ברשותך אצטט מתוך שיר של נתן אלתרמן

נערה עבריה מארשת לחרב,

נערה מקורדובה, מגנצא ופרג.

תמו אלף שנים ושוב כאן את עם ערב

חדשה וסוררת כשדה הפרג.

הכבוד והיקר לכל חרס בן כנען,

אך הדר הקדומים לך כורע וקד

בראותו את יפיך הממרה משליך נעל,

כמנהג יריבות, על זכרון בנות צלפחד.

שערך האדם עם הפסקת באמצע

ותכול קרח עיניך עדים לרעי

כי עמק באמה תו ספרד ומגנצא

לא פחות מתון של קדש והעי!

ולכן, לפוסלים את הכל עד ברנע,

לאומרים נדלג על דורות עד יבוס,

את עונה כמציאות המראה צפרניה

ואותם מורידה בלי משים מן הסוס.

///

אמנם הדברים נאמרו יחס לעניין אחר (תנועת הכנענים). אבל זאת גם התחושה האישית שלי: עם ישראל נולד במדבר, והתקיים רוב הזמן בגלות. המסע והמשא הרוחניים של בבל, פרס, מגנצא, ליטא, פפד"מ, פאס, מרקש, קהיר, תונס בוכרה, המנהגים שסוגלו או התפתחו להם באופן אורגני, מפעלי התורה האדירים, ספרות השו"ת וההלכה, רש"י ותוס', הם חלק מהותי מהאתוס הלאומי־תורני, הם גם חלק מהותי מאופי האומה שהתעצב עם השנים.

גמרא בבלי, רש"י ותוס', הם "תורת הגלות", אבל אין יהודי מאמין, לא בארץ ולא בחו"ל, בלעדיהם. אין יהודי בלי פורים, אין אשכנזי בלי "אב הרחמים" או ספרדי בלי פיוטי ריה"ל. אין מחשבת ישראל בלי רמב"ם, כוזרי, חובות הלבבות, חסידות, נפש החיים, תנועת המוסר. אין הלכה בלי רי"ף, טור, רשב"א, ריטב"א, רמ"א, ב"ח, מג"א, ט"ז, בא"ח... היהדות לא "מתה" בגלות, באופן כזה, שכל מה שעשינו 2000 שנה בגלות, הוא לבהות בגופה חסרת תועלת, בציפייה שתשוב לתחייה. אלא זה חלק ממסע החניכה וההתבגרות של אותה "נערה עבריה".

השאלה "מה עדיף" היא רדוקציוניסטית, אפשר לומר שהיא מתעלמת מה"סיפוריוּת" שבסיפור. שזה אחד העניין החשובים לדעתי בליל הסדר. הקב"ה יכול היה לתת את המצוות מיד בא"י, בלי שום סיפור מקדים. אולי גם בלי הסיפורים של תרח והאבות. אבל יש עניין בסיפור, באתוס הנבנה בהדרגה, לפעמים דרך הרבה קשיים ומאבקים, לפעמים בחיק הארץ ולפעמים הרחק מאוד, לפעמים דרך הרבה "דיעבדים". אולי מצד הקב"ה, אם אברהם לא היה שואל "במה אדע", לא היה צורך בכלל בגלות, היו מקבלים את התורה מיד, אולי מקימים מיד את ביהמ"ק, וזהו, יושבים לבטח על אדמת הקודש. אבל הסיפור של התורה הוא גם "סיפור האדם", האדם שנופל למצבים בעייתיים ומתעלה מהם, מברר ניצוצות מתוך הגלות, מוסיף "גרים", אולי לפעמים משלם את המחירים הכרוכים בכך, מה לעשות, אין בזה אמנם שלמות אפלטונית אולטימטיבית, כן יש בזה רוחניות "אנושית".

לארץ ישראל מעלות רוחניות חשובות, ויכול להיות גם בעלות חשיבות מהותית להשגת התורה וקיום המצוות בשלמות – אולי גם אלה שאינן תלויות בארץ. אבל איני מבין גדול במיסטיקה או בשכרן של מצוות. כולם חביבים לפני המקום, בכל מקום שבו הם נמצאים, וכמובן אשרי מי שזכה לקיים את התורה בא"י.

תודה רבה!

כתבת יפה. והכי חשוב, נכון....😉

אין דוחים נפש מפני נפש. אין הבדל בזה בין מי שנמצא בארץ למי שנמצא בחו"ל.

יש לדון לגבי מצבים ששייכים לגבי כלל הציבור, וההצלה היא לא רק של יחידים.

היא שאין לנו אפשרות לדעת מי אכן חייו יותר יקרים וחשובים (לא נשמתו, חייו), "דילמא דמא דחברך סומק טפי". הדיון הוא כאן הוא על דרך האפשר, ולא על דרך המוחלט. ואכן כבר הביאו פה גמרות שדיברו על כך.

אבל אפשר לתת שאלה מעשית אחרת  -

יש יהודי, שזקוק לטיפול קבוע לצורך הצלת חייו, והטיפול הזה ניתן רק במרכז רפואי מסויים בחו"ל.

הוא יכול להשאר בארץ ולמות, או לסוע לחו"ל ביחד עם בן משפחה ולהשאר שם ליד אותו מרכז רפואי [אין לו אפשרות להסתדר שם לבד.

האם עדיף ליסוע איתו לחו"ל, ויהיו שני יהודים בחו"ל, או להשאר בארץ, והוא ימות, וישאר יהודי אחד בארץ?

נראה לי פשוט וברור, גם לגבי השאלה הזו, שאנחנו נעדיף בפועל להציל יהודי, גם אם זה מצריך לצאת מהארץ בצורה קבועה. 

יש עוד זוויות לדון על השאלה שפותחת את השרשור, אבל ההסתייגות הזו משמעותית מאוד בעיני.

וגם על הצד שזו שאלה מעשית, זה לא קשור מה שאמרת. ההעדפה של אדם בארץ היא לא שהוא יישאר חמש דק' בארץ. בדוגמא הזאת, אותו קרוב משפחה יכול לעלות, לעזור לקרוב משפחתו, ולחזור לאחר מכן. וגם אם יצטרך להישאר שם כל חייו, זה פיקוח נפש שדוחה כל התורה כולה, וברור שאפשר. השאלה כאן היא שאלה בעדיפות. השאלה הנכונה שצריכה להיות, אם אתה מניח שזו שאלה מעשית, היא האם להציל יהודי אחד בארץ או שני יהודים בחו"ל, בהנחה שהיהודים בחו"ל לא יעלו לארץ. ואני חושב שגם לשאלה זו לא התכוון פותח השרשור, הוא התכוון ברובד הרעיוני, בלי קשר לשאלות הלכתיות של פיקוח נפש. ואם אתה מניח כל הזמן שמדובר על שאלות הלכתיות, לפי שיטתך, הגמרא פוסקת להלכה ששניים מחו"ל שוויים לאחד מא"י לעניין פיקוח נפש? כי זו גמרא מפורשת שאתה לא יכול להתעלם ממנה...

אם קורה - בית המדרש  "אם צריך להפציץ מדינה שיש בה 1000 יהודים ולהציל את יהודי ישראל, או לתת לפיגוע לקרות."

[אם אתה שם את העכבר על העיגול האדום שבצד, אתה יכול לראות על איזה הודעה הגבתי]

ונתתי דוגמא של מישהו שצריך טיפול רפואי קבוע בחו"ל, לא מישהו שיסע לטיפול ויחזור.

הגמרא הזו בוודאי לא מדברת לעניין פיקוח נפש. כאמור, לא אני קישרתי בין הנושאים.

כן, לא שמתי לב....😅

טעות שלי. אלמד להבא להסתכל יותר לעומק לפני שאני מגיב...

אם לא, אז כנראה הוא שווה ל 2 חוצניקים.

"אינו נקרא ב"ד בשם מוחלט אלא סמוך בא"י בין שיהיה סמוך מפי סמוך או הסכימו בני ארץ ישראל למנות אותו ראש ישיבה לפי שבני א"י הם הנקראים קהל והקב"ה קרא אותן כל הקהל ואפי' היו עשרה אנשים ואין משגיחין לזולתן שבחוצה לארץ" (בכורות, פירוש המשניות לרמב"ם)

״וּלְצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ יוּלַּד בָּהּ וְהוּא יְכוֹנְנֶהָ עֶלְיוֹן״. אָמַר רַבִּי מְיָישָׁא בַּר בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אֶחָד הַנּוֹלָד בָּהּ, וְאֶחָד הַמְצַפֶּה לִרְאוֹתָהּ. אָמַר אַבָּיֵי: וְחַד מִינַּיְיהוּ עֲדִיף כִּתְרֵי מִינַּן. אָמַר רָבָא: וְחַד מִינַּן כִּי סָלֵיק לְהָתָם — עֲדִיף כִּתְרֵי מִינַּיְיהוּ. דְּהָא רַבִּי יִרְמְיָה דְּכִי הֲוָה הָכָא לָא הֲוָה יָדַע מַאי קָאָמְרִי רַבָּנַן, כִּי סְלֵיק לְהָתָם, קָרֵי לַן ״בַּבְלָאֵי טַפְשָׁאֵי״. (כתובות עה) שים לב גם לסיוג...

ועיין שער החצר שה

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.

כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו