לי בעיקר הניקיונות קשים מאוד. אני לא טיפוס של סדר וניקיון...

אבל מדמיינת את עצמי בבית הנקי (זה כן כיף לי ), ועם ערמת הספרים שקניתי לחג - וזה נותן לי קצת מוטיבציה לנקות...

מציעה לך לחשוב על נקודות קטנות שיכולות לעשות לך טוב במהלך ההכנות לחג ובמהלך החג עצמו. (אם כי את לא ממש מנקה לפסח השנה, לא?)

למשל: לשמוע שירים או שיעורים תוך כדי הניקיונות. או להפוך את הניקיונות לבילוי זוגי (אני מחכה לזמנים שבעלי יהיה פנוי לנקות לפסח רק בשביל זה - אנחנו מפטפטים תוך כדי, ופתאום יש לנו זמן לזה יחסית בנחת, וזה כיף!). או להבטיח לעצמי משהו כיף אחרי שאסיים משהו מסוים.

ובחג עצמו: ספר טוב, אוכל פסחי מיוחד, רגע מסוים שבו כן תהיה לך נחת ושקט וכן הלאה...

ותתפללי על זה. תבקשי מה' שיעזור לך לשמוח בחג הזה שהוא בעצמו נתן לך... ❤️

כן פה ושם במנוחה וברוגע

זה גם מעצבן שלא יכולה לנקות

כי בעלי מבחינתו לעשות מקרר ומדף אחד במטבח

אני לא יכולה לחשוב על להכניס חג על מסילה מלוכלכת בחלון..

אני בעצמי לא יכולה לטרוח יותר מידי אבל לא רוצה להפעיל את בעלי הוא לא עובד אצלי

בקיצור, אנחנו כל ערב ב 20 אחרי שתינוקי הולך לישון, אנחנו מתחילים לריב

אם כלי כסף צריך לנקות לפסח, או שלא קריטי

אם מיטת תינוק עם כתמי מטרנה צריך לנקות, או לוותר

חלונות

מסילות

תריסים

חדר שירות

ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד.

בקיצור, דמיינו אותנו

זוג מתוק ברמות שמתכווח כל ערב מה עושים ומה לא

אחרי שעה של ריב מתייאשים והולכים לישון

אז ניקיון - אין סיכוי לעשות

אני לא מחכה לחג עצמו כי לא רוצה על התוכנית אירוח שעשינו, וגם בצד השני לא רוצה להתארח

בקיצור, מחכה לחול המועד

לוויכוח הקבוע של מה עושים היום - בעלי רוצה לרבוץ על הספה ואני עד שיש חופש חייבת טיול משפחתי

מבינות למה לא מחכה????

אלה הם חיי

ומציעה לשחרר ולהיצמד להלכה

נכון, זה לא כמו כל שנה שאת רגילה. אבל העצבים והמרירות לא שווים את זה

שנתיים רצופות לא ניקיתי כמו  שאני רגילה לפסח, אלא רק כהלכה כי הייתי בשמירה ומבינה את התסכול, אבל לא חושבת שלריב איתו יעזור לך

הכי הרבה תביאי מנקה

אביב ואיפוס כללי של פעם בשנה

לבין לוודא שאין חמץ

יש לך יכולת כלכלית לקחת נערה לכמה שעות?

תעשי רשימה של הדברים שהכי קריטי לך שיהיו נקיים ותשחררי את הוויכוחים עם בעלך.

תגידי לו שהתשלום הזה הוא בשביל השמחה הפנימית שלך ובשביל הזוגיות שלכם.

בן כמה התינוק?

החוסר יכולת שלך לנקות זה בגללו או בגלל הריון נוסף?

כי יש דברים שאפשר לעשות בישיבה.. יכולה לעשות לך רשימה 😅

אני גם מרגישה בהתאמצות ממש התכווצויות

לא יודעת אם זה תקין או לא

כן מרגישה שהרחם צורח עליי שחייבת לשבת

בשביל לעשות משהו בישיבה, בעלי צריך להביא אליי

אני טיפוס נורא אנרגטי, לא בנויה להפעלות של אנשים אחרים.

אוהבת לתקתק דברים לבד

אין מנקה אצלנו באזור. חוסר מטורף.

חיבוק!

מכירה את התחושה הזאת זה ממש בעיה שקשה למצוא מי שיעשה את העבודה...

ובאמת קשה למצוא נקודות של אור ככה...

בקשר לניקיונות - אני יודעת כמה זה קשה, אבל מכיוון שהשנה בעלך הוא ה"נקיין" העיקרי, נראה לי שאין ברירה אלא לזרום עם הרצונות שלו בניקוי הבית... העיקר הוא שלא יהיה חמץ. ובאמת תצטרכי לעצום את העין (או לברוח מהבית ) על כל השאר...

ובקשר לפערים ברצונות בחול המועד - קודם כול, זו רק התחלה... בהמשך גם לילדים יהיו רצונות משלהם... (אצלנו למשל הם אלה שאוהבים לטייל ואנחנו מעדיפים לרבוץ...) אז זה טוב שכבר עכשיו תלמדו לגשר על הפערים... או לחלק את חול המועד לחצי-חצי, חצי ליציאה מהבית (ואת אחראית למצוא לאן) וחצי לרביצה בבית (ואז בעלך אחראי למצוא רעיונות לדברים מעניינים בבית). לחלופין - אפשר להתפצל... הוא נשאר בבית ואת יוצאת עם חברה/קרובי משפחה לטייל... (ותחליטו מי מכם יהיה עם הילד )

הרבה הצלחה ושמחה!

לדעתי תסבירי לו שזה לא ניקיון רק לחג

זה בעיקר לנשמה

ואת רוצה להכניס חג לבית נקי לא רק לבית בלי חמץ...

וכן תהיי חייבת להרפות ולא לנקות השנה כמו כל שנה...

בהצלחההה

כלל - "מי שעושה הוא המחליט".

אני ממש מבינה את התסכול והבאסה שאת לא יכולה לנקות בעצמך, אבל לא רואה אופציה חוץ מלשחרר ושבעלך יעשה כמו שהוא רואה לנכון.

אחרת זה באמת מוביל להרבה מתח

לרוב אם בעלי עושה משהו, הוא עושה כמו שהוא חושב שצריך ואני לא מעירה.

אם יש לי משהו להגיד, זה בצורה של בקשה ולא הערה.

ובפעמים הבודדות בודדות שזה מאוד חשוב לי, אני אומרת ככה "אני יודעת שאתה חושב אחרת, אני מבינה ממש. אבל ממש קשה לי לשחרר. אתה מוכן לעשות את זה בשבילי ולא כי ככה צריך?"

ואני ממש משתדלת לא להשתמש בבקשה הזו הרבה, רק כשזה מגיע למקומות שמאוד קשה לי לשחרר.

אבל באמת את רוב העבודה אני עושה בלהפנים שמי שעושה הוא זה שקובע איך זה ייעשה

זה גוזל ממנה את הבחירה בלי שיש לה ברירה.

(בסיטואציות אחרות אני מסכימה עם זה)

חובה להוציא חמץ

ולגיטימי שהוא לא יעשה כמוה

גם אם ניטלה ממנה הבחירה, לא משנה למה, אם זה באחריותו להכשיר - לא חובה שיעשה ניקיון אביב אם אין חמץ במקומות הללו

אני חזק ואת חלשה כרגע… לכן הבית ישאר מלוכלך כרצוני.

ברור שניקיון אביב הוא לא חובה אבל אם זה כל כך חשוב לה הוא אמור להתחשב. וגם היא!

זה כנראה לא יהיה ניקיון כמו שהיא רוצה אבל צריך להגיע ביחד לפשרה ולא אוטומטית מה שהוא מעדיף.

שיש פה פספוס של הנקודה

קודם כל, לא חייב שהשיח הוא כזה. אפשר לייחס לו קונוטציה שלילית כמו שכתבת, ואפשר להסתכל עליו כהסתכלות פחות לפרטים כמו האישה. וגם, הוא ככל הנראה עסוק במשהו במהלך היום ויש להם ילד.

נכון שאפשר לבקש ולהגיד שזה חשוב לה, אבל לא תמיד בקשה תיענה בחיוב. ולצפות לכך זה להתאכזב מראש לרוב

אולי אין לו כח לכל זה

אולי זה לא חשוב לו כמוה

וגם דעתו חשובה.

אני האמת  רואה ערך בלשחרר. לשחרר שליטה פשוט. זה אימון טוב לנפש.

(גם אם בקשתה תיענה למחצה זה שחרור שליטה כי ממילא הוא לא יעשה כמו שהיא רוצה אלא בדרכו.)

אבל אני חושבת שלצפות מגבר עובד גם לנקות לפסח ולהכשיר, וגם לנקות מסילות וכו - שזה לא חובה - זה יותר מדי. כמו שלא מצופה מאישה שתעשה את כל זה לבד.

