מקווה שעכשיו היא כבר נמה בשלווה, וגם את!

מצטרפת אלייך עם בן השנה שלי שקם כל שעה בערך🥵

וכבר אין לי כוחות להרדים אותו חזרה

אני גם ערה כבר כמה שעות מתוסכלת.

יש פה רעשים של מטוסים שלא נגמרים ודיי חזקים וזה מעיר את הילדים כל פעם מחדש.

כי כשנרדמתצאחרי 2 דק'היא נשארת רעבה

תעירי כמה דאת יכולה

לפעמים להוריד בגד עוזר להתעורר

ו...כן זה מוכר מאוד....ומתסכל מאוד

אני ישנה בגילאים האלו רק כשהם עלי ממש בשכיבה על הגב

דקה אחת הם לא נשארים לי ישנים בעריסה...

בגיל חודש וחצי בערך אצלי זה משתפר וכן מניחה ופחות מתעוררים כל רגע

ככה היא תתרגל וגם את לתנוחת שכיבה כשהיא רוצה לינוק,

בגיל שבועיים זה עוד קשה וצריך להתרגל, אבל זה משתפר משבוע לשבוע

זה ממש מציל את הלילות שלא צריך להרים אלייך ולהחזיר בשביל הנקה.

(לשחרר גרפסים זה אמנם לא עוזר, אבל עדיף להקל איפה שאפשר)

בנוסף אולי להרגיל למוצץ, אולי זה מה שהיא צריכה ולא אוכל

וגם שבועיים מהלידה זה בדיוק השלב של הבייביבלוז,

אוחי עדיף לבקש עזרה בשלב הזה כדי לצלוח אותו בבריאות והתאוששות גוף ונפש

ואח"כ יהיה לך יותר קל להתמודד עם הלילות...

מקווה שמשהו יעזור לך ואם לא, אז לפחות קבלי חיבוק 🤗

ממש סבלתי מזה.. חיבוק!

אני הייתי מעירה אותה, הייתה מוצצת טיפה, נרדמת, מעירה אותה, מוצצת קצת, נרדמת, וחוזר חלילה, עד שלא הייתי מצליחה להעיר אותה יותר 

כתורה למשה מסיני...

שישה מילדיי לקחו מוצץ די מההתחלה (ודאי בחודש הראשון) וכולם ינקו לפחות עד גיל עשרה חודשים.

יותר מזה - לאחת הבנות שלי נתתי מוצץ רק בבית החולים (חמשת הימים הראשונים של חייה, פשוט כי בבית החולים לא הייתה אפשרות שהיא תבכה), ואחר כך לא נתתי לה מוצץ בכלל, והיא התרגלה מצוין להנקה וינקה עד גיל שנתיים ושמונה חודשים...

אז כן, מן הסתם יש משהו בזה שיכול להיות בלבול פטמות אם נותנים מוצץ ובקבוק מההתחלה ויכול להיות שיש בזה סיכון להנקה, אבל בין הסיכון הזה לבין הוודאות שבקושי של האם בלהיות מחוברת לתינוק כל שעות היממה - אני חושבת שעדיף לקחת את הסיכון ולשמור על השפיות של האמא...

מנסיוני אם לא מתחילים יחסית מההתחלה מעט מאוד יתרגלו לזה בהמשך

ואם היא יונקת ותופסת שוב לדעתי אין בעיה

ככה רואה אצלי עם כולם

(ה3 מבין ה4), לא הסכים אחר כך לקחת בכלל מוצץ.

כל השאר כן לקחו..

ועוד הצעה-עיטוף

התחלתי לעטוף את הקטנצ'יק בערך בגיל הזה

והצטערתי שלא עשיתי את זה קודם ובילדים הקודמים. הוא ממש אוהב את זה וזה עוזר לו להירגע ולישון טוב יותר.

יש בגוגל הסברים וסרטונים איך לעטוף

תתני!! בגיל חודש זה כבר הרבה יותר להרגיל למוצץ.

ולבסס הנקה לפעמים זה קשה אבל המוצץ זה ממש לא הסיבה.. (אולי במקרים נדירים מאוד)

והילדים שלי ינקו עד שנה+

לא חושבת שזה אמור להחליף אחד את השני.

אוכל זה כדי לשבוע

מוצץ כדי לעזור להרגע. 

היא לא הסכימה לקחת מוצץ ועברתי גהנום

עכשיו אצל הבן שלי ברגע שעלה טוב על השד דחפתי מוצץ וזה מציל חיים מרחמת על עצמי שלא עשיתי את זה בזמנו עם הבת שלי

האמת שכשאני אמרתי ליועצת הנקה בגיל 3 שבועות שאני לא נותנת כי ההמלצה היא חודש לא לתת בשביל לא לפגוע ההנקה היא אמרה לי שכדאי לי כן לנסות לתת כי אח"כ יכול להיות שהיא לא תרצה.. אז התחלתי לתת לה בשינה בעיקר.. היא קיבלה בקבוק מהיום הראשון וגם ינקה..

למרות כל זה, אם זה חשוב לך-מחזקת אותך לנסות למשוך עוד קצת.. בהצלחה!

שהתינוק שלנו חכם, יודע להבדיל בין הנקה למוצץ..

רק שמתי לב שאני לא דוחפת סתם מוצץ קודם מנסה להבין מה מפריע ורק בסוף לתת מוצץ

סתם חושבת..

א. הקדמה של קפיצת גדילה של גיל 3 חודשים

ב. גזים?

כ. גם אני הבאתי יום לפני הברית מוצץ אחרי שהרגשתי ביטחון בהנקה כי ב"ה מהרגע הראשון היה טוב וזה לא פגם בהנקה

מה שכן נפגם זה שהילד לא ידע לקחת בקבוק בגיל 8 חודשים כשהוא נפרד פעם ראשונה מאמא חח

בדרכ היא יונקת טוב? או שעוד לא

לי אמרו שבגלל שיונק טוב אין סיבה להיזהר ככ ממוצץ או בקבוק

וכשהתינוק שלי אכל טיפה ונרדם במשך הרבה זמן נתתי לו חלב שאוב בעצת אמא שלי וממש עזר.

לפעמים גם כשאין סיבה נראית לעין הם יכולים להיות עייפים וקצת חלשים וקצת חלב שאוב עוזר לתת אנרגיה ולינוק בלי להרדם

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...

החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")

עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...

מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

לק"י

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...

הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

לפעמים זה עושה ת.ל של סחרחורות ועייפות  אצלי למשל זה עושה קצת סחרחורות אבל לא בטוחה שזה מפריע לתפקוד.

מה ש קראתי ובדקתי אין סיבה לא לקחת, להפך, בעיני זה תרופה שמצילה חיים ומעודדת ילודה🤣

הרופא ייתן לך בקלות, את לא צריכה להוכיח כמה את סובלת..

לי למשל באחד ההריונות לא הקאתי אבל הבחילות גמרו עלי.. עד שלקחתי כדור ביום וחיי השתנו..

בהריונות אחר כך לקחתי 2 כדורים ובאחרון אפילו המשכתי להקיא, ועדיין,  אין מה להשוות לבלי כדור.

(להיפראזיס, זה בד"כ קצת פחות עוזר..)

בשעה טובה!

מספיק ל-25 יום

לפני כמה חודשים היה עולה 104..

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

להסתכל על איבחון כזה הגאולה זו ממש ראיה מיוחדת ויפה של המציאות

(וכן, אני מכירה מקרוב לצערי מה המשמעויות של אוטיזם לא מאובחן בזמן, ועדיין להסתכל על איבחון כזה כגאולה זה וואו בעיני)

בזמן (הבן הגדול שלי)

לכן אני יודעת להוקיר את האבחון המוקדם של הבת שלי...

השם הטוב נתן לנו 2 אוצרות בבת אחת

מתנה עצומה ומעצימה

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

אין עוד מלבדו🌸

לידה של ילד מתוק ופלאי, מתנה ממש, גדילה והתבגרות של שני האחים הגדולים שלו, כל אחד בכיוון שלו, גם מתוקים ופלאיים.

התבגרות וצמיחה שלנו כהורים וכמשפחה.

כבר הספדתי את כל פסח, ונהיה אסורים וזה..

ופתאום הוא הגיע

בקרוב אצלי...

אני ב"ה שמחה שלא הייתי לחוצה בחרדות (יש לי OCD כידוע)

וכמו שכתבתי בשרשור לפני כמה ימים

אפילו הצלחתי להכין עם הילדים עוגה ליומולדת בקייטנה ביום שני!!!

והספרון סוף-סוף יצא לאור השנה

וזו ממש גאולה.

תודה על השרשור הזה!

היה נראה כמו איזה משו תכנותי..

פשוט מלא מלא מלא מלא שרשורים של טסטים

איזה 3 עמודים ראשונים של הפורום...