שכדאי לך להפנות קודם כל את המבט כלפי עצמך.

מה חסר לך עכשיו?

את מתארת מצב חלומי שבו אם רק תעזבי אותו תוכלי לפרוש כנפיים, להגשים את עצמך, ללמוד.

אז קודם כל רק רוצה להגיד שמאוד קשה ללמוד עם ילדים, בטח אם את מגדלת אותם לבד.

אבל הנקודה היותר חשובה היא, מה מונע ממך לעשות את זה עכשיו? מה במצב עכשיו גורם לך להרגיש חסומה?

והאם מה שאת חושבת שישחרר את החסם (פירוק הנישואים), אכן ישחרר אותו?

יותר משזה נשמע שחסר אצלו משהו, נשמע שיש אצלך חוסר מאוד גדול. אבל אני לא בטוחה שהפתרון שלך הוא מה שימלא אותו. אולי עוד לא מספיק ברור לך מה החוסר ומה הדרך כדי למלא אותו?

הייתי מתחילה מעבודה עצמית משמעותית, לברר יותר מה בדיוק מפריע לך, מה בדיוק חסר לך, ומשם להתקדם הלאה.

אני מאוד מאמינה בטיפול, אז אני כותבת את זה כאן הרבה אז אם את מרגישה שאת לא מצליחה לעשות את הבירור הזה לבד, אפשר לפנות לטיפול מקצועי ולהיעזר

נגעת אצלי באמת בכמה נקודות ..

מבחינת המה יגרום לי לפרןש כנפיים אני לא יהיה תלויה בו בשעות שלו אני אוכל לצאת ללמוד לגור אצל ההורים להרוויח קצת מהצד ההורים שלי יעזרו לי אני יודעת את זה..אם כי הם לא יהיו בעד שנתגרש

מה שמונע ממני עכשיו זה החוסר יכולת טכנית הוא עובד ואני צריכה לשים תילדים בבוקר להחזיר בצהריים לדאוג להכל בבית ובלי קשר אין כסף מיותר למימון לימודים וגם לא זמן

אני לא יודעת אם חסר אצלי או שיש לי חוסר אני כל הזמן עצובה לא מרוצה לא ברור לי למה דווקא לא חושבת שזה בגללו אני חושבת שזה פשוט המצב אני בזוגיות על הפנים עם מצב כלכלי שלא מאפשר כלום בקושי קניות בסיסיןת

האמת שאין לי מושג על מה לעבוד אצלי כל החיים הייתי כמו "מושלמת" הכל זרם לי בעבודה בחברה בלימודים הכל היה הולך חלק ואצלו בדיוק ההפך הוא נולד לחיים קשים מהיום שנולד וכל החיים שלו מורכבים מתקופות קשות..

ואני לא באמת יודעת מה להגיד למטפלת אם אלך לכזו🤔

קודם לענות לגבי הטכני. זה קצת ישיר, אבל זה בשבילך - אני חושבת שיש לך תמונה לא ריאלית לגבי מה יקרה אם  תתגרשו.

זה מתאים להורים שלך שתבואי לגור אצלם עם כל הילדים?

מה יהיה המחיר שהילדים ישלמו על זה?

גירושים של הורים זה לא דבר פשוט, לפעמים זה נצרך, אבל זה הרבה חוסר יציבות לילדים, האם זה נכון שאחרי כזה מהלך הם יגדלו אצל סבא וסבתא ואמא לא תהיה פנויה אליהם?

גם מבחינה כלכלית, לא חושבת שפתאום יגיע כסף שאין כרגע. בטח אם את מתכננת ללמוד ואז זה אומר שתוכלי לעבוד פחות.

מה שאני מנסה להגיד שגירושין זה לא פתרון לחוסר זמן ולדברים טכניים. יש פתרונות טובים יותר גם בתוך המסגרת של נישואין ולהתגרש עבור זה זה צעד קצת קיצוני בעיניי.

