לא כתבת שיש לך רצון לעוד ילד או למשפחה יותר גדולה.

את רוצה את זה בשבילך או בשבילם?

אולי לא כולם יסכימו איתי, אבל לא הייתי מביאה עוד ילד אם לא הייתי שלמה עם זה במאה אחוז, ורק בגלל רצון שלילדי יהיה עוד אח.

באופן אישי אני כן הייתי רוצה עוד, אבל שוב. זה הרצון *שלי*.. מה את אומרת?

ועוד מעט הזמן יעבור;)

ניסינו לפני אבל היתה הפלה ובפעם אחרת בטא שירדה

ומודה שזה לא בוער בי,

מניחה שאולי אתחרט על זה בעתיד אם יעבור הזמן

באותו מצב

כשכיף עם הילדים אנחנו אומרים אולי עוד?

וכשקשה ומוציאים את החשק

אומרים זה סבבה ככה

גם בעתיד היחסית רחוק (20 שנה)

וגם בעתיד הקרוב (5 שנים)- אז עדיין תהיי אמא לילדים קטנים, אבל כנראה שכבר לא תלדי.

איזה גודל של משפחה את רוצה?

האם את שמחה ושלמה עם 2 הילים או שהיית רוצה עוד?

אבל מתלבטת אם שניים זה מספיק?

האמהות של שנינו הביאו ארבעה ילדים

אבל אנחנו לא בנויים לזה ולא חולמים על זה

השאלה אם שניים ולסגור הבסטה בפרט שלא הצלחנו

או לנסות בכל זאת שוב בפעם האחרונה

אני קצת חששתי מלהביא בכללי …

עכשיו הוא כבר לא דוחף

ולי לפעמים יש חשק בא והולך

לפעמים יש לי הקלה שאין כלום

ולפעמים אני מתרגשת מהם ואומרת אולי עוד אחד/אחת? 

לגדל ילדים זה מאוד דורש, עושים את זה כי רוצים ומסתכלים קדימה על ההמשכיות, דורות קדימה.

יש כאלו שאוהבות תינוקות, יש כאלו שפחות,

זה לא משנה, הגיל שקשה לגדל והכל מאוד אינטנסיבי הוא מאוד זמני יחסית לחיים..

תחשבי על גיל יסודי, חטיבה תיכון, והלאה.

על לחתן ילדים ולראות נכדים..

במצב של תאומים בני 3 הגיוני שבארבע השנים האחרונות, היה נראה שככה יראו חיים מעתה ולעד,

אבל לא.. עוד שנתיים תראי שאין מה להשוות גידול ילדים בני 5-6 לגידול תאומים בני שנה- שנתיים.

העניין הוא שמבחינת הגיל לא בטוח שכדאי לחכות עד שתרגישי בעצמך,

כדאי שתסתכלי מסביב ותשאלי אמהות לילדים בני ארבע, אם הם חשות הקלה בתקופת הגידול ביחס לגיל הצעיר מאוד.

מניסיון שלי בגיל 3.5 יש הקלה משמעותית.

הבן שלי הקטן עכשיו בן 3 שנים וחודשיים וזה עולם אחר מלפני שנה.

אם את רוצה עוד ילד את תצליחי לגייס כוחות להתמודד, ואם לא, אז לא.

סה"כ את בתוך השלב של גידול ילדים, לא חושבת שמבחינת הנאות החיים יהיה הרבה הבדל אם לדחות את ההנאות בעוד שלוש שנים, או לבינות מההקלה כבר עכשיו.

וילד זה לכל החיים, זה לא הנאה רגעית של כמה שנים.

מצד שני אם את חשה סיפוק והשלמה עם התאומים ואת לא מרגישה רצון לעוד ילד,

אז אח קטן הוא לא צעצוע של אחים שלו כדי שיהיה להם "כיף", בשביל זה אפשר לאמץ חיית מחמד.

גם עם זה יהיה להם כיף.

גם בשבילנו.

מניחה שיש משהו בציור אידיאלי של שלשה.

אבל השאלה אם בא לנו באמת לחזור אחורה ולגייס כוחות…

יש לנו קרובי משפחה צעירים שאפילו עם חמישה ילדים הם קלילים ובחיים לא מתלוננים…

אז אני לא מסכימה;)

אבל זה אומר שלא קשה?

זה אומר שאנחנו מעדיפים לא להתלונן כל היום.

תאמיני לי שיש לנו את האנשים (המעטים) ששומעים כמה מתאגר לפעמים, הרוב לא.

סתם כי בדיוק היו לי מחשבות על זה בשבת.

אני מרגישה שככל שהגידול הופך להיות פחות טכני ופיזי והילדים גדלים אני צריכה יותר כלים וזה יותר מאתגר אותי.

והגדול שלי בן 5 אז כאילו לאן עוד זה יכול ללכת

אבל בעיני, להתמודד עם אתגרי גיל 5 זה להבין את נפש הילד ולגבש את המקום ההורי, שזה המהות של ההורות מצד אחד, וגם יותר קל לרכוש כלים, בסוף ללכת לקורס הדרכת הורים או להקשיב לפודקאסטים זה יותר אפשרי להתמודדות מאשר לקום בפעם החמישית בלילה או לא להצליח להרגיע צרחות של תינוק סובל..

אל תשכחי שאת מתמודדת עם גיל 5 בנוסף לקטנים, אולי זה נראה שהאתגר הוא גיל 5 כי על זה את חושבת,

אבל האמת היא שאם לא היו קטנים, הכוחות והפניות הפיזית ונפשית, יכולת ההכלה והלימוד, הכל היה נראה אחרת.

אני לא אומרת לא להביא קטנים, רק תביני את עצמך למה זה נראה לך כמו הר,

אחרי שעוברים את הגיל הזה פעם פעמיים, זה נהיה משמעותית יותר קל, כי כבר יש כלים ואת מבינה את עצמך, ויש דברים אחרים שמעסיקים את הראש אז זורמים והכל עובר וזה באמת גיל מהמם!

באמת הכח והפניות שלי צריכים להתחלק בין כמה בגילאים שונים שדורשים דברים שונים.

טוב אז אני מרימה לעצמי😁

ואני קוראת המון ושומעת פודקאסטים אבל עדיין מרגישה קצת מגששת באפילה.

אם הייתי מצליחה להיסגר על שיטה שאני לגמרי אוהבת וללכת להנחיית הורים לפיה אולי זה היה מיקל עלי.

בגלל שאנחנו פועלים 'עצמאית' אז אין לנו תשובות מוכנות לכל מיני סיטואציות- שקרים, הרבצות בין אחים, גבולות איך ומתי וכו

אולי אנחנו צריכים כן להיסגר על משהו

בסוף כל השיטות (אולי לא כל, אלא רוב)

הם אותו דבר במילים אחרות,

זה טוב שיש כמה שיטות שאנשים שונים יוכלו לבדוק מה מדבר אליהם, אבל לא חייבים להינעל על שיטה אחת שהיא בטוח הנכונה והאידיאלית,

פשוט כשלומדים דרך אחת מההתחלה ועד הסוף נופלים אסימונים ודברים מתחילים להתחבר אחד לשני, ואז אפשר לקבל עוד זוויות ועוד להעמיק בשיטות דומות עם שם שונה ודגשים שונים.

ובסוף אין מה לעשות, הבכור/ה סופגים את הלימוד שלנו ואת הדרך שאנחנו עוברים עד שמשיגים בהירות לגבי אתגר מסויים שאנחנו מתלבטים לגביו לפני כן.

אני חושבת שהציפייה מהדרכת הורים היא לא לתת תשובות מדף לרשימת מצבים, אלא ללמוד עקרונות שאפשר ליישם על המצבים השונים, לא משנה מה הם.

אבל זה תפקיד ההדרכה להסביר גם את זה.

אז באמת מסכן הבכור כפרה עליו😂

אז אולי באמת אחרי שאתאושש קצת מהלידה וכל אחד ימצא את מקומו מחדש בפאזל המשפחתי נחפש הדרכת הורים.

תודה לך!

אני מאמינה בללמוד, לשמע, ולקחת את מה שמתאים לך מכל דבר.

בכללי, אם אני שומעת על מטפל/ יועץ/ סדנא בשיטה מסוימת , אני מתרחקת. היצי םנם בסדנא בטישה מסוימת והרגשתי שמנסים לעקם את המציאות שתתאים לתאוריה שלהם.

אני גם עוסקת בתחום הטיפולי ומאמינה שכל מטפל/ הורה צריך לגבש את הדרך שלו מתוך מה שהוא שומע. עם ילד אחד יצאים דבר אחד ועם השני משהו אחר, וגם את כאמא משתנה.

ולגבי הקשיים, הקטן שלי בגיל של הגדול שלך. כשהגדולה היתה בת 5 הרגשתי שהלמידה של הגיל הזה מאתגרת. היום גיל 5 נראה לי כייף ובנחת והמתבגרים מעסיקים את מחשבותי .

זה לא שממשיכים להתמודד עם הכל יחד, פשוט לומדים גיל חדש, גם את מתבגרת כאמא, וההתמודדות עם הקטנים כבר באה יותר בקלות רוב הזמן, אפילו עם תינוקות , היה לי יותר קל כשהיו לי גדולים בבית( גדולים באמת , שיכולים להרים תינוק, לקלח אח), מאשר כשכולם היו קטנים.

השלב,שבו הגדולה היתה בת 6 ומתחתיה היו 3 קטנים זכור לי כשלב הכי קשה.

יותר קשה מ 7, 8 ילדים כשיש אחים גדולים.

ההשלב התינוקי הכייייי קל וכיף לי

מממש נהנית  מהם .מתרגשת מהתינוקות שלי פי כמה מהילדים הגדולים

פנויה אליהם רגשית ושיא המתלהבת מכל. פיפס שלומדים ובכלל מלאת תודה שזכיתי בהם

לא מתרגשת בכלל מחוסר שינה.. ויש...לא מתלוננת כמעט ולא מתמסכנת על זה

למה

כי למדתי שהכל עובד

הם כולם צרחו מלא ולא ישנו ורצו רק בידיים והתמכרו למוצץ או סרבו למוצץ וינקו טוב או פחות ועלו במשקל או זחלו במשקל וכו

ובסוף

כןלם יישרו קו

ועד גיל נגיד שנתיים שלוש+-

הם כבר למדו לזחול ולישון יותר נורמלי ולאכול ונגמלו מהנקה וכו

והאמהות הטובה שלי לא תלויה במדדים אלו או אחרים מולם

ויודעת שהכל עובר ומהררר אז בא לי להנות מהקטנטנות והמתיקות והתקופה הזאת..שעם הגיל כבר לא נשאר לי עוד הרבה ממנה

הרבה יותר מטריד אותי החוסר בטחון עצמי והביישנות והבכיינות והבעיות למידה והקושי החברתי של הגדולים יותר

הלוואי ואצליח שם לתת מענה רק במחיר דל לא לישון בלילה

אני מנחשת שאני אכתוב לך

שהבעיות של גילאי הגן

זה בקטנה לעומת גיל ההתבגרות🫢😃😉

חח

חצי בצחוק וחצי ברצינות

אבל אני לא נוטה להגדיר את זה כיותר קשה ויותר קל

הסיפור זה לא הילדים

הסיפור זה מי אנחנו

אני היום יכולה לדבר ככה

כי התקדמתי וגדלתי והתעצמתי לעומת מי שהייתי פעם

ועוד 5 שנים אני מקווה להיות יותר

ממה שאני עכשיו

אבל דווקא בגלל זה,

כשלא ישנים בלילה התפקוד יורד משמעותית, כשלא מצליחים לאכול נורמלי,

כשאין סדר יום,

כשיש תינוק צורח שלא נותן רגע לעצמי.

אז אין סבלנות והכל יותר קשה.

זה תמיד הסיפור של ההורה, רק שלדעתי עם האינטנסיביות והתלותיות שבגיל קטן, אין הרבה איך למנוע את הקושי אלא לעבור אותו, ובגיל גדול יותר, אפשר לנהל את המשברים אחרת, אחרי שישנו טוב והתאווררנו ומצליחים לחשוב צלול יותר אז החיים באופן כללי נראים פשוטים יותר או לפחות נראים עם מוצא ופתרון.

כי כשהם קטנים אני באמת משקיעה הרבה יותר שעות ביום בטיפול בהם..והרבה יותר לילות לבנים בהחלטטטט

אבל יש לי שליטה על איך אני מתייחסת לזה ואני כן גם מנסה לרקום את הלו''ז שלי ושלנו כמשפחה בהתאמה כלשהי כדי שיהיה לי גם מקורות למנוחה והטענת אנרגיה ואיוזנים

אף פעם לא משה את עצמי בצד

זה לקח לשמדתי עם השנים

אז גם כשאני עכישו אחרי לידה וגם כהשיתי בסוף הריון לבד ובעל מגוייס איכשהו הינדסתי את הלו''ז ודאגתי ישהיה לי גם מקום לעצמי

שאני לא ארגיש כבויה והישרדותית בלבד

כי זה באמת ממממש קשה

אבל מול הילדים מגיל 4 ומעלה

מורכב לי כי כמה שאני מנסה ומדברת ועושה הצגות וסיםורים וחיבוקים וטיפולים

עדיין אין לזה בטחון עצמי

וזאת רגיהש בעודף ובוכהההה מכל פיפס

וזאת חכמה אבל כל מה שלא הולך לה בקלות גורם לה לא לנסות

וזה לא הולך לו לימודית

ויש לו עזרה

וזה באמת הסיפור שלהם וההתמודדות שלהם

ואני מנסה לתמוך

אבלל כנראה לא הכל תלוי בי

וגם אני לא תמיד מצליחה לעמוד במה הם זקוקים ממני

וזה הכי קשה לי

אז תכלס אני מסכימה איתך האמת

כי נכון אם האמא עיפה וכבויה באמתאי אפשר..

וזה מקרין על הכל

ובסוף עכשיו עם כולם יותר קל לי לרגעים מאשר רק עם 3 תינוקות..

החכמתי ונרגעתי

תודה גם @אמאשוני

שלפותחת אין ניסיון בטיפול בתינוק אחד.

זה הרבה יותר קל מתאומים...

אבל את חוששת להתחרט וכו'

אז חושבת שהייתי אומרת לך, אז יאללה

תעזבי את נושא היילודה

אבל נשמע שכן יש לך קצת התלבטות

וניסיתם קצת ולא הלך

חושבת שכן תני לזה עוד קצת צ'אנס

אולי באמת לא בלחץ ומליון בדיקות

אבל שתרגישי שלימה עם עצמך

כי באמת שיש דברים שאחכ לא יחזרו לעולם כמו ההזדמנות לנסות להביא עוד ילד לעולם

גם התאכזבתי כשהבטא ירדה וכמובן בהפלה בזמנו לפני שנה פלוס…

ומצד שני גם הוקל לי כשקבלתי מחזור בפעמים האחרונות

אז- לא ברור לי איפה אני יותר

אני מאלו שקשה להן ומלחיץ להן תינוקות וילדים

עכשיו למשל כבני 3 הם ממש מתוקים ואני נהנית!

אני גרה בשכונה דתית שבה כולם יולדות וזה מקובל אבל אני שונה;)

מצד שני, גם מקנאה באחרים כי יש בזה משהו של ״להתקדם״ בעיני או לעשות משהו שיצמח ממנו טוב עתידי 

בתור אחת עם כמה ילדים

הגיל הקטן הוא באמת קשה מלחיץ ודורש.

אני נהנית יותר מהרגיל הגדול יותר

הקטן שלי עכשיו בן 5

ואי אפשר לתאר כמה קל לי יותר מפעם (יש מעליו עוד 3)

ישנם אתגרים אחרים, חלק מתחילים התבגרות שזה נושא בפני עצמו

אבל זה לא האינטנסיביות הזאת של תינוקות קטנים.

צריכה עכשיו ללדת כל רגע בעז"ה ומודה שזה קצת מלחיץ אותי

אבל מנגד אני יודעת כבר שזאת תקופה עוברת וזמנית

אח''כ הם גדלים וזה אחרת.

אצלי זה גג- שלשה

אני לא בנויה ליותר

אבל השאלה גם אם ללכת על השלישי באמת;)

ככה אני חושבת

אם לא, ואם עברתם את ההלם הראשוני של ההורות בתאומים, אז סביר שתגיעו מוכנים לילד הבא מבחינת לא להתחרט.

(נכון שזה שונה אבל גם על התאומים כתבת שקצת התלבטת)

1. תינוק יחיד בדרך קל בהרבה מתאומים. גם גידול של ילדון אחד קל יותר מגידול של שניים.

2. הורות לא באה בקלות לאף אחד... השאלה היא פשוט כמה מוכנים לפנות מקום בעצמך (וכן, גם "לוותר" על דברים) כדי לתת מקום לילדים.

3. התמזל מזלכם (או בעצם - סיעתא דשמיא) ונולדו לכם שני ילדים על ההתחלה. מניחה שההתלבטות הייתה שונה אם היה לכם רק ילד אחד כרגע...

4. מבינה שאתם זקוקים לטיפולי פוריות כדי להביא ילדים. זה דורש הרבה כוחות ורצון. מה גם שיכול להיות שיבואו עוד תאומים...

5. הורות לא נגמרת בינקות ובילדות המוקדמת. יכול להיות שבאמת הגילאים הצעירים קשים לכם יותר, אבל דווקא מגילאים גדולים ומגיל ההתבגרות אתם תתמוגגו מנחת... אז אולי שווה "לסבול" כמה שנים בשביל זה.

6. גיל 41 הוא אמנם יחסית מבוגר בשביל הבאת ילדים, אבל הוא עדיין צעיר במונחים של החיים כולם. גם אם עכשיו תהיו "משועבדים" לגידול ילדים קטנמם, עדיין יהיו לכם כשלושים שנה ליהנות מהחיים, לטוס לחו"ל וכו' - וגם לרוות נחת מהילדים ומהנכדים שעוד יבואו...

7. לפעמים עדיף לא לחשוב ולשקול יותר מדי, כי אז באמת הפחדים משתלטים, אלא פשוט לקפוץ למים

(השתדלתי לא לכתוב בצורה מוטה לאף כיוון. מקווה שהצלחתי ועזרתי )

ברור!!!

יש לך כאן מליון עיצות חכמות ומהממות לחשוב עליהם מנשות הפורום.

אני רק אומרת:

יאפ!!

Go for it!!

מבטיחה לך-

לא תתחרטי!!!!!

יאללה אחים לתאומים!!!

יאללה להגדיל את המשפחה!!

שזה המון המון המון!!!

הכי שמחה שיש ever

בהצלחה!!!

רק אניח כאן נקודה אחת

אף פעם לא שמעתי על מישהו שהצטער שילד תינוק.

כן שמעתי הרבה שהצטערו שלא הביאו עוד אחד...

בכל אופן חשוב שכל בחירה תעשה בלב שלם שלך ולא בשביל אף אחד אחר.

כלומר ברור שיש הורים שמתחרטים על הבאת ילד וברור שיש הרבה שלא מתחרטים שלא הביאו

מתחרטת שלא הביאה עוד ילד אחד.

לא משנה אם היא אמא לילד 1 או ל10.

ככה שבכל מקרה כולנו נתחרט, לכן זה לא שיקול לדעתי.

אבל אני כן שומעת את זה הרבה סביבי..

גם חמותי ואמא שלי אומרות כך. 

אפשר להגיד את זה על אישה שהיתה בהריון ועשתה הפלה יזומה כי לא רצתה את התינוק באותו זמן

אבל זה שבכלל לא נכנסה להריון.. 

הפעם התנועות לא נעימות, מכאיבות, מרגישות כמו בוקס בבטן וגורמות לנשימה שלי להעתק.

השילוב של הכאב התמידי וחוסר הנוחות התמידי מתחילים לגרום לי להרגשה קשה כלפי העובר ואני אוכלת את עצמי על זה.

לא טוב לי כרגע.  

אני כבר מפחדת שזו אני שכתבתי באמצע הלילה בלי לשים לב

כולל ההערות שהוספת אח"כ

חיבוק גדול

מזדהה מילה במילה משהו מפחיד

בכל אופן אני לא הייתי מחפשת את האבחנה הספיציפית, למה זה יעזור?

לא יודעת...

אולי שאם זה יחמיר אוכל לקבל שמירת היריון, אולי שכשאגיע ללידה ב''ה אני לא אצטרך ''לשכנע'' את הצוות אלא יהיה לי מסמך רפואי רשמי עם האבחנה.

אני לא יודעת. 

מסיבה אחרת

אבל שמירה מקבלים רק כשלא עובדים ואם זה יותר מ30 יום. אם את לא עובדת אז מסכימה איתך שזה שווה

אבל אם לא אז הטרחה לא שווה את זה

וגם מאוד קשה בימינו לקבל שמירה לצערנו 

ב''ה אין לי ניסיון עם זה. 

שעלולים להחשיד לרעלת הריון

כדי לשלול כדאי לעשות עוד בדיקות כמו לחץ דם, בדיקת שתן לחלבון וכו.

צריך לגשת להיבדק.

עוד סימנים שעלולים להיות ותרגישי אותם זה טשטוש בראיה וכאב ראש חזק

כואב לי הראש קצת, אבל יותר בקטע של שפעת מאשר משהו אחר. (נראה לי...)

אוי, ה', אין לי כוח לזה. 🤦🏻‍♀️

קודם כול, כאב ברום הבטן, ממה שאני מבינה, זה דבר די נפוץ. לפעמים זה יכול להעיד ח"ו על בעיה, אבל לפעמים זה פשוט כי כל האיברים הפנימיים נמעכים ומשנים מקום כדי לפנות מקום לרחם. זה מעצבן כואב אבל תקין.

יחד עם זה, כל השרירים הכואבים והתנועות הלא נעימות של העובר שתיארת - לפעמים זה כי יש שרירים תפוסים באיזור הבטן - אגן - מותניים. אני גם הייתי עם כאבים מטורפים, ועשיתי טיפול אקווילבריו, שזה כמו עיסוי אגן ורחם והאיזור הזה, וזה פשוט עשה לי פלאים ושחרר ברמה מדהימה!!

לא יודעת אם זה מתאים לך, אבל אולי היא מכירה מאיזור השומרון.

אביה: 0586920324

סימפי כשהוא ככה זה סיוט סיוט סיוט!!!!

וצינון בהריון זה קשוחחחח

גם לי הוא פשוט לא עבר עד הלידה,

וגם לי היה סיוט להשתעל ולהתעטש כי פשוו יצא לי פיפי כל פעם כי רצפת אגן בחודש תשיעי זה לא משהו לבנות עליו....

ושפעת בהריון שתדעי שזה לא משהו פשוט שעובר על הגוף, לשא נדע יש מקרים שזה מסתבך וב"ה שאצלך לא אבל זה ממש שהגיוני שעדיין לא חזרת לעצמך שבועיים אחרי!!! אז דבר ראשון לנוח הרבההההה ולשתות הרבה תה ואולי גם לקחת דברים מחזקים- תוספים וכזה...

לגבי הסימפי- זה סיוטטטט וטוב שהבנת שזה! ממש! איזה יופי שה' סידר את זה שתגיעי אליה והיא תגיד לך כי יש מלא שפשוט לא מכירות!!

אז ככה, לי מאודדד עזר להגיע למישהי בשם ריקי שמומחית לנושא, היא הכינה חוברת מידע שנותנת המון מידע על הנושא מכל זווית- ממה להימנע, איזה פעולות מחמירות את המצב, איזה אנשי מקצוע יכולים לעזור וכו וכו... ובנוסף היא מנהלת קבוצת מייל של 'סימפיות' שם אפשר להתייעץ על כל דבר , לקרוא הרבה מידע שמאות נשים משתפות על הנושא, להיתרם גם פרקטית וגם נפשית שם מבינות אותך ואת גם קוראת על נשים בול במצבך ועל הרבה שהרבה יותר גרוע ומתעודדת 😆

אבל באמת שפרקטית יש מלאאאאא מידע...

בהריון אין איך להעלים את הסימנים אבל אפשר ללכת לאקווליבריו/כירופרקטית/ אוסטאופטית ולטפל ובע"ה לפעמים מקל משמעותית!!! לי זה ממש עזר, אמנם לזמן קצר והייתי צריכה לעשות טיפול כל 3 שבועות אבל זה ממש נתן שפיות...

ולריקי פשוט שולחים מייל ל simfi.help@gmail.com

בהצלחה גדולה!!

ואם יש לך עוד שאלות בשמחה!!

אליה (מושלם, בתנך אליהו הנביא כתוב פעמיים כאליה)

הראל

דניאל

ינון

נעם (לא כשם של אדם בתנך אבל)

פחות אוהבים את השם דביר

תודה!

הראל, יראה, שילה, כרמל.

ואולי באתר הזה תמצאי עוד רעיונות-

https://www.jerusalem.muni.il/he/city/jerusalem-names

בארי

שילה

גלעד

נועם

וחשוב להשקיע מחשבה איך התגובה שלכם מעודדת אותו לבוא ולספר גם פעם הבאה...

לעניות דעתי אל תדברו איתו בכלל על לא בריא זה פשוט לא ישנה לו ורק יכול להיות שתצאו חופרים מבחינתו ויעדיף לא לשתף אתכם..

מה כן לעשות?

לעניות דעתי לפנות לאיזה שהיא הדרכת הורים ולהתייעץ... כי יכול להיות שקורים עוד דברים שאתם לא יודעים עליהם זה א. וב כי חבר'ה שמעשנים הרבה פעמים מדרדרים לעוד דברים.. וצריך לחשוב איך אפשר לעזור לו למצוא חברים יותר טובים ובעיקר למצוא דברים משמעותיים להתעסק איתם ואז כבר לא ירצה להיות עם החברה האלה....

כמובן כותבת לך את זה אבל הכי חשוב שלא תהיו שיפוטיים וביקורתיים אליו שלא "תבריחו" אותו...

בהצלחה גדולה!!!

אני מאוד מאוד לא אוהבת ומתנגדת לעישון

אבל זאת המציאות בעולם, אנשים מעשנים, ויש מצבים שמאוד קשה להיות היחיד שלא מעשן, יש לחץ חברתי חזק

זה סופר מבאס, הלוואי שאני אצליח לפתח אצל הילדים שלי חוסן שהם ידעו להיות עם החבר'ה וגם לבחור לא לעשן, אני מצידי יעשה את ההשתדלות שלי, אבל אני יודעת שבשלב מסוים זה יהיה שלהם

וזה מאוד לא בריא, אבל זה לא אומר שהוא הולך להיות מכור כבד וגם לא מחייב שהוא ימשיך לעשן כל החיים שלו, ולכן בעיני זאת לא התנהגות מסוכנת שצריך למנוע אותה בכל מחיר

גיל 15 זה קטן, אבל הם כבר ברשות עצמם

אני עובדת עם נוער, בגיל הזה כבר אין איך לשלוט בהם

יש רק איך לעבוד על הקשר ולהתפלל שהם יקשיבו וישתפו אותכם

דווקא זה שהוא סיפר לכם זה סימן טוב בעיני, לא חושבת שנכון לנקוט פה באיזשהו צעד שיכול לגרום לו לחשוב שזה לא טוב לשתף.

אני הייתי אומרת לו שאתם מאוד לא אוהבים את זה אבל הוא ילד גדול ואתם שמחים שהוא שיתף אתכם.

כן הייתי מציבה גבול שלא מעשנים בבית.

כן הייתי מדברת איתו על כמויות, זה שהוא מעשן עם החבר'ה לא אומר שהוא צריך לעשן כל יום חבילה- לנסות לדבר איתו על שליטה עצמית גם בתוך הבחירה הזאת .

בנוסף כן הייתי פותחת איתו שיחה על לחץ חברתי...

עישון היום זה באמת הפך במקומות מסוימים להיות ממש בנורמה וזה גם לא התנהגות סיכונים מובהקת, אבל נוער יכול להגיע גם למצבים אחרים שהם הרבה יותר גרועים...

אם כולם יעשנו סמים? אם כולם יאנסו בחורה? אם כולם יעשו תחרות נהיגה מסוכנת? אם כולם ישתו אלכוהול וינהגו? לא בטוחה שלפתוח את כל האופציות האלו בפניו.. אבל כן בגדול חושבת שטוב שהורים ידברו עם הילדים שלהם על לחץ חברתי, איך אפשר להיות חלק מהחבר'ה וגם לפתח עמוד שדרה פנימי. משמעותי ליצר אצל הנוער שיח על הנושאים האלו, אבל חשוב לדעת שכמה שנדבר, בסוף הם יצטרכו להיות אלו שמתמודדים בכל סיטואציה בעצמם ולפעמים הם גם יטעו, ויצטרכו ללמוד על בשרם.

מוסיפה ומדגישה שוב- זה שהוא מעשן לא אומר שאין לו עמוד שדרה, כי באמת לצערי היום עישון הפך להיות בנורמה, וכשמשהו הוא בנורמה וכולם עושים אותו, צריך הרבה יותר מעמוד שדרה בשביל לבחור להיות היחיד שלא עושה, זה באמת דורש חוסן פנימי מטורף שלרוב האנשים אין וזה ממש ממש נורמלי!

יש הרבה בני נוער המעשנים עד שהם מבינים שזה לא מגניב ומפסיקים. וממילא אין לכם מה לעשות עם זה. והוא לא באמת הולך להשתכנע מהדברים מלומדים עד כמה זה מזיק לבריאות (וזה מזיק מאוד!)

תגידו לו שמבחינתכם זה לא מגניב וחבל שהוא נגרר, וזהו, שחררו

אין לכם מה להיות בחוסר אונים בגלל זה, זה לא שלכם 

כשהוא יהיה בן 18 ויוכל לעשות כל מה שהוא רוצה ובאופן חוקי?

לא כדאי להיות בחוסר אונים כשילד בן 15 עושה משהו שלא מקובל עליכם

גם בן ה15 שלי לפעמים לוקח שכטות מסגריה אלקטרונית שיש לבעלי

בגיל קטן יותר בקשתי ממנו להפחית

בגיל 15 אני כבר לא מתערבת

רק מבקשת ממנו לא לעשות את זה בישיבה (כי אסור שם)

זה לא פסגת חיי אבל אני יודעת זה כבר פחות בשליטתי

בוחרת לנסות להשפיע על מה שהכי חשוב

ולא מרגישה חוסר אונים אם זה לא עובד

כי אוטטו הוא יהיה מבוגר והוא צריך לסלול את דרכו

ועוד יותר יפה שהוא מודע שמה שמניע אותו זה הלחץ החברתי, ויכול לספר לכם את זה בכזאת בגרות.

אז הייתי מחמיאה לו על זה, ומשתפת על עניין הלחץ החברתי, אולי אפילו על איך שזה פגש / פוגש אותך גם בחיים שלך.

וכולנו מתמודדים עם לחץ חברתי גם בגילאים מבוגרים יותר, מודעות לזה (שאני לא באמת רוצה את זה, אני מתאים את עצמי לחברה) היא באמת חלק מהפיתרון.

באמת החשש הגדול שלי הוא מהתדרדרות. עכשיו זה סיגריות מה השלב הבא?

לגבי להחליף חברים- לא ככ אפשרי כי זו השכבה שלו כאן ביישוב. כמובן שלא כולם כולם מעשנים, יש איזה שלושה ילדים חזקים שגם בחבר'ה אבל עומדים בלחץ

הלוואי והוא היה חלק מהם. 
 

אתן חושבות ששייך לעדכן את המחנך שלו?

הבן שלי סיפר לי שהמחנך שוחח איתם בעניין העישון, וביקש "מי שמעשן שיבוא לספר לי", "יש לי איך לעזור לו"

הרבה יותר נוח וקל. פשוט מסבירים לו איך להכניס את הפין פנימה.

למה שהאסלה תהיה מסריחה? תקני באושר עד את השפריצר הזה של החיטוי ותנגבי את האסלה/ישבנון אחרי שהילד עושה, וגם תשימי את המתלה הזה של הכדורי ג'ל לאסלה ששוטף עם חומר בכל הורדת מים. לא רואה סיבה שיסריח.

אנחנו גם התחלנו מסיר ולא מאסלה אבל זה די דוחה ההתעסקות. מה שקצת עזר לי היה שלא עשו ישר בסיר אלא זה סיר שמלבישים שקית ואז זורקים אותה. אבל זה עדיין מגעיל. אם הילד זורם על ישבנון בשירותים בעיניי עדיף.

לגבי אוכל אני זורמת. כל עוד זה במגבלות מסוימות אני משחררת. יש לי מספיק דברים אחרים להתעקש עליהם

מגיע לפעמים גם קצת מאוחר יותר

אבל מגיע הרבה פעמים.

אני אישית לא הייתי נכנסת עם הילד ל'מלחמות' סביב אוכל שמוגש על השולחן. מבחינתי חלה זה אוכל ולא יודעת אם הייתי מגבילה ילד בן שנתיים.

בגדול, אוכל זה ממש לא נושא שכדאי לריב עליו, כמו שראית את יכולה כך ורק להחליט מה הילד שלך *לא יאכל*, אין לך שום דרך להחליט עבורו מה הוא כן יאכל, וכמו שראית הילד יכול גם להחליט שהוא לא יאכל כלל, מה שישים אותך במצב בו יש לך בחירה בין שתי אפשרויות גרועות: להכנע ולתת לו מה שרצה, או להשאיר אותו רעב. עדיף בכלל לא להכנס למקום הזה מלכתחילה.

מה שכן, הייתי ממשיכה לחשוף לכל סוגי המאכלים, אם רואים שבאמת באופן עקבי הוא רוצה רק פחמימות, להשתדל לרוב להגיש דבר ראשון לשולחן את החלבונים והירקות, ורק אחרי זמן מסוים להוסיף גם את הפחמימה, בדרך הזו הרבה פעמים הם בכל זאת יסכימו לאכול מהאוכל הבריא יותר לפני שיתמלאו מהפחמימות.

זה עדיף בהרבה על פני האפשרות להגיש לשולחן הכל ואז לריב עם הילד שיקח דווקא מה שאת רוצה ולא מה שהוא רוצה. 

הבן שלי בן שלוש+ ובגן לימדו אותו לעשות בעמידה. אבל שם האסלה נמוכה וזה כנראה נוח לו.

אפשר להושיב על מקטין אסלה מספיק אחורה ושיתכופף קצת קדימה, ככה הפיפי לא משפריץ החוצה. או שיחזיק את האיבר שייכנס פנימה.

ממליצה לקרוא איזה הדרכה לגבי הגמילה כדי להגיע מוכנים לתהליך...

והכי חשוב רוגע. לשדר רגוע. להיות מבפנים ברוגע.

לגבי איך- אצלנו אחד למד בעמידה היה לו עוד והשני לימדנו בישיבה כי יש לו זווית ללמעלה והוא לא מצליח שיצא בפנים..

לגבי בררנות חד משמעית לדעתי לא כדאי ראש בראש, רק ממתקים וגם זה אני משתדלת שלא אני אמסור עליהם משהו שמול העיניים..

בבררנות נראלי יכול לא לקדם אותך ואפילו להזיק לטווח הארוך...גם אצלנו מבאס אותי שהם אוהבים פחמימות ומסרבים לירקות ופירות לא מעט פעמים..

מה שקראתי פה בפורום זה לחתוך ירקות או פיתות לצלחת בצורה מזמינה ולהגיש כשרעבים עוד לפני הארוחה, או לזמני ביניים ואז הם אוכלים יופי...

כשחוזרים מהמסגרות או לפני א. ערב וכזה...

והאמת שמבחינתי חלה זה אחלה אוכל ויאכלו כמה שרוצים, העיקר שיאכלו חח...

מדובר בבדיקה שלוקחת כ5 דקות

לגבי אם מחפשים מוצאים- זה ממש לא נכון

אם חלילה חלילה מגלים גידול בהתחלה שלו אפשר לצאת מזה ולנהל חיים תקינים ובריאים,

ואם חס ושלום מגלים מאוחר אפשר גם לא לצאת מזה

חס ושלום, הכול בע"ה בבריאות

אבל זו בדיקה לא פולשנית ולא פנימית ולא יקרה או נדירה אז חד משמעית בשביל חוסר נעימות של 5 דק זה שוה

לק"י

אני הולכת בקביעות, וב"ה הכל בסדר.

ממליצה לך ללכת לרופאה, כי להרגשתי זה נעים יותר (נשארים בלי חזיה, הרופאה ממששת את השד מכל הכיוונים, אומרת להרים ידיים. בודקים גם בישיבה וגם בשכיבה על המיטה).

מגיל מסויים שולחים גם לממוגרפיה/ אול' שד.

ויש לך רופאות מומלצות בשרשור הנעוץ.

רק בריאות!

כן, את אמורה להיבדק. בלי הסטוריה משפחתית נבדקים כל שנה מגיל 30 בדיקה ידנית (מישוש), מגיל 50 אאלט זה ממוגרפיה.

אם היה לך הסטוריה משפחתית זה היה הרבה יותר מוקדם והרבה יותר צפוף.

אגב למיטב ידיעתי רוב החולות לא נשאיות גנטיות של מוטציה קשורה אז זה לא כזה משנה המוצא שלך.

זו לא הבדיקה הכי נעימה, נכון. אבל יותר לא נעים לגלות סרטן שלב 4 שהיה אפשר לטפל בו הרבה יותר בקלות עם גילוי מוקדם.

פשוט תקבעי תור ותגיעי.. נושמים עמוק וזה עובר. הבדיקה קצרה ופשוטה

המטרה זה אם חס ושלום יהיה משהו ימצאו אותו מוקדם, ואז הטיפול יהיה מוקדם יותר ומיטבי יותר.

וההמלצה להיבדק זה מגיל 30 או 35.

מגיל 40-50 מוסיפים גם בדיקת ממוגרפיה.

שאמא שלי הלכה לבדיקה שגרתית ואז גילו לה גוש, ב"ה היא טופלה במידית ולא הייתה צריכה כמעט שום התערבות פרט לניתוח. אם לא הייתה מגיעה לבדיקה השגרתית חלילה המצב היה חמור בהרבה.

ממליצה בחום ללכת להיבדק, זה לא כיף וזה מביך אבל זו בדיקה שיכולה להציל חיים כפשוטו.

ממליצה ללכת לפי המלצות בשביל שהחוויה תהיה כמה שיותר נעימה, אם במקרה את גרה בפ"ת וחברת כללית ממליצה על ד"ר איילת גייר

מסוג הדברים שהמציאו ומצילים חיים אז הזוי לא להשתמש..

אם תקבעי לאישה ולא לגבר אז בכלל זה ממש בסדר...

מורידים חלק עליון, דקה בדיקה וזהו...

מכירה מישהי שניצלה בזכות הבדיקה השגרתית

הייתי שואלת רופאת נשים, או מנסה להתייעץ עם מכון פועה

עברתי פעמיים גרידה ולא קיבלתי הנחייה כזו.

שולחת הרבה כוח, ושה' ימלא את חסרונכם.

היא כדי לראות שהרחם באמת נקיה מתוכן. ולהימנע ממצב שאין מחזור ויש בטא גבוהה שהיא בעצם שארית מההריון הקודם אבל חושבים שזה הריון חדש.

אני מכירה שעושים מעקב אחרי הבטא שהיא מתאפסת. מציעה להתייעץ לבדוק אם אפשר להחליף.

אמרו לי שרק אחרי המחזור הראשון להגיע לבדיקת רופא נשים שיבדוק שהכל נקי.

אבל נראה לי קשה מידי.

גם שאלתי אם אפשר לקחת גלולות בנתיים ) כדי שנוכל לקיים יחסים) ואמרו לי שלא ולחכות לבדיקת רופא שיאשר

כי את לא מסוגלת להתמודד

נכון לעכשיו את צריכה עזרה וזה אקוטי, אז זה לא בא בחשבון. ושיתמודד

פרנסה לא מעל הכל. לדעתי.

גם הבוס לא

ואם היא הייתה מאושפזת חלילה? החיים קורים, יש בלתמים

זה מה שאני הייתי עושה בכל אופן

הוא יראה כעובד מאוד לא רציני אם יבטל פתאום בלי סיבה.

לק"י

יודעת מה?

שינסה לפחות.. אולי אפשר לקחת עובד אחר?

מבאס שהוא רוצה לנסוע בזמן כזה

מצד שני

אולי יש הרבה זמני השרדות בבית וזה לא מאפשר מרווח נשימה

כדאי באופן כללי בלי קשר למקרה הספציפי הזה

לבדוק איך לנהל את החיים בצורה פחות הישרדותית (אולי מניעה של תקופה ארוכה עד להתייצבות)

ברור שהיא מונעת

מסכימה עם המסר הכללי לגבי ניהול אנרגיה וכוח, אבל נשמע שהיא רגע לפני קריסה רצינית. כבר הרבה זמן. זהכבר מצב נתון, תכנון קדימה מעבר לשעות הקרובות/ ליום הבא זה משהו שכנראה אין לו היתכנות כרגע

כדאי למצוא כוחות פנימיים לנהל את החיים בצורה פחות הישרדותית

גם לטווח הקצר וגם לטווח הארוך

כדאי לבקש ממנו מפורשות להישאר

אבל אם הוא מתעקש לנסוע

כדאי לשחרר

כי תלותיות כזו כנראה לא תשפר את המצב

גם אם הוא בפועל יעזור בעשיה הטכנית

לק"י

מבינה שקשה לך להגיד לו בפירוש שלא יטוס. גם לי לפעמים לא נעים להגיד לבקש מבעלי בפירוש שלא יעשה משהו מסויים. אבל לפעמים אין ברירה.

כמו שאת לא תשאירי אותו עם דלקת ריאות לשבוע עם הילדים ותסעי לבלות או לא יודעת מה.

אני ממש חושבת שאת צריכה להגיד לו שלא יטוס. בטח אם הוא אומר שהוא לא באמת רוצה. שיגיד לבוס- שאשתו לא מצליחה להתאושש מהלידה. 

לא להתעצבן וא בכעס שהוא לא מבין.

'' נחום, אני יודעת שהחלטנו שתסע, המצב בבית לא מאפשר את זה ולכן אני מבקשת שתישאר בבית ולא תטוס, אני יודעת שזה קשה. אבל זה מה שאני והבית צריכים'' 

עם הבוס?

ואולי גם היא מרגיש צורך להתאוורר קצת.

כשאני ילדתי ואמא שלי בדיוק עברה ניתוח,

שכנה המליצה לי לבקש ממנה כסף לבייביסיטר כי היא לא יכלה לעזור.

התביישתי מאוד,

אבל אמא שלי עשתה את זה בשמחה רבה ממש.

היא גם כעסה על עצמה שלא חשבה להציע את זה מיוזמתה- אולי שייך לבקש מאמא כסף?

ואולי אם אמא לא יכולה לעזור מסיבה רפואית היא יכולה להיות איתך בבית?

עצם הנוכחות של גורם נוסף, ובמיוחד אמא,

זה דבר שממש מקל, אפילו נפשית.

היא יכולה אולי לעשות דברים כמו לקפל כביסה,

לשחק מונופול עם הילדים, להחזיק קצת את התינוק,

ואפילו סתם להיות שם להכין לך כוס תה ולהחזיק לך את היד.

אני לא יודעת אם זה רק אצלנו,

אבל הסיכוי שבעלי יגיד לבוס שלו או למישהו מהעבודה שאשתו לא מאפשרת לו משהו שהוא מאוד רוצה הוא קלוש מאוד, במיוחד אם הוא כבר אישר והבטיח.

זה לא אומר שבבית הוא לא ישאל את דעתי.

הוא ישאל את דעתי ויעשה לבקשתי.

אבל בחוץ גבר אוהב להיות קצת גבר.

בבית הם חוזרים להיות עצמם.

זה עניין שגם אם הוא היה רוצה הוא לא יכול לבטל ברגע האחרון.

אולי זו הזדמנות בשבילך למצוא מה יכול להקל עלייך כדי שהיום יום יהיה אפשרי יותר?

אני ממש מבינה את הקושי. אני חודשיים אחרי לידה בלי קיסרי ואני ממש מרגישה שהחיים בבלגן.

אבל אני חושבת שכדאי למצוא דרך. זה רק שבוע.

תגידי לו שילך וישתדל גם להנות ויחזור לעזור לך יותר ואת בנתיים תנסי למצוא כל דבר שיעזור לך לעבור בשלום את הזמן הזה.

אולי באמת כמו שמישהי. כתבה כאן כבר לא נעים לבטל טיסה ברגע האחרון ..

אם באמת אין אפשרות כזו אז הייתי משחררת מכל הבחינות , מה זה אומר ? לקנות אוכל מוכן ואם את ביישוב שאין בו אופציות כאלה אז לקנות אוכל מוכן מהסופר- צ'יפס, נקניקיות , בורקסים קנויים , פיצות דברים שרק לזרוק לתנור !  

לוותר על מקלחות כל יום לילדים אם הם לא מטונפים מידי וגם התינוק כמובן אפשר לקלח בבוקר ולא להעמיס על ערב שגם ככה עמוס  ,לנוח בבקרים ולא לנסות להספיק דברים כי המשימה הכי חשובה בשבוע כזה זה לאגור כוחות לקראת הזמן עם הילדים.

כמובן חד פעמי כדי לא לצבור לך כלים.

סמרטוט חד פעמי לתת הרגשה טובה רק אם חייב ובאזורים שחייב.

סרטים לילדים למקרים שצריך.

עכשיו ברור שכל הדברים האלו זה לא לכתחילה וזה דברים שאני אישית נמנעת מהם ביום יום אבל בתקופות כאלה בעיניי זה לכתחילה.

בהצלחה וחיבוק גדול גדול!!!! 

הייתי מתכוננת כמה שאפשר לשהיה בלעדיו ורק לשרוד. תגידי לו שיקנה הרבה אוכל שקצר להכין כמו שניצל תירס צ'יפס וכאלה, ואם הוא יודע לבשל שיעמיד כמה סירים ותקפיאי. או לחלופין שיחליף אותך ויתן לך פנאי להעמיד סירים ולהקפיא לפני הטיסה.

שיקנה פרסים קטנים לילדים. תעשו אפילו טבלה שמי שמקשיב לאמא ואוסף/ הולך לישון/ נכנס להתקלח מקבל מדבקה ובסוף הוא יביא להם הפתעה מחו"ל.

לא חייבים לקלח את הילדים כל יום, עכשיו בחורף בכלל סבבה.

שידאג שכל הכביסה תהיה מכובסת ומקופלת כדי שהכל יהיה זמין כמה שיותר זמן. וכל דבר אחר שאת מצליחה לחשוב עליו שיחסוך לך עבודה.

אפשר לקבוע עם אמהות של חברים שיאספו את הילדים אחרי הגן ויהיו אצלם איזה שעה שעתיים כדי שתוכלי קצת לנוח.

מה שלא יהיה, גם אם יטוס וגם אם לא, אני יודעת שאת תעברי את זה כמו גדולה!!

א. זה מובן ולא פוגע ולכולן מותר להתלונן בשמחה..אין מכסה לתלונות..חח

ב. אני עונה בתור מגוייסת כי כשאני קוראת אותך אני שומעת את התחושות שלי ואולי לא רק שלי בשנתיים האחרונות -

בהלה

פתאם יש אין ברירה כזה

שמגיע בהפתעה גמורה

חוסר אונים גדול

תחושה דל אני לא מסוגלת

אין מצב.

לא יכולה

חייבת איזו תמיכה

ומלא מחשבות של-אבל איך אסתדר עם...ועם..ואם...

וברקע הכי כואב זה

אבל איך הוא מסוגל

איך הוא לא רואה כמה קשה לי

וכמה אני לא יכולה

אני בחיים לא היתי עושה לו דבר כזה

גם אם הסיבה מוצדקת

בגדול אלו הם החיים לפחות שלי בצל המילואים כבר שנתיים וחצי..

ולכן מאודדדד מבינה את ההצפה

פוגשת אותה מחדש עם כל צו שמגיע

מה המסקנה

הסיבה הרגשית העלבון תחושת השקיפות- זה הלב של הסערה

יכולה להגיד לך שעברנו טיפולים..ומלא טלטלות עד שהגענו למצב הנוכחי שב''ה שנינו חזרנו להרגיש בטוחים שרואים אותנו..

זה לא היה ככה בכלל

והרגשתי בול כמוך

אפילו שלכאורה סיבה כמו מלחמה היא אכן מוצדקת והכרחית

ועדיין..

עכשיו כשהוא מגוייס וזה בבחירה משותפת ובטוב ביננו אז הקושי הוא בעיקר ההתמודדות עם הלבד והבית והילדים והאחריות

אבל כשהלב פגוע זה הההכיי קשה ועושה הכל קשה

אז ממליצה לעבוד בעיקר על זה

יש פה הנחות יסוד של שניכם לא מדויקות ובעיקר לא מדוברות נכון בינכם..

לדבר לדבר לשקף מה זה גורם לך להרגיש

ולשמוע אותו גם

ושוב לדבר

לא להאשים לדרוש לבקר

לשתף וללבן עד שמגיעים למרחב שהלב כן מרגיש שרואים אותו

ג.

באמת המצב שלך נשמע מורכב מאוד

אני לא יודעת מה יהיה בסוף אבל אם הוא יסע רוצה להרגיע גם..כי מה שאת מרגישה עכשיו סה הבהלה הסירה הפחד העלבון העייפות והעומס בעיקר

מנסיוני תוך כדי..מתגלים בנו כוחות שלא הכרנו

באמת היו לי מצבי קצה הזויים בשנתיים האחרונות בחיים לא דמיינתי שאהיה מסוגלת להם

הם היו קשוחים גם תוך כדי אבל התגלו בי המון כוחות שלא ידעתי שישנם

זה לא משהו שיודעים מראש

וגם כשהבהלה יורדת תמיד אפשר לחשוב פרקטי יותר

ואני לא מסכימה שאין שום אופציה לשום דבר

גם אני לבד בעולם בלי מדפחה או קהילה לעז'רה..אף אחד

ומינוס ענק בבנק אז לא שיש לי תקציבים

גם אני לרוב לא נעזרת במנקה או בייביסיטר..

אבל חושבת שלחשוב מגביל זה עצת היצר

גם התוך המרחב התקוע יש איזה ברירה ובחירה

כמו שענו לך להתנהל אחרת ..

לא לקפל כביסות למיין לסלים ושיקחו משם 🫣

חד פעמי

מדיח

ג'אנק פוד

לחם עם שוקולד זה אחלה

אין לשטוף רצפה

לשים את הילדים מול סיפורים או מסך -אני אומרת כאחת שאף פעם אין אצלינו מסכים ובמצבי קצה כאלה לפעמים מצווה בעיני

לקנות ערכות יצירה או משחק חדש מעניין

ואולי לחפש שפרה ופועה או ארגון תמיכה ליולדות

או כן להשקיע בבייביסיטר או מנקה .כן גם אם אין כסף

וזה באמת רק שבוע

זה בסוף יגמר

אז לאט לאט נסי לאסוף לפרופורציה

אבל עכשיו

חיבוק לעצמך וללב הפגוע

תנסי עדיין להסביר ולשקף אולי לא יסע בסוף

אבל גם אם לא יסע

הכי חשוב ללבן בינכם

שלא ישארו משקעים גם אצלו

וגם אצלך

לא יודעת מה הייתי עושה במקומך.

נראה לי שאם הוא יישאר, הוא לא יעזור "כמו שצריך" ואולי גם יעשה פרצופים, ורגשי, ומתח...

את בטוחה שהוא יעזור לך אם הוא לא יטוס?

שלא תצאי קרחת מכאן ומכאן...

מצד שני- אם הוא יטוס ויהיה לך קשה, את בטח ממש ממש תכעסי עליו.

אני חושבת שהייתי מפרגנת לי משהו גדול, כדי לאזן.

ואני חושבת שבאמת צריך פה הרבה רגישות ועדינות בסיטואציה, כי אף אחד מכם לא רוצה לוותר....

לא לחפור בזה הרבה, כי הוא יודע את עמדתך ואת יודעת את עמדתו. כל חפירה היא מתכון לפיצוץ.

ובמקביל להכין את עצמך שאחרי תקופה שנתן הרבה, יכול להיות ששווה "לפרגן" לו בשבוע הזה שימלא מצברים להמשך...

תחשבי איך אפשר לשרוד את זה בכל זאת

כי יכול להיות שישאיר אצלו הרבה משקעים אם הוא ככ רוצה לנסוע ואת תכריחי אותו להישאר

שייסע לקניות גדולות למלא את כל הבית בדברים לפני הנסיעה

או שיכין אוכל ויקפיא אם הוא בתחום

שידאג לך לעזרה כלשהי לפי ימים או לחלק מהשבוע

תדברו איכשהו, חייבים למצוא זמן לדבר ואז לפתוח את הדברים וראות מה על אחד יכול לעשות בשביל השני

וכן לשקף לשקף לשקף שוב ושוב ושוב את המצב שלך

לא לייפות ולא להדחיק...

בהצלחההה

קודם כל, לשחרר אותו.

לשחרר אותו במחשבות, ברגשות בהכל.

הוא לא קיים.

לא כועסת, לא דואגת, לא שופטת.

הבן אדם נעלם מהרדאר.

למה זה שלב ראשון? כי זה חוסך מלא אנרגיה שהולכת לאיבוד.

אם הטיסה היא עובדה, אז היא עובדה. זהו נקסט.

אז מה שעשיתי:

אספתי את הילדים והסברתי להם שמעכשיו זה רק אני והם.

זהו.

אם הם רוצים שניצלח את זה, הם חייבים להיות חלק.

לא לריב האם החלוקה הוגנת או לא,

אלא שכל אחד יעשה את המקסימום האפשרי..

דיברתי איתם על גודל השעה והשליחות והכל,

אבל בסוף מה שהכי עזר, להבין שאנחנו במצב "מלחמה על הבית"

ואם אין אני לי, מי לי.

זהו.

שיחררתי את כל מה שהוא לא קריטי

יש לך שבוע, יש לך הרבה מה לשחרר שהןא לא קריטי.

כביסות, לא חייב

מקלחות, מי שדואג לעצמו ירוויח, מי שלא, בעיה שלו. תבהירי להם שאת מציעה פעם אחת, מי שנכנס יופיב מי שלא, הולך לישון בלי מקלחת.

תאמיני לי גם ילד בן 5 מבין מצויין את המסר בכזו סיטואציה. ומי שלא נכנס, בלי כעס רמצ בהשלמה לומר, אני מאודממבינה שאתה מתחרט שלא נכנסת להתקלח בזמן והיית מאוד רוצה לעשות זאת עכשיות לצערי אני לא פנויה לעזור לך להתקלח, נתקלח מחר. לילה טוב חמוד.

אוכל תכיני סיר מרק אחד גדול עם עוף וירקות.

שאר השבוע:

נקנקיקיות

שניצל תירס

פיצה

פסטה

לחם עם ממרח

קרונפלקס

ירקות שלמים/ חצויים.

תבקשי מבעלך שיעשה קניות לפני הנסיעה, שיהיה מספיק אוכל קנוי בשפע

שלא תצטרכי בכלל לצאת לקניות.

שיעורי בית, אסיפות הורים שחררי.

ימי הולדת, חוגים- שהילדים (יסודי ומעלה מן הסתם) ידאגו לעצמם או יוותרו שבוע אחד.

שירותים אם אין ילד משלשל או מקיא- שיתמודדו.

תנקי רק את שלך.

מצעים אין צורך להחליך דווקא בשבוע הזה..

סדר ושטיפת חדרים- גם אפשר לוותר או להסביר לילדים שמי ששומר יהיה לו נעים, ומי שלא, לא..

נראה לי הבנת את הרעיון.

הכי חשוב תיאום ציפיות עם הילדים מראש, מי שלא מתעלה על עצמו, שלא יצפה לתפקוד רגיל של הבית.

הבית יוצא לשבוע הישרדות, שיחליפו דיסקט.

מי שמתקשה לעשות זאת, הכל בסדר. אפשר לחיות בתת תנאים שבוע.

ואם יש לך שכנה שאפשר לבקש ממנה כל יום לפנות את הזבל זו הצלה..

לגהי כל ה:"מה הוא חושב לעצמו"

את כל זה אפשר אחרי החזרה לשגרה. שוב דבר לא בורח. כמובן שצריך לטפל בזה, אבל אי אפשר במקביל גם לשרוד, וגם לחפש אותו על הרדאר.

בהצלחה!!

כשהם החליטו שהוא הולך הם חשבו שהיא כבר תתאושש ויהיה בסדר.

לבטל ברגע האחרון זה ממש לא פשוט 

אני לא יודעת איך אוכל להחזיק מעמד לבד

זה נשמע יותר אבל יש עוד סיבה מהותית מאוד שאני לא יכולה לפרט מחשש לאאוטינג

אני רוצה עצה איך לומר לו פשוט לא מבלי לפגוע

הבוס יודע על המגבלה ועל הסביבה עדיין החליט להתעלם

בעלי כמובן לא אמר לו שזה מגביל אותו.נאבל זה הגביל בכל כך הרבה דברים אחרים,אז איך טיסה יכולה להיות אופציה

את יודעת מה הצרכים שלך ושל הבית ואומרת לו.

אין לו סיבה להפגע (אלא אם כן, תהיי מאוד כועסת, מאשימה, תוקפנית וכו').

אם קשה לך להגיד לא בלי כל זה, אולי כדאי לכתוב.

תזכרי שהלא הזה הוא גם בשבילו, בשביל התינוק והילדים שלו, בשביל שלמות הבית שלו, בשביל בריאות הנפש של האישה שלו

יש בזה יתרון שיש לו זמן לעכל את זה בלי שהוא רציך להגיב מיידית כמו פנים אל פנים

יש פה צורך שלך שהוא יהיה בבית

כדאי לומר את זה בפשטות

אני צריכה אותך ואני מבקשת שלא תסע

במילים

לא בעקיפין ולא ברמיזות

זה אך שיש לי בעיה עם הרעיון אם לא היה *** אז אין בעיה שהיית נוסע אבל בגלל *** אני פשוט לא מסוגלת

זה יעזור לדעתך?

מהפותחת אני מבינה שזה המצב. לא שקשה לה והיא מסתדרת.

לא הוא לא יודעת שאת קורסת

כולם לא יודעים את זה חוץ ממך

להיות בקריסה זו תחושה אישית אינטימית עם עצמך

אם אין אני לי מי לי

אם את יודעת שאת קורסת תביעי רצונות באופן קונקרטי

אם מבחינתך יעזור לך שהוא לא ייסע אז תגידי לו את זה באופן ברור ולא מהסתכלות של אני מסכנה מה אתה לא רואה??

את לא מסכנה את פשוט רוצה עזרה תכל'ס, אז פשוט תגידי לו אני צריכה עזרה במה תוכל לעזור לי? ומכאן זה בידיים שלו להחליט איך לתת לך פתרון

אם היה מרגיש לי שהמילואים שלו מיותרים גם אני הייתי כועסת ומתבאסת שהוא ילך

ובמיוחד שאת בכזה מצב קשוח ורגיש, נשמע שיותר מאשר אחרי לידה רגילה.

חיבוק 🩷🩷

תשתפי אותו ברגשות.

לא בהטלת וטו אלא בבקשה שימצא לך מעגל תמיכה.

אולי סטודנטית שתבוא לגור איתכם בשבוע הזה?

ואפילו עם יש עוד קטנים שלא יכולים להשאר אצל קרובים תקחי איתך.

את תוכלי להתארגן ולהתסדר עם הנסיעה לפחות לא תהיה ממורמרת

היא תסתדר עם טיסה וכל הנלווה אליה...

זהעסק יקר

וגם - מה היא תעשה איתם שם בזמן שהוא עובד? מחוץ לבית זה יותר אנרגיות מאשר בפנים

נשמע לי כמו פתרון לא ריאלי למצב הספציפי הזה

את שואלת אם הוא לא רואה שאת קורסת ואני שואלת אותך האם את מצליחה לראות אותו? נשמע ששניכם כל כך בהישרדות שקשה לכם לראות אחד את השנייה. מבלי בכלל להמעיט מהקושי והמצוקה שלך (שהיא גדולה וקשה! שומעים בין המילים עד כמה) גם הוא חווה את ההריון הקשה- שמר על הילדים והבית כשהיית מאושפזת לפני הלידה, באשפוז אחרי וכשהיית במלונית ואת מתארת אותו כמתאמץ להיות חלק גם עכשיו תוך כדי שהוא עובד. אולי גם הוא מרגיש ממש קורס.

הוא שאל והסכמת שהוא ייסע- להגיד לו עכשיו, רגע לפני, לא לסוע זה לשים אותו במצב מאד מאד לא נוח מול העבודה. ואולי גם הוא זקוק רגע להפסקה הזו.

לי נשמע שהוא מבין שלא מתאים לסוע עכשיו ולכן הוא אומר שהוא לא רוצה לסוע ולכן הוא מבטיח מתנות. אבל הוא לא רוצה ויכול לבטל עכשיו.

מציעה שתגידי לו שאת היית רוצה לאפשר לו לסוע בלב שלם ובפרגון אבל ככ קשה לך לחשוב על הימים האלה לבד ושהיית רוצה שתחשבו ביחד מה יכול לעזור לך.

לדוגמא כשבן הזוג שלי היה במילואים והייתי אחרי קיסרי בחופש גדול ביישוב נידח (אבל באמת עם תנאים יותר קלים- לא משווה) עשיתי דברים שלא הייתי מעלה על דעתי בזמן אחר- קניתי כמו שהציעו מלא אוכל קפוא שרק צריך לחמם בתנור, שואב שוטף רובוטי, שילמתי לילדים שלי כסף שיישמרו על הקטנים, היה הרבה מסך.

שוב- ליבי איתך. שומעים כמה קשה לך וכמה את מתאמצת להרים את הראש מעל המים ואת בקצה. פשוט אולי צריך לראות איך כל אחד מכם מקבל אוויר. אולי שאחרי שהוא יחזור את תסעי ליומיים והידיעה הזו תקל עלייך?