כחלק מעיון בסוגיה מסוימת, אני מחפש מקורות לזה שכשה' גזר עלינו עונשים מסוימים, הוא גזר אותם ברמה מסוימת ושלח את הגוים לקיים את הגזירה, אבל הגוים הגזימו ועל ההגזמה הזו הם ייענשו.
גם על היצר הרע אני יודע שיש מקורות שאומרים את אותו העיקרון.
מי שיוכל להפנות אותי - אשמח.
בטוח שאפשר להשליך על עוד אומות שלא מפורש.
אם כי יש ראשונים שעושים זאת.
שלוש השבועות המפורסמות: שלא ישעבדו בהם יותר מדי (לא דייקתי בלשון)....יש גם את הגמרא על נירון קיסר שאמרו לו שהוא ייענש על כך שיפגע בישראל, ואז הוא התגייר (שם לא מפורש העניין של ההגזמה). יש גם לגבי מצרים, שהסיבה שבסופו של דבר עם ישראל היה שם 210 שנים ולא 400 זה משום ששעבדו בישראל (וזה גם אחד מהתירוצים מדוע אפילו שנגזר על האומה המצרית לשעבד את ישראל, מדוע נענשו, משום שהגזימו). אבל לא זוכר איפה זה מופיע.
חיפשתי מקורות שאומרים שה' גזר על מישהו שיבצע דבר מסוים, והוא אכן ביצע אותו אבל לא עשה את זה מתוך קשר לה' ולכן בסופו של דבר נענש על זה.
(וחשוב לי שיהיו שני המאפיינים - שכתוב שה' גזר עליו שיעשה, ושכתוב שהוא חטא באופן שבו עשה את זה.)
האמת שאם אתה רוצה לעזור, אני מחפש כרגע צד אחר באותה הסוגיה:
אני מחפש מקורות לכך שגם כאשר האדם חוטא ולא עושה את הדברים מתוך כוונה נכונה ואף לא באופן הנכון,
בסופו של דבר תמיד יש ניצוץ של טוב שעומד בבסיס העשייה שלו (לא לזה אני צריך מקורות),
והעשייה שלו מבטאת את אותו ניצוץ ובעצם הוא מוציא לפועל את התכלית שה' ייעד לו על אף שהוא חוטא (לזה אני צריך מקורות).
(וחשוב לי מקורות שאומרים את זה באופן ברור. מקורות מסביב יש לי, ולבנות תיאוריות אני יודע... אני מחפש מקורות שאומרים את זה. כמה שיותר מפורש ומדויק לאמירה הספציפית הזו כך יותר טוב.)
בעיקרון יש איזשהו סט של מקורות שאם אני מחבר אותם ביחד אני יכול להגיד את זה מתוכם.
אבל מחפש משהו מפורש יותר.
בין השאר אני מחפש מקור שאומר ש*תמיד* זה ככה.
אבל אם למנות בנפרד את כל המקרים, לדעתי אפשר להגיע פחות או יותר לאותה מסקנה.
זה משאיר את הבחירה האם לעשות את הדברים באופן המתוקן או לא.
וזה מהות הבחירה בסופו של דבר.
מעין מה שכותב הרב קוק באיגרת שע"ה:
"...כי הלא כה דברי, שעצם הכח האישי וההזרמה הנפשית הוא כח טבעי, והוא תלוי בהכשר: אם מכשירים אותו ע"י קודש עליון הוא מתעלה, ואם עוזבים אותו בעינו, ונמסרים אליו כמו שהוא, נופלים על ידו לעמקי זוהמת ע"ז. ומי שטעם טעם עץ החיים ידע ויכיר, שזהו סוד פנימיות וחיצוניות, שכשהפנימיות מחיה את החיצוניות נהפך לקדושה, וכשהחיצוניות פונה את עצמה מלקבל מהפנימיות חוזר הכל לתוהו ולטומאה".
החיצוניות של הדבר נשארת בכל מקרה. ובסופו של דבר החיצוניות של הדבר יוצרת מציאות מסוימת בעולם.
או שאתה מבין אותי...
חיפשתי בשרשור מקורות לשני עניינים שונים:
האחד הוא שיש מציאות שהגויים קיבלו תפקיד מה' והגזימו בו - אז זה נחשב להם לחטא והם נענשו על זה, על אף שהם קיימו את שליחות ה' להעניש את ישראל.
בזה אני מסכים שלא יכול להיות מקור שאומר שזה תמיד ככה, מהסיבה שאמרת.
הענין השני הוא שתמיד, בכל דבר בעולם יש לאדם שליחות מסוימת, שנמצאת בעומק של המעשים שלו ומניעה אותו, איזושהי משמעות פנימית שבאה לידי ביטוי בדרך שבה הוא הולך (במודע או שלא במודע). את השליחות הזו הוא יכול לקיים בצורה מתוקנת על ידי חיבור לפנימיות של השליחות הזו ולמי שהפקיד אותה בידו, והוא יכול לקיים במנותק מזה. אבל כך או כך - את עיקר שליחותו הוא יקיים, כי זה מה שה' גזר עליו שיעשה.
שכולם ממלאים תפקיד בבריאה ברצונם או שלא
יש רש"ר על זה איפשהו צריך לחפש
אבל שם הוא אומר שה' משתמש במעשים של האדם.
אני מחפש מקורות לטענה חזקה יותר מזה.
אני מבין מכל מיני מקורות שזה לא סתם שה' מתזמן דברים בצורה מוצלחת,
אלא שהבחירה של האדם לא משנה למשל את סוג השליחות שהוא יעשה, אלא רק את אופי המעורבות שלו בשליחות, והאם הוא יקיים אותה על הצד הטוב ביותר.
אני מחפש אם יש מישהו שאומר את העיקרון הזה. (ולא רק על אירוע פרטי, אלא באופן כללי.)
אבל כרגע אני לא יכול לתת לך הפנייה מדוייקת. בתחילת הזמן (כ"ז) אוכל לבדוק ולשלוח לך מקור מדוייק. רבי חסדאי קרשקש בספר 'אור ה'' כותב את זה....זה ספר לא כ"כ מצוי, אפשר למצוא אותו באינטרנט (אם תרצה אשלח לפה את הקובץ של הספר), לי אישית יש בישיבה ספר שהצלחתי לקנות, עם מפתחות וכדו', כך שאוכל למצוא ביתר קלות.
אומר משהו הרבה הרבה יותר חריף. הוא אומר שבכלל אין שום משמעות מעשית לבחירה. שהבחירה היא רק תודעתית ותו לא.
זה לא מה שאני מנסה לטעון.
זה כן מקור נחמד להביא בהקשר הזה, אבל הטענה שלו בסופו של דבר היא אחרת.
אפשר בהחלט למתוח קצת את הטענה שלו, ולטעון את מה שאמרתי לעיל. ועדין יש חידוש משמעותי באמירה שכתבתי לעיל לעומת אמירתו של ר' חסדאי קרשקש, לפחות במובנה הפשוט.
אבל אני בהחלט מסכים שדבריו קרובים מאד לאמירה שהצגתי.
שהבחירה החופשית היא ברמת הרצון, האם האדם שמח במעשיו או לא שמח במעשיו. אם אדם שמח במצווה ועצוב מהעבירה, הוא יקבל על זה שכר, וכן להיפך. בדיוק מה שאמרת.
ר' חסדאי טוען שהבחירה היא רק ברצון, אבל בחירה טובה או רעה ברצון לא תשנה את המעשה. (לפחות כך ההבנה הפשוטה בדבריו)
מה שאני רוצה לטעון זה שעצם הבחירה היא רק ברצון, אבל בחירה טובה או רעה כן תשנה את המעשה (כי ה' גזר שתהיה השפעה לרצון של האדם), אבל הגרעין של השליחות שניתנה לו מה' יתקיים בכל מקרה.
