מאלירז פיין. היא כתבה את זה פעם בפייסבוק, ונתנה לי רשות לשלוח את ההודעה הזו בעוד מקומות. ונראה לי שפה זה יכול להוסיף. (ערכתי והורדתי טיפה בכמה מקומות שהיא התייחסה ספציפית למה שהיה בשרשור המקורי בפייסבוק. בסיום היא גם כותבת ביחס למה שהיה שם, אבל לא הורדתי את זה כי היא כותבת שם דברים חשובים ויפים, אז רק תדעו שזה לא מכוון אליכן).
אני בעצמי טעמתי את הסבל שתואר, היטב, בשנתיים הראשונות לנישואין שלי. בכל הרצינות.
מעולם לא קיבלתי הדרכת כלות מסודרת. הייתי בת הרב, אף אחד לא חשב שצריך יותר ממפגש חתימה על טופס המדריכה לרבנות.. וכדי לדעת מה נדרש, קראתי עם אמא את הלכות טהרה..
קראתי בכעס!!
בכעס גדול אפילו!
כל הלכות הרחקה, היו נראות לי מוגזמות, הזויות ומרושעות, ממש כמו שאפרת כתבה. והמחשבה שכמעט שבועיים בחודש אמצא עצמי ללא מגע מהאיש שאליו ייחלתי כל החיים ועבורו שמרתי על עצמי - היתה בלתי נסבלת!
שנאתי את ההלכות ואת חז"ל, חשבתי שהם חבורת גברים אטומה שלא רואה את הצרכים שלי בתור אישה.. ושהם אחוזי בהלה ממה שאני מביאה כאישה.. שהם קטנים ופחדנים..
[שה' יסלח לי שאני כותבת את זה היום ושחשבתי את זה אז! אבל אני רואה את זה נצרך עבור המסר הסופי]
הכעס שהיה לפני החתונה, התעצם אחריה הרבה יותר!
ביחד עם אתגרים שונים שזכינו בהם, ושנתיים ראשונות של הלוך וחזור אל המקווה בכל חודש - זה הפך לזעם נורא..
היו שם סביב הריחוק, הרבה מאוד סבל ובכי..
שלא לדבר על אובדני הריון ומצבים קשים מאוד..
לא אשתף יותר מזה בהתמודדות הזו כי היא שייכת לתחום האישי-זוגי שלנו, אבל אפשר לומר שרק בזכות המחויבות המופלאה של בעלי, לא נפלנו אז בנגיעה בזמן האסור.
כשחיפשתי מענה לכעס, לכאב ושאלתי נשות מקצוע בתחום, קיבלתי תשובות שהרגישו לי מנותקות ושטחיות.
חזר בהן עניין החידוש של הגעגוע והאהבה.. וזה ממש לא סיפק אותי.. הרי אפשר להחזיר את הגעגוע גם ביומיים בלי מגע...
כל זה היה נראה לי ההיפך המוחלט מרצון ה'!
ההרחקות הביאו לי רק סבל והיעדר שמחה בזוגיות..
לא הבנתי למה קיבלנו את העונש הזה?
התחושה היתה לחיות שבועיים באהבה ושמחה, ולמות שבועיים, מתבוססת בבדידות של עצמי..
אני מניחה שעם כל זה אתן מזדהות.
באיזה לילה בודד אחד, לפני אור ראשון ובדמעות שליש - עשיתי הסכם עם הקב"ה:
אני שומרת את הדברים ככתבם וכלשונם, והוא חייב לי תשובות! אבל תשובות אמיתיות! עמוקות וממלאות!
זה דרש ממני אמון גדול..
בה' יתברך, בחז"ל, ביכולות שלי עצמי..
אבל זה היה הסוד..
לדעת שההלכה כפי שהיא, היא רצון ה' האמיתי.
גם אם אני לא מבינה..
והם הגיעו..
בדרכים לא דרכים, תובנות שנפלו, משפטים שעברו לידי, פסוקים שפתאום קיבלו משמעות חדשה..
אבל רובן הגיעו דווקא מתוך קיום המצווה בהקפדה..
מהמעשה עצמו, עלתה התשובה.
פתאום הבנתי את התשובה שתמיד היתה נראית לי הזויה:
"נעשה ונשמע"
הבנתי שהנואשות שלי לחיבוק ותליית האושר שלי במגע הם דבר לא תקין, שאני מלבישה על המגע חסכים של אהבה עצמית והרבה מאוד מטענים רגשיים. זה הצריך ממני הרבה יושר פנימי.
נשים מתעצבנות לשמוע את זה פעמים רבות, אבל רובנו תולות את האושר שלנו בחיבוק, זה לא רע חלילה לשמוח מחיבוק, אבל לא הגיוני שזה יביא אותנו לדיכאון כשאין. הרי 20 שנה התהלכתי בעולם חסרה, בלי האיש שלי, וגם כשצללתי לתהומות לא האשמתי את היעדר החיבוק שלו, אז גם אחרי החתונה, זה לא נכון.
זה מזמין אותי לעבודה..
לקח לי זמן לפרק את הכאבים שלי, את המצבורים שלי, לצלול אל ההלכות מחדש, ולאט לאט לחשוף תמונה יפהפיה!!
מפה מדויקת שהתגלתה כמו בקסם...
תכנית חודשית מופלאה של צמיחה אישית נשית וזוגית..
שהמטרה שלה היא אחדות ענקית ואהבה אינסופית ושלימה בין עצמך לעצמך ובינך לבן זוגך!
מפה שעוברת דרך ההורמונים והפיזיולוגיה הנשית, ומדויקת לאישה ולנפשה..
מפה שעוברת דרך דקדוקי הלכות, סבלנות וענווה..
מפה שעוברת דרך דיבורי חז"ל שגילו לי על עצמי דברים שלא ידעתי בעצמי! דברים שחז"ל יודעים על כל אישה, הרבה יותר ממה שנשים הכי אינטלגנטיות ומודעות - יודעות על עצמן היום..
לא סתם רש"י מפרש "וספרה לה - לה, לטובתה ולהנאתה"
את המפה הזו אני חולמת שכל אישה תכיר, ותצמח בעזרתה..
היום אני מעבירה אותה לנשים בשיעורים וסדנאות, ואנסה לתת אלפית קטנה כאן. אולי ירווח לכן, אולי יתיישב על דעתכן..
וגם אם לא - דעו לכן שיש תשובות לכל הכאבים שלכן!
גם אם הם לא אצלי, הם אצלכן!
והלכות טהרה יהפכו עבורכן למשהו מרפא!!
אל תברחו כשקשה, נסו לשמוע את הבקשה האלוקית שבתוכן, והיא תמיד בקשה לטוב עבורכן.. ריפוי הוא לא תמיד קל אבל הוא מתנה..
___________________________
למי שרוצה להחזיק קצת ראש, נתחיל במושג נידה.
____________________________
ואֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ.
כמה הפסוק הזה מכעיס אותנו...
כמה נשים רואות בו השפלה.. חושבות שהוא מגיע מלשון נידוי.. שאנחנו מבטאות טומאה, כשבמציאות אין שום קשר.
המילה נידה מופיעה בפסוקים עם ד' דגושה תמיד. הד' דגושה מסיבה מעניינת שנקראת "הידמות עיצורים". כלומר היו אמורות להיות שני ד' במילה והן התלכדו לאחת.. כלומר היה צריך להיות כתוב -
נידדה!
כי נידה היא מלשון נדידה ותנודה. ולא מלשון נידוי.
נדידה לאן? אל עצמך.
האישה נוצרה שניה בעולם, היא חווה את עצמה תמיד דרך שותפות עם עוד מישהו.
המשאלה הפנימית שלה, גן העדן שלה, תמיד עוסק בשניים, לכן היא מתמסרת למערכת יחסים זוגית, עד כדי כך שלפעמים היא מוחקת את עצמה ורצונותיה. (וכאן כל אישה ישרה מספיק יכולה להזדהות)
זוגיות בריאה מעולם לא תוכל להיווצר על בסיס מחיקה של אחד הצדדים! היא תהיה כמו מוות, גוף ללא נשמה או נשמה ללא גוף.. (גבר ללא אישה, או אישה ללא גבר) לא יווצר שום דבר חדש ופעיל ממנה.
אפילו ייגרע מהמציאות - תהיה כאן בדידות. יהיה כאן פירוד.
הקב"ה יצר את המחזוריות הנשית בדיוק כדי למנוע את הנפילה למקום הזה..
"הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ" אומרת לנו התורה..
פעם בחודש יוצא דם הוסת ומזכיר לאישה היהודיה שהגיע זמנה להתכנס פנימה אל נפשה! (גם הוסת נקראת כך על שם שמווסתת)
לא לתלות את היותה אהובה באף אדם חיצוני לה!
להפסיק את העיסוק בהענקת אהבה ובקבלת אהבה מאחרים.
להזין את עצמה מעצמה!!!
זה הזמן שלה להזכר ברצונות שלה, בחלומות שלה, בצרכים שלה כיחידה נפרדת.
כמו שהרחם מזינה את עצמה כל חודש בדם מחודש, ככה גם את! מזינה את עצמך בזמן הזה..
והלכות נידה לא רק שלא מפקיעות ממך את השייכות והשליטה על גופך, הן לגמרי משיבות לך אותו!
______________________________
אז למה טומאה?
_______________________________
אחד הבלבולים הקשים בדור הזה הוא סביב המושגים של טומאה וטהרה, קודש וחול..
בד"כ אנשים קושרים טומאה עם לכלוך ומוסר ירוד, וטהרה עם נקיון ורמה מוסרית גבוהה. כשבפועל אלה התניות שלנו. ולא התניות של התורה.
טומאה וטהרה הם מושגים רוחניים הנקשרים בגוף!
הם אינם קשורים בלכלוך ונקיות או בטוב ורע..
זאת אומרת שאדם יכול להיות צדיק וישר, אבל הוא טמא מפני שנגע בדבר שטימא אותו. לפעמים גם מעשה של מצווה עשוי לטמא את האדם, כמו למשל השתתפות בלוויה..
לפיכך, אין התורה מתייחסת אל הטמא כאדם שלילי – אלא שהוא מוגבל, כתוצאה מטומאה זו, למשל מלהיכנס לבית המקדש.
גם כהן המשרת בקודש, אם נטמא, לא יוכל להכנס למקדש.
ההיטהרות מהטומאה מושגת על ידי מעשה פיזי המסלק את הטומאה, בדרך כלל – טבילה במקווה.
גם אדם רע, בעל מידות גרועות ביותר, שמשקר וגונב, יכול לעלות למקדש אם טבל (וכמובן שייענש בלי קשר לטומאה או טהרה).
אבל בעצם - אין שום משמעות מוסרית לטומאה הזו.
לפיכך ברור שאישה שנטמאה בשעת קבלת הוסת, אינה מלוכלכת ואינה מורחקת! לא מצד מעשיה ולא בכלל.. היא מתכנסת!
והיא עודנה ראויה לכבוד ולאהבה, בדיוק כמו קודם!
היא אינה נעשית "מוקצה מחמת מיאוס", והדבר הזה פשוט לכל יהודי ירא שמים!
אז מה הקטע של ההרחקות?
האיסור על נגיעה?
ולמה השינה בנפרד?
מה כן משמעות הטומאה הזו?
למה על הזוג לנהוג בדיני הרחקות בעונת הנדידה?
_________________________
מי כמונו יודעות כמה קשה לנו להתכנס ולשמוע את הקול הפנימי שלנו.. מרכזי התקשורת המפותחים של אישה, מייצרים קשיבות גדולה שלה לצרכים של אחרים, והרבה הרבה פחות קשיבות שלה לקולה הפנימי.. (אל מול הגבר, שבעקבות צמצום מרכזי התקשורת שלו באופן הורמונלי בתוך הרחם בשבועות הראשונים להריון , מצליח לשמוע את קולו הפנימי ולהיות יותר נאמן לעצמו בד"כ במערכות יחסים, וזה לימוד שבני הזוג יצטרכו ללמוד זה מזו, הוא ילמד להיות קשוב החוצה, והיא תלמד להיות קשובה פנימה)
יש אנשים שמסבירים את הטומאה בנידה, בכך שהוסת מבטאת פוטנציאל חיים שלא התממש, ויש בה מיעוט מוות. אני אישית פחות אוהבת את הפירוש הזה.. למרות שזה נכון שבאישה יש פוטנציאל חיים ענק, ולכן יש גם עוצמה גדולה יותר הפוכה. אבל אני רוצה להגיד עמוק יותר באופן שמסביר גם את דיני הרחקות.
טומאה היא אנרגיה חיובית (!!) שזורמת למקומה הלא נכון...
כידוע לנו, המוות הוא הטומאה הגדולה ביותר ביהדות. הוא ניתוק הקשר שבין הנשמה והגוף.
למה הוא כ"כ רע? (תחזיקו ראש! זה מהלך)
היהדות בניגוד לנצרות ולדתות אחרות מאמינה באחדות האל.
זאת אומרת לא רק בעובדה שיש לנו אלוקים יחיד, אלא שהעולם הוא אחדותי: הכל הכל, הטוב וגם מה שנראה לנו רע – יוצא מאחד, יוצא מהקב"ה שהוא טוב ומיטיב לחלוטין. זה משמעות הפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"
(את הרע יוצר מי שמקלקל את מעשיו ופוגם בציווי האלוקי, אבל הוא לא הופך את הבריאה לרע)
הנצרות תופסת את צרכי הגוף כמשהו רע ואת צרכי הנשמה כמשהו גבוה. מי שרוצה להתקדש בנצרות, צריך להתעלם מצרכי הגוף שלו ולהתנזר מהם! בעצם הנצרות מאמינה בפירוד. בשתי רשויות:
רשות של האל ורשות של השטן, רשות אחת טובה ורשות אחת רעה.. הרוחניות שייכת לטוב והגוף שייך לרע. הגבר נוצר מהבורא הטוב והאישה נוצרה מהשטן (חווה נקראת eva כמו תחילת המילה evil = רוע.)
ולכן הנצרות נחשבת לעבודה זרה.
היא יוצרת פירוד בעולם. שתי רשויות.
לעומתה, ביהדות גם צרכי הגוף מקודשים! וגם צרכי הנשמה!
לא מדובר בחלקים רעים וטובים של האדם, אלא הכל הוא טוב ומאוחד!
מי שמאמין שבאישה עצמה טמון רוע או לכלוך, בה או בגופה, ניזון ממסרים שהנצרות הפיצה בעולם בשם הדת! וזו עבודה זרה!
ביהדות: "כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה... אף בלא תורה, בלא חומה. רבא בר עולא אמר : אף בלא שלום" (יבמות סב, ב)
המוות, כמו הנצרות, הוא אבי הפירוד.
פירוד בין הגוף והנשמה – לא מאפשר לאדם התקיים בעולם שלנו ולמלא את יעודו.
גוף ללא נשמה - דומם ונרקב,
ונשמה ללא גוף - לא יכולה לפעול בעולם המעשה שום מצווה ולכן לא תרויח את מקומה בעולם האמת.
שני הכוחות של הגוף והנשמה הם נפלאים, אבל כשהם בפירוד, הם אינם נמצאים במקום הנכון ונוצרת טומאת מת.
אם כך: מהי טומאה?
כוח חיובי כמו גוף או נשמה, שניהם יקרים וקדושים, שלא נמצא במקומו הנכון! שלא נמצא בחיבור הנכון..
בזמני הנדידה של האישה, בפשטות, האנרגיה שלה צריכה ליסוע פנימה! לא להיות בחיבור עם אחר, אלא עם עצמה, להיות בהענקה לעצמה (בזמן המקדש אפילו האוכל שהכינה, היה רק עבורה!) וההרחקות נועדו לעזור לה לשמור על הנאמנות הפנימית הזו.
בכל פעם שהיא מזרימה את האנרגיה הזו החוצה במגע או בהענקה, מופיעה הטומאה, כי היא מזרימה את כוחותיה החיוביים הנשיים החוצה, ולא מזינה את עצמה..
________________________
אז מה העניין של הבדיקות?
_________________________
כדי להסביר את עולם הבדיקות, הייתי צריכה קודם לעשות שיעור באנטומיה מהותית, ולהראות איך הרחם מבטאת דרך השפתיים התחתונות שער לעולם הלא מודע שלנו.. הרבה מאוד ידע זורם דרך המערכת הזו, דרך הרחם שהוא הלב התחתון שלנו, מרכז האינטואיציה והקשר שלנו אל עצמנו.
אנסה בקצרה, ואם זה נשמע סינית, חכו לספר שיצא.. כי הוא יהיה בהיר יותר. זה גם ככה פוסט ארוך מדי..
הבדיקות לא נכפו כדי לבדוק את האישה מבחוץ.. להיפך.
אחרי ימי ההתכנסות והנדודים של הוסת, בהם האישה התכנסה פנימה אל עצמה, מגיעים ימי ליבון. ימים שבהם יש התקרבות זוגית לקראת הטבילה. (נדון על חומרת רבי זירא ו7 נקיים ביום אחר)
ליבון = בירור..
האישה בודקת שאין בה עוד דמים. "דמים" בשפת התורה זה גם עלבון ופגיעה וגם כספים, חובות...
את כל מה שעלה בה במשך החודש האחרון ברמה הזוגית והאישית היא מלבנת עם האיש שלה בשלב הזה.. את כל החובות שהיא מאמינה שיש לו כלפיה ואת הכעסים שלה היא מנקה בשיח עמוק..
וזה מצריך חזרה אל עצמה ברמה היומיומית, כדי לוודא שהיא לא מאבדת את התובנות העמוקות שהשיגה בימי הדם.. וגם כדי לוודא שבאמת לא נשאר בה עוד כעס..
והיא בודקת את זה לגמרי דרך השפתיים התחתונות, שמגלות לה על תת המודע שלה..
_______________________
כל זה ממש על קצה קצהו של המזלג, ויש עוד המון מימדים לבדיקות, כמו הקשר לחשק מיני, וחיבור אל עצמנו, והיכולת להיות אישה קשובה ומחוברת לעצמי ואמא שמחה ועוד ועוד.. ולא דיברנו בכלל על טבילה..
העקרון מאחורי כל זה הוא רק שתדעו, שיש תשובות ויש עומק, עמוק מיני ים בתוך המצווה הזו, והוא קשור קשר בל יינתק לנשיות עצמה ולזוגיות והוא מיטיב עם שתיהן!!
הקב"ה רצה שנתענג! דרך ההלכה!
הוא ידע שרק כך באמת יהיה ניתן לחוות אושר שלם בחיים!
ומעבר לזה - בבקשה נשים אהובות - תתעוררו!!
אנחנו במלחמה על הבית! במיוחד בעולם הדתי, ובמיוחד בשיח ברשתות החברתיות, מכל כיוון יש מתקפה על היקר והקדוש לנו.
נכון שכואב, אני הכי מבינה אתכן.. אבל יש עכשיו מלחמה על הבית שלנו!! על הבית היהודי! ואנחנו צריכות אתכן פחות מכילות ואוהבות לדעות שמנפצות את הקדוש והיקר..
כן, מותר לשאול, אפילו לשאול בזעם, אבל ממקום שמחפש תשובה ולא ממקום שרוצה לזרוק הכל.
בד"כ אם אנחנו כועסות או סובלות ממשהו בצורה מהותית, כדאי לבדוק את המקום הרגשי שלנו קודם ולפתור אותו... והלואי שתזכרי שגם כשאת עושה בדיקה או טובלת למרות כל הקושי ונגד כל הגיון, את עושה שמחה ענקית בשמים!! ה' שמח בך, גאה בך, מחבק אותך ואת נשמתך בענק.. ומעגלים מעגלים של מלאכים רוקדים סביבו בהתלהבות ענקית, זה אולי נראה כמו הקפות שניות בישיבות הגדולות..
(ומי שהמשפט הזה לא מדבר אליה, שתמחק אותו)
לא קל להיות יהודיה נאמנה לתורה ולמצוות, אבל זה מביא אושר אמיתי, זה מתוק ושווה כל דקה.
אנא מכן - צאו לבקש את התשובות שלכן מתוך מחויבות להלכה!!!
מסכנים. רפואה שלמה והחלמה מהירה!!!