הראשית\רבנות.
תמיד צורם לי לשמוע על מסע בחירות, שכל אחד מנסה לקבל יותר קולות וכו'..
ומרגיש לי (הצב"י כמובן) רחוק מאוד מ'שנא את הרבנות', או ממידת הענווה, או מלימוד תורה לשמה.
מבינים על מה אני מדבר?
יש מקור\תקדים בדורות הקודמים להתמודדות על משרות רבנות?
יכול להיות שקשור לזה שהיום משרות כאלה הם ניהוליות הרבה יותר מאשר רבנותיות?
או שזה בגלל שרבנים מצווים על התלמידים שלהם להתמודד, והם מתבטלים? [מופיע ב'אביהם של ישראל' שהבבא סאלי קרא לרב אליהו, ואמר לו שגזרו בשמים שהוא יהיה הרב הראשי הבא]
אפילו הרב זוננפלד אמר שהרבנות הראשית זה דבר מעולה.
הרבנות היום עוברת על המון דברים.
במבחני רבנות עוברים על גזל דעת, שקר, הכנסת ספרי קודש לשירותים- ואלו הרבנים.
מסע בחירות שבו כל מתמודד מסביר למה הוא יותר חכם מאחרים, רבנים ראשיים שלא מוכנים לקבל דעה של רב מבוגר מהם(ראה תגובת הרב דוד לאו למו"ר הרב אליקים לבנון על פריכיות אורז בפסח).
רבנים שלוקחים שוחד ומטים משפט, רבנים אנטי ציוניים, ועוד
הייתי כותב באקטואליה וחדשות...
אבל לא זו היתה מטרתי
מה לעשות ככה זה בכל עניין פוליטי־דמוקרטי. מי שרוצה לברוח מהשררה פשוט נשאר ללמוד בכולל בשקט.
זהו אני לא בטוח שזה תמיד היה עניין פוליטי-דמוקרטי.
מי שבאמת רצה ללמוד, בטח הפריע לו העול של הציבור.
יותר כמו זה בדקה 1:14
למשל הרב עובדיה יוסף זצ"ל אהב מאוד את ההתעסקות הפוליטית־ציבורית והוא עשה את זה באמת לשם שמיים (עם כל המגבלות כו')
יש כאלה שפחות מתאים להם
אבל גם אלה שכבר מתעסקים בזה יש הבדל בין אלה שנשאבים לתוך הפוליטיקה הפנימית של הדברים לבין אלה שחושבים שהם עושים משהו טוב
הרבנות היה הרע במיעוטו.
לא הייתה אפשרות לשבת וללמוד בכולל, והיה צריך להתפרנס ממה שהוא.
נשמע פחות עול שמפריע ללימוד..
לרבנות אתה מחויב בכל שעה ביממה, ומביאה לך טרדות חדשות כל הזמן.
'כי בנסיעתי לדרך – דעתי עליה
ובישיבתי בחנות – דעתי עליה
אפלו בשעת משא ומתן – דעתי עליה
על התורה הקדושה – דעתי עליה'
אכן, ה'חיי אדם' היה סוחר, אבל המהר"ל, הט"ז, רבי עקיבא איגר והערוך השלחן למשל, היו רבני ערים.
כנראה שזה לא היה כ"כ פשוט להתפרנס מדברים אחרים, ועדיין ללמוד תורה.
היו כנראה גם גדולי תורה ששימשו כראשי ישיבות ולא כרבנים. [אם כי, נדמה לי שהפיתרון הזמן נפוץ בזמננו יותר מאשר בזמנם].
הרמב"ם היה רופא
הראב"ע היה מוכר את השירים שלו
ועוד ועוד
מה היו השיקולים של כל רב ורב בקבלת התפקיד [מן הסתם, חלק מפורש בדבריהם מה הייתה הסיבה. ראה למשל כאן חוט המשולש - חלק ב - סופר, שלמה בן אברהם שמואל בנימין, 1853-1930 (page 1 of 115) לגבי רבי עקיבא איגר]. כמדומני ששמעתי על תלמידי חכמים חשובים שכל עוד לא היו להם אילוצי פרנסה, הם נמנעו מלקבל משרה רבנית.
עוד לא היה מקובל למנות רבנים רשמיים שמקבלים שכר, והנוהג הזה התחיל מאוחר יותר.
חוט המשולש - חלק ב - סופר, שלמה בן אברהם שמואל בנימין, 1853-1930 (page 1 of 115)
(באמצע העמוד בערך), שבו הוא כותב על מחשבות שהיו לו לעזוב את הרבנות ולהיות שמש בית כנסת או שומר לילה.
אבל עושה רושם שם וגם במכתב נוסף שלו חוט המשולש - חלק ב - סופר, שלמה בן אברהם שמואל בנימין, 1853-1930 (page 1 of 115) שזה דרש הקרה משמעותית מבחינת פרנסה.
יפה מאוד. וקשה לפספס את שנאת הרבנות בדבריו. וכמה שהוא 'נקלע' לזה..
כ"ש שאם היה מישהו אחר במקומו, זה היה מעודד אותו למשוך ידיו מהתפקיד.
לא יודע מה היה נהוג בזמנם, אבל גם אם זה ועד כזה או אחר כמו טובי העיר, עדיין יהיו פוליטיקות.
פוליטיקות של ועד קטן של עסקני הקהילה מתנהלות אחרת מפוליטיקות של גוף בוחר גדול ומגוון כמו הגוף שבוחר היום את הרב הראשי, אבל זה לא אומר שהן נראות טוב.
בימי הרמב"ם, תפקיד הרב היה נקבע ע"י החכם הגדול של הקהילה.
החכם הגדול היה עובד אצל המלך
ומה המקור שלך לזה?
והרב של פרס נחשב לרב הגדול בכל עם ישראל? מוכר לך מישהו מהראשונים המפורסמים ביותר או מהאחרונים המפורסמים ביותר שהיה רב של פרס?
הרב של פרס פשוט היה הרב הכי קרוב למנהגים של יהודי מצרים.
כאשר התבססה הרבנות בארץ,כיבדו את רבני ארץ ישראל בהחלטה.
ותסתכל:רבני ארם צובה הם ענקי תורה.
ולא הבנתי מה שאתה כותב לגבי רבני ארם צובא, מה הקשר שלהם למינוי רב במצרים?
(וגם במקומות שרב נבחר על ידי הקהל היו במקרים רבים רבנים גדולי תורה).
שהיה בועדה של הבחירה לרב הראשי האשכנזי מטעם הציונות הדתית והוא אמר שזה בושה ובאמת לא דבר תקין. הרב לא אמור לבחור את עצמו בציבור צריך לדחוף אותו לשם. ככה גם היה עם הרב מרדכי אליהו ורב אברום שפירא שהתחננו אליהם שיקחו את התפקיד.
אבל במציאות שנוצרה, שהיא בדיעבד מאוד, אם הרב פועל לשם שמיים מתוך כך עושה את 'מסע הבחירות' זה עדיף מאשר שיבחר מועמד שפחות מתאים.
בעוד הספרדים שיכנעו את הרב עובדיה שיסכים להיות רבה של מפלגת ש"ס, הרב צבי יהודה היה רבה של הציונות הדתית כי הוא הבין שצריך אותו.
הרב צבי יהודה הריץ את הרב דרוקמן שיהיה חבר כנסת, כי העם היה צריך אותו.
ואפילו רבנים
אבל עצם זה שרב וסביבתו צריכים לנהל קמפיין יש בזה טעם נפגם
אגב נזכרתי בסיפור
'לאחר פטירת הרב קוק גברו הלחצים על הרב חרל"פ להתמודד על משרת הרב הראשי. הרב חרל"פ לא ראה את עצמו מתאים לעמוד במקום רבו הגדול, אך לאחר הפצרות רבות גם מצד הוועדה הממונה הסכים להציג את מועמדותו. לבסוף נבחר בפער קטן הרב הרצוג, שהקפיד כל השנים לחלוק לו כבוד עצום, ואף הושיב אותו לידו בראש הכינוסים של תלמידי החכמים בירושלים. בני שערי חסד מספרים כי שני הרבנים היו נראים כשהם פוסעים מדי פעם בשדות הסמוכים לשכונה ומשוחחים על עניינים שונים תוך שהם נותנים יד זה לזה. העובדה שהרב חרל"פ לא זכה בבחירות רק שימחה אותו, ובני משפחתו מספרים כי בעת שהיה עובר ליד משכן הרבנות הראשית היה אומר "ברוך שעשה לי נס במקום הזה". החזון אי"ש שלח לרב חרל"פ איגרת ברכה: "מזל טוב! מזל טוב! שלא נבחרת".'
הרב חרל"פ לא רצה להבחר והיה כבוד הדדי גדול בינו לבין הרב הרצוג, כנראה בפועל היו אנשים שניהלו מערכת בחירות די סוערת בבחירות האלה לרבנות, ופרסמו פאשקווילים כולל התייחסות לא מכבדת לכך שהרב הרצוג הוא רב ד"ר ובחירה בו היא בגידה בדרכו של הרב קוק וכו'.
גם בעבר היו מחלוקות סוערות על מינוי רבנים, ולפעמים הרבנים עצמם היו מעורבים במחלוקת, באיזו שהיא מידה. אין לי עניין להציף מחלוקות מן העבר, אבל אם חושבים שבעבר הכל התנהל על מי מנוחות והמחלוקות בין תלמידי חכמים זו המצאה של דורנו, אז יש טעם להזכיר את זה.
מישהו יודע מתי ואיפה יערוך הרבי מסטוטשין את הטיש של ט"ו באב?
אבל אתה מכיר את האתר הזה?
https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA
....מי שאוהב את האב אי אפשר שלא יאהב את הבן!!!
מי שאוהב את הקדוש ברוך הוא אי אפשר שלא יאהב את בניו כל יהודי באשר הוא יהודי.
גלינו מארצנו רק כדי לחזק קודם כל את אהבת העם.
גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.
ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.
עיין מהלך האידאות בישראל
...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.
לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.
כל מי שבא ברוך הבא.
שני היו גומלי חסדים.
אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.
שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.
חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.
זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.
ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.
זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.
כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.
הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם
הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.
אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.
כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים
מעשים ודעות זה משהו אחר.
את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.
אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....
ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.
שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".
התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.
גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?
עניתי על זה למעלה.
זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות
שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד
… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.
ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.
בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.
…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.
כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.
אני מחפש מקורות לנושא בכותרת. אשמח לכל הפניה, גם אם זה רק לפרק יחיד בתוך ספר.
אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
תודה
תודה לGEMINI
שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".
שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה
לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא
אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)
(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)
יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה
ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י
סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך
לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.
א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)
ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)
לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים
חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש
"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16
פירוש נוסף-
בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה
[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17
כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)
הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...
לט אבות מלאכה שאסורות בשבת נעשו לצורך בניית המשכן.
לשם מה נצטרכו בבניית המשכן למלאכות של הכנת הלחם?
זורע, חורש, קוצר, מעמר, דש, זורה, טוחן, מרקד, לש, אופה?
@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.
@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.
(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת 
)
רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות
האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו
מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן
וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ
בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.
הכי שיש ביהדות.
בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו
כְּקֶדֶםאחרונה