לא יודעת להגיד מתי בדיוק עבר הזמן שכאב, השתמשתי המון בלנסינו ועזר מאד וגם מרחתי על הפטמות קצת חלב אם אחרי ההנקה.

הפך להיות אחד הזמנים האהובים עליי עם הקטני, זמן רגוע רק שלנו.

חלב אם הוא גם טוב יותר לתינוק, ובעיניי הרבה יותר קל להתיישב להניק מאשר להתארגן כל יציאה עם בקבוקים ואיך לשמור מקורר וכו.. כשמניקים לא משנה איפה נמצאים- יודעים שיש לתינוק אוכל ולא צריך לתכנן כל כך מראש..

נתתי לעצמי חודשיים נסיון.

כאב בטירוף לפחות חודש אחד, והייתי לא מאוזנת בכלל מבחינת החלב, גודש ודליפות בלי הפסקה. הייתי בהשלמה עם זה שאפסיק, לקראת חודשיים התאזן. שמחה מאוד שלא וויתרתי

זאת לידה ראשונה?

אני בלידה הראשונה אכלתי סרטים מטורפים עם ההנקה. בעצם כבר די התייאשתי.

היו לי פצעים איומים וזה היה כאבי תופת. והמשאבה עשתה לי טראומה ברמה שלא הסכמתי לשים עלי משאבה.

ולהניק כל כך כל כך כאב! אמאלה!

כשהתינוק היה בן שבוע ויומיים הגעתי דחוף דחוף לאיזה יועצת הנקה מאסטרית שעזרה לי מאוד.

המשיך לכאוב מאוד עוד איזה שבועיים ולאט לאט השתפר.

בסוף הגענו להנקה מלאה.

אם תרצי טיפים ממני אכתוב לך.

בילד הראשון היה הכי קשה וסיוט

אבל בגיל חודש וחצי חודשיים זה זרם ונהיה כיף

עד גיל שנה בערך

ההתחלה ככ קשה

הגודש

לא תופסים טוב

פצעים

לילות לבנים 

הנקות ארוכות

ועוד ועוד

אבל זה באמת עובר ואז אפשר כ"כ להנות

לפרט לך ממה?

או שזה מעצבן?

תגידי לי אם את רוצה..

ופרקטית

כמה דברים

לא לסבול סתם!!! להתייעץ עם יועצת הנקה תותחית בתחום

לי מאוד עזר לקרוא חומר בתחום.. זה גם מחדש בקטע של טיפים וגם נותן כוח כשמבינים את החשיבות....

וגם, לקרוא את הפוסט של בהתהוות על משכב לידה,הוא מכניס למוד כזה רגוע..   
 

ודבר  אחרון,  זה הגיוני לגמרי ולגיטימי לעבור לתמל אבל יש כלכך הרבה יתרונות להנקה שהם לגמרי בשבילך,  בשביל האמת

שחבל לוותר עליהם בגלל קושי זמני מאוד..

לעניות דעתי כדאי לצלוח את ההתחלה ולהיכנס לרוגע ולשגרה של הנקה וחהנות ממנה ואז להחליט החלטות..

איך למען ה' ולמה,

ההנקה- הדבר הכי טבעי בעולם..

פרה מניקה עגל.. לה יש סדקים חתכים והעגל לא תופס טוב והיא צריכה לשלם 500 שח ליועצת הנקה ולסבול חודשיים??

למה הדבר הכי הכי הכי טבעי הזה פשוט- לא טבעי??

לא זורם??

לא הולך חלק ישר על ההתחלה????

אין לי תובנות.

כאילו בטח יש כאלה עמוקות, אבל תכלס בא לי:

שזה

יהיה

הדבר

הכי

קל

בעולם...

בשבילינו

בשביל בריאות הנפש והגוף של תינוקינו

אנא...

פעם זה היה יותר טבעי, זה ידע שעבר מאם לבת.

והיום אנחנו אחרי כמה דורות שהטבע הזה התקלקל, שהכניסו תמ"ל ואפילו טענו בהתחלה שהוא יותר בריא מחלב אם, אז עכשיו זה קשה לחזור לזה.

למרות שאני לא יודעת אם זה קשור רק לזה.

אצלי ההנקה היתה די טבעית, כי כל החיים גדלתי עם אמא מניקה, ואחרי הלידה היה לי קצת קשה אבל היינו אצלם אז היא יכלה לעזור לי כל פעם כשהסתבכתי עם החיבור, ודי מהר זה כבר נהיה פשוט. זה היה הרבה יותר יעיל מבחינתי מאשר להזמין יועצת הנקה שמגיעה לזמן קצוב אבל אחר כך אני צריכה לנסות לזכור איך היא עזרה לי ולהסתדר לבד.

מעניין לבדוק אם יש פחות קשיים בהנקה לנשים שהיו אחרי הלידה אצל אמא עם ניסיון בהנקה.

אבל בטח זה גם לטובה. כל דבר משמעותי שצריך לגדול, צריך לעבור דרך מציאות בה הוא לא ברור מאליו וצריך להילחם עליו. אז כנראה גם בהנקה היה צריך לעבור את השלב הזה...

אבל התינוקת שלי הייתה קטנטנה ועוד היה לי את כל הסיבות האובייקטיביות בערך שמעקבות הנקה..

אז גם שהייתי אצל אמא שלי זה לא עזר לי..

למרות שהניקה את כל ילדיה

קודם כל בבקרים היא היתה בעבודה, וגם בצהריים היו לה עוד ענינים

ב"ה נולדים לה הרבה נכדים (לי זו בת בכורה, אבל לה... בלי עין הרע), והיא לא עוצרת את החיים שלה כל פעם שנולד נכד

מבחינתי העזרה שלה היתה עצומה, לא הייתי צריכה לבשל/לסדר/לכבס - הכל היה עליה, גם רחצה את התינוקת

אבל שאר הטיפול היה עליי

ולא היתה לה פניות אליי סביב השעון

חוץ מזה שאת הילד האחרון שלה היא הניקה יותר מ20 שנה לפני שילדתי

ולא הרגששתי שהיא מצליחה באמת לתמוך בי בנושא הזה 

למרות שהיא בעצמה עשתה זאת מצוין.

לא כל אישה שהניקה יודעת להדריך אישה אחרת בנושא וזה בסדר

ברור שלא כל אישה שהניקה אמורה לדעת להדריך בהנקה, זה לגמרי בסדר. וגם ברור שלא כל אמא אמורה לעצור את החיים כדי להדריך את הבת שלה בהנקה. סליחה אם זה מה שנשמע מהדברים שלי.

התכוונתי להגיד שאצלי היה משהו קצת דומה לחיים שהיו פעם, מבחינת ההדרה הצמודה שהיתה לי מאמא שלי, ובאמת ההנקה זרמה לי די בקלות.

אז חשבתי שזה אולי קצת מסביר את זה שבדור שלנו יש יותר קשיים, כי דרך הלמידה היא פחות טבעית כמו שהיה פעם. למרות שברור שגם פעם היו קשיים ולא לכולן הלך חלק. אבל אני משערת שפחות.

שאמא צריכה לעצור את החיים

כתבת בצורה מאד נעימה

העלית שאלה שמעניין לבדוק אם יש פחות קשיים בהנקה לנשים שהיו אחרי הלידה אצל אמא עם ניסיון בהנקה.

אז עניתי שאצלי לא היו פחות קשיים 

והסברתי למה

אני כן מסכימה עם דעתך שלכאורה פעם היה קל יותר בהיבט של תמיכה ליולדת

נשים לא עבדו בחוץ אלא בבית

ואם לא האמא ידעה להדריך, אז הדודה או הסבתא או זקנת הכפר

ובוודאי שהתמיכה ליולדת היתה יותר סביב השעון והרבה יותר נשית

(בשונה ממני, שאמא שלי תמכה בי בזמנים מאד קצובים ביממה, ומי שהיה יותר טכנית - זה דווקא בעלי שהשתדל להיות הרבה בבית.

מניחה שבעבר בעלים לא היו יותר בבית בתקופה אחרי לידה, אלא נשים- האמא, הדודה, השכנה, שתמכו ביולדת במה שצריכה וגם עזרו ולימדו לטפל בתינוק)

נראה לי ברמה קצת יותר מורכבת

ז.א. זה לא מי שהיתה אצל אמא שלה סטטיסטית יותר קל לה

אלא מי שמקבלת הדרכה צמודה

פעם חיו בשבט

לא רק עם אמא צמודה

אלא עם אחיות

עם השכנות עם הגיסות

וכולן הניקו- לא היתה אלטרנטיבה אחרת

וילדה/אישה ראתה הנקה מגיל טפס ועד שהניקה בעצמה

ותמיד סביב יולדת ומנניקה טריה היתה מישהי שבדיוק סיימה להניק או עדיין מניקה (לאו דווקא אמא שסיימה להניק לפני אי אלו שנים)

בקיצור- מלא יועצות הנקה מסביבה

(ועדיין יש מי שלא הצליחה- והיתה צריכה מנקת)

המציאות שלנו היום מאוד מאוד שונה מפעם, ואי אפשר באמת לחקות את זה...

ונכון, אפילו אז היו כאלו שלא הצליחו והיו צריכים מינקת (מעניין איך זה היה להיות מינקת, איך היא הסתדרה עם כמויות החלב...)

ומסתבר שהגוף באמת מתאים את עצמו לפי צריכה...

גם הנקת תאומים היא כמות כפולה...

ואני מכירה גם אמא מאמצת שהצליחה להניק (אמא שלי הניקה את התינוקת פעם ביום עד שלאמא המאמצת היה מספיק חלב משלה...).

האמא המאמצת התחילה הנקה ממצב שהיא לא הניקה בכלל?

איך היא הצליחה?

הייתי אז בת 9 בערך..

אבל בגדול זה מה שהיה. היא מעולם לא ילדה, קיבלה תינוקת בת כמה שבועות והצליחה להגיע למצב שהיה לה חלב להניק אותה. לא יודעת בדיוק מה היא עשתה (מן הסתם נתנה לה לינוק על ריק, אולי עם צינורית, אולי גם שאבה, אבל היא גרמה לגוף שלה להבין שיש ביקוש...)

אבל כן ראיתי פעם כתבה על הנושא הזה..

שיש אפשרות לנסות ליצור הנקה ללא לידה .

נותנים לאישה גלותות כדי שהגוף ידמה מצב של הריון, באיזשהו שלב מתחילים לקחת תרופה שמעודדת ייצור חלב (לא זוכרת את השם, זו תרופה שמטפלת במשהו אחר אבל גילו שכתופעת לוואי היא גורמת לחלב) ואז מפסיקים את הגלולות ומתחילים בשאיבות אינטנסיביות

זה תהליך שנקרא השראת הנקה אם אני זוכרת נכון..

מהכיוון של מישהי שלקחה פונדקאית ורצתה להניק את התינוק בעצמה.

אז כבר במהלך ההריון נתנו לה תרופות שמעודדות ייצור חלב והיא שאבה כדי לעודד את החלב.

ובאמת אח"כ הצליחה בעצמה להניק את התינוק.

שדי מסעיר

על גבר טראנס עשה ניתוח לשינוי מין לאחשה ושמתעקש להניק את הילד שלו (שנולד מפונדקאות)

ובשביל זה לוקח מלא הורמונים שגורמים לו לייצר חלב (הסערה היא בעיקר כי ההורמונים עוברים בהנקה והוא בעצם גורם נזק לתינוק)

אז אם זה אפשרי כבר לא מפתיע אותי שום דבר

ראינו בטיול עגל יונק והוא ממש משך לפרה את העטין. כמו שעושים בתנועה של חליבה- הוא עשה עם הפה וזה היה נראה מה זה לא נעים🙈

שמחתי שאני מניקה ילדה ולא עגל

וגם הייתה תמותת תינוקת גדולה.

לא בטוחה שפעם היה יותר קל,

גם לא דיברו כ"כ על קשיים.

נגיד סבתא שלי סיפרה לי שלאחת התינוקות לא היה לה חלב אז היא בישלה לה מיץ פירות ונתנה לה.

היום לא עושים את זה, כי זה לא אותו הרכב תזונתי

אבל פעם זה מה שהיה אפשר לעשות.

אותי זה בעיקר עורר למחשבה שאנחנו לא באמת מבינים את ההתמודדות שהייתה פעם..

אז סליחה שאני הורסת את הפסטורליה,

הלוואי והיום ילך חלק בלי קשר למה שהיה פעם.

את אבא שלי למשל הניקה השכנה

בתמורה ההורים שלו נתנו לה מגורים ללא דמי שכירות

עם יועצת הנקה טובה להבין מה המקור של הכאב ולפי זה לנסות להקל...

קראתי בספר של אישה חכמה מאוד (הלוחשת לתינוקות) שכתבה שלוקח שישה שבועות עד שההנקה עולה על הגל הנכון.

וראיתי אצלי שזה נכון.

פתאום הם יותר גדולים, וקצת יותר חזקים לומדים יותר את העבודה וזה הופך להיות טיפה יותר פשוט.

זה לא שאחרי זה הכל נהיה מושלם, ממש לא.

אבל יותר הגיוני ובשליטה.

בהצלחה!

ילד ראשון, חודשיים ראשונים סיוט!! סיוט

הייתי פסיק מלהפסיק

באזור חודשיים וחצי עלה על זה

ינק עד שנה וחצי

חחחח קוראת ונלחצת מתגובה לתגובה

אני הייתי בהלם אחרי הלידה הראשונה שכ"כ קשה לי להניק

כי כולם מסביב מניקות כל כך בקלות וזה נראה שזה נשלף מהשרוול...

ולא הייתי מוכנה לזה בכלל

אז כן, לפני לידה ראשונה להתכונן:

- יש גודש פסיכי בימים השלישי והרביעי ללידה

- כדאי שיהיה לכן משחת לנסינו (לנולין)

- כדאי שתהיה משאבת חלב זמינה

וממש מאחלת לכם @כנה שנטעה ו @רקאני שילך לכן בקלות ממש!!

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה לפני הלידה?

אם עשית קורס הכנה ללידה ודיברו שם על הנקה זה טוב.

מעבר לזה הייתי קוראת קצת באינטרנט על עקרונות בסיסיים של הנקה: איך התינוק צריך לתפוס ואיך להחזיק אותו

כן הייתי דואגת למספר זמין של יועצת הנקה טובה.

עוד לא הייתי בקורס הכנה ללידה

אבל בעזרת ה' אהיה...

אני חושבת שאם יועצת הנקה היתה מלווה אותי מהרגע הראשון זה היה משמעותית מציל אותי מהרבה סיוט שעברתי.

הנקה בשונה ממה שחושבים זה ממש לא כזה אינטואיטיבי. צריך להבין איך עושים אתזה, ממה כדאי להמנע, מה תמרורי אזהרה.

אני ניסיתי להזמין יועצת הנקה לבי"ח ואף אחת מאלו שהמליצו לי לא היתה זמינה. ובמילא זה סיוט שניה אחרי לידה גם להתעסק בלנסות למצוא איש מקצוע שיעזור לך.

בדיעבד לדעתי למצוא יועצת הנקה מראש ולעשות פגישה אחת לפני הלידה ושהיא תהיה לך זמינה למיד אחרי הלידה זה ממש ממש חכם. 

לי זה יעשה ממש לא טוב ששאבתי אחרי הלידה, עשה גודש נוראי

הכי נכון זה לדאוג להניק כל 3 או 4 שעות ולפי דרישת הילד

ממש ממש עזרה בימים הראשונים.

שאבתי ממש מעט, רק להקלה. זה לא החמיר את הגודש, אבל זה כן ממש הקל על הכאב

אני בלידה הראשונה לא שאבתי,

אחרי הלידה השנייה סבלתי ממש, ניסיתי וראיתי ישועות כמו שאומרים.

וזה באמת שאיבה ממש מינימלית, רק כדי להפוך את זה ללא כואב, לא לריק

פשוט כי כואב. ואחרי 3 שבועות הכאב נרגע ואז אני מניקה עד גיל שנתיים פלוס מינוס. 

