בדרך כלל תולים בפצע

גם אם יש סיכוי שזה לא משם...

אני פעם ראיתי בניגוב בשירותים וזה היה שבוע אחרי מקווה אז הרב התיר ואחרי איזה שעתיים קלטתי שאני מקבלת מחזור

אז הרווחנו שעתיים

ואת לא צריכה להרגיש שום מצפון-

את עשית את שלך ושאלת רב- הוא התיר- מעולה!

מכאן זה כבר באחריות של הרב

גם דימום הסתגלות של גלולות לא בטוח אוסר.

אני מכירה הנחיה שלובשים צבעוני ולא מסתכלים בניגוב, ועד שזה לא דימום ממש כמו ווסת, זה לא אוסר

זה מה שרציתי לשמוע.

שאפשר לסמוך על הרב ושזה קורה המצבים האלה.

אבל עדיין קשה לי לחשוב על קיום יחסים ככה, זה ממש מרגיש לי התחכמות ואיסור 🤦‍♀️

גם ככה המצווה הזאת קשה מאוד מאוד מאוד

אז למה לחפש אותה?

אם הרב התיר וגם יש לו בהחלט על מה לסמוך

זה לא שהוא התיר בלי הסבר...

תהני...

מותר לך לגמרי!

וזאת בטח שאלה מפגרת, אבל איך מחליטים שזאת התחלה של מחזור?

אני לא יודעת איך מתנהג דימום של גלולןת ולא באלי סתם להיאסר ואז לגלות שזה מהגלולות ולהסתבך עם האפשרות להיטהר.

אני פשוט פוחדת שאני טועה וזה מהמחזור כי בסוף האחריות היא עליי ולא על הרב להחליט אם זה נראה מחזור או לא.

אוף. שונאת את המצווה הזאת.

זה הרבה דם

ועם כאבי מחזור...

אבל אני לא לקחתי גלולות אז אני לא יודעת

פשוט לא האמנתי שקיבלתי כי הייתי שבוע אחרי מקווה...

אפשר ללמוד מספר ואפשר לשאול רב.

יש דיני כתמים. כתם אם הוא על גבי צבעוני הוא לא מטמא.

איך תדעי שזה מחזור? שתרגישי דם שופע. נניח וההית שמה פד היית צריכה להחליף תוך 3 שעות.

אפשר גם לשאול רב מפורש. ותשאלי גם על יחסים עם התיר הכל אז את בנחת.

לגבי קיום יחסים שימו לב שאתם מתנגבים רק במגבת אדומה ולשטוף בלי להסתכל זה הכי חשוב.

תשאלי את הרב אם יש בזה עניין.. 

תחשבי על זה - כל עוד זה רק כתמים זה לא נידה לפי התורה ופשוט חז"ל החליטו לאסור.

אז יחד עם האיסור הם גם קבעו כללים נוספים. מי שקבע שניתן לתלות בפצע או שחיב לראות על מה שמקבל טומאה הוא מי שאסר את זה מראש...

כמובן שברגע שיש לך ספק אמיתי אם זה ווסת (דימום חזק,כאבי מחזור וכדו) אז צריך לשאול שוב

אבל כל עוד זה רק כתמים אפילו דימום קל זה יכול להתמשך הרבה זמן בלי קשר לווסת

לגבי יחסים- באמת יש המלצות שונות בענין.כל עוד לא נאסרים אז מותר.

אבל חשוב ממש להיזהר לא לראות דם מיד אחרי המעשה או על הגוף ולכן תקפידו בחושך ולנקות מיד במגבות כהות

וגם יכול להיות שבאמת לא ירגיש לך נעים לקיים יחסים ככה וזה בסדר. רק חשוב שתהיו בתקשורת פתוחה סביב זה , ותחשבי טוב עם עצמך אם את באמת לא חושבת שזה מותר והעניין פה הוא הלכתי או שזה פשוט לא מרגיש לך בנח והעניין הוא אישי

אבל יש דם.

ככה זה מהגלולות?

כמה זמן זה יכול להימשך? ברצף או שיכול להיעלם ולחזור?

החלטנו שכרגע לא שואלים רב אלא פשוט נמנעים.

אם זה ימשיך עוד הרבה אז נשאל רב מה ההלכה.

תודה על התגובה!

ההלכה המקורית מדאורייתא זה במקרה של נידה ולא זבה, רק שלא יודעים להבדיל בינהם אז אוסרים כל דם מהרחם, אבל מצד שני לא כל דימום אוסר וכמו שאת מקיימת את ההחמרות של ההלכה ככה צריך לקבל גם את ההקלות, אלו ואילו דברי אלוקים חיים,

הרבה הצלחה!!

אגב אם יהיו לך הרבה דימומים מסרזט (מקווה שלא אבל הרבה פעמים זה קורה) לי פרופ' ברי קפלן נתן גלולות אסטרוגן לקחת דרך הנרתיק (כי אסור בהריון) וזה ממש עזר והפסיק את הדימומים

מה שכתבת על נידה וזבה רלוונטי לנושא של שמירת שבעה נקיים אחרי ווסת (שמדאוריתא אמורים לספור שבעה נקיים רק במקרה של זבה גדולה).

גם מדאורייתא דימום שהוא לא של ווסת יכול לאסור (זה מה שמוגדר כ'זבה'), אבל זה תלוי איך רואים את הדם. מדאורייתא רק דם שבא עם הרגשה אוסר, וזה נדיר היום.

חז"ל אסרו גם דם שבא בלי הרגשה, כשרואים אותו באופן מסויים (על משהו שמקבל טומאה, בגודל של מעל גריס) - ואז זה נחשב 'כתם', והוא מטמא מדרבנן. אבל כל עוד לא רואים באופן הזה, גם אם רואים דם, וגם אם ברור שהוא מהרחם, הוא לא מטמא.

ואמר שעדיף להימנע מאישות (לא שהיה לי תכנון במצב הזה להיות ביחד) גם כי זה יכול לגרום לכתם להפוך למראה.

אבל אמר שאם אני מרגישה פעילות רחמית אז זה כבר אסור.

מה זה פעילות רחמית? אמר שבדכ נשים שלוקחות גלולות מרגישות אבל אין לי מושג מה זה אומר (ותכלס, לא יודעת למה לא שאלתי אותו מה הכוונה)

ולא הבנתי את העניין עם הגודל, אם אני אחליף תחתון כל שעה אז זה ישאר קטן. אם אני אשאר איתו יום שלם זה יגדל.

אבל זה לא באמת מעשי להחליף כל היום.

אוף. מתחילה להתחרט שדיברנו על מניעה בכלל.

שוקלת לוותר על זה ולסמוך על ההנקה בשילוב נרות ומקסימום נזכה בעוד מתנה מתוקה.

כל מה שאני אומרת זה לפי הפסיקה שלנו בלבד.

לגבי ההחלפה של התחתון- גודל כתם מעל כרטיס אשראי אצלנו בעייתי. ולכן אומרים להחליף בתדירות גבוהה, שלא יגיע למצב כזה.

ההתנייה היא בכך שאם הדימום מגיע לכדי כמות של ווסת כפי שאת מכירה אותה, אז זה אוסר גם אם תחליפי כל 5 דק ויהיה פחות מכרטיס אשראי.

יש מי שמתירים ללבוש תחתונית כיוון שהיא לא מקבלת טומאה לפי חלק מהדעות. תשאלי את הרב שלכם על זה.

המצב שלכם של דימום הסתגלות לגלולות מאוד מאוד נפוץ, הוא תקין כל עוד הוא לא נמשך המון זמן וקשה לחזות מתי יפסק. לרוב הגוף מסתגל, אם לא אז מנסים לשנות מניעה.

העיקר זה לא להאסר. ממש להקפיד על החלפת תחתון בתדירות, לא להסתכל בניגוב!!! או לחלופין- לפי הפסיקה שלנו- להסתכל אם רוצים רק אחרי 30 שניות. להקפיד לא להסתכל במקלחת, כי אז אם זה כתם על הגוף בגולד יותר מגריס זה אוסר, והטיפות מצטרפות לגריס.

אני יכולה לומר לך אישית שיצא לי לשאול ככ הרבה על דימומים כאלה שבאמת מבינה לליבך.

תרגישי בנוח לשאול את הרב גם אם זה מרגיש לך כביכול מעיק וגם אז זה כמה שאלות ביום, בדביל זה הוא למד וזו מטרה של שלושתכם שתהיו מותרים זה לזה.

בהצלחה!!!

הרב אמר שמותר בנגיעה אז אני לא רוצה למנוע מגע לחלוטין.

אבל אני מרגישה בכל מגע קטן מצפון, אפילו בהעברה מיד ליד 🤦‍♀️

יש לי דם בתחתון, זה ברור.

והרב אמר שאנחנו מותרים.

אבל אני לא מסוגלת לשאת את שני הדברים האלה יחד ולהרגיש טוב.

ולא רוצה לאסור את עצמנו ולהרחיק אם אין צורך במיוחד שלאסור את עצמנו יסבך את כל האפשרות להיטהר אחכ עם הכתמים האלה.

ובמקום להחליף כל שנייה עברתי לתחתון שחור.

שזה גם עושה לי מצפון, אני בדכ לא שמה שחור.
 

וממש לא נעים לי שמתקשרת כל יום לרב לשאלות.

ותודה לך על התגובה!

לםי מה שפוסקים פה בארץ כך נפסק בשמיים.

אם הרב אומר שאת טהורה, אז את טהורה!

ואוי ואבוי לך שלא תחשבי אפילו לאסור את עצמך.

זה לא חסידות זה ממש אסור. אסור חלילה לגרום לבני זוג להיות רחוקים סתם ולהגיע אולי למצב של קושי גדול ואיסורים.

אני אומרת לך מידיעה, שזה קורה לעוד הרבה נשים, וכולן מרגישות כמוך. השאלה היא לא 'מאיםה מגיע הדימום?' אלא- "יש במה לתלות אותו?"

והתשובה היא כן! בשביל זה חזל דיברו על דיני כתמים!

ובזכותם אפשר לא להאסר במצבים כאלה.

את לא 'מרמה' ח"ו, את עושה את מה שצריך ונזהרת הכין שצריך. וכן, אני ממש לא סובלת את המצב הזה כמוך, מרגישה שאני על חבל דק.. אבל עדיף על פני להאסר לגמרי ולנסות להיטהר עם כתמים, כי זה בכלל סרט מתח, ואני אומרת מנסיון.

לגבי התחתון השחור, תשאלי את הרב האן זה מונע את הצורך בהחלפה תכופה, אני לא יודעת.

ואל תתביישי לשאול, את שומרת על ההלכה ומשתדלת להקפיד עליה. את עושה את שלך והוא יעשה את שלו ויענה לך. 

אןלי בשרשור אחר, מחילה. על רב שלא התיר משהו, שחבל שהוא מחמיר אבל למעשה מקל בשלום בית.

אז תחשבי על זה. כמו בכל מקרה של פסיקת הלכה, למשל כשמקלים בעוף בחלב כי למעשה מחמירים בבל תשחית -

הרב שלכם בהכרעה שלו לקח בחשבון שיקולים נוספים כי להלכה יש דינים אחרים נגדיים שמשקלם לא פחות חשוב מדיני כתמים.

את במחזור? לא. אז אין סיבה שתאסרי.

בעיקרון, רק דם נידה היה אמור לאסור אותנו.

השתלשלות הלכה וכו'-

גם במקרה שבו תראי דם על בד לבן וגדול מגריס זה גם יאסור אותך.

זו לא עצימת עיניים, זו לא רמאות של ההלכה. זו ההלכה עצמה. דם שהוא לא דם נידה לא אוסר אותך כל עוד את לא רואה אותו על לבן וכו'

זהו.

הקב"ה רוצה אותך ואת בעלך שמחים אחד בשניה. הוא רוצה את שלום הבית שלכם. הוא רוצה את הקרבה שלכם.

תשתדלי להאחז בזה, ואולי בכלל שווה להעמיק קצת וללמוד את הנושא הזה כדי להבין יותר את הפסיקות ואת ההלכה

מעניין לא שמעתי על הלהחליף תחתון כל זמן קצר..מגניב

לנו פוסקים שאין קשר לגודל כמו בכרטיס אשראי

אלא פשוט אם מפריע כבר להיות בלי תחבושת

וזה מההכרות שלי עם עצמי בכמות של מחזור -אז זה אוסר

ולא להסתכל

רוב הפעמים שהיו לי דימומים אחרי לידה אחרי הטבילה -רובם לא נאסרנו

אבל הפעם נגיד כן ..

כל עוד מדובר רק בכתם פה ושם צבעוני לא אוסר, תשאלי רב.

חוץ מזה - כן תולים כי ההלכה נותנת כח להתר, אם רב התיר לך את יכולה להיות רגועה לדעתי, רק תעקבי שלא הופך לדימום יותר רציני שאז זה כבר בעיה

סתם לשתף שטבלתי חודש וחצי אחרי לידה

עם דם

שסמכנו על זה שבודקת עשתה לי הפסק ראשון ושביעי (כן כן) דיממתי כל השבעה 'נקיים' והרב סמך על פצע שהיא ראתה בצוואר הרחם

ברמה שהלכתי עם החלוק במסדרון שבין החדר למקווה

והבלנית מאחוריי

ככ פחדתי שיטפטף דם והיא תעיף אותי משם

אני שמעתי את הרב אומר לבודקת- תגידי לזוג שהם יכולים לטבול בקדושה ובטהרה

אז

זה מה שהיה

כל עוד זה ספק ולא ודאי- זה כתמים.

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.

בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

או שהיה לך רק קל?

כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...

אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר

וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...

באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)

והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...

לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.

אם את אומרת שיש ..

פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...

זכית😉

אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.

קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.

אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...

ובקלות!

כל תגובה משמחת ומחזקת..