אין ממש על מה לדבר

אני מאוד אוהבת ומעריכה אותו, אבל כמו שאת מבינה יש מורכבות

כך שלבקש אי אפשר 

הייתי מכינה דברים שווים לחדר, מכינה מה שאת מצליחה ובאמת יותר לא לבוא, עד שהמצב ישתנה... רק להזמין אליך כשמתאים לך...

וכל פעם כשתבוא הזמנה לומר להם שאת ממש שמחה על ההזמנה אבל עדין מתאוששת מהפעם הקודמת... ושהם מוזמנים אליך..

נשמע בגדול שיש משהו לאמא שלך... זה לא נשמע סטנדרטי וכנראה עובר עליה משהו סביב עניין הכוח לארח שכנראה אין לה כ"כ... 

אני יודעת שאין לה כח לארח אחים אחרים, כי כולם עם מלא ילדים

נורא קל לארח אותנו, הזוג ''הצעיר'' עם ילד אחד

היי, גם הזוג הזה שמנקה ושוטף במוצש

הזוג הזה שמביא סלטים דגים עוף ותוספות

הזוג המושלם הזה שמקליל אווירה עושה טוב על הנשמה

אני מבינה אותה, הכי בעולם.

היא גם מזמינה אותי דווקא בשבתות יותר עמוסות, אנחנו יודעות מה הסיבה..

אם אומרת לה שלא יכולה אני מקבלת שפכטל שזה לא יפה פוגע מעליב ואיך היא תסתדר..

בקיצור, פלונטר

זה באמת פוגע..

אבל תנסי כל פעם להוריד משהו אחד,

למשל להביא סלטים קנויים ולהגיד לה אימוש תודה רבה איזה כיף לנו לבוא לפה לראות אותך,

תראי איך הילד נהנה ושמח.

ואם היא מעירה או מתלוננת על הסלטים, להקליל את זה, להגיד לא נורא, לנו זה טעים.

יש עוד מספיק אוכל..

או אם במוצ"ש אתם ממהרים אז לנקות לפי הסטנדרט שלכם.

למשל אצלנו אמא שלי אוהבת שמרימים את כל הכסאות. בעלי מנקה בין הכסאות בלי להרים.

בהתחלה היו על זה הערות, בסוף התיישרנו שככה זה, כל עוד זה בא עם חיוך ואהבה, בסוף הצד השני מתיישר בד"כ.

ואם היא שמה על זה יותר מדי פוקוס, אז להעביר את הפוקוס על מה שכן ולא על מה שלא.

ואם את עושה מאמץ גדול מהצד שלך להגיע לאיזון, והיא לא מוכנה בשום מצב לוותר על פירור ממה שהיא רגילה או מצפה,

אז את עשית את ההשתדלות שלך ולדעתי במצב כזה יהיה נכון לא להגיע יותר.

אבל לפני שמרימים ידיים ומוותרים על השבתות יחד, כדאי לנסות לפני כן לפעול על מנת להקל עלייך גם אם זה לא מאוד מוצא חן בעיניה.

האחים האחרים לא שמים לב למה שקורה? הם לא חושבים להתחיל יותר לארח מלהתארח בכללי?

על ההורדה בהדרגה, ננסה

האמת אני לפעמים מנקה שם יותר צהסטנדרט הביתי שלי, בגלל הדרישה הלא פורמלית שלה.. צריכה באמת להתחיל לאזן.

האחים האחרים עם משפחות ברורות ב''ה שכולנו מבינים שכדי שנוכל לנקות משהו, הם פשוט חייבים ללכת

זו העזרה הכי גדולה!

הם מנסים לעזור, אבל כנראה הם כבר הצליחו לשים את הגבול במקום שלהם

וההורין שלי באמת רק רוצים שהם ילכו 

היא אומרת שאם לאמא קשה מדי לארח - אז שהאחים יזמינו אליהם הביתה.

אישה שרגילה לבשל שבת ל8 נפשות לא יהיה לה קשה להוסיף עוד 2/3 מנות.

ניקיון של אחרי שבת היא גם ככה רגילה לעשות ואם זה אצלה בבית זה בטח קורה כשהקטנים ישנים במיטות שלהם ולא מחכים לנסיעה, וכמובן בסטנדרטים שלה.

יש מצב שהאחים שלך עוד לא מודעים לזה שהסטטוס השתנה והכוחות של אמא הם פחות מפעם...

בשונה ממה שהיה בעבר שהיא היתה צעירה והיו אחים רווקים בבית שעזרו.

ויש מצב שצריך להעמיד להם מראה ולהגיד להם שזה המצב ושיחשבו איך הם יכולים לקדם שינוי לטובה. את מכירה את המשפחה הכי נכון ויודעת אם צריך שזה יגיע דרכך, מטעם אמא שלך, או שתבקשי ממישהו צד ג שיעלה את הנושא בפניהם.

ובנוסף רוצה לומר מהחוויה האישית שלי (כמעט הכי קטנה במשפחה)

שזה שהאחים הם עם משפחות ברוכות בטח גם אומר שיש להם ילדים שהם כבר יחסית גדולים ויכולים לעזור.. אם מתכננים ומתנהלים נכון. (במוצאי שבת האחרון שהייתי עם אחותי היא הושיבה את הילדים לסרט במחשב עם הבינונית, ויחד עם שלושת הגדולים תיקתקה את הבית בחצי שעה).

ואת צריכה לשים את הגבולות שלך,

אבל קחי בחשבון ש20 שנה היא גידלה אתכם במסירות, התמודדה עם לילות קשוחים, בעיות כאלה ואחרות בחיים וסביר להניח שלא להכל אתם מודעים.

אז המשוואה לא מתחילה מהשבוע של לפני האירוח.

מה כל אמא מבקשת כשהילדים שלה מתחתנים?

נחת מהמשפחה?

קשה לה לארח, אבל היא לא רוצה לוותר על האירוח כי היא רוצה את הנוכחות שלכם.

ניגוד בלתי אפשרי ומוכר אצל רבים.

זה לגמרי לגמרי כיבוד הורים.

וכיבוד הורים זה לא קל ולא אמור להיות קל.

אז קודם להבין ברעיון שכל אוכל שאת מביאה, או כל טרחה שאת עושה צריכה להילקח בחשבון בהקשר הרחב יותר של עשרות שנים של השקעה ומסירות והגעה לגיל שהגוף לא מאפשר לתת כמו פעם.

עכשיו בפרקטיקה צריך לחשוב איך אפשר לגשר על הפער.

להציע לא להגיע זה לא פתרון כי זה לשפוך את התינוק עם המים. אמא שלך זקוקה לכם במהות.

אבל אולי לארח אצלך ואצל האח לסירוגין?

אולי לקנות אוכל מוכן?

אולי לנער את האח ולפרוס בפניו את הרצון שלך להקל על הבדידות של אמא יחד עם הקושי לעמוד בכל הטרחה שזה מייצר.

יש אבא בתמונה? אפשר לבקש ממנו להקל במשהו? (למשל אם הוא טוב בלהכין על האש זה יכול להיות פתרון לפעמים)

אולי להרגיל בהורדת סטנדרטים

אולי מה שקשה לך זה להכיל את העובדה שאת ואמא שלך בהיפוך תפקידים ובמקום שאת תבכי לה, היא בוכה לך..

זה גם בסדר להציב גבולות ולהגיד- לזה אני לא מסוגלת. (למשל להוריד תדירות או כמויות)

אבל מה שהכי חשוב זה המקום הנפשי ממנו נעשים הדברים.

מתוך כבוד הערכה ומסירות מול היכולת המוגבלת לביצוע.

זה בסדר גמור לא לעשות מעבר למה שמסוגלים, אבל לעשות את זה ממקום מכבד ולא ממקום כועס או מתחשבן.

ליל הסדר זה קשוח במיוחד, ולכן דווקא בליל הסדר כדאי לחשוב על פתרונות מעבר לרגיל. מקווה ממש שתמצאו 🤗

שכתבת יפה אבל לא התייחסת לקושי הזוגי... אולי לא התנסץ בזה אבל באמת שלפעמים הורים מבקשים מעבר ליכולת וחשוב מאוד לומר את הלא.. מה כן, ומה לא. בראש שלי, א"א לשנות סגנון אירוח כי ההורים ירגישו שזה לא האירוח שהם רוצים (כמו שאמרת-היא זקוקה לילדים במהות) אז להוריד סטנדרטים זה בא עם עוגמת נפש בדכ...

אני חושבת ממש שלפעמים זה לומר מכל הלב שקשה לי ואני מעדיפה אחרת...

לנו זה עובד מצוין (מסיבות אחרות לגמרי ממה שהפותחת אמרה)

אנחנו הורדנו תדירויות וטוב לנו ממש בבית וכשבאים פעם ב... יש אורח רוח לשבת אחת הזו... באמת התדירות זה עולם ומלואו... אבל זה יכול לרדת לאפס לכאורה עד שהפותחת תרגיש שיש לה כוח...

למצוא פתרונות זה בעיה כשיש כ"כ הרבה גורמים... (האח הגיסה האמא האבא)

אז אומרים מה מתאים לי במציאות הנתונה, בלי ציפיות שאחרים ישתנו בשבילי

הכוונה הייתה שלא להגיע זה לא פתרון, מהבחינה שזה לא פתרון למשוואה.

קשה לך לארח אותנו= לא נתארח.

אלא קשה לארח, קשה להתארח, נוריד קצת תדירות בהדרגה יחד עם פתרונות נוספים עד שנצליח למצוא את הדרך הנכונה מתוך רצון להתארח.

הורדת סטנדרטים זה קשה, אבל זה לא פוגע במהות.

אם האמא רגילה שחייב מנה אחרונה, אז יהיה לה קשה בהתחלה בלי מנה אחרונה בכלל.

אבל אפשר להוריד בהדרגה.

אם בהתחלה רגילים לעוגה מושקעת אז לאט לאט היא תהיה פחות ופחות מושקעת.

אם רגילים לפירות בהגשה מיוחדת אז לאט לאט ההגשה תהיה פשוטה עד לרמת להגיש פירות שלמים שטופים עם סכין למי שרוצה לפרוס..

עד הגעה למצב שמנה אחרונה לא חובה.

כנ"ל כמות סלטים או בשרים.

אירוח במהות זה לראות, לשמוע, להרגיש. לא הכל סובב סביב אוכל ואפשר בהדרגה להרגיל למשהו אחר גם כשזה קשה.

לגבי ההתייחסות לזוגיות, לא התייחסתי כי אני חושבת שהפותחת צריכה לשנות את נקודת ההסתכלות שלה, ומתוך כך גם האחרים ישנו הסתכלות. כלומר במשחק השח-מט זה התור שלה.

כשהיא תמצא את האיזון, מאוד יכול להיות שהאחרים גם יהיו מרוצים מהנוסחה.

ואם לא, אז יהיה מקום למקד את הבעיה באיזון ובתקשורת הזוגית.

כרגע הבעיה להערכתי, היא בציפיות ובתקשורת בינה לבין אמא שלה המארחת.

אז הנקודה הזו נגעה בי. המטרה היא להתאמץ ולחשוב מחוץ לקופסה ולראות תמיד איך אני בא בדמחה מתוך רצון לכבד אבל לדעת מתי זה לא אפשרי. והזוגיות במקום יותר גבוה להבנתי מרבנים שלמדתי מהם וסיפורים ששמעתי. 

אלא שלבעלה קשה שקשה לה, ולכן הוא מציע להישאר,

כלומר לפי מה שאני מבינה, אם לה יהיה טוב גם לבעלה יהיה טוב.

הוא הרי גם מתאמץ, כי מבין שזה הסטנדרט..

הוא ממש מפציר ומשכנע להכין פחות, אבל לא מסוגלת להתחיל עם אמא שלי..

שלא תטעו, אני לא מתארחת כל חודש

זה קורה פעם בשלושה חודשים, אולי חודשיים ..

אני חושבת שרודם כל יכול להיות שזה מלחץ, החולשה שלה. לקראת האירוח כאילו

ולגבי ללכת עם אוכל - זה באמת קשה. אשרייך על המסירות!

אני חושבת שטוב אם תגדירי לעצמך זמנים שמתאים לך ללכת ולפנק, ויש זמנים שכבר תישארו בבית אם זה מעיק. לא יודעת כמה את מתארחת, אבל אולי לפעמים להציע לה לקנות אוכל מוכן אפילו כדי שיהיה לה יותר קל. או להסתדר עם מה שיש ולאכול הרבה לחם🤷

כדי להיות ביחד... לא כדי להתארח

ואז צריך להחליט אם מתאים לך או לא ובאיזה מחיר

נראה שאמא שלך בשלב כזה שהרצון גובר על היכולת

היא מאוד רוצה חארח אותך. רוצה שתבואי- אבל זה גדול עליה.

את יכולה להחליט שלא מתאים לך... שזה גם גדול עליך, על הזוגיות שלך

אבל האמת היא שבעיני אם היא אמא נורמטיבית לשיח כמו 'לא מגיע לה" אין מקום בכלל.

קשה מאוד מאוד השלב הזה שבו מבינים שהיוצרות התהפכו והילדים הם המקור והמשענת להורים

אבל אני אגלה לך סוד...לאוב הוא הרבה יותר קשה להורה מאשר לילד- והרבה הורים מתכחשים לו
 

ולגבי האח-

אני מאמינה שהיחסים בינך לבין אמא שלך הם שלכם

ובינו לבין אמא שלך הם שלהם

ואולי זה בכלל הזמן להתחיל לארח אותם...

ולא להתארח... ככה תהיו ביחד בתנאים שלך

שוב, את יכולה להחליט שאת עוזרת לה בלב שלם בלי טינה וחשבונות

ויכולה להחליט לשים את הגבול ושזה לא מתאים לך

אנחנו עשינו את זה בכמעט עשור שנשואים רק פעם אחת (טוב, עד לפני שנתיים גרנו ביחידת דיור בלי אפשרות לאירוח..)

אז בשנתיים האחרונות פעם אחת, חושבת שזה באמת רעיון ללכת על זה יותר

לי נשמע שהפתרון הוא לעבור להזמין אותם אם זה אפשרי אצלכם. להגיד שקשה לכם כבר לנסוע, אבל שאתם ממש תשמחו להיות איתם ביחד.

ולדעתי כן להגיד לאח משהו. שאמא דיברה איתך ושמאוד קשה לה. אז שאו שהם יצטרכו להוריד תדירות של ההתארחות שלהם או שהם יצטרכו להתחיל לעזור. גם אם זה בלקנות דברים מוכנים. 

אמרת שאחיך קצת מוגבל

אבל מה עם אשתו?

אולי להרים אליה טלפון ולהגיד משהו כמו: "אמא התקשרה אלי, היא גמורה מעייפות בואי נעשה ביחד שהחג יהיה לה יותר קל אני למשל יתחיל לשים לב יותר שהילדים אוספים את המשחקים וחשבתי גם להביא לסעודה ... או לקנות ....

מה דעתך? יש משו שאת גם יכולה להקל?"

דווקא תתחילי ממך כאילו זה פעם ראשונה שאת מביאה או דואגת לילדים

ככה היא פחות תיפגע שאת מדברת אליה ישירות

אולי היא תבין את הנקודה ותעשה משהו

את גם יכולה לפתוח קבוצת ווצאפ עם אמא שלך (אם לכולן יש) בשם מה מביאים לחג

ואז לשלוח רשימה וכל אחת תסמן וי

בדגש על זה שאפשר גם לקנות ולא להכין

נכון שאת כבר לא ילדה, ובהחלט יש תקופות בחיים שהילדים תומכים בהורים ולא להפך, אבל איכשהו נשמע לי שאצלכם זה קרה קצת מדי מוקדם... ועוד הכול נופל עלייך, ולא כמו במצב תקין, שהנטל מתחלק בין הילדים...

(איך זה היה לפני שהתחתנת וכשהיית ילדה, דרך אגב? גם אז היית מכינה את רוב האוכל לשבתות?)

אני חושבת שכדאי לעשות שינוי בהדרגה:

בכל פעם שאת באה להביא פחות מאכל אחד, או פחות בכמויות. להסביר בצורה יפה שאת בהיריון בסיכון (איך באמת עמדת לבשל עד עכשיו??) ולא יכולה לבשל הרבה.

ואת יכולה (אם זה אפשרי מבחינת כלכלית בשבילכם) לקנות מאכל אחד במקום להכין, ולאו דווקא להשקיע במקום טעים במיוחד, כדי שלא ייהנו יותר מדי מהמאכל ויבקשו שתמיד תקני אותו... (ואם כן יבקשו, את יכולה לספר להם איפה החנות שבה קנית, שיקנו בעצמם...)

וכמובן - להוריד בהדרגה את תדירות השבתות. באמת נשמע לא הגיוני שתטרחו כל כך גם להכין אוכל וגם לנסוע...

ולאחותך היקרה להסביר בישירות שזה פשוט קשה לך ואת לא יכולה להיות היחידה שדואגת לאמא שלכם, ושבבקשה לפעמים תעזור גם היא... (לאמא פחות שייך להסביר בישירות, מפאת כיבוד הורים)

בהצלחה יקרה! את נשמעת מדהימה ❤️

אמא שלי ילדה אותי בגיל 48 (מקווה שזה לא אאוטינג מידי)

היא הזדקנה מאוד מהר

אנחנו משפחה ענקית!!!!!! כמות ילדים (אחים) שאתם אפילו לא מדמיינים לעצמכם. בלי עין הרע.

אבל גודל המשפחה כנראה לא קובע, כי כל אחד מהם דואג לתחת של עצמו (סליחה על הביטוי)

אני מבקשת מלא עזרא

זה לא רק בנושא השבת

אמא מזדקנת במהירות מטורפת, באמת קשה לה.  

כל האחים פשוט לא רואים בעיניים

מה שפשוט משאיר אותי בתור הבת היחידה שמלווה לרופאים מרוחקים

היחידה שעוזרת לסדר במוצש

זאת שמטפלת בחשבונות ועושה מעקב של חשבוניות ועליית מחירים (אני פשוט אחרי שיחה נוראית הבוקר עם חברת תקשורת שהעלו מחירים בלי להודיע)

לא עולים לי עוד דברים.. זה ככה כי פשוט גם בתור רווקה עשיתי את זה

זה נורא מצחיק שהרופא גסטרו בעין כרם מכיר אותי בעל פה מכל הביקורים וכל פעם כמה שנים מתלהב מהשינוי, אם זה כיסוי ראש, הריון ראשון עכשיו שני, צחוקים בקיצור)

וואי נראה לי יצאתי ממש מתלוננת..

בשורה התחתונה אני רוצה לעזור

אמממ, אני חייבת לעזור כי לא נראה שיש מי שלוקח אחריות על זה.

בקיצור, את פשוט כתבת על העניין שזה נפל עליי מוקדם מידי - אז זה למה.. לצערי

שה' ישלח לה רפואה שלמה 

בתור בת זקונים (היי אטוטינג🙋‍♀️)

אפילו שאצלינו האחים האחרים שגרים קרוב כן עוזרים לאמא שלי בכל מיני דברים כמו קניות, שליחויות וכו,

דוקא אני שמגיעה ונמצאת שם עם לינה מודעת הרבה יותר לצורך בעזרה גם בגלל שהתחתנתי אחרונה.

ולקח לי זמן להבין שמה שרואים מכאן לא רואים משם וזה הרבה עניין של מודעות.

יצא לי להסביר את הצורך ודי התקבל בהבנה ונעשו שינויים.

עד היום אני היחידה שבאה לבשל שם חגים שלמים ושוטפת במוצ"ש.

לאט לאט עם ההזדקנות גם אחרים עוזרים יותר.

כתבת שאתם נשואים בערך 10 שנים

לכאורה ההורים שלך כבר בני 75+ לפחות...

זה באמת משנה את התמונה, כי זה גיל שלגמרי קשה להרבה הורים לארח

והרבה פעמים היחסים מתהפכים והילדים הם אלה שעוזרים לילדים.

לא קל כשהילדים הם צעירים.

וזה נשמע טירוף שהכל נופל עלייך

לא יודעת איך,

אבל בעיני צריך פה ניעור רציני של כל המשפחה

אולי אסיפה של כל האחים ולדבר על המצב, על כל העזרה שההורים צריכים, ואיך כולם יכולים להתחלק.

אין לי נסיון בשלב הזה, אבל רואה את ההורים שלי, לאחד מהם יש הרבה אחים וכולם מתחלקים בעזרה להורים, ולשני הכל נופל עליו - וזה שמיים וארץ בהתמודדות.

נשמע שהשבתות הן רק קצה הקרחון, כי יש פה עוד הרבה ענינים שנופלים עלייך

ומהסתכלות על ההורים והסבתות שלי - הענינים רק הולכים ומתרבים עם השנים, יש עוד ועוד ענינים לטפל בהם ואי אפשר שהכל יפול עלייך

אני חושבת שאם תצליחי להגיע להידברות עם האחים, וכל אחד יקח על עצמו משהו,

אז אולי נסיעה להורים פעם בחודשיים-שלושה עם האוכל תרגיש לך פחות עול,

לא כי יהיה יותר קל, אלא כי תרגישי שמתחלקים איתך

וברור ברור שהאחים שלך צריכים לדעת שהנטל מתחלק בין כולם

אבל לא שווה בשווה

ואישה בהריון בסיכון - האחים צריכים להקל עליה

חיבוק לך

נשמע לא פשוט

אנחנו חייבים בדחיפות ליצור שינוי בין האחים

זה מאוד יקל..

שלפי הגיל של ההורים שלך - הגיוני שכבר הילדים יעזרו

אבל להרבה אנשים השלב של העזרה להורים מגיע אחרי שנים שבהם ההורים עזרו, אירחו וכו'

ואולי אפילו את חווית כך את האחים הגדולים שלך כילדה - מתארחים, נעזרים, מתפנקים

ופתאם אצלך, בגלל שאת הקטנה להורים מבוגרים - לא זכית לחוות את הפינוק הזה

שאחים שלך כן! ואת חיכית לו!

