התלבטות על להביא עוד ילד?אובדת חצות

בת 41 עם תאומים בני 3.5

מצד אחד, אנחנו כבר יחסית יותר בנינוחות עם החיים

אנחנו מפונקים ולא אוהבים לעבוד קשה

אנחנו לא מאלו שזה בא להם על הדרך ובקלות

בא לנו חו״ל וכיף עם הילדים ולהשקיע בהם

בנוסף הגיל שלי אבל גם המצב הביטחוני שמלחיץ…


מצד שני, כשהם חמודים ולא מתישים אותנו,

אני חושבת שלכולם בגן שלהם יש לפחות עוד אח או אחות גדולים או קטנים, והם כל כך אוהבים תינוקות בני דודים, ואז זה מרגש אותי אולי לנסות בשבילם….


מה חושבות?

מודים לה׳ על המתוקים שלנו.אובדת חצות
שזה בעיקר תלוי בך..הבוקר יעלה

לא כתבת שיש לך רצון לעוד ילד או למשפחה יותר גדולה.

את רוצה את זה בשבילך או בשבילם?

אולי לא כולם יסכימו איתי, אבל לא הייתי מביאה עוד ילד אם לא הייתי שלמה עם זה במאה אחוז, ורק בגלל רצון שלילדי יהיה עוד אח.

באופן אישי אני כן הייתי רוצה עוד, אבל שוב. זה הרצון *שלי*.. מה את אומרת?

מתלבטת כל הזמןאובדת חצות

ועוד מעט הזמן יעבור;)

ניסינו לפני אבל היתה הפלה ובפעם אחרת בטא שירדה

ומודה שזה לא בוער בי,

מניחה שאולי אתחרט על זה בעתיד אם יעבור הזמן

ומה בעלך אומר?אורות המלחמה
שנינו מתלבטים כל הזמןאובדת חצות

באותו מצב

כשכיף עם הילדים אנחנו אומרים אולי עוד?

וכשקשה ומוציאים את החשק

אומרים זה סבבה ככה

מבינהאורות המלחמה
נראה לי תנסו לשבץ בנחת ערב אחד אחרי שהם ישנים, ולנסות לחשוב על זה בצורה אובייקטיבית. ילדים זה לא רק הקושי הטכני בגידול, זה הרבה מעבר. 
אני הייתי מסתכלת קדימהשלומית.

גם בעתיד היחסית רחוק (20 שנה)

וגם בעתיד הקרוב (5 שנים)- אז עדיין תהיי אמא לילדים קטנים, אבל כנראה שכבר לא תלדי.

איזה גודל של משפחה את רוצה?

האם את שמחה ושלמה עם 2 הילים או שהיית רוצה עוד?

מודה שאין לי חלומות על משפחה גדולהאובדת חצות

אבל מתלבטת אם שניים זה מספיק?

האמהות של שנינו הביאו ארבעה ילדים

אבל אנחנו לא בנויים לזה ולא חולמים על זה

השאלה אם שניים ולסגור הבסטה בפרט שלא הצלחנו

או לנסות בכל זאת שוב בפעם האחרונה

בעלי דחף להביא גם אותםאובדת חצות

אני קצת חששתי מלהביא בכללי …

עכשיו הוא כבר לא דוחף

ולי לפעמים יש חשק בא והולך

לפעמים יש לי הקלה שאין כלום

ולפעמים אני מתרגשת מהם ואומרת אולי עוד אחד/אחת? 

לאף אחד זה לא בא על הדרך ובקלותאמאשוני

לגדל ילדים זה מאוד דורש, עושים את זה כי רוצים ומסתכלים קדימה על ההמשכיות, דורות קדימה.

יש כאלו שאוהבות תינוקות, יש כאלו שפחות,

זה לא משנה, הגיל שקשה לגדל והכל מאוד אינטנסיבי הוא מאוד זמני יחסית לחיים..

תחשבי על גיל יסודי, חטיבה תיכון, והלאה.

על לחתן ילדים ולראות נכדים..

במצב של תאומים בני 3 הגיוני שבארבע השנים האחרונות, היה נראה שככה יראו חיים מעתה ולעד,

אבל לא.. עוד שנתיים תראי שאין מה להשוות גידול ילדים בני 5-6 לגידול תאומים בני שנה- שנתיים.

העניין הוא שמבחינת הגיל לא בטוח שכדאי לחכות עד שתרגישי בעצמך,

כדאי שתסתכלי מסביב ותשאלי אמהות לילדים בני ארבע, אם הם חשות הקלה בתקופת הגידול ביחס לגיל הצעיר מאוד.

מניסיון שלי בגיל 3.5 יש הקלה משמעותית.

הבן שלי הקטן עכשיו בן 3 שנים וחודשיים וזה עולם אחר מלפני שנה.

אם את רוצה עוד ילד את תצליחי לגייס כוחות להתמודד, ואם לא, אז לא.

סה"כ את בתוך השלב של גידול ילדים, לא חושבת שמבחינת הנאות החיים יהיה הרבה הבדל אם לדחות את ההנאות בעוד שלוש שנים, או לבינות מההקלה כבר עכשיו.

וילד זה לכל החיים, זה לא הנאה רגעית של כמה שנים.


מצד שני אם את חשה סיפוק והשלמה עם התאומים ואת לא מרגישה רצון לעוד ילד,

אז אח קטן הוא לא צעצוע של אחים שלו כדי שיהיה להם "כיף", בשביל זה אפשר לאמץ חיית מחמד.

גם עם זה יהיה להם כיף.

חחח, ברור שזה יותר מזהאובדת חצות

גם בשבילנו.

מניחה שיש משהו בציור אידיאלי של שלשה.

אבל השאלה אם בא לנו באמת לחזור אחורה ולגייס כוחות…

יש כאלו שלגמרי לוקחים את זה בכיףאובדת חצות

יש לנו קרובי משפחה צעירים שאפילו עם חמישה ילדים הם קלילים ובחיים לא מתלוננים…

אז אני לא מסכימה;)

גם אנחנו לא מתלוננים כל היוםפה לקצת

אבל זה אומר שלא קשה?

זה אומר שאנחנו מעדיפים לא להתלונן כל היום.

תאמיני לי שיש לנו את האנשים (המעטים) ששומעים כמה מתאגר לפעמים, הרוב לא.

התגובה שלך קצת מלחיצה אותי🙄עטלף עיוור

סתם כי בדיוק היו לי מחשבות על זה בשבת.

אני מרגישה שככל שהגידול הופך להיות פחות טכני ופיזי והילדים גדלים אני צריכה יותר כלים וזה יותר מאתגר אותי.

והגדול שלי בן 5 אז כאילו לאן עוד זה יכול ללכת

רחוק אורוש3
עכשיו נרגעתי😆עטלף עיוור
שמחתי לעזור 🫣🤣אורוש3
חחחבאיה
חח זה גם נכוןאמאשוני

אבל בעיני, להתמודד עם אתגרי גיל 5 זה להבין את נפש הילד ולגבש את המקום ההורי, שזה המהות של ההורות מצד אחד, וגם יותר קל לרכוש כלים, בסוף ללכת לקורס הדרכת הורים או להקשיב לפודקאסטים זה יותר אפשרי להתמודדות מאשר לקום בפעם החמישית בלילה או לא להצליח להרגיע צרחות של תינוק סובל..


אל תשכחי שאת מתמודדת עם גיל 5 בנוסף לקטנים, אולי זה נראה שהאתגר הוא גיל 5 כי על זה את חושבת,

אבל האמת היא שאם לא היו קטנים, הכוחות והפניות הפיזית ונפשית, יכולת ההכלה והלימוד, הכל היה נראה אחרת.

אני לא אומרת לא להביא קטנים, רק תביני את עצמך למה זה נראה לך כמו הר,

אחרי שעוברים את הגיל הזה פעם פעמיים, זה נהיה משמעותית יותר קל, כי כבר יש כלים ואת מבינה את עצמך, ויש דברים אחרים שמעסיקים את הראש אז זורמים והכל עובר וזה באמת גיל מהמם!

תודה, עודדתשיפור
וואו, לא חשבתי על הדברים ככהעטלף עיוור

באמת הכח והפניות שלי צריכים להתחלק בין כמה בגילאים שונים שדורשים דברים שונים.

טוב אז אני מרימה לעצמי😁

ואני קוראת המון ושומעת פודקאסטים אבל עדיין מרגישה קצת מגששת באפילה.

אם הייתי מצליחה להיסגר על שיטה שאני לגמרי אוהבת וללכת להנחיית הורים לפיה אולי זה היה מיקל עלי.

בגלל שאנחנו פועלים 'עצמאית' אז אין לנו תשובות מוכנות לכל מיני סיטואציות- שקרים, הרבצות בין אחים, גבולות איך ומתי וכו


אולי אנחנו צריכים כן להיסגר על משהו

אגלה לך סוד קטןאמאשוני

בסוף כל השיטות (אולי לא כל, אלא רוב)

הם אותו דבר במילים אחרות,

זה טוב שיש כמה שיטות שאנשים שונים יוכלו לבדוק מה מדבר אליהם, אבל לא חייבים להינעל על שיטה אחת שהיא בטוח הנכונה והאידיאלית,

פשוט כשלומדים דרך אחת מההתחלה ועד הסוף נופלים אסימונים ודברים מתחילים להתחבר אחד לשני, ואז אפשר לקבל עוד זוויות ועוד להעמיק בשיטות דומות עם שם שונה ודגשים שונים.

ובסוף אין מה לעשות, הבכור/ה סופגים את הלימוד שלנו ואת הדרך שאנחנו עוברים עד שמשיגים בהירות לגבי אתגר מסויים שאנחנו מתלבטים לגביו לפני כן.


אני חושבת שהציפייה מהדרכת הורים היא לא לתת תשובות מדף לרשימת מצבים, אלא ללמוד עקרונות שאפשר ליישם על המצבים השונים, לא משנה מה הם.

אבל זה תפקיד ההדרכה להסביר גם את זה.

מענייןעטלף עיוור

אז באמת מסכן הבכור כפרה עליו😂

אז אולי באמת אחרי שאתאושש קצת מהלידה וכל אחד ימצא את מקומו מחדש בפאזל המשפחתי נחפש הדרכת הורים.


תודה לך!

לא מאמינה בלהסגר על שיטה אחתמתנות קטנות ♥️אחרונה

אני מאמינה בללמוד, לשמע, ולקחת את מה שמתאים לך מכל דבר.

בכללי, אם אני שומעת על מטפל/ יועץ/ סדנא בשיטה מסוימת , אני מתרחקת. היצי םנם בסדנא בטישה מסוימת והרגשתי שמנסים לעקם את המציאות שתתאים לתאוריה שלהם.

אני גם עוסקת בתחום הטיפולי ומאמינה שכל מטפל/ הורה צריך לגבש את הדרך שלו מתוך מה שהוא שומע. עם ילד אחד יצאים דבר אחד ועם השני משהו אחר, וגם את כאמא משתנה.

ולגבי הקשיים, הקטן שלי בגיל של הגדול שלך. כשהגדולה היתה בת 5 הרגשתי שהלמידה של הגיל הזה מאתגרת. היום גיל 5 נראה לי כייף ובנחת והמתבגרים מעסיקים את מחשבותי .

זה לא שממשיכים להתמודד עם הכל יחד, פשוט לומדים גיל חדש, גם את מתבגרת כאמא, וההתמודדות עם הקטנים כבר באה יותר בקלות רוב הזמן, אפילו עם תינוקות , היה לי יותר קל כשהיו לי גדולים בבית( גדולים באמת , שיכולים להרים תינוק, לקלח אח), מאשר כשכולם היו קטנים.

השלב,שבו הגדולה היתה בת 6 ומתחתיה היו 3 קטנים זכור לי כשלב הכי קשה.

יותר קשה מ 7, 8 ילדים כשיש אחים גדולים.

יכולה להעיד על עצמי שמהשישי שלי והלאהתאיר ארץ.

ההשלב התינוקי הכייייי קל וכיף לי

מממש נהנית  מהם .מתרגשת מהתינוקות שלי פי כמה מהילדים הגדולים

פנויה אליהם רגשית ושיא המתלהבת מכל. פיפס שלומדים ובכלל מלאת תודה שזכיתי בהם

לא מתרגשת בכלל מחוסר שינה.. ויש...לא מתלוננת כמעט ולא מתמסכנת על זה


 

למה

כי למדתי שהכל עובד

הם כולם צרחו מלא ולא ישנו ורצו רק בידיים והתמכרו למוצץ או סרבו למוצץ וינקו טוב או פחות ועלו במשקל או זחלו במשקל וכו

ובסוף

כןלם יישרו קו

ועד גיל נגיד שנתיים שלוש+-

הם כבר למדו לזחול ולישון יותר נורמלי ולאכול ונגמלו מהנקה וכו

והאמהות הטובה שלי לא תלויה במדדים אלו או אחרים מולם

ויודעת שהכל עובר ומהררר אז בא לי להנות מהקטנטנות והמתיקות והתקופה הזאת..שעם הגיל כבר לא נשאר לי עוד הרבה ממנה


 

הרבה יותר מטריד אותי החוסר בטחון עצמי והביישנות והבכיינות והבעיות למידה והקושי החברתי של הגדולים יותר

הלוואי ואצליח שם לתת מענה רק במחיר דל לא לישון בלילה

אז את בעצם מסכימה איתי, לא?עטלף עיוור
כן ולא..כי עוד כמה שניםתאיר ארץ.

אני מנחשת שאני אכתוב לך

שהבעיות של גילאי הגן

זה בקטנה לעומת גיל ההתבגרות🫢😃😉


חח

חצי בצחוק וחצי ברצינות


אבל אני לא נוטה להגדיר את זה כיותר קשה ויותר קל


הסיפור זה לא הילדים


הסיפור זה מי אנחנו

אני היום יכולה לדבר ככה

כי התקדמתי וגדלתי והתעצמתי לעומת מי שהייתי פעם

ועוד 5 שנים אני מקווה להיות יותר

ממה שאני עכשיו


אני מסכימה שהסיפור הוא אנחנו ההוריםאמאשוני

אבל דווקא בגלל זה,

כשלא ישנים בלילה התפקוד יורד משמעותית, כשלא מצליחים לאכול נורמלי,

כשאין סדר יום,

כשיש תינוק צורח שלא נותן רגע לעצמי.

אז אין סבלנות והכל יותר קשה.


זה תמיד הסיפור של ההורה, רק שלדעתי עם האינטנסיביות והתלותיות שבגיל קטן, אין הרבה איך למנוע את הקושי אלא לעבור אותו, ובגיל גדול יותר, אפשר לנהל את המשברים אחרת, אחרי שישנו טוב והתאווררנו ומצליחים לחשוב צלול יותר אז החיים באופן כללי נראים פשוטים יותר או לפחות נראים עם מוצא ופתרון.

יפהבאיה
אני מרגישה ההפך האמתתאיר ארץ.

כי כשהם קטנים אני באמת משקיעה הרבה יותר שעות ביום בטיפול בהם..והרבה יותר לילות לבנים בהחלטטטט

אבל יש לי שליטה על איך אני מתייחסת לזה ואני כן גם מנסה לרקום את הלו''ז שלי ושלנו כמשפחה בהתאמה כלשהי כדי שיהיה לי גם מקורות למנוחה והטענת אנרגיה ואיוזנים

אף פעם לא משה את עצמי בצד

זה לקח לשמדתי עם השנים

אז גם כשאני עכישו אחרי לידה וגם כהשיתי בסוף הריון לבד ובעל מגוייס איכשהו הינדסתי את הלו''ז ודאגתי ישהיה לי גם מקום לעצמי

שאני לא ארגיש כבויה והישרדותית בלבד

כי זה באמת ממממש קשה


אבל מול הילדים מגיל 4 ומעלה

מורכב לי כי כמה שאני מנסה ומדברת ועושה הצגות וסיםורים וחיבוקים וטיפולים

עדיין אין לזה בטחון עצמי

וזאת רגיהש בעודף ובוכהההה מכל פיפס

וזאת חכמה אבל כל מה שלא הולך לה בקלות גורם לה לא לנסות

וזה לא הולך לו לימודית

ויש לו עזרה


וזה באמת הסיפור שלהם וההתמודדות שלהם

ואני מנסה לתמוך

אבלל כנראה לא הכל תלוי בי

וגם אני לא תמיד מצליחה לעמוד במה הם זקוקים ממני

וזה הכי קשה לי


אז תכלס אני מסכימה איתך האמת

כי נכון אם האמא עיפה וכבויה באמתאי אפשר..

וזה מקרין על הכל


ובסוף עכשיו עם כולם יותר קל לי לרגעים מאשר רק עם 3 תינוקות..

אהה עכשיו אני מבינה מה התכוונתעטלף עיוור

החכמתי ונרגעתי

תודה גם @אמאשוני

מוסיפה על דברייךאפונה

שלפותחת אין ניסיון בטיפול בתינוק אחד.

זה הרבה יותר קל מתאומים...

אם היית אומרת בנחרצות, שניים מספיקפרח חדש

אבל את חוששת להתחרט וכו'

אז חושבת שהייתי אומרת לך, אז יאללה

תעזבי את נושא היילודה

אבל נשמע שכן יש לך קצת התלבטות

וניסיתם קצת ולא הלך

חושבת שכן תני לזה עוד קצת צ'אנס

אולי באמת לא בלחץ ומליון בדיקות

אבל שתרגישי שלימה עם עצמך

כי באמת שיש דברים שאחכ לא יחזרו לעולם כמו ההזדמנות לנסות להביא עוד ילד לעולם

יש בזה משהו;)אובדת חצות
בהתלבטות שליאובדת חצות

גם התאכזבתי כשהבטא ירדה וכמובן בהפלה בזמנו לפני שנה פלוס…

ומצד שני גם הוקל לי כשקבלתי מחזור בפעמים האחרונות

אז- לא ברור לי איפה אני יותר

אני מאלו שקשה להן ומלחיץ להן תינוקות וילדים

עכשיו למשל כבני 3 הם ממש מתוקים ואני נהנית!

וגם- אני במורכבות כיאובדת חצות

אני גרה בשכונה דתית שבה כולם יולדות וזה מקובל אבל אני שונה;)

מצד שני, גם מקנאה באחרים כי יש בזה משהו של ״להתקדם״ בעיני או לעשות משהו שיצמח ממנו טוב עתידי 

מבינה אותך.פרח חדש

בתור אחת עם כמה ילדים

הגיל הקטן הוא באמת קשה מלחיץ ודורש.

אני נהנית יותר מהרגיל הגדול יותר

הקטן שלי עכשיו בן 5

ואי אפשר לתאר כמה קל לי יותר מפעם (יש מעליו עוד 3)

ישנם אתגרים אחרים, חלק מתחילים התבגרות שזה נושא בפני עצמו

אבל זה לא האינטנסיביות הזאת של תינוקות קטנים.

צריכה עכשיו ללדת כל רגע בעז"ה ומודה שזה קצת מלחיץ אותי

אבל מנגד אני יודעת כבר שזאת תקופה עוברת וזמנית

אח''כ הם גדלים וזה אחרת.

וואי אשרייך!אובדת חצות

אצלי זה גג- שלשה

אני לא בנויה ליותר

אבל השאלה גם אם ללכת על השלישי באמת;)

לא נוכל להחליט בשבילכםYaelL
אבל קחי בחשבון שתינוק יחיד זה לא כמו תאומים, זה קל בהרבה, והתקופה הזו שהם תינוקות חולפת מאוד מהר. לדעתי אם יש ספק עדיף לנסות כי כנראה לא תתחרטי על ילד שהבאת, על ילד שלא הבאת אולי כן. לפחות לעשות עוד ניסיון כדי שגם אם לא יצליח תוכלי להיות שלימה עם זה שניסית.
צודקת ממש!אובדת חצות
אני יכולה להתחרט אבל בהתחלה;) כשיהיה קשה
לא תתחרטי. אבל כן אולי יהיה לך קשה..פרח חדש

ככה אני חושבת

אני לא חושבת שתתחרטיSeven
ה3 שלי לא היה מתוכנן האמת וברור שהיה קושי אבל להתחרט ממש לא! ילד זה מתנה שממלאת באהבה אי אפשר להתחרט על כזה דבר
אחרי התאומים הרגשת שהקושי גורם לחרטה?ירושלמית במקור

אם לא, ואם עברתם את ההלם הראשוני של ההורות בתאומים, אז סביר שתגיעו מוכנים לילד הבא מבחינת לא להתחרט.

(נכון שזה שונה אבל גם על התאומים כתבת שקצת התלבטת)

מנסה לכתוב כמה נקודות שאולי יעזרו להגיע להחלטה:מתואמת

1. תינוק יחיד בדרך קל בהרבה מתאומים. גם גידול של ילדון אחד קל יותר מגידול של שניים.

2. הורות לא באה בקלות לאף אחד... השאלה היא פשוט כמה מוכנים לפנות מקום בעצמך (וכן, גם "לוותר" על דברים) כדי לתת מקום לילדים.

3. התמזל מזלכם (או בעצם - סיעתא דשמיא) ונולדו לכם שני ילדים על ההתחלה. מניחה שההתלבטות הייתה שונה אם היה לכם רק ילד אחד כרגע...

4. מבינה שאתם זקוקים לטיפולי פוריות כדי להביא ילדים. זה דורש הרבה כוחות ורצון. מה גם שיכול להיות שיבואו עוד תאומים...

5. הורות לא נגמרת בינקות ובילדות המוקדמת. יכול להיות שבאמת הגילאים הצעירים קשים לכם יותר, אבל דווקא מגילאים גדולים ומגיל ההתבגרות אתם תתמוגגו מנחת... אז אולי שווה "לסבול" כמה שנים בשביל זה.

6. גיל 41 הוא אמנם יחסית מבוגר בשביל הבאת ילדים, אבל הוא עדיין צעיר במונחים של החיים כולם. גם אם עכשיו תהיו "משועבדים" לגידול ילדים קטנמם, עדיין יהיו לכם כשלושים שנה ליהנות מהחיים, לטוס לחו"ל וכו' - וגם לרוות נחת מהילדים ומהנכדים שעוד יבואו...

7. לפעמים עדיף לא לחשוב ולשקול יותר מדי, כי אז באמת הפחדים משתלטים, אלא פשוט לקפוץ למים


(השתדלתי לא לכתוב בצורה מוטה לאף כיוון. מקווה שהצלחתי ועזרתי )

תודה רבה;)אובדת חצות
אני אומרת- יאללה תנסו!!נהורה

ברור!!!


יש לך כאן מליון עיצות חכמות ומהממות לחשוב עליהם מנשות הפורום.


אני רק אומרת:

יאפ!!

Go for it!!


מבטיחה לך-


לא תתחרטי!!!!!


יאללה אחים לתאומים!!!


יאללה להגדיל את המשפחה!!


שזה המון המון המון!!!

הכי שמחה שיש ever


בהצלחה!!!

בלי להיכנס לחפירות ופרטיםחגהבגה

רק אניח כאן נקודה אחת

אף פעם לא שמעתי על מישהו שהצטער שילד תינוק.

כן שמעתי הרבה שהצטערו שלא הביאו עוד אחד...

בכל אופן חשוב שכל בחירה תעשה בלב שלם שלך ולא בשביל אף אחד אחר.

זה שיש נושאים מושתקים לא אומר שהם לא קיימיםאמאשוני
כך שלדעתי זו לא ראייה.
אני חושבתoo
שהשתקת נושא היא ההוכחה שהדבר קיים, אחרת לא היו טורחים להשתיק אותו.


כלומר ברור שיש הורים שמתחרטים על הבאת ילד וברור שיש הרבה שלא מתחרטים שלא הביאו

יש מחקר שמראה שכל אשה שסיימה ללדתכבתחילה

מתחרטת שלא הביאה עוד ילד אחד.

לא משנה אם היא אמא לילד 1 או ל10.

ככה שבכל מקרה כולנו נתחרט, לכן זה לא שיקול לדעתי.

לא ידעתי שיש מחקר כזההבוקר יעלה

אבל אני כן שומעת את זה הרבה סביבי..

גם חמותי ואמא שלי אומרות כך. 

האמת שקצת קשה להוכיח את זהפרח חדש

אפשר להגיד את זה על אישה שהיתה בהריון ועשתה הפלה יזומה כי לא רצתה את התינוק באותו זמן

אבל זה שבכלל לא נכנסה להריון.. 

מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

היית צריכה לקנות חדש?הריון ולידה

אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?

אוףףף אני לא מעיזה ללכתהריון ולידה

חוששת שיאסור!

למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע

מה הפסיקה שלכם בענייני התקנים?טארקו

בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות

אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..

אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?

מבינה אותך, אבל באמת שהכי חשוב עכשיו זהפרח חדש

לדאוג שההתקן יהיה במקום

באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר

אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה

ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים

החשש שלי הוא מהדימומים שיש עכשיוהריון ולידה

גם לזה כדאי לשאול רבטארקו

כי יש בזה פסיקות שונות ושוב, יש במה לתלות, ולכן לפחות לפי חלק מהפסיקות זה לא יהיה דימום אוסר

אבל אנחנו לא יכולות לדעת מהפורום מה הפסיקה שלכם..

תודה. אני פשוט מיואשתהריון ולידהאחרונה

אין לי כוח לסבול ולא לבזבז את כל היום שלי

ואין לי כוח להתעסק עם מה ששווק לי כשגר ושכח

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*

בטוחה שזה מה שיש לה?כבת שבעיםאחרונה

סליחה שאני מערערת, פשוט גם לנו אמרו שכנראה יש לו ריפלוקס סמוי. לא יודעת אם יש או אין, אבל טיפול אצל אסתאופטית עזר ממש. זה לא היה מיידי, אבל הוא נהיה רגוע יותר מיום ליום.

תוודאי שהיא עולה במשקל ושיש מספיק יציאות.

זו תקופה קשה ומטלטלת נפשית, אבל היא תעבור בעז"ה!

היום הוא נסיך מהמם! 😍😍😍

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמהאחרונה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמון

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

דווקא למשל גזר מניסיון שלי חייב שקיתאחת כמוניאחרונה

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מי שגומרת לעבוד קצת לפני התאריך המשוער של הלידהכל הישועות

מה אתן עושות בימים האלה בבית?

אני רוצה שזה יהיה ימים משמעותיים ולא סתם של שיעמום ובטלה שמביאים לדיכאון ולחץ..

ממליצה על הכנה רוחניתמדברה כעדן.

הפרשת חלה עם חברה/אחות. לצאת לים, לכתוב הודיה לה'... משהו רוחני לנסות לקלוט את גודל השעה של הורדת נשמה לעולם

מכינה אוכל לאחריאהבה.

כל מיני דברים שצריך לסדר עד הלידה,

טיולים בנחת בטבע

אף פעם לא מצאתי את עצמי משועממת בביתקל"ת

תמיד יש מה לארגן בבית: ניקיון, כביסות.ארגון וסדר🤨

שילוב של קינון ומנוחההשקט הזהאחרונה

הזדמנות לעשות דברים שאחרי הלידה יהיו יותר מורכבים- לצאת עם חברות/ לטייל בקטנה או כל דבר שעושה טוב לנפש

וקינון- מכבסת עגלה, מצעים, חיתולי בד, גופיות.. מרכיבה עריסה, מנקה את החדר שלנו שיהיה מוכן לניו בורן.. מכינה תיק לידה אם עוד אין..

ונחה.. אמנם שעות השינה לא נצברות אבל לפחות בשביל התחושה שהיה לי זמן לנוח לפני השינוי שיגיע

יש פה כאלה שבשבוע 12 אמרו לכן 80%בן ובסוף היתה בת?מבורכת

לא מאמינה שאני פותחת שרשור כזה... אבל מסתבר שממש שכנעתי את עצמי שזו בת והאכזבה קשה. יש סיכוי שזו עדיין בת? אפילו שהטכנאית הראתה לנו ממש בבירור את הזווית עולה כלפי מעלה? מצד שני היא אמרה 80% בן אבל שזה לא סופי... יש מה לתלות תקוות ב20% הנותרים?

עד עכשיו קיבלתי באהבה את שיירת הבנים המתוקים שלי, אבל עכשיו מאוד קשה לי. באמת חשבתי שהפעם תגיע סוף סוף הנסיכה.

חיזוקים ועידודים יתקבלו בברכה... (ואל תגידו לי אין כמו בנים, אני מאוד אוהבת את הבנים שלי אבל אין כמו בנות 😉 ואל תגידו לי שלפחות יש לי בגדים בשפע בשבילו ואני לא צריכה לקנות חדש. רציתי לא להשתמש בהם ולקנות מלא בגדים חדשים ורודים וממיסים)

למעלה זה לא בת?כורסא ירוקה.

זכור לי שלמעלה זה בת למטה זה בן. כל עוד לא ראית איבר מין יש סיכוי..

בכל מקרה אם בן קחי לעצמך את הזמן לעכל... ומאחלת לך שהוא או היא יהיו קסומ/ה ומתוק/ה

לא. בת זה ישר מקביל לעמוד שדרהמבורכת

קרה ליעל הניסים

בשבוע 12 עשיתי א"ס עם רופא והיתה גם טכנאית בחדר. הרופא אמר לי- רוצה לדעת מה זה? והטכנאית, המאוד ותיקה, צחקה ואמרה לו שאי אפשר לדעת עדיין.

הרופא הסתכל ואמר בשיא הביטחון- הנה זה בן.

אחרי חודש בסקירה המוקדמת, אמרו לי שזאת בת. וכשהגעתי שוב לטכנאית הזאת והיא ראתה שזאת בת היא צחקה על הרופא ואמרה ידעתי שאי אפשר לדעת עדיין.

אבל האמת שאני לא בטוחה שהייתי מתמקדת בתקווה הזאת, כי אז האכזבה תהיה גדולה יותר. הייתי מתמקדת יותר בלהשלים עם זה שזה בן.

וואימבורכת

זה דווקא מאוד מעודד. אבל ברור שיש סיכוי שזה יהיה בן בסוף וצריך להתכונן גם לאפשרות הזו

עשיתי אולטראסאונד כל שבועייםשושנושי

כבר לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע.

אמרו לי בשקיפות שזה כנראה בן, שבועיים אחרי כנראה בת ככה התגלגל הלוך חזור.

בשורה התחתונה בסקירה מאוחרת סופית - בן.

נולד בן מתוק ושובב.

רק אומרת שבתור אימא לבנים אני ממש מבינהאמא טובה---דיה!

אותך❤️

לי אמרו בשקיפות בת ובסקירה היה בן..ברכה כפולה:)

כנל אבל ציינה שהיא ממש לא בטוחהשואלת12

אצלי בשבוע 13+4 ראו בבירור שזה בןפרח חדש

לא בשקיפות

אז אולי תנסי ללכת לרופאה עוד כשבועיים?

לא זוכרת באיזה שבוע בדיוק, אבל סביב 12אחת כמוני

בשקיפות עורפית רופאה אמרה לנו שהיא חושבת שזה בן , וזו בת מתוקה 😍 הלוואי בשבילך

תקני בנחת מלא בגדים חדשיםשימושית

ואני אגיד את זה שוב- תקני בגדים חדשים.

הבגדים החדשים ממיסים ונותנים כח ומותר לך להתפנק אפילו אם כבר יש לך בגדים מהבנים הקודמים.

לנו היה הפוך אבל זה יותר נפוץ (עד שבוע 23 אמרו לנו שזה בת ורק בסקירה המאוחרת אמרו שזה בן)

לא באה לבאסבאתי מפעם

שש הריונות , תמיד מה שאמרו לי בשקיפות זה מה שיצא בסוף.

ממש מבינה את ה ציפיה והאכזבה, חיבוק גדול!

עד הלידה כבר תשלימי עם זה

קרה לי בדיוק ככה^כיסופים^

קרה לי בשני הריונות~מרמלדהאחרונה

בשקיפות אמרו שרוב הסיכויים בן, ואח"כ בסקירות כבר אמרו שזו בת.

ואני מהצד השני - אמא לכמה בנות ב"ה😅

שיהיה בשמחה ובידיים מלאות❤️