לא יודעת להגיד מתי בדיוק עבר הזמן שכאב, השתמשתי המון בלנסינו ועזר מאד וגם מרחתי על הפטמות קצת חלב אם אחרי ההנקה.

הפך להיות אחד הזמנים האהובים עליי עם הקטני, זמן רגוע רק שלנו.

חלב אם הוא גם טוב יותר לתינוק, ובעיניי הרבה יותר קל להתיישב להניק מאשר להתארגן כל יציאה עם בקבוקים ואיך לשמור מקורר וכו.. כשמניקים לא משנה איפה נמצאים- יודעים שיש לתינוק אוכל ולא צריך לתכנן כל כך מראש..

נתתי לעצמי חודשיים נסיון.

כאב בטירוף לפחות חודש אחד, והייתי לא מאוזנת בכלל מבחינת החלב, גודש ודליפות בלי הפסקה. הייתי בהשלמה עם זה שאפסיק, לקראת חודשיים התאזן. שמחה מאוד שלא וויתרתי

זאת לידה ראשונה?

אני בלידה הראשונה אכלתי סרטים מטורפים עם ההנקה. בעצם כבר די התייאשתי.

היו לי פצעים איומים וזה היה כאבי תופת. והמשאבה עשתה לי טראומה ברמה שלא הסכמתי לשים עלי משאבה.

ולהניק כל כך כל כך כאב! אמאלה!

כשהתינוק היה בן שבוע ויומיים הגעתי דחוף דחוף לאיזה יועצת הנקה מאסטרית שעזרה לי מאוד.

המשיך לכאוב מאוד עוד איזה שבועיים ולאט לאט השתפר.

בסוף הגענו להנקה מלאה.

אם תרצי טיפים ממני אכתוב לך.

בילד הראשון היה הכי קשה וסיוט

אבל בגיל חודש וחצי חודשיים זה זרם ונהיה כיף

עד גיל שנה בערך

ההתחלה ככ קשה

הגודש

לא תופסים טוב

פצעים

לילות לבנים 

הנקות ארוכות

ועוד ועוד

אבל זה באמת עובר ואז אפשר כ"כ להנות

לפרט לך ממה?

או שזה מעצבן?

תגידי לי אם את רוצה..

ופרקטית

כמה דברים

לא לסבול סתם!!! להתייעץ עם יועצת הנקה תותחית בתחום

לי מאוד עזר לקרוא חומר בתחום.. זה גם מחדש בקטע של טיפים וגם נותן כוח כשמבינים את החשיבות....

וגם, לקרוא את הפוסט של בהתהוות על משכב לידה,הוא מכניס למוד כזה רגוע..   
 

ודבר  אחרון,  זה הגיוני לגמרי ולגיטימי לעבור לתמל אבל יש כלכך הרבה יתרונות להנקה שהם לגמרי בשבילך,  בשביל האמת

שחבל לוותר עליהם בגלל קושי זמני מאוד..

לעניות דעתי כדאי לצלוח את ההתחלה ולהיכנס לרוגע ולשגרה של הנקה וחהנות ממנה ואז להחליט החלטות..

איך למען ה' ולמה,

ההנקה- הדבר הכי טבעי בעולם..

פרה מניקה עגל.. לה יש סדקים חתכים והעגל לא תופס טוב והיא צריכה לשלם 500 שח ליועצת הנקה ולסבול חודשיים??

למה הדבר הכי הכי הכי טבעי הזה פשוט- לא טבעי??

לא זורם??

לא הולך חלק ישר על ההתחלה????

אין לי תובנות.

כאילו בטח יש כאלה עמוקות, אבל תכלס בא לי:

שזה

יהיה

הדבר

הכי

קל

בעולם...

בשבילינו

בשביל בריאות הנפש והגוף של תינוקינו

אנא...

פעם זה היה יותר טבעי, זה ידע שעבר מאם לבת.

והיום אנחנו אחרי כמה דורות שהטבע הזה התקלקל, שהכניסו תמ"ל ואפילו טענו בהתחלה שהוא יותר בריא מחלב אם, אז עכשיו זה קשה לחזור לזה.

למרות שאני לא יודעת אם זה קשור רק לזה.

אצלי ההנקה היתה די טבעית, כי כל החיים גדלתי עם אמא מניקה, ואחרי הלידה היה לי קצת קשה אבל היינו אצלם אז היא יכלה לעזור לי כל פעם כשהסתבכתי עם החיבור, ודי מהר זה כבר נהיה פשוט. זה היה הרבה יותר יעיל מבחינתי מאשר להזמין יועצת הנקה שמגיעה לזמן קצוב אבל אחר כך אני צריכה לנסות לזכור איך היא עזרה לי ולהסתדר לבד.

מעניין לבדוק אם יש פחות קשיים בהנקה לנשים שהיו אחרי הלידה אצל אמא עם ניסיון בהנקה.

אבל בטח זה גם לטובה. כל דבר משמעותי שצריך לגדול, צריך לעבור דרך מציאות בה הוא לא ברור מאליו וצריך להילחם עליו. אז כנראה גם בהנקה היה צריך לעבור את השלב הזה...

אבל התינוקת שלי הייתה קטנטנה ועוד היה לי את כל הסיבות האובייקטיביות בערך שמעקבות הנקה..

אז גם שהייתי אצל אמא שלי זה לא עזר לי..

למרות שהניקה את כל ילדיה

קודם כל בבקרים היא היתה בעבודה, וגם בצהריים היו לה עוד ענינים

ב"ה נולדים לה הרבה נכדים (לי זו בת בכורה, אבל לה... בלי עין הרע), והיא לא עוצרת את החיים שלה כל פעם שנולד נכד

מבחינתי העזרה שלה היתה עצומה, לא הייתי צריכה לבשל/לסדר/לכבס - הכל היה עליה, גם רחצה את התינוקת

אבל שאר הטיפול היה עליי

ולא היתה לה פניות אליי סביב השעון

חוץ מזה שאת הילד האחרון שלה היא הניקה יותר מ20 שנה לפני שילדתי

ולא הרגששתי שהיא מצליחה באמת לתמוך בי בנושא הזה 

למרות שהיא בעצמה עשתה זאת מצוין.

לא כל אישה שהניקה יודעת להדריך אישה אחרת בנושא וזה בסדר

ברור שלא כל אישה שהניקה אמורה לדעת להדריך בהנקה, זה לגמרי בסדר. וגם ברור שלא כל אמא אמורה לעצור את החיים כדי להדריך את הבת שלה בהנקה. סליחה אם זה מה שנשמע מהדברים שלי.

