יש לנו ב"ה בת מהממת עוד חודש בת 3, חכמה הרבה מעבר לממוצע ופשוט מתוקה. אבל מה, לא רוצה להיגמל....
אני כל הזמן שואלת אם היא רוצה ללכת לשירותים והיא אומרת שהיא מעדיפה טיטול (במילים האלה🤭)
קנינו לה ישבנון ותחתונים וכל הזמן מדברים על זה שזה כיף אבל היא ממש ממש לא רוצה
אני צריכה ללדת בעז"ה עוד שלושה חודשים והיא אמורה להתחיל גן עייריה כמה שבועות אחרי הלידה. אז ממש מעדיפה שהגמילה תהיה בחודש חודשיים הקרובים כי בתשיעי ממש מפחדת להתחיל עם זה
אשמח לכל טיפ אפשרי
תודה
גמלתי כבר ב"ה 6 ילדים. ואף פעם זה לא הלך בכח. פעמיים גמלתי אחרי גיל 3.
אחד הבנים שמאד התנגד לגמילה. פשוט הרפיתי וגמלתי בגיל 3 וחצי בקלי קלות. כשזה הגיע ממנו זה לקח יום אחד יום ולילה....
בפעם השניה עם התאומות- חששתי מאד מהגמילה הזו. הייתי לחוצה מגמילה כפולה.
גמלתי כשהיו בנות 3 ורבע והלך מעולה!! ג"כ תוך שבוע יום ולילה.
בד"כ אחרי לידה יש לילדים רגרסיה בתחומים מסוימים. אני לא הייתי לוחצת עליה, כל עוד זה לא מגיע ממנה.
בהצלחה רבה!!!
והבן היה בגן חיידר, עם כיפה וציצית, לא גמול ולא קרה כלום.
ברור שזה פחות נעים לילדים שכולם או הרוב גמולים חוץ ממנה וגם יש סייעות שדורשות מההורים להגיע להחליף או פשוט משאירות את הילד ככה.
מאוד תלוי מי הצוות.
אני חושבת שלהגיד שהיא מעדיפה טיטול זה לא נקרא ממש התנגדות, זה סה"כ הגיוני.
נראה לי בשביל גמילה צריך פשוט לקפוץ למים, יום אחד לא לשים טיטול (אפשר גם בלי תחתונים), להתמודד עם הפספוסים בסבלנות ולראות איך הולך.
רק אומרת, הבן שלי כבר גמול מהמם ולא מפספס אבלללל, הוא מסכים שרק אני אקח אותו לשירותים, לא אף אחד אחר, וזה תלות יותר גרועה מהנקה, פעם בשעה אני צריכה להיות זמינה לו, ההנקה זה כל שלוש שעות... בפסח לא יכולתי להשאיר אותו עם סבא וסבתא ודודים בלי להיות בסביבה. אז ילדה גמולה כשאת יולדת זה לא בהכרח קל יותר מילדה שצריכה להיגמל. חוץ מזה שיכולה להיות רגרסיה בעקבות הלידה.
תודה על התגובה
היא הייתה ממש כמו הבת שלך (כנראה נבע מסוג של פחד, היא טיפוס חששן כזה מאז ומתמיד).
קבענו תאריך (זה היה פסח, כשהיא הייתה בת שלוש ורבע), ובמשך כחודשיים פמפמנו לה כך: "עכשיו את עם טיטול, אבל בפסח את כבר תהיי בלי טיטול ותעשי בסיר. לא, לא עכשיו, עכשיו את עדיין עם טיטול, רק בפסח את תהיי בלי טיטול." ובכל פעם שהיא נבהלה והביעה התנגדות, הזכרנו לה שוב שכרגע היא עם טיטול וזה בסדר, ורק בפסח היא תהיה בלי טיטול.
בלי עין הרע היא נגמלה מיד, בלי שום פספוסים, ובשמחה ובהסכמה. (הייתה פעם אחת אחרי שבוע שהיא פספסה צואה, אבל זה כיוון שהיה לה שלשול. לא עשינו מזה עניין והיא התגברה על זה והמשיכה להיות גמולה מצוין) די מהר ביוזמתה היא עברה להשתמש בשירותים (בהתחלה עם מקטין אסלה ושרפרף, אחר כך כבר לא נזקקה להם), וזהו - הגיעה לגן גמולה לגמרי, בלי בעיות.
(וזה אחרי שבילדים הקודמים היו קשיים מפה ועד להודעה חדשה... רק שני הגדולים שלי נגמלו בקלות, והאמת שלא ממש אני גמלתי אותם - אצל אחת המטפלת עזרה מאוד ואצל השני אמא שלי עשתה את התהליך, כי היינו אצלם אחרי לידה. כך שבאתי לגמילה של האחרונה בלי ביטחון בכלל, ובאמת בהתחלה עשיתי את אותן טעויות כמו עם הקודמים, עד שכתבתי פה ונתנו לי את השיטה הזו ב"ה❤️)
אה, ועוד הייתי חודשיים אחרי לידה באותו פסח... ובאמת רציתי שהיא תיגמל לפני הלידה... אבל הלחץ לא עשה לה טוב, ודווקא אחרי הלידה היה קל יותר, בזכות הדרך שבה פעלנו.
הרבה הצלחה!
זה רעיון טוב, יש ליום הולדת עוד מעט. אולי נשתמש בזה בתור ציון דרך
אמי באמת שונאת להלחיץ אותה ואני גם ממש לא אמא כזאת... אבל אני לא חושבת שאני אהיה מסוגלת להתמודד עם תינוקת אחרי לידה וגמילה🙈
וחושבת שלא כדאי להדגיש שהיא תהיה גדולה ובגלל זה תהיה בלי טיטול, כי זה רק ילחיץ אותה יותר.
מקווה ממש שתצליחו. אם לא, אז עדיף לדחות את זה עוד קצת, גם במקרה שתגיע לגן לא גמולה (בעיקרון מחויבים לקבל לגן עירייה גם ילדים לא גמולים).
חשוב שתתחילי את התהליך עם בטחון בך וכמובן בה ובמסוגלות שלה.
בלי קשר - לפי החוק גן עיריה חייבים לקבל ילדים לא גמולים. הסייעת מחוייבת להחליף בעת הצורך. נכון שאי אפשר לחייב אותן לעשות את זה ברוגע ועם חיוך אבל...
הידיעה הזאת יכולה להרגיע אותך שאין דד ליין נוקשה.
כמו שאני לא שואלת אם היא רוצה ללכת היום לגן,
או לשטוף פנים וידיים אחרי הארוחה,
או לנעול נעליים כשייצאים החוצה.
הייתי מעדכנת אותה שאנחנו כבר לא שמים טיטול נותנת לה להתנסות.
כן להיות על זה שהיא קצת חוששת ולכן לדעת שהתפקיד שלך הוא להרגיע, לא לצפות, להתאכזב או לכעוס, ובטח שלא להלחץ סביב פספוסים. ממש לתמוך בה בדרך שהיא לומדת לתרגל שליטה בסוגרים, לשמוח איתה כשהיא מצליחה לשחרר פיפי וקקי גם אם זה על הרצפה, לאט לאט היא תצליח גם בסיר.
אל תכריחי אותה לשבת הרבה זמן. כן קחי אותה בפרקים זמן קצובים אבל בלי להטיל עליה אחריות ולשאול אותה אם היא צריכה (זו שאלה קצת מורכבת בשלב הזה).
כי אני לא יכולה לשים את האצבע מתי הגמילה הסתיימה.
בד"כ תוך ימים בודדים הילד מצליח לשחרר את הסוגרים באופן יזום כשיושב בשירותים,
אבל עד לשליטה מלאה וילד שלוקח אחריות על הצרכים (כלומר לא מפספס ותמיד הולך לשירותים מיוזמתו, גם אם צריך ליווי ועזרה טכנית) לרוב לקח כמה שבועות לפחות. משתנה מילד לילד.
יכולה להגיד שהקטן שלי בן שנתיים וקצת עם תחתונים כבר כמעט שבועיים.