השאלה למה קשה לך ואם יש פתרון שיוכל לעזור לך בצורה יעילה...אולי שווה להזמין יועצת הנקה הביתה.

אני אישית לא נתתי תמ"ל מעולם, חוץ מבקבוק או שניים בבי"ח. בעיני הנקה שווה הרבה מאוד. מאוד מאוד. לקשר בין האם והתינוק, לבריאות של התינוק ולחוזק של מערכת החיסון שלו, וגם לקלות שבה מזינים אותו... (אין מצב שאני קמה בלילה או נסחבת לכל מקום עם ציוד מקיף).

אז נכון, אם את גמורה לגמרי אז לא צריך להתאבד על כלום. 

אבל אם יש לך רצון להתמסר לזה עוד קצת עד שיסתדר, בעיני זה שווה המון.

אבל עד גבול מסויים (כל אחת והגבול שלה).

יש לך תמיכה? בעל, אמא, יועצת הנקה. משהו שיעזור לך מסביב (לישון קצת בין לבין, לאכול טוב, לנשום..)..

אני נלחמתי על ההנקה של הראשון וממש הודתי לה' על כל רגע, ממש נהנתי מזה בהמשך.

בהצלחה רבה רבה!

הנקה אצלי תמיד קשוח בשבועות הראשונים וכואב והכל

ואחכ שנה של קסם!!!

אצל הגדולה שלי ויתרתי, ואז פתאום זה התחיל להסתדר, אבל אז כמעט ולא הנקתי, והיא גם פיתחה העדפת בקבוק.. ממש ביאס אותי..

הפעם באתי נחושה להצליח להניק, כשאני כבר מודעת ומוכנה מראש למה שיגיע, אבל אז התינוקת הייתה בפגיה ושיבש את הכל.. אני גם נלחמת על ההנקה שלי, כולל שאיבות (שאני שונאת ממש!). יש פעמים שאני אומרת לעצמי שעוד קצת וזה יסתדר יותר, ויהיה קל יותר, וכו', ויש פעמים שאני אומרת לעצמי שנמאס לי 

ולתחושות שלך.

הנקה זה לא בכל מחיר.

זה לא שווה אם את מתוסכלת או עצבנית או חסרת מצברוח.

אני עברתי מהנקה לשאיבות אחרי תקופה של קצת מעל חודש של סבל טהור וזה הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי אחרי הלידה.

מצד שני, אם זה סבל נסבל ואת כן רואה שיפור, שווה אולי להשקיע, יש נשים ששמחות בזה.

אני החלטתי לעבור לתמל והתגובה שלי מכוונת לשם. אם זה פחות מתאים לך את לא חייבת לקרוא.

אצל הגדולה ניסיתי לשאוב ולהניק כמה שבועות ולא הלך לי ואצל התינוק ניסיתי ביום של הלידה ואז לקחתי כדורים לייבוש.

לפעמים הקושי בהנקה קשור לתינוק קטן מאד/ חזה גדול/ פטמות שקועות וזה גם שיקול בהחלטה להניק.

יש כאלה שטוב להן להניק ולי זה לא עשה טוב. זה משהו שכמעט לא מדובר, אבל יש נשים שההנקה עושה להן רע ותחושות שליליות ולי כנראה היה את זה ( D-MER דיספוריה בהנקה)

ברוך ה' שני הילדים שלי גדלו והתפתחו יפה עם מטרנה ואני שמחה על ההחלטה שלי.

הכי חשוב שתעשי את מה שמרגיש לך הכי טוב.

בהצלחה במה שתחליטי לעשות❤️

תינוק ראשון לא יודעת אם זה נחשב הצלחה, אבל סבלתי 5 חודשים ואח"כ זה הסתדר והייתי מאוהבת בזה הנקתי עד גיל שנה וחצי (אין לי מושג איך שרדתי כנראה עקשנות זאת מידה טובה😂) בשני ההנקה זרמה מהרגע הראשון, פשוט פיצוי, מה שכן אצל השני הקפדתי על לנסינו בטירוף, שמנתי את המקום כל הזמן וגם הקפדתי ממש על התפיסה של התינוק.

