שכדאי לך להפנות קודם כל את המבט כלפי עצמך.

מה חסר לך עכשיו?

את מתארת מצב חלומי שבו אם רק תעזבי אותו תוכלי לפרוש כנפיים, להגשים את עצמך, ללמוד.

אז קודם כל רק רוצה להגיד שמאוד קשה ללמוד עם ילדים, בטח אם את מגדלת אותם לבד.

אבל הנקודה היותר חשובה היא, מה מונע ממך לעשות את זה עכשיו? מה במצב עכשיו גורם לך להרגיש חסומה?

והאם מה שאת חושבת שישחרר את החסם (פירוק הנישואים), אכן ישחרר אותו?

יותר משזה נשמע שחסר אצלו משהו, נשמע שיש אצלך חוסר מאוד גדול. אבל אני לא בטוחה שהפתרון שלך הוא מה שימלא אותו. אולי עוד לא מספיק ברור לך מה החוסר ומה הדרך כדי למלא אותו?

הייתי מתחילה מעבודה עצמית משמעותית, לברר יותר מה בדיוק מפריע לך, מה בדיוק חסר לך, ומשם להתקדם הלאה.

אני מאוד מאמינה בטיפול, אז אני כותבת את זה כאן הרבה אז אם את מרגישה שאת לא מצליחה לעשות את הבירור הזה לבד, אפשר לפנות לטיפול מקצועי ולהיעזר

נגעת אצלי באמת בכמה נקודות ..

מבחינת המה יגרום לי לפרןש כנפיים אני לא יהיה תלויה בו בשעות שלו אני אוכל לצאת ללמוד לגור אצל ההורים להרוויח קצת מהצד ההורים שלי יעזרו לי אני יודעת את זה..אם כי הם לא יהיו בעד שנתגרש

מה שמונע ממני עכשיו זה החוסר יכולת טכנית הוא עובד ואני צריכה לשים תילדים בבוקר להחזיר בצהריים לדאוג להכל בבית ובלי קשר אין כסף מיותר למימון לימודים וגם לא זמן

אני לא יודעת אם חסר אצלי או שיש לי חוסר אני כל הזמן עצובה לא מרוצה לא ברור לי למה דווקא לא חושבת שזה בגללו אני חושבת שזה פשוט המצב אני בזוגיות על הפנים עם מצב כלכלי שלא מאפשר כלום בקושי קניות בסיסיןת

האמת שאין לי מושג על מה לעבוד אצלי כל החיים הייתי כמו "מושלמת" הכל זרם לי בעבודה בחברה בלימודים הכל היה הולך חלק ואצלו בדיוק ההפך הוא נולד לחיים קשים מהיום שנולד וכל החיים שלו מורכבים מתקופות קשות..

ואני לא באמת יודעת מה להגיד למטפלת אם אלך לכזו🤔

קודם לענות לגבי הטכני. זה קצת ישיר, אבל זה בשבילך - אני חושבת שיש לך תמונה לא ריאלית לגבי מה יקרה אם  תתגרשו.

זה מתאים להורים שלך שתבואי לגור אצלם עם כל הילדים?

מה יהיה המחיר שהילדים ישלמו על זה?

גירושים של הורים זה לא דבר פשוט, לפעמים זה נצרך, אבל זה הרבה חוסר יציבות לילדים, האם זה נכון שאחרי כזה מהלך הם יגדלו אצל סבא וסבתא ואמא לא תהיה פנויה אליהם?

גם מבחינה כלכלית, לא חושבת שפתאום יגיע כסף שאין כרגע. בטח אם את מתכננת ללמוד ואז זה אומר שתוכלי לעבוד פחות.

מה שאני מנסה להגיד שגירושין זה לא פתרון לחוסר זמן ולדברים טכניים. יש פתרונות טובים יותר גם בתוך המסגרת של נישואין ולהתגרש עבור זה זה צעד קצת קיצוני בעיניי.

ולכן אני חוזרת להפניית המבט אלייך. כדאי לברר עם עצמך מה בדיוק את רוצה, ואת זה בדיוק את אומרת בטיפול. טיפול מקצועי זה מקום מצויין להעלות את כל השאלות והספקות האלו. להבין מה אנחנו רוצים, מה חוסם אותנו, מה הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו עלינו ועל החיים שלנו ואיך אנחנו יכולים להתקדם ולשחרר חסמים שתוקעים אותנו.

לפעמים בטיפול נקבל כלים להתמודד עם קשיים מסויימים

לפעמים נלמד להגמיש את המחשבה וזה מה שיעזור לנו להגיע לפתרון

יש כל מיני דרכים ושיטות

שאת כן צריכה להתבונן פנימה

את אומרת שרוב הריבים הם בגללך

ואת מרגישה לא ממומשת

למה זה קשור אליו? הוא מפרנס כי הוא צריך לעבוד ונשמע שהוא גם עוזר בבית ובא כשאת צריכה.

ואם העזרה של ההורים זמינה, למה לא לפנות אליהם כבר עכשיו?

בעיניי הנורה המהבהבת היא חוסר שביעות רצון שלך מהמקום שלך בחיים. אבל לפרק את הבית לא יקדם אותך ובמחילה, לילדים יש גם זכות לאבא. לא פייר לנכס את גידול הילדים בלעדיו רק להורים שלך כי תהיה לך עזרה. וגירושין לדעתי לא פותרים חוסר שביעות רצון והרגשה של חוסר סיפוק. הםוך, זה יכול להיות הגורם להם כי יש השלכה של התסכול על המערכת הזוגית .

וגן, את כותבת שהוא בא מחיים מורכבים ואת זאת שהייתה תמיד מוצלחת כביכול. את מעריכה אותו על זה שהוא התקדם מזה בחיים? או בכלל כבעל ואבא?

אני כן חושבת שאת צריכה להתייחס לתחושות שלך אבל לשים אותם במקום הנכון. כשלא טוב לנו עם עצמנו, הכל סביב נראה קודר ונראה שהפתרון הוא למחוק הכל ולהתחיל מחדש. וזה נכון. צריך למחוק את תחושת הכבילות שלך, שבעלך כביכול מעכב אותך מלהתקדם בחיים, כי למעשה חייך בידיים שלך ואפשר להגיע לכל מיני פתרונות יצירתיים גם בלי להוציא אותו מהתמונה.

וכשיהיה לך טוב עם עצמך, תוכלי להסתכל על הזוגיות שלכם גם ממקום אחר כי זה משפיע על היכולת שלנו לראות את המסביב ולחשוב איך את ממנפת ומשתמשת בטוב הזה שלך לטובת הזוגיות. 

חסכת לי תגובה

תמיד אוהבת את הנקודת מבט הבריאה שלך

ורק מוסיפה שאם אהבת אותו כנראה הייתה סיבה אולי תמקדי את המחשבות בזה? תחשבי מה ככ אהבת בו

לא אמרתי שלילדים אין זכות לאבא..גם אם ניפרד זה יהיה יפה אני לא שונאת אותו אבל בזמן שהילדים יצטרכו להיות איתי ההורים שלי יעזרו לי

והוא בא מחיים מורכבים ועדיין הם מורכבים..הוא בטיפול כבר שנים..לא ממש רואה התקדמות האמת רק יותר ויותר צלקות

וכן האמת שבא לי למחוק הכל ולהתחיל מחדש מצד שני אני אוהבת את הילדים בלי סוף ככה שלא יכולה לומר שמתחרטת

חיי ביידים שלי כשאני אדם בפני עצמי ולא כשאני בנאדם שמנסה לנוע במערכת זוגית מורכבת שסוחטת ממני תכוחות הריבים איתו פשוט ממאיסים עלי את החיים..

היה לי טוב יותר עם עצמי שהיה יותק רווחה כלכלית ואז יכולתי לעשות דברים שעשו לי טוב עכשיו אני לגמרי מרגישה כבולה כאילו גם בזוגיות זוועה וגם במצב כלכלי שכיביכול "לא מפצה"

לו, והוא בטיפול, מעיד הרבה לדעתי

ניכר שאת לא מעריכה אותו.

אבל תזכרי שדינמיקה זוגית היא עניין של שניים. ואני שוב חוזרת למה שאת אמרת, ובכוונה, את אחראית להרבה מהריבים.

נראה שמבחינתך צריך רק להזיז אותו מהדרך והכל יהיה בסדר.

המערכת הזוגית לא אמורה לפצות על קשיים בתחומים אחרים. ואגלה לך סוד - כסף גם לא מפצה. הוא 'רק' הופך את התסכול ליותר נח בתחומים אחרים. מנסיון כואב.

זה שלא טוב לך עכשיו, לא אומר שיהיה לך טוב כגרושה. כי יש לזה היבטים אחרים שאת לא לוקחת בחשבון כמו לגור בחסות ובבית ההורים עם ילדים, את כבר לא ברשות עצמך בבית שלך וצריך לעשות התאמות מאוד לא נוחות, להםוך להם את החיים, וגם לך.. כל זה בשביל לא להתמודד עם הקושי הנוכחי? בעיניי זה להחליף קושי בקושי כי את לא מצליחה לצאת מהלופ. כי הקושי הנוכחי נראה לך קשה יותר.

מאמי, בשבילך, בשביל הילדים, אם את רוצה ללמוד וההורים יעזרו - תבקשי כסף עכשיו. לא צריך להיות גרושה בשביל זה. (אולי זה הטריגר שמפעיל אותך בכלל, למרות הכל, שאת רוצה לבקש כסף וצריכה סיבה טובה..?)

את רוצה זוגיות טובה? תסתכלי על בעלך בעין טובה ותעריכי אותו. הוא עבר חיים קשים ומטפל בעצמו?  כל הכבוד לו! הוא יוצא מהעבודה מוקדם בשבילך כדי לעזור? מהמם.

את עובדת אגב?

אני בהחלט רואה את זה יותר כעניין שלך מול עצמך שאת משליכה לתחומים אחרים.

אולי אץ צודקת אולי לא יהיה לי טוב גם כגרושה אבל זו סיבה מספיק טובה להשאר בזוגיות כזו?!

כסף אני לא אבקש מההורים שלי ..שאני מדברת על עזרה אני מדברת פרקטית יותר

אני עובדת כן..

אולי זה עניין שלי שמשליכה אבל לא רואה תועלת בזירת התמודדת נוספת כמו נישואים חסרי אהבה ומלאים ריבים

כי אם את חושבת שאפשר כביכול 'לעבוד' על הקב"ה - זה טעות

פרנסה זה ממנו. ואין כלי מחזיק ברכה אלא השלום.

גירושין זה למנוע מהילדים שלכם משפחה נורמטיבית מתפקדת. ברמה הכי בסיסית שיש, זה לשמוט להם תקרקע מתחת לרגליים. לדעתי צריכה להיות סיבה ממש טובה כדי שזה יקרה, יש לך אחריות.

מי אמר שהתחושה שלך עולה על הצורך שלהם, אם לא ניסיתם לתקן עדיין..?

והנישואים שלכם לא נשמעים כאלה גרועים. בעלך לא אדם פוגעני. יש ניצוץ שצריך להדליק מחדש. וריבים זה מבאס. אבל גם תלוי מה השורש שלהם.

לכולם יש התמודדויות, ומצב כלכלי רעוע זה מבאס.ומגביל. אבל להתגרש זה פשוט לא הפתרון לדעתי. זה לא כפתור קסם להשתמש בו. יש לנו כהורים אחריות להישאר יחד ולעבוד על עצמנו ולתקן את עצמנו כדי לקיים משפחה כל עוד אין סיבה ממשית להתגרש. גם אם המצב הכלכלי רעוע, ואת מרגישה שלא התקדמת בחיים, זו לא סיבה להעביר את הילדים שלך את הטלטלה הזו. יש עוד דרכים לפתור, הרבה יותר מתונות, שממה שאני מבינה לא ניסית

למה רק אם תתגרשי הם יוכלו לעזור, מה יהיה ההבדל?

לגירושין יש השלכות משמעותיות מאוד על הכל. על הילדים, עליך.. רוב מי שאני מכירה שגרושה מצבה הכלכלי רק החמיר, לא השתפר. וכל הטלטול של הילדים בין שני בתים.. זה לא דבר סימפטי בכלל.

בכל מקרה לא תהיי אדם בפני עצמך כי ברגע שיש ילדים את כבר "כבולה" למשהו לכל החיים. זה מה שיש כרגע. זכית לגדל ילדים על כל הקושי והזכות שבדבר.. והקשר שלך איתו תמיד יהיה שם בגלל הילדים. זה לא שאפשר לבצע ניתוק מוחלט.

נשמע שאת נמצאת בנקודת תסכול נורא קשה של חוסר סיפוק. אבל שיש בסיס לזוגיות הזו. שיש מה לעשות איתה, איך להרים אותה. הייתי במקומך קודם כל מקדמת את עצמך, מנסה להבין מה יעזור לך כרגע לצאת לעבוד. יש עבודות שמאפשרות להיות אמא שלוקחת ומחזירה. יכול להיות ששווה לעבוד בעבודה כזו גם אם זו לא עבודת החלומות שלפחות תרגישי עוד קצת משמעות בחיים וכשאת יוצאת ועושה ולא הכל תלוי על הכתפיים שלו מהבחינה הכלכלית... 

תדברי עם גרושות. לרוב מה שאומרים זה ממש ממש הפוך. שימי לב לזה.

וגם לי נשמע שדווקא יש סיכוי לקשר הזה אם יש רצון. אולי טיפול זוגי? אולי לנסות לעשות קצת דברים נעימים יחד, לא חייב בכסף. לשבת ליד הים, לטייל קצת, פיקניק בשקיעה וכו'. לנסות קצת בכל זאת לחפש טוב. 

בא לי שמישהו יבוא ויגיד לי יש נוסחא פשוטה

במצבים איקס מתגרשים במצבי ווי נשארים יחד

ואדע ככה מה לעשות..

אם היה  משהו חריג בזוגיות הייתי עוזבת אתמול הנקודה היא שהוא באמת בנאדם סבבה לא מושלם בכלל ויש לו שריטות צלקות ובעיות כמו כל אחד אבל סהכ הוא לא עושה לי דברים שפוגעים בי או בעייתים שזה עוד יורת מבלבל

ושום דבר לא השתנה אז מתגרשים.

אם הכל בסדר והבעיה היא רק ריבים והרגשה של חוסר אהבה או משיכה, אז לא מתגרשים. עושים הכל כדי לשפר את הזוגיות ולא להגיע לגירושין.

יודעת שזה בעייתי כי זה עולה כסף, שזה נורא מתסכל. אבל לדעתי כדאי שתתחילי ייעוץ אישי ואז תעברו אחרי כמה פגישות לייעוץ זוגי.

בטוח יש כאלה במחיר מוזל יותר/סבסוד כלשהו.

הדבר הראשון זה לנסות לטפל.

לא כורתים רגל כואבת,אלא הולכים לרופא....

נשמע לי שזה הולך מה שאת צריכה עכשיו!

אם את קוראת באנגלית, תקראי את the empowered wife.

אם לא, תקראי את "לדעת להכנע" (שם גרוע ממש, אבל היא לא התכוונה שאישה צריכה להכנע בפני בעלה. בבקשה תקראי למרות השם).

אני חושבת שאת יכולה לשנות את הזוגיות הנוכחית שתהיה חלומית ממש! שלא תאמיני שחשבת אי פעם לעזוב אותו!

רק אל תתייאשי בלי לנסות.

בהצלחה ❤️

אם את קוראת/שומעת אנגלית, יהיה הרבה יותר תוכן.

אני לא יודעת בדיוק מה יש בעברית חוץ מהספר "לדעת להכנע".

בהצלחה!

מחילה אבל לא הבנתי למה בכלל לחשוב על גרושין

נשמע בעיקר

א. שיש לך חסמים בלב שלא נותנים לו להרגיש את האהבה שהיתה קיימת..שהתרגלת לחיות ככה ..ולא טיפלת בשורש שגורם ללב להיסגר ולא להתחבר לבעלך

קיצר..בעיני טיפול אישי קודם כל ובהמשך זוגי זה ממש הכרחי פה

ב. שאת לא מספיק ממשת את עצמך בעולם ולא מסופקת מהעשיה שלך

ואולי כתוצאה מזה גם המצב הכלכלי ..

אין צורך להתגרש כדי לממש

מספיק לעשות שינוי וסדרי עדיפויות בחיים הנוכחיים

וככלל

מבעל טוב לא מתגרשים בקלות

זה לא דבר נכון

סליחה על החוסר פוליטקלי קורקט

בשביל האושר שלך

ועכשיו אני מתייחסת רק אלייך

כדאי לעשות הכל

וללכת לטיפול בעצמך בשבילך

ולעבוד כדי להגיע לסוגיות טובה ובריאה

יש לך מטמון ביד רק צריך לממש אותו

ככה נשמע לי...

וסליחה אם לא הבנתי מספיק טוב את המצב...

בעל שתצליחי יחד איתו לשפר את המצב

להתגרש זה לא פתרון קסמים. מתגרשים רק במצבי קיצון כשכבר ממש סובלים. ואת לא סובלת אלא לא ממוצאת

בנוסף, את מדברת על קשיים כלכליים ושתדעי שלהתגרש עולה לא מעט. עם הכסף שתבזבזי על גירושין תוכלי להוציא על הלימודים למשל

בקיצור- אני חושבת שיש לחשוב מה ואיך לשפר במסגרת הנישואין האלה. יש הרבה דרכים שתוכלי לנקוט בהם כדי להרגיש טוב יותר ולהתפתח

ויש ספרים, קורסים, אולי גם ייעוץ או טיפול. זה כנראה יהיה תהליך לעשות שינוי בחיים. אבל נשמע שבסה"כ יש תנאים שיכולים לאפשר לחיות בטוב וצריך ללמוד איך לעשות את זה.

זה להפסיד הרבה מאוד מאוד.

כן, גם במקרה של בעל שלא מפרנס וואו ושיש לו רקע מורכב.

השאלה היא האם הוא מפיל עלייך את הכאבים שלו? הוא מסתובב בבית מריר וכעוס?

כתבת שהיו תקופות של הכנסה יפה. מה אתם יכולים לעשות כדי שזה יחזור שוב?

אם לבנאדם יש שריטות אני זו שחיה איתם בסופו של דבר..

הוא לא מפיל עלי הוא הולך לטיפול וגם אומר שהוא לא יכול להכיל אותי כי הוא לא במצב של לתמוך הקטע הוא שכל החיים שלו זה תקופות קשות..

מבחינת הכנסה בעלי פשוט צריך למצוא הכנסה טובה.. כרגע הוא עובד במשו זמני

אם לא, אז אפשר לשלוח שני הגדולים באוטובוס.

את הציוד שלהם תקחו איתכם. שהם יקחו רק תיק קטן עם ציוד לנסיעה עצמה.

ולאסוף אותם מתחנה מרכזית כשתגיעו ליעד.

אני נוהגת לצפון, אבל כבר מכינה את הבכור שהוא מוציא רשיון כמה שיותר מהר וחולק בנטל.

יש גם יתרונות לפיצול נסיעה ארוכה.

גילאים מ11 עד 4 ועוד תאומים בני חצי שנה..

אני לא מסוגלת לנסוע לבד נסיעה כזאת ארוכה עם ילדים ברכב מכל מיני סיבות

אולי ניאלץ לקחת מונית או משהו

יש מצב למצוא טרמפ? לפחות לחלק מהדרך.

אם היה תינוק אחד הייתי מציעה שתקחי את הבכור ואת התינוק באוטובוס

ובעלך יסע עם השאר.

עם תאומים זה מסובך.

אולי אם הם לא יונקים תקחי איתך רק ילד בכור באוטובוס ובעלך יסע עם כל הקטנים כולל התאומים?

או שתסעי לבד והבכור יעזור לבעלך עם הקטנים במהלך הנסיעה.

אולי תמצאו מישהו נער/ מבוגר ללוות ילד בן 11 באוטובוס.

נסעתי ברכבת לצפון, אז בנהריה הייתה תחנת רכבת. שם ירדתי.
ומשם הזמנתי מונית למלון ונפגשתי עם בעלי ושאר הילדים.
לרכבת לקחתי תמיד את התינוק ואת הבכור שיעזור לי, לסחוב עגלה וכו...
אבל אצלך זה תאומים. מסובך יותר.

היום ב"ה הגדוליםן כבר עם רשיון, ממש עוזר... להם יש אומץ מה שלי אין.

בחרנו בכוונה מקום שנגיש בתחבורה ציבורית (צפת), וכך שילבנו בין הרכב לבין התחבורה הציבורית, גם בטיולים שעשינו במהלך ימי הנופש. (לרוב הילדים נסעו באוטובוס, אבל לפעמים גם אני)

זה דרש התארגנות ותכנון מראש, אבל ב"ה לרוב היה מוצלח וטוב.

(אני בכלל לא נוהגת, אז לא הייתה אופציה אחרת... אבל אתם פחות מתשע נפשות, נכון? אז אפשר לשכור רכב של תשעה מקומות לימי הטיול. כמובן, זו עוד הוצאה שצריך לקחת בחשבון...)

בדרכ בנסיעות כאלה אחד אחרי השני כשבעלי לפני

אני שמה וויז אבל כשיש תחנת אוטובוס או פניה הוא עוצר עד שהוא רואה שהגעתי וממשיך בנסיעה

אז ככה שאני לא באמת לבד נוסעת ואני יודעת שאם עולה איזה צורך הוא קרוב אליי לעזרה

תעשו אחד הלוך אחד חזור

יש לנו גם שני רכבים כמו לכם ואני נוהגת באחד, בעלי בשני.

עכשיו ב''ה יש כבר כמה נהגים אז גם הם נוהגים.

בעיני חשוב שגם האשה תוכל להיות עצמאית בנהיגה לכל מקום ולא תהיה תלויה בבעל.

הפעם הראשונה שעשינו את זה היה בנהיגה לצפת, חששתי, נהגתי לאט אבל בסוף הכל היה בסדר. ממליצה גם לך לנסות ולנהוג בעצמך

אבל נסיעות קצרות שלא עולות על שעה  .

לעיתים קרובות אני מתבלבלת מהוויז יורדת במחלפים לא נכונים ואז הדרך מתארכת ואני נכנסת לסטרס וזה יותר מדיי בשבילי

אין סיכוי בעולם שאני נוסעת שעה וחצי למקום לא מוכר ועם החרדות שלי לצערי .

ננסה למצוא פתרון של מונית או השכרת רכב

תודה לכולן !

לדבר מראש עם בעלך ולסוע מאחוריו כל הדרך?

ממש תשמרו על קשר עין במראה, לוודא שאתם 'יחד' גם אם כל אחד ברכב משלו.

ואפשר גם לחפש איזה אחיין עם רישיון ולהציע לו 'טרמפ' + אפשרות לנהוג, שיעלה עם חבר לטיול באותו אזור.

לסוע אחרי בעלך שתראי לאן

או אולי שהגדול ביותר ישב לידך וידריך אותך איפה לפנות.

אני לגמרי לא מזלזלת בקושי, הוא ברור לי ממש.

אני פשוט חושבת שחשוב להצליח לנהוג לכל מקום. לא כל פעם הבעל יכול להצטרף וחבל לפספס כי חוששים

והחשש מוצדק בעיניי, אם גם ככה את חוששת מנסיעות ארוכות בתקופה כזאת שאין ווייז נשמע לי ממש הגיוני... גם אני שאני צפונית נוהגת מלא באיזור-מסתבכת ויש איזורים שאני מעדיפה להמנע מלהגיע אליהם לבד בלי ווייז...

לשכור רכב גדול רק לחופשה נשמע לי רעיון ממש טוב

פעם היו מנווטים עם מפות ומצפן

לעשות מסלול לא לפי מיקום אלא לפי שם המקום

ואז הוא מראה את המסלול אבל לא לפי המיקום שלך

לא יודעת מה הרמה, אבל להתחיל קצת קצת

אם את אוכלת באמת שטויות כל הזמן, אז להתחיל בארוחת בוקר נורמלית יותר- פוסת לחם עם משהו- טחינה/גבינה/אבוקדו/חביתה

אבל הכי חשוב הרבה ירקות

העצלנות לחתוך לפעמים מבאסת אז אולי לשטוף בלי לחתוך לסלט אלא חתיכות גסות של ירק מסוים ולטבול בממרח אהוב ובריא

לקנות פירות שאת אוהבת

הכי חשוב לא לסבול בתהליך אחרת זה לא יעבוד

אם את לא אוכלת פחות קלוריות ממה שצריך לא תרדי המשקל וזה לא משנה כמה ירקות תאכלי

כמובן יש לירקוצ יתרונות אחרים..

א. רוב הירקות מכילים כמות מים שזה טוב לחילוף חומרים

ב. ירקות בכללי גורמים לחילוף חומרים בעקבות מה שמכילים חוץ ממים

ג. אם משקיעים בסלט גדול הוא יכול להשביע כמו ארוחה, במיוחד עם מוסיפים אבוקדו, ביצה , טחינה ולא רק ירקות קלים

בסוף הקושי הוא לא בלדעת מה לאכול, הקושי הוא ביישום

האתגר הוא נפשי/ מנטלי.

בנוסף כדאי מאוד להמשיך לחפש ספורט שאת כן מתחברת אליו.

ניסית ריצה, שחיה, אופניים, ריקוד ותנועה, אימוני כח?

אולי כדאי לנסות אווירה אחרת

למשל לא דומה סטודיו גדול למול סטודיו בוטיק.

לא דומה ספורט אישי לקבוצתי.

גם לפעמים אם יש חיבור לאנשים בקבוצה זה הופך את העסק לקליל יותר.

או פסיכולוגית ?

חשבתי דווקא שהקבוצה כן יהיה לי יותר טוב כי אני בנאדם של מסגרות .

ספורט ובכלל דברים חדשים קשה לי להתחיל, להתחייב, לנסות להתקשר, זה מעייף אותי עוד לפני הספורט 😬

חשובה לי מסגריות דתית מופרדת אז גם אין המון אופציות, אבל מודה שלא חיםשתי מספיק 

ואכן אורח חיים בריא, גם אם המשקל עדיין יהיה גבוה, ישפר מאוד את בריאות הגוף שלך, ויקטין סיכונים למחלות מבאסות כמו סגרת וכדומה.

איך הייתי עושה את זה בפועל?

בגדול- תצטרכי משהו שהוא בר קיימא. כלומר שתמשיכי להחזיק בו לאורך שנים רבות, ובשביל זה זה צריך להיות משהו שהוא לא אינסוף השקעה וסבל.

אז מוצאת ספורט שנעים לי. ומנסה להעלות את הפעילות הגופנית הלא-מאורגנת ביומיום, למשל- לעלות במדרגות ולא במעלית. ללכת לסופר ברגל אם זה להשלמה קטנה. כאלה….

וכמובן ספורט אינטנסיבי יותר שנחמד לך. כדאי בחברה/קבוצה, אבל מה שטוב לך.

גם הליכה עם חברה זה מדהים!

מבחינת תזונה- בעיניי המפתח הוא להפוך אוכל בריא לנגיש יותר, ואוכל לא-בריא לנגיש פחות.

כלומר להמעיט/להפסיק לקנות הביתה מזון מעובד מאוד, שתייה מתוקה, חטיפים, ממתקים וכדומה.

לקנות הביתה יותר ירקות ופירות טעימים. אם את אוהבת שייקים- אז פירות קפואים, שייקר…

לנסות מתכונים בריאים, כדי להוסיף לשגרה את אלו מהם שטעימים לך.

להפחית כמה שיותר צריכת סוכר ומזון מעובד.

זה ממש לא בהכרח השתעבדות. תלוי באיזו מידה עושים שינוי. אבל לתחושתי, אפילו רק להפסיק לקנות אוכל מעובד מאוד, ועוגות חטיפים וכו- עשה שיפור. (אה, וגם לא להכין עוגות עוגיות באמצע שבוע. מקסימום לשבת. כשיש אז אוכלים יחחח)

וירקות אוהבת ספציפיים וטריים במיוחד, ולא תמיד קל למצוא ולהכין.

גם מבחינת אוכל, לא מתחברת לאוכל מבושל אז כמעט כל מה שבריא צריכה להכין במקום.

חטיפים ועוגות ביתיות יש בשביל הילדים

לא רוצה לחנוק אותם מדי

ולגבי הילדים- מבינה ממש. השאלה אם את מנשנשת איתם או לא.

בכל מקרה אני כילדה אכלתי בבית ממתקים רק בשבתות (ומחוץ לבית גם בימי חול- ימי הולדת, אצל חברות וכדומה)

והיה לי בסדר גמור

מבינה לא לחנוק ולסגור את הברז לגמרי

אבל אני חושבת שבמידה כלשהי להגביל את החטיפים והעוגות לזמנים מסוימים בשבוע זה כן אופציה ששווה לשקול.

ולגבי התזונה שלך- את גם כרגע לא אוכלת כלום מבושל? מה את כן אוכלת שמשביע אותך?

וזה לא רק פירות וירקות, אלא גם קטניות ובכללי אוכל מחומרי גלם סבביים. 

מהמאוד מעובדים ומלאים דברים שמזיקים לגוף.

וכן לקנות הרבה ירקות, יוגורטים(לא ממותקים), אגוזים וכד' לנשנושים. והרבה חומרי גלם טובים- דגים, עוף, בשר, קטניות, פחממות מורכבות.

ואם נגיד את מחליטה ששוקולד את כן צריכה לפה ולשם- לקנות מזה מעט. אם נגמר אז אין עד לקניה הבאה.

בהצלחה!

גם מלמד על הנזקים וגם נותן ידע ומלמד איך לאמץ אורח חיים בריא

לא קראתי בעצמי, רק שמעתי עליו.

בהצלחה מאוד!

ממני

שקנתה בגד

ושמעה היום המלצה לחנות בגדים למידות גדולות ..... אהמ🤭

דבר ראשון, לא לעשות דיאטה אחא שינוי באורח החיים. זה אולי נשמע כמו הבדל מינורי, סה"כ איך קוראים לזה, אבל זה משמעותי, זה בדיוק ההבדל בין משהו שאפשר להתמיד בו ובין משהו שאי אפשר.

את לא צריכה להפסיק לאכול, את צריכה ללמוד לאכול נכון. יותר קמח מלא, יותר מים, יותר ירקות, לישון מספיק שעות בלילה, להפסיק לאכול כשאת שבעה. אני הצלחתי לרדת ממש יפה והייתי אוכלת הכל- פסטה, פיצה, עוגיות, וכו'. כן אוסיף שהייתי עולה על ההליכון כל יום.

עשיתי תכנית קצרה של מישהי (כבר לא עוסקת בזה) והיא הייתה הגישה שכן צריך לאכול מתוק, אבל בשעות אחה"צ ועם כוס שתיה חמה (שתיה חמה- עם עד כפית סוכר ביום).

תתחילי בצעד אחד קטן, אחרי שתצליחי להתמיד בו, תעשי עוד משהו. ככה לאט לאט תצליחי להכניס שינויים גדולים.

בהצלחה

אני מתקשרת על הבוקר (אומרים שיכול לעזור) בעבודה, שמה לידי ועובדת במקביל עד שהם עונים.. יכול להיות גם שעה פלוס (לא זוכרת כמה).

ממש מתיש. בהצלחה

שהם כתבו שבגלל שהם מנסים להזדרז בטיפול בדרגות אז המוקד לא פעיל 😵‍💫

הגיוני?

הם עונים אחרי שעתיים שלוש כזה של המתנה.

והם חזרו אלי,

אבל זה גם לוקח מלא זמן.

כשמאוקובר אני מנסה לקבל את הדרגה שמגיעה לי והפלא ופלא תוך שבוע עידכנו דרגה.

ממליצה.

וגם זה לא תמיד. היה פעמים שסתם לא ענו.

אני גם באותה סיטואציה. משלמת כמעט 3000 בחודש כבר כמעט שנה.

בתחילת שנה נתנו לי דרגה זמנית אז עכשיו גובים לי גם את ההחזר של זה.

איזה 4500 בחודש. זוועה.

חיכיתי שעתיים על הקו וניתקתי.

יום אחרי שעתיים וחצי ולא ניתקתי וענו לי.

אמרתי לה וואווו לא האמנתי כבר שתענו. אני שעתיים על הקו.

אומרת לי, 'כן הנה ענינו. מה את צריכה?'

הלוווו 

זוועת עולם.

ואז אומרת לי תתקשרי שוב עוד שבוע. ולא העיפו עד הטלפון שלי מבט על מה ששלחתי. אני צריכה להתקשר ולהתפלל שיענו לי רק כדי להגיד הלוו שלחתי לכם טפסים חדשים שימו לב.

זוועה.

ממליצה כהרגלי להתייעץ עם הרב בני פישר ממגן לחולה.

הוא יפנה לרופא הכי טוב בתחום ויעזור בקביעת תור

בהצלחה יקרה

בשורות טובות.

וממש עוזר להקדים תורות במקרה הצורך.

הוא היה שליח טוב עבורנו בכמה מקרים, גם באבחון וגם בטיפול/ניתוח וכד'

יש שם מרפאת חוץ טובה ספציפית לאנדו

תצטרכי טופס 17 מהקופה רק.

האבחון הוא עבורך או עבור נערה?

נראה לי שמה שחשוב זה לעשות רישום עד התור עצמו.

מבחינת וסת- כמות דימום, ובעיקר כאבים- מתי וכמה כואב, ביחס לוסת.

איפה כואב בדיוק.

תסמינים נוספים.

לפעמים כואב לא רק בוסת אלא גם לפני, או בביוץ וכדומה.

כמה ימים הוסת

האם סדירה

בנוסף אם קיימים כאבים ביחסים אז גם עליהם לרשום לעצמך (תסמין נפוץ)

תפתחי דף מידע על אנדומטריוזיס באינטרנט. התסמינים שאת מכירה שמופיעים אצלך לפעמים- תעשי עליהם רישום כדי לתת מידע טוב לרופא

(לפעמים קשה לתת הערכה של תדירות הכאבים מסוג x וכדומה כשלא רושמים)

כדאי לבוא עם מלווה. הבדיקה כוללת בדיקה פנימית (גם ידנית)

מתי זה נעשה במהלך החודש? אחרי מחזור, אחרי ביוץ וכו

קריטי להגיד תדירות של כאבים?

אצלי התסמינים העיקריים זה חסימה בחצוצרה בלי שום רקע, כאבים ביחסים ולסירוגין כאבים חזקים בווסת.

מחכים הרבה לתורים? 

לא זוכרת את זמן ההמתנה לתור

את מרגישה חסימה בחצוצרה? או שזה משהו שראו אצלך באולטרסאונד וכדומה?

בכל מקרה תנסי בעיקר בזמן שגם ככה יש עד התור- כל פעם כשיש כאב לכתוב את התאריך ואם את מצליחה לחבר למשהו (נגיד יום-יומיים לפני המחזור היה כאב x)

מבחינת כאבים בוסת זה תסמין גדול מאוד, תנסי לשים לב באיזה ימים בוסת זה

וכמובן את בטח יודעת להגיד על עוצמת הכאב בערך (אדוויל עוזר? כאב משתק או שאת מתפקדת? כאלה…)

שווה לשאול בזימון תורים עצמו אם יש משהו שהם רוצים שתעשי (כלומר תשאלי את המזכירה שקובעת לך את התור)

ברמה הראשונית להתיישב במיטה, להוריד מיד את הרגל לרצפה עוזר.

 (השריר מתכווץ, וכשאת מורידה רגל לרצפה את מותחת, אז זה עוזר)

ואז חקרתי את זה וראיתי שכותבים ששרירים תפוסים זה ממחסור במגנזיום, 

ובאגוזי ברזיל יש המון מגנזיום, אז קניתי לי שקית, ואכלתי 1-2 ביום 

(בהמשך אפילו על זה לא הקפדתי כלומר לא כל יום אכלתי)

ובהריון האחרון לא היו לי בכלל התכווצויות ב"ה!

צריך לשים לב שבאגוזי ברזיל יש סלניום, שבמינונים גבוהים עלול לגרום להרעלת סלניום.

ולכן חשוב ממש לצרוך בצורה מבוקרת!

בריאות שלימה, ובעז"ה בידיים מלאות אמא בריאה ותינוק בריא.

א. כשזה קורה מייד למתוח את הרגל

ב. מגנזיום. או כתוסף או בבננות ודברים שמכילים מגנזיום

מאוד מאוד עוזר

אני לקחתי כמוסות, אפשר גם לנסות להוסיף בננות לתפריט.

היה לי גם בהריון

ואצלי כשזה קורה, בגלל הסימפי אני אפילו לא יכולה לרדת לרצפה לדרוך על הרגל
כאבים אמיתיים

תנסי לקחת מגנזיום

צריך אישור מרופא לקחת? מרשם? או שפשוט קונים בבית מרקחת?

זה סיוט, מתעוררת כמה פעמים בלילה. ומפחדת ממש אם יקרה בלידה, כי הפעם זה בעוצמה חזקה הרבה יותר מההריון הראשון🙈

חוסר במגנזיום

הרבה בננות

אגוזים וזרעים עשירים במגנזיום

קטניות עדיף מונבטות

אם יש לך משחת סילברול עוזרת מאד לעזרה ראשונה.

אבל הטיפול הלאה תלוי באיך זה נראה. אם "רק" אדום בטח יעבור תוך יום יומיים, אם יש שלפוחיות כדאי לך להתייעץ עם גורם רפואי.

טיפלתי בברנדשילד ופד פראפין. במקום כוויה מפושטת נשארה רק 3 שלפוחיות קטנות.

@אמהלה, מבינה שלא היה לך צורך להתייעץ, שמחה שהיתה לך משחה טובה לשים והסתדרת.

תרגישי טוב

וניסיתי להבין האם אני צריכה להתייעץ עם גורם רפואי.

אני לגמרי בעד להתייעץ עם הפורום! וזה מה שעשיתי בעצמי

החלמה מהירה גם לך

נשארו שלפוחיות אבל ממש קטנות ב"ה.

שמן קצח/ג'ל אלוורה 100% טבעי למרוח על הכוויות

ולעשות קומפרס קר ץ-

לוקחת זוג גרביים מכותנה

אחת לחה וגורבת על היד

ועל זה גורבת גרב יבשה

וביניהם מכניסה קוביות קרח

וצריך לשמור על לחות שהעור לא יהיה יבש כדי שלא תישאר צלקת

על כוויית שמש האמת

זה לשים חלבון של ביצה חיה כמה שיותר זמן

ההסבר היה שזה מחזיר לגוף איזה חומר שחסר בגלל הכוויה

צחקתי כששמעתי את זה

וקצת אח"כ נכוויתי ממש בשמש וזה עזר לי מאוד

רפואה שלמה!

מרחתי את המשחה של גרין ופזרתי את הטלק שמצורף שקונים את המשחה.

מעניין אם זה טלק רגיל.

ונזכרתי שבעבר אמרו לי שצריך להדק את הכל עם ניילון נצמד, זה מה עשיתי.

משהו כמו עשרים דק אחרי המריחה. רגשתי הקלה.

מקווה שיחלים מהר, יש לי המון  פעילות בסופ"ש עם הידיים והכיורים מלאים (אין מי שיעשה כלים במקומי).

בבקשה באמת.

כל אחת שתעשה מה שטוב לה, אבל כשזה פורום ציבורי אני חייבת למחות.

זה כל כך לא שווה את הזיהום חס וחלילה שיכול להגרם מכזה דבר.

ובדיוק ראיתי מישהו שכתבה באריכות ובמקצועיות על כמה שזה נפוץ ומסוכן להשתמש בחומרים מהמטבח כדי לרפא פציעות - והיא כתבה נתונים על אנשים שהגיעו למיון בגלל זה, סליחה שאין לי את המקור.

ביצים חיות זה כל כך ריסקי, בבקשה

גם אני עשיתי דברים נואשים בגלל כוויה שהוציאה אותי מדעתי, ואני מסתכלת אחורה ולא מאמינה.

אז אני מבינה מאיפה זה מגיע, אבל בכל זאת - להזהר מתרופות סבתא, גם אם הן "עובדות" כי הסיכון לא שווה את זה.

פצעים פתוחים וכוויות זה דבר רגיש לזיהומים, ומוצרי מזון הם לא דברים שמיוצרים בהגיינה הנדרשת לטיפול רפואי. גם לא ניילון נצמד.

ורפואה שלמה לפותחת, אני ממליצה גם על משכך כאבים, כוויה זה אחד הדברים הכואבים 

אם כן, שמים אותה מהרגע הראשון ועוטפים הניילון ומעל חבישה

לגבי התוקף לא יודעת, אפשר לשאול

ביד היה נראה ממש לא רציני אבל בבוקר קמתי עם שלפוחית מפחידה בכל כף היד...

הבנתי אז שלא שמים את האזור מתחת לזרם מים זה מחמיר את הפציעה

יתכן ויש הבדל בין כוויה משמן רותח/תנור חם/מים רותחים.

הבוקר, ממש שיפור, רמת הכאב פחותה ויש מקומות שנוצרה אדמומיות.

לי היה כוויה מאדים. פתחתי סיר וכל האדים היו על היד שלי, שרף מאוד הייתי.תחת מים זורמים , בהמשך שמתי סילברול אבל בבוקר שמתי למשהו זוועה...לא שישנתי בלילה אבל זה מה שקרה

לפני הרבה שנים אבל

פושרים, רגיל מהברז.

יש הנחיה אחרת?

יכול להיות שאצלך זו פשוט היתה כוויה יותר חמורה, ושאם לא היית שוטפת במים היה אולי עוד יותר חמור. 

אפשר לראות בזה גם עזרה.

תלוי פרשנות וכנראה מכלול של היחסים שלכן.

אני הייתי שמחה אם חמותי היתה עוזרת לי במקרה כזה. ואם ישנים אצלה זה ויש כינים זה באמת יכול להיות מורכב וליצור הדבקות.

הכל תלוי בצורה שזה נעשה ובטיב היחס ביניכן.

אולי זה הרגל שלה שאני לא מודעת אליו,

כמובן שלא עשתה את זה לידי,אלא בערב שאני ובעלי יצאנו לקניה של משהו

הרגשתי לא נעים עם זה 

אז היא הבינה שהיא צריכה להשלים את הטיפול בהם,

בדיוק כמו ששולחים לפיפי לפני השינה וכמו שמצחצחים להם שיניים.

אבא שלי קבוע גוזז ציפורניים לכל הנכדים (הקטנים)

ואמא שלי מיישרת שיער (זה כמובן היא מתקשרת לשאול)

אולי גם גיסות שלי חושבות שזה חוצפה שאבא שלי גוזז ציפורניים בלי לבקש רשות?

לא יודעת זה כ"כ טבעי לי שאף פעם לא חשבתי שיכול להיות בזה משהו מוזר.

אם כבר, אם הייתי משאירה את הילדים שלי אחרי מקלחת וממהרת לצאת לסידורים ולילדים היה חשש אולי לכינים, הייתי מתבאסת אם אמא שלי לא הייתה מעבירה סירוק רק מחשש להיכנס למקומות לא לה. (אצלנו לא מעבירים בשגרה, רק כשיש חשש)

אם זה קורה כל הזמן ומפריע לך, אפשר לבקש לחדול מהמנהג אם זה מפריע לך.

אם זה היה בגלל הסיפור של הלידה, אז היה נגמר, תחליקי.

נמאססס לי מהשטות הסאת

5 בנות 🥴🥴🥴🥴😂

זה חלק מהרחצה.

כשאנחנו נוסעים להורים/חמים זה חלק בילט אין מהאירוח האמת 🤔

מקלחת, מסרק כינים, צחצוח שיניים

וזה הרבה פעמים עליהם

אישית הייתי שמחה מהעזרה

אבל את מכירה אותה כדי לדעת יותר טוב 

לנכדים שלהם.

אני רואה שאת ממש לא היחידה שכתבת, רק מראה כמה משפחות יכולות להיות שונות זו מזו וכמה חשוב לדון לכף זכות, שאולי מישהו אחר פשוט פועל לפי הרגל שונה משלי, וללא שום כוונה רעה או נסתרת. 

אלא שגרתי שמיד אחרי מקלחת מסרקים כינים.

אני עושה את זה לילדים שלי באופו קבוע, חלק מהשגרה, חופפים ומסרקים כינים. אולי זה גם השגרה של הסבתא

אם היא שמה לב שאחד היה מגרד קצת יותר מדי מתיישבת איתו ובודקת לו.

לא הפריע לי.

גם לא היה מפריע אם חמותי ז"ל היתה עושה את זה.

כל עזרה - ברכה מבחינתי.

גרד אחד קטן ואני ישר מרטיבה להם שיער ומסרקת.
לא יכולה לראות גרד
וגם נהנית מזה חחחח

כי אם לא, וזה סתם עזרה, לא רואה בזה בעיה.

חמותי קבוע גוזזת ציפורניים לילדים

היא אפילו אמרה לי בפירוש לא לגזוז להם לפני שאנחנו מגיעים...

האמת תחביב מוזר אבל אני ממש לא מתנגדת

חוץ מזה שהיא ממש עדינה, הרבה יותר ממני כנראה, וזה מעלה להם את הסטנדרט ...

גם כינים יצא לה לעשות אבל לעתים רחוקות.

שתבדוק תמיד, תחסוך לך..

אבל מודה שהייתי מצפה שהיא תשאל אותי לפני..

מכריזה תמיד שכשיהיו לה ילדים היא תביא אותם אלי שאבדוק להם כינים (וזה כבר קרוב... מסיימת שמינית עכשיו).

וואלה, זורם לי.

אם זה בא עם עוד אמירות על חוסר אחריות שלך כאמא או משהו כזה, יש מקום להעלב. אבל אם הסבתא ישראלית שמבינה שככיים זה חלק מהילדות גם בבתים הכי טובים שיש- ממש אפשר לדון לכף זכות.

גם אני כזו האמת...
לא הייתי נפגעת. ולא נראה לי שכוונתהה לא טובה