ולכן אני חוזרת להפניית המבט אלייך. כדאי לברר עם עצמך מה בדיוק את רוצה, ואת זה בדיוק את אומרת בטיפול. טיפול מקצועי זה מקום מצויין להעלות את כל השאלות והספקות האלו. להבין מה אנחנו רוצים, מה חוסם אותנו, מה הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו עלינו ועל החיים שלנו ואיך אנחנו יכולים להתקדם ולשחרר חסמים שתוקעים אותנו.

לפעמים בטיפול נקבל כלים להתמודד עם קשיים מסויימים

לפעמים נלמד להגמיש את המחשבה וזה מה שיעזור לנו להגיע לפתרון

יש כל מיני דרכים ושיטות

שאת כן צריכה להתבונן פנימה

את אומרת שרוב הריבים הם בגללך

ואת מרגישה לא ממומשת

למה זה קשור אליו? הוא מפרנס כי הוא צריך לעבוד ונשמע שהוא גם עוזר בבית ובא כשאת צריכה.

ואם העזרה של ההורים זמינה, למה לא לפנות אליהם כבר עכשיו?

בעיניי הנורה המהבהבת היא חוסר שביעות רצון שלך מהמקום שלך בחיים. אבל לפרק את הבית לא יקדם אותך ובמחילה, לילדים יש גם זכות לאבא. לא פייר לנכס את גידול הילדים בלעדיו רק להורים שלך כי תהיה לך עזרה. וגירושין לדעתי לא פותרים חוסר שביעות רצון והרגשה של חוסר סיפוק. הםוך, זה יכול להיות הגורם להם כי יש השלכה של התסכול על המערכת הזוגית .

וגן, את כותבת שהוא בא מחיים מורכבים ואת זאת שהייתה תמיד מוצלחת כביכול. את מעריכה אותו על זה שהוא התקדם מזה בחיים? או בכלל כבעל ואבא?

אני כן חושבת שאת צריכה להתייחס לתחושות שלך אבל לשים אותם במקום הנכון. כשלא טוב לנו עם עצמנו, הכל סביב נראה קודר ונראה שהפתרון הוא למחוק הכל ולהתחיל מחדש. וזה נכון. צריך למחוק את תחושת הכבילות שלך, שבעלך כביכול מעכב אותך מלהתקדם בחיים, כי למעשה חייך בידיים שלך ואפשר להגיע לכל מיני פתרונות יצירתיים גם בלי להוציא אותו מהתמונה.

וכשיהיה לך טוב עם עצמך, תוכלי להסתכל על הזוגיות שלכם גם ממקום אחר כי זה משפיע על היכולת שלנו לראות את המסביב ולחשוב איך את ממנפת ומשתמשת בטוב הזה שלך לטובת הזוגיות. 

חסכת לי תגובה

תמיד אוהבת את הנקודת מבט הבריאה שלך

ורק מוסיפה שאם אהבת אותו כנראה הייתה סיבה אולי תמקדי את המחשבות בזה? תחשבי מה ככ אהבת בו

לא אמרתי שלילדים אין זכות לאבא..גם אם ניפרד זה יהיה יפה אני לא שונאת אותו אבל בזמן שהילדים יצטרכו להיות איתי ההורים שלי יעזרו לי

והוא בא מחיים מורכבים ועדיין הם מורכבים..הוא בטיפול כבר שנים..לא ממש רואה התקדמות האמת רק יותר ויותר צלקות

וכן האמת שבא לי למחוק הכל ולהתחיל מחדש מצד שני אני אוהבת את הילדים בלי סוף ככה שלא יכולה לומר שמתחרטת

חיי ביידים שלי כשאני אדם בפני עצמי ולא כשאני בנאדם שמנסה לנוע במערכת זוגית מורכבת שסוחטת ממני תכוחות הריבים איתו פשוט ממאיסים עלי את החיים..

היה לי טוב יותר עם עצמי שהיה יותק רווחה כלכלית ואז יכולתי לעשות דברים שעשו לי טוב עכשיו אני לגמרי מרגישה כבולה כאילו גם בזוגיות זוועה וגם במצב כלכלי שכיביכול "לא מפצה"

לו, והוא בטיפול, מעיד הרבה לדעתי

ניכר שאת לא מעריכה אותו.

אבל תזכרי שדינמיקה זוגית היא עניין של שניים. ואני שוב חוזרת למה שאת אמרת, ובכוונה, את אחראית להרבה מהריבים.

נראה שמבחינתך צריך רק להזיז אותו מהדרך והכל יהיה בסדר.

המערכת הזוגית לא אמורה לפצות על קשיים בתחומים אחרים. ואגלה לך סוד - כסף גם לא מפצה. הוא 'רק' הופך את התסכול ליותר נח בתחומים אחרים. מנסיון כואב.

זה שלא טוב לך עכשיו, לא אומר שיהיה לך טוב כגרושה. כי יש לזה היבטים אחרים שאת לא לוקחת בחשבון כמו לגור בחסות ובבית ההורים עם ילדים, את כבר לא ברשות עצמך בבית שלך וצריך לעשות התאמות מאוד לא נוחות, להםוך להם את החיים, וגם לך.. כל זה בשביל לא להתמודד עם הקושי הנוכחי? בעיניי זה להחליף קושי בקושי כי את לא מצליחה לצאת מהלופ. כי הקושי הנוכחי נראה לך קשה יותר.

מאמי, בשבילך, בשביל הילדים, אם את רוצה ללמוד וההורים יעזרו - תבקשי כסף עכשיו. לא צריך להיות גרושה בשביל זה. (אולי זה הטריגר שמפעיל אותך בכלל, למרות הכל, שאת רוצה לבקש כסף וצריכה סיבה טובה..?)

את רוצה זוגיות טובה? תסתכלי על בעלך בעין טובה ותעריכי אותו. הוא עבר חיים קשים ומטפל בעצמו?  כל הכבוד לו! הוא יוצא מהעבודה מוקדם בשבילך כדי לעזור? מהמם.

את עובדת אגב?

אני בהחלט רואה את זה יותר כעניין שלך מול עצמך שאת משליכה לתחומים אחרים.

אולי אץ צודקת אולי לא יהיה לי טוב גם כגרושה אבל זו סיבה מספיק טובה להשאר בזוגיות כזו?!

כסף אני לא אבקש מההורים שלי ..שאני מדברת על עזרה אני מדברת פרקטית יותר

אני עובדת כן..

אולי זה עניין שלי שמשליכה אבל לא רואה תועלת בזירת התמודדת נוספת כמו נישואים חסרי אהבה ומלאים ריבים

כי אם את חושבת שאפשר כביכול 'לעבוד' על הקב"ה - זה טעות

פרנסה זה ממנו. ואין כלי מחזיק ברכה אלא השלום.

גירושין זה למנוע מהילדים שלכם משפחה נורמטיבית מתפקדת. ברמה הכי בסיסית שיש, זה לשמוט להם תקרקע מתחת לרגליים. לדעתי צריכה להיות סיבה ממש טובה כדי שזה יקרה, יש לך אחריות.

מי אמר שהתחושה שלך עולה על הצורך שלהם, אם לא ניסיתם לתקן עדיין..?

והנישואים שלכם לא נשמעים כאלה גרועים. בעלך לא אדם פוגעני. יש ניצוץ שצריך להדליק מחדש. וריבים זה מבאס. אבל גם תלוי מה השורש שלהם.

לכולם יש התמודדויות, ומצב כלכלי רעוע זה מבאס.ומגביל. אבל להתגרש זה פשוט לא הפתרון לדעתי. זה לא כפתור קסם להשתמש בו. יש לנו כהורים אחריות להישאר יחד ולעבוד על עצמנו ולתקן את עצמנו כדי לקיים משפחה כל עוד אין סיבה ממשית להתגרש. גם אם המצב הכלכלי רעוע, ואת מרגישה שלא התקדמת בחיים, זו לא סיבה להעביר את הילדים שלך את הטלטלה הזו. יש עוד דרכים לפתור, הרבה יותר מתונות, שממה שאני מבינה לא ניסית

למה רק אם תתגרשי הם יוכלו לעזור, מה יהיה ההבדל?

