אבל קודם כל-פער של 5 הוא לא כזה נורא. הוא לא יגדל לבד.

במשפחה שלי אנחנו רצף של אחים צפופים, ואז בין הקטן לזו שמעליו יש הפרש של 7.

כן יש לו אתגר כיום שרובנו כבר גדולים, ורובנו התחתנו ועם ילדים, והוא בבית עם אבא ואמא (שביעיסט בישיבה), והיו לו הרבה דברים קשים סביב זה, והתמודדויות. ואני הכי הבנתי אותו, ובתור אחות אני רגישה לקשיים שלו ומנסה לשמח אותו (כאחים משתדלים מאוד ששבתות הוא לא ישאר לבד עם ההורים, מקפידים לחגוג ימי הולדת ביחד וכו'). אבל חשוב לי להדגיש שהחיים שלו לא רעים!!! אני חושבת שלכל אחד במשפחה יש את התיק שלו בהתאם למקום שלו בבית, וזו ההתמודדות שלו וזה בסדר. ויש למקום הזה גם יתרונות, קשר אחר עם ההורים שנמצאים במקום אחר בחיים, פניות שלא הייתה לנו כאחים צמודים והייתה לו, וגם אנחנו כדמויות של אחים במקום משמעותי ובקשר משמעותי איתו. והוא אהוב כל כך. אל תספידי כל כך מהר את המקום שיהיה לו בבית ובמשפחה. אחים שלו לא מתרגשים מזה שבא תינוק נוסף?

אני כן חושבת שישמחו מאוד.. הם כן רצו עוד אחד ודאגו להגיד את זה...

ככ קשה לי עם ההריון כרגע שאפילו לא מסוגלת לספר ולשתף..

זוכרת שבלב שלי הייתי אומרת שלהם זה נראה כיף, אבל לא חושבים שגם מהם עוד ילד יגבה מחיר כלשהו...

וכן אולי גם הרצון שלהם קצת הביא בי גם את הרצון הלא מוסבר הזה...

וכועסת על עצמי שנשאבתי על זה, ואולי הייתי צריכה לחשוב עוד קצת..

גם שמעתי בדיוק מישהי שאמרה שהיא מרחמת על הילדים האלו שגדלים בפער מקבוצה של אחים שזה אומללות..

וזה רע לי, אני ככ רוצה שלילדים יהיה טוב בה (בין השאר מנעתי ולא רציתי כי הבנתי שחושב לי לחזק את הטיפול והקשר עם הקיים)

ובכלל קשה לי עם כל הרעון, ומנגד זה עצוב לי שזה ככה.

זה לא נעים בכללל

אומרת את זה על המשפט ששמעת, שזו אומללות לחיות ככה. זה ממש לא.

אני הכי מבינה את המחשבות האלו. גם לי בראש יש שאיפה לילדים יחסית צמודים רק בגלל המחשבות האלו, של מה יקרה לקטן ושלא יהיה לבד. אבל אני באמת בו זמנית חושבת שזה הרבה בראש שלנו, וזה לא מחייב שככה זה.

ורק אוסיף, שלאחרונה דיברתי עם מישהו שגיליתי שהוא בן זקונים, וההפרש בינו לבין מי שמעליו הוא 6 שנים. הוא עדיין רווק, השאר נשואים. שאלתי אותו איך זה, ואם זה מבאס להיות האחרון' והוא פשוט לא הבין את השאלה ואמר לי-'מה? זה הכי כיף לחיות ככה!!'

על אח שלך, על ההריון הנוכחי. וזה ממש לא מחייב שיהיה אצלך כמו עם אח שלך

אני מכירה ילדים שנשארו אצל ההורים אחרי שהאחים התחתנו ולא היה להם קשיים בכלל. הפוך, ההורים יותר פנויים ויש להם יותר מקום. וגם, אלה החיים. זה מה יש ומתמודדים

וגם 2, 5 שנים זה הפרש קטן מידי בעיניי כדי לשייך לו כזה משקל ומטען.

לגיטימי להתחרט, זה קורה לעוד נשים וזה לרוב נושא מושתק.

כל הריון שנכנסתי אליו התחרטתי, מכל מני סיבות. גם אחרי הלידה היו זמנים של חרטה, שהלכו והצטמצמו ככל שהילד גדל.

אבל זה כי נכנסתי אליו תוך כדי מניעה לא הרמטית שלנו , וגם אז האשמתי את עצמי בהתחלה

אבל זה עבר לי מאוד מהר...

ועכשיו עם כל ההתקדמות זה רק מחדד לי הלחץ והפחד ממה שיהיה..

מצד אחד 9 חודשים נראים לי נצח מצד שני מפחדת שיעברו ככ...

שאמא שלי ילדה אותי בגיל 42 וב"ה הכל בסדר.

שיש לי קשר מצויין וקרוב עם כל האחיות שלי, במיוחד זו שמבוגרת ממני ב13 שנים.

יש באמת הרבה מה לומר לשכל אבל זה לא השכל שלך שמדבר. אני חושבת שכדאי לתת לפחד לצוף, להקשיב לו, ולדעת שרגש הוא כמו גל ואם לא חוסמים אותו הוא מגיע לשיא ואחר כך דועך.

לדעתי אין טעם להתאמץ להתחבר להיריון. כשהחסמים יתפוגגו זה יקרה לבד...

את יכולה להתמקד בלעשות לעצמך טוב, חוג שמח אותך, לנהל פנקס תודות וכד'.

תודה על השיתוף והעצות

האמת הופתעתי לראות באמצע הפוסט שלך שאת רק בת 35. אנחנו בנות אותו גיל בערך, בעיני זה צעיר..

אמא שלי ילדה בגיל 34 את הבת השלישית שלה, בפער של 4.5 שנים מהקודמת.  אחריה ילדה ארבעה נוספים כך שהיא ממש לא גדלה לבד...

אני מכירה משפחה שהבכורה בת 40 והקטנה בשנות ה 20,  האחיות (הבכורה ואלו שבאמצע) מסתדרות ביניהן.

וחוץ מזה אני חושבת שחמש שנים זה לא הפרש גדול מאוד בין אחים

יש משהו יפה בזה שהאח הקרוב אליו יהיה איתו בקשר קרוב...

ובע"ה מאחלת לך

שתראי איך הכל מתהפך לטובה ולברכה!

אילו רגשות הגיוניים ונורמליים. במיוחד שהתלבטת הרבה לפני.

לדעתי חשוב לשחרר שליטה. אני לא יודעת אם תתחברי לזה, אבל אם ה' נתן לך את ההריון הזה, סימן שזה מה שהכי טוב לנשמה הזאת ולכל בני המשפחה מסביב. זה שיש לנו תחושה של שליטה במניעה ובבחירה של לאפשר הריון - יוצרים גם את האפשרות כביכול להתחרט. זה לא בידיים שלנו...

לגבי הפער - הוא בכלל לא גדול. מכירה פערים גדולים בהרבה שלא השפיעו על הקשר בכלל. איכות הקשר לא תלויה בפער. היא גם משתנה עם השנים ותלויה בעוד משתנים.

חשוב שלא תילחמי ברגשות שלך. תתני להם מקום ואל תאשימי את עצמך.

תאמרי לעצמך שאם זה קרה סימן שזה היה צריך לקרות וזה מה שהכי טוב לכולם. (קורה שנכנסים להריון עם אמצעי מניעה או להיפך שאין הריון למרות שמחכים רוצים).

יש לך בעיקר חששות ודאגות לילד העתידי

והריון שהגיע ברצון

וזה רק אומר שאת אמא טובה ודואגת.

האמת ציפיתי לקרוא על הריון לא רצוי

או אדישות כלפי העובר

או אפילו דחיה

וכתוצאה מכך קושי להתחבר להריון (שגם בזה הכל בסדר!)

אז נקודת המוצא שלך היא טובה ובריאה

וזה חלק מלהיות אמא... לדאוג!

לגופו של ענין

יש מחקרים שלמים על ילדי זקונים שנולדו בהפרש מהאחים שלהם

ושנולדו להורים בוגרים

רובם מצביעים על ילדים מוצלחים מאוד עם יכולות התמודדות גבוהות שמגיעים להשגים

אם אני זוכרת נכון גם בצה"ל מזהים שבאופן סטטיסטי לילדים זקונים יש קב"א גבוהה יותר

זה שילב של הורים בוגרים ושקולים יותר, עם ביטחון עצמי

וכן- סבלניים הרבה יותר

הם גדלים לאחים בוגרים מה שבאופן אוטומטי נותן להם יכולות התמודדות גבוהות יותר

וגם יכולות אינטלקטואליות גבוהות יותר

יצירתיים ותחרותיים יותר

ולגבי בריאות ההריון

אני ירגיע אותך ואגיד לך שהרופאה שלי- שהיא גם גנטיקאית

טוענת שאין כל כך הפרשים בתקינות ההריון עד גיל 40-42 לגיליים צעירים יותר

כל הבדיקות שממליצים זה בעיקר חתך של יכולות מימון

ההמטולוג שלי קרא לי 'צעירה' ואני בת 38

שאלתי אותו מה זה 'מבוגרת' ליחס של הריון

הוא אמר 42-45

תני לעצמך זמן

וקרדיט

את לגמרי בסדר

אה.   ואני אחת לפני אחרונה

ביני לבין אחותי שמעלי יש 5+ שנים

אחי הקטן קטן ממני בכמעט 5 שנים

ואנחנו שלישיה מגובשת מאוד

הרבה יותר מהאחים הבוגרים שלי שהפערים שם הרבה יותר קטנים

כולם יצאו מהבית והוא ישאר לבד...

אז המציאות קצת יותר מורכבת והעתיד עוד יכול להפתיע בכל מיני צורות

אצלינו לדוג-

אחי הקטן יצא מהבית לפני...

שילוב של מצבים שהוא התחתן יחסית צעיר

ואני יחסית מאוחר

אח שלי הקטן בהפרש של 5 שנים מהאח שמתחתיו, נולד כשאמא שלי הייתה בת 40.

הוא באמת בשנים האחרונות לבד בבית אבל הוא מקבל כמויות של תשומת לב, יחס, פינוק וגם אמצעים חומריים שלנו בחיים לא היו כילדים שגדלו צפופים..

דברים שלפעמים חלמתי עליהם בתור ילדה וידעתי שאינמצב שיקרו..

וחוץ מזה הוא גם נהנה מכל שבת שאחד האחים מגיע, משתולל עם האחיינים וכו'. .

הוא קצת נהנה מכל העולמות. עכשיו ברור שלפעמים הוא גם משועמם בבית אבל יש גם חברים, ולימודים ודברים מעבר.

בקיצור מה שאני אומרת זה שיש איזונים בחיים.

אמנם יגדל חלק מהשנים לבד בבית אבל יהנה מדברים אחרים כמו נינוחות של ההורים, ניסיון חינוכי, זמן שלא תמיד יש כשיש צפופים יותר וכו'..

וחוץ מזה אני חושבת שקשר בין אחים תלוי לא מעט בחינוך של ההורים, בהשקעה של חוויות משותפות טובות ועוד ולא רק בפער השנים

הייתה לי ילדות טובה מאוד

אחיות שלי טיפלו בי ודאגו לי ממש

ואחר כך באו האחיינים

ממש לא הרגשתי שגדלתי לבד

אצלי יש 4 שנים בין הילדים והם דוקא חברים טובים.

יש לי 6 שנים פער ביני לבין אחותי הגדולה

בילדות ''רבנו'' מלא כמו כל זוג אחיות

כיום אנחנו החברות הכי טובות

כשאמא שלי התקרבה לגיל 40 היא פתאום מאוד רצתה ילד נוסף

הפער בינו לבין זה שמעליו הוא כמעט 6 שנים

וזה היה מקסים!!!!

הם היו חברים כל כך טובים (היום הם מתכסחים חחחח)

הגדול יותר ממש שמר על הקטן, ואנחנו בתור האחים הגדולים דאגנו לתת צומי גם לגדול

וגם היינו ממש שותפים בגידול הקטן

כן אציין שחלק מהאחים ממש לא אהבו את הרעיון שאמא שוב בהריון אבל אחרי הלידה לא הבנו איך יכולנו בלעדיו!

היום הוא חבר מאוד טוב של הבת שלי והיא משוגעת עליו!!!

הוא מכניס המון חיים ושמחה למשפחה ומשאיר את ההורים שלי לגמרי צעירים

מוסיפה-

אח שלי (כפרעליו😍) ילד ממש חברותי וכל היום אצל חברים/ שחברים באים אליו

כך שהוא ממש לא לבד ולא מרגיש מסכן או משהו

זוכה בהורים עם ניסיון, אחים גדולים ומפנקים ואחיינים בגיל צעיר שהם כמו חברים בשבילו

וכמובן זוכה בתואר הדוד המועדף😉

חושב אולי הרבה מדיי, וזה שלמרות זאת עשית משהו שלטענתך "לא חשבת עליו עד הסוף" מוכיח מאוד עד כמה ההריון הזה משמים. הנשמה הזאת  צריכה לרדת לעולם.

אותה תשובה לגבי נקיפות המצפון. לפי היהדות האחריות על האדם עד למעשה, לאחר המעשה צריך לדעת שזה מאת ה' (גם אותם דברים שכביכול היו באחריות ובהחלטת האדם).

לגבי העניין של פער הגילאים -אפשר לראות את זה גם כיתרון- פניות לגדל את הילד בנחת יחסית,כשאין עוד קטנטנים צמודים מחד, אבל כן יש אחים גדולים לסייע ,להדריך וללוות מאידך.

כך גם לגבי גילך והסבלנות ביחס לגיל אמהות מוקדם יותר- אולי הסבלנות לא מה שהייתה, אבל בהחלט להורות בגיל כזה יתרונות בולטים, כגון בשלות, בטחון ,נסיון, פניות מלחצים של ביסוס מקצועי וכדו.

שמחי בפרי בטנך יקרה, אל תתני לפחדים וחששות להעכיר ברכה כזאת גדולה.

אחי הקטן הגיע אחרי שהקטנה הייתה בת 10, בכוונה, הוא האוצר של הבית, ההורים לא יגדלו לבד, ולגדולים תמיד יש סבלנות הוא פשוט מוקף באחים גולים ואהבה 3>

אחותי הקטנה קטנה בכמעט חמש שנים מהאח שמעליה.

ונכון, היא חוותה ילדות קצת אחרת ממה שאני (הבכורה) חוויתי, אבל זה ממש לא אומר שזה רע! עד גיל גדול למדי היא הייתה מגיעה להורים שלי לחיבוק לילה טוב (למי היה זמן לזה כשהיינו רצף של אחים צמודים?), היא גדלה בבית מסודר ונקי ורכשה הרגלים טובים בנושא, וכמובן - כמעט בכל שבת מגיעים האחיינים והיא חוגגת (והיא הדודה הראשונה שהאחיינים שלה למדו לומר את שמה...)

מלבד זאת, למעשה היא לא נותרה לבד... חלק מהאחים שלי לא התחתנו עד גיל די מבוגר, אז בהחלט הייתה לה חברה בבית, ונוצר לה קשר קרוב עם האחות שגדולה ממנה בשש וחצי שנים. (גם עכשיו היא ועוד אח אחד לא נשואים, אבל הם כבר לא ממש גדלו בבית)

וחוץ מזה - היא באמת ילדת נחת בלי עין הרע. הכי מוכשרת מכולנו, הכי חברותית, הכי עוזרת... וכמובן, כשהיא הייתה תינוקת כולנו כרכרנו סביבה בהערצה ובהתרגשות! כולנו הכי שמחים בעולם שהיא נולדה (ואמא שלי הייתה בת 42 כשילדה אותה...) ולא היינו מוותרים עליה בחיים!

מקווה שהסיפור הזה מעודד אותך ❤️

קודם כל זה משמיים , זה מה שיכול להרגיע אותך

הקבה הכניס בך את הרצון הזה , זה ממנו

נשאר לך להתפלל ולהאמין במי שנתן לך ,שהוא ייתן לך גם כח לגדל והכל מהכל

מבינה אותך לגמרי

הריון מעורר הרבה מקומות רגשיים

ויש גם את הפחד

והרכבת הרים של כל ההריון

אז יש גם הרבה שאלות

איך נכנסתי לזה שוב

ועל המיקום במשפחה

הרבה רגשות קשים ומבלבלים 

וחבל שזה לא מספיק מדובר
(ואולי כמעט ולא)
ולו בשביל שנרגיש נורמליות

כן
זה נורמלי

ולגבי הגילאים

והפער בין הילדים

ככל שאני גדלה מתחזקת אצלי ההבנה

שכל אחד מקבל מתנות אחרות

הגדולים יותר "מרוויחים" הורים צעירים

אבל בד"כ גם בית עמוס יותר

ושגרת חיים אינטנסיבית

ומי שנולד בגיל מבוגר יותר
(35 זה גיל מהמם... מתכוונת לאיזור ה40...)
מקבל הורים מנוסים יותר

ובית רגוע בדרך כלל

וברוב המקרים

הרבה תשומת לב מהאחים

(רואה ילדים בטוחים ויציבים יותר)

אין כללים
ברור שכל משפחה היא אינדבידואלית
אבל יש הרבה מתנות בגיל הזה

הורות בשלה יותר

מקווה בשבילך שתחושי את המתנות
וחיבוק ענק על התחושות.

שוב
הכי הכי נורמלי לחוש כך בהיריון❤❤❤

א. גיל 35 זה בעיני צעיר...המון נשים, גם דתיו וגם חילוניות יולדות בכיף גם בגיל 40 ואפילו 45. בעיני זה לאו דווקא קשור לסבלנות. יכול להיות גם מצב הפוך, בגלל שאת כבר מנוסה ההורות שלך רגועה יותר, את מכירה כבר הרבה מצבים ולא נבהלת מכל דבר קטן וממילא יש לך יותר סבלנות. אגב, אם יש גדולים בבית זה בכלל נהדר. הם יכולים לעזור המון ולהקל מעלייך הרבה.

ב. אל תדאגי, הוא לא יגדל לבד. הוא יקבל כמויות מוגזמות של תשומת לב מכל האחים והאחיות הגדולים שלו. הם רק ירצו להיות איתו, להלביש אותו, לרחוץ אותו, לשחק לידו, לקחת אותו לטיול בעגלה וכשהוא יגדל הם יעמדו בתור לקרוא לו ספר או לקחת אותו מהמעון או ללכת איתו מכות, לחילופין.

אני הקטנה מבין שישה ילדים, ויש ארבע שנים ביני לבין האח שמעלי. מעולם לא הרגשתי לבד. הזמן היחיד שהייתי לבד זה בגיל 24- כשגרתי שנה בבית עד שהתחתנתי וזו היתה חוויה מצוינת...

בין שני הקטנים שלי יש ארבע שנים, ועכשיו יהיו שלוש שנים בין הקטן לבין מי שעוד בבטן, אבל בכל מקרה- עם פער של ארבע שנים הם עושים המון דברים ביחד- בונים, משחקים, נוסעים בבימבות, משתוללים וגם רבים ומרביצים. והקטן שלי לעולם לא משועמם. רק מרוויח מהנוכחות של כל הגדולים. וכן, יש זמנים שרק הוא נמצא בבית ואז סופסוף יש לי אפשרות לתת לו קצת תשומת לב אמהית בלי הפרעות... לקרוא לו ספר, להכין איתו עוגה, סתם לשוחח איתו על ענינים ברומו של עולם...באמת, לדעתי זו דאגה שאת ממש צריכה להסיר מהלב לגמרי כי אני חושבת שאין לה אחיזה במציאות.

ודבר אחרון- אני חושבת שהרצון לעוד ילד הוא הרבה יותר עמוק ומהותי מאשר רק רגש. זה רצון קדוש ופנימי. מאוד לא אגואיסטי לדעתי. מה אגואיסטי בלשאת הריון, לעבור לידה, להניק ולא לישון בלילות ולעבור שוב גידול של ילד עם כל הענינים שלו? הרי באותה מידה אפשר לטעון שמי שלא יולדת עוד ילד היא אגואיסטית כי היא לא מוכנה להשקיע את המאמץ שנדרש עבור עוד ילד...

אז לדעתי תנסי דווקא לתת לעצמך קצת הערכה ואיזו מילה טובה על האומץ שהיה לך להקשיב לרצון הזה וללכת איתו ולזכות בע"ה להביא עוד נשמה לעולם. זו באמת זכות. 

"וואי, איך אני מביאה עוד ילד ועכשיו אני לא פנויה לחבק ולנשק את הגדול יותר כמו שהייתי..."

איך המצפון משחק אצלינו...הא?

דבר ראשון ממני חיבוק גדול!!

דבר שני, הקטני שיגיע יקבל אמא שפנויה אליו ולא עם עוד תינוק!! פנויה לחבק ולנשק ולהקשיב ולספר סיפורים וללכת איתו יד ביד לגן.

איזה כיף לך

ויהיה לך איתו/ה קשר מהמם בע"ה

הרבה כח יקרה!!

הריון קל ותקין ומלא שמחה בלב♥️♥️♥️

עד עכשיו שמעתי כמה חשוב הפרש לא גדול בין הקטנים כדי שלא יגדלו לבד... 

וחטפתי פאניקה שאני עושה משהו נורא לילדים ולו.. ממש זו  הייתה הרגשה שלי.

אבל התגובות שלכם ממש  ממש מחזקות!

הלוואי וככה יהיה!

רק ש'גדול' זה מושג סובייקטיבי

בעיניי 5 שנים זה פער מצוין, ויכולה לומר שאצל אמא שלי בין הקטנה לאחת לפניה יש 7 שנים והם בקשר מצוין, ולדעתי בהמשך כשהפער גילאים יטשטש זה יהיה עוד יותר קרוב.

(עכשיו אחת בת 20 ואחת בת 13)

בקשר לזה שאת לא מתחברת להריון, מצטרפת לאלה שאומרות לשחרר ולא לנסות בכח להתחבר 

בע"ה התינוק יוולד ותתחברי אליו גם אם לא מייד, אז זה יהיה אחרי כמה שבועות של נתינה והתמסרות.

אולי לפנות לייעוץ לעיבוד של כל החששות?

מה שלי עוזר במצבים של פחד ממשהו זה לפרק את הדברים לנקודות קטנות ואז לראות איך אפשר להתמודד עם כל דבר בנפרד.

אני חושבת נכון ש5 שנים זה פער אבל לא עד כדי כך זאת אומרת אולי דוקא כי השאר יותר צפופים וקרובים הם יהיו חבורה שלמה שתפנק ותגונן על התינוק/ת.

ואולי גם יעזור לא לחשוב כל כך הרבה קדימה ולעבור שלב שלב..

גילוי נאות אנינגם בגיל כבר של מי שפיר ומודה שזה מלחיץ אותי קצת ועוד לא החלטתי אם אעשה או לא כשזה יהיה רלוונטי.. וגם אני רוצה לסגור כבר ורוצה אחרון לפני שמבחינתי סוגרת את העסק. אותינאישית מפחיד בעיקר הריון איך ישפיע על הבית אבל אני יודעת שבסוף אנינרוצה משפחההגדולה לא רק בשביל עצמי אלא גם בשביל הילדים שלי זה כל כך כייף הרבה אחים והפער מורגש רק כשהם קטנים אחכ זה מצטמצם..

האחות שהכי קשורה אלי זו דוקא זו שקטנה ממני בכמעט 10 שנים. ואם זה מעודד אחי הקטן נולד כשהייתי בת 16 ועד שהתחתנתי הוא היה ממש כמו התינוק שלי ברמה שהיה ישן איתי במיטה הייתי מטפלת בו ועד היום אנחנו קשורים.. אז גם יחדים גדולים יכולים להתחבר לאחים קטנים 

זה כל כך משמעותי! הכל עלייך הכי טבעי ומובן שאת נכנעת לו, צריך לשמור את הכוח😉... את מלכה ותודה לכם!👸🏻❤️

פרקטית- ממליצה בחום על הספר של הלוחשת לתינוקות "הלוחשת לפעוטות". ספר ממש מוצלח לי אישית מאד עזר בגיל הזה.

חשבת ללכת איתו לאבחון?

כי אמנם את אומרת שזה בעיקר מולך, אבל את כן מתארת משהו קצת חריג, עם כל זה שהוא ב"גיל שנתיים האיום"...

יכול להיות שיש משהו קונקרטי שמציק לו, כגון רגישות תחושתית, ולכן הוא עצבני כל כך... ואולי הוא עצבני בעיקר מולך, כי בתת-מודע הוא מרגיש שאמא אמורה לפתור לו את כל הקשיים, ולכן הוא מוציא הכול עלייך...

מקווה ממש שתמצאי איך להרגיע אותו!

ובהצלחה גדולה עם ההתמודדות לבד כרגע, כשבעלך במילואים...❤️❤️

שווה לפנות להתפתחות הילד, ולנסות לבקש אבחון

וגם אם זה לא הכיוון- הרבה פעמים יש להם הדרכות הורים ודברים בסגנון שיכולים לעזור לך להתמודד איתו...

אז קודם כל חיבוק ענק 🧡

זה יכול להיות המילואים, ויכול להיות הגיל, אבל מציעה בזהירות אולי שווה לאבחן? זה לא ילד ראשון ולמרות שהסיטואציה קשוחה נשמע שבתחושה שלך  את רואה פה משהו חריג. אם לא אז תדלגי, רק משקפת מה קראתי.

תנסי לקרוא את הספר "לא קשור אלייך", התיאור שלך הזכיר לי אותו קצת (לא אומרת שבהכרח המסקנה זהה)

בכל אופן, מקווה שרופא הילדים של הפותחת הוא אדם קשוב, שלא ינפנף אותה ב"ככה זה גיל שנתיים", ושהיא באמת תגיע כמה שיותר מהר לפחות לאבחון ראשוני שייתן לה כיוון ודרך טיפול התחלתית כדי שיהיה לה אוויר לנשימה...

(גם את בעצם לא כתבת ממש ישירות, אשרייך❤️)

בספר באמת הילד מאובחן בסוף עם בעיית תקשורת, אז כתבתי לא בהכרח המסקנה זהה אני סתם אישה זרה בפורום ולא מכירה את הילד והסיטואציה. אבל שווה כן לנסות לדבר עם הרופא, לתאר מה אתם עוברים וכו.

