אין ממש על מה לדבר

אני מאוד אוהבת ומעריכה אותו, אבל כמו שאת מבינה יש מורכבות

כך שלבקש אי אפשר 

הייתי מכינה דברים שווים לחדר, מכינה מה שאת מצליחה ובאמת יותר לא לבוא, עד שהמצב ישתנה... רק להזמין אליך כשמתאים לך...

וכל פעם כשתבוא הזמנה לומר להם שאת ממש שמחה על ההזמנה אבל עדין מתאוששת מהפעם הקודמת... ושהם מוזמנים אליך..

נשמע בגדול שיש משהו לאמא שלך... זה לא נשמע סטנדרטי וכנראה עובר עליה משהו סביב עניין הכוח לארח שכנראה אין לה כ"כ... 

אני יודעת שאין לה כח לארח אחים אחרים, כי כולם עם מלא ילדים

נורא קל לארח אותנו, הזוג ''הצעיר'' עם ילד אחד

היי, גם הזוג הזה שמנקה ושוטף במוצש

הזוג הזה שמביא סלטים דגים עוף ותוספות

הזוג המושלם הזה שמקליל אווירה עושה טוב על הנשמה

אני מבינה אותה, הכי בעולם.

היא גם מזמינה אותי דווקא בשבתות יותר עמוסות, אנחנו יודעות מה הסיבה..

אם אומרת לה שלא יכולה אני מקבלת שפכטל שזה לא יפה פוגע מעליב ואיך היא תסתדר..

בקיצור, פלונטר

זה באמת פוגע..

אבל תנסי כל פעם להוריד משהו אחד,

למשל להביא סלטים קנויים ולהגיד לה אימוש תודה רבה איזה כיף לנו לבוא לפה לראות אותך,

תראי איך הילד נהנה ושמח.

ואם היא מעירה או מתלוננת על הסלטים, להקליל את זה, להגיד לא נורא, לנו זה טעים.

יש עוד מספיק אוכל..

או אם במוצ"ש אתם ממהרים אז לנקות לפי הסטנדרט שלכם.

למשל אצלנו אמא שלי אוהבת שמרימים את כל הכסאות. בעלי מנקה בין הכסאות בלי להרים.

בהתחלה היו על זה הערות, בסוף התיישרנו שככה זה, כל עוד זה בא עם חיוך ואהבה, בסוף הצד השני מתיישר בד"כ.

ואם היא שמה על זה יותר מדי פוקוס, אז להעביר את הפוקוס על מה שכן ולא על מה שלא.

ואם את עושה מאמץ גדול מהצד שלך להגיע לאיזון, והיא לא מוכנה בשום מצב לוותר על פירור ממה שהיא רגילה או מצפה,

אז את עשית את ההשתדלות שלך ולדעתי במצב כזה יהיה נכון לא להגיע יותר.

אבל לפני שמרימים ידיים ומוותרים על השבתות יחד, כדאי לנסות לפני כן לפעול על מנת להקל עלייך גם אם זה לא מאוד מוצא חן בעיניה.

האחים האחרים לא שמים לב למה שקורה? הם לא חושבים להתחיל יותר לארח מלהתארח בכללי?

על ההורדה בהדרגה, ננסה

האמת אני לפעמים מנקה שם יותר צהסטנדרט הביתי שלי, בגלל הדרישה הלא פורמלית שלה.. צריכה באמת להתחיל לאזן.

האחים האחרים עם משפחות ברורות ב''ה שכולנו מבינים שכדי שנוכל לנקות משהו, הם פשוט חייבים ללכת

זו העזרה הכי גדולה!

הם מנסים לעזור, אבל כנראה הם כבר הצליחו לשים את הגבול במקום שלהם

וההורין שלי באמת רק רוצים שהם ילכו 

היא אומרת שאם לאמא קשה מדי לארח - אז שהאחים יזמינו אליהם הביתה.

אישה שרגילה לבשל שבת ל8 נפשות לא יהיה לה קשה להוסיף עוד 2/3 מנות.

ניקיון של אחרי שבת היא גם ככה רגילה לעשות ואם זה אצלה בבית זה בטח קורה כשהקטנים ישנים במיטות שלהם ולא מחכים לנסיעה, וכמובן בסטנדרטים שלה.

יש מצב שהאחים שלך עוד לא מודעים לזה שהסטטוס השתנה והכוחות של אמא הם פחות מפעם...

בשונה ממה שהיה בעבר שהיא היתה צעירה והיו אחים רווקים בבית שעזרו.

ויש מצב שצריך להעמיד להם מראה ולהגיד להם שזה המצב ושיחשבו איך הם יכולים לקדם שינוי לטובה. את מכירה את המשפחה הכי נכון ויודעת אם צריך שזה יגיע דרכך, מטעם אמא שלך, או שתבקשי ממישהו צד ג שיעלה את הנושא בפניהם.

ובנוסף רוצה לומר מהחוויה האישית שלי (כמעט הכי קטנה במשפחה)

שזה שהאחים הם עם משפחות ברוכות בטח גם אומר שיש להם ילדים שהם כבר יחסית גדולים ויכולים לעזור.. אם מתכננים ומתנהלים נכון. (במוצאי שבת האחרון שהייתי עם אחותי היא הושיבה את הילדים לסרט במחשב עם הבינונית, ויחד עם שלושת הגדולים תיקתקה את הבית בחצי שעה).

ואת צריכה לשים את הגבולות שלך,

אבל קחי בחשבון ש20 שנה היא גידלה אתכם במסירות, התמודדה עם לילות קשוחים, בעיות כאלה ואחרות בחיים וסביר להניח שלא להכל אתם מודעים.

אז המשוואה לא מתחילה מהשבוע של לפני האירוח.

מה כל אמא מבקשת כשהילדים שלה מתחתנים?

נחת מהמשפחה?

קשה לה לארח, אבל היא לא רוצה לוותר על האירוח כי היא רוצה את הנוכחות שלכם.

ניגוד בלתי אפשרי ומוכר אצל רבים.

זה לגמרי לגמרי כיבוד הורים.

וכיבוד הורים זה לא קל ולא אמור להיות קל.

אז קודם להבין ברעיון שכל אוכל שאת מביאה, או כל טרחה שאת עושה צריכה להילקח בחשבון בהקשר הרחב יותר של עשרות שנים של השקעה ומסירות והגעה לגיל שהגוף לא מאפשר לתת כמו פעם.

עכשיו בפרקטיקה צריך לחשוב איך אפשר לגשר על הפער.

להציע לא להגיע זה לא פתרון כי זה לשפוך את התינוק עם המים. אמא שלך זקוקה לכם במהות.

אבל אולי לארח אצלך ואצל האח לסירוגין?

אולי לקנות אוכל מוכן?

אולי לנער את האח ולפרוס בפניו את הרצון שלך להקל על הבדידות של אמא יחד עם הקושי לעמוד בכל הטרחה שזה מייצר.

יש אבא בתמונה? אפשר לבקש ממנו להקל במשהו? (למשל אם הוא טוב בלהכין על האש זה יכול להיות פתרון לפעמים)

אולי להרגיל בהורדת סטנדרטים

אולי מה שקשה לך זה להכיל את העובדה שאת ואמא שלך בהיפוך תפקידים ובמקום שאת תבכי לה, היא בוכה לך..

זה גם בסדר להציב גבולות ולהגיד- לזה אני לא מסוגלת. (למשל להוריד תדירות או כמויות)

אבל מה שהכי חשוב זה המקום הנפשי ממנו נעשים הדברים.

מתוך כבוד הערכה ומסירות מול היכולת המוגבלת לביצוע.

זה בסדר גמור לא לעשות מעבר למה שמסוגלים, אבל לעשות את זה ממקום מכבד ולא ממקום כועס או מתחשבן.

ליל הסדר זה קשוח במיוחד, ולכן דווקא בליל הסדר כדאי לחשוב על פתרונות מעבר לרגיל. מקווה ממש שתמצאו 🤗

שכתבת יפה אבל לא התייחסת לקושי הזוגי... אולי לא התנסץ בזה אבל באמת שלפעמים הורים מבקשים מעבר ליכולת וחשוב מאוד לומר את הלא.. מה כן, ומה לא. בראש שלי, א"א לשנות סגנון אירוח כי ההורים ירגישו שזה לא האירוח שהם רוצים (כמו שאמרת-היא זקוקה לילדים במהות) אז להוריד סטנדרטים זה בא עם עוגמת נפש בדכ...

אני חושבת ממש שלפעמים זה לומר מכל הלב שקשה לי ואני מעדיפה אחרת...

לנו זה עובד מצוין (מסיבות אחרות לגמרי ממה שהפותחת אמרה)

אנחנו הורדנו תדירויות וטוב לנו ממש בבית וכשבאים פעם ב... יש אורח רוח לשבת אחת הזו... באמת התדירות זה עולם ומלואו... אבל זה יכול לרדת לאפס לכאורה עד שהפותחת תרגיש שיש לה כוח...

למצוא פתרונות זה בעיה כשיש כ"כ הרבה גורמים... (האח הגיסה האמא האבא)

אז אומרים מה מתאים לי במציאות הנתונה, בלי ציפיות שאחרים ישתנו בשבילי

הכוונה הייתה שלא להגיע זה לא פתרון, מהבחינה שזה לא פתרון למשוואה.

קשה לך לארח אותנו= לא נתארח.

אלא קשה לארח, קשה להתארח, נוריד קצת תדירות בהדרגה יחד עם פתרונות נוספים עד שנצליח למצוא את הדרך הנכונה מתוך רצון להתארח.

הורדת סטנדרטים זה קשה, אבל זה לא פוגע במהות.

אם האמא רגילה שחייב מנה אחרונה, אז יהיה לה קשה בהתחלה בלי מנה אחרונה בכלל.

אבל אפשר להוריד בהדרגה.

אם בהתחלה רגילים לעוגה מושקעת אז לאט לאט היא תהיה פחות ופחות מושקעת.

אם רגילים לפירות בהגשה מיוחדת אז לאט לאט ההגשה תהיה פשוטה עד לרמת להגיש פירות שלמים שטופים עם סכין למי שרוצה לפרוס..

עד הגעה למצב שמנה אחרונה לא חובה.

כנ"ל כמות סלטים או בשרים.

אירוח במהות זה לראות, לשמוע, להרגיש. לא הכל סובב סביב אוכל ואפשר בהדרגה להרגיל למשהו אחר גם כשזה קשה.

לגבי ההתייחסות לזוגיות, לא התייחסתי כי אני חושבת שהפותחת צריכה לשנות את נקודת ההסתכלות שלה, ומתוך כך גם האחרים ישנו הסתכלות. כלומר במשחק השח-מט זה התור שלה.

כשהיא תמצא את האיזון, מאוד יכול להיות שהאחרים גם יהיו מרוצים מהנוסחה.

ואם לא, אז יהיה מקום למקד את הבעיה באיזון ובתקשורת הזוגית.

כרגע הבעיה להערכתי, היא בציפיות ובתקשורת בינה לבין אמא שלה המארחת.

אז הנקודה הזו נגעה בי. המטרה היא להתאמץ ולחשוב מחוץ לקופסה ולראות תמיד איך אני בא בדמחה מתוך רצון לכבד אבל לדעת מתי זה לא אפשרי. והזוגיות במקום יותר גבוה להבנתי מרבנים שלמדתי מהם וסיפורים ששמעתי. 

אלא שלבעלה קשה שקשה לה, ולכן הוא מציע להישאר,

כלומר לפי מה שאני מבינה, אם לה יהיה טוב גם לבעלה יהיה טוב.

הוא הרי גם מתאמץ, כי מבין שזה הסטנדרט..

הוא ממש מפציר ומשכנע להכין פחות, אבל לא מסוגלת להתחיל עם אמא שלי..

שלא תטעו, אני לא מתארחת כל חודש

זה קורה פעם בשלושה חודשים, אולי חודשיים ..

אני חושבת שרודם כל יכול להיות שזה מלחץ, החולשה שלה. לקראת האירוח כאילו

ולגבי ללכת עם אוכל - זה באמת קשה. אשרייך על המסירות!

אני חושבת שטוב אם תגדירי לעצמך זמנים שמתאים לך ללכת ולפנק, ויש זמנים שכבר תישארו בבית אם זה מעיק. לא יודעת כמה את מתארחת, אבל אולי לפעמים להציע לה לקנות אוכל מוכן אפילו כדי שיהיה לה יותר קל. או להסתדר עם מה שיש ולאכול הרבה לחם🤷

כדי להיות ביחד... לא כדי להתארח

ואז צריך להחליט אם מתאים לך או לא ובאיזה מחיר

נראה שאמא שלך בשלב כזה שהרצון גובר על היכולת

היא מאוד רוצה חארח אותך. רוצה שתבואי- אבל זה גדול עליה.

את יכולה להחליט שלא מתאים לך... שזה גם גדול עליך, על הזוגיות שלך

אבל האמת היא שבעיני אם היא אמא נורמטיבית לשיח כמו 'לא מגיע לה" אין מקום בכלל.

קשה מאוד מאוד השלב הזה שבו מבינים שהיוצרות התהפכו והילדים הם המקור והמשענת להורים

אבל אני אגלה לך סוד...לאוב הוא הרבה יותר קשה להורה מאשר לילד- והרבה הורים מתכחשים לו
 

ולגבי האח-

אני מאמינה שהיחסים בינך לבין אמא שלך הם שלכם

ובינו לבין אמא שלך הם שלהם

ואולי זה בכלל הזמן להתחיל לארח אותם...

ולא להתארח... ככה תהיו ביחד בתנאים שלך

שוב, את יכולה להחליט שאת עוזרת לה בלב שלם בלי טינה וחשבונות

ויכולה להחליט לשים את הגבול ושזה לא מתאים לך

אנחנו עשינו את זה בכמעט עשור שנשואים רק פעם אחת (טוב, עד לפני שנתיים גרנו ביחידת דיור בלי אפשרות לאירוח..)

אז בשנתיים האחרונות פעם אחת, חושבת שזה באמת רעיון ללכת על זה יותר

לי נשמע שהפתרון הוא לעבור להזמין אותם אם זה אפשרי אצלכם. להגיד שקשה לכם כבר לנסוע, אבל שאתם ממש תשמחו להיות איתם ביחד.

ולדעתי כן להגיד לאח משהו. שאמא דיברה איתך ושמאוד קשה לה. אז שאו שהם יצטרכו להוריד תדירות של ההתארחות שלהם או שהם יצטרכו להתחיל לעזור. גם אם זה בלקנות דברים מוכנים. 

אמרת שאחיך קצת מוגבל

אבל מה עם אשתו?

אולי להרים אליה טלפון ולהגיד משהו כמו: "אמא התקשרה אלי, היא גמורה מעייפות בואי נעשה ביחד שהחג יהיה לה יותר קל אני למשל יתחיל לשים לב יותר שהילדים אוספים את המשחקים וחשבתי גם להביא לסעודה ... או לקנות ....

מה דעתך? יש משו שאת גם יכולה להקל?"

דווקא תתחילי ממך כאילו זה פעם ראשונה שאת מביאה או דואגת לילדים

ככה היא פחות תיפגע שאת מדברת אליה ישירות

אולי היא תבין את הנקודה ותעשה משהו

את גם יכולה לפתוח קבוצת ווצאפ עם אמא שלך (אם לכולן יש) בשם מה מביאים לחג

ואז לשלוח רשימה וכל אחת תסמן וי

בדגש על זה שאפשר גם לקנות ולא להכין

נכון שאת כבר לא ילדה, ובהחלט יש תקופות בחיים שהילדים תומכים בהורים ולא להפך, אבל איכשהו נשמע לי שאצלכם זה קרה קצת מדי מוקדם... ועוד הכול נופל עלייך, ולא כמו במצב תקין, שהנטל מתחלק בין הילדים...

(איך זה היה לפני שהתחתנת וכשהיית ילדה, דרך אגב? גם אז היית מכינה את רוב האוכל לשבתות?)

אני חושבת שכדאי לעשות שינוי בהדרגה:

בכל פעם שאת באה להביא פחות מאכל אחד, או פחות בכמויות. להסביר בצורה יפה שאת בהיריון בסיכון (איך באמת עמדת לבשל עד עכשיו??) ולא יכולה לבשל הרבה.

ואת יכולה (אם זה אפשרי מבחינת כלכלית בשבילכם) לקנות מאכל אחד במקום להכין, ולאו דווקא להשקיע במקום טעים במיוחד, כדי שלא ייהנו יותר מדי מהמאכל ויבקשו שתמיד תקני אותו... (ואם כן יבקשו, את יכולה לספר להם איפה החנות שבה קנית, שיקנו בעצמם...)

וכמובן - להוריד בהדרגה את תדירות השבתות. באמת נשמע לא הגיוני שתטרחו כל כך גם להכין אוכל וגם לנסוע...

ולאחותך היקרה להסביר בישירות שזה פשוט קשה לך ואת לא יכולה להיות היחידה שדואגת לאמא שלכם, ושבבקשה לפעמים תעזור גם היא... (לאמא פחות שייך להסביר בישירות, מפאת כיבוד הורים)

בהצלחה יקרה! את נשמעת מדהימה ❤️

אמא שלי ילדה אותי בגיל 48 (מקווה שזה לא אאוטינג מידי)

היא הזדקנה מאוד מהר

אנחנו משפחה ענקית!!!!!! כמות ילדים (אחים) שאתם אפילו לא מדמיינים לעצמכם. בלי עין הרע.

אבל גודל המשפחה כנראה לא קובע, כי כל אחד מהם דואג לתחת של עצמו (סליחה על הביטוי)

אני מבקשת מלא עזרא

זה לא רק בנושא השבת

אמא מזדקנת במהירות מטורפת, באמת קשה לה.  

כל האחים פשוט לא רואים בעיניים

מה שפשוט משאיר אותי בתור הבת היחידה שמלווה לרופאים מרוחקים

היחידה שעוזרת לסדר במוצש

זאת שמטפלת בחשבונות ועושה מעקב של חשבוניות ועליית מחירים (אני פשוט אחרי שיחה נוראית הבוקר עם חברת תקשורת שהעלו מחירים בלי להודיע)

לא עולים לי עוד דברים.. זה ככה כי פשוט גם בתור רווקה עשיתי את זה

זה נורא מצחיק שהרופא גסטרו בעין כרם מכיר אותי בעל פה מכל הביקורים וכל פעם כמה שנים מתלהב מהשינוי, אם זה כיסוי ראש, הריון ראשון עכשיו שני, צחוקים בקיצור)

וואי נראה לי יצאתי ממש מתלוננת..

בשורה התחתונה אני רוצה לעזור

אמממ, אני חייבת לעזור כי לא נראה שיש מי שלוקח אחריות על זה.

בקיצור, את פשוט כתבת על העניין שזה נפל עליי מוקדם מידי - אז זה למה.. לצערי

שה' ישלח לה רפואה שלמה 

בתור בת זקונים (היי אטוטינג🙋‍♀️)

אפילו שאצלינו האחים האחרים שגרים קרוב כן עוזרים לאמא שלי בכל מיני דברים כמו קניות, שליחויות וכו,

דוקא אני שמגיעה ונמצאת שם עם לינה מודעת הרבה יותר לצורך בעזרה גם בגלל שהתחתנתי אחרונה.

ולקח לי זמן להבין שמה שרואים מכאן לא רואים משם וזה הרבה עניין של מודעות.

יצא לי להסביר את הצורך ודי התקבל בהבנה ונעשו שינויים.

עד היום אני היחידה שבאה לבשל שם חגים שלמים ושוטפת במוצ"ש.

לאט לאט עם ההזדקנות גם אחרים עוזרים יותר.

כתבת שאתם נשואים בערך 10 שנים

לכאורה ההורים שלך כבר בני 75+ לפחות...

זה באמת משנה את התמונה, כי זה גיל שלגמרי קשה להרבה הורים לארח

והרבה פעמים היחסים מתהפכים והילדים הם אלה שעוזרים לילדים.

לא קל כשהילדים הם צעירים.

וזה נשמע טירוף שהכל נופל עלייך

לא יודעת איך,

אבל בעיני צריך פה ניעור רציני של כל המשפחה

אולי אסיפה של כל האחים ולדבר על המצב, על כל העזרה שההורים צריכים, ואיך כולם יכולים להתחלק.

אין לי נסיון בשלב הזה, אבל רואה את ההורים שלי, לאחד מהם יש הרבה אחים וכולם מתחלקים בעזרה להורים, ולשני הכל נופל עליו - וזה שמיים וארץ בהתמודדות.

נשמע שהשבתות הן רק קצה הקרחון, כי יש פה עוד הרבה ענינים שנופלים עלייך

ומהסתכלות על ההורים והסבתות שלי - הענינים רק הולכים ומתרבים עם השנים, יש עוד ועוד ענינים לטפל בהם ואי אפשר שהכל יפול עלייך

אני חושבת שאם תצליחי להגיע להידברות עם האחים, וכל אחד יקח על עצמו משהו,

אז אולי נסיעה להורים פעם בחודשיים-שלושה עם האוכל תרגיש לך פחות עול,

לא כי יהיה יותר קל, אלא כי תרגישי שמתחלקים איתך

וברור ברור שהאחים שלך צריכים לדעת שהנטל מתחלק בין כולם

אבל לא שווה בשווה

ואישה בהריון בסיכון - האחים צריכים להקל עליה

חיבוק לך

נשמע לא פשוט

אנחנו חייבים בדחיפות ליצור שינוי בין האחים

זה מאוד יקל..

שלפי הגיל של ההורים שלך - הגיוני שכבר הילדים יעזרו

אבל להרבה אנשים השלב של העזרה להורים מגיע אחרי שנים שבהם ההורים עזרו, אירחו וכו'

ואולי אפילו את חווית כך את האחים הגדולים שלך כילדה - מתארחים, נעזרים, מתפנקים

ופתאם אצלך, בגלל שאת הקטנה להורים מבוגרים - לא זכית לחוות את הפינוק הזה

שאחים שלך כן! ואת חיכית לו!

ויש פה מקום לא פשוט,

ובעיני חשוב לתת מקום לרגשות האלה, להרשות לעצמך לכאוב את זה שאת לא יכול להיות הילדה הקטנה והנשענת

ולא להדחיק אותם

ונשמע שבגלל שחווית את ההתבגרות של אמא שלך עוד לפני החתונה, ופחות את העזרה והפינוק-

את גם הרבה יותר מודעת לצורך,

מאשר האחים הגדולים שלך שעזבו את הבית כשההורים היו צעירים וחזקים יותר.

ושם האחים שלך חייבים ניעור דחוף.

אגב,

מה קורה בשבתות שאת לא מגיעה?

אמא שלך מבשלת? אחים אחרים? יש שבתות יותר פשוטות?

ההורים בני קרוב ל 80..

בשבתות שאני לא מגיעה

זה ככה

קודם כל יש מנקה באמצע השבוע

ביום שלישי בדרך כלל,

ככה שהיא מנקה את כל מה שהצטבר במהלך השבוע כולל לפעמים גם סירים משבת (סורי, נשמע לכן גרוע כמו שזה באמת - אבל לא יכולה גם פה לאכול את עצמי, כי אני גרה רחוק ולא יכולה לבוא לשטוף שם כלים כל יומיים..)

בשבתות שאני לא מתארחת

או שנכדים מגיעים

או שהם לבד (גם בלבד, תמיד האח המדובר נמצא, ממש כל שבת שנייה שלישית כשלא נוסעים להורים שלה..)

כשהם לבד הם איכשהו דואגים לעצמם

יש ארגון בשכונה שמכין ארוחות למשפחות עם בני ביית חולים וכו', כשנשאר להם מנות הם מביאים להורים. ההורים מתענגים מכל ביס..

זה בטח נשמע לכם מוזנח ברמות

ההורים יכולים לבשל, הם בסדר

יש להם כסף, כסף שמסםיק להם. תודה לה'

הם פשוט בוחרים לחיות ככה, זכותם..

מה גם שלא יכולה לשלוח אוכל כל שבוע.

הם גם יוצאים לפעמים לשבתות נופש לבד, נגיד אחת לחודשיים בערך..

אני מגיעה פעם נוספת אחת לחודשיים

כל השבתות האחרות איכשהו מתמלאות או נכדים או לבד

או גם אחים אחרים שמארחים פעם באף פעם. אצל כל ילד בערך פעם בשנה.. תכפילו את כמות השבתות בילדים - ב''ה הם מסודרים לעוד תקופה.. 

ואני רק קוראת אותך ומשתאת מכמה שאת מדהימה ומשקיעה ואכפתית להורים שלך. אין לי מילים.

אל תתנצלי, את עושה מעל ומעבר.

את נשמעת בת מיוחדת ממש!!! @שושנושי 

48

ואת בת 22 לפחות.

אמא שלך כבר בת 70 וזו אישה לא צעירה לכל הדעות.

זה לא קשור לכך שהיא הזדקנה מהר.

היא באמת זקנה וזה תקין לגמרי.

בעיניים שלך זה מהר, כנראה שבעיניים של האח המבוגר ביותר שלך (שכנראה קרוב לגיל של אמא שלך כשילדה אותך 🤭) זה לאט.

בגיל כזה הם כבר נזקקים לנו הרבה ואני מבינה ממש את הרצון והצורך של אמא שלך.

אני גם מבינה ומעריכה מאוד את הרצון והצורך שלך לכבד אותה ולסייע לה.

לדעתי את חייבת להזמין אותה אלייך.

ככה את תכבדי אותה אותה, תהני ממנה, תשמרי על שלום בית ולא תטפלי בעוד אח מבוגר שתפקידו לטפל בעצמו.

מצד שני מאוד צעירה בנפשה

היא עובדת כרגיל משרה מלאה!

אחרי שקוראת אותך, 0תרום נופל לי האסימון, שכן - היא מבוגרת

אני רואה אותה בתור האמא שרצה ממקום למקום ורק רוצה שהיא איתה לשופינג

אחרי הכל - את והאחרות צודקות

היא באמת צריכה את העזרה של הילדים, וזה הכי מגיע לה בעולם

כן צריך ליצור כאן שינוי שזה יגיע מכולם ולא רק ממני ובעלי.. 

יש כבר ילדים מספיק גדולים בשביל לעזור לסבתא??

אין להם אפשרות נגיד שנכדה גדולה תגיע בחמישי לעזור להכין שבת?

רק חייבת להגיד

קראתי אותך

ופשוט- וואו. אין לי מילים. את נשמעת מדהימה.

בתור מי שהתחתנה דווקא ראשונה במשפחה, הורים צעירים, אני משתדלת להבין את הצרכים גם כשלא מבקשים אבל עכשיו מרגישה שממש לא עושה מספיק. נראה לי אני צריכה לעשות חשיבה מחודשת.

תשמעי, כל הכבוד לך! ותודה על פתיחת הנושא🙂

אולי אמא שלך באמת לא צריכה את העזרה, לכי תדעי

מצד שני אולי כמו שאחרת כתבה

מה שהאחות הגדולה שהתחתנה ראשונה רואה,

זה לא מה שילד הזקונים רואה חווה ומרגיש (כמו למשל להגיע לשבתות כדי שהילד האחרון לא יסעוד לבד את ההורים כל שבת מחדש..)

אז קודם כול - זה באמת הגיוני שאמא שלך בלי כוחות לארח... היא באמת מבוגרת, וגם גידלה הרבה ילדים, שזה יכול להתיש בפני עצמו.

ועדיין - זו לא סיבה שהכול ייפול עלייך... גם אם את הצעירה והכי פחות עסוקה לכאורה.

יש סיכוי לארגן מפגש של כל האחים, ולהציב בפניהם את העובדות האלו, שאמא (ואולי גם אבא) כבר לא צעירה, וב"ה היא גידלה את כולכם ביד רמה, ועל כך מגיעה לה כל התודה וכל העזרה מ*כל* ילדיה. ושנכון שאת הצעירה ו"רק" עם ילד אחד, אבל בכל זאת לא הגיוני שהכול ייפול רק עלייך. תציבי בפניהם את הנקודות שבהן אמא צריכה עזרה (טיפולים רפואיים, ארוחות שבת וכו'), ותבקשי מהם שיעלו רעיונות מעשיים איך הם יכולים להשתתף בנטל.

מקווה ממש שתצליחי, למרות שזה בטח קשה לעמוד מול כולם בתור הצעירה...

בהצלחה ממש! את באמת נשמעת מדהימה ממש!

(ותודה לך ששיתפת פה, והארת את תשומת לבי לכיוון הזה - דווקא בתור הבכורה במשפחה די ברוכה. ההורים שלי ב"ה עדיין מתפקדים טוב ומארחים הרבה, אבל באמת הרבה דברים נופלים על אחותי הקטנה, שעדיין לא נשואה, ואנחנו צריכים לראות איך להקל עליה... למשל, אמרתי לאמא שלי שאולי בשנים הבאות נשלח אליהם ילדים שלנו לעזרה בניקיונות פסח, שכרגע אחותי בעיקר עושה, וגם עוזרות מזדמנות... מקווה שאשים לב לעוד דברים כאלה...)

ולהזהר ממצב שזה יעורר אנטגוניזם (שהקטנטונת הזו מנערת את האחים הגדולים...)

ואני אומרת את זה דווקא ממקום של בת זקונים להורים מעל 70... שגם התחתנה מאוחר- אז יש לי הרבה שנות רווקות שהייתי לבד עם ההורים

ועד היום יש הרבה נושאים שאני הטלפון הראשון - למרות ש3! אחים שלי גרים על ידם...

הייתי מתחילה מלשתף אותם במה את מרגישה ופחות להוכיח

ופשוט לבקש עזרה ספציפית

לפתוח קבוצת ווצאפ בלי ההורים

ולהתחיל להציף את הקשיים

כמו לדוג

לאמא יש שבוע הבא תור ל×

היא שתפה אותי שקשה לה ללכת לבד

ולצערי אני לא פנויה באותו יום

מי יכול ללכת איתה?

אני דואגת לאמא... היא סיפרה לי שהיא לא מרגישה טוב ואין לה כח לxyz

אני ממש בתקופה עמוסה וקצת קשה לי -

אבל אני יכולה לעשות אורז- מי יכול לעשות שניצלים?

אם כי אין להם מייל, לא מדברת על וואצאפ

פתחתי בעבר וואצאפ קולי אבל אני הייתי הדוברת היחידה - סוג סטירת לחי

אני פשוט צריכה להרים טלפון אחד אחד ולראות איך עושים את זה. 

חיבוק ענק!

אני חושבת ששווה להתאמץ על זה

לשבת שיחה עם אחות קרובה ולהסביר לה כמה קשה שהכל נופל עליך

דבר שני אמא שלך ממש מבוגרת וברור שלא יהיה לה כח. מצטרפת לכל מי שכתבו לפניי שהאחים חייבים לעשות שינוי בהתנהלות (בהובלתך לצערי 🩷) ולהבין שזה התור של כולם לעזור ולארח אותם ולא ההיפך. יכול להיות שפשוט לא נפל להם האסימון עדיין ותצטרכי לעזור להם להפיל אותו.

האם יש אחים גדולים יותר שכבר אין להם קטנטנים בבית? אולי הם פנויים יותר לעזור…

המון בהצלחה!

זה נשמע ממש מבאס וקשה שאת לא זוכה ״להתפנק״ ולהתארח אצל ההורים כמו שהאחים הגדולים כנראה זכו.

איך זה בצד של בעלך? שם אתם מתארחים?

ומעלה רעיון קצת מוזר אבל אולי את יכולה לפעמים להתארח אצל אחד האחים הגדולים? אני מנחשת שחלקם בגיל שהיו יכולים כמעט להיות ההורים שלך. אולי זה קצת מביך להזמין את עצמך, אבל אני למשל ממש שמחה לארח את גיסתי.

את מהממת ומיוחדת ואני כותבת לך את זה כי נראה שלא שמת לב.

זה לא מובן מאליו וזו זכות שנפלה בחלקך, אמא שלי הייתה בדיוק ככה עם סבתא שלי

ואין לך מושג איזה נחת ואושר היה לה מזה!!!

מקנאה בך

מתכוונת לאמא שלי?

היא באמת אוהבת אותנו מאוד

ממש רואים שאותנו יותר מהאחרים, זה בולט

אין מה לומר.. 

ואם היא אומרת שקשה לה:

את לא מגיעה, נקודה.

היא כבר תבין להפסיק לשתף אותך כי היא תפספס אותך.

כיבוד הורים זה בשפה, בדיבור, לא לזלזל, לא לפגוע,

תשמרי על השפיות והשמחה והזוגיות והכי שלך.

איזשהו תלות מצד אמא שלך,בך והחבילה שמגיעה איתה זה אח שלך.. אז אם הבעיה היא אח שלך.. פשוט תזמיני רק אותה.. ואם האח ירצה להצטרף אז תשאלי את הגיסה מה היא מעדיפה להכין א' או ב' וככה היא תבין שאין דבר כזה להפיל עלייך הכל ועוד לבוא בידיים ריקות.. בנוסף אם יש אחים יותר גדולים אולי אפשר להציע להם להזמין את אמך.. אני מכירה את זה מקרוב... עם בני המשפחה שלי.. שבכמה מהם יש את האח/ות הקטנ/ה שנשאר עם אמא/אבא וכל המטלות נופלות עליו/ה.. זה די מעצבן ואם את רוצה שזה ישתנה כי בכל זאת זה לא קל וב"ה את נשואה ויש בעל וילדים בתמונה.. חשוב לשמור על איזון בין הזוגיות לכיבוד הורים.. ושהזוגיות לא תבוא על חשבון זה..

אני חושבת שאת נמצאת בנקודה שרק את יכולה לשנות את זה.. את זו שמאפשרת בעצם למצב לקרות.. 

מודה לכל אחת כאן על התגובות

פתחתן לי עוד אפיקי חשיבה

עוד אופציות

עוד בעיות...

תודה על זה 

לא יהיה כלום?

היא אומרת לך שהיא לא מרגישה טוב, כדי להכין אותך שיהיה פחות אוכל או כדי לרמוז שתכיני? 

בשבתות שאני לא מגיעה יש אוכל

אחרי הלידה הייתי אצלה, איכשהו היה אוכל..

אבל כן יש תחושה שבכל פעם שאני מגיעה היא מראש לא מכינה המון דברים

אם כי אחרי השרשור אני פתאום מתחילה להבין אותה

כי אולי באמת קשה לה

בסה''כ מבוגרת (מכירה את שאת לא חושבת שאחרת מבוגרת עד שמשהו אחר אומר לך? אז זה מה שהיה לי, פשוט לא קלטתי שהגיל גם עושה את שלו..)

מזכיר ממש את אמא שלי, שהיא הקטנה והתחתנה אחרונה וטיפלה בסבתא שלי עד שנפטרה.

ושאר האחים לא כ"כ לקחו אחריות.. כל אחד וסיבותיו.

ב"ה שאמא שלך בריאה, חושבת שבמקומך הייתי מזמינה אלי, ושאר האחים שיש להם משפחות ברוכות צריכים גם לעשות כך וכולם יוצאים מורווחים מהסיפור.. 

מה עם להזמין אליך?

לנסוע פחות...

ולקנות אוכל מוכן. הוצאה כספית אבל שווה את הכיבוד הורים והנחת שלך.

או לחילופין להזמין נערה/ אישה שתבשל אצלך בבית.

ערכת כי אחרי שקראתי עוד תגובה של הפותחת השתנו כמה דברים

בהצלחה בהחלטות @שושנושי 

כבר נתנו פה הרבה עצות ודברי חכמה...

רק מצטרפת לאלו שאמרו שאת מדהימה❤

ושולחת לך הרבה כח להמשך...

ממש מסכימה עם כל מה שכתבו כאן על כיבוד הורים והורים מבוגרים וכו',

והפותחת- את ממש מיוחדת שככה מקבלת. מדהים!

אני חושבת שעוד לפני הזכות בקיום מצוות כיבוד הורים, זה פשוט התנהלות טבעית בתא המשפחתי .

את במקום רגשי שמרגיש מנוצלת וזה לא אמור להיות כך.

אם תתנתקי מהרגש הזה תוכלי לראות כמה שזה טבעי.

אצלנו ברור שככשסוגרים שנבוא לשבת ברור שנשאל מה להביא,ולא משנה לי עם עוד מתארחים באותה שבת יביאו או לא.

זה נראה לי כזה בסיסי שכל אחד עוזר במה שהוא יכול.

אנחנו רוצים להיות יחד וזה לא מלון או מסעדה, אז כמו שבבית שלי אני אחראית לבשל , את אותה אחריות אני מרגישה גם אצל ההורים.

לפני חגים - ברור שבאים כמה ימים לפני החג לנקות/ לבנות סוכה.

לא דווקא כי הם זקנים, כי אם אנחנו רוצים להיות יחד ברור שנהיה יחד גם בהכנות.

זה פשוט הדדיות טבעית בתא המשפחתי,

כבני אדם זה כיף להיות חלק ממשפחה ויש זכויות ויש חובות

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

תודה!

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

שכבר ניסינו שני חוגים לכל אחד

וההתנהגות שלהם והעקשנות והסירובים לעזור/להתקלח/מאבקים

אני יכולה לישון מוקדם ולהשאיר את הבית נוסע או שוב לא להכין שיעורים למחר ולהיות בלחץ לעבודה שלי

או שהכל יהיה פיקס ולישון מאוחר מאד

להיות במיטות, ומשם ללכת אחורה לכל משימה ועוד קצת מרווח להתמרחויות.

יש לי ילד בכיתה א בשעה 19 הוא אחרי מקלחת אוכל. אם את צריכה זמן להתאושש אחרי עבודה אז ממש לא לרשום לחוגים.

באיזה שעה אתם חוזרים הביתה?

כשהם ילכו לישון בשעה סבירה זה ישפיע גם על היכולת שלהם לשתף פעולה ( לא פותר את כל הבעיות, אבל עוזר מאוד), יישאר לך זמן למטלות הבית ותוכלי לישון בשעה סבירה ולחזור פחות גמורה מהעבודה.

הודעות ששולחים בשעות מאוחרות, האמת? שולחת פתק שלא עשינו כי קיבלנו את ההודעה מאוחר ולהעלות את העניין באסיםת הורים.

אני לאט לאט למדתי שתחילת שנה זו הצפה והרבה הודעות ולהחזיק ראש, יודעת שאחרי החגים דברים נראים אחרת

ואני אומרת לא הם ממש בכו וצרחו

יצא לי החשק להזמין להם

ומצד שני מבינה את הצורך החברתי

אבל התגובה שלהם הפתיעה אותי

שמתי להם מסך והלכתי לנוח שעה

וכשקמתי לאחד הייתה ציפיה שאזמין חבר

והשני רצה ללכת לגינה

ושניהם צרחו והיו לא מווסתים

ונראה לי שהזדקנתי בשנה

לא הייתי חד משמעית איתם והתבלבלתי שהיה

איך אתן מתנהלות מול זה?

הרצונות שלהם זהנחמד אבל זה צריך להתאים גם לי. בטח במשו לא אקוטי כמו לפגוש חבר

אמרת לא והוא מתבאס? תני לו. לא חייב לרצות אותו. הוא יצרח עד שיירגע,תתני לו חיבוק ותמשיכו הלאה בחיים

אני גם תמיד מסכימה להזמין ללכת, אפילו שיש לי ילדים גדולים שיכולים ללכת לבד ולחזור לבד אם אני מרגישה שזה ישבש את הלוז ולא מתאים לי, אז לא

ובכללי התחלות חדשות

הם חוזרים ממש מוצפים

וטלוויזיה זה עוד יותר מציף

אז לא אומרת לא להביא אם את צריכה רגע לנוח, פשוט להבין שזה התוצאה של אחרי ולנשום עמוק לקראת זה

אני מעדיפה לשבת איתם רגוע כשהם חוזרעם ואז להוציא משחק שלא הוצאנו מלא זמן- פליימוביל, מגנטים

ולשכב על הספה לידם כשהם נכנסים לקטע

קופסאות אוכל- הכנתי איתם ביחד טבלה של מה מכינים כל יום. הם החליטו מה כל יום, רק דברים שהם אוהבים. שוקולד מסכימה ביום שישי. ואז זה ממש מסודר לנו ולהם

קופסאות אוכל מכינה בערב

ושיעורי בית אצלנו זה בקטנה עכשיו.. אז לפעמים כשחוזר מהבית ספר ולפעמים בערב כשרגועים יותר

מה עם בעלך? אנחנו מנסים לסדר את הבית תוך כדי המקלחות וההרדמות ומה שנשאר אז אחרי שנרדמים

לק"י

אלא אם כן, יש להם רצון להכין בעצמם. וגם אז צריך להכין איתם או לבדוק שהכינו נכון.

יבוא יום והם יכינו. תורידי מעצמך דברים מיותרים.

היה צהרון

וחוג אחד בשבוע לכל ילד ונגמרתי

אם את שואלת אותי זה נחמד אבל לא מאסט. יותר חשוב בעיניי לשבת איתם על שיעורים ולצאת לגינה/ לעשות ערב בבית. החיים עמוסים וסה קשוח אחרי יום עבודה להתחיל חוגים גם, בטח כשאת ככ עמוסה. אז הייתי חושבת על זה שוב, מבחינת תדירות וכמות ונחיצות

מעירה מוקדם משכיבה מוקדם

מערכת אני דואגת להם כי לא ציפיתי מהם לדאוג לזה בטח לא בתחילת שנה

לדעתי הבעיה היא שאת עובדת גם אחרי שעות העבודה, והרבה. זה גוזל ממך מלא אנרגיות וזמן

הייתי הולכת לכיוון של הפחתת עבודה יומיומית מהבית ככל הניתן. את גם בנאדם.

מה יש להם חוץ מחשבון ועיברית?

אצלי הם לוקחים כמעט הכל כל יום ודי.

לא הייתי משדלת אותם להכין איתך. אפשר לחכות עם זה.

אוכל - תחליטי איתם תוכנית מראש לכמה ימים ותכיני להם זריז לבד.

תודיעי להם שחברים תזמינו רק בהמשך אחרי החגים.

ומסכימה שזה עמוס ומלא דברים קטנים ומעצבנים בבת אחת. אחכ זה מתאזן לדעתי.

לק"י

אבל אני בהחלט מכינה לה בעצמי.

לפעמים היא רוצה להכין, אז מכינות ביחד.

וגם אם יש, זה דברים שנשארים בתא לא?

וגם אם אין תא, בכיתה א' אין קיצושע או חומש הכל חוברות דקות

זה בהחלט שינוי משמעותי, ולוקח זמן להתניע את זה. זה הכי הגיוני וטבעי שעד שזה יכנס לשיגרה יותר מוכרת והמשימות יקחו הרבה פחות אנרגיה- זה יהיה איטי ומעצבן ודורש ריכוז גבוה ויותר כוחות כדי להשתלט.

לא כיף, חיבוק גדול, בעזרת השם אחרי תקופת הסתגלות לחוצה יותר זה אמור להסתדר.

עד אז, להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי כולכם. לא להצליף בעצמך על כל טעות, גם לך קשה ומותר להיות אובדת עצות 😉, טעויות הן חלק מהחיים והן מדייקות אותנו ומציבות לנו מטרות שיש דרכים להתקדם אליהן. לחבק את הילדים ולהיות איתם בזה גם אם אמרתם להם לא, ואגב, לגמרי יש בהם כוחות לשרוד כשאומרים להם לא.

ובבקשה, אל תשמעי את זה בטון מנוסה ומתנשא, כל כך מכירה שהתקופה הראשונה של שינוי גדול היא כבדה פי שמונה מהשיגרה שתגיע. ומה שרובנו חוות כל פעם עם ילד אחד- אצלכם זה כפול! אז זה באמת נורמלי ההרגשה שדברים יצאו מאיזון ואני מעריכה שתוך שבועיים שלושה זה יהיה בעזרת ה' מאחוריכם. בהצלחה יקרה, זה באמת לא פשוט.

משאירים הכל במגירה בכיתה, חוץ מחוברת קריאה שחוזרת הביתה לשיעורי בית כל יום. אין אצלכם מגירה בכיתה להשאיר חוברות?

ולא בסדר ששלחו שיעורי בית ב6, הייתי מוותרת באותו יום...

לא חייב חוגים אם זה מעמיס. השנה לא רשמתי אף ילד לחוג כי הרגיש שזה יותר מדי בשבילי.

כל החוסר ויסות הרגשי ישתפר עם הזמן. הגיוני שהם עדיין מוצפים מתחילת שנה.

ולגבי אוכל, לא להתרגש מזה שלא אוכלים. חבל, זה יוצר לחץ סביב האוכל. אולי תעקבי בשביל עצמך כדי לראות מה אוכלים ומה פחות (נגיד שמתי לב על אחד הילדים שלי שאם אני מביאה לו אותו כריך יומיים ברציפות אז ביום השני הוא פחות אוכל ומאז אני יותר משתדלת לגוון) אבל אל תדאגי, הם לא ירעבו...

אצלינו הדבר היחיד שהשתנה בלוז צהריים בתחילת כיתה א' זה 10 דקות שיעורי בית שהתווספו.

אתם ממש בתחילת שנה, לאט לאט תלמדו איך לסדר את הלוז בצורה יותר יעילה, וכולם יסתגלו ויהיו יותר רגועים. אל תרגישי שהמצב כרגע זה המצב הנתון לכל השנה. שיהיה בהצלחה!

תמיד ההתחלה קשה, אחר כך הם מתרגלים ואת מתרגלת והסדר יום החדש כבר יותר זורם.

בשלב הזה לא צריך לדרוש מהם לסדר את התיק.

אם זה בא מהם, אז מצוין, אבל אם לא- יותר קל לארגן לבד מלרדוף אחריהם.

בהמשך הם ילמדו לקחת אחריות ולסדר את התיק.

לגבי האוכל, אני מבינה שזה חדש לך כי בגן עם קיבלו אוכל.

לא צריך יותר מידי להשתגע.

אם הם אוהבים משהו מסויים ואין להם צורך בגיוון, אפשר לשלוח כל יום אותו דבר.

וגם אם הם לא אכלו, לא להילחץ מזה.

אפשר לנסות אפשרויות שונות ולמצוא מה הם אוכלים, אבל בלי לחץ.

אם יותר קל לך, אפשר להכין את האוכל מהערב.

אם שולחים שיעורי בית רק בערב זה לא תקין, וכדאי להגיד למטרה.

אפשר לשאול את הילדים מה היה לשיעורי בית, יכול להיות שהם ידעו מעצמם, או לבדוק אם סימנו עמודים בחוברת.

פעילויות אחר הצהריים, זה תלוי ביכולת שלך.

את יכולה להסביר להם שבתחילת השנה לוקח זמן להתרגל, ולכן כדאי פחות ללכת לחברים וכד'. ובהמשך תוכלו לחזור לפעילות אחר הצהריים.

מתי הילדים חוזרים הביתה?

יש הבדל אם מסיימים מוקדם, או שיש צהרון.

אצלינו לא היה לוז ממש קבוע.

היינו חוזרים הביתה בסביבות 14:15 אוכלים ארוחת צהריים.

לפעמים מייד אחרי זה היה שיעורי בית, לפעמים זה היה יותר מאוחר.

לפעמים היינו בבית, לפעמים יצאנו לגן שעשועים.

אחר כך ארוחת ערב, מקלחת השינה.

תתכנני את הזמן כך שהם ילכו לישון בזמן ולא יתעכבו.

אז היא הכיר את הצוות ואת רוב הילדים ופה זה חדש לו, אבל אני רואה ילדים אחרים שכבר סבבה ואצלי זה כאיחו יום ראשון שלו

עצם זה שקיבלתי המון המלצות על הגן שם עודד אותי אבל בפועל זה שונה ממש, לכן לא מסתדר לי

אבל זה לא מוזר לי כי גם בשנים קודמות היה לו קשה למרות שהכיר ילדים,

ועכשיו שהוא נכנס לגן חדש לגמרי אני לא מצפה אפילו להסתגלות עד שבועיים אחרי סוכות...

ולפעמים הרושם שיש לנו בהתחלה הוא לא הרושם שנקבל בהמשך אז אני כן הייתי נותנת הזדמנות וגם מדברת עם הגננת בערב לראות מה אפשר לעשות.

ואין וואטסאפ עם תמונות. לפחות מעודד שקיבלתם המלצות.

אבל התחלתם ממש לפני שבוע, זה נשמע לי קצת קיצוני, אבל עדיין הגיוני לשלב הזה. גם לי יש ילד בגן שממש מחורפן בבית מאז תחילת הלימודים, ויש בקרים שבוכה בפרידה. בכללי אני מכירה אותו שלוקח לו זמן להסתגל ולרוב זה קורה רק אחרי החגים. אם שבועיים שלושה אחרי החגים הוא עדיין יהיה ככה, אז הייתי מתחילה לחשוב על הכיוון של להחליף גן.

כי ההתנהגות שלו מוזרה גם בבית. אולי כי עוד קשה לו

הוא אומר "לא כייף לי שם בכלל"

תיכף יוצאים לחופשת חגים אז כל הרצף נקטע

איך אפשר לעזור לו. אולי אפשר להכין לו ספר על הגן החדש עם תמונות מהגן עם הצוות ולהקריא לו בבית. ואולי לגננת יהיו עוד רעיונות.

אני משערת שלא מצלמים מסיבות סודיות. אולי אפשר לבדוק את האפשרות לצלם רק אותו בשבילך כדי שתוכלי לדבר איתו מה עשה בגן באותו יום.

אבל לסייעת יש ווטצטפ, הם אמרו אנחנו לא צלמות אנחנו גננות...

הם פשוט לא רוצים כי תמיד ניתן למצוא פתרון כמו מייל/דדך הסייעת

כשאת נמצאת בסביבה שבה לכולם יש ווטסאפ, ולכל דבר יש קבוצה, תרגילים לשלוח תמונות. אז את מצפה לקבל תמונות מהגן במשך היום.

אבל בחברה שבה אנשים מתנהלים בלי ווטסאפ. וגם אם לחלק יש, אין קבוצות של כל מסגרת. אז לא רגילים כל הזמן לצלם ולשלוח תמונות.

תחשבי איך היה עם הגדולים שלך.

אני מניחה שאצלם לא שלחו תמונות בקבוצת ווטסאפ, ולא ציפית לקבל.

יכול להיות שהצוות בגן לא מבין את הצורך שלך בתמונות, ולא ישקיע בשביל למצוא פתרון, גיזה לא משהו שהן רגילות אליו.

הוא נוסע בהסעה לגן?

קודם כל לגבי הכניסה של ההורים לגן, גם אצלנו לא נכנסים, לא כי אנחנו מסתירות משהו, בעיקר כי כל הורה פועל אחרת, יש כאלו שנשארים הרבה זמן, מתחילים שיחות עם הצוות, עם הילדים ומפריעים להתנהלות של הגן.. אז מעבר לכמה ימי הסתגלות שבהם כן נכנסו ההורים, משהו כמו יומיים שלושה וזהו, נפרדים מהילד בדלת והילד נכנס לגן.

לגבי הבכי, יש לנו עדיין ילדים שבוכים, ויש כאלו שעדיין בוכים כל היום כמעט, הם עדיין קטנים, באים ממעון, כמו הבן שלך, ולא מכירים את שאר הילדים וזה יותר קשה.

אני לא הייתי ממהרת להסיק שקורה שם משהו, הייתי מציפה את המורכבות מול הגננת ורואה איך אפשר לעזור לילד.

וזה מה שמפריע לי

שדיברתי עם הגננת השבוע אמרתי חה זה ילד עדין ורגיש מאוד, אמרה הוא בסדר בגן, כן כמו שאמרו לי במעון שהוא בסדר בסדר ובתכלס היה פער מטורף

היום הוא בכה כל אחהצ, כבר ממש הייתי על הקצה אפילו לא אכל כלום, זה לא הילד שלי..

קשה לי להאמין שיש אלימות וכאלה אבל הקרירות שלהם מוציאה אותי מדעתי

תשאלי אותו מה לא כיף לך בגן?

מה היית רוצה שיהיה אחרת?

תשמעו ממנו מה הוא יכול ומצליח לשתף אותך. אולי כיוונים שלא חשבת בכלל.

שלא מכניסים הורים ומביאים אותם לדלת.

באיזה קטע? מה אנחנו בקורונה?

היה מפגש הכרות לפני תחילת השנה? נכנסתם פנימה?

אנחנו לא בקורונה.

הבן שלי גם התחיל גן

הוא בוכה כל בוקר שלא רוצה ללכת

אני משחקת אתו קצת בגן ואז הולכת

מוציאה אותו מוקדם ולא משאירה לצהרון…

הגננת שולחת תמונה שנרגע.

אומרת גם לעצמי לקחת עוד קצת אוויר.. יהיה בסדר

בהצלחה!

ההורים לא נכנסים לגן עצמו והצוות מוציא להם את הילדים, זה נוהל סטנדרטי בהרבה מקומות.

עבדתי תקופה במעון שיקומי, ההורים היו מחכים בכניסה והצוות היה מוריד את התינוקות מהכיתות למעלה עד הפתח.

לא שולחים תמונות בגנים שפתיים- צריך אישור מכל ההורים, אסור ככה לשלוח

את יכולה לבקש אישית שישלחו תמונות רק של הבן שלך במהלך היום, לא כל הגננות אוהבות את זה...זה עלול להפריע למהלך סדר היום כשהן שניה מוציאות טלפון.

בחינוך מיוחד- שפתי- לרוב לא אוהבים לתת להורים להיכנס, כי יש ילדים עם בעיות שונות וזה עלול לעשות להם לא טוב וכו.... למה אמא שלו באה ושלי לא... בד"כ יש הסעות.

צוות קר- תבדקי ותעכבי, יצרת קשר עם הגננת? אם לא זה הזמן, תסבירי לה שקשה לו, והוא צריך תשומת לב ויחס וחיבוק בבוקר כשמגיע.

בגן של הבת שלי ביקשו אישור מכל ההורים לצלם את הילדות ולשלוח את התמונות של כולן לכל הילדות הביתה.

בגן שלה דווקא מכניסים את ההורים לגן אם הם באים, ומעודדים לזה אפילו, אבל האמת שאני יותר מבינה את הגישה ההפוכה, שלא רוצים לבלבל את הילדים, מה שיכול לקרות כשהורה נכנס, ולכן הגיוני לא לתת להורים להיכנס לגן.

בכל אופן, פותחת יקרה, יש מקום לתחושות הבטן שלך, אז תמשיכי לעקוב❤️

ונשמע לי הזוי שלא נותנים להורים להכנס.

לק"י

וגם בעבודה שלי שזה חנ"מ- נראה לי שמותר לשלוח להורים תמונות רק של הכיתה הספציפית. נראה לי שגם חותמים על זה.

בצהריים אני מבינה שמשחררים ילדים לכניסה לפי ההורים שמגיעים, כדי שלא יקרה מצב שבבלגן של הורים שיוצאים ונכנסים יצא ילד שלא אמור לצאת.

בבוקר אני גם לא מבינה מה הבעיה להכנס (עד שעה מסויימת), אבל אולי זה שונה קצת כי זה חנ"מ.

מכינים כמובן את הסימנים הרגילים, אבל גם חושבים לפני על כל מיני סמנים מיוחדים וטעימים. הילדים מתים על זה❤️

דוגמאות מהשנים הקודמות:

קולה- שנשמע בקול אבא ואמא

ביצת עין (הגומי הזה) - שנראה את הטוב בכל אחד

בננה - שיבנה בית המקדש (החליטו שזה מתאים🤷🏽‍♀️ אני זורמת)

חטיפים - שיחזרו כל החטופים (ב"ה כבר לא רלוונטי)

וחוץ מזה כמו סעודת שבת רגילה… לא הבנתי מה השאלה באיך לחלק משימות?

יש רעיון לעוד ברכות מתוקות?

באמת כדאי כבר להתחיל…

אבל הכי ממליצה לך לתת לילדים שלך לחשוב על רעיונות, כשזה בא מהם זה הרבה יותר כיף ויוצר חיבור יותר לחג❤️

זו הנחמה הכי גדולה שלהם שלא חוגגים עם משפחה.

מה הכוונה לחלק משימות? בחג עצמו? כדי שתספיקו לאכול?

אתם אוכלים יחד איתם בסעודות החג

אם הכוונה בין ההכנות לחג, שתספיקו לשבת בנחת ולאכול- אז תלוי בגילאי ילדים...

אחד מקלף, אחד חותך, אצלי יש אחת גדולה שאחראית על העוגות

אחד אחראי על ריקון האשפה ואחד אחראי להעסיק את הקטנים...

מסדרים את הסימנים על השולחן ביחד עם הילדים, נותנים להם תפקידים כמו לפרוט את הרימון ולחתוך את התפוח. זה כבר ממש מרגש. מתחילים את הסעודה עם הסימנים, אומרים ביחד את הברכות וטועמים ביחד. יש לנו גם ברכונים מיוחדים לברכות. בדרך כלל יש לכל ילד דבש קטן מהגן והם ממש אוהבים את זה.

לוקחים את הילדים לתקיעות שופר.

הכי פשוט הכי אווירת חג.

כמה טיפים שהגעתי אליהם במהלך השנים-

קודם כל – קופסת חג. לכל חג יש לי קופסה שאני שומרת משנה לשנה, עם משחקים, קישוטים ודברים מיוחדים לחג. השנה נפתח אותה ביום שישי בבוקר בע"ה, כדי לתת להם זמן להתרגש ולהתלהב. ילדים קטנים ממש מחכים ומתלהבים כל פעם לפתוח ולהיזכר בדברים שיש שם.

על השולחן – תיבות שנה טובה. ליד כל מקום שמה תיבת דואר אדומה קטנה, וכל אחד מכין כרטיסי שנה טובה לאחים, להורים וכו'. זה ממש חמוד, והילדים נהנים לקבל ולפתוח את הכרטיסים.

אני גם שמה לכל אחד צלחת קטנה עם סימני החג, ומכינה לכל ילד מקום עם השם שלו. ככה גם השולחן נראה חגיגי וגם חוסכים את ה"אני רוצה לשבת פה!" 😅(לפעמים הם רבים בכל אופן אבל זה חוסך לפחות חצי מהמריבות)

בסעודה – אנחנו מכינים דברים שמתאימים ברמה לילדים, וגם הם רוצים לשתף את מה שלמדו בגנים ובבית ספר אבל אחרי החלק הזה הם לגמרי יכולים ללכת לשחק,

מבחינתי הם לא צריכים לשבת ליד השולחן כל הסעודה. אנחנו אוכלים ומדברים בהתאמה לשיח בוגרים, ואם אחד הילדים רוצה לבוא לאכול – אני מביאה לו. אני לא רודפת ולא משכנעת. אכל מנה אחת? מצוין.

בוקר החג- ביום התפילה ארוכה, אז חשוב לי שהם יאכלו משהו משביע לפני הסעודה, אז לפני או אחרי התקיעות, תלוי מתי אנחנו הולכים לשמוע שופר, עושה קידוש ומביאה להם סלט פירות ולחמניה ממולאת בשר טחון, זה משביע ומזין אותם ועוזר להם להיות רגועים

לוח זמנים גדול וברור- לילדים שלי (וללהרבה ילדים בכללי) חשוב לדעת מה עושים ומה בא אחרי מה, אז אני לוקחת גליון גדול ומכינה מסלול שמתחיל בכניסת החג ומסתיים בצאת החג, לאורך זה מציירת סמלים שמסבירים מה עושים (משחקים, קידוש, תקיעות, משחקים שוב, סעודה, מנוחה וכו') וחלון סימון וכל פעם מעהבירה את החלון סימון למה שעושים עכשיו. זה ממש מפקס אותם...

ועוד משהו שעוזר לי מאוד – שקיות הפתעות. אני מכינה לכל ילד שקית עם כמה דברים קטנים כמו חטיפים קטנים ופרסים מהכל בשקל, ונותנת אותה בזמן שאני רוצה להתפלל. זה נותן לי בערך רבע שעה-עשרים דקות של שקט.

ולא לשכוח שלא כל מה שעובד שנה אחת עובד פיקס גם בשנה שאחריה. צריך לראות את הילדים, את העייפות ואת מה שמתאים באותו רגע ❤️

למשל בראש השנה- קישוטי שולחן של רימון וכו? מה עוד אפשר?

משחקים- שופרות, רימונים/דגים/חלות עגולות/גזר וכמה דברים בסגנון הזה מפלסטיק למשחקי דמיון, סולמות וחבלים שמכרו פעם באיזה דוכן בקניון עם סמלים של ראש השנה

משחק זיכרון ופאזלים ל ראש השנה, חוץ מזה כמה משחקי קופסא ששמורים רק לראש השנה ויום כיפור

ספרים על ראש השנה

קישוטים- פלייסמטים תפוחים ופלייסמטים בצורת דגים, חבקי מפיונים שונים, קישוטי פלסטיק קטנים של רימונים, תפוחים, שופרות חיתוכי שנה טובה, מאזניים וכו'

יש לי גם חבק לבקבוק יין של שנה טובה,

התיבות דואר האדומות הקטנות ועוד כל מיני דברים בסגנון הזה.

מזה שהוא מתקיים רק פעם בשנה

אצלנו גם ממציאים סימנים לכל מיני מאכלים, וגם אצלנו יש משחקים מיוחדים לכל חג, שנשמרים בארון למעלה (פאזלים בעיקר).

ואני משתדלת לכתוב לכל אחד מבני המשפחה פתק קטן לסיכום השנה שלו ולתפילה על השנה החדשה, ומצרפת לזה פרס קטן. (אני באמת צריכה לדאוג לזה השנה, תודה על התזכורת🤭) שנה אחת גם יצרתי פאזל מתמונה משפחתית, וכל ילד קיבל חלק ממנו והם היו צריכים להרכיב אותו יחד.

והייתה שנה שגם יצרתי קובץ סיפורים על הסימנים - סיפרתי אותם לאורך הסעודות, והילדים היו צריכים לנחש באיזה סימן מדובר. (אולי השנה אמחזר את זה, כי הקטנים דאז גדלו ויוכלו עכשיו להשתתף)

מעבר לזה, אני חושבת שחשוב להשקיע בתפילות - מחזורים למי שיכול להתפלל, מחזור לקטנטנים בשביל הקטנים, ובעיקר - הסבר לילדים לפני שאני מתפללת בעצמי, שעכשיו משתדלים לא להפריע... (נראה אם זה יצליח השנה)

כי זה הכי נוח מבחינת הילדים

והשנה גם שאלנו אותם והם אמרו שהכי טוב בבית..

שולחן-שמים קישוטים מיוחדים על השולחן- ראנר מיוחד / מפה חדשה / מפיות וכלים חדפ חגיגיים (כדי שלא אצטרך לשטוף כלים כל החג.. מוריד עומס). היתה שנה שהבת שלי הלכה אתי לחנות ובחרה קישוטים לשולחן וכל שנה היא שמחה לערוך ולקשט אתם.

סימנים-גם אנחנו ממציאים עוד סימנים והילדים ממש מתלהבים וחושבים גם בעצמם. למשל- מנגו-שנתמוגג משמחה, קינואה-שלא נקנא באחרים, קולורבי-שנשמע בקולו של הרבי בננה-שנתבונן בטוב שה' נותן לנו וכו'.

תפילה-אפשר לקנות לבנים טלית. לקטנים-להכין שקיות עם ערבוב של חטיפים כדי שיתנו להתפלל, להביא משחקים קטנים שאפשר לשחק על הרצפה בשקט, להביא כלי רכב-בימבה וכו' שיוכלו לשחק מחוץ לבית הכנסת

ההורים מכינים מעטפות עם שמות בני המשפחה, וכל אחד כותב כרטיס ברכה/ ציור לאחרים.

מעסיק אותם יופי בערב חג.

הייתה שנה שהיחס בין האחים היה מאתגר במיוחד, עשיתי פרוייקט שכל אחד קנה מתנה לאחים שלו והביאו אחד לשני בערב חג.

עצם זה שכל אחג בא איתי בנפרד לחפש מתנות, שהיו צריכים להשקיע מחשבה מה ישמח כל אחד, שקנו מיוזמתם משהו בשביל האיר, ובסוף עוד הביאו לו את זה,

ממש עשה טוב לאווירה משפחתית.

באמת הרגשתי שמשהו זז להם מקנאה ותחרות לנתינה ופירגון.

זה היה חד פעמי כי באמת דרש השקעה ממני בלכוון ולדבר, ולעודד אותם לחשוב טוב.

זה היה תהליך שלם.

אבל אולי זה יכול לתת השראה.

אפשר נניח להכין בנק מילים, וכל ילד צריך לבחור מילה שמאפיינת כל אחד מהאחים, ואתם תוסיפו גם עוד כמה.

את ההכנה אפשר לעשות עם הצאט שיתן רשימת מילים ולהדפיס ולגזור

ואז הם רק צריכים ליישם.

אפשר גם שכל אחד מכין משהו לחג. מנה אחרונה, עריכת שולחן, דבר תורה, חידון, וכד'

אפשר אחד תוכן אחד משהו פיזי.

מה שזורם לך.

אם אפשר כדאי לקנות משחק שווה לחדש בחג, זה יכול להעסיק שעות.

אחרי החג להחביא עד כיפור.

אם יש לך קטנים, אולי כדאי שבעלך יתפלל בותיקין כדי שתוכלו לאכול בשעה נורמלית ובכלל, שלא יהיה חצי יום בבית כנסת כי יומיים רצוף ולדאוג לכל הארוחות והכל, באמת יכול לצאת קצת קשוח.

להכין את הקטנים לתקיעה שופר. (בקטע שלא יבהלו שזה אזעקה או בכללי ילדים עלולים להיבהל)

אפשר להשמיע ביוטיוב כדי שיבינו ולא יהיה תיאורטי.

כדאי להכין אוכל שנוח לתת לילדים בחופשיות שלא עושה הרבה לכלוך ולא חייב לחמם.

למשל שבלולי פיצה או שניצלונים.

שלא ינשנשו ביסקוויטים כל היום עד הארוחה.

אם יש גדולים לעשות רשימת תורנות.

4 ארוחות צריך יותר סדר מבד"כ.

מי עורך, מי מפנה, מי רוחץ כלים.

אם יש בעיות עם המקומות, כדאי לדון/ להחליט מראש ולשים כרטיסי שמות,

עדיף טנטרום שעה לפני הארוחה ולא דקה לפני שהכוס קידוש כבר ביד.

בסעודות בערב כדאי להאכיל טת הקטנים בזמן התפילה ככה שבזמן הארוחה עצמה הם יוכלו לפרוש לשחק ואתם תוכלו לאכול ולשבת עם הגדולים יותר ולהנות מאווירת החג.

לנשום עמוק ולזכור שעם כל העומס, בסוף אתם בבית שלכם ויש לכם גמישות מלאה בקבלת החלטות. לא להתקבע על מנהגים, לאט לאט תמצאו את המינון האידיאלי.

לדאוג למשהו שישמח אותך בחג. אולי את מאלה שכרגע לא חושבות שזה מה שיטריד אותם ובעיקר דואגות לתפריט וקניות ולו"ז ותעסוקה לילדים,

אבל אז מגיע החג וזה כן עלול להיות קצת מבאס.

אז גם אם אין לך זמן לחפש שמלה/ מטפחת/ בושם

לפחות איזה פינוק קטן (אפילו משהו אכיל)

דיברתי על גמישות, אבל בא לי לשתף שליל הסדר הראשון שעשינו בבית שכחנו לדאוג לקערת סדר. רבע שעה לפני הדלקת נרות חיפשנו אלתור,

לא היו לי קעריות חד"פ או מכלי הפסח.

מצאתי חבילת מנגטים סגורה

ומגש עגול חד"פ (האלה של המשלוחי מנות) גם כן חדש שקניתי ולא השתמשתי ולא נגע בחמץ.

הדבקתי מנג'טים על המגש והרי לנו קערת סדר.

במילים אחרות- תהיו סלחנים מול המציאות, לוקח זמן ללמוד איך עושים חגים בבית. הכל טוב!

לנשום עמוק, בסוף הכל עובר, מטעויות לומדים, ובסוף זוכרים את הדברים הטובים.

שנה טובה וחג שמח!

איזה כיף מזל טוב

תחילת הריון זה דבר מעייףףףף

תכפילי פי כמה כשזה הריון תאומים! מזל טוב מרגש

ותשמרי על עצמך עם ההתכווצויות

תאומים זה קשוח.

ויכול לגרום ליותר חוסרים שעלולים גם להגביר עייפות.

איזה קטע יש עכשיו עם תאומים.

נהיה נפוץ. 😅 (ילדתי תאומות לפני כ3 חודשים)

בבריאות שמחה וידיים מלאות.

זה ממש לא רק את...

ובהיריון תאומים עוד יותר...

הריון תאומים זה קשה ממש, הרבה מעבר לפי 2, תנוחי, תפרגני לעצמך ותשתפי מי שנוח לך שיעזור

זה נשמע כמו ניסיון מאוד קשה.

קשה לפרגן במצב כזה, ולא בטוח שאני הייתי מצליחה לפרגן במצב כזה (הכוונה לשמוח באמת בשמחתה).

לטרפד לא הייתי מעיזה, כי לכי תדעי אם יבוא יום והיא תשמע על זה בצורה הפוכה מאיזה מישהו וזה יגרום לאי נעימות מאוד גדולה. סיפורים היום מתפשטים כמו אש.

וחיבוק על ההתמודדות!

אני לא אטרפד כי זה אסור לי הלכתית

אז מבחינתי זה מספיק

אבל היצר הרע עובד שעות נוספות באילו ואם...

ואפילו לפעמים עולה בי תפילה או משאלה שזה יטורפד לה ממקום אחר (זה לא כזה מופרך, אבל אני כמובן לא אגרום לזה לקרות)

ומנסה ממש לחזק את עצמי שכל אחד ומה שמוכן לו משמים

האמת שלא ממש הבנתי את הפרטים,

וכתבת שבכוונה כתבת מעורפל.

אבל יכול להיות ששווה לך להתייעץ עם רב? זה מתאים לך/לכם? כדי להבין מה הדבר הנכון לעשות. יש דברים שאם זה בא על חשבונך אולי זה לא נחשב לטרפד לה אלא לדאוג לעצמך?

זה לא המקרה, כי אם אספר את המקרה יזהו אותי

אבל זה על אותו עיקרון

נניח שהיא אמורה לקבל קידום בעבודה, שהקידום הזה יגרום לתקופה (מדגישה שזה לתקופה, כי אח"כ זה אמור לחזור לקדמותו בע"ה) להרעה בתנאים שלי. דבר שידעתי מראש כשנכנסתי לעבודה שיכול לקרות והסכמתי לזה.

בין היתר אני ארד לתקופה בשכר שלי, ואצטרך לעבור לעבוד ממקום שפחות נוח לי ורחוק לי משמעותית מהבית, אבל שוב ידעתי שזה יכול לקרות מראש.

עכשיו יש אופציה, שאם המעסיק ישמע נקודה ספציפית אצלה, הוא פחות ירצה לגייס אותה עכשיו, בנקודת זמן הזאת, וידחה את תחילת העבודה שלה לתקופה אחרת, שלי תסתדר הרבה יותר טוב מבחינת כל הנ"ל ואז כל ההרעת תנאים לא תשנה לי כל כך.

אני יודעת על הנקודה הזאת כי אני מכירה אותה קצת, אבל הוא לא יודע ואני כמובן לא אגלה לו. אבל לא מופרך שהוא ישמע את זה ממקום אחר. ההעסקה שלה עדיין לא סגורה מאה אחוז, נראה בכיוון טוב.

ולה עצמה, זה ממש קריטי דווקא עכשיו לקבל את העבודה הזאת

לכן אין פה מקום לשאול רב, זה זכותה, ואני ידעתי על זה מראש.

יוואו איל אני מבסוטה שהצלחתי למצוא דוגמא שתסביר ממש את הנקודה, ועדיין שזה לא יהיה המקרה שלי

תודה השם

ותודה לך שהגבת

ערב ראש השנה עכשיו

אולי תתפללי שבזכות שאת עומדת בניסיון

תהיה לך שנה טובה ומוצלחת במיוחד בתחום הזה

ותעריכי את עצמך

לפעמים מרוב שברור לנו שלא נעשה משהו שאסור

אנחנו לא מעריכות את עצמנו על זה

כן ברור שלא תעברי על ההלכה

אבל עדיין מגיעה לך הערכה על ההתגברות

רציתי לעזור, ובסוף דברים השתנו כך שהעסקה שהצעתי בעצם פגעה בי (לא באשמתה) אבל היא לא הציעה לי לחזלש את העזרה והתחלתי להרגיש איך הלב מתעצבן ומתרעם.

אז קודם ממש ישבתי ואמרתי לעצמי שזה בסדר, ומכעיס שדברים לא הסתדרו, באמת משהו שהיה לי מאוד חשוב שלא יצא לפועל רק בגלל העזרה שהצעתי בהתחלה.

ואחרי זה חיזקתי את עצמי שה' יכול לסדר הכל, ושום דבר לא מסובך בשבילו, ואם הדבר שלא הסתדר טוב בשבילי אני מבקשת שזה יסתדר בקלות, ואם לא אז שאצליח לקבל את זה בשלוות נפש. זה הכניס בי הרפיה כזו שבאמת שימחה אותי..

בהצלחה רבה גיבורה ♥️

כי גם פה במקרה שלי היא ידעה שזה הולך לפגוע בי, אבל יודעת גם שאני מודעת לזה והיא נקלעה לאירוע בטעות, זה יכול להיות כל אחד אחר שאני לא מכירה.

ועדיין היה לי קצת מקום בלב שבגלל ההכרות שלנו היא תנסה לחפש משהו אחר ולא לגרום לי להיות במצב שהוא ממש לא טוב לי, אפילו שזה לתקופה.

תודה שכתבת, חיזקת אותי ממש

ושולחת לך חיבוק חזרה והרבה כוח, השם ישלם לך ממקום אחר יש לו שפע אינסופי!

האמת הייתי סומכת על תחושת הבטן שלך שזה מהאנטיביוטיקה. לא יודעת אם זאת סיבה לא לתת, אולי לנסות לבקש סוג אחר.

• בעלון הרשמי של אמוקסיצילין מופיעות כתופעות לוואי נוירולוגיות/התנהגותיות: היפראקטיביות הפיכה, אי־שקט (agitation), חרדה, נדודי שינה, בלבול ושינויים בהתנהגות.

• יש אפילו דיווח רפואי ותיק על שינויים התנהגותיים בילדים לאחר amoxicillin-clavulanate.

• במחקר שעקב אחרי תופעות לוואי בילדים, דווח גם על היפראקטיביות שיוחסה לאמוקסיצילין.

• מצאתי גם דיווח מ-2026 על מקרה של agitation בעקבות אמוקסיצילין, אם כי זה היה במבוגר ובתגובה הרבה יותר חריגה, ו

וואי אני בשוק מזה

ובפעם הבאה שיצטרך אנטיביוטיקה (בתקווה שלא תהיה חח) - תבקשי מהרופא סוג אחר.

מעניין לבדוק אם עכשיו זה אותו סוג אנטיביוטיקה שקיבל בעבר.

קרה לנו משהו כזה עם תרופה לייבוש נוזלים באוזניים. ובאמת בתופעות לוואי היה כתוב דברים כמו עצבנות וחוסר שקט.

השאלה אם להפסיק עכשיו?!

בעיניינים רפואיים. הוא חרטטן לא קטן והוא ימצא לך תמיד איזה מחקר נידח שלא עבר ביקורת עמיתים שמאשר בדיוק את החשש שלך, כדי להתחנף אלייך ולרצות אותך.

בכל מקרה מסכימה שזה ממש מוזר והייתי אומרת לרופא פעם הבאה שתהיו אצלו

לכל תרופה יש תופעות לוואי נדירות ויש נפוצות.

הרופא מקבל החלטה אם לשנות תוך כדי טיפול.

בנוסף, חשוב שזה יהיה כתוב בתיק הרפואי של הילד

במיוחד שהתופעה חוזרת בפעם הדשנייה.

כי סטרפטוקוקוס יכול לעשות תופעות נוירולוגיות שמשפיעים גם על ההתנהגות

האמת שיש לו מלא פעמים דלקות באוזן (עניין תורשתי) ואני ממש נמנעת מאנטיביוטיקה.

הפעם הזאת הוא כבר שלושה שבועות עם חום עולה ויורד, צינון שיעול וכו, אז ברור שהאוזניים גם יצטרפו לחגיגה.

הלכנו איתו לרופא שהביא ישר אנטיביוטיקה בגלל האוזן. אני לא רציתי לתת וחיכיתי ובאמת חום ירד.

אבל אחרי שבוע שוב עלה ואז הוא התחיל גם להקיא והיה ממש לא נעים, הלכנו איתו למיון כנראה שהתייבש מרוב ההקאות..

לא ראו משו חוץ מאודם באוזן, ובבדיקות דם עליה במדדי דלקת, אז הם מניחים שזה דלקת אוזניים (למרות שאין אוזניים חריפות ) (ומה הקשר ההקאות)

עשינו גם צילום חזה, תקין בה

בכל מקרה מתחילים אנטיביוטיקה בגלל החום הגבוה והאוזן

לא יודעת🤷🏻‍♀️🤷🏻‍♀️

זה המדד הכי טוב. אבל תפני לרופא שיראה אולי לתת סוג אחר. יכול להיות אבל שההתנהגות היא מהמחלה עצמה. חום גבוה וגם בכללי מחלות זה משבש הכל. לפעמים אצלי אחרי המחלה כבר, היה עוד שבוע של עייפות ועצבנות.

באוזן יש את מרכז שיווי המשקל של הגוף לפעמים כשיש דלקת היא יוצרת לחץ על האיזור הזה וזה גורם להקאות. כמו שיש אנשים שמקיאים בנסיעה

נתתי לו תרופה שהיה בה סטרואידים ובתופעות לוואי היה עצבנות וחוסר שקט והוא באמת הפך לילד אחר וזה היה מלחיץ. כשסיימנו את התרופה הוא חזר לעצמו...

הוא רוצה לעשות עוד בדיקה פיזית כדי לשלול החמרה של הדלקת או משו אחר ואם לא ימצא סיבה אחרת לאי שקט יחליף את האנטיביוטיקה

בול כמוך.

מזל שאני אחרי לידה, אז הרגש על אש קטנה🤭🤭🤭

איזה חשק זה עושההה 😂 התינוקות מתוקים מדיי ואיזה כייף שיש עונה חדשהה

זה רק עשה לי חששות- הייתי ממש מרגישה את הכאב כשראיתי את הנשים בצירים

הזכיר לי את הכאב, הלא נודע.

כמובן בסוף אחרי- זה רק התמוגגות, כמה זה כיף אחרי...

זה יותר עושה לי חשק לתינוק

פחות לכל מה שסביב חחח הסוף הריון והלידה עצמה זה באמת קשוח

עכשיו אני אתלבט אם לראות עכשיו או לחכות לשלב שאני אהיה בהריון ולקראת לידה לפתוח את הצ'אקרות

לא רואה בייבי בום, אבל הייתי בערב נשים ענק השבוע שלדעתי הרוב שם היו בהריון.. עשה לי חשק מטורף

מהווה איזה שהוא תגמול עבורם (אולי פרסום וכו)

אבל עצם הצפיה יש בזה פרסומות וזה מפרנס

(לי לא מפריע, אבל כתבת שלך כן…)

אני בדיוק לפני כמה ימים אומרת לבעלי נראה לי שאני יהיה מוכנה עוד מאט

אני אתמול ב3 לפנות בוקר אחרי שעות של צרחות - לא משנה, שכח מזה כרגע 😅