אין ממש על מה לדבר

אני מאוד אוהבת ומעריכה אותו, אבל כמו שאת מבינה יש מורכבות

כך שלבקש אי אפשר 

הייתי מכינה דברים שווים לחדר, מכינה מה שאת מצליחה ובאמת יותר לא לבוא, עד שהמצב ישתנה... רק להזמין אליך כשמתאים לך...

וכל פעם כשתבוא הזמנה לומר להם שאת ממש שמחה על ההזמנה אבל עדין מתאוששת מהפעם הקודמת... ושהם מוזמנים אליך..

נשמע בגדול שיש משהו לאמא שלך... זה לא נשמע סטנדרטי וכנראה עובר עליה משהו סביב עניין הכוח לארח שכנראה אין לה כ"כ... 

אני יודעת שאין לה כח לארח אחים אחרים, כי כולם עם מלא ילדים

נורא קל לארח אותנו, הזוג ''הצעיר'' עם ילד אחד

היי, גם הזוג הזה שמנקה ושוטף במוצש

הזוג הזה שמביא סלטים דגים עוף ותוספות

הזוג המושלם הזה שמקליל אווירה עושה טוב על הנשמה

אני מבינה אותה, הכי בעולם.

היא גם מזמינה אותי דווקא בשבתות יותר עמוסות, אנחנו יודעות מה הסיבה..

אם אומרת לה שלא יכולה אני מקבלת שפכטל שזה לא יפה פוגע מעליב ואיך היא תסתדר..

בקיצור, פלונטר

זה באמת פוגע..

אבל תנסי כל פעם להוריד משהו אחד,

למשל להביא סלטים קנויים ולהגיד לה אימוש תודה רבה איזה כיף לנו לבוא לפה לראות אותך,

תראי איך הילד נהנה ושמח.

ואם היא מעירה או מתלוננת על הסלטים, להקליל את זה, להגיד לא נורא, לנו זה טעים.

יש עוד מספיק אוכל..

או אם במוצ"ש אתם ממהרים אז לנקות לפי הסטנדרט שלכם.

למשל אצלנו אמא שלי אוהבת שמרימים את כל הכסאות. בעלי מנקה בין הכסאות בלי להרים.

בהתחלה היו על זה הערות, בסוף התיישרנו שככה זה, כל עוד זה בא עם חיוך ואהבה, בסוף הצד השני מתיישר בד"כ.

ואם היא שמה על זה יותר מדי פוקוס, אז להעביר את הפוקוס על מה שכן ולא על מה שלא.

ואם את עושה מאמץ גדול מהצד שלך להגיע לאיזון, והיא לא מוכנה בשום מצב לוותר על פירור ממה שהיא רגילה או מצפה,

אז את עשית את ההשתדלות שלך ולדעתי במצב כזה יהיה נכון לא להגיע יותר.

אבל לפני שמרימים ידיים ומוותרים על השבתות יחד, כדאי לנסות לפני כן לפעול על מנת להקל עלייך גם אם זה לא מאוד מוצא חן בעיניה.

האחים האחרים לא שמים לב למה שקורה? הם לא חושבים להתחיל יותר לארח מלהתארח בכללי?

על ההורדה בהדרגה, ננסה

האמת אני לפעמים מנקה שם יותר צהסטנדרט הביתי שלי, בגלל הדרישה הלא פורמלית שלה.. צריכה באמת להתחיל לאזן.

האחים האחרים עם משפחות ברורות ב''ה שכולנו מבינים שכדי שנוכל לנקות משהו, הם פשוט חייבים ללכת

זו העזרה הכי גדולה!

הם מנסים לעזור, אבל כנראה הם כבר הצליחו לשים את הגבול במקום שלהם

וההורין שלי באמת רק רוצים שהם ילכו 

היא אומרת שאם לאמא קשה מדי לארח - אז שהאחים יזמינו אליהם הביתה.

אישה שרגילה לבשל שבת ל8 נפשות לא יהיה לה קשה להוסיף עוד 2/3 מנות.

ניקיון של אחרי שבת היא גם ככה רגילה לעשות ואם זה אצלה בבית זה בטח קורה כשהקטנים ישנים במיטות שלהם ולא מחכים לנסיעה, וכמובן בסטנדרטים שלה.

יש מצב שהאחים שלך עוד לא מודעים לזה שהסטטוס השתנה והכוחות של אמא הם פחות מפעם...

בשונה ממה שהיה בעבר שהיא היתה צעירה והיו אחים רווקים בבית שעזרו.

ויש מצב שצריך להעמיד להם מראה ולהגיד להם שזה המצב ושיחשבו איך הם יכולים לקדם שינוי לטובה. את מכירה את המשפחה הכי נכון ויודעת אם צריך שזה יגיע דרכך, מטעם אמא שלך, או שתבקשי ממישהו צד ג שיעלה את הנושא בפניהם.

ובנוסף רוצה לומר מהחוויה האישית שלי (כמעט הכי קטנה במשפחה)

שזה שהאחים הם עם משפחות ברוכות בטח גם אומר שיש להם ילדים שהם כבר יחסית גדולים ויכולים לעזור.. אם מתכננים ומתנהלים נכון. (במוצאי שבת האחרון שהייתי עם אחותי היא הושיבה את הילדים לסרט במחשב עם הבינונית, ויחד עם שלושת הגדולים תיקתקה את הבית בחצי שעה).

ואת צריכה לשים את הגבולות שלך,

אבל קחי בחשבון ש20 שנה היא גידלה אתכם במסירות, התמודדה עם לילות קשוחים, בעיות כאלה ואחרות בחיים וסביר להניח שלא להכל אתם מודעים.

אז המשוואה לא מתחילה מהשבוע של לפני האירוח.

מה כל אמא מבקשת כשהילדים שלה מתחתנים?

נחת מהמשפחה?

קשה לה לארח, אבל היא לא רוצה לוותר על האירוח כי היא רוצה את הנוכחות שלכם.

ניגוד בלתי אפשרי ומוכר אצל רבים.

זה לגמרי לגמרי כיבוד הורים.

וכיבוד הורים זה לא קל ולא אמור להיות קל.

אז קודם להבין ברעיון שכל אוכל שאת מביאה, או כל טרחה שאת עושה צריכה להילקח בחשבון בהקשר הרחב יותר של עשרות שנים של השקעה ומסירות והגעה לגיל שהגוף לא מאפשר לתת כמו פעם.

עכשיו בפרקטיקה צריך לחשוב איך אפשר לגשר על הפער.

להציע לא להגיע זה לא פתרון כי זה לשפוך את התינוק עם המים. אמא שלך זקוקה לכם במהות.

אבל אולי לארח אצלך ואצל האח לסירוגין?

אולי לקנות אוכל מוכן?

אולי לנער את האח ולפרוס בפניו את הרצון שלך להקל על הבדידות של אמא יחד עם הקושי לעמוד בכל הטרחה שזה מייצר.

יש אבא בתמונה? אפשר לבקש ממנו להקל במשהו? (למשל אם הוא טוב בלהכין על האש זה יכול להיות פתרון לפעמים)

אולי להרגיל בהורדת סטנדרטים

אולי מה שקשה לך זה להכיל את העובדה שאת ואמא שלך בהיפוך תפקידים ובמקום שאת תבכי לה, היא בוכה לך..

זה גם בסדר להציב גבולות ולהגיד- לזה אני לא מסוגלת. (למשל להוריד תדירות או כמויות)

אבל מה שהכי חשוב זה המקום הנפשי ממנו נעשים הדברים.

מתוך כבוד הערכה ומסירות מול היכולת המוגבלת לביצוע.

זה בסדר גמור לא לעשות מעבר למה שמסוגלים, אבל לעשות את זה ממקום מכבד ולא ממקום כועס או מתחשבן.

ליל הסדר זה קשוח במיוחד, ולכן דווקא בליל הסדר כדאי לחשוב על פתרונות מעבר לרגיל. מקווה ממש שתמצאו 🤗

שכתבת יפה אבל לא התייחסת לקושי הזוגי... אולי לא התנסץ בזה אבל באמת שלפעמים הורים מבקשים מעבר ליכולת וחשוב מאוד לומר את הלא.. מה כן, ומה לא. בראש שלי, א"א לשנות סגנון אירוח כי ההורים ירגישו שזה לא האירוח שהם רוצים (כמו שאמרת-היא זקוקה לילדים במהות) אז להוריד סטנדרטים זה בא עם עוגמת נפש בדכ...

אני חושבת ממש שלפעמים זה לומר מכל הלב שקשה לי ואני מעדיפה אחרת...

לנו זה עובד מצוין (מסיבות אחרות לגמרי ממה שהפותחת אמרה)

אנחנו הורדנו תדירויות וטוב לנו ממש בבית וכשבאים פעם ב... יש אורח רוח לשבת אחת הזו... באמת התדירות זה עולם ומלואו... אבל זה יכול לרדת לאפס לכאורה עד שהפותחת תרגיש שיש לה כוח...

למצוא פתרונות זה בעיה כשיש כ"כ הרבה גורמים... (האח הגיסה האמא האבא)

אז אומרים מה מתאים לי במציאות הנתונה, בלי ציפיות שאחרים ישתנו בשבילי

הכוונה הייתה שלא להגיע זה לא פתרון, מהבחינה שזה לא פתרון למשוואה.

קשה לך לארח אותנו= לא נתארח.

אלא קשה לארח, קשה להתארח, נוריד קצת תדירות בהדרגה יחד עם פתרונות נוספים עד שנצליח למצוא את הדרך הנכונה מתוך רצון להתארח.

הורדת סטנדרטים זה קשה, אבל זה לא פוגע במהות.

אם האמא רגילה שחייב מנה אחרונה, אז יהיה לה קשה בהתחלה בלי מנה אחרונה בכלל.

אבל אפשר להוריד בהדרגה.

אם בהתחלה רגילים לעוגה מושקעת אז לאט לאט היא תהיה פחות ופחות מושקעת.

אם רגילים לפירות בהגשה מיוחדת אז לאט לאט ההגשה תהיה פשוטה עד לרמת להגיש פירות שלמים שטופים עם סכין למי שרוצה לפרוס..

עד הגעה למצב שמנה אחרונה לא חובה.

כנ"ל כמות סלטים או בשרים.

אירוח במהות זה לראות, לשמוע, להרגיש. לא הכל סובב סביב אוכל ואפשר בהדרגה להרגיל למשהו אחר גם כשזה קשה.

לגבי ההתייחסות לזוגיות, לא התייחסתי כי אני חושבת שהפותחת צריכה לשנות את נקודת ההסתכלות שלה, ומתוך כך גם האחרים ישנו הסתכלות. כלומר במשחק השח-מט זה התור שלה.

כשהיא תמצא את האיזון, מאוד יכול להיות שהאחרים גם יהיו מרוצים מהנוסחה.

ואם לא, אז יהיה מקום למקד את הבעיה באיזון ובתקשורת הזוגית.

כרגע הבעיה להערכתי, היא בציפיות ובתקשורת בינה לבין אמא שלה המארחת.

אז הנקודה הזו נגעה בי. המטרה היא להתאמץ ולחשוב מחוץ לקופסה ולראות תמיד איך אני בא בדמחה מתוך רצון לכבד אבל לדעת מתי זה לא אפשרי. והזוגיות במקום יותר גבוה להבנתי מרבנים שלמדתי מהם וסיפורים ששמעתי. 

אלא שלבעלה קשה שקשה לה, ולכן הוא מציע להישאר,

כלומר לפי מה שאני מבינה, אם לה יהיה טוב גם לבעלה יהיה טוב.

הוא הרי גם מתאמץ, כי מבין שזה הסטנדרט..

הוא ממש מפציר ומשכנע להכין פחות, אבל לא מסוגלת להתחיל עם אמא שלי..

שלא תטעו, אני לא מתארחת כל חודש

זה קורה פעם בשלושה חודשים, אולי חודשיים ..

אני חושבת שרודם כל יכול להיות שזה מלחץ, החולשה שלה. לקראת האירוח כאילו

ולגבי ללכת עם אוכל - זה באמת קשה. אשרייך על המסירות!

אני חושבת שטוב אם תגדירי לעצמך זמנים שמתאים לך ללכת ולפנק, ויש זמנים שכבר תישארו בבית אם זה מעיק. לא יודעת כמה את מתארחת, אבל אולי לפעמים להציע לה לקנות אוכל מוכן אפילו כדי שיהיה לה יותר קל. או להסתדר עם מה שיש ולאכול הרבה לחם🤷

כדי להיות ביחד... לא כדי להתארח

ואז צריך להחליט אם מתאים לך או לא ובאיזה מחיר

נראה שאמא שלך בשלב כזה שהרצון גובר על היכולת

היא מאוד רוצה חארח אותך. רוצה שתבואי- אבל זה גדול עליה.

את יכולה להחליט שלא מתאים לך... שזה גם גדול עליך, על הזוגיות שלך

אבל האמת היא שבעיני אם היא אמא נורמטיבית לשיח כמו 'לא מגיע לה" אין מקום בכלל.

קשה מאוד מאוד השלב הזה שבו מבינים שהיוצרות התהפכו והילדים הם המקור והמשענת להורים

אבל אני אגלה לך סוד...לאוב הוא הרבה יותר קשה להורה מאשר לילד- והרבה הורים מתכחשים לו
 

ולגבי האח-

אני מאמינה שהיחסים בינך לבין אמא שלך הם שלכם

ובינו לבין אמא שלך הם שלהם

ואולי זה בכלל הזמן להתחיל לארח אותם...

