כחלק מעיון בסוגיה מסוימת, אני מחפש מקורות לזה שכשה' גזר עלינו עונשים מסוימים, הוא גזר אותם ברמה מסוימת ושלח את הגוים לקיים את הגזירה, אבל הגוים הגזימו ועל ההגזמה הזו הם ייענשו.
גם על היצר הרע אני יודע שיש מקורות שאומרים את אותו העיקרון.
מי שיוכל להפנות אותי - אשמח.
בטוח שאפשר להשליך על עוד אומות שלא מפורש.
אם כי יש ראשונים שעושים זאת.
שלוש השבועות המפורסמות: שלא ישעבדו בהם יותר מדי (לא דייקתי בלשון)....יש גם את הגמרא על נירון קיסר שאמרו לו שהוא ייענש על כך שיפגע בישראל, ואז הוא התגייר (שם לא מפורש העניין של ההגזמה). יש גם לגבי מצרים, שהסיבה שבסופו של דבר עם ישראל היה שם 210 שנים ולא 400 זה משום ששעבדו בישראל (וזה גם אחד מהתירוצים מדוע אפילו שנגזר על האומה המצרית לשעבד את ישראל, מדוע נענשו, משום שהגזימו). אבל לא זוכר איפה זה מופיע.
חיפשתי מקורות שאומרים שה' גזר על מישהו שיבצע דבר מסוים, והוא אכן ביצע אותו אבל לא עשה את זה מתוך קשר לה' ולכן בסופו של דבר נענש על זה.
(וחשוב לי שיהיו שני המאפיינים - שכתוב שה' גזר עליו שיעשה, ושכתוב שהוא חטא באופן שבו עשה את זה.)
האמת שאם אתה רוצה לעזור, אני מחפש כרגע צד אחר באותה הסוגיה:
אני מחפש מקורות לכך שגם כאשר האדם חוטא ולא עושה את הדברים מתוך כוונה נכונה ואף לא באופן הנכון,
בסופו של דבר תמיד יש ניצוץ של טוב שעומד בבסיס העשייה שלו (לא לזה אני צריך מקורות),
והעשייה שלו מבטאת את אותו ניצוץ ובעצם הוא מוציא לפועל את התכלית שה' ייעד לו על אף שהוא חוטא (לזה אני צריך מקורות).
(וחשוב לי מקורות שאומרים את זה באופן ברור. מקורות מסביב יש לי, ולבנות תיאוריות אני יודע... אני מחפש מקורות שאומרים את זה. כמה שיותר מפורש ומדויק לאמירה הספציפית הזו כך יותר טוב.)
בעיקרון יש איזשהו סט של מקורות שאם אני מחבר אותם ביחד אני יכול להגיד את זה מתוכם.
אבל מחפש משהו מפורש יותר.
בין השאר אני מחפש מקור שאומר ש*תמיד* זה ככה.
אבל אם למנות בנפרד את כל המקרים, לדעתי אפשר להגיע פחות או יותר לאותה מסקנה.
זה משאיר את הבחירה האם לעשות את הדברים באופן המתוקן או לא.
וזה מהות הבחירה בסופו של דבר.
מעין מה שכותב הרב קוק באיגרת שע"ה:
"...כי הלא כה דברי, שעצם הכח האישי וההזרמה הנפשית הוא כח טבעי, והוא תלוי בהכשר: אם מכשירים אותו ע"י קודש עליון הוא מתעלה, ואם עוזבים אותו בעינו, ונמסרים אליו כמו שהוא, נופלים על ידו לעמקי זוהמת ע"ז. ומי שטעם טעם עץ החיים ידע ויכיר, שזהו סוד פנימיות וחיצוניות, שכשהפנימיות מחיה את החיצוניות נהפך לקדושה, וכשהחיצוניות פונה את עצמה מלקבל מהפנימיות חוזר הכל לתוהו ולטומאה".
החיצוניות של הדבר נשארת בכל מקרה. ובסופו של דבר החיצוניות של הדבר יוצרת מציאות מסוימת בעולם.
או שאתה מבין אותי...
חיפשתי בשרשור מקורות לשני עניינים שונים:
האחד הוא שיש מציאות שהגויים קיבלו תפקיד מה' והגזימו בו - אז זה נחשב להם לחטא והם נענשו על זה, על אף שהם קיימו את שליחות ה' להעניש את ישראל.
בזה אני מסכים שלא יכול להיות מקור שאומר שזה תמיד ככה, מהסיבה שאמרת.
הענין השני הוא שתמיד, בכל דבר בעולם יש לאדם שליחות מסוימת, שנמצאת בעומק של המעשים שלו ומניעה אותו, איזושהי משמעות פנימית שבאה לידי ביטוי בדרך שבה הוא הולך (במודע או שלא במודע). את השליחות הזו הוא יכול לקיים בצורה מתוקנת על ידי חיבור לפנימיות של השליחות הזו ולמי שהפקיד אותה בידו, והוא יכול לקיים במנותק מזה. אבל כך או כך - את עיקר שליחותו הוא יקיים, כי זה מה שה' גזר עליו שיעשה.
שכולם ממלאים תפקיד בבריאה ברצונם או שלא
יש רש"ר על זה איפשהו צריך לחפש
אבל שם הוא אומר שה' משתמש במעשים של האדם.
אני מחפש מקורות לטענה חזקה יותר מזה.
אני מבין מכל מיני מקורות שזה לא סתם שה' מתזמן דברים בצורה מוצלחת,
אלא שהבחירה של האדם לא משנה למשל את סוג השליחות שהוא יעשה, אלא רק את אופי המעורבות שלו בשליחות, והאם הוא יקיים אותה על הצד הטוב ביותר.
אני מחפש אם יש מישהו שאומר את העיקרון הזה. (ולא רק על אירוע פרטי, אלא באופן כללי.)
אבל כרגע אני לא יכול לתת לך הפנייה מדוייקת. בתחילת הזמן (כ"ז) אוכל לבדוק ולשלוח לך מקור מדוייק. רבי חסדאי קרשקש בספר 'אור ה'' כותב את זה....זה ספר לא כ"כ מצוי, אפשר למצוא אותו באינטרנט (אם תרצה אשלח לפה את הקובץ של הספר), לי אישית יש בישיבה ספר שהצלחתי לקנות, עם מפתחות וכדו', כך שאוכל למצוא ביתר קלות.
אומר משהו הרבה הרבה יותר חריף. הוא אומר שבכלל אין שום משמעות מעשית לבחירה. שהבחירה היא רק תודעתית ותו לא.
זה לא מה שאני מנסה לטעון.
זה כן מקור נחמד להביא בהקשר הזה, אבל הטענה שלו בסופו של דבר היא אחרת.
אפשר בהחלט למתוח קצת את הטענה שלו, ולטעון את מה שאמרתי לעיל. ועדין יש חידוש משמעותי באמירה שכתבתי לעיל לעומת אמירתו של ר' חסדאי קרשקש, לפחות במובנה הפשוט.
אבל אני בהחלט מסכים שדבריו קרובים מאד לאמירה שהצגתי.
שהבחירה החופשית היא ברמת הרצון, האם האדם שמח במעשיו או לא שמח במעשיו. אם אדם שמח במצווה ועצוב מהעבירה, הוא יקבל על זה שכר, וכן להיפך. בדיוק מה שאמרת.
ר' חסדאי טוען שהבחירה היא רק ברצון, אבל בחירה טובה או רעה ברצון לא תשנה את המעשה. (לפחות כך ההבנה הפשוטה בדבריו)
מה שאני רוצה לטעון זה שעצם הבחירה היא רק ברצון, אבל בחירה טובה או רעה כן תשנה את המעשה (כי ה' גזר שתהיה השפעה לרצון של האדם), אבל הגרעין של השליחות שניתנה לו מה' יתקיים בכל מקרה.
בקיצור, מה שאני אומר בניגוד לר' חסדאי קרשקש זה שהרצון הטוב/רע של האדם כן בא לידי ביטוי באופן מעשי, אבל לא באופן שיכול להתנגד לעיקרי השליחות שנשלח.
