אבל אני כבדה וכל פעולה לוקחת לי שעווות

אני צריכה לפתוח שקיות, ולמיין

אבל זה ירגיע אותי במידה מסויימת שיהיה מוכן. לפני חמש שנים ילדתי בפסח עצמו, למרות שחשבתי שזה יקרה רק אחרי.. הפעם התאריך זה שבוע נוסף אחרי אז יש יותר סיכוי שזה לא יקרה בפסח. ואז דווקא הייתי מוכנה עם הכל. 

האמת שאני חושבת שכל המחשבה על זה האם להכין עכשיו או אח''כ זה יותר משהו רגשי.

אני רוצה לדעת שאני מפוקסת עם הפסח ולא נמרחת עם ההכנות לחג

והכי קל זה להתעסק עכשיו עם דברים ללידה

מצד שני גם לא רוצה להיות בלחץ אחרי החג להכין הכל כי אולי זה יקרה ימים בודדים אחרי החג..

בקיצור, אני סתם מסתבכת עם עצמי חח

ואם תגידו אז מה יקרה אם אלך ללדת ולא יהיה מוכן? אז זהו

שפה בבית זה לא ילך טוב.. בעלי לא מסתדר עם הדברים האלו בכלל

מה שאני לא אכין לפני, פשוט לא יהיה.

יאוו כמה מרגש

ותקשיבי כמה הוזי שבא לי לרגע להתחלף איתך

עם כל הסיוט הכבד והצרבות לש הסוף..בעע

אבל יאו בא לי שוב לצפות ללידה

ובא לי ללדת שוב

ואת הרגע השוא עליץוושב ברית

יא

וכמה מרגש שאת כבר קרובה

מרגישה שממש עוקבת אחריך עוד מתקופת כל הבדיקות ביוץ של שתינו וכו

אמן בקרוב בידיים מלאות ועם מתוק קטן וחמוד (כמעט) כמו שלי 😉

וכנראה בגלל זה אני מסתבכת עם ההתארגנות ללידה 😅

ואני לגמרי מבינה מה את מרגישה

לכן אני כל הזמן מדברת לעצמי בשתי קולות

הקול הזה שאויש, כבד לי, כואב לי , מסורבל לי..

ועם העוברון השובב שיש לי.. בכלל חגיגה שבאלי כבר להיות שם, אחרי פסח ואחרי הלידה

ומצד שני הקול הזה של

איזה מרגש

בואי תחווי את הרגעים המיוחדים האלו שככ חיכית וחלמת

ונזכרת בשנה שעברה בזמן הזה איך הייתי שקועה בבוץ של עצמי וכבר חשבתי שאין תקוה

וכל חודש אכזבה מסוג אחר

ואני יודעת שאחרי לידה (לא מיד.  אחרי השלב הראשוני) אז יש את הגעגוע לתקופה

מכירה את זה מלידות אחרות

ותוך כדי כתיבה עכשיו מרגישה שאני עוד יותר מפנימה שכן, ב"ה, זה אמיתי, זה תיכף כאן בעז"ה (יש דברים שבכתיבה אז יותר נופל האסימון כנראה)

בקשר אליך

אני חושבת שיש גם משהו ממש נחמד בשלב הזה שאת נמצאת כבר

עברת את ההתאוששות הראשונה

לאט לאט מאמינה שכל אחד בבית כבר מוצא את המקום שלו מחדש

ויש גם את הרוגע הזה שיש רק אחרי שהתינוק כבר בריא ושלם וחמוד בידיים

ועוד בונוס, שהרגשתי תמיד אחרי לידה

אין את הלחץ של להיות בהריון 😅

ב"ה כל שלב הוא מבורך

והאמת שרק בלידות האחרונות הצלחתי גם להנות מהה.חלה באמת

למרות העייפות וכו

ואין האהבה הזאת לפיצקי זה פשוט הדבר הכי מתוק וממלא

ולא מתרגלת לזה אף פעם

נס מתוק מדבש 💗

ממש מבינה אותך

בשנה שעברה בליל הסדר גיליתי על ההריון השני שלא צלח

אז גאולה להחזיק אותו עכשיו בידיים.. ממש

והאמת שלא באמת בא לחזור אחורה

באמת הסוד למצוא את המתיקות בכל תקופה 

כן היתי מפנה זמן למיין ולכבס את הבגדים

דיהיה מונח בצד אפילו

רק שלא תתקעי עם זה לאחר כך

ככה תהני מזה זה מרגש 🥰

שלא יהיה רק טכני בלחץ

ונדמה לי שהכנתי את הבגדים הרבה מראש, כנראה במהלך הניקיונות.

למה בעצם לחכות? (אלא אם כן אתם נוהגים לא לקנות דברים לתינוק לפני שנולד... גם אנחנו נוהגים כך בעיקרון, אבל להכין דברים שכבר יש בבית אני כן עושה)

אם את לא מכבסת בכל המועד תהיה לך חגיגה אחרי החג ש"ך הבגדים של כולם.

אם יש לך כמה שבועות, אז ברור אחרי החג,

אם יש לך שבועיים, זה גבולי. עדיך להקדים.

אם פחות משבועיים עדיף עכשיו,

את יכולה ללדת ממש סמוך לחג.

ואני ילדתי כבר פעמיים ב39+0 כך שזה שבוע לפני התאריך

יוצא שבןע אחרי פסח

ולא זכרתי את כל ההר של בגדים מהחג 😱

זהו נראה לי שכנעתי אותי 😅

10 גופיות ארוכות עם רגליות

8 גופיות קצרות

12 בייביגרו

חוץ מחיתולי טטרה, כובעים, שמיכות וסדינים מה עוד חסר לי?

לק"י

אני השתמשתי בכובע בחורף בחוץ.

ובקיץ- רק אם יצאתי והוא לא היה בעגלה עם גגון.

סגול לבנות וכחול לבנים. כמובן שכתוב עליהם הדסה.

אבל הם בהחלט עדיפים על הכובע המוזר עם הגומיה שהיה פעם...

התינוק שלי שקיבל את הכובע ההוא נולד בשערי צדק לפני כמעט 15 שנים

בלידות קיץ הבאות שלי כבר ידעתי להביא כובעים...

אני עכשיו גם אלד בעז"ה באותו זמן של השנה ואותו מין אז אני מסודרת, כיף🤩

זה כנראה גם מה שמסבך אותי

בעיקרון צריכה לזרוק המון דברים

אז זה למיין הרבה

בגלל שכולם פה מאותו המין אז יש בגדים שנראים כבר באמת לא יפים 

והסתדרתי עם הכל. בגלל מה שעברנו בעבר. אני יולדת מוקדם ואפילו התאשפזתי קצת לפני הלידה אז הכנתי רק שקית ליציאה מביה"ח וזהו. השאר הכנתי כשחזרנו אחרי הלידה.

אבל אם מרגיש לך לנכון  להכין מראש, תעשי את זה. אין פה טוב או לא טוב

איזה כייף זה. שאני הכנתי בפעם האחרונה בגדים ממש בכיתי. זה אושר במיוחד אחרי ציפייה ארוכה

מרגש 🥰 

וזה באמת מרגש

אין לי הרבה עזרה חיצונית אחרי לידה

אז אני חוששת שיהיה לי קשה לטפל בזה אחרי

בדיוק מנסה להפנים שאני בכלל לקראת לידה

תחילת שמיני אוטוטו בע''ה

אין מצב שאני יולדת לפני שהוא חוזר מהמילואים (שבוע לפני פסח)

אז לא מכינה עד אז כלום!

(מחשבה יוצרת מציאות...)

אבל במילא כל הבגדים nb שלי אצל גיסתי

והיא תכבס ותביא לי

מה עוד צריך??

אולי לכבס את העגלה והסלקל?

שבלידה הקודמת הגענו עם סלקל שהיה בשימוש כמעט עד הלידה עם הילד שלפניו, ועגלה שגם היא שימשה כבסיס לילד הגדול, והכל לא היה מכובס.. ממש שכחתי.

כיסינו את הסלקל בטטרה נקי וצחקו בדרך על האפלייה שזוכה לה הקטנציק ביחס לכל הזוגות שעברו לידנו עם סחקל דנדש של דונה😄😄

גם הסלקל שלנו לא משהו😜

והדונה כבר נמאס לי לראות... 

היתה לי הטבה מהעבודה, של עוד 6 שבועות חופשת לידה בתשלום, אם עבדתי לפחות שנה.

תאריך הלידה שלי היה 10 ימים אחרי שהשלמתי שנה בעבודה.

אז הכרזתי מתחילת ההריון כבר שאין סיכוי שהוא יוצא לפני התאריך הזה. אני אתאפק.

ו---

ילדתי בשבוע 37. בדיוק 6 ימים לפני שהשלמתי שנה לעבודה.

בקבלה, כשהאחות אמרה לי שאני בפתיחה 7, כמעט אמרתי לבעלי שאני אנסה להתאפק עוד שבוע...

בסוף ב"ה התגמשו קצת לטובתי וקיבלתי את ההטבה למרות זאת

אני אמרתי שבפעם השניה אלד אחרי התאריך כדי שיהיה לי קצת חופש לפני הלידה (אני מורה והתאריך המשעור היה יומיים אחרי סיום הלימודים)

מאד האמנתי בזה

אז ילדתי שבועיים וחצי לפני התאריך

וואי איך אנחנו לא מעודדות אותך😅

ואין מצב שאם מתפתח משהו בזמן שהוא במילואים- שהוא מספיק להגיע

אז פשוט נתאפק

אצלי הוא התשחרר כמה ימים לפני המחלקה ל'ו בגלל שהיתי סמוך ללידה

הם במילא השתחררו כמה ימים אחריו

ולא הרגשתי שזה שווה שיפספס לידה בגלל זה

וגם אני אין מצב ללדת לבד

לא עומדת בזה נפשית בלעדיו וגם לא פיזית

קיבלנו הרגע טלפון שיש עודף חייל אחד

והוא עבר למצב כוננות!!!!

אני מודעת לזה שיש סיכוי טוב שיקפיצו אותו

אבל זה עדיף עך מילואים מלאים!!!

ומקופלים יפה יפה בארון 😌

שמחה שעשיתי את זה

כי ככה בתוך כל העבודות האינטנסיביות של ערב החג אני גם מצליחה להתרגש מהלידה המתקרבת 😇😌🥰

איזה כיף ומרגששש❤

אני צריכה ללדת לפניך ולא התחלתי כלום.

אפילו תיק לידה לא, ועוד לא פסח פה, ויש לי שבוע הבא מבחנים😑

ה יעזור לי

אני ככה התארגנתי כנראה בגלל שלידה קודמת ילדתי בפסח

והייתי בטוחה שזה לא יהיה בפסח.. ובאמת זה די תפס אותי בהפתעה בדברים מסויימים

אז אמנם השנה יוצא תאריך קצת יותר אחרי פסח אבל מעדיפה להיות מוכנה

וגם אחרי פסח, להיות יותר רגועה בעניין הזה

אני אמורה ללדת כמה ימים אחרי פסח בזירוז.

ואני בהכחשה מוחלטת 🤦‍♀️

לא יודעת למה

ויש לנו בן ב"ה, אחרי 3 בנות זה אומר שאין לי כלוםםם חוץ מגופיות ורגליות.

אפילו כל החיתולים ורודים...

משום מה אני בספק שזה בן. סתם טמטום

אפילו שבכל האולטרהסאונדים אמרו שזה בן

אז עדיין לא קניתי כלום...

מרגישה כזו מוזרה🤭

אלא שאלות פשוטות ויש להן תשובות ברורות -

הפתח נמצא בין הרגליים

את התינוק אי אפשר לראות כי הבטן לא שקופה, אבל לרופאים יש מכשיר מיוחד שאפשר לראות בו תמונות לא מאד ברורות בשחור-לבן. (אם שמרת, את יכולה להראות להם צילומים שלהם משלב העוברות).

זה מתייששב לך או עדיין מרגיש לא בנח?

תראי לנו את זה )את הפתח)

אמרתי כל אחד מסתכל על הגוף שלו.

אז הם אמרו תראי לנו איפה זה עם הבגדים. 🫣

לא יודעת..

והם שאלו אם שהתינוק נולד ראיתי מה יש בתוך הבטן, הם כנראה הבינו שהפתח בבטן.

ושהם לא יכולים לראות, כי זה אזור פרטי.

ככה גם לא תהיה להם שאלה על הבטן.

את יכולה להסביר שזה פתח מאוד קטן, ורק כשהתינוק יוצא הוא גדל, ואז נהיה שוב קטן.

וכמו שכשפותחים את הפה לא רואים מה יש בתוך הגוף, ככה גם כשהתינוק נולד לא רואים מבפנים.

תחשבי על זה מראש של ילד

אין להם מושג

זה מאד מסקרן איך תינוק יוצא פתאום.

אם זה לא היה איבר פרטי, לא היית מראה להם?

ברור שכן

אבל זה פרטי אז אי אפשר...

וזה לא יגרום לבת לחפש את הפתח בין הרגליים שלה?

היא כבר שמה לב ל"חור" שלה, בניגוד לאחים.

להפך, מעולה.. שתכיר את הגוף שלה.

תסבירי לה יש שם שני פתחים - אחד שממנו יוצא הפיפי, ועוד פתח שמוביל לרחם ודרכו נולדים התינוקות.

אני נתתי לבת שלי מראה כדי שתוכל להסתכל

ויש לי שאלת המשך:

אני חושבת שלראשונה יצא לי לאחרונה להסביר את כל זה בגיל צעיר יחסית - בת ה-4.5 שלי חקרה כמעט לפרטי פרטים.

הבעיה היא שהיא לא שומרת את הגילויים החדשים לעצמה... ואומרת אותם בקולי קולות.

אז כל עוד זה בבית עם האחים שלה לא אכפת לי. אבל מה אעשה אם היא תספר אותם לחברות שלה, וההורים של החברות שלה לא מעוניינים לספר לבנות שלהם את הדברים האלה בגיל כזה?...

(והיא לא בגיל ובמצב שיכולה להבין אם אומר לה לשמור את הדברים לעצמה...)

אני לא חושבת שמישהו אחראי לשמר את הבועה של ילדים שהוריהם לא רוצים שידעו מאיפה נולד תינוק.

לא מדובר על יחסי מין

אני מתקשה להבין מה הביג אישיו

לק"י

בחברה אחרת לא יבינו מה הבעיה באיך מקיימים יחסים🤷‍♀️

את בטח מכירה את הסגנון שאפילו על הריון לא מספרים לילדים, ומספרים רק שהתינוק נולד....

אז מאיפה הוא נולד, זה נראה לי בכלל סוד סודי.

הבת שלי בגן חרדי. בהחלט יכול להיות שיש שם ילדות שאפילו לא יודעות כשאימא שלהן בהיריון...

אני לא אחראית על הבועה של אחרים, אבל לא רוצה להיות זו שמפוצצת אותה...

אבל לא חושבת שאני צריכה לקחת את זה בחשבון.

לק"י

בעיני מקום יציאת התינוק מתנדנד על הגבול.

ובכללי, אני מבינה שלאנשים שונים- גבולות שונים. ולא תמיד אני יכולה או צריכה להתחשב בהם. אחרת אני אצטרך להגיד לילדים שלי, לא לדבר עם חברים על שום דבר.

לק"י

והיא תתחיל לספר בקול על דברים אחרים שהיא למדה.

אבל באמת לא חושבת שיש הרבה מה לעשות.

להגיד לה לא לספר עלול לגרום לה לדבר על זה עוד יותר

התחלתי לספר לה על זה לפני כשבועיים (סביב זה שגיסתי הייתה בהיריון והיא התחילה לחקור), ואז שבוע וחצי אח"כ באמבטיה היא שאלה פתאום: "מאיפה התינוק יוצא?" ורצתה שאראה לה על עצמה...

אבל כן, מקווה שבגן זה לא משהו שיעלה פתאום...

גם סרטים זה משהו למשל שאנחנו מרשים בבית ולא מדברים על זה עם חברים.

לא במובן של להסתיר, אלא במובן של - כל אחד מחליט על הבית שלו (ההורים, כן)

כמו שיש מילים שאנחנו אומרים רק בשירותים.

מה שחשוב שלא יהיה אווירה של אסור וסוד.

אני הרבה פעמים משחקת עם הקטנים בהקשר הזה של - אוי ואבוי אמרתי מילה של שירותים, ואז - אמא, אבל אנחנו בשירותים, ואז חחח

או שאני אומרת- עכשיו אפשר להגיד מילים של שירותים ואז אני מתבלבלת ואומרת מילים של מטבח.

והכל בעניין של צחוק והווי ועל הדרך כללים שאנחנו אוכפים, אבל באווירת לימוד חיובית.

גם חדר שינה זה מקום שאורחים (ילדים השכנים) לא נכנסים

כל אלו דוגמאות של כללים וקטגוריות והפרדה שילדה בגילה יכולה להפנים ביחד עם שינון והוצאת ה"עוקץ" מהדבר האסור. כי זה לא אסור - רק יש לזה את המקום שלו.

אבל אולי באמת נתייעץ איך אפשר להבהיר לה את זה בצורה שמותאמת לה.

זה באמת מושלם מבחינת החיסכון בכוחות...

הקושי הגדול בעצמאות הוא בניית ה"שם", וזה לוקח זמן. וגם כשכבר מכירים אותך ופונים אלייך הרבה - עדיין יכולים להיות זמנים מתים וצריך להיערך לזה בהתאם...

(אני לא מגיעה למשכורת גבוהה מאוד, אבל כרגע זה מספיק לי.)

השנה התחלתי לחזור מוקדם ולנוח חצי שעה לפני אחה"צ עם הילדים ויש לי יותר כוחות לזמן עם הילדים.

לק"י

אני עייפה למרות שאני מסיימת לפני.

אני חוזרת ב3 וחצילאסוף את הילדים מהמוסדות, וכמגיעים הביתה (בערך 4 ורבע) מביאה להם פירות כדי שיהיה לי כמה דק' לקחת נשימה עמוקה עד הערב

אין מצב שהייתי שורדת ככה כל יום.

אני לפעמים עובדת המון שעות ביום אחד, אבל רוב השבוע אני בבית...

לפי סטטיסטיקות, אבל צריך לבקש שכר גבוה יותר כמובן

את מחפשת? תתחילי אחרי החגים. בדרכ עכשיו זו תקופה יותר חלשה בגיוסים. תגששי גם עכשיו כמובן, אבל בטח שתחפשי

היום הרבה צעסיקים מבינים את הצורך באיזון בית עבודה. ומי שלא אל תעבדי אצלו

אני השנה הצלחתי יחסית לשרוד ואף ליהנות רק בזכות זה שרוב הזמן לא כולם היו בבית (רק שבועיים כולם היו).

אנחנו עושים בתחילת החופש (יותר נכון, בתחילת בין הזמנים) ישיבה משפחתית שבה כל אחד בתורו אומר רעיון שהוא רוצה שנעשה בחופש (עורכים כמה סבבים), וכותבים את כ-ל הרעיונות. אח"כ (עם הילדים או בלעדיהם) משבצים את הרעיונות האפשריים בלוח הזמנים, ומשתדלים שכל יום יהיה משהו.

לזמנים שבהם רק חלק בחופש - מנסים לתת להם פרויקט מתמשך שירתק אותם.

זה לא שאין בכלל התברברות ומריבות ובלגן וחוסר סדר בזמנים... בטח בימים האחרונים של החופש, כשכבר אין כוח יותר ויש את השילוב של להעיר ילדים בבוקר והטיפול בילדים שבבית... (ואז בא לעזרה לא מעט גם מידידנו המסך)

אבל לפחות בחלק מהזמן מצליחים להגיע גם להנאה.

יש דברים שיכולים לגרום לחופש להיות יותר כיף כמו לשים לב לצרכים של הילדים ולתכנן את היום שהילדים יקבלו את הצרכים שלהם בצורה שמתאימה לי. והיו חופשים שעשיתי את זה וממש עבד.!

אבל יש גם הרבה שלא תלוי בי אלא לשלב הספציפי שהילדים נמצאים בו והאינטראקציות ביניהם וכו'

לדוג' קיץ שעבר אחד הילדים היה בשלב מאוד קשוח וכל היום הציק והיה לי ממש קשה להיות איתם.

לעומת זאת בשאגת הארי הילדים שיחקו כל כך יפה ביחד והיה ממש כיף. וזה לא קשור בכלל אליי.

נגיד הבכי של הקטנה נשמע כמו משהו שלא תלוי בך שמאוד מקשה. גם לדברים כאלה אפשר לחפש פתרונות, אולי להשאיר אותה עם בייביסיטר לפעמים, אבל זה באמת מורכב.

אני חושבת שאם ביומיום היית מגדלת את הילדים בבית, זה היה לך יותר קל. היציאה מהשגרה מאוד קשה לנו ולהם.

וגם דבר שאנחנו מאוד מאוד אוהבים מותר שיהיה קשה איתו ונמאס ממנו. זה לא אומר שאת לא אוהבת את הילדים שלך.

בסוף אני לא חושבת שיש אמא שמבחינתה החופש הגדול הוא רק אבל רק פרפרים ואושר ונחת, לכולם לדעתי מגיע בסוף המיצוי והקושי וה''נמאס מהילדים''. אני מניחה שיש כאלו שמתמודדות עם זה יותר או פחות טוב אבל לכולם זה קורה.

ועוד משהו- לא בטוח שכדאי להגיע בציפייה של ''הולך להיות נפלא''. יכול להיות שאם תגיעי בציפייה ריאלית יותר זה גם יקל על המציאות. כי יכול להיות שחלק מזה שאת מצפה שזה יהיה זמן נפלא ולך יהיה נהדר איתם יוצר חלק מהבעיה, ואם לא תצפי לזה יהיה לך קל יותר.

לתכנן מראש ארוחות מסודרות. להשאיר ימים בלי תוכניות מסודרות כדי לתת להם זמן להנות מהבית ולאפשר בלת"מים.

הכנתי לפני החופש לוח שמכיל את כל החופש. שיבצנו שם דברים שרצינו, כמו טיול משפחתי, סידור תיקים וכו'. דאגתי לשבץ 2-3 דברים בשבוע.

שאלתי אותם מראש מה הם רוצים ללמוד בחופש וקניתי דברים בהתאם. קניתי המון חומרי יצירה וכמה משחקים ששלפתי במקרים מיוחדים.

אבל שלי עוד קטנים (הגדולה עולה לא'), לא יודעת אם יעבוד גם עם בוגרים יותר.

לגבי סדר - שטיפת כלים אני עושה בזמן שאני מבשלת את הארוחה הבאה. סידור משחקים אני מבקשת כשיש משחק במקום בעייתי או כשקשה לעבור בחדר. הרבה אני משחררת ולפני שבת עובדים קשה יותר. ליצירות יש איזור מוגדר ואני אוכפת זאת גם בחופש. כנ"ל אוכל.

אני מאלו שנהנות מהחופש והלוואי שהיה ארוך יותר

באמת הקושי עם החופש עולה עם הגיל והנפרדות

אני לא מצפה מהחופש להיות מהנה, אני מצפה מהחיים להיות מהנים בכללי, בחוויה. ובתוך שגרה שהיא מ0 ל100 אני מצפה לרגעים של אור שיצבעו את החוויה באור חיובי. אבל יש גם רגעים קשים מאוד, כמו בחיים עצמם אצלנו למשל לבן שלי היתה הסתגלות קשה בחופש, יש לו דרישות ורצונות לאטרקציות מסוימות, לשעות יציאה שלא מתאימות לי, לשעות שינה שלא מתאימות לי. וכמובן שבתוך כל זה גם לעבוד וגם להאכיל ולתחזק את הבית וכן, אני מרשה לעצמי גם לצפות לזמן שלי עם עצמי שיהיה לי בו כיף ולא רק להיות כל היום בנתינה. כמו בשגרה אבל בקטן

להגיד לך שהוא היה רוב החופש שמח ומאושר? ממש לא. הוא היה מתוסכל הרבה פעמים ותסכל אותי מאוד גם כן. גם קשה לי לצאת בחום הזה ולעשות פרצוף של "כיף לי". וואלה לא כיף ככ 😅

אז בגלל שהוא בגיל שהוא יכול להבין עשיתי לו שיחת תיאום ציפיות, הכלתי את התסכול ונתתי לדברים לקרות. התאמצתי איפה שאפשר כדי לתת לו חוויות, ובזמנים שלא התאפשר אז לא וזה בסדר

בכללי אני חושבת שהציפייה מהחופש להיות חודשיים של האפי האפי היא מנותקת. את כל יום כל היום האפי האפי? אני לא. הלוואי כאילו, אבל אני משתדלת למצוא את הרגעים האלה שבהם אני יכולה להיות נוכחת, יכולה לתת את האקסטרא, לשמח, לתת, וזה מה שעושה את ההבדל, אם הפסגה של הפעמון שלך היא טוב/ תסכול. בחופש או בשגרה אותו דבר מבחינתי, השאיפה היא חוויות של טוב ולא הכל טוב. כי אחו החיים

יש לי בעיה לצד השני, קשה לי מאוד להתחיל את השנה , גם לי בתור אמא שקצת עובדת בחוץ וגם בשביל הילדים, הייתי ממשיכה בחופש עוד. וזה לא שהיה פה הכל מושלם ומוצלח, היו רגעים קשים וזמנים מעייפים ועוד, אבל בסך הכל הכללי נהנתי ברוך השם. אנחנו פחות אנשים של תכנונים מראש, ההיפך מעייף אותי לתכנן מראש, קובעים בדרכ כמה דברים מראש( עם המשפחה המורחבת וחברים) וכל השאר מה שבא ברוך הבא, מתכננים תוך כדי. מנסים לעשות הרבה דברים וחוויות ולא תמיד רחוק/ נסיעות ארוכות. והבית בחופש לא מושלם בסדר וניקיון מקבלים את זה ומשחררים..לא יודעת אם עזרתי במשהו

שאני חושקת בו חחחחח

אני לא מצפה לחופש מושלם. אבל זה שאת היית רוצה להמשיך את החופש, זה אומר שהחיובי גובר פה ויישאר לך טעם של עוד. למרות שברור שהיו לך רגעים קשוחים.

זה בדיוק על מה שאני מדברת...

אז את יכולה לפרט מה דעתך הסיבות שזה ככה?

אני גם פחות מהמתוכננות. יש כמה אירועים נעוצים בלו"ז כמו חופשות של שני הצדדים, קייטנת סבתא ואולי יום כיף או שניים שצריך לקנות לו כרטיסים מראש... אבל זהו.

אמהות לא גידלו את הילדים שלהם לבד

את בטח מכירה את המשפט

דרוש כפר שלם....

אז נכון בעבר הילדים לא היו במסגרות אבל המשפחות חיו ביחד וככה אפשר היה לגדל את הילד גם עם הסבתא והדודה והבתדודה

חוצמזה יכולה לספר לך עלי- שעד אוגוסט הזה אני רק חיכיתי לחופשות (יש לי קטנים) ובאוגוסט הזה הם גדלו קצת והם רבים המון המון וגם פחות מקשיבים לי מפעם

וזאת פעם ראשונה שהיה לי גם קשה אוגוסט

הפעמים שעזרו לי והיה לי טוב זה

א. כשזרקתי את הפלאפון לאנשהוא והחלטתי בבוקר כבר שהיום מוקדש לילדים

ב. בהמשך לזה- כששחררתי ציפיות של בית מסודר ומשימות וכו' וגם ציפיות של זמן לעצמי...

ג. טיילנו הרבה. זה היה נהדר.

ד. חברה, משפחה, זה מרענן ונותן אוויר. וגם ערך אחר כך ללהיות לבד רק אתם

וגם הכי עזר לי לקראת הסוף, להיפרד מהמחשבה שלי על אמהות מושלמת. על ילדים מושלמים וכל זה שהכול הולך כמו שצריך. ולדעת שככה זה בכל בית ובית. לאחוז ברגעי המתיקות שלהם ולהגדיל אותם. כל יום שכיף יחד, או שעה שכיף יחד היא שעה שאפשר לאחסן בזכרון ולהתרפק עליה ובסוף זה מגדיל את הכיף החיבור והאהבה.

אבל גם הרבה התמודדות...

תכלס אמרתי לעצמי שראיתי בעבודה בחינוך שכל הילדים חוזרים אחרי החופש עם קפיצת גדילה כזו וברור לי שלא כל הבתים המצב טוב אבל עצם הזמן עם ההורים ההתנודדות עם משו אחר שהוא לא השגרה, החוויות המגוונות, הקשיים והאתגרים גם ממש מבגר ונותן להם הרבה. כמובן לא מדברת על נוער שמדרדר בחופש... אלא מי שבנורמה...

וואלה עזר לי להוריד את האסימון שלא צריך להיות מושלם...

אבל חייבת להגיד לך

שתינוקת שבוכה כל הזמן בחוץ זה ממש מקשה ומוריד הרבה מהאנרגיות...

אצלנו גם הקטני צרחן בנסיעות אז נסענו בתחבצ למקומות ותכלס גם שאר הילדים נהנים מהחוויה של האוטובוסים.. אבל זה מגביל קצת...

קודם כל חייבת להסכים עם מה שמישהי כתבה כאן, בעבר כולם גדלו אחד עם השני, הדודה עזרה, הסבתא וכו'..גם כשאני הייתי ילדה, כל החופש הגדול העברנו עם הבני דודים וכל פעם בילינו אצל דודה אחרת, לא היינו בבית רק אנחנו עם ההורים(ולא טיילנו וכו' פשוט נדדנו בין בתים, מלא מסיבות פיג'מות) וזה היה כיף.

בימנו כל אחד עם הילדים שלו וזה קשוח להעביר יום שלם עם ילדים ולמלא את הלוז והלעסיק ולנשום בתוך הדבר הזה.

לי עזר ועוזר לחיות כמו פעם חח יש סביבנו משפחה ואחיינים אנחנו מבלים ביחד, הילדים אחד עם השני המון והאטרקציה זה להכין משהו יחד, לעשות בריכה בחוץ וכו'..

ובנוסף לזה מצטרפת למה שאמרו אני גם שאלתי את הגדול מה יעניין אותו לעשות החופש ולפי זה קבענו דברים. וכמובן שחופשה זה גם יציאה משמעותית ורענון רציני. אני גם עם תינוק בן 9 חודשים שבוכה בנסיעות וכל זמן שהוא לא רואה אותי אז אני ממש מזדהה איתך ומבינה... כל נסיעה אני מנסה להביא לו צעצוע חדש או משהו שהוא לא ראה כבר הרבה זמן וזה קצת עוזר.

ובכללי לי היה חשוב בחופש להקפיד על השינה שלו על השקט שלו בזמן שהוא צריך את זה, זה הפחית משמעותית את הקושי איתו.

וחשוב גם זמן לעצמך. אם רק את עם הילדים, גם זמן לך לנשום זה כל כך חשוב אחרת מרגישים שאנחנו בלופ שלא נגמר..

אני הייתי 3 שבועות עם הילדים בבית שמתוכם בשבוע אחד נסענו לחופש משפחתי

נשאר שבועיים

עשיתי מאמצי על שיהיה כייף בחופש ועשינו תוכניות ויצירות ונסענו לכל מיני מקומות

והיה ממש נחמד

בסוף השבועיים זהווו! יצאתי מדעתי

שלום ותודההה

נתראה בשנה הבאה 😂😂

לא כתבת בני כמה הילדים

אם יש אפשרות לקיטנות אפילו חלק מהיום לדעתי ממש כדאי

אם יש בני משפחה עם גילאים חופפים אז לנסוע לבני דודים לכמה ימים ואז להזמין אותם אליכם.

שזה פד ששמים שמחליף צבע כשזה מי שפיר

לא יודעת אם מוכרים את זה עדיים שווה לבדוק

נראלי שכשמדובר בירידת מים אז לא יהיה לך ספק..זה פשוט גלונים של מים שיורדים כך שאין התלבטות..

ככה זה היה אצלי לפחות🙈

הייתה לי ירידת מים שלוש פעמים. פעם אחת הייתה כמו שאת מתארת, אבל בפעמיים הבאות זה לגמרי לא היה ברור... טפטופים קטנים בכל פעם...

ממש לא בגלונים..

כך שיכולה להיות גם אופציה כזאת

וגם הם לא תמיד מצליחים לזהות בוודאות?

זה אכן מתסכל ומלחיץ

באיזה שבוע את?

כמו אחרי קיום יחסים.

ותנסי לשים פד ולראות אחרי שעתיים אם הוא באמת רטוב.

לפעמים יש תחושת לחלחות כזאת אבל אין באמת טפטוף.

בכל מקרה אם את מתלבטת תבדקי, מכירה מישהי שהיה לה מיעוט משמעותי אחרי שבוע של טפטופים שהיא לא ידעה שזה ירידת מים....

טובה ולא תשימי לב לטפטופים אם ישנם

הכי טוב לשים תחתון נקי

ולראות מה קורה אחרי חצי שעה

אם יש רטיבות או לא

וכן יש לזה ריח כמו של זרע ולא כמו של שתן

ולבדוק אם זה נרטב כל פעם מחדש. אם כן ללכת למיון.

לא הייתי סומכת על הקטע של הריח, ממש אפשר לטעות בזה.

איך זה עבר בפעם הקודמת? אולי את יכולה להשתמש גם עכשיו באותם כלים שעזרו לך אז?

פעם שעברה ממש קרסתי, ואז היו לי כמה שיחות סוג של טיפול עם העוסית בקופה ובעלי התחיל לחזור הביתה כל יום בצהריים במשך שלושה חודשים להיות עם הילדים ואני גם לקחתי לי כמה ימי מחלה ושמתי המון פוקוס על מה יעשה לי טוב ומה הנפש שלי צריכה.

אז גם ידעתי מה הטריגר היה זה היה סוג של עומס יתר. עכשיו אני לא יודעת מה הטריגר ואני גם לא במצב כל כך גרוע אני לא קורסת רק אינלי כוח לכלום ואני במצב רוח נאכס כל היום ולא מחכה לשום דבר ולא מחכה אפילו לראשון לספטמבר, כאילו מן שורדים את העולם הזה ומחכים שהיום יגמר כדי שיגיע מחר שגם הוא יגמר שתיגמר השנה הזאת כדי שתגיע עוד שנה שגם בה אני אספור את הימים עד שהיא תיגמר. מן דכדוך כזה

ואם אפשרי שבעלך יהיה יותר נוכח אז מבורך ממש.

היא תדע לעזור

אם זה משהו יותר פנימי מהנאה,

אז אולי השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך. היא שאלת המשמעות.

מה נותן לי משמעות בחיים?

מה נתן לי כוח עד עכשיו?

מה הנקודה שאני מרגישה שהיא "הנקודה שלי" בעולם? משהו שאני מלמדת את הסביבה בעצם הווייתי?

זה יכול להיות אפילו- לא לדכא ולא להתעלם מהצדדים החשוכים של החיים, אלא להכיר בהם ולתת להם מקום.

זה מאוד מאודחשוב

אבל מהטקסט נשמע שכן

בשעה טובה וחיבוק

יש פס יקרה!

לא יודעת כמה זמן עבר נראה לי אוביטרל משפיע משהו כמו 12 ימים אז רק תבדקי שזה לא ההשפעה של זה. ואם לא אז אכן פס לגמרי...

כן??

תודה🩷

בשעה טובה!!!

נראה חיובי לגמרי

מרגש ממש!

שיהיה רק בבריאות וידיים מלאות

מרגשששששש ממשששששש!!

בע"ה שהכל יעבור בבריאות ובקלות! תינוק בריא ולידה קלה

יש שם פס חלש. אבל זה עדיין מוקדם...

מזל טוב בשעה טובה

הייתה מגיעה לגן עם שמיכה ומוצץ (גם קטנה בשנתון ועלתה לגן קצת לפני גיל 3). לקח זמן עד שהיא למדה שהשמיכה נשארת בבית. רק לאחר מכן התחלנו להרגיל אותה שכשהיא באה לגן עם מוצץ הוא מיד היה נכנס לתיק/מגרה אישית ובמשך היום לא הייתה עם מוצץ.

אני לא יודעת מה תהיה מדיניות הצוות, אבל אם אפשר לא הייתי מפסיקה מיד עם המוצץ, והייתי ממתינה עם זה קצת שלפחות ייכנס לשגרה של הגן ותראי שהוא מסתדר.

ואת הקושי

ודי בטוח שהוא לא יהיה היחיד בגן עם מוצץ... בדרך כלל בהתחלה רוב הגננות זורמות עם מוצץ

אם היא מאפשרת לילדים להיות עם מוצץ.

שלא יהיה מצב שתתנו לו מוצץ ובכן לא ירדו לו להיות איתו.

גם הבן שלי עלה לכם לפני גיל 3.

כשהוא היה במעון היה לו מוצץ לשינה.

כשהוא התחיל את הגן קבעתי שהמוצץ רק בבית. לא לוקחים לגן, ולא לוקחים ביציאות מהבית.

זה היה לו בסדר.

בבית הוא היה הרבה עם מוצץ, וגם כשהייתי להגביל זה לא עבד.

בגיל 3.5 הוא נגמל מהמוצץ לגמרי.

כמה שיותר להקל על ההסתגלות

עד שהוא יסתגל בהתחלה. למרות הגיל..הצוות ידע לאט לאט להוריד ממנו

גם ככה קשה לו, לא חושבת שכדאי להעמיס עליו עוד קושי. החפץ מעבר זה מה שעוזר להם לווסת את עצמם

וכשירצה יוכל לקחת

אחר כך אפשר בהדרגה...

במיוחד אם הוא בגן שמעורב עם השנתון מעליו.

אם יש חפץ אחר, מעולה.

אם לא, אפשר לקשור בתוך התיק (קשר שהוא לא יכול לפתוח) ואם ירגיש צורך יוכל לגשת כמה דקות לתיק להשתמש במוצץ הקשור לתיק, ואז לחזור לפנים הגן.

אפשר גם לקנות חפץ במיוחד עבור ההסתגלות.

עלה לגן 3, בערך שליש מילדי הגן מסתובבים בחלק מהיום עם שמיכה ומוצץ.

הגננות אמרו שיתחילו כשבועיים אחרי ההתחלה לבקש לא להביא יותר.

נשמע לי הגיוני

ואם ארגיש שהוא עדיין זקוק לזה, נמצא דרך עם הצוות