ולא להתארח... ככה תהיו ביחד בתנאים שלך

שוב, את יכולה להחליט שאת עוזרת לה בלב שלם בלי טינה וחשבונות

ויכולה להחליט לשים את הגבול ושזה לא מתאים לך

אנחנו עשינו את זה בכמעט עשור שנשואים רק פעם אחת (טוב, עד לפני שנתיים גרנו ביחידת דיור בלי אפשרות לאירוח..)

אז בשנתיים האחרונות פעם אחת, חושבת שזה באמת רעיון ללכת על זה יותר

לי נשמע שהפתרון הוא לעבור להזמין אותם אם זה אפשרי אצלכם. להגיד שקשה לכם כבר לנסוע, אבל שאתם ממש תשמחו להיות איתם ביחד.

ולדעתי כן להגיד לאח משהו. שאמא דיברה איתך ושמאוד קשה לה. אז שאו שהם יצטרכו להוריד תדירות של ההתארחות שלהם או שהם יצטרכו להתחיל לעזור. גם אם זה בלקנות דברים מוכנים. 

אמרת שאחיך קצת מוגבל

אבל מה עם אשתו?

אולי להרים אליה טלפון ולהגיד משהו כמו: "אמא התקשרה אלי, היא גמורה מעייפות בואי נעשה ביחד שהחג יהיה לה יותר קל אני למשל יתחיל לשים לב יותר שהילדים אוספים את המשחקים וחשבתי גם להביא לסעודה ... או לקנות ....

מה דעתך? יש משו שאת גם יכולה להקל?"

דווקא תתחילי ממך כאילו זה פעם ראשונה שאת מביאה או דואגת לילדים

ככה היא פחות תיפגע שאת מדברת אליה ישירות

אולי היא תבין את הנקודה ותעשה משהו

את גם יכולה לפתוח קבוצת ווצאפ עם אמא שלך (אם לכולן יש) בשם מה מביאים לחג

ואז לשלוח רשימה וכל אחת תסמן וי

בדגש על זה שאפשר גם לקנות ולא להכין

נכון שאת כבר לא ילדה, ובהחלט יש תקופות בחיים שהילדים תומכים בהורים ולא להפך, אבל איכשהו נשמע לי שאצלכם זה קרה קצת מדי מוקדם... ועוד הכול נופל עלייך, ולא כמו במצב תקין, שהנטל מתחלק בין הילדים...

(איך זה היה לפני שהתחתנת וכשהיית ילדה, דרך אגב? גם אז היית מכינה את רוב האוכל לשבתות?)

אני חושבת שכדאי לעשות שינוי בהדרגה:

בכל פעם שאת באה להביא פחות מאכל אחד, או פחות בכמויות. להסביר בצורה יפה שאת בהיריון בסיכון (איך באמת עמדת לבשל עד עכשיו??) ולא יכולה לבשל הרבה.

ואת יכולה (אם זה אפשרי מבחינת כלכלית בשבילכם) לקנות מאכל אחד במקום להכין, ולאו דווקא להשקיע במקום טעים במיוחד, כדי שלא ייהנו יותר מדי מהמאכל ויבקשו שתמיד תקני אותו... (ואם כן יבקשו, את יכולה לספר להם איפה החנות שבה קנית, שיקנו בעצמם...)

וכמובן - להוריד בהדרגה את תדירות השבתות. באמת נשמע לא הגיוני שתטרחו כל כך גם להכין אוכל וגם לנסוע...

ולאחותך היקרה להסביר בישירות שזה פשוט קשה לך ואת לא יכולה להיות היחידה שדואגת לאמא שלכם, ושבבקשה לפעמים תעזור גם היא... (לאמא פחות שייך להסביר בישירות, מפאת כיבוד הורים)

בהצלחה יקרה! את נשמעת מדהימה ❤️

אמא שלי ילדה אותי בגיל 48 (מקווה שזה לא אאוטינג מידי)

היא הזדקנה מאוד מהר

אנחנו משפחה ענקית!!!!!! כמות ילדים (אחים) שאתם אפילו לא מדמיינים לעצמכם. בלי עין הרע.

אבל גודל המשפחה כנראה לא קובע, כי כל אחד מהם דואג לתחת של עצמו (סליחה על הביטוי)

אני מבקשת מלא עזרא

זה לא רק בנושא השבת

אמא מזדקנת במהירות מטורפת, באמת קשה לה.  

כל האחים פשוט לא רואים בעיניים

מה שפשוט משאיר אותי בתור הבת היחידה שמלווה לרופאים מרוחקים

היחידה שעוזרת לסדר במוצש

זאת שמטפלת בחשבונות ועושה מעקב של חשבוניות ועליית מחירים (אני פשוט אחרי שיחה נוראית הבוקר עם חברת תקשורת שהעלו מחירים בלי להודיע)

לא עולים לי עוד דברים.. זה ככה כי פשוט גם בתור רווקה עשיתי את זה

זה נורא מצחיק שהרופא גסטרו בעין כרם מכיר אותי בעל פה מכל הביקורים וכל פעם כמה שנים מתלהב מהשינוי, אם זה כיסוי ראש, הריון ראשון עכשיו שני, צחוקים בקיצור)

וואי נראה לי יצאתי ממש מתלוננת..

בשורה התחתונה אני רוצה לעזור

אמממ, אני חייבת לעזור כי לא נראה שיש מי שלוקח אחריות על זה.

בקיצור, את פשוט כתבת על העניין שזה נפל עליי מוקדם מידי - אז זה למה.. לצערי

שה' ישלח לה רפואה שלמה 

בתור בת זקונים (היי אטוטינג🙋‍♀️)

אפילו שאצלינו האחים האחרים שגרים קרוב כן עוזרים לאמא שלי בכל מיני דברים כמו קניות, שליחויות וכו,

דוקא אני שמגיעה ונמצאת שם עם לינה מודעת הרבה יותר לצורך בעזרה גם בגלל שהתחתנתי אחרונה.

ולקח לי זמן להבין שמה שרואים מכאן לא רואים משם וזה הרבה עניין של מודעות.

יצא לי להסביר את הצורך ודי התקבל בהבנה ונעשו שינויים.

עד היום אני היחידה שבאה לבשל שם חגים שלמים ושוטפת במוצ"ש.

לאט לאט עם ההזדקנות גם אחרים עוזרים יותר.

כתבת שאתם נשואים בערך 10 שנים

לכאורה ההורים שלך כבר בני 75+ לפחות...

זה באמת משנה את התמונה, כי זה גיל שלגמרי קשה להרבה הורים לארח

והרבה פעמים היחסים מתהפכים והילדים הם אלה שעוזרים לילדים.

לא קל כשהילדים הם צעירים.

וזה נשמע טירוף שהכל נופל עלייך

לא יודעת איך,

אבל בעיני צריך פה ניעור רציני של כל המשפחה

אולי אסיפה של כל האחים ולדבר על המצב, על כל העזרה שההורים צריכים, ואיך כולם יכולים להתחלק.

אין לי נסיון בשלב הזה, אבל רואה את ההורים שלי, לאחד מהם יש הרבה אחים וכולם מתחלקים בעזרה להורים, ולשני הכל נופל עליו - וזה שמיים וארץ בהתמודדות.

נשמע שהשבתות הן רק קצה הקרחון, כי יש פה עוד הרבה ענינים שנופלים עלייך

ומהסתכלות על ההורים והסבתות שלי - הענינים רק הולכים ומתרבים עם השנים, יש עוד ועוד ענינים לטפל בהם ואי אפשר שהכל יפול עלייך

אני חושבת שאם תצליחי להגיע להידברות עם האחים, וכל אחד יקח על עצמו משהו,

אז אולי נסיעה להורים פעם בחודשיים-שלושה עם האוכל תרגיש לך פחות עול,

לא כי יהיה יותר קל, אלא כי תרגישי שמתחלקים איתך

וברור ברור שהאחים שלך צריכים לדעת שהנטל מתחלק בין כולם

אבל לא שווה בשווה

ואישה בהריון בסיכון - האחים צריכים להקל עליה

חיבוק לך

נשמע לא פשוט

אנחנו חייבים בדחיפות ליצור שינוי בין האחים

זה מאוד יקל..

שלפי הגיל של ההורים שלך - הגיוני שכבר הילדים יעזרו

אבל להרבה אנשים השלב של העזרה להורים מגיע אחרי שנים שבהם ההורים עזרו, אירחו וכו'

ואולי אפילו את חווית כך את האחים הגדולים שלך כילדה - מתארחים, נעזרים, מתפנקים

ופתאם אצלך, בגלל שאת הקטנה להורים מבוגרים - לא זכית לחוות את הפינוק הזה

שאחים שלך כן! ואת חיכית לו!

ויש פה מקום לא פשוט,

ובעיני חשוב לתת מקום לרגשות האלה, להרשות לעצמך לכאוב את זה שאת לא יכול להיות הילדה הקטנה והנשענת

ולא להדחיק אותם

ונשמע שבגלל שחווית את ההתבגרות של אמא שלך עוד לפני החתונה, ופחות את העזרה והפינוק-

את גם הרבה יותר מודעת לצורך,

מאשר האחים הגדולים שלך שעזבו את הבית כשההורים היו צעירים וחזקים יותר.

ושם האחים שלך חייבים ניעור דחוף.

אגב,

מה קורה בשבתות שאת לא מגיעה?

אמא שלך מבשלת? אחים אחרים? יש שבתות יותר פשוטות?

ההורים בני קרוב ל 80..

בשבתות שאני לא מגיעה

זה ככה

קודם כל יש מנקה באמצע השבוע

ביום שלישי בדרך כלל,

ככה שהיא מנקה את כל מה שהצטבר במהלך השבוע כולל לפעמים גם סירים משבת (סורי, נשמע לכן גרוע כמו שזה באמת - אבל לא יכולה גם פה לאכול את עצמי, כי אני גרה רחוק ולא יכולה לבוא לשטוף שם כלים כל יומיים..)

בשבתות שאני לא מתארחת

או שנכדים מגיעים

או שהם לבד (גם בלבד, תמיד האח המדובר נמצא, ממש כל שבת שנייה שלישית כשלא נוסעים להורים שלה..)

כשהם לבד הם איכשהו דואגים לעצמם

יש ארגון בשכונה שמכין ארוחות למשפחות עם בני ביית חולים וכו', כשנשאר להם מנות הם מביאים להורים. ההורים מתענגים מכל ביס..

זה בטח נשמע לכם מוזנח ברמות

ההורים יכולים לבשל, הם בסדר

יש להם כסף, כסף שמסםיק להם. תודה לה'

הם פשוט בוחרים לחיות ככה, זכותם..

מה גם שלא יכולה לשלוח אוכל כל שבוע.

הם גם יוצאים לפעמים לשבתות נופש לבד, נגיד אחת לחודשיים בערך..

אני מגיעה פעם נוספת אחת לחודשיים

כל השבתות האחרות איכשהו מתמלאות או נכדים או לבד

או גם אחים אחרים שמארחים פעם באף פעם. אצל כל ילד בערך פעם בשנה.. תכפילו את כמות השבתות בילדים - ב''ה הם מסודרים לעוד תקופה.. 

ואני רק קוראת אותך ומשתאת מכמה שאת מדהימה ומשקיעה ואכפתית להורים שלך. אין לי מילים.

אל תתנצלי, את עושה מעל ומעבר.

את נשמעת בת מיוחדת ממש!!! @שושנושי 

48

ואת בת 22 לפחות.

אמא שלך כבר בת 70 וזו אישה לא צעירה לכל הדעות.

זה לא קשור לכך שהיא הזדקנה מהר.

היא באמת זקנה וזה תקין לגמרי.

בעיניים שלך זה מהר, כנראה שבעיניים של האח המבוגר ביותר שלך (שכנראה קרוב לגיל של אמא שלך כשילדה אותך 🤭) זה לאט.

בגיל כזה הם כבר נזקקים לנו הרבה ואני מבינה ממש את הרצון והצורך של אמא שלך.

אני גם מבינה ומעריכה מאוד את הרצון והצורך שלך לכבד אותה ולסייע לה.

לדעתי את חייבת להזמין אותה אלייך.

ככה את תכבדי אותה אותה, תהני ממנה, תשמרי על שלום בית ולא תטפלי בעוד אח מבוגר שתפקידו לטפל בעצמו.

מצד שני מאוד צעירה בנפשה

היא עובדת כרגיל משרה מלאה!

אחרי שקוראת אותך, 0תרום נופל לי האסימון, שכן - היא מבוגרת

אני רואה אותה בתור האמא שרצה ממקום למקום ורק רוצה שהיא איתה לשופינג

אחרי הכל - את והאחרות צודקות

היא באמת צריכה את העזרה של הילדים, וזה הכי מגיע לה בעולם

כן צריך ליצור כאן שינוי שזה יגיע מכולם ולא רק ממני ובעלי.. 

יש כבר ילדים מספיק גדולים בשביל לעזור לסבתא??

אין להם אפשרות נגיד שנכדה גדולה תגיע בחמישי לעזור להכין שבת?

רק חייבת להגיד

קראתי אותך

ופשוט- וואו. אין לי מילים. את נשמעת מדהימה.

בתור מי שהתחתנה דווקא ראשונה במשפחה, הורים צעירים, אני משתדלת להבין את הצרכים גם כשלא מבקשים אבל עכשיו מרגישה שממש לא עושה מספיק. נראה לי אני צריכה לעשות חשיבה מחודשת.

תשמעי, כל הכבוד לך! ותודה על פתיחת הנושא🙂

אולי אמא שלך באמת לא צריכה את העזרה, לכי תדעי

מצד שני אולי כמו שאחרת כתבה

מה שהאחות הגדולה שהתחתנה ראשונה רואה,

זה לא מה שילד הזקונים רואה חווה ומרגיש (כמו למשל להגיע לשבתות כדי שהילד האחרון לא יסעוד לבד את ההורים כל שבת מחדש..)

אז קודם כול - זה באמת הגיוני שאמא שלך בלי כוחות לארח... היא באמת מבוגרת, וגם גידלה הרבה ילדים, שזה יכול להתיש בפני עצמו.

ועדיין - זו לא סיבה שהכול ייפול עלייך... גם אם את הצעירה והכי פחות עסוקה לכאורה.

יש סיכוי לארגן מפגש של כל האחים, ולהציב בפניהם את העובדות האלו, שאמא (ואולי גם אבא) כבר לא צעירה, וב"ה היא גידלה את כולכם ביד רמה, ועל כך מגיעה לה כל התודה וכל העזרה מ*כל* ילדיה. ושנכון שאת הצעירה ו"רק" עם ילד אחד, אבל בכל זאת לא הגיוני שהכול ייפול רק עלייך. תציבי בפניהם את הנקודות שבהן אמא צריכה עזרה (טיפולים רפואיים, ארוחות שבת וכו'), ותבקשי מהם שיעלו רעיונות מעשיים איך הם יכולים להשתתף בנטל.

מקווה ממש שתצליחי, למרות שזה בטח קשה לעמוד מול כולם בתור הצעירה...

בהצלחה ממש! את באמת נשמעת מדהימה ממש!

(ותודה לך ששיתפת פה, והארת את תשומת לבי לכיוון הזה - דווקא בתור הבכורה במשפחה די ברוכה. ההורים שלי ב"ה עדיין מתפקדים טוב ומארחים הרבה, אבל באמת הרבה דברים נופלים על אחותי הקטנה, שעדיין לא נשואה, ואנחנו צריכים לראות איך להקל עליה... למשל, אמרתי לאמא שלי שאולי בשנים הבאות נשלח אליהם ילדים שלנו לעזרה בניקיונות פסח, שכרגע אחותי בעיקר עושה, וגם עוזרות מזדמנות... מקווה שאשים לב לעוד דברים כאלה...)

ולהזהר ממצב שזה יעורר אנטגוניזם (שהקטנטונת הזו מנערת את האחים הגדולים...)

ואני אומרת את זה דווקא ממקום של בת זקונים להורים מעל 70... שגם התחתנה מאוחר- אז יש לי הרבה שנות רווקות שהייתי לבד עם ההורים

ועד היום יש הרבה נושאים שאני הטלפון הראשון - למרות ש3! אחים שלי גרים על ידם...

הייתי מתחילה מלשתף אותם במה את מרגישה ופחות להוכיח

ופשוט לבקש עזרה ספציפית

לפתוח קבוצת ווצאפ בלי ההורים

ולהתחיל להציף את הקשיים

כמו לדוג

לאמא יש שבוע הבא תור ל×

היא שתפה אותי שקשה לה ללכת לבד

ולצערי אני לא פנויה באותו יום

מי יכול ללכת איתה?

אני דואגת לאמא... היא סיפרה לי שהיא לא מרגישה טוב ואין לה כח לxyz

אני ממש בתקופה עמוסה וקצת קשה לי -

אבל אני יכולה לעשות אורז- מי יכול לעשות שניצלים?

אם כי אין להם מייל, לא מדברת על וואצאפ

פתחתי בעבר וואצאפ קולי אבל אני הייתי הדוברת היחידה - סוג סטירת לחי

אני פשוט צריכה להרים טלפון אחד אחד ולראות איך עושים את זה. 

חיבוק ענק!

אני חושבת ששווה להתאמץ על זה

לשבת שיחה עם אחות קרובה ולהסביר לה כמה קשה שהכל נופל עליך

דבר שני אמא שלך ממש מבוגרת וברור שלא יהיה לה כח. מצטרפת לכל מי שכתבו לפניי שהאחים חייבים לעשות שינוי בהתנהלות (בהובלתך לצערי 🩷) ולהבין שזה התור של כולם לעזור ולארח אותם ולא ההיפך. יכול להיות שפשוט לא נפל להם האסימון עדיין ותצטרכי לעזור להם להפיל אותו.

האם יש אחים גדולים יותר שכבר אין להם קטנטנים בבית? אולי הם פנויים יותר לעזור…

המון בהצלחה!

זה נשמע ממש מבאס וקשה שאת לא זוכה ״להתפנק״ ולהתארח אצל ההורים כמו שהאחים הגדולים כנראה זכו.

איך זה בצד של בעלך? שם אתם מתארחים?

ומעלה רעיון קצת מוזר אבל אולי את יכולה לפעמים להתארח אצל אחד האחים הגדולים? אני מנחשת שחלקם בגיל שהיו יכולים כמעט להיות ההורים שלך. אולי זה קצת מביך להזמין את עצמך, אבל אני למשל ממש שמחה לארח את גיסתי.

את מהממת ומיוחדת ואני כותבת לך את זה כי נראה שלא שמת לב.

זה לא מובן מאליו וזו זכות שנפלה בחלקך, אמא שלי הייתה בדיוק ככה עם סבתא שלי

ואין לך מושג איזה נחת ואושר היה לה מזה!!!

מקנאה בך

מתכוונת לאמא שלי?

היא באמת אוהבת אותנו מאוד

ממש רואים שאותנו יותר מהאחרים, זה בולט

אין מה לומר.. 

ואם היא אומרת שקשה לה:

את לא מגיעה, נקודה.

היא כבר תבין להפסיק לשתף אותך כי היא תפספס אותך.

כיבוד הורים זה בשפה, בדיבור, לא לזלזל, לא לפגוע,

תשמרי על השפיות והשמחה והזוגיות והכי שלך.

איזשהו תלות מצד אמא שלך,בך והחבילה שמגיעה איתה זה אח שלך.. אז אם הבעיה היא אח שלך.. פשוט תזמיני רק אותה.. ואם האח ירצה להצטרף אז תשאלי את הגיסה מה היא מעדיפה להכין א' או ב' וככה היא תבין שאין דבר כזה להפיל עלייך הכל ועוד לבוא בידיים ריקות.. בנוסף אם יש אחים יותר גדולים אולי אפשר להציע להם להזמין את אמך.. אני מכירה את זה מקרוב... עם בני המשפחה שלי.. שבכמה מהם יש את האח/ות הקטנ/ה שנשאר עם אמא/אבא וכל המטלות נופלות עליו/ה.. זה די מעצבן ואם את רוצה שזה ישתנה כי בכל זאת זה לא קל וב"ה את נשואה ויש בעל וילדים בתמונה.. חשוב לשמור על איזון בין הזוגיות לכיבוד הורים.. ושהזוגיות לא תבוא על חשבון זה..

