היא תגיד שהיא חולמת ואז תשאלי אותה אם חלום זה באמת קורה לה?

לדבר על חלומות וההתגשמות

תנסי כל הזמן לחדד לה שחלום זה לא אמיתי , להקטין את הדרמה מהחלום משמעותית

להגיד זה בסדר לחלום , זה שום דבר , תבואי לאמא לחיבוק ותשכחי מיזה

תגידי שאם אומרים קרית שמע אין חלומות רעים וה' שומר עליה

לא יודעת אם זה  טוב ככה השיטה אבל זה מה שעולה לי 

האמת שהייתי מעדיפה שלא תבוא אלינו בלילה 🙊 (גם ככה הקטנה הרבה פעמים מתעוררת). אבל בעבר בפעמים שהיא כן באה הדבר היחיד שהרגיע אותה היה להישאר לישון אצלנו (על שמיכה כל הרצפה), וגם זה לא הכי נוח לי...

ננסה לומר איתה קריאת שמע, למרות שהרעיון הזה של לבקש מהקב"ה שלא יהיו חלומות רעים - לא עבד עליה...

תודה!

רק לא הייתי מבטיחה שלא יהיו חלומות רעים..

אלא יותר מכוונת לזה שזה עוזר וה' שומר

ובכללי לחזק לילדה את האמונה בהשגחת ה' ובטובו.

אני הצעתי לבת שלי בקבוקון שפריצר קטן מאוד (כמו מה שיש בסטים כאלה של בקבוקונים לנסיעות), ובתוכו שמתי מים וכמה טיפות לבנדר. קראתי גם שיש כאלה ששמו נצנצים במים, שיראה יותר יפה.

אמרתי לה שזה נגד חלומות רעים, ולפני השינה ריססנו את הכרית וגם שמנו קצת על הפנים (והאמת שלבנדר מרגיע, אז אפילו לא הרגשתי שממש 'עבדתי' עליה).

( כמובן אפשר כל דבר שיהיה לה נחמד, פנס לסנוור את החלומות הרעים, מטפחת עם ריח טוב שעושה חלומות טובים וכו' וכו', משהו שהיא תאמין שיכול לעזור )

אצל הבת שלי הייתה תקופה שזה עזר, אחר כך ב"ה החלומות עברו.

לפעמים גם ניסינו קצת דמיון מודרך לפני השינה, לפעמים זה עזר קצת...

אנסה לחפש אחד חדש ולהכין לה. דווקא יש סיכוי שזה יעבוד.

איך עושים דמיון מודרך? מה אומרים בו?

כשקראתי מה ש @השקט הזהכתבה.

בעיקרון גם אני עשיתי משהו דומה, דיברנו על כך שחלומות קשורים לפעמים לדברים שעשינו ושחשבנו עליהם במשך היום, ושאפשר לנסות לחשוב על דברים נעימים שרוצים לחלום עליהם, וככה יגיעו חלומות טובים.

ואז התחלנו לדמיין יחד, במקרה שלנו השתמשנו הרבה פעמים ב'גן שעשועים קסום', אני התחלתי לתאר גן שעשועים קסום, שיש בו למשל נדנדות שמנדנדות את עצמן, ודוכן גלידה שיש בו את כל הטעמים ואפשר לבוא לקחת כשרוצים ואין בכלל תור, ומתקן שנראה ומרגיש בדיוק כמו חללית אמיתית, ועוד ועוד ועוד... ואחר כך הילדים הוסיפו רעיונות ואמרתי להם להמשיך לדמיין בראש שהם משחקים בכל המתקנים המופלאים האלה... 

שתדבר איתה בגן אחרי המפגש ותזכיר לה שזה היה פעם...

גם את בבית תזכירי לה שזה היה פעם לפני הרבה זמן כשלא היו מדינה וחיילים.

בנוסף תלמדי אותה שאי אפשר לחשוב שתי מחשבות יחד, ולכן כל פעם שהיא חושבת ככה, שתבוא אליכם או שלבד תחשוב על משהו טוב ושמח. יום הולדת, הפתעות, פעילות שנהנתה בה... .

אולי כדאי גם לשקול טיפול רגשי.

אולי באמת כדאי שאדבר עם הגננת, כדי שתדע שהיא עדיין רגישה (בשנה שעברה הגננת עקבה אחריה בייעוץ עם פסיכולוגית הגן, כי אז באמת הרגישות שלה התבטאה גם בגן. אבל השנה היא נתנה קפיצה רגשית בגן והגננת כל הזמן מתפעלת מזה...)

ובאמת אדבר איתה שוב ושוב שזה היה פעם, ואתן לה את הרעיון של החלפת מחשבות.

(טיפול רגשי כבר התחלנו לשקול בשנה שעברה. בינתיים עוד לא התקדמנו עם זה בגלל דברים דוחקים אחרים...)

חלומות הם עיבוד שהמוח עושה במהלך הלילה של כל הדברים שהוא קלט במהלך היום, ופעמים רבות מצטרפים לזה עוד דברים מהתת מודע וכו'.

להגיד שה' שולח לנו את החלומות נשמע לי ממש לא טוב. ואם יש חלומות רעים, ה' עושה שיהיה לנו רע?!

גם הדברים הטובים וגם הדברים שנראים לנו רעים.

זה אכן מסובך להסביר את זה לילדה בת 5... והיא באמת שאלה בפירוש - "אם ה' אוהב אותי אז למה הוא מביא לי חלומות רעים?"

הסברתי לה שהוא רוצה ללמד אותה להתמודד. זה כמובן היה לה קשה להבין.

אבל בכל זאת אני מעדיפה להציג בפניה את האמונה הזו, ולא להתחיל להמציא עוד כוחות שקיימים בעולם חלילה, שהם אלה שעושים רע לאנשים... (כמו האמונה הנוצרית, שיש אלוקים ויש שטן, והם כאילו נלחמים זה בזה מי ישלוט בבני האדם...)

לדברים האלה. לא בגיל הזה.

כשהילדים שלי בגילאים קרובים לשלך, מספרים לי שחלמו חלום רע או מפחדים ממשהו בלילה - אני מתעסקת בזה נקודתית ולא השקפתית. לא חושבת שהם יכולים להכיל את המורכבות וזה גם לא ירגיע אותם ככ

סיפרתי לבן שלי על הטבת חלום ועשיתי לו אחד כשהיה לו חלום רע, אנחנו עושים קריאת שמע לפני המיטה, והם יכולים לבוא אליי כשהם צריכים בלילה. ואם זה בגלל המצרים, אז הייתי אומרת שהיום אין מצרים וזהסיפור רחוק שבא ללמד אותנו על הנסים שהשם עשה לנו.

אצלנו פתרונות נקודתיים עוזרים בשילוב עם מענה רגשי של ההורים. 

בשביל זה אנחנו פה, כדי ליישר את הדברים בצורה שהם יוכלו להכיל ושתתיישב להם על הלב

דמיון הוא עולם אחר מהמציאות אצל ילדים, אחד התפקידים שלי כהורה בעיניי זה לחבר בין העולמות ולגשר עליהם כשהם מאיימים על טובת הילד

אז מה אם היא אמרה שהם שונאים אותה? זה לא שהיא לא צודקת. המצרים שנאו אותנו. אבל הדגש שלי כהורה מול הילד הוא לא בשונא, אלא במסר שכל הסיפור רוצה להעביר. ובמה שיועיל לטובתו כרגע.

אנחנו לא מתמקדים בשונאים שלנו בפסח אלא בנס ההצלה. זה גם המצווה של ו'הגדת' בחג. 

הייתי אומרת שחלומות מגיעים מדברים שעברו עלינו או שמענו ביום יום.

זה דרך של הגוף להתמודד עם כל מיני דברים ואין גורם חיצוני שמביא את זה.

והייתי חוזרת גם למה שאמרצי לפני -- הטבת חלום, שינה ליד ההורים וכו'. פתרון נקודתי שיעביר לה את הפחד

גם מה שכתבה  @השקט הזה זה רעיון טוב לדעתי

לא רק כאן..

בכללי.

אני ממש שנאתי ללכת לישון כי פחדתי מחלומות רעים.

ההבדל הוא שאני כן זרמתי עם כל העצות וכל הטיפים של קריאת שמע וסגולות לשמירה מחלומות רעים...

חושבת שאולי יש מקום לטיפול ממוקד של הנחיית הורים עם פסיכולוג/ית בנושא של חרדות.

הבן שלי התחיל טיפול של חוסן בגיל 6, וזה ממש עזר לו עם החלומות.

בגיל הזה בדרך כלל מדריכים את ההורים איך ומה לדבר עם הילד ולא עושים טיפול איתו אבל זה תלוי ילד.

