בן 3.5 שמתעקש לישון במיטה שלנו ואין לילותאובדת חצות

התאומים שלנו בדר"כ ישנים עד 20:00 , קצת קשה בהשכבות אבל ב"ה ישנים טוב לילה שלם.

לאחרונה הבן (הפסיק עם מוצץ -פשוט לקחנו לו לאחרונה כי נגמרו המוצצים בבית אז הפסקנו-בטוחה שזו טעות כי נעשה בצורה לא מושכלת) בוכה המון, מתעורר בלילה ודורש לישון איתנו.

כשאנחנו אומרים לו שהכלל הוא שלא באים למיטה של ההורים בלילה (אנחנו מדגישים שמותר בבקרים ובשבת) מתחיל לו מאבק:

הוא בוכה, צורח, עולה למיטה, לא מקשיב וגם כשמסבירים ומדברים יפה וגם כשכועסים עליו, הוא כל רגע חוזר לחדר ושם עלינו פס. כשבאים איתו למיטה בחדר מבקש ליטופים ואח"כ שוב לא מקשיב, בוכה וקם ובא למיטה שלנו שוב ושוב. זה נהיה נוראי. הוא בוכה ואתמול העיר את אחיו התאום שישן עמוקות ואז שניהם חגגו ובאו לחדרנווככה עד 3 לפנות בוקר- מיותר לציין שאנחנו מנסים להבהיר את הכלל ומצד שני לא לתסכל את הילד אבל בסוף מצפצפים עלינו ואנחנו לא מצליחים להירדם אלא נמצאים איתם עד 2-3 לפנות בוקר במאבקים.

 

 

מה עושים?????????????????????????????

קונים מוצץ חדשהמקורית

או שנותנם לו לישון על הרצפה על המזרן

לדעתי 

מתחילים מלהגדיר נכון את הצורך שלואמאשוני

הוא לא מתעקש לישון במיטה שלכם,

עובדה שליטופים במיטה שלו כן מרגיעים אותו.

אני מתכוונת שהוא לא מנסה "להציק" או לבחון גבולות,

אלא הוא מבטא צורך בסיסי שלו, זקוק לקרבה ותחושת ביטחון.

איך את היית רוצה שיפעלו איתך כשאת מחפשת ביטחון?

בכללים וגבולות או שיחבקו ויעטפו אותך ויתנו לך לגיטימציה להרגשה שלך ויתנו לך הרגשה ש"תמיד בשבילך?"


מאמינה שזה ישנה את ההסתכלות על הסיטואציה ויאפשר לכם למצוא פתרונות שאפשר לחיות איתם.

לא הבנתי- שישנו במיטה שלנו?אובדת חצות
ממש לא בהכרחאמאשוני

אם זה לא בא בחשבון מבחינתכם אז תבחני אפשרויות נוספות,

אפשר גם לשאול אותו אחרי שיקוף רגשות.


למשל לקחת אותו לשיחה בזמן רגוע ולהגיד לו אני רואה שבלילות האחרונים קשה לך לישון לבד,

בוא נחשוב מה יכול לעזור לך.

זה יכול להיות דובי, מוצץ חדש אם את חושבת שזה נכון לכם, שמיכי..

אולי בגד עם ריח שלך, אולי מנורת לילה, מזרון ליד המיטה שלכם

יש מלא אפשרויות, כל אחד מרגיע אותו משהו אחר.


ברגע שהשיח ישתנה מ:

ילד: אני רוצה לישון אתכם

הורה: אתה לא יכול לישון איתנו.


שזה שיח שלא מאפשר פתרון כי בהכרח לענות על צורך של אחד, זה אומר לוותר על הצורך של השני,


עוברים לשיח של:

ילד: אני זקוק לביטחון

הורה: אני זקוק לשינה


זה כבר שיח שאין בו בהכרח התנגשות מובנית והוא מאפשר גם לכם וגם לילד לראות את הצורך של השני, זה שיח שמאפשר הבנה ואמפטיה (גם מהצד של הילד כלפיכם)

וממילא גם הוא יהיה פתוח לקבל פתרונות אחרים שכן מקובלים עלייך.


וגם תנסי לדייק את הצורך שלך, מה בדיוק מפריע לך בזה שהוא בא לישון אצלכם.

האם זה הבכי שמעיר אותך? אז אפשר להסביר לו להגיע בשקט

אם זה עצם זה שאת צריכה לקום מהמיטה אפשר לומר לו שהוא בא אלי ואת לא קמה אליו,

אם זה שהוא "משתלט" על המיטה שלך ואין לך מקום לישון אז אפשר במזרון לידכם.

ככל שהצרכים של שניכם יהיו מדייקים יותר, ככה מרחב האפשרויות לפתרון יגדל יותר.

ניסיתם שישן על מזרן בחדר שלכם?רינת 24
למה להחזיר?אהבתחינם

כמה לילות שישן לידכם

כנראה צריך תחושה של חמימות.. וזה התפקיד של אמא ואבא.

הבת שלי ישנה איתנו במיטה

כבר תקופה..

אני לא מתכוונת להילחם

זה מה שהיא צריכה וזה מה שהיא תקבל. 

שלי כמעט קבוע כל לילהשוקולד פרה.

והאמת שאני אוהבת את זה.

גם אניאהבתחינם

עד החלק של הבעיטה או מכה באמצע הלילה שהיא מביאה לי..

אבל אני ממש אוהבת אתזה גם! 

יש הוריפ שפחות מתאים להםבוקר אור
נכון.אהבתחינם

אבל עדין אני חושבת שאולי בגלל הגמילה מהמוצץ

צריך קצת יותר לעטוף..

זה גם תלוי ילדשואלת12

יש ילדים שלא זזים בלילה ויש כאלה שלא מפסיקים לזוז ולבעוט..

וגם תלוי בגודל של הילד

נכון, אבל לי זה לא מתאים באופן כלליבוקר אור

בלילה החדר שלנו הוא שלנו. בא לי להיות יכולה להסתובב שם איך שאני רוצה ולעשות מה שאני רוצה

כשבעלי במילואים עכשיו הבת שלי כן באה לפעמים לישון איתי כי זה פחות מפריע לי, אבל רק בימים שזה נוח לי

הבנתישואלת12

אצלי זה ממש תלוי ילד.

לא אכפת לי להתכרבל עם ילד קטן שכמעט לא זז.. אבל לא כולם כאלה ופעם חטפתי גם מכה חזקה כתוצאה מזה שילד "גדול" ישן לידי

מסכימה עם לקנות מוצץים...אחרונה

אולי הוא צריך את זה. ואם זה יפתור את הבעיה אין בכלל מה לחשוב פעמיים.

להישאר ערים עד שעות כאלה- אני לא עושה את זה בכלל.

אני עייפה! כששלי באים אלינו למיטה, אני נותנת להם לישון באמצע. ולפעמים אחרי שנרדמים בעלי מעביר למיטות שלהם. אבל מבינה שיש אנשים שזה יותר עקרוני עבורם....

יכול להיות שיש לו חלומות לא טובים ושהוא מפחד וזקוק לחום ואהבה. נשמע לי שהןא פשוט זקוק לחום ואהבה.

שאלות ילדיםאנונימית שאלה

הילדים בני 7,6

שאלו אותי על הריון, לידה.

עניתי להם ברמתם.

ואז הם שאלו איפה הפתח הזה, פה כבר לא ידעתי מה להגיד.

מה אומרים?

אחד מהם שאל אם רואים את מה שיש בתוך הבטן.

מה קשה לך בשאלות?אפונה

אלא שאלות פשוטות ויש להן תשובות ברורות -

הפתח נמצא בין הרגליים

את התינוק אי אפשר לראות כי הבטן לא שקופה, אבל לרופאים יש מכשיר מיוחד שאפשר לראות בו תמונות לא מאד ברורות בשחור-לבן. (אם שמרת, את יכולה להראות להם צילומים שלהם משלב העוברות).

זה מתייששב לך או עדיין מרגיש לא בנח?

הם אמרואנונימית שאלה

תראי לנו את זה )את הפתח)

אמרתי כל אחד מסתכל על הגוף שלו.

אז הם אמרו תראי לנו איפה זה עם הבגדים. 🫣

לא יודעת..

והם שאלו אם שהתינוק נולד ראיתי מה יש בתוך הבטן, הם כנראה הבינו שהפתח בבטן.

אז תסבירי להם איפה נמצא הפתחהשם שלי

ושהם לא יכולים לראות, כי זה אזור פרטי.

ככה גם לא תהיה להם שאלה על הבטן.

את יכולה להסביר שזה פתח מאוד קטן, ורק כשהתינוק יוצא הוא גדל, ואז נהיה שוב קטן.

וכמו שכשפותחים את הפה לא רואים מה יש בתוך הגוף, ככה גם כשהתינוק נולד לא רואים מבפנים.

השאלות שלהם מאד הגיוניותאפונה

תחשבי על זה מראש של ילד

אין להם מושג

זה מאד מסקרן איך תינוק יוצא פתאום.

אם זה לא היה איבר פרטי, לא היית מראה להם?

ברור שכן

אבל זה פרטי אז אי אפשר...

וזהאנונימית שאלה

וזה לא יגרום לבת לחפש את הפתח בין הרגליים שלה?

היא כבר שמה לב ל"חור" שלה, בניגוד לאחים.

מה הבעיה שהיא תחפש?..צלולה

להפך, מעולה.. שתכיר את הגוף שלה.

מצוייןאפונה

תסבירי לה יש שם שני פתחים - אחד שממנו יוצא הפיפי, ועוד פתח שמוביל לרחם ודרכו נולדים התינוקות.

למה שלא תחפש?בוקר אור

אני נתתי לבת שלי מראה כדי שתוכל להסתכל

אני מסכימה עם התשובות שענו פהמתואמת

ויש לי שאלת המשך:

אני חושבת שלראשונה יצא לי לאחרונה להסביר את כל זה בגיל צעיר יחסית - בת ה-4.5 שלי חקרה כמעט לפרטי פרטים.

הבעיה היא שהיא לא שומרת את הגילויים החדשים לעצמה... ואומרת אותם בקולי קולות.

אז כל עוד זה בבית עם האחים שלה לא אכפת לי. אבל מה אעשה אם היא תספר אותם לחברות שלה, וההורים של החברות שלה לא מעוניינים לספר לבנות שלהם את הדברים האלה בגיל כזה?...

(והיא לא בגיל ובמצב שיכולה להבין אם אומר לה לשמור את הדברים לעצמה...)

סליחה אבלאפונה

אני לא חושבת שמישהו אחראי לשמר את הבועה של ילדים שהוריהם לא רוצים שידעו מאיפה נולד תינוק.

לא מדובר על יחסי מין

אני מתקשה להבין מה הביג אישיו

כי לכל אחד יש גבול אחריעל מהדרום

לק"י

בחברה אחרת לא יבינו מה הבעיה באיך מקיימים יחסים🤷‍♀️

את בטח מכירה את הסגנון שאפילו על הריון לא מספרים לילדים, ומספרים רק שהתינוק נולד....

אז מאיפה הוא נולד, זה נראה לי בכלל סוד סודי.

בדיוקמתואמת

הבת שלי בגן חרדי. בהחלט יכול להיות שיש שם ילדות שאפילו לא יודעות כשאימא שלהן בהיריון...

אני לא אחראית על הבועה של אחרים, אבל לא רוצה להיות זו שמפוצצת אותה...

אני דוקא מכירהאפונה

אבל לא חושבת שאני צריכה לקחת את זה בחשבון.

אני מסכימה ולא מסכימהיעל מהדרום
עבר עריכה על ידי יעל מהדרום בתאריך ט"ו באלול תשפ"ו 10:28

לק"י

בעיני מקום יציאת התינוק מתנדנד על הגבול.

ובכללי, אני מבינה שלאנשים שונים- גבולות שונים. ולא תמיד אני יכולה או צריכה להתחשב בהם. אחרת אני אצטרך להגיד לילדים שלי, לא לדבר עם חברים על שום דבר.

יכול להיות שההתלהבות מהידע החדש תרד עוד מעטיעל מהדרום

לק"י

והיא תתחיל לספר בקול על דברים אחרים שהיא למדה.

אבל באמת לא חושבת שיש הרבה מה לעשות.

להגיד לה לא לספר עלול לגרום לה לדבר על זה עוד יותר

יש לה זיכרון ממש ארוךמתואמת

התחלתי לספר לה על זה לפני כשבועיים (סביב זה שגיסתי הייתה בהיריון והיא התחילה לחקור), ואז שבוע וחצי אח"כ באמבטיה היא שאלה פתאום: "מאיפה התינוק יוצא?" ורצתה שאראה לה על עצמה...

אבל כן, מקווה שבגן זה לא משהו שיעלה פתאום...

אצלנו אני מלמדת שיש דברים שמדברים בבית, ויש עם חבראוזן הפיל

גם סרטים זה משהו למשל שאנחנו מרשים בבית ולא מדברים על זה עם חברים.

לא במובן של להסתיר, אלא במובן של - כל אחד מחליט על הבית שלו (ההורים, כן)

כמו שיש מילים שאנחנו אומרים רק בשירותים.

מה שחשוב שלא יהיה אווירה של אסור וסוד.

אני הרבה פעמים משחקת עם הקטנים בהקשר הזה של - אוי ואבוי אמרתי מילה של שירותים, ואז - אמא, אבל אנחנו בשירותים, ואז חחח

או שאני אומרת- עכשיו אפשר להגיד מילים של שירותים ואז אני מתבלבלת ואומרת מילים של מטבח.

והכל בעניין של צחוק והווי ועל הדרך כללים שאנחנו אוכפים, אבל באווירת לימוד חיובית.

גם חדר שינה זה מקום שאורחים (ילדים השכנים) לא נכנסים

כל אלו דוגמאות של כללים וקטגוריות והפרדה שילדה בגילה יכולה להפנים ביחד עם שינון והוצאת ה"עוקץ" מהדבר האסור. כי זה לא אסור - רק יש לזה את המקום שלו.

הבת שלי על הרצף, מתקשה להבין דברים כאלה...מתואמתאחרונה

אבל אולי באמת נתייעץ איך אפשר להבהיר לה את זה בצורה שמותאמת לה.

מי שעובדת פה....דובדובה

במה אתן עובדות? אתן חוזרות עם אנרגיות לבית?

אני עובדת מהבוקר עד לקראת 6 וגם המשכורת לא בשמים.

כל כך בא לי לשנות ולחפש משהו היברידי בלי לחץ עם יותר כסף... תנו רעיונות...

כרגע אני בעבודה אדמנסטרטיבית. מחפשת את עצמי אחרי ששנים עבדתי בתחום אחר שיש לי בו תואר ולא אהבתי.. כעת מנסה לצבור ניסיון אולי אמצא אחכ משהו יותר טוב בעזרת ה'.

אני עצמאית ועובדת מהביתמתואמת

זה באמת מושלם מבחינת החיסכון בכוחות...

הקושי הגדול בעצמאות הוא בניית ה"שם", וזה לוקח זמן. וגם כשכבר מכירים אותך ופונים אלייך הרבה - עדיין יכולים להיות זמנים מתים וצריך להיערך לזה בהתאם...

(אני לא מגיעה למשכורת גבוהה מאוד, אבל כרגע זה מספיק לי.)

כשחזרתי מאוחר הביתה חזרתי בלי אנרגיותשיפור

השנה התחלתי לחזור מוקדם ולנוח חצי שעה לפני אחה"צ עם הילדים ויש לי יותר כוחות לזמן עם הילדים.

לחזור בשש זה ממש מאוחר....יעל מהדרום

לק"י

אני עייפה למרות שאני מסיימת לפני.

לקראת 6 זה ממש מאוחרשימושית

אני חוזרת ב3 וחצילאסוף את הילדים מהמוסדות, וכמגיעים הביתה (בערך 4 ורבע) מביאה להם פירות כדי שיהיה לי כמה דק' לקחת נשימה עמוקה עד הערב

תקשיבי זה שעות מטורפותשלומית.

אין מצב שהייתי שורדת ככה כל יום.

אני לפעמים עובדת המון שעות ביום אחד, אבל רוב השבוע אני בבית...

מעבר עבודה מעלה את השכר לרובהמקוריתאחרונה

לפי סטטיסטיקות, אבל צריך לבקש שכר גבוה יותר כמובן

את מחפשת? תתחילי אחרי החגים. בדרכ עכשיו זו תקופה יותר חלשה בגיוסים. תגששי גם עכשיו כמובן, אבל בטח שתחפשי

היום הרבה צעסיקים מבינים את הצורך באיזון בית עבודה. ומי שלא אל תעבדי אצלו

כל מומחיות החופש הגדול- השמיעו קול!אנוונימית1

אני יושבת עם עצמי לפני כל חופש גדול ואומרת- אין, השנה הולך להיות נפלא! זמן איכות. נותן כח. משמח.

ואז... מתישהו מגיע מפח נפש.

אני לא מבינה. לא מבינה איך זה יכול להיות שאמא שאוהבת את הילדים שלה- מרגישה חנוקה, לא רוצה להיות איתם ורק מחכה לשלוח אותם למסגרות.

זה מרגיש לי מציאות מעוותת. זה פשוט לא אמור להיות ככה. בלי קשר למצפון שאוכל מבפנים. סתם, עובדתית- לא הגיוני שהמסגרות האלה הן הפתח לשפיות הנפשית שלי. כאילו... הלו. ילדתי ילדים כדי לגדל אותם.

אז כל שנה אני מנסה קצת יותר להשתפר, להפיק לקחים. להסתכל על כל יום בנפרד, בלי להילחץ שאני איתם חודש וחצי. להעצים את הימים הטובים שיש חוויות טובות ונעימות. וב"ה יש כאלה וזכרתי להגיד לעצמי ברגעים האלה: "איזה רגע טוב של אושר." ועצרתי רגע להסתכל על החיוכים שלהם ובאמת להתמלא.

אבל בסוף מה שגובר על התחושה הכללית.... זה הדציבלים שמחרישים אוזניים, ההרבצות והמריבות כל 5 דקות, לשמור שהבית יראה ראוי למגורי אדם, חוסר שיתוף הפעולה בלשמור על סדר מינימאלי תוך כדי כאוס של חופש. הבכי של הקטנה שמלווה אותנו כללללל נסיעה באוטו או במשך כל היציאה שלנו מחוץ לבית (וכמעט לא יצאנו לדברים בגלל זה. אבל הצורך שלה והצרכים של ילדים גדולים מתנגש

בדיוק שם)

ולא משנה מה אני אעשה יש תלונות.

ואני תוהה לעצמי- אין פה חידוש עצום. יש אמהות שמתמודדות בדיוק כמוני אבל בסוף מצליחות לחוש שמחה וסיפוק מהחופש הגדול. באלי כל כך להיות שם! להנות מהילדים שלי! להרגיש שאלה חופשים שאני אתגעגע אליהם. שזה זמן איכות שלעולם לא יחזור.

אז אמהות מהממות, אשמח שתשתפו אותי בתובנות♥️

קודם כול - חודש וחצי זה המוןמתואמת

אני השנה הצלחתי יחסית לשרוד ואף ליהנות רק בזכות זה שרוב הזמן לא כולם היו בבית (רק שבועיים כולם היו).

אנחנו עושים בתחילת החופש (יותר נכון, בתחילת בין הזמנים) ישיבה משפחתית שבה כל אחד בתורו אומר רעיון שהוא רוצה שנעשה בחופש (עורכים כמה סבבים), וכותבים את כ-ל הרעיונות. אח"כ (עם הילדים או בלעדיהם) משבצים את הרעיונות האפשריים בלוח הזמנים, ומשתדלים שכל יום יהיה משהו.

לזמנים שבהם רק חלק בחופש - מנסים לתת להם פרויקט מתמשך שירתק אותם.

זה לא שאין בכלל התברברות ומריבות ובלגן וחוסר סדר בזמנים... בטח בימים האחרונים של החופש, כשכבר אין כוח יותר ויש את השילוב של להעיר ילדים בבוקר והטיפול בילדים שבבית... (ואז בא לעזרה לא מעט גם מידידנו המסך)

אבל לפחות בחלק מהזמן מצליחים להגיע גם להנאה.

מנסהשיפור

יש דברים שיכולים לגרום לחופש להיות יותר כיף כמו לשים לב לצרכים של הילדים ולתכנן את היום שהילדים יקבלו את הצרכים שלהם בצורה שמתאימה לי. והיו חופשים שעשיתי את זה וממש עבד.!

אבל יש גם הרבה שלא תלוי בי אלא לשלב הספציפי שהילדים נמצאים בו והאינטראקציות ביניהם וכו'

לדוג' קיץ שעבר אחד הילדים היה בשלב מאוד קשוח וכל היום הציק והיה לי ממש קשה להיות איתם.

לעומת זאת בשאגת הארי הילדים שיחקו כל כך יפה ביחד והיה ממש כיף. וזה לא קשור בכלל אליי.

נגיד הבכי של הקטנה נשמע כמו משהו שלא תלוי בך שמאוד מקשה. גם לדברים כאלה אפשר לחפש פתרונות, אולי להשאיר אותה עם בייביסיטר לפעמים, אבל זה באמת מורכב.

קודם כלאיזמרגד1

אני חושבת שאם ביומיום היית מגדלת את הילדים בבית, זה היה לך יותר קל. היציאה מהשגרה מאוד קשה לנו ולהם.

וגם דבר שאנחנו מאוד מאוד אוהבים מותר שיהיה קשה איתו ונמאס ממנו. זה לא אומר שאת לא אוהבת את הילדים שלך.

בסוף אני לא חושבת שיש אמא שמבחינתה החופש הגדול הוא רק אבל רק פרפרים ואושר ונחת, לכולם לדעתי מגיע בסוף המיצוי והקושי וה''נמאס מהילדים''. אני מניחה שיש כאלו שמתמודדות עם זה יותר או פחות טוב אבל לכולם זה קורה.

ועוד משהו- לא בטוח שכדאי להגיע בציפייה של ''הולך להיות נפלא''. יכול להיות שאם תגיעי בציפייה ריאלית יותר זה גם יקל על המציאות. כי יכול להיות שחלק מזה שאת מצפה שזה יהיה זמן נפלא ולך יהיה נהדר איתם יוצר חלק מהבעיה, ואם לא תצפי לזה יהיה לך קל יותר.

מסכימהשיפור

מה שעוזר אצלינודרקונית ירוקה

לתכנן מראש ארוחות מסודרות. להשאיר ימים בלי תוכניות מסודרות כדי לתת להם זמן להנות מהבית ולאפשר בלת"מים.

הכנתי לפני החופש לוח שמכיל את כל החופש. שיבצנו שם דברים שרצינו, כמו טיול משפחתי, סידור תיקים וכו'. דאגתי לשבץ 2-3 דברים בשבוע.

שאלתי אותם מראש מה הם רוצים ללמוד בחופש וקניתי דברים בהתאם. קניתי המון חומרי יצירה וכמה משחקים ששלפתי במקרים מיוחדים.

אבל שלי עוד קטנים (הגדולה עולה לא'), לא יודעת אם יעבוד גם עם בוגרים יותר.

לגבי סדר - שטיפת כלים אני עושה בזמן שאני מבשלת את הארוחה הבאה. סידור משחקים אני מבקשת כשיש משחק במקום בעייתי או כשקשה לעבור בחדר. הרבה אני משחררת ולפני שבת עובדים קשה יותר. ליצירות יש איזור מוגדר ואני אוכפת זאת גם בחופש. כנ"ל אוכל.

אני מאלו שנהנות מהחופש והלוואי שהיה ארוך יותר

אצלנוהמקורית

באמת הקושי עם החופש עולה עם הגיל והנפרדות

אני לא מצפה מהחופש להיות מהנה, אני מצפה מהחיים להיות מהנים בכללי, בחוויה. ובתוך שגרה שהיא מ0 ל100 אני מצפה לרגעים של אור שיצבעו את החוויה באור חיובי. אבל יש גם רגעים קשים מאוד, כמו בחיים עצמם אצלנו למשל לבן שלי היתה הסתגלות קשה בחופש, יש לו דרישות ורצונות לאטרקציות מסוימות, לשעות יציאה שלא מתאימות לי, לשעות שינה שלא מתאימות לי. וכמובן שבתוך כל זה גם לעבוד וגם להאכיל ולתחזק את הבית וכן, אני מרשה לעצמי גם לצפות לזמן שלי עם עצמי שיהיה לי בו כיף ולא רק להיות כל היום בנתינה. כמו בשגרה אבל בקטן

להגיד לך שהוא היה רוב החופש שמח ומאושר? ממש לא. הוא היה מתוסכל הרבה פעמים ותסכל אותי מאוד גם כן. גם קשה לי לצאת בחום הזה ולעשות פרצוף של "כיף לי". וואלה לא כיף ככ 😅

אז בגלל שהוא בגיל שהוא יכול להבין עשיתי לו שיחת תיאום ציפיות, הכלתי את התסכול ונתתי לדברים לקרות. התאמצתי איפה שאפשר כדי לתת לו חוויות, ובזמנים שלא התאפשר אז לא וזה בסדר

בכללי אני חושבת שהציפייה מהחופש להיות חודשיים של האפי האפי היא מנותקת. את כל יום כל היום האפי האפי? אני לא. הלוואי כאילו, אבל אני משתדלת למצוא את הרגעים האלה שבהם אני יכולה להיות נוכחת, יכולה לתת את האקסטרא, לשמח, לתת, וזה מה שעושה את ההבדל, אם הפסגה של הפעמון שלך היא טוב/ תסכול. בחופש או בשגרה אותו דבר מבחינתי, השאיפה היא חוויות של טוב ולא הכל טוב. כי אחו החיים

לא מומחית לחופש גדולאבןישראל

יש לי בעיה לצד השני, קשה לי מאוד להתחיל את השנה , גם לי בתור אמא שקצת עובדת בחוץ וגם בשביל הילדים, הייתי ממשיכה בחופש עוד. וזה לא שהיה פה הכל מושלם ומוצלח, היו רגעים קשים וזמנים מעייפים ועוד, אבל בסך הכל הכללי נהנתי ברוך השם. אנחנו פחות אנשים של תכנונים מראש, ההיפך מעייף אותי לתכנן מראש, קובעים בדרכ כמה דברים מראש( עם המשפחה המורחבת וחברים) וכל השאר מה שבא ברוך הבא, מתכננים תוך כדי. מנסים לעשות הרבה דברים וחוויות ולא תמיד רחוק/ נסיעות ארוכות. והבית בחופש לא מושלם בסדר וניקיון מקבלים את זה ומשחררים..לא יודעת אם עזרתי במשהו

התחושה שאת מתארת זה בדיוק מהאנוונימית1

שאני חושקת בו חחחחח

אני לא מצפה לחופש מושלם. אבל זה שאת היית רוצה להמשיך את החופש, זה אומר שהחיובי גובר פה ויישאר לך טעם של עוד. למרות שברור שהיו לך רגעים קשוחים.

זה בדיוק על מה שאני מדברת...

אז את יכולה לפרט מה דעתך הסיבות שזה ככה?

אני גם פחות מהמתוכננות. יש כמה אירועים נעוצים בלו"ז כמו חופשות של שני הצדדים, קייטנת סבתא ואולי יום כיף או שניים שצריך לקנות לו כרטיסים מראש... אבל זהו.

אף פעם בהיסטוריהוהרי החדשה

אמהות לא גידלו את הילדים שלהם לבד

את בטח מכירה את המשפט

דרוש כפר שלם....

אז נכון בעבר הילדים לא היו במסגרות אבל המשפחות חיו ביחד וככה אפשר היה לגדל את הילד גם עם הסבתא והדודה והבתדודה

חוצמזה יכולה לספר לך עלי- שעד אוגוסט הזה אני רק חיכיתי לחופשות (יש לי קטנים) ובאוגוסט הזה הם גדלו קצת והם רבים המון המון וגם פחות מקשיבים לי מפעם

וזאת פעם ראשונה שהיה לי גם קשה אוגוסט

הפעמים שעזרו לי והיה לי טוב זה

א. כשזרקתי את הפלאפון לאנשהוא והחלטתי בבוקר כבר שהיום מוקדש לילדים

ב. בהמשך לזה- כששחררתי ציפיות של בית מסודר ומשימות וכו' וגם ציפיות של זמן לעצמי...

ג. טיילנו הרבה. זה היה נהדר.

ד. חברה, משפחה, זה מרענן ונותן אוויר. וגם ערך אחר כך ללהיות לבד רק אתם

וגם הכי עזר לי לקראת הסוף, להיפרד מהמחשבה שלי על אמהות מושלמת. על ילדים מושלמים וכל זה שהכול הולך כמו שצריך. ולדעת שככה זה בכל בית ובית. לאחוז ברגעי המתיקות שלהם ולהגדיל אותם. כל יום שכיף יחד, או שעה שכיף יחד היא שעה שאפשר לאחסן בזכרון ולהתרפק עליה ובסוף זה מגדיל את הכיף החיבור והאהבה.

תודה שפתחת! זה באמת זמן שמביא איתו הרבה טןבאוהבת את השבת

אבל גם הרבה התמודדות...

תכלס אמרתי לעצמי שראיתי בעבודה בחינוך שכל הילדים חוזרים אחרי החופש עם קפיצת גדילה כזו וברור לי שלא כל הבתים המצב טוב אבל עצם הזמן עם ההורים ההתנודדות עם משו אחר שהוא לא השגרה, החוויות המגוונות, הקשיים והאתגרים גם ממש מבגר ונותן להם הרבה. כמובן לא מדברת על נוער שמדרדר בחופש... אלא מי שבנורמה...

וואלה עזר לי להוריד את האסימון שלא צריך להיות מושלם...

אבל חייבת להגיד לך

שתינוקת שבוכה כל הזמן בחוץ זה ממש מקשה ומוריד הרבה מהאנרגיות...

אצלנו גם הקטני צרחן בנסיעות אז נסענו בתחבצ למקומות ותכלס גם שאר הילדים נהנים מהחוויה של האוטובוסים.. אבל זה מגביל קצת...

חייבת לנרמלנויה12345

קודם כל חייבת להסכים עם מה שמישהי כתבה כאן, בעבר כולם גדלו אחד עם השני, הדודה עזרה, הסבתא וכו'..גם כשאני הייתי ילדה, כל החופש הגדול העברנו עם הבני דודים וכל פעם בילינו אצל דודה אחרת, לא היינו בבית רק אנחנו עם ההורים(ולא טיילנו וכו' פשוט נדדנו בין בתים, מלא מסיבות פיג'מות) וזה היה כיף.

בימנו כל אחד עם הילדים שלו וזה קשוח להעביר יום שלם עם ילדים ולמלא את הלוז והלעסיק ולנשום בתוך הדבר הזה.

לי עזר ועוזר לחיות כמו פעם חח יש סביבנו משפחה ואחיינים אנחנו מבלים ביחד, הילדים אחד עם השני המון והאטרקציה זה להכין משהו יחד, לעשות בריכה בחוץ וכו'..

ובנוסף לזה מצטרפת למה שאמרו אני גם שאלתי את הגדול מה יעניין אותו לעשות החופש ולפי זה קבענו דברים. וכמובן שחופשה זה גם יציאה משמעותית ורענון רציני. אני גם עם תינוק בן 9 חודשים שבוכה בנסיעות וכל זמן שהוא לא רואה אותי אז אני ממש מזדהה איתך ומבינה... כל נסיעה אני מנסה להביא לו צעצוע חדש או משהו שהוא לא ראה כבר הרבה זמן וזה קצת עוזר.

ובכללי לי היה חשוב בחופש להקפיד על השינה שלו על השקט שלו בזמן שהוא צריך את זה, זה הפחית משמעותית את הקושי איתו.

וחשוב גם זמן לעצמך. אם רק את עם הילדים, גם זמן לך לנשום זה כל כך חשוב אחרת מרגישים שאנחנו בלופ שלא נגמר..

חודש וחצי זה המוןןןדיאן ד.אחרונה

אני הייתי 3 שבועות עם הילדים בבית שמתוכם בשבוע אחד נסענו לחופש משפחתי

נשאר שבועיים

עשיתי מאמצי על שיהיה כייף בחופש ועשינו תוכניות ויצירות ונסענו לכל מיני מקומות

והיה ממש נחמד

בסוף השבועיים זהווו! יצאתי מדעתי

שלום ותודההה

נתראה בשנה הבאה 😂😂

לא כתבת בני כמה הילדים

אם יש אפשרות לקיטנות אפילו חלק מהיום לדעתי ממש כדאי

אם יש בני משפחה עם גילאים חופפים אז לנסוע לבני דודים לכמה ימים ואז להזמין אותם אליכם.

חשד לירידת מיםכל הישועות

יש מקום אחר שאפשר להיבדק בו או חייב את כל הנסיעה למיון וכל ההמתנה בתור וכו?

ובכלל איך מבדילים בין הפרשות מוגברות לירידת מים. אני כל היום על זה ולא מצליחה להבין. ממש הבדל דק

פעם בבית מרקחת מצאתי מי טסטהרמה

שזה פד ששמים שמחליף צבע כשזה מי שפיר

לא יודעת אם מוכרים את זה עדיים שווה לבדוק

ממה ששמעתי פעם זה לא אמיןיעל מהדרום

אל סנס- תחפשי בגוגל. כנראה זה הסוג החדשהרמה

אממ..קל"ת

נראלי שכשמדובר בירידת מים אז לא יהיה לך ספק..זה פשוט גלונים של מים שיורדים כך שאין התלבטות..

ככה זה היה אצלי לפחות🙈

זה לא תמיד ככה...מתואמת

הייתה לי ירידת מים שלוש פעמים. פעם אחת הייתה כמו שאת מתארת, אבל בפעמיים הבאות זה לגמרי לא היה ברור... טפטופים קטנים בכל פעם...

לי היתה ירידת מים בטיפטופיםרוני_רון

ממש לא בגלונים..

כך שיכולה להיות גם אופציה כזאת

טוב, קטונתי, לא ידעתיקל"ת

אין ברירה אלא לבדוק בבית חוליםמתואמת

וגם הם לא תמיד מצליחים לזהות בוודאות?

זה אכן מתסכל ומלחיץ

באיזה שבוע את?

אמור להיות לזה ריח מסויםרוצה לשאול שאלה

כמו אחרי קיום יחסים.

ותנסי לשים פד ולראות אחרי שעתיים אם הוא באמת רטוב.

לפעמים יש תחושת לחלחות כזאת אבל אין באמת טפטוף.

בכל מקרה אם את מתלבטת תבדקי, מכירה מישהי שהיה לה מיעוט משמעותי אחרי שבוע של טפטופים שהיא לא ידעה שזה ירידת מים....

לא כשאי לשים פד כי הספיגה שלהם ממשממשיכה לחלום

טובה ולא תשימי לב לטפטופים אם ישנם

הכי טוב לשים תחתון נקי

ולראות מה קורה אחרי חצי שעה

אם יש רטיבות או לא

וכן יש לזה ריח כמו של זרע ולא כמו של שתן

מצטרפת להמלצה לא לשים פד אלא לבנים נקיות יבשותתוהה לעצמיאחרונה

ולבדוק אם זה נרטב כל פעם מחדש. אם כן ללכת למיון.

לא הייתי סומכת על הקטע של הריח, ממש אפשר לטעות בזה.

נמאס לי להיות בדיכאוןאמא בדיכאון

רק להניח את זה, כבד לי

זה לא ברצף משנה שעברה, עבר לי לגמרי באמצע, אני יודעת איך זה מרגיש להרגיש טוב, להיות מאושרת.

אבל שוב חזר לתקופה ארוכה וכבר נמאס לי.

מתואמת

איך זה עבר בפעם הקודמת? אולי את יכולה להשתמש גם עכשיו באותם כלים שעזרו לך אז?

שאלה טובהאמא בדיכאון

פעם שעברה ממש קרסתי, ואז היו לי כמה שיחות סוג של טיפול עם העוסית בקופה ובעלי התחיל לחזור הביתה כל יום בצהריים במשך שלושה חודשים להיות עם הילדים ואני גם לקחתי לי כמה ימי מחלה ושמתי המון פוקוס על מה יעשה לי טוב ומה הנפש שלי צריכה.

אז גם ידעתי מה הטריגר היה זה היה סוג של עומס יתר. עכשיו אני לא יודעת מה הטריגר ואני גם לא במצב כל כך גרוע אני לא קורסת רק אינלי כוח לכלום ואני במצב רוח נאכס כל היום ולא מחכה לשום דבר ולא מחכה אפילו לראשון לספטמבר, כאילו מן שורדים את העולם הזה ומחכים שהיום יגמר כדי שיגיע מחר שגם הוא יגמר שתיגמר השנה הזאת כדי שתגיע עוד שנה שגם בה אני אספור את הימים עד שהיא תיגמר. מן דכדוך כזה

נשמע ששווה לפחות לחזור לשיחות עם העו"ס...❤️מתואמת

נכון, וגם לשים פוקוס מה יעשה לך טובשיפור

ואם אפשרי שבעלך יהיה יותר נוכח אז מבורך ממש.

תתייעצי עם רופאת משפחהמקקה

היא תדע לעזור

העניין הוא שגם הדברים הטובים נגמריםשוקולד פרה.אחרונה

אם זה משהו יותר פנימי מהנאה,

אז אולי השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך. היא שאלת המשמעות.

מה נותן לי משמעות בחיים?

מה נתן לי כוח עד עכשיו?

מה הנקודה שאני מרגישה שהיא "הנקודה שלי" בעולם? משהו שאני מלמדת את הסביבה בעצם הווייתי?

זה יכול להיות אפילו- לא לדכא ולא להתעלם מהצדדים החשוכים של החיים, אלא להכיר בהם ולתת להם מקום.

זה מאוד מאודחשוב

אוי קשה ממש, הלוואי שתחזרי במהרה להיות מאושרתשיפור

אמן! זה נראה כל כך חלום רחוקאמא בדיכאון

😟❤️‍🩹❤️שיפור

זה הריון?ליבא2

אני יודעת שקצת פתטי לשאול כי יש פס ברור

אבל האיש שלי עמוק בלבנון ולא זמין וצריכה כמו אישור כזה שאכן זה הריון 🤭

אני שלושה ימים לפני האיחור.

אחרי הזרעה אבל על בסיס טבעי ובלי הורמונים בכלל.

עשיתי עוד 2 וכולן יצאו עם פס תוך עשר שניות

אני לא רואה תמונהאחת כמוני

אבל מהטקסט נשמע שכן

בשעה טובה וחיבוק

תודה רבה!ליבא2

עכשיו הצלחתי לראותאחת כמוני

יש פס יקרה!

ישש תודה!ליבא2

את עם אוביטרל?והרי החדשה

לא יודעת כמה זמן עבר נראה לי אוביטרל משפיע משהו כמו 12 ימים אז רק תבדקי שזה לא ההשפעה של זה. ואם לא אז אכן פס לגמרי...

בלי אוביטרל..ליבא2

כן??

תודה🩷

פוחדת לקחת אחריות אבל אני רואה פסוהרי החדשה

יש פס ברורמקקה

בשעה טובה!!!

תודה!!ליבא2

בשעה טובהרקאני

נראה חיובי לגמרי

מרגש ממש!

שיהיה רק בבריאות וידיים מלאות

יו אני מתחילה קצת להתרגש תודה!ליבא2

לא רואה תמונה.... בשעה טובה שיהיה!נפש חיה.

תודה❤️ליבא2

עכשיו איך מחזיקים את ההתרגשות עד שבוע הבא🙈ליבא2

יואווו מתרגשות איתך!!!! וקשוח להתרגש לבד...אוהבת את השבת

מרגשששששש ממשששששש!!

