משפחה

שכנות

חברות

בעיני המנוחה חשובה הרבה יותר מהסודיות....

לא יודעת מה בדיוק מותר ומה אסור לעשות, אבל ככל שתנוחי יותר יש סיכוי גבוה יותר שהיא תיספג

בשעה טובה ושיהיה בבריאות!

תסתכלי אחורה..

בנות ממש כתבו על המשמעות של מנוחה

לפי דעתי כדאי לשתף. אולי חברה טובה שבטוח תוכל לעזור?

יש שלכן עוגן באיזור? או רכזת סיוע של נשות המילואים?

אם כן, היא יכולה לעזור לך בארוחת לילדים או מציאת בייביסיטר, עזרה בנקיון וכו'...

ואם במקרה את עדיין לא יודעת, יש החזרים על בייביסיטר. תנצלי את זה!

גם לי יש המטומה, וכולם היו מאוד רגועים כל עוד היא לא מדממת ולא גדולה.

רק לא להרים כבד ולא מאמץ גופני זו ההנחיה.

גם אני כמוך בבית עם הילדים, לא יכולה באמת לא להרים.. מרימה כשצריך ממש. זה יוצא 3 פעמים ביום בערך, ולרוב רק לכמה שניות.

הם כבר שוקלים... הרבה. ואני ממש לא שוכבת כל היום כי אין ברירה ואין שמירה. יש עבודה/ בית וילדים לתפעל. כן הורדתי ממני נקיונות, כביסות ופחות התכופפויות.

ב"ה הכל בסדר, אבל היא עוד לא נספגה

תגידו חברות הפורום הותיקות, זה תקין שיש כמות כזאת בתק'ופה כלכך קצרה?

בשבוע האחרון כבר שמעתי על 3-4 פה בפורום שבהריון

ולא כאלה שילדו בעבר..

לפותחת,

הלוואי והייתי יכולה לעודד

אני רק יודעת שכדאי לנוח

לא להתאמץ

לשתותת הרבה

לנשום עמוק

חברתך שנמצאת אי שם בשבוע 20 עם המטומה מדממת....  

כשאתה חושב על משהו פתאום אתה שם לב לזה יותר מסביבך..

נגיד מישהי רוצה להיכנס להיריון פתאום כולם סביבה בהיריון...

לדעתי זה לא שינוי בסטטיסטיקה אלא בנקודת המבט שלנו...

וזה להיום הפסיכולוגיה בגרוש שלי חחח

לשגע נשים בהריון.

זו המנטרה שלו בביקורים האחרונים🙃

כי המכשירים השתכללו וכו.. כך לדבריו

אני מניחה שהוא מתכוונן כמובן להמטומות קטנות, אחרת זה כבר בר משמעות להריון

היום הייתי באולטרסאונד הרגעה עבורי.שבוע 8 תואם תאריך  הכול תקין דופק וכו' .אין דימום וכאבים

אבל הטכנאית ציינה המטומה - בדף היה רשום אזור היפואקוגני גודל - 32*4 מ"מ .אמרה לא מדאיג ולא התרגשה בכלל .אמרה ש רואה הרבה נשים עם כזה אפילו לא הפנתה אותי לרופאה חזרה.בכל אופן שלחתי פנייה לרופאה אבל מישהי שמבינה ..מה זה אומר תכלס ? מדאיג ? קטן לא מדאיג ?

הגודל הזה כן יותר מאיים ובוודאי לראות רופא שתיהי במעקב...

בהצלחה! 

הטכנאית לא עשתה בדיקה וגינלית לדעתי לא ראו מאוד מדויק חבל לא אמרתי לה שתעשה וגינלי שיראו בצורה יותר מדויקת

עכשיו אני צריכה לחכות עד יום שלישי לתור בחוסר וודאות כזה באסה.

אם לא רואים טוב אז עוברים לוגינלי.

אבל לכתחילה אני מעדיפה בטני. ובד"כ הטכנאית זורמת איתי..

לא ביקשתי במיוחד.

זה היה בעיקרון שבוע 6, אבל הזיזו אחר כך את התאריך.

לי גם בשבוע 6 לא עשו וגינלי.

בכללי הרופא שלי בגישה של בואי ננסה בטני ואם לא נראה אז וגינלי.

כל הבדיקות דופק אצלי היו בין שבוע 6 לשבוע 8 ותמיד בטני.

וגם אחרי לידה רק בטני.

בלי קשר למקרה הספציפי שלך אבל גם פה... לדעתי אין דבר כזה לעשות א"ס עם ממצא לא תקני ולא ללכת לרופא... הרופא צריך לתת אבחנה מה זה ומה עושים (או לא עושים) עם זה

אז הגיוני שלא אמרה שום דבר

זה התפקיד של הרופא לפענח ולתת הנחיות

יש איזה דחיפות להגיע  לרופא אחר לפני התור בשלישי?

וואו באלי הריון שקט ושלא יהיה מעניין  

זה מנוחה מעקב ויש כמה רופאים שבגישה של לתת תמיכה במיוחד בשבוע צעיר כמו שלך...

אבל כן, המעקב גם חשוב... 

אני פה עוד מההמטומה הראשונה שלי שהיום בת 8וחצי נשים ב''ה.. וגם אז כששאלתי היו פה כמה וכמה

וכנ''ל בשאר..

זה פשוט מאוד נפוץ

וכולן מסיימות את ההריון בלידה בתשיעי

נראה לי אני סתם בלחץ 

אם זה על שם מישהו מהמשפחה שהייתי מחוברת אליו אז ברור שזה היה מבאס אותי. האמת יש מצב שגם אם לא אז היה מבאס אבל אולי במידה פחותה.

אבל יותר היה מטריד אותי מה עומד מאחורי זה. בנאדם במצב רגיל לא קם בבוקר ומשנה את השם שלו. שם זה חלק מהזהות שלך (והכרתי אנשים עם שמות מוזרים בהחלט), ואם מישהו מרגיש צורך לשנות את הזהות זה היה מטריד אותי כאמא פי אלף מהביטוי המעשי של זה. כל מי שהכרתי ששינה שם היה שם איזה משבר או סיבה. סתם התנגדות למשמעות של השם זה נשמע לי אישית כמו תירוץ.. בסוף שם זה לא רק המשמעות בעברית, מי שקוראים לה רימון היא רימון? אם קוראים לך עדינה את עדינה? יש אמונה ודביר שחוזרים בשאלה ולא ממש מתחברים למשמעות אבל נשארים עם השמות, מקסימום משתמשים בכינוי. לשינוי שם יש בדרך כלל סיבה רגשית, לא פילוסופית.

מבחינתי המטרה בהורות היא להכין את הילדים להתמודד עם החיים הבוגרים שלהם,

מרגע שבגרו זכותם לעשות בחייהם ככל העולה על דעתם.

הייתי רואה בזה מימוש הבגרות שלהם ושזה לא קשור אלי.

זה מבחינת לכבד את מרחב הבחירה שלהם.

מבחינת אם העה לי חרטות או מחשבות אם בחרתי נכון את השמות, לא חושבת שכ"כ היה משנה לי.

שמות ההורים בוחרים עוד לפני שילד מבטא ייחודיות מסויימת ואין איזה מחשבה מבוססת איזה שם מתאים לילד הספציפי הזה, ולכן הגיוני שאנשים ירצו לשנות שמות לפי שינוי השקפה, רצון בשינוי כלשהי או עניין של טעם. הכל טוב..

אוהבת סיטואציות שיש לילד מחשבות עצמאיות

זה מראה לי שהוא פיתח יכולת בחירה ואומץ לעשות שינויים

בעקרון בדר''כ פחות מומלץ לקצר שם

אבל זה החלטה שלה

רני היתי כן מנסה להציע שאפשר גם להתעלם מזה שיש שם שני ולא להשתמש בו בכלל כרגע.. ואז מה מפריע שיש אותו

למקרה 'בעתיד תתחרט ..

לא באופן מהותי אבל שיניתי

ההורים שלי לא עשו מזה סיפור האמת.. לא יודעת מה עובר להם בראש כי הם לא שיתפו, פשוט זרמו,ואני מעריכה אותם על כך מאוד

בסוף זו בחירה אישית שיש מאחוריה סיבה

ילדים יכולים לעשות עוד המון שינויים בחיים שלא קשורים לנה שההורים בחרו, כדאי לקחת את זה בחשבון

חושבים מרגישים מתחברים לבין מתנגדים

מה שההורה מרגיש זה לגיטימי זה יכול להיות מאכזב מוזר עצוב..

מצד שני אדם בוגר אין מה להתנגד לדעתי כדאי להביע מה מרגישים אולי גם להציע להתייעץ עם רב אבל להגיד שתתמכו במה שיחליט

במיוחד אם מדובר בשם שני זה לא משהו שיהיה קשה להתרגל אליו

אני שואלת בתור מי שרוצה לשנות את השם שלי. מנסה לחשוב איך ההורים שלי יגיבו.

אםאת ממילא לא משתמשת בו?

זה שם שאני רוצה להתנתק מהמשמעות שלו. לא רוצה לשאת איתי את מה שהוא מסמל.

אני קרויה על שם אדם שההורים שלי הכירו ואהבו, אבל היום אני מבינה שהוא היה גם רע מאוד, ואני לא רוצה לשאת את הזיכרון שלו בשם שלי.

שהתגובה שלהם תהיה תלויה מאוד באם הם מסכימים אם זה שהוא היה אדם רע או לא...

הייתי משנה האמת וזהו

זה לא שאת צריכה רשות ואת גם לא חייבת לשתף בדיוק למה

תגידי שאת לא מתחברת ולא משתמשת בו

וזהו

יכולה לשנות ולא חייבת לעדכן אותם. רוב הסיכויים שהם לא הולכים מחר להנפיק ת.ז. חדשה, ועד שזה יקרה יעבור זמן. גם לא בטוצ שבכלל הם ישימו לב, אנשים מקבלים ספח מקפלים ומכניסים פנימה.. אם ישימו לב וישאלו תגידי שהחלטת להוריד.

אני חושבת שכשעונים על השאלה הזו כשאת בתוך מערבולת ההתלבטות וההחלטה הכל נראה כזה הרה גורל ומשמעותי, ואם זה יעלה במקרה אחרי תקופה, ממרחק הזמן הרבה יותר קל לענות בנחת, ברוגע, כמעט באדישות ולהפוך את זה לנון אישיו. כרגע כשאת בעצמך לא יודעת מה את חושבת זה רק יהפוך את זה ל"משהו"

אבל לא יודעת אם שולחים להם חדש כשמשנים

עד כמה שאני יודעת כשיש עדכון ספח ת.ז. אז מופיעים רק הילדים מתחת לגיל 18.

אני מופיעה בשם העדכני אצל אמא שלי והוא עודכן בת.ז בגיל 27

ההורים שלי עדכנו והוציאו להם ספח כולל ילדים בני 30 ו40

מי שמפיק היום ת.ז. מופיעים לו גם הילדים מעל 18.

בעבר זה באמת היה עד 18.

בכל אופן אם הם רגילים לקרוא לך בשני השמות הייתי מתייעצת איתם ואם זה חשוב להם הייתי מכבדת את ההחלטה לקרוא לך בשם המלא (יותר משום הרגל ופחות בגלל עיקרון)

ופשוט משלימה עם זה שיש שם שכל העולם קורא לי, ויש את השם שאמא או אבא (או שניהם)

קוראים לי.

יש לי שם מיוחד ואין אותו להרבה,דורש הסבר וכו

לא משנה אותו כי זה קיצוני בעיני. אבל בעיקר כדי לא לפגוע בהוריי

לק"י

ושיש להם משמעות. חוץ מזה, שאני גם לא אוהבת שינויים.

אם היו רוצים רק להוריד את השם השני, כנראה שהיה פחות מפריע לי (חוץ מהילדה שקרויה על שם אמא שלי, שאולי יפריע לי יותר).

אני מבינה שדיברת רק על השם השני. אם זה שם של מישהו שיקר לליבי, הייתי מתבעסת. למרות שאנחנו לא משתמשים הרבה בשמות השניים.

השמות של הילדים שלי מאד מיוחדים ומשמעותיים.

וחשבנו על כל אחד הרבה מאד זמן.

אבל בסוף זה שלו. אני חושבת שיהיה לי קשה אבל אכיל את זה.

(לדעתי הבנים שלי לא ירצו. יש להם שמות ממש מיוחדים ויפים. חלקם מקבלים עליהם מחמאות).

לק"י

כך שזו לא סיבה שלא ירצו להחליף...

אבל נראה לי שרוב האנשים נשארים עם השם.

מכירה כמה אנשים עם שמות מיוחדים שמאוד מתוסכלים מהשם. לא אוהבים שאנשים לא יודעים איך לקרוא אותו, איך לכתוב אותו, מה המשמעות וכו. זה לא כיף כשכל פעם שאתה מציג את עצמך אתה צריך להסביר מה השם שלך אומר ולחזור עליו שוב עד שאנשים קולטים מה אמרת.

כמובן לא נכון לגבי כולם. אבל זה ששם מיוחד או יפה בעינך בכלל לא אומר שגם הילד יתחבר.

שמות מיוחדים בקטע טוב.

קוראים אותם דיי בקלות. בעיקר בציבור שאנחנו נמצאים בו. והמשמעות שלהם ברורה ביותר. זה לא שם מוקרץ שלנו.

ובכל מקרה לשניים שלי שהשמות שלהם מיוחדים הבאנו גם שם שני 'נפוץ' יותר. ככה שתמיד אפשר לבחור בו כשם ראשון🙂

לגדול שלנו יש שם אחד. אבל השם שלו הוא יותר מוכר. מוכר אבל לא נפוץ

אצלנו בן 7 ובן 9 נהנים מאודדד מאותיות לילדים.

לק"י

@אוהבת את השבת אני זוכרת נכון שאת חרדית?

כי אם את מחפשת משהו חרדי, אז הוא לא.

אבל תכלס פורום זה מבלבל...

לק"י

אולי מישהי עם ניק שמזכיר לי אותך.

כי דוקא אותך אני זוכרת יחסית...

יכולה לפרטאם יש לך כוח?

אצלנו מנויים לנפלאות ומאוד נהנים

קראתי בעצמי כשהייתי ילדה וממש אהבתי.

עיתון דת''לי, מגיע פעמיים בחודש, עם תוכן מגוון (פעם בחודש מגיע איתו מגזין טבע).

יש לי פה כמה מכורי קריאה רציניים

קצת יקר ומגיע רק פעם בחודש

ולא היה הרבה חומר

הפסקתי מנוי לפני 8 חודשים בערך

אולי מאז דברים השתנו

אותיות וילדים לא מספיק תורני בשבילנו🤭 (אנחנו לא חרדים) אבל מדי פעם כן נתקלים בו והוא נראה טוב.

אגב, אותיות וילדים הוא גרסה מחודשת. אותיות, המגזין הנוסטלגי (שהוקם לדעתי לפני כארבעים שנה או יותר), נסגר בשלב מסוים. לפני כמה שנים מגזין פנימה (לנשים) התחילו להפיק מגזין לילדים שנקרא פשוט ילדים. בשלב מסוים אותיות הסתפח אליו וכיום הוא מאחד את שניהם.

[מקווה שאני לא טועה בפרטים ההיסטוריים... אגב, אני עצמי כן מנויה לפנימה ונהנית]

נגיד - לפעמים מוזכרים שם סרטים שהילדים שלי לא מכירים או מוזכרות נסיעות לחו"ל שזה משהו שלא קורה אצלנו.

זה לא שאני מונעת מהם לקרוא את המגזין אם הוא מגיע לידיהם, אבל מלכתחילה לא נעשה עליו מנוי.

וזרקור הוא אמנם חרדי, אבל לא "כבד", ולכן מתאים לנו מאוד.

מקווה שזה בסדר.. אם לא נוח לך אל תעני

אבל עד כדי כך זה מפריע שמזכירים נסיעות לחול נגיד? כאילו הילדים מן הסתם מודעים שזה קיים.. וגם בספרות חרדית יש נסיעות לחול/חופשות לחול, או מגורים בחול שהם לא בדיעבד..

ובזרקור את לא מרגישה הקצנה? בתור ילדים קראנו את זה והיה אחלה. תמיד היו להם יציאות אבל זה היה נדיר, ואני זוכרת שאחרי שנים שכבר בגרנו ולא היינו מנויים נתקלתי בכמה גליונות והרגשתי שזה מאד מאד הקצין לכיוון חרדי יותר בבוטות.

אם אני לא טועה- פעם היה ''אותיות'' והיה ''מקור לילדים'' (מבית מקור ראשון). הם היו מאוד דומים. בשלב מסוים התאחדו ל''אותיות לילדים''. זה קרה די מזמן... (אני זוכרת את זה בתור אירוע כשהייתי ילדה😂)

אולי היה משהו בהמשך עם פנימה, בזה אני כבר לא מעודכנת🤭

וגם אני אשמח לדעת מה לא מתאים לכם בו🙂

(מוסיפה משהו קטן, אם בוחרים ללכת על עיתון חרדי- אני משתדלת לשים לב לתכנים גם מהצד הזה. כבר יצא לי שהבן שלי לקח ספר חרדי, לשמחתי בתקופה שהייתי יותר מקריאה לו, וכפולת עמודים שלמה בו היתה נגד חיילי צה''ל ונגד יציאה למלחמות מצווה, בצורה סיפורית ומשכנעת עם הוכחות. בעיתון דו שבועי מן הסתם אני לא יכולה לוודא כל פעם שהתכנים מתאימים לנו, או לדעת על מה התכנים הבעייתיים כדי לדבר איתו אחר כך עליהם, ובקלות זה יכול להשריש דרכי חשיבה שבעיני הן שגויות).

מרגישים שזה עיתון עם כיוון מסויים

אולי לא כתובים בו דברים מפורשים נגד

אבל בכל הסיפורים שקראתי בו (בתקופה שניסינו אותו) היו דברים שעיצבנו אותי.

בסוף לא המשכתי את המנוי לא בגלל זה אלא כי הילדים שלי לא קראו בו כ''כ

אנחנו לא מנויים, אבל קיבלנו סטוקים של גליונות ישנים ולא שמתי לב לדברים כאלה (מודה שקראתי רק מעט יחסית).

הילדים באיורים הם ילדים חרדיים, ואין תמונות נשים למשל. אבל זה לא בולט, כי גם ככה יש הרבה איורים של חיות, ושל ילדים מפעם. דווקא מה שאהבתי בו שהוא לא כיוון מסוים, אלא כללי תורני כזה. חשבתי שיש בו גם כותבים חרדיים וגם דתיים, פשוט הם צריכים לדאוג שזה יתאים גם לבית חרדי ולכן לא ישימו תמונת אישה.

תמיד בחומרי קריאה יש דברים שמעצבנים אותי, לפעמים בלי קשר לדת או להשקפה. זרקור מהטובים יותר מבחינתי.

שאותיות ומקור לילדים התאחדו. אח"כ מקור ראשון מכרו לפנימה את הזכויות על העיתון או משהו כזה.

כיום זה אותה הוצאה כמו פנימה

אני זוכרת את הפרסומים, וגם כיום מקבלת פרסומים גם על אותיות וילדים בתור מנוית פנימה

אני רק לא בטוחה על ההיסטוריה של אותיות...

ובקשר להערה שלך -

אני לגמרי מסכימה איתך. לא עוקבת אחרי זה עד הסוף, אבל כן שמה לב וגם הילדים שמים לב (היו כמה פעמים שהם הביאו לי ספרים שקראו ואמרו שהם לא מתאימים כי דיברו נגד רבנים דת"ל או חיילים וכו'...)

ספציפית זרקור פונה גם לציבור הדת"ל אז הם בעיקרון נזהרים לא לכתוב דברים שנויים במחלוקת ציבורית.

לא הכרתי.

אותיות התחברו עם מקור לילדים והפכו להיות *אותיות לילדים*.

בהמשך פנימה הוציאו מגזין לילדים בשם ילדים והייתה תקופה ששני העלונים היו במקביל, ואז הם התאחדו, ועכשיו קוראים לזה *אותיות וילדים*

אולי ממש מזמן. אבל אחכ היה את אותיות

ובמקביל היתה תקופה שהתחיל העיתון ''ילדים'' שהיה טיפה יותר תורני מאותיות. שהוא היה קשור לעיתון פנימה.

ומתישהו הם התאחדו לעיתון אחד

ומקור ראשון לא קשור לדעתי לא לזה ולא לזה

תמל - כל פעם מה שהיה במבצע...

מצד שני לא היו לה עצירויות. אז לך מציעה להתייעץ עם הרופאה

או שאת מעוניינת בשביל עכשיו?

לתת מידי פעם ברגעים קשים

התכנון שתכנס בגיל 5-6 חודשים

לק"י

ושאין לה רגישות או משהו.

גזים זה נורמלי בגיל הזה.

לא יודעת אם תמ"ל משפיע.

עצירות לא אמורה להיות בגיל הזה.

בעיקרון לתינוק יונק, זה תקין גם כמה ימים בלי יציאות. אבל יכול להיות שבגיל הזה עדיין צריך שיהיו יותר יציאות.

מי אמר שזה באמת עצירות? אם היא לא רגועה זה יכול להיות בגלל הגזים, ולא דווקא עצירות.

אולי כדאי להתייעץ עם רופא.

לגבי תמ"ל- לא נראה לי שצריך להרגיל כבר מעכשיו.

את יכולה לחכות לגיל 3-4 חודשים, ויהיה לה מספיק זמן להתרגל. אולי אז כבר יפסיקו העצירות והגזים.

יש סוגים של תמ"ל יותר קלים לעיכול. אולי כדאי לנסות סוג כזה.

אם את משלבת תמ"ל, כדאי שזה יהיה בזמן קבוע. עדיף בזמן שבו היא תהיה בהמשך במסגרת.

יכול להיות שזה יגרום בהתחלה לגודש, אבל אם זה הזמן קבוע הגוף מתרגל.

תתחילי מבקבוק אחד, ואחר כך תוסיפי לפי הצורך.

אם היא עם עצירות וגזים אז תמ"ל לא אמור לפתור את זה.

בדר"כ הפוך, תמ"ל גורם ליותר גזים כי העיכול שלו יחסית יותר קשה מהנקה.

אם את רוצה את יכולה בהנקה לחפש אילו מאכלים שאת אוכלת מקשים עליה, הכי נפוץ זה לנסות להוריד מוצרי חלב.

לגבי המטפלת, אני הכנסתי בגיל 5 חוד' והתינוקת לא ידעה לקחת בקבוק.

היו יומיים שלוש קשים אצל המטפלת ואז התרגלה לבקבוק.

בדר"כ כשאין להם ברירה אז הם לוקחים מה שנותנים להם.

ואם את רוצה להגיע למטפלת רגועה אז הייתי מתחילה לנסות שבועיים שלוש לפני הכניסה למעון.

ולא עכשיו כמה חודשים נותנת תמ"ל כדי שתהיה רגילה.

לק"י

לפני הכניסה למטפלת).

לא תמיד זה עובד.

אבל לא להשאיר למטפלת להתמודד, בלי לפחות לנסות קודם.

התמ"ל במקרה הטוב לא יעזור ובמקרה הגרוע יחמיר את המצב.

רק מניחה כאן שהקטנה שלי גם כן היתה עם ענייני עיכול כאבי בטן, לא עשתה הרבה קקי ובכתה רוב היממה,

בגיל חודש וחצי-חודשיים לקחתי אותה לאוסתאופת והוא תיקן אותה... השינוי הכי בולט (חוץ מזה שהיא נרגעה תודה לאל והתחילה להתפתח) היה שעברה מלעשות קקי פעם ביומיים-שלושה לקקי 10 פעמים ביום. אחר כך זה התאזן ב"ה.

ממליצה בחום על יעקב דרמון (ירושלים).

רק קצת מתלבטת על הגיל.. נראה לי שמוקדם מידי, אבל הילדים שלי קצת נמוכים בגיל הזה אז אולי בגלל זה.

מניסיון- לא לקנות את אלה שעולים 120-130, הם מתפרקים ממש מהר (גם לנו, גם לכמה חברים.. כולנו אותה חברה אבל לא יודעת אם מותר לכתוב בפומבי את השם)

אח''כ מצאנו במסירה אופנועץ, וזה מושלם. אם את מוצאת יד 2 או למסירה (חדש זה יקר) זה מעולה.

באושר עד עכשיו בזול, תבדקי.

אבל בכללי מגיל שנתיים וחצי כזה אני ממליצה מאוד!!

לנו יש של I am והן מצוינות, כבר ילדה שניה.

וקניתיסתם חברה שהיתה נראית לי נחמדה בחנות, וגם לא יקרה.. בינתיים מרוצים

אז נראה לי נמתין קצת עם זה.

נקנה סתם בימבה ג'וק פשוטה, הוא יהנה בטוח

שלי בערך בגיל 2 וחצי הצליח..

אני קניתי ב160 בערך ומחזיק מעמד מעל 3 שנים

להסתדר לוקח זמן עד שהם קולטים איך נוסעים עם זה.

ומסכימה שאפשר מגיל שנתיים וחצי בערך. תלוי ילד. יש כאלה שגם בגיל שנתיים יסתדרו.

הילדים שלי ממש נהנו מהם!

בגיל הזה אפשר לקנות משהו יותר גבוה, שיתאים גם לגיל יותר גדול.

יש המון שפחות טובים כי קשה לקבע את הגובה של המושב, או כי הכידון זז בנפרד מהגלגל הקדמי וצריך כל הזמן לסדר

אופני איזון פשוטות ראיתי שמכרו ממש אותו דבר במאה שקל במשנת יוסף

בזמנו נראה לי קנינו ב130.

חרושות-חרושות. הידיות קצת נשחקו אבל נוסעות טוב ולא בכוון להישבר

וזה ממש הרגליים של הבן שלי עכשיו, בן שנתיין וחצי.

מבחינת גיל זה חותר פונקציה של גובה.

בכללי בעיני זה אחד המוצרים המוצלחים. אפילו יותר מאופניים.

זה שהאופני איזון מאד קלות משקל מביאותאת היצדים בקלות יחסית לנסיעה מהירה חוויתית ועצמאית

אני הורדתי מוצרי חלב לתקופה מסוימת בגלל רגישות של התינוק.

לא ניסיתי שום דבר חלבי.

באותה תקופה אכלתי שוקולדים וגלידות פרווה.

השתמשתי גם בתחליף של גבינה צהובה לפיצה/ טוסט.

אני לא שותה קפה בכל מקרה, אז לא הייתי צריכה למצוא תחליף.

למרוח על לחם, במקום גבינה אכלתי דברים אחרים.

גבינה צהובה.

משהו למרוח על הלחם.

קוטג ובולגרית לאכול עם הסלט.

קפה אני לא שותה.

ושוקולדים וגלידות לא שאני אוכלת בכמויות, אבל לפעמים מחפשת את הפינוק הזה.

מרחתי בעיקר ממרח חלבה.

לפעמים אבוקדו, או שאכלתי לחם עם שקשוקה.

סלט אני לרוב לא אוכלת עם גבינה.

קרה לי פעם שהסתובבתי לסידורים, וממש התחשק לי ארטיק. לא רציתי לקנות משהו בטעם פירות, אלא וניל/ ריבת חלב וכד'.

הפכתי את כל המקפיא בסופר, ולא מצאתי שום דבר שרציתי. היה רק מארז של טילונים פרווה, אבל לא יכולתי לקנות מארז כי הייתי רחוקה מהבית.

ביקשתי בקופה הראשית שניתנו לי לקנות בודד מתוך המארז, אבל הם לא הסכימו, והייתי ממש מבואסת.

בסוף הלכתי לקצפת וקניתי שם גלידה פרווה.

אחר כך מצאתי מארז כזה גם במכולת שליד הבית, אז קניתי והספיק לי לכמה פעמים.

ממש מדמיינת את הבאסה...

לק"י

וגם תחליף גבנ"צ.

באתר שלהם יש גם גבינה מלוחה וחלומי.

מעדנים- יש משהו משקדים של תנובה. אני אהבתי בטעם אגוזי לוז.

הוא נקרא משומשו והוא מאוד טעים

או שבולת שועל אחר

גבינה צהובה להרבה יותר אנשים עובר בקלות כי יש בזה מעט מאוד לקטוז.

אפשר לנסות מוצרי חלב עיזים, יש לאחת החברות יוגורט עיזים (אולי חלב הארץ) שהוא כמעט בטעם של גבינה לבנה.

אבל אנסה את החלב הזה. לקורנפלקס/גרנולה זה יכול לעזור.

וחלב עיזים מעניין אם יהיה טוב. שווה בדיקה.

אני בכלל אוהבת יוגורט עיזים, זה יקר, הייתי קונה רק לעצמי יוגורט תות וכאלו.

לקורנפלקס מציעה לנסות שבולת שועל אגוזי לוז.

מהתחליפים

והאמת גם הכי פחות בריא

אני מעדיפה סויה

לבחירתך

סביב גיל חצי שנה הבטן שלו התחזקה ויכולתי להחזיר

פה הכל עשה לו כאב בטן גם ביס אפילו משוקולד וכאלה

לא אכלתי כלום חלבי וגם לא קטניות

שומעתעל הרבה שחלבי ממש משפיע, נראלי הולך ונהיה יותר ויותר נפוץ...

לי היה קשה שאי אפשר לעשות טוסט מהר כדי לשבוע ולהתפנק.. אפשר לקנות גבנצ טבעונית...

חלב שיבולת שועל של איזה חברה את השתמשת?

איזה תסכול שכל ביס קטן משפיע. אצלנו ב"ה קטניות לא ראיתי שעשו בעיות. וגם חלבי אם אכלתי אז ההשפעה היא רק יום אחרי, אז לפחות זה מקל. אצל הגדולים לפעמים היה לוקח שבוע אחרי הפסקת חלבי כדי לראןת תוצאות.

תכלס זה שלא יכולתי לאכולשוקולד עזר לי לאכול בריא יותר..

אני חושבת שאצלי זה ההפך.

נגיד במקום לאכול יוגרוט (בלי כלום, או להוסיף לו משהו כמו פירות, גרנולה) אני מחפשת משהו זמין אחר. ואז אוכלת עוגה..

או קונה מעדן סויה כדי שיהיה יותר טעים.

או במקום לאכול קוטג על הלחם או גבינה צהובה אוכלת לחם מטוגן או סתם שטויות כדי לשבוע.

אין את זה בכל חנות אבל ראיתי ביש חסד ובויקטורי

אבל את יכולה לנסות גבינה צהובה שזה הכי פחות חלבי, אין בזה לקטוז נראה לי.

בהפסקת חלבי באמת עוזרת?

התינוק חגג חודש להתחיל צרחות נוראיות בערב. פשוט סבל פיזי עצום ונפשי לי .

יהיה לי אבל ממש קשה לא לאכול חלבי

אצלנו גם היה צלחותעד שהורדתי

בהתחלה ניסיתי להדחיק...

גם דברים "קיצוניים" - טיול בחוץ, קריאת ספר, אפילו סרטון או ממתק...

ואז להתחיל בהסבר:

מהיום אתה גדול, וזהו, אתה לא יונק. במקום לינוק אפשר לשתות בכוס/לאכול איקס/לצאת לטיול/לקרוא ספר.

ואז לעמוד על זה בעקביות, גם אם הוא בוכה. להסכיר לו שוב ושוב שהוא כבר גדול ולא יונק.

אם בעלך יכול להיות איתו בזמנים האלה - הכי טוב.

אגב, מציעה לגמול בהדרגה - קודם רק בלילה או רק ביום (מה שקשה לך יותר). ואז להוסיף את זה להסבר (כשיש אור בחוץ אפשר לינוק/אי אפשר לינוק).

בהצלחה!

יש צפי כמה זמן פחות או יותר תהליךכזה לוקח?

מרחמת עליו😅

כן, זה תהליך לא קל, אבל בסוף זה משתלם.

הכי חשוב שתהיי באמונה שזו טוב בשבילו וטוב בשבילך.

באמת הרגשתי שהקושי העיקרי הוא קושי מנטלי ואצלי.

אני לא אומרת שלילדים זה לא קשה, אבל הקושי העיקרי היה שאני אחליט שדי וזהו.

בסוף מה שקרה זה שהייתי צריכה לקחת כדור שאסור בהנקה ואז הבנתי שאני באמת חייבת להפסיק ואין ברירה.

בפועל מה שעשיתי היה להגיד לה כל הזמן כמה היא גדולה. הפחתתי במשך כמה ימים את כל ההנקות חוץ מההנקה של הלילה.

וכשהגעתי למסקנה שזהו אז באמת אמרתי לה שהיא גדולה והצעתי לה בקבוק במקום (היא לא רצתה) ומה שהכי עזר זה שהיא המשיכה לישון איתי כשהראש שלה מונח עליי וליטפתי אותה. לא קטעתי את הכל בבת אחת...

היו איזה 3 ימים יותר מורכבים ואז הכל פשוט חלף (היא כן נשארה לישון איתי עוד במשך תקופה).

בהצלחה!!

תודה רבה!!

שתוכלי לספור כמה הנקות יש ביום, ואז לצמצם אותן בהדרגתיות.

אחרי שההנקות תחומות, ואת יודעת למשל שביום הוא יונק 4 פעמים, תשימי לך מטרה להוריד הנקה אחת פעם בשלושה ימים.

למשל במקום לחזור הביתה מהגן, ללכת מיד לגן שעשועים ולהיות שם זמן מה. שינוי סדר היום והמיקום עוזר לדלג על הנקות. אפשר גם לתת שוחד טעים במקום (לא מדברת על תקופה ארוכה, לא ליצור הרגל חדש, אלא כמה פעמים), לתת לו משהו טעים משביע שימלא את הצורך הרגעי הזה, גמדים למשל עזר לי.

אחרי כמה הפחתות כאלו, אם את רוצה להוריד הנקות בלילה ולהשאיר ביום (זה מה שאני עשיתי), להתחיל לפמפם בכל הזדמנות, בכל הנקה או הלבשה או החתלה שמשבת / מתחילת המעון החדש /זמן אחר שתחליטי - x ילד גדול ולא יינק יותר בלילה, רק כשיש אור בחלון יונקים ובלילה לא. אם את רוצה להוריד לגמרי הנקות - לפמפם אותו רעיון, שx לא יינק יותר. לדעתי עדיף בהדרגה, ואולי לא יפריע לך אם תישארו על הנקה אחת או 2 ביום.

שלי קצת יותר גדולה ובמצב קצת יותר טוב כי אנחנו עובדות על זה תקופה...

אבל בהחלט תלויה מאד בהנקה בעיקר בלילה.

כשתינוק נולד ההנקה מספקת לו כמעט את כל מה שהוא צריך - מזון, מים, נחמה, ויסות, קרבה רגשית... ממש ברז קסמים.

עם הזמן התינוק גדל והצרכים שלו גדלים גם הם, אבל לפעמים אנחנו נשארים מאחורה וממשיכים להציע הנקה (זה פשוט נורא נח) במקום לחשוף וללמד אותו עוד אמצעי ויסות, נחמה, קרבה וכל היתר.

ממש כמו עם מזון, ברור לנו שעם הגיל התינוק זקוק ליותר ואנחנו מתחילות לחשוף עוד לפני שההנקה כבר לא מספיקה.

אז זה כיוון אחד ומאד חשוב. בכל פעם שאת באה להציע הנקה - לחשוב: למה בעצם הוא זקוק? ולתת לו את זה, במקום או יחד עם ההנקה.

למשל אם הוא צמא - להציע מים

אם הוא מבוהל - קרבה, נשימות עמוקות ואיטיות שלך, דיבור רך ומרגיע.

אם הוא משועמם - משחק, שיר וכד'.

ככה לאט לאט הוא יהיה תלוי בהנקה בצורה פחות אינטנסיבית.

במקביל

צריך להבין שיש כאן תהליך הסתגלות

הוא יצטרך לפגוש תסכול יום אחד, כשאת תציבי גבול ותגידי: אין עכשיו לינוק (בלילה, ביום, מה שתחליטי).

והתסכול הזה יתבטא בבכי (אולי גם באגרסיביות). ככה זה, וככה צריך להיות. הבכי הוא זה שמאפשר למח לעשות את הסוויץ' ולהשלים עם המציאות שהשתנתה, וככל שתוכלי להיות איתו כשהוא בוכה בנוכחות מלאה, ולקדם באהבה את הבכי הזה - ככה הוא יוכל להשלים את תהליך הגמילה בטוב.

לדעתי התשלום הוא על אוגוסט לפי מה שסיכמתם, אני שילמתי על חודש מלא. לא יודעת להגיד לך לגבי חלקיות שנה

סיכמנו שמשלמים יחסי על חודש אוגוסט

אבל אני תוהה איך מקובל לחשב את הסכום.

זה בעצם כמו צבירת ימי חופשה כשכיר,

כל חודש עבודה צובר אחד מתוך 12 מתוך החופשה השנתיים.

אז בסוף שנה התשלום הוא לפי הימים שהצטברו מתחילת הרישום ולא מתחילת השנה.

יש כאלה שלא משלמים באוגוסט, כלומר מראש התשלום עבור החופש מתפרס על כל השנה.

אז מי שמגיע באמצע שנה גם משלם רק על החלק היחסי שהוא היה במעון.

תכפילי את התשלום החודשי ב 6 ותחלקי ב 11.

אם הוא היה כל השנה, אז היית משלמת תשלום מלא. כמו על 11 מתוך 11 חודשים.

אז אם הוא היה 6 חודשים מתוך 11, זה נראה לי היחסיות.

נראה לי כדאי שתעשי את החישוב, תגידי למטפלת את הסכום שיצא, ותשאלי אותה אם זה נראה לה בסדר.

לחלק ל11 כפול 6

והיא רוצה לחלק ל12 כפול 7

למרות שהיה שם רק 6 חודשים, טוענת שמחשבים גם את אוגוסט

לא יוצא פער גדול, ואני לא אתחשבן איתה על קטנות

אבל מעניין אותי לדעת מה החישוב המקובל

10 אחוז מכל חודש שהיא הייתה אצלה (כולל החודש של המלחמה 🤷‍♀️)

האמת יצא ששילמתי על אוגוסט יותר כסף מעל כל חודש רגיל

כי העברתי באמצע השנה ולכל מטפלת הייתי צריכה להעביר 10 אחוז מכל חודש

ואם הייתי משאירה כל השנה אצל אותה אחת הייתי צריכה לשלם כמו חודש רגיל

שהילדים יוכלו גם להתעסק בדברים אחרים, ולא ממי שאין לה

כי הקושי הגדול הוא איך שגם יהיה מסך וגם שתהיה יכולת להתעסק בלעדיו.

אני גדלתי בלי מסכים חוץ מאיזה מחשב שהיה לתקופה עד שמת אבל בלי אינטרנט. והיה לפעמים משעמם ולפעמים לא, כמו כל ילד.

אצל סבתא שלא היה מחשב היה לנו מלא עניין ותעסוקה

אצל סבתא שהיה טלוויזיה לא יכלנו לעשות כלום חוץ מטלוויזיה.

אז השאלה היא איך שגם תהיה טלוויזיה וגם תהיה אפשרות להתעסק. וזה באמת נשגב מבינתי.

או לפחות להעלים אותה מעיני הילדים.

לנו אין טלוויזיה, גם כילדה לא היה לי (ואני באמת זוכרת שבחופשות אצל הסבתות כמעט כל הזמן צפינו - זה באמת משהו ממכר...)

כן יש לנו מחשב, אבל הוא משמש בעיקר לפעילות יצירתית, ופעם בהרבה זמן לצפייה.

הגיל של הילדים שלך מאתגר בשביל יצירה במחשב, אבל אולי כן אפשר לפחות למצוא משחקים לימודיים במחשב, ושזה מה שהם יעשו במסך.

מתי

מה

כמה

ולהסביר למה

בזמן רגוע

וגם לתת מה כן

לקנותיצירות

לעשות לוח חופש ולקבוע מראש מה התוכניות ואיזה פעילויות ולאן יוצאים וכו וכו...

אם זה להפחית, תבקשי עצה מי שיש לה.

לנו אין מסך ולא רואים כל היום.

בחופש אני משחררת יותר, אני מרשה בזמן בשנצ של הקטנה ובנוסף לפעמים ערב סרט. זה יוצא בין שעתיים לשלוש ביום. לפעמים יותר לפעמים פחות. תלוי מה הלוז שלנו. לי זה מתאים.

איך מפחיתים? מדברים איתם על זמנים קבועים בהם יש מסך ופשוט מתחילים. יהיה קשה בהתחלה, הם יתרגלו. עשיתי לילדים שלי הרבה קאטים כשהרגשתי שמשהו לא מתאים יותר, ולא נצפו טראומות ב"ה.

אפשר לקבוע משימות מסוימות שחייבות להתבצע לפני שיש זמן מסך. אלה יכולות להיות משימות בית, נניח, לסדר x דקות, ואלה יכולות להיות משימות שמאמנות אותם בתעסוקה בלי מסך, נניח, יש מסך רק אחרי שמשחקים x דקות בלי מריבות.

את אומרת שהכנת לו''ז לחופש..מה הוא כולל?

כשבונים לו''ז כדאי לשאול את עצמינו

מה העוגנים שאני זקוקה כדי לתפקד במיטבי בלו''ז?

להגדיר מה העוגנים לשך לעצמך- לדוגמא- חייבת רבע שעה קפה ועוגה לפני שמתחילה את הלו''ז.. לבד עם ילדים זה לא תמיד קל אבל אם את יודעת שחושב לך אז אולי תנסי למצוא לזה זמן יצירתי

וגם מה הילדים שלך אוהבים, מה הנק' מכשול שיכולות להיות ואיך היית רוצה להגיב אליהן

נגיד אני תדוגמא בדר"כ מתנהלת ככה בחופש

בבוקר המוקדם יותר אני פחות סביבם.. מתארגנת הם מחשקים עם עצמם...ואז ארוחת בוקר

אחרי שאכלו אז מגיע תורי לקפה או לאכול משהו אני שולחת אותם קצת לשחק ומסבירה להם שעכשיו אמא אוכלת

והאמת שהכיציוב אפילו לצייר או לכתוב להם את הלו''ז על דף על המקרר שהם ידעו מה מתוכנן

לא מצליחה לרוב

אבל אפילו ליידע שיהיה להם מוגדר

שיבינו 'יש פה לו''ז

אני קוראת לזה קייטנת אמא

ואז נגיד יש זמן ליצירה- קניתי מעלי אקספרס יצירות וכל פעם מחלקת ערכות יצירה אחרות

אחרי זה- זמן סיפורים כל אחד בוחר ספר ואני מקריאה או הצגה שעושה להם

אחרי זה משחק קופסא שהם משחקים ואני מכינה צהרים נגיד

ומשתדלים שאחת ליום יומיים תהיה בריכה בחצר או נסיעה קצרה למשהו קטן בחוץ או מעין או סתם לגינה כדי לאוורר אותם

לא תמיד אני סביבם ככה הם גם משחקים לבד

אבל כתבתי את זה כדי בעצם לומר ששמעתי ממך 2 דברים

מצד אחד מארגנת לו''ז מצד שני מצפה שיעסיקו את עצמם ולא יריבו

אפשר לתת להם להיות עצמאיים אבל לא לצפות שלא יהיו ילדים ולא יריבו וכו

ככה סה החיים זה לא חריג

וכן להבין שאם את מארגנת לו''ז את המובילה וזה עושה להם טוב ההובלה

לגבי מסך..תשמעי בעיני זה באמת ממכר ברמות

אצלי פשוט לא חלק מהחיים ולא אופציה

אחת לכמה חודשים מרשה פעם אחת וזהו

ושמחה בזה מאוד

לא אומרת לך מה לעשות

אבל בהחלט היתי עושה סדר

מדברת ריתם לא בשפה של גבולות אלא של הבנה ומסבירה להם את המשמעות 'ל לדעת לשמור על מינון בריא לש כל דבר

ומסבירה להם מה הכללים 'נוהגים בבית שלכם מהיום ו'את יודעת שלא קל להתרגל ואתם תעזרו להם

אפשר לקבוע מראש על סימן שכשילד מרגיש שקשה לו לקבל את הזהו..או את הלא.. הוא מסמן ואת מבינה עוד לפני ההשתוללות והחוצףה שפשוט קשה לו ומציעה עזרה או חיבוק.

והגבול תריך להיות גבול. לא נתון לויכוח

אבל אפשר למתן באופן הדרגתי שלא יהיה מדי קשה. להוריד קצת כל פעם

של מסך כל יום. בשעה קבועה עם טיימר מתי נגמר. כולם יודעים מתי זה יקרה ואין סיכוי לקבל לפני או אחרי.

לעשות שינוי זה יותר קשה מאשר כשזה המצב מראש. אבל נראה לי שלשבת איתם ולהסביר את הנוהל החדש אמור לעבוד. כדאי לקבוע נוהל שאת חושבת שתוכלי לעמוד בו. לדעתי בחופש אפשר גם פעמיים ביום, אם את צריכה את זה בשביל לנשום. אולי תחשבי על תכנים חינוכיים שיותר סבבה מבחינתך שיראו. או אפשר לדוג' שבבוקר יראו סרט לימודי/ סרטון התעלמות ובצהריים סרט כמו שהם רגילים. אבל תודיעי את זה מראש שידעו בדיוק מה מצפה להם.

ובכללי לגבי שיעמום- צריך יציאה/ פעילות בבית לדעתי בערך פעמיים ביום. וחוץ מזה בבית חומרי יצירה, סיפורים, וגם זמן משחק שיעסיקו את עצמם- אצלי מעסיקים את עצמם עם צעצועים, בעיקר מגנטים ופליימוביל בערך שעה ביום. וזאת באמת תקופה אינטנסיבית.