בקיצור, מה שאני אומר בניגוד לר' חסדאי קרשקש זה שהרצון הטוב/רע של האדם כן בא לידי ביטוי באופן מעשי, אבל לא באופן שיכול להתנגד לעיקרי השליחות שנשלח.
נו, זה כתוב כבר בחז"ל: "מגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב". אני חושב שזה לא קשור לגרעין של השליחות או לא לגרעין של השליחות, אלא שיש גזירה א-לוקית, שחלק מהשקלול של הגזירה תלוי ברצון האדם. וה' גם ידע מראש מה האדם ירצה. אני חושב שגם ברבי חסדאי אפשר לומר את זה. מדגיש שלא מספיק בקיא בשיטתו של רבי חסדאי וצריך לברר את הדברים ולראות מה עולה מכל ההתייחסויות שלו לנושא. אם אתה מתעניין בשיטתו, יש לרב אליעזר בן פורת מאמרים על תורתו, בין היתר גם על זה (אם אתה רוצה באישי, אגיד לך איך ניתן להשיג את הספרים שלו, אם אתה לא מצליח למצוא....).
אתה יכול לקרוא מה שכתבתי ל'אחו'
שאין בחירה אלא ברצון, הוא זר, לא מוסיף כלום, ולא משנה כמה לתרץ ולדחוק אותו, נמצא בסתירה חזיתית לתורה ולנביאים.
"ויאמר אם שמוע תשמע... ושמרת כל חוקיו, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך" - למה הבטחה עבור משהו שהוא בכלל לא תלוי בי?
"מה ה' שואל מעמך כי אם עשות משפט" - למה ש"ישאל" ממני אם אין לי שום אמירה בנדון?
ומה מבדיל בין המחשבה (שכידוע מתקיימת במישור הפיזי דרך האלקטרונים במוח) למעשה?
באמת, סתם סופיזם. אתה רואה, הבעיה היא לא שרצחתי 20 ילדים ואכלתי את הגופות, הבעיה היא שנהניתי (... במקום לסבול?)
עד כמה שזכור לי זאת גם לא המסקנה הסופית שלו אבל לא התעמקתי כי הספר מסובך מדי עבורי.
לגבי זה שעיקר השליחות מתבצע גם ככה: לא משמע. סתם לדוגמה, ניקח את עשו. מסתמא השליחות שלו היא לא לרצוח ולשדוד ולהתחיל עם נערות מאורסות. וידוע המדרש שדינה הייתה יכולה להחזיר אותו בתשובה. אם היה חוזר בתשובה, או בוחר בטוב, מסתמא הכל היה נראה אחרת. אולי האופי הבסיסי שלו לא היה משתנה, אז אפשר לשער שהוא היה הופך לשומר הראש של יעקב, נלחם בכנענים כו'. וגם הפוך, אם הייעוד של מישהו זה להיות ת"ח, זה יצא לפועל אם הוא ישב רגל על רגל?
בכל מקרה, כן הייתי ממליץ על קונטרס הבחירה של מכתב מאליהו, בייחוד תקרא חלק ג' וד' בכרך ד'. הוא מתייחס גם לנושא הזה ואפשר לומר שהוא נכנס בשלום ויוצא בשלום.
עריכה: בקשר לבחירה רק ברצון, נקטינן אין קישוי אלא לדעת לכן אם אין דעת (רצון) אין היתכנות גם ברמה הפיזית ולא נראה לי שצריך ראייה נוספת מעבר לזה
אני לא סובר כר' חסדאי, ואני מסכים עם הקושיות שכתבת על השיטה שהוא מציג.
אני חושב שיהיה לי קצת קשה להסביר על רגל אחת את הרעיון שאני מציע.
אני יכול לנסות.