יכולה לומר לך שאני תיארתי לרופא סיטואציות מסוימות על גיל שנתיים וחצי והוא ממש לא אמר לי זה הגיל ולא שאל על קשיים מסביב ישר אמר תקשיבי יש פה ענין רציני וחבל שתסבלו לכו לאבחון. בסוף אצלנו זה דווקא כן היה ענין סביבתי שהשתפר פלאים בהמשך, אבל זה גם בא אצלנו "בהפתעה" ולא משהו שראינו ממש מלידה

זעם

כשברור שהמטרה בסוף היא למכור את הקורס המלא, אבל אולי שווה להרשם למשהו כזה ולראות אם מתחברים לגישה שלהם ואם זה משהו שמדבר אלייך.

כי הם מדברים ממש על זה שילדים שלא מצליחים להביע את הצורך שלהם זה יוצא בצורה כזו של זעם

יש לי בן שבדיוק ככה, מלידה, הוא אחרי לא מעט ילדים, הקטן שלנו.
מיום היוולדו נהייה לי קשה יותר, בשינה, באוכל, בהכל (עם דגש על שינה), אף אחד לא היה כמוהו.
עקשן בצורה בלתי סבירה, וכמו שאמרת, רוצה את האבטיח הזה דווקא ולא מה שהבאתי לו, זורק, כועס, בוכה.
הוא האחרון, גם כי כבר די הזדקנתי, וגם הוא ממש לא עושה לי חשק לעוד (ומזל...חחח)
ילד מהמם, מתוק, חכם ונבון בצורה מיוחדת, אבל קששששההההה
לא אפרט, מה שאת עוברת, זה הוא.
כעת הוא בן 3, הייתי אומרת שמעט התאזן, נרגע יותר. מוציאה אותו מהמעון מוקדם יותר, כדי שישן בשמונה וחצי בלילה (הוא שונא לישון, ודי לא זקוק לשינה, היפר), בעיות בגמילה...לא מכירה שיש דברים כאלה. אבל בבכי מעט השתפר
יש לך גדולים?
הגדולים שלי לפעמים יוצאים איתו, זה מתנה.
בעלך במילואים- אז בכלל יותר קשה כי את לבד, ואולי זה גם משפיע עליו, לכן אולי כדאי הדרכת הורים?
בכל אופן,
אני הרבה גבולות חציתי עם הילד הזה (באוכל, ברצונות, בסדר יום, דברים שאני נגד למשל באוכל, אצלו היתרתי, אין לי כוח למלחמות)
מה שכן!!
כשיש לי פנאי וזמן- והוא דורש משהו שאני לא מרשה
אני אומרת לא, ויודעת שעכשיו יהיה שעת סיוט, אבל חשוב שישמע גם לא, ואז אני מחבקת, ומנחמת, ומרגיעה, והוא צורח, אבל זה שלב שחשוב לפעמים, כי באמת הוא כבר התרגל לקבל כמעט הכל.
והתקופה הקשה תעבור, ותישאר המתיקות בלבד.
ליבי איתך
 

כמעט בכל מה שכתבת..

בן שנתיים וחצי

כנראה שהעקשנים חווים יותר חזק את גיל שנתיים…

אצלנו כבר חודשיים ככה, אולי יותר

אבל רואים ממש שינוי לטובה! למרות שיש ימים יותר קשוחים

באמת שאני חוצה אתו גבולות בלהרשות דברים שלא הרשיתי לגדולים, משתדלת לזרום עם הרוב ולעמוד על מה שממש חשוב לי.

כשהוא בוכה לפעמים עוזר להסיח את דעתו (לתת לו משהו שהוא אוהב לאכול/משחק אהוב/להחליף נושא)

ביחד עם מילואים זה באמת קשוח ממש…

אבל שוב, אני רואה שיש הטבה עם הזמן

מקווה שגם אצלך תהיה

בהצלחה ענקית וחיבוק!!!!

לא פשוט בכלל..

כולל חופשים

אם היא מסיימת כמו בי''ס רגיל ואז י 'חודשיים חופש

בעיני זה פחות הגיוני לקחת על החודשיים

מכירה כאלה שלוקחים על 12 חודשים

חלק על 11

וחלק על 10

ולפעמים הסכום משתנה בהתאמה

הכל יכל להיות בסדר אבל העיקר שמסוכם מראש

יש כלל שאם הצטרפתם באמצע שנה משלמים חלקי

את יכולה להחליט גם לא לגבות באוגוסט אבל לגלם את המחיר של אוגוסט בשאר החודשים- ז"א נניח חשבת לגבות 2000 שח לחודש שזה אומר סהכ 24,000 לשנה של 12 חודשים, אז את יכולה לא לגבות באוגוסט אבל שהמחיר לכל חודש יהיה 2180.

ורק צריך לסובב את העגיל או הנזם בזמן שאת מתחת למים.

אבל אני חושבת שראיתי את זה בתגובה של יועצת הלכה בקבוצה סגורה בפייסבוק.

זה מותר לכתחילה

אומרת את זה בכזאת ודאות?

אמנם ייתכן ויש מקרים שאכן אפשרי

אבל ממה שאני מכירה זה ממש לא לכתחילה, בטח לא לרוב הדעות ( גם אם בדיעבד כן מתירים)

למדתי את הנושא מכל הכיוונים,

זה נקרא מיעוט שאינו מקפיד,יותר מיזה ההקפדה היא שזה כן יהיה עליה,ומאחר שהיא לא מורידה את הנזם כלל,יש כלל בהלכה שיותר מ30 יום זה נחשב לחלק מהגוף,ולכן אין עם זה בעיה.

משום ש:א.נחשב חלק מהגוף

ב.מיעוט שאינו מקפיד

ג.לא רק שתצא כך לרשות הרבים אלא חשוב לה שזה יהיה עליה.

נכון שלפי הרמא לכתחילה מורידים הכל,אבל גם הוא סובר שאם אי אפשר להוריד וזה חלק מין הגוף הטבילה כשרה לכתחילה.

יהיה עלייך.

אם את רוצה רב, את יכולה לשאול בבית ההוראה של הרב זכריה בן שלמה

לשאלות בשיחה:

0528465585

למענה בוואצפ:

0515465585

אלא לדבר תדיר

ואני לא בדיוק מבינה למה את מתכוונת אבל לדעתי אתם צריכים טיפול זוגי כי ברור שהאמון ביניכם נפגם לפי המעט שכתבת

שולחת חיבוק❤️

אבל אין לו מה להגיד חוץ מזה שהוא מתנצל

ואני כועסת

כי מה עוזרת לי התנצלות שאני צריכה לשלם מחירים על דברים שהוא עשה בלי לשאול אותי ובלי להתחשב בי

נניח לספר לי במשך תקופה מאוד עמוסה אחרי לידה שהוא חייב לעבוד

ולאז לגלות שהוא לא עבד רוב הזמן הזה

או להשתמש בכספים שלנו בצורה שלא סיכמנו עליה

סליחה לא תעזור לי במיוחד שהסליחה שלו לא נחשבת בשבילי

כי את יודעת שהוא עלול לחזור שוב על הדברים האלה?

אם זה כך, אז הבעיה היא באמת בחוסר האמון שלך בו, שהוא זה שמוביל לכעס, וזו באמת בעיה שורשית יותר...

מצטרפת להמלצה לפנות לטיפול זוגי (בתקווה שיש לכם הכסף לכך...) כדי לפתור את הבעיה מהשורש...

חיבוק!

לא יחזור על זה

וגם מה זה עוזר לי אם משכורות שלמות שלי יצטרכו ללכת על להחזיר שטויות שהוא עשה או דברים שהוא אמר שיטפל בהם ולא טיפל והצטברו

היינו בטיפול ואולי נמשיך אבל פתרונות לבעיות שהוא כבר יצר זה לא יתן לי 

אולי זה משהו נקודתי אצלו?

אני יודעת שיש דבר כזה אנשים שממש יש להם באג עם כסף.

זה יכול להיות כמו התמכרות להימורים, שאתה ממש מכור פיזית ללהוציא כסף על כביכול השקעות שנראות לך שוות,

ואתה כמובן לא תשתף את הבת זוג שלך,

כי היא לא מכורה לזה אז בוודאי לא תסכים,

מצד שני אין לך כל כך שליטה על זה,

כמו כל התמכרות אחרת לסמים או לאלכוהול.

ממש עושים לזה גמילה.

אולי הרחקתי לכת, אבל נשמע שיש לך פה אישיו ממש סביב הכסף, יותר מססביב האמון הבסיסי שנפגע.

וגם הסיטואציה שהוא מבקש סליחה רק, ולא מנסה לשנות מעבר לזה,

והתחושה שלך שהוא מבקש כי הוא מבין שזה לא בסדר,

מצד שני כנראה לא יצליח לא לעשות את זה שוב.

ממש קשוח אם זה זה.

אבל תמיד אפשר לטפל. חיבוק.

באמת סליחה אין סיבה שתספק אותך. אם אין לך אמון שהוא לא יעשה את זה שוב פעם.

אני לרוב צריכה להבין גם מה אתה מבין מיזה שזה לא בסדר ומה תעשה להבא כדי שלא יקרה.

תנסי לחשוב מה כן ירגיע אותך, ותבדקי אם יש לך אפשרות לקבל את זה ממנו.

וכמובן טיפול זוגי.

את לא מעורבת בחשבונות הבנק שלכם?

לא ראית שאין משכורת שנכנסת?

אם את לא מסכימה עם הוצאות כספיות שלו, אתם צריכים לשבת ולהגדיר מה כן

זה מאוד כוללני ותלוי במה מדובר כמובן וצריך להבין את הפרטים אבל בכללי נראה שיש ביניכם דינמיקה לקויה שצריך לתקן ואמון שצריך לבנות מחדש

ואת צודקת. סליחה לא תעזור. נדרש גם לרדת לפסים מעשיים

פשוט בזבז את הזמן שלו במשרד שלו

ולא יום יומיים תקופה

בדקנו התמודדות עם התמכרות או בריחה ממחויבות

וגם אם הוא יטפל בזה זה לא עוזר לי עם הכעס והבעיןת שכבר הוא הכניס לתוכם

כי את מה שהיה את לא יכולה לשנות אבל מכאן והלאה צריך לבנות

לדעתי צריך להתייחס ל- למה הוא במשרד אם הוא לא עובד?

מה הוא עושה שם בשעות שהוא אומר שהוא עובד?

על מה הוא בזבז,כסף? למה זה חשוב לדעתו? למה זה לא חשוב לדעתך? ולנה הוא עושה דברים מאחורי גבך?

את כל זה אני כותבת כאישה של עצמאי בעצמי. בעלי מתוקף עבודתו מנהל קשרים חברתיים רחבים ולכן העבודה היא לא רק במשרד, שזה התכלס הרבה פעמים. יש גם מעבר ויש לו גם חיים אישיים כמובן. אז אני לא מתפלאת למה הוא לא במשרד כל הזמן כשהוא יוצא וגם לא דורשת דין וחשבון על כל יציאה מהבית, ואם הוא עצמאי זה גם לא אומר שכל הזמן יש הכנסה כמובן (בעז"ה כן?) הרבה מדברים שעושה עצמאי זה הכנות ועבודה לקראת הכנסות עתידיות.

אבל את מכירה את בעלך ויודעת מה היה שם. תפנו שוב לטיפול וביז"ה מקווה שתצליחו לצאת מהמשבר

דברים לא טובים

ואני בכלל לא מבקשת דין וחשבון לכן הוא הצליח למשוך את זה תקופה

התגלה בטעות

להתנהל דינמיקה של דין וחשבון בכלל בעיניי,ממקום של דרישה

זה יותר מתאים לאמא מול ילד

בזוגיות זה אמור לעבוד אחרת

את סמכת ונתת אמון והוא הוליך אותך שולל לפי מה שאת אומרת. עד עכשיו התנהלת כמו אישה נורמטיבית בתחום הזה. אל תתני למקרה הזה להפוך אותך לאמא מולו לדעתי ולהתחיל לרדיף אחריו עם בקשות והסברים

ודווקא לכן חשוב ליווי טיפולי טוב כי זה לא פותר את הפצע, לבדוק כל רגע איפה הוא ומה עם העסקה ההיא ולמה לא נכנס כסף ומה עשית בחוץ כל הזמן הזה, זה רק ייצור אחד חדש

נלך לטיפול אני פשוט כועסת יותר מדיי בשביל לתת בכלל הזדמנות

ולא מדובר באיזה קושי כלכלי שיכול להיות בכל עסק וזה חלק מהסיכון

פשוט בריחה אישית שלו נפשית ממחויבות שאני אין לי כוח להכיל

וזה עסק שהוא בחר בו ותמכתי

ולהישאר כועסת קצת. לדעתי

מה שמרגיש לך - תנכיחי

בזוגיות יהיה להגדיר יעדים של ליווי עסקי או של רו"ח שבודק הביצוע מול התכנית

או עבודה כשכיר.

כרגע את כועסת מאוד מאוד ולכן לא רואה מה זה יעזור,

אבל בע"ה אחרי הכעס יגיעו גם דברים אחרים, יש עוד תקווה ויש עוד עתיד.

חיבוק גדול!!!

ותראי איזה נס שהתגלה עכשיו ולא המשיך להידרדר חלילה.

אולי יעזור גם לדבר עם ה', להשליך עליו את הניסיון.

כשעושים טעות יש עניין לקחת אחריות ולעשות חשבון נפש,

אבל פה לא עשית טעות, ולכן מצד ההתמודדות שלך אפשר להסתכל על זה כמו על גזירה ולהתפלל קרע רוע גזר דיננו.

ושיתהפך הכל לטובה ומחושך ואפילה תצאו לאור גדול!

חיבוק 🤗

עצמאי צריך לדעת לנהל את עצמו ולנהל סדר יום, מעבר לעניין המקצועי. ישנם אנשים מאוד מוכשרים ומקצועיים אבל לא מתאים להם להיות עצמאיים

יש תוכנית ברורה לשינוי? וזה לא יקרה שוב?

בעיני הכעס שלך הוא לא הבעיה, הפוך. הכעס אומר שאת עדיין מרגישה משהו ושיש עם מה לעבוד. הבעיה היא האמון שנפגע, וזה הדבר הכי קשה בין בני זוג. אין לי עיצות לצערי איך משקמים אמון אחרי בגידה משמעותית (בעיני הגם שזה בזמן ובכסף, זאת בגידה לכל דבר, אבל זכותך לא להסכים עם ההגדרה כמובן) אבל כן חשוב לדעתי לתמלל לו את הכעס הזה. להגיד את זה כל פעם שאת מרגישה ככה. אני בשונה מתגובות אחרות פה, כן חושבת שהסתרה זה דבר חמור מאוד וחשוב לשקף לו את זה וכמובן לעשות תוכנית מסודרת איך לצאת מהמצב הזה ואיך לוודא שזה לא יקרה שוב 

נשמע פרק זמן סביר

תודה!

21 עוד היה נחשב גבוה, ההנחיה הייתה לרדת מץחת ל5

אותי הנחו לעשות פעם בשבוע בדיקת בטא ולמנוע חצי שנה

הופניתי גם למעקב אונקוגניקולוגי

אין לך עם מי להתייעץ ? רופאת נשים שתנחה?

יש לי את הפגישה במרפאת נשים בבית החולים עוד יומיים, ואני כמובן גם יכולה לקבוע תור בקופה לרופאת נשים.
אבל עד לתור ביום חמישי, עניין אותי לשמוע מה בערך ההנחיות כיום...

תודה על השיתוף!
מרגיע, כי אם למולה מליאה היה צריך רק 6 חודשים מניעה, אז מניחה לחלקי יהיה פחות.

אם באמת ההנחיה אצלי גם תהיה של מניעה קצרה של כמה חודשים, באיזה סוג של מניעה כדאי להשתמש, שלא יעשה לי בעיות ודימומים, ומתאים למניעה קצרה?

עד עכשיו המניעות שעשיתי היו עם נרות - שהם לא הרמטיים, ועם התקן - שנראה לי ביזבוז לשים התקן רק עבור כמה חודשים בודדים.

אולי תצלמי את הפצעים, ותראי לו את התמונה אם זה כבר יעבור.

ואולי יספיק לו גם תיאור בשביל לאבחן.

בצורה שיראו אותם ברור...

אבל אולי אצלם את מה שיש לה ברגל.

(האמת שאני לא בטוחה שהוא רופא מאוד סבלן בשביל תמונות וכדומה בעלי היה אצלו עם ילדים אחרים בעבר והתרשם שהוא לא הכי-הכי. קבענו אצלו תור כי הוא קרוב אלינו יחסית)

אם יש לך תמונות או תיעוד של מה שהיה לפני שבועיים אז אפשר להראות לו את התיעודים, לדווח על השינוי העכשווי בהשפעת הסבון ככה שיהיה לו את הרצף המלא של האירוע

שמעת על קומי עורי? זה עמותה לאטופיק דרמטיטיס בישראל. יש שם מאמרים והרבה מידע.

הם יכולים לתת לך (דרך פנייה למזכירה) רשימת רופאים לפי קופות חולים ומקומות בארץ.

ועכשיו ראיתי שגם הנגעים ברגל נעלמו לה...

מפחדת להגיע לרופא ושהוא יאמר לי שהוא לא מבין על מה אני מדברת

בהריון שישי ותינוק בן שבעה חודשים בבית!

קשוח ממש! השבוע אני נכנסת לשבוע 14 ולא עשיתי שום בדיקה חוץ מסטיק! בחוסר תפקוד כמעט מוחלט, עכשיו פחתו הבחילות, אבל עדין לא ממש נוגעת במאכלים שגרמו לי בחילות...

אולי תנסי כדור נגד בחילות?

לי הבונגסטה גרם לעייפות קיצונית, אבל אני יודעת שיש עוד שני סוגים זה כבר מקל..

מקווה שתעברי את זה בקלות! זה באמת לא פשוט! ובאמת יש כאלו שנתברכו בכך שהן לא מרגישות כלום בתחילת ההריון ב"ה..

כבר הגעתי לשלב שאני מרגישה שהכל בראש שלי והנה כולם בסדר ועושות את זה ועוברות את זה

אז תודה על הנרמול.

ממש ממש מתלבטת על בונגסטה

אני לא אחת שבעד כדורים ואף פעם לא לקחתי והיה לי הריונות קשים תמיד

אבל הפעם שילוב מקרים שמרגיש לי חסר שליטה.

חוץ מעייפות שזה נראה לי עדיף יש עוד משהו? השפעה אפילו מזערית על העובר?

זה כדור מאה אחוז בטוח לשימוש בהריון

לזה הוא נועד

והוא פשוט מציל נפשות!! את לא מבינה איזה הקלה זה לקום בבוקר ולהרגיש טוב

ממליצה ממש ממש ממש

איך באמת ממשיכים הכל כרגיל?

ולמה תמיד אנחנו מסתכלות מסביב ולא לבפנים?

אני שואלת גם את עצמי,

מה זה מעניין אם כולן עובדות ונראה שמתפקדות כרגיל,

אם אני לא מצליחה.

אני בתחילת הריון ראשון עכשיו וחלשה, בחילות, הקאות.

ואני גם עצמאית וגם שכירה,

וזה קשוח.

ופשוט מורידה את הראש לגל הזה שיעבור, 

ועושה את המינימום מינימום.

אז תרגישי בנח, יש כל כך הרבה נשים שגם להן קשה ולא מצליחות להמשיך לעבוד ולתפקד כרגיל,

ולא צריך להילחם בהרגשה הזו,

כי גם ככה אנחנו מותשות.

תנשמי עמוק,

זה גל, וזה יעבור.