לא יודעת איך זה בירושלים, יש הרבה מועצות שיש שירות פסיכולוגי של כמה מפגשים בחינם או תשלום סמלי (לא חוסן. בבנימין זה נקרא דלת פתוחה)

בתור ילדה הלוואי והיה מי שעושה לי תרסיסים לחלומות רעים אני זוכרת שבפעם הראשונה ששמעתי על השואה הייתי בת 8 והלכתי לישון אחרי קריאת שמע ופשוט חלמתי על חיילים שבאים לחטוף את אח שלי ואותי משאירים קמתי כולי בצרחות של תחזירו אותו וההורחם לאהבינו מה עובר עלי

והאמת מאותו יום לא אמרתי קריאת שמע שעל המיטה (עד היום)  כי בראש שלי מתקשר קריאת שמע אמורה להציל אותי מכל מיני חלומות והנה חלמתי חלום רע.... נראה לי תאמצי את התרסיס אהבתי את הרעיון ממש

באמת ב"ה שבימינו יש יותר מודעות... (וגם הילדה הקטנה שעדיין מתחבאת בתוכך עם הטראומה מאז יכולה לצאת מזה בזכות המודעות שיש היום... ❤️)

בע"ה ננסה את כל הטיפים שהוצעו פה, ובעיקר - נראה לה שאנחנו קשובים לה ומבינים אותה...

אם היא מזכירה אותך אז אני יכולה להיות רגועה שהיא תגדל להיות אישה טובה ומוצלחת

אנחנו באמת צריכים לחפש מטפלת רגשית או הדרכת הורים בנושא. (מעדיפים דווקא בפרטי, כדי להשאיר את ה"כדור" בידיים שלנו...)

כשהיא דמויות שהילד פחד מהם (בדמיון או בחלום), הייתי 'מפגישה' אותו עם הדמות, באופן שאני מדובבת אותה, ואז תוך כדי השיחה בכלל התברר השמות לא כזאת מפחידה ואפילו יכולה להיות חברה שלנו.

לדוגמא - ילד שפחד מאריה שהגיע אליו (בדימיון או בחלום, כבר לא זוכרת בדיוק) - התחלתי איתו שיחה בקול של האריה ('הי שלום, אתה יודע מי אני? אני האריה...') ואז תוך כדי השיחה דיברנו על זה שבעצם האריה דווקא רוצה להיות חבר שלו, ופשוט לפעמים הוא קצת לא יודע איך לדבר בקול נעים ושואג בטעות ואז זה מפחיד ילדים, אבל בעצם הוא בכלל מתכוון לשאול אם רוצים לשחק איתו.

היו מקרים שניסיתי והילד לא השתכנע (בן ה-5 שלי, שפחד ללכת לבד לחדר או לשירותים בלי ליווי, כי הוא מפחד שיגיע ה'חקלאי' המפחיד שלפעמים בא אליו בחלומות ולפעמים בדימיון - ניסיתי ליידד אותו עם החקלאי וזה לא ממש עבד, אבל בכל זאת עבר לו עם הזמן).

אבל היו גם כמה וכמה מקרים שזה ממש עזר.

כי הם באמת לא חברים שלנו ואנחנו לומדים לקראת פסח על הרשעות שלהם.

אבל אולי אפשר בכל זאת לעשות כאילו המצרי מספר לה שהוא רוצה לחזור בתשובה, שהוא ראה את כל הניסים והמכות שה' עשה לעמ"י ועכשיו הוא מבין שבעצם הוא לא רוצה לשעבד יותר את עמ"י ודווקא רוצה ללמוד מהיהודים ולעזור להם.

או אולי יהיה לך רעיון אחר מתאים... (אם את רוצה בכלל ללכת בכיוון הזה).

אני רואה על הילדים שלי כשהם קטנים הם זקוקים למרחב קטן שיוצר הגנה.

אם יש לה מיטה גדולה אולי כדאי לצמצם מקום ע"י שמיכות/ כריות/ בובות.

אולי איזור תחום יעזור לה.

עם איורים שאיירנו עליה בעצמנו ועם כריות חמודות

אולי אפילו המיטה הזו גדולה מדי בשבילה, ולכן היא מעדיפה את העגלה? 🤔 (האמת שהתחלנו לחשוב שאולי עוד מעט היא תעבור למיטה רגילה כדי שהקטנה תוכל לעבור למיטת המעבר... אולי עדיף לדחות את הרעיון?)

בדיוק התלבטתי אם עכשיו אחרי תקופה להתעקש על חזרה למיטה או לא... השרשור הזה בא בדיוק בזמן.

לגבי החלומות בגלל שמצרים זה לא דבר שהיא פגשה פעם אחת בסיפורים ואפשר עכשיו ליצור הסחות דעת כדי שזה ישכח, תהיה לזה חזרתיות עד פסח (מסתמא שעל הקיר בגן יש תמונות של מצרים, עושים יצירות) לדעתי כן כדאי 'להתקרב לפחד' ולהכניס אותו לפורפורציות נכונות בתיווך שלך- אולי לצחוק על המצרים, להגדיל את גבורת היהודים, לספר שוב את הסיפור אבל בזווית קלילה ולא דרמתית. זה לפחות מה שאני הייתי מנסה...

אני אחת שהחלומות שלי מאד מוחשיים ועד היום יכולה לקום עם דפיקות לב מחלום וכמובן שהם מאד מושפעים מדברים שאני שומעת/ רואה/ חושבת במהלך היום.

אז מה שעוזר לי אם אני חוששת שמשהו יפלוש לי לחלומות (נניח בימים הראשונים למלחמה זה ממש עזר לי)

זה ממש להכריח את עצמי לעצום עיניים ולדמיין דברים טובים לפני שאני נרדמת.

בקיצור, אפשר לשבת איתה, להגיד לה לעצום עיניים. ואז לשאות אותה מה היה היום כיף בגן ולדמיין ביחד איתה את זה.

או מה היא הייתה רוצה שיקרה.. וממש לפרוט לפרטים.

נניח היא רוצה שיגיע הקיץ ותלכו לים

אז לעצום עיניים, ולדמיין איך אנחנו מסדרים את התיק, מכניסים בגדי ים וצעצועים לחול. אנחנו נכנסים תאוטו, נוסעים לים, בים את בונה ארמון בחול עם האחים וכולי..

וככה הדבר האחרון שיהיה לה בראש זה הדימיון הטוב

יותר רגועה סביב הסיפור ..

ודווקא עזר לי לדבר עם הגננת. היא קצת נרמלה את הדברים ודיברה איתו על זה...

אני תמיד במקרים כאלה מחבקת ואומרת איתם פרק תהילים, שה' יעזור לנו...

וגם, לא להתרגש מזה יותר מדי. להראות לה שזה רק חלום ולא יכול לקרות באמת... 

באמת דיברתי עם הגננת היום, והיא אמרה שהיא תשב ותדבר איתה ותעבד את הפחדים בעקבות הסיפורים, ואולי גם תתייעץ עם הפסיכולוגית של הגן.

בע"ה יהיה בסדר...

הייתה תקופה שהוא לא היה סוגר את הדלת בשירותים כי יש פרעה בשירותים. הוא גם היה בן חמש, ושום הסבר הגיוני לא עזר, וזה אפילו לא היה חלום. אני חושבת שאמא שלי פשוט זרמה איתו, הוא היה מתפנה עם דלת פתוחה והיא הייתה עומדת בחוץ לשמור עליו מפרעה. כנראה סיפורי שיעבוד מצריים באמת יכולים להיות מפחידים.

זה עבר לו כמו שהגיע וכיום הוא בן 20+ והכל בסדר

זה באמת תקלה, אולי העגלה זה הפיתרון המתאים לבינתיים?

נראה לי ילד שלא מוכן ללכת לשירותים זה תקלה לא פחות (בהתחלה אני חושבת שהוא היה יוצא החוצה לעשות בשיחים)

אז זה כנראה לא היה לה נוח.

בלילה האחרון היא ישנה במיטה, אבל ביקשה שנכסה את כל המיטה...

1. המחשה: לצייר מצרים רשעים על דף ולהטביע באמבטיה. ככה הם לא יכולים לבוא יותר.

2. במקביל לתת כלים עצמאיים כמו ספריי וגם להגיד לה בלב שלם שאתם תמיד שם בשבילה, גם באמצע הלילה.

אני מבינה שזה לא נוח, אבל אולי עצם האמירה שאתם שם עבורה תרגיע..

פעם היה לאחד הילדים שלי גם

ובעלי ישר אמר לי - חייבים לבדוק מזוזות

ובאמת אחרי שבדקנו

המצב השתפר פלאים

בנוסף הוצאנו את כללללל התמונות של החיות מהחדר/ ספרים עם חיות וכדו

וגם אולי לומר לה לשים מתחת לכרית

תמונה של צדיק / ספר תהילים/ משהו בסגנון

זה עזר אצלנו מאוד

והיו חלומות ממש מבעיתים

בדקנו מזוזות.

תמונות וספרים של חיות בעיקרון אין לה בחדר (אלא אם כן היא לוקחת ספר לקרוא לפני השינה ובדיוק יש בו חיות, אבל זה לא קרה בימים האחרונים).

אבל ננסה באמת ללכת בכיוון החיובי...

זו בדיקת דם פשוטה, תבקשי הפניה.

