זכיתי בלוטו

אבל זה לא קשור רק למקצוע שלי

עובדה שבעבודה הקודמת באותו המקצוע ובאותו הנישה - סבלתי כל רגע.

זה בעיקר קשור להתנהלות היומיומית

קודם כל- זה האנשים שאני איתם כל יום

יש לי בוס אנושי ומקסים

וקולגות לעבודה שהם הרבה יותר מקולגות

זה ממש משפחה שניה

זה נגיש לי מאוד מאוד מאוד

ממש מעבר לכביש

אין נסיעות בכלל

בגדול- מקום העבודה שלי משרת אותי

ולא אני אותו

(אל דאגה... הבוס שלי גם מרגיש שהוא עשה עסקה טובה, אולי בגלל זה זה עובד)

גרה בחור

יש פה משרד פרטי מעבר לכביש

שבמקצוע שלי (שבדרכ רוב המשרדים נמצאים בערים הגדולות)

ואפילו יש להם לא מעט פרויקטים בתחום התמחות שלי- ועל הדרך אני לומדת תחומי התמחות אחרים)

ממש נס

האמת שאני תמיד אומרת לבעלי איזה כיף שטוב לאנשים טובים

ואחרי קריאה של דברים שלך פה בפורום אני יכולה לומר שכיף שטוב לאנשים טובים🙂

קשה להיות טוב כשרע לך...

בעבודה הקודמת הייתי מפלצת מהלכת

אבל עובדת כעצמאית..

ברור שזה הרבה מעבר לעיסוק הספציפי של כל אחת.

בחירת המקצוע וההתאמה שלו לכישורים ולאופי שלך זה רק מרכיב אחד.

אם את שכירה - יחסי העבודה בין הקולגות, סוג ואופי המנהל.  

אם את עצמאית - היקף הלקוחות, כישורים שיווקים ויזמות כדי להגדיל את הלקוחות וההכנסות.

מרכיב מאוד משמעותי - הדינמיקה הזוגית והעיסוק והזמינות של בעלך.

איך נראית חלוקת ההתנהלות היום היומית ביניכם בביצוע המטלות והמשימות השוטפות.  

אני מאוד נהנית מהעבודה שלי. שכירה בארגון גדול. 

הבוקר באחריות בעלי.  אני יוצאת מוקדם וחוזרת מוקדם.  

חוץ מהנושא של המשכורת, שלא נחשבת גבוהה (והיא גם לא קבועה, כי אני עצמאית) - אבל זו גם בחירה שלי.

עובדת מהבית, בנוחות שלי, בזמנים שאני בוחרת לשם כך (בשעות הבוקר בעיקר, רק בזמני לחץ גולשת מעבר), עם הפסקות יזומות מדי פעם כדי לאוורר את הראש...

עובדת כעורכת לשון.

כן ניסיתי לפתוח את עצמי לכיווני עבודה נוספים (למדתי עיצוב גרפי ועריכת סרטים, שבהם אפשר להרוויח יותר), אבל כרגע עוד לי מספיק אומץ להפוך את זה לעבודה ממש... מאמינה שזה עוד יגיע בע"ה.

ומאמינה גם שבע"ה עוד ארוויח גם מהמרכז של חיי - מהכתיבה...

ואולי אתפתח לעוד תחומים יצירתיים בעתיד...

כרגע לא ממהרת לשום מקום

(ואמנם כרגע עבודה מהבית זה מושלם בשבילי, אבל יודעת שיש אולי סיכוי שבעתיד זה לא יספק אותי, וכן אבקש לצאת מהבית... עוד לא יודעת באיזה תחום.)

בהצלחה לך, יקרה!

אוהבת את העבודה

קמה בכיף רוב הימים

זה נותן לי הרבה סיפוק

ומשכורת מצוינת

השעות של הילדים לא רלוונטיות כי בעלי מביא/ מוציא

זה לא אומר שהכל תותים, יש הרבה פעמים שנמאס לי מהעבודה/ מהאנשים/ מלקום מוקדם/ שמפריעים לי כשאני בבית.

אני מנהלת במערכות מידע. הסיבות שזו עבודה טובה כי המקצוע מענין ומאתגר אותי, אבל בעיקר כי הארגון מתנהל בצורה שאני אוהבת ויש אנשים טובים שם והבוס שלי יודע להעריך ולדחוף קדימה והעלה לי משכורת פעמיים בלי שבקשתי.

מאד נהנית בעבודה ב"ה.

מספיקה את כל השעות- 8.5 שעות ביום. יש יומיים מהבית.

הגן נפתח ב7:15 והצהרון עד 16:30 אז אני מספיקה בול.

לא אכתוב מה העבודה,

אבל יכולה להגיד שאני נהנית מהגיוון של העבודה. ממשק עם הרבה מחלקות אחרות. אינטראקציה עם המומחים והמובחרים בתחום. לומדת הרבה דברים חדשים. יש לי פרוייקטים ייחודיים שאני מקבלת הרבה תגובות מאנשים ביומיום על אותם דברים.

תמיד יש חסרונות...

מוזמנת לפרטי כי זה אאוטינג 

יש חסרונות ויתרונות אבל בסך הכל די נחמד.

משכורת טובה יחסית לשעות, אבל יחסית מעט שעות (שזה טוב, זו הסיבה שבחרתי בעבודה כזו)

ומכאן לכך שמסתדר מצוין עם הילדים. יוצאת לאיסוף ב-13:30 ואתם עד הערב.

אני מלמדת באוניברסיטה הפתוחה.

כרגע עמוס לי - עבודה בלילות וכו' ... בעיקר כי את אחד הקורסים אני מלמדת פעם ראשונה והוא די כבד אבל אני צופה ומקווה שזה יתאזן בהמשך בע"ה.

זה מה שאני עושה כרגע. זו נחשבת עבודה "זמנית" להרבה אנשים. אני לא סגורה על כמה קבועה היא תהיה עבורי, אבל בכל מקרה זה מאוד מתאים לי לשלב הזה של החיים.

התפקיד שלי נקרא "מנחה". זה אומר שאני מלמדת, בודקת תרגילים, ועונה לסטודנטים על שאלות בשעות קבלה ובכתב. הקורס מבחינת נושאים וספר כבר בנוי. ובכל סמסטר כתיבת המטלות והמבחן וכן בדיקת המבחן הם באחריות של מרכז הוראה. (גם מרכז הוראה צריך תואר שני לפחות.)

אני בונה לעצמי את המערכת  וזו עבודה יחסית גמישה, אז מאוד נוח עם ילדים...