אני ממש מנסה לחשוב איך להסביר, ופתאום קפצה לי לראש דוגמא מסוימת שאולי תעזור.
זה לא משל מושלם, אבל יש בו משהו.
בצבא יש מושג של 'בנין הכוח', ו'הפעלת הכוח'. (לשני מתברר אין ערך בויקיפדיה)
בגדול משמשעות המושגים היא די כמו שהם נשמעים - בנין הכוח זה להפוך את הצבא לחזק וטוב יותר, הפעלת הכוח זה להשתמש בו...
באופן דומה גם בעולם האנושי יש שני צדדים, נקרא להם גם כן 'בנין הכוח' ו'הפעלת הכוח'.
האנושות התקדמה בהרבה דברים באלפי השנים האחרונות, בתחומים הרוחניים, הנפשיים והטכניים גם יחד.
הרבה מההישגים האלה נקנו בדרכים לא מוסריות בעליל או נבנו בשלבים כששלבי הביניים היו רצופים ברעיונות הזויים (כמו למשל פרטים מסוימים בעולם המדעי של הפילוסופים היוונים).
אז נכון, שאם אנחנו מודדים אותם במדד של 'הפעלת הכוח', שאני משתמש בו כרגע כמושג מושאל עבור צורת החיים שלהם בפועל, והמעשים שהם עשו - אז נגלה עולם מעוות מבחינה מוסרית, ופרימיטיבי מבחינה רוחנית ותודעתית.
אבל אם נמדוד אותם ב'בנין הכוח', ונשאל מה היתה התרומה שלהם להתקדמות של העולם - אז התרומה שלהם היתה עצומה.
זה נכון לגבי כהני אלילים כמו גם לגבי רודנים אכזריים.
מה שאני רוצה לטעון, זה שההבדל בין צדיק לרשע פחות בא לידי ביטוי בשאלה האם הוא תורם ל'בנין הכוח' כי את זה כולם עושים, כל אחד מסיבותיו שלו.
ואני מציע גם את האפשרות שלכל אחד ניתנה שליחות מסוימת, איזושהי לבנה נוספת במבנה המורכב של העולם, שהוא זה שצריך להוסיף אותה.
אני לא שולל את זה שיהיו הבדלים בין הבנין שיבנה הצדיק והבנין שיבנה הרשע. אבל כן מציע שבסוף מתחת לכל הקליפות יש איזשהו גרעין בסיסי שאותו אדם הביא איתו, והגרעין הזה יישאר.
(איך זה יורד בפועל לעולם המעשה ולמה זה בא לידי ביטוי בצורה של מעשים טובים/רעים זה גם כן מורכב, אני רק אגיד על רגל אחת מעין מה שכבר כתבתי מוקדם יותר - לכל בחירה יש משמעות מסוימת לאיך העולם העתידי יתפתח. בחירה בטוב מובילה התפתחות בריאה וחלקה יותר, בעוד בחירה ברע היא במהותה כזו שתיצור לה מכשולים יהיו מה שינקה ממנה את הקליפות שלה.)
את הרעיון הזה שהצגתי, אפשר לטעון ברמות שונות: (אני לא בא לכוון לאחת מהאפשרויות בדוקא.)
אפשר לטעון שזה חלק מהנהגת ה' בעולם, אבל יכול להיות למשל שרוב העולם הם בכלל לא חלק מזה (כלומר - לא מעניינים).
אפשר לטעון שזה נכון לגבי קבוצות, אבל לא לגבי יחידים.
אפשר לטעון שזה נכון גם לגבי יחידים, אבל שייתכן שפרטים מסוימים בחייהם יכולים גם להיות סתם 'תופעת לוואי'.
ואפשר לטעון שכל פרט הוא חלק מזה, וכדי להסביר את האפשרות הזו אני חושש שאצטרך להאריך הרבה יותר, בפרט בנקודה שדחסתי קודם בתוך הסוגריים (וזה ממש לא דומה לדברי ר' חסדאי קרשקש).
(בגדול ההבדל בין האפשרויות הוא ברמת ההשגחה הפרטית, שזו סוגיה אחרת)
יש מקורות שמצביעים על מקרים פרטיים של זה. יש גם הרבה מקורות שמצביעים לכיוון הזה באופן כללי (לא בדיתי את הרעיון הזה מליבי, הוא נבנה משלל מקורות שיצרו אותו). אבל לא מצאתי מקור מפורש שטוען ככה.
ברמת המערכת ברור שהקב"ה מסדר את העניינים. ברמת המיקרו של כל אדם נראה שלכל אדם יש בחירות כאלה ואחרות חלקן מהותיות יותר חלקן מהותיות פחות, בהסתכלות חיצונית לפחות. לא מדובר בחופש בחירה מוחלט כי זה לא קיים אבל כן רמה מסוימת של גמישות. יכול להיות שהבחירה של אדם תהיה מוגבלת בתוך מסגרת מצומצמת יחסית (בית עבודה, לכוון בתפילה או לא) ויכול להיות שהיא תהיה ברמת מקרו כמו מלכי ישראל.
לגבי היות השליחות ספציפית, ברור שהמנעד לא אינסופי, אבל אני לא רואה הכרח שהוא יהיה דווקא משהו ספציפי אחד ויחיד (אם כי זה גם אפשרי, כמו "נביא לגויים נתתיך"), אי נמי, שיתבצע בכל מקרה (שזה גם אפשרי, כמו יונה הנביא, שלא הייתה לו ממש ברירה).
אני אתייחס פה בעיקר לנקודה האחרונה שהעלית, כיון שאני חושש שהיא מראה אי-הבנה מסוים של מה שהתכוונתי ב"שליחות ספציפית".
שליחות ספציפית זה לא מעשה מסוים, אלא תכלית מסוימת.
(כמו שניסיתי להסביר בעזרת השאלת המושגים 'בניין הכוח' ו'הפעלת הכוח'.)
ובעיקרון אני גם לא מתכוון לתכלית שמתקיימת במקרה.
למשל הנצרות היתה יכולה להיות דת הרבה יותר טובה (אולי גם הרבה יותר גרועה?) בהינתן בחירות קצת אחרות של מייסדיה.
הנצרות ביסודה היא שיווק של רעיונות הבסיס של היהדות לעובדי אלילים. רק שהם שינו קצת יותר מדי בדרך.
הנצרות הצליחה להפוך עולמות. ואחריה האיסלאם עשה דבר דומה - והגענו היום למצב שרוב העולם עובד לאלוקי ישראל, וחוץ מבכמה מקומות נידחים, כשמישהו אומר "אלהים" הוא מתכוון לאחד שבו אנחנו מאמינים, זה שברא את השמים ואת הארץ. וגם מבחינה ערכית, הרבה ערכים תנכיים נספגו בעולם האירופאי ושינו את התרבות שלו עד לבלי היכר, ויצרו בסיס לעולם המודרני.
אז בגדול, הנצרות עשתה שליחות גדולה בעולם. האם היא היתה דת טובה? דת רעה? זו שאלה אחרת לגמרי.
שליחות זה לאו דווקא משהו מעשי ספציפי. זה עצם זה שאתה מושך את העולם לכיוון מסוים.
כיוון רוחני כלשהו שמוסיף לעולם איזשהו צבע, כיוון מעשי מסוים שדוחק את העולם לאיזושהי התקדמות...
לגבי הטענה הראשונה שלך - בגדול זה קשור לשכר ולעונש. אם ההתקדמות נעשית ממקום נכון (ולזה נראה לי מתכוונת הגמרא כשהיא אומרת על מעשי רומי או פרס שזה "בשביל ישראל", כלומר מתוך תכלית נכונה), אז היא לא אמורה לפגוע. ואתה יכול לעיין למשל בדברי הרב קוק בעין אי"ה על "כל מה שעשו לא עשו אלא לצורך עצמם", איך שכשהכוונה מושחתת, אז אותם מעשים עצמם הופכים לרועץ ומאבדים את התועלת שאפשר היה להשיג בהם. אבל, בסופו של דבר העולם כבר קנה את הקנין הזה, ועכשיו אפשר להשתמש בו לטובה, אם ישובו בתשובה.
האמת שלא התכוונתי להיכנס כאן לדיון מעמיק על הטענות האלה, כי יש כל כך הרבה הקדמות והנחות (ומקורות שדנים בהם, מבססים אותם, ומסבירים אותם) שלא דיברנו עליהם כאן כמו שצריך. בעיקרון סתם שאלתי על מקור ואחרי שראיתי שהובנתי לא נכון אז הגבתי. לא יודע כמה עוד אני מתכוון להמשיך לאור זה שאני באמת מרגיש שיש כאן איזשהו פער בשיח, שאני מגיע עם הנחות מסוימות וציור מסוים שלי הוא כבר ברור בשאלה למה אני מתכוון מבחינה מעשית. וזה פשוט מרגיש לי לא המקום הנכון לזה.
זה לא שאני חושב שמדובר באיזשהו רעיון מוזר שמאד רחוק מכל מה שאנחנו חושבים, או שהבנתם של יושבי הפורום קצרה והם חסרי ידע.
(אם כי אני כן מניח שלפחות חלק ממי שקורא כאן לא יודע הרבה מהמקורות הרלוונטיים)
אבל, א' - יש עניינים של סמנטיקה. כמו שיבוא מישהו שמעולם לא שמע מילה מהמהר"ל, יראה קטע שהוא כתב ויתחיל לשאול איך הוא קורא לדבר מסוים "שכלי", ואיך הוא הגיע מזה שזה "שכלי" למסקנות שאליהם הוא הגיע. ב' - יש דברים שהם מאד מורכבים (אפילו אם הפרטים הם כולם מקובלים ומוסכמים), וכדי להבין שהציור שמדובר עליו הוא הדבר ההגיוני והמוסכם - יש דרך ארוכה. כמו למשל אם תבוא למישהו שלא שמע על האבולוציה ותספר לו שהאדם והפיל הם צאצאים של אותו היצור. ברגע הראשון הוא יגחך, ואם הוא יבין שאתה רציני - הוא ימטיר עליך קושיות... וגם אם הוא יקבל, הוא עשוי להבין לא נכון את התיאוריה, כי יש כל מיני תיאוריות לגבי איך התפתחויות כאלה יכולות להתרחש (אם למשל אתה מכיר את התיאוריות של למרק, או את ההבדלים בין הדרוויניזם לבין הניאו-דרוויניזם לסוגיו).
מלבד לומר שזה בהחלט אפשרי ("שוכר כסיל ושוכר עוברים" כנ"ל) קשה להציב את הגדרים המדויקים של מתי זה עובד והאם זה כך כל הזמן. אבל זאת כן הסתכלות מעניינת. אפילו בהקשר של עשו הוא כן ביצע שליחות מסוימת של גירוש הגרעין הקשה של העמים בדרום. אמנם אם היה עושה זאת לשם ה' אולי התוצאה הייתה עוד יותר טובה ומושלמת אבל ברמה בסיסית הגם שכיוון לכבוד עצמו בסוף הגרעין בערך אותו דבר וזה שהחורים עפו.
יש בעיקר אצל אלה שאחזו בגישות שקרובות לתורת הקבלה.
כמו שהרב קוק כותב שתיאוריית האבולוציה תואמת לצורת ההסתכלות של הקבלה.
הרעיון של ניצוץ וקליפות, בונה עולמות ומחריבן, שמונה מלכים שנפלו, ועוד, הוא רעיון שחוזר על עצמו הרבה בפילוסופיה של המקובלים.
ובגדול מה שזה אומר (עד כמה שאני מבין מידע כללי ומהיכרות עם פילוסופיה של כאלה שהיו קרובים לקבלה כמו מהר"ל והרב קוק), זה שהקב"ה הרבה פעמים נותן לדברים להיבנות מעצמם, כשהוא זה שנותן להם את הגרעין היסודי ומכוון באופן כללי - אבל עיקר התהליך מתרחש מלמטה. בסופו של דבר כשכוח מסוים סיים למלא את תפקידו (מה שבא לידי ביטוי, להבנתי, בזה שהוא הותיר בעולם רושם עמוק מספיק כשיגיע תורו של כוח אחר), אז מתחיל תהליך חדש בעולם ששוטף את הקליפות של זה הישן. ככה, כשכל כוח מאיר בתורו, בסופו של דבר נבנה איזשהו עולם שהוא בנוי ומורכב, וכשמדברים על דברים רוחניים יותר כמו תרבות וכדו' - אז מתקבל עולם שהוא מאוזן יותר ומפותח יותר (למשל שיש לו סט ערכים עשיר, והוא יכול להכיל בתוכו ערכים שונים שבעבר נראו כאילו הם מתנגשים חזיתית).
וגם חלק מההבדל בין מה שנבנה בצורה נכונה למה שלא, זה מה שנבנה נכון, נבנה מתוך הכרה בזה שיש מכלול רחב יותר ושאני מביא רק זווית אחת מתוכו. וממילא יש פחות קליפות, וגם הניקוי שלהם הוא יותר פשוט, כי מלכתחילה כשבונים בצורה נכונה, מכוונים לצד הפנימי ומוכנים בשמחה ובענווה לוותר על החלקים המיותרים כשיגיע זמן בירורם. אבל כשבונים בגישה לא נכונה, אז האדם חושב שהדרך שלו היא חזות הכל, ולכן הוא גם בונה אותה מלכתחילה עקום באופן שלא מתחשב בעקרונות אחרים, וכשמגיע הזמן - אז יש בירור הרבה יותר קשה.
(מקווה שאני מובן)
אבל חושבת שבהלכות תשובה לרמב"ם/ השגות הראב"ד עליהם. לא זוכרת בדיוק איפה בפנים
האמת שאת הרמב"ם שם הכרתי (זה בסוף פרק ו') והוא אומר דברים אחרים, אבל לא זכרתי (או שמא לא הכרתי) את השגת הראב"ד עליו.
מכירים את פורום אוצר החכמה? לתורה? ועוד כמה קצת פחות מוצלחים?
יש הרבה פורומים תורניים חרדיים. הראשונים שהזכרתי מוצלחים מאוד בהרבה מובנים, פעילים, ואפשר למצוא בהם דברים מעניינים גם לאחר זמן.
האם יקום פורום תורני דתי לאומי? שיהיה ברמה, פעיל, לגופו של עניין (בדרך כלל כמובן), ומעניין?
תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים
באיזה הקשר זה פורום?
ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.
זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.
מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.
זו פרשנות בלבד.
כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.
חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.
בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.
אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.
עכשיו יש לי אפס ניסיון אבל אני ממש רוצה לדעת לעבוד עם חומרים לעשות חריטות בעץ לבנות רהיטים וכאלה לא בקטע של מקצוע סתם כתחביב אבל אין לי מושג איך מתחילים וגם איך משלבים הכל עם לימודי תואר 
יש למישהו רעיונות לקורסים או סדנאות או ליודעת מה?
יש פורום לנו שנועד לזה.
לגופו של עניין, יש מגוון סיבות להחליט שכן או לפסול, לא הייתי מניח שהמראה היה הסיבה.
ו...
בנות הן לא בנים, תחליף דיסקט 🤭
אממ... מניחה שזאת שאלה קצת מצחיקה וילדותית כי זה כמו לשאול למה יש רכב שעולה 50K ולמה פרארי עולה 300K..
ובכל זאת.. אני רוצה לקנות סמארטפון חדש אחרי 5 שנים.. מה היתרונות לקנות ב2000 ולא ב1000/1500 ש"ח? ואולי בכלל כדאי חד"פ להוציא 3000 ש"ח?
לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++.
אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...
נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...
מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.
נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.
הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה
לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.
עלה 7000+
שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש
לעומת זאת.
אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת.
כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.
אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.
זה תלוי למה את משתמשת...
וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות
אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם
אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל
אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק
אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי
מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.
נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה..
שלך באופן שוטף
הכלל לא לכתוב למישהו ברשתות החברתיות אלא אם כן הייתי אומר לו את זה בפנים או שדווקא המרחב נותן לבן-אדם אפשרות להביע את דעתו באמת מה שהוא לא יכל לעשות בפנים של הבן-אדם?
איזה צד עדיף.
זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.
יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.
השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.
קשה להכריע.
ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.
כמה הייתם מוכנים לשלם עבור שעת וידאו, עבור מעבר על כל התוכן וסינון המקומות שבהם יש בעיה של צניעות (נניח שניתן לבחור מידה - עירום, בגדי ים, או גם מקרים גבוליים יותר כמו שמלות לא צנועות וכד') חותך ומסדר את הקובץ הסופי לצפייה? אני מדבר פר שעה (נניח לסרט שאורכו שעה וחצי: אני מוכן לשלם 2 שח).
אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.
בטח לא 2 שקל..
במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.
נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע.
ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..
פ.א.מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.
הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.
סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?
לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.
הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה, כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר. ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.
לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃
מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?
לשם כך יש שיעורים ולימודים.
סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי
יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,
עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית
נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה
שתעביר אותו
או תתיימר לחנך איתו
בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.
זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.
ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.
בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)
בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.
וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה.
סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?
וככה גם מספר טוב.
כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.
אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי
אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות.
הוא קיים בכלל? הוא ברור לכם?
יהיה ברור אי פעם?
איך אחרים רואים את המקום שלכם?
זה למעשה תפקיד? שליחות? כישרון?
רק מי שהבין את השאלה שיענה. תודה 🙂
אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש.
שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.
אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.
אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.
אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.
וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.
אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו.
יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.
היא הדרך, לא המטרה.
מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.
כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.
תוכלי לבאר את כוונתך?
ברור לי מאד
לעשות טוב לעצמי ולאחרים
ללמוד ולהשתפר מיום ליום
אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי
את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם
יעוד של כל מי שרוצה בזה
לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים
בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.
ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?
אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל
יוצא לכם? קל? קשה? יש טיפים?
כמו כן היה לי הרגל טוב שנטשתי ורוצה לחזור אליו.
איך שוברים את הכבדות שחוסמת ביני לבינו?
לשנות הרגלים רעים
ליצור הרגלים טובים
כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל
ממליצה על ספר כוחו של הרגל
הוא מסביר את הרעיון של
טריגר- פעולה- תגמול
איך להיפטר/ ליצור הרגל
או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך
הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו
לא אוהבים תהליכים
וזה גורם לקושי בהשגת דברים
אני כן אוהבת תהליכים
מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות
לרוב גם נהנת מהדרך
לכן בעיניי זה לא קשה
אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים
ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר
ללכת בצעדים קטנים
ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע
לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות
ופירט איך לעשות את זה צעד צעד
זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.
לגבי הצעדים הקטנים-
נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז
קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)
לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)
כשהייתה לי מטרה גדולה
השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....
היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי
רק צריך לרצות
ולעשות משהו קטן בכיוון.
ומוסיפים כמה שיכולים
