אבל בשנות רווקותי

הייתי עושה אצל ההורים שלי לאחיינים שלי

ראנר ארוך על השולחן - לפי סדר ההגדה

ועליו היו סימנים של סימני שאלה לחידות

וסימני קריאה לדבר תורה

קצב ההגדה היה ה"קוביה"

ואחד מבקבוקי היין (שקיבל קישוט) היה השחקן שהתקדם

ולפי סבב הקריאה- כל אחד בתורו היה צריך 'לשחק'

ולפעול בהתאם לסימון.

זה שמר על כל האחיינים בקצב

ועירניים עד הסוף

(ועל יד עורך הסדר היפה קערה גדול  עם מלא פרסים פשוטים ופרסים שווים יותר שחולקו לפי הגיל

היה גם שנים של אסימונים לפרסים שווים יותר)

מעניין רק אם אצליח לארגן דבר כזה

ידיים שמאליות זה אני

אם אמצא- אשלח לך

לא מוקצה)

כל כמה זמן/תשובה נכונה/משפט חכם/סתם ישבו בשקט כמה דקות טובות בעלי מוציא פרס משקית ההפתעות ומחלק.

לפעמים לילד ספציפי ולפעמים לכולם.

את הקטעים "המשעממים" בהגדה  אנחנו די מריצים. 

בעלי מוסיף על ההגדה סיפורים מרתקים. הילדים לא רוצים לזוז מהשולחן

כשלקטנים יותר מתחיל לשעמם הם פשוט מתחילים לשחק במקום שלהם בפרסים הקטנים בשקט.

אצלנו הכי מוצלח היה לחלק אגוזים. הכנו קערה עם אגוזי מלך, לוז ופקאנים בקליפה. הכנו לכל ילד שקיק בד לשמור את האגוזים וחילקנו אגוז לפי "גודל" השאלה וגם סתם. זה היה נחמד להם ולא גרר עיסוק מוגזם.

ואז לדעת מה לקנות

אני ממש לא יצירתית.. פעם שעברת הם ראו באחד העיתונים את היצירה ואני קניתי את החומרים והם עשו לבד 

מתאים יותר לקטנים.

הבת שלי שנה שעברה קיבלה מהגן דף מנויילן עם תמונות של כל הילדים לפי קדש ורחץ, ומצה קטנה ועם סקוצ'ים מעבירים את המצב כל פעם לעיגול המתאים

אצלינו הצגות + כרטיסים שהילדים מקריאים/מספרים מה מצויר + 'כסף' לקנית מתנה אחרי פסח עבד ממש טוב.

כסף>

5 שק' כל פעם שעוברים חלק בהגדה כל מי שישב יפה/שיחק יפה בלי להפריע תלוי בגיל קיבל

10 שק' מי שסיפר משהו יפה

בסוף הסדר (או מתי שתחליטו) יוצרים ביחד מכל החלקים את התמונה הגדולה שהיא בעצם יכולה להיות מתנה כלשהיא (עולה לי - למשל פאזל בנושא עליה לרגל, תמונה של בית המקדש, תמונה של ים סוף נבקע, תמונה של מתן תורה (שבעצם זה המטרה הסופית.... ) 

עשיתי משהו כזה בראש השנה כמה פעמים וזה היה נחמד. נשמע שבליל הסדר זה יהיה מוצלח.

תודה!

כל פעם כשהילד מקבלים חלק מהיצירה הגדולה-  הוא מוסיף אותה ליצירה המתהווה (אוף, מסובך לי לתאר אבל אני אנסה ככה- יוסי מקבל חלק ומניח אותו ליד החלק של דני שכבר נמצא על מרכז השולחן או מקום בולט אחר, ככה כל ילד שעונה נכון מוסיף את החלק שלו (או בשלב כלשהוא נגיד כששרים שיר מההגדה)

וכולם יכולים לראות איך שלאט לאט נבנה פה משהו גדול

בסוף כשזה מושלם כולם ממש מתלהבים...

עד שמפרקים את היצירה 🤭 וכדאי להכין מראש קופסא כדי לשמור אותה בפנים *לשנה הבאה בירושלים*

האמת שגם ככה חשבתי לנסות להכין להם משחק לפסח, אז זה רעיון שהם יקבלו אותו בליל הסדר בצורה מקורית כזו, ואז במהלך שאר ימי החג יוכלו לשחק בו שוב ושוב

(מקווה שבאמת יהיו לי זמן וכוח בשביל זה... וגם רעיון 🤭)

* במקום לתת פצפוץ שוקולד על כל שאלה יפה - אצלנו נותנים פתק קטן וחמוד, ובסיום הסדר על כל מספר פתקים מקבלים פרס. (האמת - הילדים הודיעו היום שהם לא רוצים שנעשה את זה השנה, כי זה סתם הסיח את דעתם... אז צריך לשקול את זה שוב).

* בכל שנה אני כותבת סיפור שמלווה את ההגדה. תוך כדי קריאת ההגדה עושים הפסקות ואני מקריאה פרק קצר בסיפור. ככה הם נשארים במתח עד סוף הסדר... (אם תרצי, אוכל בלי נדר לשלוח לך באישי את קובץ הסיפורים שכתבתי)

* הצגות - גם אתם יכולים לעשות הצגות שממחישות את ההגדה ואת סיפור יציאת מצרים, אבל נראה לי שעדיף שהילדים יכינו מראש הצגות קצרות ויקומו להציג. זה טוב בשביל ילדים עם קוצים...

* אפשר להחליף מקומות ישיבה במהלך הסדר - פעם ליד השולחן, פעם על הספה...

* לאמח אותם מראש למקהלה, ושישירו ביחד (אולי בכמה קולות) את כל שירי ההגדה.

רעיונות ליצירות:

* צפרדע מקיפולי נייר (נסי למצוא הדרכה ברשת).

* משה בתיבה - בובה מפלסטלינה או בובת פליימוביל בתוך קופסה קטנה (אפשר להכין אותה מכוס קרטון חד פעמית, שגוזרים את החלק העליון שלה).

* אפשר לעשות פרויקט יצירה מתמשך - מאז שאני נערה יש במשפחתנו מסורת להכין מיצג פסח במקום צדדי כלשהו, ממש המחשה של כל סיפור יציאת מצרים וההגדה. משתמשים בשלל חומרים: פלסטלינה, ניירות, בובות פליימוביל, קופסאות וכן הלאה.

* אפשר גם לאתגר אותם שיכינו הגדה של פסח משלהם: להדפיס את נוסח ההגדה (אפשר חלקי) ולהשאיר מקום לציורים. כל אחד יאייר את הדברים הרלוונטיים בהגדה.

בהצלחה! שיהיה פסח שמח וכשר!

הילדים ולהכין הגדה משפחתית. ראיתי הגדה כזו. זה ימא מדהים והילדים נהנו מכל עמוד מחדש.

אפשר ממש להתחפש לארבעה בנים, לייצג שולחן ערוך, קידוש, עשרת המכות, עבודת פרך, לתת לילדים ארגז תחפושות ומצלמה- שעות של עיסוק והנאה

איפה מדפיסים אח"כ דבר כזה?

בניילוניות (מהדקים את הקצוות כדי שלא יפלו הדפים).

אפשר כמובן להשקיע ולהדפיס בבית דפוס קטן...

נחזור לעדכן בע"ה

וכמובן - התכוונתי לכתוב טפט שקוף... חס וחלילה, אין פה מישהו טיפש

על נייר כרומו

או לפתח תמונות כמו של פעם ולהכניס באלבום כיסים כמו של פעם

או לעצב אלבום באתרים של אלבומים דיגיטליים.

אצלנו יש לכל ילד (לתאומים ביחד) הגדה שאיירתי ועיצבתי בשבילם כשהם היו בסביבות גיל שנה-שנתיים, עם כל מיני בדיחות חמודות עליהם (למשל - האהבה הגדולה לסימנים ורחץ ורחצה, בגלל שהם אוהבים לשחק במים... ) - והם אוהבים תמיד לחזור ולהסתכל בהן בכל שנה

אולי באמת נעשה מתישהו הגדה משפחתית כזו... (לקטנה באמת השתשמתי בתמונות שלה שעליהן עשיתי שינויים בהקשר להגדה, במקום לאייר...)

הלילה הזה! הגדות לפסח

בלעדי לרעות תקני לי!

הגדה שטוחה ב- 89 ש”ח

מודפסת על נייר E-Photo עבה וסופר עמיד בפני רטיבות וכתמים.

קופון reuthag30

–

מחיר מיוחד להגדה כרומו מרובעת במידות: 20X20 ס”מ:

כריכה רכה: 31 ש”ח

כריכה קשה: 38 ש”ח

קופון reuthag20

ברכישה של 5 יחידות הגדת כרומו מרובעת 20X20 ומעלה:

29 ש”ח לכריכה רכה/ 36 ש”ח לכריכה קשה

קופון reut5hag20

ברכישה של 10 יחידות ומעלה מהגדת כרומו מרובעת תקבלו גם משלוח חינם!

קופון: reut10hag20

–

מחיר מיוחד להגדת כרומו בגודל A4 במידות: 22X30 ס”מ:

כריכה רכה: 44 ש”ח

כריכה קשה: 54 ש”ח

קופון reuthag22

ברכישה של 5 יחידות ומעלה בגודל A4 במידות: 22X30 ס”מ:

39 ש”ח לכריכה רכה/ 49 ש”ח לכריכה קשה

קופון: reut5hag2230

ברכישה של 8 יחידות ומעלה מהגדת גודל A4 במידות: 22X30 ס”מ תקבלו גם משלוח חינם!

קופון :reut8hag2230

אצלנו לא נותנים כלום בשולחן של הסדר אבל שלי יותר קטנים אם זה משנה

לא מכניסה פרסים לסדר ההגדה כי זה הולך וגדל ומתעצם

יושבים כי צריך וגם אנחנו מלהיבים אותם לפני על סדר פסח

הם זורמים ב"ה

וכמובן הם יודעים שיקבלו פרס כלשהו בגלל האפיקומן

אבל אצלנו אמא שלי קונה מלא מלא פרסים בשקל, וכל ילד שעושה/אומר משהו מקבל פרס (אפשר לקנות נגיד מכל פרס כמספר הילדים, ואז כל אחד מקבל עד סוף ליל הסדר אותו דבר)

מכינים לוח כזה של כל הקדש ורחץ, והילד אחראי להדביק כל פעם שיש.

להכין איתו הצגה קטנה, ללמד כל מיני שירים שיהיה בקונספט של מה נשתנה, שכולם יתנו לו לשיר...

מרגש לקרא כמה נשות ישראל משקיעות מחשבה והשקעה בהכנה ללילה הסדר. אשריכן!!!

רציתי לשתף כיוון אחר- לחשוב על כל הגילאים.

שנה שעברה היה לי ממש קשה בליל הסדר.

הגיעו כמה הורים ערוכים מוכנים לסדר,

כל אחד שלף משחק/חידות/שיר/פרס שהכין,

וזה התארך והתארך והתארך ( כמעט עד שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית)

והילדים שלא קטנטנים מדי (שנהנים מההפתעות האלה) ולא גדולים מדי ( שבינתיים קוראים בנחת פרושים להגדה)-איבדו לגמרי את הסבלנות,

ניסינו לבקש שישמרו כמה הפעלות לשולחן עורך או למחרת,אבל הם לא יכלו להענות לבקשתנו, כי באמת שהם השקיעו ועמלו הרבה בשביל זה.והיה קשה להם לא לעשות מה שהכינו.

אבל לנו היה ממש קשה למשוך את הילדים לאורך הזמן הזה( גם לרטלין יש זמן פעולה מוגבל😉)

והילדים שלנו ממש הצטערו ,כי הם באמת התכוננו ללילה הגדול הזה והוא לא היה לפי הסדר שכתוב בהגדה ( בסדר ההגדה הם לא מצאו שכתוב -כאן קופצים כמו צפרדעים🐸 כאן משחקים בינגו וכדו')

אני בעד להריץ את המגיד- שזו מצווה על כולנו לקיים,ואחרי שמקיימים אותה-ב"שולחן עורך" כל אחד ישלוף את כל המשחקים וההפעלות שהכיל,

(ומכיוון אחר--וגם המבוגרים,שרוצים להרבות בסיפור יציאת מצרים יוכלו להתפלפל עם כל מה שהכינו לקראת החג.

באמת צריך לשים לב לכלל הנוכחים בסדר, להתאים לכולם (קודם כול לכל הילדים ואחר כך גם לכל המבוגרים).

זו הסיבה שהתחלנו לעשות ליל הסדר בבית, רק עם עצמנו, כדי שנוכל להתאים את מהלך הסדר לילדים הפרטיים שלנו...

שחוגגות ליל הסדר לבד ויכולות וצריכות להתגמש לפי הצורך של הילדים

וטוב שכתבת את ההארה הזו.

אם עושים את הסדר עם עוד משפחות חשוב לתאם אתן.

אצלינו סדר אחד הרגשתי מאוד לא נעים כשגיסתי הכינה דברים והביאה הפתעות ואני לא. היא הביאה גם לבת שלי, אבל חלק מהדברים לא היה לה נוסף מעבר לילדים שלה והיה צריך לאלתר, ודיי התעצבנתי.

אם הייתי יודעת הייתי נערכת בהתאם.

איזה מבאס 😲

תאום באמת יכול לפתור הרבה בעיות.

@מתואמת ו@שבח והלל

כמו שכתבתן -זה אפשרי כשעושים לבד.

הבעיה בזה שגם במשפחה הגרעינית -בעז"ה  עוד כמה שנים - טווח הגילאים גם יהיה מגוון,ואז מן הסתם יהיו את הילדים שפחות יתחברו.

הפרטיים שלנו, אז קל יותר לנווט בין כולם.

אבל זה באמת מתחיל להיות קשה עם השנים...

כשאנחנו מתארחים אצל חמי וחמותי

יש עוד מלא נכדים

ונערים בגיל ההתבגרות וזוגות צעירים וכל מיני

והסבא עורך את הסדר

זה לא אשנחנו יכולים להכניס בכל רגע מה שבא לנו

אולי משהו אחד

וזה בעיני גם טוב שכך

אצלם כדי להתאים

הסבא קונה הפתעות קטנות בשקל לקטנים וחטיפים וכמה הפתעות חמודות למתבגרים

ושואל חידות וגם מי ששואל בעצמו קוישה

-מקבלים הפתעות

זה ממש חמוד

ובהתחלה יותר נותנים יחס לקטנים ומושלחן עורך גם לבןגרים יותר

קודם כל אני חושבת שההכנה של הילד לפני פסח מאוד יכולה לתרום לשותפות שלו תוך כדי.

חברה שלי סיפרה שבעלה יושב עם הילדים לפני פסח על ההגדה, והם מכינים מראש שאלות. לכל ילד יש דף של שאלות שהוא מכין מראש, ועל ההגדה כותבים מספרים של השאלות במקומות המתאימים, ואז כשהוא מגיע לאחד המספרים הוא שואל את השאלה שהכין מראש.

בעלי לפעמים מכין עם הילדים מראש דברי תורה קטנים שהם יכולים להגיד במקומות שונים בהגדה.

אצל ההורים שלי כשהיינו קטנים, כל אחד שאמר משהו או שאל משהו היה מקבל חרוסת או קניידלך (אצל ההורים שלי החרוסת היא סוג של סלט תפוחים עם אגוזים) - זה היה מוצלח כי הילדים אוהבים ומתרגשים מהאוכל המיוחד של פסח, ומצד שני זה גם עוזר שהם אוכלים משהו משביע ולא רעבים עד הסעודה.

צריך לזכור שהעיקר בליל הסדר הוא סיפור יציאת מצריים. לפעמים מתעכבים הרבה בחלק הראשון של ההגדה (כנגד ארבעה בנים, הסיפור על ר' אלעזר בן עזריה וכו') שכל אלו רק 'הקדמות' לסיפור עצמו, ושם אומרים הרבה פירושים וכו', ואז כשמגיעים לסיפור עצמו מריצים בלי להבין בכלל מה קוראים.

בעיני חשוב לעשות הכנה בעיקר של החלק של הפסוקים עם הדרשות, שזה בעצם הסיפור עצמו של יציאת מצריים, לא חייבים להתעכב הרבה תוך כדי הקריאה עצמה, אבל שהילדים יבינו על מה מדובר - כמה מילות הסבר יכולות לשנות הכל.

ואהבתי מאוד את הרעיון של מסלול שמראה את החלקים של ההגדה, זה נראה לי ממש יכול לעזור לילדים להרגיש ולהבין את הרצף.

אולי אפשר לעשות משהו כזה בתור יצירה - או מסלול גדול על השולחן כמו שהציעו פה, או משהו אישי לכל ילד - כמו עיגול שיש עליו את השלבים של ההגדה, עם חץ מסתובב שמראה איפה אנחנו.

שמעתי פעם שיעור של הרב שמואל אליהו, שהוא דיבר על כך שליל הסדר זה גם זמן להודות על 'יציאת מצריים' של ימינו - על הקיבוץ גלויות המדהים שאנחנו חווים. בשולחן עורך אפשר להכניס את זה, לדבר על הסיפור המשפחתי (כחלק מהסיפור הלאומי) - איך הגענו לארץ אחרי 2000 שנים שעם ישראל חלם והתפלל לזה, וכל אחד עם הסיפור המיוחד של המשפחה שלו (ואפשר גם לספר לא רק על המשפחה - על מבצע 'על כנפי נשרים' של יהודי תימן כמעט מיד אחרי קום המדינה, על עליית יהודי אתיופיה, על נפילת מסך הברזל ועליית יהודי רוסיה, ועוד...).

בשביל סבא שלי ז"ל אלה היו רגעי הנחת שלו בליל הסדר (כי בשאר הזמן הוא קצת התקשה להחזיק ראש) - לספר את הסיפור שלו, כיצד יצא ממצרים שלו כנער, מסיביר...

כשהייתי נערה תכננתי פעם שנעלה הצגה משפחתית בליל הסר/פסח על כל הפסחים שעבר במהלך חייו. אולי זו הזדמנות לממש את התכנון הזה, והפעם עם הנינים, והפעם - לזכרו של סבא...

אישית לא הייתי הולכת יותר להתארח שם וגם מצמצמת קשר למינימום

והתגובה שלו קצת רעילה מעבר לזה שהוא לא הבין את חומרת הסיטואציה 

האמת שגמני לא הייתי נרגעת מהתנהגות כזו. יש להעיר וכד' ויש לנעול ילדה בחדר. באיזה קטע??

זה ממש לא התפקיד שלה כסבתא, עם כל הכבוד למרות שההתנהגות של הילדה לא במקום מן הסתם

ובאסה שבעלך לא מצדד בך

חיבוק♥️

פשוט לא רצה לפתוח את זה שוב,זו התגובה שלו כדי לא לפתוח את הנושא

למרות שמבחינתי זה הזוי!!!!

אולי הוא הרגיש סוג של האשמה כי זו אמא שלו ואין לו כלים להתמודד רגע עם הסיטואציה

אבל כן הייתי מצפה ממנו לדבר איתה ולהגיד לה שזה ממש לא במקום מבחינתו ושזה לא אמור לחזור על עצמו לעולם

והאמת אני לא יודעת איך התאפקת ולא יצאת עליה בעצמך.. כל הכבוד

גם התגובה של בעלך מאד מעצבנת אבל יש אנשים שמאד קשה להם להיות "באמצע" בין ההורים לבנזוג. תמיד יש שם מתח מסוים ולא פשוט לתפוס צד, למרות שמצופה להיות תמיד לצד הבנזוג ובמיוחד בסיטואציה כזאת חריגה.

בעיני חייב להציב גבול לסבתא.

שבעלך ידבר איתה עניינית בלי להכנס לדיונים ולשכנוע- משהו בסגנון: "אמא, כשהיינו אצלכם הענשת את... זה חמוד מאוד. רציתי לומר שמבחינתנו החינוך של הילדים שלנו הוא באחריותנו. כדי שנוכל להמשיך להגיע אני צריך להיות בטוח שדבר כזה או דומה לא יקרה לעולם". אולי לא נעים אבל הנפש של הבת והבטחון שלכם במקום שלכם כהורים יותר חשובים. ומה זה לנעול ילד בחדר? ה' ישמור!!

(בגדול יש כאן 2 עניינים: א. לקיחת סמכות שלא שלה לחנך את הנכדה. ב. סוג הענישה שבעיני לא קביל בכלל!!. לא יודעת אם הייתי נכנסת לזה ומסבירה לה כמה זה הרסני ושובר אמון לנעול ילד לבד בחדר. הייתי מתמקדת בלהציב לה עובדה שאסור לה לחנך את ילדכם. ומתוך כך כבר לא משנה מה סוג החינוך כי ממילא היא לא אמורה להתערב) וחייב לתאם עמדות עם בעלך. לנסות עניינית. ואם הנואש רגיש-אולי לעשות את זה בליווי..

תועיל למשהו.

המעשה שהוא קם אחריה מיד ופתח,

מדברת בעד עצמה הרבה יותר חזק מכל תוכחה.

הפותחת בעצמה אמרה שזה מעולם לא קרה לפני כן,

כלומר זה לא שיטת ענישה נפוצה אצל הסבתא,

אני בטוחה שגם היא מבינה שהיא הגזימה.

אם כבר לדבר איתה עדיף בסגנון:

אמא אני מבין שהיית בשעת לחץ, אחרי חג ארוך שטרחת המון, ההתנהגות של הילדה הוציאה אותך מדעתך.

על מנת שהמקרה לא יחזור על עצמו לעולם, אנחנו ננסה לשים לב מראש מתי הילדים מגיעים לקצה ואם צריך אנחנו נוציא להם אוכל או נפתור את הבעיה מולם.

במידה והם עוברים כל גבול, אחד ההורים יצא איתם מהבית/ ייכנס איתם לחדר לרגיעה וכך נצליח להרגיע את הרוחות.

אם הם ישברו או יהרסו משהו אנחנו נשלם עליו.

לא הייתי מדברת בכלל על חינוך ועונשים. וגם לא לצאת נגדה.

רק לתאם ציפיות ולקחת אחריות על הסיטואציה להבא.

ולראות את הקושי שלה זה תמיד טוב, גם מבלי לקבל את ההתנהגות שהתבטאה בעקבות הקושי.

סיטואציה קצת שונה אבל סיפור התערבות דומה.

שהכלנו והכלנו ואמרנו שבטח ''זה'' לא יחזור וגם ''זה''.. וניסינו בעדינות ונמנענו מ''לחתוך''.

ובסוף כשקיבלנו את השכל להציב את הגבול בנעימות אבל בצורה חד משמעית, זה כבר היה אחרי מחירים יקרים מדי ויש גלגלים שכבר לא יכלו לחזור אחורה..

מרוב תיאומי ציפיות נחמדים ואובר לקוחות אחריות שלנו על הסיטואציה, הגבול נחצה ונחצה עד שהתפוצץ. ואז זה כבר היה אירוע רב נפגעים..

רציתי לחסוך לפותחת את המחיר הגבוה ששילמו אצלנו 2 הצדדים, עניין שיכל להסתיים בקלות ובמהירות אם היה נחתך בהתחלה.

כמובן, יכול להיות שהמקרה פה שונה.

מניחה שהפותחת מכירה את הסבתא ותדע להתאים את התגובה.

ומה הייתה הסיטואציה אצלכם,

אבל אין קשר להכלה של ההתנהגות וויתור על גבול וגם לא לעדינות.

יש הכלה לקושי, זה שני דברים שונים ויותר קשור ליצירת קשב על מנת לשים את הפוקוס על מה שחשוב.

קו גבול למעשה התבטא במעשה עצמו, זה חזק יותר מכל דיבור.

אם את מדברת על ניתוק יחסים אז לא צריך שום שיחה, אם את מדברת על הצבת גבול תוך המשך שמירה על קשר (גם אם במינון וסגנון אחר)

אז השאלה היא מה הדרך האפקטיבית להגיע לזה.

ומסכימה שהכלה של ההתנהגות, עדינות וויתורים זה לא אפקטיבי, אבל אין קשר בין זה לבין מה שכתבתי.

אבל גם התגובה שלכם יכולה להיות אחרת.

קודם כל טוב שבעלך קם מייד להוציא אותה בתוך כל ההלם.

אני במקומך יוצאת עם הילדה מהבית ולא חוזרת עד שבטוחה ב100% שהרוחות של כולם נרגעו.

אם צריך גם דופקת על דלת של זרים לבקש חטיף להרגיע את הילדה.

מהצד מול בעלך אין מה להתלונן אליו וזה מכביד לקבל שק תלונות.

אפשר להבהיר גבולות ולהגיד שלא מקובל עלייך מה שקרה ואת רוצה לחשוב איתו מה היה אפשר לעשות אחרת (אם כי אני הייתי עושה את החשיבה הזאת עם עצמי כי אני יכולה לסמוך רק על עצמי ביישום המסקנה)

אבל לא בתור תלונה, ובטח לא בתור תלונה על אמא שלו.

יש מבוגרים שמאבדים עשתונות בגלל כל מיני סיבות. אנחנו יכולים ללמוד מזה איך לשנות בשורש את ההתנהגות שלנו כדי שנגיע לגיל זה לא יקרה לנו.

וגם ללמוד איך להתנהל בתוך הסיטואציה ואיך לשמור על הילדים שלנו.

אצל חמותך הטריגר היה זריקת אוכל, יש טריגרים יותר הזויים..

אחד הדברים שלמדתי עם השנים, במיוחד כשמתארחים, לא לוותר על שינה, אוכל ושתיה לילדים.

תמיד מביאה להם אוכל שהם אוהבים.

בד"כ משקיעה שיראה כמו אוכל לכולם, לפעמים מסתפקת בחטיפים וכד'.

ילדים רעבים/ צמאים/ עייפים נוטים לא לעמוד בכללי הבית המארח ומפה ועד התפרצות הדרך קצרה.

מוציאה אותם לגינה/ פיקניק ושם נותנת להם לאכול כמו שצריך.

בכל אופן כרגע חוזרים לשגרה.

לכללים של הבית, לקצב וציפיות מותאמות לילדים.

וחיבוק על התחושה הקשה!!

ותרימי לבעלך על התושיה, הוא אדם נפרד מאמא שלו, זה יעשה לכם טוב ❤️

אני לוקחת מכל אחת

וממש שמחה לדעת שאני לא סתם בהלם מזה

מבחינתי זה קו אדום לנעול ילד בחדר

אני לא נועלת את הילדים שלי בחדר

גועל נפש בעיניי שהיא עשתה את זה גם מולי אבל היא סבתא ששומרת לנו הרבה על הילדים ופתאום קולטת שיש מצב שיש דברים שאני לא מודעת אליהם

בעלי נאטם לגמרי וכרגע לא יכולה לדבר איתו על כלום בנושא הזה

אחכה לאחרי שבת כי חוששת שיצור פיצוץ בינינו

ממש לקחתי את זה קשה.לא מצליחה להירגע 

וגם התגובה שלו.

אתם בהלם.

זה תקין וטבעי התחושות שלכם ❤️

ברור ברור שזה קו אדום!!

שלא ישתמע אחרת מהדברים.

מה שכתבתי זה בהתבסס על הנחת יסוד שלנעול ילד בחדר לבד זה קו אדום!!

תני לעצמכם לפחות שבוע אם לא שבועיים. שום דבר לא בוער.

ילדים חוזרים למסגרות, יש בייביסיטר אם צריך.

תכתבי לך הכל כולל הכל.

תפרקי לדף, תפרקי פה. תפרקי לחברה (רק אם יש אחת שיודעת לשמור סודות!!)

לא לערב משפחה!!

את בהלם, מרגישה צורך לנער את העולם!

הכל תקין וטבעי ובריא.

ובכל זאת, תנסי לפרוק במקומות הנכונים, לנשום עמוק ולתת לדברים קצת לשקוע.

לא יקרה כלום אם לא תעשי משהו אקטיבי עם הסיפור בשבוע הקרוב.

תני לבעלך את הזמן לעבד עם עצמו את הדברים, במובן מסויים בגלל שזאת אמא שלו, השבר אצלו גדול יותר.

לפי זה שהוא קם ופתח מיד, את יכולה להיות רגועה שהוא לא מסכים עם המעשה בשום אופן, תהיי רגועה לגבי זה.

וגם לגבי הפעמים שהילדה הייתה שם בלעדיכם זה לא אומר כלום.

הדבר היחיד שחשוב לעשות היום, זה להגיד לילדה משפט כמו:

אף פעם לא תהיי לבד, תמיד אבא ואמא יעזרו לך.

בלי אובר דרמה.

משפט ברור שיעשה לה סדר וינסוך בה ביטחון בכם וזהו.

כל השאר יכול לחכות כמה ימים שתתאוששו 🤗

בתפיסת העולם שלי הייתי מדברת עם הילדה לתת לה כוח ולהבהיר חד משמעית שלתפיסתנו אסור לנעול ילד בחדר וזה מעשה שאסור לעשות

(אין לי שום בעיה לומר שסבתא טעתה. חושבת שזה בריא שילדים ידעו שגם מבוגרים טועים. וגם מבוגרים מתקנים)

ואנחנו תמיד איתה וכו' וכו'

ותמיד רוצים לשמוע ממנה איך היא מרגישה ומה קורה לה.. (לנסות להשאיר לה ערוץ פתוח שתשתף אם קורה משהו דומה)

בשורה תחתונה שיהיה לה ברור שהמעשה לא על דעתכם. שיהיה לה את הבטחון הזה בכם

רק רוצה להגיד שלא הייתי משאירה איתה את הילדים יותר שלא איתכם.

אנחנו גילינו שחמותי אמרה לילדים על כל מיני דברים שאסור להם לעשות ולהגיד (לא בקטע של לספר לנו, אלא שאסור לומר כל מיני מילים שאנחנו אומרים בבית חופשי) והילדים צייתו לה לא רק אצלה אלא פשוט הפסיקו להגיד וגם פחדו לומר לנו שהיא אמרה כי חשבו שזה אומר שהם  לא בסדר.. אני מאז דואגת שאין דבר כזה שחמותי עם הילדים ואחד מאיתנו לא באותו חדר איתה.

ממש לא מסתדרת עם הבת שלי בת 7, כי היא ילדה דיי מאתגרת וסבתא שלי לא תמיד מצליחה להתמודד עם ההתנהגות שלה וכועסת עליה הרבה...

אז אנחנו כבר לא הולכים לשם לשבתות למרות שהיא סבתא מדהימה ואני אוהבת אותה מאד, אבל הבת שלי והיא פשוט לא עובד יחד...

אז אין ברירה אלא לצמצם מפגשים...

אבל חמותך בהחלט עבאה את הקו האדום בוהק!!

אני הייתי מתפוצצת עליה מיד אחרי שהייתי מוציאה את הילדה.

וכנראה שגם הייתי אומרת לה ליד כולם שאצלנו לא סוגרים אף אחד בחדר לבד ושאם זה קורה שוב שמיד תספר לכם.

וראיתי שכתבת שהיא שומרת עליהם הרבה

אני לא הייתי נותנת לה להיות איתם לבד.

ואם הייתי רואה שבעלי לא מסוגל להתמודד מול אמא שלו אז הייתי גם מתאמצת שהוא לא יהיה איתם לבד אצל ההורים שלו....

אני הייתי מתפוצצת עליה מיד אחרי שהייתי מוציאה את הילדה.

וכנראה שגם הייתי אומרת לילדה ליד כולם שאצלנו לא סוגרים אף אחד בחדר לבד ושאם זה קורה שוב שמיד תספר לכם.

וראיתי שכתבת שהיא שומרת עליהם הרבה

אני לא הייתי נותנת לה להיות איתם לבד.

ואם הייתי רואה שבעלי לא מסוגל להתמודד מול אמא שלו אז הייתי גם מתאמצת שהוא לא יהיה איתם לבד אצל ההורים שלו....

קראתי את הדברים של הפותחת וגם תגובות שלדעתי קיצוניות.אני מסתכלת מנקודת מבט קצת אחרת ולא ממהרת להשתמש בביטויים מזעזעים וקיצוניים.

בגדול סבא וסבתא לא אמורים לחנך את הילדים זה תפקיד ההורים אבל...

1.חמותך הזמינה אתכם לארוחה בשביעי של פסח.מבינה שהיו עוד אורחים.לגמרי לא מובן מאליו.זה חג קשוח לאחר שבוע של אירוח וובישולים וזה שאירחה אתכם ראוי להערכה רבה.מניחה שגם היא היתה כבר עייפה ולפניה עוד ערב ארוך של החזרת הבית לקדמותו.

2.ילד בת 6 שרבה ומייללת בלי סוף זה דבר שיכול להוציא מהדעת.הסבתא עוד קמה והביאה צלחת עוגיות.ילדה בת 6 לא אמורה להעיף צלחת לרצפה.זה נורמטיבי לגיל 3 לא לגיל 6.אפשר להבין את התגובה של הסבתא.לא לקבל לא להסכים אבל אפשר להבין שזו היתה תגובה אינסנקטיבית.מדוע את או בעלך לא לקחתם את הילדה המייללת עוד לפני התקרית עם העוגיות החוצה? הצידה? לחדר? שלא תפריע לכולם? ראיתם שהיא מעצבנת...אגב, לשים ילד בחדר להרגע זה לגיטימי.לגרור לא.נעלה במנעול או  סגרה?

3.כתבתם שאתם מרבים להיעזר בסבתא והיא שומרת הרבה על הילדים.זו בעיני נקודה משמעותית.ילדים שנמצאים הרבה אצל הסבתא ברור שהסבתא צריכה להציב להם גבולות וגם סוג של לחנך אותם.אי אפשר מצד אחד להינות משרותי עזרה רבים של סבתא ולא לאפשר לה להתנהל כמו שהיא חושבת.לא מוצא חן בעינכם? אל תביאו.קחו ביביסיטר.אצלינו שסבתא שומרת על נכדים אני יודעת שיהיו יותר ממתקים ויותר מסכים וזה המחיר של העזרה.לא מתאים? אל תביאו.סבתא ששומרת הרבה על הילדים מרגישה איתם גם יותר חופשי בהצבת גבולות .זה לא כמו נכדים שמגיעים כאורחים פעמיים בשנה.

4.טוב עשה בעלך שלא אמר כלום אלא רק פעל בשקט.בזמן מתח ראוי לא להגיד כלום.זה לא מביא לטוב אף פעם.כשרוצים לדבר צריך לתת לדברים לשקוע ואז לפתוח בצורה מכובדת , מה הגבולות של ההורים ומה הציפיות מסבתא.בלי איומיים - תבטיחי שזה לא יקרה שוב וכו...

5.כתבת שבעלך אמר לך שהינה יש לך עוד משהו לעשות עינין... יכול להיות שהוא מרגיש שאת ביקורתית כלפי הרבה דברים בבית הוריו..

6.תחשבי בכינות איך היית מגיבה אם זו לא היתה חמותך אלא אמא שלך...

עזרה וגם רואה הצבת גבולות מהצד של סבא סבתא

זה לא אמור להראות כך עדיין

נכון שזה התנהגות חריגה לילדה בת 6, הבת שלי בגיל הזה וזה לא סביר גם בעיניי, אבל התגובה של הסבתא עם כל הכבוד - עדיין לא במקום בכלל. אם חמתי הייתה מעזה לעשות דבר כזה - אוי ואבוי. והיא מציבה גבולות לגמרי. גם לנו. ואם לא מתאים לה - אנחנו לא נגיע בכלל. וזה בסדר ממש.

למארחת, עם כל הכבוד לעייפות, לא משנה מה הקרבה, אין לגיטימציה לגרור ילד לחדר ולנעול בשום סיטואציה, כל עוד זה לא הילד האישי שלה,וגם אז זה מוזר בעיניי כי זה מעשה משפיל מול אנשים

אז עם כל הכבוד לפרופורציות, יש לקחים שכדאי ללמוד בדיעבד אולי, אבל ההלם לגמרי במקום

החמיות האלה מתבלבלות לפעמים

חיה בסרט

אם לא תעמידי אותה במקום היא תסכים לעצמה

התבלבלה לגמרי

 וואיי לא הייתי רוצה כלה כמוך...

אם הפותחת בחרה את בעלה מתוך המשפחה הזו כנראה שאמא שלו לא עשתה עבודה כזו רעה..ומי שקצת חיה בסרט זו כנראה הכלה שגם מתארחת, גם נעזרת הרבה בחמותה(זו שלדברייך חיה בסרט).גם הבת שלה רבה, מתבכיינת ומציקה, ואף אחד מההורים היקים שיודעים שהסבא גם היא עייפה לא חשבו לרגע לקחת את הילדה מהמקום!רק מתעוררים כאשר כלו כל הקיצין והילדה זורקת צלחת של עוגיות שהביאו עבורה! גם אז, הכלה היקרה לא קמה ממקומה ולוקחת הצידה את הילדה, מתנצלת על ההתנהגות ודואגת שינקו את הרצפנ, אלא בהלם ובזעזוע עמוק שהסבתא לקחה את הילדה להרגע בחדר.כן, זה לא צריך להיות, וסבתא לא צריכה לגרור ילדה לחדר אבל כל ההתנהלות של ההורים גם היא לא תקינה.התבלבלת בבחירת המילים שלך.

לטעמי לא במקום ומיותר

אפשר להאיר בענווה

עם כל השאר מסכימה לחלוטין ,למטבע יש שני צדדים

והחינוך של הדור היום נוטה יותר לחבק ולהכיל את מה שההורים שלנו לא ידעו והיו להם כלים אחרים או לא היו כלל 

לק"י

בבוקר- לא.

(ואצלינו הם כל יום כמעט במחשב, ויותר מעשרים דקות. ואני יודעת כמה קשה להגביל. אבל מזמן קבעתי כלל שבמוצ"ש אין מחשב, ואין. והם גם לא מבקשים.

אז מציעה לקבוע כללים ברורים וממש לעמוד עליהם).

ואישית אין מצב שהייתי נותנת מחשב או משחק כלשהו או התעסקות כלשהי - בבוקר.

מי שמוכן שישב לאכול משהו לפני שהוא יוצא...

לא בתור התנצלות או משהו...

תגדירי מתי כן מותר לשחק במחשב, למשל אחרי שחוזרים מבית ספר, מניחים תיק במקום, אוכלים צהריים ואז אפשר מחשב. או מה שמתאים לך. בבוקר לא כדאי לדעתי. 

ספרים עם ציורים

כמו של מדע

לגו בהתחלה בעלי שיחק איתו בשבתות , בנה איתו ביחד ועכשיו הוא כבר מדמיין בראש עולם ובונה לבד

משחקי הרכבה אחרים מעסיק אותו?

אפשר חוברת צביעה, מקו לקו וכדומה

אם כל יום זה לא יותר מידי בגיל הזה, כי זה באמת מייצר איזושהי "תלות" או ציפייה לזה כל יום.

אצלנו מותר בימי שישי אחרי התארגנות לשבת

ומיד פעם במקרים חריגים במהלך השבוע, לזמן מוגבל

בבוקר אף פעם אי אפשר, זה לא הזמן לזה.

אם אני מרשה, זה רק אחרי הצהריים.

אפשר להחליט על זמן מרוכז יותר ביום שישי או להפסיק לגמרי עד שיהיה בשל.

רעיון לחלופה, להשמיע לו סיפורים ברמקול שמחובר לבלוטוס של הטלפון שלך, דרך ספוטיפיי.

אין מסך, הטלפון אצלך.

הפרקים עוברים ברצף.

אפשר ללמד אותו לצבוע מנדלות הזמן הזה או לשחק בבצק וכד.

או פשוט לשבת ולהקשיב.

תעסוקה אקטיבית, אפשר ערכות לגו. זה ממש מתאים לגיל.

תקני את הערכות לגיל 5+

בהתחלה צריך ללמד אותם איך לעבוד לפי החוברת, בערכות הבאות הוא ידע לבד.

אפשר גם פאזלים.

חשבתי גם לקנות מיקרוסקופ מאליאקספרס, עוד לא רכשתי אז לא יודעת להמליץ אבל נשמע מתאים לסגנון.

מעבר לכמה זמן, יש עניין גם לתוכן של המשחק.

יש משחקים יותר ממכרים, יש כאלו שמשפיעים פחות לטובה.

אצלנו משחקים בעיקר במשחקים לימודיים (חשבון, אנגלית, מיומנויות כלשהן) ולא סתם משחקים כמו אנגרי ברדס או משחקי מלחמה.

לפעמים עדיף גם לשלם קצת כדי לקבל תוכן איכותי

מותר זמן מחשב(משחק/צפיה, בתכנים בפיקוחנו)

שננעל ברגע שהזמן עובר(ללא תלות בנו אלא אוטומטי בבקרת הורים, לתחושתי מנטרל הרבה מהמתח סביב זה כי פשוט נסגר וזהו)

ורק בין השעות 15:30-18, אם מתאים באותו יום ואחרי ארוחת צהריים ומטלות נצרכות(ש"ב, עזרה מסוימת בבית..)

כשלא היה את הזמנים האלה זה באמת היה יוצא מפרופורציות ועכשיו שיש ממש הגדרות ברורות ההתנהלות סביב זמן מחשב נעימה לנו יותר

הוא בן 7.5

מוגזמת... עד עכשיו הם עשו רק דברים מועילים - עלונים, ציורים, עיצובים... ואז הם גילו אתרים עם משחקים והתמכרו

הודענו להם שמאחרי פסח אין יותר משחקים במחשב, אבל הם כן יכולים לעשות את אותם דברים מועילים.

בקשר לבן שלך יש שתי אפשרויות, לדעתי:

1. למצוא משהו אחר שהוא יכול לעשות במחשב, מקסימום משחקים לימודיים - משהו פחות ממכר.

2. להוציא לגמרי מהתחום את השימוש במחשב. בהתחלה יהיה לו קשה, אחר כך כנראה שהוא יתרגל.

רעיונות לתעסוקות אחרות:

משחקי דמיון (פליימוביל וכו')

ערכות מדע ויצירה

יצירה חופשית ממגוון חומרים פשוטים

פרויקט בנייה (אם יש לכם חצר או מרפסת)

אולי גידול בעל חיים

ואומרת בעדינות - שאם אתם רואים את ההתפרצויות חסרות השליטה האלו בעוד תחומים, אולי כדאי ללכת לאבחון...

-ספרי תמונות ברמה גבוהה יותר(למשל יש את סדרת מבט מקרוב על.. שהבן החכם והסקרן שלי מאוד אוהב)

-משחקי הרכבה ברמות שונות לפי היכולת- לגו גדול או קטן עם או בלי הוראות, קליקס, מגנטים.. אצלנו סביב הגיל הזה התחילה ממש התעניינות ביצירת דגמים מהחוברות. אפשר לחפש גם דגמים נוספים באינטרנט ולהדפיס ושמעתי שיש אתר שאפשר לצלם לו חלקי לגו והוא מוציא דגמים מתאימים...

-יצירות מהשקל וכאלה שאפשר לעשות לבד. שוב תלוי רמה אבל דברים כמו הדבקה של מדבקות לפי מספרים, הדפים השחורים שצריך לגרד ועוד כל מיני כאלה אהובים פה מאוד.

-חוברות פעילות/עבודה, אצלנו הכי תופס או כאלה של משימות קלות, או כאלה שהן יותר חוברת צביעה אבל סביב תחום עניין.

-רולר בליידס/אופניים/קורקינט אם רלוונטי אצלכם

-לוח איזון, טרמפולינה ביתית וכו

עם פראמין/ לבקש זופרן

והם בהחלט היו דוחים בעצמם. אבל נראה לי שכן עזרו.

תמשיכי

אני הייתי כמעט מתעלפת מעייפות בכל פינה אפשרית בבית

בסוף זה מתאפס

אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר

זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)

תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.

מקווה שתעברו את זה מהר...

ומזל טוב!

זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו

השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק

וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות

הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל

לק"י

את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.

אני יכולה לשבת איתו גם יותר משעה שבפועל הוא ינק פחות מחצי

לק"י

ככל שהוא יגדל ויתחזק, ההנקה עשויה להיות יעילה יותר.

פשוט במזרק צריך להתאמץ פחות.

ואולי הכי טוב להתייעץ עם אשת מקצוע.

נרדמים, מתנתקים, פעולת המציצה קשה להם מאד.

מומלץ מאד להחזיק אותו כמה שיותר בתנוחת קנגרו

וגם להניק כשהוא ללא בגדים, מכוסים בשמיכה ביחד כמובן.

וכמה שיותר להניק. בהפרשים קצרים, מתי שהוא רק רוצה בלי להסתכל בשעון

מנסיון עם פגות, זה אפשרי

הרבה נחת

שפע חלב, גידול קל בבריאות ובשמחה

לא לשון, שפה.

אצלי עד שגילינו כבר היה מאוחר להציל את ההנקה.

ננסה כמה דברים שהיא הציעה לנו בתקווה שיעבוד

לק"י

אבל לא זוכרת באיזה שרשור זה היה🤦‍♀️

רק זכור לי שזה היה שרשור לא בנושא של שיעורים.

אולי @בארץ אהבתי כתבה?

הוא לא רק מקריא הוא גם מסביר.

ממליצה

לא שהצלחתי לעמוד בקצב 😅

הוא מקריא את הפסוקים ןמסביר, אנחנו כרגע בספר עזרא

מתוכנן לסיים לשבועות

הנ"ך היומי בשנה!😉💥(7)

זה הקישור

אבל לשתות יין בקידוש וכאלה זה ממש רחוק מסכנה. 

אני שותה בקידוש חצי כוס יין.

גם כשהייתי בתחילת הריון ועוד לא ידעתי.

לא קורה כלום מקצת שתייה בשלב הזה.

את לא אמורה להתנזר מכל מה שאסור בהריון, גם בשלב שאולי מתחיל משהו.

בשבוע ככ מוקדם אין שיליה, ולכן זה הרבה פחות בעייתי.

בטח בכמות כזו.

זה מה שאני יודעת לפחות.. 

רופא אמר לי שבשלב כזה זה ממש ממש בסדר גמור

שמה שמפריע (או לפחות אמור להפריע)

זה לא אם זה יפה או לא אלא עניין בריאותי

הרבה פעמים עודף משקל מעיד על חוסר בבריאות

אם זה אכילה לא מאוזנת או אי עשיית ספורט וכו

גם מי שרזה באופן מוגזם

לא משנה אם זה יפה או לא

זה יכול לפעמים להעיד על משהו לא בריא

ולכן ב2 המקרים צריך לוודא שהכל תקין

ולא הבנתי למה מישהי צריכה להיות מוטרדת מזה שהבת שלה רזה באופן רגיל.

אני חושבת שללא ספק הכי חשוב זה לאהוב ולקבל את הילדים שלנו בכל מראה שהוא (וזה לא קשור אם אני אוהבת יותר מראה שמן או מראה רזה. את הילדים שלי אני אוהב כמו שהם, גם אם הם רזים וגם אם הם שמנים, בלי קשר למראה המועדף עלי).

אבל כשרואים השמנה שלא היתה קודם, אז הגיוני שזה מעורר מחשבות אצל ההורים לגבי המקום שלהם להגיד משהו/להשפיע בנושא.

אני חושבת שהסיבה הבריאותיות היא הגורם המרכזי פה, הרבה מעבר למראה.

אבל מן הסתם גם למראה יש פה איזשהו תפקיד - לא מצד איך שההורים רואים את הילדה, אלא מצד המחשבה על איך שזה יהיה בשבילה להיות עם עודף משקל (ולא חסרים שרשורים בפורום שמראים את הקושי של נשים עם המראה שלהן בגלל עודף משקל. למה זה ככה? יכול להיות שזה לא צריך להיות ככה אבל זו המציאות).

דווקא בגלל הסיבה השניה חשוב להיות פי אלף יותר זהירים עם כל אמירה שהיא, כדי לא לפגוע בדימוי העצמי של הילדה ובאיך שהיא רואה את עצמה. אבל גם אם ההורים לא יגידו כלום, זה לא בהכרח ימנע את הקושי שלה, כי זה העולם שאנחנו חיים בו.

1. הבן שלי היה רזה במיוחד וזה הטריד אותי לא פחות. היינו איתו אצל דיאטנית ומטפלים בזה. משום מה זה דורש פחות "הליכה על ביצים".

2. לא הפריע לי שהיא שמנה כמו זה שהיא השמינה באופן  מהיר, בבת אחת ואוכלת ב"בולמוסים".

3. כיום מראה שמן נחשב פחות יפה. בעבר היה ההיפך וכנראה זה עניין של אופנה אבל המשפט האחרון שכתבת פשוט לא נכון או לפחות ממש לא מדויק לימינו. אולי זה מבאס, אולי זה לא בסדר אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות.

כבר לא,  ובתור אחות לאחים שהיו שמנים, יכולה לומר שזה משפיע על הגוף

יש כבדות, יש קושי עם הברכיים, זה משפיע הורמונלית מאוד

אז אם זה לא רזון חריג, זה לא אמור להדאיג פשוט לעומת השמנה שכן משפיעה על הבריאות

השמנה לא מגיעה בריק בדרכ. זה תוצאה של תזונה לקויה + גורמים נוספים לרוב. 

שרזה רגילה בדכ לא מעיד על בעיה בריאותית או בעיה בכללי (לרוב גנטיקה/אורח חיים טוב) אז למה שזה ידאיג את ההורים??

לעומת זאת השמנה יש בזה משהו לא בריא ולכן זה מדאיג בנוסף להתמודדיות חברתיות שלצערנו זה עלול להביא

השמנה פתאומית מעידה על תזונה לא בריאה, שהיא לכשעצמה בעיה.

אם יש שינוי משמעותי בזמן קצר זה עלול להיות בעייתי מבחינה בריאותית וצריך לבדוק.

אם יש רזון קיצוני, או השמנה קיצונית, צריך לטפל.

גם הבן שלי כשהפסיק ריטלין התחיל לאכול המון ולהתנפח. בגלל שזה היה מאוד מהיר אז דיברתי איתו ואמרתי לו שלאכול זה מצויין ונהדר, אבל חשוב לשים לב להתחיל תמיד מירקות ואוכל בריא.

הוא לא רזה היום, אבל העליה נרגעה והוא ב BMI תקין, ואני לא דואגת.

אדם לא צריך להיות רזה או שמן, הוא צריך להיות בריא. 

יש משקל שנחשב תקין

והמראה שמלווה אותו הוא רזה

מעבר לעניין הבריאותי

רזון תקין הוא גם עניין של נוחות

להיות קל משקל

ויש את העניין החברתי ונראות עצמית

שאליו את מכוונת

מעבר לזה שהוא העניין השולי במכלול

הוא לא שולי בכלל בעיניי נערה מתבגרת

וכמה שהסביבה תהיה מכילה

היא תתקל באישו סביב זה