לגבי המשכורת, סבבה, לא הרבה אבל תכלס אנחנו לא בונים עליה רובה הולכת לחסכונות...

ולגבי הקימה בבוקר... אממ...🤭 תמיד מעדיפה לישון עוד🙈 אבל בהחלט אין מה להשוות לתקופה שעבדתי בעבודה שהייתה לי פחות טובה.

מעטים המקומות שהם 100% מושלמים.

ב''ה אני אוהבת את העבודה שלי מאוד, אבל גם במקום העבודה שלי יש קשיים כאלו ואחרים.

בתור עובדת הוראה השכר לא משהו, 

אני מורה, ב"ה נהנית מהעבודה וזה נותן לי סיפוק. משכורת נמוכה, לאחרונה פתחו אצלנו אפשרות לקבל בונוסים על כל מיני דברים אז זה נחמד.

צריכה לצאת מהבית עם כל הילדים שזה מתיש, יש ימים שבעלי לוקח ילד אחד לתפילה ואז משאיר אותו בגן.

חוזרת לפני הילדים וזה מעולה. 

קמה בכיף, לפעמים ב9:00 בבוקר 🤭

מרוצה ומסופקת מאוד

משכורת מעולה

מסגרות של הילדים מסתדרת, שלושה יוצאים וחוזרים עצמאית, לקטן יש מעון עד 17:00 בעיקרון אם צריך, בד"כ אוספים עד 16:20 אבל אם יש משהו, אז תמיד יש מי שיאסוף (אני בעלי או האחים שלו)

בתקופות שאין לחץ עובדת פעמיים בשבוע מהבית, בעלי גם פעם בשבוע עובד מהבית, יום נוסף מוגדר אצלם קצר,

אז בפועל יש רק יום אחד ששנינו עובדים משרה מלאה מחוץ לבית..

יש הרבה גמישות. כן יש עבודה לפעמים בשעות הערב (פעמיים בשבוע כשאני מהמשרד זה עד מאוחר)

בכלל לא נדיר שאני עובדת עד השעות הקטנות של הלילה

אבל זה לגמרי שווה לי.

אני מאוד נהנית מזה, הרבה יותר מלעסוק במטלות בית, אז אין לי בעיה לקנות אוכל מוכן, להזמין משלוח, ולהיעזר באחרים שינקו את הבית.

למשל לפני פסח עבדתי עד ממש ערב חג ב15:00 (כמה שעות לפני ליל הסדר) כשערב לפני כן יום ראשון ב4:00 בבוקר עוד הייתי במשרד..

פשוט שילמתי לבן שלי יעשה כמעט הכל, רק מה שהיה לי חשוב למיין בעצמי אני עשיתי.

כלומר, לא חושבת שעבדתי יותר קשה מאחרות לפני החג, רק שלי משלמים על המאמץ, ועל עבודה בבית לא..

אני עובדת בתחום הכספים בהייטק.

מטורף… השעות…

עד 15 בליל הסדר

אלופה!

מאוד מאוד אוהבת את העבודה שלי.

קמה בכייף בבוקר וחוזרת הביתה עם הרבה מאוד סיפוק.

המשכורת טובה, כמובן שהייתי רוצה יותר.

אבל אם היו אומרים לי לפני 5 שנים שארוויח ככה הייתי מבסוטית.

השעות גמישות, צריך להספיק את העבודה ואם לא סיימתי משלימה מהבית.

מעדיפה לעבוד בטירוף במשרד ולא לצאת לצהריים מאשר להשלים את העבודה בערב.

זה לא קשור רק למקצוע, זה קשור בעיקר לאנשים ולמקום העבודה.

ממש מעודדת אותך אם את לא מרוצה לנסות לחפש מקום אחר.

מקצוע טיפולי שאני מרגישה בו שליחות,

עובדת רק עם נשים,

כיף לפגוש נשים בכל הסגנונות

אבל בעיקר בעיקר מה שאני אוהבת בעבודה שלי

שאני לא עובדת הרבה ימים (לצערי המשכורת בהתאם חח)

מאפשר לי גם לנוח ממטלות הבית וגם להיות נוכחת עם הילדים (הם לא בצהרון). יש גם הזדמנות לנסות את עצמי בדברים יותר יצירתיים.

החלום שלי לנסות להיות עצמאית ובגלל שיש ימים פנויים יש לי הזדמנות הזאת שנשארת תמיד פתוחה ואני עושה צעדים בכיוון.

קמה בבוקר סה״כ בכיף (אבל עייפה ברמות)

נהנית, עם סיפוק, אתגר ומשמעות.

המשכורת מעולה ביחס לשעות, והבונוסים מעלים משמעותית.

מסתדר עם השעות של הילדים (מכניסה בשבע ומתחילה לעבוד בשבע ועשרים, מוציאה בארבע ומסיימת בשלוש וחצי). שנה הבאה שיהיה לי ילד בגן עיריה זה יהיה יותר בעייתי, ובחופשות בעלי מגבה. ימים ארוכים בעבודה בעלי מוציא.

המינוס המשמעותי בעבודה שלי שאני מתעסקת בה המון גם כשאני בבית, וגם ימי שישי אם לא סיימתי את כל היעדים לאותו שבוע 

לק"י

כך שזה יותר קל לי מהמשפחתון שנגמר בארבע (כשאני מסיימת לעבודה בארבע ואחרי).

ואגב, שמעתי שבשנה הבאה משנים קצת את השעות של המעונות ויפתחו מאוחר יותר (לא יודעת אם זה יקרה בפועל, או רק רעיון).

אני לא יודעת בכלל במה אני רוצה לעבוד ונמאס לי מהשאלה הזזו

שרשור הפריקה בדרך

התחלתי את חיי המקצועיים בלימוד הוראה, וה' עזר לי שלא מצאתי בזה עבודה אחרי הלימודים (טוב, גם לא השקעתי המון בחיפוש), כי אחרת הייתי נתקעת בעבודה שאני לא טובה בה וסובלת ממנה.

ושקלתי אחר כך ללמוד בבליותרפיה (שזה תרפיה בספרות) - לכאורה משהו שמתאים לי, כי אני מאמינה בכוחה של הספרות, אבל למעשה להיות מטפלת זה משהו שהיה (ועדיין) גדול עליי, אז בסיעתא דשמיא המסלול לא נפתח בשנה שבה נרשמתי.