אני משתדלת לקחת אותו כל חצי שעה בערך לשירותים והוא תמיד עושה פיפי. אם אני לא לוקחת אותו הוא בד"כ מפספס.
קקי הוא לא לרוב מפספס.
לעיתים רחוקות הוא מתיישב מיוזמתו על הסיר ועושה שם פיפי או קקי.
בלילות עד עכשיו הוא היה מרטיב קבוע, בשני הלילות האחרונים הוא התעורר באמצע הלילה ופשפשתי אותו, והוא קם יבש (אתמול הרטיב במיטה בבוקר, היום לא).
במעון אגב הוא לא עושה בכלל בשירותים, גם כשלוקחים אותו. ואני מבינה שיש שם מתח סביב הנושא. המטפלת תחזיר לו טיטול וזה ממש בסדר מבחינתי, בע"ה נמשיך להתאמן בבית ואני מקווה שבהמשך זה יסתדר גם שם.
השלב הזה יכול לקחת כמה שבועות, אולי אפילו חודשים (נדיר). זה לא בוער לי, זו מיומנות חדשה והיא דורשת זמן.
וכמו שכתבו בתגובות אחרות נתתי לה יעד שכשהיא תהיה בחופש מהמעון היא תהיה גדולה ותעשה בשירותים
אבל חוץ מזה, גם אצלי היא בהתחלה נבהלה מהסיר וכמה דברים עזרו.
א. להוריד לה לפעמים, עוד לפני הגמילה הרצינית את הטיטול ולהשאיר אותה בלי כדי שתרגיש את התחושות של הפיפי שיוצא
ב. היא קיבלה בובה ש"עושה" פיפי שהגיעה ביחד עם אסלה ואז הושבנו אותה ואת הבובה ביחד (היא על הסיר, הבובה על האסלה) וזה ממש גרם לה להתיידד עם הרעיון.
ג. בפעם הראשונה שהיא הצליחה לעשות בסיר עשינו ממש טררם.. התקשרנו לסבתות לספר להן, הבאתי לה שוקולד ואז זה גרם לה לרצות את זה שוב.
הגמילה עצמה הייתה ב"ה ממש מהירה ותוך פחות משבוע הייתה גמולה. (גמלתי רק יום. לילה היא עדיין לא גמולה מבחירה שלי.. )
נשמעת גמילה חלומית הגמילה של הבת שלך, זכית.
אצלינו בפעם הראשונה שגמלתי אותו ממש התרגשנו וסיפרנו לסבתות וכו', בסוף אחרי חודשיים הוא רצה טיטול וזהו, חזר לטיטול. כשגמלתי אותו שוב אחרי כמה חודשים לא סיפרנו לאף אחד, לא עשינו מזה עניין בכלל וזה התקדם ממש יפה והוא גמול עכשיו.
אז גם אם ילד בשל ולא מרטיב מתוך שינה, אם מתעורר בלילה וצריך פיפי הוא עושה בטיטול ואז ההורה לא יכול להבחין אם הוא בשל או לא.
לכן קיימת גמילת לילה יזומה בה מפסיקים לשים טיטול בלילה ומאפשרים לילד את ההבנה שצריך לקום לשירותים אם מתעוררים ויש פיפי.
לק"י
ככה היה אצל הילדים שלי, מגיל שנה וחצי בערך קמו עם טיטול יבש.
לכן כשגמלנו, הורדנו טיטולים גם בלילה.
כתבתי את זה לא בסתירה לדברייך. הוספתי שיש גם ילדים שזה שונה אצלם.
זה נכון שעם הגיל הגוף מפסיק לייצר שתן בלילה, אבל אפשר לגמול בשינה גמילה התנהגותית - הכוונה ללמד את הילד להשתין בשירותים ולא במיטה.
הזמן הטוב ביותר לעשות זאת הוא יחד עם גמילת היום.
מנסיוני וממה שאני רואה יש לי יסוד סביר להניח שגמילה התנהגותית מאיצה גמילה פיזיולוגית, אבל לא בדקתי אם יש מחקרים או סטטיסטיקות בנושא.
זו בסך הכל הפעם השניה שאני עושה את זה. אצל שני הגדולים גמלתי רק ביום, בלילה לקח להם עוד כמה שנים להתייבש...
אצל השניה (היתה בת 1.7) ממש ראיתי איך כשגמלתי אותה פתאום התחילה להתעורר באמצע הלילה והיה לי ברור שהיא צריכה פיפי, לא היה לי כח לקום בשביל זה והיא ממש לא היתה עצמאית עדיין, אז בטיפשותי הסברתי לה שהלילה עושים פיפי בטיטול. והיא אכן הבינה ותוך כמה לילות הפסיקה לקום לפיפי. שילמתי על בטיפשות שלי בהרבה מאד כביסות בשנים האחרונות.
בגמילה הקודמת הורדתי טיטול יום ולילה.
אצל הקודם מהלילה השלישי הוא כבר היה יבש,
הנוכחי - בעשרה ימים הראשונים הרטיב בלילה. אחר כך התחיל ליילל מתוך שינה וקמתי אליו לפשפש אותו באמצע הלילה (פעם בלילה) וב"ה לא הרטיב שוב. היום ושלשום הרטיב במיטה כשהתעורר🙃 אבל ב"ה קיץ והכביסה מינימלית...
אין לי מושג איך פתאום באמצע החיים מייבשים בלילה ילד שכבר יבש ביום. כאמור עם הגדולים לא הצלחתי.
כי אני יודעת ששבועיים של קימות עכשיו חוסכות לי שנים של כביסות אחר כך.
לא משתלם?
אצל ילד אחד זה לא עבד בפעם הראשונה, הוא היה מרטיב כמה פעמים בלילה, אז עשיתי הפסקה של כמה חודשים ושוב ניסיתי. בנסיון השלישי זה עבד, למרות שההרטבות נמשכו, הייתה ירידה הדרגתית עד להפסקת ההרטבה מלאה אחרי 3 שנים.
גם אנחנו ניסינו להוריד לשירותים באופן יזום וזה לא עזר.
אם את מתארת התייבשות בטווח של כמה שנים הגיוני שזו פשוט גמילה פיזיולוגית.
וגם לאותו ילד, הרטבות שיורדות בהדרגה 4 3 2 1 הרטבות בשבוע, לא נשמע כמו פיזיולוגי אלא כמו הרגל.
אצלנו עזר-
קניית סדין ניילון (לא פיפי, הוא הוצג כמגן מזרון כמו שיש גם לאבא ואמא על המיטה וזה של גדולים)
התרגשות וכו, לא צריך יותר טיטול.
הקפדה על התרוקנות לפני שינה והמעטה בשתייה בשעות הערב אלא אם צמאים
והעברנו את האחריות אליו- אם אתה צריך להתפנות יש אור בשירותים, כמו שאתה קם לשתות לבד עכשיו גם תקום להתפנות. אתה יכול תמיד לבקש ממנו עזרה ונבוא.
היו הצלחות ופספוסים לסרוגין למשך שבוע-שבועיים- לא עשינו התרגשות יתרה מהצלחות או כשלונות.
רק התלהבנו כשהתאמץ- נניח בבוקר שאלנו "מה שלומך? בוקר טוב!
קמת הלילה לשרותים?"- איזו בגרות! כל הכבוד שהתגברת וקמת מהמיטה! רואים שאתה גדול וכו'
הלך ברוך ה' מצויין וקצר
אם אמצא אותו אשלח לך.
בכל מקרה אני תמיד מתחילה לפני גיל שנתיים כי נראה לי שהם מוכנים. אבל אצל כל הילדים שלי זה נמשך כמה חודשים...
שוב אני צריכה ללכת, סליחה
לדעתי נגלה בסופו של דבר שיש לו בעיות תקשורת.
בעיות תקשורת זה בעצם אוטיזם?
ילד מתוק וחכם בן 6
לא תמיד מצליח לשחק יפה עם האחים שלו, מציק להם הרבה, לא כל כך מסתדר חברתית בגן.
אחד הקשיים העיקריים איתו כרגע זה שהוא שובר דברים. התחיל לפני פחות מחודש.
אין לי מושג אם זה אופייני לילדים עם בעיות תקשורת, אם זה מצביע על עוד בעיה.
הוא לא תמיד שובר אבל הוא שובר לפחות משהו אחד ביום, לפעמים יותר.
זה לא נראה בטעות. ועד עכשיו היה ילד מאוד אחראי ששומר על דברים.
המפגש הבא של האבחון יהיה רק עוד 3 שבועות
ובינתיים אנחנו אובדי עצות איך להתייחס אליו.
לכעוס שהוא שובר לא יעזור, להתעלם גם לא עוזר כי הוא ממשיך.
כל פעם שהוא שובר משהו אני אומרת לו שממש חבל כי עכשיו לא יהיה להם את המשחק הזה יותר ושעכשיו יילך ויזרוק את זה לפח.
כאמור, זה לא מרשים אותו והוא שובר שוב ושוב.
וגם ההצקות לאחים שלו בלתי נסבלות.
יש לי ילד אחד שהוא הכי שק חבטות שלו, הילד שצמוד אליו מתחתיו.
הוא ממש מתלונן לפעמים "הוא תמיד מרביץ לי ועושה לי כואב"
אבל הוא גם מתהפך בשנייה והופך למלאך.
אתן דוגמא מהשבוע, הוא הסתובב בבית וכל אח שהוא נתקל בו קיבל ממנו מכה, בעיטה, משיכה בחולצה כדי שיפןל.
כשראיתי שלא עוזר שכולם חטפו והוא ממשיך לסיבוב שני כשעוד לא הספקתי להרגיע את כולם מהסיבוב הראשון אז אמרתי לו שיעמוד לידי (הוא ממש מקשיב), הוא נעמד לידי ואז הרגעתי את אחים שלו ותוך כדי אחד מהם ביקש פלסטלינה. אז המתוק השובב שעומד לידי מיד אמר לו "בוא אני אביא לך, יש לי במגירה"
ותוך רגע מצאתי את עצמי בסיטואציה אחרת לחלוטין, הבן שלי יושב וכולם סביבו במעגל והוא מחלק פלסטלינה. הוא שואל כל אחד כמה הוא רוצה, נותן להם לבחור.
כאילו לפני רגע לא היה כלום.
ויש מצבים שלא יזעור כלןם והוא בתוך התקף של השתוללות והצקות שהדבר היחיד שעוזר זה לתפוס אותו, אני מחבקת אותו ואז הוא מרביץ לי, מנסה לנשוך, לירוק, ללקק, לצבוט.
ואז אין לי ברירה אלא לתפוס קצת יותר חזק כדי שלא יצליח להרביץ גם לי. ואז הוא בוכה קצת ומתאפס.
וכל כך כואב לי שזאת הדרך היחידה להרגיע את הילד שלי.
אני גם אומרת לו לפני "בוא תנסה להרגע לפני שאני אצטרך להחזיק אותך יותר חזק כי זה לא נעים לא לך ולא לי" אבל נראה שבאמת הוא לא מצליח לעצור.
אני לא יודעת למה אני כותבת כאן, אולי יהיה לכן רעיון איך לעזור לו להפסיק לשבור דברים (אין לי דברים שמיועדים לשבירה ולדעתי גם לא יעזור כי יסיים איתם ויעבור למשהו אחר)
וגם איך להתמודד עם ההצקות שלו, ממש כואב לי על האחים שלו שככה סובלים. וגם עליו, הוא כזה ילד מתוק וטוב, לא יודעת איך השתנה לי ככה.
אני לפעמים מסבירה להם שיש לו קושי ושאנחנו מחפשים דרכים לעזור לו ושיתפללו לה' שנמצא מהר את הדרך.
אבל בעיות תקשורת המשמעות היא שנמצאים על הרצף האוטיסטי, כלומר יש מאפיינים והתנהגויות שאופייניים לאוטיזם אבל הרמה התפקודית יכולה להיות גבוהה
אתם נמצאים בהדרכת הורים במקביל? לפעמים מפנים בהתפתחות הילד במקביל לתהליך האבחון
המון כוח, נשמע לא פשוט❤️
בינתיים לא הולכים להדרכת הורים כי מתלבטת אם זה יהיה יעיל.
אם זאת בעיה של גבולות, ההדרכה תהיה אחת ואם חלילה אני צודקת (מה שכנראה המצב) ההדרכה תהיה אחרת.
אז חשבתי לחכות עד שנסיים את האבחון והמצב יהיה ברור יותר.
כן קשיי תקשורת זה נחשב על רצף האוטיזם. היום קוראים לזה רצף ה- ASD.
אני לא מומחית ממש, אבל לרוב אצל הילדים האלה יש צרכים חושיים שונים. יכול להיות שהעניין עם לשבור דברים עונה לו על צורך חושי כלשהו. אולי תנסי לחשוב יצירתי אם יש משהו שאת כן יכולה לתת לו ולאפשא לו לשבור. לא עולה לי יותר מדי, אבל אולי נגיד לנפץ בחוץ גוש גדול של קרח שתכינו בשקיות זיפלוק במקפיא?
כמובן ממליצה לחכות לאבחנה מסודרת ולאנשי מקצוע שיכירו אותו ושמנוסים בתחום.
כי אחרי שישבור אותו כנראה יחפש משהו אחר.
אבל גם אין לי רעיון איך כן לרסן את ההתנהגות הזאת.
אם למישהי יהיה רעיון למשהט שאפשר לשבור אני אשמח לשמוע.
הדבר שהכי עולה לי זה קלקר אבל אני לא יכולה לסבול את הלכלוך שזה עושה.
בתוך הבית זה לא אפשרי כי יש תינוק זוחל.
בחוץ אני לא מרשה כי זה מלכלך את הרחוב.
מתואמתוגם השתתפות דומעת בקושי החזק שאת מתארת...❤️
אכן, קשיי תקשורת זה אוטיזם (שהוא כמובן רצף גדול של קשיי תקשורת), וכן, ההצקות והזריקות והשבירות בהחלט יכולות להיות קשורות לחוסר הוויסות שהוא מרגיש.
כתבת שזה התחיל בחודש האחרון - הוא מודע לתהליך האבחון שהוא עובר? יכול להיות שזה מטרגר אותו? (לא שתפסיקו את התהליך, כמובן, אבל זה יכול לתת איזושהי סיבה...)
ויכול להיות שפשוט הוא גדל וקשה לו יותר להתנהל עם המוצפות שלו, ולכן הוא מתנהג כך.
לצערי אין לי פתרונות של ממש, חוץ מלנסות לתמלל לו: "אתה כועס עכשיו בגלל איקס, ולכן אתה זורק דברים/מרביץ לאח שלך." וכמובן, להגן ככל האפשר על הסביבה שלו...
אולי יעזור לתת לו משהו כמו שק אגרוף שלו הוא יכול להרביץ בשעת כעס (אולי גם בובה גדולה תעזור), אבל לא בטוח שהוא יצליח לווסת את עצמו לתקוף רק את זה...
בכל אופן, הכי טוב ללכת להדרכת הורים. אם אתם מסוגלים לחכות עד סוף האבחון - אז כך תוכלו לבוא בצורה מדויקת להדרכת ההורים, ואולי גם לבקש מהמאבחנים שמות של מדריכי הורים. אבל אם לא - אז כדאי כבר עכשיו...
ושוב חיבוק גדול ומבין זה לא קל...
בהמלצת הגננת אמרנו לו שזה מפגש שעושים לפני כיתה א' כדי להגיע מוכנים.
וההתנהגויות האלה הם מלפני האבחון, הם בעצם מה שגרם לי להבין שצריך לבדוק לעומק.
לאחרונה התחילה רק שבירת החפצים, כל השאר היה עוד הרבה קודם.
אני באמת לא יודעת איך להגן על האחים שלו.
אני לא רוצה לבודד אותו.
כשאני רואה שהוא שקוע במשחק עם עצמו אני משתדלת שהאחים ייצאו מטווח הנגיעה ולפעמים הראייה שלו כדי שישאר עסוק
אבל לא תמיד זה קורה ואז כשהוא איתם אין לי דרך להגן עליהם לצערי...