נו, זה כתוב כבר בחז"ל: "מגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב". אני חושב שזה לא קשור לגרעין של השליחות או לא לגרעין של השליחות, אלא שיש גזירה א-לוקית, שחלק מהשקלול של הגזירה תלוי ברצון האדם. וה' גם ידע מראש מה האדם ירצה. אני חושב שגם ברבי חסדאי אפשר לומר את זה. מדגיש שלא מספיק בקיא בשיטתו של רבי חסדאי וצריך לברר את הדברים ולראות מה עולה מכל ההתייחסויות שלו לנושא. אם אתה מתעניין בשיטתו, יש לרב אליעזר בן פורת מאמרים על תורתו, בין היתר גם על זה (אם אתה רוצה באישי, אגיד לך איך ניתן להשיג את הספרים שלו, אם אתה לא מצליח למצוא....).
אתה יכול לקרוא מה שכתבתי ל'אחו'
שאין בחירה אלא ברצון, הוא זר, לא מוסיף כלום, ולא משנה כמה לתרץ ולדחוק אותו, נמצא בסתירה חזיתית לתורה ולנביאים.
"ויאמר אם שמוע תשמע... ושמרת כל חוקיו, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך" - למה הבטחה עבור משהו שהוא בכלל לא תלוי בי?
"מה ה' שואל מעמך כי אם עשות משפט" - למה ש"ישאל" ממני אם אין לי שום אמירה בנדון?
ומה מבדיל בין המחשבה (שכידוע מתקיימת במישור הפיזי דרך האלקטרונים במוח) למעשה?
באמת, סתם סופיזם. אתה רואה, הבעיה היא לא שרצחתי 20 ילדים ואכלתי את הגופות, הבעיה היא שנהניתי (... במקום לסבול?)
עד כמה שזכור לי זאת גם לא המסקנה הסופית שלו אבל לא התעמקתי כי הספר מסובך מדי עבורי.
לגבי זה שעיקר השליחות מתבצע גם ככה: לא משמע. סתם לדוגמה, ניקח את עשו. מסתמא השליחות שלו היא לא לרצוח ולשדוד ולהתחיל עם נערות מאורסות. וידוע המדרש שדינה הייתה יכולה להחזיר אותו בתשובה. אם היה חוזר בתשובה, או בוחר בטוב, מסתמא הכל היה נראה אחרת. אולי האופי הבסיסי שלו לא היה משתנה, אז אפשר לשער שהוא היה הופך לשומר הראש של יעקב, נלחם בכנענים כו'. וגם הפוך, אם הייעוד של מישהו זה להיות ת"ח, זה יצא לפועל אם הוא ישב רגל על רגל?
בכל מקרה, כן הייתי ממליץ על קונטרס הבחירה של מכתב מאליהו, בייחוד תקרא חלק ג' וד' בכרך ד'. הוא מתייחס גם לנושא הזה ואפשר לומר שהוא נכנס בשלום ויוצא בשלום.
עריכה: בקשר לבחירה רק ברצון, נקטינן אין קישוי אלא לדעת לכן אם אין דעת (רצון) אין היתכנות גם ברמה הפיזית ולא נראה לי שצריך ראייה נוספת מעבר לזה
אני לא סובר כר' חסדאי, ואני מסכים עם הקושיות שכתבת על השיטה שהוא מציג.
אני חושב שיהיה לי קצת קשה להסביר על רגל אחת את הרעיון שאני מציע.
אני יכול לנסות.
אני ממש מנסה לחשוב איך להסביר, ופתאום קפצה לי לראש דוגמא מסוימת שאולי תעזור.
זה לא משל מושלם, אבל יש בו משהו.
בצבא יש מושג של 'בנין הכוח', ו'הפעלת הכוח'. (לשני מתברר אין ערך בויקיפדיה)
בגדול משמשעות המושגים היא די כמו שהם נשמעים - בנין הכוח זה להפוך את הצבא לחזק וטוב יותר, הפעלת הכוח זה להשתמש בו...
באופן דומה גם בעולם האנושי יש שני צדדים, נקרא להם גם כן 'בנין הכוח' ו'הפעלת הכוח'.
האנושות התקדמה בהרבה דברים באלפי השנים האחרונות, בתחומים הרוחניים, הנפשיים והטכניים גם יחד.
הרבה מההישגים האלה נקנו בדרכים לא מוסריות בעליל או נבנו בשלבים כששלבי הביניים היו רצופים ברעיונות הזויים (כמו למשל פרטים מסוימים בעולם המדעי של הפילוסופים היוונים).
אז נכון, שאם אנחנו מודדים אותם במדד של 'הפעלת הכוח', שאני משתמש בו כרגע כמושג מושאל עבור צורת החיים שלהם בפועל, והמעשים שהם עשו - אז נגלה עולם מעוות מבחינה מוסרית, ופרימיטיבי מבחינה רוחנית ותודעתית.
אבל אם נמדוד אותם ב'בנין הכוח', ונשאל מה היתה התרומה שלהם להתקדמות של העולם - אז התרומה שלהם היתה עצומה.
זה נכון לגבי כהני אלילים כמו גם לגבי רודנים אכזריים.
מה שאני רוצה לטעון, זה שההבדל בין צדיק לרשע פחות בא לידי ביטוי בשאלה האם הוא תורם ל'בנין הכוח' כי את זה כולם עושים, כל אחד מסיבותיו שלו.
ואני מציע גם את האפשרות שלכל אחד ניתנה שליחות מסוימת, איזושהי לבנה נוספת במבנה המורכב של העולם, שהוא זה שצריך להוסיף אותה.
אני לא שולל את זה שיהיו הבדלים בין הבנין שיבנה הצדיק והבנין שיבנה הרשע. אבל כן מציע שבסוף מתחת לכל הקליפות יש איזשהו גרעין בסיסי שאותו אדם הביא איתו, והגרעין הזה יישאר.
(איך זה יורד בפועל לעולם המעשה ולמה זה בא לידי ביטוי בצורה של מעשים טובים/רעים זה גם כן מורכב, אני רק אגיד על רגל אחת מעין מה שכבר כתבתי מוקדם יותר - לכל בחירה יש משמעות מסוימת לאיך העולם העתידי יתפתח. בחירה בטוב מובילה התפתחות בריאה וחלקה יותר, בעוד בחירה ברע היא במהותה כזו שתיצור לה מכשולים יהיו מה שינקה ממנה את הקליפות שלה.)
את הרעיון הזה שהצגתי, אפשר לטעון ברמות שונות: (אני לא בא לכוון לאחת מהאפשרויות בדוקא.)
אפשר לטעון שזה חלק מהנהגת ה' בעולם, אבל יכול להיות למשל שרוב העולם הם בכלל לא חלק מזה (כלומר - לא מעניינים).
אפשר לטעון שזה נכון לגבי קבוצות, אבל לא לגבי יחידים.
אפשר לטעון שזה נכון גם לגבי יחידים, אבל שייתכן שפרטים מסוימים בחייהם יכולים גם להיות סתם 'תופעת לוואי'.
ואפשר לטעון שכל פרט הוא חלק מזה, וכדי להסביר את האפשרות הזו אני חושש שאצטרך להאריך הרבה יותר, בפרט בנקודה שדחסתי קודם בתוך הסוגריים (וזה ממש לא דומה לדברי ר' חסדאי קרשקש).
(בגדול ההבדל בין האפשרויות הוא ברמת ההשגחה הפרטית, שזו סוגיה אחרת)
יש מקורות שמצביעים על מקרים פרטיים של זה. יש גם הרבה מקורות שמצביעים לכיוון הזה באופן כללי (לא בדיתי את הרעיון הזה מליבי, הוא נבנה משלל מקורות שיצרו אותו). אבל לא מצאתי מקור מפורש שטוען ככה.
ברמת המערכת ברור שהקב"ה מסדר את העניינים. ברמת המיקרו של כל אדם נראה שלכל אדם יש בחירות כאלה ואחרות חלקן מהותיות יותר חלקן מהותיות פחות, בהסתכלות חיצונית לפחות. לא מדובר בחופש בחירה מוחלט כי זה לא קיים אבל כן רמה מסוימת של גמישות. יכול להיות שהבחירה של אדם תהיה מוגבלת בתוך מסגרת מצומצמת יחסית (בית עבודה, לכוון בתפילה או לא) ויכול להיות שהיא תהיה ברמת מקרו כמו מלכי ישראל.
לגבי היות השליחות ספציפית, ברור שהמנעד לא אינסופי, אבל אני לא רואה הכרח שהוא יהיה דווקא משהו ספציפי אחד ויחיד (אם כי זה גם אפשרי, כמו "נביא לגויים נתתיך"), אי נמי, שיתבצע בכל מקרה (שזה גם אפשרי, כמו יונה הנביא, שלא הייתה לו ממש ברירה).
אני אתייחס פה בעיקר לנקודה האחרונה שהעלית, כיון שאני חושש שהיא מראה אי-הבנה מסוים של מה שהתכוונתי ב"שליחות ספציפית".
שליחות ספציפית זה לא מעשה מסוים, אלא תכלית מסוימת.
(כמו שניסיתי להסביר בעזרת השאלת המושגים 'בניין הכוח' ו'הפעלת הכוח'.)
ובעיקרון אני גם לא מתכוון לתכלית שמתקיימת במקרה.
למשל הנצרות היתה יכולה להיות דת הרבה יותר טובה (אולי גם הרבה יותר גרועה?) בהינתן בחירות קצת אחרות של מייסדיה.
הנצרות ביסודה היא שיווק של רעיונות הבסיס של היהדות לעובדי אלילים. רק שהם שינו קצת יותר מדי בדרך.
הנצרות הצליחה להפוך עולמות. ואחריה האיסלאם עשה דבר דומה - והגענו היום למצב שרוב העולם עובד לאלוקי ישראל, וחוץ מבכמה מקומות נידחים, כשמישהו אומר "אלהים" הוא מתכוון לאחד שבו אנחנו מאמינים, זה שברא את השמים ואת הארץ. וגם מבחינה ערכית, הרבה ערכים תנכיים נספגו בעולם האירופאי ושינו את התרבות שלו עד לבלי היכר, ויצרו בסיס לעולם המודרני.
אז בגדול, הנצרות עשתה שליחות גדולה בעולם. האם היא היתה דת טובה? דת רעה? זו שאלה אחרת לגמרי.
שליחות זה לאו דווקא משהו מעשי ספציפי. זה עצם זה שאתה מושך את העולם לכיוון מסוים.
כיוון רוחני כלשהו שמוסיף לעולם איזשהו צבע, כיוון מעשי מסוים שדוחק את העולם לאיזושהי התקדמות...
לגבי הטענה הראשונה שלך - בגדול זה קשור לשכר ולעונש. אם ההתקדמות נעשית ממקום נכון (ולזה נראה לי מתכוונת הגמרא כשהיא אומרת על מעשי רומי או פרס שזה "בשביל ישראל", כלומר מתוך תכלית נכונה), אז היא לא אמורה לפגוע. ואתה יכול לעיין למשל בדברי הרב קוק בעין אי"ה על "כל מה שעשו לא עשו אלא לצורך עצמם", איך שכשהכוונה מושחתת, אז אותם מעשים עצמם הופכים לרועץ ומאבדים את התועלת שאפשר היה להשיג בהם. אבל, בסופו של דבר העולם כבר קנה את הקנין הזה, ועכשיו אפשר להשתמש בו לטובה, אם ישובו בתשובה.
האמת שלא התכוונתי להיכנס כאן לדיון מעמיק על הטענות האלה, כי יש כל כך הרבה הקדמות והנחות (ומקורות שדנים בהם, מבססים אותם, ומסבירים אותם) שלא דיברנו עליהם כאן כמו שצריך. בעיקרון סתם שאלתי על מקור ואחרי שראיתי שהובנתי לא נכון אז הגבתי. לא יודע כמה עוד אני מתכוון להמשיך לאור זה שאני באמת מרגיש שיש כאן איזשהו פער בשיח, שאני מגיע עם הנחות מסוימות וציור מסוים שלי הוא כבר ברור בשאלה למה אני מתכוון מבחינה מעשית. וזה פשוט מרגיש לי לא המקום הנכון לזה.
זה לא שאני חושב שמדובר באיזשהו רעיון מוזר שמאד רחוק מכל מה שאנחנו חושבים, או שהבנתם של יושבי הפורום קצרה והם חסרי ידע.