לגירושין יש השלכות משמעותיות מאוד על הכל. על הילדים, עליך.. רוב מי שאני מכירה שגרושה מצבה הכלכלי רק החמיר, לא השתפר. וכל הטלטול של הילדים בין שני בתים.. זה לא דבר סימפטי בכלל.

בכל מקרה לא תהיי אדם בפני עצמך כי ברגע שיש ילדים את כבר "כבולה" למשהו לכל החיים. זה מה שיש כרגע. זכית לגדל ילדים על כל הקושי והזכות שבדבר.. והקשר שלך איתו תמיד יהיה שם בגלל הילדים. זה לא שאפשר לבצע ניתוק מוחלט.

נשמע שאת נמצאת בנקודת תסכול נורא קשה של חוסר סיפוק. אבל שיש בסיס לזוגיות הזו. שיש מה לעשות איתה, איך להרים אותה. הייתי במקומך קודם כל מקדמת את עצמך, מנסה להבין מה יעזור לך כרגע לצאת לעבוד. יש עבודות שמאפשרות להיות אמא שלוקחת ומחזירה. יכול להיות ששווה לעבוד בעבודה כזו גם אם זו לא עבודת החלומות שלפחות תרגישי עוד קצת משמעות בחיים וכשאת יוצאת ועושה ולא הכל תלוי על הכתפיים שלו מהבחינה הכלכלית... 

תדברי עם גרושות. לרוב מה שאומרים זה ממש ממש הפוך. שימי לב לזה.

וגם לי נשמע שדווקא יש סיכוי לקשר הזה אם יש רצון. אולי טיפול זוגי? אולי לנסות לעשות קצת דברים נעימים יחד, לא חייב בכסף. לשבת ליד הים, לטייל קצת, פיקניק בשקיעה וכו'. לנסות קצת בכל זאת לחפש טוב. 

בא לי שמישהו יבוא ויגיד לי יש נוסחא פשוטה

במצבים איקס מתגרשים במצבי ווי נשארים יחד

ואדע ככה מה לעשות..

אם היה  משהו חריג בזוגיות הייתי עוזבת אתמול הנקודה היא שהוא באמת בנאדם סבבה לא מושלם בכלל ויש לו שריטות צלקות ובעיות כמו כל אחד אבל סהכ הוא לא עושה לי דברים שפוגעים בי או בעייתים שזה עוד יורת מבלבל

ושום דבר לא השתנה אז מתגרשים.

אם הכל בסדר והבעיה היא רק ריבים והרגשה של חוסר אהבה או משיכה, אז לא מתגרשים. עושים הכל כדי לשפר את הזוגיות ולא להגיע לגירושין.

יודעת שזה בעייתי כי זה עולה כסף, שזה נורא מתסכל. אבל לדעתי כדאי שתתחילי ייעוץ אישי ואז תעברו אחרי כמה פגישות לייעוץ זוגי.

בטוח יש כאלה במחיר מוזל יותר/סבסוד כלשהו.

הדבר הראשון זה לנסות לטפל.

לא כורתים רגל כואבת,אלא הולכים לרופא....

נשמע לי שזה הולך מה שאת צריכה עכשיו!

אם את קוראת באנגלית, תקראי את the empowered wife.

אם לא, תקראי את "לדעת להכנע" (שם גרוע ממש, אבל היא לא התכוונה שאישה צריכה להכנע בפני בעלה. בבקשה תקראי למרות השם).

אני חושבת שאת יכולה לשנות את הזוגיות הנוכחית שתהיה חלומית ממש! שלא תאמיני שחשבת אי פעם לעזוב אותו!

רק אל תתייאשי בלי לנסות.

בהצלחה ❤️

אם את קוראת/שומעת אנגלית, יהיה הרבה יותר תוכן.

אני לא יודעת בדיוק מה יש בעברית חוץ מהספר "לדעת להכנע".

בהצלחה!

מחילה אבל לא הבנתי למה בכלל לחשוב על גרושין

נשמע בעיקר

א. שיש לך חסמים בלב שלא נותנים לו להרגיש את האהבה שהיתה קיימת..שהתרגלת לחיות ככה ..ולא טיפלת בשורש שגורם ללב להיסגר ולא להתחבר לבעלך

קיצר..בעיני טיפול אישי קודם כל ובהמשך זוגי זה ממש הכרחי פה

ב. שאת לא מספיק ממשת את עצמך בעולם ולא מסופקת מהעשיה שלך

ואולי כתוצאה מזה גם המצב הכלכלי ..

אין צורך להתגרש כדי לממש

מספיק לעשות שינוי וסדרי עדיפויות בחיים הנוכחיים

וככלל

מבעל טוב לא מתגרשים בקלות

זה לא דבר נכון

סליחה על החוסר פוליטקלי קורקט

בשביל האושר שלך

ועכשיו אני מתייחסת רק אלייך

כדאי לעשות הכל

וללכת לטיפול בעצמך בשבילך

ולעבוד כדי להגיע לסוגיות טובה ובריאה

יש לך מטמון ביד רק צריך לממש אותו

ככה נשמע לי...

וסליחה אם לא הבנתי מספיק טוב את המצב...

בעל שתצליחי יחד איתו לשפר את המצב

להתגרש זה לא פתרון קסמים. מתגרשים רק במצבי קיצון כשכבר ממש סובלים. ואת לא סובלת אלא לא ממוצאת

בנוסף, את מדברת על קשיים כלכליים ושתדעי שלהתגרש עולה לא מעט. עם הכסף שתבזבזי על גירושין תוכלי להוציא על הלימודים למשל

בקיצור- אני חושבת שיש לחשוב מה ואיך לשפר במסגרת הנישואין האלה. יש הרבה דרכים שתוכלי לנקוט בהם כדי להרגיש טוב יותר ולהתפתח

ויש ספרים, קורסים, אולי גם ייעוץ או טיפול. זה כנראה יהיה תהליך לעשות שינוי בחיים. אבל נשמע שבסה"כ יש תנאים שיכולים לאפשר לחיות בטוב וצריך ללמוד איך לעשות את זה.

זה להפסיד הרבה מאוד מאוד.

כן, גם במקרה של בעל שלא מפרנס וואו ושיש לו רקע מורכב.

השאלה היא האם הוא מפיל עלייך את הכאבים שלו? הוא מסתובב בבית מריר וכעוס?

כתבת שהיו תקופות של הכנסה יפה. מה אתם יכולים לעשות כדי שזה יחזור שוב?

אם לבנאדם יש שריטות אני זו שחיה איתם בסופו של דבר..

הוא לא מפיל עלי הוא הולך לטיפול וגם אומר שהוא לא יכול להכיל אותי כי הוא לא במצב של לתמוך הקטע הוא שכל החיים שלו זה תקופות קשות..

מבחינת הכנסה בעלי פשוט צריך למצוא הכנסה טובה.. כרגע הוא עובד במשו זמני

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

מכירה כמה נשים כאלה

ברור שאין מושלם

אבל זה לא רק באינסטגרם ויש נשים כאלה.

ומותר לקנא אבל מסכימה שלא הייתי רוצה להחליף את החבילה שלי בשלהן. לדעת את החבילה דווקא היה יכול להקל עלי 😉

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.

איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.

מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).

מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).

