האם יש פעילויות שאת נהנית מהן (חוץ מלנוח 😜, שזה באמת קשה לעשות עם הילד )?

למשל ספורט, בישול, ריקוד, טיולים, אופניים, יצירה וכו'?

את יכולה לנסות לשלב אותו בפעילויות האלה... ככל שהוא יגדל יהיה מגוון גדול יותר של פעילויות שאתם יכולים לעשות יחד 

הם גם מאוד אוהבים לטייל ולבחון דברים (למשל להסתכל על שיירת נמלים)

הם אוהבים להתנסות ולחקות פעילות של מבוגרים,

ובאופן כללי מאוד אוהבים את השהות המשותפת ואת היחס..

אולי כדאי להוריד את החסימה של "אני לא אוהבת.. ואני לא טיפוס של.."

תנסי לאפשר להורות לגלות בך צדדים חדשים.

חוויה עם ילד שלך לעולם לא תהיה כמו חוויה עם ילדים אחרים אז אי אפשר להסיק מאחד לשני.

דווקא בגיל הזה בדיוק מתחילים לפתח אישיות ותחומי עניין וזה ממש שלב מרתק בהורות מבחינת בניית הקשר עם הילד.

עוד מעט תתחילו לנהל שיחות (פשוטות) וזה פשוט ממיס ומתוק, השיחות האלו מאפשרות לנו הצצה לצורת החשיבה של הילד, ממחישות שהוא בן אדם בקטן.

לצרף אותו לעשייה שלך - לקפל כביסה, להפעיל מכונה, להדיח כלים, לטאטא, לנקות שירותים, לאפות ולבשל. זה בדיוק הגיל שהם מאוד אוהבים להצטרף למבוגרים!

אולי תאהבי לצייר יחד או לצבוע? להכין יצירות מחומרים מגוונים?

להקריא לו סיפור או להציג תאטרון בובות?

כמובן גם לצרף אותו איתך ליציאות מחוץ לבית - סופר זה מקום מרתק אם הולכים בנחת ולא ממהרים, דואר, סתם שיטוט בחוץ. בנסיעות מספרים מה רואים מהחלון, בהליכה ברגל מקפצים על מדרגות או מאפשרים לו ללכת על גדרות נמוכים.

גם לדברים האלו אין לי כוחות .אולי קשור להריון ולחוסר שינה אני מותשת מכדי לעשות איתו כל דבר ואולי זו פשוט אני, משעממת וחסרת אנרגיות. מטלות בית עושה איתו לפעמים בקטנות מה שאפשר. לא בדיוק נהנית אבל קצת פחות משעמם.

(מנסה להמשיך את מה שכבר כתבו כאן...)

אני, למשל, אוהבת לשיר. אז הבת שלי (שבערך בגיל הזה) יושבת עליי או לידי כשאני רובצת על הספה, ואנחנו שרות ביחד שלל שירים (בלי עין הרע היא מוזיקלית מאוד ואוהבת שירים). לפעמים גם אני שרה והיא רוקדת על הרצפה.

היו ילדים שהיו באים לשחק איתי על הספה - מביאים את משחק ההרכבה או הדמיון שהם אוהבים, יושבים לידי ומשחקים, ומדי פעם הייתי עוזרת להם.

או הקראת סיפורים - גם את זה אני אוהבת, וילדים גם אוהבים.

אני באמת טיפוס כזה בלי הרבה אנרגיות (לא רק בהיריונות), אז קשה לי לעשות עם הילדים פעילויות שדורשות מרץ, לכן מצאתי לעצמי את הדברים שקל לי לעשות איתם.

עוד נקודה:

אמנם ילד בגיל הזה נראה לנו קטנצ'יק וחסר עניין (לא מעניין לדבר איתו כמו עם מבוגר או עם ילד גדול), אבל זה דווקא יכול להיות האתגר - לראות בו את האדם הקטן שהוא, למצוא את הדברים המדהימים שיש בו כבר עכשיו.

בסופו של דבר זה גיל מתוק! הם מפציצים ב"פנינים" בגיל הזה (גם אם הם עוד לא ממש יודעים לדבר, כמו הבת שלי). אפשר להתחיל לאסוף אותן, ממש כמו פנינים אמיתיות, לרשום אותן (אפשר גם כאן בפורום ), ליהנות מהן, לצחוק, לתעד אותן מתוך מחשבה שהגיל המתוק הזה יחלוף עוד מעט ונתגעגע אליו...

אני קוראת לזה "לאסוף רגעי נחת" - רגעים כאלה שגורמים לי לשמוח בילדים שלי ולשמוח באימהות שלי.

נכון, היריון הוא תקופה מעייפת ממש, גם פיזית וגם נפשית, וקשה לעשות דברים גדולים ולהתחיל בשינויים מחשבתיים. אבל כדאי לנסות להתחיל בקטן, ומשם בע"ה להתגלגל.

בסופו של דבר, כלי ההתמודדות שתרכשי עכשיו יעזרו לך בע"ה בעתיד, בהיריונות הבאים בע"ה, כשיהיו לך אפילו עוד ילדים ותצטרכי ליהנות איתם למרות שאת בהיריון... (וגם אם לא תהיי שוב בהיריון - אלה כלים שיעזרו לך בכל מיני מצבים של עייפות פיזית ונפשית, שיכולים לצוץ לכל אישה במהלך החיים)

מאחלת לך הרבה כוח!

ואני נהנית מההתפתחות שלו ברוך השם, אבל כל הקטע של המשחקים מתיייש אותי, בעיקר כשאני לבד רוב היום ולא הלך לגן כבר שבועיים

תודה רבה כל התשובה

ומבינה אותך, זה באמת מתיש... (אצלי יש גם ילדים גדולים, שהרבה פעמים מעסיקים אותה, אז אולי כבר שכחתי כמה זה יכול להיות מתיש כשהכול עלייך...)

מקווה שתמצאי דרכים קלות להעסיק אותו, וגם משחקים שהוא יוכל להעסיק את עצמו... (אולי מגנטים, בימבה, בובה ועגלה, המפתח להתפתחות, מגה בלוקס, משחקים מנגנים...)

את נהנית לעשות דברים לבד?

זה מרגש? משמח? מספק אותך?

את מרגישה לאות כללית בחיים או רק עם הילד אין לך כח לעשות דברים?

הברזל בסדר לדעתי אבל צריכה להקפיד.

וכן באופן כללי אני קצת בחששות וקשיים מסוימים אז בטוח שזה משפיע

אז גם אם לא מאוד אוהבת מטלות הבית נהנית מזה שהספקתי ויהיה לי אחכ ערב שקט.

ממליצה לקנות משחקים שיעסיקו אותו ואז תוכלי לנוח לידו.

או לצאת לגינה ואז הוא משחק ואת מדברת עם חברות. יש עכשיו מזג אוויר מעולה

הילד דורש עדין הרבה טיפול והרבה עבודה סיזיפית, הגיוני לא להפיק מזה הנאה.

אפשר להפיק הנאה מדברים חמודים שהילד עושה/ אומר, ממה שמעניקים לו במשחק/ עשייה משותפת.

להזמין חברים

לנסוע לבקר חברות

לצאת לגינה

לצאת לפעילויות שכונתיות

ואם נמצאים בבית

לתת לו לעזור בכביסות, לסדר,לשים דברים במקום, בהכנות לבישולים ועוד..

אצלי טרמפולינה היא ממש הצלה בקטע הזה.

אבל כן, הרבה פעמים אני משחקת אתו במכוניות למרות שלא בא לי, או קוראת לו אותו סיפור בפעם האלף..

והמטלות. לי גם אין סבלנות לשבת ולשחק במשחקים, אבל להכנס למשחקי תפקידים זה קל בשבילי.

לדוגמא: אני נחה והיא נכנסת איתי למיטה ואנחנו מתחבאות מתחת לשמיכה מאריה.

או כשהייתי בהריון ושכבתי הרבה , הבת שלי הייתה האמא ואני התינוקת. הייתי מבקשת ממנה לכסות אותי ולטפל בי חח

או שסביב הצגה / סרט מצויר שאנחנו הדמויות האלה.

והדמויות האלה עושות את הדברים הרגילים/ המטלות שאת צריכה לעשות. מקווה שהובנתי חחח

וגם לצאת הרבה החוצה תמיד עושה טוב במיוחד בהריונות הרגשתי שזה מציל אותי

בת גילך, אני הייתי בטוחה שסגרתי את הבאסטה

נתתי בגדי הנקה והריון לחברות

מסרתי עריסות ובגדים וכו בדיוק מהסיבות שציינת

ומשהו קרה

יותר שכל פחות בלב

הבנתי שסיכוי גבוה שאתחרט שאין לי עוד אחד מאשר שיש לי עוד אחד

הפסקתי אמצעים ואמרתי השם אתה תחליט מה צריך להיות, לא אני.

ואכן אני בתחילתו של הריון

ובה שמחה על ההחלטה שיהיה לי ילד זקונים עוד ממתק בבית

ויהיה בסדר

גם עם העבודה וגם עם ההריונות וגם עם הכל

כמו שהשם עזר עד עכשיו הוא עוזר ויעזור עם הכל גם בהמשך.

יחסי העבודה יעלו על שרטון ותתפטרי או יפטרו אותך מהעבודה חלילה, היית מצטערת שלא ניסית להרות עכשיו?

לדעתי - לא צריך להתפטר כדי להיכנס להריון, אפילו מיותר, יש לך זכויות לנצל בתור הריונית עובדת כמו ימי מחלה שמירה חלד חלת וכו

ההריונות הקודמים שהיו בסיכון וכללו אשפוזים וכו'  הם שיקול הרבה הרבה יותר משמעותי וצריך לקחת בחשבון גם השלכות לטווח הרחוק.

לאחרונה קרובת משפחה שלי היתה מאושפזת בהריון בסיכון ולאחר תקופה קשה (בעיקר לבעלה ולילדים שבבית) נולד פג וזה ממש לא פשוט…

ורלוונטי לי לענות לו.

מאוד תלוי מה הסיכון ומה ההשלכות

נכון שאין לך 10 שנים ללדת

אבל גם 5 שנים זה לא קצת

תחכי עוד קצת

הילדים טיפה יגדלו וזה כבר יראה אחרת..

בעיני כשיש מאוד רצון לעוד ילד אז שווה את המאמץ וגם את המחירים

זה דברים ידועים כבר והם לא יגיעו בהפתעה אז תוכלי להערך לזה במידה מסויימת ולקבל בסלחנות גם אם דברים לא יהיו כמו תמיד בתקופה מסויימת.

וכמובן יותר חדש ממומים לעובר

לכן דוקא אני לא הייתי דוחה לעוד כמה שנים

לדעתי עבודה זה לא שיקול, ילד זה החלטה לדורות קדימה

ועבודה עם כל החשיבות שיש לי לעבודה אני חושבת שהיא בכלל לא אמורה להיכנס למערך השיקולים.

תחשבי שתצאי לפנסיה ותגלי שתוך דקה כולם מסתדרים בלעדייך ואת לא הבאת עוד ילד כי יש לחץ בעבודה...

הרבה יותר חשוב מזה זה הדינמיקה במשפחה, הכוחות שלך, של בעלך והילדים לעבור שוב תקופה מורכבת ולא פשוטה.

אני חושבת שהצד השני של זה זה עד כמה אתם רוצים ומשתוקקים לעוד ילד.

כי כשהרצון מאוד מאוד גדול מסוגלים יותר לעמוד בקושי.

לא שאני חושבת שזה הצעד הנכון

אבל לפעמים צריך לחשוב מחוץ לקופסה..

לדעתי לנסות קודם להחליט מה הסדרי עדיפויות ולפי זה לנהל את החיים.. ולא לתת לחיים לנהל אותך..

לפעמים אני חושבת בסוף כשנזדקן בשיבה טובה בע"ה מה נעדיף לראות מהחיים שלנו? עוד כסף או עוד מימוש עצמי או עוד ילד או עוד רווחה, זה לא חייב להיות או או ואין כאן תשובה נכונה אבל לנסות לעשות פרספקטיבה....

אבל לדעתי טוב לדעת לעצור ולהחליט איך *את* רוצה לנהל את החיים *שלך*

כתבת " להתפטר כדי להיכנס להריון זה לא הגיוני בעליל "

מה אם תחליפי ל" לא נכנסתי להריון בגלל אי נעימות מהעבודה" או משהו כזה?

בטווח הרחוק המשפט האחרון נשמע לי הרבה יותר הזוי.

עכשיו ברור שצריך לעשות הפרדה- אם את מחזיקה כלכלית את הבית, ואין סיכוי מבחינתכם להסתדר במשך כשנה ללא המשכורת שלך - זה כמובן שיקול משמעותי ואי אפשר לקרוס כלכלית בשביל הריון.

אבל אם הסיבה היא "זה לא הגיוני" אז אפשר להגדיר מחדש את גבולות ההגיון...

אני לא קובעת שזה הצעד שאת צריכה לעשות, אבל לא חושבת שצריך לפסול אוטומטית.

כרגע נשמע שאת באמת בטרפת ויהיה קשוח מאוד.

בהצלחה רבה!

למה מפחיד אותך (הפותחת) לחשוב על הכיוון הזה מה הרגש שמנהל אותך לחשוב שזה לא כדאי?

אולי אם תשני זוית התבוננות משהו יתברר בראייה של המציאות באופן שלא חשבת עליו

לא הבנתי למה חייב להתפטר אם יש זכויות לממש בכלל

מילא אחרי אני מבינה, אבל תוך כדי ולפני לדעתי זה ממש לא צריך לבוא בחשבון

או תחליפי לעבודה קלילה יותר?
אם התשובה היא- לא
כנראה שזו גם התשובה לגבי עוד ילד...
נשמע שיהיה מורכב וקשה ושאת לא מוכנה נפשית לקושי הזה.

תעשי מה שנכון לך לעכשיו ואין

עוד שנה שנתיים, זה לא נורא לחכות.

מכניסים לנו לראש שהפוריות והפוריות והפוריות, בפועל אן אין משהו מסויים שצריך לחשוש ממנו ויש לך ילדים. אז אין מה לדאוג כל כך.

גם אם יקח קצת זמן להיכנס להריון, זה יגיע

אני נכנסתי להריון בגיל 39 אחרי כמעט שנתיים בלי מניעה ובדיעבד טוב שזה לא קרה לפני. סתם היינו מעמיסים על עצמנו. היום שהבנים כבר גדולים, הרבה יותר קל להתפנות לתינוקת

איך עושים את זה?

בכללי גם טוב לאכול דברים יבשים, לבדוק מה עושה לך טוב (או לפחות לא בחילות), לעשות הרבה ארוחות קטנות במשך היום, לאכול קרח או דברים קרים.

כשהנקתי הייתי ישנה עם גוזיית הנקה קלילה ורכה ובפנים שמתי רפידות. סגנון כזה:

Buy Black/Cream - מארז הכולל 2 חזיות הנקה והיריון ללא תפרים וללא ברזלים, סדרת Ultimate Comfort from Next Israel

בהתחלה ישנתי רק עם חזיה ורפידות

לאחרונה חזרתי לישון הרבה פעמים בלי

עדיין מטפטפת וקמה בבוקר רטובה, אבל מחליפה את הפיג'מה ויש מגן מזרון אז שווה את הנוחות שלי

ממש שלא אוהבת עם

מעדיפה לנסות להסתדר עם גופית ספגטי שקצת תתמוך

הכי אוהבת טישרט

לישון עם חזייה. ממש לא נוח לי.

הייתי מגלגלת חיתול בד ושמה מתחת לחולצה, שיספוג טפטופים.

ובאמת מחליפה פיג'מות בתדירות מאוד גבוהה.

בלי ברזלים

ועם רפידות

אבל אני ממש בהתחלה מאמינה שבהמשך כשיתאזן אני אשן בלי

מרגישה שהרפידות לא טובות לי, סוגים שונים בהחלפה גבוהה, מגרות.

וכשאני בלי חזיה אלא עם גוזיה נדמה לי כאילו אין גבול לשד לתפוח ולהתמלא עוד בחלב.

בקלות נהיה לי דלקות...

טוב מתעודדת מהתשובות ללכת על נוחות ולצפות למאזן ייצור חלב ...

תודה לכולן!

אצל הגדולה, בהתחלה שאבתי ונתתי כתוספת להנקה. כנראה שזה גרם ליותר מידי חלב, והיו לי מלא נזילות. בהמשך היא התחילה לישון לילות שלמים, אז זה גם גרם לטפטופים בלילה.

אצל השני היו בהתחלה טפטופים, אבל זה התאזן יותר מהר. ואתם השלישית עוד יותר מהר.

אצל הקטן, בהתחלה רק שאבתי ולא הנקתי בכלל, ולא הייתי צריכה בכלל רפידות הנקה.

לא מפריע לי לישון עם חזייה.

אז בתקופות של טפטופים, ישנתי עם חזייה ורפידות.

וגם אחר כך המשכתי לישון עם חזייה.

אצל הגדולה בהתחלה הייתי שמה גם חיתול בד כדי לספוג את כל הנזילות.

