אני הרגשתי ככה הרבה שנים. הייתי סביב ילודה בחילות  גם אני עשיתי תואר וברחתי מזה זה לא היה בשבילי.

עשיתי הסבת מקצוע ובשנים האחרונות אני נאלצת למנוע הריון מכל מני סיבות אז זה איפשר לי להתפתח מקצועית ואני נהנית.

אני לא אומרת שאת צריכה למנוע בשביל זה אבל יגיע יום שזה יקרה במילא. אני מכירה הרבה נשים שהתחילו להתפתח אחרי גיל 40.

תראי אולי יש משהו שאת יכולה ללמוד יש המון לימודים דרך הזום  

כן להביא עוד ילד אחרון..

ואז אין סיכוי באמת. לעוד אחד. אני גם בהיריון בסיכון וכבר הגיל עושה את שלו.

אני מבולבלת מבחינה מקצועית. לא יודעת מה מתאים לי או רוצה. אני חייבת למצוא את עצמייייייייייייי דיייייייײ איפשר ככה..  

את הנפש והגוף.

במה יש לך תואר? מה את אוהבת אולי נוכל לעזור לך לחשוב על רעיונות

מספיק לראות רק את בעלך ומה שהוא רוצה וטוב לו.

היו שנים כאלה, הקרבת המון בשבילו.

את החברה, את הבדידות מהמשפחה, את הגוף שלך- בכל הריון, לידה וגידול הילדים..

עכשיו הגיע הזמן לעשות שינוי ולשים את עצמך במרכז.

דבר ראשון את חייבת תעסוקה נורמלית. השיעמום גורם להרבה מחשבות שליליות, להתעסק כל הזמן במה אין במקום מה שיש, בדידות וכו'..

אמרת שניסית כמה דברים, היית פעם אצל יועץ תעסוקתי? עושים איבחון ומקבלים כמה כיוונים למקצועות שמתאימים לך.

אפשר גם לפתוח אתרי דרושים באיזור שלך ולראות איזה משרות יש ומה הדרישות.

אפשר לעשות איזה קורס במשהו ואיתו לצאת לעבוד.. לא חסר.. רק צריך לבוא פתוחה להכיר עוד תחומים ולהבין שזה יהיה ניסוי וטעיה עד שתמצאי מה טוב לך.

אולי לפתוח עסק כלשהו ולהיות עצמאית?

גם שינוי כמו מעבר דירה וקרבה למשפחה יכול לעשות לך יותר טוב. זמנים קבועים לספורט גם עבורך.

ניסית פעם להתחבר חברתית לקהילה?

זה באמת חיים קשים ככה. הגיע הזמן לדאוג לעצמך!

הבנות פה חמודות..אבל כבידות קצת. פחות יצאו אותי ויסתובבו. יש לי שיחות אתן והכל אבל זה לא חברות שאני אכייף איתן. זה יותר סביב ילדים וכו'.

כמה אני מחפשת את עצמי תעסוקתית.. את לא מבינה .... כמה שנים. זה כמו לחפש זיווג.

לעבור לא חושבת שכדאי. נורא טוב לילדים שלי פה ולבעלי... אני לא בטוחה שזה פתרון..  כי אם נעבור מי אמר שיהיה לי טוב וגם הם יצטרכו למצוא את עצמם... אני מאמינה שאם אמצא לעצמי חברה בסגנון שלי. במנטליות שלי יהיה לי טוב. אני רואה מהצד איך לכולם טוב ... אז רק כי לי לא טוב אעבור?

מבינה?

אני מאמינה שהשינוי צריך לבוא ממני. . . אולי אני טועה?

משהו ממש חסום לי. ונורא עייף ומותש.

אני מתחילה עכשיו חוג ספורט להיריון. אני קבעתי לי סדנא באיזה תחום. אני מנסה כל כך מנסה....

אבל משהו לא עובד שם טוב.

אולי באמת אלך לאיבחון תעסוקתי. אני מאוד רוצה עסק עצמאי. אבל אין לי רעיון במה 😂

הלוואי ואדע לפתור את החסימות האלה ואת העייפות הזאת. בטוח יש פתרון. הוא מעבר לפינה...

לגבי החברה, מבינה אותך. גם אני מוקפת בחברה שמדברת רק על ילדים וזה לא מעניין אותי. גם אני מחפשת חברות שאפשר לצאת לכייף איתן, וזה משהו שמצאתי בקשרי עבודה. קולגות, קולגות לשעבר שנשארנו בקשר, אפילו אמא של ילד מהגן.. צריך רק לנסות יותר להתחבר וגם לשמור ולתחזק את הקשרים.

הייתי בכל כך הרבה טיפולים.

עזר לי חלק, חלק לא עזר ..

סתם חופר לי . די התייאשתי מזה.

אני יודעת שזה קשור גם למנטליות שגדלתי בה. שלוקחים את החיים קשה והכל כבד.. אני פשוט צריכה להשתחרר מזה...

איך? כבר קיבלתי כלים בעבר. שכחתי אותם. אני רואה גם שאחים שלי רובם באותו מצב שלי.. אז ברור לי שזה משפחתי.  

אני בשאיפה לפתור את זה אחת ולתמיד. .. שהייתי נערה זה לא היה ככה. הכל התפרץ לי אחרי החתונה .. פשוט הזוייייי ....

אני מתרפקת המון על העבר במקום לשמוח בחיים שלי. אני מקווה למצוא את הדרך לפתור את זה בצורה שעוד לא מצאתי

בהריון ועוד הריון קשה. הכל נראה גרוע. מניסיון.

חוץ מההרגשה הגרועה גם כושר השיפוט שלנו לא ממש חד ודי מטעה ועוד יותר- מוקצן ברמות.

וזה לא שלא נכון מה שטאת אומרת. רק שההריון גורם לזה להרגיש עוד יותר מבאס, חסר  סיכוי, חסר תקווה וגרוע.

אני חושבת שתחכי לאחרי הלידה, לתק' ההחלמה ואחריה תחשבי איך את יכולה להתקדם- וזה לא רק להתקדם. זה לקפוץ למין ממציאות מבאסת מתמשכת לשינוי.

בתוך תושבת יישוב דוסי למהדרין, אצלינו הרבה נשים יוצאות לבילויים, ימי כיף, נופשים ביחד וכאלה.. בכל יישוב זה קיים רק צריך לצוד את הנשים האלה.  אולי תהיי מופתעת לגלות שאם תיזמי משהו כזה עם אישה שנראה לך כיף איתה - היא תזרום פלוס פלוס.

אז תחזיקי מעמד. יש סוף להריון ואחכ תקבלי החלטות מושכלות.

בעיני הריון משמש הרבה דברים וגם שיקול דעת אובייקטיבי.

צודקת מאוד.

גם לפני כניסתי להיריון הייתי מתוסכלת ממצבי. אולי אני פשוט לוקחת הכל קשה ורואה שחור?! אני מנסה להבין את הנקודה הזאת התקועה שבי..   למה אני כזאת כבידה?? רוצה להיות משוחררת... אמן אמן אמן

בטח יהיו פה נשים חכמות שיגידו דברים יותר מועילים.

באלי להגיד לך שזה שאת אמא לא אומר שזה מונע ממך לעשות דברים!

תחליטי עם עצמך שילודה וילדים לא מגבילים אותך מלהנות. אני מכירה המון נשים עם מלא ילדים ופשוט מוצאות זמן לעצמן.

זה הכל עניין של סדרי עדיפויות...

פשוט להחליט שעושים שינוי

בחופשת לידה- יש מלא מקומות של נשים עם תינוקות שרק מחפשות חברה. תתחילי לצאת ולחפש. בהתחלה תרגישי לא קשורה אבל כדי ליצור קשרים צריך להתאמץ.

תרשמי לחוג שאת אוהבת פעם בשבוע ותמצאי בזמן הזה סידור לילדים.

זה יאוורר אותך. משהו נטו בשביל עצמך.

אני לא בהכרח חושבת ששינוי תעסוקתי זה מה שיגרום לך להיות שמחה ובטוב עם עצמך.

פשוט כל המסביב שיהיה אחרת..  

אם את בצהרים עם הילדים - לכי לגינה פוגשים שם מלא אימהות.

תזמינו לסעודת שבת. כן זה דורש בהתחלה . הכל מאולץ.. אבל לאט לאט זה יהפוך לטבעי.

אנחנו עברנו למקום חדש כדי להכיר חברים. פשוט החלטנו שזה מה שיעשה לנו טוב ואנחנו עושים מאמצים.

ערב שבת משתדלת ללכת לתפילה, מנסה לדבר עם נשים..  לא לוותר לעצמי.

הכי קל זה להישאב לבית, לכביסות, לילדים..  

בהצלחה!! עצם זה שאת מודעת לקושי זה כבר התחלה של שינוי. 

גדול!

את (גם אני..) בגיל שהגוף כבר יודע שהוא לקראת סוף תקופת הפיריון שלו, ומתחיל לדרוש באופן פיזי שתתייחסי לעצמך הפעם. שמעתי על זה שיחה של איילת בוכניק, איך כל התופעות של הגיל הזה קוראות לנו לטפל בעצמנו.

אם את כרגע בהריון דורש, ואחכ חופשת לידה (גם אם לא מהעבודה, צריך בכל מקרה לתת לגוף זמן להתאושש), בעיני זה לא הזמן לחפש עבודה. כלומר לחפש רעיונות ולהכיר זה סבבה, אבל להתחיל זה כנראה יותר מעשי החל מעוד כמה חודשים.

מציעה לך מאוד להירשם לחוג בסביבתך, משהו שיעשה לך טוב ותחווי בו תפוקה והצלחה. אם בתחום האומנות ויצירה עם הידיים, אם בתחום הספרות והכתיבה, אם בתחום הספורט. אבל משהו שיעשה לך טוב ושתרצי לצאת אליו פעם או פעמיים בשבוע מהבית. יכול לתת הרבה סיפוק, ואולי גם לפתוח אותך למעגל חברתי שממנו תבוא חברות טובה יותר.

בעיני הרעיון הוא להתחיל בקטן. לחוות את הרצון שמתעורר וההנאה שמתלווה, יכול ליצור שינוי גדול בכל הגישה לחיים ולדרך שלך כאן בעולם.

הלואי שתמצאי משהו שיעשה לך טוב, הלואי שלא תוותרי ותמשיכי להתעקש על השמחה שלך. חיבוק אחות יקרה, זה לגמרי אפשרי!

מאוד חיזקת....

אני אעשה את זה.

אחפש עד שאמצא.... תמיד הייתי כבידה. לא היה לי כח להתחיל לעשות. הכל קשה.. לי פיזית נפשית.. מאז שנולדתי אני חלשה. חוויתי גם משהו כמה חודשים אחרי הלידה שלי שמאמינה שמשפיע עלי פיזית ואולי נפשית , לא אכלתי גם טוב כל הילדות. תמיד הייתי חולה , קטנה רזה. תת משקל ..נראה לי זה גם קשור..

אני צריכה להתחזק גופנית..

לגבי המצב אחרי החתונה שרק אחר כך הכל התפרץ... אולי זה נקודה למחשבה עבורך

(שמתי לב לזה רק כי לפני ההודעה הנוכחית רציתי לכתוב לך - אחרי שתיארת שזה קרה אחרי החתונה - שדי טבעי שאחרי החתונה הרבה אנשים מרגישים פחות צורך "לעשות רושם" וכאילו הגיעו לאיזה חוף מבטחים. לפעמים זה מקצין, ואז לוקחים כמובן מאליו את בן הזוג או שחווים משהו שדומה למה שתיארת... אבל בכל מקרה המקור של זה בעיקרון טוב, ומראה שיש לך ביטחון גבוה בבן הזוג. אז אולי זה עוד נקודה למחשבה)

הייתי בן אדם חלש פיזית. הנפש היתה כבידה התכוונתי בעיקר אחרי החתונה. לא ניסחתי נכון .. פיזית החולשה תמיד היתה קיימת. בנפש לפני החתונה הייתי זורמת נורא. לא מבינה מה קרה לי.... ובעלי באמת כל כך מותק מכיל ומפרגן. ותמיד רצה שאהיה שמחה. אין לי הסבר לזה ... תמיד אומרים שזה יושב על משהו מהעבר... חפרו לי אלף פעם על העבר זה לא באמת עזר. ולא באמת חוויתי משהו... או קרה משהו.. אין לי הסבר ....

אולי משהו בתת מודע אולי איזה אופי פולני שהבאתי מבית אבא. הכל יכול להיות. 

ואני מאוד מבינה אותך

אבל אני חושבת שיציאה ממצב קורבני למצב לוקח אחריות יותר יקדם אותך

וזה וודאי קשה כשאת בהריון וחסרת מסוגלות כי זה משפיע על הנפש, אבל גם עכשיו  את יכולה להסתכל על זה בצורה של - בחרתי להקדיש את שנות העשרים ורוב שנות השלושים שלי לילודה והקמת משפחה ואני שלמה עם זה, למרות ש..

כי זו באמת בחירה שלעתים באה על חשבון

וגם לא חייב שזה יבוא על חשבון. אבל גם פה זו בחירה.

ברגע שאת מסתכלת על השנים האלה רק כ- נלקחו ממני x y z ולא עשיתי ככה וככה את מבטלת את המאמץ האדיר שעשית כדי להגיע למקום שאת נמצאת בו כי יכלת חעצור בכל רגע נתון ולהגיד ש-די, ועדיין זה היה מספיק חשוב לך כדי להילחם על זה.. ואת צריכה להעריך על עצמך על הבחירה כי היא בטוח הייתה לא קלה ועברת דברים קשים בדרך (ואני חושבת שההשפעות הנפשיות של ההסתכלות שלך ושל מה שעברת יכולות להיות המפתח ולאו דווקא הסתכלות לאחור) .

ובד בבד, כן לחפש נקודות של אור. בילדים, בבעל החתיך שאוהב אותך. בהריון שמתקדם ב"ה.

בזה שאחרי הלידה בעז"ה תוכלי לחשוב איפה היית רוצה להיות ולמקם את עצמך שם גם במציאות.

בני כמה הילדים? הם הולכים עצמאית?

לא הייתי לוקחת דונה כי סלקל משמעותית יותר כבד מטיולון, בטח אם יש הרבה מדרגות.

בגיל שמתאימים לסלקל - הרבה יותר נוח מנשא. הידיים שלך פנויות, הילד עוד לא כבד, לא מיטרטרים עם מדרגות וזה יותר חם ונעים לתינוק.

כשהילד כבד למנשא, הייתי הולכת על טיולון קל (איזיווקר, אינפנטי רויאל או משהו בסגנון) אבל זה עדיין ידרוש ממך יותר מאמץ פיזי במדרגות. 

עם מנשא בחצי שעה 40 דק של הסתובבות...

ותודה על התשובה!!

לי היה ממש טוב מנשא בעבר בחורף ועם פיצי

עגלה במדרגות זה כבד יוצר

הגדולים הולכים וסוחבים לבד את הציוד שלהם?

לא קשור למשקל התינוק.

מצד שני, לפי האינטרנט, המשקל של הדונה הוא בין 7.5-8.5 ק"ג, יחד עם משקל התינוק נגיד שתגיעי ל10-12 ק"ג? (תלוי בדגם של הדונה ובמשקל התינוק שלך)

נכון שזה לא עלייך, אבל זה הרבה מאמץ פיזי במדרגות.

מנשא לעומת זאת זה רק משקל התינוק, אז נשמע לי קל יותר להתנהלות.

האמת שאני לא רואה פה תשובה נכונה "אידיאלית", לכל אפשרות יש חסרונות, השאלה מה את חושבת שיהיה לך קל יותר.

אולי כדאי לנסות יום אחד לשאול עגלת דונה ממישהי ולהתנסות, לראות כמה קל להתנייד איתה ולהחליט לפי זה 

והייתי ממש מרוצה!!

עזר לי מאוד עם הפיזורים והאיסופים

שימי לב -

לא בטוחה ששווה לקנות יד שנייה פג תוקף

תבדקי את זה

זהו אני לא מבינה בזה..

300 של לדונה בת 7 שנים נראלך משתלם?

א. לא כיף להעלות אותה מדרגות בעיני .יותר קלה מעגלת אמבטיה אבל היא נמוכה בידית והגלגלים לא זורמים כיף במדרגות..לפחות לפי דעתי

ב.היא פתוחה לגמרי לרוח ולקור

בעיני עדיף טיולון לסגור את הגגון ויש גם שקי שינה לקטנים שאפשר לעטוף את הקטן

צודקת ממש מבחינת הקור

אבל איך שמים פיצים בטיולון פשוט?

הטיולון של העגלה המשתלבת לא ייקל עלי מבחינת משקל..

והטיולון הפשוט מאוד לא יציב ומתנדנד ..

הפעם התנועות לא נעימות, מכאיבות, מרגישות כמו בוקס בבטן וגורמות לנשימה שלי להעתק.

השילוב של הכאב התמידי וחוסר הנוחות התמידי מתחילים לגרום לי להרגשה קשה כלפי העובר ואני אוכלת את עצמי על זה.

לא טוב לי כרגע.  

אני כבר מפחדת שזו אני שכתבתי באמצע הלילה בלי לשים לב

כולל ההערות שהוספת אח"כ

חיבוק גדול

מזדהה מילה במילה משהו מפחיד

בכל אופן אני לא הייתי מחפשת את האבחנה הספיציפית, למה זה יעזור?

לא יודעת...

אולי שאם זה יחמיר אוכל לקבל שמירת היריון, אולי שכשאגיע ללידה ב''ה אני לא אצטרך ''לשכנע'' את הצוות אלא יהיה לי מסמך רפואי רשמי עם האבחנה.

אני לא יודעת. 

מסיבה אחרת

אבל שמירה מקבלים רק כשלא עובדים ואם זה יותר מ30 יום. אם את לא עובדת אז מסכימה איתך שזה שווה

אבל אם לא אז הטרחה לא שווה את זה

וגם מאוד קשה בימינו לקבל שמירה לצערנו 

זה לא הריון ראשון והתופעות מחמירות

כאבים משתקים בעצמות ובתנוחות מאוד מסוימות (סיקול וכולי) אבל כאמור רק רופאות אמרו לי שזה נשמע כמו סימפיוליזיס בכמה מההריונות אבל לא אובחנתי ע"י אורטופד. קראתי תודה

ב''ה אין לי ניסיון עם זה. 

שעלולים להחשיד לרעלת הריון

כדי לשלול כדאי לעשות עוד בדיקות כמו לחץ דם, בדיקת שתן לחלבון וכו.

צריך לגשת להיבדק.

עוד סימנים שעלולים להיות ותרגישי אותם זה טשטוש בראיה וכאב ראש חזק

כואב לי הראש קצת, אבל יותר בקטע של שפעת מאשר משהו אחר. (נראה לי...)

אוי, ה', אין לי כוח לזה. 🤦🏻‍♀️

קודם כול, כאב ברום הבטן, ממה שאני מבינה, זה דבר די נפוץ. לפעמים זה יכול להעיד ח"ו על בעיה, אבל לפעמים זה פשוט כי כל האיברים הפנימיים נמעכים ומשנים מקום כדי לפנות מקום לרחם. זה מעצבן כואב אבל תקין.

יחד עם זה, כל השרירים הכואבים והתנועות הלא נעימות של העובר שתיארת - לפעמים זה כי יש שרירים תפוסים באיזור הבטן - אגן - מותניים. אני גם הייתי עם כאבים מטורפים, ועשיתי טיפול אקווילבריו, שזה כמו עיסוי אגן ורחם והאיזור הזה, וזה פשוט עשה לי פלאים ושחרר ברמה מדהימה!!

לא יודעת אם זה מתאים לך, אבל אולי היא מכירה מאיזור השומרון.

אביה: 0586920324

סימפי כשהוא ככה זה סיוט סיוט סיוט!!!!

וצינון בהריון זה קשוחחחח

גם לי הוא פשוט לא עבר עד הלידה,

וגם לי היה סיוט להשתעל ולהתעטש כי פשוו יצא לי פיפי כל פעם כי רצפת אגן בחודש תשיעי זה לא משהו לבנות עליו....

ושפעת בהריון שתדעי שזה לא משהו פשוט שעובר על הגוף, לשא נדע יש מקרים שזה מסתבך וב"ה שאצלך לא אבל זה ממש שהגיוני שעדיין לא חזרת לעצמך שבועיים אחרי!!! אז דבר ראשון לנוח הרבההההה ולשתות הרבה תה ואולי גם לקחת דברים מחזקים- תוספים וכזה...

לגבי הסימפי- זה סיוטטטט וטוב שהבנת שזה! ממש! איזה יופי שה' סידר את זה שתגיעי אליה והיא תגיד לך כי יש מלא שפשוט לא מכירות!!

אז ככה, לי מאודדד עזר להגיע למישהי בשם ריקי שמומחית לנושא, היא הכינה חוברת מידע שנותנת המון מידע על הנושא מכל זווית- ממה להימנע, איזה פעולות מחמירות את המצב, איזה אנשי מקצוע יכולים לעזור וכו וכו... ובנוסף היא מנהלת קבוצת מייל של 'סימפיות' שם אפשר להתייעץ על כל דבר , לקרוא הרבה מידע שמאות נשים משתפות על הנושא, להיתרם גם פרקטית וגם נפשית שם מבינות אותך ואת גם קוראת על נשים בול במצבך ועל הרבה שהרבה יותר גרוע ומתעודדת 😆

אבל באמת שפרקטית יש מלאאאאא מידע...

בהריון אין איך להעלים את הסימנים אבל אפשר ללכת לאקווליבריו/כירופרקטית/ אוסטאופטית ולטפל ובע"ה לפעמים מקל משמעותית!!! לי זה ממש עזר, אמנם לזמן קצר והייתי צריכה לעשות טיפול כל 3 שבועות אבל זה ממש נתן שפיות...

ולריקי פשוט שולחים מייל ל simfi.help@gmail.com

בהצלחה גדולה!!

ואם יש לך עוד שאלות בשמחה!!

קודם כל הכאבים נשמעים לי שרירים,אם את משתעלת אז זה עוד יותר ברור למה יש כאבים.

לגבי הסימפו, תפני לכתובת מייל ששלחה לך אוהבת את השבת,זה ייתן לל כיוון.

אבחנה מאורטופד בלי שמירת הריון ובלי שום טיפול יעיל לפי דעתי לא שווה את המאמץ היא מיותרת,החוברת שהמליצה לך אוהבת את השבת תעשה לך טוב יותר,

בהצלחה

הרבה יותר נוח וקל. פשוט מסבירים לו איך להכניס את הפין פנימה.

למה שהאסלה תהיה מסריחה? תקני באושר עד את השפריצר הזה של החיטוי ותנגבי את האסלה/ישבנון אחרי שהילד עושה, וגם תשימי את המתלה הזה של הכדורי ג'ל לאסלה ששוטף עם חומר בכל הורדת מים. לא רואה סיבה שיסריח.

אנחנו גם התחלנו מסיר ולא מאסלה אבל זה די דוחה ההתעסקות. מה שקצת עזר לי היה שלא עשו ישר בסיר אלא זה סיר שמלבישים שקית ואז זורקים אותה. אבל זה עדיין מגעיל. אם הילד זורם על ישבנון בשירותים בעיניי עדיף.

לגבי אוכל אני זורמת. כל עוד זה במגבלות מסוימות אני משחררת. יש לי מספיק דברים אחרים להתעקש עליהם

אבל בעיניי מוכנות מורכבת ממודעות - נגיד שהוא מודיע שהוא עושה עכשיו, ורצון - בקשה מצידו או היענות להצעה שלכם לשבת בשירותים/סיר.  

אחד מהם זה התחלה יפה, אבל לא הייתי מתחילה בלי שניהם.

לתווך - הייתי מסבירה שתינוקות וילדים קטנים עושים פיפי וקקי בחיתול,,וגדולים עושים בשירותים. כשהוא יהיה גדול אז גם הוא יעשה בשירותים/סיר, ואז אפשר לשאול אם הוא רוצה לנסות.

אם הוא אומר כן, אז להגיד לו שבפעם הבאה יגיד לפני שעושה ותלכו לשירותים.

מן הסתם בפעמים הראשונות יגיד רק כשכבר ממש עושה אז להסביר לו ולהראות שהחיתול כבר התמלא ופעם הבאה יוכל לנסות שוב. זה לוקח זמן..

יש כאלה שפשוט מורידים חיתול ונותנים לילד לפספס עד שהוא לומד לזהות מראש. אני אישית ממש לא אוהבת את זה ולא מאמינה בזה, לא אחפור לך בסיבות אבל אני חושבת שילד בשל בכל מקרה יגיע לגמילה, גם אם יש לו חיתול, ובאמת כשאני גומלת אני משאירה את החיתול בתקופת הגמילה עד שאני רואה שיש שבוע שבועיים יבשים ונקיים, ורק אז מחליפה לתחתונים. אפשר גם פתרון ביניים שנקרא חיתולי פול-אפ זה חיתולים שנראים כמו תחתון (לדעתי סופגים קצת פחות כמות ממידה זהה של חיתול רגיל כי נועדו בעיקר לפספוסים)

כדאי גם לקרוא איזה ספר בנושא שמסביר. יש כמה, הכי פופולרי לדעתי זה סיר הסירים. בעיניי ספר מעולה. יש גם מסדרת "לולו" ספר חמוד שנקרא הסיר של לולו. הוא אחלה אבל בעיניי פחות מפורט ומסביר לילד מאשר סיר הסירים. אם הספרים האלה (בעיקר הראשון) לא מתאים לכם בגלל פירוט יתר אז מאמינה שיש ספרים דוסיים יותר אבל לא מכירה..

מגיע לפעמים גם קצת מאוחר יותר

אבל מגיע הרבה פעמים.

אני אישית לא הייתי נכנסת עם הילד ל'מלחמות' סביב אוכל שמוגש על השולחן. מבחינתי חלה זה אוכל ולא יודעת אם הייתי מגבילה ילד בן שנתיים.

בגדול, אוכל זה ממש לא נושא שכדאי לריב עליו, כמו שראית את יכולה כך ורק להחליט מה הילד שלך *לא יאכל*, אין לך שום דרך להחליט עבורו מה הוא כן יאכל, וכמו שראית הילד יכול גם להחליט שהוא לא יאכל כלל, מה שישים אותך במצב בו יש לך בחירה בין שתי אפשרויות גרועות: להכנע ולתת לו מה שרצה, או להשאיר אותו רעב. עדיף בכלל לא להכנס למקום הזה מלכתחילה.

מה שכן, הייתי ממשיכה לחשוף לכל סוגי המאכלים, אם רואים שבאמת באופן עקבי הוא רוצה רק פחמימות, להשתדל לרוב להגיש דבר ראשון לשולחן את החלבונים והירקות, ורק אחרי זמן מסוים להוסיף גם את הפחמימה, בדרך הזו הרבה פעמים הם בכל זאת יסכימו לאכול מהאוכל הבריא יותר לפני שיתמלאו מהפחמימות.

זה עדיף בהרבה על פני האפשרות להגיש לשולחן הכל ואז לריב עם הילד שיקח דווקא מה שאת רוצה ולא מה שהוא רוצה. 

הבן שלי בן שלוש+ ובגן לימדו אותו לעשות בעמידה. אבל שם האסלה נמוכה וזה כנראה נוח לו.

אפשר להושיב על מקטין אסלה מספיק אחורה ושיתכופף קצת קדימה, ככה הפיפי לא משפריץ החוצה. או שיחזיק את האיבר שייכנס פנימה.

לק"י

להושיב על האסלה מידי פעם. נניח לפני המקלחת או בבוקר.

בעיני זה עוזר אחר כך כשמחליטים לגמול, שהילד מכיר את השירותים ויודע מה עושים שם.

ממליצה לקרוא איזה הדרכה לגבי הגמילה כדי להגיע מוכנים לתהליך...

והכי חשוב רוגע. לשדר רגוע. להיות מבפנים ברוגע.

לגבי איך- אצלנו אחד למד בעמידה היה לו עוד והשני לימדנו בישיבה כי יש לו זווית ללמעלה והוא לא מצליח שיצא בפנים..

לגבי בררנות חד משמעית לדעתי לא כדאי ראש בראש, רק ממתקים וגם זה אני משתדלת שלא אני אמסור עליהם משהו שמול העיניים..

בבררנות נראלי יכול לא לקדם אותך ואפילו להזיק לטווח הארוך...גם אצלנו מבאס אותי שהם אוהבים פחמימות ומסרבים לירקות ופירות לא מעט פעמים..

מה שקראתי פה בפורום זה לחתוך ירקות או פיתות לצלחת בצורה מזמינה ולהגיש כשרעבים עוד לפני הארוחה, או לזמני ביניים ואז הם אוכלים יופי...

כשחוזרים מהמסגרות או לפני א. ערב וכזה...

והאמת שמבחינתי חלה זה אחלה אוכל ויאכלו כמה שרוצים, העיקר שיאכלו חח...

בעיניי גיל כמעט שנתיים זה קצת קטן

לא אומרת שלא אפשרי

אבל מעבר למודעות הוא צריך גם בשלות של שיתוף פעולה. להסכים ללכת לשירותים, להוריד בגדים וכו'

אלא אם הוא ממש מראה סימנים מובהקים של מוכנות, ומבחינה מוטורית הוא עצמאי ומסתדר, הייתי מחכה לקיץ.

הרבה יותר נוח ונעים לכולם

וכן להמשיך עם המודעות, אבל בעיניי לגמול בחורף ילד קטן זה קשה.

לפי דעתי לא נכון למנוע אוכל שהוא אוכל אמיתי (כלומר, על ממתקים כן נכון וכדאי להגביל), נכון להציע ארוחה מגוונת שמכילה אוכל בריא ואת כל אבות המזון.

אבל בוודאי בארוחת שבת משותפת, כל אחד לוקח מה שרוצה.

אפשר להציע, אבל לא לאסור

וחשוב להשקיע מחשבה איך התגובה שלכם מעודדת אותו לבוא ולספר גם פעם הבאה...

לעניות דעתי אל תדברו איתו בכלל על לא בריא זה פשוט לא ישנה לו ורק יכול להיות שתצאו חופרים מבחינתו ויעדיף לא לשתף אתכם..

מה כן לעשות?

לעניות דעתי לפנות לאיזה שהיא הדרכת הורים ולהתייעץ... כי יכול להיות שקורים עוד דברים שאתם לא יודעים עליהם זה א. וב כי חבר'ה שמעשנים הרבה פעמים מדרדרים לעוד דברים.. וצריך לחשוב איך אפשר לעזור לו למצוא חברים יותר טובים ובעיקר למצוא דברים משמעותיים להתעסק איתם ואז כבר לא ירצה להיות עם החברה האלה....

כמובן כותבת לך את זה אבל הכי חשוב שלא תהיו שיפוטיים וביקורתיים אליו שלא "תבריחו" אותו...

בהצלחה גדולה!!!

אני מאוד מאוד לא אוהבת ומתנגדת לעישון

אבל זאת המציאות בעולם, אנשים מעשנים, ויש מצבים שמאוד קשה להיות היחיד שלא מעשן, יש לחץ חברתי חזק

זה סופר מבאס, הלוואי שאני אצליח לפתח אצל הילדים שלי חוסן שהם ידעו להיות עם החבר'ה וגם לבחור לא לעשן, אני מצידי יעשה את ההשתדלות שלי, אבל אני יודעת שבשלב מסוים זה יהיה שלהם

וזה מאוד לא בריא, אבל זה לא אומר שהוא הולך להיות מכור כבד וגם לא מחייב שהוא ימשיך לעשן כל החיים שלו, ולכן בעיני זאת לא התנהגות מסוכנת שצריך למנוע אותה בכל מחיר

גיל 15 זה קטן, אבל הם כבר ברשות עצמם

אני עובדת עם נוער, בגיל הזה כבר אין איך לשלוט בהם

יש רק איך לעבוד על הקשר ולהתפלל שהם יקשיבו וישתפו אותכם

דווקא זה שהוא סיפר לכם זה סימן טוב בעיני, לא חושבת שנכון לנקוט פה באיזשהו צעד שיכול לגרום לו לחשוב שזה לא טוב לשתף.

אני הייתי אומרת לו שאתם מאוד לא אוהבים את זה אבל הוא ילד גדול ואתם שמחים שהוא שיתף אתכם.

כן הייתי מציבה גבול שלא מעשנים בבית.

כן הייתי מדברת איתו על כמויות, זה שהוא מעשן עם החבר'ה לא אומר שהוא צריך לעשן כל יום חבילה- לנסות לדבר איתו על שליטה עצמית גם בתוך הבחירה הזאת .

בנוסף כן הייתי פותחת איתו שיחה על לחץ חברתי...

עישון היום זה באמת הפך במקומות מסוימים להיות ממש בנורמה וזה גם לא התנהגות סיכונים מובהקת, אבל נוער יכול להגיע גם למצבים אחרים שהם הרבה יותר גרועים...

אם כולם יעשנו סמים? אם כולם יאנסו בחורה? אם כולם יעשו תחרות נהיגה מסוכנת? אם כולם ישתו אלכוהול וינהגו? לא בטוחה שלפתוח את כל האופציות האלו בפניו.. אבל כן בגדול חושבת שטוב שהורים ידברו עם הילדים שלהם על לחץ חברתי, איך אפשר להיות חלק מהחבר'ה וגם לפתח עמוד שדרה פנימי. משמעותי ליצר אצל הנוער שיח על הנושאים האלו, אבל חשוב לדעת שכמה שנדבר, בסוף הם יצטרכו להיות אלו שמתמודדים בכל סיטואציה בעצמם ולפעמים הם גם יטעו, ויצטרכו ללמוד על בשרם.

מוסיפה ומדגישה שוב- זה שהוא מעשן לא אומר שאין לו עמוד שדרה, כי באמת לצערי היום עישון הפך להיות בנורמה, וכשמשהו הוא בנורמה וכולם עושים אותו, צריך הרבה יותר מעמוד שדרה בשביל לבחור להיות היחיד שלא עושה, זה באמת דורש חוסן פנימי מטורף שלרוב האנשים אין וזה ממש ממש נורמלי!

יש הרבה בני נוער המעשנים עד שהם מבינים שזה לא מגניב ומפסיקים. וממילא אין לכם מה לעשות עם זה. והוא לא באמת הולך להשתכנע מהדברים מלומדים עד כמה זה מזיק לבריאות (וזה מזיק מאוד!)

תגידו לו שמבחינתכם זה לא מגניב וחבל שהוא נגרר, וזהו, שחררו

אין לכם מה להיות בחוסר אונים בגלל זה, זה לא שלכם 

כשהוא יהיה בן 18 ויוכל לעשות כל מה שהוא רוצה ובאופן חוקי?

לא כדאי להיות בחוסר אונים כשילד בן 15 עושה משהו שלא מקובל עליכם

גם בן ה15 שלי לפעמים לוקח שכטות מסגריה אלקטרונית שיש לבעלי

בגיל קטן יותר בקשתי ממנו להפחית

בגיל 15 אני כבר לא מתערבת

רק מבקשת ממנו לא לעשות את זה בישיבה (כי אסור שם)

זה לא פסגת חיי אבל אני יודעת זה כבר פחות בשליטתי

בוחרת לנסות להשפיע על מה שהכי חשוב

ולא מרגישה חוסר אונים אם זה לא עובד

כי אוטטו הוא יהיה מבוגר והוא צריך לסלול את דרכו

ועוד יותר יפה שהוא מודע שמה שמניע אותו זה הלחץ החברתי, ויכול לספר לכם את זה בכזאת בגרות.

אז הייתי מחמיאה לו על זה, ומשתפת על עניין הלחץ החברתי, אולי אפילו על איך שזה פגש / פוגש אותך גם בחיים שלך.

וכולנו מתמודדים עם לחץ חברתי גם בגילאים מבוגרים יותר, מודעות לזה (שאני לא באמת רוצה את זה, אני מתאים את עצמי לחברה) היא באמת חלק מהפיתרון.

אפשר אם את מרגישה צורך.

להתייעץ עם חברים מקשיבים.יש להם ניסיון בעבודה עם נוער בהצלחה רבה.

אליה (מושלם, בתנך אליהו הנביא כתוב פעמיים כאליה)

הראל

דניאל

ינון

נעם (לא כשם של אדם בתנך אבל)

פחות אוהבים את השם דביר

תודה!

הראל, יראה, שילה, כרמל.

ואולי באתר הזה תמצאי עוד רעיונות-

https://www.jerusalem.muni.il/he/city/jerusalem-names

בארי

שילה

גלעד

נועם

הייתי שואלת רופאת נשים, או מנסה להתייעץ עם מכון פועה

עברתי פעמיים גרידה ולא קיבלתי הנחייה כזו.

שולחת הרבה כוח, ושה' ימלא את חסרונכם.

היא כדי לראות שהרחם באמת נקיה מתוכן. ולהימנע ממצב שאין מחזור ויש בטא גבוהה שהיא בעצם שארית מההריון הקודם אבל חושבים שזה הריון חדש.

אני מכירה שעושים מעקב אחרי הבטא שהיא מתאפסת. מציעה להתייעץ לבדוק אם אפשר להחליף.

אמרו לי שרק אחרי המחזור הראשון להגיע לבדיקת רופא נשים שיבדוק שהכל נקי.

אבל נראה לי קשה מידי.

גם שאלתי אם אפשר לקחת גלולות בנתיים ) כדי שנוכל לקיים יחסים) ואמרו לי שלא ולחכות לבדיקת רופא שיאשר

אמרו לי לעשות בדיקת אולטרסאונד בערך 10 ימים אחרי ההפלה.

רופא הנשים נתן לי הפניה למכון אולטראסאונד לשם כך, ואמר לי לבוא אליו לבדיקה אחרי הווסת הראשונה. 

ובדיוק התייעצתי בשרשור נפרד לגבי שאלות דומות, עוד מחכה למענה ממי שמכירה. כי לא נתנו לי הנחיות ולרופא נשים אגיע רק אחרי וסת… למשל במיון אמרו לי לחזור לפעילות גופנית (אימונים) בלי בעיה אבל אני לא מרגישה שאני יכולה עדיין… אז לא מבינה אם לחזור כשבתחושה האישית שלי זה אפשרי או שיש הנחיה יותר ברורה. צ'אט gpt אמר לי שבועיים שלושה שזה מאוד נוגד את מה שאמרו במיון. בקיצור מבולבלת. 

בעיני ממש אין צורך להאיץ

עד החתונה הם יאכלו הכל

לא יקרה כלום אם ישלטו במוצקים בגיל שנה וחצי ולא בשנה ורבע.

אצלי כולם אכלו יפה מאד, אף פעם לא טחנתי במיוחד ובקושי האכלתי בכפית.

עכשיו הקטנה בת שנה ורבע עושה לי בית ספר

אז מכינה לה שייקים ומאכילה אותה הרבה מרק כתום, וכן משלימה בהרבה הנקה גם בלילה.

אבל היא כן אוהבת אוכל מבושל - אורז, קוסקוס וירקות, קציצות, ביצה קשה וכד'.

למרות שיש לו רק ארבע שיניים לנגוס איתן ואני לא טוחנת לו הכל.

אוכל ביומיום מחיות פירות וירקות, מרקים, אורז מאוד אוהב, קוסקוס, קציצות וגם עוף בכל מיני צורות, שניצלונים, בננה לא מרוסקת, ביצה מאוד אוהב שאני חותכת לא לריבועים קטנים.

בעצם אוכל הכל כמעט, פשוט בחתיכות קטנות ולא דברים קשים מידי כמו גזר.