היתרון היחיד שיש בשילוב הזה הוא שכשמנקים לא רואים את הקליפים של השירים, כי הם לגמרי מפרקים☹️
לפחות הצלחתי לסיים את הארון של הילדים, מבעד לדמעות💪
היתרון היחיד שיש בשילוב הזה הוא שכשמנקים לא רואים את הקליפים של השירים, כי הם לגמרי מפרקים☹️
לפחות הצלחתי לסיים את הארון של הילדים, מבעד לדמעות💪
תעברי מהר לשירים משמחים יותר
(אלא אם כן את בוכה מכל שיר חח)
אני אוהבת לשמוע את נרקיס (יצא לה עכשיו אלבום חדש עם שירים מעלפיםםם)
ואת ליאת יצחקי
רוחמה בן יוסף
ועוד שירים ישראלים שנותנים כח (כמו: דווקא בגלל זה אני נשאר...)
ואלופה שאת מנקהההה
אני בהכחשות....
לא מדברת על הגדולים (מגיל 7 ומעלה), שזה סיפור אחר,
ואפילו לא על הילדונת בת הארבע וחצי, שאצלה מצאנו את הנוסחה (סיפור ושירים עד שהיא נרדמת, לפעמים אם היא מאוד עייפה מספיק לומר לה לחכות לנו במיטה עד שנבוא לספר לה ולשיר לה, והיא כבר נרדמת לפני).
מדברת על הקטנה, בת שנתיים וחודשיים.
היא פשוט בלתי רדימה בעליל!
מכניסים אותה למיטה - תוך רגע היא בחוץ.
סיפורים לא מעניינים אותה, שירים מרגיעים אותה רק אם היא ממש-ממש עייפה (ומכיוון שהיא ישנה צהריים, זה קורה רק בשעה מאוחר מדי).
גם מהעגלה היא למדה להשתחרר.
הדרך היחידה שלפעמים עובדת היא להפעיל לה סרט - ככה לפחות היא נשארת במקום. אבל גם זה לא תמיד מרדים אותה בסוף. והלילה למשל היא אמנם נרדמה ככה (בעגלה) אבל באמצע הלילה התעוררה והתחילה להסתובב ולעשות שטויות, ואנחנו היינו גמורים...
אתמול התחלנו להרכיב לה "כלוב" מסביב למיטה בעזרת רשת פלסטיק כזו. לפני שנים עשינו את זה לתאומים כשהיו בגיל הזה (כי גם הם כל הזמן היו יוצאים מהמיטה) וזה עבד מצוין. הם היו משתוללים שם יחד אבל לפחות לא מחריבים את הבית...
אלא שהמתוקה הזו, עם כל השובבות שלה, רגישה מאוד, והיא ממש נבהלה כשראתה את זה, אז ויתרנו על הרעיון...
בקיצור, טיפים אחרים להורים עייפים ולבית שאיכשהו צריך להישאר שלם?
הפתרון המתבקש בעיני זה לא להשכיב אותה לצהריים, מצטערת שאין לי פתרונות אחרים...
והאמת שהיא במשפחתון, שבו ישנים צהריים... מתלבטת אם לבקש מהמטפלת לא להשכיב אותה.
בליל שבת בשש בערב היא הייתה עייפה ועצבנית (לא ישנה צהריים) אז השכבתי אותה לישון ואחרי התנגדות וכמה שירים היא נרדמה. תכננתי שתישן כל הלילה, אבל בערך בעשר היא התעוררה ואז חגגה
אז בשעה מוקדמת כמו 11-12.
לא ב2. זה גומר להם את הלילה.
היא על התפר של הצורך בשנת.
לגבי סרט לפני השינה- מבינה את הנסיון למצוא פתרון אבל זה ממש לא טוב.
פוגע בעיניים, עלול לעשות כאבי ראש ובעיקר לא עוזר לגוף להכנס למצב של הרפיה לקראת שינה. בסוף לפעמים זה מתיש אותה, או משאיר אותה במקום, אבל לא מקדם שינה.
ואם היא נרדמת מתוך סרט זו שינה פחות איכותית.
ניסיתם לעשות "השראת שינה" בבית? עמעום אורות, מוזיקה רגועה..
זה עוזר להרפיה שנצרכת לגוף לפני השינה.
לשבת לידה, ללטף אותה, לשיר לה, לומר לה לעצום עיניים וללטף
עוד משהו-
להניח יד יציבה על אזור בית החזה ולנשום עמוק. הנשימה הזו פועלת גם על הילד.
בהצלחה!
היא ישנה בגן מ-12 עד 2 בעיקרון (היום נרדמה רק ב-1).
בכל אופן, ננסה את מה שהצעת בסוך. נשמע מעניין.
תודה!
בגיל הזה הם עדיין צריכים את שנת הצהריים. אם היא תוותר על זה היא תייכנס לשנת הלילה בעייפות יתר וישבש לה את כל מחזורי השינה וזה מתכון רע להתעוררויות וחוסר שינה רציפה.
או לכל הפחות, שאם ישנים צהריים נרדמים רק בעשר וצפונה. הבן שלי היה כזה. בימי שישי שבת, כשהיינו משכיבים צהריים, היה הולך לישון בסביבות שבע, ובימות השבוע בעשר והלאה.
אבל ממה שפותחת השרשור מתארת הבת שלה כן צריכה את השינה הזו..
כמה זמן 'חוץ' יש לה? (פארק/חצר/טיילת וכו')
איך הויטמינים- ברזל, D וB12?
ומה הסדר ערב שלה?
בגן המטפלת יוצאת איתם.
לי אין כוחות לזה, ולאחים שלה לא תמיד מתחשק...
היא בבית, משחקת ועושה את השטויות הקבועות שלה.
ואולי באמת צריך לעשות לה בדיקת דם. (צריך גם בשביל לבדוק את הבררנות שלה...)
זה ממש ממש משפיע על השינה.
יש לה סדר ערב קבוע?את מחשיכה את הבית מוקדם מספיק?
עושה את זה לעיתים רחוקות, אבל לרוב רק רוצה כבר לחזור הביתה...
יש סוג של סדר ערב קבוע, אבל לא ממש. מחשיכה את הבית אבל לא בשעה מוקדמת מאוד. כאמור, יש גדולים בבית...
מספיק לעבור לאורות עמומים.
כתומים כאלו ולא לבנים.
אפילו לקראת ארוחת ערב. זה כבר מכניס לאווירה.
עוד משהו- יש כאלו שמקלחת מעוררת אותם.
אולי כדאי שתתקלח לפני ארוחת ערב ולא לפני ההליכה למיטה
ואתמול באמת קילחתי אותה לפני ארוחת ערב. חוץ מפיג'מה מלוכלכת כשהלכה למיטה זה לא שינה בכלום
ולראות האם יש שינוי.
להקפיד לקחת לגינה כל יום ל40 דק' לפחות
מ5 בערב להחשיך מעט את הבית, כשכל חצי שעה מחשיכים עוד קצת, אם יש לך בית גדול את יכולה להקצות לגדולים אזור שבו האור לא יפריע לקטנים
ואם הבית קטן אז אין מה לעשות, שלוש שעות הבית יהיה חשוך יותר והם ימצאו תעסוקה מתאימה.
במיטה לעשות לה עיסוי קטן, שמע ישראל ו2-3 שירים, ואז לשבת לידה ולומר תהילים... (תהילים אצלינו זה סגולה רצינית להרדמת ילדים)
אחרי שלוש שבועות תחליטי האם זה שווה את המאמץ, ואולי תוכלי גם להרפות קצת וזה עדיין יהיה בסדר.
זה גדול עליי לעמוד בכל זה... (לפחות בתקופה הקרובה)
הרעיון של התהלים מעניין
אני נוהגת לא לומר תהלים בלילה, אבל אולי אנסה משהו דומה...
אולי להתפלל ערבית? מקווה שזה גם יפריע ליצר הרע והוא יבוא מהר להרדים אותה חח
אפשר ללמוד תנ"ך, אז את זה אני יכולה לעשות.
להתפלל ערבית לא כדאי, כי מה אעשה בתפילת עמידה אם היא תרצה לצאת?🤭
אפונההיום היא נרדמה אחרי הרבה בכיות...
דווקא בהתחלה היה נראה שהיא מוכנה לשכב (סיפרתי לה על הדובי שלה שאמא אמרה לו ללכת לישון, אז היא השכיבה אותו, כיסתה אותו בשמיכה ונשכבה לידו. בעצמה לא התכסתה בשמיכה אבל שתתה את הבקבוק והקשיבה לשירים שלי.
ואז בעלי בא להחליף אותי (תכנן ללכת לעבוד במקום אחר, ביקשתי שיישאר ויעבוד לידה), והוא ניסה לעבוד ולשיר לה תוך כדי. אבל היא התחילה לבכות...
הוא לא נתן לה לצאת, אבל כנראה היא כבר כן הייתה עייפה כי גם כשעזב אותה היא המשיכה לבכות אבל לא קמה.
בסוף שמתי לה במחשב שלי ניגונים בליווי תמונות, ואחרי כמה זמן היא נרדמה...
סך הכול זה ארך שעה וחצי, נדמה לי, וזה כשהשכבתי אותה רק בתשע וחצי...
גם אמבטיה ארוכה יכולה להשיג אפקט דומה כי מוציאים הרבה אנרגיה.
אפשר לשים לב כסא עם הצמדה לרצפת האמבטיה,
לשים מעט מים, והרבה משחקים שמגרים פעילות, עם תנור אמבטיה, ואח ששומר עד שנמאס לו..
וגם היא - לא בטוחה שתזרום, היא לרוב בוכה במקלחת...
(זה עושה בלגן גדול מדי. הילדים אוהבים אבל אחרי ניסיונות מרים אני לא מרשה יותר. ואם הם יראו שלה אני מרשה הם יקנאו
)
שהיא קמה להחזיר למיטה? או לא לתת לה לצאת לכתחילה? כשאת שמה אותה לישון, יש אווירת לילה שקטה? זה גם משפיע
אצל ילדים שישנים שנצ במסגרת השעה 22 בלילה יכולה להיות הגיונית לגמרי לשינה, ואם היא עוברת אותה יכול להיות שהיא הגיעה לעייפות יתר שעושה בדיוק ההיפך ולכן היא חוגגת. אני בגילאים האלה נתתי לישון שעה שעה וחצי באזור 12 אבל היו קמים מוקדם בבוקר, ואחרי זה היו מוציאים הרבה אנרגיות אז עדיין ישנו מוקדם. והשיטה הזו עבדה אצלי בכל אופן. נשמע קשוח
יושבים לידה ומשכיבים אותה בחזרה בכל פעם שהיא מתרוממת.
אבל זה יכול לקחת שעתיים ויותר, ואנחנו גמורים...
לגבי אווירת לילה - זה בעייתי, כי לאחות שאיתה בחדר קשה מאוד להירדם ולהישאר במיטה, אז היא בעצם מעוררת אותה...
להשקיט את האווירה בבית כשעה לפני? היא מוציאה אנרגיה לפני? איך הרגלי התזונה? צורכת הרבה סוכרים? זה יכול להשפיע..
הלוואי שנצליח... (כאמור, יש גדולים שאיתם ההשכבה היא סיפור בפני עצמו. אני מחשיכה את הסלון כדי "לסלק" אותם לחדרים, אבל הם ממש לא שוכבים בשקט...)
והרגלי התזונה שלה גרועים לצערי. היא בררנית, ובאוכל מבושל אוכלת רק אורז בערך. וכמובן, כשרואה מתוק דורשת לקבל... זה עוד עניין שצריך לפתור
(ואולי כל הדברים באמת תלויים זה בזה...)
או שתצא עד שאחותה נרדמת טוב, או שתשמור על שקט בכל מקרה מרגע שהיא נכנסת ואחותה כבר ישנה. זה ממש משפיע
כשבעלי עובד בבית בערב והילדים לפני שינה, זה ממש מפריע. אני צוחקת איתם שאני הולכת "לכבות את אבא" כדי שלא יפריע🤭
מתואמתעובדים על זה כבר תקופה ארוכה (מאוד), ובינתיים בלי פתרון טוב... (לא מפרטת כדי לשמור על פרטיותה, בכל זאת - היא גדולה יותר...)
בכל אופן, ההבדל ביניהן שהיא לא מפרקת את הבית אם מסתובבת בו לבד🤭
שתשב בסלון אז
ממילא את ליד הילדה הקטנה אז זה פחות מפריע
וכמו שכתבו - תזונה, פעילות, חשיפה לשמש במהלך היום, וממש לא שוקולד לפני השינה. זה ממש מפריע להירדם.
שיהיה בהצלחה♥️
אנחנו צריכים לשקול אם זה טוב לגדולה יותר להיות בסלון בזמן שצריך לישון (מבחינה חינוכית).
וננסה איכשהו לשים לב לשאר הדברים... (בעיקרון לפני השינה היא לא אוכלת מתוק, אבל לא בטוח שהיא אוכלת מספיק כדי להיות שבעה ורגועה... אולי בזה צריך איכשהו לטפל דבר ראשון...)
בשלב הזה בחיים כשהבנים שלי ישנו צהריים באיזה שהוא שלב פשוט הפנמתי ששעת השכבה שלהם היא ב11 וזהו, אין מה לנסות לפני, ילד עייף מצליח להירדם, ילד לא עייף שהגוף שלו לא זקוק לשינה כרגע, לא מצליח להירדם.
עם הגדול, היה ממש זוועה בהשכבות ואני כבר נהפכתי למפלצת והוא היה מסכן, הייתי מנסה להשכיב אותו שעתיים ויותר...
לקחנו יועצת שינה, היא לא עזרה בכלום. כל העצות של אוירת שינה ולהפריד מקלחת מאוכל ולעמעם אורות והכל, באמת ניסינו אבל לא עבד כלום.
הוא היה ישן שעה אחת, בין 11-12 בבוקר.
והוא ממש הראה סימני עייפות, עד כדי בכי, סימנים מובהקים, מתעצבן מכל דבר קטן, חסר סבלנות...
ואז, ביום שבו נגמרה שנת הלימודים, הוא היה בן שלוש, ולא ישן צהריים, בבת אחת קיבלנו ילד שיודע לישון, שנרדם ברבע לשבע וישן עד הבוקר, שנרדם בקלות בהשכבה של כמה דקות. זה היה פשוט מטורף ההבדל.
אחר כך הבנו שיש גם סיבות אחרות שגורמות לילד להיות עצבני חוץ מעייפות ובאמת כשהוא הפסיק לישון צהריים ונרדם בשבע אז סימני העייפות שלו התחילו בארבע...
את השני מראש השכבתי מאוחר ממש ובאמת הוא היה נרדם הרבה יותר בקלות מהגדול, אבל גם אצלו ברגע שנגמר השנ"צ הוא נרדם בשניות בשעה מוקדמת וזה עולם אחר...
השאלה איך אפשר לתפקד כשהיא מסתובבת... בין אם אנחנו רוצים לעבוד/לסדר את הבית, ובין אם אנחנו רוצים להקדים לישון...
מאוחר יותר- מישהי?
הגדולה שלי מתחילה ללכת לישון מאוחר יותר, ואני אשכרה בחרדה מזה. מההבנה שזה ימשיך להתאחר ובשלב כלשהו היא תהיה ערה במהלך כל הערב שלי לעצמי. זה עושה לי מחנק בנפש.
יכול מאוד להיות שזה בגלל שיש לה הפרעת התנהגות ואולי זה קשור... ואולי אף אחת לא תזדהה איתי כאן.
אבל אני חייבת חייבת חייבת את השקט הזה בסוף היום. במיוחד אחרי יום מאתגר. ובמיוחד שעכשיו בעלי במילואים והערב לעצמי הזה נותן לי מרחב נשימה.
אני פשוט לא יכולה לסבול את המחשבה שהיא תסתובב לי בין הרגליים מעבר ל19:30 בערב.
כשהיו קטנים יותר, הרגשתי שגם אם היה יום קשוח, לפחות יש לי כמה שעות של שקט בערב לעצמי/עם בעלי.
ולמשל עכשיו כשבעלי ואני רוצים לשבת לאכול בנחת ולהחליף כמה מילים בפרטיות- היא מפריעה לנו בלי סוף, נכנסת למטבח ומתיישבת ולא נותנת לנו לדבר לבד לרגע. ואז גם לשלוח אותה לישון זה בכלל סרט כל ערב כי היא מתנגדת באופן קבוע וכל הזמן יוצאת מהחדר.
ואיןןןןןןן לי כוחות נפש לזה!!
די באיזשהו שלב אני מרגישה שאני לא יכולה לראות אותה או אף אחד מילדיי (שאני אוהבת ביותר, כן?) עד מחר בבוקר.
אני כזאת שממש ממש צריכה את הספייס, את השקט שלה בסוף יום.
להיות ספונה בחדר שלנו זה אולי נחמד לחלק מהזמן. אבל אני בסוף עושה כל מיני דברים אחרים במטבח, מתקתקת כביסה וכו'. גם זה בשבילי זמן שקט. שאפשר להכניס מכונה בלי צרחות ברקע או לבשל בנחת בלי ריבים בין אחים... בקיצור עצם הנוכחות שלה ממש מאתגרת אותי בזמן הזה..
אשמח לשמוע אם מישהי מזדהה עם חלק מהתחושות ולשתף מה עזר לכן להתמודד עם השלב הזה♥️
והילדים שלי ישנים ב20 והיום ספציפית ישנו גם יותר מאוחר
וכן, גם לי יצא לחשוב על זה
אבל מצד אחד, עיקר הקשר שלי איתם הוא במהלך הערב
ובאמת מצד שני,מגיע השלב שרוצים את הבית שקט
אני רק יכולה להגיד שאין לי הרבה פתרונות פרקטיים כי בסוף יגיע השלב שהם ישתלטו לי על הבית🤭
מצד אחד זה משמח אותי. זה בריא. בטח גם יהיו פה חברים בערב בשלב מתקדם יותר
מצד שני אני מבינה שאני כנראה צריכה לעבור דירה כדי לאפשר את כל העולמות ולחיות עם זה בטוב. מקווה שהשם יזכנו
יש את האופציה של לעמוד על זה שתהיה בחדר שלה.
ועוד משו - את כנראה עמוסה מאוד במהלך היום. בימים שאני פחות עמוסה, פחות קריטי לי מתי בדיוק הלכו פה לישון ואני נהנית מהם יותר. כדאי לחשוב גם על הכיוון הזה
וחיבוק על ההתמודדות♥️
כשהיה חופש גדול ובעלי היה במילואים הילדים הלכו לישון כל ערב מאוחר ממש, והרגשתי שאני פשוט מאבדת את עצמי , כי הם פשוט היו סביבי 24/7.
ביומיום כשמגיע הערב-
קודם כל אני מחשיכה אורות בבית, משאירה אור קטן איפה שאני נמצאת,
דבר שני, דיבורים בלחש. ממש משגע אותי לשמוע צעקות או דיבורים בלהט כאילו זה אמצע היום.
דבר נוסף, אם כבר נניח נשאר מישהו מסתובב בין הרגליים שלי, (נגיד כי עשה שנ"צ) אני אומרת לו - קשה לי לשמוע דיבורים של ילדים בלילה, אם אתה פה אתה יושב בספה בשקט עם ספר. לא לפנות אליי.
בת כמה הילדה? יכול להיות שהיא לא עייפה לישון אבל יכולה פשוט לעלות למיטה עם ספר.
מזדהה ממש עם התחושות.
האם את עובדת כל ימות השבוע מהבוקר?
אולי לנסות לחשוב על בוקר שאת לבד בבית כשהילדים במסגרות.
זה באמת מעבר לא פשוט ולא קל
וזה חסר לי
אבל כך דרכו של עולם.. וב"ה שהם גדלים ומתפתחים
בסוף הם רוצים להיות גדולים כמונו ואולי גם נהנים מהשקט בערב שהקטנים כבר ישנים..
הבן שלי הבכור בן 14.5 חוזר מהישיבה ב10 בערב וטז צריכה לתת לו תשומת לב, ארוחה טובה
ואז מתחילה הסאגה ללכת לישון בשעה סבירה כדי שיצליח לקום שוב ב6:30 (אני קמה איתו..)
זה מאוד חסר לי השקט בערבים
בינתיים מה שעושה לי טוב זה להיכנס לחדר שלי לסגור דלת ולהיות שם עם עצמי, לשוחח בטלפון או לצפות משהו בטלפון
פרטיות עם בעלי, יוצאים פעם בשבוע לדייט זוגי
אני כן מגבילה שוטטות בבית אחרי השעה 11 בערב
הם יכולים להיות במיטה, לקרוא לדבר בשקט ביניהם אבל לא כאילו זה אמצע היום
אין לי מושג איך יש לך סבלנות לזה... באמת שאפו.
ואם כבר העלית את הקטע הזוגי- לצאת לדייטים זה אחלה. אבל איך אפשר פרטיות בתוך הבית? אני ממש לא יכולה לדמיין איך אפשר להיות באינטימיות עם הבעל בזמן שהילדים ערים בחדר ליד. אני ממש חוששת שזה יפריע ברמה הזוגית הידיעה הזאת.
יש עוד זמן עד שזה יגיע לשעות האלה אצלנו אבל זו גם מחשבה שעלתה לי בראש...
נועלים את הדלת ושוכחים ממה שקורה בחוץ.. אני כן צריכה שהבית יהיה כבר יחסית שקט אבל לאו דווקא שכולם ישנים
לא עובדת במשרה מלאה.. אז יש לי בקרים לעצמי בשגרה.
אבל אני עם (חלק) מהילדים מ14:00. ככה שבין אם היה יום טוב או פחות, אני עדיין צריכה את השקט שלי אחרי 5-6 שעות רצופות איתם.
בסוף זה טבעי בגילאים האלה שיש יותר רעש/בלאגן/בכי/מריבות... ואני צריכה לאפס את המערכת שלי בסוף היום כדי למלא מצברים.
או לפני ההשכבות, או אחרי שהקטנים ישנים, אני נכנסת עם קפה ושוקולד לחדר, או מתקלחת, וזה נותן לי אוויר הלאה.
מבינה אותך ממש!!
אצלנו הבית חשוך חלקית, ואז מי שרוצה להישאר ער בד"כ קורא ספר.
נראה לי הגיוני להגדיר שעה שאחריה אי אפשר להסתובב בבית. אני לא יודעת אם ואיך זה יעבוד עם הפרעת התנהגות... תלוי כמובן גם בתנאים בבית, בד"כ הם קוראים או מכינים ש"ב / לומדים למבחן.
אם כן את יכולה לצאת להליכה לבד/ עם בעלך.
לגבי קיפול כביסה אפשר לשים אוזניות.
בכללי יש זמן שצריך שקט, ויש זמן אחרי השקט שזה נחמד להיות עם המתבגרים.
בכללי 2, גם הילדים הגדולים רוצים שקט ממהורים 😄
לא יודעת מה זה אומר בפועל הפרעת התנהגות,
אבל נשמע לי שדווקא יש פה פוטנציאל יקר ערך לזמן איכות איתה בחלק מהערבים.
אולי תתקךחי מקלחת טובה, תנוחי קצת כשאת מרדימה את הקטנים
ואז אחרי שעה כזה תצאי בנחת, אחרי הפוגה, תאכלו משהו ביחד או תאכלו לבד,
ואז קצת להיות ביחד וקצת לבד.
היא כבר בשלב שיש לה גישה למחשב? כי בשלב מסויים הם בעצמם בורחים לחדרים למחשב/ טלפון.
מבינה אותך מאוד. יש לך מקום בבית להסתגר בו לבד גם אם הם ערים?
בת כמה היא?
אצלי יש גדולים שהולכים לישון אחרי וכשאני ממש צריכה שקט אני הולכת לחדר, לפעמים אפילו אוכלת שם משהו קטן
במקרים נדירים יותר אני אומרת לגדולים שעכשיו אני צריכה שקט ומעדיפה שלא לדבר עכשיו
גם עוזר שאני מכבה חלק גדול מהאורות לקראת השכבת הקטנים יותר ואז זה עושה אווירה יותר רגועה ושקטה
ופעמים רבות גולש לעשר ובגדול מיד אחרי שהם ישנים אני גם מתארגנת לישון.
הלוואייי והיה לי קצת זמן שקט בערבים.
הרבה פעמים הם מתקלחים ואוכלים א. ערב עד השעה שבע וחצי
ואז אנחנו נותנים להם לשחק או לצייר והם עסוקים בענייניהם עד שמתחילים להתעייף ולוקחים אותם לישון.
הרבה פעמים זה הזמן השקט שלי.
עבודות בית אני תמיד עושה תוך כדי שהם ערים כי אחרי שהם ישנים אין לי כח לזוז.
אצלינו יש כלל.. מגיל מסויםאכן הולכים לישוןמאוחר יותר..כל גיל לפי ענינו..
אבל בזמן הזה- הם אחרי ארוחת ערב ואירגונים..הם קוראים ספר או משחקים יחד בשקט..לא בסלון..
או בחדר שלהם.. או בחלל אחר בבית שיש מקום..
נכון הרבה פעמים הגדולים חוזרים מאוחר מפעולה בסניף וכדומה אז הם מכינים לעצמם ארוחת ערב ומסתובבים בסלון נכון..אבל זה לא קבוע.
כשאני רוצה ערב זוגי עם בעלי בסלון ונגיד לאכול יחד איתו ובחדר לא מתאפשר אני לגמרי אומרת לגדולים שלי שעכשיו ילכו לחדר לקרוא ..שגם אמא או אמא ואבא רוצים קצת זמן לדבר..
בעיני זה חינוך טוב לזוגיות..
וכמובן שלא תמיד זה ככה
וכמובןןןן שעוד מעט כשכולם יגדלו יותר אז הכל ישתנה והסלון לרשותם ואנו רק נעלה לחדר או נצא לסיבוב
כרגע זה עוד ביניים..שיש קצת גדולים אבל לא מאוד..אז עדיין יש אוירת ערב שקט
וגם בעליבמילואים ואני חייבתתתת את זה פי כמה אז מבינה מאוד
אני חצי שנה אחרי לידה בהנקה מלאה. ועוד לא קיבלתי מחזור.
עכשיו החלטתי שאני רוצה למנוע כמה חודשים קדימה (בערך 3)
מאוד לא רוצה לקחת כדורים.
אני יודעת שזאת לא תהיה מניעה הרמטית, ולא קרוב לשם ולא צריך להגיב לי את זה.
אך אשמח לשמוע מהמנוסות איך בכל זאת אפשר לעשות את ההשתדלות להימנע מהריון. (בלי להימנע מיחסים)
תודה!
אם לא קיבלת עדיין מחזור אז את לא באמת תדעי מתי הביוץ יגיע.
כאילו אפשר לנסות לראות הפרשות, אבל זה לא יהיה מספיק
זה השקעה כספית והרבה התעסקות רק בשביל כמה חודשים ספורים...
בדיקות ביוץ ביתיות יעזרו משהו?
אחרי הנקה, יש גם הרבה פעמים נסיונות של הגוף לבייץ והפרשות מבלבלות.
בדיקות ביוץ ביתיות יגלו לך מאוחר מדי, את תדעי יום או יומיים לפני הביוץ אבל הזרע מסוגל לשרוד גם יותר מזה ואז זה לא מונע הריון...
אם הריון לא אופציה נורא גרועה מבחינתך אני הייתי הולכת על זה, כי סיכוי סביר שבכלל לא תבייצי בשלושה חודשים הקרובים וגם אם כן אולי תצליחי לזהות ולהימנע, וגם אם לא ותהיו יחד בזמן הפורה עדיין רוב הסיכויים שלא תיקלטי כי בכל ביוץ הסיכוי הוא סביב 25% אז בשילוב כל אלה זה יוצא סיכוי די נמוך להריון אבל עדיין הגיוני למדי ומניעה גרועה למדי, אז הכל שאלה של כמה סיכון את מוכנה לקחת.
אני זיהיתי את הביוץ הראשון אחרי שנה של הנקה, פעמיים (ולא פיספסתי אותו אף פעם, בילד השלישי הוא לא הגיע עדיין)
אבל זה כן היה קשה ומבלבל יותר לזהות, לעומת המחזוריות הרגילה
זה כזה נשי ומחובר
קראתי על שמפ קצת והתחברתי, כי אני אוהבת להיות מודעת לגוף שלי
איפה אפשר ללמוד את זה?
בדיקת ביוץ תגלה אחרי שכבר יש תנאים לביוץ
ואת רוצה לדעת לפני
חוץ מזה שעם שימוש בבדיקות ביוץ זה כבר לא יהיה ''מודעות לפוריות''
יכול להיות שעדיף לך באמת לעקוב אחרי הפרשות ולא לעשות משהו מעבר.
אבל כן צריך לקחת בחשבון את הסיכוי שיתכן שביוץ יגיע בלי שתשימי לב
אשמח אם תסבירי לי
זה להסתמך על הסימנים של הגוף.
לא על בדיקות חיצוניות שלא תמיד מדייקות.
בנוסף לזה כשאת עוקבת אחרי ההפרשות את מזהה את הסימנים לקראת הביוץ.
בבדיקות את תזהי יותר את היום עצמו של הביוץ בד''כ. אבל אם התנאים מתאימים הזרע יכול להשמר גם כמה ימים קודם.
ברמה העקרונית כשיש לך הפרשות שקופות שנמתחות בין האצבעות כמו חלבון של ביצה זה הפרשות פוריות.
בנוסף לזה כשכבר המחזור חוזר בודקים בד''כ או חום או רמה של פתיחת צוואר הרחם. כי אם רוצים לדייק לא מספיק לעקוב אחרי סימן אחד.
העניין הוא שכשעוד לא היה הביוץ הראשון אחרי הלידה אז קשה לזהות במדוייק את הסימנים.
כשזה חוזר על עצמו כל חודש זה יותר קל לעקוב.
אם את מוכנה לקבל את זה שיכולות להיות טעויות את יכולה לנסות לעקוב גם עכשיו.
וגם כשמקבלים מחזור- בד''כ הימים שכבר בטוח לא פוריים זה הימים אחרי הביוץ.
אבל הימים לפני הביוץ (נניח למי שלא שומרת שבעה נקיים או מי שהמחזור שלה ארוך מאד) זה ימים בעייתיים שאי אפשר לסמוך רק על ההפרשות. כי יכול להיות מצב שתקיימי יחסים ומייד אחכ יתחילו ההפרשות הפוריות. אז אי אפשר להבטיח ב100% שהזרע לא ישרוד.
יש מדריכות שמעבירות סדנאות על זה.
אני ממש בעבר למדתי אצל מיכל שונבורן אבל מאז נוספו הרבה מדריכות בשיטה.
ללא ווסת כי אין את המחזוריות הרגילה של הגוף
כאילו אני אמורה לחזור לבייץ כדי להיכנס להריון.. אז למה לא רלוונטי?
ממה שאני יודעת
בתוספת כל מה שאמרו לך כאן.
לא יודעת אם עוד יש היום שקפים/נרות
התכוונתי בלי להתנזר עכשיו שלושה חודשים...
משתמשת כבר חצי שנה
לא מסובך מדיי ,לא מרגישים את זה ביחסים. פשוט צריך להכניס לפני עם קוטל זרע ולהוציא אלרי 8 שעות. צריך ללכת למתאמת שתתאים מידה ולקבל הסברים על השימוש וכו באופן חד פעמי והדיאפרגמה היא לכל החיים אלא אם כן ירדת מלא במשקל ואולי השתנתה המידה ואז צריך לבצע התאמה מחודשת ודם יכול להיות שעדיין תהי באותה המידה. בקיצור שווה. בלי כדורים ,בלי הורמונים,בלי עצם זרה תקועה ברחם. שווה כל שקל. וזה אחרי שלא קיים בעולם מניעה שלא ניסיתי ולא התאימה לי.
בהמשך השירשור הבנתי שזה ר"ת אחרים😂
נותנים להם מלא שיעורים- אנחנו חייבים לבדוק גם אם עשו בצהרון כי יש טעויות, זה לוקח זמן+ צריך לחתום אחרי ששומעים אותם קוראים כמה פעמים קריאה.
בנוסף מרגישה שקשה לדרוש מהם עוד לארגן את הקלמר ולחדד עפרונות כי גם ככה עשו המון זמן שיעורים והם רק מחכים לטלויזיה או מחשב אח"כ או לזמן אישי ובצדק אחרי יום עמוס.
ואז הכול נופל עלינו: לשטוף קופסאות אוכל של הבוקר, עכשיו גם קבלו צלחות רב פעמיות לצהרון מפלסטיק שכל יום צריך לשטוף עם סכו"ם כשהם מחזירים מלוכלך מארוחת הצהריים, וגם לארגן להם קלמרים, וגם את התיק שמתבלגן כל הזמן ומתפקע מעומס, וגם להכין קופסאות אוכל בבוקר (לא מצליחה להכין מהערב מעדיפה טרי) וגם למלא להם בקבוקי מים או לשים מגבת לנטילת ידיים.
בקיצור-אינסוף מטלות על ההורים שקשורות לבית הספר שממש מעמיסות ופחות "זורמות" לי.
אני מרחמת עליהם ועושה בעצמי, ואז הכל נופל עלינו חוץ מארגון הבית, כלים, כביסות וקיפול, חוגים, הסעות, עניינים, פעילויות, מחויבויות, קלינאית תקשורת לשניהם, חברים.
ואז אם אנחנו מכניסים משהו לעצמנו כמו חוג ספורט לי או לבעלי או אפילו יציאה, אנחנו גמורים מעייפות.
הם כן יודעים לשים תיק במקום כשנכנסים הביתה אבל זה בערך מה שהם עושים.
מרגיש שהכל כל אחה"צ סובב סביבם ואין לי זמן למטלות הבית (כי עושה איתם שיעורים מלא זמן) ואז כבר נהיה ערב, וצריך להכין אוכל, ומטלות הערב מקלחות, להשכיב, קשיי הערב גם עם ההרדמות ואין מצב לדבר על לעבוד או לעשות משהו לעצמי. פשוט אין מצב. מגיעה לערב ונופלת מהרגליים.
ובבוקר שוב אחריות להכין אוכל טרי ומגוון ושונה לפי הרצונות שלהם.
איך לוקחים את זה בפרופורציה? בעלי אומר חכי חכי, כשיהיו מבחנים ושיעורי בית אמיתיים בעוד המון מקצועות, כרגע זה בעברית וחשבון בלבד ואנחנו כבר נקרעים. אנחנו חנונים ואובסיסיביים שיעשו הכל ויצליחו.
מה עושים????????????? ואיזה תפקידים נותנים בכיתה א'?
ואיך אמור להיות לי זמן לעצמי כשהכול סביבם ואנחנו אמורים לעזור ולבדוק שעשו הכול ושהם מוכנים והכל מוכן להם כל הזמן?
והאם זה טבעי שזה מציף? ועמוס? ומעייף כל כך.
השנה הבת שלי בכיתה ב וקניתי לה יותר מקופסת אוכל אחת כי לא תמיד מספיקה לשטוף את שלה האמת.זה מקל.
בקבוקים אפשר למלא מהערב. ראיתי שאני לא מספיקה והבת שלי ממלאת (ככה כותבים @מתואמת ? תמיד מסתבכת עם המילה הזו ועם המילה לטאטא🤭) לעצמה או בבית הספר. הבן שלי לוקח בקבוק מים מינרליים כל כמה ימים חדש וזהו.
גמני מכינה קופסאות בבוקר, הרבה פעמים גם צהריים לילדון מכינה בבוקר, וכן זה מתיש לפעמים ודורש. אבל די התרגלתי.
לגבי שיעורים - אני לא ישבתי כל יום על שיעורים האמת, מודה, עשינו מרוכז פעמיים שלוש בשבוע אבל זה התאים גם מול המורה שתיאמתי מולו ציפיות ואמרתי שאני מוודאת הבנה ולא חשוב לי שיסיימו בדיוק בדיוק את כל המשימה דווקא בגלל שהיום ארוך + צהרון והם סהכ ילדים ולא סטודנטים למדעי המח
אוכל בצהריים - את יכולה לקנות מדי פעם? פיצה/ פלאפל וכד. וגם - הם אוכלים בצהרון כתבת לא? (מה נסגר עם להחזיר לכם כלים מלוכלכים?? בעע) למה בנוסף ארוחת צהריים מבושלת? אפשר לדחות ? אם לא אז דברים קלי הכנה בנינג"ה נניח עובר מסך?
וכן זה לופ אחר שצריך להתרגל אליו. אני תמיד אומרת שיותר קל לי בימים שהם צריכים להיות בבית.
בעלך לא יכול להוריד ממך קצת?
מתואמתשהורים לבכור (במקרה שלכם בכורים) לוקחים ברצינות רבה מדי הכנת ש"ב.
את האמא ואת יודעת מה נכון לילדים שלך במכלול השיקולים.
אל תפחדי לשים את הגבולות שלך גם מול מערכת החינוך.
תזכרי שלכל מערכת יש אינטרסים וגם אם בגדול היא פועלת לטובת הילד, בדקויות רק את רואה מה נכון לכם.
את יכולה למשל להגדיר 20 דקות להכנת ש"ב,
מה שמספיקים יופי.
לא צריך לתקן ש"ב מהצהרון. כדאי לעבור ולהבין מה הם יודעים 6מה לא, אבל לא בשביל להגיש למורה.
בכללי, כדאי לעשות הפרדה בין לימוד לבין ביצוע המטלות.
את הלימוד עצמו (חשבון עברית) לעשות בזמנים ובדרך שיותר נוחה (כמו משחקים בשבת)
ומשימות לעשות את העיקר בלי לרדת לפרטים.
חבל על התסכול שלכם ושל הילדים. וגם להעמיס עליהם זה מתכון בטוח שהם ישנאו בי"ס, וישנאו ללמוד, ואז עוד פחות ילמדו.
צריך לזהות מה נקודת שיווי משקל בין עוד השקעה= קידום והצלחה
לבין עוד השקעה= הגדשת הסאה, איבוד מוטיבציה ורגרסיה בלמידה.
גם לימוד למבחנים בא' ובב' לא צריך להיות דרמה. עוברים על דף חזרה 10 דקות, קצת מהמחברת, קצת משחקי למידה במחשב ושלום.
תרגול חשבון אנגלית ועברית אפשר בשישי ומוצ"ש לתת להם מתוכנות למידה במחשב.
קלמר ותיקים לדעתי זו אחריות ההורים.
המלצה שלי- ציוד נפרד לבית וקלמר לכיתה שפותחים רק בכיתה. ככה פחות שוכחים להחזיר לתיק וכו'.
לשבת שעות על שיעורי בית זה ביג נו נו.
ובעלך טועה
זה לא יהיה יותר קשה ככל שהם יגדלו. הם בתחילת כתה א'... בהמשך הם יהיו יותר עצמאיים, שיעורי הבית יהיו ממוקדים יותר ואתם גם תתייחסו לכל העניין בפרופורציות מתאימות.
ממש הייתי מגבילה את שיעורי הבית.
תרגול קריאה אפשר לעשות בשבת בנחת.
בכלל הייתי בודקת איפה כל אחד מהם נמצא ולפי זה ממננת. מי שקורא טוב לא צריך 3 חזרות על כל טקסט...
ללמוד לעשות לא הכל ולא מושלם זה לימוד חשוב בחיים, גם בשבילך וגם בשביל הילדים שלך.
ובשאר הדברים - לבדוק מה אפשר לעשות קצר ו/או יעיל יותר, ולזכור שאתם עדיין בהסתגלות ועם הזמן זה ישתפר.
אבל מה הקטע הזה ששולחים לכם כלים מהצהרון? יש מצב לשלוח איתם חד פעמי?
עוד עבודה להורים
איזה הזיה
אם חשוב להם הקיימות, שיחקנו מדיח או ישלמו יותר לצוות ישטוף כלים.
נשמע לי הזוי
נשמע שאת גרה במקום עם אוכלוסייה חזקה.
יש על מה לדבר עם האחראיות שם של הצהרון בעירייה?
בעיני זו בקשה הזויה ולא לגיטימית בכלל.
אבל גם בגנים אצלנו זה ככה, ואני גרה בעיר אחרת.
כשמתרגלים לצורת החשיבה הזו זה לא כזה מופרך. זה כמו ששולחים ילד עפ קופסה לא. בוקר והיא חוזרת מלוכלכת אז גם ה"קופסה" של הא. צהריים חוזרת מלוכלכת. ההבדל היחיד שאת הכלים של אחהצ אני לא שולחת בבוקר מלאים.
לק"י
וחוזרת לאוכל בשקית כמו שהיה בתקופתינו.
ובתוך מה שמים את הכלים המלוכלכים בתיק?
מקווה שלא בתוך שקית נילון שהולכת לפח🤭
טיפים לקופסה- לשים את האוכל על נייר או בתוך שקית, שילכלך פחות (מניחה שאף אחד לא יעיר על זה).
ואם זה דברים יבשים והקופסה די נקיה, כשאין לי כח אני מנגבת אותה עם נייר רטוב.
פחות שומני,
אין בו רוטב.
זה נראה לי מאוד מאוד מוזר ולא שייך להגיע בערב ולשטוף צלחת שחיכתה לי מהצהריים עם שומן של פסטה של ילדים.
ובכל מקרה לך הפותחת הייתי ממליצה לשלוח ארוחת בוקר בשקית ולא בקופסה.
שקית עם סנדוויץ'.
שקית עם ירקות חתוכים קשים שלא יתפרקו וינזלו.
אגב, אפשר גם את כל זה לשים בתוך הקופסה.
חוסך את השטיפה של זה לפחות.
שולחים ארוחת צהריים בקופסאות. כולל רטבים וכו'. הילדים שלי לוקחים בקופסאות רב פעמיות.
האמת גם אני הייתי לוקחת ככה ללימודים.
לק"י
נראה לי שזה פשוט פחות מקובל לקבל כלים מלוכלכים מהצהרון.
והאמת שלו יכולתי הייתי זורקת הכל במקום לשטוף. אנחנו משתמשים כמעט ורק בחד פעמי בבית.
אוכלים ברב פעמי
אבל כן מכירה שאוכלים צהריים ברב פעמי ובערב שוטפים אז מהבחינה הזו אין הרבה הבדל.
בכל מקרה, עם כל זה שזה חריג, זה לא מה שישנה את את התמונה מבחינת העומס.
זה פחות מגעיל מלשטוף כלים של אוכל שלא אתה בישלתי טבל לא מוסיף הרבה מבחינת עומס (רק לדאוג שיהיה לה אוכל לקחת)
קניתי קופסאות ממקס ממש זולות שאני שמה בתוך זיפ לוק עם מזלג חדפ והולך לפח
הוא לא יעמוד בלהחזיר את זה נקי
לא מאמינה שהצהרון יסרבו לתת אוכל כי זה לא רב פעמי. אבל זה כן אולי יגרום לילדים לצאת דופן אם הם באוכלוסיה שמאוד מקפידה על זה.
בכל אופן, אני דווקא שלחתי עם קופסאות איקאה איכותיות. הייתי מנקה בשיטת הנייר סופג שמשקשקים בקופסה סגורה, וואלה באמת עבד..
את הכלים של הצהריים והן אוכלות בבית, לא במסגרת😅
@יעל מהדרום לא יודעת איך אצל הפותחת, אצלנו הילדים מקבלים בתחילת שנה מעין תיק עם שרוך כזה שהוא רב פעמי אבל עשוי מסןג של פלסטיק. שמעתי מאמהות של הגן שהן מכניסות גם את התיק למדיח..
לגבי שיעורי בית, אל תעבירי להם את הפרפקציוניזם שלך. עשו בצהרון - מה שעשו זה מספיק. קריאה שאתם צריכים לחתום, אם זה רק קריאה ולא לתקן את כל שיעורי הבית זה לא אמור לקחת הרבה זמן. ואם גם זה מעיק, תתאמי עם המורה שתעשו את זה פעמיים בשבוע ועוד פעם בשבת, או משהו כזה.
קלמר - תעברי פעם בשבוע ותשלימי חוסרים.
וגם איזה פירות
יש לכל יום משו קבוע ואז גם זה צפוי ואפשר לארגן על השיש בערב לפני את מה שצריך
גם הם בחרו אז את יודעת שאוהבים
וגם מגוון כי חוזר לעצמו רק פעם בשבוע
ושיעורי בית בכיתה א זה הכי סיוט אח"כ ממש יורד מההורים והילדים עושים בעצמם
לא הייתי נותנת להם לתקן את מה שעשו בצהרון זה ממש מייאש, רק עוברת בלעדיהם לראות ואם יש בעיה שחוזרת על יממה לעבוד על זה בזמן רגוע כמו שאמרו, אבל בכללי לא לעבור שוב על משהו שעשית, זה מוריד ממש
אמנם עוד אין לי ילדים בבי"ס אבל נשמע לי ששם טמון הכלב
.
אפשר לעבור ברפרוף ולראות אם יש איזו שגיאה רצינית שכדאי לתקן. משימות קריאה כדאי לעשות,
אבל לא להשתעבד לזה! בטח אם הם עושים בצהרון. מקסימום יעשו עם טעויות- יתקנו בכיתה. בנחת.
גם הילד שלי בכיתה א והשיעורי בית ממש קצרים
והוא לא עושה בצהרון אח רק בבית
זה דף קריאה כל יום, מקסימום יושבים עשר דקות
קופסאות אוכל מכינים מהערב- אם זה טוסט אז מכינים הכל ובבוקר שמים בטוסטר
מה שעוזר זה שהחלטנו ביחד עם הילדים מה כל אחד לוקח כל יום וזה טבלה קבועה ואז לא מסתבכים בלחשוב מה להכין
הבן שלי מסודר אז ממש פעם ב עוברת על הקלמר, לדעתי זה ממש משהו שההורה צריך להיות עליו אחראי ואולי ללמד את הילד תוך כדי שהוא עושה שיראה מה הוא עושה כדי שילמדו הרגלי סדר..
ביניי כמה שיותר זמן בית אחרי בית ספר, פחות לצאת פחות הסעות פחות חוגים
גם זה פחות מציף לשני הצדדים וגם יותר רגוע בלוז
אז ככה אשמח שתגידו לי מה דעתכן,
בעלי מתחיל עבודה בתשע, מרחק של 10 דקות נסיעה מהבית, אין פקקים.
קם בשמונה בנחת אוכל א.בוקר, מתאמן וכו' מתארגן ויוצא.
אני- קמה בשש וחצי מארגנת את שתי הבנות עם הלחץ והטירוף והצרחות של התינוקת ובחירת הבגדים של הגדולה שתמיד רוצה משהו אחר ממה שבחרה בערב, ויוצאת בשבע ארבעים מהבית עם הלשון בחוץ..
בכל הזמן הזה בעלי פשוט ישן.
מבחינתו אין לו שום סיבה לקום לעזור כשהוא מתחיל בתשע, לקום בשבע לא בא מבחינתו בחשבון.
הוא לא מבין למה אני צריכה עזרה ולמה אני חושבת שהוא בכלל צריך לטרוח לקום. חייבת לציין שביום החופשי שלי אני גם זו שקמה לארגן לבד והוא עדיין קם מאוחר ולא נותן לי בוקר אחד קצת לישון...(חוץ מזה ששעות העבודה שלו ממש נוחות, לפעמים מסיים בשתיים לפעמים ב12- הכוונה לצהריים.. אני עובדת יותר ממנו..)
תעזרו לי לתווך לו את זה שהוא חי בסרט.
זו כבר שנה שנייה שאני בלופ הזה והוא לא מבין( אפילו בחופשת לידה הייתי קמה לארגן את הגדולה אחרי לילה בלי שינה והוא היה קם בנחת...)
נשמע שיש לכם בסיס טוב כי הדגשת כמה פעמים שהוא בן אדם טוב ושכיף לכם ביחד כשמנטרלים את העול של הבית.
ילדים קטנים זה בהחלט שלב שדורש המון וצריך להתרגל אליו, וזה תהליך שלוקח זמן...
תנסי לחפש באינטרנט תכנית בשם 'מעוררות אהבה', הן מדברות המון על דינמיקות זוגיות שהאישה בעצם יכולה לכוון וליצור, ונראה שממש יכול לעזור לכם. בהצלחה!!
השליה אחורית, וגם אין עודף משקל.
(ילדתי פעם, ולמעשה מדובר בהיריון חמישי, אבל השלושה הקודמים הסתיימו עד שבוע 11 כך שלא חשתי עדיין תנועות)
מהאתר של שיבא מבינה שעדיין הגיוני אבל האם יצא למישהי לבדוק את זה על עצמה? נניח לשאול רופא
רק להרגיש בשבוע 22
זה היה אחרי הרבה הריונות תקינים, שיליה אחורית וכו
ככל הזכור לי הלכתי לבדוק (כבר בשבוע 18-19) אצל רופאת נשים י היה לי מוזר שאני לא מרגישה
לא הרגשתי עד שבוע מתקדם יותר (לא זוכרת איזה) ונלחצתי אבל הכל היה תקין.
חיבוק על השלושה שהסתיימו ובע"ה שיהיה בידיים מלאות, בקלות ובשמחה!
זה תקין
אם כי מבאס
באחד ההריונות
וחיבוק לך, קשה לחכות לשלב הזה...
אז זה כן מסביר.
בשלב שלך לדעתי אם מרגישים משהו, זה יותר תחושה של בועות מאשר של תנועות.
בכל אופן אם העובר זז באולטרסאונד ואת לא מרגישה את התנועה, אז לא צריך לשאול רופא, זה מה שקורה בפועל.
עם שילייה קדמית מרגישים יותר מאוחר.
תכלס יותר הגיוני שאם השיליה קדמית התינוק מאחור פחות מרגישים.
משום מה זכרתי הפוך.
תודה על התיקון.
וכן ברור שהא"ס מרגיע פשוט לא היה לי אחד לאחרונה, ואז התעורר לי גם החשש (כי התחלתי לקרוא)
זה באמת קשה לא לדעת מה הולך בפנים אחרי שעברת חוויות קשות.
תתעודדי שעברת את השלב הבעייתי של שליש ראשון,
ומעכשיו בע"ה המשך הריון בריא ומשעמם בע"ה!
אפשר להרגיש יום אחד הרבה תנועות
ואז בכלל לא
ואז נגיד רק פעם ביום
ושלל וריאציות..
אבל..
האם בכלל לא הרגשת? האם את במעקב? מתי נבדקת לאחרונה?
האם את יודעת איךאמורים להרגיש?
בהתחלה זה כמו בועיות קטנות כאלה או מן דגיגוןקטן שלרגע מתנועע ..קשה להגדיר אבל זה לא מתחיל כבעיטות ממש
אחר כך מרגישים כן בעיטה קטנה לרגע
או אפילו מן תזוזה בבטן לא רגילה של עיכול..
הכל משתנה לפי התנוחה של העובר ובשלב כזה הם זזים המון ומשנים תנוחה המון
אני בשבוע 22 והריון לא ראשון ולא שני ...והרגשתי לסרוגין כל התקופה הזאת..רק השבוע יותר מורגש ועקבי..אבללל שיליה קדמית..באחורית כן הרגשתי מוקדם וטוב יותר
אז היא יודעת איך זה מרגיש.
אני חושבת שזה עדיין תקין למרות זאת.
וגם אצלי כמוך אני מרגישה יותר מוקדם אבל כן בהחלט יש ימים שלא ממש הרגשתי
זה מוזר אבל ממש משמעותי לי אם העובר עכוז או מצג ראש.... תמיד בתקופה שאני מרגישה העובר עכוז וכשאני פחות מרגישה הוא ראש.... לא יודעת אם קשור אבל סתם מעניין... (שיליה קדמית)
2 הגדולים שלי בני 14 ו13
הבכורה אחת כזאת שרואה איפה צריך עזרה ולוקחת על עצמה, אם מחלקים תפקידים לפני שבת תקח את התפקידים שאף אחד לא רוצה, אחרי שכולם יפרשו והיא תראה שאני ממשיכה לעבוד תתן יד, גם אם טני אומרת לה שאני מסתדרת היא ממשיכה.
אחותה ההפך הגמור, שקועה מאוד בעצמה, בטוחה שהיא עושה הכי הרבה, גם את התפקידים שלוקחת על עצמה אחרי תחנונים עושה כלאחר יד (לא מעירה על זה).
מוצאי שבת לדוגמא יש חצי שעה ארבעים דקות שתריך לתת יד, לפנות, לסדר לשטוף כלים ולשטוף סלון מטבח.
הגדולה מתחילה לפנות, אני מבקשת מהשניה לקום לעזור היא ממשיכה לשבת, השניה מסיימת לפנות מתחילה לסדר ולארגן לשטיפה ובסוף גם שטפה והכינה טוסטים לכולם כשהיא בכלל לא אוהבת.
אני באמת מנסה לא להשוות, אבל זה זועק.
היא רואה את כולם עובדים וממשיכה לשבת, במעט שהיא עושה היא גם בטוחה שהצילה את העולם.. אני יודעת שהיא מרגישה ככה וזה באמת קשה לה אבל אני לא מצליחה להישאר שלוות נפש מול זה.
זה משפיע עליי שלא רוצה לפנק אותה, ומצד שני רוצה לפנק את הגדולה. וגם דואגת שהיא גדלה להיות אנוכית ואגואיסטית.
אני מאוד לא רוצה ליצור את ההפרדה הזאת ביניהן ולתת לכל אחת לעשות מה שהיא רוצה ויכולה, ומצד שני היא חיה בבית זה לא יכול להיות שלא תתן יד.
וזה לא שיש מיליון עבודות, אין לי כבר תינוקות ואני די משתלטת על כל העבודה שיש ובכל זאת מצד החינוך חושבת שכולם צריכים לעזור..
גם לגדולה אני דואגת שהיא מרגישה אחריות יותר מדי לעשות את כל העבודות שהשאר לא עושים ולוקחת על עצמה יותר מדי.
שאת מסוגלת להסתכל בעצמך מהצד
וגם בבת שלך..
כשאנחנו מניחים מראש שכולנו - אנחנו וגם כשהילדים שלנו, עושים את הכי טוב שלנו ושלהם בכל רגע נתון,
אז גם כשההתנהגות לא משהו, אפשר להאיר את הכוונות הטובות. זו עין טובה.
למה הבת שלך מבקשת ממישהו אחר שיקום להביא לה מים?
האם זה מפני שהיא אגואיסטית ולא אכפת לה שכולם יעבדו קשה העיקר שהיא תנוח, או מפני ש, ובכן, היא נזכרה שהיא צמאה וביקשה כמחווה של עזרה הדדית ובלי לקחת בחשבון שזה עלול להטריח?
ספציפית בדוגמא שהבאת יש גם אלמנט של תלות, שהיא מצב שלרובנו יש מערכת יחסים בעייתית איתו.
בתרבות שלנו תלות היא מילה גסה ואנחנו דוחפים לעצמאות. אבל באמת היכול להיות בתלות, ועוד יותר - להתמקם מול ילד שלי כשהוא בעמדת תלות זה דבר עצום.
תחשבי אותך מבקשת מבעלך שיביא לך מים (או קפה, או נעלי בית או כל דבר אחר). מה יקרה אם הוא יגיד לך: " את יכולה להביא לעצמך, מה אני המשרת שלך?"
איזה כואב זה יכול להיות.
כמה חשובה היכולת להען ולבקש בתוך הקשר,
והבת שלך יכולה, או מנסה.
כשהיא מבקשת, תשמעי את זה.
לא כל כך משנה אם תקומי להביא לה מים או לא, אבל תשמחי שהיא ביקשה!
אם את נענית - תיעני בנדיבות (ולא במירמור)
ואם לא - תהיי נדיבה מבפנים: "איך הייתי רוצה להביא לך מים. אבל בדיוק התיישבתי לאכול אז אולי תביאי את לשתינו?"
זה סימן ללידה קרובה?
לא מבינה כבר מה עובר עליי 🤦♀️
שיהיה בקלות בידיים מלאות!!
אומנם במשך כמעט שבוע אבל היה לי ברור שזה קשור
מין ייאוש כזה שזה לא יקרה בקרוב.
אני עדיין ב38
אבל עד היום הייתי ממש בטוב
ופתאום מרגישה נפילה לא מוסברת
שבוע 38 זה סבבה.
אבל זה גם יכול לקחת זמן.