אני חושבת שאת נמצאת בנקודה שרק את יכולה לשנות את זה.. את זו שמאפשרת בעצם למצב לקרות.. 

מודה לכל אחת כאן על התגובות

פתחתן לי עוד אפיקי חשיבה

עוד אופציות

עוד בעיות...

תודה על זה 

לא יהיה כלום?

היא אומרת לך שהיא לא מרגישה טוב, כדי להכין אותך שיהיה פחות אוכל או כדי לרמוז שתכיני? 

בשבתות שאני לא מגיעה יש אוכל

אחרי הלידה הייתי אצלה, איכשהו היה אוכל..

אבל כן יש תחושה שבכל פעם שאני מגיעה היא מראש לא מכינה המון דברים

אם כי אחרי השרשור אני פתאום מתחילה להבין אותה

כי אולי באמת קשה לה

בסה''כ מבוגרת (מכירה את שאת לא חושבת שאחרת מבוגרת עד שמשהו אחר אומר לך? אז זה מה שהיה לי, פשוט לא קלטתי שהגיל גם עושה את שלו..)

מזכיר ממש את אמא שלי, שהיא הקטנה והתחתנה אחרונה וטיפלה בסבתא שלי עד שנפטרה.

ושאר האחים לא כ"כ לקחו אחריות.. כל אחד וסיבותיו.

ב"ה שאמא שלך בריאה, חושבת שבמקומך הייתי מזמינה אלי, ושאר האחים שיש להם משפחות ברוכות צריכים גם לעשות כך וכולם יוצאים מורווחים מהסיפור.. 

מה עם להזמין אליך?

לנסוע פחות...

ולקנות אוכל מוכן. הוצאה כספית אבל שווה את הכיבוד הורים והנחת שלך.

או לחילופין להזמין נערה/ אישה שתבשל אצלך בבית.

ערכת כי אחרי שקראתי עוד תגובה של הפותחת השתנו כמה דברים

בהצלחה בהחלטות @שושנושי 

כבר נתנו פה הרבה עצות ודברי חכמה...

רק מצטרפת לאלו שאמרו שאת מדהימה❤

ושולחת לך הרבה כח להמשך...

ממש מסכימה עם כל מה שכתבו כאן על כיבוד הורים והורים מבוגרים וכו',

והפותחת- את ממש מיוחדת שככה מקבלת. מדהים!

אני חושבת שעוד לפני הזכות בקיום מצוות כיבוד הורים, זה פשוט התנהלות טבעית בתא המשפחתי .

את במקום רגשי שמרגיש מנוצלת וזה לא אמור להיות כך.

אם תתנתקי מהרגש הזה תוכלי לראות כמה שזה טבעי.

אצלנו ברור שככשסוגרים שנבוא לשבת ברור שנשאל מה להביא,ולא משנה לי עם עוד מתארחים באותה שבת יביאו או לא.

זה נראה לי כזה בסיסי שכל אחד עוזר במה שהוא יכול.

אנחנו רוצים להיות יחד וזה לא מלון או מסעדה, אז כמו שבבית שלי אני אחראית לבשל , את אותה אחריות אני מרגישה גם אצל ההורים.

לפני חגים - ברור שבאים כמה ימים לפני החג לנקות/ לבנות סוכה.

לא דווקא כי הם זקנים, כי אם אנחנו רוצים להיות יחד ברור שנהיה יחד גם בהכנות.

זה פשוט הדדיות טבעית בתא המשפחתי,

כבני אדם זה כיף להיות חלק ממשפחה ויש זכויות ויש חובות

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.

ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה

בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה

רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.

לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.

ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.

בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.

נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

זה לא בהכרח קצת.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי

זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.

זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף

ברור שהם שונים בזוגיות

אבל

השיח לא חייב להיות שונה

אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה

זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר

לי לפחות

בקשר ההבדל

במגע ויחסים

במחויבות

בחלק שלו בחיים שלי

כמו @תהילנה, השיח שלי עם בעלי הרבה יותר פתוח מאשר עם הסביבה שלי וגם עם החברים הקרובים ואפילו עם המשפחה וההורים. יש דברים שלא אגיד לאנשים סביבי ,לפעמים דווקא בשביל לשמור על המרחב שלנו לבד.

תודה על התגובות, העלה לי נק' למחשבה טובה 

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.

אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

כמה פעמים ועלו לי נק' למחשבה.

בינתיים עוד שאלה בהקשר -

מרגיש לכן שיש פער בין האווירה וה'זוגיות' שהאישה רוצה שתהיה ביומיום לבין מה שהאיש רוצה?

לדוגמא עלה פה כמה פעמים לגבי לשבת יחד על כוס תה/קפה או מחוות קטנות במהלך היום. מרגיש לי שלי זה חשוב הרבה יותר מלבעלי, לא בקטע רע, פשוט זה לא חסר לו. הוא לא צריך את ה'דייט' הזה בסוף יום כששנינו עייפים ואם אני מבקשת ישב איתי כמובן אבל לא ביוזמתו. כנ''ל מחוות קטנות במהלך היום. כמה אתן מצפות מהאיש שלכן שיעשה משהו כזה ואולי בכלל זה בסדר שזה בא רק מצד אחד..?

אתם שני אנשים שונים שמביעים ומרגישים אהבה בדרכים שונות.

בעיני זה בסדר גמור שזה מגיע רק מצד אחד, ואם יש משהו שאת מרגישה צורך שיהיה מצידו פשוט לבקש...

או פשוט סליחה שאומרת..לוקחים מהצ'קים שהביאו לכם מראש

אפשר להתיעץ עם עו''ד מה אפשר לעשות אבל ברור לי שאתם לא יכולים להמשיך ככה לספוג זה מממש מתסכל

מממש

ולבטח את עצמכם. יש סיבה שדורשים ערבים או ערבות בנקאית וכדו'.

שווה התייעצות עם עו"ד אם אתם לא מבינים בתחום.

מקווה שיסתדר במהרה על הצד הטוב ביותר!

ואגב, לא מבינה בזה אבל צ'קים חוזרים הם לא סיבה לערב הוצאה לפועל? 

זה מאוד מסבך את בעל החשבון, עוד לפני ההוצאה לפועל

הם לא יכולים במשך שנים להחזיק כרטיסי אשראי, לקחת הלוואות בנקאיות ועוד

ולהשכיר רק עם ערבות + הוראת קבע

אתם צריכים לבטח את עצמכם.

בחוזה הבא תקחו עורך דין שיקח את כל הפקדונות הדרושים.

יש חברות כמו ויצ'ק שעושות בדיקות מקיפות על הדיירים ומבטחות אותכם במצב שלא משלמים שכירות.

צ'קים שחוזרים אפשר לקחת להוצאה לפועל אחרי התראה. תגידו להם שאם לא ישלמו עד תאריך מסויים אתם פונים להוצאה לפועל.

להשכיר פחות ממחיר השוק. לדעתי גם לפחות שיכסה את המשכנתא

קודם כל גשו לדירה לשוחח איתם ותראו לאן הרוח נושבת

בנוסף להבא תבקשו תלושי שכר + ערבות בנקאית

ותכתבו בחוזה שבמידה ולא ישולם שכד יותר מחודש אחד,יש לכם זכות לפנות את הדירה (לא יודעת כמה זה חוקי אבל ירתיע)

והאמת, אם לא משלמים - הייתי מפנה להם את החפצים ומוציאה אותם.

שיסתדרו על חשבון מישהו אחר

זה דטרש מידה מסוימת של אכזריות, נכון, אבל אתם מפסידים מזה. אז הייתי שולחת את בעלי לפנות את הדירה ולהחליף מנעול כשהם לא נמצאים. ושיסתדרו עכשיו.

לא ישלמו שילכו להורים

תופעה שצריך להוקיע

שוב, כתבתי מה אני הייתי עושה

הפותחת לא חייבת לקיים אבל זו דעתי

אפשר לפתוח בקשה לפינוי צושכר אבל זה יימשך נצח. רק בכח לפעמים זה עובד🤷

מהקיץ הם לא משלמים כבר.. יכלתם כבר לפתוח הליכים לפינוי

חבל שאתם מחכים עם הדברים האלה. ברגע שלא משלמים חודש אחד, ישר לטפל בזה ולא להאמין לטוב ליבם של אנשים. מי שחשוב לו לשלם פונה מעצמו לבעל הדירה ומבקש ארכה ומתנצל

כואב הלב

מקווה שתסתדרו איתם במהרה ושיעזבו את הדירה

לשוכרים הבאים תדרשו:

1. תלושי משכורת - 3 חודשים אחרונים

אם השכר נמוך פשוט אל תשכירו להם.

2. דירוג אשראי של השוכרים, אם הדירוג נמוך כנראה שהם לא עומדים בתשלומים ובהתחייבויות

3. צ'קים לשנה קדימה

4. צ'ק ערבות של קרוב משפחה בגובה 3 חודשי שכירות

בהצלחה!!!!

תמיד הייתי רזה בלי להתעסק עם זה בכלל

ממש מבאס וגם מבלבל אותי האם לעשות שינוי במניעה או לא

מניחה שקשור להורמונים.

אבל בהחלט יכול להיות קשור לגיל וריבוי הריונות

האמת שתמיד מנעתי בלי הורמונים

פעם ראשונה שמונעת עם הורמונים (בתחילת הנישואין כן לקחתי קצת הורמונים אבל לא תקופות ארוכות ככ)

אני מצטרפת לבאסה שלך על המשקל

גם אצלי אני חושבת שזה תוצאה של שינויים הורמונליים (הפסקת הנקה)

ובלי שום שינוי באורח החיים פשוט עליתי ועליתי ועליתי

וכמה שניסיתי לעצור את העליה לא הצלחתי.

ועכשיו תקועה במשקל גבוה ולא יודעת מה לעשות עם זה...

יש שם מלאאא עדויות מנשים שעלו ועלו ועלו בגלל ההתקן

הרופאים מכחישים קשר (מעניין למה... 🤨) אבל נשים מספרות שהורידו את ההתקן ותוך זמן קצר ירדו שוב

אני קיבלתי החלטה להוריד

יש לי תור ביום ראשון

והולכת להעיף את זה ממני בעז"ה (אלא אם כן בעלי ישכנע אותי שלא במהלך השבת 😉)

ההתקן מעולה לי בכל בחינה אחרת

אבל המשקל זה ממש משמעותי

במיוחד שאני רוצה בבוא היום להוציא ולהיכנס להריון

לא יכולה להתחיל הריון באובר משקל!!

אצטרך לחשוב מה לעשות בתקופה הקרובה

לא כ"כ באלי לשים התקן לא הורמנלי בגלל ההסתגלות וגם המחיר

אבל אולי אין ברירה..

לי היה תקופה והיה די סבבה

הדבר היחיד שהתבאסתי זה מחזורים קצת יותר קשים וכואבים.

לדעתי זה שווה

בכללי אני נמנעת מאוד מהורמונים מלאכותיים

ניסיתי תקופה גלולות הורמונליים ופשוט הפכתי להיות מפלצת בלתי נסבלת

אז הפסקתי.

ואגב לגבי מניעה,

אם יש מחזור קבוע אני חושבת ששווה לנסות שמ"פ

היה בסדר גמור

רק היה קשה לי המחזור כל חודש למרות ההנקה

לכן הפעם שמתי את מירנה ואין מחזור

הוא כבר בן שנה וחצי ולא יונק

המחזורים שלי מאוד קבועים ובעיקרון אני יכולה למנוע בשמ"פ כי אני מאוד מודעת לגוף ויודעת בדיוק מתי אני פוריה

הבעיה שזה מקצר מאוד את הימים שאפשר להיות יחד

ואם כל חודש יש וסת ועוד כמעט שבועיים עד למקווה ואז זהירות עד הביוץ וכמה ימים אחרי.. כמה ימים נשארו..?

וחוץ מזה כשהם קטנים זה יותר קשה

כשהוא יגדל אפילו קצת זה כבר יותר קל

ולדעתי בילדים הבאים קצת יותר קל כי קודם כל הגדול קצת מעסיק את השני

וגם יש לך יד נוספת, נגיד את צריכה משהו מהשולחן את מבקשת עזרה מהגדול שיביא לך (כמובן אם הוא זורם חח)

אז לא נהיה יותר קל, אבל זה לא הקושי הנוכחי כפול שתיים.

אבל- גם כשהם גדלים הקושי פוחת, וכשהגדולה הייתה בת שנתיים הרגשתי שאני מסוגלת לעוד הריון

וגם עשיתי תהליך מאוד משמעותי עם ההורות שלי, לקבל את זה שהחופש שלי הלך ושהורות זה אתגר ועכשיו עם שניים הרבה יותר קל לי ממה שהיה לי עם אחת לפני התהליך שעשיתי...

לכל אחד יש כוחות אחרים, וגם התינוקות שלהם אחרים.

יכולה לומר לך שאם הבת השמינית שלי הייתה הבכורה - הייתי מרגישה כמוך... אבל ה' בירך אותי בילדים רגועים בהתחלה וגם בלידות קלות בהתחלה.

אם את מרגישה שאת קורסת, כנראה שהילד שלך יחסית קשה לגידול, אז אל תשפטי את עצמך❤️

ובינתיים תנסי לבדוק איך את יכולה לא לקרוס ואיך אפשר גם לעזור לילד שלך, שיהיה קל וכיף יותר לגדל אותו...

נראה גדול מאוד,

ואם הקושי גדול, לא נראה שאפשר לעבור את זה שוב.