ויש פה מקום לא פשוט,

ובעיני חשוב לתת מקום לרגשות האלה, להרשות לעצמך לכאוב את זה שאת לא יכול להיות הילדה הקטנה והנשענת

ולא להדחיק אותם

ונשמע שבגלל שחווית את ההתבגרות של אמא שלך עוד לפני החתונה, ופחות את העזרה והפינוק-

את גם הרבה יותר מודעת לצורך,

מאשר האחים הגדולים שלך שעזבו את הבית כשההורים היו צעירים וחזקים יותר.

ושם האחים שלך חייבים ניעור דחוף.

אגב,

מה קורה בשבתות שאת לא מגיעה?

אמא שלך מבשלת? אחים אחרים? יש שבתות יותר פשוטות?

ההורים בני קרוב ל 80..

בשבתות שאני לא מגיעה

זה ככה

קודם כל יש מנקה באמצע השבוע

ביום שלישי בדרך כלל,

ככה שהיא מנקה את כל מה שהצטבר במהלך השבוע כולל לפעמים גם סירים משבת (סורי, נשמע לכן גרוע כמו שזה באמת - אבל לא יכולה גם פה לאכול את עצמי, כי אני גרה רחוק ולא יכולה לבוא לשטוף שם כלים כל יומיים..)

בשבתות שאני לא מתארחת

או שנכדים מגיעים

או שהם לבד (גם בלבד, תמיד האח המדובר נמצא, ממש כל שבת שנייה שלישית כשלא נוסעים להורים שלה..)

כשהם לבד הם איכשהו דואגים לעצמם

יש ארגון בשכונה שמכין ארוחות למשפחות עם בני ביית חולים וכו', כשנשאר להם מנות הם מביאים להורים. ההורים מתענגים מכל ביס..

זה בטח נשמע לכם מוזנח ברמות

ההורים יכולים לבשל, הם בסדר

יש להם כסף, כסף שמסםיק להם. תודה לה'

הם פשוט בוחרים לחיות ככה, זכותם..

מה גם שלא יכולה לשלוח אוכל כל שבוע.

הם גם יוצאים לפעמים לשבתות נופש לבד, נגיד אחת לחודשיים בערך..

אני מגיעה פעם נוספת אחת לחודשיים

כל השבתות האחרות איכשהו מתמלאות או נכדים או לבד

או גם אחים אחרים שמארחים פעם באף פעם. אצל כל ילד בערך פעם בשנה.. תכפילו את כמות השבתות בילדים - ב''ה הם מסודרים לעוד תקופה.. 

ואני רק קוראת אותך ומשתאת מכמה שאת מדהימה ומשקיעה ואכפתית להורים שלך. אין לי מילים.

אל תתנצלי, את עושה מעל ומעבר.

את נשמעת בת מיוחדת ממש!!! @שושנושי 

48

ואת בת 22 לפחות.

אמא שלך כבר בת 70 וזו אישה לא צעירה לכל הדעות.

זה לא קשור לכך שהיא הזדקנה מהר.

היא באמת זקנה וזה תקין לגמרי.

בעיניים שלך זה מהר, כנראה שבעיניים של האח המבוגר ביותר שלך (שכנראה קרוב לגיל של אמא שלך כשילדה אותך 🤭) זה לאט.

בגיל כזה הם כבר נזקקים לנו הרבה ואני מבינה ממש את הרצון והצורך של אמא שלך.

אני גם מבינה ומעריכה מאוד את הרצון והצורך שלך לכבד אותה ולסייע לה.

לדעתי את חייבת להזמין אותה אלייך.

ככה את תכבדי אותה אותה, תהני ממנה, תשמרי על שלום בית ולא תטפלי בעוד אח מבוגר שתפקידו לטפל בעצמו.

מצד שני מאוד צעירה בנפשה

היא עובדת כרגיל משרה מלאה!

אחרי שקוראת אותך, 0תרום נופל לי האסימון, שכן - היא מבוגרת

אני רואה אותה בתור האמא שרצה ממקום למקום ורק רוצה שהיא איתה לשופינג

אחרי הכל - את והאחרות צודקות

היא באמת צריכה את העזרה של הילדים, וזה הכי מגיע לה בעולם

כן צריך ליצור כאן שינוי שזה יגיע מכולם ולא רק ממני ובעלי.. 

יש כבר ילדים מספיק גדולים בשביל לעזור לסבתא??

אין להם אפשרות נגיד שנכדה גדולה תגיע בחמישי לעזור להכין שבת?

רק חייבת להגיד

קראתי אותך

ופשוט- וואו. אין לי מילים. את נשמעת מדהימה.

בתור מי שהתחתנה דווקא ראשונה במשפחה, הורים צעירים, אני משתדלת להבין את הצרכים גם כשלא מבקשים אבל עכשיו מרגישה שממש לא עושה מספיק. נראה לי אני צריכה לעשות חשיבה מחודשת.

תשמעי, כל הכבוד לך! ותודה על פתיחת הנושא🙂

אולי אמא שלך באמת לא צריכה את העזרה, לכי תדעי

מצד שני אולי כמו שאחרת כתבה

מה שהאחות הגדולה שהתחתנה ראשונה רואה,

זה לא מה שילד הזקונים רואה חווה ומרגיש (כמו למשל להגיע לשבתות כדי שהילד האחרון לא יסעוד לבד את ההורים כל שבת מחדש..)

אז קודם כול - זה באמת הגיוני שאמא שלך בלי כוחות לארח... היא באמת מבוגרת, וגם גידלה הרבה ילדים, שזה יכול להתיש בפני עצמו.

ועדיין - זו לא סיבה שהכול ייפול עלייך... גם אם את הצעירה והכי פחות עסוקה לכאורה.

יש סיכוי לארגן מפגש של כל האחים, ולהציב בפניהם את העובדות האלו, שאמא (ואולי גם אבא) כבר לא צעירה, וב"ה היא גידלה את כולכם ביד רמה, ועל כך מגיעה לה כל התודה וכל העזרה מ*כל* ילדיה. ושנכון שאת הצעירה ו"רק" עם ילד אחד, אבל בכל זאת לא הגיוני שהכול ייפול רק עלייך. תציבי בפניהם את הנקודות שבהן אמא צריכה עזרה (טיפולים רפואיים, ארוחות שבת וכו'), ותבקשי מהם שיעלו רעיונות מעשיים איך הם יכולים להשתתף בנטל.

מקווה ממש שתצליחי, למרות שזה בטח קשה לעמוד מול כולם בתור הצעירה...

בהצלחה ממש! את באמת נשמעת מדהימה ממש!

(ותודה לך ששיתפת פה, והארת את תשומת לבי לכיוון הזה - דווקא בתור הבכורה במשפחה די ברוכה. ההורים שלי ב"ה עדיין מתפקדים טוב ומארחים הרבה, אבל באמת הרבה דברים נופלים על אחותי הקטנה, שעדיין לא נשואה, ואנחנו צריכים לראות איך להקל עליה... למשל, אמרתי לאמא שלי שאולי בשנים הבאות נשלח אליהם ילדים שלנו לעזרה בניקיונות פסח, שכרגע אחותי בעיקר עושה, וגם עוזרות מזדמנות... מקווה שאשים לב לעוד דברים כאלה...)

ולהזהר ממצב שזה יעורר אנטגוניזם (שהקטנטונת הזו מנערת את האחים הגדולים...)

ואני אומרת את זה דווקא ממקום של בת זקונים להורים מעל 70... שגם התחתנה מאוחר- אז יש לי הרבה שנות רווקות שהייתי לבד עם ההורים

ועד היום יש הרבה נושאים שאני הטלפון הראשון - למרות ש3! אחים שלי גרים על ידם...

הייתי מתחילה מלשתף אותם במה את מרגישה ופחות להוכיח

ופשוט לבקש עזרה ספציפית

לפתוח קבוצת ווצאפ בלי ההורים

ולהתחיל להציף את הקשיים

כמו לדוג

לאמא יש שבוע הבא תור ל×

היא שתפה אותי שקשה לה ללכת לבד

ולצערי אני לא פנויה באותו יום

מי יכול ללכת איתה?

אני דואגת לאמא... היא סיפרה לי שהיא לא מרגישה טוב ואין לה כח לxyz

אני ממש בתקופה עמוסה וקצת קשה לי -

אבל אני יכולה לעשות אורז- מי יכול לעשות שניצלים?

אם כי אין להם מייל, לא מדברת על וואצאפ

פתחתי בעבר וואצאפ קולי אבל אני הייתי הדוברת היחידה - סוג סטירת לחי

אני פשוט צריכה להרים טלפון אחד אחד ולראות איך עושים את זה. 

חיבוק ענק!

אני חושבת ששווה להתאמץ על זה

לשבת שיחה עם אחות קרובה ולהסביר לה כמה קשה שהכל נופל עליך

דבר שני אמא שלך ממש מבוגרת וברור שלא יהיה לה כח. מצטרפת לכל מי שכתבו לפניי שהאחים חייבים לעשות שינוי בהתנהלות (בהובלתך לצערי 🩷) ולהבין שזה התור של כולם לעזור ולארח אותם ולא ההיפך. יכול להיות שפשוט לא נפל להם האסימון עדיין ותצטרכי לעזור להם להפיל אותו.

האם יש אחים גדולים יותר שכבר אין להם קטנטנים בבית? אולי הם פנויים יותר לעזור…

המון בהצלחה!

זה נשמע ממש מבאס וקשה שאת לא זוכה ״להתפנק״ ולהתארח אצל ההורים כמו שהאחים הגדולים כנראה זכו.

איך זה בצד של בעלך? שם אתם מתארחים?

ומעלה רעיון קצת מוזר אבל אולי את יכולה לפעמים להתארח אצל אחד האחים הגדולים? אני מנחשת שחלקם בגיל שהיו יכולים כמעט להיות ההורים שלך. אולי זה קצת מביך להזמין את עצמך, אבל אני למשל ממש שמחה לארח את גיסתי.

את מהממת ומיוחדת ואני כותבת לך את זה כי נראה שלא שמת לב.

זה לא מובן מאליו וזו זכות שנפלה בחלקך, אמא שלי הייתה בדיוק ככה עם סבתא שלי

ואין לך מושג איזה נחת ואושר היה לה מזה!!!

מקנאה בך

מתכוונת לאמא שלי?

היא באמת אוהבת אותנו מאוד

ממש רואים שאותנו יותר מהאחרים, זה בולט

אין מה לומר.. 

ואם היא אומרת שקשה לה:

את לא מגיעה, נקודה.

היא כבר תבין להפסיק לשתף אותך כי היא תפספס אותך.

כיבוד הורים זה בשפה, בדיבור, לא לזלזל, לא לפגוע,

תשמרי על השפיות והשמחה והזוגיות והכי שלך.

איזשהו תלות מצד אמא שלך,בך והחבילה שמגיעה איתה זה אח שלך.. אז אם הבעיה היא אח שלך.. פשוט תזמיני רק אותה.. ואם האח ירצה להצטרף אז תשאלי את הגיסה מה היא מעדיפה להכין א' או ב' וככה היא תבין שאין דבר כזה להפיל עלייך הכל ועוד לבוא בידיים ריקות.. בנוסף אם יש אחים יותר גדולים אולי אפשר להציע להם להזמין את אמך.. אני מכירה את זה מקרוב... עם בני המשפחה שלי.. שבכמה מהם יש את האח/ות הקטנ/ה שנשאר עם אמא/אבא וכל המטלות נופלות עליו/ה.. זה די מעצבן ואם את רוצה שזה ישתנה כי בכל זאת זה לא קל וב"ה את נשואה ויש בעל וילדים בתמונה.. חשוב לשמור על איזון בין הזוגיות לכיבוד הורים.. ושהזוגיות לא תבוא על חשבון זה..

אני חושבת שאת נמצאת בנקודה שרק את יכולה לשנות את זה.. את זו שמאפשרת בעצם למצב לקרות.. 

מודה לכל אחת כאן על התגובות

פתחתן לי עוד אפיקי חשיבה

עוד אופציות

עוד בעיות...

תודה על זה 

לא יהיה כלום?

היא אומרת לך שהיא לא מרגישה טוב, כדי להכין אותך שיהיה פחות אוכל או כדי לרמוז שתכיני? 

בשבתות שאני לא מגיעה יש אוכל

אחרי הלידה הייתי אצלה, איכשהו היה אוכל..

אבל כן יש תחושה שבכל פעם שאני מגיעה היא מראש לא מכינה המון דברים

אם כי אחרי השרשור אני פתאום מתחילה להבין אותה

כי אולי באמת קשה לה

בסה''כ מבוגרת (מכירה את שאת לא חושבת שאחרת מבוגרת עד שמשהו אחר אומר לך? אז זה מה שהיה לי, פשוט לא קלטתי שהגיל גם עושה את שלו..)

מזכיר ממש את אמא שלי, שהיא הקטנה והתחתנה אחרונה וטיפלה בסבתא שלי עד שנפטרה.

ושאר האחים לא כ"כ לקחו אחריות.. כל אחד וסיבותיו.

ב"ה שאמא שלך בריאה, חושבת שבמקומך הייתי מזמינה אלי, ושאר האחים שיש להם משפחות ברוכות צריכים גם לעשות כך וכולם יוצאים מורווחים מהסיפור.. 

מה עם להזמין אליך?

לנסוע פחות...

ולקנות אוכל מוכן. הוצאה כספית אבל שווה את הכיבוד הורים והנחת שלך.

או לחילופין להזמין נערה/ אישה שתבשל אצלך בבית.

ערכת כי אחרי שקראתי עוד תגובה של הפותחת השתנו כמה דברים

בהצלחה בהחלטות @שושנושי 

כבר נתנו פה הרבה עצות ודברי חכמה...

רק מצטרפת לאלו שאמרו שאת מדהימה❤

ושולחת לך הרבה כח להמשך...

ממש מסכימה עם כל מה שכתבו כאן על כיבוד הורים והורים מבוגרים וכו',

והפותחת- את ממש מיוחדת שככה מקבלת. מדהים!

אני חושבת שעוד לפני הזכות בקיום מצוות כיבוד הורים, זה פשוט התנהלות טבעית בתא המשפחתי .

את במקום רגשי שמרגיש מנוצלת וזה לא אמור להיות כך.

אם תתנתקי מהרגש הזה תוכלי לראות כמה שזה טבעי.

אצלנו ברור שככשסוגרים שנבוא לשבת ברור שנשאל מה להביא,ולא משנה לי עם עוד מתארחים באותה שבת יביאו או לא.

זה נראה לי כזה בסיסי שכל אחד עוזר במה שהוא יכול.

אנחנו רוצים להיות יחד וזה לא מלון או מסעדה, אז כמו שבבית שלי אני אחראית לבשל , את אותה אחריות אני מרגישה גם אצל ההורים.

לפני חגים - ברור שבאים כמה ימים לפני החג לנקות/ לבנות סוכה.

לא דווקא כי הם זקנים, כי אם אנחנו רוצים להיות יחד ברור שנהיה יחד גם בהכנות.

זה פשוט הדדיות טבעית בתא המשפחתי,

כבני אדם זה כיף להיות חלק ממשפחה ויש זכויות ויש חובות

על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.

לק"י

הבת שלי היתה אמורה לחגוג לפני יותר משבוע, אבל הגננת היתה חולה.

גם זה קורה מסתבר....

ימי שני בד"כ די עמוסים

אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר

התלמידים הלכו לישון עם תיק ארוז ומוכן וקמו בבוקר להתרעה ואזעקה...

אחרי שחזרנו ביום שלישי קבעו מחדש את הטיול, למחר... 😬

לק"י

לנו היה אמור להיות בשלישי שעבר. בוטל, למרות שחזרנו לשגרה.

הטיול נקבע לשלישי הבא. ימים יגידו מה יהיה....

עכשיו היא בלחץ שיבטלו לה עוד טיול

ואם מתקיים יש לי תחושת סיפוק כזו, מסמנת וי
יש הצלחנו.
דור הגאולה. דור לא פשוט.

ואני רק מתחזקת בזה יותר ויותר

לצאת

לחגוג

להיפגש

מי יודע מה ילד יום🤷‍♀️

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

ומגירות אישיות

אבל

שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)

בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.

אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון

רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.

עד אז- רק בסלון.

אז בעיני מיותר לכיתה א'.

אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).

שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).

אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.

עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה

אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז

ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש

בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח

בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה 

עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים. 
 

פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.

אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...

הכל היה מעולה

תסעו ותהנו!

כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים

אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)

לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!

הייתי שנה שעברה ונהניתי

אישית התארחנו בשכונה יהודית אז לא מפחיד בלילות ובימים חרשנו את לונדון

אנחנו הלכנו שם בחזות יהודית (כיפה וציצית) ורק כיבדו אותנו

אבל נשמע לי ש1000 לשני לילות לא יהיה לך עם בריכה.

לא?

זה תקציב ללילה אחד

..

מקווה שתמצאו מה שתרצו!

פשוט התקציב ל2 לילות באוגוסט עם בריכה פרטית וגם נגיש ולא רחוק מידי מרגיש לא ריאלי.

לא שיש לי המלצה ספציפית אבל לא ראיתי במחירים האלה בעבר, בהצלחה.

אני רק רוצה כיוון לחפש.

אני לא יודעת מחירים ללילה

שווה לך להציץ באתר של המועצה, פעם כשחיפשנו הפנו אותנו לשם והיה נראה טוב (זה היה גם מהמלצה של חברה, אבל אני לא ממליצה מניסיון כי לא נסענו בסוף)

הייתי פותחת אפליקציית אייר בינבי ומחפשת לפח איזורים... ואז בודקת אוטובוסים ואטרקציות..

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

לרצפת האגן ודרך כללית מושלם אפשר לקבל החזר

היא מהרצליה

אם מעניין אותך תכתבי לי באישי

לא הלכתי

לוקחים סכום מופחת

תלכי על מיינקס, זו דיאפרגמה טובה בפער מהאחרות

אמרה לי את זה המתאמת והרגשתי בעצמי

תקשיבי זה נשמע סכום עהק אבל לרוב זו השקעה חד פעמית

ושווה את ההשקעה בגוף כדי להיות בלי הורמונים...

אבל אל תלמדי ממני

1. לא

התאמתי לראשונה לפני 9 שנים ו4 לידות, מאז לא התאמתי שוב. משתמשת באותה דיאפרגמה.

3. בטוח שלא.

לא בגלל הדיאפרגמה.

מותק של ילדים, אגב.

שאני פה בזכות זה שאמא שלי לא הלכה להתאים😅

אז אם זה לא בתכנון שלך כרגע הייתי ממליצה לך בחום להתאים שוב ליתר בטחון

ותודה להוריי שהביאוני עד הלום😂

אחד - היחס של הילדים שלך למשפחות ברוכות ילדים,

השני - היחס של הסביבה למשפחות ברוכות ילדים.

בקשר לעניין השני אין הרבה מה לעשות... אולי רק אם משנים מקום מגורים. (אנחנו גרים בשכונה שבה רוב המשפחות ברוכות ילדים. אנחנו ספציפית גרים בבניין שבו שאר המשפחות מבוגרות יותר ועם פחות ילדים, ובכל זאת אף פעם אין תלונות על הילדים שלנו, פשוט כי זה המקובל פה בסביבה... וגם כי הם שכנים טובים ומתחשבים ב"ה. היו להם רק בקשות ספציפיות וצודקות).

בקשר לעניין הראשון - האם כל הילדים שלך חושבים כך?

יכולה לומר שאני גדלתי במשפחה ברוכה, ותמיד רציתי גם שיהיה לי כך, ואילו האחות שאחריי לא אהבה את זה ותמיד אמרה שלה לא יהיו הרבה ילדים... אז זה לגמרי תלוי באופי, לא ביכולת החינוך של ההורים.

(הילדים שלי בגדול עוד לא לגמרי הביעו רצון ספציפי. כן נראה שטבעי להם שגם להם יהיו משפחות גדולות - שוב, כנראה מכיוון שזה מה שהם מכירים. אמנם יש קרובי משפחה בסגנונות אחרים, אבל עדיין סביבת המגורים משפיעה יותר, כך נראה לי. וכמובן, יש לי עדיין גם ילדים צעירים, אין לדעת מה יחשבו בהמשך)

לא כל הילדים שלי חושבים ככה. וגם כאלה שכן , יחס שלהם משתנה כל הזמן. לפעמים זו דרך שלהם למרוד . או לסחוט משהו. הם טובים בסחיטה רגשית.

לי אישית לא משנה אם יהיה להם ארבעה ילדים או עשרה , העיקר שיהיו בריאים. 

אולי תנסי להראות להם שזה לא מפעיל אותך - תאמרי להם בדיוק מה שכתבת פה, שאת מתפללת לנכדים בריאים ולא משנה מה יהיה מספרם.

ומן הסתם הם עוד יגיעו לדעתם האמיתית כשיהיו מבוגרים...

כשתגדלו תעשו מה שתרצו/ בבית שלכם תעשו מה שתרצו..

זאת אומרת שיש להם בחירה חופשית וזה בסדר לא לרצות משפחה גדולה, לא לכל אחד זה מתאים.

אמא שלי הגיעה ממשפחה ברוכה וממש לא רצתה את זה ואנחנו מעט אחים, אני לא אהבתי שאנחנו קצת ורציתי יותר, גם אם לא משפחה גדולה.

מה הנקודה? כל אחד ומה שמתאים לו! אין מה להתרגש. מותר להם לחשוב אחרת. 

אנחנו גם מעל הממוצע ב"ה
גם מרגישה עיניים כזה בגינה, בבניין...
כל דבר משליכים על זה שאנחנו הרבה ואין תשומת לב לכל ילד.

עם בגדים זה הכי בולט, גם בקרב המשפחה שלי המורחבת.
והאמת? שיחשבו, לא אתחיל לחשוב מה כל אחד חושב.
נכון אני לא יכולה לקחת את הבת ב א' לחוג כי יש לי עוד ילדים, אז היא הולכת לבד ורק עוברת חנייה
ולא יכולה ללכת לסדנאת אימהות של הבן הגדול, כי יש במקביל אסיפת הורים אז אבא הולך לבד וכו...
זה המצב.
 

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.