הגיגים שעלו לי בעקבות סרט שראיתי..אני זה א

אז סוף סוף ראיתי את הסרט בידים מלאות..

ובעיני הוא ממש מוצלח ומשקף מורכבות שקיימת בעיקר במגזרים הדתיים.. העניין החברתי של הילודה שנוסף לרצון הטבעי שיש לכל אישה. והקשיים שבעיקר אלירז חוותה במהלך ההריון גרמו לי ממש לחשוב על עצמי שאני בערך כמוה ממש לא מתפקדת ואולי זה לא הוגן כלפי היחדים שכבר נולדו לי שאהפוך עכשיו עולמות כדי להביא עוד ילד.. מצד שני יש לי רצון חזק לעוד..

כרגע אני עוד לא בשלב של טיםולים אבל מבחינת הרוםא אם בכמה חודשים הקרובים לא אקלט טבעי הוא ממליץ על טיפולים מכל מיני סיבות רפואיות שקימות אצלי.. ואני אומרת לעצמי אם הריון רכיל אצלי לוקח המון אנרגיות מכל המשפחה מה יהיה אם יתווספו לזה גם טיפולים?

זה היה לי ממש חזק וחשבתי על זה המון( האמת כבר לפני הסרט רק חידד את המחשבות)

מעניין אותי מה חושבות נשים כמוני שעוברות הרבה סבל בהריונות שלהם. לא מדברת על אלו שזכו ובא להם בקלות גם הכניסה להריון וגם ההריון עצמו. כי אצלי גם ההיקלטות לקחה זמן וגם ההריונות עצמם בסיכון גהוה..

איך ראית את הסרט? רוצה גם המון זמן לראותאנוונימית1
גם אני הייתי שמחה לראות אותוshiran30005
לא הפותחת, אבל יש הרבה הקרנותשלומית.

ביישובים, קהילות וכו.

אם את גרה במקום עם קהילה/ מתנס מסודר אפשר לבקש מרכזתתרבות נשים

יש בהוט והקרנות מאורגנות ברחבי הארץכבתחילה
אפשר לראות בפייסבוק של הבימאית- אפרת ליבי.


אני ראיתי גם וגם🙈

בטלגרםאני זה א
יש לך קישור?בוקר אור
יש כל הזמן הקרנותאורות המלחמה
אברר לך אם תרצי
איך יודעים מתי? בירושליםרוני_רון
ומזדהה איתך המון. בעיקר כי עברתי טיפוליםאנוונימית1

אחרי שכבר היו לי 3 בבית.


יודעת מה זה הריון ולידה בזמן שיש עוד בבית.. וכמה שזה דורש.


אבל מצד שני, ברור לי, שהחודשים הקשים של ההריון, הם כאין וכאפס לעומת האושר והברכה שמגיעים אחרי.


אני מסתכלת על הקטנה שלנו, שהטרימסטר הראשון היה הכי מזעזע אברררר.

לא תפקדתי. לא עשיתי *כלום*. בעלי עשה הכל בבית. הילדים קיבלו מצידי טיפול מינימלי גם כן🤣


אבל אחרי כמה חודשים זה עבר. ואחרי הלידה שלה הרגשתי בצורה כל כך חזקה את הברכה שהיא נתנה לחיים של כולנו.

וכן, גם אחרי שנכנסנו לעקרות משנית ידעתי שהרצון הבוער שלי אמיתי. ואני מרגישה שהמשפחה שלנו לא שלמה עדיין...


הריון קשה עובר בסוף. הרצון החזק הזה לעוד- לא ממש. לפחות אצלי לא.

תודה על הראיה הנוספת הזואני זה א
לדעתיכבתחילה

באמת לא פייר שהילדים הקיימים יסבלו בצורה נוראית בשביל ילד עתידי שעוד לא קיים/הריון.


תחשבי על הילדות שלך, אם אמא שלך היתה לא מתפקדת כל פעם במשך 9 חודשים ואחכ התאוששות מהלידה, איך היתה ההרגשה שלך בתור ילדה?


דיברת ספציפית על אלירז,

אני חושבת שיש הבדל בין אשה עובדת לבין אשה בבית. אצלך אני זוכרת שאת בבית ולא עובדת כך שלדעתי זה שונה. נקודת פתיחה שונה לגמרי. 

צורם שזה לא פייר לדעתךמחכה עד מאוד

איך אשר לתת לזה ציון?

מה נחשב לאמא לא מתפקדת?

אני לדוגמא בחודש שמיני ברוך ה'

ואני נחה המון במיטה.

קשה לי מאוד עבודות בית

אז הגדולים עוזרים המון!

אז הם מתלוננים מצד אחד

מצד שני מאוד מחכים ומתרגשים ללידה!

למה צורם? זו דעתיכבתחילה

ויש הבדל בין לנוח במיטה לבין חוסר תפקוד מוחלט/כמעט מוחלט.


ילדים צריכים מישהו שיטפל בהם.

כשאת מביאה ילד את לוקחת בחשבון שאת צריכה לטפל בו, נכון?

כשיש מצבים של חוסר תפקוד- יש ליקוי בטיפול בילדים. כלומר העדפת הילד החדש על פני הקיימים.

סליחה אבל ההודעה שלך אפילו פוגעתאנונימית בהו"ל
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך כ"ז בניסן תשפ"ד 22:10

מן הסתם שלא ניסית לפגוע, אבל חלקנו נלחמות על כל הריון ולפעמים גם מושבתות במהלכו.

אני מתנצלת שדרכתי לך על נקודה רגישהכבתחילה

לא התכוונתי לפגוע.

זאת דעתי וזכותי לחשוב שונה ממך. כמו שזכותך לחשוב שונה ממני.

 

ולא חכמה לכתוב תגובות כאלה מאנונימי.

יש לך דעה? תעמדי מאחוריה ואל תתחבאי מאחורי הניק האנונימי.

אין שום סיבה שאכתוב דברים אישיים מהניק שליאנונימית בהו"ל
לא עניין של נקודה רגישה כמו כשזה מרגיש שהרבה פעמים את יוצאת נגד כאלה שבבושתן מביאות ילדים צפופים 
מה כתבת אישי?כבתחילה

יש לי מה לענות רק שאני לא מתדיינת עם אנונימית. תצאי מהאנונימיות ואז לא תהיה לי בעיה להמשיך לדון בכבוד.


שימי לב שאת מכפישה אותי חזרה

ועוד מאנונימי. 

זהירות מביקורת מאנונימיבארץ אהבתי

וזהירות מביקורת בכלל...

אני מבינה למה ההודעה של כבתחילה צרמה לך, אבל גם כשקוראים הודעה שצורמת לנו, צריך להיזהר לא לפגוע בחזרה בתגובה שלנו.

(וסליחה שאני מגיבה לך ככה על הפורום, אבל בגלל שכתבת מהאנונימי אין לי אפשרות לכתוב לך בפרטי).

אז מה עושים בתקופות שאי אפשר?אורות המלחמה
אנחנו לא מלאכים. בלי קשר להריון ולידה יש כל מיני תקופות בחיים. כתבת מאוד שיפוטי. 
יש דברים שיש לנו שליטה עליהםכבתחילה

ויש דברים שלא.


להכנס להריון- ב"ה בתקופתנו אפשר לשלוט על זה.

כל בלתם אחר ל"ע- אי אפשר לשלוט.

אז קודם כל חשוב להבחין בהבדל הענק הזה.


אנחנו לא מלאכים ולא צריכים להיות מושלמים כל הזמן. ובדיוק לזה נועדו פתרונות כאלה ואחרים. אבל להכניס את עצמך למצב כזה בידיעה צלולה וברורה- זה כבר לדעתי משהו שלא פייר כלפי אנשי הבית.


מה שיפוטי אם כתבתי את דעתי?

מסכימה איתךבאיה

אני גם שמתי לב שאם כותבים את דעתי אומרים לי את שיפוטית או לא בסדר ולא, אני בסדר גמור וזו הדעה שלי וגם את כתבת את הדעה שלך סך הכל.

מי שזה נגע לו בנקודה רגישה בסדר אז שינהל דיון לא צריך להשתיק דעות אחרות

ואגב אני בדעה שלך גם כאן

בדיוקכבתחילה

תודה על התגובה הזו

חיממת את ליבי

ברור שאת יכולה להביע את דעתךאורות המלחמה

אבל להגיד על בחירות של אחרים שזה לא פייר, זה מאוד שיפוטי.

ולגבי דעתך, זה כמו להגיד שאישה שבוחרת בעבודה מסוימת, מתנהגת בצורה לא הוגנת כלפי בני הבית, כי לפעמים יש תקופות לחץ בעבודה.... 

זאת היתה השאלה של הפותחתכבתחילה

לכן עניתי את התשובה לדעתי.


לא רואה עניין להמשיך לדון חושבת שהסברתי את עצמי ואין לי מה להתנצל על הדעות שלי.

אם נפגעת- סליחה. זאת לא היתה הכוונה.

רק תקבלי גם דעות שונות.

אני לא נפגעתי, הכל בסדראורות המלחמה
מודה שלא קראתי לעומק את הפותחת, רק את התגובות 
זה מה שאמרתי בבוקרמחכה עד מאוד

אי אפשר להפוך הכל למתמטיקה.

כבתחילה יקרה

יש גם עניין של רגשות של האמא כמה היא מתוחזקת נפשית,פיזית ,רוחנית

אפרופו נפשי-כמה בא לה לעשות קניות ולבזבז...מה משמח אותה?

בתור אחת שלדעתי יש לי רווח רציני עכשיו

אבל עדיין קשה לי סוף הריון

וזה לא קשור לרווח בין ילדי!

היו לי הריונות כאלו צפופים יותר והיה יותר קל

לא ככ הבנתי מה את רוצה להגידכבתחילה

אם אמא מגיעה מוכנה נפשית רגשית זה הופך את זה ליותר קל עבור הילדים שחווים אמא לא מתפקדת במשך 9-10 חודשים?

זה לא רק עניין של מוכנה מראש,מחכה עד מאוד

זה תחזוק תוך כדי ההריון,


אין לי נסיונות עם הריונות קשים מאוד .


שלי סבירים מאוד ב"ה ,סוף קשה. מתארת לעצמי שלכולן.


אבל מי שיש לה יכולה לתכנן ולהתכונן.

אבל כן יש דברים שאפשר לדאוג להם מראש

כמו,

להתארגן כלכלית ואז לעבוד פחות,

לדאוג לעזרה קבועה בבית.

רשת תמיכה.

לא עלינו יש מקרים של פגות,אישפוזים

שגם בהם יהיה חוסר תפקוד של האמא...

וכן לדעתי לפעמים צריך להשליך את ההגיון והשיגרה ולעשות מסירות נפש למען עוד ילד יהודי.

אני חושבת שזה גם עניין של סדר עדיפויות אישי,פשיטא

גם בחיים בכלל, בלי קשר להריון.

לאמא אחת יהיה מעולה להיעזר המון בבייביסיטר ושהילד יהיה במסגרת עד מאוחר,

ואמא אחרת תחשוב שזה טו מאץ' ותעשה מאמצים שהילד יהיה יותר נוכח בבית עם ההורים והמשפחה,

ואף אחת לא תוכל להגיד לאף אחת שהדרך שהיא בחרה בה לא טובה. כי לכל אחת הדרך שלה..

(אני לצורך העניין שמחתי מאוד שכשלא תפקדתי, הייתי לפחות נוכחת בבית ויכולתי לפחות ללטף ולשכב לידה...)

סליחה עם יצא שיפוטי לא התכוונתיאני זה א
אבל אני מאוד נוכחת מאוד פעילה ואינטנסיבית וכשאני מושבתת אז אולי יש סטנדרטים של תחזוקה וכו שיורדים אבל עדין נופל הרבה על שאר בני הבית וגם אני אישית נכנסת מזה קצת לדיכאון ככה שגם נפשית אני פחות פנויה לאחרים. שבוע שעבר הייתי חולה כמה ימים וחא תפקדתי בכלל בכלל ובעלי היה בבית ופשוט הבית קרס מיומיים שהייתי מושבתת וזה מפחיד ומלחיץ אותי 
וואי, לגמרי הבית קורס כשאנחנו לא שםשוקולד פרה.

 

לי עוזר גם להפחית ציפיות

וגם להגיד לבעלי על משהו אחד שחשוב לי- נגיד על מרחב סלון מסודר. זה אומר שאני יודעת שיהיו כלים בכיור, ושמיכות לא מקופלות, וכביסה בערימות,

אבל לפחות הסלון יהיה מסודר..

נכון ששונה ואני בבית אכןאני זה א
אז לדעתך למישהי עם הריונות קשים מאודשיפור
לא הוגן שתביא יותר מילד אחד לעולם?🤔
תראי זאת שאלה מורכבתכבתחילה

קודם כל היא צריכה לעבור עוד הריון אחת או שניים בשביל לדעת שאכן ההריונות שלה קשים ולא ספציפית הריון אחד היה קשה.


דבר שני, לא דיברתי על קושי, דיברתי על חוסר תפקוד. סטייל היפרמאזיס קשה, ושמירת הריון קריטית וכאלה..

הפותחת דיברה על הסרט ידיים מלאות שבו רואים אשה שממש 9 חודשים אסור לה לעשות כלום, אז כן זה מבחינתי חוסר תפקוד שנופל על הילדים, לעומת קושי שיכול להיות זמני, פתיר, אולי אפשר להתגבר עליו ולהקל.

אז בנוסף לזה שאנחנו ככ ככ סובלות, לפי דעתךאמא לאוצר❤

זה לא הוגן שאנחנו מביאות יותר מילד אחד?😳

מדברת על היפראמזיס קשה נניח.

את לא חושבת שזה מורכב ויש פה הרבה מעבר למעט שאת מתארת?!

התחלתי את תשובתי בזה שזאת שאלה מורכבתכבתחילה

תקראי שוב את התגובה שלי ותראי שעניתי על שאלתך.

 


ברור שיש עוד המון גורמים שונים בין משפחה למשפחה מה שמשנה את התמונה ואת ההחלטה. 

לכן אף פעם אי אפשר לקחת מקרה אחד ולהסיק עליו גורף על כולן.

אני מדברת באופן כללי על מצב כללי, בלי לרדת לדקויות של מצב ומשפחה. 

לכן כתבתי שזו תשובה מורכבת שמשתנה בגלל שאר הנתונים.

 

זה שזאת נקודה רגישה אצלך לא הופך את זה מותר לזלזול בי כי אני חושבת שונה ממך. 

אבל את לא באמת מכירה את זה מקרוב ויודעתאמא לאוצר❤

מה זה אומר

ולכן לכתוב בכזה אופן זה מאד פוגעני ולא יפה כלפי כל אותן נשים שמתמודדות עם זה וברור שזאת נקודה רגישה.

חוץ מזה, שאני לא רואה זלזול בהודעה שלי. בעיקר שוק שככה מביעים דעה נחרצת בלי להבין..

מי אמר לך שאני לא מכירה מקרוב?כבתחילה

אני חושבת שכתבתי את דעתי בכבוד ובענייניות.

אם את בוחרת לקחת את זה אישי- זה שלך. 

זכור לי שכתבת פה על ההריון שלך יותר מפעם אחתאמא לאוצר❤

ולא זכור לי בכלל שהיה לך קושי כזה שגרם לחוסר תפקוד טוטאלי, כמובן שיכול להיות שאני טועה ולא זוכרת נכון אבל ככה זכרתי..

לא לוקחת את זה אישי כמו שפשוט חושבת שיש נושאים שצריך לכתוב עליהם ברגישות יתר כי הם גם ככה מאוד מורכבים

את לא יודעת מה היה ליכבתחילה

ואת לא יודעת מה קורה מסביבי. ואני מכירה מאד מקרוב.

לא סתם נתתי דווקא את הדוגמא הזו.


שוב אחזור על זה שלדעתי כתבתי בענייניות את דעתי, ורק בגלל שזה דורך לך על נקודה רגילה את מגיבה אלי ככה בארסיות בחזרה.

זה שלך🤷

אני סיימתי לדון. כל טוב סלה. ביי שלום תודה. 

בכלל בכלל לא חושבת שאני מגיבה בארסיותאמא לאוצר❤

מתנצלת אם הרגשת ככה אבל קצת נסחפת...

בכל אופן הדיון לא מתקדם לשום מקום אז באמת שאין שום עניין להמשיך אותו.

תראי. העולם לא פיירמקרמה

אבל העולם גם מורכב.


 

אני אקצין בכוונה

אמא יחידנית שיודעת שבהריון תצטרך שמירת הריון מחאה ותצא מתפקוד לגמרי ואין לה מערכת תומכת


 

האם בשביל הרצון לעוד ילד יכולה להרשות לעצמה חוסר תפקוד ל9 חודשים?


 

כשאנחנו הופכות לאמהות אנחנו מקבלות על עצמינו אחריות מלאה לנפש של ילד

ויש הרבה מאוד ויתורים שאנחנו עושות

לאחת זה הקרירה שהיא חלמה עליה

לשניה זה הזוגיות/העצמאות

לשלישית זה החלום לעוד ילד


 

וכל דילמה היא שאלה של מה המחיר

וזה הרבה יותר מורכב

זה תלוי בתפקוד הבן זוג

באופי ובחוזק הנפשי של הילד הקיים

בסביבה התומכת

ומה הקושי הפיזי יביא איתו בפן הנפשי של האמא

בהרבה מאוד פרמטרים


 

אבל אי אפשר להתעלם מהשאלה

ולא לקחת בחשבון שיש מצבים שזה יכולה להיות נקודת אל חזור הרסנית


 

 


 

 

לא אמרתי להתעלם מהשאלה בכללאמא לאוצר❤

את יכולה לראות בהמשך השרשור שוב שפירטתי על זה וכתבתי שזה בהחלט סוגיה שמעסיקה אותי מאד

אבל מכאן ועד להגיד באופן מכליל וגורף שזה לא הוגן להביא יותר מילד אחד יש דרך ארוכה. ובעיניי מי שלא חווה את הקושי הזה ומכירה אותו מקרוב לא כל כך יכולה להגיד דבר כזה.

אבל היא לא אמרה את זהמקרמה

היא כתבה שלא פייר בעינה שילדים יסבלו בצורה נוראית (ולא פירטה מה זה אומר צורה נוראית) בשביל ילד שעוד לא נולד


 

וכתבה במפורש שלא להסתמך על נסיון מהריון אחד


 

ודיברה על חוסר תפקוד מלא

 

בעיני היתה פה הכללה גסה..אמא לאוצר❤

ונראה שאני לא היחידה שהרגישה ככה

בכל אופן זה באמת לא רלוונטי 

בטח שזה רלוונטימקרמה

יצאו עליה ב200 קמש

ובאופן אישי
 

ובמילים הרבה יותר בוטות מהמילים כבתחילה השתמשה
 

תוך הנחות יסוד על החיים שלה ומה עברה (וכל סמך מה???? על סמך מה שלא כתבה בפורום???)

 

האמת? שממש לא נעים לקרוא

אני ממש התכווצתי...

אז רק מתארת לעצמי מה זה עשה לה

 


 

 

 

תודה לך❤️כבתחילה
אםoo

הילד/ הילדים נפגעים בדרך, זה יותר מלא הוגן.

ברור שאפשר ללדת כמה ילדים, גם בהריונות קשים אם דואגים שהילדים לא יפגעו. צריך להיות מודעים לפגיעה האפשרית ולמצוא פתרונות מונעים.

לא יודעת אם לא הוגן זה הביטוי המדוייקאני זה א
אבל אולי זה צריך להיכנס לשאר השיקולים שמובילים אותי להחלטה על עוד הריון.. מודה שכשהיו לי 2-3 והם היו קטנים אז לא הרגשתי שזה צריך להוביל אותי למנוע אבל היום כשיש כבר 5 והם גם יותר גדולים אז מרגישה שזה שיקול נוסף ומודה שזה קצת עושה לי כיוצוץ בלב ..
אני גדלתיoo
באווירה מורכבת עם הורים שהיו רוב הזמן עצבניים. רוב הזמן היינו עם אמא שלי והיא היתה כל הזמן בהריון/ אחרי לידה וכנראה זה היה משפיע מרכזי, כי אחרי שהילדים גדלו היא נהיתה יותר רגועה.


לי זה גרם לילדות מורכבת ולהשפעה גם לאחר שעזבתי את הבית, עד היום יותר מ20 שנה אחרי שעזבתי את הבית נשארו לי משקעים והקשר רופף. זה היה יותר גרוע מלא הוגן.

מה המשקעים שלך?מחכה עד מאוד

ולא חסר אמהות עצבניות עם רווח בין הילדים?


קשה לי שכל פעם תולים את זה על ההריון והילודה של האמא...


לא חסר אמהות עצבניןת משלל סיבות:

עבודה קשה מחוץ לבית

ילדים בגיל התבגרות שממש קשה איתם

קושי כלכלי

קושי זוגי

ועוד

לא דווקא הריונות ולידות?

למה קשה לך?oo

זה יכול להיות גם הסיבה הזו.

הריון ולידה אינם קדושים, הם יכולים להיות סיבה לעצבים.


אני ברגיל בשליטה עצמית גבוה, בהריון ועם תינוק קטן הייתי הרבה יותר עצבנית. זה טבעי הורמונים, בחילות, תינוק שלוקח את כל המשאבים.


המשקעים שלי שגדלתי בבית שבמקום להיות המקום הבטוח והתומך היה ההפך הגמור.

דווקא קדושים בעיניי, ובכל זאת יכולים לגרום לעצביםשיפור
זה מאד הגיוניEliana a

שהריון ולידה יקחו המון

והרבה פעמים כן זה בא על חשבון הילדים.

אבל כל אחד רואה את זה אחרת וכאן ההבדל

בעינייך זה לא אמור להיות בעיה או משהו קטן וזה סבבה ... באמת זה הסתכלות שונה בין אנשים 

גם האחים שלך באותה חוויה כמוך?112233445566
חלקם יותר חלקם פחותoo
שאלה טובההבוקר יעלה

אני בהריון רביעי ב"ה.

לכל ההריונות חוץ מהאחרון נקלטתי מהר, באחרון לקח שנה פלוס אבל ללא טיפולים..

ואני סובלת ממש בכל ההריונות, חוסר תפקוד עד חודש חמישי שישי..

בדיוק השבת בעלי הציע שלא נמנע את ההריון הבא כי לקח זמן להקלט, ואמרתי לו שלדעתי זה חוסר אחריות מצידי לא למנוע כשאני יודעת איך אני בכל הריון, ותינוק צריך אמא מתפקדת בבית..

אז השאלה שלך באה במקום..

כשחשבנו שנצטרך טיפולים, אמרנו שננסה ונראה איך הולך, כי היה רצון מאוד חזק לעוד ילד אצל שנינו.

אבל הילדים קצת יותר גדולים ועצמאים. לא הייתי נכנסת ללופ הזה כשיש תינוק בבית, עד בערך גיל שנתיים.( מדברת גם על טיפולים וגם על הריון קשוח.. )

אגב, זוכרת שראיתי את הסרט לפני כשנה והבת של אלירז לקחה פיקוד על הבית, בהריון הנוכחי בעלי היה במילואים וגם הבת שלי עשתה מעל ומעבר והיא הרבה יותר צעירה, ממש כאב לי עליה שהיא צריכה לעשות כ"כ הרבה כי היא נקלעה למצב הזה ואבא שלה לא בבית.. 

ההריונות שלי ממש ממש קשיםאמא לאוצר❤

עד לחוסר תפקוד מוחלט.

אני לא יגיד לך שלא חשבתי וחושבת על זה המון

ושאין לי גם מצפון על זה.

ומצד שני, ברור לי שגם בשבילם זה שווה את זה.

זה 9 חודשים מאד קשים לעומת עוד מתנה לכל החיים.

בהריון השני שלי הייתי מלאת מצפון כל הזמן שיש לי תינוקת כזאת קטנה ואני לא יכולה לטפל בה הרבה.. זה ממש הטריד אותי כל הזמן והרגשתי אשמה מאד.

היום שאני רואה כל רגע כמה אחותה הקטנה זה מתנה ענקית בשביל הגדולה אני יכולה להגיד לך ללא צל של ספק שגם אם הייתי חושבת נטו רק על טובת הגדולה (שאני כן חושבת שזה מאד הגיוני שיש גם עוד שיקולים ושזה מכלול גדול ומורכב)

ברור לי ללא צל של ספק שהיה לה שווה שאמא היתה הרבה פחות פנויה אליה פיזית ונפשית ל9 חודשים בשביל להביא את אחותה...

מקווה שנמשיך להרגיש ככה גם עם שאר הילדים

בקיצור אני חושבת שזה עניין מאד מאד מאד מורכבאמא לאוצר❤

שיש לו הרבה צדדים..

ומן הסתם מה שלא נבחר יהיה לנו מצפון.

זה באמת קשה ומורכב מאד

ולכן אני גם חושבת שמי ש*אין* לה הריונות כאלה קשים והיא לא מבינה מה זה אומר ולא מכירה את ההתמודדות, לדעתי אין לה זכות להביע דעה (בטח שלא דעה שיפוטית) על נשים שכן ומה לדעתה בסדר/הוגן ומה לא...

אין לכן מושג כמה זה מורכב

אין לכן מושג כמה אנחנו מקריבות כדי להביא ילדים לעולם

אין לכן מושג כמה זה מקשה ומביא התמודדויות בכל הזירות של החיים

אין לכן מושג כמה אנחנו גם ככה מלאות מצפון בכל מה שנוגע להריונות הככ קשים האלה...

אז אנא, תחסכו ממנו דעה, בטח אם היא ביקורתית כשאין לכן מושג מה זה אומר ומה זה מביא...

זה גם ככה נושא כזה קשה ומורכב ותיהיו בטוחות שהיינו מאד מאד רוצות הריונות נורמלים וקלים..ושזה גם ככה מאד רגיש

🤍

 

אני לא מתחרטת על ההריונות הקודמיםאני זה א

ואולי זה הגיל גם שעושה את שלו. אבל תוהה לעצמי אם במצב כזה של קושי לא נדרש ממני(אישית כמובן לא מתכוונת לאף אחת אחרת) לעצור רגע ולהנות מהקיים..

ובנימה אופטימית חברה הכי טובה שלי בעלת משפחה מאוד ברוכה ואני ממש מעריצה אותה שהצליחה ככה זה ראוי להערכה מאוד גדולה מבחינתי. שלא ישמע שאני מנסה לשנות את האידאולוגיה כדי שתתאים לי ..

ברור. מבינה את המקום שלך לחלוטיןאמא לאוצר❤

אני רק אומרת שכמה שזה קשה ומורכב לילדים שאין אמא מתפקדת ונורמלית לתשע חודשים, אחים זה גם מתנה בשבילם. וזה 9 חודשים לעומת כל החיים

ועדיין אני מאוד מאוד מבינה. והגיוני שאני גם ירגיש ככה אחרי מספר מסוים של ילדים.

כרגע עדיין כל כך ברור לי שאני רוצה עוד שאמרו את הקושי הפסיכי גם בשבילי וגם בשביל כל המשפחה אני בטוחה שאני יעשה את זה שוב.. רק השאלה היא מתי אני ארגיש שיש לי כוחות🙈

אני חושבת שיש הבדל גדול היום במודעותאמאשוני

לבין הדורות הקודמים.

סתם לדוגמה כשאני קוראת אותך מרגישים עלייך כמה חשוב לך שהמשפחה תסבול כמה שפחות, ומצד שני שאת בחוסר תפקוד מוחלט בהריונות,

לכן במצב כזה למשל,

את תהיי מוכנה לשלם מחירים אחרים כמו נטל כספי או לדאוג למשאב אחר כדי לגשר על הפער הזה, לעומת במצב שיש פחות מודעות.

אני חושבת שגם הילדים גם כשהם קטנים מרגישים כמה חשוב לך שיהיה להם טוב גם אם פיזית אז לא מצליחה לטפל בהם.

פעם הדרכתי ילדה שאבא שלה היה במצב קשה מאוד כל החיים והיא אהבה אותו כ"כ כשהדבר היחיד שהוא יכל לתת לה זה אהבה, אפילו לא חיבוק..

אז המצב הנפשי ממנו נעשים הדברים מאוד משמעותי לאיך הילדים יזכרו את התקופה הזאת.

קראתי את ההודעה כמה פעמים ולא לגמרי הבנתיאמא לאוצר❤

את כוונתך

בכל אופן תודה כי אני חושבת שניסית להחמיא לי😅🤭

חח יש מצב שגם את זה הבנתי לא נכון 🙈

הטפשת

אני מתכוונתאמאשוני

שאצלך שני הערכים,

מצד אחד להמשיך להוליד ילדים,

ומצד שני לא להזניח את הילדים הקיימים

שניהם כ"כ חשובים, שאת לא תהיי מוכנה להתפשר על אחד מהם לחלוטין אלא תמצאי ככל האפשר פתרון שיאפשר גם וגם.


לדוגמה בתחילת המלחמה חגגנו לבת שלי יום הולדת, ובעלי היה מגוייס למלחמה.

מצד אחד הוא לא מפספס אירועים של הילדים ומצד שני חשוב לו לשמור על עמ"י,

ושני הערכים מאוד מאוד חשובים לו, אז הוא שלח סרטון ברכה בהפתעה בשבילה והיא מאוד התרגשה מהמחווה לכן מה שנצרב לה בזיכרון שאבא השתתף וחשב עליה ככל יכולתו,

ולא נצרב לה שאבא נעדר מהמסיבה.


וזה מצב שונה מאשר פעם, כמו שתיארו פה שפחות הייתה מודעות לחוויה של הילדים ולכן מנקודת מבט של ילדה, כפי שכתבו פה, האמא בחרה בילדים הנוספים על חשבון הקיימים.

כלומר גם אם אי אפשר לשנות את המציאות, אפשר לשנות את החוויה איך שהיא תיזכר, וזה שיש לך את זה במודעות אומר שהילדים לא יחוו תחושה של הזנחה גם כשלא תוכלי לטפל בהם פיזית.


בכל מקרה, המטרה הייתה להקל קצת על המצפון.. מקווה שלא גרמתי ההפך..

עכשיו הבנתי. צודקת לגמריאמא לאוצר❤

באופן כללי בחיים עצם המודעות היא חצי מהפתרון

וזה באמת נושא מאד מאד מורכב וקשה

ורגיש גם

כי זה באמת מתנגש בצורה כלשהי

הרצון החזק לעוד ילדים

לעומת החוסר יכולת לסבול עוד

ולא להיות אמא מתפקדת לילדים הקיימים..

הלואי שלא הייתי צריכה להתמודד עם הסוגיה הזאת והיו לי הריונות 'נורמלים..'

חושבת על זה הרבה.

במיוחד עכשיו.

תודה ממש🤍 אכן הקלת קצת 

את אמא לביאהאמאשוניאחרונה

הילדים שלך זכו בך!

❤️

מבינה אותךרשרשרש

גם אצלנו ההריון מאתגר ואפילו מאוד.

אצלי זה לא שיקול של האם להכנס להריון נוסף, אלא של תזמון. אני לא רצה מהריון להריון אלא מחכה קצת להתאושש- אני והבית.

אחרת אני אקרוס נקודה. ודרך אגב, במקרה שלנו מי שהכי מעודד אותנו לחכות עד שאני אחזור לעצמי פיזית זה הרב שלנו, הוא זה שכל הזמן אומר לזוגות שםונים אליו שילד צריך להגיע לבית שמח ואמא מתפקדת וזה לא ייצור תעשיתי.


לגבי שאר האחים, אני משתדלת להציף בחום ואהבה במסגרת הגבולות האפשריים. אם זה להקריא להם סיםורים בשכיבה, לדגדג, לשמוע מכל אחד איך היה בלימודים, לשחק משחקי קופסה, לחבק ולנשק, לשכב איתם על הרצפה וכו..


אז הבית לא נקי באותה רמה אולי, אבל ב"ה תשומת לב לא חסר. כן יש השפעה עליהם- אמא לא יצאה לגינה, הכרתי את הגננת רק טלפונית, וכאלה..

אני עושה את המקסימום האפשרי לי. משתדלת שיהיה להם אוכל טוב (גם אם לא אני הכנתי), יחס חם, אכפתיות, בגדים נקיים וכאלה.. לחלק אני דואגת ולחלק בעלי דאג.. 

בהריון השני שלי לא תפקדתי תקופה ממושכתפשיטא

הייתי מושבתת לחלוטין, לא יכולתי לצפות את זה מראש,

האם הבת שלי ספגה את החוסר תפקוד שלי? בהחלט, נפגע לנו המון זמן משמעותי בגדילה שלה.

האם זה היה שווה את זה?

חד משמעית.

אולי היא תגדל עם צלקת קטנה בלב מהזמן הזה,

אבל אני רואה איזה מתנה ענקית הבאתי לה, איזה אושר שאי אפשר להסביר, המתנה הכי גדולה שיכולתי להעניק לה.


אני יודעת שההריון הבא יהיה מאתגר בעז"ה, מכל מיני בחינות, (בתקווה שאתבדה)

אבל אני כבר מראש יודעת שהתוצאה תהיה שווה כל רגע.

אני לא חושבת אפילו לרגע שזה יהיה לא פייר כלפי המשפחה שלי...

תודה גם לךאני זה א
לא הייתי במקום שלך אז אם מתאיםפליונקה

אל תשימי לב ותזרקי לפח. אבל לדעתי אין שום לחץ חברתי על משפחה שיש לה כבר חמישה- שישה ילדים. זה שמישהי יולדת עשרה , היא עושה את זה לעצמה ולפעמים גם מניעה לא עובדת ...

בעיניי הכי חשוב זה בריאות. אסור להיכנס לסיכון רציני בשביל ילד חמישי או עשירי . אם מגיעים למצב שהגוף אומר לא, כנראה צריך להשלים עם זה...

מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

היית צריכה לקנות חדש?הריון ולידה

אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?

אוףףף אני לא מעיזה ללכתהריון ולידה

חוששת שיאסור!

למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע

מה הפסיקה שלכם בענייני התקנים?טארקו

בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות

אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..

אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?

מבינה אותך, אבל באמת שהכי חשוב עכשיו זהפרח חדש

לדאוג שההתקן יהיה במקום

באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר

אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה

ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים

החשש שלי הוא מהדימומים שיש עכשיוהריון ולידה

גם לזה כדאי לשאול רבטארקו

כי יש בזה פסיקות שונות ושוב, יש במה לתלות, ולכן לפחות לפי חלק מהפסיקות זה לא יהיה דימום אוסר

אבל אנחנו לא יכולות לדעת מהפורום מה הפסיקה שלכם..

תודה. אני פשוט מיואשתהריון ולידה

אין לי כוח לסבול ולא לבזבז את כל היום שלי

ואין לי כוח להתעסק עם מה ששווק לי כשגר ושכח

ממש מבינה אותך אבל אין ברירה לפעמיםפרח חדשאחרונה

הרגשתי לגמרי כמוך

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

תודה לכולן!אור.יאחרונה

אנסה את כל ההצעות והלוואי שיקל עליה.

משום מה לא חשבתי שאוטופיק יכול להופיע רק בחורף ולא תמיד...

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*

בטוחה שזה מה שיש לה?כבת שבעים

סליחה שאני מערערת, פשוט גם לנו אמרו שכנראה יש לו ריפלוקס סמוי. לא יודעת אם יש או אין, אבל טיפול אצל אסתאופטית עזר ממש. זה לא היה מיידי, אבל הוא נהיה רגוע יותר מיום ליום.

תוודאי שהיא עולה במשקל ושיש מספיק יציאות.

זו תקופה קשה ומטלטלת נפשית, אבל היא תעבור בעז"ה!

היום הוא נסיך מהמם! 😍😍😍

היה לנו... לא פשוטיום שניאחרונה

עוזר לשים קלסר מתחת למזרון (שיגביה קצת את אזור הראש)

נתנו גביסקון אחרי כל הנקה והייתה הקלה מיידית. שווה לנסות. זה ללא מרשם

אם התרופה לא עוזרת צריך להמשיך לראות מה מציק לה כי את והיא סובלות!!

העצה הקבועה שלי - לבדוק היפרטוניה, טונוס שרירים גבוה אצל תינוקות, כי התסמינים דומים (בכי, עצבנות, קושי לישון, נרגעים רק בידיים או במנשא). ויש הורים שלא מכירים.

ועוד משהו - יש ילדים שהאוכל לא מספיק להם והם רעבים... ואז בכי ללא הפסקה, מגיעים לארוחה הבאה רעבים אז אוכלים בעצבנות וזה מעגל קסמים מתיש.

שווה לשאוב בקבוק אחד ולנסות לתת קצת אחרי ארוחה. תינוק רעב אצלי צרח וצרח למרות ההנקה, ממש כמו התיאור שלך, אם לא אעל או ינק רק צרח. וממש ראיתי איך התוספת הרגיעה.

Pph כבר כמה לידות ברצף.אשירה לה'.

אני סובלת מpph כבר כמה לידות ברצף, עם כל המשתמע, של כניסה לריוויזיה מיד אחרי הלידה, קבלת עירויי דם וברזל וחולשה לא כייפית.

אשמח ממש אפ יש כאן נשים עם ניסיון או ידע.

אם יש לקראת הלידה הבאה איך לעזור שזה לא יקרה

כותבת מראש מה עשיתי ולא עזר:

-אני מגיעה ללידה עם ברזל גבוה

-לא לוקחת זירוזים וכו. יולדת די מהר בלידה טבעית.

להבנתי יש בתי חוליםמוריה

שנותנים משהו שאמור לעזור למנוע.

שווה לברר.

אסותא באשדוד הבנתי שנותנים.

אולי ישמע מוזרדפני11אחרונה

אבל ללכת לטיפול רגשי/לא קונבנציונאלי.

לחברה טובה שלי זה היה והיא עשתה עבודה.. ולא חזר לה יותר

לפעמים הגוף מספר לנו על משהו בנפש שדורש התייחסות ותיקון

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמון

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

דווקא למשל גזר מניסיון שלי חייב שקיתאחת כמוניאחרונה

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

יש פה כאלה שבשבוע 12 אמרו לכן 80%בן ובסוף היתה בת?מבורכת

לא מאמינה שאני פותחת שרשור כזה... אבל מסתבר שממש שכנעתי את עצמי שזו בת והאכזבה קשה. יש סיכוי שזו עדיין בת? אפילו שהטכנאית הראתה לנו ממש בבירור את הזווית עולה כלפי מעלה? מצד שני היא אמרה 80% בן אבל שזה לא סופי... יש מה לתלות תקוות ב20% הנותרים?

עד עכשיו קיבלתי באהבה את שיירת הבנים המתוקים שלי, אבל עכשיו מאוד קשה לי. באמת חשבתי שהפעם תגיע סוף סוף הנסיכה.

חיזוקים ועידודים יתקבלו בברכה... (ואל תגידו לי אין כמו בנים, אני מאוד אוהבת את הבנים שלי אבל אין כמו בנות 😉 ואל תגידו לי שלפחות יש לי בגדים בשפע בשבילו ואני לא צריכה לקנות חדש. רציתי לא להשתמש בהם ולקנות מלא בגדים חדשים ורודים וממיסים)

למעלה זה לא בת?כורסא ירוקה.

זכור לי שלמעלה זה בת למטה זה בן. כל עוד לא ראית איבר מין יש סיכוי..

בכל מקרה אם בן קחי לעצמך את הזמן לעכל... ומאחלת לך שהוא או היא יהיו קסומ/ה ומתוק/ה

לא. בת זה ישר מקביל לעמוד שדרהמבורכת

קרה ליעל הניסים

בשבוע 12 עשיתי א"ס עם רופא והיתה גם טכנאית בחדר. הרופא אמר לי- רוצה לדעת מה זה? והטכנאית, המאוד ותיקה, צחקה ואמרה לו שאי אפשר לדעת עדיין.

הרופא הסתכל ואמר בשיא הביטחון- הנה זה בן.

אחרי חודש בסקירה המוקדמת, אמרו לי שזאת בת. וכשהגעתי שוב לטכנאית הזאת והיא ראתה שזאת בת היא צחקה על הרופא ואמרה ידעתי שאי אפשר לדעת עדיין.

אבל האמת שאני לא בטוחה שהייתי מתמקדת בתקווה הזאת, כי אז האכזבה תהיה גדולה יותר. הייתי מתמקדת יותר בלהשלים עם זה שזה בן.

וואימבורכת

זה דווקא מאוד מעודד. אבל ברור שיש סיכוי שזה יהיה בן בסוף וצריך להתכונן גם לאפשרות הזו

עשיתי אולטראסאונד כל שבועייםשושנושי

כבר לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע.

אמרו לי בשקיפות שזה כנראה בן, שבועיים אחרי כנראה בת ככה התגלגל הלוך חזור.

בשורה התחתונה בסקירה מאוחרת סופית - בן.

נולד בן מתוק ושובב.

רק אומרת שבתור אימא לבנים אני ממש מבינהאמא טובה---דיה!

אותך❤️

לי אמרו בשקיפות בת ובסקירה היה בן..ברכה כפולה:)

כנל אבל ציינה שהיא ממש לא בטוחהשואלת12

אצלי בשבוע 13+4 ראו בבירור שזה בןפרח חדש

לא בשקיפות

אז אולי תנסי ללכת לרופאה עוד כשבועיים?

לא זוכרת באיזה שבוע בדיוק, אבל סביב 12אחת כמוני

בשקיפות עורפית רופאה אמרה לנו שהיא חושבת שזה בן , וזו בת מתוקה 😍 הלוואי בשבילך

תקני בנחת מלא בגדים חדשיםשימושית

ואני אגיד את זה שוב- תקני בגדים חדשים.

הבגדים החדשים ממיסים ונותנים כח ומותר לך להתפנק אפילו אם כבר יש לך בגדים מהבנים הקודמים.

לנו היה הפוך אבל זה יותר נפוץ (עד שבוע 23 אמרו לנו שזה בת ורק בסקירה המאוחרת אמרו שזה בן)

לא באה לבאסבאתי מפעם

שש הריונות , תמיד מה שאמרו לי בשקיפות זה מה שיצא בסוף.

ממש מבינה את ה ציפיה והאכזבה, חיבוק גדול!

עד הלידה כבר תשלימי עם זה

קרה לי בדיוק ככה^כיסופים^

קרה לי בשני הריונות~מרמלדהאחרונה

בשקיפות אמרו שרוב הסיכויים בן, ואח"כ בסקירות כבר אמרו שזו בת.

ואני מהצד השני - אמא לכמה בנות ב"ה😅

שיהיה בשמחה ובידיים מלאות❤️