תזכרי באתגרים שהיו לך פעם, תנסי להיזכר בתחושות.

הפעם הראשונה שנסעת בתחבצ לבד

הפעם הראשונה שעשית בגרות

הפעם הראשונה שעלית על ההגה..

כרגע הקטן שלך תינוק ממש, כדאי להשקיע את האנרגיות בלהבין האם ניתן, ואיך ניתן להקל עכשיו, ולא להתעסק באיך עושים זאת שוב

זה שיש כאלה שיולדים צפוף, זה לא הסטנדרט, רוב העולם החופשי שמתכנן ילודה, לא בוחרים ללדת במרווחים קטנים וזה מעיד שאכן לגדל ילד דורש הרבה משאבים ולא מהר נכנסים להרפתקה הזו שוב.

הבדל נוסף הוא כשיש כבר גדולים אז גם מקבלים הרבה פידבק על חווית ההורות מעבר לחיוכים וזה גם נותן כוחות לעוד.

(למשל תהליך שעושים עם ילד והתהליך מצליח, זה מאוד מחזק)

להרגיש קושי ענק עם תינוק קטן

חלק מהאנשים שמביאים ילדים צפופים קורסים/ חיים בהשרדות

יש נשים שמוכנות להיכנס לסחרחורת של חיים סביב ילדים ולידות

ויש שלא

הסטנדרטים והציפייה מהחיים

יכולים להיות שונים מאוד מאישה לאישה

כדאי לך לתכנן את החיים ככה שיתאימו לרצונות והצרכים שלך ולא לפי מה שמתאים לאנשים אחרים 

שילד ראשון היה קשה מאוווווד

זה שינוי כל כך גדול מכל מיני בחינות

וגם התינוק שלי לא היה תינוק הכי קל ונוח

היום עם 5 ילדים אני לא מרגישה ככה!

לעיתים נדירות אני מגיעה לקצה אבל זה בדכ בשילוב הרבה דברים יחד.

למדתי להתאים את החיים שלי למצב הזה, אמא לילדים

זה לוקח זמן אבל אפשרי.

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.

קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...

יעזור אם נשים עכשיו?

לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...

נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...

(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)

מצפון. עשית בדיוק מה שנכון לעשות במצב הזה.

בשורות טובות

לרעש אפשר לקנות אטמי אזניים

כי אם כן, אז מן הסתם האחים שלה הולכים לישון לפניה, ואז לכאורה אמור להיות לה שקט...

בכל אופן, נשמע שהצעתם לה את כל הפתרונות האפשריים, והיא סירבה. אז נשמע שיש כאן משהו עמוק יותר מזה...

עשיתם לה אבחון מסודר למחוננות ובכלל? יש לכם עם מי להתייעץ עליה?

אבל יש לה הרבה מאפיינים ושני ההורים שלה מחוננים, כך שזה מאוד סביר.

איבחון יתן משהו בגיל כזה?

יש הרבה חפצים/ צבעים?

צורך ב"שקט" זה בעצם צורך בהפחתת גירויים,

לאפשר למוח לבצע עיבוד נתונים בלי העמסה של עוד ועוד מידע.

כדאי להציע לה להקשיב להרפיות ודברים מהסוג הזה, זה גם ממסך את הרעש, וגם מאפשר שחרור.

מה יש מתחת למיטת גלריה? אולי אפשר לסגור שם עם וילון ולשים שטיח עם פוף שהיא תוכל לקרוא שם ואז זה סוג של "לקרוא במיטה"

אפשר לנסות לארגן לה באחד החדרים פינת קריאה משלה, עם נוחות של מיטה, גם בלי לישון שם את שנת הלילה (לישון לבד יכול להיות מפחיד בגיל הזה, זה לא אומר שאין לה צורך ב"שקט",

אלא שזה לא הפתרון הנכון לה כי זה מתנגש עם עוד צורך שקיים אצלה)

וגם כמו שהגבתי בשרשור ההוא,

לשקף לה מה היא מרגישה.

לאמירה "הם עושים לי רעש" לא לענות בסגנון של "אבל זה החדר שלהם מותר להם"

אלא לענות, אנחנו מבינים שזה מעמיס עליך ואת רוצה שקט מצד אחד, מצד שני לא רוצה להיות לבד/ רוצה להיות במיטה. זה באמת קשה כשרוצים גם שקט וגם להיות במיטה ואין שקט בחדר. אבל זה החדר שלהם גם והם צריכים להתלבש.

יש לך רעיון מה יעזור לך?

אם היא מתעקשת אז לומר, אני מכבדת את הבחירה שלך לקרוא במיטה. אני מצטערת אם יהיה לך רעש.

אם תרצי לדבר על זה/ לחשוב יחד על פתרון, אני כאן בשבילך. (ולהמשיך את השגרה עם האחים כרגיל. ההבנה לסיטואציה לא מנהלת אותך מבחינת ויתור על הצרכים של השאר, אבל כן מאפשרת חיבור לתחושות שלה)

פתרון שכדאי לשקול אם לא מפריע לך,

לאפשר לה לקרוא במיטה שלך/ בחדר שלכם על פוף או משהו, יש משהו מאוד מנחם ועוטף להיות קרוב למשהו של ההורים, גם אם הם לא בחדר באותו זמן.

אפשר גם שמיכה/ בגד שלך.

כן גם בגיל 5 יש בזה משהו מנחם, לא רק בגיל שנה..

בזמן שהאחים שלה הולכים לישון בחדר, מן הסתם את איתם, לפי הפתרון שהצעת היא אמורה להיות לבד בסלון?

אם כן אני חושבת שאני יכולה להבין למה היא לא התחברה לרעיון, אל תשכחי שזה שהיא יודעת לקרוא לא אומר שהבשלות שלה היא כמו גיל 7,

ובגיל 5 זה הגיוני שפחות אוהבים להיות לבד בשעות החשיכה.

אפשר להקדים את ההתרגעות לשעות האור. כלומר לאפשר לה חלון זמן אחרי הגן שבו היא נרגעת, ואז בשעות הערב היא כבר פחות מוצפת מכל ענייני היום.

בכל אופן, אם היא מתעקשת להיות איתכם בחדר ילדים, אפשר להציע לה להניח עלייך ראש, או להתכרבל עם אח קטן במיטה שלו, אם זה לא מפריע להרדמות,

אוקסיטוצין יכול לסייע לשניהם.

(לה להירגע, לו להירדם, לא תמיד זה עובד, לפעמים זה מפריע, אבל כדאי לבדוק)

בכללי (בלי קשר למה שתיארת) תזכרי שהיא עדיין ממש קטנה.

לפעמים קל לשכוח את זה כי היא חכמה מאוד ומבינה דברים לעומק וגם יש לה שני אחים שקטנים ממנה אז התחושה היא שהיא ממש כבר גדולה.