אתה תתפנה לחפש את החברים שלך.

כמו אפי איתם.

כמו אברהם אמונה.

כמו עופר וינטר.

כמו...

ויודעים שהלולב לא יהיה בנמצא מחר?

המצווה היום קיימת, זה שמחר תהיה בעיה לא אומרת שאין מצווה היום.

נ.ב. זה אבינועם אמונה.

האם יש בעיות עם אופן הקידום?

כן.

האם זה רלוונטי לחובה ההלכתית להשתתף במלחמת מצווה?

לא, כי אין פטור ממצוות אם לא מקבלים קידום.

כהערת אגב שלא בשולי העניין, קידום בדרגות הללו קשור גם לפוליטיקאים, אילו לחברי הממשלה זה היה חשוב מאוד המינויים היו שונים.

מצוות לולב מדאורייתא חלה ביום הראשון לבדו, וכשהוא נופל על שבת נעקרה מצוות עשה מדאורייתא באותה שנה.

זהו.

לעניין מלחמת מצווה, כששולחים את המפקד הביתה בעוד שלושה חודשים, או היום, זה כמו להלחם מלחמת מצווה עם חץ וקשת מול נשק מתקדם.

או כמו ישיבה בסוכה בלי סוכה.

או כמו אכילת מצות בלי מצות.

או כמו יישוב ארץ ישראל בחוץ לארץ.

תתקדם.

''כששולחים את המפקד הביתה בעוד שלושה חודשים, או היום, זה כמו להלחם מלחמת מצווה עם חץ וקשת מול נשק מתקדם''

א. למה זה כמו להילחם עם חץ וקשת? ברוך ה' הצבא שלנו חזק ולא תלוי במפקד זה או אחר

ב. גם עם חץ וקשת המצווה והחובה להילחם עדיין קיימת.

אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר.

כלומר איזה מן טיעון הלכתי זה?

הלכה א

אין המלך נלחם תחלה אלא מלחמת מצוה ואי זו היא מלחמת מצוה זו מלחמת שבעה עממים ומלחמת עמלק ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם ואחר כך נלחם במלחמת הרשות והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו.

הלכה ב

מלחמת מצוה אינו צריך ליטול בה רשות בית דין אלא יוצא מעצמו בכל עת וכופה העם לצאת אבל מלחמת הרשות אינו מוציא העם בה אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.

במילים אחרות,

מלחמה כמו שלנו היא מלחמת מצווה (עזרת ישראל מיד צר), אין כאן שום תנאי לפיו המפקדים חייבים להיות אנ''ש. 

בקליפת אגוז, אתה לא יכול לצאת למלחמת מצווה בעידן המודרני בכלים מתקופת הרמב"ם, ואפילו לא מאיר הר ציון.

אם אתה רוצה שדביר חבר יקים מיליציה פרטית ויצא למלחמת מצווה מול חמאס, תגיד את זה, אבל אתה לא אומר את זה, וגם בן גביר וסמוטריץ' לא אומרים את זה.

ועוד: הרמב"ם ונושאי כליו לא מציינים איך נראית שדרת פיקוד בסביבת מלחמות מצווה ורשות, והאם יש בה: מפקדי כיתות, מפקדי מחלקות, גדודים, חטיבות, וצפונה. את הנעלם הזה הייתי מעביר למבחנם והערותיהם של בתי המדרש המצויינים שלנו.

הנה כי כן, ובנסיבות האמורות, דביר חבר לא ביצע שום פעולה שעומדת בסתירה להגדרת מלחמת מצווה... ובלשונו של החכם מכל אדם: אל תהיה צדיק הרבה.

אמת, הוא לא מעוניין (ולא חייב) להמשיך להתנדב בצבא שפשוט לא רוצה אותו בתפקיד פיקודי ראוי, כמו שאי אפשר לכפות על מאן דהו לשאת מישהי שהוא לא רוצה.

נוהגים בזמן הזה.

אשת יפת תואר, לא תחיה כל נשמה, ועוד.

ונראה אותך פולש למדינה שכנה או רחוקה וכובש אותה ככה סתם, כי בא לך. זה לא יהיה, ואם תעשה כן, אתה תחטוף סנקציות בינלאומיות מכאן עד לירח, ותאלץ להתקפל כמו מעטפה.

גיבור מקלדת אתה.

לטעון שמקור הלכתי לא רלוונטי דורש ביסוס כלשהו 

איפה מצינו שהדין במלחמה תלוי בצורת הצבא?

אין לי מושג מה ספציפית השיקולים שלו ומה השיקולים של מקבלי ההחלטות בעניינו. ברור ופשוט שיחיד שעשה (וגם יעשה, אם לא בקבע אז במילואים) הרבה יותר מחלוקת החוב על כולם, זכאי להפסיק את הידור ההתנדבות שלו.

בגדול - אין חולק שיש בצבא תופעות והתנהלויות שצריכות תיקון בכל מיני תחומים. אחת התופעות הללו היא מדיניות הקידומים שאף שבכל אחד מהמקרים, יתכן שיש הסבר מקומי מוצדק - התוצאה שבה באופן עקבי, קצינים מזן מסויים נתקלים בתקרת זכוכית אינה ראויה.

כל זה לא קשור ולא מצדיק את זה שכשנקראים למלחמת מצווה, ככלק מנשיאה בעול עם הציבור, כמו שכל הציבור נושא - יש ציבור שלם שלמעט בודדים מתחמק מהמצווה.

מצופה ממי שעוצר קידומו של קצין, כל קצין, שיבין שזה פועל גם בכוון ההפוך, בבחינת "אם תעזבני יום, יומיים אעזבך". הצבא התרחק מהלך יום אחד שמאלה, ודביר התרחק מהלך יום אחד ימינה, וסך כל המרחק המשולב ביניהם הצטבר ליומיים.

הרבה מאוד קצינים מוערכים פרשו או הופרשו בדרגת אלוף משנה, ודביר אינו ראשון וגם לא יהיה אחרון, וזה בסדר גמור, כמו זוג נשוי שצד אחד יוזם גירושין והצד השני דורש לקצר הליכים.

ואכן כך הוא מנהגו של עולם, אך מכאן ועד לדיון מעמיק בסוגיית מלחמת מצווה, ומקורותיה, ופרטיה, ודקדוקיה- אין ולא כלום, או במילים אחרות: מה לכהן בבית קברות.

אני בהחלט סובר שאין שום קשר בין הדברים.

מי שהציף זאת כאן לראשונה זה אתה.

אגב, מלחמת מצווה אפשר לכאורה גם כמילואימניק למרות שאין אסמכתא בדברי הרמב"ם.

לצד זה אם אתה מתעקש להדר במצוות מדאורייתא ולהעלות את חרבות ברזל למעמד מלחמת מצווה, אז שיבושם לך, בתנאי שתכיר בעקרון הבסיסי שלפיו אין לך ולסיעתך שום יתרון הלכתי, או מוסרי, או ערכי, או מעמדי על פני הגישה החרדית, ובכל מקרה נהרא נהרא ופשטא.

לפלוני או אלמוני יכולים להיות כל מיני שיקולים מוצדקים לגמרי.

השימוש שלך במקרה ספציפי, או אפילו בתופעה ספציפית שצריכה תיקון, כדי להצדיק הימנעות של ציבור שלם ממלחמת מצווה, הוא שימוש מופרך.

אם מישהו לא נמצא מחר אז זה כמו שהסוכה לא קיימת?

מה הקשר?

הקראים באמת לא מאמינים בתורה שבע"פ וגם לא במסורת של פירוש התורה שבכתב, אלא כל אחד ואחד רשאי לפרש לעצמו איך שהוא מבין.

אצלנו יש השתלשלות הלכה, ובזכות הלכות שנכתבו על ידי התנאים ובהמשך פורשו והורחבו על ידי האמוראים ובהמשך נפסקו על ידי הרמב"ם וכן הלאה וכן הלאה - אנחנו יודעים היום מה עלינו לעשות, גם בלי שאנחנו צריכים באמת לדבר אל רבי יהודה הנשיא או אל הרמב"ם.

ולא רק מלחמת חרבות ברזל אלא כל הפעילות של צה"ל מאז קום המדינה, נחשבת לפי גדולי הדור כמלחמת מצווה שחובה על כל אחד להשתתף בה.

לגבי המשפט הזה: "כל הפעילות של צה"ל מאז קום המדינה, נחשבת לפי גדולי הדור כמלחמת מצווה שחובה על כל אחד להשתתף בה."

האם הוא כולל את כל גדולי הדור או רק חלק מסוים.

עכ"פ יקירי אני לא פוסק הלכה. לא למדתי רבנות, אני לא מכיר לעומק כללי פסיקה, אולי אני יודע לקרוא גמרא / רמב"ם אבל מי יודע אולי יש עוד דברים שאני לא יודע? לכן כשאני צריך הלכה למעשה אני מעדיף להיסמך על מי שאני הולך לפיו בשאר העניינים וה"ה לסוגיה גדולה וחשובה כזאת.

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים