זכיתי בלוטו

אבל זה לא קשור רק למקצוע שלי

עובדה שבעבודה הקודמת באותו המקצוע ובאותו הנישה - סבלתי כל רגע.

זה בעיקר קשור להתנהלות היומיומית

קודם כל- זה האנשים שאני איתם כל יום

יש לי בוס אנושי ומקסים

וקולגות לעבודה שהם הרבה יותר מקולגות

זה ממש משפחה שניה

זה נגיש לי מאוד מאוד מאוד

ממש מעבר לכביש

אין נסיעות בכלל

בגדול- מקום העבודה שלי משרת אותי

ולא אני אותו

(אל דאגה... הבוס שלי גם מרגיש שהוא עשה עסקה טובה, אולי בגלל זה זה עובד)

גרה בחור

יש פה משרד פרטי מעבר לכביש

שבמקצוע שלי (שבדרכ רוב המשרדים נמצאים בערים הגדולות)

ואפילו יש להם לא מעט פרויקטים בתחום התמחות שלי- ועל הדרך אני לומדת תחומי התמחות אחרים)

ממש נס

האמת שאני תמיד אומרת לבעלי איזה כיף שטוב לאנשים טובים

ואחרי קריאה של דברים שלך פה בפורום אני יכולה לומר שכיף שטוב לאנשים טובים🙂

קשה להיות טוב כשרע לך...

בעבודה הקודמת הייתי מפלצת מהלכת

אבל עובדת כעצמאית..

ברור שזה הרבה מעבר לעיסוק הספציפי של כל אחת.

בחירת המקצוע וההתאמה שלו לכישורים ולאופי שלך זה רק מרכיב אחד.

אם את שכירה - יחסי העבודה בין הקולגות, סוג ואופי המנהל.  

אם את עצמאית - היקף הלקוחות, כישורים שיווקים ויזמות כדי להגדיל את הלקוחות וההכנסות.

מרכיב מאוד משמעותי - הדינמיקה הזוגית והעיסוק והזמינות של בעלך.

איך נראית חלוקת ההתנהלות היום היומית ביניכם בביצוע המטלות והמשימות השוטפות.  

אני מאוד נהנית מהעבודה שלי. שכירה בארגון גדול. 

הבוקר באחריות בעלי.  אני יוצאת מוקדם וחוזרת מוקדם.  

חוץ מהנושא של המשכורת, שלא נחשבת גבוהה (והיא גם לא קבועה, כי אני עצמאית) - אבל זו גם בחירה שלי.

עובדת מהבית, בנוחות שלי, בזמנים שאני בוחרת לשם כך (בשעות הבוקר בעיקר, רק בזמני לחץ גולשת מעבר), עם הפסקות יזומות מדי פעם כדי לאוורר את הראש...

עובדת כעורכת לשון.

כן ניסיתי לפתוח את עצמי לכיווני עבודה נוספים (למדתי עיצוב גרפי ועריכת סרטים, שבהם אפשר להרוויח יותר), אבל כרגע עוד לי מספיק אומץ להפוך את זה לעבודה ממש... מאמינה שזה עוד יגיע בע"ה.

ומאמינה גם שבע"ה עוד ארוויח גם מהמרכז של חיי - מהכתיבה...

ואולי אתפתח לעוד תחומים יצירתיים בעתיד...

כרגע לא ממהרת לשום מקום

(ואמנם כרגע עבודה מהבית זה מושלם בשבילי, אבל יודעת שיש אולי סיכוי שבעתיד זה לא יספק אותי, וכן אבקש לצאת מהבית... עוד לא יודעת באיזה תחום.)

בהצלחה לך, יקרה!

אוהבת את העבודה

קמה בכיף רוב הימים

זה נותן לי הרבה סיפוק

ומשכורת מצוינת

השעות של הילדים לא רלוונטיות כי בעלי מביא/ מוציא

זה לא אומר שהכל תותים, יש הרבה פעמים שנמאס לי מהעבודה/ מהאנשים/ מלקום מוקדם/ שמפריעים לי כשאני בבית.

אני מנהלת במערכות מידע. הסיבות שזו עבודה טובה כי המקצוע מענין ומאתגר אותי, אבל בעיקר כי הארגון מתנהל בצורה שאני אוהבת ויש אנשים טובים שם והבוס שלי יודע להעריך ולדחוף קדימה והעלה לי משכורת פעמיים בלי שבקשתי.

מאד נהנית בעבודה ב"ה.

מספיקה את כל השעות- 8.5 שעות ביום. יש יומיים מהבית.

הגן נפתח ב7:15 והצהרון עד 16:30 אז אני מספיקה בול.

לא אכתוב מה העבודה,

אבל יכולה להגיד שאני נהנית מהגיוון של העבודה. ממשק עם הרבה מחלקות אחרות. אינטראקציה עם המומחים והמובחרים בתחום. לומדת הרבה דברים חדשים. יש לי פרוייקטים ייחודיים שאני מקבלת הרבה תגובות מאנשים ביומיום על אותם דברים.

תמיד יש חסרונות...

מוזמנת לפרטי כי זה אאוטינג 

יש חסרונות ויתרונות אבל בסך הכל די נחמד.

משכורת טובה יחסית לשעות, אבל יחסית מעט שעות (שזה טוב, זו הסיבה שבחרתי בעבודה כזו)

ומכאן לכך שמסתדר מצוין עם הילדים. יוצאת לאיסוף ב-13:30 ואתם עד הערב.

אני מלמדת באוניברסיטה הפתוחה.

כרגע עמוס לי - עבודה בלילות וכו' ... בעיקר כי את אחד הקורסים אני מלמדת פעם ראשונה והוא די כבד אבל אני צופה ומקווה שזה יתאזן בהמשך בע"ה.

זה מה שאני עושה כרגע. זו נחשבת עבודה "זמנית" להרבה אנשים. אני לא סגורה על כמה קבועה היא תהיה עבורי, אבל בכל מקרה זה מאוד מתאים לי לשלב הזה של החיים.

התפקיד שלי נקרא "מנחה". זה אומר שאני מלמדת, בודקת תרגילים, ועונה לסטודנטים על שאלות בשעות קבלה ובכתב. הקורס מבחינת נושאים וספר כבר בנוי. ובכל סמסטר כתיבת המטלות והמבחן וכן בדיקת המבחן הם באחריות של מרכז הוראה. (גם מרכז הוראה צריך תואר שני לפחות.)

אני בונה לעצמי את המערכת  וזו עבודה יחסית גמישה, אז מאוד נוח עם ילדים...

לגבי המשכורת, סבבה, לא הרבה אבל תכלס אנחנו לא בונים עליה רובה הולכת לחסכונות...

ולגבי הקימה בבוקר... אממ...🤭 תמיד מעדיפה לישון עוד🙈 אבל בהחלט אין מה להשוות לתקופה שעבדתי בעבודה שהייתה לי פחות טובה.

מעטים המקומות שהם 100% מושלמים.

ב''ה אני אוהבת את העבודה שלי מאוד, אבל גם במקום העבודה שלי יש קשיים כאלו ואחרים.

בתור עובדת הוראה השכר לא משהו, 

אני מורה, ב"ה נהנית מהעבודה וזה נותן לי סיפוק. משכורת נמוכה, לאחרונה פתחו אצלנו אפשרות לקבל בונוסים על כל מיני דברים אז זה נחמד.

צריכה לצאת מהבית עם כל הילדים שזה מתיש, יש ימים שבעלי לוקח ילד אחד לתפילה ואז משאיר אותו בגן.

חוזרת לפני הילדים וזה מעולה. 

קמה בכיף, לפעמים ב9:00 בבוקר 🤭

מרוצה ומסופקת מאוד

משכורת מעולה

מסגרות של הילדים מסתדרת, שלושה יוצאים וחוזרים עצמאית, לקטן יש מעון עד 17:00 בעיקרון אם צריך, בד"כ אוספים עד 16:20 אבל אם יש משהו, אז תמיד יש מי שיאסוף (אני בעלי או האחים שלו)

בתקופות שאין לחץ עובדת פעמיים בשבוע מהבית, בעלי גם פעם בשבוע עובד מהבית, יום נוסף מוגדר אצלם קצר,

אז בפועל יש רק יום אחד ששנינו עובדים משרה מלאה מחוץ לבית..

יש הרבה גמישות. כן יש עבודה לפעמים בשעות הערב (פעמיים בשבוע כשאני מהמשרד זה עד מאוחר)

בכלל לא נדיר שאני עובדת עד השעות הקטנות של הלילה

אבל זה לגמרי שווה לי.

אני מאוד נהנית מזה, הרבה יותר מלעסוק במטלות בית, אז אין לי בעיה לקנות אוכל מוכן, להזמין משלוח, ולהיעזר באחרים שינקו את הבית.

למשל לפני פסח עבדתי עד ממש ערב חג ב15:00 (כמה שעות לפני ליל הסדר) כשערב לפני כן יום ראשון ב4:00 בבוקר עוד הייתי במשרד..

פשוט שילמתי לבן שלי יעשה כמעט הכל, רק מה שהיה לי חשוב למיין בעצמי אני עשיתי.

כלומר, לא חושבת שעבדתי יותר קשה מאחרות לפני החג, רק שלי משלמים על המאמץ, ועל עבודה בבית לא..

אני עובדת בתחום הכספים בהייטק.

מטורף… השעות…

עד 15 בליל הסדר

אלופה!

מאוד מאוד אוהבת את העבודה שלי.

קמה בכייף בבוקר וחוזרת הביתה עם הרבה מאוד סיפוק.

המשכורת טובה, כמובן שהייתי רוצה יותר.

אבל אם היו אומרים לי לפני 5 שנים שארוויח ככה הייתי מבסוטית.

השעות גמישות, צריך להספיק את העבודה ואם לא סיימתי משלימה מהבית.

מעדיפה לעבוד בטירוף במשרד ולא לצאת לצהריים מאשר להשלים את העבודה בערב.

זה לא קשור רק למקצוע, זה קשור בעיקר לאנשים ולמקום העבודה.

ממש מעודדת אותך אם את לא מרוצה לנסות לחפש מקום אחר.

מקצוע טיפולי שאני מרגישה בו שליחות,

עובדת רק עם נשים,

כיף לפגוש נשים בכל הסגנונות

אבל בעיקר בעיקר מה שאני אוהבת בעבודה שלי

שאני לא עובדת הרבה ימים (לצערי המשכורת בהתאם חח)

מאפשר לי גם לנוח ממטלות הבית וגם להיות נוכחת עם הילדים (הם לא בצהרון). יש גם הזדמנות לנסות את עצמי בדברים יותר יצירתיים.

החלום שלי לנסות להיות עצמאית ובגלל שיש ימים פנויים יש לי הזדמנות הזאת שנשארת תמיד פתוחה ואני עושה צעדים בכיוון.

קמה בבוקר סה״כ בכיף (אבל עייפה ברמות)

נהנית, עם סיפוק, אתגר ומשמעות.

המשכורת מעולה ביחס לשעות, והבונוסים מעלים משמעותית.

מסתדר עם השעות של הילדים (מכניסה בשבע ומתחילה לעבוד בשבע ועשרים, מוציאה בארבע ומסיימת בשלוש וחצי). שנה הבאה שיהיה לי ילד בגן עיריה זה יהיה יותר בעייתי, ובחופשות בעלי מגבה. ימים ארוכים בעבודה בעלי מוציא.

המינוס המשמעותי בעבודה שלי שאני מתעסקת בה המון גם כשאני בבית, וגם ימי שישי אם לא סיימתי את כל היעדים לאותו שבוע 

לק"י

כך שזה יותר קל לי מהמשפחתון שנגמר בארבע (כשאני מסיימת לעבודה בארבע ואחרי).

ואגב, שמעתי שבשנה הבאה משנים קצת את השעות של המעונות ויפתחו מאוחר יותר (לא יודעת אם זה יקרה בפועל, או רק רעיון).

אני לא יודעת בכלל במה אני רוצה לעבוד ונמאס לי מהשאלה הזזו

שרשור הפריקה בדרך

התחלתי את חיי המקצועיים בלימוד הוראה, וה' עזר לי שלא מצאתי בזה עבודה אחרי הלימודים (טוב, גם לא השקעתי המון בחיפוש), כי אחרת הייתי נתקעת בעבודה שאני לא טובה בה וסובלת ממנה.

ושקלתי אחר כך ללמוד בבליותרפיה (שזה תרפיה בספרות) - לכאורה משהו שמתאים לי, כי אני מאמינה בכוחה של הספרות, אבל למעשה להיות מטפלת זה משהו שהיה (ועדיין) גדול עליי, אז בסיעתא דשמיא המסלול לא נפתח בשנה שבה נרשמתי.

וככה התגלגלתי בסוף ללימודי עריכת לשון... (וכמו שכתבתי בהודעה הקודמת שלי - גם פה אני לא בטוחה שזה הסוף)

בעצם התחלתי לעבוד רשמית רק קרוב לגיל 30... אבל באמת זו סיעתא דשמיא (גם מהבחינה הכלכלית).

באמת צריך להתפלל הרבה כדי להגיע למקום המדויק לנו בחיים, לא רק מבחינה מקצועית אלא בכלל...

❤️

אולי תשאלי אנשים קרובים אלייך במה הם חושבים שאת טובה.

אולי תחשבי באיזה תחום אנשים אחרים מתייעצים איתך.

וגם לא צריך לפחד להתנסות, בסוף שום דבר לא סופי ולא מגדיר אותך, תמיד אפשר לשנות כיוון.

איפה לנסות בכלל...

ממה את לא רוצה

זאת כבר ידיעה.

וזה גם עניין של זמן.

היה התחום.

חיפשתי מקום שמתאים לערכים שלי, אנשים שנעים לעבוד איתם, מקום שעובדים בו בקצב נורמלי, לא לאט מדי ולא מהר מדי, בוס נורמלי ותנאים נורמלים.

אין לי מושג במה אני רוצה לעבוד.

לא אוהבת את העבודה הנוכחית שלי, אבל לא יודעת לעשות למה לעשות הסבה.

ובכלל בא לי להיות עקרת בית🙈

אני מורה,

בגדול, מרוצה מהשעות והשכר.

אני אוהבת ללמד ואוהבת את התלמידים שלי מאוד, לא אוהבת בעיות משמעת ומהן יש בשפע, הורים קשים ואת תחלואות המערכת..

ככה שמורכב. גם השנה האחרונה הייתה לי קשה ממש..

מבחינת מסגרות של הילדים, הם בצהרון ואני מספיקה להוציא את כולם עד ארבע. אבל החלום שלי שלא יהיו בצהרון, וזה לא אפשרי למרות שאני מורה.

אני קמה בכיף אבל יש ימים מאתגרים יותר ויש פחות. ככה שכל יום אינדיבידואלי. תלוי במערכת של אותו יום, כי יש כיתות קשות יותר..

כשאני רואה הצלחות של תלמידים ופרגון שלהם, זה סיפוק שאין לתאר, וכיף גדול. והאהבה לתלמידים, זה מה שמחזיק אותי במקצוע.( כרגע מתלבטת על המשך דרכי )

לצערי אני לא אוהבת את העבודה בכלל,

עובדת במוקד אז יש תמיד לחץ אין סופי של הספק שיחות ולא לשהות הרבה זמן בלי שיחה ותמיד עוקבים אחריך למה אתה בהפסקה ולמה קמת מהעמדה וכו .

כל זה היה מתקבל אם היה יחס בינאישי עם המנהלת או הקולגות , אבל כולם כל כך קרים אחד לשני, וכל כך טכנים.

הסיבה היחידה שאני שם כי זה תחום מעניין וכל יום אני לומדת משהו חדש שמשרת גם את האינטרסים האישיים שלי...

אוהבת מאוד את המקצוע.

כרגע אבל קשה לומר שאני אוהבת. מעמיס עלי רגשית וטכנית יותר מדי.

צריכה לשנות משהו ולא כ''כ מצליחה כרגע.

שיהיה תקופה טובה

ומינון נכון

וסהכ ממש מרוצה מהמשכורת.

עובדת במערכת החינוך

לומדת ב״ה…

אבל שעבדתי עבדתי בעבודה מושלמת,

קמתי אליה עם אנרגיות…

אבל השכר היה ממש לא טוב.

ועוד כמה דברים שגרמו לי לעזוב. 

ואפשר להחליט שכל נגיד 5 אגוזים זה שווה שוקולד או משהו כזה

(אפשר לתת שוקוצ'יפס קטן על כל תשובה לא משנה מי הילד)

לק"י

אני קוראת לזה "חידון".

גם בני הכמעט 6 וה-3.5.

אני שואלת בסבב שאלות לפי הגיל.

וגם הם עושים הצגה: מי אתם? בני ישראל. ומאיפה אתם באים? ממצרים ולאן אתם הולכים? לארץ ישראל

וזה כיף להם ממש להציג עם מטפחות וחיתולים

כדאי לקנות הגדה עם ציורים עשירים וממש להראות את הציורים

להשמיע להם מעכשיו שירי פסח ופסח עצמו לשיר איתם

בגדול להשתמש במלא מתודות להגדה

את יכולה לעשות גוגל 'מתודות לשיעורים' ולמצוא רעיונות חמודים

מי שמשתתף תוך כדי הסדר (שואל שאלה, אומר משהו שלמד, וכו') - מקבל כפית של חרוסת, או קניידלעך (שני מאכלים אהובים מאוד אצלנו בפסח).

זה גם עוזר לילדים שלא ירעבו מידי עד שמגיעים לשולחן עורך, וגם מעודד השתתפות...

(יודעת שאצלכם קניידלעך לא רלוונטי, אבל אם הכיוון נשמע לך, אולי תחשבי על משהו אחר שיכול להתאים אצלכם).

אצלנו הכנו שנה אחת 'מסלול' של ההגדה (נראה לי שקיבלתי את הרעיון מישהי פה).

בעצם זה עוזר לעקוב אחרי סדר ההגדה (יש שם את כל הסימנים של הסדר, ארבעת הכוסות, ובתוך המגיד חילקנו לקטעים, וגם נתנו להם כותרות שעוזרות להבין את הרצף).

תוך כדי הסדר יש 'חייל' שמסמן איפה אנחנו נמצאים בהגדה. והילדים מתחלפים ביניהם בתפקיד של לקדם את החייל לפי מה שאומרים.

אצלנו זה ממש היה מוצלח.

אפשר גם לשדרג עם 'כרטיסי הפתעה/שאלה' וכדו'

איתם בשנים קודמות?

את שואלת כי הם לא השתתפו ואת רוצה לדרבן שכן?

כי מהניסיון שלי, בטח בגילאים האלו, הם מאוד סקרנים.

אז אם נותנים להם מקום, משתפים אותם בשאלות, זה ממש עושה את העבודה ולא צריך מעבר לזה.

אפשר באמת להכין מראש עם כל אחד מהם משהו קצר שיגיד, זה גם עוסר

ובסיום הסדר ממירים כל מספר פתקים בפרס.

ואני גם מספרת להם סיפור שמלווה את ההגדה (בכל חלק של ההגדה יש "פרק" בסיפור), וככה הם נשארים ערניים.

יש כאלה שגם נותנים לילדים להכין הצגות. בגילים של הילדים שלכם כדאי לעשות את זה ביחד איתם.

בשנים הבאות, כשידעו כבר לקרוא, הם יוכלו לקרוא חלקים בהגדה...

משתדלת לתת לכל הבנים אותו דבר בכל פעם ולבנות אותו דבר..

ככה אין קנאה

ובסוף כולם יקבלו אותה הכמות

אפשר לחלופין לחלק קוביית שוקולד,תפוצ'יפס,הפתעה אכילה

או פתק כלשהו שתמורתו בסוף הערב יקבלו פרס 

קודם כל להתכונן אתם בעצמכם לליל הסדר. להבין את מבנה ההגדה.

דבר שי ארוחה לפני הדלקת נרות החג +מנוחת צהריים מאד משמעותי.

דבר שלישי אנחנו עשינו קדש ורחץ כרפס יחץ בזריזות ואז עברנו למגיד לספה. ישבנו שם עם נשנונים לילדים ופשוט שיח משפחתי חמוד.

לא בהכרח נצמדנו ללשון ההגדה אבל היה להם חויה

אחרי חצי שעה הלכו לשחק ואנחנו המשכנו קצת לנשמה של מבוגרים

ואז באו לסעודה.

שירים של נרצה היו תוך כדי האוכל ואח"כ כבר הלכו לישון

זה היה להם ארוך אבל נשארו בטעם טוב וגם אנחנו

אם כן, תנסי איתן ותראי אם נוח לו.

אבל למה לא כוס עם פיה שמרימים ושותים כמו מבקבוק.

או בקבוק תינוק רגיל?

אני שמעתי שעגבנייה מגורדת עם קצת שמן זית /אפשר גם לתבל

ולתת לילד לאכול מזה

זה פשוט נושא קצת שונה, וגם שהשאלה שלך לא תטבע בשרשור השני.

וחיבוק! איזה מאתגר זה נשמע...

אבל אם חמותך אישה כ"כ מיוחדת למה שלא תפתח את שה מולה?

מה דעתנ על ההתנהלות הזו? 

זה השתנה עם הגיל שלו והולך ומקצין.

יכול להיות שזה נשמע יותר מפחיד בפוסט שלי כי אין את הקונטקסט, בגדול הוא איש טוב ואיש חסד עצום ובאחד על אחד במצב רוח טוב או בשיחת בוגרים הוא נעים ומעניין ויש שיח טוב.

אבל כשלא אז פשוט לא......

והיא יודעת שזה מאתגר אבל אין לה מה לעשות עם זה, גם עליה הוא לפעמים יוצא בלי קשר

אני ממש ממש מעריכה אתכם על המיסגור של הדברים וההבנה של הערך של לבוא ולהיות ביחד שגובר על הקושי שאתם יודעים שתעברו.

כמה דברים שחשבתי עליהם-

דבר חשוב מאוד בעיני זה לעשות לילדים הכנה. נכון שילד בן שנה וחצי אי אפשר להכין אבל גדולים יותר זה בהחלט אפשרי: מה מותר ומה אסור, מתי מותר כל דבר. באיזה זמנים יהיה אפשר להשתולל קצת ואיפה.

לקנות כמה משחקים מעניינים מאוד ותואמי גיל. אם לקטן יש בבית משהו שמעסיק אותו שעות להביא את זה איתכם, ובכללי לחפש לו משהו שילכוד את תשומת ליבו ושהוא יהיה ממוקד בו הרבה זמן.

לגדולים יותר אפשר משהו כמו כדור מבוך (אחד לכל אחד, שלא יצטרכו לעשות תורות, המטרה בזה היא שקט 😉), פופיט, וצעצועי תחושה כאלה (סקוויזי נראה לי קוראים לזה..)

לצאת לטיול בבוקר וגם בצהריים.

שנה אחת ראיתי טיפ יפה פה בהקשר אחר אבל אולי זה יעזור גם בסיטואציה שלכם - לבקש שבחלק ממגיד כל משפחה תצא לכמה דקות לחדר אחר וההורים יספרו לילדים את סיפור יציאת מצרים - זה יכול לתת זמן התאווררות גם לו וגם לילדים באמצע הסדר.

תיאום ציפיות איתו - מה הכי חשוב לו שיהיה בסדר ואיך אתם חושבים שתוכלו ליישם את זה. זמנים שאתם חושבים שיהיו מורכבים שיהיה מוכן מראש ואם יש לו ולכם רעיון איך לנטרל את זה מראש.

אם מבחינתו זה רלוונטי לתת לילדים תפקידים בסדר - ככה הם יהיו מכוונים על התפקידים ופחות יתפזרו.

בהקשר של החדפ, יש את החדפ היפה שהוא אמנם יקר יותר אבל לפעמים יכול להיראות ממש כמו אמיתי.

עוד רעיון - אצל ההורים שלי הסט שבת הישן משמש לילדים. הסט היפה למבוגרים בלבד.

אפשר לנסות לעשות את זה עם סט שהמראה שלו יחסית נייטרלי או מתכתב עם הסט היקר ואז זה לא יפגום מדי במראה של השולחן.

הייתי משחררת את העניין שיחוו סדר בטוב, ומתרכזת שלא יחוו סדר ברע.

זה אומר (לדעתי) שכדאי לחתוך עם הקטנים לישון מוקדם ככל האפשר.

כדאי להאכיל את הילדים בזמן שהוא בתפילה.

כדאי לבקש מחמותך עזרה עם זה.

ילדים שבעים בד"כ יותר רגועים.

אפשר למשוך אותם עם סבלנות ושקט עם צופר קטן.

נגיד עדש או שוקולד ציפס.

תינוק בן שנה וחצי לדעתי אין עניין שיהיה בסדר. אפשר להרדים אותו.

אם תקני גביעים פלסטיק זה יכול לעבוד מול חמיך?

תחפשי בחנויות חדפ של חרדים.

זה בד"כ מה שעושה בלאגן.

ולסכם מראש שרק אבא ממלא גביעים (חצי כוס)

להושיב את הילדים בשיטת הפרד ומשול.

כלומר אין ילד שיושב בין שני ילדים, אלא ילד מבוגר ילד ילד מבוגר.

אם יש גם גדולים יחסית אז לא להושיב ליד מי שקרוב בגיל, אלא לסירוגין.

למחרת לצאת עם הילדים כמה שיותר.

בטווח הארוך יותר, כדאי לדבר עם בעלך שהוא או חמותך ידברו עם חמיך.

יש דברים שהם אולי פחות בשליטה אצלו ויהיה לו קשה להשתנות.

אבל למשל לארח ולא לאפשר חד"פ, זו בעיה. יש דברים שכדאי לשקף לו שבמכלול כדאי לו לשחרר.

חוץ מזה אולי לבעלך יהיו רעיונות, הוא גדל איתו בבית..

אצלנו בצד של בעלי הוא היחיד מהאחים (הם שלושה) שאנחנו מגיעים לליל הסדר לחמותי, הגיסים אף פעם לא באים. אנחנו הולכים שנה לפה שנה לפה. אם היינו הולכים תמיד לצד עם פחות אנשים, בחיים לא היינו אצל ההורים שלי בפסח. וגם לא בר"ה וגם תכלס לא בשום חג. לדעתי זה ממש לא פייר.

לדעתי את יכולה לשאול בעדינות אבל ממש ממש לא לקחת קשה אם הוא יסרב, כי באמת זה אומר ששוב לא תהיו אצל הצד שלו.

מתנצלת אם לא הבנתי נכון את הסיטואציה

אצל המשפחה שלך נראה לי יותר הוגן שתהיו אצל המשפחה שלו, לא משנה כמה אנשים יש בכל צד. לדעתי גם אמא שלך תבין את זה...

עם בקשה כזו

כי זה כאילו מטיל את האחריות על זה שהם לבד על בעלך כזה בעקיפין.. בטוחה שהיא לא התכוונה אבל במקומך הייתי אומרת לה : אמא אני לא רוצה להעמיד אותו במצב לא נעים מול ההורים שלו וכבר הודענו להם שאנחנו מגיעים

הכי הוגן לצד שלו השנה.

והם לא לבד! נכון ששני ילדים זה לא אוירה חגיגית ומיוחדת אבל זה ממש לא כמו להיות לבד באמת.

ומיוחדת. זה בכלל לא עניין של כמות.

לא לכולם יש יותר מ2, כל משפחה וההרכב שלה

הניסוח שלי לא היה מדויק.

התכוונתי שיותר חגיגי אם יש אורחים. גם אנחנו "לבד" השנה (הורים ו3 ילדים) והילדים שלי מבואסים מזה.

אבל אולי יש כאלה שמנסות ורוצות וכן יכולות להרגיש לא בנוח ולכן כתבתי

ואנחנו לפחות הרגשנו שאורחים זה פחות. בליל הסדר עצמו לפחות.

יצא לי לארח כמה פעמים, היה נחמד והילדים שלי באמת תמיד אוהבים אורחים אבל אנחנו מעדיפים את ההרכב שלנו 

המצב.

אני חושבת שיש פה משהו לא תקין כאילו את צריכה לבחור בין אמא שלך לבין בעלך. אפשר להרגיש ככה וזה שלך (למרות שמומלץ לשנות) אבל עצם זה שאמא שלך משתמשת בזה, אומר שכך היא רואה את זה וזה ממש לא תקין.

בתור התחלה הייתי אומרת לה: אם יש לך משהו לומר לו, מוזמנת להגיד לו בעצמך.

והדגישה שרק אם זה לא עושה בלגאן.

צרם לי הניסוח שלך " מוזמנת להגיד לו בעצמך". לא נראה לי שזה יתרום לשלום בית…

הבקשה של האמא באמת לא הוגנת אבל לא צריך להפוך אותה למפלצת מרושעת…

וגם לא נכון. הזוג צריך להתייחס לעצמו כאל יחידה אחת. האמא אומרת מבין השורות: אני יודעת שאת ילדה טובה שתבוא אליי לחג כי ביקשתי. מי שמפריע זה בעלך ה.... אולי תבקשי ממנו, בבקשה, אם לא קשה לך, שגם הוא יהיה ילד טוב, לשם שינוי.

אבל אולי אני טועה. עצם העובדה שהפותחת מופעלת ומרגישה שזה "קשוח הבחירות האלו" זו נורה אדומה

לק"י

אם מבקשים בעדינות, ויודעים לקבל סירוב.

(במקרה הזה אולי מראש לא הייתי מבקשת, אבל אולי האמא רואה את זה אחרת).

לייצר הפרדה של ברור לי שאת רוצה לבוא לעשות אצלנו,אממה יש לך בעל שמפריע ותוקע את העניין.

יש פער גדול מאודדד בין לומר שאם מתאים לכם נשמח שתבוא אלינו השנה כי לבד לנו, לבין לומר לה לבקש ממנו לוותר. מבקשים מזוג המקבלים תשובה מזוג, לא רלוונטי מה קורה ביניהם באמצע ומי זה שקשה לו.

היא כתבה הכי בעדינות

והיא בכללי מאוד זהירה וקודם כל הבעל

והפעם מתוך המצוקה שלה היא רשמה בעדינות אם יש מצב שבעלי יסכים וכשרשמתי לה וואי קשוח היא רשמה לי עזבי שכחי מזה 🩷🩷🩷🩷

חושבת שזה מאוד תלוי דינמיקה בינך לבין בעלך.

יש לך אפשרות לשתף אותו באופן פתוח?

בלי שהוא ירגיש מחוייב אלא באמת תשתפי אותו בדילמה כמו ששיתפת אותנו כאן?

אם כן, זה מה שהייתי עושה.

שומע, הורים שלי השנה רק עם שני האחים שלי. אני יודעת שהיינו אצלם כבר בשנתיים האחרונות, ולכן הכי הגיוני שנהיה אצל הורים שלך, אבל זה כן ממש ישמח אותם אם נגיע.

מה אתה חושב?

לא חותמת על הניסוח, אבל משהו כזה.

יותר להתייעץ איתו ולקבל החלטה זוגית מאשר להנחית

אם את חושבת שזה לא ילך, אז לשחרר. כי באמת הוגן שתהיו איתם

דווקא כן הייתי מבקשת מבעלי

לדעתי להשאיר לבד,לא משנה אם הייתם גם עשר שנים שם זה מבאס ממש

ויש מיד אחרי ליל הסדר שבת חוה"מ ואז שביעי של פסח,לא חסרים זמנים להתארח ולאחר ב"ה 

זה ערב משפחתי שונה ואחר. בתור ילדה עשינו שנה שנה וזה היה לי מאוד משמעותי..

וזה החג היחיד שאמרתי לבעלי שבו נעשה שנה שנה כי רוצה שהילדים יחוו גם את הצד שלי וגם את הצד שלו.

והקפדתי על זה וילדתי בשנה כשהיינו אצל ההורים שלי(הייתי אצליהם אחרי הלידה)

זה לא שההורים לבד, הם עם 2 אחים

אולי אמא שלך לא ממש התכוונה שתעשו שינוי בתוכניות אלא יותר לשתף/ לפרוק שחסר לה שלא תהיו איתם?

אני מכירה שאצלנו לפעמים שיתוף מגיע בצורה של בקשה לא ממשית (יש כאלה שלא ממש יודעים להגיד קשה לי ש, או חסר לי ש..)

אולי לא נכון במקרה שלך, מעלה כאפשרות..

שנה שעברה היינו אצל חמותי, השנה רצינו להיות בבית.

כל שנה 2 האחים שלי מתארחים אצל ההורים כך שגם אם אנחנו רוצים- אין לנו מקום.

(לא היינו אצל ההורים שלי 7 שנים בליל הסדר! ואנחנו גרים בניין לידם...)

בכל מקרה השנה 2 האחים שלי החליטו שהם לא באים וההורים שלי היו אמורים להשאר לבד.

במקביל גם אצל חמותי - גיסתי שאמורה להיות שם הולכת השנה לחמותה. בעצם יצא להם שכל הנשואים הלכו לצד השני. והם נשארו עם הקטנה לבד (בת 20).

אז אמרנו שנלך להורים שלי, כי הם באמת לבד.

וחשבנו שחמותי אותי תלך לחמותה, אבל בסוף גם הסבתא מתארחת...

בקיצור יצא לא נעים שכאילו "העדפנו" את ההורים שלי.

אבל! ההורים שלי ידעו מראש להגיד לי שהם יהיו לבד. אצל חמותי יש עוד ילדה...

סתם מבאס הקטע הזה. במיוחד שהשנה רצינו לעשות בבית...

ואני  חוששת שזה יהיה תקדים לכך שהאחים שלי יראו שיש מי שיהיה עם ההורים אז הם קצת מתנערים מלהתארח.

חשוב לי להגיד שגם אצל חמותי וגם אצל אמא שלי אנחנו  מאד נהנים. פשוט רצינו להיות בבית.

וזה שאני הולכת להורים זה בזכות השרשור שהיה כאן בפורום על הכיבוד הורים.

אפשר שתעשי אצל בעלך . שבת אפשר אצל ההורים 

קראתי טת כל התגובות תודה לכן 🩷

מה שבסוף קרה זה ששיתפתי את בעלי בכנות שקשוח לי שההורים שלי מבואסים מזה שהם לבד יחסית

ושאמא שלי בדרך כלל סבבה עם זה והפעם שה כנראה ממש חשוב לה

בכל אופן

הוא אמר שקודם כל שחשוב לו שאהיה שמחה

ואם אמא שלו בסדר עם זה אז נלך להורים שחי

אז הוא באמת הסכים מכל הלב ולא הרגיש שהוא מוותר או מפסיד (אננ מאמינה לווגם חמוצי אמה שמה שטוב לנו טוב לה

אז נהיה אצל ההורים שלי 

וגם חשוב ששיתפת כדי לא להישאר מבואסת עם עצמך

ונכון!

אני חושבת שזה ממש חשוב ואיזה כיף שיש ביניכם ככה שיח פתוח 

היינו בעבר לפני כמה שנים בכמה מפגשים של טיפול זוגי שעשו לנו כל כך טוב שמה שהיה לפני הטיפול כאילו לא קרה

תודה להשם

זה כל כך חשוב לשתף בלי ביקורת ושיפוטיות

והכלה

לו ולך

כשהייתה קטנה יותר לא התאימו לה

לק"י

אפשר עם שקדי מרק של פסח.

שניצל, פירה וסלט

פנקייקים

כדורי תמרים,

 מרצפן , די פשוט להכין לבד (צריך מטחנה קטנה)

שקשוקה, 

לטקעס, 

חביתת ירק

פשטידה/קיש

לביבות

אורז וקציצות

שניצלים

צ'יפס

ירקות חתוכים

לק"י

אבל כן לפתית.

אנחנו בודקים גם ברכיבים ומקפידים שלא יהיה ממשות של קטניות ממש

אבל גם טונה למשל קניתי השנה בשמן זית אבל הכשרות היא לאוכלי קטניות, ברכיבים אין קטניות בכלל ולכן אנחנו כן אוכלים את זה

זה לא כמו חמץ ממש.

לק"י

או שמא "חשש" תערובת😅

לק"י

דאגתי מראש לדייק את עצמי....

תודה שכתבת!!

ניוקינעם פטריות ושמנת

לחמניות שקדים וסלטים מבושלים

בטטות מוקרמות

3 תפוחי אדמה לשים בתנור מכוסה כשעה וחצי לא מקולף. לקרר ולקלף

בפומפיה לגרר את תפוח"א

חלמון ביצה

להוסיף מלח

1/2 כוס ח.פ קמח תפוח"א לערבב לבצק יש להקפיד לא לערבב יותר מידי

אפשר בטטטה

ובתכלס- טפשר בלי מילוי

ולהכין רוטב עשיר

אם כן אז אפשר בלינצ'סים ממולאים בכל מיני דברים (פירה, ירקות, בשרי, חלבי מלוח, חלבי מתוק)

תפו''א מוקרמים

אבל הייתי ממליצה לך לשאול אותה מה היא אוכלת ולא אוכלת כי לכל משפחה יש את המנהגים שלה (ואני מכירה משפחות שאוכלות בפסח רק מה שהכינו בבית שלהן)

הוא עובד? טוב לו?

לפעמים אנשים מוציאים מרמור עצמי בביקורת ומשליכים על הזולת

מציעה לך לשקף. להגיד שזה לא נעים לך. לבקש שיפסיק

מורה.

אז הוא בבית כבר חודש.

זה דברים שיושבים על העבר שלו.

הוא עם או סי די. שיושב על הזוגיות

כל היום עסוק בזוגיות ואיך אני נראית בעיני הסביבה. כי בעצם אני משליכה על איך שרואים אותו.

זה מתיש ברמות.

והוא מתנצל. אבל כבר לא מצליחה לקבל את הסליחות האלה.

מרגיש כמו אחטא ואשוב

אני כבר עייפה ממש

ונשמע שאתם חייבים טיפול זוגי בנוסף

זה מצב לא תקין! ואת באמת לא צריכה לספוג את זה!

חיבוק!

הוא מטופל

עבר מלא מטפלים בתקופת נישואנו

היינו בטיפול זוגי. ותמיד זה נגמר- אנחנו לא צריכים אותך. אין בהתנהלות שלך שום בעיה.

הוא הבעיה וצריך לפתור את העניין מולו

וממשיך במעקב טיפולי?

זה נשמע חמור

וקשה לספוג את זה.

הפסיק

ועכשיו שנינו חוששים שיתחיל שוב כי התופעות קשות ברמה ששובת במיטה

ואין לי כוחות לתפעל פה הכל

לפעמים לוקח זמן עד שנוצרים את המינון והסוג המתאים

אני חושבת שכדאי לנסות להתייעץ שוב

לוקח זמן עד שמוצאים את התרופה הנכונה עם המינון הנכון .

זה בהחלט קשה התאמת הטיפול התרופתי אבל גם האופציה שאת נמצאת בה עכשיו היא לא להיט

אבל הפרעה נפשית מצריכה מעקב רפואי רציף, וטיפול מומלץ אצל פסיכולוג קליני

נשמע שהוא לא במיטבו אבל יש מה לעשות 

ואם אין שיפור, לא רואה סיבה לא לעמוד על זה שיטפל בעצמו אם זה בסוף זה פוגע בך באופן יומיומי

חיבוק♥️

והוא טופל גם בצורה הזו

לא עוזר.

בעצמי במקומך לטיפול אישי מעבר למרות שאני די בספק אם הוא מיצה את האופציה הקונבנציונלית

גם מול אנשים מתמודדים יש מה לעשות והתגובה שלך יכולה להיות משמעותית

מעבר לזה אם הוא הרבה בבית וסובל מזה תבקשי ממנו שימצא תעסוקה מחוץ לבית

יש מצב גדול שהשינוי של המלחמה יוצר רגרסיה

חיבוק♥️

בחודש האחרון הוא עצבני הרבה יותר מהרגיל

הוא גם עם הילדים המון כי אני עובדת.

וניסיתי טיפול אישי.

היא בעיקר ייעצה לי לקום וללכת ושאני לא צריכה לסבול.

גם המטפל הזוגי שהיינו אצלו אמר לי, מול בעלי, שאם הוא לא יתמיד בתרופות הזוגיות שלנו תקרוס.

ושכאילו אנחנו 3 בזוגיות הזו

בעלי אני והאוסידי שלו.

בלי האוסידי הוא איש מקסים

ולכן עצוב וקשה לי ומעצבן בו זמנית הכל.

החיים לא נועדו לסבול

זה קשה להיפרד עם ילדים

אבל זה מאפשר אחרי זה להיבנות מחדש

איך את מגיבה?

הייתה לך תגובה שכן השיגה תוצאה ממנו?

הפסקתי להתעצבן.

אני מתעלמת

הוא נכנס ללופ של הערות

אני לא מגיבה ואחרי לא הרבה זמן הוא בא ומתנצל

אבל אני לא יכולה

הוא מחק ממני את האישיות שלי זו ההרגשה

אני כבר לא שומעת שירים שאני רוצה..לא קוראת ספרים שאני רוצה. לא רואה סדרות שאני רוצה

כי פשוט אני כבר לא יכולה להכיל

הוא מבקש שאני אעשה מה שאני רוצה.

אבל אני יודעת מה המחיר ולא באלי להתמודד עם זה.

לא רוצה

אני עייפה כבר מהכל באמת.

הוא אומר לך- תקבלי את עצמך בלי חשבון!! ובלי להתחשב בי

כי אני לא מקבל את עצמי.

ובגלל שאני לא מקבל את עצמי- אני לא מקבל אותך.

אבל אם את.תראי לי שאת בטוב וממשיכה בשלך למרות הביקורת שלי,

זה יעזור לביקורת ולחרדה להירגע.

זה יגרום לי להבין שאני חייב ומוכרח פשוט לקבל את מה שפגום, את מה שמעורר בי חרדה.

אל תפסיקי עם מה שבא לך, יקרה.

תנהלי מחברת שבה את מזכירה לעצמך מי היית, מה את עכשיו, מה את רוצה מעצמך.

ופשוט תתמידי ברצונות שלך.

זו אני. קבל אותי כפי שאני מקבלת את עצמי.

זה משפט שמראה לו מה העבודה שלו פה.

לאדם החרדתי הפרפקציוניסט יש תשוקה עמוקה לקבל את הפגום, את החסר, את מה שנתפס בעיניי אחרים כחיסרון

ולצעוק לכולם- זה אני!!! תתמודדו!!

אבל הוא לא מסוגל.

ברגע שאת תהיי מסוגלת לו- זו אני!! תתמודד!

ותחיי בטוב עם עצמך

בשפע של עצמך

הוא יקנא בך ויפנים שזה המשפט שהוא צריך להגיד לעצמו כל הזמן

זה אני. וזו האישה שלי. ותקפצו כולכם

אם את עושה מה שאת רוצה אבל בשקט, בלי שהוא יודע? נניח לשמוע שירים שאת רוצה באוזניות, או לקרוא ספר דיגיטלי שהוא לא רואה מה בדיוק את קוראת...

לא מתוך מקום של להסתיר ממנו אלא מקום של לא להתמודד עם ההערות שלו

וגם עומדת לקבל😬

לק"י

בעיקר אם לא מכירים אותך פה.

אז אפשר להשתפך חופשי כמעט....

אבל בעצמי זה מרגיש לי כ"כ אידיוטי

זהו אבל נראה לי התגברתי חחחח שתיתי קפה זה עזר

שזה בגלל שאת אמורה לקבל חחחח

אצלי זה קבוע ככה בימים שלפני המחזור

אבל תרגישי חופשי לפרוק פה

מותר להתלונן על הכל