נראה לי שמצד עזרה וארוח אחרי לידה בדר''כ הבת מקבלת מהאמא..וזה די הגיוני..

ומצד יחס והתרגשות..בדר''כ כל נכד מרגש ומשמח

אני גרה צמוד לאמא שלי

והיא כילו היתה בטוחה שאני מסתדרת וחזקה ובכלל לא צרחכה שום עזרה עם כלום

בסוף קצת פחות משבוע אחרי הלידה הלכנו לחמותי… היינו שם איזה שבוע וחצי שבועיים ואז חזרנו הביתה

ועכשיו אני לא ארגיש בנוח לעשות את זה כשאני יודעת שעוד רגע הבת שלה צריכה ללדת וכנראה תבוא להיות אצלה אחרי הלידה…

(ברוך ה׳ בית גדול אז לא בקטע של צפיפות. בקטע של לא להכביד יותר מידי…)

 זה קשה לפעמים במיוחד כשלך אין עזרה מאמא שלך

ואז את נשארת ככה הךי עסרה ובעיקר חם איזו תלישות מסויימת

גם לי משפחה שלי היא לא אופציה לכלום כמעט לא לעזרה ולא לקשר קרוב ..

ולפעמים סקוקה כתחליף למשפחה של בעלי..

ולא תמיד זה המצב

נגיד ברור שהבת תלך לאמא שלה אם תלדו ביחד

זה שאירחה אותך הפעם הקודמת זה מהמם אבל לא הנורמה בדר''כ..

אז לא היתי מצפה לזה שוב..

וגם לי כל פעם שיש לי הוכחה שאני חלק אבל לא חלק טבעי מהמשפחה..זה צובט

הן מתוקות הגיסות ומפרגנות

אבל לדוגמא

יארגנו מפגשי אחיות-לבד

יגיעו לבת מצווה משפחתית- ויקנו ילד כולן מתנה ולא יציעו לי להצטרף

כל מיני כאלה

לא בכוונה תחילה כמובן

לא כועסת

אבל צובט כי לי אין הקשר אחר בחיים

אבל כן העבודה היא לשחרר ציפיות עודפות

לא להסיק מזה מסקנות לא נכונות

אוהבים אותך את חשובה את חלק

אבל כן..זה לא כמו בת ואמא

אין מה לעשות 

אחות אחת לא גרה בארץ

ואמא עסוקה מאוד שבטוחה שהיא עוזרת אבל בפועל לפעמים לתפעל אותה ולבקש ממנה זה רק מכביד כי היא לחוצה מאוד…

חמותי באה איתי ללידה הקודמת, גם אמא שלי כמובן אבל גם חמותי, ועזרה לי יותר מאמא שלי עם ההנקה נגיד כי יש לה יותר נסיון עם זה מאמא שלי

אני כן קצת בונה עלייה יחסית👀

שיש לכן קשר טוב.

באמת!

שכשתלדי יתלהבו וישמחו איתך, ואז כשהיא תלד כל הצומי והיחס המוגברים יעברו אליה.

🤷🤷🤷

זה לא שתיזמנת ללדת איתה

מסוג הדברים שאין לנו באמת שליטה עליהם

מבינה אותך אבל באמת חבל להתבאס על דבר כזה.

בכללי, אני ראיתי שלידה שניה והלאה כבר הרבה פחות מתלהבים מלידה ראשונה. גם ביחס, בעזרה, בהתלהבות.. 

אבל באופן טיבעי זה אנושי והגיוני לגמרי. לא מדברת על ההורים, מדברת על הסביבה. ברור שלהורים ילד שני מרגש בעיני כמו ילד ראשון.

וגם מצד העזרה, הילד השני הוא כבר לא אותו שוק והלם להורים כמו הראשון, הם כבר קצת יותר יודעים לקראת מה הם הולכים ויכולים להסתדר עם פחות עזרה.

מי שצריך צומי זה אמא שלו בעיקר.

כל דבר שהוא לא פעם ראשונה- פחות מרגש.

לא רוצה לתת דוגמאות כדי לא להוזיל את העניין אבל תחשבי על זה ותראי שזה נכון.

את מגיעה ללידה ולאחריה כבר יותר מנוסה, יותר יודעת מה מתאים לך, צריכה להתאושש יותר מהר כדי לטפל גם בילדה הגדולה.

אז כן, אין מה לעשות..

אם נכנסת להריון בשביל לקבל צומי זה בעיה. 

ממש כמו בלידה הראשונה או כל אחת אחריה

לפעמים מרגישה הפוך

שעכשיו פנויה יותר נפשית רגועה יותר ומנוסה יותר

ומצליחה יותר להתרגש מהנס הזה ומהגידול הראשוני

אבל הסביבה זה משהו אחר

באמת לא אותו הדבר

אני מפעם לפעם מתרגשת יותר, מרגישה שאני הרבה יותר מבינה את גודל הנס ומה זה בעצם אומר עוד ילד.

אבל אין מה להשוות להתרגשות של הסביבה

וזה בסדר. אנושי וטבעי

וטוב שיש לתינוק את אמא שלו שמאוהבת בו😍

אף אחת לא נכנסת להריון בשביל לקבל צומי

וכל יולד צריכה יחס עןטף חם ואוהב.

אבל מבינה את הרצון ליחס מיוחד ומפנק

ודווקא אני חושבת שההתרגשות לא קשורה לאיזה מספר זה או אם זה ראשון או שני

אצל חמי וחמותי למשל, כל ילד שאני יולדת זאת התרגשות עצומה כי אני היחידה במשפחה שעדיין יולדת.. כל השאר הרבה יותר מבוגרות ממני וכבר סיימו ללדת

אז לא משנה להם איזה מספר

ונכון שיש את הנינים שנולדים כבר

אבל הם תמיד אומרים,

לנכדים יש פינה מיוחדת בלב..

כמו שהתלהבו בילד הראשון אצלך,

גם לבת מגיע שיתלהבו בילד בראשון אצלה

ויעזרו וכו..

וזה סופר מובן.

את כבר מנוסה, ישלך ילד אחד בבית

שעזרו לך בהתחלה איתו

ועכשיו תור האחות.

הוא צריך את אמא שלו מתפקדת

ועכשיו צריך להבין מה רמת התמיכה שיש לכל אמא

לא יודעת אם את גם הפותחת אבל זה מאוד תלוי מה רמת התמיכה שיש ליולדת מאמא שלה

וטבעי שכל יולדת תפנה לאמא שלה

ובמידה ויש מצב מורכב שהפותחת לא יכולה לקבל תמיכה מאמא שלה אז להיעזר בחמותה

שני נכדים בסמיכות כזו גדולה! יש מרגש מזה?

בטוחה שחמותך מרוב התרגשות תרצה לדלג בין שתיכן, לעזור לשתיכן, לראות את שני הנכדים החדשים שלה ביחד...

[טוב, כמובן שאני לא יכולה להיות בטוחה במאה אחוז, רק כותבת מהניסיון המשפחתי שלנו, כשנולדו נכדים יחסית צמודים זה לזה, וכמה התרגשות הייתה במשפחה כולה, ובעיקר לסבתא המאושרת...]

מטבע הדברים גיסתך תזדקק ליותר עזרה, כי אצלה זה ילד ראשון והיא לא יודעת מה זה לטפל בתינוק. מצד שני - את תזדקקי לעזרה מסוג שונה, עם הבת הגדולה שלך.

תאמיני שבע"ה תקבלי גם את העשרה שאת זקוקה לה, ובעיקר תתפללי על זה. אולי גם אמא שלך תבין שעכשיו את זקוקה יותר לעזרה - תתפללי גם על זה.

כמובן, כדאי לקראת מועד הלידה להתארגן על עזרה מבחינה טכנית, כדי להיות מעשיים ולא רק לסמוך על אחרים (שבעלך יהיה זמין יותר, או למצוא בייביסיטר וכדומה). אבל עדיין אפשר להתפלל ולהאמין...

[אני אישית דווקא קינאתי באלה במשפחה שילדו ביחד - זה נשמע לי ממש מרגש לעבור היריון ביחד עם קרובת משפחה ואז ללדת בסמוך ולדעת שיהיה בן דוד קרוב בגיל לילד שלי! לא זכיתי לזה, לצערי 😅]

אצלנו גם ב"ה יש משפחה גדולה.

וכמעט תמיד יצא שיולדים בסמיכות...

אין כיף כזה!

ומנסים לעזור לכולם במקביל...

אני מרגישה שהיחס שמקבלים הוא לפי מידת הפתיחות והרצון לערב את סבא וסבתא בהתרגשות ובגידול.

תשלחי תמונות, תספרי מה מאתגר אותך ואיזו סוג עזרה את מבקשת, תגיעי לבקר או שתציעי להם לבקר אצלכם.. כל דבר כזה יגביר את היחס מצידם.

סביר להניח שאם תשתבללי ותחכי שמישהו יתייחס זה פחות יקרה.

שיהיה בשעה טובה! ובני דודים צמודים זה כיף גדול כשהם גדלים ונהנים מזה..

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...

החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")

עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...

מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

לק"י

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...

הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

לפעמים זה עושה ת.ל של סחרחורות ועייפות  אצלי למשל זה עושה קצת סחרחורות אבל לא בטוחה שזה מפריע לתפקוד.

מה ש קראתי ובדקתי אין סיבה לא לקחת, להפך, בעיני זה תרופה שמצילה חיים ומעודדת ילודה🤣

הרופא ייתן לך בקלות, את לא צריכה להוכיח כמה את סובלת..

לי למשל באחד ההריונות לא הקאתי אבל הבחילות גמרו עלי.. עד שלקחתי כדור ביום וחיי השתנו..

בהריונות אחר כך לקחתי 2 כדורים ובאחרון אפילו המשכתי להקיא, ועדיין,  אין מה להשוות לבלי כדור.

(להיפראזיס, זה בד"כ קצת פחות עוזר..)

בשעה טובה!

מספיק ל-25 יום

לפני כמה חודשים היה עולה 104..

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

להסתכל על איבחון כזה הגאולה זו ממש ראיה מיוחדת ויפה של המציאות

(וכן, אני מכירה מקרוב לצערי מה המשמעויות של אוטיזם לא מאובחן בזמן, ועדיין להסתכל על איבחון כזה כגאולה זה וואו בעיני)

בזמן (הבן הגדול שלי)

לכן אני יודעת להוקיר את האבחון המוקדם של הבת שלי...

השם הטוב נתן לנו 2 אוצרות בבת אחת

מתנה עצומה ומעצימה

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

אין עוד מלבדו🌸

לידה של ילד מתוק ופלאי, מתנה ממש, גדילה והתבגרות של שני האחים הגדולים שלו, כל אחד בכיוון שלו, גם מתוקים ופלאיים.

התבגרות וצמיחה שלנו כהורים וכמשפחה.

כבר הספדתי את כל פסח, ונהיה אסורים וזה..

ופתאום הוא הגיע

בקרוב אצלי...

אני ב"ה שמחה שלא הייתי לחוצה בחרדות (יש לי OCD כידוע)

וכמו שכתבתי בשרשור לפני כמה ימים

אפילו הצלחתי להכין עם הילדים עוגה ליומולדת בקייטנה ביום שני!!!

והספרון סוף-סוף יצא לאור השנה

וזו ממש גאולה.

תודה על השרשור הזה!

היה נראה כמו איזה משו תכנותי..

פשוט מלא מלא מלא מלא שרשורים של טסטים

איזה 3 עמודים ראשונים של הפורום...