לגבי ההדרכת הורים עניתי למעלה
מקווה שהאבחון הסופי יגיע בקרוב ותוכלו להתחיל הדרכת הורים מותאמת. תנסו להחזיק את ה"גאולה" הזו באופק בזמנים קשים, ולהרגיש שזה זמני... (לא ההתנהגויות, אלא הדרכים להתמודד איתן)
מקווה שעוד אימהות עם ניסיון עם ילדי רצף יענו לך פה, ואולי כן יצליחו לתת לך כלים ראשוניים. (יש גם פורום סגור לאימהות לילדים על הרצף וגם לכאלה שבשלבי אבחון, אם זה מעניין אותך)
סקוושי, ספינרים, מגנטים שונים..
דברים שמעסיקים את הידיים ומאפשרים ויסות למוח
וממש אפשר ללמד, שאת רואה שהוא מתעסק הרבה ולכן קנית לו את הדברים האלה וכשתראי שהוא זקוק תשלחי אותו לקופסא לקחת צעצוע תחושה כזה
בהתחלה זה יצטרך להיות בעיקר ניהול שלך
והייתי מנסה לזהות דפוסים שאולי תצליחי לתת לו את ההתווסתות לפני ההתפוצצות
ובע"ה עם הזמן הוא ילמד על עצמו לזהות את הרגע-לפני הזה.. אבל זה יכול לקחת המון זמן...
תנסי לתת לו הרבה מגע, להפעיל אותו בתנועה.
דברים כמו פלסטלינה, בצק, משחק ברצף, מסאז', משימות תנועתיות כמו הליכות של חיות, קפיצות וכד'.
לספק לו את הצורך לפני שהוא מנסה להשיג אותו בדרכים שליליות.
אפשר לנסות להתייעץ עם מרפאה בעיסוק.
הבן שלי לפעמים גם מתנהג ככה.
לא שובר דברים, אבל כן סתם מציק לאחים.
אני רואה שהרבה פעמים עוזר לתת לו מענה תחושתי.
ויסות חושי יכול להיות קשור לאוטיזם, אבל לא בהכרח.
כנראה שעד שיחזרו אליי הוא כבר יחגוג בר מצווה
אנסה רגע לפני שהוא מתחיל להציע משהו ממה שכתבת, תודה!
לגו זה לא מגע, נכון? זה משחק שהוא מאוד אוהב בזמן האחרון ואם הוא שוקע לתוכו אני יודעת שיש לי עכשיו כמה דקות טובות של חסד
אבל אם ההתנהגויות האלו התחילו לאחרונה, ולא היו דברים דומים בעבר, על פניו לא מדובר בקשיים תקשורת, שבהם הקשיים באים לידי ביטוי כבר בגיל ינקות.
יכול כמובן להיות שהקושי התבטא בצורה אחרת בעבר, אבל גם יכול להיות שמדובר בקושי אחר עם ביטוי דומה (קשיי קשב, הפרעות רגשיות - יכולים הרבה פעמים להראות כמו קשיי תקשורת).
וכמו שאמרת בחוכמתך למעלה- חשוב להתאים את ההתנהלות ההורים למקור הקושי.
לכן הייתי ממתינה בסבלנות לתוצאות האבחון.
כן מנסה בינתיים רק לדאוג שאתם תמשיכו להרגיש בנוח בבית (שוב, כמו שתיארת- לתת לו משהו חלופי לשבור. זה לא נשמע כמו זמן מתאים לנסות לפתור דברים מהשורש, כי עדיין לא ברור מהו השורש).
ובינתיים רוצה לחזק את ידייך שאת אמא מדהימה, שדואגת לילד שלה, ואפילו לוקחת לאבחון פרטי (!!!) כדי לתת לו את מה שהוא הכי צריך. להצדיע לך.
אבל חלק מהתנאים לקבלת אבחון תקשורת, זה שהתסמינים הופיעו כבר בגיל הינקות.
אם הכל היה בסדר ומשהו פתאום השתנה, כנראה שהקושי הוא סביב בעיה אחרת (ואני יודעת שנפוץ מאוד שהאבחנה מגיעה בגיל מאוחר, אפילו בבגרות. אבל באבחון תמיד ישאלו גם על הינקות ויחפשו סימנים שהקושי התחיל כבר אז).
אני לא יודעת מה קורה אצל הבן של הפותחת. היא תיארה ששבירת החפצים היא חדשה, אני לא יודעת מה התסמינים הנוספים שיש לילד והאם הם היו בעבר או לא.
בעיקר רוצה לחזק להמתין לתוצאות האבחון, לא לחשוב שאם הילד בתהליך אבחוני זה שווה למצב של ילד מאובחן.
מעסיק אותי הרבה..
איך אתם מסתדרות בקיץ עם להתלבש
שכל הרגל תהיה מכוסה (חצאית ארוכה/טיץ ארוך/גרביים)
וגם שהפתח של הצוואר יהיה סגור (ששתי העצמות הבולטות יהיו מכוסות)
בלי להוסיף השלמות (שמוסיפות הרבה חום וזיעה..)
גם אצל המעצבות הדתיות אין בגדים כאלה😕
ואם מישהי מכירה פסק הלכה אחר אשמח לשמוע!
בחנויות חרדיות מלא בגדים שלא צריך תוספות בכלל...
ומבדים נוחים
שזה שני דברים שאפשר למצוא בד"כ
ואז לוקחת לתופרת שתסגור בצוואר...
או קונה בשיין, יש שם שמלות ממש צנועות
וגרבי ניילון דקות, זה הכי פחות חם (למרות שפחות מ60-70 דנייר נקרע בשניות)
אשרייך צדיקה!!
אני מעדיפה סרפן וחולצת בסיס מבד נעים, מרגיש לי הכי מאוורר ככה. ומעדיפה סרפן ארוך, כדי שאוכל לגרוב גרביים קצרים יחסית (אני משתדלת שהרגל תהיה מכוסה תמיד).
וכשחוזרת מבחוץ בדרך כלל מחליפה בגדים
(בקשר לפסקי הלכה שאומרים אחרת - נראה לי שנכון לדבוק באותו רב/סגנון פסיקה בכל ההלכות, ולא לשנות פסיקה כשזה מגיע לנושא הצניעות...)
יש בגדים שאפשר להוסיף להם סיכה שנראית כמו כפתור, וזה סוגר. ראיתי חברה שקנתה בכמה גרושים בשיין, נראה ממש מתאים ומסתדר עם הבגד, היא אמרה שאפילו לא מורידה את הסיכה בכביסה, פשוט נשאר שם תפוס בבגד.
זה לא כזה בעיה ( בהנחה שאת מתחברת לסגנון) כי יש חצאיות מבד ממש מאוורר ואז לא צריך גרביים ( אם את לא מקפידה שכף הרגל תהיה מכוסה)
פתח צוואר קצת יותר קשה למצוא אבל כן יש.
ואולי דווקא יותר בחנויות כלליות כאלה מאשר אצל מעצבות
לא צריך מאמץ בכלל
החולצה מגיעה לאן שצריך
גם החצאית
שום השלמה
החום הזה. ממש..
אני תמיד שמה גרביונים שלמים
לגבי חולצות - אני שמה חולצות קלילות מכותנה שהן רחבות . יש כאלה שלא צריך איתן
תסתכלי באתרים כמו c style ודומיהם
אני באופן אישי קונה הרבה בשיין
ואני כן שמה משו מתחת האמת הרבה פעמים אבל בגלל שאני אוהבת חולצות בסגנון מסוים שהוא יותר רחב ויותר פתוח, אז גופיית בסיס מתחת זורם לי באופן אישי
עם השלמות
שונאת את עצמי
מקללת את עצמי שיצאתי בגלל החוצה
ובכל פעם אומרת שזו הפעם האחרונה שאני מתלבשת ככה
לא קרה
חצאית ארוכה זה די אורירי במיוחד אם זה לא סאטן
חולצה אני קונה פשוטות תכותנה הדקות עם שרוול ארוך זה ממש יפה (לא צמוד קצת אוברסייז כזה) או טטרה
אם צריך טיםה יותר כיסוי מרפק אני שמה שרוולון
סגירת פתח צוואר עם סיכת ביטחון מהצד הפנימי ככה שלא רואים
וזהו
וכמו שאת אומרת גם בחנויות של דתיות לא הכל צנוע
ואצל חרדים אני לא מוצאת זה לא הסגנון שלי.
כשאני שמה חצאית ארוכה או מידי אני לא שמה גרביים.
רוב החולצות אני קונה בסי סטייל פתח צוואר סגור אבל שרוולים זה בעיה, הם כל כך רחבים את מרימה יד רואים לך הכל.
וחצאיות בדרך כלל אני לובשת רחב.
אני אוהבת לסגור עם חצי גופיה. לי לא כל כך מפריע (אבל אני לא גרה באזור הלחות... כשאני עוברת באזור המרכז גם אני סובלת).
ראיתי לאחרונה סטייליסטית דתייה שהמליצה על דבק דו צדדי מיוחד שאפשר להדביק איתו חולצות מכופתרות, אם אין כפתור עליון (או חולצות עם פתח וי קטן כזה רק כמחשוף).
לא ניסיתי ואין לי קישור, אבל היא כתבה שזה עולה 5 ש''ח בשיין.
פתחתי משתמש למרות שכנראה תזהו אותי כדי שלא ישמר לי בכרטיס.
יום שני בצהריים צירים חזקים מאוד, ודיי תכופים.
אני מחליטה לא ללכת לבית חולים כדי שלא יתנו לי זירוז ושאהיה יותר קרובה ללידה.
סובלת מאוד אבל מתעקשת על זה.
עד הבוקר אני עם צירים ואז מפסיקים.
כל הבוקר אני עם צירים פעם ברבע שעה בערך.
מפזרת את הילדים לגנים כאובה ועייפה וחוזרת לבית
נכנסת הביתה ומגלה שאני לא יכולה לעמוד, יש לי לחץ חזק באגן כל כמה דקות
מתקשרת לספר לבעלי שיתכונן אולי הוא יצטרך תכף לצאת מהעבודה אליי.
אני מנסה להכין א.צהריים ורואה שממש אין סיכוי אז מתייאשת והולכת לנוח, שמה את הקטן שלי איתי במיטה שישחק לידי ואני שוכבת.
מרגישה הפרשה גדולה שיוצאת אז קמה לשירותים ומגלה שכנראה הפקק הרירי יצא, פעם ראשונה שזה קורה לי. אף פעם לא ראיתי אותו יוצא.
קצת נלחצתי אבל ידעתי שזה לא אומר כלום ושזה לא מלמד שאני יולדת היום.
עוברת עוד שעה ואני מגלה שאני לא יכולה לקום מהמיטה.
מתקשרת לבעלי להתייעץ איתו,
מספרת לו על המצב והוא אומר לי שהוא בא, אמרתי לו שלא יודעת אם כדאי כי אין לי צירים אז זה לא לידה.
הוא מתעקש שאם אני לא יכולה לעמוד אז שאלך להיבדק (ותודה לו על העקשנות הזאת).
מתייעצת גם איתכן כאן בפורום ואתן מדרבנות אותי להיבדק.
הוא מגיע, אני הולכת עם אמא שלי לבית רפואה והוא נשאר עם הקטן בבית.
מגיעים, האחות מקבלת אותי ושואלת למה באתי.
אמרתי לה שאין לי צירים ויצא לי הפקק הרירי וקשה לי לעמוד.
האחות התגובה: "בלידה חמישית את כבר אמורה לדעת שלא באים רק בגלל הפקק הרירי אם אין צירים. טוב תעלי למיטה נעשה מוניטור" (ורק בגלל המשפט הזה אני מספרת את הסיפור לידה שלי, אף פעם לא כתבתי סיפור לידה)
אני בלב שלי מרגישה לא נעים שככה ננזפתי ושאולי באמת סתם באתי.
עושים מוניטור, האחות: "יש לך צירים כל 10 דקות, אלה לא צירים של לידה. לכי תחכי לרופא שיקרא לך"
יצאתי לחדר המתנה מחכה לרופא ואז קוראים לי לעשות אולטראסאונד לבדוק מנח לפני הרופא.
הטכנאית: את יודעת באיזה מנח הוא?
אני: בטח, מנח ראש
הטכנאית: מנח רוחב
אני: זה אומר שבטוח לידה בניתוח??
הטכנאית אומרת שכנראה שכן.
אני יוצאת ממנה מזועזעת ובהחלטה שאני פה לא כדי ללדת אלא כדי להפוך אותו. אני לא יולדת בניתוח.
מתקשרת לספר לבעלי.
מגלה שלפני בתור יש בערך 15 נשים.
אחרי עוד חצי שעה של המתנה לרופא אני אומרת לאמא שלי שזה ממש מיותר שהיא תחכה איתי, אני לא יולדת עכשיו ויש פה תור ארוך, שתלך הביתה ואקרא לה אחרי שאדבר עם הרופא.
היא בהתחלה לא רוצה ללכת אבל כשהזמן עובר ולא קוריאם לי היא משתכנעת והולכת.
כל זמן ההמתנה אני יושבת ומחכה, רוב הזמן אני בסדר חוץ מכל 5 דקות שיש כאב חזק באגן ל2 שניות שגורם לי לעצור את הנשימה ןאז עובר ואני בסדר.
אחרי נצח הרופא קורא לי, אני קמה אליו וכמעט נכנסת לחדר ואז רצה אחות ואומרת לו "אולי תקבל קודם את היולדת ההיא? היא בוכה פה ונראה שממש סובלת"
הרופא אומר לה שהוא כבר קרא לי ובאתי אז יקבל אותי ואני האחרונה שלו אז אם יוכל אחר כך יתעכב ויקבל גם אותה. (עוד נס בשרשרת הניסים)
אני מתיישבת מולו ואומרת לו: אני לא באתי ללדת, עכשיו גיליתי שהעובר במנח רוחב אז באתי להפוך אותו.
הוא מסתכל עליי ואומר: את נראית בלידה, תעלי מהר למיטה. קודם נבדוק פתיחה ואחכ נדבר
אני עולה למיטה, הוא בודק פתיחה ואומר: מה אני מרגיש פה, אני לא יודע מה אני מרגיש פה.
מוציא את היד ומכניס שוב: מה זה? מה אני מרגיש כאן?
אוי זה היד! תעצרי, אני לא צוחק איתך. אל תנשמי, אל תזוזי, אל תלחצי.
הוא רץ לדלת וצועק "צוות לחדר שלי מהר, היא בלידה"
פתאום החדר מתמלא במלא אנשי צוות, הרופא מודיע להם שצריך להוציא אותי עם המיטה.
הם אומרים לו שזה מסובך. הוא הולך לדלת ובדרך מעיף את כל מה שמפריע, הכיסא, השולחן שלו ומודיע להם "היא יוצאת עם המיטה הזאת עד החדר ניתוח"
תוך כדי שגוררים את המיטה אחד מתחיל להפשיט אותי, אחר להוריד לי כיסוי ראש, עוד אחת את התכשיטים ואחד עם טפסים מקריא לי מה רשום תוך כדי ריצה במסדרון.
מגיעים לכניסה לחדר ניתוח, הוא סגור.
מדליקים אורות מכינים אותו לניתוח, אומרים לרופא שאין רופא שיכנס לניתוח והוא מיד אומר שהוא יכנס.
ואז מישהו נזכר לשאול אותי "הודעת לבעלך?"
אני אומרת להם שלא ומתקשרת אליו ומבקשת שיעדכן את אמא שלי.
אני חותמת קשקוש כל שהוא על הדף כי מכריחים אותי ואז שואלת אותם אם אני בטוח יוצאת חיה מהניתוח.
הרופא החמוד רואה שאני בוכה ומתנצל שהכל ככה מהר ובלחץ "פשוט אני חייב להשיג אותו לפני שהוא ממשיך לצאת" ולא עונה על השאלה שלי.
מכניסים איתי לחדר ניתוח ומיד מתחילה להרגיש ששמים לי כל מיני חומרים על הבטן (אולי חיטוי, לא יודעת) .
אני נלחצת ואומרת להם שלא יחתכו אותי כי לא נרדמתי.
אחרי שנייה כנראה נרדמתי 😅
התעוררתי אחרי לא יודעת כמה זמן כדי לגלות שתודה לה' הצליחו להציל אותי ואת התינוק.
לכאבים שלא הכרתי מעולם.
אני עוד מתאוששת מהניתוח, מהפחד הזה למות.
אמא שלי כמובן הייתה עם יסורי מצפון שלא הייתה שם אבל אמרתי לה שזאת אשמתי, אני שלחתי אותה. ובתכלס, לא חושבת שהיה מועיל לי אם מישהו היה שם כי גם ככה הכל היה מהיר ובלחץ.
אהה והקטע הכי מדהים.
יום חמישי שלפני הלידה הסתובבתי בבית והרגשתי תחושות מוזרות באגן.
ניסיתי לתאר לבעלי מה אני מרגישה אז אמרתי לו ש"זה מרגיש כאילו התינוק דוחף את היד שלו".
לא היה לי מושג שיש דבר כזה, לא שמעתי מעולם על תינוק שהוציא את היד.
ואת כל הסיפור הזה כתבתי גם בשביל לנסות להשתחרר עוד קצת מהסיפור הזה כי עדיין זה צרוב בי.
וגם כדי להגיד לכל אחת כאן- תקשיבי לעצמך. שכולם מסביב יגידו מה שהם רוצים, כולל הרופאים והאחיות.
אם את מרגישה שמשהו לא תקין, שמשהו לא רגיל, שאת צריכה להיבדק- תלכי!
עדיף ללכת 100 פעמים סתם ולא לפספס את הפעם אחת שהייתה נצרכת.
ותודה לה' על כל הניסים שבדרך.
על בעלי שדירבן אותי ללכת
על הרופא שלא ויתר על התור שלי לטובת מישהי שנראתה ונשמעה יותר סובלת
ו.ודה ענקית לכן על הדרבון והעידוד באותו יום להיבדק ובכלל שליוויתן אותי בלי שידעתן בדיוק את הפרטים אבל נתתן הרבה כח עד שנכנסתי לניתוח
ועל זה שהתינוק ואני בריאים ושלמים וחיים.
סליחה על האורך, לא תיכננתי לכתוב כל כך הרבה.
כולי צמרמורות
אני רוצה לתת לך את גביע העולם
איזה גיבורה שאת
כשקראתי על האחות שקיבלה אותך רציתי לבעוט במשהו
אוף איזה עצבים
ואז טלטלות
וטוויסטים
חתיכת סיפור יש לך
בה שיצאתם מזה בשלום
🩷
הןדו לה' שהיה לך כזה שליח טוב.
החלמה מהירה וטובה
הרבה הרבה נחת!!
ליבי עלייך שהיית שם לבד רק, נשמע לא פשוט…
וברוך ה' ששם שליח טוב בדרך שלקח אותך ברצינות
החלמה מהירה, גופנית ונפשית💖💖
גרמת לי לבכות (הורמונלית וזה).
תקשיבי חוויה ממש מלחיצה.
הכי חשוב ששניכם בסדר ב''ה.
אבל ממש ממליצה לך לעשות איזה עיבוד רגשי לאירוע הזה.
כל הכבוד לך שהלכת.
האחות היתה מתנשאת להחריד ומזל שלרופא היו חושים טובים. מה זה אין רופא לניתוח? הזוי משהו.
חיבוק גדול לך!! התאוששות מהירה ונחת מהמתוק!
אמאלה איזה סיפוררר
ותודה להשם שהיו שם שליחים טובים
מזל טוב והחלמה קלה
ממש שרשרת של ניסים! מרגש ממש
תודה ששיתפת אותנו
אני עם פה פעור
מטורףף
מלא מזל טוב
התאוששות קלה בגוף ונפש!
קראתי כמה פעמים בנשימה עצורה.
איזה ניסים! חסדי ד'
מקווה שהתאוששת ואת מרגישה יותר טוב גם את וגם הקטני.
עברת את זה כמו גיבורה. ברוך ה' שאתם בסדר.
אני חושבת שזה חשוב מאוד לשתף גם סיפור כזה כדי שנזכור שאנחנו בידי ה' ...
הרבה מזל טוב! בריאות ונחת
נס נס נס נס נס נס
מרגש ןמצמרררר
חיבוק ענקקקקקק
בע"ה שיהיה לכולכם מלא בריאות
מזל טוב!!!!!
הרבה כוחות ובעז"ה שתתאוששי בקלות.
איזה סיעתא דשמייא בכל רגע ורגע הייתה לך שם
וב"ה שאתם בריאים
שמחה שהיתה לי הזכות לדרבן אותך......
תבשרי לנו רק בשורות טובות
ותגדלו אותו ואת שאר ילדכם בנחת, בבריאות ובשמחה
ריגשת ממש!
המון מזל טוב ורק נחת!!
כמה ניסים, הכל מלמעלה
קראתי מההתחלה במתח רב, בד"כ אין לי סבלנות לסיפורי לידה.
אבל פה לא יכלתי להפסיק.
לא מבינה איך התינוק התהפת לרוחב, אם היה ראש?
כי זה שלב שהם כבר לא מתהפכים לא?
וטוב שהלכת להיבדק בבית חולים, ולא בקופת חולים.
ממש ניסי ניסים.
אבל יש עוברים אקרובטיים במיוחד (כנראה כי יש ריבוי מי שפיר), שמתהפכים עד הרגע האחרון...
(לי הייתה מתוקה גמישה כזו, שעשתה הרבה סלטות בסוף ההיריון. הלידה הסתיימה בקיסרי בגלל זה... בכל אופן, זה היה נס, כי בגלל כל ההתהפכויות נוצר לה קשר בחבל הטבור, ולידה רגילה מסוכנת במצב כזה)
הסיפור שלה הרבה יותר קשה ממה שהיה לי, כולל כל הלידות...
פותחת יקרה, שולחת לך חיבוק והערכה גדולה!
מזל טוב והתאוששות קלה🧡
חיבוק גדול אלופה!
ואת אלופה ומדהימה ששרדת את כל הלחץ הזה לבדך.. וואו. מלכה
התאוששות קלה ומהירה עד כמה שאפשר♥️
ואני בטוחה שזה עדיין צרוב בך. זו נשמעת חוויה מטלטלת.
ב"ה שאת והתינוק בריאים!
ואולי בהמשך תרצי לעשות עיבוד לידה, בכל מקרה אני בטוחה שהכתיבה עשתה לך טוב♡
הרבה נחת מהקטנטן!
אשמח לשמוע איפה, לא אונליין
משהו איכותי
הגדולה שלי בת עשר, מסיימת כיתה ד. ושמתי לב שהבגדים שלה מתחילים להיות מסריחים בבית שחי.
מתלבטת אם להסביר לה שהיא צריכה להתחיל לשים דאודורנט, או לחכות עם זה...
לא זוכרת שאני בגיל הזה התחלתי לשים. ודווקא הייתי מאוד מפותחת בגיל צעיר..
זה מאורע משמח
חלק מההתבגרות
אפשר לחגוג את המאורע
כמו שחוגגים נפילת שיניים בגיל 6 (תכלס זה די מפחיד)
ללכת לבחור
לתת עטוף יפה עם כרטיס ברכה
העיקר לא להסריח, זאת בקשה אישית ממני🙏
אני לא חושבת שזה עניין של גיל
אם מזיעים כדאי להשתמש בדאודורנט
למה היא צריכה לסבול אם היא קטנה?
רק כשכיבסתי לה את הבגדים שמתי לב.
לא יודעת, גם לא כ"כ בריא, לכן באינסטינקט מעדיפה לדחות...
לפעמים זה יכול להיות חד פעמי בגלל עייפות, תזונה ספציפית, או אפילו מחלה
אם נראה לך שביום יום היא בסדר, אז גם אני הייתי דוחה
אבל כן מתחילה שיח שיבוא יום וכו'
שצריך לחכות עד שאת תריחי
מספיק שהיא מריחה
אולי תשאלי אותה ותציעי לה שאם זה מפריע לה שתשתמש
כשהייתי ילדה הסרחתי הרבה זמן עד שקנו לי
והתפדחתי לבקש בעצמי
יש לי אחות שלא הייתה מבינה מה אני רוצה ממנה כשהייתי שולחת אותה לשים דאודורנט....(והיא בהחלט הייתה צריכה..)
אם כבר מריחים בבגדים, ואנחנו בתחילת הקיץ,
זה יגיע מהר לריח שהסביבה מריחה.
לפעמים לוקח זמן להטמיע הרגלים וכדאי שתתחיל להתרגל.
אולי זה לא בהול לקנות מחר, את יכולה לבדוק מה האופציות ומה מדבר אלייך.
אני לביתי קניתי את הדאודורנט של אלוורה שזה יותר עדין וב"ה מונע לה ריח (שנגיד לגדולות הוא לא מונע.)
למיכל סבון טבעי יש דאודורנט לילדים אולי תבדקי אותו
יש גם את ערוגות ובטח בחנויות טבע יש מבחר
טבעיים. וראיתי שגם ל dove יש עכשיו דאודורנטים של 0% אלומיניום או משהו כזה( שזה גם בתכל'ס לא עובד כל כך טוב 🫣)
נראה לי שעדיף שזה יבוא ממך.
אני קניתי לבת שלי שבכיתה ג', יותר בשביל ההרגל ובגגלל שהיא מגלה עניין בטיפוח עצמי ואני רוצה לעודד את זה. אין עדיין צורך אמיתי. אבל אני רוצה למקם את עצמי ככה שאני אהיה זו שאכיר לה את הדברים ושהיא תרגיש בנוח להתייעץ איתי, וגם תתרגל לרעיון שכשגדלים יש לזיעה ריח פחות נעים ושמים דאודורנט.
אגב היא כבר סיפרה לי שאחרי שיעורי ספורט הכיתה מסריחה ושבאמת כדאי שישימו דאודורנט. אבל למרות זאת לא נראה לי שהיא מקפידה כרגע לשים כל יום 😅 כאמור כרגע אין לה עדיין ריח.
בגיל 9 כבר התחילו להסריח, קניתי להם כמה סוגים שיוכלו תשים איזה ריח וסוג שיותר נעים להם.
כן מזכירה להם כל בוקר דאודורנט. כמו צחצוח שיניים וסנדלים גם דאודורנט..
שלא יסריחו. זה לא נעים להם ולא לסביבה
בטח לילדים..
ממליצה לנסות לקנות משו יחסית טבעי או בלי אלומיניום
או להכין מסןדה לשתיה
וביי. חייב את הרגילים.
ניסיתי גם בעצמי לעבור לבריא, אותו כנ''ל, לא באמת עובד. באסה.
תדברי איתה בנחת על זה וכו... תצאו לקנות יחד.
היא תגלה את זה לבד במוקדם או במאוחר, דרך עצמה או דרך הסביבה...
עדיף שאת הראשונה לומר לה בעדינות, וכמובן דאודורנט.
אציין, שלבת שלי בגל הזה קניתי דאודורנט של אלוורה, של החברה הזו, פחות חומרים, יותר עדין. וזה מונע לה מצויין
התבגרות בגוף
החזה ממש גדל לה, הכי גבוהה בכיתה, ריח זעה חזק כמובן (יש לה דאודורנט טבעי וגוזיות)
בגלל שכאב לה איפה שצומח... נלחצתי ולקחתי לרופא, שהפנה לאנדוקרינולוג.
מישהי התנסתה בזה?
האנדו הסביר שהיא מתפתחת מוקדם מהרגיל... מבחינתי היא ילדה. והוא אומר שהיא יכולה לקבל גם מחזור בקרוב וזה ממש מלחיץ אותי.
שלח לבדיקות דם,צילום כף יד ועוד כמה מחכה לתור חוזר אצלו.
היא יכולה לקבל מחזור בגיל כזה?
זה נורא נכון?
מצד שני אמר שיש זריקות של הנורמונים לעצור את ההתפתחות, זה לא מסוכן?
שככה מלחיץ אותך, מה נסגר.
אצל בנות גיל ההתבגרות מוגדר בגיל 8, ככה שהיא כבר בטווח ולכן בגיל הזה לא עוצרים את ההתפתחות בגדול.
גם הסיבה שמעכבים התפתחות מינית זה כדי לאפשר ליחד להמשיך לגדול (לכן צילום כף יד) כי אחרי קבלת מחזור כבר פחות גובהים.
אם היא מתפתחת באופן פרופורציונאלי זה תקין לגמרי.
לפעמים הגיל הוא רק מספר 🤭
וכן זה גם טבעי שיש כאב באיזור הפטמות בשלב של הנצת שדיים.
לגבי קבלת מחזור בד"כ מקבלים כשנה- שנתיים אחרי תחילת ההנצה.
אז השאלה מתי היא התחילה. גן משנה בת כמה היא בדיוק.
נניח היא כבר 9.5 ותקבל עוד שנה,
10.5 זה ממש גיל הגיוני כבר. אם כי יכול להיות שהיא לא תקבל לפני גיל 11.
את בטוחה שאת מצטטת את האנדו במדויק? למה הכוונה מוקדם מהרגיל? מוקדם מהטווח התקין? זה פשוט לא נכון. אז מה בדיוק הוא התכוון שזה מוקדם אבל בתוך הטווח? אוקי נכון, אבל זה לא אומר שזה לא טוב, לכל טווח יש קצוות לא כולם צריכים להיות בול על הממוצע.
אולי נתת לו נתונים על תחילת ההתפתחות שמתייחס לגילאים מוקדמים יותר? משהו לא מובן.
בכל אופן נשמע שמשפט המפתח שמבחינתך היא ילדה.
אולי אם תקבלי שהיא מתחילה להיות נערה בגיל 9, הכל יסתדר מבחינת החששות.
אבל הבת שלי בת 8.5 מסיימת ג', הכיתה שלה לגמרי באותו שלב.
יש לה חברות עם גוזיות. גם זוכרת מהגדולה שלי.
יש שמתחילות בג' יש שמתחילות בד'. זה לא נדיר בכלל.
קיבלתי ווסת בגיל 9.5 כשהייתי בכיתה ד'.
זה ממש לא היה נורא, אמא שלי הסבירה לי לפני כשראתה עלי סימני התפתחות. מהרגע הראשון הסתדרתי עם זה מצוין (ולא הגביל אותי בשום פעילות בתור ילדה).
בכל מקרה חיבוק גדול וגם אם היא תקבל בגיל כזה לגמרי אפשרי להסתדר עם זה❤️
סיכמתי עם חברה טובה שבע''ה תיילד אותי (שיגיע הזמן.. זה עוד רחוק)
אני מתכננת ללדת בבית חולים שהיא עובדת
וביקשתי ממנה לבוא איתי פשוט ולהיות המיילדת
מתלבטת אם לשלם, ואם כן כמה וכו'
מדובר במישהי סופר דופר עסוקה
אבל אני ממש אוהבת אותה וקרובה אליה
כאילו ברור שכן, אבל אני לא אשלם לה כמו לידה פרטית...
וגם לא בטוחה שתסכים לקבל כסף
אם היא במשמרת והיא/את מבקשת שיבוץ אצלך - הייתי מסתפקת במתנה נחמדה.
אם היא נשארת לפני/אחרי משמרת אקסטרה בשבילך, או מגיעה במיוחד - כן הייתי משלמת בטווח של 500-2000₪.
באמת חשבתי להביא משהו סביב 1500
היא גם מיילדת פרטית שזה המקצוע שלה?
אני לא בתחום בכלל, אבל באופן אישי אם חברה הייתה לי מציעה לי סכום כזה זה היה מביך אותי מאוד.
(ובאופן אישי אין סיכוי שהייתי מוציאה על מיילדת סכום כזה)
לדעתי חשוב לסכם את הדברים האלו מולה מראש כדי למנוע אי נעימויות אחר כך.
בת חמישה חודשים
כולם פה היו קטנים ובטיפת חלב אמרו שלא עולים מספיק
אבל זה כל פעם קשה לי מחדש
אני רק מניקה..
בהתחלה בה עלתה סבבה. ואז התלוננו בגיל חודשיים וחצי כזה שהיא לא עולה מספיק, והעקומה לא עולה..
בחודש האחרון היה השיא עלתה 130 גרם בחודש ו4 ימים
נולדה 2.930 עכשיו שוקלת 4.880
היא כל הזמן איתי בלילה גם יונקת בשכיבה...
מתפתחת מהמם ב"ה מתגלגלת וזוחלת קצת קדימה
ב"ה מאד תקשורתית
הלכתי לרופאה. היתה כזאץ בוקית. יאללה תוספות ונראה אם היא עולה לשלול דברים אחרים , לא הקשיבה לכלום ...
ממש לא רוצה לתת מטרנה ושונאת לשאוב גם לא מאמינה בשאוב כי מה הקטע היא יונקתתת
מדוכאת בקיצור
אם לא, אז אולי כדאי להתחיל.
יכול להיות שההנקה כבר לא מספיקה לה והיא צריכה גם מוצקים.
הבן שלי ממש פצפון. (הוא נולד פג, אבל לא מצליח להדביק את הפער).
הוא היה במעקב של כמה דיאטניות, ואף אחת מהן לא אמרה לי להפסיק להניק או להוסיף תמ"ל.
בעיקר כשהוא התחיל מוצקים, הנחו אותי לתת לו כמה שיותר שומנים בריאים ולדאוג לארוחות מסודרות.
כשהיא יונקת, זה מחזיק אותה לכמה שעות, או שכל קצת זמן היא יונקת שוב?
אולי אפשר שאת תאכלי דברים שמעשירים את החלב.
תינוקות לא חייבים להיות שמנים ולא חייבים לגדול לפי העקומה של טיפת חלב.
היא אוכלת, מתפתחת, מתקשרת, שמחה, לא מקיאה וכו
אז מה הבעיה?
אני ממד לא מתחברת להלחצות האלה ולניסיון להלים את הפער של העקומה של טיפת חלב.
בין תינוק שנמצא באחוזון נמוך, עולה לפי העקומה שלו.
לבין תינוק שיורד אחרונים בצורה משמעותית.
לא צריך להילחץ, ואם היא מתפתחת כמו שצריך זה מצוין.
אבל כן כדאי לעקוב לוודא שלא מפספסים משהו.
או שלא הבנתי את זה.
התינוקת יורדת בעקומות.
זאת לא ירידה במשקל עצמו, אלא באחוזון.
בעיקר חומרי גלם ליצירות
מספריים לכולם
מהדקים
ודבק סלוטייפ
יכול להעסיק אותם שעות
מתכננת להזמין את אחיות שלי, שכל אחת תבוא לשהות יום יומיים
מתחילה לחשוב על סדר יום שאני הולכת לתלות בגדול
אני עובדת מהבית, והחופש לא ארוך כל כך כי יש קיטנות.
אבל יש לכן רעיונות למה אפשר לעשות בחודש שכן חופש?
עצה ראשונה ממני
לא לתכנן פתרונות לכל החופש מראש, כי זה נראה הר בלתי עביר
אני סיכמתי עם בעלי שמתכננים פתרון כל יום ליומיים שלוש הבאים.
אני באופן אישי יכולה אומנם לעבוד מהבית אבל לדעתי זה לא אפשרי עם ילדים קטנים ברקע
וכנראה שהרבה ימים ניקח חופשים על חשבוננו חלק אני וחלק בעלי (בגדול אנחנו מתכננים לחודש הזה שתהיה רק משכורת אחת במקום שתיים).
חלק מהזמן כנראה גיסתי הצעירה תבוא אלינו
מקווה שחלק מהימים המשפחה תסכים לשמור עליהם.
מבחינת תעסוקה לא חשבתי על זה
אולי נקנה בריכה נמוכה למרפסת
וגם להזמין חברים או בני דודים, יותר קל להעסיק חבורה מאשר שניים לבד.
באמת חבר זה רעיון. שלא יהיו לבד.
אולי אקבע מראש עם אחת האמהות שנעשה כל יום אצל אחת ממנו, ואז יהיה לנו יום שקט יום לא.
והקטנה שלי פחות מפריעה לי וגם ישנה חצי צהריים.
אני אין לי חופשים ובעלי עצמאי גם ככה.
אבל הוא כן חייב להספיק דברים ולא יכול לקחת חופש מלא.
מנסה לחשוב איך אפשר לחלק נכון את הימים או את מי עובד ומי לא.
אולי שאני אתחיל ממש מוקדם בבוקר ואז אתפנה באמת לשעות של באמצע?
לא ידעת אם אפשרי. וואי
יוצאת איתם בעיקר אחהצ ערב כי חםם מאוד
פעם בשבוע לפחות יום חופש מהבוקר, בעלי איתם בזמן שלא (עובד הרבה מהבית)
בזמן שאנחנו בבית - יצירות צביעות בצק פליימוביל וזמן חופשי לשיעמום כמובן🤭
קצת זמן עם סבא וסבתא
מאלתרים מה שיש
מנסה לחשוב אם יש יותר איך לייעל את זה כדי לא להתחרפן.
נורא קשה לעבוד כשהם סביבי ואני מתחזקת אותם ביצירות וכל זה.
הכיוון שאני חושבת עליו זה אם יש איך לשנות שעות או איכשהו שלא יצא שאני יושבת לעבוד והם סביבי. אולי רק חלק אפילו. לא מצליחה לסדר איך אפשר.
כי הפעילות שלנו היא יוצר בערבממילא בגלל החום, אז אני מתחילה לעבוד מוקדם ועד שהם קמים כבר חצי יום עבודה מאחוריי
בד"כ עד 13:00 אבל זה גם משהו.
המעונות גם אמורים לפעול חלקית באוגוסט.
בשאר הזמן:
לוקחים חופש
הבעל לוקח חופש
קצת סבא/ סבתא/ דודים אם אפשר..
פעילויות במתנס
בייביסיטר
ובסוף חופשה משפחתית מתישהו..
אבל זו רק התארגנות ראשונית...
אצלנו היציאה לחופש היא בהדרגה:
הבכורה כבר בחופש (אבל אני לא אמורה לדאוג לה, כמובן
)
שלושה בנים ושתי בנות יוצאים בראשון ביולי - שניים מהם נרשמו למעין קייטנת לימוד (בעצם אני לא בטוחה מתי הראשון מביניהם יוצא לחופש
אבל הוא גם יעסיק את עצמו בלימוד עצמי). לבנות אני צריכה לדאוג לתעסוקה (מתכננת להכין איתן קייטנה עצמית לפי נושא כלשהו).
הקטנה יוצאת לחופש בעשרים ביולי - שיהיה לי בהצלחה🥴
עוד בן יוצא לחופש קרוב לתשעה באב.
והילדונת בקייטנה עד שלב די מאוחר (אבל בלי צהרון).
עד תשעה באב אנחנו לא עושים תוכניות מיוחדות (בעלי עדיין לומד, וגם לא מתאים לעשות ממש פעילויות).
אחר כך אנחנו מכינים לוח חופש, ולפני כן יושבים בישביה משפחתית מיוחדת כדי לזרוק רעיונות לפעילויות. ואז אנחנו משבצים את הפעילויות הריאליות בלוח החופש, ויוצאים לדרך...
אני עובדת תוך כדי, אבל משתדלת לא לקחת פרויקטים חדשים. את מה שכן - עובדת בין לבין/בלילות... (ב"ה יש לי מחשב נייד, אז יכולה לעבוד בכל מקום בעיקרון)
משתדלים לעשות לפחות פעילות יציאה אחת לכל המשפחה ועוד פעילות יציאה לקטנים ופעילות יציאה לגדולים. עושים גם יום בנים/יום בנות, אבל זה לא בהכרח כולל יציאה של ממש (בתשלום).
מלבד זה פעילויות מיוחדות בבית - ימי נגרות, יום בית מלון, יום משחקייה בבית... לפעמים גם סתם יציאה לפארק רחוק.