(אומרת הכל גם לעצמי)

ומזל טוב 😊

יאללה בעזרת ה' שימתיק לנו את התקופה הזו מהר לשמחה זוהרת ומאושרת

גם לך השם גדוללל כמובן💓

ותודה נראה לי שאפילו לא הספקתי להתרגש ולאחל לעצמי גיליתי מזה שהרגשתי כל כך נורא

לעזוב את העבודה למשך ימי הקושי של ההתחלה
זה מה שאני עשיתי (אבל עם היפרמאזיס)
העבודה תחכה הכסף יחכה
את תרגישי טוב ותחזרי.

תכלס, אנחנו גם לא יעילות בעבודה עם הבחילות והחולשה הזו. אז בשביל מה?

זה מבאס.
אבל אל תקחי לך עכשיו לקוחות חדשות... לא?

גם בי זה פוגע

אני ממש בעניינים וזורמת ולא מבינה למה אין קשר

אבל זרמתי עד כה עם זה שלא בא להן או אין להם זמן

אבל במקביל וואלה מעצבן שנפגשים כל כמה חודשים רק הם זה פוגע 

בעיקרון זה הגיוני מידי פעם לרצות רק את המשפחה הגרעינית

אבל מידי פעם, ובפעמים אחרות כן את כולם

לק"י

ואני דוקא לא הייתי רוצה להגיע לכל מפגש של בעלי ואחים שלו. שיהנו להם לבד...זה גם בסדר.

(לבעלי יש 2 אחים בנים. אבל גם אם היו לו אחיות, בעיני זה לגיטימי להפגש לפעמים רק האחים).

בעסה שאין קשר. מניחה שבגלל זה צורם לך שהן גם לא מנסות ליצור קשר, ונפגשות רק עם האחים.

מפגשים רק האחים.

אני דווקא אוהבת. בסוף אין מה לעשות, אחים זה קשר אחר מגיסים שהכרתי רק בגיל מבוגר ומעולם לא גרתי איתם בבית.

כולל טיול כמה ימים רק של האחים.

מצד שני, יש הרבה מפגשים גם משותפים זוגיים, וגם רק של הנשים (אחיות וגיסות).

מקווה שזה שיש גם וגם לא גורם להם להיעלב.

בטח לא שזה המפגש היחיד שיש כל השנה

גיסות שלי עושות את זה אבל רק עם הבנות ורק אחת ל.. ויש גם קשר בנוסף

אז יכולה להבין למה זה כיף להן

פעם אחת נעלבתי כשהיינו זוג צעיר והינו בבית של חמותי והז היה יום חופש והן פשוט התארגנו להן ביחד למפגש ואפילו לא חשבו להזמין אותי כשבמילא היתי שם..ופנויה לגמרי..והגיסה היחידה.. לא 'היה עוד מי שיקנא

אבל בֶסדר היה מזמן...לא נורא

במקרה שתארת זה באמת לא נעים

של להיפגש מדי פעם האחים בלי בני זוג לא מופרך.

מה שכן אולי קצת מוזר זה שלא נפגשים בכלל גם עם בני זוג...

אם זה לא בתדירות גבוהה ותוקע לכם את החיים הייתי משתדלת לזרום ולשחרר, שיהנה עם אחים שלו.

אם התדירות מוגזמת הייתי מדברת עם הבעל על עניין המינון, אבל בעיניי אין טעם לדחוף למפגשים עם בני זוג אם הן לא מעוניינות בזה...

אמנם מוזר ומבאס אבל רואה טעם להדחף

בטח אם זה פעם בשנה

וואלה לפעמים באלי לפגוש את אחים שלי כמו שהיה פעם.

לזכר הימים

זה שהם התחתנו לא אומר שאין להם ישות נפרדת משל עצמם.

אני יכולה לשתף שפעם בחודש בשנתיים האחרונות ולפני כן בתדירות נמוכה יותר אני (הלוואי שאזכה להמשיך להתמיד) עוצרת את העולם ונוסעת לבד לאמא שלי מהבוקר להיות איתה ולראות את אחים דלי ואבא שלי

בלי בעלי. בלי הילדים. עד הערב

גם בעלי הולך להורים שלו הרבה בלעדיי

בעיניי לגיטימי גם שיקרה בין אחים. נפרדות זה בריא בזוגיות מאוד. אם בעלי היה עושה לי על זה פרצוף או הפוך.. בואי נגיד שמהשם אישה לאיש😅

אלא אם בני הזוג שלהם גם באים. ואז זה באמת מוזר.

שזה כל כמה חודשים אז נשמע הגיוני שזה רק האחים..

אם זה היה פגישה שבועית הייתי מבינה למה לא..

שאצלנו אין כמעט מפגשי זוגות, בשני הצדדים.

זה מאד לא פרקטי, או שנפגשים בהרכב משפחתי או אחד מבני הזוג נשאר עם הילדים.

אז נפגשים או רק האחים או רק מגדר מסויים (טוב נו רק הבנות).

אנחנו בעיקר בנות בבית ואנחנו נפגשות לא מעט רק האחיות, לרוב גיסתי מוזמנת גם אבל הרבה פעמים אחי מגיע "במקומה".

מציינת שבתקופות מורכבות במשפחה מפגשים כאלה הם ממש חמצן.

בלי קשר לפני כמה שנים הגיסים במשפחה שלי התאגדו במטרה ליזום טיול גברים (כאמור אנחנו בעיקר בנות אז הגיסים כולם באותו מעמד) למיטב ידיעתי הם עדיין בשלבי תכנון אבל אני ממש בעד.

לפעמים זה רק האחים והאחיות

לפעמים זה רק בנות (ואז במקום אחי תגיע גיסתי)

לפעמים זה עם שני בני הזוג, אבל אז מגיעים גם כל הנכדים וזה מפגש מסוג אחר, יותר בחופשים וכאלה

בעיניי אם כבר אז לעשות מפגשים של רק בנות או מפגשים של רק בנים

לא משנה אם זה אחות או גיסה, אח או גיס

ככה זה אצלנו.

וזה ממש לא לעניין להדיר ככה את הגיסות ולתת תחושה לא נעימה

אבל, אני חושבת שזה לא בידיים שלך

הדבר היחיד שאולי את יכולה לעשות זה לחפש את האחות היותר רגישה ומבינה ולשתף אותה

או לדבר עם הגיסות האחרות (אם יש, ואם אין זה עוד יותר חשוב מה שהן עושות)

ושמישהו יידע שאת מרגישה עם זה מאוד לא בנוח.

יש מצב שזה באמת מגיע ממקום מאוד תמים ושפשוט לא חשבו על הדברים עד הסוף.

ראיתי התכתבויות והם ביקשו שהגיסות לא יגיעו

אמהלה איך נעלבתי האמת