שבדיוק נוסעת לשם לקנות לי כמה חבילות

יש לי בבית יכולה לתת לך

רק שנראה לי שאנחנו לא גרות קרוב בכלל 

לנסוע לשם בקרוב (היא קונה שם מדי פעם). אבל עדיין זה יהיה מאוחר מדי בשבילנו...

אולי פשוט נלך לחנות סטוק לידינו ונשאל אם יש להם, ונבדוק בינתיים אם זה טוב, ובעתיד נחפש איך להשיג מאיקאה.

תודה!

קצת מעצבנת אבל..

להכין הכל ברגע האחרון..

(או את כל האטרקציות..)

טיגון שניצלים זה הדבר האחרון שעושים לפני כניסת שבת.

כנ"ל עוגיות/עוגות - יוצאות מהתנור 10 דקות לפני הדלקת נרות.

במקביל ביום שישי דואגים תמיד למה "כן": משהו שאני מכינה ממנו כמויות כפולות בשפע ומותר לנשנש אותו..

ילד בן 8, קם מוקדם (לפני) ופשוט השאיר שובל פירורי עוגה עד החדר ובתוכו.

אני מתפוצצצצצת!!!

לא קולטים...

מקווה שתצליחי להתגבר על הנזק במהרה...

הוא ילד קטן

הייתי כן לוקחת אותו לנקות יחד, מספרת לו כמה נבהלת כשראית את זה אחרי כל המאמצים שלך להוציא את החמץ מהחדרים

וטיפ: החמץ אצלינו מיום חמישי בחדר מדרגות. אז זה מאוד ממחיש להם שאין חמץ ברחבי הבית. 

רק אל תעצימי את זה למחשבות מרסקות כאלו

את יודעת מה - אולי זה דווקא מראה על נקודת חינוך טובה אצלך, שאת זורמת ברמה כזו שהילד פשוט לא קלט כמה זה נורא לפזר עכשיו חמץ. אם נשווה אלינו - אנחנו סופר לחוצים מענייני חמץ בערב פסח, ומנערים את הילדים שלנו כמו משוגעים אחרי כל אכילת חמץ. אז אולי הם יקלטו שאין כזה דבר להסתובב עם חמץ (למרות שגם להם יש מעידות קטנות) - אבל כמה שריטות הלחץ הזה ישאיר להם בנפש?

אז אנחנו עובדים על הורדת הלחץ בשנים האחרונות (ואז מתחרטים כשהם מועדים 😅), אבל אצלך מלכתחילה הילדים גדלים בבריאות נפשית טובה יותר... ❤️

את אמא מדהימה ונהדרת, ואני באמת מתפללת שתצליחי לנקות את החמץ הפיזי הזה, כמו גם את תחושות החמץ האלה שבלב...

גם לילדים יותר גדולים.

אצלנו הפתרון פשוט, כבר כמה ימים שאוכלים עוגות ועוגיות של פסח ולא חמץ.

המשנה הראשונה במסכת פסחים "אין חוששין שמא גררה חולדה מבית לבית וממקום למקום" בכלל מתכוונת לילדים😅

אנחנו עושים את ההשתדלות שלנו

פירורים אפשר לטאטא

פחות מכזית חמץ לא עוברים ב"בל יראה ובל ימצא"

זה ממש מבאס, אבל בסוף הוא ילד, וקורה ששוכחים לפעמים.

לא הייתי לוקחת את זה למקום של חינוך, כי גם מבוגרים יכולים לשכוח ולהתבלבל בטעות

זה ילד עם קשיי התנהגות, חסר גבולות, קשב וריכוז. הוא מטופל תרופתית אבל ב7 בבוקר עוד לא קיבל כדור. הרבה מחשבות על התלות בכדור וכדו׳

ופרט שולי- יש לו אחות גדולה עם קשיים דומים אבל היא כבר בגיל ההתבגרות אז הכל עוד יותר מסובך 🤦🏼‍♀️

סליחה שנפלתי עליכן ותודה על המילים שלכן ועל ההזדמנות לפרוק 🩷

"מנעול" כזה למגירה שהזמנתי מאליאקספרס..

נדבק מעולה לדלת ולגוף המקרר, ואם שמים בחלק העליון של הדלת הילד לא מצליח לפתוח..

אולי אפשר להשיג גם בסטוק וכו בארץ, אין לי מושג

מצרפת קישור למשהו דומה באותו רעיון.

3.87₪ 67% OFF|ילד בטיחות תינוק נעילת ארון אבטחת הגנת מגירת דלת ארון מנעול פלסטיק הגנת ילדים בטיחות מנעול דלת| | - AliExpress

תוהה אם צריך באמת לנעול את המקרר

או שיש לילד מקום ללמוד שאת המקרר לא פותחים?

נגיד מגירות לא שמתי תופסנים, והוא למד שלא פותחים

פשוט לא אפשרתי את זה

עד היום אם רוצה לשחק עם הסירים האמיתיים הוא מגיע לבקש לפתוח לו..

הוא בן שנה ו - 8

אולי זה ההבדל, שעדיין יודע להקשיב להורים

בקיצור, תהייה 

את רואה שעד עכשיו לא נדרשתי לשאלה הזו, למרות שהיא הילדה השמינית ב"ה. (התאומים גם היו שובבים כמוה, ואנחנו זוכרים כמה מהמעללים שלהם מפסח כשהיו בגיל הזה - אבל אז הם פתחו ארונות, את המקרר כנראה לא הצליחו...)

זה תלוי גם ברמת השובבות וגם ביכולת המוטורית - לפתוח מקרר זה קשה בדרך כלל... אבל לה כנראה יש יכולת מוטורית טובה 🤷‍♀️

אבל יכול להיות שבאמת הצלחת לחנך אותו היטב, ומגיע לך על כך כל הכבוד!

מאחלת לך שגם בילדים הבאים זה יהיה כך

(ועוד משהו - הוא קטן מהבת שלי, אז אולי עדיין אין לו את היכולת המוטורית לפתוח מקרר... הבת שלי כמעט לא פותחת ארונות במטבח, פשוט כי אין בהם דברים מעניינים - האוכל נמצא למעלה. אבל במקרר היא כבר יודעת שנמצא אוכל טעים )

שזה יותר קשה ממקרר, גם בגובה שלו (אצלנו המקרר למעלה)

הוא יודע שיש שם עוגיות שאוהב שוקולדים וכו', לכן זה ממש מגרה

במקרה הזה פשוט הרגלתי אותו שאם הוא פותח הוא לא מקבל, אם מגיע לבקש אני מצ'פרת גם בשניים..

אולי כבר עדיף שייקח לבד ולא ירים אותי מהספה כל רגע

וגם דיי הגיוני שהוא ממושמע בגלל שזה ילד ראשון

אין לו אחים שילמדו אותו אחרת

בואי נדבר בילד השמיני, כבר מגיעה לאמא מדליה על עצם היותה אמא

זה מטורף!!!!

כשאני לא בסביבה

בליל שבת, למשל, היא בכתה במיטה כשכבר הלכנו לישון, וכרגיל אחיה הגדול והרחמן הוציא אותה מהמיטה. וברגע של חוסר שימת לב (הוא בטח שקע בספר לימוד כלשהו) היא פשוט פתחה את המקרר, לקחה מעדן, פתחה את המגירה, לקחה מזלג (לא התעכבה על זוטות כמו חיפוש אחר כפית), פתחה את המעדן - והתחילה לאכול אותו על הספה... (באמצע הלילה אני קמתי אליה, אחרי שהגדול הצליח להרדים אותה בעגלה, וגיליתי את המעדן הפתוח על הספה המלוכלכת...)

אחר כל היו עוד כמה פעמים שהיא ניצלה רגעים שאף אחד לא שם לב ופתחה את המקרר לקחת עוד מעדנים, אבל בפעמים האלה לרוב הצלחנו לתפוס אותה בזמן...

מנסה לדמיין את הסיטואציה, קורעת מצחוק🤣🤣🤣

אני מוצאת את עצמי דווקא מחכה לזה - נשמע מגרה ממש, פשוט לאכול!!!!

המון כוחות, באמת שלא יודעת איך מתמודדים עם זה 

פשוט כל משפחה עושה את סדרי העדיפויות שלה, על מה להציב גבול ומה למנוע מראש..

כאשר מדובר בילדה שמינית שרואה את כולם פותחים כל היום זה יותר מורכב מאשר ילדים ראשונים שמה שאסור להם אסור ואין מישהו אחר שמותר לו

הוא פותח מגירות ללא הרף, לא נראה שמזיז לו שאני אומרת לא.

תראי גם היום יש דברים שלא מקשיב לי חחח

אני דיי עומדת על ה ''לא'' שלי

כלומר אם אמרתי שלא מסכימה והוא כן עושה את זה אני מגיעה ומחבקת חזק חזק ומסבירה שאמרתי שלא..

ומסיחה את דעתו במשהו אחר

ככה עם הזמן פשוט למד - זה לגבי עניין המגירות

למשל בעניין הלברוח לי בטיסות ברחוב את זה עדיין לא למד שאני לא מאפשרת.. כי עד שצורחת שלא הילד במרחק קילומטר..

לשפוך אוכל לרצפה - כך פעם שזרק אמרתי שללטאאאא מרשה והוצאתי מהכיסא

ככה הבין שזריקת אוכל שווה להפסקת ארוחה

על הדרך הזו 

אז אני אומרת לא, ובאה לקחת לו, או לקחת אותו... גם בנועם כמובן.

אבל זה לא נראה שמשו מתחיל לחלחל.

או שמבחירה הוא לא מבין אותי

שלי בן שנה ו- 8

לא זוכרת בן כמה שלך, נראה לי קטן יותר

בטח זה עוד יקרה

לרגע לא מדברת על הוראות של כן או לא..

זה הבדל של שמונה חודשים ממש משמעותיים, זה עוד יקרה בקיצור.. 🥹

אצלי בן שנתיים פותח אבל המעדנים מוחבאים היטב למעלה

לא ניסה לטפס בנתיים

הוא יכול לקחת תפוח אם הוא רוצה זה בגובה עיניים חח בזכות זה אוכל מלא תפוחים(מביא לי לקלף לו ולחתוך כמובן)

לק"י

יום אחד הוא ביקש מים בזמן שהייתי בשירותים.

עד שיצאתי אליו, ראיתי שהוא טיפס על כסא ליד הכיור.

עצמאי בשטח.....

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

אמרה שהוא ידאג לנו.

היא גם הרשתה לעצמה לאכול משהו בטענה שזה טבעוני, אני לא חושבת שהיתה אוכלת אם היתה יודעת שהוא אוכל טרף

בסוף הוא יודע הכל

מבינה שציפיתי יותר מידי

לדעתי לא יפה לעשות אירוע בבית, להזמין אנשים, ךהכין כיבוד ולא לדאוג שהם יוכלו לאכול.

זה חוסר התחשבות

כמו שתיארת איך התאמצת שיהיה משהו טבעוני מכל דבר

לק"י

בטח כשלא מדובר בחילוני גמור שמנותק לגמרי מאנשים דתיים.

הוא לא יודע שדתיים צריכים אוכל כשר?... ולא אוכלים בכל מקום?

נשמע סופר קשוח, ובפרט שכשארחת כל כך טרחת והתחשבת..

אני בסיטואציות כאלו דואגת להביא איתי משהו- סלט/ פשטידה/ עוגה שאני אוהבת (אפילו קנוי...) ואז יודעת שבכל מצב יהיה לנו משהו לנשנש...

האמת אני חושבת שצריך לדבר איתו ברחל בתל הקטנה. בסוף הוא גדל כדתי והוא מכיר את ההלכות. אז נראה לי בסיסי שאם הוא מארח את המשפחה הדתית שלו הוא יתחשב.

(אצלינו במשפחה גם יש דתל"ש שמארח ודואגים שהכל יהיה כשר... אולי ההבדל הוא שהוא דתל"ש כבר מעל 30 שנה ועבר מזמן את הקטע של לעשות דווקא.)

וזה בלי לדבר על הקטע של להתארח אצל זוג לא נשוי אבל זה כבר עניין שלכם...

קיצור, אני חושבת שאפשר לדבר איתו כאדם בוגר בתקוה להבנה

בסוף כשבעלי אמר לו שיש בעיה עם זה שהוא מחמם בתנור הוא נעצר, אבל זה היה מאוחר מידי.

אני לא חושבת שזה היה דווקא כמו פשוט חוסר מחשבה עלינו.

ולגבי זה שהם זוג לא נשוי- יש דברים מורכבים בין משפחות...

יש צפרדעים שבולעים

בואי, גם זה שהיא קונסרבטיבית זה לא מציאה, אפילו שהיא חמודה ממש

וזה שהיא מסיתה אותו שמאלה שמאלה שמאלה

מצב קשוח.

ומנסים לאזן, די למען כיבוד הורים/חמים

ולתזכר אותו ....

ובאמת נשמע מצב מאתגר, בהצלחה!!

אתם אלופים שהלכתם, ונתתם הרגשה טובה.

חושבת שאת צודקת שלא עשו לכם דווקא, יש לך הסתכלות של עין טובה וזה מקסים בעיני.

בפעם הבאה כדאי לתאם איתם מראש איך מתנהלים עם האוכל.מניחה שבאמת אם הוא דתלש הרבה זמן הוא שכח כבר את ענין התנור.גם לי יש דתלשים במשפחה שממש מתחשבים, אבל חושבת שגם הם לא היו שמים לב לענין החימום בתנור.

לק"י

למשפחה קרובה מן הראוי לדאוג.

זה גם לא מישהו בודד ששומר כשרות. מן הסתם שהיו לא מעט.

לק"י

לי יש אחות טבעונית, אז הכי הגיוני שאני אדאג לה לאוכל באירועים. לא חייבים שיהיה לה הכל, אבל שיהיה מה.

היא משפחה קרובה, לא איזה סבתא של הבת דודה מהצד השני.

ותחשבי שהייתי במצבים כאלו עם ילדים שצריך לומר להם לא לגעת בכלום

למדתי להאכיל את כולם לפני (קונה להם פיצות אז הם מאושרים)  ולשמוח ביחד המשפחתי

גם אצלינו נושאי שיחה זה קשוח ביותר בטח מאז הבלאגנים של הרפורמה ועוד יותר מאז המלחמה בעזה, אני מנסה למצוא נושאי שיחה לא נפיצים, להחמיא על מה שאפשר, לשתוק הרבה גם כששומעת דברים כואבים וללכת הביתה בידיעה שעשיתי מה שיכולתי.

משערת שגם לצד השני יש מה לומר עלינו כי כל אחד רגיש לדברים אחרים.

ולבקש להתחשב או להגיע שבעים או להביא פיצה בעצמכם

אצלנו השיח במשפחה על הכשרות פתוח, לא אוכלים טרפות ב"ה אבל לא ברמה שלנו אז מדברים על מה כן ומה לא, כשברור לנו שזה שיח לגיטימי

אתם התחשבתם עם האקדח, לגיטימי שיתחשבו בדברים אחרים שחשובים לכם. לא רואה סיבה להשאיר את זה לא פתור ולצבור מרמורים

אצלנו אחרי תקופה קצת מתוחה בהתחלה פתחתי שיח ומאז עובר בטוב והכל בסדר

מה נשמע עם אנשים.

בחיים לא הייתי מכבדת בקשה כזו. אני לא אגיד לך אפילו לבוא עם חולצה עם שרוול ולא גופיה.

על האקדח אתה בא עלי??

לק"י

(חולצה עם שרוולים, לא מחשוף גדול, מכנסיים לא קצרים).

לא מבקשת אולי, אבל כן ברור לי שאמורים לכבד. למרות שמאנשים שמבקשים ממני לא לבוא עם אקדח, בהחלט אפשר לבקש לבוא עם לבוש מכבד. מבחינתם זה כנראה ממש דת, הפציפזם הזה (לא שאני מסכימה איתם כמובן. אבל יש מצבים שעדיף לכבד כדי לשמור על יחסים תקינים. בטח אם מדובר בביקור של פעם ב...).

אבל גם כוללת את הרתיעה מהנוכחות שלו במרחב האישי שלהם, רתיעה מכך שהוא חלק מחיי היומיום (במגוריהם כביכול אין סיבה לנשק), העובדה שהוא בתוך בית עם ילדים, והצורך להסביר להם. מבחינתם שהילד גם לא ילך לצבא... יש למשל הורים פציפיסטיים שמסרבים לחשוף את הילדים למשחקים עם אלימות וכיבוש, אפילו משחקי קופסה, אז הם לא ירצו מראה של הכלי הזה עצמו בבית.

(חושבת על הקבלה של אולי לבוא במעיל פרוות שועל לבית טבעוני)

(כמובן שאני אישית לא מזדהה, רק מסבירה את העמדה שיכולה להיות, ותמיד שווה שהפותחת זו שתסביר, או שתשאל את קרובי מהשפחה הפציפיסטיים אם אינה יודעת)

מהשאלה שלך, שווה לך לגגל פציפיזם. חנוכה שמח!

לק"י

לא נשמע לי שזה קשור לחשש מתקלות עם הנשק.

אלא לזה שהם נגד מלחמות (חיים בסרט. אבל שיהיה).

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

וגם לא באמת חזר לה מספר גבוה, היא מסתדרת בקלות גם בלי משקפיים

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

עלה המספר

במספר שלם..

אז חוששת מאוד לעשות לייזר ושיחזור לי...

למי שיש הסדר עם הקופ"ח? נכון לתקופה זו..

והאם אפשר לשלם בתשלומים? 

בביטוח שיש בקופת חולים

ובהסכם של קופת חולים עם המקום

הפער לאותו ניתוח באותו מקום בין השתתפות קופות חולים יכול להגיע לאלפי שקלים (מניסיון), אז צריך לברר ספציפית.

שעשתה

המספר עלה לה ובמהלך הזמן גם הסתבך ונהיה קרע ברשתית

מורכבת עם הראייה

עכשיו יותר בסדר אבל כן זקוקה לטיפות קבוע

והנזק לרשתית הרופאים אמרו לה שזה כנראה וודאי מהניתוח

יש פה עניין של סיכוי מול סיכון

זה גם תופעה שהחלה הרבה דיי הרבה שנים מהניתוח אבל ממה שהבנתי ממנה זה אחת מהסיכונים לטווח רחוק של הניתוח

במשקפי קריאה..

קצת מוקדם יותר מאנשים ללא משקפיים..

אולי הגיל קצת משתנה אבל ממה שהבנתי זה די מחייב שיהיה 

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏

לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃

מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.

חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח 

לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆

כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?

בעל במילואים וכו..

אין זמן ביניים שהם משועממים.

קמים, מתלבשים, יוצאים.

אם יש לי ארגונים מעבר, משתדלת לעשות לפני שהם קמים 

שום דבר אחר

קמים, מתארגנים, ויושבים לשחק או לקרוא נגיד

אוכלים משהו

ויוצאים

זה משבש מאד את ההורמון הטבעי של היום/לילה (מלטונין)

מצד שני בוקר באמת זמן מאתגר.

בכנות זה ענין של הרגל

מבינה לגמרי שאחרי שהתרגלת לזה וגם הם, קשה להחזיר את הגלגל אחורנית.

מצד שני אני לא נותנת בכלל מסך לילדים.. אז אני לא הבן אדם לענות על זה (יש לי עוד קטנים, ומשתדלת להשאיר את זה כמה שאפשר מחוץ לתחום. יודעת שזה בלתי נמנע בסוף)

במקרה חירום של ילדון צורח ואני באיחור כן אתן לו לראות איזה סרטון של שיר בפלאפון ל5 דקות, אבל זה לא חלק מסדר בוקר שלנו. ראה?

אם בעלי בבית, עושים תורנות מי מתארגן ומי שומר על הילדים. אם הוא לא, אז מתמרנים... מנסה לנצל רגע שהם משחקים יפה לרוץ להתלבש, או שמה להם צלחת עם אוכל ורצה. לומדים להתארגן בצ'יק.

פעם הייתי קמה לפניהם ומעירה אותם כשכבר הייתי מוכנה לגמרי. היום הם משכימים קום לפניי אז זה לא עובד.

(בשעה אפשר להספיק גם להעיר, גם להלביש, גם להתארגן וגם לשלוח כבר למוסדות...)

אנחנו מפעילים לפעמים סרטונים בטלפון לילדונת, אבל היא היחידה שאנחנו עושים לה את זה, כי היא מאתגרת מאוד-מאוד בהתארגנות בבוקר (על הרצף האוטיסטי) ואנחנו מחפשים כל דרך להקל. בכל אופן, מדובר בלא יותר מרבע שעה, שתוך כדי אנחנו מנסים לארגן אותה.

לשאר הילדים אנחנו מפעילים לפעמים שירים כדי לעורר אותם. לעתים רחוקות מי שכבר מאורגן זוכה לצפות בסרטון, אבל זה לא בשגרה.

(אני לא כזו אלופה בהישמרות ממסכים... לצערי הילדים שלי רואים יותר מדי מסכים במהלך היום. אבל איפה שאפשר משתדלת להמעיט...)

זה לא ממש בריא לפתוח את הבוקר עם כל כך הרבה גירויים..

אני אודה ששנה שעברה הייתי עם היפראמזיס ובעל במילואים ונפלתי גם למלכודת של מסכים בבוקר.

וזה מאוד נח וקשה להפסיק

אבל ברגע שהחלטתי עם עצמי שדי בכל מחיר אז מאוד מהר הן התרגלו שאין.

היום הן פשוט מתארגנות (קצת יותר בנחת) ומשחקות.

בהתחלה הן היו מבקשות והיום הן כבר לא מבקשות יודעות שזו לא אופציה.

אצלי יש "תחנות"

נטילת ידיים

להתלבש, לא יוצאים מחדר עד שמתלבשים אלא אם כן צריכים להתפנות..

שטיפת פנים וצחצוח שיניים

קרם פנים וסידור שיער.. מי שרוצה מקבל נשנוש בוקר או כריך.. מי שלא יש דפים ועפרונות ציבעוניים בשולחן (כמות קטנה) עד שהם יוצאים..

לפעמים אוכלות פחות מהלחץ

לפעמים מנוהלות מספיק כדי שלמור על בריאות גם בעומס

מבינה את התסכול

אבל לא יודעת איך זה עוזר לך

עזבי את זה ותתרכזי במה נכון וטוב ואפשרי לך

ומאמינה שיש גם את הבודדות שיכולות גם לעמוד בעומס וגם להתמיד באוכל בריא והתעמלות, אבל אותן אני פחות רואה סביבי...

במשרות בכירות לרוב יהיה תכונות אישיות גבוהות

מה שעזר להם להגיע למשרה

וזה גם מה שעוזר להם לתזונה נכונה ומשקל תקין

מודעות תכנון ושליטה עצמית

בנוסף אם לומדים ניהול זמן ואנרגיה נכונים

אפשר להספיק בחיים גם קריירה וגם אורח חיים בריא (וגם עוד דברים)

1. הגדרת מטרות

2. תכנון זמן/ כוח ריאלי לכל מטרה

3.תיעדוף משימות לפי רמת החשיבות

4. שיבוץ המשימות באופן יומי/ שבועי/ חודשי וכו

5. להשאיר מקום בלו"ז לבלתמים והפסקות

6. לעשות בקרה תקופתית על עלות תועלת של ביצוע המשימות לעומת הזמן והאנרגיה שהן לקחו

במידת הצורך לחזור שוב על הסעיפים מחדש

שאני לא מחשבת נכון זמנים

כמו באג כזה חח

ובכלל אני לא זריזה

לחשב זמנים באופן מדויק

אני תמיד מוסיפה זמן נוסף מעבר למה שחשבתי

נניח משימה שלוקחת שעה אני נותנת לה שעתיים

כי כמעט תמיד יש בלתמים

וחוסר דיוק בתכנון

על זריזות אפשר להתאמן

לא לעשות יותר מהר

אלא יותר יעיל

אני תמיד מחפשת את הדרך הקצרה ביותר שנותנת את התוצאה הטובה ביותר 

שסוגר את התאבון..

וגם - יש אנשים שעומס ועשייה עושה להם טוב וממקד אותם, יש אנשים שפחות. השאלה היא איפה את נמצאת בסקאלה.

כשלך יש עומס את אוכלת לא מסודר. לא לכל הנשים זה ככה. כשלי יש עומס אני בקושי אוכלת, יכולה לעבור גם ימים שלמים בלי אוכל או עם ארוחה אחת ביום. זה משתנה בין כל אדם, ולכן זה שהן במשרה בכירה או שיש להן הרבה עומס לא משפיע על הרצון שלהן.

גם זה שהן במשרה בכירה לא אומר שהן עמוסות יותר. יכול להיות שכמו שכתבו פה הן יודעות לתכנן זמנים נכון, או שלהן יש פחות דברים בחיים האישיים שמעמיסים עליהן או שיש להן יותר עזרה
וזה גם אופי של אנשים כמה הם מרגישים עומס וסטרס או שהם נהנים ופורחים מזה

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס

הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל

ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.

סליחה אם אני מלחיצה

ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת?