אבל למעשה אם אנחנו לא מגיבים *כרגע*:

- איראן מקבלת ים סנקציות

- אנחנו מקפלים קצת את ארה"ב לגבי עזה

- ים תמיכה בינ"ל

- הערבים המתונים מסתכלים עלינו יותר כשותפים שפויים

- יש זמן לטפל בחיזבאללה (שהיא איום מהותי יותר לדעתי)

בהמשך נגיב עם תוכנית יפה אבל בינתיים לדעתי כדאי לקצור את הרווחים כי למעשה לא איבדנו כלום

אבל כן כדאי גם לא לאבד מומנטום

אם הייתי בטוח במאה אחוז, שישראל תעצור את איראן עם מרווח זמן סביר מהפצצה הייתי רגוע.

אי תגובה תביא אותנו למצב שאיראן מרשה לעצמה לירות לכאן מטחי טילים מתי שיתחשק לה וכבר לא תחשוש.

סנקציות?.. לא בטוח שזה מעניין אותם, זה רק יגרום להם לרוץ יותר מהר לפצצה בלי פיקוח.

אני לא מדבר על דחייה של שנים

אלא בטווח הקצר להשתמש בהזדמנות

ובהמשך לתקוף כבר מסיבית

אם אנחנו נכנסים למהלך מול איראן זה כבר לא עניין של הרתעה אלא הכרעה

ובשביל הכרעה עדיף להמתין טיפה לשעת כושר

השאלה האם הממשלה עם יד על ההדק ותדע להכות בלי להסס ..

הבנתי שהחומר כבר בידיים שלהם, מרגע שיחליטו זה משהו כמו שבוע ומשהו לפצצה.

אני לא יודע מהי שעת הכושר ..

לדעתי אין שעת כושר טובה מעכשיו. כבר אין 3 חזיתות כמו שהיה בהתחלה.. חמאס ללא יכולת רקטית..

עם חיזבאלה נתמודד.. צריך ישר להשתולל על תשתיות אזרחיות של לבנון ולא לעשות הבדלה בינם לבין חיזבאלה.

אז לדעתי הממשלה תפעל בהתאם

לגבי לבנון אין טעם לפגוע סתם בתשתיות אזרחיות מעבר למה שנצרך מבצעית / אולי חלקים בדרום לבנון

חיזבאללה היא לא בדיוק תנועה עממית והבעיה איתם היא לא הרתעה

זה ארגון שיעי איראני שחי מכסף ומאמל"ח איראני

אם נטפל באיראן טיפלנו גם בחיזבאללה

בניגוד לעזה, בלבנון הרוב אינם תומכי חיזבאללה פשוט אין להם היכולת להיפטר מהם

חיזבאללה זה חלק מלבנון. נציגות בפרלמנט. הכל.

זה שיש קולות נגדם זה בגלל שמלכתחילה לבנון משוסעת ומפולגת.

מעבר לכך הכוח שלה נובע מכסף איראני ומאיומים, לא מתמיכה עממית. הרוב בלבנון חושבים שחיזבאללה היא לכל היותר רוע הכרחי, או בעיה שאין להם איך להיפטר ממנה בכוחות עצמם והם לא מתכוונים להתאבד בשביל זה

את הלבנונים כלבנונים בכלל לא מעניינת ישראל מבחינתם זה בכלל לא הסכסוך שלהם

מה שאין כן הפלישתים שצמאים לדם יהודי בכל מקום

לי אין מושג על יחסי הכוחות בעם בלבנון, אשמח לקבל הפניות למקומות שניתן ללמוד עליהם.

ויקיפדיה, סרטים דוקומנטריים, וגם פורומים לבנוניים (למשל גם r/Lebanon, שהוא בהחלט אנטי־ישראלי, אבל אפשר לראות שם פחות או יותר את הסנטימנטים של האנשים)

בקיצור נמרץ את הלבנונים מעולם לא עניינה ישראל. לא את הסונים, לא את השיעים, לא היה להם מה לחפש פה. לפני קום המדינה היו יחסים טובים למדי גם עם השיעים (שרבים מהם גרשנו בלי סיבה). גם אחרי קום המדינה לבנון כלבנון מעולם (טוב, בערך) לא נלחמה נגדנו, גם במלחמת לבנון הראשונה הרבה אזרחים כולל שיעים היו מאוד שמחים שבאנו להעיף את הפלישתים (שאותם הם עדיין מתעבים, וכמובן הם תומכים במדינה פלישתית כדי להעיף אותם מלבנון. אם היו דואגים להם כל־כך, היו מאזרחים אותם)

אבל בהמשך למלחמת האזרחים והאינטרסים הסותרים כל קבוצה התבצרה בתוך עצמה וחיפשה לה מקורות תמיכה חיצוניים (וישראל כמובן נכנסה עמוק מדי), אז היו כאלה שהלכו עם ישראל, היו כאלה שהלכו עם הסורים, גם איראן בחשה שם, שמעתי לבנונים שאומרים שלמעשה מה שסוריה עשתה ללבנון הרבה יותר גרוע ממה שישראל עשתה, אז למה עם סוריה היחסים תקינים? תשובה: כי יש להם הרבה יותר השפעה והם מפחדים מהם, כמו ברצח רפיק חרירי, ואפשר לראות שהלבנונים לא כל־כך אוהבים שמתערבים להם בעניינים כמו במהפכת הארזים (שוב... תלוי את מי שואלים. וצריך גם לקחת בחשבון שחיזבאללה משתדל להצטייר כ"מגן לבנון" ולא רק "מגן השיעים" ואכן הוא רשם כמה הישגים כמו סיום הכיבוש + פיתוח תשתיות, רפואה, ועוד עניינים, באזורים שהוזנחו ע"י הממשל המושחת והחלש) אבל אם חיזבאללה תגרור אותם למלחמה נוספת סתם בלי סיבה התמיכה שלהם פשוט צונחת לאפס

בכל־מקרה, היו הפגנות גדולות נגד איראן ב־2019, 2022, הלבנונים אמנם לא הולכים להתאבד בשביל לסלק אותם או את חיזבאללה אבל גם לא להתאבד בשבילם

חוסר תגובה לאיראן הוא סכנה למדינה בעתיד (אם לא תהיה מהפכה באיראן)

היו צריכים לתקוף שהטילים והכטבמים היו עוד בדרך אלינו. אם באמת נתניהו סיכל את ההתקפה לא אמור להיות לו שום קרדיט להמשיך לנהל את המדינה והמלחמה. זהו נזק חסר תקדים. 

היה להם שנים להתארגן

לא נורא, תקפנו קצת דיונות הלילה. עכשיו איראן וישראל פיטים.

כי כל הצבא שלהם היה בכוננות

בדיוק כמו שהמתקפה שלהם לא הצליחה כי כל הצבא היה בכוננות.

להבדיל. אם ב7/10 הצבא היה ככה בכוננות. זה היה נגמר בהרוגים בודדים בצד שלנו אם בכלל

ועדת חקירה תבדוק אם היו מניעים נסתרים ובוגדניים.

לכאורה, אכן היו.

מעולם לא ראית טיעון משכנע עד כדי כך?

לרוב ההוכחות חלשות יותר בכל זאת, סוף סוף יש פה הוכחה חותכת שאין עליה עוררין...

{צריך לומר שזה ציני?}

בינתיים זה מסתמן כתקיפה פיצית כדי שביבי יוכל להרגיש שיצא ידי חובה או משהו כזה

המקום שבו אנחנו יכולים לקדם, הוא בהרמת הרוח הלאומית ולא לעזור לכלי התשקורת ביצירת אווירת נכאים.

(לקטר, יש לי הרבה על מה. נתחיל מההזיה שמספקים אוכל ודלק לאוייב בשעת מלחמה...)

תוהה איזה חלק מתוך אירן היה צריך להשמיד כדי לשנות את תגובת בן גביר מדרדלה לעוצמתית.

להזכירך, שטח אירן גדול פי 850 משטח מדינת ישראל.

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים