הידעת? שלפני 40 שנהשיפור

תינוקות נרדמו בקלות עם אור ורעש

ואכלו כל 4 שעות על השעון מגיל לידה

וישנו רצוף לילה שלם מגיל 6 שבועות


ופעוטות אכלו תמיד עם כפית

ולא הרביצו אחד לשני

ואף פעם לא ברחו כשאמא רצתה להלביש אותם


ואם גם את זכית לשמוע אז חיבוק גם לך ❤

נשמע לי מופרך דובדובה
😂יעל מהדרום
לק"י


מעניין אם גם התינוקות שלנו בעוד 40 שנה יהיו כאלה צייתנים😉

ובכלל לפני 40 שנה החיים היו יותר טובים...צבעי התכלת

והטלפון ומכונת הכביסה זו המצאה שרק הרסה לנו את החיים😋

ומכונית? חוץ מתאונות למה זה טוב???


שונאת שמתחילים עם הנוסטלגיה שפעם היה והיה והיה והיה...

עברתי את זה בחג הזה

תענוג...

תענוג צרוף💗שיפור
חח בדיוק ככהאישהואימא
וכשמתארחים עכשיו בפסח לשמוע כמה הם גידלו את הילדים מושלם. והכל היה פשוט חלק וזורם(ובין השורות המסר הוא כי פשוט הם יודעים לחנך ולגדל טוב יותר ממני)
בדיוק. והם לא עשו שום דבר מיוחד, הכל עניין של הרגלשיפור
לדבריהם כמובןשיפור
😂🤦‍♀️ חפרניםיעל מהדרום
אולי בגלל זה הם שמחים שלנו היו אז מצלמות זמינותיעל מהדרום
לק"י


ככה אין תיעוד להתנהגויות הפחות פוטוגניות😂

גם לפני 25 שנה חחחזוית חדשה
אגב, זה מעניין. כי דווקא אמא שליפרח חדש

כל פעם שאני מספרת לה על קשיים כאלו האחרים,

אז היא תמיד מספרת בכזאת חיות איך היה עבורה, לפני 40 שנה כאמא לכמה פצפונים. שהיה לה מאוד קשה.

ולא ישנה בלילות. והטיטולים החד פעמיים היה רק לעשירים מאוד. ואיך היא התמודדה עם מחלות ילדים.

ולא היה מעון, אז היתה חוזרת בריצה הביתה מהעבודה כי בעלה (אבא שלי) היה לבד עם כך הקטנטנים..


דווקא אני אוהבת לשמוע את זה, כי היא מספרת את זה בצורה כזאת שמאוד מעודדת. כאילו היא אומרת לי, תראי איך הכל עובר. היה קשה. אבל גדלתם. זה עבר.

עכשיו גלגל חוזר אצל הנכדים.. וזה בסדר.. יהיה טוב ❤️

יפה!שיפור
כנראה שיש לה זכרון טובoo

ואולי גם כנות פנימית.

גם סבתא שלי תמיד הזדהתה איתי עם הקשיים בהריונות וסיפרה לי סיפורים מההריונות שלה.

גם אמא שלי ככה...אביול
לא בשביל לבאס, חלילהקופצת רגע
אבל כן, שיטת גידול התינוקות של שנות השישים, ואף לפני, הניבה 'תינוקות צייתנים'.


סבתא שלי, שגדלה במשפחה אמידה, סיפרה לי שכשאמא צעירה לתינוק ראשון, שכרו עבורה אחות לילה, שבאה בלילות ו*לא הרשתה* לסבתא שלי לגשת לתינוק כשבכה בלילה. כי הוא צריך ללמוד לישון בלילה. 

יש מצבשיפור
איזה חלומישושנושי
האמת שלא נשמע לי חלומי...בארץ אהבתי

אני חושבת שהיה לי קשה מאוד לשמוע את התינוק שלי צורח ושלא ירשו לי לגשת אליו...

ואני בטוחה שהיו לזה גם נזקים נפשיים ברמה כזו או אחרת.

אכן, סבתא שלי תיארה שזה היה לה קשהקופצת רגע

אבל היא לא ערערה על הקביעה הזו, שהתינוק אמור ללמוד לישון בלילה לטובתו.

גם כשאני שמעתי על זה ממנה, היא לא חשבה שזו הייתה טעות זו פשוט היתה המציאות מבחינתה

איך תלמדי תינוק בגיל שנה למשל לישון לילה?שושנושי

שואלת ברצינות, תבדקי עם יועצות שינה אבל הדרך דיי דומה

הילד בוכה קצת, מרגיעים עד שמתרגל לעניין.

לכוח הנפשי שלי בתור אמא לכמות הבכי שיכולה לשמוע באמצע הלילה - יש מצב הייתי שוקלת ליווי בתשלום כדי שמישהי תעשה את זה ביחד איתי..

מדובר ב 2-3 לילות מורכבים ועוברים את זה


התוצאה חלומית בעיניי (כתבתי בהודעה אחרת שמשברת בתור אמא לילד בן שנה ושמונה, ברור שזה לא חלומי לתינוק בן חודשיים או שמונה חודשים..)

וואלה לא.חוזרת_שוב

הבן שלי למד לישון בגיל שנה לבד, בלי דקה של בכי.

בצורה מאוד הדרגתית וקשובה לצרכים שלו.

סורי שלא פירטתישושנושי

מתכוונת לחלום שילד ישן לילה

או שיש אחות שמאכילה אותו בלילה

כותבת בתור אמא לילד בן שנה ושמונה שקם כל 3 שעות ל 20 מל מטרנה 

חלומי? נוראי ☹️הבוקר יעלה
מזעזע לדעתישמן קוקוס
נשמע לי רע ממש.. לאמא ולתינוקתוהה לעצמי
ובכל זאת, יש אצלינו סיפורי שובבות במשפחהיעל מהדרום
לק"י


גם על הדור שהם בני 60-70 היום.


אני חושבת שסבא וסבתא שלי חינכו יותר טוב ממני, ועדיין לא הכל היה מושלם. 

מאוד תלוי באיזו מנטליות, מה שאת מתארת נשמע ממששמן קוקוס
רחוק מאיך שההורים שלי גדלו
ונגמלו בצורה חלקה לגמרי בגיל שנהתוהה לעצמי

והלבישו אותם בגדים מהממים למעון והם אף פעם לא נהרסו להם שם

ובאחת בצהריים האמהות כבר לקחו אותם מהמעון הביתה למרות שהוא נגמר בארבע

ובבית היו 2 ארוחות מבושלות ומזינות כל יום


אחלה פריקה😅

לאלא את מתבלבלתSeven
הן לא שלחו למעון הן היו אמהות מהממות ורגועות עם הילדים בבית והניקו בקלות ומעון זה נוראי ותוך כדי תיחזקו תבית מושלםםם ותמיד היכ נקי מצוחצח וארוחת צהריים מוכנה בזמן והן לא היו אמהות רעות ששולחות ילדיפ למעון גוועאלדד
חחחחחח בולשמן קוקוס
בדיוק, לא היה מעון בכלל.שיפור
אבל זה דווקא לא המצאה נראה ליריבוזום
באמת היה הרבה יותר נפוץ אמהות עקרות בית לפני 40 שנה, לא?
בוודאיאפונה
היה אפשר בהחלט לכלכל משפחה ממשכורת אחת.
לגמרי, כולם לפני גיל שנתיים היו יבשים לגמרי.שיפור
כמה פעמים שמעתי את זה החג😅
אבל זה פשוט כי להחליף חיתול רב פעמי היה סיוטאולי בקרוב
תחשבו על מספר 2 🙈 ועוד בשבת.. אמא שלי אומרת שבגלל זה גמלו מוקדם
נכון מאוד. אמא שלי אומרת שהגדוליםפרח חדש

נגמלו בגיל שנה וחצי

פשוט לא היתה ברירה אחרת

הכל היה מבד.. 

כשאני נולדתי כבר השתמשו בחד פעמי

מה בגלל זהאפונה

זה בערך כמו להגיד שהניקו כי לא היתה מטרנה...

גמלו בגיל שנה-שנה וחצי כי היה אפשר כבר לגמול, זה שסוחבים היום עם טיטולים ודוחים את הגמילה זה המוזר, וכן, ברור שזה קשור לטיטולים החד"פ.

זה יותר כמו להגידoo
שנתנו חלב פרה שאינו מתאים להזנת תינוקות כי לא היה מטרנה. לקחת תינוק בן שנה לשירותים כל פעם, או לנקות את הפספוסים, עלול להיות קשה מדי ולא מתאים עבור חלק מההורים.
גם לקחת ילד בן 3 לשירותיםאפונה

ולנגב את הפספוסים זה לא קל

והאמת? לא מכירה אפילו הורה אחד שעושה את זה כי "מתאים לו".

ילד בן 3oo
יכול ללמוד תוך תקופה קצרה ללכת לבד ולהימנע מפספוסים מרובים, מה שתינוק בן שנה לא מסוגל (ללכת לבד) ויותר יתקשה להמנע מפספוסים.


העבודה סביב גמילה בגיל שנה, מפרכת וגדולה הרבה יותר מגיל 3, יש הורים שיותר מתאים להם להמנע מעבודה מפרכת אם יש אופציה נוספת.

בסדראפונה

כי ילדים בני 3 הרי נגמלים ממש בקלות

וילדים בני שנה וחצי בקושי רב.

אני יודעתoo
שאת בעד גמילה מגיל צעיר, אבל לא התייחסת עניינית לנקודות שהעליתי.
התייחסתי ענייניתאפונה

ילדים מפספסים במהלך הגמילה בגיל 3 ובגיל שנה.

באותה כמות?oo
ומה עם ההתייחסות להליכה לבד לשירותים?
^^^Seven

לגמול שילד לא מוכן סתם יוצר תהליך ארוך

הבת שלי נגמלה בגיל שנתיים ו4 חודשים בלי פיספוס 1!!!

כי שיש בשלות ומוכנות הכל הולך יותר חלק

שאלה טובהאפונה

הסטטיסטיקה היחידה שהצלחתי לעשות היא שילדים צעירים בד"כ משיגים שליטה על הקקי מהר יותר וילדים בוגרים שולטים טוב יותר בפיפי.

אישית מעדיפה פספוסי פיפי באופן מובהק

לגבי משך הגמילה וכמות הפספוסים זה משתנה מילד לילד, לא ראיתי שאצל ילדים צעירים זה הרבה יותר ארוך או קשה.


ודאי שילדים צעירים באופן כללי זקוקים לטיפול יותר צמוד מאשר ילדים בוגרים, זה נכון בעניין הגמילה ועוד תחומים רבים נוספים.


החיתולים החד"פ דוחים את גיל הגמילה ולא להיפך, שחיתולי בד הקדימו אותה.

עובדה שגיל הגמילה הממוצע ממשיך לעלות.

לגבי הפסקה השניהoo
כשילד צריך עזרה צמודה בעשית הצרכים, הוא בעצם זקוק לעזרה מידית כמה פעמים ביום, כשהוא עם טיטול אפשר להחליף לו יותר מאוחר וזה מה שנותן הטיטול ע״פ הגמילה, החוסר בהילות, בגמילה מאוחרת העזרה המיידית היא לזמן קצוב ולא מתמשך, זה בעצם ההבדל הגדול.
אם ככה אנחנו מסכימותאפונה

החיתולים מאפשרים להפחית את הטיפול הצמוד בילד הצעיר.

בדומה למתן תמ"ל ולא הנקה.

זה לא מה שאמרנו?

לא קשורoo
לטיפול צמוד אלא למיידיות, אם תדחי את ההנקה ב2 דקות תקבלי אותה תוצאה של דחיית תמ״ל ב2 דקות- בכי.


אם תדחי את לקיחת התינוק לשירותים ב2 דקות הוא כנראה יפספס.

מנסיון לא נכוןאפונה

כשילד שלט בצרכים הוא מסוגל להתאפק במשך כמה זמן, עד שאמא באה לעזור לו,

גם אם הוא בן שנה ואפילו פחות.

מענייןoo
אותה סבתא גם נתנה חלב פרה כי לא הצליחה להניק😬שיפור
את מקצינה לכיוון של גיל שנהלפניו ברננה!

ילד שלא יודע ללכת ולא יכול לעזור לעצמו..

בגיל שנה וחצי - שנתיים רוב הילדים הולכים ויודעים לתקשר את הצורך שלהם.


מכירה ילדה שהייתה גמולה לפני גיל שנתיים ותפעלה את העסק לגמרי עצמאית. (בסיר. כדי שיהיה לה נגיש והיא לא תצטרך לטפס. אם זה היה תלוי בה היא גם היתה מרוקנת אותו לאסלה אבל אמא שלה העדיפה שהיא תתן לה את זה כדי שלא תצטרך לנקות את כל השירותים...)


גם הבת שלי בת שנתיים גמלה את עצמה ואני לא הפרעתי.. וכשנחה עליה הרוח היא לגמרי עצמאית. היא גם יכולה להתאפק אם אנחנו לדוגמה מחוץ לבית בודדות הפעמים שהייתי צריכה לדאוג לעזור לה לעשות בטבע.

איך גומלים בגיל כזה?פה לקצת

אני גמלתי בגיל כמעט 3 בלי פספוסים בכלל, לא ביום ולא בלילה. (הוא לא רצה לפני ולא רציתי בכח)

אם הייתי גומלת בגיל מוקדם יותר לדעתך הייתה אותה תוצאה? הילד לא היה מפספס כי זה תלוי ילד?

אני לא יודעת איך גומלים בלי פספוסיםאפונה

זה נראה לי מופרך

בערך כמו ללמד ילד לאכול מוצקים בלי להתלכלך בדרך.

כשאני גומלת ילדים אני מלמדת אותם לשלוט בסוגרים וכמו כל תהליך למידה משמעותי זה כרוך בהתנסויות רבות שחלקן מלכלכות, וזה נכון גם בגיל 3, אצלי ואצל המשפחות רבות שאני מכירה.
 

לבבי איך גומלים -

יש הבדל משמעותי בין גמילה לפני גיל שנה לגמילה מגיל שנה וחצי ואילך. בגמילת תינוקות ההורה לוקח אחריות מלאה על התהליך. זה דורש ממנו קשב לצרכים של הילד, לקרוא את האותות שהילד מסמן, וכמובן לקחת אותו להתפנות כשצריך. הוא לא מצפה מהילד להצלחות ולא מרגיש שפספוסים הם כישלון של הילד, ולכן בעיני ומנסיוני התהליך הזה חיובי ותורם לקשר הורה-ילד, לעומת גמילה מגיל שנה וחצי וצפונה שאז רוב ההורים מתחילים גמילה ומיד מצפים לרגע שהילד יפגין שליטה ובהרבה מקרים התהליך הזה גורר תסכולים רבים ומאבקי כח.

הנה אמרתי לך איך אפשר לפעמים פה לקצת

אם מחכים שהילד באמת יהיה מוכן ויעשה את זה מרצון ולא בכח.

ברור לי שגם אז לפעמים יש פספוסים אבל בטוח הרבה הרבה פחות מאשר כשהילד קטן יותר ולא מבין כל כך מה רוצים....


 

לא הבנתי,

יש לי בן שנתיים וחצי ובת שנה וחצי. מנסה להבין איך אפשר להתחיל גמילה? אני אשמח לגמול אותו לפחות.

בן השנתיים מתנגד בתוקף רק מלשמוע על הרעיון של להיות בלי טיטול, גם פרסים לא מעניינים אותו (לא ניסיתי בפועל אלא הצעתי שנקנה וכל פעם שיעשה בשירותים יקבל, הציע שנביא לאחותו הקטנה ושהיא תעשה בשירותים).

והקטנה? לא נראה לי שתבין מה אני רוצה מחייה.

בעיניי חבל להיכנס לזה עכשיו...מתואמת

אני גם בעד גמילה מאוחרת - בשיתוף עם הילד. כשזה נעשה נכון רוב האחריות היא על הילד ולא על ההורה.

אולי כשיש *רק* ילד בן שנה וחצי, או מקסימום עם אחים נוספים שכבר גמולים מזמן ועצמאיים בשירותים, אפשר להתעסק בגמילה שלו ברמה הנדרשת. אבל זה לא המצב אצלך...

מסכימה איתך, אבל מעניינת אותי השיטהפה לקצת
אולי תעבוד גם על ילד גדול שמתנגד
מתואמת
אני מצאתי את השיטה שעובדת על ילד (גדול) שמתנגד - לתת התראה מראש ולקבוע זמן לגמילה בלוח השנה, וכשהוא מתנגד, להזכיר לו שזה לא עכשיו אלא רק בתאריך הזה והזה, ובינתיים הוא עוד עם טיטול. לא נראה לי שזו שיטה שתעבוד על ילד קטן, שלא מבין הסברים... (ומקווה שהשיטה הזו באמת תמשיך לעבוד לנו...)
מה זה ילד גדול?פה לקצת
גיל שלוש... אולי שנתיים וחצי.מתואמת
מנסה לענותאפונה

אקדים אומר שאין לי שיטה לגמילה.

איך את מלמדת את הילדים שלך לאכול מכפית? אז אותו דבר...

מנסה בכל זאת לפרק את זה לשלבים, בבית אני עושה מה שנקרא לפי העין.


בגלל שברור לי שמדובר בתהליך של למידה שמבוסס על התנסות, אני מגיעה עם אורך נשימה ומוכנות לפספוסים מרובים.

אני לא נוהגת להתייעץ עם הילדים שלי לגבי תזמון הגמילה שלהם, ובטח שלא מחלקת להם פרסים לשם כך..


הצרכים נמצאים תמיד ברקע, אני מפשפשת אותם מגיל לידה וגם כשהם מחותלים אני מתמללת: אני רואה שאתה עושה קקי... כשאני מחתלת אני מראה להם - הנה הקקי שעשית. ככה שזה לא זר להם.


כשאני מחליטה אני מורידה להם טיטול ואז בעצם יש להם הזדמנות להתנסות בתחושות של הקקי והפיפי.

בשלב הראשון הם לומדים להבחין שהם עושים קקי ופיפי. אין לצפות שזה יקרה באופן יזום או במקום מתאים. התפקיד שלך הוא להסב את תשומת ליבם: "הנה, אתה עושה פיפי", וכדאי להוסיף: "כל הכבוד!". חשוב מאד! עצם העשיה היא הצלחה בשלב הזה, ולכן תגובה כמו: "אוי, ברח לך" משמעותה מבחינת הילד שעשיית צרכים היא דבר לא טוב שיש להמנע ממנו.

בשלב הבא אפשר להציע להם מידי פעם לשבת בישבנון/סיר. מידי פעם זה לא כל 20 דק'. חשובה יותר החוויה וההתנסות, אנחנו לא רוצים לייצר התנגדות.

לא לשאול: אתה צריך? לא לצפות שיצא שם משהו רק לתרגל ישיבה רפויה ולזכור שעשיית צרכים דורשת הרפיה של הסוגרים, לכן כדאי להמנע מסטרס. אפשר לעסוק בפעילות מרגיעה כמו סיפור, התעסקות בחומר, או ללכת על פעילויות שמעודדות הרפיית סוגרים כמו נשיפה (בועות סבון, נגינה בכלי נשיפה וכד').

אם במקרה יוצא משהו בשירותים/סיר זה ממש סיבה למסיבה! להראות לילד, לחגוג ביחד, לספר לאבא/סבא/סבתא אבל לא לצ'פר אותו ובטח שלא להתנות מראש (אם תעשה בשירותים תקבל עדש).

בשלב הזה אפשר להתחיל לדבר על תחושות גופניות. אולי הבטן שלך מרגישה שיש פיפי שרוצה לצאת? נלך לשירותים ונראה.

אם הילד מתחיל לעשות על הרצפה, בשלב הזה אני אקח אותו להמשיך לעשות בשירותים (אלא אם הוא נבהל או מתנגד) ואזכיר בפשטות: פיפי עושים בשירותים.

אם אני רואה שהתחתונים נרטבו אני שואלת: איפה עשית פיפי? ומבקשת שיקח סמרטוט וילך לנגב.

לאט לאט כשאני רואה שהילד מתחיל לשלוט אני מפסיקה ליזום הליכות לשירותים. בכל מקרה משתדלת לא להציק בשאלות: "אתה צריך?" כי מנסיון התשובה כמעט תמיד שלילית.


התהליך הזה יכול לקחת בין ימים בודדים לכמה שבועות ואפילו חודשים. זה תלוי בילד ובך.

בהצלחה!!

בעצם הדגש הכי חשובאפונה

הוא שאת מובילה את התהליך. את לא מחכה שהילד יחליט שהוא מוכן ויגמל עצמאית אלא את מלווה אותו בתהליך מלמדת אותו ונמצאת לצידו כל הזמן.

זה תהליך מופלא שיש לו פוטנציאל לשדרג מאד את הקשר ביניכם.

זה אכן נשמע תהליך מופלא ואני חלמתי על זהממשיכה לחלום

בפועל זה לא מתאים למבנה האופי שלי ולא של הילד.

אני גם מעודדת מודעות לצרכים מגיל מאוד רטן כמו שהסברת שאת עושה ומאוד האמנתי בגמילה מוקדמת

כשניסיתי להוריד את הטיטול בגיל שנה ושמונה ראיתי שזה בעיקר מעורר בו חרדה, ושיחררתי.


בגיל שנתיים וחודשיים הוא פשוט ניסה לשחק בסיר ולעשות עם זה שטויות ולא הבין את המשמעות שסיר זה לעשיית צרכים

זה לא התאים לי בכלל, ראיתי שזה רק מעורר בי עצבים וזה לא נכון עבורינו.

התייעצתי עם אישה חכמה שאני סומכת עליה והיא אמרה לי תחכי שהוא יהיה מוכן.

אז שחררתי,

וזה פשוט מדהים ההבדל.

הוא מוכן והוא נגמל נהדר

זה מעצים אותו במקום לעורר בו לחץ

הוא חוגג את היכולת החדשה שלו

ומסוגל מצד שני להתמודד עם החלק הפרקטי


והוא בהחלט זקוק לעזרה

אפילו רגשית

זה לחלוטין לא קשור להפחתת הצורך שלו בטיפול צמוד

אלא היכולת להכיל תהליך כזה בצורה מטבית


אני כותבת את זה כי פשוט למדתי מזה שאין משהו אחד נכון

ועם כל ילד והורה מתאים משהו אחר

אני חושבתoo
שזו בעיקר אמונה, אמנם גמלתי בגילאי 2.5 ומעלה, אבל הבנתי על מה אפונה מדברת ויתכן שזה יכל להתאים לכולם, אם היינו מאמינים וחיים חיים מותאמים לזה. (לא שהייתי רוצה להיות עם הילדים בבית ולחוות את זה, אבל גם חווית הגמילה המאוחרת היתה רחוקה מלהיות תותים כמו שחלק מהנשים מציגות אותה)
אני באמתממשיכה לחלום

חושבת שזה עניין של התאמה, לכל ילד ולכל הורה

גם גמילה מאוחרת היא תהליכית ולוקחת זמן

גם בגמילה מאוחרת יש התנסות ואני צריכה סבלנות ואורח רוח

אבל לפחות הוא מבין ונמצא איתי יחד

כשניסיתי לגמול קודם הוא לא היה מעוניין בלמידה אלא שיחק עם הסיר והשירותים וכל מה שנמצא בהם. אני לא יכלתי להכיל את זה.

זה משתנה בין הורה לילד

ולשים את הגמילה המוקדמת כתהליך שקשוב לילד וגמילה מאוחרת כמשהו שרק נוח להורה ולא מתאים לילד זה לא מדויק בעיני

ברור שגםoo
גמילה מאוחרת יכולה להיות בקשב עם הילד. היא הציגה את הדרך שלה והגיוני שהיא מסתכלת בצורה יותר שלילית על גמילה מאוחרת.
נראה לי שמשהו לא היה ברוראפונה

הפירוט התייחס לגמילה מאוחרת (מגיל שנה וחצי ועד בכלל). גמילה מוקדמת (עד גיל שנה) מתנהלת באופן שונה.


אני לא מכירה מקרוב מצבים שבהם מחכים ומחכים והופ קסם הילד נגמל לבד במהירות, ואם זה תהליך למידה אי אפשר לעבור אותו באופן שאינו קשוב לילד.

כשהבכור שלי היה קטן אמרו לי לחכות שהוא יהיה "בשל". חיכיתי וחיכיתי וכשהוא היה בן 3 התחלתי גמילה וניהלתי אותה פחות או יותר כמו שפירטתי למעלה, זה לקח כמה שבועות טובים, אולי חודשיים.

הנושא לא רלוונטי לי עדייןשריקה

פחות בענין של גמילה מוקדמת.. ככה שיש לי עוד זמן

אבל הדיון ממש מענין

 

היה לי מאד מענין לקרא על התהליך שכתבת ובאמת תהיתי איך הוא מתאים לצעירים כ"כ, יותר מובן לי עכשיו כשכתבת שהכוונה לגמילה מאוחרת

הבת שלי בת שנה ו5 ואני לא מרגיש שהיא בשלה לתהליך כמו שתארת

לפני כמה חודשים בטח שלא..

 

סתם מענין אותי, מבחינתך אצל בן שנה וחצי ואצל בן 3 זו אותה רמה של תמלול והתנסות?

זה פער ענק בהבנה

 

 

וממש סקרנות, כי כנראה לא אעשה את זה אי פעם,

איך את גומלת בגיל צעיר יותר?

ואיך זה מסתדר עם שליחה למסגרת?

כתבת למעלה שלפני גיל שנה זה דורש קשב מלא של ההורים לאיתותים של הילד, אז מתאים רק לתינוק שלא הולך למסגרת? ולא נמצא אף פעם עם מישהו שהוא לא אחד ההורים?

 

 

אכןאפונה

הילדים שלי נמצאים במסגרת, אני מפשפשת אותם מגיל לידה אבל לא באופן מלא. הם מחותלים וכשהם נכנסים למסגרת אני מרגישה רגרסיה חדה באיתותים שלהם.

בהחלט אפשר להמשיך לפשפש במקביל, הילד לומד שבבית אמא תיקח אותו לשירותים ובמעון הוא יעשה בטיטול. אבל אין ספק שזה מורכב יותר בעיקר כי נמצאים פחות ביחד וכי המוטיבציה של ההורה לרוב יורדת.

 

לגבי הגילאים, בעיני גמילה מחיתולים היא תהליך גופני ולכן הבנה או יכולת קוגניטיבית פחות רלוונטיים.

תודה על השיתוף!שריקה

אני מבינה למה את מרגישה שמחזק קשר הורה-ילד

נשמע קסום למדי הקשיבות הזו לאיתותים השונים

 

כנראה לי יקרה אצלי בגלגול הנוכחי

אבל את משתפת בצורה מאד נעימה ומכבדת

הבנתיממשיכה לחלום

בכל מקרה תודה על הפירוט

זה מאוד מעניין❤️

קודם כל יש הבדל בין בנים לבנותרק טוב!

בנות נגמלות יותר בקלות.

שתי בנות שלי נגמלו בגיל שנתיים! גמלה חלקה בלי פספוסים.

טיפ ששמעתי ואולי עזר, להתידד כבר לפני זה עם השרותים והישבנון- לפני המקלחת יושבים בשרותים. לא עושים שם כלום, אבל מתרגלים לרעיון.

וגם, הרבה פעמים כשנכנסים להתקלח אז הם עושים פיפי. צריך לנצל את ההזדמנות הזאת ולדבר על זה. אני עושה את זה כיום גם עם בן השנה וחצי. מורידה לו טיטול מלוכלך (אם זה לפני מקלחת והוא לא שוכב) ומראה לו שעשה קקי. עושה פיפי במקלחת- אומרת לו תראה אתה עןשה פיפי. שיתחילו לזהות.


הבת הראשונה שנגמלה בגיל שנתיים. זה בכלל התחיל ממשחק של האחים שמעליה שנתנו לה תחתונים. בכלל לא התכוונתי לגמול. היו 2 פספוסים, וזהו. נגמלה יום ולילה.


הבת השניה, היתה קמה עם טיטולים יבשים לגמרי, אז הורדנו טיטול בלילה, ומהר מאוד גם ביום. בלי כמעט פספוסים. 

אבל לא סיפרת לי מה עם הבניםפה לקצת
הבן שלי לא בכיוון וממש לא באלי להעלות לגן עירייה עם טיטול...


יעלה לפני גיל 3

גמלתי בנתיים 2 בניםרק טוב!

עם בנים בכורים זה יותר קשה. וגם היינו בלי נסיון וידע. לקראת גיל 3 התחלנו גמילה. הוא לא אהב את השרותים ולא רצה לעשות בהם. לא זוכרת במדויק. אבל נראה לי שפיפי כן עשה בשרותים. אבל צואה לא הסכים. ובכללי היה מתאפק ולא מוכן לעשות. הלכנו איתנו פעם לבית כנסת בשבת בבוקר, התאפק כל הזמן. כשחזרנו לקחנו לשרותים, ישבנו שם שעה!!! עם שירים סיפורים. כלום. הילד לא מסכים. בסוף התייאשנו. הלכנו לשולחן, ואז עשה..

אבל אחרי תקופה לא ארוכה גם הוא נגמל וביקש בלי טיטול בלילה, חששתי, אבל הוא עמד בזה בכבוד.


 

 

השני נגמל בקלות בגיל שנתיים וחצי. היה צריך לעבור טיפול רפואי שלפניו לא יכולנו לגמול. אז לא היתה אופציה לפני. אחריו מיד גמלנו. לא זוכרת מאורע מיוחד כל כך.


 

חשוב לי לציין שהרטבות ופספוסי לילה זה מאוד מאןד נפוץ!! כך שיש ילדים שנראה לנו שהם לא נגמלים או שהתחלנו כשהילד לא בשל, כשבפועל זה לא משנה מתי היינו מתחילים כי זה ילד שעד גיל ילדות מאוחרת יפספס בגלל איך שהגוף שלו מתנהג ולא כי גמלנו מוקדם. 

חד משמעית כןהבוקר יעלה

יש לי ילדה שנגמלה בגיל שנתיים בלי פסםוסים בכלל!

עם הבאה אחריה היה יותר קשה, המון פספוסים ונגמלה סופית בגיל 2.10 כחודש לפני גן עירייה..

אגב יש לי אחיינית שגמלה את עצמה בגיל שנה וחצי, פשוט הורידה חיתול ולא הותירה להורים ברירה.. 

גם אני עשיתי את זה לאמא שלי בערך בגיל הזהאולי בקרוב
ככה היא מספרת, שפשוט גמלתי את עצמי לפני גיל שנתיים אצל אחים שלי זה לא קרה 😉
את אומרת שלא משנה הגיל אלא הילד?פה לקצת
הילדות שלך נגמלו מרצון או כשהתנגדו?
אני אומרת שזה תלוי ילדהבוקר יעלה

ויש ילדים שלגמרי מוכנים מגיל שנתיים ואפילו לפני.

והקביעה שלחכות לאיזור גיל שלוש עד שהילד יהיה מוכן לא תמיד נכונה ולפעמים הילד יכול להיות מוכן לפני, וזה חוסך הרבה התעסקות להורים, לגמול יותר מוקדם..

הבכורה נגמלה בגיל שנתיים מרצון. והלך מעולה ב"ה

הבאה אחריה ניסיתי באיזור שנתיים וחצי כי ראיתי שהיא לא מוכנה, וגם אז היו המון קשיים אז ויתרתי, וניסיתי שוב לפני גן עירייה. וגם אז זה לא הלך חלק. ממש ראיתי שזה תלוי ילד.

ועם הבאה אחריה היא נגמלה יותר בקלות בגיל שנתיים וחצי.

עם שתי האחרונות הייתה טיפה התנגדות בהתחלה, אבל לא בהכרח שזה היה עובר מתישהו, לפעמים צריך לשדל ולנסות.. 

אה ברורפה לקצת

אני לא מחכה דווקא לגיל שלוש. אני מחכה שלא תהיה התנגדות מצד הילד.

בן השנתיים וחצי שלי מתנגד בתוקף כבר חצי שנה אז לא רואה צורך להתעקש איתו על זה

אז תחכי קצתהבוקר יעלה
ומידי פעם תנסי לתווך לו את זה בצורה חווייתית.. 
מעניין למה הוא מתנגדממשיכה לחלום
זה לא נתפס לו כמשהו שווה של גדולים?
לא. הוא אמר שהוא מוותר לאחים שלו על הישבנון 🤷🏻‍♀פה לקצתאחרונה
מאוד קשה לו שינויים באופן כללי, כנראה זה קשור
ויש לי עוד משהו להוסיףאישהואימא
פעם צורת החיים הייתה הרבה יותר שבטית... אנשים גרו עם המשפחות שלהם וגם קיבלו הרבה עזרה מהם. הם לא היו צריכים להתמודד לבד עם הכל. אם האמא הייתה קמה לתינוק בלילה היא הייתה עייפה, אבל גם היו מבשלים לה וכו' ובכללי היו עוד ידיים נוספות לעזרה. גם לצורת חיים הזאת יש חסרונות , אבל הייתה הרבה יותר עזרה והרבה פחות בדידות 
אולי הגזמתי וזה לא לפני 40 שנה... אבלאישהואימא
הכוונה בדורות הקודמים
עד לפני כ20 שנה אמהות לא עבדויראת גאולה

במשרה מלאה!

הרבה לא עבדו בכלל, וחלק עבדו עד הצהריים.


 

מציאות של שני הורים עובדים עד 4/5 והלאה - היא רק מהשנים האחרונות.

 

 

מחזקת את דברייך שבאמת מציאות החיים הייתה יותר נוחה לאמהות. בטח בדורות הקודמים, וגם בדור של האמא / החמות / הסבתא / הדודה.

וזה בכלל מעלה בי בחילהSeven

הסיפורים של כולנו גרנו יחד אחד בתוך ה2 לגמריי בלי טיפת פרטיות ומה שהסבתא הייתה אומרת היינו עושים בדיוק בלי לחשוב

בעעעעעע

הם גם ישבו בשקטטט דממממה לשמוע את ההגדהשמן קוקוס
ולא הפריעו בכלללל ולא רצו לאכול לפני סוף קריאת ההגדה 🤫🤫🤫
ההתחלה והסוף לא מסתדרים ביחדשיפור
אנחנו נתנו לאכול במגיד וככה ישבו בשקט כל ההגדה😉
לא הבנתי את הכותרתשמן קוקוס
אי אפשר שגם לא יאכלו וגם ישבו בדממה🙃שיפור
הם לא אוכלים כי הם ישבו בדממה שמן קוקוס
רצו לאכול רקקק בסוף ההגדה עם כולם ולאאא לפני
כל התגובות כאן הן לא באמת...אביול
זה בציניות
וכללל יום היתה קיטנהעטלף עיוור

לכל ילדי השכונה אצלן בבית

ועשו יצירות מושקעות

ולפני כללל חג קישטו את הבית

והתחפושות היו עבודת יד

ודילגו על לילות חופשי כי שינה זה לחלשים

והבית היה מצוחצח ומסודר תמידדד


 

 

ועכשיו, כששולחים אליה את הילדים (אחרי שמבקשים, היא בחיים לא תציע) אז היא פשוט מראה להם סרטים מהתחלה ועד סוף הביקור בלי אפילו לשאול אותנו אם זה סבבה

 

ותודה @שיפור על המקום לפרוק קצת.

בעעע

וואי וואי לא רק התינוקות של פעם היו מיוחדיםשיפור
גם האמהות של פעם...
תמיד מה שהוא לא ההווה נראה טוב יותר... מתואמת

אני חווה את זה מהכיוון ההפוך, של הבת שלי (כולה בת 9.5):

"כשאני אהיה אמא הבית שלי יהיה תמיד מסודר יפה,

והילדים שלי תמיד ידברו בנחת וברוגע,

והם יקבלו ממתקים כמה שהם רוצים,

ויהיו בריאים,

ויקומו מוקדם וילכו לישון בזמן,

ויהיו תלמידים טובים ויהיו מלכי הכיתה,

ואני תמיד אכין להם אוכל טעים...:

וכן הלאה...

אני פשוט אומרת לה אמן מכל הלב ומאחלת לה שכך באמת יהיה... למה לא, אני רוצה הכי טוב בשביל הנכדים שלי

אלופה אתיעל מהדרום
זה נקרא אילוףדבורית
אפשר בבעלי חיים, וגם לצערנו בבני אדם
מה שאני יודעתאמאשוני

זה על חבורת ילדים תוססת שאף פעם לא רבו, לא התחצפו, תמיד כיבדו ודיברו בנימוס,

והיו מושלמים כאלה..

ברור והאמהות שלהם לא צעקו אף פעםlimonim
ובשולחן שבת גם בני שנתיים ישבו עד הסוף בלי לזוז ואכלו בלי להתלכלך
זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*אחרונה

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכוראחרונה

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידהאחרונה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמוןאחרונה

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מי שגומרת לעבוד קצת לפני התאריך המשוער של הלידהכל הישועות

מה אתן עושות בימים האלה בבית?

אני רוצה שזה יהיה ימים משמעותיים ולא סתם של שיעמום ובטלה שמביאים לדיכאון ולחץ..

ממליצה על הכנה רוחניתמדברה כעדן.

הפרשת חלה עם חברה/אחות. לצאת לים, לכתוב הודיה לה'... משהו רוחני לנסות לקלוט את גודל השעה של הורדת נשמה לעולם

מכינה אוכל לאחריאהבה.

כל מיני דברים שצריך לסדר עד הלידה,

טיולים בנחת בטבע

אף פעם לא מצאתי את עצמי משועממת בביתקל"ת

תמיד יש מה לארגן בבית: ניקיון, כביסות.ארגון וסדר🤨

שילוב של קינון ומנוחההשקט הזהאחרונה

הזדמנות לעשות דברים שאחרי הלידה יהיו יותר מורכבים- לצאת עם חברות/ לטייל בקטנה או כל דבר שעושה טוב לנפש

וקינון- מכבסת עגלה, מצעים, חיתולי בד, גופיות.. מרכיבה עריסה, מנקה את החדר שלנו שיהיה מוכן לניו בורן.. מכינה תיק לידה אם עוד אין..

ונחה.. אמנם שעות השינה לא נצברות אבל לפחות בשביל התחושה שהיה לי זמן לנוח לפני השינוי שיגיע

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

אבל בא' צריך לתרגל הרבהמתיכון ועד מעון

גם קריאה, גם כתיבה

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואית

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אצלינו הלו"ז הוא כזה-שימושית

מגיעים ב16 הביתה, עד 16:30 מתאפסים

אני מביאה ירקות ומים

ואז משחקים

ב18:30 גומרים עם ארוחת ערב ואז יושבת על ש.ב. אבל אצלינו זה יוח"א ולא צהרון, אם היה צהרון היו עושים ש.ב. שם

אולי כדאי לך לדבר עם המורה של הצהרון שתעשה ש.ב. בכיתה?

ב20:00 נמצאים במיטה אחרי מקלחת

לעבוד על אנגלית את יכולה לעשות כחלק מהשעת צפיה (סרטונים ומשחקי מחשב של לימוד אנגלית)

ספורט אני עושה פעם בשבוע בערב ועוד 3 פעמים בשבוע בבוקר לפני העבודה. (לא אימון מלא, 15-20 דק' בבית)

חברים זה פעמיים בשבוע

אם הם בצהרוןמתיכון ועד מעוןאחרונה

אז לא עושים שם שיעורי בית?

בעיני לו"ז הגיוני מכיל מנוחה שחוזרים, נניח לראות קצת טלוויזיה נשמע הגיוני, או איך שחוזרים לשתות ביחד שתיה חמה עם פרי או נשנוש ולהקשיב לסיפורים אז שיעורים

(אצלנו לרוב בא' זה לא המון זמן)

ואם מספיקים חבר וכו'... עד 18 גג, ואז אנחנו לומדים קצת (לימודי קודש) למשך כמה דקות, מקלחות, ארוחות ערב והולכים לישון סביב 8, אחרי שנמרחים ומקשקשים עוד קצת