לי בעיקר הניקיונות קשים מאוד. אני לא טיפוס של סדר וניקיון...

אבל מדמיינת את עצמי בבית הנקי (זה כן כיף לי ), ועם ערמת הספרים שקניתי לחג - וזה נותן לי קצת מוטיבציה לנקות...

מציעה לך לחשוב על נקודות קטנות שיכולות לעשות לך טוב במהלך ההכנות לחג ובמהלך החג עצמו. (אם כי את לא ממש מנקה לפסח השנה, לא?)

למשל: לשמוע שירים או שיעורים תוך כדי הניקיונות. או להפוך את הניקיונות לבילוי זוגי (אני מחכה לזמנים שבעלי יהיה פנוי לנקות לפסח רק בשביל זה - אנחנו מפטפטים תוך כדי, ופתאום יש לנו זמן לזה יחסית בנחת, וזה כיף!). או להבטיח לעצמי משהו כיף אחרי שאסיים משהו מסוים.

ובחג עצמו: ספר טוב, אוכל פסחי מיוחד, רגע מסוים שבו כן תהיה לך נחת ושקט וכן הלאה...

ותתפללי על זה. תבקשי מה' שיעזור לך לשמוח בחג הזה שהוא בעצמו נתן לך... ❤️

כן פה ושם במנוחה וברוגע

זה גם מעצבן שלא יכולה לנקות

כי בעלי מבחינתו לעשות מקרר ומדף אחד במטבח

אני לא יכולה לחשוב על להכניס חג על מסילה מלוכלכת בחלון..

אני בעצמי לא יכולה לטרוח יותר מידי אבל לא רוצה להפעיל את בעלי הוא לא עובד אצלי

בקיצור, אנחנו כל ערב ב 20 אחרי שתינוקי הולך לישון, אנחנו מתחילים לריב

אם כלי כסף צריך לנקות לפסח, או שלא קריטי

אם מיטת תינוק עם כתמי מטרנה צריך לנקות, או לוותר

חלונות

מסילות

תריסים

חדר שירות

ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד.

בקיצור, דמיינו אותנו

זוג מתוק ברמות שמתכווח כל ערב מה עושים ומה לא

אחרי שעה של ריב מתייאשים והולכים לישון

אז ניקיון - אין סיכוי לעשות

אני לא מחכה לחג עצמו כי לא רוצה על התוכנית אירוח שעשינו, וגם בצד השני לא רוצה להתארח

בקיצור, מחכה לחול המועד

לוויכוח הקבוע של מה עושים היום - בעלי רוצה לרבוץ על הספה ואני עד שיש חופש חייבת טיול משפחתי

מבינות למה לא מחכה????

אלה הם חיי

ומציעה לשחרר ולהיצמד להלכה

נכון, זה לא כמו כל שנה שאת רגילה. אבל העצבים והמרירות לא שווים את זה

שנתיים רצופות לא ניקיתי כמו  שאני רגילה לפסח, אלא רק כהלכה כי הייתי בשמירה ומבינה את התסכול, אבל לא חושבת שלריב איתו יעזור לך

הכי הרבה תביאי מנקה

אביב ואיפוס כללי של פעם בשנה

לבין לוודא שאין חמץ

יש לך יכולת כלכלית לקחת נערה לכמה שעות?

תעשי רשימה של הדברים שהכי קריטי לך שיהיו נקיים ותשחררי את הוויכוחים עם בעלך.

תגידי לו שהתשלום הזה הוא בשביל השמחה הפנימית שלך ובשביל הזוגיות שלכם.

בן כמה התינוק?

החוסר יכולת שלך לנקות זה בגללו או בגלל הריון נוסף?

כי יש דברים שאפשר לעשות בישיבה.. יכולה לעשות לך רשימה 😅

אני גם מרגישה בהתאמצות ממש התכווצויות

לא יודעת אם זה תקין או לא

כן מרגישה שהרחם צורח עליי שחייבת לשבת

בשביל לעשות משהו בישיבה, בעלי צריך להביא אליי

אני טיפוס נורא אנרגטי, לא בנויה להפעלות של אנשים אחרים.

אוהבת לתקתק דברים לבד

אין מנקה אצלנו באזור. חוסר מטורף.

חיבוק!

מכירה את התחושה הזאת זה ממש בעיה שקשה למצוא מי שיעשה את העבודה...

ובאמת קשה למצוא נקודות של אור ככה...

בקשר לניקיונות - אני יודעת כמה זה קשה, אבל מכיוון שהשנה בעלך הוא ה"נקיין" העיקרי, נראה לי שאין ברירה אלא לזרום עם הרצונות שלו בניקוי הבית... העיקר הוא שלא יהיה חמץ. ובאמת תצטרכי לעצום את העין (או לברוח מהבית ) על כל השאר...

ובקשר לפערים ברצונות בחול המועד - קודם כול, זו רק התחלה... בהמשך גם לילדים יהיו רצונות משלהם... (אצלנו למשל הם אלה שאוהבים לטייל ואנחנו מעדיפים לרבוץ...) אז זה טוב שכבר עכשיו תלמדו לגשר על הפערים... או לחלק את חול המועד לחצי-חצי, חצי ליציאה מהבית (ואת אחראית למצוא לאן) וחצי לרביצה בבית (ואז בעלך אחראי למצוא רעיונות לדברים מעניינים בבית). לחלופין - אפשר להתפצל... הוא נשאר בבית ואת יוצאת עם חברה/קרובי משפחה לטייל... (ותחליטו מי מכם יהיה עם הילד )

הרבה הצלחה ושמחה!

לדעתי תסבירי לו שזה לא ניקיון רק לחג

זה בעיקר לנשמה

ואת רוצה להכניס חג לבית נקי לא רק לבית בלי חמץ...

וכן תהיי חייבת להרפות ולא לנקות השנה כמו כל שנה...

בהצלחההה

כלל - "מי שעושה הוא המחליט".

אני ממש מבינה את התסכול והבאסה שאת לא יכולה לנקות בעצמך, אבל לא רואה אופציה חוץ מלשחרר ושבעלך יעשה כמו שהוא רואה לנכון.

אחרת זה באמת מוביל להרבה מתח

לרוב אם בעלי עושה משהו, הוא עושה כמו שהוא חושב שצריך ואני לא מעירה.

אם יש לי משהו להגיד, זה בצורה של בקשה ולא הערה.

ובפעמים הבודדות בודדות שזה מאוד חשוב לי, אני אומרת ככה "אני יודעת שאתה חושב אחרת, אני מבינה ממש. אבל ממש קשה לי לשחרר. אתה מוכן לעשות את זה בשבילי ולא כי ככה צריך?"

ואני ממש משתדלת לא להשתמש בבקשה הזו הרבה, רק כשזה מגיע למקומות שמאוד קשה לי לשחרר.

אבל באמת את רוב העבודה אני עושה בלהפנים שמי שעושה הוא זה שקובע איך זה ייעשה

זה גוזל ממנה את הבחירה בלי שיש לה ברירה.

(בסיטואציות אחרות אני מסכימה עם זה)

חובה להוציא חמץ

ולגיטימי שהוא לא יעשה כמוה

גם אם ניטלה ממנה הבחירה, לא משנה למה, אם זה באחריותו להכשיר - לא חובה שיעשה ניקיון אביב אם אין חמץ במקומות הללו

אני חזק ואת חלשה כרגע… לכן הבית ישאר מלוכלך כרצוני.

ברור שניקיון אביב הוא לא חובה אבל אם זה כל כך חשוב לה הוא אמור להתחשב. וגם היא!

זה כנראה לא יהיה ניקיון כמו שהיא רוצה אבל צריך להגיע ביחד לפשרה ולא אוטומטית מה שהוא מעדיף.

שיש פה פספוס של הנקודה

קודם כל, לא חייב שהשיח הוא כזה. אפשר לייחס לו קונוטציה שלילית כמו שכתבת, ואפשר להסתכל עליו כהסתכלות פחות לפרטים כמו האישה. וגם, הוא ככל הנראה עסוק במשהו במהלך היום ויש להם ילד.

נכון שאפשר לבקש ולהגיד שזה חשוב לה, אבל לא תמיד בקשה תיענה בחיוב. ולצפות לכך זה להתאכזב מראש לרוב

אולי אין לו כח לכל זה

אולי זה לא חשוב לו כמוה

וגם דעתו חשובה.

אני האמת  רואה ערך בלשחרר. לשחרר שליטה פשוט. זה אימון טוב לנפש.

(גם אם בקשתה תיענה למחצה זה שחרור שליטה כי ממילא הוא לא יעשה כמו שהיא רוצה אלא בדרכו.)

אבל אני חושבת שלצפות מגבר עובד גם לנקות לפסח ולהכשיר, וגם לנקות מסילות וכו - שזה לא חובה - זה יותר מדי. כמו שלא מצופה מאישה שתעשה את כל זה לבד.

מה הקשר חולשה?

יש משימות שצריכות לעשות גם מבחינתו. ואז כמובן שראוי שהוא יעשה אותם ולא יצפה ממנה לכלום כי היא בשמירה.

אבל בעצם הויכוח כאן הוא לא זוגי אלא *עליו* - הם מתווכחים מה *הוא* יעשה.

בעיני זה לא ויכוח לגיטימי בכלל.

היא ממש חייבת חלונות לפסח? שתביא מנקה אם יש להם מאיפה להפנות מימון

ואם בעלי יחליט שבלי 20 סוגי סלטים אי אפשר ארוחת שבת. פשוט בלתי אפשרי (זה לא פחות מופרך ממסילות בחלון לקראת פסח....)

אבל הוא לא יודע לבשל ובכלל הוא עובד מסביב לשעון.

אז ננהל דיון איזה סלטים אני אכין כמה ומתי???

בחיים לא.

או שהוא יקנה או שהוא ישתוק.

אני אכין מה שבעיני נחוץ לשבת

מקסימום אבשל בשבילו איזהמשהו שהוא ביקש ממש יפה ומתחשק לי לפרגן

אבל ממש לא פתוח לויכוח

זה נכון שזה מבאס. אני מבינה ממש את הצער.אבל אין פה מה לדרוש מבעלה...

נראה לך שזה פתוח לדיון אם אני אנקה או לא? זו החלטה שלי בלבד.

אבל זה לא אמור לגרום שגם לבעל לא תהיה אפשרות בחירה...

לא הוא זה שאמור להשלים את הפער בכך שנגזלה ממנה הבחירה.

כאילו עם כל הבאסה והכבוד לרצון שלה, זה שלה אסור לא יכול להכריח אותו לעשות את מה שבעיניו מיותר.

גם אני בהריון לא יכולתי לעשות דברים בלי שמירה, זה לא אומר שרבתי עם בעלי שיעשה דברים כמו שאני חושבת.

כן, יש נשים שנותנות הוראות על כל דבר או על חלק מהדברים, אני לא נותנת הוראות אף פעם, אני ממליצה או מבקשת, זה גם מונע מריבות תמידיות וגם גורם לבעלי לעשות יותר.

עניין של הוגן בעיניי.

כמו איך נכון לנהל דינמיקה בין בני זוג כשלא מסכימים על משהו.

קודם כל באמת יש הבדל האם הוא לא מכשיר את הבית כמו שצריך בשביל שיהיה כשר לפסח, או האם הוא לא יהיה דואג שיהיה נקי כמו שהיא רוצה.

אבל בין כך ובין כך, העניין כאן הוא לא מי צודק. אלא איך מנהלים את זה בצורה נעימה שלא תיצור מתח.

אני ראיתי שזו הדרך שמתאימה לנו. בגדול, אם מישהו אחראי על משימה, הוא גם מחליט איך לבצע אותה, בלי קשר לסיבה שבגללה בן הזוג השני לא עושה את המשימה.

כשבעלי במילואים, ברור שאני זו שמחליטה מה קורה בבית. וגם אם יש לו מה להגיד, הוא מגיע מתוך כבוד למקום שלי כזו שכרגע מחליטה, כי אני מבצעת. אז הוא מציע דברים, שואל אם אולי כדאי לעשות אחרת, אבל הוא לא מתווכח איתי איך הבית צריך להתנהל כשהוא לא נמצא, גם אם הוא נעדר מהסיבה הכי מוצדקת בעולם.

כשמגיעים מנקודת מבט כזו, גם הרבה יותר קל לשני לשמוע אם כן יש מה להגיד. ככה שזה לא מבטל את השיח בין בני הזוג, זה פשוט צורת שיח שאומרת "אני רואה את המאמץ שלך ואת מה שאתה עושה, ולכן אני מכבדת את הבחירה שלך לעשות את זה בדרך שמתאימה לך" ולכן גם אם יש לי מה להגיד, אני אגיע מתוך הנקודה הזו, של כבוד וההערכה, ולא מתוך דרישה.

ועצם זה, זה הבדל של שמיים וארץ, שבסופו של דבר גם מאפשר לבן הזוג השני לבוא לקראתי גם אם הוא זה שבפועל מבצע. ואז יש פעמים שבהם הוא עושה כמו שהוא רואה לנכון, ויש פעמים שהוא עושה באהבה כמו שאני רוצה, רק בשביל לשמח, לא כי הוא חושב שאני צודקת.

אם היא בשמירת הריון - כנראה נדרש מבעלה יותר מהשוטף בתחזוקת הבית

כמובן שכל זוג והדינמיקה שלו,

אבל בהנחה שבשגרה יש איזשהי חלוקת עבודה בנקיון/בישולים/קניות, מסתבר שבשמירת הריון הבעל לוקח על עצמו יותר

היא עובדת קשה בהלחזיק הריון ולשמור עליו

הוא עובד קשה בלהוסיף לשגרה השוטפת שלו חלק מהמטלות השוטפות שלה

שניהם עובדים קשה, הרבה יותר מהשגרה,

הגיוני במצב כזה להרפות מנקיון יסודי ולהנמיך ציפיות

אולי תחשבי לעצמך, איזו פינה תיתן לך הכי הרבה תחושה טובה כשהיא נקיה,

ואז את כל השאר תשחררי לבעלך, ואת הפינה הזו תבקשי ממנו עזרה. עדיף פינה כזו שכרוכה במיונים שאת יכולה לעשות בישיבה, למשל לסדר מסמכים וניירת. ואז הוא מביא אליך, מנקה ומחזיר בסוף.

מהניסיון שלי, זה עושה תחושה טובה, ואפשר אפילו ללכת להסתכל או סתם לחשוב על הפינה המאורגנת כשיש מחשבות מעצבנות על הבית הלא מתוחזק.

(כמובן תודה ענקית גם למגיבות מחוץ לזה)

אל תדאגו - אני לא מכריחה את בעלי לנקות מסילות

אולי הייתי מצפה לקצת יותר ניקיון מעבר להכשרת השיש - דיברנו על זה אבן באמת כמו שאמרתי עם כל הרצון להגיע לקראת - יש דברים שלא מתאפשרים

כמו שאתן כותבות, נעבור את החג הזה עם בית משפחות מצוחצח, בית שעדיין לא עבר ניקיון אביב יסודי

אבל לפחות עם תחושה טובה בלב שהצלחנן לעשות את המוטל

..

אני מעריכה את מה שכתבתן, כי אחרי הכל זה נתן לי את היכולת להבין לעומק גם אותו (מלכתכילה כתבתי כבר בהתחלה שלט מתכננת להעביד אותו..)

בכל אופן - תודה שחשבתן גם עליו

שבת שלום!

גם לי קצת קשה השנה האמת, בשונה משנים קודמות 

מה יקל עלייך?

חמץ גמור😹

ועכשיו ברצינות אני ממש מבינה אותך מתוך 3 שנים זה השנה ה1 שממש אני מנקה ולא רק מה שמחוייב בהלכה בגלל הריונות או חופשה

לדעתי תשחררי

שינקה לפי ההלכה וזהו ושנה הבאה תפצי על שנה קודמת בהרגשה..

אני שנה שעברה לא ניקיתי והשנה ממש נהנת בגלל זה מהניקיון

זה בחלום שהוא כמעט לא בשימוש בחדר שירות

וכבר יש זוג גוזלים מסריחות

הבנו שאפשר או לקחת אותן לפח

או לתת להן לגדול איזה חודשיים ואחר כך יעופו לבד - עם כל המשתמע הלכנו על האופציה השנייה 🤮🤮

לחשוב על להרוג אותו חלילה

אבל הוא מת מעצמו 🤦

רק שלא ימותו

אין לי כח להתעסק עם הסידורי קבורה (זריקה לאשפה)

יש גבול לכל תעלול

זה העבודה של בעלי כבר

אבל היה לי קצת עצוב האמת 

אני מרגישה כאילו אין לי את הפריווילגיה לנוח סתם. כי מה פתאום לנוח, אפשר להתקדם לפסח.. חבל לא לנקות עוד משהו, לארגן, לתכנן.

דווקא בשנים שאני בהריון בערב פסח (עכשיו זאת פעם שניה שאני בתשיעי בשלב הזה) אז מרגישה שהכל בסדר. יש לי את התירוץ המנצח, אני בהריון. אני מגדלת בתוכי חיים חדשים מותר לי לעבוד פחות, ואפילו לא להספיק.

ונסתדר עם מה שיש.

זה להיזכר איך ביקשת ממנו דברים בזמן ההיכרות והחיזור.

נכון אז היית סופר "ממי, יש מצב, שאתה קונה לי ככה וככה, זה ממש ישמח אותי" נוטפת מתיקות

וגם- בראש תמיד היה את המשפט, שגם אם הוא לא יעשה- בכל זאת אני אוהב אותו ואחייך אליו

ברגע שהקשר מתבסס, אנחנו לוקחות אותו מובן מאליו.

במקום "ממי" מתנגן, פשוט "תקנה מהסופר" ודי.

וגם אין חיוך מתחווה...
 

והם צריכים את זה.

את  המתיקות הנשית הזאת, את ה"זה ממש ישמח אותי" הזה...

וואי כמה זמן עד שנפל לי האסימון הזה. ועדיין אני מלא פעמים הצודקת במקום החכמה, אבל קחי  לך תובנה להרהר בה

במובן של בקשה. יש לגיטימציה גם שהיא לא תתקבל ושהוא לא חייב

פה נשמע שיש הנחת יסוד (אולי אפילו לא לגמרי במודע) שברור שהוא חייב  ופה מתחילות הבעיות..

ברור שרוב הבעלים שמחים לשמח את נשותיהם איפה שיש להם כח ויכולת. אבל כשמגיעים עם דרישה גלויה או סמויה זה מעורר התנגדות טבעית

אני השנה הצלחתי יחסית לשרוד ואף ליהנות רק בזכות זה שרוב הזמן לא כולם היו בבית (רק שבועיים כולם היו).

אנחנו עושים בתחילת החופש (יותר נכון, בתחילת בין הזמנים) ישיבה משפחתית שבה כל אחד בתורו אומר רעיון שהוא רוצה שנעשה בחופש (עורכים כמה סבבים), וכותבים את כ-ל הרעיונות. אח"כ (עם הילדים או בלעדיהם) משבצים את הרעיונות האפשריים בלוח הזמנים, ומשתדלים שכל יום יהיה משהו.

לזמנים שבהם רק חלק בחופש - מנסים לתת להם פרויקט מתמשך שירתק אותם.

זה לא שאין בכלל התברברות ומריבות ובלגן וחוסר סדר בזמנים... בטח בימים האחרונים של החופש, כשכבר אין כוח יותר ויש את השילוב של להעיר ילדים בבוקר והטיפול בילדים שבבית... (ואז בא לעזרה לא מעט גם מידידנו המסך)

אבל לפחות בחלק מהזמן מצליחים להגיע גם להנאה.

יש דברים שיכולים לגרום לחופש להיות יותר כיף כמו לשים לב לצרכים של הילדים ולתכנן את היום שהילדים יקבלו את הצרכים שלהם בצורה שמתאימה לי. והיו חופשים שעשיתי את זה וממש עבד.!

אבל יש גם הרבה שלא תלוי בי אלא לשלב הספציפי שהילדים נמצאים בו והאינטראקציות ביניהם וכו'

לדוג' קיץ שעבר אחד הילדים היה בשלב מאוד קשוח וכל היום הציק והיה לי ממש קשה להיות איתם.

לעומת זאת בשאגת הארי הילדים שיחקו כל כך יפה ביחד והיה ממש כיף. וזה לא קשור בכלל אליי.

נגיד הבכי של הקטנה נשמע כמו משהו שלא תלוי בך שמאוד מקשה. גם לדברים כאלה אפשר לחפש פתרונות, אולי להשאיר אותה עם בייביסיטר לפעמים, אבל זה באמת מורכב.

אני חושבת שאם ביומיום היית מגדלת את הילדים בבית, זה היה לך יותר קל. היציאה מהשגרה מאוד קשה לנו ולהם.

וגם דבר שאנחנו מאוד מאוד אוהבים מותר שיהיה קשה איתו ונמאס ממנו. זה לא אומר שאת לא אוהבת את הילדים שלך.

בסוף אני לא חושבת שיש אמא שמבחינתה החופש הגדול הוא רק אבל רק פרפרים ואושר ונחת, לכולם לדעתי מגיע בסוף המיצוי והקושי וה''נמאס מהילדים''. אני מניחה שיש כאלו שמתמודדות עם זה יותר או פחות טוב אבל לכולם זה קורה.

ועוד משהו- לא בטוח שכדאי להגיע בציפייה של ''הולך להיות נפלא''. יכול להיות שאם תגיעי בציפייה ריאלית יותר זה גם יקל על המציאות. כי יכול להיות שחלק מזה שאת מצפה שזה יהיה זמן נפלא ולך יהיה נהדר איתם יוצר חלק מהבעיה, ואם לא תצפי לזה יהיה לך קל יותר.

לתכנן מראש ארוחות מסודרות. להשאיר ימים בלי תוכניות מסודרות כדי לתת להם זמן להנות מהבית ולאפשר בלת"מים.

הכנתי לפני החופש לוח שמכיל את כל החופש. שיבצנו שם דברים שרצינו, כמו טיול משפחתי, סידור תיקים וכו'. דאגתי לשבץ 2-3 דברים בשבוע.

שאלתי אותם מראש מה הם רוצים ללמוד בחופש וקניתי דברים בהתאם. קניתי המון חומרי יצירה וכמה משחקים ששלפתי במקרים מיוחדים.

אבל שלי עוד קטנים (הגדולה עולה לא'), לא יודעת אם יעבוד גם עם בוגרים יותר.

לגבי סדר - שטיפת כלים אני עושה בזמן שאני מבשלת את הארוחה הבאה. סידור משחקים אני מבקשת כשיש משחק במקום בעייתי או כשקשה לעבור בחדר. הרבה אני משחררת ולפני שבת עובדים קשה יותר. ליצירות יש איזור מוגדר ואני אוכפת זאת גם בחופש. כנ"ל אוכל.

אני מאלו שנהנות מהחופש והלוואי שהיה ארוך יותר

באמת הקושי עם החופש עולה עם הגיל והנפרדות

אני לא מצפה מהחופש להיות מהנה, אני מצפה מהחיים להיות מהנים בכללי, בחוויה. ובתוך שגרה שהיא מ0 ל100 אני מצפה לרגעים של אור שיצבעו את החוויה באור חיובי. אבל יש גם רגעים קשים מאוד, כמו בחיים עצמם אצלנו למשל לבן שלי היתה הסתגלות קשה בחופש, יש לו דרישות ורצונות לאטרקציות מסוימות, לשעות יציאה שלא מתאימות לי, לשעות שינה שלא מתאימות לי. וכמובן שבתוך כל זה גם לעבוד וגם להאכיל ולתחזק את הבית וכן, אני מרשה לעצמי גם לצפות לזמן שלי עם עצמי שיהיה לי בו כיף ולא רק להיות כל היום בנתינה. כמו בשגרה אבל בקטן

להגיד לך שהוא היה רוב החופש שמח ומאושר? ממש לא. הוא היה מתוסכל הרבה פעמים ותסכל אותי מאוד גם כן. גם קשה לי לצאת בחום הזה ולעשות פרצוף של "כיף לי". וואלה לא כיף ככ 😅

אז בגלל שהוא בגיל שהוא יכול להבין עשיתי לו שיחת תיאום ציפיות, הכלתי את התסכול ונתתי לדברים לקרות. התאמצתי איפה שאפשר כדי לתת לו חוויות, ובזמנים שלא התאפשר אז לא וזה בסדר

בכללי אני חושבת שהציפייה מהחופש להיות חודשיים של האפי האפי היא מנותקת. את כל יום כל היום האפי האפי? אני לא. הלוואי כאילו, אבל אני משתדלת למצוא את הרגעים האלה שבהם אני יכולה להיות נוכחת, יכולה לתת את האקסטרא, לשמח, לתת, וזה מה שעושה את ההבדל, אם הפסגה של הפעמון שלך היא טוב/ תסכול. בחופש או בשגרה אותו דבר מבחינתי, השאיפה היא חוויות של טוב ולא הכל טוב. כי אחו החיים

יש לי בעיה לצד השני, קשה לי מאוד להתחיל את השנה , גם לי בתור אמא שקצת עובדת בחוץ וגם בשביל הילדים, הייתי ממשיכה בחופש עוד. וזה לא שהיה פה הכל מושלם ומוצלח, היו רגעים קשים וזמנים מעייפים ועוד, אבל בסך הכל הכללי נהנתי ברוך השם. אנחנו פחות אנשים של תכנונים מראש, ההיפך מעייף אותי לתכנן מראש, קובעים בדרכ כמה דברים מראש( עם המשפחה המורחבת וחברים) וכל השאר מה שבא ברוך הבא, מתכננים תוך כדי. מנסים לעשות הרבה דברים וחוויות ולא תמיד רחוק/ נסיעות ארוכות. והבית בחופש לא מושלם בסדר וניקיון מקבלים את זה ומשחררים..לא יודעת אם עזרתי במשהו

שאני חושקת בו חחחחח

אני לא מצפה לחופש מושלם. אבל זה שאת היית רוצה להמשיך את החופש, זה אומר שהחיובי גובר פה ויישאר לך טעם של עוד. למרות שברור שהיו לך רגעים קשוחים.

זה בדיוק על מה שאני מדברת...

אז את יכולה לפרט מה דעתך הסיבות שזה ככה?

אני גם פחות מהמתוכננות. יש כמה אירועים נעוצים בלו"ז כמו חופשות של שני הצדדים, קייטנת סבתא ואולי יום כיף או שניים שצריך לקנות לו כרטיסים מראש... אבל זהו.

אמהות לא גידלו את הילדים שלהם לבד

את בטח מכירה את המשפט

דרוש כפר שלם....

אז נכון בעבר הילדים לא היו במסגרות אבל המשפחות חיו ביחד וככה אפשר היה לגדל את הילד גם עם הסבתא והדודה והבתדודה

חוצמזה יכולה לספר לך עלי- שעד אוגוסט הזה אני רק חיכיתי לחופשות (יש לי קטנים) ובאוגוסט הזה הם גדלו קצת והם רבים המון המון וגם פחות מקשיבים לי מפעם

וזאת פעם ראשונה שהיה לי גם קשה אוגוסט

הפעמים שעזרו לי והיה לי טוב זה

א. כשזרקתי את הפלאפון לאנשהוא והחלטתי בבוקר כבר שהיום מוקדש לילדים

ב. בהמשך לזה- כששחררתי ציפיות של בית מסודר ומשימות וכו' וגם ציפיות של זמן לעצמי...

ג. טיילנו הרבה. זה היה נהדר.

ד. חברה, משפחה, זה מרענן ונותן אוויר. וגם ערך אחר כך ללהיות לבד רק אתם

וגם הכי עזר לי לקראת הסוף, להיפרד מהמחשבה שלי על אמהות מושלמת. על ילדים מושלמים וכל זה שהכול הולך כמו שצריך. ולדעת שככה זה בכל בית ובית. לאחוז ברגעי המתיקות שלהם ולהגדיל אותם. כל יום שכיף יחד, או שעה שכיף יחד היא שעה שאפשר לאחסן בזכרון ולהתרפק עליה ובסוף זה מגדיל את הכיף החיבור והאהבה.

אבל גם הרבה התמודדות...

תכלס אמרתי לעצמי שראיתי בעבודה בחינוך שכל הילדים חוזרים אחרי החופש עם קפיצת גדילה כזו וברור לי שלא כל הבתים המצב טוב אבל עצם הזמן עם ההורים ההתנודדות עם משו אחר שהוא לא השגרה, החוויות המגוונות, הקשיים והאתגרים גם ממש מבגר ונותן להם הרבה. כמובן לא מדברת על נוער שמדרדר בחופש... אלא מי שבנורמה...

וואלה עזר לי להוריד את האסימון שלא צריך להיות מושלם...

אבל חייבת להגיד לך

שתינוקת שבוכה כל הזמן בחוץ זה ממש מקשה ומוריד הרבה מהאנרגיות...

אצלנו גם הקטני צרחן בנסיעות אז נסענו בתחבצ למקומות ותכלס גם שאר הילדים נהנים מהחוויה של האוטובוסים.. אבל זה מגביל קצת...

קודם כל חייבת להסכים עם מה שמישהי כתבה כאן, בעבר כולם גדלו אחד עם השני, הדודה עזרה, הסבתא וכו'..גם כשאני הייתי ילדה, כל החופש הגדול העברנו עם הבני דודים וכל פעם בילינו אצל דודה אחרת, לא היינו בבית רק אנחנו עם ההורים(ולא טיילנו וכו' פשוט נדדנו בין בתים, מלא מסיבות פיג'מות) וזה היה כיף.

בימנו כל אחד עם הילדים שלו וזה קשוח להעביר יום שלם עם ילדים ולמלא את הלוז והלעסיק ולנשום בתוך הדבר הזה.

לי עזר ועוזר לחיות כמו פעם חח יש סביבנו משפחה ואחיינים אנחנו מבלים ביחד, הילדים אחד עם השני המון והאטרקציה זה להכין משהו יחד, לעשות בריכה בחוץ וכו'..

ובנוסף לזה מצטרפת למה שאמרו אני גם שאלתי את הגדול מה יעניין אותו לעשות החופש ולפי זה קבענו דברים. וכמובן שחופשה זה גם יציאה משמעותית ורענון רציני. אני גם עם תינוק בן 9 חודשים שבוכה בנסיעות וכל זמן שהוא לא רואה אותי אז אני ממש מזדהה איתך ומבינה... כל נסיעה אני מנסה להביא לו צעצוע חדש או משהו שהוא לא ראה כבר הרבה זמן וזה קצת עוזר.

ובכללי לי היה חשוב בחופש להקפיד על השינה שלו על השקט שלו בזמן שהוא צריך את זה, זה הפחית משמעותית את הקושי איתו.

וחשוב גם זמן לעצמך. אם רק את עם הילדים, גם זמן לך לנשום זה כל כך חשוב אחרת מרגישים שאנחנו בלופ שלא נגמר..

אלא שאלות פשוטות ויש להן תשובות ברורות -

הפתח נמצא בין הרגליים

את התינוק אי אפשר לראות כי הבטן לא שקופה, אבל לרופאים יש מכשיר מיוחד שאפשר לראות בו תמונות לא מאד ברורות בשחור-לבן. (אם שמרת, את יכולה להראות להם צילומים שלהם משלב העוברות).

זה מתייששב לך או עדיין מרגיש לא בנח?

תראי לנו את זה )את הפתח)

אמרתי כל אחד מסתכל על הגוף שלו.

אז הם אמרו תראי לנו איפה זה עם הבגדים. 🫣

לא יודעת..

והם שאלו אם שהתינוק נולד ראיתי מה יש בתוך הבטן, הם כנראה הבינו שהפתח בבטן.

ושהם לא יכולים לראות, כי זה אזור פרטי.

ככה גם לא תהיה להם שאלה על הבטן.

את יכולה להסביר שזה פתח מאוד קטן, ורק כשהתינוק יוצא הוא גדל, ואז נהיה שוב קטן.

וכמו שכשפותחים את הפה לא רואים מה יש בתוך הגוף, ככה גם כשהתינוק נולד לא רואים מבפנים.

תחשבי על זה מראש של ילד

אין להם מושג

זה מאד מסקרן איך תינוק יוצא פתאום.

אם זה לא היה איבר פרטי, לא היית מראה להם?

ברור שכן

אבל זה פרטי אז אי אפשר...

וזה לא יגרום לבת לחפש את הפתח בין הרגליים שלה?

היא כבר שמה לב ל"חור" שלה, בניגוד לאחים.

להפך, מעולה.. שתכיר את הגוף שלה.

תסבירי לה יש שם שני פתחים - אחד שממנו יוצא הפיפי, ועוד פתח שמוביל לרחם ודרכו נולדים התינוקות.

אני נתתי לבת שלי מראה כדי שתוכל להסתכל

ויש לי שאלת המשך:

אני חושבת שלראשונה יצא לי לאחרונה להסביר את כל זה בגיל צעיר יחסית - בת ה-4.5 שלי חקרה כמעט לפרטי פרטים.

הבעיה היא שהיא לא שומרת את הגילויים החדשים לעצמה... ואומרת אותם בקולי קולות.

אז כל עוד זה בבית עם האחים שלה לא אכפת לי. אבל מה אעשה אם היא תספר אותם לחברות שלה, וההורים של החברות שלה לא מעוניינים לספר לבנות שלהם את הדברים האלה בגיל כזה?...

(והיא לא בגיל ובמצב שיכולה להבין אם אומר לה לשמור את הדברים לעצמה...)

אני לא חושבת שמישהו אחראי לשמר את הבועה של ילדים שהוריהם לא רוצים שידעו מאיפה נולד תינוק.

לא מדובר על יחסי מין

אני מתקשה להבין מה הביג אישיו

שזה פד ששמים שמחליף צבע כשזה מי שפיר

לא יודעת אם מוכרים את זה עדיים שווה לבדוק

נראלי שכשמדובר בירידת מים אז לא יהיה לך ספק..זה פשוט גלונים של מים שיורדים כך שאין התלבטות..

ככה זה היה אצלי לפחות🙈

הייתה לי ירידת מים שלוש פעמים. פעם אחת הייתה כמו שאת מתארת, אבל בפעמיים הבאות זה לגמרי לא היה ברור... טפטופים קטנים בכל פעם...

ממש לא בגלונים..

כך שיכולה להיות גם אופציה כזאת

וגם הם לא תמיד מצליחים לזהות בוודאות?

זה אכן מתסכל ומלחיץ

באיזה שבוע את?

כמו אחרי קיום יחסים.

ותנסי לשים פד ולראות אחרי שעתיים אם הוא באמת רטוב.

לפעמים יש תחושת לחלחות כזאת אבל אין באמת טפטוף.

בכל מקרה אם את מתלבטת תבדקי, מכירה מישהי שהיה לה מיעוט משמעותי אחרי שבוע של טפטופים שהיא לא ידעה שזה ירידת מים....

איך זה עבר בפעם הקודמת? אולי את יכולה להשתמש גם עכשיו באותם כלים שעזרו לך אז?

פעם שעברה ממש קרסתי, ואז היו לי כמה שיחות סוג של טיפול עם העוסית בקופה ובעלי התחיל לחזור הביתה כל יום בצהריים במשך שלושה חודשים להיות עם הילדים ואני גם לקחתי לי כמה ימי מחלה ושמתי המון פוקוס על מה יעשה לי טוב ומה הנפש שלי צריכה.

אז גם ידעתי מה הטריגר היה זה היה סוג של עומס יתר. עכשיו אני לא יודעת מה הטריגר ואני גם לא במצב כל כך גרוע אני לא קורסת רק אינלי כוח לכלום ואני במצב רוח נאכס כל היום ולא מחכה לשום דבר ולא מחכה אפילו לראשון לספטמבר, כאילו מן שורדים את העולם הזה ומחכים שהיום יגמר כדי שיגיע מחר שגם הוא יגמר שתיגמר השנה הזאת כדי שתגיע עוד שנה שגם בה אני אספור את הימים עד שהיא תיגמר. מן דכדוך כזה

ואם אפשרי שבעלך יהיה יותר נוכח אז מבורך ממש.

היא תדע לעזור

אם זה משהו יותר פנימי מהנאה,

אז אולי השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך. היא שאלת המשמעות.

מה נותן לי משמעות בחיים?

מה נתן לי כוח עד עכשיו?

מה הנקודה שאני מרגישה שהיא "הנקודה שלי" בעולם? משהו שאני מלמדת את הסביבה בעצם הווייתי?

זה יכול להיות אפילו- לא לדכא ולא להתעלם מהצדדים החשוכים של החיים, אלא להכיר בהם ולתת להם מקום.

זה מאוד מאודחשוב

אבל מהטקסט נשמע שכן

בשעה טובה וחיבוק

יש פס יקרה!

לא יודעת כמה זמן עבר נראה לי אוביטרל משפיע משהו כמו 12 ימים אז רק תבדקי שזה לא ההשפעה של זה. ואם לא אז אכן פס לגמרי...

כן??

תודה🩷

בשעה טובה!!!

נראה חיובי לגמרי

מרגש ממש!

שיהיה רק בבריאות וידיים מלאות

מרגשששששש ממשששששש!!

בע"ה שהכל יעבור בבריאות ובקלות! תינוק בריא ולידה קלה

יש שם פס חלש. אבל זה עדיין מוקדם...

מזל טוב בשעה טובה

הייתה מגיעה לגן עם שמיכה ומוצץ (גם קטנה בשנתון ועלתה לגן קצת לפני גיל 3). לקח זמן עד שהיא למדה שהשמיכה נשארת בבית. רק לאחר מכן התחלנו להרגיל אותה שכשהיא באה לגן עם מוצץ הוא מיד היה נכנס לתיק/מגרה אישית ובמשך היום לא הייתה עם מוצץ.

אני לא יודעת מה תהיה מדיניות הצוות, אבל אם אפשר לא הייתי מפסיקה מיד עם המוצץ, והייתי ממתינה עם זה קצת שלפחות ייכנס לשגרה של הגן ותראי שהוא מסתדר.

ואת הקושי

ודי בטוח שהוא לא יהיה היחיד בגן עם מוצץ... בדרך כלל בהתחלה רוב הגננות זורמות עם מוצץ

אם היא מאפשרת לילדים להיות עם מוצץ.

שלא יהיה מצב שתתנו לו מוצץ ובכן לא ירדו לו להיות איתו.

גם הבן שלי עלה לכם לפני גיל 3.

כשהוא היה במעון היה לו מוצץ לשינה.

כשהוא התחיל את הגן קבעתי שהמוצץ רק בבית. לא לוקחים לגן, ולא לוקחים ביציאות מהבית.

זה היה לו בסדר.

בבית הוא היה הרבה עם מוצץ, וגם כשהייתי להגביל זה לא עבד.

בגיל 3.5 הוא נגמל מהמוצץ לגמרי.

כמה שיותר להקל על ההסתגלות

עד שהוא יסתגל בהתחלה. למרות הגיל..הצוות ידע לאט לאט להוריד ממנו

גם ככה קשה לו, לא חושבת שכדאי להעמיס עליו עוד קושי. החפץ מעבר זה מה שעוזר להם לווסת את עצמם

וכשירצה יוכל לקחת

אחר כך אפשר בהדרגה...

במיוחד אם הוא בגן שמעורב עם השנתון מעליו.

אם יש חפץ אחר, מעולה.

אם לא, אפשר לקשור בתוך התיק (קשר שהוא לא יכול לפתוח) ואם ירגיש צורך יוכל לגשת כמה דקות לתיק להשתמש במוצץ הקשור לתיק, ואז לחזור לפנים הגן.

אפשר גם לקנות חפץ במיוחד עבור ההסתגלות.

עלה לגן 3, בערך שליש מילדי הגן מסתובבים בחלק מהיום עם שמיכה ומוצץ.

הגננות אמרו שיתחילו כשבועיים אחרי ההתחלה לבקש לא להביא יותר.

נשמע לי הגיוני

ואם ארגיש שהוא עדיין זקוק לזה, נמצא דרך עם הצוות

מאז ההפלה (לפני חודש וחצי) אני מרגישה שכל דבר קטן נראה לי קשה מדי

נגיד הקטע של הגמילה אני לוקחת ממש קשה וגם עוד דברים

לא שאני עצובה כל היום, אבל כאילו הרבה יותר חלשה ונשברת. סתם מעצבן

בטח אם את בתקופה עמוסה רגשית, אז פרגני לעצמך.

לי באופן קשה עם גמילה לכן ברגע שיש לי יותר פספוסים ממה שאני יכולה לשאת ולהיות נינוחה החזרתי חיתול.

מהניסיון שלי כשילד מוכן הוא מוכן, אז יהיו פיספוסים שהוא מתרגל או לא שם לב, אבל כמות שאת מתארת זה יותר ממה שהייתי יכולה לסבול.

אני כל כך לא רוצה לחזור אחורה

השאלה אם זה בדרך להשתפר בזמן הקרוב....

כמו שוקולד צ'יפס או משהו ברעיון על כל פעם שהוא עושה? אולי כדאי

והגיוני ממש שמעון יגרום לנסיגה... לא בטוחה שכדאי להחזיר טיטולים, בטח אם המטפלת זורמת לנסות להמשיך

וזה מאד הגיוני

אבל אני לא יודעת עד כמה המטפלת זורמת

היא נתנה לזה עוד שבוע מבחינתה

לא יודעת אם היא הבינה שזה נסיגה בגלל המעון

והדד ליין הזה מעצבן אותי

ואם אחרי שבוע תרצי להמשיך את יכולה להגיד שעוד שניה החגים, ובחגים הוא יהיה בבית ואת לא רוצה להחזיר לו טיטול עד אז כי זה יבלבל אותו...