וקשוח להיות עם מחסור קבוע של B12... מקווה שתצליחי לעלות אותו כמו שצריך במהרה...

תודה!! אבדוק את זה!

מטופל ויש כבר התקדמות? כי חוסר בb12 הוא גורם מובהק לעייפות

באופן אישי אחרי התקופה הכי עייפה בחיים שלי גיליתי שחסר לי b12, וכשהצלחתי להעלות משמעותית העייפות התמידית שהייתי בה נעלמה.

מההריונות בגלל ההיפראמזיס....

אז מקבלת די קבוע... מתישהו בקרוב אמורה להיות לי עוד בדיקה לראות מה המצב שלו

וראיתי עכשיו שמתואמת כתבה לך..

בדיקת דם פשוטה. Tsh זה מה שבודקים...

כל יום לאכול כף

בסלט, ביוגורט וכו...

חוץ מזה

יש גם תערובת פירות יבשים שממש עוזרת לאנרגיה

של דוד קאפח

ללא עצירות ותופעות לוואי...

100 גר´ שומשום לא קלוי-מלא,

100 גר´ צימוקים כהים,

100 גר´ תאנים יבשות,

100 גר´ שקדים קלופים,

100 גר´ תמרים,

8 אגוזי ברזיל.

לטחון את הכל טוב טוב (יש חנויות שמוכנות לטחון את הרכיבים הקשים)

ולאכול כף בבוקר וכף בערב.

(ד.א. זה גם ממש טעים=) )

בהצלחה ותרגישי טוב!

את בטח מכירה להיות בשמש, לעשות קצת התעמלות וכו....

אגיד, שבעיני זה כן הגיוני.

ברור שטוב לבדוק בדיקות דם וכאלו

אבל

א. שינה לא רציפה, ממש משפיעה על איכות השינה. פעם אחת (ובטח שלוש), לא באמת מאפשרות שינה טובה. ואז, גם אם יש לך פעם פעמיים בשבוע שאת כן ישנה לילה, זה לא מספיק. כי יש משמעות לרצף של ימים שבהם את ישנה טובה, וזה לא שיום אחד יכול לחפות על כל השאר.

ב. מה את עושה במהלך היום? אם את רוב הזמן יושבת או בעבודה עם מעט תנועה, ממליצה להוסיף ספורט ותזוזה. אני ראיתי אצלי שזה ממש משפיע. ישיבה לאורך זמן, מעייפת אותי מאוד, ברמה של להירדם. כשאני זזה, הגוף מתעורר

זאת גם היתה השאלה שלי

האם זה הגיוני פשוט..

כן נכון, תכלס כבר 5 שנים אני לא ישנה נורמלי וקמה מלא , לא היתה תקופה אחת ארוכה שישנתי שינה רציפה וטובה בלילות....

אשים לב , תודה🩷

היה לי פעמיים מונו וככה הרגשתי

פעם שניה הייתי עם זה חצי שנה!!! עד שטיפלתי אצל איזה רופא בירושלים שיש לו שיטה לטפל במונו טזה עבר ב"ה

אבל האמת שלא כזה משנה כי לא באמת מה יש מה לעשות.. וואלה עכשיו קוראת שכתבת שהיה משו שעזר, מעניין!! אנחנו ביקרנו ממש כולם אמרו לנו מטבעי ועד קונבנציונלי שאין מה לעשות חוץ מלחכות....

אם זה מונו אני אכתוב לך מה הטיפול

אנסה גם להיזכר בשם של הרופא

מקווה שהוא עדיין עובד כי אז לפני 5 שנים הוא כבר היה ממש מבוגר

אבדוק בלוטת התריס, אולי גם מונו למרות שלא יודעת אם יש עניין

גם ככה אמורות להיות לי בקרוב בדיקות דם מקיפות לבדוק את בעיית הb12..

אבל האמת האמת אני ממש מופתעת שרוב התגובות מנסות לחפש סיבות 🤭  הייתי בטוחה שיהיו הרבה יותר תגובות מנרמלות שלהיות אמא, בטח לקטנים, ותינוק יונק, זה פשוט מעייף 🙈🙈🙈

לכולן יש כוח תמיד? אתן לא עייפות ומרגישות צורך תמידי בשנצ?

אם אני לא ישנה את ה8 שעות מינימום ורצוף

-מה שבחיים לא קורה עם יונקים ןגם עם קטנים לא יונקים כמעט ולא) אני עייפהההה כל היום

ובדקתי- ברזל בלוטות התריס בי 12 הכל תקין

אה ואם הולכת לישון מאוחר אז גם- יותר עייפה מאשר אם נכנסת לישון מוקדם איזור 10 אפילו

שווה לך לנסות שבוע אם אפשרי לך

ברור שתמיד אשמח לנוח צהריים ולקום מאוחר בבוקר/לחזור לישון אחרי פיזור של הילדים

ומכיוון אחר -

הרבה פעמים דיקור של מישהי מקצועית גם ממש יכול לעזור.

אני באמצע סדרת טיפולים שמטרתה לאזן כל מיני דברים, וממש מרגישה גם שיפור בתחום הזה.

שאני מסוגלת לעשות הרבה יותר ולא להגמר מכל דבר קטן.. כאילו כל המצברים של הכוחות שלי היו על הקצה ועכשיו הם באנרגיה טובה.

והמטפלת שלי אמרה לי כמה פעמיים שנשים חושבות לעצמן שזה הגיוני שמרגישים ככה כי את אחרי לידה.. בהריון.. או כל תירוץ אחר כשבעצם זה משהו אחר שאפשר לפתור אותו ולא ברירת המחדל של אישה.

איזו גיבורה את!

כל כך קשה להיות עם קושי שקוף

את סוחבת ככ הרבה,

זה שאת קמה כל יום ודואגת למשפחה שלך

מגיע לך מחיאות כפיים!

נשמע ממש קשוח.

ומציעה בזהירות, אולי שווה לספר למשפחה או לחלקה? אפילו לספר חלקית? כמה שמתאים לך?

נשמע שזה הרבה עול וקושי, וחבל לשאת לבד אם יש אפשרות לתמיכה והבנה..

שיהיה בקלות בע"ה

חיבוק ענק, עצום

מקווה ממש שאת מלווה ומטופלת כמה שאפשר

קשוח ברמות ואכן שקוף לגמרי 

ושומעים את המורכבות והקושי.

מבאס לשמוע שיש מקומות ש'יורדים' על אשה שיש לה כמה ילדים והקטן שלה רק בן שלוש, שהיא מפונקת שרק עכשיו נכנסה להריון נוסף, ממש עולם הפוך בעיני.

חוץ מזה שזה באמת לא בסדר בעיני להכנס לשיקולי תכנון משפחה של מישהי אחרת, זה נראה שכמעט אין אפשרות לא לפגוע ככה.

ואם אפשר, אוסיף רק שהקושי הזה שקוף כי אנשים עובדים קשה לשמור עליו בלתי נראה. אולי דווקא אם כן תשתפי בכל זאת יוקל לך ולכם?

אנשים לא יוציאו בכזאת קלות את המילה "מפונקת".

שימי על כולם פס.

אומרת גם לעצמי, כי אני כמעט קורסת כי כולם חושבים שאני מתפקדת כרגיל אז אני מנסה לספק את זה. לכי תסבירי לכל אחד שאת ממש לא מרגישה טוב, ולא תמיד זה יהיה עם הסבר "רפואי"...

תני לעצמך צל"ש על ההצלחות הקטנות. זה ממש לא מובן מאליו שהגעת בכלל לארוע משפחתי. תראי כמה את עושה בשביל הילדים שלך, את אמא לביאה❤️

ותודה גדולה ממני ומכל עם ישראל על ההקרבה העצומה שלכם!

מזדהה עם המון ממה שכתבת.. קראתי והחזרת אותי למילואים האחרונים שהיו מאתגרים וממש כמו שאת מתארת..

שמחה בשבילך שהוא חוזר, שהצליח קרוא אותך מרחוק ושהתאפשר לו להגיע. מאחלת שיהיה זמן משמעותי וממלא יחד

שולחת לך מלא כוחות להמשך המילואים והמון הערכה ♥️♥️

אהבתי

זה כבר חצי ריפוי

ואיזה זוג מתוק אתם נשמעים

ותראי איך את חשובה לו

ואיך הוא הרגיש שאת צריכה אותו

איזו אינטואיציה חזקה היתה לו שנכון שיגיע הביתה היום

שיהיה לכם ערב קסום 

ושזה יתן לכם מלא כח להמשך

בשורות טובות

זה קשוח בטירוף. נשמע שאת קשובה למה שהלב שלך זקוק ויודעת גם להביא את זה לזוגיות וזה כל כך חשוב.

איזה כיף שהוא חזר, תספרי לו כמה זה מחיה אותך ❤️

כמה קשה. מבינה אותך כ"כ

שולחת חיבוק גדול.

ותודה לכם. 

לק"י

הבן שלי מחונן, והוא אומנם רגיש יחסית, ועם קצת רגישות תחושתית. אבל אני בכלל לא בטוחה שזה קשור אחד לשני. גם אני הייתי רגישה (מאלה שנעלבים ובוכים וכדומה), ואני לא מחוננת.

(והבן שלי לא אוטיסט. לפחות אין לנו סיבה לחשוד בזה🤷‍♀️).

לגבי אוטיזם- אוטיזם זה קודם כל קשיי תקשורת. שאר הדברים הם נלווים, אבל לא הבסיס. מה שאני חושבת לפחות.

אני חושבת שמחוננות קשור לתחום החברתי (קשה להבין מצבים חברתיים ויש פער בין השכל ליכולת הרגשית)

ואוטיזם קשור להפרעות/בעיות תקשורת (שזה גם קשור לתחום החברתי אולי בעקיפין)

ורמת התפקוד מצביעה על הטווח של רמת התקשורת

חחח מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי

שמחוננות זה מנת משכל גבוהה,

אבל יש מאפיינים של מחוננים שנובעים מהפער בין הרמה השכלית לבין הרמה הרגשית. כלומר, לרוב המחוננים יהיה בהכרח פער כזה, וההשלכות שלו (כמו שכתבת, רגשית וחברתית בעיקר) זה משהו שנראה אצל הרבה מחוננים.

מעבר לזה, לכל אדם אופי משלו ומאפיינים משלו בלי קשר למנת המשכל.

למיטב ידיעתי היא נטו עניין של איי קיו, כלומר ה3% העליונים במבחני איתור (מקווה שזכרתי נכון את מספר האחוזים, אפשר לוודא).

בין המחוננים, יש כאלה שהם גם על הרצף האוטיסטי, ויש כאלה שלא ובכלל לא, והם לגמרי חברתיים, חברותיים וכו'.

יש ילדים מחוננים שפחות בשלים רגשית או חברתית וזה יוצר אצלם גם פערים מסויימים, אבל זה לא מחייב שהם על הרצף.

כמו כל העורבים שחורים אבל לא כל השחורים עורבים

לק"י

נכון שהרבה פעמים גם יש להם גם קושי להתרכז לפרקי זמן ארוכים.

אבל זה שכל מי שעם לקויות קשב וריכוז יש לו גם קושי בתקשורת.

הגורם הוא אחר

ולכן המענה צריך להיות אחר

בתהליך האבחון של אוטיזם או הםרעת קשב שוללים את השני

התקף חרדה בד"כ מתואר בצורה ממש שונה.

ובלבול זו תופעה שמצריכה בירור. (והיא קורית בנפילות סוכר...)

הייתי הולכת לרופא משפחה ומבקשת בדיקות דם מקיפות

ובהם בדיקת המוגלובין מסוכרר HBA1C בדיקה שמראה אם היו צניחות בסוכר לאחרונה.

אם את בכ"א חושבת שזה התקף חרדה הטיפול שמאד עוזר זה CBT 

לפעמים צריך גם  טיפול תרופתי.

אני ממש ממליצה ללכת לרופא משפחה בקרוב.

מעולם לא סבלתי מלחץ דם גבוה/נמוך ובעיות של סוכר

לפי הצאט כן נשמע שזה סוג של חרדה

לך לא נשמע? האמת שאת מעודדת אותי כי שקעתי לייאוש וקשה לי עם המצב ולהרגיש ככה

ונפילת סוכר ממש כן.

לכן זה הדבר הראשון שעלה לי.

אבל אם זה תופעה שמלווה אותך כבר זמן רב את חייבת לבדוק ביסודיות.

לכן חשוב קודם כל בדיקות.

ובבקשה אל תתני לצ'אט לתת לך עצות רפואיות. זה עלול להיות מסוכן.

בהצלחה יקרה

טוב שקבעת תור

תרגישי טוב

מציעה לקבל עזרה רגשית. הרבה פעמים סטרס ועומס יוצרים אצל נשים מצב כזה.

ולפעמים זה גם יוצר גלגל נוסף של חרדה מלא להירדם, שעוד יותר מקשה לישון, וחוזר חלילה...

הכי נכון זה לעשות עבודה רגשית ולהבין מה כבד עלייך❤️

תבקשי הפניה מהרופא ילדים, לא יאבחנו היפראקטיביות בגיל הזה, אבל תדגישי את הקשיים ואולי יתנו לך אבחון אצל מרפאה בעיסוק שתבדוק וויסות חושי ודברים נוספים...

אם המצב באמת כמו שאת מתארת-מרפאה בעיסוק ממש יכולה לעזור, ללמד אותו לווסת את הכוח שלו, ללמד אותך איך להתמודד איתו-יכול להיות שהוא ילד שזקוק לגירוי תחושתי גדול יותר, כי נשמע שהוא מתנהג בצורה טיפוסית לגיל שנתיים-אבל מפעיל המון כוח, הרבה ילדים בגיל שנתיים מרביצים או מפרקים משחקים לאחים שלהם, נשמע שהעניין אצלו שבכל פעולה שלו הוא מפעיל המון כוח...

בהצלחה! נשמע קשוח ממש

זה לא ילד ראשון שלי

קלאסי בגיל שנתיים להציק אבל הוא פשוט מנוע טורבו

זה בלי הפסקה ומתזז ואני לא מצליחה לעצור את זה

גם אין לו פחד

חופשי בגינה נניח

ילד בן ישר עוקף אותו בתור למגלשה

הוא מטפס מהצד על הסולם נוגס בו בברך

וואלה זה זר לי..

וגם מאש/כביש/כלבים שום דבר לא מפחיד אותו..

וזה כבר מפסיק להיות מעניין לעשות מה שעניין אותו בגיל שנתיים...
 

יש לי אחד כזה שבגיל יותר צעיר אפילו עלה לארון העליון במטבח ופתח ושפך את האקמולי... היה אלוף במתקנים בגינה...וכד'

ובכללי צריך כל הזמן אקשן ומשהו לעשות...

אחרת מפנה את המרץ להצקות ולצומי...

יש לאופי הזה גם יתרונות. זה אחד שתמיד ישיג מה שהוא רוצה, עצמאי מאד, אוהב אתגרים
 

הוא יודע שאני דוסית, אני לבושה ככה!!

בהתחלה חשבתי שהוא מדבר בקטע של סוג של סבא.. או משהו כזה.  

אבל זה נהיה שאלות של הרבה זמן והרגשה של רצון לברוח..

אני רואה מבוגרות ממני שמכבדות אותו ומקדישות לו זמן.. אני צעירה וזה לא מתאים לי גם בלי קשר. 

לק"י

זה לא שהוא בודד לגמרי. אני מבינה שיש כאלה שכן משוחחים איתו.

(גם אם הוא היה בודד וזה היה מעיק עלייך, אז לא הייתי אומרת שמחובתך לשוחח איתו. אבל אם הוא גם לא בודד, אז בכלל).

זה הזמן לעצור. אפשר להתעלם או להגיד בוקר טוב בנימוס ולהכנס פנימה, בלי מה שלומך או שאלות. אם הוא שואל מה איתך - בסדר תודה שיהיה יום נעים.

חלק מהזמן קצת יותר חזקים, אבל רוב הזמן די חלשים.

יש נשים שיכולות להיות עם צירים גם שבועות, אבל אצלי זה התחלה של לידה.

איך היה לך בלידות הקודמות?

גם להיערך לתקופה עם צירים שלא מקדמים לידה.

וגם לשים לב אם משהו מתקדם, וללכת להיבדק.

(אני ילדתי עם צירים לא חזקים ולא סדירים).

ואפשר לנסות לקדם לידה בכל מיני דרכים, אבל לא בטוח שזה יעזור.

כמו רפלקסולוגיה, דיקור, שאיבות, קיום יחסים וכד'.

ואז גיליתי שאני בפתיחה 5.

אחרי 3 שעות בערך ילדתי.

אם לא היה לי את התור, יכול להיות שכן הייתי הולכת לבדוק, אבל לא בטוח, ואולי לא הייתי מספיקה להגיע לבית חולים.

למדתי להבא, שגם עם צירים לא סדירים, כדאי לי ללכת להיבדק, כי זה יכול להיות לידה. (בינתיים עוד לא קרה בפועל).

בסוף הוא נולד בלידה ארוכה וקשה....

כל פעם שהייתי יוצאת מהמוניטור בפוסט דייט היו אומרים לי עם כאלו צירים יפים את יולדת היום.....

והסוף באמת קשה

אני פשוט הורדתי פרופיל

יצאתי לחופשה

עשיתי בבית רק מה שהיה ביכולתי בקלות

נחתי

קראתי ספרים והילדים היו סביבי....

בסוף זה עבר

שיהיה בקלות, בבריאות ובידיים מלאות

כי זה גם מפריע לישון בלילה

ביקשתי מבעלי שיחזור היום מוקדם מהעבודה לעזור עם הילדודס..

קשה לי לדמיין עוד חודש שלם ככה

ולהקל בכל מה שרק אפשר.