מצד שני זה כבד

זה אומר שצריך ללבוש שאלים שחורים?

לצניעות יש הגדרות. ההגדרה היא שלא יראה טפח שיער.

כל עוד הכל עונה על זה, תשאיר לאשתך את הבחירה כמה היא מתחסדת עם קונה.

גם שמלה ארוכה עם נצנצים לא בהכרח יותר צנועה מאחת שטיפה מעל הברך.

לא ברור מה אנשים נתפסים על עבודת ה' של השני.

ואתה כמובן לא חייב להתחתן עם מי שנוהגת אחרת.

יש נשים שהולכות בלי כיסוי בכלל.

....אם כסוי שיער לנשים זה  בעיקר עניין של צניעות אז מטפחת או גילוח זאת הדרך.

שאר האופציות זה טריק לעקוף את העיקר.

הא' זה לכסות את השיער כמו שרמוז בתורה שנשים נשואות היו מכסות את שערן. זה יכול להיות מטפחת, חיג'אב, טורבן, קסדת חלל

הב' זה צניעות כאשר צניעות גם היא מתחלקת לכמה חלקים, א' זה כיסוי כנ"ל, ב' זה לא למשוך תשומת לב, ג' זה להיצמד ללבוש היהודי המסורתי

קריטריון ב' הוא גמיש, אפשר למשל ללבוש שמלה ארוכה וממש יפה ויכול להיות שזה יהיה צנוע, אבל יש שיאמרו שמבחינתם צנוע זה חצאית מקסי שחורה וחולצה הכי משעממת שאפשר

אם העיקר בכיסוי ראש זה כיסוי אז פאה לא בהכרח אסורה ומי שרוצה פאה יותר משעממת כו' קדוש ייאמר לה אבל זה לא עיקר הדין של כיסוי ראש

אם זה שילוב של כל הנ"ל אז כן זאת בעיה ויש הרבה פוסקים שאוסרים

לא דייקת לכתוב ל'תוספת צניעות'*

כי ברגע שזה להוסיף צניעות ולשמור את השיער לבעל אז פאה זה לא פתרון. כי לא מחליפים שערות בשערות אחרות.(מכסים בצורה שלא יראה מכוסה, מה העניין? אין עניין) זה לא אידאלי וזה לא כוונת היוצר

הפאה הגיעה אלינו באופן לא רצוני וצריך להתייחס לזה ככה.

לכן גם הרב קנייבסקי מקפיד להגיד שפאה שמותרת זה פאה שלא נראת כשערות.

מבחינה אסתטית אני מעדיף כיסוי ראש כי פאה נראה ומרגיש מוזר וגם אכן קצת משולל היגיון

מעבר לזה שכ"א ינהג לפי רבו

והנה הוכחת גם כמה מטפחת זה הכיסוי האמיתי בזה שאמרת במקום 'מטפחת' 'כיסוי ראש'.

זה קורה לכולם כל הזמן.

ואני אומרת שזה לא סתם.

קשה להגדיר בזה גבולות ברורים. יש שמלות יפיפיות שאפשר לומר שהן מושכות תשומת לב אבל זה לא בהכרח אומר שהן לא צנועות. אם כי אפשר גם לומר שעדיף אולי להימנע מהן. זה לא חד־משמעי, אולי עד שלא מגיעים לגבול צעקני (כמו האיסור על בגדים אדומים). אותו דבר ביחס לכיסויי ראש.

....שיש גמישות. מי שנוהג במרצדס סביר להניח שהוא לא הכי צנוע אלא אם כן הוא נהג בוס או נהג לימוזין.

לאשה צנועה באמת ספק תשומת לב להחמיר. זה לא אומר שלא צריך להיות אסטטי, יש מטפחות יפות, כובעים חפים.

לאימי עליה השלום היה אוסף מטפחות מרהיב. זה גם מכסה את השיער בצורה יעילה יותר.

אין איסור בתורה לנוסע במרצדס גם לא בלמבורגיני כתומה. יכול להיות שזה לא מעיד על מידה טובה ומישהו עם מידת הצניעות חזקה היה מעדיף סקודה. ומישהו עוד יותר סגפן היה נוסע בפיאט פונטו 2000. מצד שני יכול להיות שבקונטקסט הנכון אין עם זה בעיה למשל אם זה מישהו ממש עשיר ונחמד לו לנסוע במרצדס והוא לא עושה את זה כדי להוציא לאחרים את העיניים.

ביחס לצניעות כנ"ל. יש גישה שאומרת שמה שלא אסור, מותר. מבחינה הלכתית יבשה אין הבדל בין שמלה אפורה משעממת לבין שמלה פרחונית מהממת. מקסימום יכול להיות שיש הבדל מבחינת "מידה טובה" של צניעות אבל זה עניין של חסידות ולאו דווקא עיקר הדין והמצווה.

גישה אחרת מתייחסת לזה בתור חלק מהותי מהצניעות, זה משתנה מציבור לציבור ויכול להיות גם מאדם לאדם.

....מן הגאווה . חוסר צניעות יכול להוביל לגאווה. כמובן שעלינו להזהר שלא להגרר לשיפוטיות

אבל כל אחד ואחת צריכים עם עצמם להסתכל בדרכי פעולותם לזכור שיש מי שקורא ורואה סתרי לב.

נכון שיש כל מיני גישות אבל יש רק אמת אחת ולאף אחד אין מונופול על האמת ולכן עלינו להזהר.

לא יודע לגבי אמת אחת, יש הלכה אחת שהיא מחייבת את כולם ומעבר לזה יש מקום לחסידות לפי מה שכל אחת מרגישה, המקום שהיא נמצאת בו מבחינה רוחנית, הסביבה בה גדלה כו'. אם מישהי רוצה ללבוש פרחוני במקום אפור, היא לא עוברת עברה.

עבר עריכה על ידי אני))) בתאריך כ"ד באדר ב׳ תשפ"ד 22:34

עבר עריכה על ידי אני))) בתאריך כ"ד באדר ב׳ תשפ"ד 22:34

זה תלוי מה זה מושך לב.

משיכת לב יכולה להיגרם מכמה דברים.

א. זה מראה באמת חריג.

ב. זה מראה שלא רגילים לראות באותה מקום.

במקרה של א. זה לא מומלץ לשים כיסוי חריג.

כל אחד יכול לראות את זה אחרת וזה תלוי בעיקר ברגישות של האשה להבחין אם זה חריג או לא.אין בזה חוקים ברורים.

במקרה של ב. צריך לראות אם זה תואם את כללי הצניעות הרגילים ולפי זה להחליט כי בכל חברה יש מראה אחר ולא משנים את המראה לפי כל חברה. (כמו שללכת בכיסוי ראש בלב תל אביב זה מושך תשומת לב מסוג ב. ובכל זאת אנחנו לא נתייחס לזה)

הכול כתוב ברשת האינטרנט, צא ולמד:

פאה -כיסוי ראש טוב? - הצניעות היא לא כיעור

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו

גם לפעמים מדובר כבר בגוזלים ממש

הם רוצים לקיים מצווה
 

בגדול יש שתי גישות: אחת שאומרת שהמצווה היא רק סייג כשמתחשק לך לקחת את הביצים או הגוזלים, ואין עניין וחבל להציק לציפורים סתם ככה. הגישה השניה אומרת שיש עניין לקיים את המצווה כעניין בפני עצמו, גם אם לא מתחשק לך לאכול חביתה. בתוך הגישה השניה, יש כאלו שאומרים שמספיק לשלח את האם ולא צריך לקחת את הביצים

הלכה ג - האם מצווה לשלח את האם גם כשאין צורך בביצים | פרק טז - שילוח הקן | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

מחשבה שלי- לפעמים כבר אין לנו מה לעשות, כזה כבר התייאשנו, אתה מרגיש שזה כבר מעבר לך.

אתה כל כך עמוק בתוך, ואין לך שמץ אין יוצאים. באמת.

זה כמו כזה ייאוש עמוק, או פשוט שום שמץ מה לעשות.

ואז נשאר פשוט להגיד לה'- וואלה אני עשיתי את שלי, איפה אתה אבא?! כואב לי, איפה המקום שלך?

למה צריך את זה? בוא דבר.

וזה בא מהמקום הכי עמוק. וצועקים ''איההה'' איפה אתה אבא