(אם כי אני כן מניח שלפחות חלק ממי שקורא כאן לא יודע הרבה מהמקורות הרלוונטיים)
אבל, א' - יש עניינים של סמנטיקה. כמו שיבוא מישהו שמעולם לא שמע מילה מהמהר"ל, יראה קטע שהוא כתב ויתחיל לשאול איך הוא קורא לדבר מסוים "שכלי", ואיך הוא הגיע מזה שזה "שכלי" למסקנות שאליהם הוא הגיע. ב' - יש דברים שהם מאד מורכבים (אפילו אם הפרטים הם כולם מקובלים ומוסכמים), וכדי להבין שהציור שמדובר עליו הוא הדבר ההגיוני והמוסכם - יש דרך ארוכה. כמו למשל אם תבוא למישהו שלא שמע על האבולוציה ותספר לו שהאדם והפיל הם צאצאים של אותו היצור. ברגע הראשון הוא יגחך, ואם הוא יבין שאתה רציני - הוא ימטיר עליך קושיות... וגם אם הוא יקבל, הוא עשוי להבין לא נכון את התיאוריה, כי יש כל מיני תיאוריות לגבי איך התפתחויות כאלה יכולות להתרחש (אם למשל אתה מכיר את התיאוריות של למרק, או את ההבדלים בין הדרוויניזם לבין הניאו-דרוויניזם לסוגיו).
מלבד לומר שזה בהחלט אפשרי ("שוכר כסיל ושוכר עוברים" כנ"ל) קשה להציב את הגדרים המדויקים של מתי זה עובד והאם זה כך כל הזמן. אבל זאת כן הסתכלות מעניינת. אפילו בהקשר של עשו הוא כן ביצע שליחות מסוימת של גירוש הגרעין הקשה של העמים בדרום. אמנם אם היה עושה זאת לשם ה' אולי התוצאה הייתה עוד יותר טובה ומושלמת אבל ברמה בסיסית הגם שכיוון לכבוד עצמו בסוף הגרעין בערך אותו דבר וזה שהחורים עפו.
יש בעיקר אצל אלה שאחזו בגישות שקרובות לתורת הקבלה.
כמו שהרב קוק כותב שתיאוריית האבולוציה תואמת לצורת ההסתכלות של הקבלה.
הרעיון של ניצוץ וקליפות, בונה עולמות ומחריבן, שמונה מלכים שנפלו, ועוד, הוא רעיון שחוזר על עצמו הרבה בפילוסופיה של המקובלים.
ובגדול מה שזה אומר (עד כמה שאני מבין מידע כללי ומהיכרות עם פילוסופיה של כאלה שהיו קרובים לקבלה כמו מהר"ל והרב קוק), זה שהקב"ה הרבה פעמים נותן לדברים להיבנות מעצמם, כשהוא זה שנותן להם את הגרעין היסודי ומכוון באופן כללי - אבל עיקר התהליך מתרחש מלמטה. בסופו של דבר כשכוח מסוים סיים למלא את תפקידו (מה שבא לידי ביטוי, להבנתי, בזה שהוא הותיר בעולם רושם עמוק מספיק כשיגיע תורו של כוח אחר), אז מתחיל תהליך חדש בעולם ששוטף את הקליפות של זה הישן. ככה, כשכל כוח מאיר בתורו, בסופו של דבר נבנה איזשהו עולם שהוא בנוי ומורכב, וכשמדברים על דברים רוחניים יותר כמו תרבות וכדו' - אז מתקבל עולם שהוא מאוזן יותר ומפותח יותר (למשל שיש לו סט ערכים עשיר, והוא יכול להכיל בתוכו ערכים שונים שבעבר נראו כאילו הם מתנגשים חזיתית).
וגם חלק מההבדל בין מה שנבנה בצורה נכונה למה שלא, זה מה שנבנה נכון, נבנה מתוך הכרה בזה שיש מכלול רחב יותר ושאני מביא רק זווית אחת מתוכו. וממילא יש פחות קליפות, וגם הניקוי שלהם הוא יותר פשוט, כי מלכתחילה כשבונים בצורה נכונה, מכוונים לצד הפנימי ומוכנים בשמחה ובענווה לוותר על החלקים המיותרים כשיגיע זמן בירורם. אבל כשבונים בגישה לא נכונה, אז האדם חושב שהדרך שלו היא חזות הכל, ולכן הוא גם בונה אותה מלכתחילה עקום באופן שלא מתחשב בעקרונות אחרים, וכשמגיע הזמן - אז יש בירור הרבה יותר קשה.