מה הקשר חולשה?

יש משימות שצריכות לעשות גם מבחינתו. ואז כמובן שראוי שהוא יעשה אותם ולא יצפה ממנה לכלום כי היא בשמירה.

אבל בעצם הויכוח כאן הוא לא זוגי אלא *עליו* - הם מתווכחים מה *הוא* יעשה.

בעיני זה לא ויכוח לגיטימי בכלל.

היא ממש חייבת חלונות לפסח? שתביא מנקה אם יש להם מאיפה להפנות מימון

ואם בעלי יחליט שבלי 20 סוגי סלטים אי אפשר ארוחת שבת. פשוט בלתי אפשרי (זה לא פחות מופרך ממסילות בחלון לקראת פסח....)

אבל הוא לא יודע לבשל ובכלל הוא עובד מסביב לשעון.

אז ננהל דיון איזה סלטים אני אכין כמה ומתי???

בחיים לא.

או שהוא יקנה או שהוא ישתוק.

אני אכין מה שבעיני נחוץ לשבת

מקסימום אבשל בשבילו איזהמשהו שהוא ביקש ממש יפה ומתחשק לי לפרגן

אבל ממש לא פתוח לויכוח

זה נכון שזה מבאס. אני מבינה ממש את הצער.אבל אין פה מה לדרוש מבעלה...

נראה לך שזה פתוח לדיון אם אני אנקה או לא? זו החלטה שלי בלבד.

אבל זה לא אמור לגרום שגם לבעל לא תהיה אפשרות בחירה...

לא הוא זה שאמור להשלים את הפער בכך שנגזלה ממנה הבחירה.

כאילו עם כל הבאסה והכבוד לרצון שלה, זה שלה אסור לא יכול להכריח אותו לעשות את מה שבעיניו מיותר.

גם אני בהריון לא יכולתי לעשות דברים בלי שמירה, זה לא אומר שרבתי עם בעלי שיעשה דברים כמו שאני חושבת.

כן, יש נשים שנותנות הוראות על כל דבר או על חלק מהדברים, אני לא נותנת הוראות אף פעם, אני ממליצה או מבקשת, זה גם מונע מריבות תמידיות וגם גורם לבעלי לעשות יותר.

עניין של הוגן בעיניי.

כמו איך נכון לנהל דינמיקה בין בני זוג כשלא מסכימים על משהו.

קודם כל באמת יש הבדל האם הוא לא מכשיר את הבית כמו שצריך בשביל שיהיה כשר לפסח, או האם הוא לא יהיה דואג שיהיה נקי כמו שהיא רוצה.

אבל בין כך ובין כך, העניין כאן הוא לא מי צודק. אלא איך מנהלים את זה בצורה נעימה שלא תיצור מתח.

אני ראיתי שזו הדרך שמתאימה לנו. בגדול, אם מישהו אחראי על משימה, הוא גם מחליט איך לבצע אותה, בלי קשר לסיבה שבגללה בן הזוג השני לא עושה את המשימה.

כשבעלי במילואים, ברור שאני זו שמחליטה מה קורה בבית. וגם אם יש לו מה להגיד, הוא מגיע מתוך כבוד למקום שלי כזו שכרגע מחליטה, כי אני מבצעת. אז הוא מציע דברים, שואל אם אולי כדאי לעשות אחרת, אבל הוא לא מתווכח איתי איך הבית צריך להתנהל כשהוא לא נמצא, גם אם הוא נעדר מהסיבה הכי מוצדקת בעולם.

כשמגיעים מנקודת מבט כזו, גם הרבה יותר קל לשני לשמוע אם כן יש מה להגיד. ככה שזה לא מבטל את השיח בין בני הזוג, זה פשוט צורת שיח שאומרת "אני רואה את המאמץ שלך ואת מה שאתה עושה, ולכן אני מכבדת את הבחירה שלך לעשות את זה בדרך שמתאימה לך" ולכן גם אם יש לי מה להגיד, אני אגיע מתוך הנקודה הזו, של כבוד וההערכה, ולא מתוך דרישה.

ועצם זה, זה הבדל של שמיים וארץ, שבסופו של דבר גם מאפשר לבן הזוג השני לבוא לקראתי גם אם הוא זה שבפועל מבצע. ואז יש פעמים שבהם הוא עושה כמו שהוא רואה לנכון, ויש פעמים שהוא עושה באהבה כמו שאני רוצה, רק בשביל לשמח, לא כי הוא חושב שאני צודקת.

אם היא בשמירת הריון - כנראה נדרש מבעלה יותר מהשוטף בתחזוקת הבית

כמובן שכל זוג והדינמיקה שלו,

אבל בהנחה שבשגרה יש איזשהי חלוקת עבודה בנקיון/בישולים/קניות, מסתבר שבשמירת הריון הבעל לוקח על עצמו יותר

היא עובדת קשה בהלחזיק הריון ולשמור עליו

הוא עובד קשה בלהוסיף לשגרה השוטפת שלו חלק מהמטלות השוטפות שלה

שניהם עובדים קשה, הרבה יותר מהשגרה,

הגיוני במצב כזה להרפות מנקיון יסודי ולהנמיך ציפיות

אולי תחשבי לעצמך, איזו פינה תיתן לך הכי הרבה תחושה טובה כשהיא נקיה,

ואז את כל השאר תשחררי לבעלך, ואת הפינה הזו תבקשי ממנו עזרה. עדיף פינה כזו שכרוכה במיונים שאת יכולה לעשות בישיבה, למשל לסדר מסמכים וניירת. ואז הוא מביא אליך, מנקה ומחזיר בסוף.

מהניסיון שלי, זה עושה תחושה טובה, ואפשר אפילו ללכת להסתכל או סתם לחשוב על הפינה המאורגנת כשיש מחשבות מעצבנות על הבית הלא מתוחזק.

(כמובן תודה ענקית גם למגיבות מחוץ לזה)

אל תדאגו - אני לא מכריחה את בעלי לנקות מסילות

אולי הייתי מצפה לקצת יותר ניקיון מעבר להכשרת השיש - דיברנו על זה אבן באמת כמו שאמרתי עם כל הרצון להגיע לקראת - יש דברים שלא מתאפשרים

כמו שאתן כותבות, נעבור את החג הזה עם בית משפחות מצוחצח, בית שעדיין לא עבר ניקיון אביב יסודי

אבל לפחות עם תחושה טובה בלב שהצלחנן לעשות את המוטל

..

אני מעריכה את מה שכתבתן, כי אחרי הכל זה נתן לי את היכולת להבין לעומק גם אותו (מלכתכילה כתבתי כבר בהתחלה שלט מתכננת להעביד אותו..)

בכל אופן - תודה שחשבתן גם עליו

שבת שלום!

גם לי קצת קשה השנה האמת, בשונה משנים קודמות 

מה יקל עלייך?

חמץ גמור😹

ועכשיו ברצינות אני ממש מבינה אותך מתוך 3 שנים זה השנה ה1 שממש אני מנקה ולא רק מה שמחוייב בהלכה בגלל הריונות או חופשה

לדעתי תשחררי

שינקה לפי ההלכה וזהו ושנה הבאה תפצי על שנה קודמת בהרגשה..

אני שנה שעברה לא ניקיתי והשנה ממש נהנת בגלל זה מהניקיון

זה בחלום שהוא כמעט לא בשימוש בחדר שירות

וכבר יש זוג גוזלים מסריחות

הבנו שאפשר או לקחת אותן לפח

או לתת להן לגדול איזה חודשיים ואחר כך יעופו לבד - עם כל המשתמע הלכנו על האופציה השנייה 🤮🤮

לחשוב על להרוג אותו חלילה

אבל הוא מת מעצמו 🤦

רק שלא ימותו

אין לי כח להתעסק עם הסידורי קבורה (זריקה לאשפה)

יש גבול לכל תעלול

זה העבודה של בעלי כבר

אבל היה לי קצת עצוב האמת 

אני מרגישה כאילו אין לי את הפריווילגיה לנוח סתם. כי מה פתאום לנוח, אפשר להתקדם לפסח.. חבל לא לנקות עוד משהו, לארגן, לתכנן.

דווקא בשנים שאני בהריון בערב פסח (עכשיו זאת פעם שניה שאני בתשיעי בשלב הזה) אז מרגישה שהכל בסדר. יש לי את התירוץ המנצח, אני בהריון. אני מגדלת בתוכי חיים חדשים מותר לי לעבוד פחות, ואפילו לא להספיק.

ונסתדר עם מה שיש.

זה להיזכר איך ביקשת ממנו דברים בזמן ההיכרות והחיזור.

נכון אז היית סופר "ממי, יש מצב, שאתה קונה לי ככה וככה, זה ממש ישמח אותי" נוטפת מתיקות

וגם- בראש תמיד היה את המשפט, שגם אם הוא לא יעשה- בכל זאת אני אוהב אותו ואחייך אליו

ברגע שהקשר מתבסס, אנחנו לוקחות אותו מובן מאליו.

במקום "ממי" מתנגן, פשוט "תקנה מהסופר" ודי.

וגם אין חיוך מתחווה...
 

והם צריכים את זה.

את  המתיקות הנשית הזאת, את ה"זה ממש ישמח אותי" הזה...

וואי כמה זמן עד שנפל לי האסימון הזה. ועדיין אני מלא פעמים הצודקת במקום החכמה, אבל קחי  לך תובנה להרהר בה

במובן של בקשה. יש לגיטימציה גם שהיא לא תתקבל ושהוא לא חייב

פה נשמע שיש הנחת יסוד (אולי אפילו לא לגמרי במודע) שברור שהוא חייב  ופה מתחילות הבעיות..

ברור שרוב הבעלים שמחים לשמח את נשותיהם איפה שיש להם כח ויכולת. אבל כשמגיעים עם דרישה גלויה או סמויה זה מעורר התנגדות טבעית

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.

ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה

בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה

רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.

לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.

ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.

בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.

נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

זה לא בהכרח קצת.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי

זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.

אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

סביר להניח שיביאו אנט', ואח"כ יטפלו בשן.

לדעתי

אפילו פרטי אם יש אופציה 

חשוב לפנות בהקדם כי זה עלול להחמיר ממש

אגב זה לא ממש כואב לו כי זה נפוח.כרגע שמתנפח זה כבר פחות כואב

הייתי מדברת על רופא אונליין או קופצת מיד על הבוקר לעזרה ראשונה לצילום וקבלת אנטיביוטיקה לפני שבת

רפואה שלמה!

ממה שאני מכירה

לא לחכות לביקורת רנדומלית. הילד סובל וצריך טיםול. הייתי הולכת איתו לחירום האמת

זה מיועד בדיוק למקרים כאלה, ורק רופא שיניים. זה מה שכואב לו ורופא משפחה לא מטפל בשיניים..

ולא הייתי מעבירה שבת בלי לראות רופא האמת. לא בשביל להלחיץ אני אומרת, כי שוב, סביר להניח שזו דלקת, אבל חבל שהילד יסבול כשאפשר שלא וכאבי שיניים זה סיוט

נראה לי שכל קופה אמורה לספק תורים מהרגע להרגע לעזרה ראשונה ברפואת שיניים

זה לא חייב להיות מקרה חירום

אם יש כאבים כלשהם לא צריך לחכות לתור מסודר אלא נותנים תור לאותו יום או מקסימום יום למחרת

לשבת קצת אחורה לא לרכון אליו שהזרם יהיה איטי יותר?

אני בסרטיםנשיש לו בעיה כלשהי חלילה

למרות שכשאוכל בבקבוק זה לא קורה

שאת שוכבת ושמים את התינוק עליך ליד השד והוא 'מאכיל' את עצמו לבד ואז הוא שולט בזרם. 

ואז השד מקביל אלין ולא מעליו

והזרם פחות

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים

והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

וגם בילדות

אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה

תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.

כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..

לק"י

ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.

חבל רק שאין הרבה כאלה...

(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

תלוי מה התקציב

אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.

תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.

משהו שלא מסובך גם לנקות.

כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.

את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.

או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:

תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)

סטנדר נוח ללמידה עצמה?

אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.

בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)

לספרים.

אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....

וזה ככה ברוב המשפחה שלי.

וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע

זה פשוט לא מספק אותנו...

אין  כמו ספר חדש טרי מהחנות

ולפותחת-

הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא

אם דווקא מתנה

אז:

ארנק

מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם

עט עם חריטה

צעיף

אוזניות בלוטוס

מה הוא אוהב לעשות בזמנו הפנוי?

זה לא קשור רק למגזר, גם בתוך מגזרים לכל אינדיבידואל יש העדפות משלו.

סוודר שווה

פיג'מה חורפית

סטנדר

לעסות את הגושים תוך כדי הנקה, יתכן שזה סתימות , זה שהיא רוצה לינוק הרבה זה טוב לשחרר את הגושים.

להתייעץ

ושתראה איך את מניקה ואיך התינוק יונק