וככה התגלגלתי בסוף ללימודי עריכת לשון... (וכמו שכתבתי בהודעה הקודמת שלי - גם פה אני לא בטוחה שזה הסוף)

בעצם התחלתי לעבוד רשמית רק קרוב לגיל 30... אבל באמת זו סיעתא דשמיא (גם מהבחינה הכלכלית).

באמת צריך להתפלל הרבה כדי להגיע למקום המדויק לנו בחיים, לא רק מבחינה מקצועית אלא בכלל...

❤️

אולי תשאלי אנשים קרובים אלייך במה הם חושבים שאת טובה.

אולי תחשבי באיזה תחום אנשים אחרים מתייעצים איתך.

וגם לא צריך לפחד להתנסות, בסוף שום דבר לא סופי ולא מגדיר אותך, תמיד אפשר לשנות כיוון.

איפה לנסות בכלל...

ממה את לא רוצה

זאת כבר ידיעה.

וזה גם עניין של זמן.

היה התחום.

חיפשתי מקום שמתאים לערכים שלי, אנשים שנעים לעבוד איתם, מקום שעובדים בו בקצב נורמלי, לא לאט מדי ולא מהר מדי, בוס נורמלי ותנאים נורמלים.

אין לי מושג במה אני רוצה לעבוד.

לא אוהבת את העבודה הנוכחית שלי, אבל לא יודעת לעשות למה לעשות הסבה.

ובכלל בא לי להיות עקרת בית🙈

אני מורה,

בגדול, מרוצה מהשעות והשכר.

אני אוהבת ללמד ואוהבת את התלמידים שלי מאוד, לא אוהבת בעיות משמעת ומהן יש בשפע, הורים קשים ואת תחלואות המערכת..

ככה שמורכב. גם השנה האחרונה הייתה לי קשה ממש..

מבחינת מסגרות של הילדים, הם בצהרון ואני מספיקה להוציא את כולם עד ארבע. אבל החלום שלי שלא יהיו בצהרון, וזה לא אפשרי למרות שאני מורה.

אני קמה בכיף אבל יש ימים מאתגרים יותר ויש פחות. ככה שכל יום אינדיבידואלי. תלוי במערכת של אותו יום, כי יש כיתות קשות יותר..

כשאני רואה הצלחות של תלמידים ופרגון שלהם, זה סיפוק שאין לתאר, וכיף גדול. והאהבה לתלמידים, זה מה שמחזיק אותי במקצוע.( כרגע מתלבטת על המשך דרכי )

לצערי אני לא אוהבת את העבודה בכלל,

עובדת במוקד אז יש תמיד לחץ אין סופי של הספק שיחות ולא לשהות הרבה זמן בלי שיחה ותמיד עוקבים אחריך למה אתה בהפסקה ולמה קמת מהעמדה וכו .

כל זה היה מתקבל אם היה יחס בינאישי עם המנהלת או הקולגות , אבל כולם כל כך קרים אחד לשני, וכל כך טכנים.

הסיבה היחידה שאני שם כי זה תחום מעניין וכל יום אני לומדת משהו חדש שמשרת גם את האינטרסים האישיים שלי...

אוהבת מאוד את המקצוע.

כרגע אבל קשה לומר שאני אוהבת. מעמיס עלי רגשית וטכנית יותר מדי.

צריכה לשנות משהו ולא כ''כ מצליחה כרגע.

שיהיה תקופה טובה

ומינון נכון

וסהכ ממש מרוצה מהמשכורת.

עובדת במערכת החינוך

לומדת ב״ה…

אבל שעבדתי עבדתי בעבודה מושלמת,

קמתי אליה עם אנרגיות…

אבל השכר היה ממש לא טוב.

ועוד כמה דברים שגרמו לי לעזוב. 

שלפעמים אנחנו בטוחים שאנשים יודעים ומכירים ובסוף לא.

למשל בהריון הראשון שלי (שהיה באמת לפני הרבה שנים) הייתי בטוחה שאמא שלי סיפרה לאחים שלי ולא הבנתי למה אף אחד לא מתקשר לאחל לי.

כשבדיעבד הסתבר שאמא שלי לא סיפרה לאף אחד כי לא הבינה ממני במפורש שניתן כבר לשתף.

יכול להיות שחמך וחמותך יודעים, אבל לא שיתפו את האחים של בעלך.

אולי שווה להתעניין בנושא.

ומשהו שקשה עד בלתי אפשרי להתעלם ממנו

אין לי תובנות

שולחת חיבוק

(אני בטעות עלולה הייתי לחשוב שצחוקים כרגיל זה אולי מה שאתם צריכים ושאין הרבה מה לעשות...)

נוח להם להתעלם. אופי כזה

בעלי טוען שחסר להם משהו בהרדיסק.

אני עברתי תקופה לא פשוטה והייתי מאושפזת עם ניתוחים ושיקום קשה עם בית מלא קטנים והיום אנשים שהייתי המומה שאפילו לא הרימו טלפון.

ואז בעלי אמר לי שיש אנשים שחסר להם משהו בתוכנה, זה לא משהו אישי נגדי, פשוט חסר להם משהו.

בע"ה שיהיה לכם מלא בריאות מהר מהר!!!!!

דבר שני, זה ככ קשה בלי תמיכה,

וברור שלפגוש את המשפחה מציף את זה....

זה באמתצורך ככ בסיסי, אבל כנראה שצריך להשלים שלא יגיע מהמשפחה, ואולי כדאי להשקיע, ובטוח שזה קשה, בלמצןא עמותות שיכולות לעזור בליווי ותמיכה רגשית... להבין שישלך כאן צורך אמיתי ולדאוג למלא אותו...

וכמה שזה קשה לעשות את זה אבל זה חשוב!!!!

ואם לא עמותה, אז ליווי מקצועי של איש מקצוע שנותן כלים ועוזר למצוא דרך ...

ודבר שלישי, יכול להיות שלנתק את הקשר עם המשפחה,

או לבוא למפגשים המשפחתיים יכביד עליכם יותר...

בסוף להיות חלק מהמשפחה נותן הרבה לכם ולילדים

ונתק מכביד ילדכם ועליהם

ולכן עדיף אולי ממש לנסןת לחשוב חכם ולא לחשוב צודק ולהתעלם מההתעלמות...

אפשר לנסות, וזה ממש קשה.. להגיד לעצמךשבעצם אי אפשר לדעת אם עובר עליהם משהו, סוג של "אל תקיןאדם עד שתגיע למקומו" וברור שזה ממש ממש קשה אבל יכול אולי דווקא לעזור לך להתמודד עם ההתעלמות....

מקווה שהועלתי

וחיבוק ענק!!

וואו כמה שזה קשה!!!!

אבל יש אנשים פאסיבים שמחכים לקבל אור ירוק לפעולה

את יכןלה למראש לבקש עזרה או בקבוצה משפחתית או שאם למשל אתם עוברים בסביבתם ורותים לצאת ולהשאיר את הילדים אז לשאול בפרטי אם אפשר לבייביסיטר

בבית חולים, והמשפחה מצד אחד בקושי עזרה, והמשפחה מהצד השני התגייסה באקסטרים, ממשמרות בבית חולים, משפחה מורחבת שהגיעה עזרה והתעניינה. הניגוד היה כל כך בולט ולא היה אפשר לפספס את זה.

אצלנו זה בהחלט השאיר משקעים בקשר עם הצד הזה, וזה כבר היה לפני תשע שנים...

וזה מה שהוא

כשאמרתי כן אמרו שלא יכולים

והתחושה שאתם לבד בתוך מירוץ המכשולים הזה, שנראה שכבר נמשך הרבה מאוד זמן.

אני מצדיקה אותך. משפחה זה קודם כל תמיכה בעיניי. אני מצפה מעצמי להיות שם בשביל האחים שלי (וכמובן ההורים), מעצם זה שאנחנו משפחה.

זה הדבר הכי מצופה ומתבקש, וכשזה לא קורה- באמת השאלה מה התפקיד של משפחה בחיים שלי- עולה.

אני יכולה להגיד לך שאני מבינה אותך מאוד, וחושבת שהכאב שלך מוצדק.

אני הייתי מנכיחה את הכאב שלי ולא מצטרפת לצחוקים.

אם אף אחד לא מספיק רגיש כדי להתעניין ולהציע עזרה בסיסית- מבחינתי הקור הזה הוא הדדי. הדרך שלי להגן על הלב שלי, הוא לא לתת אותו למי שלא יודע להעריך או להתייחס בהתאם.

אם אנחנו מדברים על זה בכאב הם טוענים שאנחנו רגישים מדי ולכן מגיבים ככה וכמובן ממשיכים הלאה בחייהן

ברור לי שכל אחד עובר משהו,אני לא מצפה מהם להיות במאה אחוז עזרה ותמיכה עבורנו

אבל משפחה כל כך גדולה ואף אחד לא מתעניין ואף אחד לא עוזר בכלום? זה מאוד תמוה

במיוחד שתמיד נעזרו בנו ותמיד היינו שם בשבילם בכל הרגעים הטובים והפחות

זה ממש עצוב. זה להאשים את הקורבן.

בעיניי זו בדיוק המשמעות של קשר דם. של אכפתיות. אם אני רגישה מדיי שאני מצפה לאכפתיות, אז אני הלא בסדר?

תשמרי על הלב שלך שם, נראה שכל הסגנון שם הוא אחר ממה שאת מצפה, רוצה, ורואה כבסיס.

כואב שהם לא החזירו באותה מטבע, אולי זו מנטליות?

שבע"ה יהיו לכם רק בשורות טובות!!

את המצב?

לדעתי לא חייב ללכת, או שרק הוא ילך אם הוא רוצה

זה חלק מלהנכיח את הפגיעה

נשמע ממש כואב. חיבוק♥️

אבל פוחדת לפגוע בחמותי

אם היא תיפגע?

מקסימום תגידי לה שהיא רגישה מידי

סתם, אני לא בעד לפגוע

אבל את עצמך נפגעת מהם

ולהגיע למפגש יעצים את הפגיעה

אז מותר לך לדאוג לעצמך

משם יש רכבת לאן שרוצים

לבעלי יש

מותר לו להעביר עלי?

שנים לא נסעתי באוטובוסים חחחח יש לנו רכב אחד והוא אצלי🤣

אני משתמשת באפליקציה של פנגו, אבל יש גם באחרות, בכולן אפשר לשלם באפליקציה על נסיעה בתחב''צ

ואם כבר נוסעים בתחבצ אפשר לחנות בלי להכנס לתוך העיר נגיד בגבעת התחמושת או בהר הרצל

פעם ברכבת הקלה לא היה אפשר לשלם על עוד מישהו, אבל נראה לי כיום כבר אפשר.

ואת יכולה לשלם גם דרך אפליקציה.

שימי לב שבמכשיר התיקוף צריך לבחור את האפשרות של שני תיקופים מראש, לפני הנחת הכרטיס.

אנונימי בתחנות רכבת הקלה ב10 ש"ח

אם אין חוזה מיוחד ברב קו אז כן

מעבירים במכשיר ומוסיפים )יש סימון של +( על עוד נוסע

באפליקציה של מוביט יותר נוח לשלם על 2 גם לא צריך להעביר במכשיר בכלל

אפשר לחנות לאורך הרכבת בכיכר דניה ןעד הר הרצל ששם יש חניון ייעודי לנוסעי הרכבת

וגם אפשר לחנות בתוך שכונות שקרובות לרכבת כמו קרית יובל

תחנת רכבת קלה הכי קרובה יש בכיכר ספרא - כ 20 דקות הליכה מחניון ממילא.

קרובה לממילא מרחק 4 דקות הליכה

לא 20

איך משלמים בפנגו?

נרשמתי לאפשרות.

חסר. אבל הם לא זולים (חניוני הרכבת הקלה יותר זולים)

באגריפס יש את חניון חלון לירושלים

לפעמים אפשר למצוא באזור הדוידקה בפנגו

תודה רבה

מקווה שנמצא בקלות ושיהיה תת קרקעי.

ומשתפת שזו פעם ראשונה מזה 5 שנים שאנחנו נוסעים לבלות לבד.

אני כבר בוכה ברכב מגעגוע לילדים🥲😶‍🌫️

הילדים בסדר אל תדאגי חחח

יש חניון ענק בחינם

חניון נחל צופים קוראים לזה

ורכבת הקלה עד לעירייה

נראה לי הכי קל ככה

רציתי להמליץ על זה גם

ואם מגיעים מדרום אז בהר הרצל גם יש חניון חנה וסע גדול

ראיתי שכתבת שאין לך רב קו

אפשר לשלם עם מלא אפליקציות(רק תורידי מראש ותראי שעובד לך כי ברכבת אין זמן להתחיל להוריד וכו לפני שמגיע פקח)

מוביט/פנגו/סלופארק/אג/יש עוד אבל נראה לי שזה מספיק

לא יודעת אם זה שכיח או לא. אבל זה היה מבאס כי בנינו עליו...

שבכללי עדיף גבעת המבתר אם רוצים להגיע לאזור ממילא

כי מהר הרצל זה המון זמן ברכבת ומגבעת המבתר פחות

בכל אופן אם מגיעים מכיוון נחל צופים(צפון מזרח העיר) זה חניון ענק ומושלם, אנחנו מאוד אוהבים לחנות בו.

לכן כדאי למצוא חניה קרובה על הציר הרכבת בתוך שכונות

שם תמיד היה מקום פנוי כשאני הגעתי (לא המון, אבל כן יצא לי כמה פעמים בשעות שונות). וכך שמעתי גם מאחרים.

תמיד כשחנינו שם היו מקומות פנויים. חינם לנוסעי הרכבת הקלה.

בגבעת המבצר

משתיהם לוקחים רכבת למרכז העיר , בערך 20 דק נסיעה ..

רק לזכור לתקף, אפשר באפליקציה של מוביט או פנגו, אחרת הקנס של 180 שח עולה יותר מכל חניון🤪🤪

היום הפנגו חכם כבר חחח

בחניון המחסום לא נפתח אם לא משלמים אז זה קל יותר...

ובחניה כחול לבן גם שוכחים לפעמים....

מי שמשתמש ברכבת יכול לחנות בחניון בהר הרצל

משם הגעה ברכבת.

מתקנת חניה חינם מותנת בשימוש בקרב קו .

יש המון מקומות חניה בהר הרצל.

עצמה

ומאוד תכופים

ואפשר לחנות גם בחניון של הר הרצל עצמו, זה צמוד לתחנת יפה נוף.

אני בגישה קצת אחרת.

אני יוצאת מנקודת הנחה שהם יהיו הכי הכי, שילך הכי חלק וטוב.

אוקי, זה לא נכון, אני חרדתית בדיוק כמוך. אבל זאת השאיפה שלי.

אני מנסה לשדר את האמון ותחושת המסוגלות. אם יווצר קושי חריג - נטפל, ונדאג, העין תמיד פקוחה.

אבל השדר הפנימי, וגם החיצוני - כלפי הילדים, כלפי הצוות החינוכי - הוא שדר של כח ואמון ביכולות.

ואם יש צורך - מתערבים בזריזות, מביעים בקשה ספציפית (יש לי בן עם רגישות תחושתית ומשהו הפריע לו, ישר הרמתי טלפון, החמאתי על הטוב וביקשתי בקשה ספציפית) ומביעים אמון בשיתוף פעולה ובכוונות הטובות.

את אמא מדהימה, מקדימה רפואה למכה, דואגת ומטפלת ביקרים לך, אני מאמינה בך שתמצאי את הדרך הטובה ונכונה לכם (הפעם זה שדר אמיתי מהלב)

בדרך כלל יש מפגש עם מורה , הורים וילדים יום לפני.

ביום ראשון ללימודים יש בתי ספר שבו ילדי כיתה א מגיעים יותר מאוחר מכולם ואז יש טקס נחמד. יש בתי ספר שזה אחרת. יום ראשון ללימודים בדרך כלל יום קצר.

מורה מחליטה מי יושב עם מי. עד סוף יסודי בדרך כלל. לפעמים גם בחטיבה. פעם בכמה זמן מחליפים מקומות.

אחהצ, בסביבה מכילה

ושם בוחרים מקום והכל.

לגבי היום הראשון-

אל תגיעו מידי מוקדם אבל כן לנסות לכוון נגיד לסביבות רבע לשמונה ולא ממש לצלצול.

שימצאו מקום שנוח להם, יתמקמו בנחת. בדכ המחנכת שם לכוון בזה ולא חושבת שרוב ילדי א יודעים ליד מי הם הולכים לשבת.. דיי זורמים והגיוני שבשבועות הראשונים המורה תחליף מקומות גם ככה.

תגיעו איתם, תצטלמו בנחת בכניסה, במקום בכיתה.. וזהו לדעתי, תסמכי עליהם ותסמכי על המורה..

לגבי התאומות- לא חושבת שרלוונטי לערב יועצת. הייתי שולחת לכל אחת מהמחנכות הודעה קצרה לגבי זה (שלום איקס, אני וואי אמא של זד. אני לא יודעת אם כבר שמעת, אבל לזד יש תאום, קיו, בכיתה השניה. זו שנה ראשונה שלהם בנפרד אז אשמח אם תוכלי לראות שהוא מוצא את מקומו ללא התמיכה של אחיו.. מצפה להכיר עוד, וואי) ושולחת את זה כמובן לשתי המחנכות.

הם באותו נושא ולכן עדיף שיהיו יחד ולא יציפו את הפורום בשרשורים מקבילים

אשמח לדעת כמה דברים:

מה מכינים להם לבוקר? טיפים לייעול? איך מתארגנים סביב זה בבית? גם ככה כשהם היו בגן בקושי קמנו ושנינו פרפרנו כדי להתארגן איתם והגענו מאוחר

אז זו עליית שלב. נשמח להיערך לזה.

אתם באמת מדביקים להם או משאירים פתקים בסנדוויץ?

ומה עושים עם ילד שלא אוהב כלום חוץ משוקולד ופיתה? זה נורא לא בריא. איך חושפים אותו לעוד טעמים? עושה לי בעיות עם חביתה. לשמחתי אוכל סלט.

אני קונה לחם בריא והוא לא רוצה כזה. אולי לקנות לחם לבן או שחור פרוס רגיל? או לחמניות? אתם מביאים כל יום לחמניה או פיתנ לילד כזה? ומה אעשה איתו עם ממרחים?

תודה לעונות!

מי שפתוח וזורם עם סנדוויץ בריא, אז עושים יום יום.

מי שלא, ואני יודעת שלא יאכל - אוכל לחם עם שוקולד כל השנה ואנחנו משלימים אבות מזון בבית.

קניתי מדבקות שהם אוהבים, ולפעמים קלפים שהם אוספים, מי שמוכן לבוש, אכל, תיק על הגב - מקבל.

לא משהו גדול, קטן, יומיומי.

ארוחת בוקר - דגני בוקר עם חלב, בייגלה, מאפינס שאני מכינה בכמויות ומקפיאה אם יש לי סבלנות לפירורים

המטרה שלי - שהבטן לא תהיה ריקה.

במהלך השנה כשאני מרגישה שכבר בשלים אני מוסיפה להם מטלות, לעזור להכין סנדוויץ, לארגן בקבוק לעצמם.

אבל בתחילת השנה, ובעיקר כיתה א, יש הרבה התמודדויות חדשות, לכן אני מפחיתה כמה שאפשר.

אם מישהו ירצה שאלביש אותו - אני אלביש אותו. כן , אפילו שהוא יודע לבד

עוד כמה חודשים נעשה מבצע, ונעבוד על זה

סליחה שמתחילה מהסוף..

פיתות קלות יותר לתפעול ולכן אצלנו יש בדכ רק פיתות.

לפעמים יש טוסט/פיצה/פוקצ'ה זעתר שאני מכינה כמות ומקפיאה

בכללי אנחנו לא מהמשקיעים

כן משתדלים לארגן מהערב אם מצליחים.

בגן הייתה הזנה?

בשעה מוקדמת מספיק כדי לא להתנהל במרוץ עכברים

זה גם טוב להם שיש לנם זמן התארגנות והתאוששות. וגם לכם האמת.

לגבי פרוסות - אני מכינה מה שהם אוהבים לאכול. זמן ארוחת בוקר בבית ספר הוא לא זמן לאג'נדות בריאותיות שלא תואמות את הטעם של הילד כי התוצאה היא שהוא עלול להישאר רעב

בכיתות נמוכות אני מכינה כריך ושמה בקבוק מים.

אני מנסה להציע עוד דברים- טוסט קר, גבינה וזיתים, מה שיוצא. אם הילד לא זורם אז כן, פיתה ושוקולד

אם יש זמן אני מנסה לשים פרי או ירק לתוך ואז זה יותר מזין מבחינתי

תכלס הכי חשוב זה שילד יצא שבע. אחרי זה אפשר לנסות לגוון לו בדברים בריאים יותר

מבחינת הכנה אני מעדיפה לעשות מהלילה כל מה שאפשר- לבחור בגדים, לוודא שקופסאות אוכל נקיות, לכתוב פתקים וכו'

אני שמה בקופסת האוכל פתק, לא כל יום. מתאימה את רמת הפתק לרמת הקריאה של הילד - ציור עם שם, משפט קצר שחוזר על עצמו, משפט משתנה, פסקה או חידה בחרוזים.

יוצא לי לשים להם בערך פעם בשבוע

לגבי כריך - אני חושבת שיש מספיק התמודדויות בבית הספר, חבל שגם האוכל יהיה בתוכן. גם הרבה יותר קל לתפקד אם שבעים.

בפועל - הבסיס אצלינו זה כריך וירק. שוקולד מקבלים רק בראש חודש, אבל באופן כללי מקפידים על ממתקים רק בשבתות וימים מיוחדים. אם היו מקבלים בשוטף, אז לא הייתי מונעת דווקא בכריך.

קנינו מגוון ממרחים ואנחנו מתאימים למה שהולך לפי תקופה - תמרים, בוטנים, טחינה, גבינה לבנה, גבינת שמנת, טוסט, פיתה זעתר, טונה, דבש. כל ילד בוחר בערב מה הוא ירצה וכך אפשר להכין בבוקר בלי דיונים.

אם יש ילד שלא אוכל כריך אפשר להציע שאריות מהערב. למשל פסטה עם גבינה צהובה או גבינה משולשת ליד, פשטידה, מאפינס שמכינים פעם אחת וכל בוקר מוציאים שניים, ביצה קשה וכו'

ראתי שכתבת שהוא אוכל סלט. אפשר סלט עם טונה, ביצה קשה, אצבעות גבינה או כל חלבון אחר שהוא אוהב. רק שימי לב שהקופסה אטומה והוא יודע לסגור בקלות, שלא ישפך על כל התיק.

אולי באיזה נסיבות מיוחדות. לא כל הזמן ובטח לא בכיתה א'.

אם הוא אוכל שוקולד ופיתה מביאה שוקולד ופיתה.

תחילת הבי''ס זה לא הזמן להלחם על זה...

אפשר להוסיף ירק או פרי .

או לתת ירק או פרי בבוקר כשיוצאים, או אחצ כשחוזרים.

אפשר להציע דברים נוספים אולי משהו הוא כן יאהב?

לחם פשוט, פיתה בטוסטר סנדויצים

פרוסת גבינה צהובה, זיתים, ריבה, חמאת בוטנים

(לא הכל ביחד כמובן)

מעדיפה שיאכלו משהו ולא יהיו רעבים, ינשנשו שטויות או יקחו מחברים

לומדים לקום מוקדם יותר

זה יקח זמן להתרגל, זה תהליך לכולכם

חשוב לתת לזה מקום, בלי לחץ

אם בגן היית מכינה להם אוכל, אז זה אמור להיות אותו הדבר.

אם הם קיבלו הזנה, אז זה משהו חדש.

הילדים שלי לא אוכלים הרבה דברים.

בדרך כלל אני מכינה משהו קבוע. אצלי הם אוכלים טוסט/ לחם עם גבינה צהובה. לפעמים אני מוסיפה גם פרי/ ירק.

אני לא משאירה להם פתקים.

כדי לחסוך זמן בבוקר אפשר להכין את האוכל מהערב.

גם מבחינת התארגנות, לראות מה אפשר להכין מראש. להכין את הבגדים, לדאוג שהתיק מסודר, אפשר גם להשכיב אותם עם הבגדים של מחר. אם צריך חתימה/ אישור לדאוג שזה יהיה מוכן מראש ולא ברגע האחרון.

צריך לראות איפה הקושי בבקרים, ולפי זה לראות מה אפשר לייעל.

אני מניחה שהמורה תודיע לכם מה הלוז, מה צריך להביא וכו'.

בדרך כלל עושים מפגש עם ההורים לפני תחילת השנה.

כיתה א' זה חדש לכל הילדים, והמורה אמורה לתת לילדים מענה ולעזור להם בהסתגלות.

אפשר להכין ביחד איתם את התיק והקלמר.

להגדיר מקום לכל דבר, לעטוף ספרים, לכתוב שמות על הציוד.

הם מכירים חלק מהילדים שיהיו איתם בכיתה?

אפשר ליזום מפגשים עם ילדים אחרים בחופש.

לגבי לאחר לעבודה שלך, זה תלוי במקום העבודה.

בעיקרון 1/9 זה יום בחירה במשק.

אם את עובדת במערכת החינוך, זה תלוי מה התפקיד שלך ומה הצורך.

לדעתי לא כדאי לדבר מראש על הקשיים. תני לילד להתחיל, ויכול להיות שיהיה לו שונה ממה שהיה בגן. בהמשך השנה, אם עולים קשיים, כדאי להיות בקשר עם המחנכת ואם יש צורך לפנות גם ליועצת.

זוכרת שאת מורה מקצועית. פשוט להודיע שתגיעי אחרי הטקס ביום הראשון. גם אם זה אומר שזה ייהיה כל היום.

הילדים שלך מקום ראשון ומורה מקצועית פחות נורא ממחנכת. ששם זה יותר בעייתי..

אני כשמעלה לכיתה א תמיד מאחרת משמעותית וב"ה יש הבנה למצב.

לבנקים הגדולים - אני מכירה מכירה מניסיון אישי את הייעוץ של לאומי, פועלים, הבנק הבינלאומי, יש מחלקות ייעוץ פנסיוני.

מתאמים כמובן מראש, הם מבקשים הרשאה להוציא את המסלקה הפנסיונית שלך, וגם של בעלך אם תרצו ייעוץ לשניכם, כדי לקבל ייעוץ בראייה של כלל התא המשפחתי.

נפגשים ועוברים ביחד על כל החסכונות וההפרשות שלכם, פנסיה, קופות גמל, קרנות השתלמות…

עוברים על מסלולי החסכון וההשקעה.

היועץ מביא את ההמלצות שלו - ומקבלים החלטות.

האם להמשיך בקיים, האם לשנות אפיקי השקעות וסיכונים, האם לנייד לבתי השקעות אחרים.

לכם הייעוץ בחינם.

הבנק מרוויח מזה מאותו רגע ומידי חודש, כל עוד הייעוץ רשום שממשיך עם אותו בנק / יועץ פנסיוני ולא עוברים לייעוץ אחר.

הרווח של היועץ הפנסיוני הוא 0.25% לחודש. מועבר אליהם ישירות מבית ההשקעות. (לא פוגע ולא משפיע על הרווחים שלכם. זה נגזר מתוך דמי הניהול שאתם במילא משלמים לגוף ההשקעות שמנהל לכם את הכספים).

כל פעם שתעברו לקבל ייעוץ מגורם אחר, הוא יעביר את רישומי הייעוץ אליו, מול הגופים הפיננסיים. והמייעץ הקודם יפסיק להינות מההכנסות מאותם חשבונות שעברו ליועץ אחר.

אולי שווה לך לשקול פעם אחת... לא ניסיתי בעצמי. אבל חברה ניסתה ואמרה שממש ישבו על כל הפרטים של המשכורת שלה והראו לה איפה אפשר למקסם וזה היה שווה הרבה כסף.

אני ממליצה מאוד על הספר כסף טוב של שאול אמסטרדסקי

יש מלא פודקאסטים על כסף: ציפור פיננסי, השקעות לעצלנים ועוד.

לא יודעת להמליץ כי לי אין סבלנות לשמוע פודקאסט.

לי בבית יש איזה 5 ספרים על כסף והשקעות - אם מעניין אותך אז בבית אבדוק בדיוק את השמות הנוספים חוץ מכסף טוב.

חוץ מזה, יש הרבה אתרים עם חומרים מעניינים.

אבל הבעיה שזה לא מסביר מהבסיס

אני אפילו לא יודעת מה זו ריבית! איכשהו גם בהסברי הבסיס אני הולכת לאיבוד.

שממש יושבים אתכם ועוזרים לעשות סדר בכל העניינים הכלכליים.

יכולה להשיג לך מספרים אם את מעוניינת.

עיסת נייר,

בצק משחק,

אוהל משמיכות בסלון,

להנביט קטניות ולעקוב אחרי זה,

לבנות מגדל הכי גבוה שאפשר מקפלות/לגו/מגנטים וכדו,

פקניק,

ללכת לגן משחקים שונה מהרגיל,

אמבטיה עם קצף/משחקים/צבעי ידיים, אם לובשים בגד ים ומשקפת אפשר למתג כבריכה.

בריכה קטנה אם יש.

צבעי גואש.

לשטוף רצפה ולהרטב תוך כדי,

להכין עוגיות/עוגה/חלות לשבת,

להכין לחם פרצוף לארוחת בוקר/ ערב (את שוטפת וחותכת ירקות, הילדים מסדרים בצורת פרצוף על פרוסה עם גבינה/טחינה וכדו)

להזמין חברים.

אני בגיל הזה לא הייתי בונה לוח חופש אלא אוספת רעיונות לעצמי ושולפת לפי מה שמתאים לי כל יום.

ולא חייב כל יום משהו, עדיף ללמוד להנות גם מסדר יום רגיל בלי משהו מיוחד.

את הלוחחופש הוא הביא מהגן שעשו להם כל יום ציור ביום שלו ולפי זה הם חיכו למחר..

יום מים, יום עוגיות, כאלה..

תודה!

פיקניק בפארק קרוב או גן משחקים או אפיחו במרפסת

להכין כדורי שוקולד

בר בצק/פלסטלינה

פארק מזרקות אם יש באזורכם

אוהל בבית- אם יש אוהל של טיולים שקל לפתוח זה הכי פשוט

ספר ילדים עם המחשה או יצירה בהקשר

שיפודי פירות

לק"י

פעילויות זולות אם יש דרך המועצה/ עיריה.

נגיד לפי צבעים ואז גם אם אין משהו מיוחד זה מיוחד שהיום היום אדום- אכלנו תפוח אדום, צבענו דף צביעה של דברים אדומים, הרכבנו פאזל עם כבאית בצבע אדום ובנינו מגדל אדום ממגנטים וכן הלאה...

יום אפיה - כובעי טבחים, סינר גדול (אפשר לקשור מטפחת ישנה). ללוש בצק יחד, לעקוב אחרי התפיחה ובסוף להכין פיצות או לחמניות.

יום שוקולד - מציירים קווי מתאר של תמונה על דף, שמים מעל נייר אפיה. ממיסים שוקולד לבן ושוקולד חום ומכניסים לשקיות זילוף. מזלפים עם החום על קווי המתאר וממלאים עם החום או הלבן. דרושה עמידות גבוהה לליכלוך

יום מים

יום חדי קרן - לגדול יש סרטונים שמראים קיפולי נייר של חדי קרן. להכין כתרים עם קרן ולהסתובב ככה. הכנו פנקקים והילדים קישטו כמו חד קרן. אפשר להוסיף כיד הדמיון הטובה

לקחת סיפור ילדים וללמוד בעקבותיו. למשל שנה אחת לקחתי את איילת מטיילת - יום חיפושית, יום ציפורים, יום חילזון, יום צב וכו' בכל אחד מהימים עשינו יצירה קשורה ולמדנו על החיה. איפה היא חיה? מה היא אוכלת? מה שעות הפעילות? בנוסף ציירתי על קרטון ביצוע ילדה עם שמלה, הם צבעו. כל יום הם צבעו את החיה של אותו יום ושמנו סקוטצ'ים. בסוף היתה לכל ילד איילת עם סקוטצ'ים ואת כל החיות והם יכלו לשחק ולהמחיש את הסיפור.

לאפות עוגיות לחיילים

חפש את המטמון

מסיבת פיג'מות

אם צריך קונים חלקים משלך ורק את המנוע לוקחים מבית החולים

חבל ממש לקנות מראש

לק"י

נראה לי שרוב אנשים לא זקוקות לזה מיד אחרי הלידה.

בד"כ לא צריך מיד אחרי הלידה לשאוב, ואם כן- יש את של בית החולים.

אני חושבת ששווה לחכות שההנקה קצת מתבססת ואז יותר בהיר מה הצרכים ואיזו משאבה הכי מתאימה

לפעמים (אצלי נגיד ככה היה) הייתי צריכה לשאוב כדי להתחיל הנקה, להגביר ייצור חלב וזה. תכלס קניתי משאבה יום אחרי שהשתחררתי, הייתי רגועה יותר אם היתה לי לפני.

אז לא יודעת אם כדאי לקנות מראש כי אולי באמת לא תצטרכי אבל כן הייתי ממליצה לבדוק מאיפה נוח לך לקנות ואיזה סוג מומלץ לאישה צורך כדי לייעל אח''כ את הקניה. זה לפעמים יכול להיות לא פשוט להתעסק בזה אחרי לידה, תלוי במצב שלך, של התינוקי ושל מי שסביבך.

יש לי ידנית פשוטה פשוטה מאליאקספרס

ונוחה מאוד

גם השאיבה היא לא כמויות מטורפות זהמיותר לעיסוי פטמות אומגירןי להנקה בימים הראשונים

לבית כדאי חשמלית שנוחה לך לשאיבות לכמויות

לא בכל לידה צריך אבל קרה לי ב2 הלידות האחרונות שהייתי צריכה

בבית חולים יש משאבות וגם אח"כ יש הרבה גמחים שמאפשרים לשאול משאבות לתקופות קצרות, עד שתביני מה הצורך שלך. יש נשים שלא צריכות בכלל, יש נשים שצריכות רק בחזרה לעבודה, יש כאלה שצריכות בהתחלה בגלל בעיה נקודתית ויש כאלה שצריכות כל הזמן... ולכל צורך יש גם משאבה אחרת שמתאימה. אז לדעתי עדיף לחכות ולראות מה הצורך שלך ולפי זה לקנות, כי בסוף זה דבר יקר. ולגבי הנקי- גם בבית חולים וגם כששוכרים יש לך סט נקי משלך שמתחבר למנוע.

את לא יודעת מה בדיוק תצטרכי אחר כך.

את יכולה לבדוק בבית החולים שבו את מתכננת ללדת, מה אפשר לקבל שם.

באחת הלידות שלי קיבלתי ערכת שאיבה חד פעמית שמתחברת למשאבה של בית החולים.

יצא לי לצאת מבית החולים ישר לבית מרקחת לקנות משאבה, למרות שהיו לי משאבות בבית. כי באותו זמן הייתי צריכה משאבה לשאיבה בלעדית, ולא יכולתי להסתפק המשאבות הידניות שהיו לי.

בזמן שהייתי מאושפזת עשיתי בירור מה ואיפה לקנות, ומיד כשהשתחררתי הלכתי לקנות, כי בעלי הסתבך עם זה.

יכול להיות ממש שלא תצטרכי אותה בכלל

המשאבות של הבית חולים הם מעולות ומצוינות ואם צריך תשתמשי בהם.

אם הייתי משקיעה כסף לפני הלידה, הייתי עושה הכנה להנקה אצל מישהי מהתחום (בדכ מה שיש בתוך הקורס הכנה ללידה לא מספיק רחב..)

וגם הייתי מבררת איזה משאבות יש לקופה שלי להציע, ואיזה מהם יותר מומלצות כדי שאם יהיה צורך תוכלי לשלוח את בעלך/מישהו אחר לקנות לך בבית מרקחת במחיר מוזל.

היחסים שלך איתו תמיד היו מורכבים? יש מצב לדבר איתו על זה?

ואין מצב לדבר איתו

כשניסיתי הוא פשוט הפך הכל עליי

הוא מאוד ביקורתי ורוצה שהכל יהיה בדיוק כמו שהוא אוהב ובעלי שונה ממנו בהכל וזה מטריף א

ותו

למדתי שזה מה יש,

לסנן ביקורים למינימום ולהפחית קירבה שלהם.

היתי מגיעה יותר לבד בימי חול משבצות נגיד.

באמת היה בלתי נסבל, וכן ניסיתי לדבר איתה, וראיתי שאין סיכוי ואין תועלת.

תזכרי שאותו בחרת אותו את אוהבת. כמה שהרבה להפחית קשר עם ההורים בגלל זה, לי זה היה עדיף...

כי אמא שלי היא כן עוגן מבחינתי

וזה בא ביחד

לשמיע רק דברים טובים וחיוביים על הצד השני

יש הפרדה מסויימת בין ההורים

עם אמא שלי קשר מעולה ועם אבא שלי פחות.

עם אמא שלי אני כל יום מדברת בטלפון, מדי פעם קופצת באמצע שבוע, וכשמתאחים שבתות אני פוגשת את אבא שלי בעיקר בסעודות

זה באמת קשה. אבל אפשר נראלי להפריד ברמה כלשהי בין אבא לאמא.

מצד שני גם לא כזה משנה שזה קשה. אם זה מה יש, מה אפשר לעשות?

אין לנו איך לשנות את ההורים שלנו. יש לנו לבחור איך להתנהל מולם.

היא לא רוצה להתערב בינינו

ניסית להראות לאבא שאת נפגעת?

תמיד אני לא בסדר אם נפגעתי

כבר התייאשתי ומנסה לשמור על קשר טוב

חשוב מאוד מאוד

יש מכונים שיכולים לעזור למצוא מטפל/ ת מתאימ/ה כמו מכון ריין ומכון רותם.

הוא לא מספיק יוזם מהלך ולא יודעת מה לעשות

לפי התאור הקצרצר שלך נשמע שיכול להיות גם רגשי. אני לא מבינה בבעיות רפואיות בתחום. אבל יכולה לתאר לעצמי שיהיה לגבר מאוד מורכב מבחינה רגשית לעבור בדיקות רפואיות בנושא הזה.