בע"ה שהכל יעבור בבריאות ובקלות! תינוק בריא ולידה קלה

נשמה את!! תודה רבה ואמןןןליבא2

את צריכה אחרי הזרעה לעשות בטאאורוש3

יש שם פס חלש. אבל זה עדיין מוקדם...

כן בהחלט זה פס ממש יפהמחכה להריוןאחרונה

מזל טוב בשעה טובה

המלצה למכונת כביסה למשפחה בת 7 נפשות? כבר התבלבלתיסנורקה

מבינה שבוש וLG מומלצות.. אבל ככל שאני קוראת על זה כבר מתחילה להתבלבל.. חלק אומרים שלא טוב מכונות גדולות מדי, אבל אנחנו כן רוצים להשתדרג.. וגם איזה דגם של בוש ואיזה דגם של LG מומלציפ? רואה כל כך הרבה דגמים שאני כבר לא יודעת מה אני מחםשת..

וגם- האם ככל שהמוכנה גדולה יותר התכוניות ארוכות יותר? כי אם כן, לא בטוחה שזה בכלל שווה את זה..ודה מראש לעונות

הבנתיהשקט הזה

אבל הם עדיין יותר זולים בדכ מהמותגים

אז מעדיפה לפרנס את עצמי😉

מוצץ בתחילת הגן, או חפץ מעבר אחרשמש בשמיים

הבן שלי עולה לגן שלוש, הוא עוד לא בן שלוש ומאוד ביישן ודי מכור למוצץ שלו... בעיקרון אמרנו לו שבגן לא יהיה מוצץ.

אבל אני צוהה לעצמי אם שווה להוסיף לו על הקושי של ההתחלה גם את זה.

שנה שעברה היה לו מוצץ במשפחתון, רוב היום הוא היה בלי רק אם הוא בכה או קיבל מכה או משהו אז הוא קיבל מוצץ ובשינה (שלא תהיה בגן)

אני די בטוחה שיהיה לו קשה להסתגל, מההיכרות איתו, לא כי הגן לא טוב או משהו.

הגננות בכלל יתנו לו להיות עם מוצץ אם נשים לו בתיק?

ואם לא מוצץ, אז יש רעיון למשהו אחר שיעזור לו ברגעי געגוע?

הבת שלי כשעלתה לגן של גיל 3בועית מחשבה

הייתה מגיעה לגן עם שמיכה ומוצץ (גם קטנה בשנתון ועלתה לגן קצת לפני גיל 3). לקח זמן עד שהיא למדה שהשמיכה נשארת בבית. רק לאחר מכן התחלנו להרגיל אותה שכשהיא באה לגן עם מוצץ הוא מיד היה נכנס לתיק/מגרה אישית ובמשך היום לא הייתה עם מוצץ.

אני לא יודעת מה תהיה מדיניות הצוות, אבל אם אפשר לא הייתי מפסיקה מיד עם המוצץ, והייתי ממתינה עם זה קצת שלפחות ייכנס לשגרה של הגן ותראי שהוא מסתדר.

לא נראה לי שכדאי להכפיל את ההסתגלותאיזמרגד1

ואת הקושי

ודי בטוח שהוא לא יהיה היחיד בגן עם מוצץ... בדרך כלל בהתחלה רוב הגננות זורמות עם מוצץ

כדאי לשאול את הגננתהשם שלי

אם היא מאפשרת לילדים להיות עם מוצץ.

שלא יהיה מצב שתתנו לו מוצץ ובכן לא ירדו לו להיות איתו.

גם הבן שלי עלה לכם לפני גיל 3.

כשהוא היה במעון היה לו מוצץ לשינה.

כשהוא התחיל את הגן קבעתי שהמוצץ רק בבית. לא לוקחים לגן, ולא לוקחים ביציאות מהבית.

זה היה לו בסדר.

בבית הוא היה הרבה עם מוצץ, וגם כשהייתי להגביל זה לא עבד.

בגיל 3.5 הוא נגמל מהמוצץ לגמרי.

אם הגננת מסכימה הייתי שולחת עם מוצץחרות

כמה שיותר להקל על ההסתגלות

כן בוודאי, רצוי וכדאי חפץ מעבר בהתחלהshiran30005

עד שהוא יסתגל בהתחלה. למרות הגיל..הצוות ידע לאט לאט להוריד ממנו

גם ככה קשה לו, לא חושבת שכדאי להעמיס עליו עוד קושי. החפץ מעבר זה מה שעוזר להם לווסת את עצמם

כל חפץ קטן אהוב. מכונית קטנה למשליעל מהדרום

אם לא רוצים מוצץ.יעל מהדרום

אני חושבת ששבוע ראשון ממש לשחרר לשים לו המגירהאוהבת את השבת

וכשירצה יוכל לקחת

אחר כך אפשר בהדרגה...

הכי טוב לשאול את הגננת מראששיפור

החברים עלולים לצחוק עליואמאשוני

במיוחד אם הוא בגן שמעורב עם השנתון מעליו.

אם יש חפץ אחר, מעולה.

אם לא, אפשר לקשור בתוך התיק (קשר שהוא לא יכול לפתוח) ואם ירגיש צורך יוכל לגשת כמה דקות לתיק להשתמש במוצץ הקשור לתיק, ואז לחזור לפנים הגן.

אפשר גם לקנות חפץ במיוחד עבור ההסתגלות.

אם זה רק גיל 3 לא חושבת שיצחקו, בטח יהיו עודשיפור

אצל המתוק שלי בן 2.8אחת כמוניאחרונה

עלה לגן 3, בערך שליש מילדי הגן מסתובבים בחלק מהיום עם שמיכה ומוצץ.

הגננות אמרו שיתחילו כשבועיים אחרי ההתחלה לבקש לא להביא יותר.

נשמע לי הגיוני

ואם ארגיש שהוא עדיין זקוק לזה, נמצא דרך עם הצוות

אולי יעניין אותך