קראתי את הספר.

אם רוצים להבין את העולם החרדי ועוד לגייס אותם צריך קודם כל ללמוד מהספרים שהם לומדים.

אני בת.

גמרא?

משנה?

רמב"ם

ש"ס ופוסקים.

בעל אם הבנים שמחה כתב שהוא עבר על כל הגמרא שהוא בתור חדרי למד, ואין שום מקור שמצדיק את זה

ואם אני לא טועה הרב טייכטל לא התייחס לגיוס לצבא בספרו.

אבל רבים מהחדרים מדברים על העונש שאברהם קיבל כי הוא הוציא את התלמידי חכמים להילחם בארבעת המלכים

לעומת זאת, כך שמעתי מרבותיי, למלחמת רשות, יוצאים רק תלמידי חכמים או לפחות בעלי מקרא/משנה/גמרא

כן.

תקשיב,אני יכולה לענות לך את דעתי ולנסות להסביר את הצד החרדי אבל הדיון לא שווה כלום אם לא מנסים להבין באמת לעומק את התפיסה החרדית ולא רק מסתכלים עליה מלמעלה מתוך ההשקפה שלנו.

סתם יכול לצאת מזה לשון הרע על ציבור שלם גם כי אנחנו לא דנים פה מול הצד החרדי.

אגיד ממה שאני שמעתי שהם טוענים, שמבנה הצבא צריך להיות שרוב העם ב"הסדר" ומיעוט נשאר לומדי תורה. (כלומר המצב האידיאלי הוא שחיילים יהיו גם תלמידי חכמים שמקיימים גם את המצוה של הלחימה, ולצד זה יהיו את אלה שנשארים רק ללמוד.) אבל, מכיון שכיום רוב העם לא הסדר, אז הם מכווינים את רוב הציבור החרדי ללמוד תורה. (לא כולם, ויש כאלה שמתגייסים בשלב מאוחר יותר).

הם קוראים לעצמם שבט לוי ושבט יששכר, ומאמינים שזהו תפקידם שהוא חיוני בעמ"י. הם לא לוקחים את מתווה השילוב כמו "הסדר" כי ממשילים את זה למישהו שילך לשרת פעם אחת בחיל ימי ופעם בתותחנים ופעם בלהקה צבאית... הם רואים את זה כחלוקת תפקידים.

נושאים בנטל ומוסרים נפש אבל מבטאים אותה בלימוד תורה. תחשוב על זה הם מגדירים את החילונים כמשתמטים מקיום מצוות ובכך גורעים מחלקם בעם, אז כדי לשמור על האיזון במקום שזה יבוא מכל חלקי העם זה מתחלק לציבורים לצערינו.

מניחה שיש עוד כמה טיעונים. אבל אני באמת לא מבינה את האנשים שדחוף להם לגייס חרדים. להגן על ישראל זה זכות וללמוד תורה זה זכות עצומה שיש פחות מי שיעשה ולכן מי שיכול ללמוד רציני צריך לחשוב אולי יש לה קדימות אצלו. כי להלחם יש מי שילחם אבל אם כולם יתייגסו ואף אחד לא יקדיש את עצמו ללמוד תורה בהתמסרות מי ימשיך את התורה בעמ"י, מי יקיים את העולם? מי שבוחר ללמוד תורה בכזאת איכות צריך פשוט להגיד לו תודה! תצרף אותי בזכויות שלך! תכלול אותי בלימוד התורה שלך אנחנו אחים אנחנו פועלים לאותה מטרה, זה כמו זבולון ויששכר...

 לי נראה שהצבא שלנו מספיק חזק ולא תלוי בהם ושאם היה צורך הצבא היה מוצא דרך לעשות את זה לעשות את זה בצורה הוגנת ולא מפקיר את הנושא לדיבורים על במת התקשורת. 

ואני מסכימה עם החזון שהלוואי שכל עמ"י יהיו שומרי מצוות ות"ח והצבא יהיה צבא קודש וגם החיילים יהיו ת"ח ולצד זה ישארו לומדי תורה שיגנו על החיילים ברוחניות בזמן שהם נלחמים. (וגם אומרים שכך היה במלחמת יהושוע שהייתה מלחמת מצווה, שנשארו חלק מהעם ללמוד תורה, אבל כך שמעתי לא למדתי את זה עם מקור.)

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

של המרגל המתועב, שאחרי שנחסם שוב ושוב בפורומים אחרים על שירשוריו האובססיביים של המאסת ישיבת הארץ, יצירת דה-הומניזציה למיישבי הארץ ודה-מורליזציה במלחמה -

עבר לבית המדרש ובחסות נושאים כאילו תורניים מחדיר את הרעל שלו לכאן...

(כן, המנהל, אתה מוזמן להמשיך לערוך לי במקום לחסום את המרגל...)

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו

גם לפעמים מדובר כבר בגוזלים ממש

הם רוצים לקיים מצווה
 

בגדול יש שתי גישות: אחת שאומרת שהמצווה היא רק סייג כשמתחשק לך לקחת את הביצים או הגוזלים, ואין עניין וחבל להציק לציפורים סתם ככה. הגישה השניה אומרת שיש עניין לקיים את המצווה כעניין בפני עצמו, גם אם לא מתחשק לך לאכול חביתה. בתוך הגישה השניה, יש כאלו שאומרים שמספיק לשלח את האם ולא צריך לקחת את הביצים

הלכה ג - האם מצווה לשלח את האם גם כשאין צורך בביצים | פרק טז - שילוח הקן | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א