התכוונתי להגיד שאצלי היה משהו קצת דומה לחיים שהיו פעם, מבחינת ההדרה הצמודה שהיתה לי מאמא שלי, ובאמת ההנקה זרמה לי די בקלות.

אז חשבתי שזה אולי קצת מסביר את זה שבדור שלנו יש יותר קשיים, כי דרך הלמידה היא פחות טבעית כמו שהיה פעם. למרות שברור שגם פעם היו קשיים ולא לכולן הלך חלק. אבל אני משערת שפחות.

שאמא צריכה לעצור את החיים

כתבת בצורה מאד נעימה

העלית שאלה שמעניין לבדוק אם יש פחות קשיים בהנקה לנשים שהיו אחרי הלידה אצל אמא עם ניסיון בהנקה.

אז עניתי שאצלי לא היו פחות קשיים 

והסברתי למה

אני כן מסכימה עם דעתך שלכאורה פעם היה קל יותר בהיבט של תמיכה ליולדת

נשים לא עבדו בחוץ אלא בבית

ואם לא האמא ידעה להדריך, אז הדודה או הסבתא או זקנת הכפר

ובוודאי שהתמיכה ליולדת היתה יותר סביב השעון והרבה יותר נשית

(בשונה ממני, שאמא שלי תמכה בי בזמנים מאד קצובים ביממה, ומי שהיה יותר טכנית - זה דווקא בעלי שהשתדל להיות הרבה בבית.

מניחה שבעבר בעלים לא היו יותר בבית בתקופה אחרי לידה, אלא נשים- האמא, הדודה, השכנה, שתמכו ביולדת במה שצריכה וגם עזרו ולימדו לטפל בתינוק)

נראה לי ברמה קצת יותר מורכבת

ז.א. זה לא מי שהיתה אצל אמא שלה סטטיסטית יותר קל לה

אלא מי שמקבלת הדרכה צמודה

פעם חיו בשבט

לא רק עם אמא צמודה

אלא עם אחיות

עם השכנות עם הגיסות

וכולן הניקו- לא היתה אלטרנטיבה אחרת

וילדה/אישה ראתה הנקה מגיל טפס ועד שהניקה בעצמה

ותמיד סביב יולדת ומנניקה טריה היתה מישהי שבדיוק סיימה להניק או עדיין מניקה (לאו דווקא אמא שסיימה להניק לפני אי אלו שנים)

בקיצור- מלא יועצות הנקה מסביבה

(ועדיין יש מי שלא הצליחה- והיתה צריכה מנקת)

המציאות שלנו היום מאוד מאוד שונה מפעם, ואי אפשר באמת לחקות את זה...

ונכון, אפילו אז היו כאלו שלא הצליחו והיו צריכים מינקת (מעניין איך זה היה להיות מינקת, איך היא הסתדרה עם כמויות החלב...)

ומסתבר שהגוף באמת מתאים את עצמו לפי צריכה...

גם הנקת תאומים היא כמות כפולה...

ואני מכירה גם אמא מאמצת שהצליחה להניק (אמא שלי הניקה את התינוקת פעם ביום עד שלאמא המאמצת היה מספיק חלב משלה...).

האמא המאמצת התחילה הנקה ממצב שהיא לא הניקה בכלל?

איך היא הצליחה?

הייתי אז בת 9 בערך..

אבל בגדול זה מה שהיה. היא מעולם לא ילדה, קיבלה תינוקת בת כמה שבועות והצליחה להגיע למצב שהיה לה חלב להניק אותה. לא יודעת בדיוק מה היא עשתה (מן הסתם נתנה לה לינוק על ריק, אולי עם צינורית, אולי גם שאבה, אבל היא גרמה לגוף שלה להבין שיש ביקוש...)

אבל כן ראיתי פעם כתבה על הנושא הזה..

שיש אפשרות לנסות ליצור הנקה ללא לידה .

נותנים לאישה גלותות כדי שהגוף ידמה מצב של הריון, באיזשהו שלב מתחילים לקחת תרופה שמעודדת ייצור חלב (לא זוכרת את השם, זו תרופה שמטפלת במשהו אחר אבל גילו שכתופעת לוואי היא גורמת לחלב) ואז מפסיקים את הגלולות ומתחילים בשאיבות אינטנסיביות

זה תהליך שנקרא השראת הנקה אם אני זוכרת נכון..

מהכיוון של מישהי שלקחה פונדקאית ורצתה להניק את התינוק בעצמה.

אז כבר במהלך ההריון נתנו לה תרופות שמעודדות ייצור חלב והיא שאבה כדי לעודד את החלב.

ובאמת אח"כ הצליחה בעצמה להניק את התינוק.

שדי מסעיר

על גבר טראנס עשה ניתוח לשינוי מין לאחשה ושמתעקש להניק את הילד שלו (שנולד מפונדקאות)

ובשביל זה לוקח מלא הורמונים שגורמים לו לייצר חלב (הסערה היא בעיקר כי ההורמונים עוברים בהנקה והוא בעצם גורם נזק לתינוק)

אז אם זה אפשרי כבר לא מפתיע אותי שום דבר

ראינו בטיול עגל יונק והוא ממש משך לפרה את העטין. כמו שעושים בתנועה של חליבה- הוא עשה עם הפה וזה היה נראה מה זה לא נעים🙈

שמחתי שאני מניקה ילדה ולא עגל

וגם הייתה תמותת תינוקת גדולה.

לא בטוחה שפעם היה יותר קל,

גם לא דיברו כ"כ על קשיים.

נגיד סבתא שלי סיפרה לי שלאחת התינוקות לא היה לה חלב אז היא בישלה לה מיץ פירות ונתנה לה.

היום לא עושים את זה, כי זה לא אותו הרכב תזונתי

אבל פעם זה מה שהיה אפשר לעשות.

אותי זה בעיקר עורר למחשבה שאנחנו לא באמת מבינים את ההתמודדות שהייתה פעם..

אז סליחה שאני הורסת את הפסטורליה,

הלוואי והיום ילך חלק בלי קשר למה שהיה פעם.

את אבא שלי למשל הניקה השכנה

בתמורה ההורים שלו נתנו לה מגורים ללא דמי שכירות

עם יועצת הנקה טובה להבין מה המקור של הכאב ולפי זה לנסות להקל...

קראתי בספר של אישה חכמה מאוד (הלוחשת לתינוקות) שכתבה שלוקח שישה שבועות עד שההנקה עולה על הגל הנכון.

וראיתי אצלי שזה נכון.

פתאום הם יותר גדולים, וקצת יותר חזקים לומדים יותר את העבודה וזה הופך להיות טיפה יותר פשוט.

זה לא שאחרי זה הכל נהיה מושלם, ממש לא.

אבל יותר הגיוני ובשליטה.

בהצלחה!

ילד ראשון, חודשיים ראשונים סיוט!! סיוט

הייתי פסיק מלהפסיק

באזור חודשיים וחצי עלה על זה

ינק עד שנה וחצי

חחחח קוראת ונלחצת מתגובה לתגובה

אני הייתי בהלם אחרי הלידה הראשונה שכ"כ קשה לי להניק

כי כולם מסביב מניקות כל כך בקלות וזה נראה שזה נשלף מהשרוול...

ולא הייתי מוכנה לזה בכלל

אז כן, לפני לידה ראשונה להתכונן:

- יש גודש פסיכי בימים השלישי והרביעי ללידה

- כדאי שיהיה לכן משחת לנסינו (לנולין)

- כדאי שתהיה משאבת חלב זמינה

וממש מאחלת לכם @כנה שנטעה ו @רקאני שילך לכן בקלות ממש!!

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה לפני הלידה?

אם עשית קורס הכנה ללידה ודיברו שם על הנקה זה טוב.

מעבר לזה הייתי קוראת קצת באינטרנט על עקרונות בסיסיים של הנקה: איך התינוק צריך לתפוס ואיך להחזיק אותו

כן הייתי דואגת למספר זמין של יועצת הנקה טובה.

עוד לא הייתי בקורס הכנה ללידה

אבל בעזרת ה' אהיה...

אני חושבת שאם יועצת הנקה היתה מלווה אותי מהרגע הראשון זה היה משמעותית מציל אותי מהרבה סיוט שעברתי.

הנקה בשונה ממה שחושבים זה ממש לא כזה אינטואיטיבי. צריך להבין איך עושים אתזה, ממה כדאי להמנע, מה תמרורי אזהרה.

אני ניסיתי להזמין יועצת הנקה לבי"ח ואף אחת מאלו שהמליצו לי לא היתה זמינה. ובמילא זה סיוט שניה אחרי לידה גם להתעסק בלנסות למצוא איש מקצוע שיעזור לך.

בדיעבד לדעתי למצוא יועצת הנקה מראש ולעשות פגישה אחת לפני הלידה ושהיא תהיה לך זמינה למיד אחרי הלידה זה ממש ממש חכם. 

לי זה יעשה ממש לא טוב ששאבתי אחרי הלידה, עשה גודש נוראי

הכי נכון זה לדאוג להניק כל 3 או 4 שעות ולפי דרישת הילד

ממש ממש עזרה בימים הראשונים.

שאבתי ממש מעט, רק להקלה. זה לא החמיר את הגודש, אבל זה כן ממש הקל על הכאב

אני בלידה הראשונה לא שאבתי,

אחרי הלידה השנייה סבלתי ממש, ניסיתי וראיתי ישועות כמו שאומרים.

וזה באמת שאיבה ממש מינימלית, רק כדי להפוך את זה ללא כואב, לא לריק

פשוט כי כואב. ואחרי 3 שבועות הכאב נרגע ואז אני מניקה עד גיל שנתיים פלוס מינוס. 

השאלה למה קשה לך ואם יש פתרון שיוכל לעזור לך בצורה יעילה...אולי שווה להזמין יועצת הנקה הביתה.

אני אישית לא נתתי תמ"ל מעולם, חוץ מבקבוק או שניים בבי"ח. בעיני הנקה שווה הרבה מאוד. מאוד מאוד. לקשר בין האם והתינוק, לבריאות של התינוק ולחוזק של מערכת החיסון שלו, וגם לקלות שבה מזינים אותו... (אין מצב שאני קמה בלילה או נסחבת לכל מקום עם ציוד מקיף).

אז נכון, אם את גמורה לגמרי אז לא צריך להתאבד על כלום. 

אבל אם יש לך רצון להתמסר לזה עוד קצת עד שיסתדר, בעיני זה שווה המון.

אבל עד גבול מסויים (כל אחת והגבול שלה).

יש לך תמיכה? בעל, אמא, יועצת הנקה. משהו שיעזור לך מסביב (לישון קצת בין לבין, לאכול טוב, לנשום..)..

אני נלחמתי על ההנקה של הראשון וממש הודתי לה' על כל רגע, ממש נהנתי מזה בהמשך.

בהצלחה רבה רבה!

הנקה אצלי תמיד קשוח בשבועות הראשונים וכואב והכל

ואחכ שנה של קסם!!!

אצל הגדולה שלי ויתרתי, ואז פתאום זה התחיל להסתדר, אבל אז כמעט ולא הנקתי, והיא גם פיתחה העדפת בקבוק.. ממש ביאס אותי..

הפעם באתי נחושה להצליח להניק, כשאני כבר מודעת ומוכנה מראש למה שיגיע, אבל אז התינוקת הייתה בפגיה ושיבש את הכל.. אני גם נלחמת על ההנקה שלי, כולל שאיבות (שאני שונאת ממש!). יש פעמים שאני אומרת לעצמי שעוד קצת וזה יסתדר יותר, ויהיה קל יותר, וכו', ויש פעמים שאני אומרת לעצמי שנמאס לי 

ולתחושות שלך.

הנקה זה לא בכל מחיר.

זה לא שווה אם את מתוסכלת או עצבנית או חסרת מצברוח.

אני עברתי מהנקה לשאיבות אחרי תקופה של קצת מעל חודש של סבל טהור וזה הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי אחרי הלידה.

מצד שני, אם זה סבל נסבל ואת כן רואה שיפור, שווה אולי להשקיע, יש נשים ששמחות בזה.

אני החלטתי לעבור לתמל והתגובה שלי מכוונת לשם. אם זה פחות מתאים לך את לא חייבת לקרוא.

אצל הגדולה ניסיתי לשאוב ולהניק כמה שבועות ולא הלך לי ואצל התינוק ניסיתי ביום של הלידה ואז לקחתי כדורים לייבוש.

לפעמים הקושי בהנקה קשור לתינוק קטן מאד/ חזה גדול/ פטמות שקועות וזה גם שיקול בהחלטה להניק.

יש כאלה שטוב להן להניק ולי זה לא עשה טוב. זה משהו שכמעט לא מדובר, אבל יש נשים שההנקה עושה להן רע ותחושות שליליות ולי כנראה היה את זה ( D-MER דיספוריה בהנקה)

ברוך ה' שני הילדים שלי גדלו והתפתחו יפה עם מטרנה ואני שמחה על ההחלטה שלי.

הכי חשוב שתעשי את מה שמרגיש לך הכי טוב.

בהצלחה במה שתחליטי לעשות❤️

תינוק ראשון לא יודעת אם זה נחשב הצלחה, אבל סבלתי 5 חודשים ואח"כ זה הסתדר והייתי מאוהבת בזה הנקתי עד גיל שנה וחצי (אין לי מושג איך שרדתי כנראה עקשנות זאת מידה טובה😂) בשני ההנקה זרמה מהרגע הראשון, פשוט פיצוי, מה שכן אצל השני הקפדתי על לנסינו בטירוף, שמנתי את המקום כל הזמן וגם הקפדתי ממש על התפיסה של התינוק.

רק רוצה להוסיף שבאמת גם תמ"ל זה טוב, והכי חשוב אמא שטוב לה❤

ולמי שלפני לידה ראשונה באמת זה היה לי שוק, ואני זוכרת שבכיתי לאמא שלי עשעבדו עלי, תמיד זה נראה שהנקה זה הדבר הכי קל בעולם. צריך להתכונן לזה נפשית.

נפצעתי ממש בהתחלה, בין היתר גם בגלל התעקשות שלי לעזור לה להוציא את הפטמה השקועה שלי בלי פטמת סיליקון..

היא לא תפסה טוב ובערך במשך חודש ברוב ההנקות כאב לי.

מה שעזר לי בסוף זה

א. שהיא גדלה

ב. סרטונים ביוטיוב שעזרו לי להבין איך לגרום לה לתפוס נכון (ראיתי כמה וכמה סרטונים עד שמצאתי סרטון שיותר דיבר אליי והצלחתי לפי איך שהיא הסבירה)

אחכ ב"ה ההנקה ממש זרמה ואין כמו לראות אותה מתנתקת ומחייכת חיוך נוטף חלב.. ינקה עד שנה וארבע (הפסקתי רק כי כבר הייתי בחודש שלישי ולא היה לי נוח)

אצל השניה ב"ה ממש מחדר לידה היא כבר ינקה טוב, והתעקשתי איתה מההתחלה על תפיסה טובה והלך ממש טוב מההתחלה

עד גיל חודש - חודש וחצי זה לא בא לי בקלות בכלל. המון פצעים כאבים ומשחות..

אחכ אני אוהבת את זה ממש, החיבור הכי כיפי בעולם.. נהנית מזה כ"כ וזה נוח.

אני לא יןדעת אם אני ממליצה להלחם, רק אם זה חשוב לך ויש לך כוחות, כי זה כן קשה ולא פשוט.. ובכנות לא רואה משהו לא טוב בתמל

את הילדה השלישית הצלחתי סוף סוף להניק.

שלושתם גדלו להיות חכמים, בריאים, ומוצלחים. אני לא רואה הבדלים ב״תוצאה״.

אני בעד לעשות השתדלות, להתאמץ, להתייעץ אבל אם לא הולך אז להרפות מזה בלב שלם.

וההנקות נראות ממש אחרת, בנתיים מנסה להמשיך...

ושאלה - התינוקת יונקת ממש לא מסודר. נרדמת הרבה באמצע ומתעייפת, יונקת קצת ומפסיקה ואחרי שעה עוד פעם רעבה.

היא בת שבועיים. זה הגיוני או שיש מה לדאוג או לעשות כדי לסדר את זה יותר ולדחוף שתאכל יותר? 

בעיקרון בגיל הזה אומרים להניק לפי דרישה.

השאלה אם הדרישה שלה הגיונית ...

היא קטנה יחסית במשקל? 

כי בדר"כ תינוקות קטנטנים נרדמים בהנקה, אפשר לנסות למשוך אותם ערים עוד קצת.

למשל להחליף טיטול אחרי שיונקת ונרדמת ואז תתעורר ותינק עוד קצת.

כדי לרווח לך יותר את ההנקות.

בגיל הזה כל שבוע הם משהו אחר

ההבדל גדול מאוד בהנקה אחרי גיל חודש וככל שחולף הזמן זה הופך להרבה הרבה יותר קל

שהנקה זה נס

זה שזה מצליח להרבה נשים לא מוריד את העובדה שזה נס.

פשוט נס.

יש כל כך הרבה דברים שיכולים להשתבש שזה לא הגיוני בכלל שזה מצליח חחח

אני בשלושת הילדים האחרונים כבר לא מצליחה ... ועשיתי שמיניות באוויר 

נס כל ההריון בכלל

כמה חסדים של הקב"ה שעוטפים אותנו

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה

בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

הילד פשוט קטן

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).

לדבר איתה: זה סיכוי ענק לגרום נזק.

בדימוי העצמי שלה, ואף בנושא ההשמנה עצמו.

לדעתי: לכבד את הבחירות שלה, זכותה. יחד עם זאת שווה ללכת לבדיקות דם ליתר בטחון, וכן להוציא את השטויות מהבית.

ממליצה לשמוע את הפודקאסט של מה בליבא עם רוני רמז

היא מדברת מדהים על עודף משקל

ממש גרמה לי לבכות איך גרמו לי לשנוא את עצמי ואת הגוף שלי...

בכללי, אין מה להגיד לה בעצמה.

אם היא תרצה ותפנה אליכם להתייעץ מה לעשות, אז תייעצי לה להוסיף פעילות גופנית , לשלב התזונה ירקות וכו'

די ברור שהיא כן שמה לב, וכרגע לא רוצה לעשות עם זה

כלום כי זה מלחיץ או אין לה כוח להתמודד עם זה או משהו בסגנון...

אני מאמינה שהנכון יהיה להתעלם, מקסימום לדאוג שהאוכל שמכינים בבית יהיה בריא יחסית...

תעזרו לי לחדד את הנקודה… זה מה שבעלי טוען

אבל התפקיד של הורים זה גם לחשוב לטווח ארוך... אני חושבת שכל מה שיגידו לה יגרום לה א. לאנטי, ולהוריד את הסיכוי שהיא תתחיל לאכול בריא או לעשות ספורט כי זה יהפוך למשהו שהוא מולכם במקום למשהו שמול עצמה

ב. לחרדה או דימוי עצמי נמוך, כי אם אתם מדברים איתה על זה זה כנראה ממש גרוע. וחרדה אגב הרבה פעמים גורמת להגביר אכילה רגשית ולא להוריד.

אני חושבת שדברים כמו להוסיף סלט חי לכל ארוחה ודברים כאלה, שזה להוסיף אוכל בריא בכללי ולא לחץ מולה. ואם היא מבקשת עזרה או מתלוננת על המשקל שלה אז אפשר להציע עזרה בעדינות. אבל לא לבוא ולדבר איתה מלכתחילה.

שנערה בת 15 לא שמה לב שהיא השמינה

יכולת ההשפעה ההורית לגבי אורח חיים ותזונה נכונה היא ב

1. אוכל בריא זמין בבית

2. דוגמא אישית

3. חוסר שיפוטיות

4. השארת יכולת הבחירה בידי הילדה

בכל גיל

ובפרט בגיל 15

כי נערה בת 15 בטוח שמה לב שהשמינה ומן הסתם מתעסקת עם זה בלי סוף. אז בתור הורים נראה לי חשוב לפתוח ערוץ תקשורת דווקא סביב דברים לא מדוברים. למתבגרים יש נטיה להכנס לסרטים סביב דברים ולחפש תשובות ופתרונות במקומות שהם לאו דווקא חיוביים או מקדמים.

כמובן לשים לב טוב לתוכן השיחה. לזכור שבתור הורים אין לכם מטרה לגדל ילדה רזה, יש לכם מטרה לגדל ילדה בריאה שאוהבת את עצמה.

הייתי ממקדת את השיחה בנערה וברגשותיה - איך היא מרגישה עם עצמה? האם היא זקוקה מכם לעזרה כלשהי בנושא?

מדגישה אלף פעם שהיא אהובה בדיוק כפי שהיא. באופן כללי, לנסות להתפעל ממנה באופן יזום כמה שיותר. לאו דווקא מחלקים חיצוניים - מכשרונות, תהליכים יפים, חברויות יפות, כל מה שמסייע לנערה לפתח דיבור פנימי אוהב וחומל כלפיי עצמה. 

סליחה על הנחרצות, אבל שבעלך ילך לעבוד על עצמו לקבל אותה ולאהוב אותה כמו שהיא היום.

בלי זה, כל דיבור וכל פעולה רק יעשו נזק.

היום זה מאד אופנתי "לקבל את עצמי כמו שאני" אבל בואי לא ניתמם… גם אם נשתוק (כמו עד עכשיו) יש סיכוי גבוה שבשלב מסוים היא תבין שהיא שמנה מאד והיא כנראה לא תהיה מרוצה מזה.

אולי גם יש הבדל בין מישהי שמגיל צעיר היתה שמנמונת לבין מישהי שהשמינה מהר ובאופן פתאומי יחסית בעקבות הפסקת טיפול תרופתי.

לא מצליחים לעצור עליה במשקל/ לעשות ספורט/ לאכול ירקות במקום פחמימות

כי זה קשה

מאד

לילדה בת 15 הקושי פי כמה וכמה

מודעות אפשר לעורר

בצורה נכונה

בעיקר מדוגמא אישית

רוב הסיכויים שניסיון לעורר מודעות ועידוד יפגע בה מאשר יעזור (כי זה עם פוטנציאל גבוה לשיפוטיות והתערבות)

זה לא מאד משנה מתי ולמה קרתה ההשמנה

אלא

ששליטה על אוכל זה דבר מאד קשה

ומעטים האנשים שמשיגים את זה

אדם שלא חווה את התהליך הפנימי

לא יכול להבין אותו

האדם היחיד שיכול לעזור בנושא הזה

זה האדם לעצמו

שאר האנשים בעיקר יפריעו

(עם פוטנציאל גבוה שההורים הם אלה שמפריעים)

ומה ההורים שלי לא ניסו.

בסוף עד שזה לא הגיע מתוכי זה לא עזר.

אז ירדו 7 קילו והחזרתי 10.

מה לא ניסו איתי.

בסוף ברגע שהחלטתי, אי שם בגיל 17, הצלחתי להוריד 34 קילו ממשקלי.

אבל זה רק כשזה הגיע מתוכי.

לא הייתי מדברת איתה.

כן מכינה אוכל בריא יותר ומנגישה פירות וירקות.

כשהיא תרצה היא תיגש אלייך.

בגיל הזה אין סיכוי שהיא לא מודעת לעצמה.

שאמא שלך תסב את תשומת לבך למשקל שלך ותעודד אותך לאכול יותר פירות וירקות?

סליחה, אבל זה נשמע לי נורא.

לקבל אותה כמו שהיא זה לא להיתמם.

זה להגיד שיש בה עוד המון המון דברים חוץ מהמשקל.

יש לה תכונות אופי. יש לה שיער יפה. או עיניים יפות. אולי היא חברותית, או מצחיקה, או חכמה, או אכפתית מאוד. את יודעת. אבל היא מיליון דברים חוץ מ'שמנה'.

אז כרגע היא בעודף משקל. ואולי יום אחד היא תרצה להרזות ואולי לא. זה לא משנה.

מבחינתכם היא מהממת כמו שהיא וזהו.

(שוב, תחשבי איך היית רוצה שההורים שלך יתייחסו אלייך בנושא כזה. תראי כמה שרשורים כואבים נפתחים פה בפורום סביב הנושא. תחסכי את זה ממנה. בבקשה).

רוב אחיי היו אוביס בגיל ההתבגרות והגיעו למצבשרוצים מעצמם בלי שהעירו להם וירדו עשרות קילוגרמים לבד

לא להתערב, לקבל כמו שהיא

רם מפריע לבעלך בעין שיעבוד על עצמו ואפשר לדאוג שיהיה אוכל יותר בריא בבית שאת מגישה אבל לא יותר

לא הייתי אומרת לה לאכול פחות או משהו כזה

הייתי מתייעצת עם גורם מוסמך כמו פסיכולוגית ילדים (לא דיאטנית).

ושימו לב על מה זה יושב אצלכם, אני לא חושבת שמדובר רק בבריאות, אלא גם בתפיסה חברתית.

תשאלו את עצמכם, אם בדיקות הדם שלה יצאו תקינות, אם היא היתה אוכלת לא בריא ולא משמינה, אם הסכנה הבריאותית היתה בתחום אחר כמו חוסר שינה, עדיין הייתם נלחצים באותה מידה?

אני מניחה שיש כאן גם איזושהי תפיסה של דימוי גוף (לכולנו) ואתם דואגים לא רק בריאותית גם חברתית.

אני לא אומרת את זה כשפיטה, התפיסה הזאת נוגעת בכולנו, פשוט חשוב להיות מודעים לעצמנו ומה מניע אותנו.

ונכון בריאותית זה גם לא בריא, לכן כן הייתי מניעה אותה בדרך כלשהי, אולי שינוי כללי בריאותי של הבית, אולי ספורט משותף, הליכה של שתיכן, בלי קשר לשיח על נראות. ובעיקר מתייעצת עם גורם מוסמך.

זה קריטי במיוחד בגיל הזה.

זה לדבר על עצמך.

תשתפי אותה כאילו דרך אגב שאת רוצה קצת להוריד במשקל, אז את אוכלת יותר ירקות, תכיני לך סלט גדול ותגידי איזה טעים אם בא לה קצת?

תכיני כאילו לך ירקות בתנור וכד' ...

את לא מדברת עליה בכלל, רק על עצמך ועל בריאות וזה נותן לך כח, הקמח הלבן מעייף אותך ואחרי ירקות יש לך יותר אנרגיה. להכין דברים בריאים מגניבים כמו כדורי תמרים, בשבילך ומי שרוצה גם מוזמן.

מאמינה שהיא שמה לב לגוף של עצמה, זה בדיוק בגיל שמתעסקים המון עם הגוף, אם היא באמת מעוניינת לרדת במשקל יהיה לה קצה חוט - איך מתחילים, ושזה לא כזה נורא, ושאמא שלי מכירה את זה יאפשר להתייעץ איתה. 

שבת בבוקר עדיין מתלבטת לגבי העיקרית

עוקבת איתך 

ערב מרק עוף והמון ירקות עם קניידלך

בוקר עוף ותפוחי אדמה ברוטב תפוזים בתנור, אנטיפסטי

סדש קניידלך, ביצים קשות או חביתה,  אולי תפוחי אדמה מבושלים כמו כרפס

מצות

עוגה קנויה לילדים, פומלה ואננס, יש גם גלידה חלבית

סלט ירקות,  מטבוחה, אולי ממרח זיתים, מקלות גזר בתנור

מרק עם קניידלך בלילה

האמת לא מכינה לשבת כלום. אולי עוגות.

אבל הכנתי מלא לליל הסדר (אנחנו משפחה קטנה והכנתי לכל המשפחה של ההורים שלי 12 נפשות).

חלק נשאר וחלק אחרים יכינו.

הכנתי לערב חג (שלא יהיו רעבים):

חזה מתובל, שניצלים, פירה, סוג נוסף של פירה, ונקניקיות

לליל הסדר: עוף בדבש, תפוחי אדמה וגולאש בשר.

ליום- בשר מתוק עם בטטה ותפוא, והיה גם עוף בתנור.

וסלטים-

מטבוחה מרוקאית

כמה סוגים של חציל

סלק

פלפלים

בישלתי לפני החג עד 3 בלילה.

ומיציתי!!

היום לא רוצה לבשל!

וגם לחמניות מקמח מצה וקמח תפו"א (אלתרתי קצת ויצא יחסית בסדר ב"ה. העיקר שהקטנה אהבה, ועכשיו יהיה לה מה לאכול... נראה לי שבפעם הבאה אכנסי גם קמח שקדים, שיהיה קצת בריא)

הבת שלי מכינה מרק וחמין, וגם תפו"א וסלט גזר מרוקאי.

איזה מזל שלא כל הבישולים עליי🤭

אני פשוט חותכת לעיגולים דקים, מסדרת בתבנית ומפזרת מעל תערובת של ביצים, שמ"ז ותבלינים (הפעם הוספתי גם קצת קוטג' ושקדים טחונים).

אם יצא טוב או לא - נדע בשבת🤭

באיחור ממשששש

מכינה מרק קניידלך, חמין, בטטה ותפוא בתנור, קציצות מצות, לחמניות (מאבקה קנויה)

בישלתי ביצים קשות ותפוא (אם אספיק אכין בורקס מצה)

ואולי אקח עוד רעיונות מפה אם אספיק, או לחג שני…

וסלטים-אצלנו אוכלים סלטים חיים בעיקר.

פסטו

סלט ירוק עם שקדים

סלט כרוב

סלט מלפפון עגבניה..

והבוקר עוף בתנור עם תפו''א ובטטות.

הכי פשוט.

אין לי כוח לבישולים.

ערב

דגים ומרק עוף עם קניידלך

בוקר

קציצות מטוגנות גם עם חציל ותפוחי אדמה

תפוחי אדמה ובטטה בתבשיל

בשר כבש

סדש

דגים שנשארו וסלטים

אולי נכין בלינצס/ פנקייק

סלטים- מטבוחה חציל במיונז חציל מטוגן גזר מבושל כרוב עם מיונז ביצים וסלטי ירקות/ חסה וכו 

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...

החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")

עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...

מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

לק"י

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...

הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

אנחנו עשינו בבית, היה ממש ממש כיף.

הבן שלי קם חג בבוקר וביקש שנעשה עוד פעם ליל הסדר, מבחינתי היה שווה הכל עם הבקשה הזאת (זה משמעותי לי כי אני אישית מעולם לא התחברתי ללילה הזה, אצל ההורים משני הצדדים הוא ארוךךךךך, מסיימים באיזה 4. הלילה הזה זכור לי בתור אחד שרק רוצים לישון ולאכול ואי אפשר. ההורים מדהימים שלא תטעו, פשוט לא מצאתי את עצמי בקונספט).

בקיצור, היה טוב.

סיימנו ב 12, שני הילדים נשארו ערים עד הסוף. ערב מלא בשירה וריקודים.

בעלי הכין הצגה הם בובות שמתלבשות על היד, אבל הילדים לא היו בעניין אז פשוט זרמנו עם השירים בהגדה. איםה שלא היה שיר, מלמלנו מהר כדי לא לאבד את הקשב שלהם.

קנינו טרמפולינה שבוע לפני פסח (קטנה, בלי רשת) - הנחנו בסלון ליד השולחן הגדול לא הפסיק לקפוץ כל הלילה (ברמת המוזר לדעתי - כאילו, כמה אפשר לקפוץ?????. הגדול החליט על מסלול - רוקדים במעגל עולים לטרמפו קפיצה בחישוקים, עוד כמה דברים ומהתחלה. הפכנו להיות קצת עמדת דיג'י)

בקיצור היה ממש כיף.

עדיין יש פינה בלב שלא מוכן להשלים עם הטוב הזה, אני ממש התרגלתי שזה ערב של דברי תורה ופתאום כזה - לא היה דבר תורה אחד. גם אם הייתי רוצה בעלי היקר פחות הטיפוס ואני גם ככה, אין לי קשב לזה. היה טוב ומצד שני לא יודעת, מנסה להתרגל.

העיקר הילדים ואנחנו נהננו.

ראיתי סרטון של הרב יגאל כהן שבסופו של דבר - שום דבר לא שווה בלי שמחה. אז ב''ה שמחה גדולה הייתה. הבן שלי מחכה לסדר הבא וזה ממש עושה לי את זה. 

לעשות ליל הסדר לבד רק עם שני ילדים קטנים - זה אומץ!

באמת נשמע שזה היה מדויק בשבילכם❤️ איזה כיף שכולכם נהניתם כך! מן הסתם הילדים לא היו מצליחים ליהנות בליל סדר שכולו דברי תורה...

פעם ראשונה (בעצם חוץ מהקורונה). אבל הוא סגר חג בצבא. אז בסוף נסעתי להורים.

היה בסדר, אבל הייתי צריכה לתזז בין הקטנים לגדולים ולהרדים. בקושי אמרתי משהו מהמגיד, וגם בהלל ונרצה הייתי עם הקטן שהתעורר. מקווה שלמגוייסות יש פתור בכל זאת..

ואני עם סוכרת- אז מאתגר עם האוכל, המצות ו4 הכוסות (קיבלתי הנחיות מהדיאטנית מה בדיוק לעשות), אבל זה גם לא השאיר לי הרבה מה לאכול...

עכשיו אנחנו בבית ב"ה, הוא אמור לחזור סמוך לשבת. 

ועוד שינוי כזה. ממש קשה.

בעז''ה שתהיה לו נסיעה טובה הביתה ויחזור כמה שיותר מהר. 

אשמח לשמוע מה אתן שותות בארבע כוסות. אני שותה תירוש וכל שנה כמעט מקיאה בכוס הרביעית מרוב גועל. מצד שני אני לא מסוגלת לשתות כוס שלמה של יין (לא בהריון ולא מניקה אבל פחות מתחברת לאלכוהול).

לקחתי את הסוג המופחת סוכר וזה היה מעולה

יותר מהמיץ הכהה (לא זוכרת מה שם הזן).

גם לי קשה לשתות הרבה מיץ ענבים, וביין אין סיכוי שאגע...

רוב הכוס מיץ ענבים, מוסיפה גם יין.

ככה לא מרגישים את החריפות של היין, אבל זה קצת מאזן את המתיקות.

מאוד מאוד מאתגר לי 4 כוסות.

כל שנה הייתי מסיימת את ליל הסדר עם בחילות והקאות.

השילוב של כ"כ הרבה מיץ ענבים ומצות הפך אותי לגמרי.

כבר שנה שניה שאני שותה יין לבן מוגז ספציפי שהוא נחשב מתוק אבל בקושי מרגישים

אני מרגישה שהוא כמו סודה בטעמים.

לפעמים מוסיפה טיפונת מיץ ענבים אדום בשביל הצבע.

בקיצור ממש קל לשתות ואני מסיימת את ליל הסדר כמו בן אדם.

ממש ממליצה לך לנסות.

תנסי פעם בלי קשר לליל הסדר ותראי אם את אוהבת.

גם אני שתיתי ממנו בסדר

והיה מעולה 

יין חלק מיץ ענבים

יש יינות קלילים כמו האלה המוגזים

היינו אצל ההורים שלי ובגדול שלי כבר בגיל שמבין וזה היה ממש חמוד לראות איך אבא שלי מתלהב למספר לו את ההגדה ולשאול שאלות

הבן היה מבסוט, קיבל מתנות, שוקולד צ'יפס על כל דבר שענה ואמא שלי קנתה דברים לשולחן בשביל עשרת המכות והם שיחקו כאילו הם פרעה וכו'

הייתי גמורה ממש אבל היה חמוד לראות והבן ביקש שנעשה שוב שזה לדעתי הכי שווה.

אצל חמי וחמותי זה הרבה דברי תורה ואני מאבדת את זה לגמרי ( במיוחד אם יש ילדים ) 

למרות שהייתי גמורה מעייפות (בהלל קצת התאוששתי).

ולמרות כל מיני תקלים קטנים שנוצרו עם הילדים...

בעלי ניהל את הסדר ביד רמה, הילדים הפציצו בשאלות, הבן הבררן שלנו הצליח לאכול קצת מרור (!), הילדונת שרה ארבע קושיות (בקול תינוקי כזה - הבינה שזה תפקיד של הקטנים בדרך כלל), ילדת כיתה א' קראה יפה מאוד קטע מההגדה וריגשה אותנו, התינוקת הקדימה את נרצה לזמן שולחן עורך והושכבה לישון (גם ככה לא אכלה יותר מדי) והילדונת נשארה ממש עד הסוף ונרדמה ברגע שהשכבתי אותה, שזה היה כיף. הבנים נשארו לומר שיר השירים אחר כך. שניים הלכו אחר כך לישון (כדי להתעורר מאזעקה שעתיים לאחר מכן🥴) ושניים אחרים נשארו ערים כמעט כל הלילה🤭 (והפסידו סעודת בוקר, שלאחד מהם זה לא בא בטוב, אבל בסוף הוא התגבר על זה...)

אני קצת מבואסת שהשנה לא הקראתי להם סיפור מלווה להגדה, בגלל העייפות שלי... אבל היה מספיק תוכן גם ככה.

והעיקר - לא היו אזעקות במהלך הסדר! זה הדבר שהכי הלחיץ אותנו... 

כמה דקות? עד עשר דקות נראלי זה עדיין נחשב

איזה חברה הבדיקה?

בגדול נראה חיובי לגמרי

הבדיקה של לייף הסגולה

מקווה מאוד שזה זה.

בשעה טובה!!!

בעזרת ה' שימשיך ויהיה הריון תקין וקל בבריאות וידיים מלאות

מציעה ללכת לעשות בדיקת דם

בהצלחה ענקית!!!

לי היו בבדיקות ישנות פסים חלשים ממש גם שבוע אחרי האיחור, ובדיקה חדשה הראתה שני פסים בוהקים תוך שנייה.. 

פשוט בדקתי ממש מוקדם. כמה ימים לפני האיחור.

מעניין. העליתי את התמונה לAI והיא טענה שיש פס חיובי מובהק.

אין על הבינה.

אני בכנות רואה משהו נורא עדין,

אני הכי בעולם מסכימה שקשה לחכות. לדעתי ראשון בוקר כבר יהיה יותר ברור. 

תשתי הרבה מים, תאכלי טוב ותחשבי חיובי.

בשורות טובות 

לא נראה לי שאמור להשפיע בשלב הזה

וטני רואה פס

בשעה טובה

אבל ממש

אל תקדישי לזה מחשבה

בשלב כל כך מוקדם שלא ברור אם יש הריון או אין

זה ממש לא קריטי

משהו מאודד חלשש

אבל כן קיים

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

היא יודעת מה עושים עם משחקים?

אולי אפשר להתחיל לה משחק ואז לנסות ללכת קצת

להתחיל לשחק איתה וללכת לרגע ולחזור, ואז בהדרגה ללכת ליותר ויותר זמן.

אולי לנסות שזה יהיה משחק ביחד עם האח ולהשאיר את שניהם ביחד.

משחקים של 10 דק-רבע שעה כל פעם כי הם מאבדים סבלנות, אבל איך שאני קמה היא קמה יחד איתי

עם הגדול יותר היא לא משחקת אלה בעיקר מציקה ולוקחת לו דברים אז אי אפשר להשאיר אותם לבד גם בלי השגחה

זה קשה ברמות, הבת שנתיים שלי גם מתעקשת שאני אשב לידה בארוחות, אחרי שהצלחתי להוריד אותה מלשבת עלי.

ועבדתי איתה על הפרדות, בהדרגה, ואז עברנו דירה ושחררתי, והמשכתי לעבוד, ואז פרצה מלחמה ושחררתי שוב.  עכשיו חזרנו לעבודה.

בעיקרון בוחרים משהו אחד קטן, שהיא מסוגלת, לדוגמה, אני עכשיו שוטפת כלים ואתפנה אליך רק כשאגמור

אז היא בוכה וכועסת ומושכת לי בחצאית, ואני מתעלמת, ואז היא נשכבת על הרצפה לידי. אחרי כמה ימים היא עדיין מוחה, אבל כבר מבינה שאני לא אתפנה אליה עד שאסיים.

וככה לאט לאט לאט מרחיבים את ההפרדות.

מאד לאט.

כמו שבונים שריר, רק שזה שריר חדש לגמרי והמח עדיין לא מפותח עד הסוף, אז זה אפשרי, אבל דורש התמדה וסבלנות.

עכשיו אמא עסוקה,אמא עושה עושה x y כשאמא תסיים אמא תשב איתך,כשתסיימי תגידי לה אמא סיימה עכשיו אמא יכולה לחבק אותך.  בהתחלה היא תבכה ותתנגד אבל בהתמדה היא תבין.

מסקר קטנטן סביבי, שמתי לב שזה יחסית גורף לילדי הגיל הזה.

אני ממש חושבת שזה בגלל הסיטואציה שהם נמצאים בה מאז שהם נולדו.

כבר ההריון ועד היום: כל הזמן מלחמות, סטרס באוויר, חוסר שגרה.

ממש מאמינה שזה קשור.

והיו לי מצפונים על כל הסטרס במהלך ההריון.

מעניין לבדוק אם זאת באמת תופעה רחבה יותר בשנתון הזה

בת שנה וחצי

בינתיים אני רק שולחת לך חיבוק, ואומרת שלדעתי האינטואיציה שלך צודקת, ובהחלט לא מפרקים בית שיש בו אהבה בגלל הסיבות האלה.

שכדאי ללכת לטיפול זוגי, שיוצא מתוך נקודת הנחה שהפערים ביניכם קיימים ולא ישתנו. ולנסות להכין לכם איזשהו מתווה שיתאים לכם ולנסות כמה שיותר לגשר בין הפערים, שבסוף תהיה דרך שתתאים לשניכם.

וכדאי גם להפריד בין דברים שזה שלו-כמו תפילות במניין, דברים שהם משותפים- כמו מספר ילדים ודברים שהן בידיים שלך כמו ליצור שולחן שבת דומה יותר למה שאת רוצה...

שהשתנתה בתוך קשר דומה.

ובעלי הוא זה שסופג את השינוי וניפוץ החלום.

הדבר שעוזר לנו לצלוח את זה, ולא רק לצלוח, להעמיק יותר את הקשר מקודם, הוא - חוסר שפיטה, המון שיחות נפש וכבוד.
 

בסוף, אנשים לא סתם משתנים, לא סתם עוזבים אמונה, שהיא עוגן הרבה יותר משהיא עול.

תדברו על זה לעומק, ממה זה מגיע, מחשבות, רעיונות, תפיסות חיים, בלי שיפוטיות, עם סקרנות.

שנינו כבר שנים מטופלים וזה עוזר לנו להבין את עצמנו ואחד את השניה.

אצלנו זה העמיק מאוד את הקשר.

ונכון זה לא שינה את הנתונים, בסוף התמונה שלו התנפצה (וגם שלי, באיבוד אמונה יש אובדן ענק).

אבל אנחנו מציירים תמונה חדשה אוהבת ובריאה יותר, עמוקה יותר ויפה יותר.

ובתור מישהי שהגשימה ועמדה מול כמה "תמונות" שהגשמתי בחיים, אפשר להרגיש מאוד לא שמחים אל מול התמונה הסופית שמאוד חלמת עליה.

כי האושר והסיפוק הם לא בסיום התמונה הם בדרך שהציור צויר עם כל המחיקות והטעויות.
 

בסוף, כשאני מבינה את עצמי ומתקשרת לו בצורה נכונה איך להבין אותי, הוא מעריך אותי מאוד בדרך שבחרתי למרות שהיא לגמרי שונה ממנו.

צריך גם לשבת על הקטע הטכני - דברים שנוגעים בעיקר לו, כמו תפילות, שם תצטרכי לעשות עבודה של שחרור,  ודברים שנוגעים לכולם כמו סעודות שבת ששם הוא יצטרך לתת יותר מעצמו (אפשר לחיות עם החלק הזה בשלום רק כשקיבלת את מה שכתבתי למעלה)

ואיך הילדים יצאו? פרטים חיצונים אני לא יודעת

אני כן יודעת שהם יצאו בריאים וחזקים בנפש, שרואים שאפשר לחיות ולכבד גם בשוני, עם ביטחון שכל דרך שהם יבחרו אנחנו נמשיך לתמוך ולאהוב ולהיות מאחוריהם בלי שפיטה.

קודם כל, לפני הכל, הקושי שלך מאוד מובן. יש כאן אֵבֵל על איזו משפחה שחלמת ורצית וכבר לא תהיה.

קחי לך את הזמן, תחבקי את עצמך על הכאב הזה. לגיטימי והגיוני כל כך!

אחר כך, יש כאן עניין לשמוע אותו.

הוא הרי לא עשה לך דווקא. זה לא משהו מולך, אלא בינו לבין עצמו, ושווה פשוט להקשיב מה עובר עליו ומה גרם לשינוי.

ולנסות לעשות את זה בלי שיקפוץ לך כל הזמן כמה זה לא הוגן וכמה זה פוגע בך (למרות שזה באמת לא הוגן ובאמת פוגע בך!!! פשוט אלו שני דברים שונים).

ובסוף, למצוא את הדרך לחיות יחד.

הקב''ה מוכן למחות את שמו בשביל אהבה של איש ואישה. אז הוא האיש שלך, ולכן נראה שמה שהקב''ה רוצה ממך הזה שתחיו יחד באהבה. גם אם הבית יהיה פחות 'דוסי' במובן הקלאסי. אבל אהבה בין איש לאישה זה הדבר הכי-הכי קדוש. עשרות מונים יותר מזמירות בשולחן שבת.

ספציפית לגבי עניינים פרקטיים, לא צריך לוותר על הכל. יש דברים שיכולים להיות באחריותך (למשל- ללכת לתפילות שבת כשהוא שומר על הילדים. או ללמוד איתם תורה).