומר את שמה...)

מלבד זאת, למעשה היא לא נותרה לבד... חלק מהאחים שלי לא התחתנו עד גיל די מבוגר, אז בהחלט הייתה לה חברה בבית, ונוצר לה קשר קרוב עם האחות שגדולה ממנה בשש וחצי שנים. (גם עכשיו היא ועוד אח אחד לא נשואים, אבל הם כבר לא ממש גדלו בבית)

וחוץ מזה - היא באמת ילדת נחת בלי עין הרע. הכי מוכשרת מכולנו, הכי חברותית, הכי עוזרת... וכמובן, כשהיא הייתה תינוקת כולנו כרכרנו סביבה בהערצה ובהתרגשות! כולנו הכי שמחים בעולם שהיא נולדה (ואמא שלי הייתה בת 42 כשילדה אותה...) ולא היינו מוותרים עליה בחיים!

מקווה שהסיפור הזה מעודד אותך ❤️

קודם כל זה משמיים , זה מה שיכול להרגיע אותך

הקבה הכניס בך את הרצון הזה , זה ממנו

נשאר לך להתפלל ולהאמין במי שנתן לך ,שהוא ייתן לך גם כח לגדל והכל מהכל

מבינה אותך לגמרי

הריון מעורר הרבה מקומות רגשיים

ויש גם את הפחד

והרכבת הרים של כל ההריון

אז יש גם הרבה שאלות

איך נכנסתי לזה שוב

ועל המיקום במשפחה

הרבה רגשות קשים ומבלבלים 

וחבל שזה לא מספיק מדובר
(ואולי כמעט ולא)
ולו בשביל שנרגיש נורמליות

כן
זה נורמלי

ולגבי הגילאים

והפער בין הילדים

ככל שאני גדלה מתחזקת אצלי ההבנה

שכל אחד מקבל מתנות אחרות

הגדולים יותר "מרוויחים" הורים צעירים

אבל בד"כ גם בית עמוס יותר

ושגרת חיים אינטנסיבית

ומי שנולד בגיל מבוגר יותר
(35 זה גיל מהמם... מתכוונת לאיזור ה40...)
מקבל הורים מנוסים יותר

ובית רגוע בדרך כלל

וברוב המקרים

הרבה תשומת לב מהאחים

(רואה ילדים בטוחים ויציבים יותר)

אין כללים
ברור שכל משפחה היא אינדבידואלית
אבל יש הרבה מתנות בגיל הזה

הורות בשלה יותר

מקווה בשבילך שתחושי את המתנות
וחיבוק ענק על התחושות.

שוב
הכי הכי נורמלי לחוש כך בהיריון❤❤❤

א. גיל 35 זה בעיני צעיר...המון נשים, גם דתיו וגם חילוניות יולדות בכיף גם בגיל 40 ואפילו 45. בעיני זה לאו דווקא קשור לסבלנות. יכול להיות גם מצב הפוך, בגלל שאת כבר מנוסה ההורות שלך רגועה יותר, את מכירה כבר הרבה מצבים ולא נבהלת מכל דבר קטן וממילא יש לך יותר סבלנות. אגב, אם יש גדולים בבית זה בכלל נהדר. הם יכולים לעזור המון ולהקל מעלייך הרבה.

ב. אל תדאגי, הוא לא יגדל לבד. הוא יקבל כמויות מוגזמות של תשומת לב מכל האחים והאחיות הגדולים שלו. הם רק ירצו להיות איתו, להלביש אותו, לרחוץ אותו, לשחק לידו, לקחת אותו לטיול בעגלה וכשהוא יגדל הם יעמדו בתור לקרוא לו ספר או לקחת אותו מהמעון או ללכת איתו מכות, לחילופין.

אני הקטנה מבין שישה ילדים, ויש ארבע שנים ביני לבין האח שמעלי. מעולם לא הרגשתי לבד. הזמן היחיד שהייתי לבד זה בגיל 24- כשגרתי שנה בבית עד שהתחתנתי וזו היתה חוויה מצוינת...

בין שני הקטנים שלי יש ארבע שנים, ועכשיו יהיו שלוש שנים בין הקטן לבין מי שעוד בבטן, אבל בכל מקרה- עם פער של ארבע שנים הם עושים המון דברים ביחד- בונים, משחקים, נוסעים בבימבות, משתוללים וגם רבים ומרביצים. והקטן שלי לעולם לא משועמם. רק מרוויח מהנוכחות של כל הגדולים. וכן, יש זמנים שרק הוא נמצא בבית ואז סופסוף יש לי אפשרות לתת לו קצת תשומת לב אמהית בלי הפרעות... לקרוא לו ספר, להכין איתו עוגה, סתם לשוחח איתו על ענינים ברומו של עולם...באמת, לדעתי זו דאגה שאת ממש צריכה להסיר מהלב לגמרי כי אני חושבת שאין לה אחיזה במציאות.

