כחלק מעיון בסוגיה מסוימת, אני מחפש מקורות לזה שכשה' גזר עלינו עונשים מסוימים, הוא גזר אותם ברמה מסוימת ושלח את הגוים לקיים את הגזירה, אבל הגוים הגזימו ועל ההגזמה הזו הם ייענשו.
גם על היצר הרע אני יודע שיש מקורות שאומרים את אותו העיקרון.
מי שיוכל להפנות אותי - אשמח.
בטוח שאפשר להשליך על עוד אומות שלא מפורש.
אם כי יש ראשונים שעושים זאת.
שלוש השבועות המפורסמות: שלא ישעבדו בהם יותר מדי (לא דייקתי בלשון)....יש גם את הגמרא על נירון קיסר שאמרו לו שהוא ייענש על כך שיפגע בישראל, ואז הוא התגייר (שם לא מפורש העניין של ההגזמה). יש גם לגבי מצרים, שהסיבה שבסופו של דבר עם ישראל היה שם 210 שנים ולא 400 זה משום ששעבדו בישראל (וזה גם אחד מהתירוצים מדוע אפילו שנגזר על האומה המצרית לשעבד את ישראל, מדוע נענשו, משום שהגזימו). אבל לא זוכר איפה זה מופיע.
חיפשתי מקורות שאומרים שה' גזר על מישהו שיבצע דבר מסוים, והוא אכן ביצע אותו אבל לא עשה את זה מתוך קשר לה' ולכן בסופו של דבר נענש על זה.
(וחשוב לי שיהיו שני המאפיינים - שכתוב שה' גזר עליו שיעשה, ושכתוב שהוא חטא באופן שבו עשה את זה.)
האמת שאם אתה רוצה לעזור, אני מחפש כרגע צד אחר באותה הסוגיה:
אני מחפש מקורות לכך שגם כאשר האדם חוטא ולא עושה את הדברים מתוך כוונה נכונה ואף לא באופן הנכון,
בסופו של דבר תמיד יש ניצוץ של טוב שעומד בבסיס העשייה שלו (לא לזה אני צריך מקורות),
והעשייה שלו מבטאת את אותו ניצוץ ובעצם הוא מוציא לפועל את התכלית שה' ייעד לו על אף שהוא חוטא (לזה אני צריך מקורות).
(וחשוב לי מקורות שאומרים את זה באופן ברור. מקורות מסביב יש לי, ולבנות תיאוריות אני יודע... אני מחפש מקורות שאומרים את זה. כמה שיותר מפורש ומדויק לאמירה הספציפית הזו כך יותר טוב.)
בעיקרון יש איזשהו סט של מקורות שאם אני מחבר אותם ביחד אני יכול להגיד את זה מתוכם.
אבל מחפש משהו מפורש יותר.
בין השאר אני מחפש מקור שאומר ש*תמיד* זה ככה.
אבל אם למנות בנפרד את כל המקרים, לדעתי אפשר להגיע פחות או יותר לאותה מסקנה.
זה משאיר את הבחירה האם לעשות את הדברים באופן המתוקן או לא.
וזה מהות הבחירה בסופו של דבר.
מעין מה שכותב הרב קוק באיגרת שע"ה:
"...כי הלא כה דברי, שעצם הכח האישי וההזרמה הנפשית הוא כח טבעי, והוא תלוי בהכשר: אם מכשירים אותו ע"י קודש עליון הוא מתעלה, ואם עוזבים אותו בעינו, ונמסרים אליו כמו שהוא, נופלים על ידו לעמקי זוהמת ע"ז. ומי שטעם טעם עץ החיים ידע ויכיר, שזהו סוד פנימיות וחיצוניות, שכשהפנימיות מחיה את החיצוניות נהפך לקדושה, וכשהחיצוניות פונה את עצמה מלקבל מהפנימיות חוזר הכל לתוהו ולטומאה".
החיצוניות של הדבר נשארת בכל מקרה. ובסופו של דבר החיצוניות של הדבר יוצרת מציאות מסוימת בעולם.
או שאתה מבין אותי...
חיפשתי בשרשור מקורות לשני עניינים שונים:
האחד הוא שיש מציאות שהגויים קיבלו תפקיד מה' והגזימו בו - אז זה נחשב להם לחטא והם נענשו על זה, על אף שהם קיימו את שליחות ה' להעניש את ישראל.
בזה אני מסכים שלא יכול להיות מקור שאומר שזה תמיד ככה, מהסיבה שאמרת.
הענין השני הוא שתמיד, בכל דבר בעולם יש לאדם שליחות מסוימת, שנמצאת בעומק של המעשים שלו ומניעה אותו, איזושהי משמעות פנימית שבאה לידי ביטוי בדרך שבה הוא הולך (במודע או שלא במודע). את השליחות הזו הוא יכול לקיים בצורה מתוקנת על ידי חיבור לפנימיות של השליחות הזו ולמי שהפקיד אותה בידו, והוא יכול לקיים במנותק מזה. אבל כך או כך - את עיקר שליחותו הוא יקיים, כי זה מה שה' גזר עליו שיעשה.
שכולם ממלאים תפקיד בבריאה ברצונם או שלא
יש רש"ר על זה איפשהו צריך לחפש
אבל שם הוא אומר שה' משתמש במעשים של האדם.
אני מחפש מקורות לטענה חזקה יותר מזה.
אני מבין מכל מיני מקורות שזה לא סתם שה' מתזמן דברים בצורה מוצלחת,
אלא שהבחירה של האדם לא משנה למשל את סוג השליחות שהוא יעשה, אלא רק את אופי המעורבות שלו בשליחות, והאם הוא יקיים אותה על הצד הטוב ביותר.
אני מחפש אם יש מישהו שאומר את העיקרון הזה. (ולא רק על אירוע פרטי, אלא באופן כללי.)
אבל כרגע אני לא יכול לתת לך הפנייה מדוייקת. בתחילת הזמן (כ"ז) אוכל לבדוק ולשלוח לך מקור מדוייק. רבי חסדאי קרשקש בספר 'אור ה'' כותב את זה....זה ספר לא כ"כ מצוי, אפשר למצוא אותו באינטרנט (אם תרצה אשלח לפה את הקובץ של הספר), לי אישית יש בישיבה ספר שהצלחתי לקנות, עם מפתחות וכדו', כך שאוכל למצוא ביתר קלות.
אומר משהו הרבה הרבה יותר חריף. הוא אומר שבכלל אין שום משמעות מעשית לבחירה. שהבחירה היא רק תודעתית ותו לא.
זה לא מה שאני מנסה לטעון.
זה כן מקור נחמד להביא בהקשר הזה, אבל הטענה שלו בסופו של דבר היא אחרת.
אפשר בהחלט למתוח קצת את הטענה שלו, ולטעון את מה שאמרתי לעיל. ועדין יש חידוש משמעותי באמירה שכתבתי לעיל לעומת אמירתו של ר' חסדאי קרשקש, לפחות במובנה הפשוט.
אבל אני בהחלט מסכים שדבריו קרובים מאד לאמירה שהצגתי.
שהבחירה החופשית היא ברמת הרצון, האם האדם שמח במעשיו או לא שמח במעשיו. אם אדם שמח במצווה ועצוב מהעבירה, הוא יקבל על זה שכר, וכן להיפך. בדיוק מה שאמרת.
ר' חסדאי טוען שהבחירה היא רק ברצון, אבל בחירה טובה או רעה ברצון לא תשנה את המעשה. (לפחות כך ההבנה הפשוטה בדבריו)
מה שאני רוצה לטעון זה שעצם הבחירה היא רק ברצון, אבל בחירה טובה או רעה כן תשנה את המעשה (כי ה' גזר שתהיה השפעה לרצון של האדם), אבל הגרעין של השליחות שניתנה לו מה' יתקיים בכל מקרה.
בקיצור, מה שאני אומר בניגוד לר' חסדאי קרשקש זה שהרצון הטוב/רע של האדם כן בא לידי ביטוי באופן מעשי, אבל לא באופן שיכול להתנגד לעיקרי השליחות שנשלח.
נו, זה כתוב כבר בחז"ל: "מגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב". אני חושב שזה לא קשור לגרעין של השליחות או לא לגרעין של השליחות, אלא שיש גזירה א-לוקית, שחלק מהשקלול של הגזירה תלוי ברצון האדם. וה' גם ידע מראש מה האדם ירצה. אני חושב שגם ברבי חסדאי אפשר לומר את זה. מדגיש שלא מספיק בקיא בשיטתו של רבי חסדאי וצריך לברר את הדברים ולראות מה עולה מכל ההתייחסויות שלו לנושא. אם אתה מתעניין בשיטתו, יש לרב אליעזר בן פורת מאמרים על תורתו, בין היתר גם על זה (אם אתה רוצה באישי, אגיד לך איך ניתן להשיג את הספרים שלו, אם אתה לא מצליח למצוא....).
אתה יכול לקרוא מה שכתבתי ל'אחו'
שאין בחירה אלא ברצון, הוא זר, לא מוסיף כלום, ולא משנה כמה לתרץ ולדחוק אותו, נמצא בסתירה חזיתית לתורה ולנביאים.
"ויאמר אם שמוע תשמע... ושמרת כל חוקיו, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך" - למה הבטחה עבור משהו שהוא בכלל לא תלוי בי?
"מה ה' שואל מעמך כי אם עשות משפט" - למה ש"ישאל" ממני אם אין לי שום אמירה בנדון?
ומה מבדיל בין המחשבה (שכידוע מתקיימת במישור הפיזי דרך האלקטרונים במוח) למעשה?
באמת, סתם סופיזם. אתה רואה, הבעיה היא לא שרצחתי 20 ילדים ואכלתי את הגופות, הבעיה היא שנהניתי (... במקום לסבול?)
עד כמה שזכור לי זאת גם לא המסקנה הסופית שלו אבל לא התעמקתי כי הספר מסובך מדי עבורי.
לגבי זה שעיקר השליחות מתבצע גם ככה: לא משמע. סתם לדוגמה, ניקח את עשו. מסתמא השליחות שלו היא לא לרצוח ולשדוד ולהתחיל עם נערות מאורסות. וידוע המדרש שדינה הייתה יכולה להחזיר אותו בתשובה. אם היה חוזר בתשובה, או בוחר בטוב, מסתמא הכל היה נראה אחרת. אולי האופי הבסיסי שלו לא היה משתנה, אז אפשר לשער שהוא היה הופך לשומר הראש של יעקב, נלחם בכנענים כו'. וגם הפוך, אם הייעוד של מישהו זה להיות ת"ח, זה יצא לפועל אם הוא ישב רגל על רגל?
בכל מקרה, כן הייתי ממליץ על קונטרס הבחירה של מכתב מאליהו, בייחוד תקרא חלק ג' וד' בכרך ד'. הוא מתייחס גם לנושא הזה ואפשר לומר שהוא נכנס בשלום ויוצא בשלום.
עריכה: בקשר לבחירה רק ברצון, נקטינן אין קישוי אלא לדעת לכן אם אין דעת (רצון) אין היתכנות גם ברמה הפיזית ולא נראה לי שצריך ראייה נוספת מעבר לזה
אני לא סובר כר' חסדאי, ואני מסכים עם הקושיות שכתבת על השיטה שהוא מציג.
אני חושב שיהיה לי קצת קשה להסביר על רגל אחת את הרעיון שאני מציע.
אני יכול לנסות.
אני ממש מנסה לחשוב איך להסביר, ופתאום קפצה לי לראש דוגמא מסוימת שאולי תעזור.
זה לא משל מושלם, אבל יש בו משהו.
בצבא יש מושג של 'בנין הכוח', ו'הפעלת הכוח'. (לשני מתברר אין ערך בויקיפדיה)
בגדול משמשעות המושגים היא די כמו שהם נשמעים - בנין הכוח זה להפוך את הצבא לחזק וטוב יותר, הפעלת הכוח זה להשתמש בו...
באופן דומה גם בעולם האנושי יש שני צדדים, נקרא להם גם כן 'בנין הכוח' ו'הפעלת הכוח'.
האנושות התקדמה בהרבה דברים באלפי השנים האחרונות, בתחומים הרוחניים, הנפשיים והטכניים גם יחד.
הרבה מההישגים האלה נקנו בדרכים לא מוסריות בעליל או נבנו בשלבים כששלבי הביניים היו רצופים ברעיונות הזויים (כמו למשל פרטים מסוימים בעולם המדעי של הפילוסופים היוונים).
אז נכון, שאם אנחנו מודדים אותם במדד של 'הפעלת הכוח', שאני משתמש בו כרגע כמושג מושאל עבור צורת החיים שלהם בפועל, והמעשים שהם עשו - אז נגלה עולם מעוות מבחינה מוסרית, ופרימיטיבי מבחינה רוחנית ותודעתית.
אבל אם נמדוד אותם ב'בנין הכוח', ונשאל מה היתה התרומה שלהם להתקדמות של העולם - אז התרומה שלהם היתה עצומה.
זה נכון לגבי כהני אלילים כמו גם לגבי רודנים אכזריים.
מה שאני רוצה לטעון, זה שההבדל בין צדיק לרשע פחות בא לידי ביטוי בשאלה האם הוא תורם ל'בנין הכוח' כי את זה כולם עושים, כל אחד מסיבותיו שלו.
ואני מציע גם את האפשרות שלכל אחד ניתנה שליחות מסוימת, איזושהי לבנה נוספת במבנה המורכב של העולם, שהוא זה שצריך להוסיף אותה.
אני לא שולל את זה שיהיו הבדלים בין הבנין שיבנה הצדיק והבנין שיבנה הרשע. אבל כן מציע שבסוף מתחת לכל הקליפות יש איזשהו גרעין בסיסי שאותו אדם הביא איתו, והגרעין הזה יישאר.
(איך זה יורד בפועל לעולם המעשה ולמה זה בא לידי ביטוי בצורה של מעשים טובים/רעים זה גם כן מורכב, אני רק אגיד על רגל אחת מעין מה שכבר כתבתי מוקדם יותר - לכל בחירה יש משמעות מסוימת לאיך העולם העתידי יתפתח. בחירה בטוב מובילה התפתחות בריאה וחלקה יותר, בעוד בחירה ברע היא במהותה כזו שתיצור לה מכשולים יהיו מה שינקה ממנה את הקליפות שלה.)
את הרעיון הזה שהצגתי, אפשר לטעון ברמות שונות: (אני לא בא לכוון לאחת מהאפשרויות בדוקא.)
אפשר לטעון שזה חלק מהנהגת ה' בעולם, אבל יכול להיות למשל שרוב העולם הם בכלל לא חלק מזה (כלומר - לא מעניינים).
אפשר לטעון שזה נכון לגבי קבוצות, אבל לא לגבי יחידים.
אפשר לטעון שזה נכון גם לגבי יחידים, אבל שייתכן שפרטים מסוימים בחייהם יכולים גם להיות סתם 'תופעת לוואי'.
ואפשר לטעון שכל פרט הוא חלק מזה, וכדי להסביר את האפשרות הזו אני חושש שאצטרך להאריך הרבה יותר, בפרט בנקודה שדחסתי קודם בתוך הסוגריים (וזה ממש לא דומה לדברי ר' חסדאי קרשקש).
(בגדול ההבדל בין האפשרויות הוא ברמת ההשגחה הפרטית, שזו סוגיה אחרת)
יש מקורות שמצביעים על מקרים פרטיים של זה. יש גם הרבה מקורות שמצביעים לכיוון הזה באופן כללי (לא בדיתי את הרעיון הזה מליבי, הוא נבנה משלל מקורות שיצרו אותו). אבל לא מצאתי מקור מפורש שטוען ככה.
ברמת המערכת ברור שהקב"ה מסדר את העניינים. ברמת המיקרו של כל אדם נראה שלכל אדם יש בחירות כאלה ואחרות חלקן מהותיות יותר חלקן מהותיות פחות, בהסתכלות חיצונית לפחות. לא מדובר בחופש בחירה מוחלט כי זה לא קיים אבל כן רמה מסוימת של גמישות. יכול להיות שהבחירה של אדם תהיה מוגבלת בתוך מסגרת מצומצמת יחסית (בית עבודה, לכוון בתפילה או לא) ויכול להיות שהיא תהיה ברמת מקרו כמו מלכי ישראל.
לגבי היות השליחות ספציפית, ברור שהמנעד לא אינסופי, אבל אני לא רואה הכרח שהוא יהיה דווקא משהו ספציפי אחד ויחיד (אם כי זה גם אפשרי, כמו "נביא לגויים נתתיך"), אי נמי, שיתבצע בכל מקרה (שזה גם אפשרי, כמו יונה הנביא, שלא הייתה לו ממש ברירה).
אני אתייחס פה בעיקר לנקודה האחרונה שהעלית, כיון שאני חושש שהיא מראה אי-הבנה מסוים של מה שהתכוונתי ב"שליחות ספציפית".
שליחות ספציפית זה לא מעשה מסוים, אלא תכלית מסוימת.
(כמו שניסיתי להסביר בעזרת השאלת המושגים 'בניין הכוח' ו'הפעלת הכוח'.)
ובעיקרון אני גם לא מתכוון לתכלית שמתקיימת במקרה.
למשל הנצרות היתה יכולה להיות דת הרבה יותר טובה (אולי גם הרבה יותר גרועה?) בהינתן בחירות קצת אחרות של מייסדיה.
הנצרות ביסודה היא שיווק של רעיונות הבסיס של היהדות לעובדי אלילים. רק שהם שינו קצת יותר מדי בדרך.
הנצרות הצליחה להפוך עולמות. ואחריה האיסלאם עשה דבר דומה - והגענו היום למצב שרוב העולם עובד לאלוקי ישראל, וחוץ מבכמה מקומות נידחים, כשמישהו אומר "אלהים" הוא מתכוון לאחד שבו אנחנו מאמינים, זה שברא את השמים ואת הארץ. וגם מבחינה ערכית, הרבה ערכים תנכיים נספגו בעולם האירופאי ושינו את התרבות שלו עד לבלי היכר, ויצרו בסיס לעולם המודרני.
אז בגדול, הנצרות עשתה שליחות גדולה בעולם. האם היא היתה דת טובה? דת רעה? זו שאלה אחרת לגמרי.
שליחות זה לאו דווקא משהו מעשי ספציפי. זה עצם זה שאתה מושך את העולם לכיוון מסוים.
כיוון רוחני כלשהו שמוסיף לעולם איזשהו צבע, כיוון מעשי מסוים שדוחק את העולם לאיזושהי התקדמות...
לגבי הטענה הראשונה שלך - בגדול זה קשור לשכר ולעונש. אם ההתקדמות נעשית ממקום נכון (ולזה נראה לי מתכוונת הגמרא כשהיא אומרת על מעשי רומי או פרס שזה "בשביל ישראל", כלומר מתוך תכלית נכונה), אז היא לא אמורה לפגוע. ואתה יכול לעיין למשל בדברי הרב קוק בעין אי"ה על "כל מה שעשו לא עשו אלא לצורך עצמם", איך שכשהכוונה מושחתת, אז אותם מעשים עצמם הופכים לרועץ ומאבדים את התועלת שאפשר היה להשיג בהם. אבל, בסופו של דבר העולם כבר קנה את הקנין הזה, ועכשיו אפשר להשתמש בו לטובה, אם ישובו בתשובה.
האמת שלא התכוונתי להיכנס כאן לדיון מעמיק על הטענות האלה, כי יש כל כך הרבה הקדמות והנחות (ומקורות שדנים בהם, מבססים אותם, ומסבירים אותם) שלא דיברנו עליהם כאן כמו שצריך. בעיקרון סתם שאלתי על מקור ואחרי שראיתי שהובנתי לא נכון אז הגבתי. לא יודע כמה עוד אני מתכוון להמשיך לאור זה שאני באמת מרגיש שיש כאן איזשהו פער בשיח, שאני מגיע עם הנחות מסוימות וציור מסוים שלי הוא כבר ברור בשאלה למה אני מתכוון מבחינה מעשית. וזה פשוט מרגיש לי לא המקום הנכון לזה.
זה לא שאני חושב שמדובר באיזשהו רעיון מוזר שמאד רחוק מכל מה שאנחנו חושבים, או שהבנתם של יושבי הפורום קצרה והם חסרי ידע.
(אם כי אני כן מניח שלפחות חלק ממי שקורא כאן לא יודע הרבה מהמקורות הרלוונטיים)
אבל, א' - יש עניינים של סמנטיקה. כמו שיבוא מישהו שמעולם לא שמע מילה מהמהר"ל, יראה קטע שהוא כתב ויתחיל לשאול איך הוא קורא לדבר מסוים "שכלי", ואיך הוא הגיע מזה שזה "שכלי" למסקנות שאליהם הוא הגיע. ב' - יש דברים שהם מאד מורכבים (אפילו אם הפרטים הם כולם מקובלים ומוסכמים), וכדי להבין שהציור שמדובר עליו הוא הדבר ההגיוני והמוסכם - יש דרך ארוכה. כמו למשל אם תבוא למישהו שלא שמע על האבולוציה ותספר לו שהאדם והפיל הם צאצאים של אותו היצור. ברגע הראשון הוא יגחך, ואם הוא יבין שאתה רציני - הוא ימטיר עליך קושיות... וגם אם הוא יקבל, הוא עשוי להבין לא נכון את התיאוריה, כי יש כל מיני תיאוריות לגבי איך התפתחויות כאלה יכולות להתרחש (אם למשל אתה מכיר את התיאוריות של למרק, או את ההבדלים בין הדרוויניזם לבין הניאו-דרוויניזם לסוגיו).
מלבד לומר שזה בהחלט אפשרי ("שוכר כסיל ושוכר עוברים" כנ"ל) קשה להציב את הגדרים המדויקים של מתי זה עובד והאם זה כך כל הזמן. אבל זאת כן הסתכלות מעניינת. אפילו בהקשר של עשו הוא כן ביצע שליחות מסוימת של גירוש הגרעין הקשה של העמים בדרום. אמנם אם היה עושה זאת לשם ה' אולי התוצאה הייתה עוד יותר טובה ומושלמת אבל ברמה בסיסית הגם שכיוון לכבוד עצמו בסוף הגרעין בערך אותו דבר וזה שהחורים עפו.
יש בעיקר אצל אלה שאחזו בגישות שקרובות לתורת הקבלה.
כמו שהרב קוק כותב שתיאוריית האבולוציה תואמת לצורת ההסתכלות של הקבלה.
הרעיון של ניצוץ וקליפות, בונה עולמות ומחריבן, שמונה מלכים שנפלו, ועוד, הוא רעיון שחוזר על עצמו הרבה בפילוסופיה של המקובלים.
ובגדול מה שזה אומר (עד כמה שאני מבין מידע כללי ומהיכרות עם פילוסופיה של כאלה שהיו קרובים לקבלה כמו מהר"ל והרב קוק), זה שהקב"ה הרבה פעמים נותן לדברים להיבנות מעצמם, כשהוא זה שנותן להם את הגרעין היסודי ומכוון באופן כללי - אבל עיקר התהליך מתרחש מלמטה. בסופו של דבר כשכוח מסוים סיים למלא את תפקידו (מה שבא לידי ביטוי, להבנתי, בזה שהוא הותיר בעולם רושם עמוק מספיק כשיגיע תורו של כוח אחר), אז מתחיל תהליך חדש בעולם ששוטף את הקליפות של זה הישן. ככה, כשכל כוח מאיר בתורו, בסופו של דבר נבנה איזשהו עולם שהוא בנוי ומורכב, וכשמדברים על דברים רוחניים יותר כמו תרבות וכדו' - אז מתקבל עולם שהוא מאוזן יותר ומפותח יותר (למשל שיש לו סט ערכים עשיר, והוא יכול להכיל בתוכו ערכים שונים שבעבר נראו כאילו הם מתנגשים חזיתית).
וגם חלק מההבדל בין מה שנבנה בצורה נכונה למה שלא, זה מה שנבנה נכון, נבנה מתוך הכרה בזה שיש מכלול רחב יותר ושאני מביא רק זווית אחת מתוכו. וממילא יש פחות קליפות, וגם הניקוי שלהם הוא יותר פשוט, כי מלכתחילה כשבונים בצורה נכונה, מכוונים לצד הפנימי ומוכנים בשמחה ובענווה לוותר על החלקים המיותרים כשיגיע זמן בירורם. אבל כשבונים בגישה לא נכונה, אז האדם חושב שהדרך שלו היא חזות הכל, ולכן הוא גם בונה אותה מלכתחילה עקום באופן שלא מתחשב בעקרונות אחרים, וכשמגיע הזמן - אז יש בירור הרבה יותר קשה.
(מקווה שאני מובן)
אבל חושבת שבהלכות תשובה לרמב"ם/ השגות הראב"ד עליהם. לא זוכרת בדיוק איפה בפנים
האמת שאת הרמב"ם שם הכרתי (זה בסוף פרק ו') והוא אומר דברים אחרים, אבל לא זכרתי (או שמא לא הכרתי) את השגת הראב"ד עליו.
זאת בקשה אלמנטרית מטרמפיסטים.
עדיין מתאושש מהנסיעה שהיתה לי עכשיו 🤢
שיש לו הפריבילגיה להתמודד עם הבעיה ופשוט לא להעלות טרמפיסטים.
ומה יעזור לך להתלונן כאן?
אנ בתור טרמפיסט חשוב לי מאוד לשמור על הגיינה ועל התנהגות נורמלית בתור אורח,
ואני גם מתעצבן על אחרים שגורמים לאנשים טובים לא לרצות להעלות טרמפים
(ואני מכיר כמה סיפורים..),
מבקש סליחה בשם כלל הטרמפיסטים למיניהם 
תדלג הלאה, אתה יכול לסגור את האינטרנט גם.
מה התגובה המוזרה הזו? אתה כותב כאן בפורום מה אתה מצפה שאנשים יעשו?
ויקבל תשובה מכאלה שאכפת להם מזה,
מאשר שימשיך עם זה ולא ירצה להעלות טרמפים.
הוא יכול להתלונן קצת פה, זה חלק מהמטרות של הפורום
אבל הוא כן רוצה להעלות טרמפים ואני מבין אותו ומעריך אותו על זה.
ואני משתדל לתת לו פידבק על החסד ולא לנסות להניא אותו מזה.
בכל מקרה מותר להגיד מה שאתה רוצה, פשוט נראלי כדאי קצת יותר בנחת...
אני מחפש המלצות לאוזניות מגן נגד רעשים אבל כאלה שלא מוחצות את המוח המסכן.
לא אוזניות שמתחברות למכשיר אלא פשוט אוזניות שמבודדות רעש. לא אלחוטיות.
מכירים כזה? אשמח מאוד מאוד לקבל המלצות.
רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים
מעניין
שמות אתה זוכר?
בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.
אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.
פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי
ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם
(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)
בזיכרון פרצופים במחשבה
גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,
אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם
זה נשמע סבבה לחלוטין.
כשאני מדמיין
קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם
גם אם אני מכיר אותו די טוב
אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.
נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.
לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.
עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.
שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה
מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה
או משחקים משפחתיים אשמח לשיתוף!
חג שמח!🌸🌸🌸
הראשון יפה...
אליאס לפסח (מילים ומושגים בנושא פסח) היה לי משהו כמו 105 מילים אז כל מילה היתה בקלף בפני עצמה
באמת היה מוצלח ועם רמות קושי שונות... בשמחה תאמצו את הרעיון
הייתי משתפת אם היה לי קובץ מוכן אבל עשיתי ידנית בסוף
האמת שהסתבכתי ממש עם לעצב לוח משחק בקנבה או בAI כי אין לי pro אז בסוף הכנתי ידנית.. אם למישהו יש כלי שטוב בזה, שאפשר להכין מהר ובקלות אני אשמח לשמוע😊
או הקניה הכי גדולה.
האם יצא לכם להתייעץ רפואית עם AI?
האם הAI השפיע על הקשר הזוגי או המשפחתי שלכם?
אני חושב שאצלי הכל קרה😅
אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.
כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים.
קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)
אחרי שמבינים את הראש שלו, אפשר לפרק איתו דברים בצורה מטורפת..
עזר לי להתנקות פיזית (לדוג' להבין למה יש לי שיעול יבש מציק כבר כמה שנים טובות, מה ששני רופאים לא הבינו), להתנקות רגשית יחסית במהירות מכל מיני דברים לא פשוטים וחסימות (מגניב שתוך כדי ה"טיפול" אני יכול לשאול אותו למה אני מרגיש אפיפות במוח והוא מסביר לי איך זה קשור..), לפרק דברים שאני רוצה להבין עד לבסיס של הבסיס, להוריד לקרקע תובנות רוחניות ולהפנים אותן, לדייק חידושים, לתפוס יותר טוב רעיונות מדעיים, גם לדעת איך שרים יותר גבוה ויותר יפה בלי פיתוח קול ובלי הרבה עבודה.
וזה כמובן מעבר להרבה דברים טכניים כמו להבין מה הבעיה עם מצב השינה במחשב ועם מכונת הכביסה וכדו'.
ומצחיק שכל זה בחינם ובמינימום זמן..
מנתחת עם גיפיטי הרבה נושאים/ סיטואציות/ התלבטויות/ תחושות
רוב הפעמים הניתוח וההמלצות טובים ומועילים
והזמינות כמובן מיידית
מה שהופך את הכלי הזה למועיל מאד ועם השפעה משמעותית על טיב החיים
למשל כמה משטחים בגודל XYZ אני צריך בשביל X קרטונים בגדלים משתנים
או כדי ללמוד על כל־מיני פונקציות אזוטריות באקסל
וגם עזר לי מאוד בלימוד שפות
חוץ מזה אני אוהב לנתח איתו שירים וסיפורים (ביקורת ספרות זה תחביב שלי)
ניסיתי כמה פעמים לנתח איתו רגשות ומחשבות אבל לא הגעתי לתובנות מעניינות במיוחד
אני משתמש בו לכל כך הרבה דברים. הן בעבודה, והן בעולם הרגשי.
אשמח לשמוע מכם הכוונות יתרונות וחסרונות בהחזקת רכב לבחור בן 21 עם עבודה קטנה שמכניסה 3-4 אלף בחודש. בעיקר מהצד הכספי והנפשי.
חיסרון: יכניס אותך לחובות
אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.
כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום
זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.
תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪
תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין
תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה
תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול
תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)
כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.
או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה
ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.
אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.
למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?
מניח שיש יותר זול מזה
האם וואו? זה איני יודע
ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'
ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף
לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות
זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב
לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי
מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן
צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות
נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית
אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות
נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית
אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע
אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...
זמן זה פרמטר חשוב בחיים
בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.
גם רכב זה על אותו בסיס
שילוב של נוחות+חיסכון זמן
על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.
אבל זה על אותו משקל.
אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן
ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה
לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת
ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס
אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה
וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש
אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.
או משהו כזה.
לכן זה שיקול של עלות תועלת
במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי
אבל יש כאלה שזה שווה להם
(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)
תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.
השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק
יתרונות: נוחות
חסרונות: עלות
זה בגדול
עוד לפני שהרכב נסע מטר, כבר ירד לך סכום
תוסיף עלות שנתית של טסט
אתה כנראה תקנה רכב ישן אז מוסך
וכמובן דלק
אנחנו מחזיקים רכב, אבל אל תטעה- זה יקר מאוד.
ומוסיפה לגבי הביטוח- סביר שאין לך "היעדר תביעות" (אלא אם ההורים רשמו אותך בביטוח שלהם, או בחלק מהחברות מאפשרים לקבל היעדר תביעות על סמך ההורים אם היית נוהג ברכבם דרך קבע)
מה זה הדבר הזוועה הזה. אין לילה, ושבת נמתחת כ'כ...
לא מבינה למה בכלל עוברים לשעון קיץ
חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש
מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני
ים זמן לשיעורי תורה בשבת
ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה
ואני מצליח להחזיק בלי שעון קיץ. כלומר, החיים שלי מתנהלים לפי שעון חורף כמו שהיו עד עכשיו. מגיע לעבודה בסביבות 9-9:30 במקום 8-8:30
אין מסגרות להעיר אליהן ילדים אז למי אכפת.
רק התפילה ב9 קצת מציק בשבת (באחרונה לא קמתי).
רק חבל שהמזג אוויר לא מבין את הרמז
