אחרת על כל אישה.

תנסי להחליף גלולה.

ומה עם הB12 שלך? (מרגישה מסיונרית של B12 חחח)

וגם מעיזה לומר לך שתחשבי שוב על התקן ותבדקי האם הסיבה שמבחינתך היא לא רלוונטית תקפה לכל ההתקנים.

ולבעיות בטהרה שיחרפנו אותי עוד יותר
 

ואין לי מושג לגבי הb12

כל כמה זמן צריך לבדוק?

ומה הקשר בעצם? משפיע על מצבי רוח?
 

לא רוצה התקן כי לא רוצה למנוע להרבה זמן, כרגע מונעים לחצי שנה ולא יודעת מה נרצה בהמשך

ומעדיפה את האפשרות להפסיק ברגע שאני מחליטה בלי להיות תלויה במישהו

אבל אם זה רק חצי שנה בנתיים אז זה לא כזה דחוף, אבל אם תמשיכי מעבר לזה תשקלי שוב את עניין הגלולות. 

(נורידיי זה עדין ממש והכי פחות עושה בעיות גם מצב רוח וגם דימומים, אבל בעייתית בהשגה כי זה לא בכל בית מרקחת)

הB12 משפיע גם על המצב רוח, בדקת בהריון? בואי נגיד כמעט בטוח שאת לא נמצאת בשליש העליון של הגרף אז ממליצה לך להתחיל לקחת 

תקחי כרגע שתי טבליות B12 וגם אומגה 6 משפיע.

למה לא בעצם? מה זה משנה אם זה לטווח קצר? זה לא עולה המון 400 ש"ח בערך תחלקי ל6 חודש זה לא המון.

וכל רופאת נשים יודעת לשלוף אותו החוצה בלי סיבוכים.

סרזט זה הזיה

והיא לא יכולה לדעת איך הגוף שלה יגיב לזה.

אם כן אז התופעות לוואי של ההתקן יכולות להיות ממש קלות יחסית בתקופת ההנקה.

אם כי ממש מבינה שלא בא לך לנסות דברים חדשים לתקופה קצרה.

יצריך הסתגלות?

שואלת באמת

אני מכירה שלהתקן הורמונלי יש הסתגלות, עם התקן לא הורמונלי לא אמורה להיות השפעה הורמונלית

הרופא הציע לי או סרזט או מירנה

ולא הורמונלי לא יכול לעשות דימום?

בגלל שההורמונים שלו עובדים אחרת מהגלולות הוא גם משפיע אחרת מהגלולות

אבל למה הרופא הציע או סרזט או מירנה?

והתקן לא הורמונלי גם עלול להגביר דימום (גם הווסת החודשית וגם דימום הסתגלות)

אבל אלה שתי האופציות שעמדו בפניי

והוא המליץ בחום על מירנה ולא על גלולות

חשבתי שפשוט כל השאר לא מתאים בהנקה

הפשוט זה נובה טי

יכול להאריך את ימי הדימום במחזור קצת, ואולי לגרום קצת דימום אחרי ההתקנה.

חוץ מזה לא אמורות להיות תופעות לוואי.

לי היה ממש טוב איתו

לא מדויק בעיניי לומר לא אמור להיות.

אם כי באמת להרבה נשים זה מושלם..

או לא מושלם אבל שווה את זה

נדיר

בגיגול קצר מוצאים. ווסת ארוכה יותר, כתמים, ועוד ועוד

נזק אפשרי לרחם, זיהום, דחייה או תזוזה של ההתקן ואף הריון מחוץ לרחם

זיהום אגני

התקן תוך רחמי

זה ידוע

זיהום ועוד יותר נדיר

לכל דבר יש סיכונים נדירים יותר

חוץ מכאבי בטן ודימום מוגדר שזה ממש התופעות הנפוצות והישירות, יש עוד תופעות רבות שנשים מדווחות עליהן.. ושמעתי מנשים רבות על כל מיני תופעות.

חוץ מזה יש סיבוכים כמו הריון חוץ רחמי, קרע של הרחם, זיהומים ועוד.

יש תופעות רגילות ונדירות

הצוות הרפואי לא מדבר ככה וחבל סתם להלחיץ. 

לא צריך להגזים..

אלה סיבוכים מאוד נדירים. ובהתקנה אצל מישהו מיומן גם אפשר להוריד את הסיכון עוד הרבה.

התקנת התקן נחשב פרוצדורה פשוטה ובטוחה.

דברים שצריך להתייחס אליהם הם דברים שהסבירות שלהם הגיונית.

למשל דימומים בין ווסתיים ודימום מוגבר בווסת זה שיקול שצריך לקחת בחשבון במיוחד מבחינת טהרה

גם לגלולות יש השלכות איומות. ואם תתחילי למנות סיבוכים אפשריים לא חסר (למשל אצל מי שיש לה בעיות קרישיות ח"ו)

המקרים הנדירים הם פתאום את.. עם רופא מבוגר ומיומן

(לא מופנה אלייך אלא בכללי לכל הדיון)

 על זה הדיון.

סיכוי לבעיות וסיבוכים- יש

ההסתברות קטנה יחסית

תמיד יכול להיות שבדיוק את תפלי בסטטיסטיקה

אבל כל החיים זה ניהול סיכונים.

גם לעבור את הכביש זה לקחת סיכון מסויים. ויש אחוז מסויים של אנשים שעוברים לפי הכללים ונדרסים

זה לא אומר בגלל זה לא לעבור כבישים..

שוב, כמובן לא נורא בסוף מה שמחליטים הכל אפשרי וכו'.. הכי לא בקטע להלחיץ בנות וכזה.

ומי שמחליטה אמצעי מסוים שתלך על זה בכל הכח ושבעזה יהיה לה הכי מושלם

לאשה שרוצה למנוע חצי שנה

פשוט מוזר מאוד

מירנה מציעים לאשה שרוצה למנוע לתקופה ארוכה ואז דימומי ההסתגלות שווים ליתרון של טווח ארוך של שקט

לטווח קצר עדיף התקן לא הורמונלי

אין דימומי הסתגלות

ואם את מניקה ולא מקבלת כרגע מחזור סביר להניח שיהיה לך שקט איתו

כשחוזר הוסת הוא לרוב הנשים מגביר את ימי הדימום 

במרכז בריאות האישה מתקשרים ומבקשים להוציא התקן וקובעים לך באותו השבוע.

אני הרגשתי כמוך עם הגלולות, נורא ואיום ולקחתי כמה חודשים וחשבתי שאולי עדיף גם לא לשים התקן כי כבר רציתי רק לבערך חצי שנה, בסוף הכנסתי התקן וזה הציל לי את הזוגיות, היחסים ובכלל איכות החיים.. עם הגלולות הרגשתי כל הזמן רצון להיות לבד ובלי חשק לכלום. מברכת על כל רגע שהפסקתי אותן. התקן לא הורמונלי כמובן לתקופה כזאת

אני הייתי עם התקן ל7 חודשים...

חוץ מזה תספרי לרב על התופעות ההרומונליות שאת חווה ומבקשים אישור לדיאפאגמה.

לאט לאט יותר רבנים מתירים דיאפארגמה

ובעיני לנו הנשים יש אחריות לספר לרבנים את מה שאנחנו חוות.

הם יודעים הלכה, אנחנו יודעות שהגרמנים זה זוועה.

וככל שהם יותר ישמעו את זה אז זה יילקח בחשבון בשיקולים הלכתיים.

אני שמאז החתונה לא הסכמתי לקחת הורמונים מרגישה יחידה בסביבתי.

מרגישה שזו שליחות חשובה להעלות למודעות של הרבנים את מה שברור לך.

(אגב גם להרבה נשים זה לא כזה ברור. הן לא מבינות למה אין חשק למה הן בדיכאון וכו וכו וכו) 

ורק אומרת שהרופא וגם הרב נתנו גם אופציה של התקן ולא המליצו רק גלולות.

רוב הרבנים ככלל לא מתירים

אבל בפרטי הרבה רבנים כן מתירים כשאין אמצעי אחר מתאים.

לי התירו רבנים מאד שמרנים שלא מתירים באופן גורף.

המון זוגות לא שואלים בכלל על דדיפרגמה את הרב.

והרבה מאלו ששואלים לא מתארים את חומרת ההשפעות של האמצעים האחרים.

חשוב לי להעלות את המודעות לכל אלו. 

מחזקת אותך להמשיך.

ומקווה למצוא בי את האומץ לבקש גם.

אני לא יודעת מה את מגדירה התעסקויות פנימיות.. ויכול להיות שלא מתאים לך.

יכולה לשתף שאצלי מניעה הורמונלית לא אופציה בדיוק בשל המצבי רוח.

וגם עם התקן לא הורמונלי היו כל מיני אתגרים

ולכן דיאפארגמה בעיניי היא בשורה

אמצעי לא הורמונלי

לא פולשני

לא מסוכן

החיסרון היחיד בעיניי היא הספונטניות שמבאסת לפעמים.

שמעתי עליה גדולות ונצורות בעיקר פה בפורום

ואחרי שהתנסתי ממש התאכזבתי

היא ממש לא מושלמת/ חסרת חסרונות כמו שמציגים אותה....

אין לי כרגע זמן ופניות לפרט אבל מבחינתי היו לה הרבה חסרונות ולי היא ממש לא התאימה...

בעיניי הספונטניות היא ממש חסרון.

אבל אבל

החוסר הורמונים גם ברמה הנפשית וגם ברמה הבריאותית גופנית.

העצמאות והיכולת להפסיק למנוע או להמשיך מתי שרוצים...

לי היא ממש האופציה הטובה מכולן.

אני יודעת שלי אישית היה מאוד קשה כל חודש מחדש

לעשות פעולות ככ מחושבות ועוד בסמוך למעשה וכו' כדי למנוע הריון.

אני מאוד אוהבת להיות בהריון וזה פשוט היה מפתה אותי יותר מידי

מי שבטוחה שלא מפתה אותה להיות בהריון - תעשה מה שצריך בשביל זה

אבל זה היה קשה לי רגשית וטכנית לעשות כל פעם פעולה בשביל זה

ואז גם חלק מהאינטימיות נפגעת

ובעיניי זהלא פוגע באינטימיות, אולי רק קצת בספונטניות

וגם תלוי בקונוטציה של מניעה עבורך

בשבילי זה עניין של רווחה נפשית. 

אם רוצים להפסיק למנוע.

מה אנחנו צריכים להרגיש בשביל לרצות להפסיק למנוע..

וברגע שרוצים מפסיקים מייד.

לצורך העניין אפילו בתחילת המלחמה הרגשתי צורך להכנס להריון בגלל המלחמה וכל ההרוגים וכו..

ובאפטר של בעלי לא מנענו.

ולא נכנסתי להריון..

ועם המשך המילואים והקושי החלטתי להמשיך למנוע.. עבר לי ההחלטה הרגשית הזאת..

ואני ממש אוהבת את זה. גם אם הייתי נכנסת להריון מתוך כל המצב בעמי  זה ממש מרגש אותי והיה ממלא אותי בכח..

וגם כשהתחרטתי אני ממש שמחה שבכזו קלות המשכתי.

אישית מנסיון עבר

חודש שאני בלי מניעה = הריון 🙈

כמה חשוב שאת מונעת

כמה כח זה ייתן לך לעוד הריונות והרחבת המשפחה

(בלי קשר רק לדיאפארגמה זה נראה לי ממש טוב להיות בתודעה כזאץ)

ובלי כל מיני מחשבות כאלו

ועד היום לא התחרטתי על אף חודש שמעתי הריון (נשואה כמעט 13 שנה וב"ה 4 ילדים חמישי בדרך..)

אבל איך שאני מכירה את עצמי,

אם כל חודש הייתי צריכה לעשות פעולות בשביל המניעה הזאת אז הייתי מרגישה אחרת.

ב"ה אני מסתדרת מעולה עם התקנים אז גם לא רואה סיבה ללכת על דיאפרגמה שבשבילי זה לא מלכתחילה (לפני העניין ההלכתי שלא בדקתי בכלל) 

לי עשה דימומים ארוכים וכבדים בטירוף

בעלי הרגיש את החוט לפעמים התנוחות מסוימות כאב לו קצת

עשה לי כיווצי רחם לאורך כל המחזור ולא רק בווסת..

והפרשות נחושתיות כאלו

קיצור לא היה הכי כיף.

והאמת שההתקן כן סוג של נפלט לי

כאילו פתאום בוסת הרגשתי את החוט יותר בולט בפנים

ופשוט משכתי אותו החוצה

ההתקן כן היה בתוך הרחם ממש הרגשתי אותו יוצא מהצוואר אבל לא בטוחה שהיה מונח טוב בשלב הזה כשככה החוט ממש בלט

הייתה ממש טובה.

כל כך שונה מרפאת נשים (ולא בגלל הכאב של ההתקנה)

זה היה לי ממש פגישה נעימה

והיא גם עשתה לי קצת פיזיותרפיה רצפת אגן בזמן שנשאר.

ממש יצאתי ממנה בתחושה נעימה ולא תחושה של בדיקה פנימית כמו שאני רגילה בקופת חולים וכו

אבל היא לא משוווקת, אחכ הזמנתי את הדיאפרגמה ממישהי שהיא הביאה לי מספר...

שזה לקח עוד קצת זמן

זה שזו מניעה ממש ממש יקרה

בהתחלה יש התאמה ראשונית

קנית של הדיאפרגמה

וקניה של ג'ל

בהמשך יש קניה של ג'ל כל כמה זמן, הוא נגמר ממש מהר

ולפעמים יש שינוי במידה

ואז צריך פגישה נוספת עם מתאמת והזמנת דיאפרגמה חדשה

קיצר

המניעה הכי יקרה 

לא הלכתי למתאמת וקניתי קאיה (שאמורה להתאים לרוב הנשים) ב300₪

משתמשת כבר 3 שנים וכנראה לכל השנים קדימה

המניעה הכי זולה שיש (בשבילי)

אבל אולי ההנחיות המחמירות יכולות לפסול

צריך לבדוק בלאי

להסתכל מול אור לראות שאין חור

למלא מים לראות שלא נוזל.

לראות שאין עיוות משמעותי (הגיוני קצת אליפסה מההכנסה)

ככה הנחתה אותי המתאמת שלי

צריך להתשמש לפי ההוראות

וצריך כמות ג'ל יחסית גדולה לכל שימוש ולכן הוא מספיק להרבה זמן

הג'ל מגיע עם 60 ml,

ככה שמספיק ל15 שימושים

ואגב מהרגע שפותחים אותו יש לו תוקף לשלושה חודשים

אני לא מודדת מדויק וגם משתמשת אחרי 3 חודשים, אבל זה כמובן קצת שונה מההנחיות.

אבל במצטבר זה יוצא הרבה מעבר למה שחשבתי בהתחלה כשהתחלתי את המניעה הזאת

אם היא הייתה מושלמת הייתי משלמת יותר בשמחה

אבל היא לא מושלמת בכלל

אז זה מבאס

ההשקעה הראשונית אחרי לידה זה פגישת התאמה ודיאפרגמה  

700 ש"ח בערך

התקן עולה יותר לדעתי

בכל מקרה זה בלי שום התעקהןת בגוף ולדעתי זה שווה את זה...

ואם אין ירידה דרמטית במשקל אז לא צריך להחליף ויכול להיות שגם אחרי הלידה הבאה תתאים לך..

לגבי גל קראתי שהוא לא כזה משמעותי...

אפשר בלעדיו..

והמידה משתנה לא רק לפי ירידה ועליה במשקל אלא למשל התאמה שנעשתה אחרי הלידה יכולה לא להתאים כמה חודשים אחר כך כשהשרירים של רצפת האגן מתחזקים..

מנסיון מתסכל

ואגב, עכשיו כשעשיתי גגל לחפש את השם ש הסוג שקיבלתי

ראיתי שכתוב שהלכתית פחות מתירים בגלל שבדרך כלל משתמשים בדיארגמה עם גל והג'ל הוא זה שבעייתי...

מעניין אם זה מבוסס..

כתבתי שכדאי ללכת למתאמת

שמשתמשת בסוג שקוראים לו מינולקס או משהו כזה

כי לדעתי הוא מתאים את עצמו יותר לכל מיני מצבים של הגוף

מצרפת תמונה שלו

כי הג'ל הוא קוטל זרע

אני מופתעת שאת אומרת שזה עניין מזערי,

המתאמת אמרה לי שבלי קוטל זרע המניעה ממש נמוכה- שמונים או שמונים וחמש אחוז. אני יכולה לשאול אותה כדי לוודא

רק עם הג'ל זאת מניעה מספיק טובה...

או נרות היו בעייתיים. והם לא.

הבעיה השנויה במחלוקת בדיאפרגמה היא החציצה בתוך צוואר הרחם להבנתי. בגלל זה גם ספוגית היא שנויה במחלוקת

אבל אני לא בטוחה שחיזוק ישפיע.

בכל מקרה המתאמת גם לימדה אותי לא להיות "סתומה" ולהרגיש טוב בתוך הנרתיק איך הדיאפרגמה יושבת, לזהות אם משו לא כשורה וכו

אבל אני קניתי בהמלצת @oo  את הקאיה גם. אם זה היה כרוך בהכרח בפגישה עם מתאמת - לא יודעת מה הייתי עושה כי מאוד לא רציתי.

אני איתה כבר שנתיים

המחזזורים שלי קבועים ויותר קל לי האמת כי אני מזהה ביוץ ומשתמש בה עם הג'ל רק חלק מהזמן. בערך שבוע וחצי - שבוע לפני הפרישה כבר לא משתמשת בה בכלל

אבל גם אם הייתי צריכה להזמין יותר ג'ל - זה לא משתווה להריון לא רצוי מבחינתי, כאחת שזו האופציה היחידה שלה 

מחיר אינו שיקול למניעה.

המחיר הנפשי שעלולים לשלם על מניעה מציקה או על הריון לא רצוי, יכול להיות גבוה וגם לעלות הרבה כסף.

שלא נדבר על אחרי..

נכון, ילד יכול גם לעלות פחות ממליון

נשמע לי מעט.

הוא שיקול לסוג המניעה

למשל בין דיאפרגמה להתקן

@00

@כבתחילה

המניעה הטובה ביותר גם אם זה יקר

זה פשוט עשוי לתסכל

בנתיים לא מצאתי כזאת

והדיאפרגמה בהחלט מטרידה אותי

מניחה שיש כאלה שזה מושלם עבורן

לזה אני בכלל לא מתקרבת

כל העולם של המניעה פשוט מתסכל...

הוא לא שיקול

כי מניעה יכולה להציק ולגרום לנזקים, גם נפשיים וגם כלכליים.

ההתעסקות פנימית עם דיאפרגמה היא בקטנה באופן כללי ובלי השוואה לסבל מתופעות לוואי של הורמונים 24/7

ומחילה, אבל מתישהו תצטרכי להתמודד עם העניין של למצוא מניעה מותאמת אני מניחה.

את סה"כ צעירה ב"ה. והגיוני לרצות או להצטרך הפסקה במוקדם או במאוחר

אבל אני חושבת שהמחיר לא שווה את התועלת במקרה של גלולות שלא עושות טוב

עכשיו לא רוצה לזמן ארוך אז לא רוצה את ההתעסקות הזאת וכל מה שנלווה לה.

לא היה בעייתי לי בכלל 

את מפחדת משיבושים וכד' אבל את ממילא משבשת את מצב הרוח עם הגלולות..

אני חושבת שזה כן כדדאי

עם ליווי הלכתי לא נאסרתי ממנו בכלל 

יש המון נשים מרוצות ( אני ביניהם) אני הייתי  עם הלא הורמונלי

אין מושלם אבל לדעתי שווה לשים גם אם זה לא למלא זמן 

ואחרי 10 דק שכחתי מזה😴😄

בשונה מהמירנה כזכור שהיה לי נוראי

צריך להוציא את זה מהחוק

אשכרה הורס את החיים! 

קשה לחיות ככה

גלולות מעולם לא ניסיתי, אבל גם אני הייתי עם התקן והיה ממש סבבה. לא הפריע לי בכלל.

ואת יכולה לקבוע מעכשיו תור לסיום החצי שנה ומקסימום לבטל.

סורי על השכנוע🙈

נראה לי שאני גם חוששת מההתעסקות הזאת, מלהכניס לשם עצם זר קטן ככל שיהיה.

זה מהיר מאוד.

את מתקשרת למרפאה עם הרופא שאת רוצה ואומרת שאת צריכה תור להכנסת התקן ומביאים לך מיידית (לפי הנסיון שלי)

היא גם יכולה לשים אותך אחרי היום עבודה הרשמי...

שזה לא ירתיע אותך

אז להתקנה יקבל? קשה לי להאמין

ויותר מטרידה אותי ההתקנה והשלכותיה.

ולא הבנתי, בוודאות בהתקן אין שינויים במצבי רוח?

מי אמר שזה לא ישפיע עליי יותר גרוע?

א. תור דחוף סתם והתקנה זה שונה

על התקנה הוא מקבל עוד כסף... 

ב. את בכלל לא צריכה ללכת לרופא שלך

התקן לא הורמונולי לא אמור להשפיע על ההורמונים ואם את לא אלרגית למתכות אז זה מן הסתם יעבור אצלך חלק 

חוץ מהחלק של הדימום הסתגלות שאת לא יכולה לדעת מראש כמה זמן זה יהיה.

אם את מחליטה לחשוב ברצינות על התקן אז תבדקי מראש את ההתייחסות ההלכתית המקובלת עליכם להתקן שתוכלי לתזמן את ההכנסה לזמן הטוב עבורך.

שרוב התגובות כאן הלכו לכיוון שהגלולות משפיעות ולכן זה ככה.

אני לא שוללת, זה באמת יכול להיות.

אבל בהינתן בזה שאת כרגע לא רוצה להחליף אמצעי מניעה, אולי יש עוד דברים שמתווספים לגלולות שדווקא בהם יש לך יותר אפשרות לשנות?

כי מה שאת מתארת נשמע לגמרי גם מתאים לעומס ולאינטנסיביות של החיים, בלי קשר לגלולות.

אז אולי דווקא לחשוב האם יש משהו אחר שיכול להקל עלייך ולעזור?

איך לדעת אם זה מהגלולות או מהאינטנסיביות של החיים.

פעם ראשונה אני עם גלולות אבל גם פעם ראשונה אני אמא ל4 קטנטנים.

ניסיתי למצוא עזרה למשך היום, לא מצאתי.

רק בשבילך?

נגיד אפשרות לצאת קצת בערב? את עושה גם דברים שאת אוהבת ולא רק צריכה?

אבל אני בכלל לא בטוחה שנכון לך לעבור עכשיו להתקן.

איך הווסת שלך בכללי, ארוכה/כבדה או קלילה?

אישית הייתי לוקחת B12 ואומגה 6 ומקפידה על פעילות גופנית (3 פעמים בשבוע הליכה קצרה)

ובודקת עוד שבועיים מה המצב.

אם את מקבלת ווסת אז יש מצב שהייתי מחליפה ביום הראשון לגלולת נורידיי כי אם זה חצי שנה אין משמעות כ"כ לחיסרון שלח הזמינות שלו.

במידה ויש לך צד משמעותי לחשוב למניעה ארוכה יותר אז כן הייתי שוקלת שוב את ההתקן ומקסימום מופתעת לטובה

ואין לי מושג איך המחזורים שלי, שנים לא קיבלתי 🤭

ושיפור במצב רוח

B12 מומלץ שיהיה בשליש העליון של הטווח וזה כמעט בטוח שאת לא שם אז ובטח לא בעודפים אז תתחילי ותעשי בדיקת דם לבדוק כי טוב שתדעי מה המצב.

לק"י
 

ובניגוד להרבה פה, לי היה בסדר עם הסרזט.

ומה שמתארת הפותחת אני גם מרגישה בערך, ובלי שום מניעה 

שאם במקרה היא כן מקבלת ווסת אז הייתי מחליפה אבל לא הייתי רצה להחליף אם היא לא מקבלת 

כי זה מתכון לבעיות של הכתמות ודימומים.

(יש כאלה שמקבלות אפילו רק בהתחלה למרות שהרוב לא)

וכמו שכתבתי אני בכלל לא בטוחה שנכון לה לשנות עכשיו מהסרזט כשזה לתקופה כ"כ קצרה

והייתי מנסה קודם להתגבר על התופעות לוואי האלה בדרכים אחרות. 

לק"י

ודווקא זה נראה לי די רווח.

רק שלא אצל כולן זה אוסר.

(אז התגובה שלי היתה לעניין. כי רוב הסיכויים שהיא לא תקבל מחזור. אולי כן יהיה דימום הסתגלות, אם היא רק התחילה).

ולקבל 3-4 פעמים ווסת זה אמנם של התחלה אבל זה לא דימום הסתגלות.

אני לא יודעת מה בדיוק קורה איתה אז התייחסתי גם לאופציה שהיא כן מקבלת/תקבל ווסת ולא אמרתי שהיא אמורה לקבל.

סה טו.

הסרזט הפך אותי דומה למה שאת מתארת

אני החלטתי להפסיק

לגבי אלטרנטיבה מסכימה עם רוב התגובות שכדאי לנסות התקן

יש כאלו שגם אלו משפיעות להם על המצב רוח, אבל יש גם נשים שחוות שינוי משמעותי לטובה עם המעבר לגלולות משולבות (או טבעת נובה-רינג, או מדבקות, שזה אותו רעיון רק בלי לזכור לקחת גלולה כל יום).

ומה שאני מכירה לרוב אין להן דימומי הסתגלות.

בגדול הן פחות מומלצות עם תינוק יונק כי הן עלולות להפחית חלב, אבל יכול להיות שאצלך זה חסרון פחות משמעותי, ושווה לך לנסות...

עצבנות בשילוב עם אדישות לחיים. עד שקישרתי שזה קשור להורמונים.

גם היום בלי הורמונים יש לי מצבי רוח, אבל לא ככה.

אני יודעת שזה נשמע מסובך, התקנה, דימומים, הסתגלות

אבל יש מצב גדול מאוד שבכלל הכל יעבור לך חלק.

יש רבנים שאומרים שהתקנה לא מטמאת

אז בכלל, תלבשי שחור ואל תסתכלי בניגוב וזהו.

התקן יכול להיות ההבדל בין חצי שנה שבו את נהנית מעצמך, מבעלך , מהילדים

ומהתקופה הזאת שאת לא בהריון

לבין מה שאת חווה עכשיו ואז מה הקטע במניעה?!

הרי את מונעת כדי שיהיה לכם קצת רוגע ושלווה בתור משפחה..

זה לא כזה מסובך כמו שזה נשמע. שווה לנסות

אני קפצתי למוקד נשים

נכנסתי לרופאה ובקשתי שתוציא

פעולה של חצי דקה ושלום..

חודש אח''כ כבר הייתי בהריון

גם לי היה סיוט עם גלולות, ולמרות שהיו עוד קשיים באותה תקופה ברור לי שזה היה קשור כי ברגע שהפסקתי הצלחתי להתחיל לטפל בקשיים האלו, עם הגלולות הפכתי לאדם אחר וזה היה סיוט.

מבינה למה לא בא לך התקן, אבל למי שסיוט לה עם גלולות אני ממליצה בחום גם אם זה לזמן קצר. זה נשמע פרוצדורה מסובכת אבל זה לא, בעיני הכסף שווה אם יאפשר לך להיות יותר שפויה.

(גם להתקן יש חסרונות, לי נגיד ההתקנה גרמה לדימום משמעותי ממש שאסר אותי וגם לקח לי יותר זמן להטהר, בעיני למרות כל החסרונות אני מעדיפה את האופציה הזאת ולפחות להיות בן אדם שפוי.)

שצריך להתרגל אליה ולאחר מכן יש שיפור.

אולי כדאי לנסות עוד קצת ולראות איך את מרגישה.

אני בחיים לא לקחתי גלולות אז אולי אני אומרת שטויות, אבל דכדוך אחרי לידה זה דבר מאוד נפוץ וגם דיכאון קל, לאחת מכל 6 יולדות יש איזה שהוא דיכאון אחרי לידה. דכדוך כזה ממש ממש גורם לחוסר כח לכלום, אפס אנרגיות...

תוסיפי לזה את העומס של הטיפול בארבעה קטנטנים, זה קשוח ממש! 

את ממש צריכה שיפנקו אותך, לנוח עם התינוקי ושמישהו אחר יטפל בילדים, שיבשלו לך ארוחות, לשבת על ספסל בחוץ בשמש, לנשום אויר ולנשום את התינוק הקטן.

זה בעיני.

יכול להיות שגלולות עושות עוד יותר גרוע אבל מה שכתבת יכול ממש להתאים למלא יולדות חודשיים אחרי לידה גם אם הן לא לוקחות שום אמצעי מניעה.

חיבוק!

בעזרת ה' הלוואי שישתפר בקרוב

משהו לגבי תת הדיון שהתפתח כאן על אמצעי מניעה, לא יודעת בדיוק לאיפה לשרשר.

בכל מה שקשור לאמצעי מניעה, חשוב לצאת מנקודת הנחה שאין מושלם. יש לכל אמצעי יתרונות וחסרונות, שחשוב להכיר ואחרי שמכירים, אפשר לעשות בחירה מושכלת.

לכל אחת יש סדרי עדיפויות שונים, וזה בסדר גמור. ואחת תעדיף אופציה להארכת הזמן בין ווסת לווסת, גם במחיר של השפעה הורמונלית, ולאחרת ההורמונים מאוד מאוד מפריעים, אז היא מוכנה להצמצם את התקופה שבה מותרים, העיקר שזה יהיה בלי הורמונים.

איכשהו לפעמים דיונים כאלו נהיים חד מימדיים, ונראה שלפעמים יש ניסיון להציג אמצעי מניעה כזה או אחר כמושלם או כגרוע. וזה לא ככה, לפעמים זה גם מפחיד שלא לצורך.

חשוב לא להסתיר תופעות לוואי אפשריות, חשוב להיבן גם מה השכיחות שלהן, חשוב לדעת במה בוחרים, אבל חשוב גם לא להפחיד, כי הפחדה בסופו של דבר גם מקשה על הבחירה, ולא בצדק לפעמים.

בסוף לכל אחת יש את השיקולים שלה, על כל אחת אמצעי מניעה יכול להשפיע אחרת, ובאמת באמת שמילת המפתח כאן היא ידע. ידע שמוביל לבחירה מודעת

שלדעתי חשוב לקחת את הקשיים סביב המניעה בפרופורציה

כלומר להגיד עדיף הריון מאשר מניעה והשפעותיה

בעיני זה כבר ללכת רחוק מאוד מאוד מאוד

קודם כל השפעה של הריון לגוף האישה

גם ההריונות הכי קלים והכי סבבה

הם הרבה יותר משמעותיים מהמניעות.

רק המשקל שהולך על רצפת האגן

ההתרחבות של כל העצמות

האיברים הפנימיים שזזים להם בעקבות ההריון

תאמינו שזה הרבה יותר מהתקן נחושת בגודל אצבע שנמצא בתוך הרחם ואחרי שמוציאים אותו אין ממנו זכר..

שלא לדבר על זה שהריון = עוד ילד לגדל.

ב"ה זאת תוצאה טובה ומשמחת אבל יש לזה השלכות לכל החיים...  

מבחינתי זה לא סוף העולם עוד הריון ועוד ילד 🤷‍♀️

גם ככה היה לי קשה להתחיל עם המניעה בכלל, אז כל הסיבוכים האלה עכשיו וכל יום שיחות עם הרב.

לא בטוחה שאני מעוניינת בזה ושזה יותר טוב לי מאשר לסמוך על ההנקה בשילוב נרות ושאם יהיה הריון אז בכייף.

כי המשמעות של זה בשבילך זה לא האם עוד ילד או לא.

בכל מקרה בעז"ה תרצי עוד ילד, ועוד הריון ולידה.

זה האם להביא את הילד עכשיו, או עוד כמה חודשים...

אבל בשורה התחתונה

זה כן ללכת רחוק מאוד.

אולי בעינייך ה"מחיר" של עוד הריון שווה את זה. כי במילא תיכנסי לעוד הריון מתישהו.

אני חושבת שאת עדיין בשלב של ילדים ככ קטנים

שקצת קשה לך להבין מה אני מתכוונת.

אין ספק שהריון משנה את כל הגוף אבל במהלך טבעי ומדויק שה ברא.

לעומת להכניס גוף זר לרחם.

אני כשנכנסתי התקן וראיתי על איזה טופס מחתימים אותי ה ישמור

כמובן שכשצריך זה מעולה ויש מלא יתרונות בהתקן.

אבל לא אהבתי את ההשוואה להריון 

לא הייתי כמובן מגדירה הריון כדבר לא בריא

כי זה דבר נפלא, הגוף שלנו עובר תהליכים מהממים בהריון וזה מה שה' טבע לנו בטבע כנשים.

אבל כשאני מתייחסת להשפעה של הריון לגוף/השפעה של התקן לגוף

אז הריון הרבה הרבה יותר משפיע על הגוף וגורם לשינויים (לא תמיד הפיכים..) לעומת התקן.

אז להגיד מעדיפה הריון על פני תופעות התקן (בהנחה שאשה הגיעה למסקנה שטוב לה למנוע), זה להרחיק לכת בעיני.

אני במצב דומה לשלך. גם ילדה רביעית, גם גלולות, גם מצבי רוח הזויים. וההתלבטות הזאת אם זה מהעומס או מהגלולות.. וכמה זה בכלל עבודת המידות שאני צריכה לעשות עם עצמי, ואולי הייתי ככה תמיד אבל סתם הצלחתי להשתלט על עצמי יותר. והשרשור הזה עזר לי להבין את עצמי. מקווה שאני אמצא כוח וחשק לשנות אמצעי מניעה😅

חיבוק!

ולכן בהתחלה חשבתי שזה רק עבודת המידות שאני צריכה לעשות, אחרי שהפסקתי זה היה בולט ממש כמה זה השפיע עלי

90 אחוז מהעבודת המידות שחשבתי שאני צריכה לעשות כבר לא היתה

למרות זאת חושבת שלפעמים עדיף להישאר עם הגלולות מאשר לנסות להחליף.

את מזכירה לי שאחרי שהפסקתי מניעה בפעם הקודמת, לקח לנו כמה חודשים להיקלט. מצד אחד זה התחיל טיפה להלחיץ והיה קצת מאכזב כל חודש, ומצד שני אלו היו בין החודשים הטובים ביותר שלי בשנים האחרונות. בלי גלולות, בלי הנקה, בלי הריון... נזכרתי מה זה חשק מיני. וגם בעלי הודה שהייתי שונה לטובה.

עכשיו אני באמת בהתלבטות כמה להמשיך את המניעה. אבל צריכה להחליט ולפי זה לראות אם אנסה לשנות.

אם אני מפסיקה לקחת מה קורה מבחינת הדימום?

מיד מתחיל דימום? לוקח שבוע?

דימום יותר חזק מהרגיל? יותר ארוך?

לק"י

זה היה בהריון הראשון, כשהבן שלי כבר היה בן 1.10.

עדיין ינק, אבל לא כמו תינוק קטן.

אצל הקטן הפסקתי כמה חודשים אחרי הלידה. 

לא זוכרת אם היה דימום או לא🙊

נמחק לי המוח סופית כנראה.....

(כנראה שזה גם קשור למתי היה אמור להגיע המחזור. בהריונות שלא מנעתי המחזור הגיע אחרי שנה+).

וגם אין סיבה שיהיה חזק או ארוך.

כי ההנקה עושה פעולה דומה לסרזט בגוף

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה

בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

הילד פשוט קטן

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).

לדבר איתה: זה סיכוי ענק לגרום נזק.

בדימוי העצמי שלה, ואף בנושא ההשמנה עצמו.

לדעתי: לכבד את הבחירות שלה, זכותה. יחד עם זאת שווה ללכת לבדיקות דם ליתר בטחון, וכן להוציא את השטויות מהבית.

ממליצה לשמוע את הפודקאסט של מה בליבא עם רוני רמז

היא מדברת מדהים על עודף משקל

ממש גרמה לי לבכות איך גרמו לי לשנוא את עצמי ואת הגוף שלי...

בכללי, אין מה להגיד לה בעצמה.

אם היא תרצה ותפנה אליכם להתייעץ מה לעשות, אז תייעצי לה להוסיף פעילות גופנית , לשלב התזונה ירקות וכו'

די ברור שהיא כן שמה לב, וכרגע לא רוצה לעשות עם זה

כלום כי זה מלחיץ או אין לה כוח להתמודד עם זה או משהו בסגנון...

אני מאמינה שהנכון יהיה להתעלם, מקסימום לדאוג שהאוכל שמכינים בבית יהיה בריא יחסית...

תעזרו לי לחדד את הנקודה… זה מה שבעלי טוען

אבל התפקיד של הורים זה גם לחשוב לטווח ארוך... אני חושבת שכל מה שיגידו לה יגרום לה א. לאנטי, ולהוריד את הסיכוי שהיא תתחיל לאכול בריא או לעשות ספורט כי זה יהפוך למשהו שהוא מולכם במקום למשהו שמול עצמה

ב. לחרדה או דימוי עצמי נמוך, כי אם אתם מדברים איתה על זה זה כנראה ממש גרוע. וחרדה אגב הרבה פעמים גורמת להגביר אכילה רגשית ולא להוריד.

אני חושבת שדברים כמו להוסיף סלט חי לכל ארוחה ודברים כאלה, שזה להוסיף אוכל בריא בכללי ולא לחץ מולה. ואם היא מבקשת עזרה או מתלוננת על המשקל שלה אז אפשר להציע עזרה בעדינות. אבל לא לבוא ולדבר איתה מלכתחילה.

שנערה בת 15 לא שמה לב שהיא השמינה

יכולת ההשפעה ההורית לגבי אורח חיים ותזונה נכונה היא ב

1. אוכל בריא זמין בבית

2. דוגמא אישית

3. חוסר שיפוטיות

4. השארת יכולת הבחירה בידי הילדה

בכל גיל

ובפרט בגיל 15

כי נערה בת 15 בטוח שמה לב שהשמינה ומן הסתם מתעסקת עם זה בלי סוף. אז בתור הורים נראה לי חשוב לפתוח ערוץ תקשורת דווקא סביב דברים לא מדוברים. למתבגרים יש נטיה להכנס לסרטים סביב דברים ולחפש תשובות ופתרונות במקומות שהם לאו דווקא חיוביים או מקדמים.

כמובן לשים לב טוב לתוכן השיחה. לזכור שבתור הורים אין לכם מטרה לגדל ילדה רזה, יש לכם מטרה לגדל ילדה בריאה שאוהבת את עצמה.

הייתי ממקדת את השיחה בנערה וברגשותיה - איך היא מרגישה עם עצמה? האם היא זקוקה מכם לעזרה כלשהי בנושא?

מדגישה אלף פעם שהיא אהובה בדיוק כפי שהיא. באופן כללי, לנסות להתפעל ממנה באופן יזום כמה שיותר. לאו דווקא מחלקים חיצוניים - מכשרונות, תהליכים יפים, חברויות יפות, כל מה שמסייע לנערה לפתח דיבור פנימי אוהב וחומל כלפיי עצמה. 

סליחה על הנחרצות, אבל שבעלך ילך לעבוד על עצמו לקבל אותה ולאהוב אותה כמו שהיא היום.

בלי זה, כל דיבור וכל פעולה רק יעשו נזק.

היום זה מאד אופנתי "לקבל את עצמי כמו שאני" אבל בואי לא ניתמם… גם אם נשתוק (כמו עד עכשיו) יש סיכוי גבוה שבשלב מסוים היא תבין שהיא שמנה מאד והיא כנראה לא תהיה מרוצה מזה.

אולי גם יש הבדל בין מישהי שמגיל צעיר היתה שמנמונת לבין מישהי שהשמינה מהר ובאופן פתאומי יחסית בעקבות הפסקת טיפול תרופתי.

לא מצליחים לעצור עליה במשקל/ לעשות ספורט/ לאכול ירקות במקום פחמימות

כי זה קשה

מאד

לילדה בת 15 הקושי פי כמה וכמה

מודעות אפשר לעורר

בצורה נכונה

בעיקר מדוגמא אישית

רוב הסיכויים שניסיון לעורר מודעות ועידוד יפגע בה מאשר יעזור (כי זה עם פוטנציאל גבוה לשיפוטיות והתערבות)

זה לא מאד משנה מתי ולמה קרתה ההשמנה

אלא

ששליטה על אוכל זה דבר מאד קשה

ומעטים האנשים שמשיגים את זה

אדם שלא חווה את התהליך הפנימי

לא יכול להבין אותו

האדם היחיד שיכול לעזור בנושא הזה

זה האדם לעצמו

שאר האנשים בעיקר יפריעו

(עם פוטנציאל גבוה שההורים הם אלה שמפריעים)

ומה ההורים שלי לא ניסו.

בסוף עד שזה לא הגיע מתוכי זה לא עזר.

אז ירדו 7 קילו והחזרתי 10.

מה לא ניסו איתי.

בסוף ברגע שהחלטתי, אי שם בגיל 17, הצלחתי להוריד 34 קילו ממשקלי.

אבל זה רק כשזה הגיע מתוכי.

לא הייתי מדברת איתה.

כן מכינה אוכל בריא יותר ומנגישה פירות וירקות.

כשהיא תרצה היא תיגש אלייך.

בגיל הזה אין סיכוי שהיא לא מודעת לעצמה.

שאמא שלך תסב את תשומת לבך למשקל שלך ותעודד אותך לאכול יותר פירות וירקות?

סליחה, אבל זה נשמע לי נורא.

לקבל אותה כמו שהיא זה לא להיתמם.

זה להגיד שיש בה עוד המון המון דברים חוץ מהמשקל.

יש לה תכונות אופי. יש לה שיער יפה. או עיניים יפות. אולי היא חברותית, או מצחיקה, או חכמה, או אכפתית מאוד. את יודעת. אבל היא מיליון דברים חוץ מ'שמנה'.

אז כרגע היא בעודף משקל. ואולי יום אחד היא תרצה להרזות ואולי לא. זה לא משנה.

מבחינתכם היא מהממת כמו שהיא וזהו.

(שוב, תחשבי איך היית רוצה שההורים שלך יתייחסו אלייך בנושא כזה. תראי כמה שרשורים כואבים נפתחים פה בפורום סביב הנושא. תחסכי את זה ממנה. בבקשה).

רוב אחיי היו אוביס בגיל ההתבגרות והגיעו למצבשרוצים מעצמם בלי שהעירו להם וירדו עשרות קילוגרמים לבד

לא להתערב, לקבל כמו שהיא

רם מפריע לבעלך בעין שיעבוד על עצמו ואפשר לדאוג שיהיה אוכל יותר בריא בבית שאת מגישה אבל לא יותר

לא הייתי אומרת לה לאכול פחות או משהו כזה

הייתי מתייעצת עם גורם מוסמך כמו פסיכולוגית ילדים (לא דיאטנית).

ושימו לב על מה זה יושב אצלכם, אני לא חושבת שמדובר רק בבריאות, אלא גם בתפיסה חברתית.

תשאלו את עצמכם, אם בדיקות הדם שלה יצאו תקינות, אם היא היתה אוכלת לא בריא ולא משמינה, אם הסכנה הבריאותית היתה בתחום אחר כמו חוסר שינה, עדיין הייתם נלחצים באותה מידה?

אני מניחה שיש כאן גם איזושהי תפיסה של דימוי גוף (לכולנו) ואתם דואגים לא רק בריאותית גם חברתית.

אני לא אומרת את זה כשפיטה, התפיסה הזאת נוגעת בכולנו, פשוט חשוב להיות מודעים לעצמנו ומה מניע אותנו.

ונכון בריאותית זה גם לא בריא, לכן כן הייתי מניעה אותה בדרך כלשהי, אולי שינוי כללי בריאותי של הבית, אולי ספורט משותף, הליכה של שתיכן, בלי קשר לשיח על נראות. ובעיקר מתייעצת עם גורם מוסמך.

זה קריטי במיוחד בגיל הזה.

זה לדבר על עצמך.

תשתפי אותה כאילו דרך אגב שאת רוצה קצת להוריד במשקל, אז את אוכלת יותר ירקות, תכיני לך סלט גדול ותגידי איזה טעים אם בא לה קצת?

תכיני כאילו לך ירקות בתנור וכד' ...

את לא מדברת עליה בכלל, רק על עצמך ועל בריאות וזה נותן לך כח, הקמח הלבן מעייף אותך ואחרי ירקות יש לך יותר אנרגיה. להכין דברים בריאים מגניבים כמו כדורי תמרים, בשבילך ומי שרוצה גם מוזמן.

מאמינה שהיא שמה לב לגוף של עצמה, זה בדיוק בגיל שמתעסקים המון עם הגוף, אם היא באמת מעוניינת לרדת במשקל יהיה לה קצה חוט - איך מתחילים, ושזה לא כזה נורא, ושאמא שלי מכירה את זה יאפשר להתייעץ איתה. 

שבת בבוקר עדיין מתלבטת לגבי העיקרית

עוקבת איתך 

ערב מרק עוף והמון ירקות עם קניידלך

בוקר עוף ותפוחי אדמה ברוטב תפוזים בתנור, אנטיפסטי

סדש קניידלך, ביצים קשות או חביתה,  אולי תפוחי אדמה מבושלים כמו כרפס

מצות

עוגה קנויה לילדים, פומלה ואננס, יש גם גלידה חלבית

סלט ירקות,  מטבוחה, אולי ממרח זיתים, מקלות גזר בתנור

מרק עם קניידלך בלילה

האמת לא מכינה לשבת כלום. אולי עוגות.

אבל הכנתי מלא לליל הסדר (אנחנו משפחה קטנה והכנתי לכל המשפחה של ההורים שלי 12 נפשות).

חלק נשאר וחלק אחרים יכינו.

הכנתי לערב חג (שלא יהיו רעבים):

חזה מתובל, שניצלים, פירה, סוג נוסף של פירה, ונקניקיות

לליל הסדר: עוף בדבש, תפוחי אדמה וגולאש בשר.

ליום- בשר מתוק עם בטטה ותפוא, והיה גם עוף בתנור.

וסלטים-

מטבוחה מרוקאית

כמה סוגים של חציל

סלק

פלפלים

בישלתי לפני החג עד 3 בלילה.

ומיציתי!!

היום לא רוצה לבשל!

וגם לחמניות מקמח מצה וקמח תפו"א (אלתרתי קצת ויצא יחסית בסדר ב"ה. העיקר שהקטנה אהבה, ועכשיו יהיה לה מה לאכול... נראה לי שבפעם הבאה אכנסי גם קמח שקדים, שיהיה קצת בריא)

הבת שלי מכינה מרק וחמין, וגם תפו"א וסלט גזר מרוקאי.

איזה מזל שלא כל הבישולים עליי🤭

אני פשוט חותכת לעיגולים דקים, מסדרת בתבנית ומפזרת מעל תערובת של ביצים, שמ"ז ותבלינים (הפעם הוספתי גם קצת קוטג' ושקדים טחונים).

אם יצא טוב או לא - נדע בשבת🤭

באיחור ממשששש

מכינה מרק קניידלך, חמין, בטטה ותפוא בתנור, קציצות מצות, לחמניות (מאבקה קנויה)

בישלתי ביצים קשות ותפוא (אם אספיק אכין בורקס מצה)

ואולי אקח עוד רעיונות מפה אם אספיק, או לחג שני…

וסלטים-אצלנו אוכלים סלטים חיים בעיקר.

פסטו

סלט ירוק עם שקדים

סלט כרוב

סלט מלפפון עגבניה..

והבוקר עוף בתנור עם תפו''א ובטטות.

הכי פשוט.

אין לי כוח לבישולים.

ערב

דגים ומרק עוף עם קניידלך

בוקר

קציצות מטוגנות גם עם חציל ותפוחי אדמה

תפוחי אדמה ובטטה בתבשיל

בשר כבש

סדש

דגים שנשארו וסלטים

אולי נכין בלינצס/ פנקייק

סלטים- מטבוחה חציל במיונז חציל מטוגן גזר מבושל כרוב עם מיונז ביצים וסלטי ירקות/ חסה וכו 

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...

החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")

עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...

מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

לק"י

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...

הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

אנחנו עשינו בבית, היה ממש ממש כיף.

הבן שלי קם חג בבוקר וביקש שנעשה עוד פעם ליל הסדר, מבחינתי היה שווה הכל עם הבקשה הזאת (זה משמעותי לי כי אני אישית מעולם לא התחברתי ללילה הזה, אצל ההורים משני הצדדים הוא ארוךךךךך, מסיימים באיזה 4. הלילה הזה זכור לי בתור אחד שרק רוצים לישון ולאכול ואי אפשר. ההורים מדהימים שלא תטעו, פשוט לא מצאתי את עצמי בקונספט).

בקיצור, היה טוב.

סיימנו ב 12, שני הילדים נשארו ערים עד הסוף. ערב מלא בשירה וריקודים.

בעלי הכין הצגה הם בובות שמתלבשות על היד, אבל הילדים לא היו בעניין אז פשוט זרמנו עם השירים בהגדה. איםה שלא היה שיר, מלמלנו מהר כדי לא לאבד את הקשב שלהם.

קנינו טרמפולינה שבוע לפני פסח (קטנה, בלי רשת) - הנחנו בסלון ליד השולחן הגדול לא הפסיק לקפוץ כל הלילה (ברמת המוזר לדעתי - כאילו, כמה אפשר לקפוץ?????. הגדול החליט על מסלול - רוקדים במעגל עולים לטרמפו קפיצה בחישוקים, עוד כמה דברים ומהתחלה. הפכנו להיות קצת עמדת דיג'י)

בקיצור היה ממש כיף.

עדיין יש פינה בלב שלא מוכן להשלים עם הטוב הזה, אני ממש התרגלתי שזה ערב של דברי תורה ופתאום כזה - לא היה דבר תורה אחד. גם אם הייתי רוצה בעלי היקר פחות הטיפוס ואני גם ככה, אין לי קשב לזה. היה טוב ומצד שני לא יודעת, מנסה להתרגל.

העיקר הילדים ואנחנו נהננו.

ראיתי סרטון של הרב יגאל כהן שבסופו של דבר - שום דבר לא שווה בלי שמחה. אז ב''ה שמחה גדולה הייתה. הבן שלי מחכה לסדר הבא וזה ממש עושה לי את זה. 

לעשות ליל הסדר לבד רק עם שני ילדים קטנים - זה אומץ!

באמת נשמע שזה היה מדויק בשבילכם❤️ איזה כיף שכולכם נהניתם כך! מן הסתם הילדים לא היו מצליחים ליהנות בליל סדר שכולו דברי תורה...

פעם ראשונה (בעצם חוץ מהקורונה). אבל הוא סגר חג בצבא. אז בסוף נסעתי להורים.

היה בסדר, אבל הייתי צריכה לתזז בין הקטנים לגדולים ולהרדים. בקושי אמרתי משהו מהמגיד, וגם בהלל ונרצה הייתי עם הקטן שהתעורר. מקווה שלמגוייסות יש פתור בכל זאת..

ואני עם סוכרת- אז מאתגר עם האוכל, המצות ו4 הכוסות (קיבלתי הנחיות מהדיאטנית מה בדיוק לעשות), אבל זה גם לא השאיר לי הרבה מה לאכול...

עכשיו אנחנו בבית ב"ה, הוא אמור לחזור סמוך לשבת. 

ועוד שינוי כזה. ממש קשה.

בעז''ה שתהיה לו נסיעה טובה הביתה ויחזור כמה שיותר מהר. 

אשמח לשמוע מה אתן שותות בארבע כוסות. אני שותה תירוש וכל שנה כמעט מקיאה בכוס הרביעית מרוב גועל. מצד שני אני לא מסוגלת לשתות כוס שלמה של יין (לא בהריון ולא מניקה אבל פחות מתחברת לאלכוהול).

לקחתי את הסוג המופחת סוכר וזה היה מעולה

יותר מהמיץ הכהה (לא זוכרת מה שם הזן).

גם לי קשה לשתות הרבה מיץ ענבים, וביין אין סיכוי שאגע...

רוב הכוס מיץ ענבים, מוסיפה גם יין.

ככה לא מרגישים את החריפות של היין, אבל זה קצת מאזן את המתיקות.

מאוד מאוד מאתגר לי 4 כוסות.

כל שנה הייתי מסיימת את ליל הסדר עם בחילות והקאות.

השילוב של כ"כ הרבה מיץ ענבים ומצות הפך אותי לגמרי.

כבר שנה שניה שאני שותה יין לבן מוגז ספציפי שהוא נחשב מתוק אבל בקושי מרגישים

אני מרגישה שהוא כמו סודה בטעמים.

לפעמים מוסיפה טיפונת מיץ ענבים אדום בשביל הצבע.

בקיצור ממש קל לשתות ואני מסיימת את ליל הסדר כמו בן אדם.

ממש ממליצה לך לנסות.

תנסי פעם בלי קשר לליל הסדר ותראי אם את אוהבת.

גם אני שתיתי ממנו בסדר

והיה מעולה 

יין חלק מיץ ענבים

יש יינות קלילים כמו האלה המוגזים

היינו אצל ההורים שלי ובגדול שלי כבר בגיל שמבין וזה היה ממש חמוד לראות איך אבא שלי מתלהב למספר לו את ההגדה ולשאול שאלות

הבן היה מבסוט, קיבל מתנות, שוקולד צ'יפס על כל דבר שענה ואמא שלי קנתה דברים לשולחן בשביל עשרת המכות והם שיחקו כאילו הם פרעה וכו'

הייתי גמורה ממש אבל היה חמוד לראות והבן ביקש שנעשה שוב שזה לדעתי הכי שווה.

אצל חמי וחמותי זה הרבה דברי תורה ואני מאבדת את זה לגמרי ( במיוחד אם יש ילדים ) 

למרות שהייתי גמורה מעייפות (בהלל קצת התאוששתי).

ולמרות כל מיני תקלים קטנים שנוצרו עם הילדים...

בעלי ניהל את הסדר ביד רמה, הילדים הפציצו בשאלות, הבן הבררן שלנו הצליח לאכול קצת מרור (!), הילדונת שרה ארבע קושיות (בקול תינוקי כזה - הבינה שזה תפקיד של הקטנים בדרך כלל), ילדת כיתה א' קראה יפה מאוד קטע מההגדה וריגשה אותנו, התינוקת הקדימה את נרצה לזמן שולחן עורך והושכבה לישון (גם ככה לא אכלה יותר מדי) והילדונת נשארה ממש עד הסוף ונרדמה ברגע שהשכבתי אותה, שזה היה כיף. הבנים נשארו לומר שיר השירים אחר כך. שניים הלכו אחר כך לישון (כדי להתעורר מאזעקה שעתיים לאחר מכן🥴) ושניים אחרים נשארו ערים כמעט כל הלילה🤭 (והפסידו סעודת בוקר, שלאחד מהם זה לא בא בטוב, אבל בסוף הוא התגבר על זה...)

אני קצת מבואסת שהשנה לא הקראתי להם סיפור מלווה להגדה, בגלל העייפות שלי... אבל היה מספיק תוכן גם ככה.

והעיקר - לא היו אזעקות במהלך הסדר! זה הדבר שהכי הלחיץ אותנו... 

כמה דקות? עד עשר דקות נראלי זה עדיין נחשב

איזה חברה הבדיקה?

בגדול נראה חיובי לגמרי

הבדיקה של לייף הסגולה

מקווה מאוד שזה זה.

בשעה טובה!!!

בעזרת ה' שימשיך ויהיה הריון תקין וקל בבריאות וידיים מלאות

מציעה ללכת לעשות בדיקת דם

בהצלחה ענקית!!!

לי היו בבדיקות ישנות פסים חלשים ממש גם שבוע אחרי האיחור, ובדיקה חדשה הראתה שני פסים בוהקים תוך שנייה.. 

פשוט בדקתי ממש מוקדם. כמה ימים לפני האיחור.

מעניין. העליתי את התמונה לAI והיא טענה שיש פס חיובי מובהק.

אין על הבינה.

אני בכנות רואה משהו נורא עדין,

אני הכי בעולם מסכימה שקשה לחכות. לדעתי ראשון בוקר כבר יהיה יותר ברור. 

תשתי הרבה מים, תאכלי טוב ותחשבי חיובי.

בשורות טובות 

לא נראה לי שאמור להשפיע בשלב הזה

וטני רואה פס

בשעה טובה

אבל ממש

אל תקדישי לזה מחשבה

בשלב כל כך מוקדם שלא ברור אם יש הריון או אין

זה ממש לא קריטי

משהו מאודד חלשש

אבל כן קיים

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

היא יודעת מה עושים עם משחקים?

אולי אפשר להתחיל לה משחק ואז לנסות ללכת קצת

להתחיל לשחק איתה וללכת לרגע ולחזור, ואז בהדרגה ללכת ליותר ויותר זמן.

אולי לנסות שזה יהיה משחק ביחד עם האח ולהשאיר את שניהם ביחד.

משחקים של 10 דק-רבע שעה כל פעם כי הם מאבדים סבלנות, אבל איך שאני קמה היא קמה יחד איתי

עם הגדול יותר היא לא משחקת אלה בעיקר מציקה ולוקחת לו דברים אז אי אפשר להשאיר אותם לבד גם בלי השגחה

זה קשה ברמות, הבת שנתיים שלי גם מתעקשת שאני אשב לידה בארוחות, אחרי שהצלחתי להוריד אותה מלשבת עלי.

ועבדתי איתה על הפרדות, בהדרגה, ואז עברנו דירה ושחררתי, והמשכתי לעבוד, ואז פרצה מלחמה ושחררתי שוב.  עכשיו חזרנו לעבודה.

בעיקרון בוחרים משהו אחד קטן, שהיא מסוגלת, לדוגמה, אני עכשיו שוטפת כלים ואתפנה אליך רק כשאגמור

אז היא בוכה וכועסת ומושכת לי בחצאית, ואני מתעלמת, ואז היא נשכבת על הרצפה לידי. אחרי כמה ימים היא עדיין מוחה, אבל כבר מבינה שאני לא אתפנה אליה עד שאסיים.

וככה לאט לאט לאט מרחיבים את ההפרדות.

מאד לאט.

כמו שבונים שריר, רק שזה שריר חדש לגמרי והמח עדיין לא מפותח עד הסוף, אז זה אפשרי, אבל דורש התמדה וסבלנות.

עכשיו אמא עסוקה,אמא עושה עושה x y כשאמא תסיים אמא תשב איתך,כשתסיימי תגידי לה אמא סיימה עכשיו אמא יכולה לחבק אותך.  בהתחלה היא תבכה ותתנגד אבל בהתמדה היא תבין.

מסקר קטנטן סביבי, שמתי לב שזה יחסית גורף לילדי הגיל הזה.

אני ממש חושבת שזה בגלל הסיטואציה שהם נמצאים בה מאז שהם נולדו.

כבר ההריון ועד היום: כל הזמן מלחמות, סטרס באוויר, חוסר שגרה.

ממש מאמינה שזה קשור.

והיו לי מצפונים על כל הסטרס במהלך ההריון.

מעניין לבדוק אם זאת באמת תופעה רחבה יותר בשנתון הזה

בת שנה וחצי

בינתיים אני רק שולחת לך חיבוק, ואומרת שלדעתי האינטואיציה שלך צודקת, ובהחלט לא מפרקים בית שיש בו אהבה בגלל הסיבות האלה.

שכדאי ללכת לטיפול זוגי, שיוצא מתוך נקודת הנחה שהפערים ביניכם קיימים ולא ישתנו. ולנסות להכין לכם איזשהו מתווה שיתאים לכם ולנסות כמה שיותר לגשר בין הפערים, שבסוף תהיה דרך שתתאים לשניכם.

וכדאי גם להפריד בין דברים שזה שלו-כמו תפילות במניין, דברים שהם משותפים- כמו מספר ילדים ודברים שהן בידיים שלך כמו ליצור שולחן שבת דומה יותר למה שאת רוצה...

שהשתנתה בתוך קשר דומה.

ובעלי הוא זה שסופג את השינוי וניפוץ החלום.

הדבר שעוזר לנו לצלוח את זה, ולא רק לצלוח, להעמיק יותר את הקשר מקודם, הוא - חוסר שפיטה, המון שיחות נפש וכבוד.
 

בסוף, אנשים לא סתם משתנים, לא סתם עוזבים אמונה, שהיא עוגן הרבה יותר משהיא עול.

תדברו על זה לעומק, ממה זה מגיע, מחשבות, רעיונות, תפיסות חיים, בלי שיפוטיות, עם סקרנות.

שנינו כבר שנים מטופלים וזה עוזר לנו להבין את עצמנו ואחד את השניה.

אצלנו זה העמיק מאוד את הקשר.

ונכון זה לא שינה את הנתונים, בסוף התמונה שלו התנפצה (וגם שלי, באיבוד אמונה יש אובדן ענק).

אבל אנחנו מציירים תמונה חדשה אוהבת ובריאה יותר, עמוקה יותר ויפה יותר.

ובתור מישהי שהגשימה ועמדה מול כמה "תמונות" שהגשמתי בחיים, אפשר להרגיש מאוד לא שמחים אל מול התמונה הסופית שמאוד חלמת עליה.

כי האושר והסיפוק הם לא בסיום התמונה הם בדרך שהציור צויר עם כל המחיקות והטעויות.
 

בסוף, כשאני מבינה את עצמי ומתקשרת לו בצורה נכונה איך להבין אותי, הוא מעריך אותי מאוד בדרך שבחרתי למרות שהיא לגמרי שונה ממנו.

צריך גם לשבת על הקטע הטכני - דברים שנוגעים בעיקר לו, כמו תפילות, שם תצטרכי לעשות עבודה של שחרור,  ודברים שנוגעים לכולם כמו סעודות שבת ששם הוא יצטרך לתת יותר מעצמו (אפשר לחיות עם החלק הזה בשלום רק כשקיבלת את מה שכתבתי למעלה)

ואיך הילדים יצאו? פרטים חיצונים אני לא יודעת

אני כן יודעת שהם יצאו בריאים וחזקים בנפש, שרואים שאפשר לחיות ולכבד גם בשוני, עם ביטחון שכל דרך שהם יבחרו אנחנו נמשיך לתמוך ולאהוב ולהיות מאחוריהם בלי שפיטה.

קודם כל, לפני הכל, הקושי שלך מאוד מובן. יש כאן אֵבֵל על איזו משפחה שחלמת ורצית וכבר לא תהיה.

קחי לך את הזמן, תחבקי את עצמך על הכאב הזה. לגיטימי והגיוני כל כך!

אחר כך, יש כאן עניין לשמוע אותו.

הוא הרי לא עשה לך דווקא. זה לא משהו מולך, אלא בינו לבין עצמו, ושווה פשוט להקשיב מה עובר עליו ומה גרם לשינוי.

ולנסות לעשות את זה בלי שיקפוץ לך כל הזמן כמה זה לא הוגן וכמה זה פוגע בך (למרות שזה באמת לא הוגן ובאמת פוגע בך!!! פשוט אלו שני דברים שונים).

ובסוף, למצוא את הדרך לחיות יחד.

הקב''ה מוכן למחות את שמו בשביל אהבה של איש ואישה. אז הוא האיש שלך, ולכן נראה שמה שהקב''ה רוצה ממך הזה שתחיו יחד באהבה. גם אם הבית יהיה פחות 'דוסי' במובן הקלאסי. אבל אהבה בין איש לאישה זה הדבר הכי-הכי קדוש. עשרות מונים יותר מזמירות בשולחן שבת.

ספציפית לגבי עניינים פרקטיים, לא צריך לוותר על הכל. יש דברים שיכולים להיות באחריותך (למשל- ללכת לתפילות שבת כשהוא שומר על הילדים. או ללמוד איתם תורה).