ודבר אחרון- אני חושבת שהרצון לעוד ילד הוא הרבה יותר עמוק ומהותי מאשר רק רגש. זה רצון קדוש ופנימי. מאוד לא אגואיסטי לדעתי. מה אגואיסטי בלשאת הריון, לעבור לידה, להניק ולא לישון בלילות ולעבור שוב גידול של ילד עם כל הענינים שלו? הרי באותה מידה אפשר לטעון שמי שלא יולדת עוד ילד היא אגואיסטית כי היא לא מוכנה להשקיע את המאמץ שנדרש עבור עוד ילד...

אז לדעתי תנסי דווקא לתת לעצמך קצת הערכה ואיזו מילה טובה על האומץ שהיה לך להקשיב לרצון הזה וללכת איתו ולזכות בע"ה להביא עוד נשמה לעולם. זו באמת זכות. 

"וואי, איך אני מביאה עוד ילד ועכשיו אני לא פנויה לחבק ולנשק את הגדול יותר כמו שהייתי..."

איך המצפון משחק אצלינו...הא?

דבר ראשון ממני חיבוק גדול!!

דבר שני, הקטני שיגיע יקבל אמא שפנויה אליו ולא עם עוד תינוק!! פנויה לחבק ולנשק ולהקשיב ולספר סיפורים וללכת איתו יד ביד לגן.

איזה כיף לך

ויהיה לך איתו/ה קשר מהמם בע"ה

הרבה כח יקרה!!

הריון קל ותקין ומלא שמחה בלב♥️♥️♥️

עד עכשיו שמעתי כמה חשוב הפרש לא גדול בין הקטנים כדי שלא יגדלו לבד... 

וחטפתי פאניקה שאני עושה משהו נורא לילדים ולו.. ממש זו  הייתה הרגשה שלי.

אבל התגובות שלכם ממש  ממש מחזקות!

הלוואי וככה יהיה!

רק ש'גדול' זה מושג סובייקטיבי

בעיניי 5 שנים זה פער מצוין, ויכולה לומר שאצל אמא שלי בין הקטנה לאחת לפניה יש 7 שנים והם בקשר מצוין, ולדעתי בהמשך כשהפער גילאים יטשטש זה יהיה עוד יותר קרוב.

(עכשיו אחת בת 20 ואחת בת 13)

בקשר לזה שאת לא מתחברת להריון, מצטרפת לאלה שאומרות לשחרר ולא לנסות בכח להתחבר 

בע"ה התינוק יוולד ותתחברי אליו גם אם לא מייד, אז זה יהיה אחרי כמה שבועות של נתינה והתמסרות.

אולי לפנות לייעוץ לעיבוד של כל החששות?

מה שלי עוזר במצבים של פחד ממשהו זה לפרק את הדברים לנקודות קטנות ואז לראות איך אפשר להתמודד עם כל דבר בנפרד.

אני חושבת נכון ש5 שנים זה פער אבל לא עד כדי כך זאת אומרת אולי דוקא כי השאר יותר צפופים וקרובים הם יהיו חבורה שלמה שתפנק ותגונן על התינוק/ת.

ואולי גם יעזור לא לחשוב כל כך הרבה קדימה ולעבור שלב שלב..

גילוי נאות אנינגם בגיל כבר של מי שפיר ומודה שזה מלחיץ אותי קצת ועוד לא החלטתי אם אעשה או לא כשזה יהיה רלוונטי.. וגם אני רוצה לסגור כבר ורוצה אחרון לפני שמבחינתי סוגרת את העסק. אותינאישית מפחיד בעיקר הריון איך ישפיע על הבית אבל אני יודעת שבסוף אנינרוצה משפחההגדולה לא רק בשביל עצמי אלא גם בשביל הילדים שלי זה כל כך כייף הרבה אחים והפער מורגש רק כשהם קטנים אחכ זה מצטמצם..

האחות שהכי קשורה אלי זו דוקא זו שקטנה ממני בכמעט 10 שנים. ואם זה מעודד אחי הקטן נולד כשהייתי בת 16 ועד שהתחתנתי הוא היה ממש כמו התינוק שלי ברמה שהיה ישן איתי במיטה הייתי מטפלת בו ועד היום אנחנו קשורים.. אז גם יחדים גדולים יכולים להתחבר לאחים קטנים 

משם יש רכבת לאן שרוצים

לבעלי יש

מותר לו להעביר עלי?

