היא תגיד שהיא חולמת ואז תשאלי אותה אם חלום זה באמת קורה לה?

לדבר על חלומות וההתגשמות

תנסי כל הזמן לחדד לה שחלום זה לא אמיתי , להקטין את הדרמה מהחלום משמעותית

להגיד זה בסדר לחלום , זה שום דבר , תבואי לאמא לחיבוק ותשכחי מיזה

תגידי שאם אומרים קרית שמע אין חלומות רעים וה' שומר עליה

לא יודעת אם זה  טוב ככה השיטה אבל זה מה שעולה לי 

האמת שהייתי מעדיפה שלא תבוא אלינו בלילה 🙊 (גם ככה הקטנה הרבה פעמים מתעוררת). אבל בעבר בפעמים שהיא כן באה הדבר היחיד שהרגיע אותה היה להישאר לישון אצלנו (על שמיכה כל הרצפה), וגם זה לא הכי נוח לי...

ננסה לומר איתה קריאת שמע, למרות שהרעיון הזה של לבקש מהקב"ה שלא יהיו חלומות רעים - לא עבד עליה...

תודה!

רק לא הייתי מבטיחה שלא יהיו חלומות רעים..

אלא יותר מכוונת לזה שזה עוזר וה' שומר

ובכללי לחזק לילדה את האמונה בהשגחת ה' ובטובו.

אני הצעתי לבת שלי בקבוקון שפריצר קטן מאוד (כמו מה שיש בסטים כאלה של בקבוקונים לנסיעות), ובתוכו שמתי מים וכמה טיפות לבנדר. קראתי גם שיש כאלה ששמו נצנצים במים, שיראה יותר יפה.

אמרתי לה שזה נגד חלומות רעים, ולפני השינה ריססנו את הכרית וגם שמנו קצת על הפנים (והאמת שלבנדר מרגיע, אז אפילו לא הרגשתי שממש 'עבדתי' עליה).

( כמובן אפשר כל דבר שיהיה לה נחמד, פנס לסנוור את החלומות הרעים, מטפחת עם ריח טוב שעושה חלומות טובים וכו' וכו', משהו שהיא תאמין שיכול לעזור )

אצל הבת שלי הייתה תקופה שזה עזר, אחר כך ב"ה החלומות עברו.

לפעמים גם ניסינו קצת דמיון מודרך לפני השינה, לפעמים זה עזר קצת...

אנסה לחפש אחד חדש ולהכין לה. דווקא יש סיכוי שזה יעבוד.

איך עושים דמיון מודרך? מה אומרים בו?

כשקראתי מה ש @השקט הזהכתבה.

בעיקרון גם אני עשיתי משהו דומה, דיברנו על כך שחלומות קשורים לפעמים לדברים שעשינו ושחשבנו עליהם במשך היום, ושאפשר לנסות לחשוב על דברים נעימים שרוצים לחלום עליהם, וככה יגיעו חלומות טובים.

ואז התחלנו לדמיין יחד, במקרה שלנו השתמשנו הרבה פעמים ב'גן שעשועים קסום', אני התחלתי לתאר גן שעשועים קסום, שיש בו למשל נדנדות שמנדנדות את עצמן, ודוכן גלידה שיש בו את כל הטעמים ואפשר לבוא לקחת כשרוצים ואין בכלל תור, ומתקן שנראה ומרגיש בדיוק כמו חללית אמיתית, ועוד ועוד ועוד... ואחר כך הילדים הוסיפו רעיונות ואמרתי להם להמשיך לדמיין בראש שהם משחקים בכל המתקנים המופלאים האלה... 

שתדבר איתה בגן אחרי המפגש ותזכיר לה שזה היה פעם...

גם את בבית תזכירי לה שזה היה פעם לפני הרבה זמן כשלא היו מדינה וחיילים.

בנוסף תלמדי אותה שאי אפשר לחשוב שתי מחשבות יחד, ולכן כל פעם שהיא חושבת ככה, שתבוא אליכם או שלבד תחשוב על משהו טוב ושמח. יום הולדת, הפתעות, פעילות שנהנתה בה... .

אולי כדאי גם לשקול טיפול רגשי.

אולי באמת כדאי שאדבר עם הגננת, כדי שתדע שהיא עדיין רגישה (בשנה שעברה הגננת עקבה אחריה בייעוץ עם פסיכולוגית הגן, כי אז באמת הרגישות שלה התבטאה גם בגן. אבל השנה היא נתנה קפיצה רגשית בגן והגננת כל הזמן מתפעלת מזה...)

ובאמת אדבר איתה שוב ושוב שזה היה פעם, ואתן לה את הרעיון של החלפת מחשבות.

(טיפול רגשי כבר התחלנו לשקול בשנה שעברה. בינתיים עוד לא התקדמנו עם זה בגלל דברים דוחקים אחרים...)

חלומות הם עיבוד שהמוח עושה במהלך הלילה של כל הדברים שהוא קלט במהלך היום, ופעמים רבות מצטרפים לזה עוד דברים מהתת מודע וכו'.

להגיד שה' שולח לנו את החלומות נשמע לי ממש לא טוב. ואם יש חלומות רעים, ה' עושה שיהיה לנו רע?!

גם הדברים הטובים וגם הדברים שנראים לנו רעים.

זה אכן מסובך להסביר את זה לילדה בת 5... והיא באמת שאלה בפירוש - "אם ה' אוהב אותי אז למה הוא מביא לי חלומות רעים?"

הסברתי לה שהוא רוצה ללמד אותה להתמודד. זה כמובן היה לה קשה להבין.

אבל בכל זאת אני מעדיפה להציג בפניה את האמונה הזו, ולא להתחיל להמציא עוד כוחות שקיימים בעולם חלילה, שהם אלה שעושים רע לאנשים... (כמו האמונה הנוצרית, שיש אלוקים ויש שטן, והם כאילו נלחמים זה בזה מי ישלוט בבני האדם...)

לדברים האלה. לא בגיל הזה.

כשהילדים שלי בגילאים קרובים לשלך, מספרים לי שחלמו חלום רע או מפחדים ממשהו בלילה - אני מתעסקת בזה נקודתית ולא השקפתית. לא חושבת שהם יכולים להכיל את המורכבות וזה גם לא ירגיע אותם ככ

סיפרתי לבן שלי על הטבת חלום ועשיתי לו אחד כשהיה לו חלום רע, אנחנו עושים קריאת שמע לפני המיטה, והם יכולים לבוא אליי כשהם צריכים בלילה. ואם זה בגלל המצרים, אז הייתי אומרת שהיום אין מצרים וזהסיפור רחוק שבא ללמד אותנו על הנסים שהשם עשה לנו.

אצלנו פתרונות נקודתיים עוזרים בשילוב עם מענה רגשי של ההורים. 

בשביל זה אנחנו פה, כדי ליישר את הדברים בצורה שהם יוכלו להכיל ושתתיישב להם על הלב

דמיון הוא עולם אחר מהמציאות אצל ילדים, אחד התפקידים שלי כהורה בעיניי זה לחבר בין העולמות ולגשר עליהם כשהם מאיימים על טובת הילד

אז מה אם היא אמרה שהם שונאים אותה? זה לא שהיא לא צודקת. המצרים שנאו אותנו. אבל הדגש שלי כהורה מול הילד הוא לא בשונא, אלא במסר שכל הסיפור רוצה להעביר. ובמה שיועיל לטובתו כרגע.

אנחנו לא מתמקדים בשונאים שלנו בפסח אלא בנס ההצלה. זה גם המצווה של ו'הגדת' בחג. 

הייתי אומרת שחלומות מגיעים מדברים שעברו עלינו או שמענו ביום יום.

זה דרך של הגוף להתמודד עם כל מיני דברים ואין גורם חיצוני שמביא את זה.

והייתי חוזרת גם למה שאמרצי לפני -- הטבת חלום, שינה ליד ההורים וכו'. פתרון נקודתי שיעביר לה את הפחד

גם מה שכתבה  @השקט הזה זה רעיון טוב לדעתי

לא רק כאן..

בכללי.

אני ממש שנאתי ללכת לישון כי פחדתי מחלומות רעים.

ההבדל הוא שאני כן זרמתי עם כל העצות וכל הטיפים של קריאת שמע וסגולות לשמירה מחלומות רעים...

חושבת שאולי יש מקום לטיפול ממוקד של הנחיית הורים עם פסיכולוג/ית בנושא של חרדות.

הבן שלי התחיל טיפול של חוסן בגיל 6, וזה ממש עזר לו עם החלומות.

בגיל הזה בדרך כלל מדריכים את ההורים איך ומה לדבר עם הילד ולא עושים טיפול איתו אבל זה תלוי ילד.

לא יודעת איך זה בירושלים, יש הרבה מועצות שיש שירות פסיכולוגי של כמה מפגשים בחינם או תשלום סמלי (לא חוסן. בבנימין זה נקרא דלת פתוחה)

בתור ילדה הלוואי והיה מי שעושה לי תרסיסים לחלומות רעים אני זוכרת שבפעם הראשונה ששמעתי על השואה הייתי בת 8 והלכתי לישון אחרי קריאת שמע ופשוט חלמתי על חיילים שבאים לחטוף את אח שלי ואותי משאירים קמתי כולי בצרחות של תחזירו אותו וההורחם לאהבינו מה עובר עלי

והאמת מאותו יום לא אמרתי קריאת שמע שעל המיטה (עד היום)  כי בראש שלי מתקשר קריאת שמע אמורה להציל אותי מכל מיני חלומות והנה חלמתי חלום רע.... נראה לי תאמצי את התרסיס אהבתי את הרעיון ממש

באמת ב"ה שבימינו יש יותר מודעות... (וגם הילדה הקטנה שעדיין מתחבאת בתוכך עם הטראומה מאז יכולה לצאת מזה בזכות המודעות שיש היום... ❤️)

בע"ה ננסה את כל הטיפים שהוצעו פה, ובעיקר - נראה לה שאנחנו קשובים לה ומבינים אותה...

אם היא מזכירה אותך אז אני יכולה להיות רגועה שהיא תגדל להיות אישה טובה ומוצלחת

אנחנו באמת צריכים לחפש מטפלת רגשית או הדרכת הורים בנושא. (מעדיפים דווקא בפרטי, כדי להשאיר את ה"כדור" בידיים שלנו...)

כשהיא דמויות שהילד פחד מהם (בדמיון או בחלום), הייתי 'מפגישה' אותו עם הדמות, באופן שאני מדובבת אותה, ואז תוך כדי השיחה בכלל התברר השמות לא כזאת מפחידה ואפילו יכולה להיות חברה שלנו.

לדוגמא - ילד שפחד מאריה שהגיע אליו (בדימיון או בחלום, כבר לא זוכרת בדיוק) - התחלתי איתו שיחה בקול של האריה ('הי שלום, אתה יודע מי אני? אני האריה...') ואז תוך כדי השיחה דיברנו על זה שבעצם האריה דווקא רוצה להיות חבר שלו, ופשוט לפעמים הוא קצת לא יודע איך לדבר בקול נעים ושואג בטעות ואז זה מפחיד ילדים, אבל בעצם הוא בכלל מתכוון לשאול אם רוצים לשחק איתו.

היו מקרים שניסיתי והילד לא השתכנע (בן ה-5 שלי, שפחד ללכת לבד לחדר או לשירותים בלי ליווי, כי הוא מפחד שיגיע ה'חקלאי' המפחיד שלפעמים בא אליו בחלומות ולפעמים בדימיון - ניסיתי ליידד אותו עם החקלאי וזה לא ממש עבד, אבל בכל זאת עבר לו עם הזמן).