(מקווה שאני מובן)
אבל חושבת שבהלכות תשובה לרמב"ם/ השגות הראב"ד עליהם. לא זוכרת בדיוק איפה בפנים
האמת שאת הרמב"ם שם הכרתי (זה בסוף פרק ו') והוא אומר דברים אחרים, אבל לא זכרתי (או שמא לא הכרתי) את השגת הראב"ד עליו.
הייתי בחתונה עכשיו של חבר והיה 0 אנשים מהישיבה התיכונית שלנו (היום כבר נמצאים עמוק בעולם הישיבה) הגיעו מהישיבה התיכונית אני הרב שלנו וראש הישיבה עכשיו זה לא היה בחור שקט הוא בחור שבתיכוניץ היה מאוד פעיל ובאמת היה חבר טוב של כמה חבר'ה וחברמן עכשיו בסדר לא כולם חייבים לבוא אבל מינימום חבר אחד שניים טובים מה נסגר??
והלוואי שיתעוררו מחשבות
אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.
היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.
זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.
סיימנו תיכון לפני 3 שנים
ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים
אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם
יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם
האם מישהו מכיר אנשים דתיים שהיו רוצים לצאת למסע
לפולין - אתרים יהודיים שמלפני השואה, חמישה ימים?
חברים שלנו היו רוצים אך לא מצאו סוכנות נסיעות שעורכת
כזה עכשיו.
הם סיפרו שאחת מהסוכנויות הציעה לגבש קבוצה
של לפחות עשרה איש. דתיים המעוניינים בהכשר
מהודר, וצניעות.
נשמח לשמוע אם לאי מי יש רעיון עבורם.
הם רוצים לנסוע עכשיו. לא מאוחר יותר.
יישר כוח!
.
כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?
אם אתחיל לכתוב ביקורת על הגיליון האחרון של מגזין ''פנימה'' 🙈
כמעט בכל עמוד הרגשתי צורך לדפוק את הראש בקיר, אבל הצלחתי להתגבר על היצר 🥳
קפיץמה הקטע שלכם עם זקנים של גברים?
לא ידעתי שזה עדיין קיים. אז ברוכים תיהיו אנשים חדשים וישנים
בפעם האלף החלטתי שהפעם אני לא נסחף.
כאילו, שום דבר לא יעזור זה חזק ממני.
לא בקטע של צדקות או נפילה, פשוט נגרר, זה שורף זמן ואני מרגיש שאין לי שליטה על הזמן שלי.
מה יש באינטרנט שמטשט את גבולות הזמן, ותמיד תמיד תהיה עליו יותר זמן ממה שתכננת?
ונועד להיות כזה.
אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.
אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה
נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם
אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.
אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,
לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים
הרצים כמטורפים על הגלגלת....
ואאלט זה "אם אני לא טועה".
התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.
בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...
סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח
מנשים מצפים יותר
ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב
אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.
(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).
עשב לימוןמה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?
(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)
– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).
פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).
– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.
– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.
להגביר שליטה ע"י
צמצום טריגרים
(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)
מציאת חלופות
(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)
אימון
(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)
אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת
(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)
כשמשפרים שליטה בנושא אחד
הוא יכול להשפיע על עוד נושאים
אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב
שבשליטה עצמית יש מרכיבים:
רצון
טריגרים
מודעות
יישום
התמדה
בגלישה יש
רצון-
כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)
מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)
טריגרים-
מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)
כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)
מודעות
יישום
התמדה
דומים בכל נושא של שליטה עצמית
אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…
והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).
ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.
והופס, עברו שעתיים.
אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.
אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.
שעה טוויטר צריך.
שעתיים?
שלוש שעות?
ארבע?
אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?
ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.
גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.
שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...
ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי
רק לקריאה.
להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.
אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.
תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.
אני מכיר רק בפלאפון.
תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.