שנים לא נסעתי באוטובוסים חחחח יש לנו רכב אחד והוא אצלי🤣

אני משתמשת באפליקציה של פנגו, אבל יש גם באחרות, בכולן אפשר לשלם באפליקציה על נסיעה בתחב''צ

ואם כבר נוסעים בתחבצ אפשר לחנות בלי להכנס לתוך העיר נגיד בגבעת התחמושת או בהר הרצל

פעם ברכבת הקלה לא היה אפשר לשלם על עוד מישהו, אבל נראה לי כיום כבר אפשר.

ואת יכולה לשלם גם דרך אפליקציה.

שימי לב שבמכשיר התיקוף צריך לבחור את האפשרות של שני תיקופים מראש, לפני הנחת הכרטיס.

אנונימי בתחנות רכבת הקלה ב10 ש"ח

תחנת רכבת קלה הכי קרובה יש בכיכר ספרא - כ 20 דקות הליכה מחניון ממילא.

איך משלמים בפנגו?

נרשמתי לאפשרות.

חסר. אבל הם לא זולים (חניוני הרכבת הקלה יותר זולים)

באגריפס יש את חניון חלון לירושלים

לפעמים אפשר למצוא באזור הדוידקה בפנגו

תודה רבה

יש חניון ענק בחינם

חניון נחל צופים קוראים לזה

ורכבת הקלה עד לעירייה

נראה לי הכי קל ככה

בגבעת המבצר

משתיהם לוקחים רכבת למרכז העיר , בערך 20 דק נסיעה ..

רק לזכור לתקף, אפשר באפליקציה של מוביט או פנגו, אחרת הקנס של 180 שח עולה יותר מכל חניון🤪🤪

היום הפנגו חכם כבר חחח

בחניון המחסום לא נפתח אם לא משלמים אז זה קל יותר...

ובחניה כחול לבן גם שוכחים לפעמים....

היחסים שלך איתו תמיד היו מורכבים? יש מצב לדבר איתו על זה?

ואין מצב לדבר איתו

כשניסיתי הוא פשוט הפך הכל עליי

הוא מאוד ביקורתי ורוצה שהכל יהיה בדיוק כמו שהוא אוהב ובעלי שונה ממנו בהכל וזה מטריף א

ותו

למדתי שזה מה יש,

לסנן ביקורים למינימום ולהפחית קירבה שלהם.

היתי מגיעה יותר לבד בימי חול משבצות נגיד.

באמת היה בלתי נסבל, וכן ניסיתי לדבר איתה, וראיתי שאין סיכוי ואין תועלת.

תזכרי שאותו בחרת אותו את אוהבת. כמה שהרבה להפחית קשר עם ההורים בגלל זה, לי זה היה עדיף...

כי אמא שלי היא כן עוגן מבחינתי

וזה בא ביחד

לשמיע רק דברים טובים וחיוביים על הצד השני

יש הפרדה מסויימת בין ההורים

עם אמא שלי קשר מעולה ועם אבא שלי פחות.

עם אמא שלי אני כל יום מדברת בטלפון, מדי פעם קופצת באמצע שבוע, וכשמתאחים שבתות אני פוגשת את אבא שלי בעיקר בסעודות

מתעצלת להוציא ולהכניס ולשטוף כלים.. .

ממליצה על מה שקטן

בסוף מה כבר צריך כזה איגותי לקציצת ירקות

כמה כבר את צריכה אותו ..לא על בסיס יומי..

אז בעיני הכי חשוב נח לישמוש

אני בכלל משתמשת מכמו מגרדת מגניבה מעלי אקספרס שכל לגרד איתה לא חשמלית קטנה וקומפקטית ולא צריכה מעבר

תודה על הזווית ראיה

נמכר באמת אז אל תסתכלי על זה

לדעתי סמוראי זו חברה פחות טובה מסאוטר

הכי חשוב אם הצורך שלך זה בעיקר גירוד ירקות לראות את הגודל של הפומפיה והאופציות שיש

תסתכלי גם על העוצמה

הוצאתי מהאינטרנט לא מהאתר של המתנות, שם לא היה כתוב.

הסמוראי 1000 וואט והסאוטר 750 וואט. אבל את צודקת באמת סאוטר זה חברה איכותית.

מבחינת פונדציות נראה שיש להם אותם פונקציות.

לי את המעבד מזון שלהם

תסתכלי על סרטוני סקירה

לא יודעת לגבי הדגם

אבל לא יודעת אם הדגם הזה, מאד מרוצה.

שימי לב לשני דברים חשובים 1. הגודל של המיכל- אם הוא פיצי וצריך כל רגע לעצור לרוקן שיהיה מקום לעוד ירקות- זה מעצבן. 2. החלקים המצורפים- אני קניתי לפסח מעבד מזון ולא שמתי לב שאין בו דיסקית לגירוד דק- שזה החלק היחיד שאני משתמשת, זה היה ממש מבאס וכמה שניסיתי להשיג חלק מהספק וממקורות נוספים לא הצלחתי. אז שימי לב שיש את החלקים הנדרשים לך.

