המקום הזה עושה לי זכרונות ומילים שצפות ועולות מתקופות הרבה פחות טובות.
וואו.
ככ הרבה זמן לא הייתי פה. ככ הרבה זמן טוב לי מאז שחזרנו הבייתה. שיש לנו בית. ורגןע לי בלב.
וואי אלוהים.
מחר אני צריכה להחזיר להם תשובה. וככה הרבה דברים מתערבלים לי במוח והופכים לי את הלב.
מפחדת לגלות שאני בוחרת כי חשוב לי מה שהוא יחשוב עליי. שאני רוצה להוכיח לו שאני באמת דוסית,אפילו שלא.
מפחדת לדעת שאני בוחרת כי היא דחפה אותי לבדוק שם,כי היא ככ מאושרת אם אסגור.
מפחדת להבין שהגעתי לשלב האמיתי,שהבחירה היא קריטית והיא מנתבת לי את החיים.
שכל רגע העתיד מונח לי מול העיניים.
הבית שאקים. האיש שאעמוד לצידו החופה. החינוך שאאמין בו
לרגע עולה בי גועל. לרגע עולה בעתה. לרגע חום ונעימות עוטף אותי.
ומתי זה הרגש הנכון???
איך יודעים להגיד כן. כן זה המקום שלי שנה הבאה. אני לא אבטל אתכם כמו שנה. כן. אני אשים חצאיות שנתיים. אפילו שכבר שלוש שנים אני עם מכנסיים. אפילו שרק לאחרונה חזרתי לשמור שבת וכל שבת היא מלחמה מטורפת.
עעעאעאיייי השם
תן בי כוח
בבקשה