אין ממש על מה לדבר

אני מאוד אוהבת ומעריכה אותו, אבל כמו שאת מבינה יש מורכבות

כך שלבקש אי אפשר 

הייתי מכינה דברים שווים לחדר, מכינה מה שאת מצליחה ובאמת יותר לא לבוא, עד שהמצב ישתנה... רק להזמין אליך כשמתאים לך...

וכל פעם כשתבוא הזמנה לומר להם שאת ממש שמחה על ההזמנה אבל עדין מתאוששת מהפעם הקודמת... ושהם מוזמנים אליך..

נשמע בגדול שיש משהו לאמא שלך... זה לא נשמע סטנדרטי וכנראה עובר עליה משהו סביב עניין הכוח לארח שכנראה אין לה כ"כ... 

אני יודעת שאין לה כח לארח אחים אחרים, כי כולם עם מלא ילדים

נורא קל לארח אותנו, הזוג ''הצעיר'' עם ילד אחד

היי, גם הזוג הזה שמנקה ושוטף במוצש

הזוג הזה שמביא סלטים דגים עוף ותוספות

הזוג המושלם הזה שמקליל אווירה עושה טוב על הנשמה

אני מבינה אותה, הכי בעולם.

היא גם מזמינה אותי דווקא בשבתות יותר עמוסות, אנחנו יודעות מה הסיבה..

אם אומרת לה שלא יכולה אני מקבלת שפכטל שזה לא יפה פוגע מעליב ואיך היא תסתדר..

בקיצור, פלונטר

זה באמת פוגע..

אבל תנסי כל פעם להוריד משהו אחד,

למשל להביא סלטים קנויים ולהגיד לה אימוש תודה רבה איזה כיף לנו לבוא לפה לראות אותך,

תראי איך הילד נהנה ושמח.

ואם היא מעירה או מתלוננת על הסלטים, להקליל את זה, להגיד לא נורא, לנו זה טעים.

יש עוד מספיק אוכל..

או אם במוצ"ש אתם ממהרים אז לנקות לפי הסטנדרט שלכם.

למשל אצלנו אמא שלי אוהבת שמרימים את כל הכסאות. בעלי מנקה בין הכסאות בלי להרים.

בהתחלה היו על זה הערות, בסוף התיישרנו שככה זה, כל עוד זה בא עם חיוך ואהבה, בסוף הצד השני מתיישר בד"כ.

ואם היא שמה על זה יותר מדי פוקוס, אז להעביר את הפוקוס על מה שכן ולא על מה שלא.

ואם את עושה מאמץ גדול מהצד שלך להגיע לאיזון, והיא לא מוכנה בשום מצב לוותר על פירור ממה שהיא רגילה או מצפה,

אז את עשית את ההשתדלות שלך ולדעתי במצב כזה יהיה נכון לא להגיע יותר.

אבל לפני שמרימים ידיים ומוותרים על השבתות יחד, כדאי לנסות לפני כן לפעול על מנת להקל עלייך גם אם זה לא מאוד מוצא חן בעיניה.

האחים האחרים לא שמים לב למה שקורה? הם לא חושבים להתחיל יותר לארח מלהתארח בכללי?

על ההורדה בהדרגה, ננסה

האמת אני לפעמים מנקה שם יותר צהסטנדרט הביתי שלי, בגלל הדרישה הלא פורמלית שלה.. צריכה באמת להתחיל לאזן.

האחים האחרים עם משפחות ברורות ב''ה שכולנו מבינים שכדי שנוכל לנקות משהו, הם פשוט חייבים ללכת

זו העזרה הכי גדולה!

הם מנסים לעזור, אבל כנראה הם כבר הצליחו לשים את הגבול במקום שלהם

וההורין שלי באמת רק רוצים שהם ילכו 

היא אומרת שאם לאמא קשה מדי לארח - אז שהאחים יזמינו אליהם הביתה.

אישה שרגילה לבשל שבת ל8 נפשות לא יהיה לה קשה להוסיף עוד 2/3 מנות.

ניקיון של אחרי שבת היא גם ככה רגילה לעשות ואם זה אצלה בבית זה בטח קורה כשהקטנים ישנים במיטות שלהם ולא מחכים לנסיעה, וכמובן בסטנדרטים שלה.

יש מצב שהאחים שלך עוד לא מודעים לזה שהסטטוס השתנה והכוחות של אמא הם פחות מפעם...

בשונה ממה שהיה בעבר שהיא היתה צעירה והיו אחים רווקים בבית שעזרו.

ויש מצב שצריך להעמיד להם מראה ולהגיד להם שזה המצב ושיחשבו איך הם יכולים לקדם שינוי לטובה. את מכירה את המשפחה הכי נכון ויודעת אם צריך שזה יגיע דרכך, מטעם אמא שלך, או שתבקשי ממישהו צד ג שיעלה את הנושא בפניהם.

ובנוסף רוצה לומר מהחוויה האישית שלי (כמעט הכי קטנה במשפחה)

שזה שהאחים הם עם משפחות ברוכות בטח גם אומר שיש להם ילדים שהם כבר יחסית גדולים ויכולים לעזור.. אם מתכננים ומתנהלים נכון. (במוצאי שבת האחרון שהייתי עם אחותי היא הושיבה את הילדים לסרט במחשב עם הבינונית, ויחד עם שלושת הגדולים תיקתקה את הבית בחצי שעה).

ואת צריכה לשים את הגבולות שלך,

אבל קחי בחשבון ש20 שנה היא גידלה אתכם במסירות, התמודדה עם לילות קשוחים, בעיות כאלה ואחרות בחיים וסביר להניח שלא להכל אתם מודעים.

אז המשוואה לא מתחילה מהשבוע של לפני האירוח.

מה כל אמא מבקשת כשהילדים שלה מתחתנים?

נחת מהמשפחה?

קשה לה לארח, אבל היא לא רוצה לוותר על האירוח כי היא רוצה את הנוכחות שלכם.

ניגוד בלתי אפשרי ומוכר אצל רבים.

זה לגמרי לגמרי כיבוד הורים.

וכיבוד הורים זה לא קל ולא אמור להיות קל.

אז קודם להבין ברעיון שכל אוכל שאת מביאה, או כל טרחה שאת עושה צריכה להילקח בחשבון בהקשר הרחב יותר של עשרות שנים של השקעה ומסירות והגעה לגיל שהגוף לא מאפשר לתת כמו פעם.

עכשיו בפרקטיקה צריך לחשוב איך אפשר לגשר על הפער.

להציע לא להגיע זה לא פתרון כי זה לשפוך את התינוק עם המים. אמא שלך זקוקה לכם במהות.

אבל אולי לארח אצלך ואצל האח לסירוגין?

אולי לקנות אוכל מוכן?

אולי לנער את האח ולפרוס בפניו את הרצון שלך להקל על הבדידות של אמא יחד עם הקושי לעמוד בכל הטרחה שזה מייצר.

יש אבא בתמונה? אפשר לבקש ממנו להקל במשהו? (למשל אם הוא טוב בלהכין על האש זה יכול להיות פתרון לפעמים)

אולי להרגיל בהורדת סטנדרטים

אולי מה שקשה לך זה להכיל את העובדה שאת ואמא שלך בהיפוך תפקידים ובמקום שאת תבכי לה, היא בוכה לך..

זה גם בסדר להציב גבולות ולהגיד- לזה אני לא מסוגלת. (למשל להוריד תדירות או כמויות)

אבל מה שהכי חשוב זה המקום הנפשי ממנו נעשים הדברים.

מתוך כבוד הערכה ומסירות מול היכולת המוגבלת לביצוע.

זה בסדר גמור לא לעשות מעבר למה שמסוגלים, אבל לעשות את זה ממקום מכבד ולא ממקום כועס או מתחשבן.

ליל הסדר זה קשוח במיוחד, ולכן דווקא בליל הסדר כדאי לחשוב על פתרונות מעבר לרגיל. מקווה ממש שתמצאו 🤗

שכתבת יפה אבל לא התייחסת לקושי הזוגי... אולי לא התנסץ בזה אבל באמת שלפעמים הורים מבקשים מעבר ליכולת וחשוב מאוד לומר את הלא.. מה כן, ומה לא. בראש שלי, א"א לשנות סגנון אירוח כי ההורים ירגישו שזה לא האירוח שהם רוצים (כמו שאמרת-היא זקוקה לילדים במהות) אז להוריד סטנדרטים זה בא עם עוגמת נפש בדכ...

אני חושבת ממש שלפעמים זה לומר מכל הלב שקשה לי ואני מעדיפה אחרת...

לנו זה עובד מצוין (מסיבות אחרות לגמרי ממה שהפותחת אמרה)

אנחנו הורדנו תדירויות וטוב לנו ממש בבית וכשבאים פעם ב... יש אורח רוח לשבת אחת הזו... באמת התדירות זה עולם ומלואו... אבל זה יכול לרדת לאפס לכאורה עד שהפותחת תרגיש שיש לה כוח...

למצוא פתרונות זה בעיה כשיש כ"כ הרבה גורמים... (האח הגיסה האמא האבא)

אז אומרים מה מתאים לי במציאות הנתונה, בלי ציפיות שאחרים ישתנו בשבילי

הכוונה הייתה שלא להגיע זה לא פתרון, מהבחינה שזה לא פתרון למשוואה.

קשה לך לארח אותנו= לא נתארח.

אלא קשה לארח, קשה להתארח, נוריד קצת תדירות בהדרגה יחד עם פתרונות נוספים עד שנצליח למצוא את הדרך הנכונה מתוך רצון להתארח.

הורדת סטנדרטים זה קשה, אבל זה לא פוגע במהות.

אם האמא רגילה שחייב מנה אחרונה, אז יהיה לה קשה בהתחלה בלי מנה אחרונה בכלל.

אבל אפשר להוריד בהדרגה.

אם בהתחלה רגילים לעוגה מושקעת אז לאט לאט היא תהיה פחות ופחות מושקעת.

אם רגילים לפירות בהגשה מיוחדת אז לאט לאט ההגשה תהיה פשוטה עד לרמת להגיש פירות שלמים שטופים עם סכין למי שרוצה לפרוס..

עד הגעה למצב שמנה אחרונה לא חובה.

כנ"ל כמות סלטים או בשרים.

אירוח במהות זה לראות, לשמוע, להרגיש. לא הכל סובב סביב אוכל ואפשר בהדרגה להרגיל למשהו אחר גם כשזה קשה.

לגבי ההתייחסות לזוגיות, לא התייחסתי כי אני חושבת שהפותחת צריכה לשנות את נקודת ההסתכלות שלה, ומתוך כך גם האחרים ישנו הסתכלות. כלומר במשחק השח-מט זה התור שלה.

כשהיא תמצא את האיזון, מאוד יכול להיות שהאחרים גם יהיו מרוצים מהנוסחה.

ואם לא, אז יהיה מקום למקד את הבעיה באיזון ובתקשורת הזוגית.

כרגע הבעיה להערכתי, היא בציפיות ובתקשורת בינה לבין אמא שלה המארחת.

אז הנקודה הזו נגעה בי. המטרה היא להתאמץ ולחשוב מחוץ לקופסה ולראות תמיד איך אני בא בדמחה מתוך רצון לכבד אבל לדעת מתי זה לא אפשרי. והזוגיות במקום יותר גבוה להבנתי מרבנים שלמדתי מהם וסיפורים ששמעתי. 

אלא שלבעלה קשה שקשה לה, ולכן הוא מציע להישאר,

כלומר לפי מה שאני מבינה, אם לה יהיה טוב גם לבעלה יהיה טוב.

הוא הרי גם מתאמץ, כי מבין שזה הסטנדרט..

הוא ממש מפציר ומשכנע להכין פחות, אבל לא מסוגלת להתחיל עם אמא שלי..

שלא תטעו, אני לא מתארחת כל חודש

זה קורה פעם בשלושה חודשים, אולי חודשיים ..

אני חושבת שרודם כל יכול להיות שזה מלחץ, החולשה שלה. לקראת האירוח כאילו

ולגבי ללכת עם אוכל - זה באמת קשה. אשרייך על המסירות!

אני חושבת שטוב אם תגדירי לעצמך זמנים שמתאים לך ללכת ולפנק, ויש זמנים שכבר תישארו בבית אם זה מעיק. לא יודעת כמה את מתארחת, אבל אולי לפעמים להציע לה לקנות אוכל מוכן אפילו כדי שיהיה לה יותר קל. או להסתדר עם מה שיש ולאכול הרבה לחם🤷

כדי להיות ביחד... לא כדי להתארח

ואז צריך להחליט אם מתאים לך או לא ובאיזה מחיר

נראה שאמא שלך בשלב כזה שהרצון גובר על היכולת

היא מאוד רוצה חארח אותך. רוצה שתבואי- אבל זה גדול עליה.

את יכולה להחליט שלא מתאים לך... שזה גם גדול עליך, על הזוגיות שלך

אבל האמת היא שבעיני אם היא אמא נורמטיבית לשיח כמו 'לא מגיע לה" אין מקום בכלל.

קשה מאוד מאוד השלב הזה שבו מבינים שהיוצרות התהפכו והילדים הם המקור והמשענת להורים

אבל אני אגלה לך סוד...לאוב הוא הרבה יותר קשה להורה מאשר לילד- והרבה הורים מתכחשים לו
 

ולגבי האח-

אני מאמינה שהיחסים בינך לבין אמא שלך הם שלכם

ובינו לבין אמא שלך הם שלהם

ואולי זה בכלל הזמן להתחיל לארח אותם...

ולא להתארח... ככה תהיו ביחד בתנאים שלך

שוב, את יכולה להחליט שאת עוזרת לה בלב שלם בלי טינה וחשבונות

ויכולה להחליט לשים את הגבול ושזה לא מתאים לך

אנחנו עשינו את זה בכמעט עשור שנשואים רק פעם אחת (טוב, עד לפני שנתיים גרנו ביחידת דיור בלי אפשרות לאירוח..)

אז בשנתיים האחרונות פעם אחת, חושבת שזה באמת רעיון ללכת על זה יותר

לי נשמע שהפתרון הוא לעבור להזמין אותם אם זה אפשרי אצלכם. להגיד שקשה לכם כבר לנסוע, אבל שאתם ממש תשמחו להיות איתם ביחד.

ולדעתי כן להגיד לאח משהו. שאמא דיברה איתך ושמאוד קשה לה. אז שאו שהם יצטרכו להוריד תדירות של ההתארחות שלהם או שהם יצטרכו להתחיל לעזור. גם אם זה בלקנות דברים מוכנים. 

אמרת שאחיך קצת מוגבל

אבל מה עם אשתו?

אולי להרים אליה טלפון ולהגיד משהו כמו: "אמא התקשרה אלי, היא גמורה מעייפות בואי נעשה ביחד שהחג יהיה לה יותר קל אני למשל יתחיל לשים לב יותר שהילדים אוספים את המשחקים וחשבתי גם להביא לסעודה ... או לקנות ....

מה דעתך? יש משו שאת גם יכולה להקל?"

דווקא תתחילי ממך כאילו זה פעם ראשונה שאת מביאה או דואגת לילדים

ככה היא פחות תיפגע שאת מדברת אליה ישירות

אולי היא תבין את הנקודה ותעשה משהו

את גם יכולה לפתוח קבוצת ווצאפ עם אמא שלך (אם לכולן יש) בשם מה מביאים לחג

ואז לשלוח רשימה וכל אחת תסמן וי

בדגש על זה שאפשר גם לקנות ולא להכין

נכון שאת כבר לא ילדה, ובהחלט יש תקופות בחיים שהילדים תומכים בהורים ולא להפך, אבל איכשהו נשמע לי שאצלכם זה קרה קצת מדי מוקדם... ועוד הכול נופל עלייך, ולא כמו במצב תקין, שהנטל מתחלק בין הילדים...

(איך זה היה לפני שהתחתנת וכשהיית ילדה, דרך אגב? גם אז היית מכינה את רוב האוכל לשבתות?)

אני חושבת שכדאי לעשות שינוי בהדרגה:

בכל פעם שאת באה להביא פחות מאכל אחד, או פחות בכמויות. להסביר בצורה יפה שאת בהיריון בסיכון (איך באמת עמדת לבשל עד עכשיו??) ולא יכולה לבשל הרבה.

ואת יכולה (אם זה אפשרי מבחינת כלכלית בשבילכם) לקנות מאכל אחד במקום להכין, ולאו דווקא להשקיע במקום טעים במיוחד, כדי שלא ייהנו יותר מדי מהמאכל ויבקשו שתמיד תקני אותו... (ואם כן יבקשו, את יכולה לספר להם איפה החנות שבה קנית, שיקנו בעצמם...)

וכמובן - להוריד בהדרגה את תדירות השבתות. באמת נשמע לא הגיוני שתטרחו כל כך גם להכין אוכל וגם לנסוע...

ולאחותך היקרה להסביר בישירות שזה פשוט קשה לך ואת לא יכולה להיות היחידה שדואגת לאמא שלכם, ושבבקשה לפעמים תעזור גם היא... (לאמא פחות שייך להסביר בישירות, מפאת כיבוד הורים)

בהצלחה יקרה! את נשמעת מדהימה ❤️

אמא שלי ילדה אותי בגיל 48 (מקווה שזה לא אאוטינג מידי)

היא הזדקנה מאוד מהר

אנחנו משפחה ענקית!!!!!! כמות ילדים (אחים) שאתם אפילו לא מדמיינים לעצמכם. בלי עין הרע.

אבל גודל המשפחה כנראה לא קובע, כי כל אחד מהם דואג לתחת של עצמו (סליחה על הביטוי)

אני מבקשת מלא עזרא

זה לא רק בנושא השבת

אמא מזדקנת במהירות מטורפת, באמת קשה לה.  

כל האחים פשוט לא רואים בעיניים

מה שפשוט משאיר אותי בתור הבת היחידה שמלווה לרופאים מרוחקים

היחידה שעוזרת לסדר במוצש

זאת שמטפלת בחשבונות ועושה מעקב של חשבוניות ועליית מחירים (אני פשוט אחרי שיחה נוראית הבוקר עם חברת תקשורת שהעלו מחירים בלי להודיע)

לא עולים לי עוד דברים.. זה ככה כי פשוט גם בתור רווקה עשיתי את זה

זה נורא מצחיק שהרופא גסטרו בעין כרם מכיר אותי בעל פה מכל הביקורים וכל פעם כמה שנים מתלהב מהשינוי, אם זה כיסוי ראש, הריון ראשון עכשיו שני, צחוקים בקיצור)

וואי נראה לי יצאתי ממש מתלוננת..

בשורה התחתונה אני רוצה לעזור

אמממ, אני חייבת לעזור כי לא נראה שיש מי שלוקח אחריות על זה.

בקיצור, את פשוט כתבת על העניין שזה נפל עליי מוקדם מידי - אז זה למה.. לצערי

שה' ישלח לה רפואה שלמה 

בתור בת זקונים (היי אטוטינג🙋‍♀️)

אפילו שאצלינו האחים האחרים שגרים קרוב כן עוזרים לאמא שלי בכל מיני דברים כמו קניות, שליחויות וכו,

דוקא אני שמגיעה ונמצאת שם עם לינה מודעת הרבה יותר לצורך בעזרה גם בגלל שהתחתנתי אחרונה.

ולקח לי זמן להבין שמה שרואים מכאן לא רואים משם וזה הרבה עניין של מודעות.

יצא לי להסביר את הצורך ודי התקבל בהבנה ונעשו שינויים.

עד היום אני היחידה שבאה לבשל שם חגים שלמים ושוטפת במוצ"ש.

לאט לאט עם ההזדקנות גם אחרים עוזרים יותר.

כתבת שאתם נשואים בערך 10 שנים

לכאורה ההורים שלך כבר בני 75+ לפחות...

זה באמת משנה את התמונה, כי זה גיל שלגמרי קשה להרבה הורים לארח

והרבה פעמים היחסים מתהפכים והילדים הם אלה שעוזרים לילדים.

לא קל כשהילדים הם צעירים.

וזה נשמע טירוף שהכל נופל עלייך

לא יודעת איך,

אבל בעיני צריך פה ניעור רציני של כל המשפחה

אולי אסיפה של כל האחים ולדבר על המצב, על כל העזרה שההורים צריכים, ואיך כולם יכולים להתחלק.

אין לי נסיון בשלב הזה, אבל רואה את ההורים שלי, לאחד מהם יש הרבה אחים וכולם מתחלקים בעזרה להורים, ולשני הכל נופל עליו - וזה שמיים וארץ בהתמודדות.

נשמע שהשבתות הן רק קצה הקרחון, כי יש פה עוד הרבה ענינים שנופלים עלייך

ומהסתכלות על ההורים והסבתות שלי - הענינים רק הולכים ומתרבים עם השנים, יש עוד ועוד ענינים לטפל בהם ואי אפשר שהכל יפול עלייך

אני חושבת שאם תצליחי להגיע להידברות עם האחים, וכל אחד יקח על עצמו משהו,

אז אולי נסיעה להורים פעם בחודשיים-שלושה עם האוכל תרגיש לך פחות עול,

לא כי יהיה יותר קל, אלא כי תרגישי שמתחלקים איתך

וברור ברור שהאחים שלך צריכים לדעת שהנטל מתחלק בין כולם

אבל לא שווה בשווה

ואישה בהריון בסיכון - האחים צריכים להקל עליה

חיבוק לך

נשמע לא פשוט

אנחנו חייבים בדחיפות ליצור שינוי בין האחים

זה מאוד יקל..

שלפי הגיל של ההורים שלך - הגיוני שכבר הילדים יעזרו

אבל להרבה אנשים השלב של העזרה להורים מגיע אחרי שנים שבהם ההורים עזרו, אירחו וכו'

ואולי אפילו את חווית כך את האחים הגדולים שלך כילדה - מתארחים, נעזרים, מתפנקים

ופתאם אצלך, בגלל שאת הקטנה להורים מבוגרים - לא זכית לחוות את הפינוק הזה

שאחים שלך כן! ואת חיכית לו!

ויש פה מקום לא פשוט,

ובעיני חשוב לתת מקום לרגשות האלה, להרשות לעצמך לכאוב את זה שאת לא יכול להיות הילדה הקטנה והנשענת

ולא להדחיק אותם

ונשמע שבגלל שחווית את ההתבגרות של אמא שלך עוד לפני החתונה, ופחות את העזרה והפינוק-

את גם הרבה יותר מודעת לצורך,

מאשר האחים הגדולים שלך שעזבו את הבית כשההורים היו צעירים וחזקים יותר.

ושם האחים שלך חייבים ניעור דחוף.

אגב,

מה קורה בשבתות שאת לא מגיעה?

אמא שלך מבשלת? אחים אחרים? יש שבתות יותר פשוטות?

ההורים בני קרוב ל 80..

בשבתות שאני לא מגיעה

זה ככה

קודם כל יש מנקה באמצע השבוע

ביום שלישי בדרך כלל,

ככה שהיא מנקה את כל מה שהצטבר במהלך השבוע כולל לפעמים גם סירים משבת (סורי, נשמע לכן גרוע כמו שזה באמת - אבל לא יכולה גם פה לאכול את עצמי, כי אני גרה רחוק ולא יכולה לבוא לשטוף שם כלים כל יומיים..)

בשבתות שאני לא מתארחת

או שנכדים מגיעים

או שהם לבד (גם בלבד, תמיד האח המדובר נמצא, ממש כל שבת שנייה שלישית כשלא נוסעים להורים שלה..)

כשהם לבד הם איכשהו דואגים לעצמם

יש ארגון בשכונה שמכין ארוחות למשפחות עם בני ביית חולים וכו', כשנשאר להם מנות הם מביאים להורים. ההורים מתענגים מכל ביס..

זה בטח נשמע לכם מוזנח ברמות

ההורים יכולים לבשל, הם בסדר

יש להם כסף, כסף שמסםיק להם. תודה לה'

הם פשוט בוחרים לחיות ככה, זכותם..

מה גם שלא יכולה לשלוח אוכל כל שבוע.

הם גם יוצאים לפעמים לשבתות נופש לבד, נגיד אחת לחודשיים בערך..

אני מגיעה פעם נוספת אחת לחודשיים

כל השבתות האחרות איכשהו מתמלאות או נכדים או לבד

או גם אחים אחרים שמארחים פעם באף פעם. אצל כל ילד בערך פעם בשנה.. תכפילו את כמות השבתות בילדים - ב''ה הם מסודרים לעוד תקופה.. 

ואני רק קוראת אותך ומשתאת מכמה שאת מדהימה ומשקיעה ואכפתית להורים שלך. אין לי מילים.

אל תתנצלי, את עושה מעל ומעבר.

את נשמעת בת מיוחדת ממש!!! @שושנושי 

48

ואת בת 22 לפחות.

אמא שלך כבר בת 70 וזו אישה לא צעירה לכל הדעות.

זה לא קשור לכך שהיא הזדקנה מהר.

היא באמת זקנה וזה תקין לגמרי.

בעיניים שלך זה מהר, כנראה שבעיניים של האח המבוגר ביותר שלך (שכנראה קרוב לגיל של אמא שלך כשילדה אותך 🤭) זה לאט.

בגיל כזה הם כבר נזקקים לנו הרבה ואני מבינה ממש את הרצון והצורך של אמא שלך.

אני גם מבינה ומעריכה מאוד את הרצון והצורך שלך לכבד אותה ולסייע לה.

לדעתי את חייבת להזמין אותה אלייך.

ככה את תכבדי אותה אותה, תהני ממנה, תשמרי על שלום בית ולא תטפלי בעוד אח מבוגר שתפקידו לטפל בעצמו.

מצד שני מאוד צעירה בנפשה

היא עובדת כרגיל משרה מלאה!

אחרי שקוראת אותך, 0תרום נופל לי האסימון, שכן - היא מבוגרת

אני רואה אותה בתור האמא שרצה ממקום למקום ורק רוצה שהיא איתה לשופינג

אחרי הכל - את והאחרות צודקות

היא באמת צריכה את העזרה של הילדים, וזה הכי מגיע לה בעולם

כן צריך ליצור כאן שינוי שזה יגיע מכולם ולא רק ממני ובעלי.. 

יש כבר ילדים מספיק גדולים בשביל לעזור לסבתא??

אין להם אפשרות נגיד שנכדה גדולה תגיע בחמישי לעזור להכין שבת?

רק חייבת להגיד

קראתי אותך

ופשוט- וואו. אין לי מילים. את נשמעת מדהימה.

בתור מי שהתחתנה דווקא ראשונה במשפחה, הורים צעירים, אני משתדלת להבין את הצרכים גם כשלא מבקשים אבל עכשיו מרגישה שממש לא עושה מספיק. נראה לי אני צריכה לעשות חשיבה מחודשת.

תשמעי, כל הכבוד לך! ותודה על פתיחת הנושא🙂

אולי אמא שלך באמת לא צריכה את העזרה, לכי תדעי

מצד שני אולי כמו שאחרת כתבה

מה שהאחות הגדולה שהתחתנה ראשונה רואה,

זה לא מה שילד הזקונים רואה חווה ומרגיש (כמו למשל להגיע לשבתות כדי שהילד האחרון לא יסעוד לבד את ההורים כל שבת מחדש..)

אז קודם כול - זה באמת הגיוני שאמא שלך בלי כוחות לארח... היא באמת מבוגרת, וגם גידלה הרבה ילדים, שזה יכול להתיש בפני עצמו.

ועדיין - זו לא סיבה שהכול ייפול עלייך... גם אם את הצעירה והכי פחות עסוקה לכאורה.

יש סיכוי לארגן מפגש של כל האחים, ולהציב בפניהם את העובדות האלו, שאמא (ואולי גם אבא) כבר לא צעירה, וב"ה היא גידלה את כולכם ביד רמה, ועל כך מגיעה לה כל התודה וכל העזרה מ*כל* ילדיה. ושנכון שאת הצעירה ו"רק" עם ילד אחד, אבל בכל זאת לא הגיוני שהכול ייפול רק עלייך. תציבי בפניהם את הנקודות שבהן אמא צריכה עזרה (טיפולים רפואיים, ארוחות שבת וכו'), ותבקשי מהם שיעלו רעיונות מעשיים איך הם יכולים להשתתף בנטל.

מקווה ממש שתצליחי, למרות שזה בטח קשה לעמוד מול כולם בתור הצעירה...

בהצלחה ממש! את באמת נשמעת מדהימה ממש!

(ותודה לך ששיתפת פה, והארת את תשומת לבי לכיוון הזה - דווקא בתור הבכורה במשפחה די ברוכה. ההורים שלי ב"ה עדיין מתפקדים טוב ומארחים הרבה, אבל באמת הרבה דברים נופלים על אחותי הקטנה, שעדיין לא נשואה, ואנחנו צריכים לראות איך להקל עליה... למשל, אמרתי לאמא שלי שאולי בשנים הבאות נשלח אליהם ילדים שלנו לעזרה בניקיונות פסח, שכרגע אחותי בעיקר עושה, וגם עוזרות מזדמנות... מקווה שאשים לב לעוד דברים כאלה...)

ולהזהר ממצב שזה יעורר אנטגוניזם (שהקטנטונת הזו מנערת את האחים הגדולים...)

ואני אומרת את זה דווקא ממקום של בת זקונים להורים מעל 70... שגם התחתנה מאוחר- אז יש לי הרבה שנות רווקות שהייתי לבד עם ההורים

ועד היום יש הרבה נושאים שאני הטלפון הראשון - למרות ש3! אחים שלי גרים על ידם...

הייתי מתחילה מלשתף אותם במה את מרגישה ופחות להוכיח

ופשוט לבקש עזרה ספציפית

לפתוח קבוצת ווצאפ בלי ההורים

ולהתחיל להציף את הקשיים

כמו לדוג

לאמא יש שבוע הבא תור ל×

היא שתפה אותי שקשה לה ללכת לבד

ולצערי אני לא פנויה באותו יום

מי יכול ללכת איתה?

אני דואגת לאמא... היא סיפרה לי שהיא לא מרגישה טוב ואין לה כח לxyz

אני ממש בתקופה עמוסה וקצת קשה לי -

אבל אני יכולה לעשות אורז- מי יכול לעשות שניצלים?

אם כי אין להם מייל, לא מדברת על וואצאפ

פתחתי בעבר וואצאפ קולי אבל אני הייתי הדוברת היחידה - סוג סטירת לחי

אני פשוט צריכה להרים טלפון אחד אחד ולראות איך עושים את זה. 

חיבוק ענק!

אני חושבת ששווה להתאמץ על זה

לשבת שיחה עם אחות קרובה ולהסביר לה כמה קשה שהכל נופל עליך

דבר שני אמא שלך ממש מבוגרת וברור שלא יהיה לה כח. מצטרפת לכל מי שכתבו לפניי שהאחים חייבים לעשות שינוי בהתנהלות (בהובלתך לצערי 🩷) ולהבין שזה התור של כולם לעזור ולארח אותם ולא ההיפך. יכול להיות שפשוט לא נפל להם האסימון עדיין ותצטרכי לעזור להם להפיל אותו.

האם יש אחים גדולים יותר שכבר אין להם קטנטנים בבית? אולי הם פנויים יותר לעזור…

המון בהצלחה!

זה נשמע ממש מבאס וקשה שאת לא זוכה ״להתפנק״ ולהתארח אצל ההורים כמו שהאחים הגדולים כנראה זכו.

איך זה בצד של בעלך? שם אתם מתארחים?

ומעלה רעיון קצת מוזר אבל אולי את יכולה לפעמים להתארח אצל אחד האחים הגדולים? אני מנחשת שחלקם בגיל שהיו יכולים כמעט להיות ההורים שלך. אולי זה קצת מביך להזמין את עצמך, אבל אני למשל ממש שמחה לארח את גיסתי.

את מהממת ומיוחדת ואני כותבת לך את זה כי נראה שלא שמת לב.

זה לא מובן מאליו וזו זכות שנפלה בחלקך, אמא שלי הייתה בדיוק ככה עם סבתא שלי

ואין לך מושג איזה נחת ואושר היה לה מזה!!!

מקנאה בך

מתכוונת לאמא שלי?

היא באמת אוהבת אותנו מאוד

ממש רואים שאותנו יותר מהאחרים, זה בולט

אין מה לומר.. 

ואם היא אומרת שקשה לה:

את לא מגיעה, נקודה.

היא כבר תבין להפסיק לשתף אותך כי היא תפספס אותך.

כיבוד הורים זה בשפה, בדיבור, לא לזלזל, לא לפגוע,

תשמרי על השפיות והשמחה והזוגיות והכי שלך.

איזשהו תלות מצד אמא שלך,בך והחבילה שמגיעה איתה זה אח שלך.. אז אם הבעיה היא אח שלך.. פשוט תזמיני רק אותה.. ואם האח ירצה להצטרף אז תשאלי את הגיסה מה היא מעדיפה להכין א' או ב' וככה היא תבין שאין דבר כזה להפיל עלייך הכל ועוד לבוא בידיים ריקות.. בנוסף אם יש אחים יותר גדולים אולי אפשר להציע להם להזמין את אמך.. אני מכירה את זה מקרוב... עם בני המשפחה שלי.. שבכמה מהם יש את האח/ות הקטנ/ה שנשאר עם אמא/אבא וכל המטלות נופלות עליו/ה.. זה די מעצבן ואם את רוצה שזה ישתנה כי בכל זאת זה לא קל וב"ה את נשואה ויש בעל וילדים בתמונה.. חשוב לשמור על איזון בין הזוגיות לכיבוד הורים.. ושהזוגיות לא תבוא על חשבון זה..

אני חושבת שאת נמצאת בנקודה שרק את יכולה לשנות את זה.. את זו שמאפשרת בעצם למצב לקרות.. 

מודה לכל אחת כאן על התגובות

פתחתן לי עוד אפיקי חשיבה

עוד אופציות

עוד בעיות...

תודה על זה 

לא יהיה כלום?

היא אומרת לך שהיא לא מרגישה טוב, כדי להכין אותך שיהיה פחות אוכל או כדי לרמוז שתכיני? 

בשבתות שאני לא מגיעה יש אוכל

אחרי הלידה הייתי אצלה, איכשהו היה אוכל..

אבל כן יש תחושה שבכל פעם שאני מגיעה היא מראש לא מכינה המון דברים

אם כי אחרי השרשור אני פתאום מתחילה להבין אותה

כי אולי באמת קשה לה

בסה''כ מבוגרת (מכירה את שאת לא חושבת שאחרת מבוגרת עד שמשהו אחר אומר לך? אז זה מה שהיה לי, פשוט לא קלטתי שהגיל גם עושה את שלו..)

מזכיר ממש את אמא שלי, שהיא הקטנה והתחתנה אחרונה וטיפלה בסבתא שלי עד שנפטרה.

ושאר האחים לא כ"כ לקחו אחריות.. כל אחד וסיבותיו.

ב"ה שאמא שלך בריאה, חושבת שבמקומך הייתי מזמינה אלי, ושאר האחים שיש להם משפחות ברוכות צריכים גם לעשות כך וכולם יוצאים מורווחים מהסיפור.. 

מה עם להזמין אליך?

לנסוע פחות...

ולקנות אוכל מוכן. הוצאה כספית אבל שווה את הכיבוד הורים והנחת שלך.

או לחילופין להזמין נערה/ אישה שתבשל אצלך בבית.

ערכת כי אחרי שקראתי עוד תגובה של הפותחת השתנו כמה דברים

בהצלחה בהחלטות @שושנושי 

כבר נתנו פה הרבה עצות ודברי חכמה...

רק מצטרפת לאלו שאמרו שאת מדהימה❤

ושולחת לך הרבה כח להמשך...

ממש מסכימה עם כל מה שכתבו כאן על כיבוד הורים והורים מבוגרים וכו',

והפותחת- את ממש מיוחדת שככה מקבלת. מדהים!

אני חושבת שעוד לפני הזכות בקיום מצוות כיבוד הורים, זה פשוט התנהלות טבעית בתא המשפחתי .

את במקום רגשי שמרגיש מנוצלת וזה לא אמור להיות כך.

אם תתנתקי מהרגש הזה תוכלי לראות כמה שזה טבעי.

אצלנו ברור שככשסוגרים שנבוא לשבת ברור שנשאל מה להביא,ולא משנה לי עם עוד מתארחים באותה שבת יביאו או לא.

זה נראה לי כזה בסיסי שכל אחד עוזר במה שהוא יכול.

אנחנו רוצים להיות יחד וזה לא מלון או מסעדה, אז כמו שבבית שלי אני אחראית לבשל , את אותה אחריות אני מרגישה גם אצל ההורים.

לפני חגים - ברור שבאים כמה ימים לפני החג לנקות/ לבנות סוכה.

לא דווקא כי הם זקנים, כי אם אנחנו רוצים להיות יחד ברור שנהיה יחד גם בהכנות.

זה פשוט הדדיות טבעית בתא המשפחתי,

כבני אדם זה כיף להיות חלק ממשפחה ויש זכויות ויש חובות

היה נראה כמו איזה משו תכנותי..

פשוט מלא מלא מלא מלא שרשורים של טסטים

איזה 3 עמודים ראשונים של הפורום...

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

להסתכל על איבחון כזה הגאולה זו ממש ראיה מיוחדת ויפה של המציאות

(וכן, אני מכירה מקרוב לצערי מה המשמעויות של אוטיזם לא מאובחן בזמן, ועדיין להסתכל על איבחון כזה כגאולה זה וואו בעיני)

בזמן (הבן הגדול שלי)

לכן אני יודעת להוקיר את האבחון המוקדם של הבת שלי...

השם הטוב נתן לנו 2 אוצרות בבת אחת

מתנה עצומה ומעצימה

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

אין עוד מלבדו🌸

לידה של ילד מתוק ופלאי, מתנה ממש, גדילה והתבגרות של שני האחים הגדולים שלו, כל אחד בכיוון שלו, גם מתוקים ופלאיים.

התבגרות וצמיחה שלנו כהורים וכמשפחה.

כבר הספדתי את כל פסח, ונהיה אסורים וזה..

ופתאום הוא הגיע

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.

•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום

רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....

וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.

אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים

שום דבר חיצוני/אורחים.

עורכים שולחן סדר מפואר

לבושים בבגדים יפים

בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים

את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...

יש אוכל טעים

והכל נראה חדש ונקי.....

בהצלחה לכם.

בונים כל שנה בליל הסדר שולחן נמוך מיוחד.

שולחן בגובה שולחן סלון, וכולם יושבים על כריות מסביב. דמייני מאהל בדואי כזה? אז ככה.

זה ממש נצרב לילדים שלי, וגם כמה אורחים שהתארחו אצלנו אימצו אח''כ את הקונספט. זה שונה ומיוחד ממש.

אפשר גם להחליט שחלק מהסדר עושים בכלל בספות (מתבקש ה'מגיד' וה'הלל נרצה'), ולהוסיף לספות מיליון כריות להסבה.

מעצבים מרכז השולחן עם בדים כחולים ובאמצע אנשי פליימוביל, או חיות פלסטיק קטנות שצריך למצוא לאן במהלך ההגדה הן שייכות (חיות של ערוב, צפרדעים, קורבנות).

השנה ביקשתי מכל ילד לכתוב שלוש משימות על פתקים נפרדים, ובמהלך כל שיר נעביר קופסא עם הפתקים, ומישהו שלא יסתכל יגיד 'סטופ' ויצטרכו לבצע את המשימה (סוג של חבילה עוברת). נראה איך יהיה.

אהבתי את הרעיון של שולחן סלון ממש! חייבת להציע לבעלי לשנה הבאה

כרגע

במצב של החודש האחרון, שיש עומס של החיים בצורה די קיצונית, הכל ביחד

פלוס זה שאני אדם רגיש

מוציא ממני משהו מאוד דומה למה שאת מתארת

משהו כמו הקש ששבר את גב הגמל רק בצורה יומיומית

דברים קטנים שמהם נשברים אבל בגלל שהעומס הכללי הוא ענק

אני אסביר

בתור אדם רגיש מאוד,  כל דבר שסביבי הולך איתי.

בקשת העזרה של השכן

הילד שחורק עם הכסא

אם אני צריכה לגעת בדברים שאני לא מסוגלת לגעת בהם או להרגיש את המגע שלהם 

כמות העומס שעלי מורגשת והולכת איתי

ואז כל דבר קטן, יכול להיות הצעקת 'די אני כבר לא יכולה יותר'

וזה יכול לבוא לידי ביטוי ב'איזה טפט גרוע' וב 'אוף על איקס ואי זד'

לחיות כבנאדם רגיש זה דורש עבודה ולימוד

מאוד קשה להיות הבת זוג/בן זוג של אדם שקשה לו להכיל את המציאות. שמורכב לו. אני מודה...

מעריכה ממש את בעלי וגם הוא משתגע מזה לפעמים

אני יודעת שכשאני מעל המים מבחינת שינה, אוכל, זמן לעצמי, זמן זוגי- אני לא לוקחת קשה..

וגם אני גם מנסה להכיר במתנות שיש ברגישות הזאת, כמו יכולת הזדהות, הבנה עמוקה של דברים ועוד

זה מה שיש לי לכתוב

ממש כל הכבוד לך, אני באמת מעריכה את הצד השני של אנשים כמונו

ובתור אני מנסה ללמוד להקליל, להבין שהחיים מורכבים ולא הכל חייב להיות במאה אחוז דיוק

זה קשה (ממש)

וגם לעבוד על לבקש את הצורך שלי כדי לקבל אותו

ושלא יתבטא בעצבנות כללית כזאת כי אף אחד לא מבין מזה שיש כאן צורך שלא מולא

אבל זה הקטע

אנחנו חיים במקום בלי אזעקות כמעט

אומנם הילדים בבית ואני עובדת כרגיל אבל הוא במילואים! דווקא במילואים אצלו יותר נחת מהעבודה ( בדכ עובד מאוד קשה)

אז למה הפתיל הקצר הזה?

ובכל אופן, מה לדעתך החלק שלי בסיפור?

אני לא ככ יודעת איך להתייחס לזה..

מצד אחד צריך פה הכלה כנראה

מצד שני לא מוכנה לקבל האשמות

הצורך ללמוד מקום חדש

או ליצור קשרים חברתיים חזקים חדשים במילואים

או אדם שלא מסתדרים איתו במילואים

או הנסיעות 

או כל דבר שאת חווה כמשהו קטן ומעצבן ולאדם רגיש מאוד ולא מספיק בטוח בעצמו יכול להשפיע מאוד על מצב הרוח

החלק שלך

קודם כל לדעת ש'את' לא הסיפור פה... לא מאשימים אותך, אלא את המציאות ואת הקושי

ולשקף שזה מאוד לא נעים

אם הוא באמת אדם רגיש מאוד הוא יתנצל ויקח לתשומת ליבו

אחכ לנסות לדייק מה הצורך שלא ממומש אצלו או מה יושב עליו

אלופה ממש!

כי חיפשתי ל@טוט את השרשור על המקווה 😅 אגב לא מצאתי.. באסה.

זאת אני אל דאגה❤️

כמה הוא זכה בך!!

ואיזה כיף למשוע שגם את בו!!

כותבת בקצרה כי אני ביום מעוך אז הראש לא עובד..

יכול להיות שיש לו "פוסט טראומה " קלה מהמילואים?

זה ממש הגיוני .. ולפעמים מגיע באופן קל..

אבל בסוף השנתיים וחצי האחרונות מטורפות לגמרי...

מקווה שזה בסדר לכתוב...

בכל מקרה חיבוק ענק

ובע"ה שתהיה לכם מלא סיעתא דשמיא להיחלץ ולהתעלות מהכל!!

על פניו לא נראה לי...

מצד שני גם אם כן- אין לי ככ מה לעשות עם זה... הוא טיפוס שלא מוכן ללכת לשום טיפול, בטח אם אין טריגר מסויים שהוא מרגיש אותו... מה שאני באה לומר זה שבאן כללי הוא לא ילך לשום טיפול בלי שהוא ירגיש צורך. וגם אז זה רק כשזה יבוא לגמרי ממנו...

כרגע הוא לא מרגישככ בעיה לדעתי למרות שניסיתי קצת לשקף לו (גם בזהירות. כי איזה לא כיף זה לשמוע יותר מידי שאתה עצבני כל הזמן...)

ולא צריכה לספוג את כל זה בשקט.

אבל אם זה ממשיך נגיד אחרי החג, תמצאי זמן רגוע ותפתחי את זה איתו בצורה נעימה.

ובזכות עכבס בלוטוס גיגלתי אתמול...

וואלה באמת יש מצב!

באמת גם יש לו קטע עם רעשים קצת, ובכלל כל מיני דברים שכתובים שם.

מצד שני זה לא היה ככה חזק תמיד....

וגם. שוב מחזיר אותי לשאלה מה החלק שלי בסיפור.

בנות כותבות פה וזה עוזר.

אם יש לך עוד תובנות אשמח לשמוע❤️

לפי כמה אני טרודה/עצבנית

אבל אני לא חושבת שיש לך כ''כ איך לעזור לו, זה יותר שלו מול עצמו.

תמיד אוהבת לקרוא אותך.

לא יודעת אם מתאים, אבל פעם @אמאשוני כתבה על שפת הפה לעומת שפת הלב בהקשר של ילדים ואני משתמשת בזה המון איתם וזה עוזר להבין את הדברים שנאמרים בהקשר האמיתי שלהם.

הכוונה שיש את מה שיוצא מהפה ויש את מה שהלב מרגיש.

ילד יכול לראות חבר שלו עם משחק חדש ולהגיד לו כמה זה משחק דפוק ומשעמם כשבעצם הוא רק מרגיש קנאה והיה מאוד שמח במשחק כזה.

נשמע שבעלך לא מספיק יודע להביע במילים בדיוק מה הוא מרגיש (לא איש של מילים..), קל לו יותר להטיח בך דברים.

במקום להגיד: זלדה, אני ככ מבואס שיצא כזה מכוער ועוד עבדתי על זה ככ קשה ואיזה חבל שלא יצאתי בעצמי לקנות סוג אחר של טפט

הוא אומר לך: זאת את, את אשמה, את שוכחת, את מתעלמת ממני ומהבקשות שלי

כשלומדים לשמוע את שפת הלב מבין המילים הכל נראה אחרת.

וואו תודה זה כיף לשמוע.

אני באמת מרגישה שיש פה את שפת הלב שאת אומרת.... אבל זה גם קצת משגע אותי. כאילו יאללה... אתה בנאדם בוגר. זה מעייף אותי ככה כל הזמן.. כי כאמור התדירות ממש גברה..

וגם. מודה שיש בי צד אגןאיסט שברגע שאני מקבלת האשמות אני עוברת להגנה ולא מוכנה לשמוע את הביקורת או הקושי שלו ש"אני מתעלמת מהבקשות שלו". כשאני חושבת על זה, הוא גם באמת אמר את זה לאחרונה שאני הרבה פעמים לא מספיק עונה לו ומתעלמת. ואני בהחלט הרבה יותר משתדלת לענות אבל חשבתי על זה, וזה מגיע בעיקר כי הדרך שהוא מדבר לא נותנת מקום לצד שני (למשל- לא הספקתי לשטוף, תצטרכי להביא בייביסיטר שתשמור על הילדים ואת תשטפי. אז לא היתה פה בקשה, או שאלה מה דעתי, אלא קביעת עובדה. אז מבחינתי קצת הרגשתי שלא ראה אותי/כיבד אותי. ובכל מצב קבע עובדה אז מה יש לי לענות? תוסיפי לזה גם טון קצת עצבני.. ואז הוא אומר לי- למה את לא עונה? בקיצור.....

ברור לי שיש פה צורך בלתי ממומש שלו

וגם קושי שלי לתת מענה כי נפגעת מהדרך שהוא מביע את זה

גם אני נוטה להיות חסרת סבלנות ולהאשים לפעמים.

לא נעים לי להגיד, אבל עוזר לי שמקרקעים אותי קצת.

(היי מותק, אני מבין שלא נעים לך, אבל ממש לא נעים לי שאת מאשימה אותי ככה

או זה באמת מכוער, מתנצלת, אבל דיברנו על זה כבר, אני אשמח שלא נדבר על זה כל היום).

כן הבנתי שזה קצת נצרך...

גם אחרי סיפור הטפט אמרתי לו את זה. שהעצבים שלו לדעתי חסרי פרופורציה לאירוע שזה.

זה אומנם קצת הפסיק את הויכוח, אבל לא הרגשתי שהוא הפנים את זה באמת...

התפקיד שלך זה לדבר עלייך ומה את מרגישה עם מה שהיה ועם ההתנהגות שלו. כל עוד את מכילה ומוציאה את עצמך מהתמונה או מדברת עליו רק - זה  מפספס את הנקודה שלך פה בעצם.

ומצטרפת לנכתב פה, את זהב לא פחות♥️

סבתא שלי היתה קוראת לזה "שפת האני"....

תודה על התזכורת❤️

שאת מחליקה בחיים.

אם את אומרת שזה משהו שהשתנה נשמע כמו קלאסי קשור למילואים, מלחמה. אנשים על הקצה, עצבניים.

כן, קשוח לחיות לידם.

ואת צודקת שאת יכולה להיות מכילה אבל עד האשמה אלייך. לא לאפשר לזה לקרות. יכול לחטוף כריזה, אני אכיל... אבל להפיל את האשמה עליי ועוד בחוסר פרופורציה. לא. לא. אני לא שק חבתות.

כן יכולה להזדהות איתו שדברים קטנים יכולים לגרום לי לעצבים מוגזמים. חיבוק

בגלל שאני יותר "פלואידית"- יותר יכולה ללכת לקראת ויותר מרגישה את האחר, וגם אין לי כמעט דרישות מהזולת

אז אני יותר רגישה לתחושות של ניצול או של מרמור.

כביכול אם הזולת רוצה משהו אני חייבת להיענות לו. בלי לבדוק אם רציתי בכלל. ויש תחושה של אשמה כבדה אם לא עשיתי.

כל ציפייה של האחר מכניסה אותי קצת ללחץ.

ויכול להיות שגם בעלך לא רוצה את הטפט

או שהוא רוצה להרגיש שהוא לא חייב לשים אותו. ושהוא חופשי להגיד לך לא. ואם הוא שם מתוך כפייה (גם אם פנימית ולא מצידך)- הוא ירגיש מרמור

ויכול להיות שהןא מרגיש שאפילו הבקשות של השכנים מחייבות אותו.

ואז הוא גם אשם כלפיהם שלא עזר.

או שהוא מרגיש אשמה ונחיתות כלפיי עצמו- אחרים נרתמו בכיף ואני לא. איזה מן בן אדם אני?

בקיצור הערך העצמי לא חזק דיו כדי להרגיש שלם עם הבחירות שלי.

לאנשים כאלה הכי טוב לפעול דרך מרחב ושחרור.

והרבה מחמאות וחיזוקים שהם טובים גם אם לא עשו כמו הציפייה מהם.

ממש כל מה שכתבת. ואני מודעת לזה.

ונותנת יםם של מרחב ושחרור. כנל על החיזוקים.

יש מצב שכשזה קשור אלי אני יותר מצפה/רגילה שהוא כן עושה.. ואז כשלא זה יותר קשה לי.

אבל אני באמת משתדלת המון לתת לו את כל הכבוד לומר שמשהו לא מתאים לו. ולכבד את זה.

חושבת שבאמת יש שיפור בנושא... אבל אולי גם בגלל הוא יותר כועס בזמן האחרון? מרגיש לי שזה גם חלק מהלהביא את עצמו כמו שהוא ולא לשמור הכל בפנים ולהיות מרצה.... ובכל זאת... אני מצפה שיגיד "לא מתאים לי" בענייניות ואולי גם נדבר על זה. אבל לא לעצבים לא קשורים...

טוב  מבינה שיש דרך ולמרות שהןא מושלם הוא כנראה לא. ואולי טוב שכך.....

על הריצוי והאשמה - בעלי היה ככה (עדיין אבל הוא כן הלך לכמה מפגשים עם מישהו והוא במודעות)

אני חושבת שמאוד מאוד משמעותי פה שלא תקחי עלייך את הבלאגן הפנימי שלו, אני הרגשתי תקופה ארוכה שאסור לי להביע רגשות של תסכול לידו כי ישר אפילו אם זה בדקות הוא נכנס ללופ ממש לופ מתגונן וכמובן גם מאשים ואין איך לעצור אותו.

עד שלמדתי כן לשים לב הרבה יותר לעיתוי אם אני באמת מעוניינת בשיח שיוביל לאנשהו ולעשות הרבה הקדמות, ועדיין אם הוא יוצא מפרופורציה וזה קורה לו בהחלט הרבה יותר בתקופות לחוצות - אני אומרת לעצמי ברור את ההפרדה - ועם הזמן גם הוא למד להגיד לי אותה בעצמו שזה לא שייך אליי וזה רק הוא שלא מסוגל להכיל כלום עכשיו.

אבל זה באמת אחרי הרבה זמן של עבודה דו צדדית.

בהתחלה הוא היה כמו דובי לא לא חחח , כל בקשה שלי הוא היה בודק עם עצמו אם הוא עושה את זה כי הוא רוצה - מטריף

אבל הבנתי שזה שלב ושמחתי מזה כי עכשיו אחרי התהליך הרבה יותר כיף ונעים איתו, הוא נותן והוא חושב מה הוא רוצה לתת ולשים פה ולא כי הוא מרגיש חייב.

(אצלם בבית לאמא שלהם היה רצון מאודדדד חזק ולא היה כדאי שהיא תצא לא מרוצה )  

אני כן אומרת בזהירות שאם אני הייתי מנסה בכח להימנע לגמרי מפיצוצים -לא היינו מגיעים למודעות והקרבה של היום -פשוט הייתי מתרחקת וזהו, ותסמכי עליו שאם הוא אדם טוב לב ורגיש כמו שאת מתארת הוא יעשה את שלו ויתקדם בעז"ה .

וזה שאת נותנת את הכבוד אין טוב מזה - יכול להיות שזה בדיוק מה שמאפשר לו להרגיש סוף סוף בבית להרגיש רגשות ולעשות שינויים בעצמו שלא היו מתאפשרים קודם . 

זה עניין של ביטחון עצמי.

נדרשו לי הרבה שנים כדי להביא את עצמי לקשר. היה חי הרבה יותר קל להקשיב לבעלי ולהשתתף אתו בעולם שלו, מאשר להביא את עצמי.

גם כי לא ראיתי טעם בסתם לשתף כשהוא לא יכול לעזור לי (דברים מהעבר שלי)

וגם כי לא הייתי מספיק בטוחה שזה יעניין אותו.

היום יש לי כבר יותר ביטחון עצמי בקשר, כי גם פיתחתי יותר את העולם שלי, ואני מרגישה שיש לי עניין בתוך עצמי.

אבל פיתוח הביטחון העצמי זה מסע.

בתור בת זוג באמת להחמיא ולפרגן זה הכי חשוב. ככל שהוא יאמין שהוא חשוב לך, שאת מסתפקת בו כמו שהוא. שהוא כמו שהוא זה וואו, שהוא מספיק לך ואת אוהבת אותו-

הוא ירגיש יותר בטוח להביא את העולם שלו.

לאנשים שאין להם מספיק ביטחון עצמי ושלא עודדו אותם מהבית להגיד הכל בחופשיות, ולא שידרו להם קבלה עמוקה של מי שהם-

הנטייה הראשונית היא לברוח. לנוס.

האסטרטגיה הראשונה היא להדוף כל מתקפה על הסף.

גם אני כזאת. הודפת כל ביקורת ממני. כי המחשבה שאני פגומה בעיניו היא ממש קשה לי. זה נתפס לי כאיום על הבסיס, ולא כביקורת של מישהו שאוהב אותי מאוד, אבל בסה"כ רוצה שאתקן דברים קלים.

עם הזמן למדתי פחות לענות ויותר להקשיב. לא לפחד לשהות ברגש. לא לפחד להכיר בחסרונות שלי. להסכים לקבל אותם, ואותי כמו שאני.

הדיפת הביקורת היא מאוד מתסכלת עבורך, אני לגמרי מבינה, אבל זה נטו ממצוקה שלו. הוא כ"כ רוצה להיות מושלם עבורך, ורוצה להאמין שהוא יכול להיות מושלם עבורך.

בעיניו, אם הוא לא מושלם, אולי את תחפשי מישהו יותר מושלם ממנו... (שזה כמובן קשקוש, אבל ככה מדבר מוחצשל אדם כזה)

כתבו פה על אדם רגיש מאוד.

בתור אחת כזו - אני לא חושבת שזה הדבר היחיד שמציק לו. כלומר, יכול להיות שהוא אדם רגיש מאוד, אבל על זה התלבש משהו נוסף שמעצים הכול. (מצטרפת לרעיון שאולי זה קשור למילואים. זה בהחלט משהו שיכול להציף אנשים רגישים...)

כתבת שהוא לא יהיה מוכן ללכת לטיפול. אולי ביחד איתך הוא כן יהיה מוכן? ואם לא - אז אולי ללכת בעצמך לטיפול שיעזור לך בהתמודדויות איתו?

הרבה הצלחה, אישה יקרה❤️

הגיוני מאוד שהמלחמה+ מילואים+ הכנות לפסח מוציאים אותו מאיזון. אם זה מתמשך אפשר לפתוח איתו ולדבר על זה.

נגיד לגבי הטפסים מתאים לי לנסות לשים כי קנית ואז להתעצבן כי השקעתי וזה לא עבד ולא הייתי קונה מראש ורק בגללך ניסיתי... למרות שבראש אאני יודעת שזה לא הגיוני.

ולגבי זה שזה דומה בין בעלך לאחים שלו- רגישות היא גנטית.

אני יכולה להיות כמוהו גם על עצמי, כאילו, גם אם אני קניתי את הטפט ויצא גרוע לפעמים יהיה לי נורא קשה לשחרר.

למשל הלכתי לקניוות וקניתי מוצצים חדשים לתינוק כי באורח פלא כל המוצצים שלו נעלמו. כשהגענו הביתה אחרי שעשיתי סטריליזציה, גיליתי שקניתי מידה גדולנה מדי. התבאסתי על עצמי יומיים עד שנסעתי וקניתי מוצצים חדשים.

אם זה היה בעלי קונה הייתי מתבאסת באותה מידה רק שאז זה היה יוצא האשמה.

אני רוצה לומר שהוא בעצם מתקשה לשחרר את המציאות, לא כועס עלייך. 

וגם, מתחבר לי לפרק בפודקאסט "בחזרה ללב ההורות" שבו היא מדברת על ילדים שמאשימים את אמא במה שמתפקשש להם, "בגללך נ]לה לי הגלידה" אפילו אם הייתי בכלל בחדר אחר. אז היא אומרת שזה בעצם נובע מקושי להתמודד עם רגשות ליליים אז הופכים אותם להאשמה ואז מה שכדאי לעשות זה לא לדבר אל ההגיון ולהוכיח שזה בכלל לא אשמתי, אלא לתת מקום לרגש, זה באמת מאוד מאכזב...

מה לגבי ל את עם בעלך לתפילה והוא יקח את הילדים לגינה ואת תלכי לטבול ותחזרי זריז?

סקרנת עם הניסים.

בעלי אמור להתפלל יחד עם המארחים אז יהיה חשוד אם לא יבוא איתם לתפילה, הקטנה שלי תפטפט בלי הפסקה בביכ, אז לא שייך להכניס אותה.

מספיקים לחזור מהמקווה לפני שהתפילה מסתיימת? אם לא זה ממש פדיחה שאגרום לסעודה להתעכב

כנראה כתבתי מאנונימי

אצלי מה שהיה בסוף זה שסיפרתי לחברה שגרה שם באיזור והיתה באותה שבת על המקווה

קבעתי להפגש איתה כאילו סתם עם הילדים והכל

היא שמרה לי על הילדים בגינה קרובה ואני טבלתי..

בעקרון אם את מנוסה בטבילות ליל שבת את יודעת שזה די זריז ומוקדם.. אם תגיעי מספיק מוקדם ואם לא יהיה עומס חריג את אמורה לחזור בזמן

אגב אני טיפה התעכבתי כי היה עומס במקווה והוא גם היה ממש רחוק מהמארחים אבל זה התקבל טוב כי "היה ככ כיף עם החברה שלא שמנו לב לשעון..."

וניסים מעל הטבע..

כבר מאוחר אין חי כח לפרט אבל זה היה משהו לא נורמלי

אפילו בעלי לא האמין שדברים כאלה קורים

ואם נוסעים ויהי מה, אז לצאת כולם ביחד לתפילה עם הילדים, אחרי קבלת שבת (בחוהמ נראה לי מקוצרת) בעלך לוקח ממך את הילדים לטיול ואת הולכת למקווה. הוא משלים את התפילה בחדר ביחידות... 

לומר למארחת בשקט שחברה שלך ביקשה שתשמרי לה על הילדה לחצי שעה עכשיו...

שהיא תחשוב שהחברה צריכה ללכת למקווה ואת עוזרת לה

וזה יעיר אותם בוודאות להביא חבורת ילדים

אפילו לומר: יש לי חברה שחיפשה מישהי שתבוא בלי ילדים לשמור לה על הילד הישן... התנדבתי... 

כל אחת יודעת מה הדינמיקה שמתאימה במשפחה...

חמותי היתה ממש זורמת לענד

תלכי עם תבנית עוגה בתן0וך התבנית את יכולה לשים מגבת;)

להביא לחברה שלך ואת כמה דק חוזרת וזהו

מכל השרשורים פה היתי בטוחה שזה ממש דאורייתא לא לדחות

שאלתי רב גדול שידןע אפילו כמחמיר- וואלה הוא בכלל לא הציג כבעיה כל כך חמורה.. רצוי לשא ברור אבל אם יש כבר בן ובת וזה חד פעמי ולא הרגל קבוע ומוסכם על 2 הצדדים- אז אפילו לא אמר שבעיה לדחות אלא שפשוט אפשר.

אגב אני שאלתי על לדחות הפסק..לא טבילה

אז אולי הז קצת שונה

אבל אישית אם לא היה אפשר לדחות- היתי מבטלת בטענת מישהו לא מרגיש טוב או משהו שהוא לגמ רי שקר

או מגיעה ושולחת את הילדים עם הבעל אבל מציגה שהולכת איתו לתפילה