אבל היו גם כמה וכמה מקרים שזה ממש עזר.

כי הם באמת לא חברים שלנו ואנחנו לומדים לקראת פסח על הרשעות שלהם.

אבל אולי אפשר בכל זאת לעשות כאילו המצרי מספר לה שהוא רוצה לחזור בתשובה, שהוא ראה את כל הניסים והמכות שה' עשה לעמ"י ועכשיו הוא מבין שבעצם הוא לא רוצה לשעבד יותר את עמ"י ודווקא רוצה ללמוד מהיהודים ולעזור להם.

או אולי יהיה לך רעיון אחר מתאים... (אם את רוצה בכלל ללכת בכיוון הזה).

אני רואה על הילדים שלי כשהם קטנים הם זקוקים למרחב קטן שיוצר הגנה.

אם יש לה מיטה גדולה אולי כדאי לצמצם מקום ע"י שמיכות/ כריות/ בובות.

אולי איזור תחום יעזור לה.

עם איורים שאיירנו עליה בעצמנו ועם כריות חמודות

אולי אפילו המיטה הזו גדולה מדי בשבילה, ולכן היא מעדיפה את העגלה? 🤔 (האמת שהתחלנו לחשוב שאולי עוד מעט היא תעבור למיטה רגילה כדי שהקטנה תוכל לעבור למיטת המעבר... אולי עדיף לדחות את הרעיון?)

בדיוק התלבטתי אם עכשיו אחרי תקופה להתעקש על חזרה למיטה או לא... השרשור הזה בא בדיוק בזמן.

לגבי החלומות בגלל שמצרים זה לא דבר שהיא פגשה פעם אחת בסיפורים ואפשר עכשיו ליצור הסחות דעת כדי שזה ישכח, תהיה לזה חזרתיות עד פסח (מסתמא שעל הקיר בגן יש תמונות של מצרים, עושים יצירות) לדעתי כן כדאי 'להתקרב לפחד' ולהכניס אותו לפורפורציות נכונות בתיווך שלך- אולי לצחוק על המצרים, להגדיל את גבורת היהודים, לספר שוב את הסיפור אבל בזווית קלילה ולא דרמתית. זה לפחות מה שאני הייתי מנסה...

אני אחת שהחלומות שלי מאד מוחשיים ועד היום יכולה לקום עם דפיקות לב מחלום וכמובן שהם מאד מושפעים מדברים שאני שומעת/ רואה/ חושבת במהלך היום.

אז מה שעוזר לי אם אני חוששת שמשהו יפלוש לי לחלומות (נניח בימים הראשונים למלחמה זה ממש עזר לי)

זה ממש להכריח את עצמי לעצום עיניים ולדמיין דברים טובים לפני שאני נרדמת.

בקיצור, אפשר לשבת איתה, להגיד לה לעצום עיניים. ואז לשאות אותה מה היה היום כיף בגן ולדמיין ביחד איתה את זה.

או מה היא הייתה רוצה שיקרה.. וממש לפרוט לפרטים.

נניח היא רוצה שיגיע הקיץ ותלכו לים

אז לעצום עיניים, ולדמיין איך אנחנו מסדרים את התיק, מכניסים בגדי ים וצעצועים לחול. אנחנו נכנסים תאוטו, נוסעים לים, בים את בונה ארמון בחול עם האחים וכולי..

וככה הדבר האחרון שיהיה לה בראש זה הדימיון הטוב

יותר רגועה סביב הסיפור ..

ודווקא עזר לי לדבר עם הגננת. היא קצת נרמלה את הדברים ודיברה איתו על זה...

אני תמיד במקרים כאלה מחבקת ואומרת איתם פרק תהילים, שה' יעזור לנו...

וגם, לא להתרגש מזה יותר מדי. להראות לה שזה רק חלום ולא יכול לקרות באמת... 

באמת דיברתי עם הגננת היום, והיא אמרה שהיא תשב ותדבר איתה ותעבד את הפחדים בעקבות הסיפורים, ואולי גם תתייעץ עם הפסיכולוגית של הגן.

בע"ה יהיה בסדר...

הייתה תקופה שהוא לא היה סוגר את הדלת בשירותים כי יש פרעה בשירותים. הוא גם היה בן חמש, ושום הסבר הגיוני לא עזר, וזה אפילו לא היה חלום. אני חושבת שאמא שלי פשוט זרמה איתו, הוא היה מתפנה עם דלת פתוחה והיא הייתה עומדת בחוץ לשמור עליו מפרעה. כנראה סיפורי שיעבוד מצריים באמת יכולים להיות מפחידים.

זה עבר לו כמו שהגיע וכיום הוא בן 20+ והכל בסדר

זה באמת תקלה, אולי העגלה זה הפיתרון המתאים לבינתיים?

נראה לי ילד שלא מוכן ללכת לשירותים זה תקלה לא פחות (בהתחלה אני חושבת שהוא היה יוצא החוצה לעשות בשיחים)

אז זה כנראה לא היה לה נוח.

בלילה האחרון היא ישנה במיטה, אבל ביקשה שנכסה את כל המיטה...

1. המחשה: לצייר מצרים רשעים על דף ולהטביע באמבטיה. ככה הם לא יכולים לבוא יותר.

2. במקביל לתת כלים עצמאיים כמו ספריי וגם להגיד לה בלב שלם שאתם תמיד שם בשבילה, גם באמצע הלילה.

אני מבינה שזה לא נוח, אבל אולי עצם האמירה שאתם שם עבורה תרגיע..

פעם היה לאחד הילדים שלי גם

ובעלי ישר אמר לי - חייבים לבדוק מזוזות

ובאמת אחרי שבדקנו

המצב השתפר פלאים

בנוסף הוצאנו את כללללל התמונות של החיות מהחדר/ ספרים עם חיות וכדו

וגם אולי לומר לה לשים מתחת לכרית

תמונה של צדיק / ספר תהילים/ משהו בסגנון

זה עזר אצלנו מאוד

והיו חלומות ממש מבעיתים

בדקנו מזוזות.

תמונות וספרים של חיות בעיקרון אין לה בחדר (אלא אם כן היא לוקחת ספר לקרוא לפני השינה ובדיוק יש בו חיות, אבל זה לא קרה בימים האחרונים).

אבל ננסה באמת ללכת בכיוון החיובי...

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

אוכלים דגים עם הרבה ירקות.

אפשר להקפיץ חזה עוף עם כרובית.

קציצות בשר עם רוטב וקינואה

בבוקר חביתה עם גבנצ וירקות.

תנסי מצות שיבולת שועל זה קצת יותר שפוי.

מרק עוף עם ירקות

עוד קצת וזה נגמר

אני לא אוכלת מצות מחוץ לליל הסדר והסעודות כי זה עושה מלא כאבי בטן.

מתמלאים מעופות, דגים, בשרים עם ירקות חיים/אפויים/מבושלים וכמובן הרבה תפוחי אדמה. לא לשכוח לשתות הרבה מים. שקדים ואגוזים זה גם משביע. שייקים של פירות בין לבין.

ואיך בא לי להראות את זה לכל הטוענים בתוקף (ובתוכם רופאים) שהאוכל לא עובר בחלב אם ולהתנזר מחלבי וכו' זה מיתוס 🥴 

חיבוק לקטני!! מקווה שירגיש יותר טוב בקרוב!

כולל רופאי גסטרו.

רופא התווכח איתי שהשילשולים של הבן שלי זה דבר נפוץ בגיל ולא קשור לאוכל שאני אוכלת. בפועל היתה מובהקות מוחלטת בין המאכלים הבעייתיים לו (לקח לנו זמן לעלות עליהם) לבין השילשולים. ברגע שגילנו את הכל לא היה שילשול אפילו פעם אחת! למרות שהיה במעון וזה גיל שילדים נדבקים הרבה אחד מהשני.

לפני כמה זמן הייתי איתו אצל רופא גסטרו אחר, אמרתי לו מה היה לו כתינוק, מיד כתב את זה בהיסטוריה הרפואית עם השם המקצועי. רופא שמכיר ומבין. 

חלבונים וירקות יחד

ולא לערבב עם מצה בכלל חוץ מסעודות שבת-חג מאוד יכול להקל על העיכול לאכול קודם מצה לסיים ואז לאכול ירקות ובסוף חלבון

או לאכול מצה עם ירקות בלבד גם אפשרות

האמת שהרגשתי ככה לפני החג

ודאגתי לעצמי לכמה שיותר דברים שאני אוהבת שימתיקו לי אותו

ועכשיו ממש בסדר לי ברוך ה'

ברוגע

+ מריבה לפני החג שלא יצאתי ממנה

כי נפגעתי ממש

ואני לא רוצה לפתוח את זה עכשיו. אין מצב. 

חיבוק ❣️

את שונאת את החג או את הדברים הנלווים לו?

תנסי לעשות הפרדה, בשביל הנפש שלך - חבל להרגיש שחג אחד מן החגים שנתן לנו הקב"ה הוא לא נחמד לנו...

וכשאני כועסת מאוד

זה מאוד קשה לישות את זה

ולהיות ממוקדת

כי אפילו לפרוק את הכעס לבעלי

אני לא תמיד מצליחה. 

לא סתם אנחנו עכשיו בימי עבודת המידות של ספירת העומר...

מאמינה בך שתצליחי בסוף❤️ אם לא השנה - אז בשנים הבאות...

אני הרגשתי דברים דומים, כל חול המועד מחדש היה החלום ושברו..

אבל פתאום הילדים גדלו קצת, וגם למדתי איך לדבר שיהיה לו קל לו לקבל את הדברים וגם הוא למד אילו דברים יותר חשובים לי, והיום גם אם לא תמיד הכל מושלם ויש ציפיות וריבים אנחנו מצליחים להתגבר מהר יותר..

אז באמת צריך לתחום את הכעס והאכזבה לרגע הזה ולהאמין שברגע הבא ממש יכול להיות יותר טוב.

וכל מריבה וכל שנה יש התפתחות ואפשר להגיע למקום אחר.

מתפללת בשבילך לסיעתיא דשמיא וקירוב לבבות

בבוקר הנחמה הייתה שעברנו את רוב ימי השבתון (חג, שבת)

היום אפשר לומר שעברנו 4. נשאר 3 ב"ה

ב"ה שיהיה לך רק טוב ❤🙏

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)

לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך

מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך מדברים

אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.

תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.

ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד

נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.

בחג-מלא מים, תשלבי פירות.

לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:

שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.

יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד

שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל

היא מודעת לזה שאת בהריון ומצבך הבריאותי גורם לך לעייפות?

היא מדברת לא יפה אבל היא נוגעת בנקודה, אמא שלה שוכבת ונחה בעוד היא נאלצת לעזור. אולי אם היא תבין מה הסיבה זה קצת ירגיע את הכעס והביקורת שלה?

אני חושבת שהייתי מנסה כן להראות לה שהכעס שלה מובן ולהסביר לה

בקשר לברזל - תנסי אקטיפרין (תשאלי קודם את הרב שלכם אם מותר לפי הפסיקה שלו), לי הוא היה ממש טוב גם מבחינת העלאת הברזל וגם מבחינת העצירות.

בקשר למזון - אם אתם ספרדים אז תאכלי בעיקר קטניות. אם לא - אז אולי תנסו לחפש לחמניות מקמח תפו"א, יכול להיות שהן יהיו קלות יותר... והרבה ירקות.

ובקשר לבת שלך - זה נושא גדול ורחב, ולא בטוח שעכשיו כשאת חלשה זה הזמן המתאים לטפל בזה... אבל אולי כדאי שבעלך ייקח אותה לשיחה, ויאמר לה שבתור בת גדולה מצופה ממנה לעזור במצב הנתון, ובשום פנים לא להעביר ביקורת על אמא שנתנה לה חיים ונתנה לה המון במהלך השנים. ואת כל ההחלטות שלה לעתיד היא יכולה לכתוב לעצמה ביומן או משהו, ולראות אם היא רוצה עדיין לקיים אותן כשתגיע לגיל...

ובטווח הארוך - אולי לחשוב על טיפול בשבילה...

ובקשר לך עצמך מולה - זה באמת ממש פוגע ומעליב, אבל תזכרי שעם כל זה שהיא הבת שלך והדברים שהיא אמרה הם מולך - זה שלה ושייך לה, ולא קשור אלייך.

זה גיל שבו יש הרבה בחינה של האישיות שלי מול האישיות של ההורים, וזה גיל נהנים לגבש בו דעה עצמית על העולם - אבל זה רק הגיל, ובהמשך בע"ה היא תתאזן.

ואת באמת במצב רגיש גם ככה, אז הגיוני שזה יוצר לך פצע, אבל שוב - זה לא קשור אלייך. את טובה ועושה את כל המאמצים להיות אמא טובה בנתונים הקשים האלה❤️

כי היא ממש ילדה טובה טובה.

פתאום נופחת עליי עם יציאות כ"כ מפחידות,שאני מאמינה לה-את סיעודית,זה טראומה לילדים שלך ועוד...

אח"כ עובר לה ,חוזרת להתנהג יפה.

ואני נשארת עם המילים והפחד שאני עושה לכולם צלקות...

ואשכנזים אין מה לאכול לא בארוחה מבושלת...

עכשיו היא מתוקה ומכינה לי ארוחת לילה כי אני מתה מרעב...לא יודעת איך להתנהל עם הקצוות האלו שלה...

אל תיבהלי ממה שהיא אומרת.

תעשי את השתדלותך, בכלים ובכוחות שלך.

ואל תדאגי, להרבה יש תקופות כאלו והילדים גדלים בסדר גמור, לא צריך לקחת ללב כל משפט שלה

נשמע שאת מתמודדת עם הרבה.

רק מילה לגבי המתבגרת

זה שלב שבו קצת חוזרים להיות ילדים בני 3

לכן ההתנהגות הקיצונית

לכן המילים הלא רלוונטיות בעליל

אני לא אומרת לך מה לעשות

רק נותנת מבט חדש כדי שלא תתערערי

כמו שלא תתרגשי מילדה בת 3 שתגיד "אמא את פויה"

ככה דיבורים של ילדה בת 13 לא אמורים לרגש אותך

אפילו שהיא נראית כל כך חכמה ומבינה, בוגרת ורגישה, גדולה וגבוהה

ברגעים האלה היא שוב בת 3 ואת אמא שלה

שתקשורת הורה ילד

באחריות ההורה באחוזים גבוהים

בניגוד לתקשורת של 2 מבוגרים

בה יש ציפייה וצורך מהצד השני

תקשורת הורה ילד צריכה להיות מבוססת על הבנה של ההורה

שהוא לא בלבל של הילד

שהילד לא צריך לספק צורך ולא כדאי לתלות ציפיות

לכן כשילדה אומרת משהו שלילי

אין מה לקחת אותו מספיק ברצינות כדי להיפגע ממנו

אלא להבין את הצד שלה

גם אצלי היו בעבר אמירות דומות

ובצדק

עם השנים אני הפחתתי עשייה בבית וזה הביא שאלות/ טענות מצד הילדים

אז הייתי עונה בסתמיות

נכון אני לא עושה/ אין לי כוח/ לא בא לי

לא ראיתי בזה טענה שצריכה התייחסות

זכותם לתהות ולרצות

וזכותי לבחור לעשות אחרת

אם כי אף פעם לא בקשתי מהם לעשות במקומי

אם הילדה צריכה לעבוד לעשות עבודה שהיא מצפה שההורה יעשה

היא גם קצת צודקת

אולי זה מעצבן שילדה אומרת משהו צודק וגורמת לתחושה של חוסר אונים

זה לא אומר שהיא לא בסדר

זה אומר שיש מצב מורכב

והיא אומרת את אשר על ליבה כמו שילדים/ מתבגרים (ולפעמים גם מבוגרים) אומרים

(ולרצות 2 ילדים זה טוב

לא בגלל מספר כלשהו

אלא

יכולת לגבש דעה ולרצות בגיל צעיר

זה דבר מעולה)

תנסי את האבקה של אלטמן

לי אישית זה עשה הכי פחות תופעות משאר התוספים

לגבי האוכל גם לי המצות עושות בלגן שלם ... 😪 גם מחפשת מה להכין בלי מצות

חיבוק❤️

לא פשוט

אבל כמו שאומרים

שהיא תהיה אמא רק אז תבין כמה זה לא פשוט

ותתפחי לעצמך על השכם !! על כל דבר את עושה למען הבית והמשפחה

זה לא מובן מאליו במציאות המטורללת הזאת..!

תנסי לדבר לליבה ולדבר אליה כנו מבוגר

להסביר לה את הקושי שלך מנקודת מבטך

בלי צעקות וכעס

תני לה כמה ימים

לפעמים השתיקה זה הדבר הכי חכם לעשות

וזה גורם לצד השני לערער .

בשוט'

גם למתבגרת שלי יש אמירות דומות (פתחתי על זה שרשור בפורום אמ''ה, מאמינה שהוא עוד בעמוד הראשון).

עוזר לי לזכור שזה 'בורח' לה. זה לא היא- זה הגיל. וכמו שאני לא מתרגשת כשלבן ה-3 בורח פיפי, ככה לא צריך להתרגש ממה שהיא אומרת. ואולי זו השוואה מעליבה, אבל לי זה עוזר להחליק ולא לקחת ללב.

האמת שמאז השרשור שם שמתי לב שאני לוקחת כמובן מאליו את המעט שהיא עושה בבית. והחלטתי להעצים את מה שהיא כן עושה.

ביום שישי היא שטפה כלים. אז נכון שזה היה הדבר היחיד שהיא עשתה- אבל החמאתי לה על זה ממש, שהם יצאו נקיים, ואיך היא הצליחה לארגן אותם במתקן ייבוש של פסח...

ואז אחרי הדלקת נרות היא הציעה לקחת איתה את הקטן לתפילה כדי שאוכל לנוח.

אז אולי גם היא מבקשת פה משהו, שהוא לאו דווקא אמא מתפקדת במשרה מלאה. אולי היא צריכה שתראי יותר את מה שהיא כן עושה, אולי היא רוצה שתקדישי לה זמן למרות העייפות, אולי היא פשוט דואגת לך וככה זה יוצא לה (במיוחד אם היא לא יודעת על ההריון). לפי האמירה על השני ילדים- אולי אפילו היא שואלת את עצמה איך היא תסתדר כשהיא תהיה בהריון, זה כבר יכול להתחיל להדאיג בגילאים הללו...

בקיצור, תנסי לשמוע בין המילים, ולספק את הצורך המהותי שלה גם בלי לקום מהספה.

להבין שככה זה גיל ההתבגרות....אני חושבת שאני נופלת ממש שהיא יוצאת עליי כי אני בעצמי מרגישה גרועה.

אז בעצם היא באה לקרקע רעועה לכתחילה ורק נשאר לה להדליק לי את האור לכאורה...

ומראה לי מה שאני חושבת על עצמי.

שאני מרגישה לא בסדר.

שאני חלשה,שאין לי כח לסדר את הבית,לשמור עליו נקי,להיות אמא רגועה....

כאילו מעצמי אני מרגישה לא בסדר על התפקוד שלי...

אז להיות מולה ברוגע אני צריכה קודם להיות חזקה בבפנים שלי ואני לא יודעת איך לעשות זאת..

תמיד לזהות את נקודות התורפה של ההורים וללחוץ דווקא עליהן (קראתי פעם מחקר שהתדר של הבכי של התינוק מתאים לחדר ספציפי שהכי יפעיל את ההורה הספציפי שלו).

וזה מה שכל כך מגדל אותנו בהורות...

ואני חושבת שעצם המודעות שלך היא כבר צעד ענק בכיוון. כי באמת את עושה כרגע את הדבר הכי גדול בעולם (מגדלת בתוכך חיים). ובאמת מותר לך להיות חלשה ופחות מתפקדת.

וכל כך קשה לנו כנשים להצליח לאהוב את עצמנו גם כשאנחנו ''לא עושות כלום''.

אבל את מדהימה, אלופה ואהובה מעצם היותך. לא צריכה לעשות כלום כדי להיות זכאית לזה.

אלא לקבל את עצמך גם כשאת חלשה ולא מתפקדת

זה בסדר לא לתפקד

זה לא מהות חיינו

להפך

מהות החיים

זה להיות שלמים עם עצמנו

גם ברגעים חלשים

כשאנחנו בטוחות בעצמינו אז האמירות בחוץ לא מסעירות אותנו

ואז את יכולה לעמוד מולן בשוויון נפש יותר ולא להתערבב

לזהות מה היא צריכה לשמוע

ולא לדבר מהבטן ומהפגיעות

ולא להצטדק מולה.את לא צריכה בכלל להכנס לעמדה ולשדר לה עלבון

זה לא בריא לשתיכן

גיל ההתבגרות.
אני לא הייתי נותנת לבת שלי לדבר אלי בכזו צורה, כמובן נותנת לה מקום לבטא רגש, ומחשבות אבל לא בדרך מזלזלת כלפי אמא ובחוסר כבוד, בפרט שזה פוגע בך ונותן בך תחושות לא טובות.

אני מעמידה לה גבולות.

אומרת-תדברי בכבוד או לא ככה מדברים.

מרגישה שזה סיסמא שהרבה מדברים עליה

לתת מקום לרגש,אבל לא לדבר בחוצפה.

יש מתכון כזה ?

אשמח לשמוע.

אבל מה היית עושה?

לכי מהבית?

הרבה פעמים גם אצל מבוגרים יש האשמה  והשלכה החוצה כשמרגישים תסכול במקום להתרכז במה שאנחנו מרגישים בעצם

ולכן הנכון הוא להסביר לה את זה

שתדבר על מה היא מרגישה במקום להאשים אותך

לדוגמה - אני מרגישה חוסר אונים כשאת שוכבת ככה ונראית חולה כל היום

את חסרה לי/ האוכל שלך חסר לי/ אני מרגישה שאני הולכת לאיבוד פה בבלאגן

סביר להניח שזה מה שהיא באמת מרגישה אבל לא יודעת לבטא

יש לדבר רגשוץת, שזו לפעמים למידה נרכשת
ויש לדבר לאמא לא בכבוד

"ככה לא מדברים
"תדברי בכבוד"
זה כמו לדבר אוויר
זה הרבה יותר מעבר, הרבה יותר עמוק.
מה אני מרגישה? מפריע לי ש....
הייתי רוצה ש...
ולא האשמה
את...
ואת...
ואת...
זה שלב ראשון
 

הייתי מציעה שבעלך יאיר את עיני הבת בעניין.
לא נראה לי שמה שאכפת לך עכשיו זה איך היא מדברת... פשוט זה מציק לך בלב וחבל.
 

א. לגבי הברזל ממליצה על ברזל עדין של סולגאר- זה לא עושה בכלל תופעות לוואי ולי כן עזר. ויש גם עוד תוספים טבעיים שנותנים כח

גם לאכול תזונה נכונה לחיוזק ברזל עוזר..

ב. לגבי הבת המתבגרת- היא יודעת על ההריון?

וגם אם לא..אני היתי לוקחת אותה במזן רגוע לשיחה..

מסבירה לה שאת מבינה שבתור ילדה יש לה כל מיני מסקנות ורגשות סביב מה שקורה בבית

משתפת שיש דברים שקל לחשוב כשאת מחוץ לסיטואציה..ושיש דברים שלומדים ומבינים אותם מתוך הנסיון חיים.. שקל לחשוב שאנחנו הכי חכמים ויודעים הכל יותר טוב מההורים אבל שתקח בחשבון שלא הכל היא יודעת..ולא הכל כזה קל כמו שנדמה לה..

ושמותר לה לגבש דעות עצמאיות ושונות..אבל שאדם בוגר לומד לא לומר כל דעה שיש לו בקול רם..לא כביקורת..קל להשמיע ביקורת אבל צריך גם רגישות לחשוב האם הז מועיל או רק פוגע ומחליש

היתי מזמינה אותה בכיף לשתף בתחוושת ןבשאלות- אמא אני רןאה שאת חלשה ובלי כח ושהכל מרגי ש לך קשה זה גורם לי לחשוב שלא כדאי להביא הרבה ילדים.. מה את אומרת

ולפתח שיחה סביב זה

ולא לומר בהתרסה כל דבר..

תלוי איך את מכירה אותה ומה נשמע ומה לא..אבל כן שיחה בוגרת שמזמינה אותה לגדול לא רק בדעתנות אלא גם ברגישות

מול הבת שלך!!!
בפירוט...
אפילו בדברים הקטנים ביותר
את לא צריכה להיפגע מביתך וכדאי שתשקפי לה בהתאמה מה דבריה מחוללים אצלך, וכמה צער זה מקנה לך, בנוסף להעצמה ןהערכה שתראי לבת שלך על העזרה.
אני עם הריונות קשים של היפרמאזיס- חוסר תפקוד מוחלט לכמה חודשים בתחילת כל הריון.
בעלי לא נתן למתבגרות בבית לדבר אליי בזלזול ובמילים של כל היום את ישנה, לא מתפקדת וכו..
תמיד דאג לפאר ולרומם, כמובן שיחס מזלזל כלפי אמא לא התקבל, ולאחר שיח גם לא המשיך. 
אני לא הייתי מוכנה שהבת שלי תדבר אליי ככה, כמובן תעשי את מה שנכון לך.

א. לגבי אוכל. היית ממליצה על שייקים, מרק ירקות וכאלה. אפשר להכין כמות גדולה ואז לאכול כל פעם קצת.

ב. לגבי הבת שלך. אני חושבת שאץ צריכה לתת מיסגור: היא מתבגרת והביטויים שלה בעיקר מצחיקים. ומצד שני- את בהריון ורמת ההורמונים משפיעה על הרגישות הגבוהה שלך. ולכן זה עוד יותר פוגע. הייתי מתעלמת מהאירוע ומתייחסת לזמנים הטובים שלה.

מאחלת לך לצלוח בשלום את הימין האלה.

הרבה פעמים הסתכלתי על הורים שילד שלהם התנהג מוזר או לא בפרופורציה, וחשבתי לעצמי שההורה הזה לא יודע לשים גבולות. או ריחמתי שהמצב כל כך חריג. או תהיתי איך הם נותנים למצב כזה להמשיך?!

עד שזה מגיע אלי... עד שזה קורה אצלי...

הנערים- מלשון התנערות.

מתבגרים מדברים לפעמים בצורה שהשומע לא מאמין!

עד שזה קורה אצלך בבית... במשפחה טובה של "אנשים שיודעים לחנך".

וגם הורים שזוכרים את גיל ההתבגרות של עצמם - נראה שכל דור מתעלה על הדור הקודם .

אז פותחת יקרה, זה באמת לא נעים שהבת מתחצפת ככה,

אבל עד שזה לא קורה בבית שלך אתה לא מבין באמת.

כשאומרים "איך אתם נותנים לה לדבר ככה" - אותי לפחות זה מחליש מאוד.

קודם כל חזקי את עצמך על המציאות המורכבת שבה את נמצאת, באמת שלא הכל בשליטתך או באחריותך

מה הילדה אמרה

הוציאה בלי פילטרים את שעל ליבה

זה הרבה יותר טוב מבית שאסור לדבר בו

שמשתיקים את הילדים

והמחירים עלולים להיות כבדים למשך שנים ארוכות

(אצל ההורים שלי השתיקו

והמחיר של זה

קשר רופף מאד עד היום

למרות שאני מעל 20 שנה מחוץ לבית)

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

שהניפוץ חלום הוא החלק הכואב מבחינתך. שעוד לא השלמת עם זה שחמותך היא לא מה שחלמת.... כי סך הכל ממה שכתוב פה נשמע שהיא בנאדם טוב והכל, רק לא מה שחלמת עליו. אם תשלימי עם זה, אולי יהיה לך יותר קל.

ועוד משהו, יכול להיות שאת מעריכה אנשים לפי האינטליגנציה שלהם? ראיתי שהרבה פעמים לאנשים אינטליגנטים קשה להעריך אנשים שהם לא. אולי כדאי להתמקד בזה, למצוא את הדברים הטובים שיש בה (ובטוח יש אם היא גידלה את בעלך) ולמצוא מה בה ראוי להערכה.

חלק מהקושי שלי זה שהשכל מבין אבל הוא לא מצליח להשליט על הרגש...

אני חושבת אבל שזה באמת ערבוב של כמה דברים יחד. כלומר זה לא רק הניפוץ חלום. זה גם דברים שהיא עושה שלא קשורים לקשר שלנו.

לדוגמא, אני מגיעה מבית שמקפידים על ההלכה, וזה ממש חלק ממני באופן מובהק.

ב"ה בעלי הוא גם ככה וזה חשוב לו.

ההורים שלו, פחות. בלשון המעטה.

לכאורה זה בכלל לא קשור אליי! עבודת ה' שלהם ומה אני נדחפת.

אבל כשאני מתארחת, זה כן משמעותי.

כי יש דברים כל כך קריטיים בכשרות למשל שאין לה כח או שזה לא משנה בעיניה.

ואז זה כן משפיע עליי. אם זה לא היה משפחה בחיים לא הייתי אוכלת אצלם. ב ח י י ם.

פעם אחת שהיינו אצלם אז היא הוציאה עוגת שמרים. ואז שניה לפני שאכלנו היא זרקה שאחותה הכינה... אחותה לא שומרת שבת בכלל!! לא שומרת כשרות!! רק לא אוכלת בשר וחלב ביחד. מה נסגר שהיא הגישה את זה?!?!

עכשיו ברור שיש דברים שלא קשורים אליי בכלל אבל בגלל המנטליות שממנה אני מגיעה, קשה לי להעריך אותה.

אני מעריכה את זה שהיא משתדלת מאוד שיהיה קשר טוב בין הילדים. שהיא משתדלת להתעניין. שהיא סבתא אוהבת לנכדים.

אבל לצערי אני לא מצליחה שהדברים האלה יהיו הדומיננטיים בלב... השלילי גובר על החיובי

וואוו...

חיבוק לך.

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

אתמול טיילנו ליד הבית וכשהיתה אזעקה רצנו לבניין סמוך

קצת קשה גם עם תינוקת שצריך לסחוב....

מהמם ושקט

קחו בחשבון ששומעים אזעקות הירדן

בארץ היו אזעקות בערד

וכל ירדן הפעילה סירנה....

הם כנראה לא ממקדים לאזור 

אם אתם אוהבים מסלול קצת מאתגר

אז יש את תלכיד פיראן

אנחנו עשינו מסלול מעגלי

התחלנו בבאח נחל/פלס

ירדנו לואדי

טיפסנו לחווה של אורי

וחזרנו דרך הכביש לרכבים

הכל פורח ומקסים

בני הארבע- חמש כבר צעדו הכל לבד

לא אוהבת פקקים

אבל עכשיו הכבישים פנויים

אז לקחתי את הילד לחוף

תרפיה בחול

קצת טבל רגלים

אסף צדפים

היה כיף

ולא היו אזעקות

לא בדרך ולא בים

איזורי העוטף שקטים יחסית.

לקחנו את הילדים לפארקים.

נהנו מאד.

מחר על האש עם המשפחה

שלישי אולי איזו חווה לשעתיים בבוקר.

הילדים מאוד נהנו

אחכ נכנסנו ליישוב ושיחקנו בגינות 

מזג אויר מעולה

ולא היו אזעקות

איזה טוב שיצאנו מהבית קצת

המצב בבית כבר הגיע לחרום 🙃

אם תרימי משקולות זה כבר יותר יכול להשפיע.

הליכה זה חשוב גם לנפש

בלי לקחת אחריות, ככה אני מכירה.

מלא ללכת...

תודה!!

אחכה שירגעו הכתמים

פשוט לא חושבת שהליכות ישפיעו על הכתמים, אבל לשיקולך..

אם זה סוג של אינדיקציה, אז כשהייתה לי המטומה אסור היה לי להרים כבד (ברמה של קומקום)

ועם הליכות לא הייתה בעיה. (אבל לא עשיתי הליכות ספורטיביות, פשוט הליכות רגילות של לצאת להתאוורר)

ההמוטומה שלי הייתה מאוד רגישה אז אם היתה בעיה ישר הייתי יודעת.

מצד שני אם בלי קשר להליכות זה יתפתח למחזור תאשימי את ההליכות..

ובאסה כל ההכתמות האלו..

Share on WhatsApp שלחו לי הודעה!

וגם במרפאות אחרות שבדקתי באפליקציה.

כרגע אני מחפשת מקום שפתוח מחר לבדיקות דם.

אם אני אמצא מקום כזה, אני אנסה להתקשר ולבדוק אם אפשר להכנס בלי תור.

עונה גם ל@יראת גאולה

שלבדיקת פרופיל הורמונלי, לבוא גם בלי תור, ולדפוק אצל האחות לומר שאני צריכה פרופיל הורמונלי ואין לי תור.

פעם אחרת הייתי עם ילד שקיבל הנחיה במיון להגיע לביקורת בעוד שלושה ימים, כשהתקשרתי למזכירה במרפאה היא נתנה לנו תור בין התורים.

כשתהיה לך הפניה, נראה לי שכדאי להתקשר למזכירה ולומר לה, והיא תיתן לך תור נוסף, יש לה אפשרות כזו.

ותבקשי שיכניסו, חושבת שיבינו שזאת בדיקה שיש לה מועד מסויים שלא מתחשב התורים🤷🏻‍♀️

אצלנו בכל אופן מכניסים גם בלי תור מראש

מוציאים פתק במזכירות

אני מחפשת מקום שיש בו מחר בדיקות דם.

גם אם אין תור פנוי.

התקשרתי גם למוקד של הקופה, מצאו לי רק בבית שמש ובמודיעין עלית.

הגיוני שבכל ירושלים אין שום מעבדה שעובדת בחול המועד?

בכל מקרה, בינתיים עוד לא קיבלתי הפניה.

ואין חי אפשרות לנסוע על הבוקר לעשות במקום רחוק.

אז ננסה לעשות ביום חמישי. מקווה שזה לא יהיה מאוחר מידי.

וגם לזה אני צריכה להשיג תור.

אוף..

אבל בכל זאת הייתי עושה ומציינת לרופא שזה היה ביום 5, עדיין יכול להיות שיהיו נתונים רלוונטיים.

בינתיים בקושי יש דימום, אבל זה לא אומר שבימים הבאים יהיה יותר. נראה לי זה חלק מהבלאגן שיש לי.