כשמתאזן מפסיקה עם החזייה

אבל הריןן לא רצוי עולה הרבה יותר אחות. לא רק כסף

אגב, לא ממליצה להשתמש בדיאפרגמה בלי ג'ל. אחוזי המניעה יורדים בלעדיו

אני לא הלכתי למתאמת וקניתי את הקאיה ביחד עם הגל שלה באתר נשיותי. משתמשת.בה בנוסף לשמפ כבר 4 שנים

מתכננת למנוע עוד כמה חודשים מקסימום עוד שנה

אבל המחירים לא שפויים

רק המניעות הזוועתיות עולות גרושים כמו גלולות

אולי באמת ארכוש רק את הדיאפרגמה והגל ואלמד לבד להשתמש בזה

לדעתי זה משו שלא חוסכים בו. דווקא בגלל שיש מניעות זוועה (חוויתי על בשרי וגמני שילמתי)

אגב אם את מניקה אזלקחת בחשבון שתצטרכי ג'ל עד שיחזור לך ביוץ מסודר אחרת לא הייתי לוקחת סיכון (אבל זו אני)

בכל מקרה אם זה מהיום להיום קשה למצוא...

הכי יעיל לעבור אחת אחת באתר של הקופה ולהסתכל מתי התור הפנוי הקרוב, לפעמים פתאום רואים תור אחד פנוי באותו יום 

ובשעה טובה!

לא מכירה..

מקבלת בקרני שומרון בימי חמישי אחרי צהריים ובעמנואל בימי שלישי (אולי גם בחמישי בבקרים).

אם אין תור פנוי, תתקשרי למרפאה ותבדקי אם יש אפשרות להגיע, לפעמים זה עוזר. 

מעבר לקו מסויים.

בתוך הקו צהל ממשיך לפעול, לאתר תשתיות ולהשמיד.

כל הזמן פועלים להשמדת איומים.

במקביל חיבאללה כל הזמן מנסה להבעיר את השטח. טראמפ מעוניין בשקט בגזרת לבנון כדי למקסם הישגים מול איראן והישגים דיפלומטיים במזרח התיכון.

צהל לא היה ערוך לאיום רחפני נפץ.

גם בעזה חודשים זה היה הקונספט של הפסקת האש, ולא מתו חיילים כל יום.

ארגוני טרור כיום לא יכולים להוות איום של ממש על מדינת ישראל, אז הם משתמשים באסטרגיית ההצקה, להטריד לאורך זמן בלי הישגים צבאיים משמעותיים.

בתקווה שהעם ייחלש מבפנים וישאל את עצמו מה לעזאזל הוא עושה בלבנון, ואז צהל ייסוג וחיזבאללה ישתקם בנחת בלי שהכח של צהל יושב עליו.

הגזרה החשובה היא איראן. גם כי היא זאת שמחזיקה ומעצימה את חיזבאללה,

וגם כי האיומים משם הרבה יותר משמעותיים.

מדינה לא מנצחים רק במלחמה. למוטט משטר צריך לתת לתת מכה, לאתר סדקים, ללחוץ דיפלומטית, לתת עוד מכה וחוזר חלילה.

לפי מה שהבנתי אכן יש סדקים בהנהגה האיראנית וזו בשורה טובה עבורנו.

בנוסף, הבריתות שטראמפ מנסה להשיג הם חשובות מאוד מאוד.

עד עכשיו סעודיה בכלל לא הסתכלה עלינו, ותנאי להתחלת שיחות היה מדינה פלסטינית.

טראמפ מצליח לגרום להם להבין שיש להם הרבה מה להפסיד בכלל כמה "פלסטינים" שלא באמת מעניינים את הסעודים, הקטארים ושאר מדינות המפרץ.

היחידים שעושים קולות של "אבל מה עם הפלסטינים"

הם מצרים וטורקיה.

וטראמפ יכול להשתיק אותם אם הם יעשו קולות מפחידים יותר.

התקשורת הישראלית בצעד של חרפה לא מביאה את התמונה המלאה (אולי כי היא לא אוהבת מסרים מורכבים, אולי כצעד אנטי ביבי, לא יודעת) ולכן נוצרת תחושה שאנחנו משלמים מחירים בלי הישגים.

בנוסף לרגישות הגבוהה של החברה הישראלית מ"הכלה" שהתפוצצה לנו בפנים ב7 באוקטובר.

אבל האמת היא שזו סיטואציה שונה לחלוטין.

לפני ה7.10 לא עשינו כלום כדי לא לשבש את העורף הישראלי שעייף ממלחמות, ובצד השני ניצלו את זה כדי להתעצם ולהוות איום של ממש.

עכשיו לא עושים הרבה כדי למצות את ההסדרה המדינית שטראמפ מוביל וגם כדי לא להרגיז אותו, כי בסוף אנחנו צריכים את צבא ארה"ב איתנו (צבאית ומדינית)

עוד שנתיים לפי רוב ההערכות, תם עידן טראמפ, והנשיא שיבחר יגרום לנו להתגעגע לביידן.

לא יודעת אם זה ניתוחים מוגזמים כרגיל או לא,

מה שבטוח שיש לנו חלון הזדמנויות קצר להוציא כמה שיותר מול איראן, וכמה שיותר לפרק את הידידות של מדינות ערב: סעודיה, האמירויות, קטאר, מצריים, לבנון, ירדן, לוב, עיראק, סוריה, טורקיה

ויש עוד מדינות מוסלמיות עוינות.

אם מצליחים לגרום לחלק מהמדינות האלו לשקול את יחסם מול ישראל, בגלל מנוף הלחץ האמריקאי, וכל זה מבלי לדון בשאלת מדינה פלסטינית, דיינו.

נכון שהמחירים כואבים מאוד, ויש תחושת חוסר אונים מטורפת, אבל מחיר המלחמה לא יכול להיבחן לפי כדאיות כתלות אם המחיר משולם בהתקפה או הגנה או תקופה של מאמץ דיפלומטי. אלא לפי ההישגים הכלליים. בסוף הכל זה מערכה אחת.

יש לזה יתרונות וחסרונות.

אבל מה שבטוח שצריך לנצל את הזמן עכשיו ולא לבזבז על מלחמות פנימיות מתישות.

חיזבאללה זה לא ממשלת לבנון, ולא עשינו איתם הסכם

למה מתים חיילים

כי זה מלחמה וזה נורא

וכי עוד לא פתרנו טכנית את ההתמודדות מול הרחפנים. וזה נורא.

אם החיילים לא היו בפנים, מפעילי הרחפנים היו קרובים יותר, והרחפנים היו מגיעים בקלות ליישובים שמעבר לגבול

כבר המון זמן הברחות ממצרים עם רחפנים, נשק סמים ומה לא.

לא יודעת למה התחזקו אצל חיזבאללה דווקא עכשיו

יכול להיות שהיה להם מגבלות כלכליות פשוט כי איראן מותקפת בטירוף, ועכשיו הצליחו להתגבר על זה

למה אין מה לעשות נגדם - לפי מה שהבנתי הצורה שהם מנווטים היא אחרת ומקשה לעלות עליהם. הם מקושרים למפעיל לא עם רשת אלחוטית כלשהי אלא עם סיב שממש מחבר פיזית בין הרחפן למפעיל שלו. חץ מזה שהם קטנים

אני מאמינה שה' יעזור לנו ונמצא דרך להתמודד איתם. יש לנו מוחות מעולים וסייעתא דשמיא. אבל צריך סבלנות.

בגיל חצי שנה אני לא יודעת כמה טרמפולינה זה רלוונטי, בדרך כלל זה לגילאים קטנים יותר ובגיל הזה רוב זמן הערות זה משחק בשטיח וכו'

ולגבי המשקל לא נראה לי כדאי, בשלב הזה הוא כבר בטח הגיע קרוב ל9 קילו או אפילו עבר את המשקל

לדעתי אין למה לקנות משהו שתול חודש גג כבר לא רלוונטי בכלל...

אז לזה נראה לי כדאי עגלה או כיסא אוכל (אם זה עד חצי שעה אין בעיה להושיב גם אם עדיין לא יושב).

למה שלא תשקלי אותו עכשיו, אפילו במשקל ביתי- איתך ובלעדייך ולחשב את ההפרש ותראי כמה הוא שוקל?

יושב מעצמו- כך אמרה לי פיזיותרפיסטית.

מה שחשוב זה לא להושיב לזמן ארוך מדי.

אבל לזמן אוכל בודאי שאפשר ואף רצוי

אם יש לך למשל כסא של איקאה יש לקנות ריפוד שמתאים לקטנים יותר

ולא מומלץ לאכול, אולי רק קצת לטעימות בהתחלה...

לא הייתי קונה בגיל הזה

בכללי בגיל הזה חשוב זמן בטן כמה שאפשר...