איך אני יודעת שיש חלק שמגרד דק? זה מה שאני צריכה גם.. רשום שיש להב לגירוד או איך שלא קוראים לזה, השאלה איזה גודל זה יוצא..

ניסיתי לחפש סרטונים לא ממש הצלחתי

כתוב שיש 3 דסקיות- פריסה גירוד וצ'יפס. בתמונה זה נראה פריסה גסה ולא עדינה...

מעבד מזון דגם FPS585 - Sauter

יש שם אפשרות לפנות לשירות לקוחות אני הייתי פונה ושואלת אם זה כולל גירוד דק.

עזרת לי מאוד

שזה יכול לקרות לכם.. זה דבר נדיר

ודווקא אני חושבת שדבר כזה קורה יותר במקום המוכר שאז מאפשרים יותר חופש ופחות לחוצים כל רגע.

אבל למען האמת את 'על זה' ואפילו יש לך רצועות נשמע לי שהמצב אצלך טוב.

אם את רוצה אפשר גם לשים על הילד 'אייר טאג' יש גם כאלה שמתאימים לאנדרואיד.

בן כמה הגדול? אולי תקחו אתכם עגלה גם בשבילו, כדי שיהיה לו מקום מוגדר לשבת בו, וכשתהיו במקומות עמוסים תגידו לו שעכשיו אסור לקום? זה יכול לעבוד עליו?

אם היית אומרת שאת אנטי פתרונות מסיבות מדויימנות

אז היית חסקת אחריות.

אבל את לגמרי "על זה"

לא נותנת לשיקולים זרים להכתיב את ההשתדלות שלך, ממש שאפו!!

מה עם האייר טאג שרצית?

שימי לגדול בנעל.

ולגמרי להביא לו עגלה! מסכימה ממש עם העצה הזאת (טיולון מתקפל מטריה, תשאילי ממישהו רק לטיסה)

עגלות ילדים לא נחשבות במשקל, אל תחששי.

היתרון בעגלה, יותר משזה יעזור לשמור על הילד, זה יעזור לך לשחרר בלי להיות בלחץ כל הזמן.

מן הסתם יהיו מקומות פחות הומי אדם שתוכלי לתת לו גם מרחב

אבל במקומות הומי אדם לא לחשוב פעמיים.. הוא יכול להנות גם בתוך הטיולון.

איך אתם מתכוונים להתנייד? מקווה שאתם שוכרים רכב, תשימי נעילת ילדים.

בהצלחה!

נהיה עם שתי עגלות. איירטאג לא מצאתי אחד שמתחבר לפלאפון שיאומי שלי. אז קניתי רצועות ועם כל הקושי אני משתמשת באחד מהם גם פה בארץ, דווקא מקבלת פידבקים ממש טובים מהסביבה. יש מבטים מוזרים אבל לרוב בסדר. תחשבו על זה שעם רצועה יש לילד אפשרות להיות במרחק של עד 2 מטר, אם אביא לו יד כל הזמן הוא יהיה במרחק של עד חצי מטר. יש לו הרבה יותר מרחב.

אצלנו,

אני כבר לא יודעת אם אלה ילדים שבורחים או אמא עם קשיי קשב שלא יודעת להשגיח.

אני איתם כל הזמן, מחזיקה יד וממש כל צעד איתם.

הגדול איכשהו פתאום יכול להיעלם, ממש בשניות.

והוא כבר גדול מידי בשביל להסכים להביא יד כל הזמן.

נשימה עמוקה לחופשה ארוכה. בעז''ה יהיה לנו ממש כיף.

ומעניין באמת איך זה קרה.

כל כך מבינה אותך!

רצועות זה רעיון טוב ואולי כדאי לשקול איזה שעון gps? לא יודעת אני ממש חרדתית בדברים האלה

קניתי אחד וזה לא עבד. בחנות פלאפונים אמרו לי שעם שיאומי יש בעיה.

גם לך וגם לבעלך יש רק שיואמי?

וואי ב"ה ממש לא מובן מאליו

הוא לא נראה כמו ילד שהיה יממה בשמש. וגם חיפשו אותו בטירוף. משהו שם לא הגיוני. בטוח יש משהו מאחורי האירוע. אז כמובן להיזהר תמיד בטירוף. אבל לא הייתי מסיקה משם מסקנות...

ב''ה ממש ניסים שהוא נמצא. ישתבח שמו.

אולי הוא היה שם רוב הזמן/ ישן

השיחים היו מאוד רחוקים מאיפה שאיבד את משפחתו

ולא כמו שאומרים שזה 10 ק"מ

זה הגיוני שהוא הלך והלך

הוא כן היה חצי מעולף כשמצאו אותו, האמת הייתי בטוחה שחטפו אותו והתחרטו , אבל הוא כנראה הלך מלא ונרדם... מצאו אותו ממש ברגעים אחרונים, ממש מפחיד ומזעזע. נס גדול

נס ממש וממש משמח שנמצא בריא ושלם .אבל משהו שם בהחלט לא מובן ולא נשמע הגיוני

לא בדיוק אותם גילאים, אבל הייתי לבד בבית כל יום מאז שהתינוק היה בן שבוע עד שבעלי חזר מהעבודה... היה קשוח ממש אבל ב''ה אחרי 3 חודשים הרגשתי שנכנסו למסלול טוב ב''ה ותכלס היה לי ממש טוב איתם בבית אחרי הקשיים של ההתחלה.

הטיפ הכי טוב זה לזכור שהזמן עובר, עכשיו זה קשה אבל בעז''ה הם יגדלו קצת ויהיו החברות הכי טובות😍

מנשא טוב מציל חיים, תנסי

ולנסות להקל על עצמך כמה שיותר- לישון כל רגע שאפשר וכמה שפחות לעבוד בבית שמקביל

משתמשת במנשא פה ושם אולי באמת אתחיל להשתמש גם בבית

יודעת שזה זמני זה נראה נצחחח 🥺

מתנחמת שעוד קצת חגים ובעלי יהיה בחופש איתי

מאד הגיוני להרגיש ככה עם 2 תינוקות

זה יכול להיות קשוח הרבה זמן

כי ילדים קטנים ותינוקות לוקחים לרוב הרבה אנרגיות וסבלנות

להבין שזה הגיוני ולתכנן את היום/ תקופה לפי זה זה יכול לעזור

תקופה קשוחה ממש,

אבל זמנית ועוברת..

אני תמיד מרגישה שקלה בכמה שלבים. בעיני מאוד תלוי גם בתינוק ובאופי שלו.

אני הרגשתי הקלה חלקית איפשהו באזור גיל שלושה חודשים, ובהמשך שוב סביב חצי שנה ושנה.

תקחי כמה שיותר עזרה, תזכרי שזו תקופה והיא תעבור ולכן אין מה לחסוך בעזרה כרגע. תשמעי לא להגיע לקצה, לתפוס את עצמך לפני ההתפרקות. טוב מאוד שקראת לבעלך מהתפילה, זאת התקופה עכשיו, לכל זמן ועת ובע''ה יבוא יום שהוא ילך בנחת לביה''כ.

חיבוק, ושתראי המון נחת בע"ה🤗

ואין פה משהו חריג או בעיה בך/בילדים

זה פשוט קשה מאוד מאוד

אני בשלב כזה הייתי נעזרת בילדה מהבניין

היא היתה משחקת עם ה"גדול" בשעת אחהצ שזה השעות הכי קשוחות

לאט לאט נכנסנו לשגרה יותר יציבה התינוק טיפה גדל ואז הפסקתי עם העזרה

אבל כן זה היה קשה מאוד!!

את נמצאת בשלב מאתגר.

מנסיוני, לוקח כ3 חודשים עד שהבית נכנס לאיזון ושגרה חדשה. לא אומר שמאז הכל קל, אבל כבר יודעים מה עובד טוב ומה פחות, ואיך נכון לעשות כל דבר כמו סדר יום, מקלחות, הרדמות, ארוחות, נסיעות, יציאות מהבית וכו.

לא פירטת איזה חלק ביום הכי קשה או מאתגר לך, אז אשתף שאני עם תינוקת בת חודש וחצי עכשיו, והערבים קשוחים. בד"כ מתחילת אחה"צ עד 23 בלילה וצפונה היא לא כ"כ רגועה... וגם במשך היום מרגישה שעמוס ולא מספיקה לפעמים לנוח או להכין אוכל. ואצלי היא השביעית אז יש כאן עוד ידיים שיכולים להחזיק אותה ומעליה בן 3 וחצי. ועדיין זה שלב מאתגר. כך שאני ממש מבינה אותך.

מחזקת אותך להתמקד בצרכים הבסיסיים, להעזר בכל מי ומה שאפשר. ולדעת שעוד מעט בעז"ה תכנסו למסלול שיותר יהיה קל. (אצלי שלושת הגדולים צפופים. השלישית נולדה כשהגדול היה בן שנתיים ו8 חודשים)

והכי חשוב בשביל הכוחות שלך לישון טוב עד כמה שאפשר, ולאכול טוב (לא צריך ארוחות גורמה, אבל כן אוכל מזין ולא גאנק, וכמובן מים בימים חמים אלו).

את עוד במשכב לידה, נסי לשמור על הכוחות שלך, וכמה שהבעל יכול להיות יותר בתמונה זה רווח נקי של שניכם.

מנסיוני, מה שהכי עוזר-

לתת לה להרגיש שהאחות החדשה היתה מתנה בשבילה. גם בגיל כזה היא לגמרי יכולה להבין אם התינוקת זה שבר שאסור להתקרב, לגעת, לוקח לה את אמא, וכו.. או שאיזה כיף שיש לי בובה שמותר ללטף (תציעי לה, ותראי לה איך. תסבירי לה איפה לא ולמה). אפשר להביא לה טיטול או לעזור לאמא להחליף לה, אפשר לשים לה מוצץ, אפשר להחזיק אותה (כמובן יחד איתכם, אבל שהיא תרגיש שהיא מחזיקה). וכו. כל זה נון תחושה שזאת מתנה שווה, שהרווחתי חברה, ואחריות ולא הפסדתי.

אצלי השנה הראשונה היתה קשה כמו שאת מתארת.

נעזרתי הרבה בביבייסיטר שהיתה ביחד איתי והילדים.

עכשיו הם בני 3 ו2 וזה הכי מתוק בעולםםםם

משחקים שעות ביחד. אוהבים וחברים. במקרה שאחד מהם איתי לבד הוא שואל איפה השני.

מרגיש לי שאני חייבת מישהו איתי כל יום גם לחברה וגם לעזרה

אוף וחמותי עוזרת מלא במהלך השנה שהבת שלי אצלה ביום יום. באלי לעשות אצלה שבת אבל בטח בעלי פחות ירצה

ואמא שלי פחות תצליח להשתלט להרדים וכאלה

וזה מבאס אותי שאני רק רוצה שהזמן יעבור ויחזור לעבודה לשגרה

באלי להנות מהן להיות בטוב

בעלי עוזר לי מלא ואהבה שלנו התעצמה עוד יותר עם הקושי הזה

הקושי הוא ההרדמות הלילות ההתעוררות של הבכורה

והתינוקת לפעמים איך ששמה אותה מתעוררת ואז זה לופ של הנקה 24/7 ככה מרגיש

אני רוצה בהמשך לשלב תמ"ל. יש תמל שלא עושה בעיות עיכול וכו? מניסיון שלכן…

כל טיפ יתקבל בברכה

הקטנה שלי תכף בת שנה ומאז שנולדה היא די מאתגרת אותנו. המון פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת שאני מחכה שהיא תגדל... ומציבה לעצמי יעדים חחח🤭

אמרתי לבעלי שלא כיף לי להיות בראש הזה בגידול שלה, ולא בהנאה מהמתיקות. כי היא באמת בובה, מתוקה ממש. הוא שיקף לי שאני לא מחכה שהיא תגדל אלא שהקושי יחלוף.

איזה יופי שאפשר לחשוב על זה שהקושי יחלוף.

שאת ממש קצת אחרי לידה, עדיין במשכב לידה, ממש הגיוני שזה ככה, לקוח זמן להתאושש מהלידה ולפני שישה שבועות אין מה לדבר בכלל. כשאת תתחזקי ותרגישי יותר טוב זה יראה אחרת... בנתיים כמו שתיארת כדאי עזרה כשצריך בעיקר כדי לישון ביום, אם אפשר לפחות שעתיים ברצף, זה מאוד משמעותי.

לנו גם יש רווח כזה בין ילדים וגם אחותי ואני ברווח כזה ובאמת זה כל כך שווה כשגדלים!!

שלא תמיד זה ככה עם צפופים. אומרת את זה בעיקר כדי שלא תחששי מילדים הבאים... (למרות שאי אפשר לדעת מראש)

שני הראשונים שלי צפופים יחסית (שנה וחמישה חודשים הפרש), והם היו תינוקות נוחים מאוד והגידול שלהם היה יחסית קל (יחסית, כמובן, כי תמיד גידול ילדים נושא אתגר), והיה לי גם כיף איתם.

יש לי עוד שני צפופים (הפרש של שנה ותשע), וזה כבר היה מאתגר יותר, כי הגדול מביניהם היה תינוק מאתגר (בגיל שנתיים הוא יחסית נרגע).

והכי מאתגר היה לי דווקא (ועדיין, בעצם) עם שתי האחרונות, שהן לא צפופות (הפרש של שנתיים ותשעה חודשים), פשוט כי שתיהן היו תינוקות מאתגרות וגם בתור ילדונות הן מאתגרות...

בכל אופן, כרגע עוד לגמרי הגיוני שקשה לך, כי את שנייה אחרי לידה. כשקצת תצליחי להתאפס, אולי תנסי לברר אם יש משהו ספציפי שמציק להן - משהו שמקשה על הגדולה לישון ברצף (קשה לי להאמין שזה נטו רגשי), משהו שמקשה על הקטנה לינוק (אולי אלה לא רק גזים, וגם אם אלה גזים אולי יש דרך להקל עליה).

ובינתיים - כן, תנסי להיעזר כמה שאפשר בכל מי שמציע עזרה... אולי אפילו בייביסיטר שתוציא את הגדולה לטיולים ותעייף אותה מספיק כדי שתישן טוב בלילה וגם תיתן לך מנוחה לטפל בתינוקת לבד...

הרבה כוחות ומזל טוב!

אצלי גם כולם צמודים ..

ובשנים הראשונות גם חוויתי הרבה קושי של אינטנסיביות שוחקת

וגם אצלי הם בכיינים ורוצים ידיים ולא ישנים וכו

חושבת שזה תהליך של למידה אמהית.

בהתחלה הבנתי שלא נכון לבא עם ציפיה להצליח ושיהיה קל ויתקתק הכל

אני לומדת את המקצוע

אני לומדת את עצמי שם

לומדת מה עובד לי ומה מאתגר לי

לומדת איפה אני יכולה לעזור לעצמי ומה יכל להקל עלי

לומדת לחשוב יצירתי

לומדת לכבד את עצמי ושאני חשובה והשמחה והכוחות שלי חשובים

לומדת לעשות איזונים

לומדת לקחת בפרופורציות

לומדת להזכיר לעצמי מראש שזה תקופה קשה יותר אבל היא עוברת ולכן לומדת לקחת אוויר ולנשום עמוק

ובעיקר

לומדת להקליל!! לא לשקוע בהווה מדי

אז לא ישנתי.

.לומדת לומר את זה לעצמי בטון זורם ועובר הלאה

לתת חיבוק לעצמי ולהמשיך

באחרונים למדתי לזהות שאני רוצה להנות ולא רק לשרוד

ואז גם ניסיתי ללמוד איזה גישה תעזור לי להצליח להנות גם בקטנטנות

וזה עובד

ב3 האחרונים ממש נהנית מכל רגע לצד העיפות והבקשות וכו

קצת כמו שפיתחנו חוסן מול טילים

אז אני מרגישה שעם הזמן פתחתי חוסן מול אתגרי התינוקות והאמהות אחרי לידה

אני משתדלת לא לקחת קשה ..לכתוב הרבה להקשיב לעצמי אבל לעבור מהר הלאה ולא לשקוע בקושי

הסיפור הוא לידה ותינוק וילדים מתוקים

ויש גם קישוטים של קושי..לפעמים הם על כל הדף..לפעמים רק בחלקו

וכל זה נכון לא רק לצמודים.אבל בצמודים י ש יותר סכנה לחוות רק את ההישרדות ולא את המתיקות

ולכן חושבת שהעבודה היא תודעתית בעיקר

וגם פרקטית למצוא דרכים להקל על עצמך

ולזכור שזה זמני ההתחלה זה עובר

שזה באמת זמני ושווה את זה

מישהי רשמה שבעלה אמר לה שזה לא שיגדלו אלא שהקושי יחלוף… אהבתי ממש את המחשבה

אנסה כמה שיותר לזרום ולא לשקוע

כמה שאפשר..🩷

תודה לכן

עדיין כל הגוף מפורקת

ההורמונים ברכבת הרים

קחי את הזמן

תקלי על עצמך

תנוחי כמה שאפשר

הגדולה בסך הכל רוצה פיצוי על הבלעדיות שאבדה

הקטן או קטנה לא רגילים להיות מחוץ לרחם ורוצים מגע כמה שאפשר

לי אבל זה אישי

היה הכי טוב פשוט לישון עם שניהם..

בלי לקום בלילה

בלי התעוררויות ביחד הם ישנים מעולההההה

גם שהשלישית נולדה הבכורה המשיכה לישון איתי

כשהרביעי נולד השלישית המשיכה...

יש ילדים שזקוקים לזה

.

אצלנו עבד הכי טוב להתחיל את השינה במיטה שלהם ובהתעוררות הראשונה לעבור לידי

אבל היו גם תקופות שמראש הרדמתיבמיטה שלי

הריח של הסדינים המגע נוסך שלווה

בכל מקרה לא בטוח שיתאים לך

אבל העיקר להקלילללללל

לנסות להנות מכל רגע שאפשר

להודותתתתתת על הניסים

ופה ושם לצאת לרבע

שעה הליכה לבדדדדד

לקנות משו

להתפנק בקפה

להרגיש שיש לך רגע של שקט לעצמך

מצד אחד - חרדה על הילדים היא רגש טבעי, הם הרי הדבר העיקרי בחיים שלנו.

מצד שני - צריך להתנהל בחיים בנחת, ולו רק בשביל הילדים שלנו, שהורים מתוחים זה לא טוב להם...

מהתיאור שלך נשמע שהחרדה יותר מדי משתלטת עלייך, מעבר לטבעי ולרצוי, ולכן מציעה לך לחשוב על טיפול❤️ (כי לא יעזןר שנרגיע אותך בשכל, הנפש כנראה לא תשתף עם זה פעולה...)

מתמקדים במי שנמצא ברוך השם.

עדיף פחות ילדים לאמא בריאה מאשר יותר ילדים ואמא בסכנת חיים.

אני אישית לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד. יש לי 3 שיהיו בריאים.

כן יודעת שאתחרט כמעט בוודאות.

אבל לא מסוגלת לעבור את כל מה שעברתי.

אז נהנית מהם ככה.

לחיים יש כ"כ הרבה מה להציע חוץ מילודה

שלווה

תחביבים

טיולים בטבע

קשרים חברתיים

בילויים וחוויות משפחתיות

תשימי לב גם מה כתבת בהתחלה

'כולם מסביבי יולדים'

ותביני למה החלום שלך מתרכז במשהו אחד

שמעתי ממישהי שגם היה לה משהו דומה

ואז היא הבינה שבעצם חוץ מהרצון לעוד ילד כמובן אבל בתוך תוכי זה, עמוק בפנים נמצא בעצם איזה חוסר שאת מרגישה צורך למלא

וצריך לחשוב איך למלא אותו במשהו שהוא לא זמני. הילד כמובן הוא לתמיד

אבל הריון ולידה יהיה ויעבור ואז שוב תרגישי את זה.. מבינה?

לעבור לאיזה מימוש עצמי באופן אחר

שייטיב איתך ועם משפחתך

שעם כל הקשיים המטורפים שאת חווה סביב היריון ולידה וגם גידול הילדים - את עדיין רוצה היריון❤️

מעריכה אותך מאוד!

מציעה לך - לא לגנוז את החלום מיד, אלא לחלום אותו עד הסוף, לפרטי פרטים, ממש לחוות אותו, להתענג רק מהדברים הטובים שבו, לשהות בו כמה זמן...

ואז, באהבה רבה ובאמונה שלמה, לסגור אותו היטב בעטיפת מתנה, להניח אותו בכדור פורח, ולתת לו להמריא אל על... (אני אוהבת לדמיין שיש מקום בשמים שבו כל החלומות שלנו נאצרים ונשמרים, וכמו שתפילה לא הולכת ריקם, גם חלומות לא נעלמים. אולי מישהו אחר יזכה בהם, אבל הם עתידים להתגשם...)

ואחרי ששחררת את החלום הזה - נסי לטוות לעצמך חלום חדש, חלום טוב ומספק. הוא אולי לא ישתווה לחלום של ילד נוסף, אבל כן יכול לתת לך סיפוק ושמחה.

מתפללת בשבילך לטוב❤️

וכפי הנראה סיימנו.

בהתחלה לא קל להשלים עם זה, אבל ככל שהילדים גדלים ההורות משתנה ומתמקדת בדברים אחרים ופחות בגיל הרך ואז גם פחות מתגעגעים.

אני רואה מסביבי תינוקות והם מתוקים, אבל לא מרגישה שזה משהו שקשור לסיפור שלי איכשהו..

הרבה שנים זו הייתה פסגת שאיפותייך עד שזכית ב"ה לשני הקטנים,

כנראה שלעד תשאי איתך את הכמיהה לתינוק

ועדיין צריך להפריד בין הכמיהה עצמה והזכרונות של המסע שהיה, לבין המציאות שעכשיו ב"ה אחרי שזכית ללדת פעמיים בניסים מופלאים צריך לעבור הלאה..

פחות...

הקטנים שלך הם ניסים. והם דורשים המון המון טיפול והשקעה.

פלוס נשמע שצריך נחת קצת לנפש שלך, לזוגיות.

יכול להיות שזה רצון שתמיד יהיה, גם אם יהיה עוד אחד, אז אחריו. אז אולי צריך לתת לו מקום, להרגיש אותו ולעשות עבודה להשלים עם זה שהוא שם וזה בסדר גם אם הוא לא בא לידי ביטוי.

ולהתמקד באתגרים וברגעי הטוב שיש.

לכי עם הלב שלך

יכול להיות שההריון הזה לא יהיה בסיכון ויהיה רגיל לגמרי

ו36 זה גיל סבבה