רק רוצה להוסיף שבאמת גם תמ"ל זה טוב, והכי חשוב אמא שטוב לה❤

ולמי שלפני לידה ראשונה באמת זה היה לי שוק, ואני זוכרת שבכיתי לאמא שלי עשעבדו עלי, תמיד זה נראה שהנקה זה הדבר הכי קל בעולם. צריך להתכונן לזה נפשית.

נפצעתי ממש בהתחלה, בין היתר גם בגלל התעקשות שלי לעזור לה להוציא את הפטמה השקועה שלי בלי פטמת סיליקון..

היא לא תפסה טוב ובערך במשך חודש ברוב ההנקות כאב לי.

מה שעזר לי בסוף זה

א. שהיא גדלה

ב. סרטונים ביוטיוב שעזרו לי להבין איך לגרום לה לתפוס נכון (ראיתי כמה וכמה סרטונים עד שמצאתי סרטון שיותר דיבר אליי והצלחתי לפי איך שהיא הסבירה)

אחכ ב"ה ההנקה ממש זרמה ואין כמו לראות אותה מתנתקת ומחייכת חיוך נוטף חלב.. ינקה עד שנה וארבע (הפסקתי רק כי כבר הייתי בחודש שלישי ולא היה לי נוח)

אצל השניה ב"ה ממש מחדר לידה היא כבר ינקה טוב, והתעקשתי איתה מההתחלה על תפיסה טובה והלך ממש טוב מההתחלה

עד גיל חודש - חודש וחצי זה לא בא לי בקלות בכלל. המון פצעים כאבים ומשחות..

אחכ אני אוהבת את זה ממש, החיבור הכי כיפי בעולם.. נהנית מזה כ"כ וזה נוח.

אני לא יןדעת אם אני ממליצה להלחם, רק אם זה חשוב לך ויש לך כוחות, כי זה כן קשה ולא פשוט.. ובכנות לא רואה משהו לא טוב בתמל

את הילדה השלישית הצלחתי סוף סוף להניק.

שלושתם גדלו להיות חכמים, בריאים, ומוצלחים. אני לא רואה הבדלים ב״תוצאה״.

אני בעד לעשות השתדלות, להתאמץ, להתייעץ אבל אם לא הולך אז להרפות מזה בלב שלם.

וההנקות נראות ממש אחרת, בנתיים מנסה להמשיך...

ושאלה - התינוקת יונקת ממש לא מסודר. נרדמת הרבה באמצע ומתעייפת, יונקת קצת ומפסיקה ואחרי שעה עוד פעם רעבה.

היא בת שבועיים. זה הגיוני או שיש מה לדאוג או לעשות כדי לסדר את זה יותר ולדחוף שתאכל יותר? 

בעיקרון בגיל הזה אומרים להניק לפי דרישה.

השאלה אם הדרישה שלה הגיונית ...

היא קטנה יחסית במשקל? 

כי בדר"כ תינוקות קטנטנים נרדמים בהנקה, אפשר לנסות למשוך אותם ערים עוד קצת.

למשל להחליף טיטול אחרי שיונקת ונרדמת ואז תתעורר ותינק עוד קצת.

כדי לרווח לך יותר את ההנקות.

בגיל הזה כל שבוע הם משהו אחר

ההבדל גדול מאוד בהנקה אחרי גיל חודש וככל שחולף הזמן זה הופך להרבה הרבה יותר קל

שהנקה זה נס

זה שזה מצליח להרבה נשים לא מוריד את העובדה שזה נס.

פשוט נס.

יש כל כך הרבה דברים שיכולים להשתבש שזה לא הגיוני בכלל שזה מצליח חחח

אני בשלושת הילדים האחרונים כבר לא מצליחה ... ועשיתי שמיניות באוויר 

נס כל ההריון בכלל

כמה חסדים של הקב"ה שעוטפים אותנו

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.

בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

או שהיה לך רק קל?

כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...

אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר

וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...

באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)

והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...

לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.

אם את אומרת שיש ..

פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...

זכית😉

אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.

קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.

אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...

ובקלות!

כל תגובה משמחת ומחזקת..