רעיונות-

-מקלחת טובה

-טיול בחוץ

-קפה ושוקולד מפנק

-לפגוש חברה

-טלפון למישהי שמחזקת אותך

-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך

-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)

-ללכת לקנות פרחים לשבת

וברצינות

אנחנו לא במרוץ

לוקח לגוף ולנפש זמן

ועוד יותר אחרי תקופה משוגעת  של מלחמה

לחזור לעצמם

ממילא

הקצב אחר

הכוח אחר

האיכות שונה.

הכל בסדר!

תנשמי

תכיני לך קפה

תשבי ותשתי בנחת ממש.

הכל

יחכה.

את העיקר של הבית

שזה אומר שאת הכי משמעותית וחשובה

קודם כל לעצמך!

שבת נכנסת בנחת יש עוד שעה לארגן

ואל תדאגי.

תאמיני לי שמאחרי כל צילום באינסטגרם עומדת

שפחה (כן, זאת המילה)

של מצלמה, של מילים, של אהבה, של הערצה,

עייפה

מרוטה

רק מתה להוריד את האיפור

שצורחת על הילדה שרוצה לשחק

לא להזיז את הוילון שהיא מצלמת לסרטון

אז באמת

שאצל כולנו עדיין החג לא באמת יצא

ואצל כולנו יש שגעונות ברמה כזו או אחרת

אבל באמת באמת

את

כמו שאת

את הכי טובה!

יצר כפיו של בורא עולם ❤️

באמת שחיזקתן אותי!

כיף שיש אתכן כי במציאות אין לי חברות שיתנו לי מילים טובות

ובזכותן אתמול עזבתי הכל והלכתי לישון מוקדם יותר.

ממש מעריכה כל תגובה של כל אחת 💗💓💞

אתמול שלחתי את הבנות למסגרות והלכתי לישוווןן.

הבית ערמות כביסה נקיות ומלוכלכות כאחד

המזוודה משביעי של פסח עברה מאמצע הסלון לחדר שלנו כמו שהיא

תשמעי, יש נשים שזה באופי שלהן לתקתק

יש כאלה שהמחשבה על לפרסם את התקתוק נותנת להן את המוטיבציה

שייערב להן. אני לא שם

בס"ד

זה כי אוהלי עם ישראל היו ממוקמים בצורה כזאת שאי אפשר היה לראות מה קורה בתוך האוהל של השני.

וזה מצב של ברכה!

כשכל אחד ממוקד במה שקורה פנימה אצלו,

בלי להשוות את עצמו לאחרים,

בלי צורך להראות לאחרים,

בלי להיחשף לדברים ששייכים לפרטיות של מישהו אחר.

היום אנחנו בדור קצת מאותגר סביב הנושא הזה. זהו דור של שיתוף על מלא, ולא מספיק מבינים עד כמה הדבר הזה פוגע בנו (במי שמשתף כמו במי שרואה).

והתחושות שלך ממש לגיטימיות,

עברנו המון!!! בשבועות האחרונים.

עם הזמן

והניסיון

והילדים שגדלים

ועוד כל מיני פרמטרים כמו גודל הבית וכו'

אפשר להשתפר ולהשתכלל

אבל תזכרי שאת כבר טובה

איך שאת עכשיו

אמא לילדים

ולתינוקת קטנה

שעברה מלחמה!!!

ואת החגים (שזה פרויקט לכולנו)

ושנסעה לחג כי היה הכי טוב לכם

כל זה זה כבר המון!!!

ואני בטוחה שיש בך עוד כ"כ הרבה טוב!

ותכונות טובות!

ואיכויות!

ומעשים טובים!

מה שאת רוצה לשכלל

בע"ה עוד תמצאי את הדרך לשכלל.

עכשיו הכי חשוב

לחבק את עצמינו

להזכיר לעצמינו שאנחנו אלופות

ולטפוח לעצמינו על השכם על העמידה שלנו בכל הימים הטרופים האלה שעברנו ❤️

בעיניי העצבות וחוסר הכוחות ממש הגיוניים כרגע.

אנחנו בירידת מתח רצינית.

(ואם התחושות ימשיכו לאורך זמן, כדאי לפנות לעזרה כמו שאמרו לפניי. כדי שתוכלי לחזור להיות בטוב ❤️).

חיבוק גדול יקרה שאת!!!!

ברור שהכל מציף

והרבה נשים לא הספיקו

רק לא מפרסמות את זה...

מוזמנת לדבר איתי לגבי OCD,

אני מתמודדת מנוסה. 

לנהל מחברת שבו אני כותבת מה אני רוצה מעצמי ואיך אני מתקדמת בזה.

המחברת עוזרת לי לעבור מעולם הדמיון שבו אני "נופלת" לעולם המעשה שבו אני מבינה שכל תהליך מתחיל ביום מסוים, בשעה מסוימת, ועם התמודדות מול הרגע הבא.

הדמיון הוא גדול מהחיים ובמידה מסוימת מנותק מהם. אף אחת לא תראה לך את כל הרגעים הקטנים שקדמו לבית המתוקתק. ואולי גם לא תראה לך את חשבון הבנק שמתרושש בגלל קניות מוגזמות של גלים חדשים ובגדים.

אני יכולה לספר לך שיש לנו חברים שחיים ברמת חיים מאוד גבוהה, ותמיד זה עורר אצלי שאלה, כי לפי נתוני החיים שלהם, הם היו אמורים לחיות בפחות (אנחנו מכירים מאוד טוב).

רק לאחרונה הסתבר לנו שהם חיו עם חובות של כמעט חצי מיליון ש"ח כדי לממן את אורח החיים הזה.

אז אל תתרגשי מפסגות של אחרים. תרצי לך במחברת מה הפסגה שלך, הקרובה, שאליה את רוצה להגיע.

מה עלול להכשיל אותך ואיך את מתכוונת להתגבר עליה.

התיעוד עוזר לנו להבין את עצמנו ולראות את עצמנו ביותר חמלה ופחות צורך להיות תמיד וואו

אני מנסה בדיוק להפחית גם פייסבוק. לא פותחת אינסטגרם.

זה ממכר.

זה הרסני. ברור שיש שם גם טוב. אבל לדעתי הרע מנצח, לפחות אצלי.  

אף אחד לא שולח את כל האיכסה מאחורי הנוצץ. ולכולנו יש.

אני לא אומרת, יכול להיות שנשים הצליחו לתקתק. אבל יש להן אתגרים אחרים מאוד משמעותיים.

אני במקרה הייתי בחמישי חופשי, אז הצלחתי, אחרת לא הייתי מצליחה. פלוס, ה''תינוק'' שלי כבר ילד גדול. לצערי... אז אין מה להשוות, מבינה? הספקים שהם עולם אחר. אבל זה לא מבחירה.

בקיצור הכל טוב ב''ה. אבל לכל משפחה הקשיים שלה. אין שום חוק חובת תקתוק. תעשי מה שנכון לכוחות שלך!! למציאות הנוכחית שלך.

וכמובן כולנו חייבים להיטען כרגע. תנסי לחשוב איך להכניס משהו נחמד לשבוע הבא.

העומס והמתח הנפשי גמרו על הרבה אנשים.  

ואם התחושה יותר כללית ולא עוזבת כדאי לטפל. חיבוק. 

מציג מצב אמיתי ..

אלו "משפיעניות" שדוחפות לסרטונים שלהם על הדרך מוצרים כי הן מקבלות על פרסום כסף והרבה

כל עוקב זה כסף כל סרטון שווה כסף

ובואי גם אם זה אמיתי

לכל אחת יש את הקצב שלה וזה הכי בסדר .

את צריכה להרגיש בסדר עם עצמך וערן המשפחה שלך ולא צריך להיות בתחרות

זה שיש לך ילדים ותינוקת זה כבר יכול להתיש

שבת שלום 

אצל אף אחת לא וורוד

אנחנו לא התארחנו בחג ואין לנו ממ"ד

תודה לה' יםםם של כביסות

וקטנטנים שצריך להשגיח עליהם באלף עיניים

ועדיין...

איזה הוא העשיר? השמח בחלקו...

רק לשמוח שאנחנו בריאים וחזקים להמשיך במירוץ והכל הכל יסתדר בעזרת ה'.

לאט לאט מסדרים, באווירה טובה. מפעילים מכונה ומתקתקים את השאר ביחד. עם הרבה חמלה.

תשמחי את עצמך עם שירים שאת אוהבת, ספר מעניין לשבת, משחקים עם הילדים, דיבורים מהלב עם בעלך וטיולים בשמש. זה תמיד עושה טוב.

לשבת ליד הים ולשפוך את הלב.

אגב, אני ממש אוהבת את האינסטגרם. מלא דברים למדתי מאחרות.   
 

כביסה תמיד תהיה, שמרי על הלב שלך אחותי❤

או לפחות את מה ששמעת עליו המלצות ונגיש לך.

אפשר לנסות דרך תזונה, עצות כמו לאכול קרקר לפני הקימה מהמיטה וכל פרק זמן קצר כדי שהקיבה לא תהיה ריקה לגמרי. יש עוד מזונות שיכולים לתמוך, שווה להתייעץ עם תזונאית.

לי מאוד מאוד עזר דיקור סיני.

מניחה שיש עוד דרכים להקל. תרגישי טוב! 

ברגע שראיתי שקשה לי לתפעל את הבית, לקחתי.

לא מכירה מצווה לסבול בהריון, ובינתיים לא שמעתי סיבות מוצדקות למה לא לקחת. 

בעצב תלדי בנים זו קללה ולא מצווה. אין שום עניין ומצווה לסבול בהריון ובלידה וצריך להקל בכל דרך אפשרית.

אז ממליצה לך היום ללכת לקנות.

לק"י

לי היו בחילות מציקות, אבל כן אכלתי ושתיתי. ולקחתי דברים בסגנון.

יש שורש ג'ינג'ר, נוזיקס (בי6 וג'ינג'ר).

לקחתי בכל ההריונות חוץ מהראשון שלא היה במודעות

אני לא מצליחה לתפקד אז לוקחת אבל גם על פחות הייתי לוקחת.

בעיניי זה כמו אפידורל, אין מצווה לסבול 

אבל אולי אפשר להשיג בנתיים את הבונגסטה מגמחים או דברים בסגנון.

תקבעי תור טלפוני לרופא משפחה או שתתקשרי לקופה/תשאירי בקשה לרופא באפליקציה.

לבנתיים לאכול דברים יבשים קצת בתדירות גבוהה מלפפונים קרקרים פיתה ריקה גם דברים קרים עזרו לי.

בהריון תאומים הבחילות היו בשיא השיאים וצרבות של החיים משהו לא נורמלי בשלושת החודשים הראשונים ולא לקחתי כלום כי פחדתי שזה יפגע בעוברים

באופן כללי אני נגד כדורים ולוקחת רק שממש אין ברירה אחרת .. התמודדתי עם זה בעזרת מים קרים, קרח ,שקדים ,מלפפון . לא לאכול בלילה לפני השינה

לא לאכול מטוגן ואוכל מעובד כמה שפחות .

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

אגיד גם שהאוכלוסיות שלא מתחסנות םחות מגיעות למוזיאונים לדעתי...

ותודה על העידוד 

לא יודעת אם כדאי או לא

מבחינתי תינוק זה כמו תיק יד, לוקחת אותו לכל מקום שאליו אני רוצה ללכת.

מילא בחדר אחד עם חולה

אבל במוזיאון ציבורי וגדול? הכי לא חשש בעיני

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אני אוהבת סעודות ארוכות, יכולה לשבת לקרוא גם,כיף לילדים, שינוי שגרה

אבל אני הולכת לסעודה וחוזרת הביתה אז זה קצת אחרת

כשהייתי ישנה שם, הייתי פשוט מתעלפת לנוח. ואני ממש אוהבת לישון🤭

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק