ביישובים, קהילות וכו.

אם את גרה במקום עם קהילה/ מתנס מסודר אפשר לבקש מרכזתתרבות נשים

אני ראיתי גם וגם🙈

אחרי שכבר היו לי 3 בבית.

יודעת מה זה הריון ולידה בזמן שיש עוד בבית.. וכמה שזה דורש.

אבל מצד שני, ברור לי, שהחודשים הקשים של ההריון, הם כאין וכאפס לעומת האושר והברכה שמגיעים אחרי.

אני מסתכלת על הקטנה שלנו, שהטרימסטר הראשון היה הכי מזעזע אברררר.

לא תפקדתי. לא עשיתי *כלום*. בעלי עשה הכל בבית. הילדים קיבלו מצידי טיפול מינימלי גם כן🤣

אבל אחרי כמה חודשים זה עבר. ואחרי הלידה שלה הרגשתי בצורה כל כך חזקה את הברכה שהיא נתנה לחיים של כולנו.

וכן, גם אחרי שנכנסנו לעקרות משנית ידעתי שהרצון הבוער שלי אמיתי. ואני מרגישה שהמשפחה שלנו לא שלמה עדיין...

הריון קשה עובר בסוף. הרצון החזק הזה לעוד- לא ממש. לפחות אצלי לא.

באמת לא פייר שהילדים הקיימים יסבלו בצורה נוראית בשביל ילד עתידי שעוד לא קיים/הריון.

תחשבי על הילדות שלך, אם אמא שלך היתה לא מתפקדת כל פעם במשך 9 חודשים ואחכ התאוששות מהלידה, איך היתה ההרגשה שלך בתור ילדה?

דיברת ספציפית על אלירז,

אני חושבת שיש הבדל בין אשה עובדת לבין אשה בבית. אצלך אני זוכרת שאת בבית ולא עובדת כך שלדעתי זה שונה. נקודת פתיחה שונה לגמרי. 

איך אשר לתת לזה ציון?

מה נחשב לאמא לא מתפקדת?

אני לדוגמא בחודש שמיני ברוך ה'

ואני נחה המון במיטה.

קשה לי מאוד עבודות בית

אז הגדולים עוזרים המון!

אז הם מתלוננים מצד אחד

מצד שני מאוד מחכים ומתרגשים ללידה!

ויש הבדל בין לנוח במיטה לבין חוסר תפקוד מוחלט/כמעט מוחלט.

ילדים צריכים מישהו שיטפל בהם.

כשאת מביאה ילד את לוקחת בחשבון שאת צריכה לטפל בו, נכון?

כשיש מצבים של חוסר תפקוד- יש ליקוי בטיפול בילדים. כלומר העדפת הילד החדש על פני הקיימים.

מן הסתם שלא ניסית לפגוע, אבל חלקנו נלחמות על כל הריון ולפעמים גם מושבתות במהלכו.

לא התכוונתי לפגוע.

זאת דעתי וזכותי לחשוב שונה ממך. כמו שזכותך לחשוב שונה ממני.

ולא חכמה לכתוב תגובות כאלה מאנונימי.

יש לך דעה? תעמדי מאחוריה ואל תתחבאי מאחורי הניק האנונימי.

יש לי מה לענות רק שאני לא מתדיינת עם אנונימית. תצאי מהאנונימיות ואז לא תהיה לי בעיה להמשיך לדון בכבוד.

שימי לב שאת מכפישה אותי חזרה

ועוד מאנונימי. 

וזהירות מביקורת בכלל...

אני מבינה למה ההודעה של כבתחילה צרמה לך, אבל גם כשקוראים הודעה שצורמת לנו, צריך להיזהר לא לפגוע בחזרה בתגובה שלנו.

(וסליחה שאני מגיבה לך ככה על הפורום, אבל בגלל שכתבת מהאנונימי אין לי אפשרות לכתוב לך בפרטי).

ויש דברים שלא.

להכנס להריון- ב"ה בתקופתנו אפשר לשלוט על זה.

כל בלתם אחר ל"ע- אי אפשר לשלוט.

אז קודם כל חשוב להבחין בהבדל הענק הזה.

אנחנו לא מלאכים ולא צריכים להיות מושלמים כל הזמן. ובדיוק לזה נועדו פתרונות כאלה ואחרים. אבל להכניס את עצמך למצב כזה בידיעה צלולה וברורה- זה כבר לדעתי משהו שלא פייר כלפי אנשי הבית.

מה שיפוטי אם כתבתי את דעתי?

אני גם שמתי לב שאם כותבים את דעתי אומרים לי את שיפוטית או לא בסדר ולא, אני בסדר גמור וזו הדעה שלי וגם את כתבת את הדעה שלך סך הכל.

מי שזה נגע לו בנקודה רגישה בסדר אז שינהל דיון לא צריך להשתיק דעות אחרות

ואגב אני בדעה שלך גם כאן

תודה על התגובה הזו

חיממת את ליבי

אבל להגיד על בחירות של אחרים שזה לא פייר, זה מאוד שיפוטי.

ולגבי דעתך, זה כמו להגיד שאישה שבוחרת בעבודה מסוימת, מתנהגת בצורה לא הוגנת כלפי בני הבית, כי לפעמים יש תקופות לחץ בעבודה.... 

לכן עניתי את התשובה לדעתי.

לא רואה עניין להמשיך לדון חושבת שהסברתי את עצמי ואין לי מה להתנצל על הדעות שלי.

אם נפגעת- סליחה. זאת לא היתה הכוונה.

רק תקבלי גם דעות שונות.

אי אפשר להפוך הכל למתמטיקה.

כבתחילה יקרה

יש גם עניין של רגשות של האמא כמה היא מתוחזקת נפשית,פיזית ,רוחנית

אפרופו נפשי-כמה בא לה לעשות קניות ולבזבז...מה משמח אותה?

בתור אחת שלדעתי יש לי רווח רציני עכשיו

אבל עדיין קשה לי סוף הריון

וזה לא קשור לרווח בין ילדי!

היו לי הריונות כאלו צפופים יותר והיה יותר קל

אם אמא מגיעה מוכנה נפשית רגשית זה הופך את זה ליותר קל עבור הילדים שחווים אמא לא מתפקדת במשך 9-10 חודשים?

זה תחזוק תוך כדי ההריון,

אין לי נסיונות עם הריונות קשים מאוד .

שלי סבירים מאוד ב"ה ,סוף קשה. מתארת לעצמי שלכולן.

אבל מי שיש לה יכולה לתכנן ולהתכונן.

אבל כן יש דברים שאפשר לדאוג להם מראש

כמו,

להתארגן כלכלית ואז לעבוד פחות,

לדאוג לעזרה קבועה בבית.

רשת תמיכה.

לא עלינו יש מקרים של פגות,אישפוזים

שגם בהם יהיה חוסר תפקוד של האמא...

וכן לדעתי לפעמים צריך להשליך את ההגיון והשיגרה ולעשות מסירות נפש למען עוד ילד יהודי.

גם בחיים בכלל, בלי קשר להריון.

לאמא אחת יהיה מעולה להיעזר המון בבייביסיטר ושהילד יהיה במסגרת עד מאוחר,

ואמא אחרת תחשוב שזה טו מאץ' ותעשה מאמצים שהילד יהיה יותר נוכח בבית עם ההורים והמשפחה,

ואף אחת לא תוכל להגיד לאף אחת שהדרך שהיא בחרה בה לא טובה. כי לכל אחת הדרך שלה..

(אני לצורך העניין שמחתי מאוד שכשלא תפקדתי, הייתי לפחות נוכחת בבית ויכולתי לפחות ללטף ולשכב לידה...)

לי עוזר גם להפחית ציפיות

וגם להגיד לבעלי על משהו אחד שחשוב לי- נגיד על מרחב סלון מסודר. זה אומר שאני יודעת שיהיו כלים בכיור, ושמיכות לא מקופלות, וכביסה בערימות,

אבל לפחות הסלון יהיה מסודר..

קודם כל היא צריכה לעבור עוד הריון אחת או שניים בשביל לדעת שאכן ההריונות שלה קשים ולא ספציפית הריון אחד היה קשה.

דבר שני, לא דיברתי על קושי, דיברתי על חוסר תפקוד. סטייל היפרמאזיס קשה, ושמירת הריון קריטית וכאלה..

הפותחת דיברה על הסרט ידיים מלאות שבו רואים אשה שממש 9 חודשים אסור לה לעשות כלום, אז כן זה מבחינתי חוסר תפקוד שנופל על הילדים, לעומת קושי שיכול להיות זמני, פתיר, אולי אפשר להתגבר עליו ולהקל.

זה לא הוגן שאנחנו מביאות יותר מילד אחד?😳

מדברת על היפראמזיס קשה נניח.

את לא חושבת שזה מורכב ויש פה הרבה מעבר למעט שאת מתארת?!

תקראי שוב את התגובה שלי ותראי שעניתי על שאלתך.

ברור שיש עוד המון גורמים שונים בין משפחה למשפחה מה שמשנה את התמונה ואת ההחלטה. 

לכן אף פעם אי אפשר לקחת מקרה אחד ולהסיק עליו גורף על כולן.

אני מדברת באופן כללי על מצב כללי, בלי לרדת לדקויות של מצב ומשפחה. 

לכן כתבתי שזו תשובה מורכבת שמשתנה בגלל שאר הנתונים.

זה שזאת נקודה רגישה אצלך לא הופך את זה מותר לזלזול בי כי אני חושבת שונה ממך. 

מה זה אומר

ולכן לכתוב בכזה אופן זה מאד פוגעני ולא יפה כלפי כל אותן נשים שמתמודדות עם זה וברור שזאת נקודה רגישה.

חוץ מזה, שאני לא רואה זלזול בהודעה שלי. בעיקר שוק שככה מביעים דעה נחרצת בלי להבין..

אני חושבת שכתבתי את דעתי בכבוד ובענייניות.

אם את בוחרת לקחת את זה אישי- זה שלך. 

ולא זכור לי בכלל שהיה לך קושי כזה שגרם לחוסר תפקוד טוטאלי, כמובן שיכול להיות שאני טועה ולא זוכרת נכון אבל ככה זכרתי..

לא לוקחת את זה אישי כמו שפשוט חושבת שיש נושאים שצריך לכתוב עליהם ברגישות יתר כי הם גם ככה מאוד מורכבים

ואת לא יודעת מה קורה מסביבי. ואני מכירה מאד מקרוב.

לא סתם נתתי דווקא את הדוגמא הזו.

שוב אחזור על זה שלדעתי כתבתי בענייניות את דעתי, ורק בגלל שזה דורך לך על נקודה רגילה את מגיבה אלי ככה בארסיות בחזרה.

זה שלך🤷

אני סיימתי לדון. כל טוב סלה. ביי שלום תודה. 

מתנצלת אם הרגשת ככה אבל קצת נסחפת...

בכל אופן הדיון לא מתקדם לשום מקום אז באמת שאין שום עניין להמשיך אותו.

אבל העולם גם מורכב.

אני אקצין בכוונה

אמא יחידנית שיודעת שבהריון תצטרך שמירת הריון מחאה ותצא מתפקוד לגמרי ואין לה מערכת תומכת

האם בשביל הרצון לעוד ילד יכולה להרשות לעצמה חוסר תפקוד ל9 חודשים?

כשאנחנו הופכות לאמהות אנחנו מקבלות על עצמינו אחריות מלאה לנפש של ילד

ויש הרבה מאוד ויתורים שאנחנו עושות

לאחת זה הקרירה שהיא חלמה עליה

לשניה זה הזוגיות/העצמאות

לשלישית זה החלום לעוד ילד

וכל דילמה היא שאלה של מה המחיר

וזה הרבה יותר מורכב

זה תלוי בתפקוד הבן זוג

באופי ובחוזק הנפשי של הילד הקיים

בסביבה התומכת

ומה הקושי הפיזי יביא איתו בפן הנפשי של האמא

בהרבה מאוד פרמטרים

אבל אי אפשר להתעלם מהשאלה

ולא לקחת בחשבון שיש מצבים שזה יכולה להיות נקודת אל חזור הרסנית

את יכולה לראות בהמשך השרשור שוב שפירטתי על זה וכתבתי שזה בהחלט סוגיה שמעסיקה אותי מאד

אבל מכאן ועד להגיד באופן מכליל וגורף שזה לא הוגן להביא יותר מילד אחד יש דרך ארוכה. ובעיניי מי שלא חווה את הקושי הזה ומכירה אותו מקרוב לא כל כך יכולה להגיד דבר כזה.

היא כתבה שלא פייר בעינה שילדים יסבלו בצורה נוראית (ולא פירטה מה זה אומר צורה נוראית) בשביל ילד שעוד לא נולד

וכתבה במפורש שלא להסתמך על נסיון מהריון אחד

ודיברה על חוסר תפקוד מלא

ונראה שאני לא היחידה שהרגישה ככה

בכל אופן זה באמת לא רלוונטי 

יצאו עליה ב200 קמש

ובאופן אישי
 

ובמילים הרבה יותר בוטות מהמילים כבתחילה השתמשה
 

תוך הנחות יסוד על החיים שלה ומה עברה (וכל סמך מה???? על סמך מה שלא כתבה בפורום???)

האמת? שממש לא נעים לקרוא

אני ממש התכווצתי...

אז רק מתארת לעצמי מה זה עשה לה

הילד/ הילדים נפגעים בדרך, זה יותר מלא הוגן.

ברור שאפשר ללדת כמה ילדים, גם בהריונות קשים אם דואגים שהילדים לא יפגעו. צריך להיות מודעים לפגיעה האפשרית ולמצוא פתרונות מונעים.

לי זה גרם לילדות מורכבת ולהשפעה גם לאחר שעזבתי את הבית, עד היום יותר מ20 שנה אחרי שעזבתי את הבית נשארו לי משקעים והקשר רופף. זה היה יותר גרוע מלא הוגן.

ולא חסר אמהות עצבניות עם רווח בין הילדים?

קשה לי שכל פעם תולים את זה על ההריון והילודה של האמא...

לא חסר אמהות עצבניןת משלל סיבות:

עבודה קשה מחוץ לבית

ילדים בגיל התבגרות שממש קשה איתם

קושי כלכלי

קושי זוגי

ועוד

לא דווקא הריונות ולידות?

זה יכול להיות גם הסיבה הזו.

הריון ולידה אינם קדושים, הם יכולים להיות סיבה לעצבים.

אני ברגיל בשליטה עצמית גבוה, בהריון ועם תינוק קטן הייתי הרבה יותר עצבנית. זה טבעי הורמונים, בחילות, תינוק שלוקח את כל המשאבים.

המשקעים שלי שגדלתי בבית שבמקום להיות המקום הבטוח והתומך היה ההפך הגמור.

שהריון ולידה יקחו המון

והרבה פעמים כן זה בא על חשבון הילדים.

אבל כל אחד רואה את זה אחרת וכאן ההבדל

בעינייך זה לא אמור להיות בעיה או משהו קטן וזה סבבה ... באמת זה הסתכלות שונה בין אנשים 

אני בהריון רביעי ב"ה.

לכל ההריונות חוץ מהאחרון נקלטתי מהר, באחרון לקח שנה פלוס אבל ללא טיפולים..

ואני סובלת ממש בכל ההריונות, חוסר תפקוד עד חודש חמישי שישי..

בדיוק השבת בעלי הציע שלא נמנע את ההריון הבא כי לקח זמן להקלט, ואמרתי לו שלדעתי זה חוסר אחריות מצידי לא למנוע כשאני יודעת איך אני בכל הריון, ותינוק צריך אמא מתפקדת בבית..

אז השאלה שלך באה במקום..

כשחשבנו שנצטרך טיפולים, אמרנו שננסה ונראה איך הולך, כי היה רצון מאוד חזק לעוד ילד אצל שנינו.

אבל הילדים קצת יותר גדולים ועצמאים. לא הייתי נכנסת ללופ הזה כשיש תינוק בבית, עד בערך גיל שנתיים.( מדברת גם על טיפולים וגם על הריון קשוח.. )

אגב, זוכרת שראיתי את הסרט לפני כשנה והבת של אלירז לקחה פיקוד על הבית, בהריון הנוכחי בעלי היה במילואים וגם הבת שלי עשתה מעל ומעבר והיא הרבה יותר צעירה, ממש כאב לי עליה שהיא צריכה לעשות כ"כ הרבה כי היא נקלעה למצב הזה ואבא שלה לא בבית.. 

עד לחוסר תפקוד מוחלט.

אני לא יגיד לך שלא חשבתי וחושבת על זה המון

ושאין לי גם מצפון על זה.

ומצד שני, ברור לי שגם בשבילם זה שווה את זה.

זה 9 חודשים מאד קשים לעומת עוד מתנה לכל החיים.

בהריון השני שלי הייתי מלאת מצפון כל הזמן שיש לי תינוקת כזאת קטנה ואני לא יכולה לטפל בה הרבה.. זה ממש הטריד אותי כל הזמן והרגשתי אשמה מאד.

היום שאני רואה כל רגע כמה אחותה הקטנה זה מתנה ענקית בשביל הגדולה אני יכולה להגיד לך ללא צל של ספק שגם אם הייתי חושבת נטו רק על טובת הגדולה (שאני כן חושבת שזה מאד הגיוני שיש גם עוד שיקולים ושזה מכלול גדול ומורכב)

ברור לי ללא צל של ספק שהיה לה שווה שאמא היתה הרבה פחות פנויה אליה פיזית ונפשית ל9 חודשים בשביל להביא את אחותה...

מקווה שנמשיך להרגיש ככה גם עם שאר הילדים

שיש לו הרבה צדדים..

ומן הסתם מה שלא נבחר יהיה לנו מצפון.

זה באמת קשה ומורכב מאד

ולכן אני גם חושבת שמי ש*אין* לה הריונות כאלה קשים והיא לא מבינה מה זה אומר ולא מכירה את ההתמודדות, לדעתי אין לה זכות להביע דעה (בטח שלא דעה שיפוטית) על נשים שכן ומה לדעתה בסדר/הוגן ומה לא...

אין לכן מושג כמה זה מורכב

אין לכן מושג כמה אנחנו מקריבות כדי להביא ילדים לעולם

אין לכן מושג כמה זה מקשה ומביא התמודדויות בכל הזירות של החיים

אין לכן מושג כמה אנחנו גם ככה מלאות מצפון בכל מה שנוגע להריונות הככ קשים האלה...

אז אנא, תחסכו ממנו דעה, בטח אם היא ביקורתית כשאין לכן מושג מה זה אומר ומה זה מביא...

זה גם ככה נושא כזה קשה ומורכב ותיהיו בטוחות שהיינו מאד מאד רוצות הריונות נורמלים וקלים..ושזה גם ככה מאד רגיש

🤍

ואולי זה הגיל גם שעושה את שלו. אבל תוהה לעצמי אם במצב כזה של קושי לא נדרש ממני(אישית כמובן לא מתכוונת לאף אחת אחרת) לעצור רגע ולהנות מהקיים..

ובנימה אופטימית חברה הכי טובה שלי בעלת משפחה מאוד ברוכה ואני ממש מעריצה אותה שהצליחה ככה זה ראוי להערכה מאוד גדולה מבחינתי. שלא ישמע שאני מנסה לשנות את האידאולוגיה כדי שתתאים לי ..

אני רק אומרת שכמה שזה קשה ומורכב לילדים שאין אמא מתפקדת ונורמלית לתשע חודשים, אחים זה גם מתנה בשבילם. וזה 9 חודשים לעומת כל החיים

ועדיין אני מאוד מאוד מבינה. והגיוני שאני גם ירגיש ככה אחרי מספר מסוים של ילדים.

כרגע עדיין כל כך ברור לי שאני רוצה עוד שאמרו את הקושי הפסיכי גם בשבילי וגם בשביל כל המשפחה אני בטוחה שאני יעשה את זה שוב.. רק השאלה היא מתי אני ארגיש שיש לי כוחות🙈

לבין הדורות הקודמים.

סתם לדוגמה כשאני קוראת אותך מרגישים עלייך כמה חשוב לך שהמשפחה תסבול כמה שפחות, ומצד שני שאת בחוסר תפקוד מוחלט בהריונות,

לכן במצב כזה למשל,

את תהיי מוכנה לשלם מחירים אחרים כמו נטל כספי או לדאוג למשאב אחר כדי לגשר על הפער הזה, לעומת במצב שיש פחות מודעות.

אני חושבת שגם הילדים גם כשהם קטנים מרגישים כמה חשוב לך שיהיה להם טוב גם אם פיזית אז לא מצליחה לטפל בהם.

פעם הדרכתי ילדה שאבא שלה היה במצב קשה מאוד כל החיים והיא אהבה אותו כ"כ כשהדבר היחיד שהוא יכל לתת לה זה אהבה, אפילו לא חיבוק..

אז המצב הנפשי ממנו נעשים הדברים מאוד משמעותי לאיך הילדים יזכרו את התקופה הזאת.

את כוונתך

בכל אופן תודה כי אני חושבת שניסית להחמיא לי😅🤭

חח יש מצב שגם את זה הבנתי לא נכון 🙈

הטפשת

שאצלך שני הערכים,

מצד אחד להמשיך להוליד ילדים,

ומצד שני לא להזניח את הילדים הקיימים

שניהם כ"כ חשובים, שאת לא תהיי מוכנה להתפשר על אחד מהם לחלוטין אלא תמצאי ככל האפשר פתרון שיאפשר גם וגם.

לדוגמה בתחילת המלחמה חגגנו לבת שלי יום הולדת, ובעלי היה מגוייס למלחמה.

מצד אחד הוא לא מפספס אירועים של הילדים ומצד שני חשוב לו לשמור על עמ"י,

ושני הערכים מאוד מאוד חשובים לו, אז הוא שלח סרטון ברכה בהפתעה בשבילה והיא מאוד התרגשה מהמחווה לכן מה שנצרב לה בזיכרון שאבא השתתף וחשב עליה ככל יכולתו,

ולא נצרב לה שאבא נעדר מהמסיבה.

וזה מצב שונה מאשר פעם, כמו שתיארו פה שפחות הייתה מודעות לחוויה של הילדים ולכן מנקודת מבט של ילדה, כפי שכתבו פה, האמא בחרה בילדים הנוספים על חשבון הקיימים.

כלומר גם אם אי אפשר לשנות את המציאות, אפשר לשנות את החוויה איך שהיא תיזכר, וזה שיש לך את זה במודעות אומר שהילדים לא יחוו תחושה של הזנחה גם כשלא תוכלי לטפל בהם פיזית.

בכל מקרה, המטרה הייתה להקל קצת על המצפון.. מקווה שלא גרמתי ההפך..

באופן כללי בחיים עצם המודעות היא חצי מהפתרון

וזה באמת נושא מאד מאד מורכב וקשה

ורגיש גם

כי זה באמת מתנגש בצורה כלשהי

הרצון החזק לעוד ילדים

לעומת החוסר יכולת לסבול עוד

ולא להיות אמא מתפקדת לילדים הקיימים..

הלואי שלא הייתי צריכה להתמודד עם הסוגיה הזאת והיו לי הריונות 'נורמלים..'

חושבת על זה הרבה.

במיוחד עכשיו.

תודה ממש🤍 אכן הקלת קצת 

הילדים שלך זכו בך!

❤️

גם אצלנו ההריון מאתגר ואפילו מאוד.

אצלי זה לא שיקול של האם להכנס להריון נוסף, אלא של תזמון. אני לא רצה מהריון להריון אלא מחכה קצת להתאושש- אני והבית.

אחרת אני אקרוס נקודה. ודרך אגב, במקרה שלנו מי שהכי מעודד אותנו לחכות עד שאני אחזור לעצמי פיזית זה הרב שלנו, הוא זה שכל הזמן אומר לזוגות שםונים אליו שילד צריך להגיע לבית שמח ואמא מתפקדת וזה לא ייצור תעשיתי.

לגבי שאר האחים, אני משתדלת להציף בחום ואהבה במסגרת הגבולות האפשריים. אם זה להקריא להם סיםורים בשכיבה, לדגדג, לשמוע מכל אחד איך היה בלימודים, לשחק משחקי קופסה, לחבק ולנשק, לשכב איתם על הרצפה וכו..

אז הבית לא נקי באותה רמה אולי, אבל ב"ה תשומת לב לא חסר. כן יש השפעה עליהם- אמא לא יצאה לגינה, הכרתי את הגננת רק טלפונית, וכאלה..

אני עושה את המקסימום האפשרי לי. משתדלת שיהיה להם אוכל טוב (גם אם לא אני הכנתי), יחס חם, אכפתיות, בגדים נקיים וכאלה.. לחלק אני דואגת ולחלק בעלי דאג.. 

הייתי מושבתת לחלוטין, לא יכולתי לצפות את זה מראש,

האם הבת שלי ספגה את החוסר תפקוד שלי? בהחלט, נפגע לנו המון זמן משמעותי בגדילה שלה.

האם זה היה שווה את זה?

חד משמעית.

אולי היא תגדל עם צלקת קטנה בלב מהזמן הזה,

אבל אני רואה איזה מתנה ענקית הבאתי לה, איזה אושר שאי אפשר להסביר, המתנה הכי גדולה שיכולתי להעניק לה.

אני יודעת שההריון הבא יהיה מאתגר בעז"ה, מכל מיני בחינות, (בתקווה שאתבדה)

אבל אני כבר מראש יודעת שהתוצאה תהיה שווה כל רגע.

אני לא חושבת אפילו לרגע שזה יהיה לא פייר כלפי המשפחה שלי...

אל תשימי לב ותזרקי לפח. אבל לדעתי אין שום לחץ חברתי על משפחה שיש לה כבר חמישה- שישה ילדים. זה שמישהי יולדת עשרה , היא עושה את זה לעצמה ולפעמים גם מניעה לא עובדת ...

בעיניי הכי חשוב זה בריאות. אסור להיכנס לסיכון רציני בשביל ילד חמישי או עשירי . אם מגיעים למצב שהגוף אומר לא, כנראה צריך להשלים עם זה...

אצלנו בצד של בעלי הוא היחיד מהאחים (הם שלושה) שאנחנו מגיעים לליל הסדר לחמותי, הגיסים אף פעם לא באים. אנחנו הולכים שנה לפה שנה לפה. אם היינו הולכים תמיד לצד עם פחות אנשים, בחיים לא היינו אצל ההורים שלי בפסח. וגם לא בר"ה וגם תכלס לא בשום חג. לדעתי זה ממש לא פייר.

לדעתי את יכולה לשאול בעדינות אבל ממש ממש לא לקחת קשה אם הוא יסרב, כי באמת זה אומר ששוב לא תהיו אצל הצד שלו.

מתנצלת אם לא הבנתי נכון את הסיטואציה

אצל המשפחה שלך נראה לי יותר הוגן שתהיו אצל המשפחה שלו, לא משנה כמה אנשים יש בכל צד. לדעתי גם אמא שלך תבין את זה...

עם בקשה כזו

כי זה כאילו מטיל את האחריות על זה שהם לבד על בעלך כזה בעקיפין.. בטוחה שהיא לא התכוונה אבל במקומך הייתי אומרת לה : אמא אני לא רוצה להעמיד אותו במצב לא נעים מול ההורים שלו וכבר הודענו להם שאנחנו מגיעים

הכי הוגן לצד שלו השנה.

והם לא לבד! נכון ששני ילדים זה לא אוירה חגיגית ומיוחדת אבל זה ממש לא כמו להיות לבד באמת.

ומיוחדת. זה בכלל לא עניין של כמות.

לא לכולם יש יותר מ2, כל משפחה וההרכב שלה

הניסוח שלי לא היה מדויק.

התכוונתי שיותר חגיגי אם יש אורחים. גם אנחנו "לבד" השנה (הורים ו3 ילדים) והילדים שלי מבואסים מזה.

אבל אולי יש כאלה שמנסות ורוצות וכן יכולות להרגיש לא בנוח ולכן כתבתי

ואנחנו לפחות הרגשנו שאורחים זה פחות. בליל הסדר עצמו לפחות.

יצא לי לארח כמה פעמים, היה נחמד והילדים שלי באמת תמיד אוהבים אורחים אבל אנחנו מעדיפים את ההרכב שלנו 

אני חושבת שיש פה משהו לא תקין כאילו את צריכה לבחור בין אמא שלך לבין בעלך. אפשר להרגיש ככה וזה שלך (למרות שמומלץ לשנות) אבל עצם זה שאמא שלך משתמשת בזה, אומר שכך היא רואה את זה וזה ממש לא תקין.

בתור התחלה הייתי אומרת לה: אם יש לך משהו לומר לו, מוזמנת להגיד לו בעצמך.

והדגישה שרק אם זה לא עושה בלגאן.

צרם לי הניסוח שלך " מוזמנת להגיד לו בעצמך". לא נראה לי שזה יתרום לשלום בית…

הבקשה של האמא באמת לא הוגנת אבל לא צריך להפוך אותה למפלצת מרושעת…

וגם לא נכון. הזוג צריך להתייחס לעצמו כאל יחידה אחת. האמא אומרת מבין השורות: אני יודעת שאת ילדה טובה שתבוא אליי לחג כי ביקשתי. מי שמפריע זה בעלך ה.... אולי תבקשי ממנו, בבקשה, אם לא קשה לך, שגם הוא יהיה ילד טוב, לשם שינוי.

אבל אולי אני טועה. עצם העובדה שהפותחת מופעלת ומרגישה שזה "קשוח הבחירות האלו" זו נורה אדומה

לק"י

אם מבקשים בעדינות, ויודעים לקבל סירוב.

(במקרה הזה אולי מראש לא הייתי מבקשת, אבל אולי האמא רואה את זה אחרת).

לייצר הפרדה של ברור לי שאת רוצה לבוא לעשות אצלנו,אממה יש לך בעל שמפריע ותוקע את העניין.

יש פער גדול מאודדד בין לומר שאם מתאים לכם נשמח שתבוא אלינו השנה כי לבד לנו, לבין לומר לה לבקש ממנו לוותר. מבקשים מזוג המקבלים תשובה מזוג, לא רלוונטי מה קורה ביניהם באמצע ומי זה שקשה לו.

חושבת שזה מאוד תלוי דינמיקה בינך לבין בעלך.

יש לך אפשרות לשתף אותו באופן פתוח?

בלי שהוא ירגיש מחוייב אלא באמת תשתפי אותו בדילמה כמו ששיתפת אותנו כאן?

אם כן, זה מה שהייתי עושה.

שומע, הורים שלי השנה רק עם שני האחים שלי. אני יודעת שהיינו אצלם כבר בשנתיים האחרונות, ולכן הכי הגיוני שנהיה אצל הורים שלך, אבל זה כן ממש ישמח אותם אם נגיע.

מה אתה חושב?

לא חותמת על הניסוח, אבל משהו כזה.

יותר להתייעץ איתו ולקבל החלטה זוגית מאשר להנחית

אם את חושבת שזה לא ילך, אז לשחרר. כי באמת הוגן שתהיו איתם

דווקא כן הייתי מבקשת מבעלי

לדעתי להשאיר לבד,לא משנה אם הייתם גם עשר שנים שם זה מבאס ממש

ויש מיד אחרי ליל הסדר שבת חוה"מ ואז שביעי של פסח,לא חסרים זמנים להתארח ולאחר ב"ה 

זה ערב משפחתי שונה ואחר. בתור ילדה עשינו שנה שנה וזה היה לי מאוד משמעותי..

וזה החג היחיד שאמרתי לבעלי שבו נעשה שנה שנה כי רוצה שהילדים יחוו גם את הצד שלי וגם את הצד שלו.

והקפדתי על זה וילדתי בשנה כשהיינו אצל ההורים שלי(הייתי אצליהם אחרי הלידה)

זה לא שההורים לבד, הם עם 2 אחים

אולי אמא שלך לא ממש התכוונה שתעשו שינוי בתוכניות אלא יותר לשתף/ לפרוק שחסר לה שלא תהיו איתם?

אני מכירה שאצלנו לפעמים שיתוף מגיע בצורה של בקשה לא ממשית (יש כאלה שלא ממש יודעים להגיד קשה לי ש, או חסר לי ש..)

אולי לא נכון במקרה שלך, מעלה כאפשרות..

שנה שעברה היינו אצל חמותי, השנה רצינו להיות בבית.

כל שנה 2 האחים שלי מתארחים אצל ההורים כך שגם אם אנחנו רוצים- אין לנו מקום.

(לא היינו אצל ההורים שלי 7 שנים בליל הסדר! ואנחנו גרים בניין לידם...)

בכל מקרה השנה 2 האחים שלי החליטו שהם לא באים וההורים שלי היו אמורים להשאר לבד.

במקביל גם אצל חמותי - גיסתי שאמורה להיות שם הולכת השנה לחמותה. בעצם יצא להם שכל הנשואים הלכו לצד השני. והם נשארו עם הקטנה לבד (בת 20).

אז אמרנו שנלך להורים שלי, כי הם באמת לבד.

וחשבנו שחמותי אותי תלך לחמותה, אבל בסוף גם הסבתא מתארחת...

בקיצור יצא לא נעים שכאילו "העדפנו" את ההורים שלי.

אבל! ההורים שלי ידעו מראש להגיד לי שהם יהיו לבד. אצל חמותי יש עוד ילדה...

סתם מבאס הקטע הזה. במיוחד שהשנה רצינו לעשות בבית...

ואני  חוששת שזה יהיה תקדים לכך שהאחים שלי יראו שיש מי שיהיה עם ההורים אז הם קצת מתנערים מלהתארח.

חשוב לי להגיד שגם אצל חמותי וגם אצל אמא שלי אנחנו  מאד נהנים. פשוט רצינו להיות בבית.

וזה שאני הולכת להורים זה בזכות השרשור שהיה כאן בפורום על הכיבוד הורים.

אפשר שתעשי אצל בעלך . שבת אפשר אצל ההורים 

לק"י

אפשר עם שקדי מרק של פסח.

שניצל, פירה וסלט

פנקייקים

כדורי תמרים,

 מרצפן , די פשוט להכין לבד (צריך מטחנה קטנה)

שקשוקה, 

לטקעס, 

חביתת ירק

פשטידה/קיש

לביבות

אורז וקציצות

שניצלים

צ'יפס

ירקות חתוכים

לק"י

אבל כן לפתית.

אנחנו בודקים גם ברכיבים ומקפידים שלא יהיה ממשות של קטניות ממש

אבל גם טונה למשל קניתי השנה בשמן זית אבל הכשרות היא לאוכלי קטניות, ברכיבים אין קטניות בכלל ולכן אנחנו כן אוכלים את זה

זה לא כמו חמץ ממש.

לק"י

או שמא "חשש" תערובת😅

לק"י

דאגתי מראש לדייק את עצמי....

תודה שכתבת!!

ניוקינעם פטריות ושמנת

לחמניות שקדים וסלטים מבושלים

בטטות מוקרמות

3 תפוחי אדמה לשים בתנור מכוסה כשעה וחצי לא מקולף. לקרר ולקלף

בפומפיה לגרר את תפוח"א

חלמון ביצה

להוסיף מלח

1/2 כוס ח.פ קמח תפוח"א לערבב לבצק יש להקפיד לא לערבב יותר מידי

אפשר בטטטה

ובתכלס- טפשר בלי מילוי

ולהכין רוטב עשיר

אם כן אז אפשר בלינצ'סים ממולאים בכל מיני דברים (פירה, ירקות, בשרי, חלבי מלוח, חלבי מתוק)

תפו''א מוקרמים

אבל הייתי ממליצה לך לשאול אותה מה היא אוכלת ולא אוכלת כי לכל משפחה יש את המנהגים שלה (ואני מכירה משפחות שאוכלות בפסח רק מה שהכינו בבית שלהן)

וגם עומדת לקבל😬

לק"י

בעיקר אם לא מכירים אותך פה.

אז אפשר להשתפך חופשי כמעט....

אבל בעצמי זה מרגיש לי כ"כ אידיוטי

זהו אבל נראה לי התגברתי חחחח שתיתי קפה זה עזר

שזה בגלל שאת אמורה לקבל חחחח

אצלי זה קבוע ככה בימים שלפני המחזור

אבל תרגישי חופשי לפרוק פה

מותר להתלונן על הכל

ב"ה אחרי הכפתורים שעשינו נראה שיש שיפור קטן, שימשיך כך...

מה גם שכנראה טוב לו בבית ואין מעון אז רואים את זה בהכל

לק"י
 

בן ה-3.5 מסביר לי שהתינוק לא עייף: "הוא לא פתח את הפה" (כלומר לא פיהק) 😅

הייתי די עצבנית היום

בן השנתיים שאל אותי

'אמא מה עובר עליך'

ועניתי לו בזעף 'משהו'

אחר כך הוא הלך איזה עשר דקות ואמר 

משהו עובר עלינו, משהו עובר עלינו (וואי וואי איזה משהו.. באמת כבר בקצה)

ועוד אחד

סיפרנו בבית הרבה לאחרונה את הסיפור 'מוישי רוצה להיות גדול' למי שמכירה

בן השנתיים הנ"ל מזדהה מאדדדד עם גיבור הסיפור

הבאתי לו שקית בייגלה אז הוא מצהיר

'אני אוכל הכל, ואבקש עוד, ואז אני אהיה גדול גדול'

ויש לו עוד באותו כיוון

הוא חולם על אופניים

מה נעשה שזה לא כל כך מתאים לגילו...

ביקש מאחותו את האופניים שלה והוא מדדה איתם בגינה (מחזיק בכידון והולך לידן)

וכשאני מתקרבת כי זה נראה מעורר רחמים, האופניים יותר גדולות ממנו

הוא אומר 'אני מסתדר, אני מסתדר'

לק"י

הבן שלי בן 3.5 וביקש ממני לבוא איתי לסופר ולמאפיה היום, וסירבתי ואמרתי לו מה הסיבה.

הוא: "זאת לא סיבה".

או יום אחד הוא משך לאחותו בשיערות.

ולשאלתי- למה הוא עשה את זה?

הוא אמר, שהיא אמרה שפרעה קטן, ו"זה מה שקורה".

הוא עובד? טוב לו?

לפעמים אנשים מוציאים מרמור עצמי בביקורת ומשליכים על הזולת

מציעה לך לשקף. להגיד שזה לא נעים לך. לבקש שיפסיק

מורה.

אז הוא בבית כבר חודש.

זה דברים שיושבים על העבר שלו.

הוא עם או סי די. שיושב על הזוגיות

כל היום עסוק בזוגיות ואיך אני נראית בעיני הסביבה. כי בעצם אני משליכה על איך שרואים אותו.

זה מתיש ברמות.

והוא מתנצל. אבל כבר לא מצליחה לקבל את הסליחות האלה.

מרגיש כמו אחטא ואשוב

אני כבר עייפה ממש

ונשמע שאתם חייבים טיפול זוגי בנוסף

זה מצב לא תקין! ואת באמת לא צריכה לספוג את זה!

חיבוק!

הוא מטופל

עבר מלא מטפלים בתקופת נישואנו

היינו בטיפול זוגי. ותמיד זה נגמר- אנחנו לא צריכים אותך. אין בהתנהלות שלך שום בעיה.

הוא הבעיה וצריך לפתור את העניין מולו

וממשיך במעקב טיפולי?

זה נשמע חמור

וקשה לספוג את זה.

הפסיק

ועכשיו שנינו חוששים שיתחיל שוב כי התופעות קשות ברמה ששובת במיטה

ואין לי כוחות לתפעל פה הכל

לפעמים לוקח זמן עד שנוצרים את המינון והסוג המתאים

אני חושבת שכדאי לנסות להתייעץ שוב

לוקח זמן עד שמוצאים את התרופה הנכונה עם המינון הנכון .

זה בהחלט קשה התאמת הטיפול התרופתי אבל גם האופציה שאת נמצאת בה עכשיו היא לא להיט

אבל הפרעה נפשית מצריכה מעקב רפואי רציף, וטיפול מומלץ אצל פסיכולוג קליני

נשמע שהוא לא במיטבו אבל יש מה לעשות 

ואם אין שיפור, לא רואה סיבה לא לעמוד על זה שיטפל בעצמו אם זה בסוף זה פוגע בך באופן יומיומי

חיבוק♥️

והוא טופל גם בצורה הזו

לא עוזר.

דברים יכולים להישמע כך או אחרת, תלוי מתי ואיך אומרים.

וברור שבסיטואציה שנתת הערות כאלה הן עוד יותר רגישות.

מותר להיעלב, והייתי אומרת לו שאמנם זה משהו שנמצא בשיח שלכם, אבל זה לא היה המקום והזמן להגיד.

חייבים להגיד משהו עכשיו ומיד בלי טאקט

מבינה אותך שנעלבת, גם אני הייתי נעלבת

אבל נשמע שאתם פתוחים אחד עם השניה ומרשים לעצמכם לומר אחד לשניה הכל.

לדעתי זה מבורך🙏

ושמה שמתאים לכם בשגרה יציבה יחסית, עם זמני קירבה רגילים יחסית, פשוט פגע בך בזמן שקשה לייצר קירבה, ושאת על הקצה של המאמצים האפשריים שלך.

ואישה יכולה להגיד את זה לגבר כי הוא יותר מזיע וזה נחשב גברי,

אבל אישה מזיעה זה נחשב לא נשי..

נראה לי שהייתי נמנעת מדיבור ישיר כזה לאיזו תקופה. או לפחות לעדן את זה

משהו בסגנון:

אני יכולה להגיד לך משהו שלא יהיה לך כל כך נעים לשמוע?

הרבה פעמים אתה מריח ממש טוב, אבל עכשיו קצת פחות...

קיצור, יותר עקיפין פחות ישירות

אני הייתי נפגעת עד עמקי נשמתי גם לא בשגרה...

ודוקא בגלל שאתם בטוב עם שיח כזה בשגרה

קחי את זה לאירוע נסיבתי...

כולנו על הקצה

ממש על הקצה

הכל הרבה יותר רגיש

וכולנו עושים מעל ומעבר

וכל אמירה שיש בה איזשהי שמץ של ביקורת

יכולה להקריס- כי אנחנו כל כך מנסות

מה שלי עוזר בתקופה הזאת זה לשחרר את הנסיון הזה לתפוס את כל הכדורים בגאגלינג הנטורך הזה

כן. אני מסריחה בימים אלו

הבית בלאגן

ההספקים בעבודה  ממש לא גבוהים

וכן... אני בסדר עם זה

בנוניות זה המצוין החדש!

אבל אני קלה להעלב, בלי קשר.

ואני מאד רגישה לריחות,אז כנראה שהייתי מחליםה בגדים, מצחצחת שיניים, שוטפת ומחדשת דאודורנט

וממשיכה להעליב מבפנים.

ומצד שני, הרבה פעמים מפריע לי ריחות מצד בעלי ואין לי מושג איך ומה לומר, כי אצלנו זה לא בשיח, אז מעניין אותי איך זה עובד אצלכם

את אומרת לו "אתה מסריח לך להתקלח?", ואם זה באמת במקום ובזמן שאין אופציה לעשות עם זה משהו, מבליגים?

מבחינתו אין מציאות שיש לי ריח לא נעים 😅 ואני באמת בעצמי מאוד רגישה לריחות ואם אני מרגישה שאני לא מריחה טוב או מזיעה אני בכלל לא מתקרבת אליו או נותנת לו להתקרב אליי

יוצא לי להגיד לו אם יש לו ריח של זיעה או ריח לא נעים אבל הוא מקבל ושמח בזה כי הוא גם נח מאוד ב"ה וגם הוא עובד עם אנשים אז זה חשוב לו

מסייגת שכמובן זה תלוי בנימה שזה נאמר, אבל יכול להיות שהוא סתם העיר לתשומת ליבך שאחכ תטפלי בזה. לא התכוון להעליב פשוט באותו רגע הרגיש אז אמר, גם מן הסתם הוא מבין שזה מהנקיונות, אבל רצה שתהיי מודעת כדי שאם נגיד תצאי אחכ אז תדעי להתקלח לפני.

אם אומרים את זה ברגיל אז באמת אפשר להבין למה הוא לא ראה את ההבדל

בעלי יכול להגיד לי וואי את צריכה מקלחת

ובאותה שניה להמשיך לחבק אותי ולהיות איתי

כנ"ל הפוך

אני יכולה להגיד לו אתה דביקי מזיעה

ובכל זאת להישאר צמודה אליו....

כי זה לא מפריע לנו בדרך כלל

רק יותר כיף כשנקיים

אבל אם כשהוא אמר את זה הוא התכוון תתרחקי ממני אז זה כבר פחות נעים ומעליב

הרופא משפחה אמר לקחת תוסף.

הבי 12 נמוך. גם אם הוא בתוך הטווח, אבל בחלק התחתון שלו, זה לא מספיק.

כדאי לקחת כדורים.

עשיתי את הבדיקות של הריון כמובן שהרופאה הביא ואין בתשובות גלוקוז. מה שבודקים בצום. (הייתי בצום)

יכוליות שהאח לא סימן את זה גם במחשב? איך יכוליות

.. בהפניה יש בדקתי.

אין לי כח ללכת שןב בשביל זה. גם כך דחיתי ודחיתי את הבדיקות האלה. בגלל הצום והקימה המוקדמת בכל המצב הזה

עד היום שנתיים אחרי לידה הפריטין שלי ממש נמוך אבל ההמוגלובין שלי גבוה מאוד, 16

הרופאה אמרה לי שפריטין נמוך עושה חולשה

בפועל לא הרגשתי ולא מרגישה את זה.

ויטמין די 50

הפריטין 22

והבי12 216

מנסה להבין אם אלה יכולים לגרום לנשירה החזקה שיש לי

בכל אופן, צריכה לקחת כנראה תוספים. לוקחת רק חומצה פולית 

לי היה פריטין 20

בי12 180

הייתה לי חולשה מטורפת, דפיקות לב מהירות,עייפות

אבל לא נשירה

קיבלתי זריקות בי12

אבל המוגלובין היה 10 אז גם עירוי ברזל

ל

להתאוורר מהמלחמות,לתת לילדים קצת מנוחה מכל זה ולאפשר להם להיבנות בלי חרדות, ואז תמיד אפשר לחזור.

את לא רוצה להתרחק בגלל משהו ספציפי? ההורים שלך יוכלו לראות את הילדים אונליין? אם זה נגיד באירופה ולא באוסטרליה אז גם להפגש פעם פעמיים בשנה פיזית זה לא כזה מופרך

כמו פחד מחטיפת ילדים

מוציאים הון על הבריאות

לדעתי הדשא של השני סתם נראה ירוק יותר

פי כמה מפה בארץ

ולא להשוות בפחדים שחיים פה לעומת שם..

ואני יודעת על מה אני מדברת בתור עולה מחו"ל

אני חושבת שאם אפשר לעבור ולא להחליט עכשיו אפ זה יהיה זמני או קבוע אז שווה.

לא פשוטה המציאות כאן מהרבה מאוד בחינות 

אישית אני בוחרת במודע לחיות פה למרות הכל 

אבל יכולה להבין מאוד את אלו שיוצאים לחול 

עם הקלות שבה את ככה בהינף מקלדת מעודדת אנשים לרדת מהארץ

לא שאומרת שזה לא הגיוני במצבים מסויימים

אישית חושבת שאיכות החיים שלנו פה מצויינת ולא כל הנוצץ זהב הוא

אני ויתרתי על הרבה דברים נוצצים בשביל לחיות פה בארץ ישראל

אני שמחה ושלימה עם הבחירות שלי

אבל לא לכל אחד זה מתאים.

זה שנולדת למציאות הזאת ואת לא מכירה מציאות אחרת זה לגמרי עושה את ההבדל

שחו"ל יכול להיות טוב

אבל גם בארץ יכול להיות טוב

תלוי איך מתנהלים

(אצלנו טוב גם במלחמות)

ואני לא גרה פה בגלל אידאולוגיה אלא בגלל שזה הבית שלי ואף אחד לא יפחיד או יזיז אותי (עד כה)

היא הבעיה.
 

יוקר המחיה ביחס לרמת חיים, חינוך (אחת הבעיות הקשות), פוליטיקה קשה שגם אם את לא רואה אותה, היא פוגעת לך בכיס, לשלוח את הילדים בגיל 18 להחזיק נשק במקום לבלות כמו ילדים, שרק תתפללי שלא ישלמו בגוף או בנפש (למרות שעצם זה שהם מחזיקים בנשק בגילם פוגע בנפש).
 

ואני לא אומרת את זה כדי לעודד הגירה או כדי ללכלך על הארץ, ברור שהכל שווה בשביל הארץ,

אבל עם כזאת סתגלנות לבעיות ועצימת עיניים בטענה ש"שם גרוע יותר" , לא יקרו שום שינויים.

להמשיך?

זה רק בארה"ב ומדובר על חינוך פרטי ולא ציבורי,

והעולם גדול, באירופה זה לא ככה למשל, לא הרפואה ולא החינוך.

אמנם טיפה יותר יקר מהארץ אבל התנאים משמעותית טובים יותר (למשל גג 20 ילדים בכיתה)

דבר שני , צריך לראות יחס של

הכנסות - הוצאות - איכות חיים.

גם ההכנסות בסדרי גודל שונים.

יש תנאי רווחה יותר טובים מארה"ב. אגב מה שאמרת על בית ספר פרטי מול ציבורי בארה"ב, גם ציבורי אצלם מתחיל מגיל 5 ככה שלפני זה כולם צריכים לשלם פרטי או להישאר עם הילד בבית.

ולגבי אירופה, יש שם עכשיו כמות אדירה של מוסלמים ואנטישמיות גואה, שככה שלא בטוח "שווה" שם יותר למרות הרווחה הטובה

חופשת לידה במדינות מסוימות באירופה היא 3 שנים כי אין נשים שיולדות. מספיק.

כבר כתבתי שהבעיה בחינוך הציבורי היא התבוללות. (וזה בלי להזכיר בעיות מודרניות יותר כמו האפשרות לבית ספר ציבורי לתת לילד הורמוני המין השני ללא ידיעת ההורים אם הוא "מזדהה" כמין השני. תקראי את הספר נזק בלתי הפיך של אביגיל שייר)

שוב, למרות הכל ישראל עדיין בטופ 10 במדד האושר העולמי, הרבה יותר ממדינות עם מערכות בריאות וחינוך שהם לכאורה יותר מתקדמות משלנו.

פשוט לא נכון.

אני מכירה אישית כמה בתי ספר בארצות שונות עם 3/4/5 כיתות בכל שכבה כשכל אחת גג 20 תלמידים.

ושכר הלימוד סביר, טיפה יותר מהארץ אבל לא עשרות אלפים כמו בארה"ב.

מה ההיסטוריה של מעמד המורה והחינוך באופן כללי במדינות האלו?

לכל מדינה יש בעיות והיסטוריה ספציפית ושיצרה את הבעיות האלו וכן פתרונות ספציפיים.

להגיד "בחו"ל החינוך יותר טוב" מתעלם מהמון גורמים שגרמו לתנאים שלהם ובכך גם לפתרונות שיכולים לעבוד אצלינו.

אין מדינה מושלמת, אם הם לא מתמודדים עם הבעיות שלנו יש להם בעיות אחרות.

בתחום הזה באמת אנחנו מתקדמים יותר מאקצות אחרות

אבל החינוך הרגיל לאו דווקא

בחו"ל זה אומר לשלם עשרות אלפי דולרים בשנה על בית ספר פרטי, או ללכת לבית ספר ציבורי ולסכן אווירה שהיא לא רק חילונית אלא מלאה בגויים נחמדים להתחתן איתם.

את יודעת למה כל האמריקאים עשירים? כי רק מי שיש לו כסף נשאר יהודי.

חברה שלי שעלתה לארץ אמרה שהגן שהיא הלכה אליו באמריקה עלה להורים שלה 40 אלף דולר בשנה. כנראה שבית ספר עולה יותר. (אני לא מכירה את המספרים המדויקים.)

גם האנטישמיות בחו"ל עולה ועולה ויש הרבה מאוד מקומות שמסוכן ללכת בהם עם כיפה בלשון המעטה.

את יודעת שלבתי כנסת בחו"ל יש מאבטח חמוש? וכבר היו הרבה מקרים שהם היו צריכים לפעול. מי שמע על דבר כזה אצלינו במדינת היהודים.

כל בעיות הביטחון שרואים אצלנו במוקדם באו במאוחר מגיעות לאירופה ואמריקה בגלל ההגירה ההמונית של ערבים מוסלמים שמצביעים בסקרים שהם רוצים להפוך את המדינות האלו למוסלמיות ולהחיל בהם את חוקי השריעה. ובאזורים שאין ערבים את מסתכנת בפרו פלסטינים שמאלנים ובנוצרים אנטישמים ימנים ששניהם לא מתים עלינו במיוחד. 

ונכון בני 18 לא צריכים להחזיק נשק, הם צריכים ללמוד קודם כמה שנים בישיבה.

וברצינות, בני 18 הם לא כאלו ילדים קטנים. במדינות אחרות צעירים בגילאים האלו מבזבזים את הזמן במסיבות הוללות בקולג', הצבא מאוד מבגר אנשים, מה שבמיוחד מבגר זה להחזיק נשק כדי להציל את העם שלך. המסגור עושה את כל ההבדל.

למרות כל הבעיות ואפילו במלחמה הנוכחית, ישראל נמצאת במד האושר בטופ 10 המדינות המאושרות בעולם.

יש הרבה דברים בעייתיים במדינה, אבל לברוח ולחשוב שבמקומות אחרים אין את הבעיות שלנו גם כן לא עוזר.

חו"ל זה לא רק ארצות הברית.

וישיבות גם בארץ עולות לא מעט.

ועם כל האנטישמיות בחו"ל, אחוז היהודים שמתו בארץ בעשורים האחרונים גבוהה לא השוואה ביחס לאנטישמיות.

ואין פחד להסתובב ברחובות, גם עם כיפה, זה פחד שהתקשורת מייצרת.

אני לא אומרת לעזוב, ממש לא, אבל אפשר לפחות להיות מודעים למחיר שמשלמים עבור המדינה .

ולא מסכימה עם תרבות ה"הכל הכי טוב וכל העולם גרוע"

גם לא להתלונן תמיד, אבל בסוף הנפש משלמת על עצימת העיניים הזאת, במיוחד כשיש מה לשפר, למשל בתחום החינוך.

יש מספיק עולים חדשים שאפשר לשאול אותם ממקור ראשון על האם אפשר להסתובב בכל מקום בחו"ל עם כיפה. זה בהחלט קורה גם באירופה.

יותר יהודים מתו בארץ כי מדינת ישראל היא הריכוז הגדול ביותר של יהודים. (אחרי ארצות הברית, שרובם מתבוללים, וגם כן לא נהנים מיחס מצויין במיוחד)

והשאלה היותר מעניינת היא כמה יהודים היו מתים אילולי הייתה מדינה (עיינו ערך מה שקרה ליהודים לפני הקמת המדינה)

אני לא מדברת על ישיבות אלא על על מסגרות חינוך יהודי לילדים. בחו"ל גם באירופה, הן עולות הון תועפות.

אני לא מסכימה עם תרבות ה"תראו איזה דפוק במדינה הזאת". שזה משפט שהרבה אנשים אוהבים לומר. אפשר לדבר על בעיות ולפתור אותן בלי לדמיין שיש איזו מדינה נפלאה שבה אין אף בעיה וכל מה שאנחנו צריכים לשפר כבר נפתר. מדינות שבאמת אין להן בעית אלימות חריפה כמו יפן הן מדינות הומוגניות שלא מכניסות מהגרים וסובלות מתרבות עבודה קשוחה ובדידות שמביאה אנשים להתאבד, וגם כן חוסר ילודה. המדינה האידאלית שאין לה אף בעיה לא קיימת, והיא בהחלט לא נמצאת באירופה או באמריקה. וכיהודים, המדינה שהכי טובה לנו היא בהחלט מדינת ישראל.

באירופה

וגרתי בארץ ואחזור לארץ.

ושלחתי את הילדים לכמה מוסדות

לימודים שונים, אז אני יכולה לענות לך יותר טוב מגוגל או מהצאט.
 

אני לא משלמת הון תועפות, הילדים שלי יכולים להתסובב עם כיפה ואני עם שרשרת של מגן דוד גלויה, ולא רק בעיר שלי, הייתי בערים וארצות שונות באירופה.
 

יש הפגנות, אבל גם יש הפגנות בארץ בקפלן, האם זה אומר שכל המדינה שמאלנית? ממש לא, זה אומר שהתקשורת נותנת להם הרבה מקום וזהו.
 

וגם אם תשווי מוות של יהודים בעשורים האחרונים באחוזים, בארץ עדין גבוהה בהרבה, כך שאין קשר לצפיפות.
 

אני לא חושבת שיש מקום טוב יותר מהארץ, זה חד משמעית המקום הכי טוב ליהודים.

אבל לא מהסיבה *שהתנאים* יותר טובים יותר, אלא כי זאת הארץ שלנו בכל מחיר.

כל הטענות שלי כאן הן לתגובות שמנסות ליפות את כל הקושי בארץ,  אפשר להגיד שלמרות הכל אנחנו בוחרים בארץ, אבל לא לטאטא בעיות מתחת לשטיח, הארץ לא טובה על חו"ל בכל הפרמטרים.

ואני מכירה לא מעט משפחות צעירות יהודיות שלא עושות עלייה בגלל התנאים האלה -חינוך ויוקר המחיה בעיקר.

בתי הספר המדוברים הם בתי ספר יהודים פרטים או בתי ספר ציבוריים כללים?

בתי הספר האלו ממוקמים באזור עם אוכלוסיה גדולה כמו עיר של מיליונים או באזור פרברי?

יש עוד הרבה שאלות שאפשר לשאול אבל אין צורך לעשות לך אאוטינג. המטרה היא רק להגיד שיש הרבה פרמטרים משתנים שמשפיעים על נתון כמו מספר ילדים בכיתה.

ואת המידע שלי לא בססתי מגוגל ובהחלט לא מהצ'אט, אלא משיחה עם חברות שהן עולות שגרו בחו"ל. כתבתי את זה.

ברור שיש קשר לצפיפות, אי אפשר השוות לארץ כמות יהודים נרצחים בעיירה קטנה שגם ככה אין בה הרבה יהודים. אבל מה שיותר מעניין זה כמה יהודים מתו כשלא הייתה מדינה יהודית, אני אכתוב את זה בצורה מפורשת: השואה.

לא טענתי שישראל טובה יותר מכל הארצות בכל הפרמטרים, אלא שבכל מדינה קיימות בעיות, ואין מדינה שבה כל הבעיות של ישראל נפתרו בלי מחירים אחרים שצריך לשלם.

ובהחלט יש הרבה תנאים שבהם אנחנו עוקפים הרבה מדינות אחרות, ומה שצריך אצלנו שיפור לא יקרה אם פשוט נגיד "בחו"ל זה יותר טוב".

כלומר ברמת ממ"ד (אם לא יותר) כניסה רק ליהודים, תפילות, תלבושת יהודית, אווירה יהודית, מורים יהודים, צביון יהודי לכל דבר, הם חצי פרטים בכך שלומדים גם מקצועות חול ונגשים לבגרויות כמו כולם, ולכן לא משלמים מחירים הזויים

ואני חושבת להיפך, לא נשפר שום דבר אם נגיד "שבחו"ל יותר גרוע" 

לא יקר לי פה

אני יודעת שאומרים שיקר ואולי גם יש נתונים שתומכים

אבל אני מרוויחה מספיק כדי לחיות בנוח (ואני לא עשירה בכלל)

מתרחקת מפוליטיקה (נראה לי בכל מקום יש)

לא רואה בעיה לשלוח לצבא בגיל 18

זה לא הורס את האפשרות לבלות בחיים ולחיות חיים מאושרים

האושר והשלווה נמצאים פנימה ולא תלויים בדברים חיצוניים

(אלא אם יש תנאים קיצוניים

פה בארץ התנאים סבירים עד טובים)

בס"ד

אני חושבת שהחינוך פה מעולה. באמת!!!

ובלי קשר לאיכות ההוראה, העובדה שהם מתחנכים בין יהודים, כולל ברמת ההשכלה הגבוהה לרוב, זה כבר פלוס ענק בעיניי.

הייתי שמחה מאד שתהיה גאולה כבר (באמת!) ושלא נצטרך נשקים וחיילים אבל בעיניי לשרת זאת זכות והיא הופכת את הנוער שלנו לאחראי ובוגר הרבה יותר ממה שקורה בחו"ל, שם בגילאים האלה בעיקר לומדים ומבלים בלי הרבה תחומי אחריות.

ויוקר המחייה הוא בעוד הרבה מקומות.

זה כל-כך מעניין איך שתינו רואות את אותה המציאות בצורה כל-כך שונה 🙂❤️

קודם כל אני אומרת את האמת. יש בחול מקומות מצויינים.

ואמרתי ללכת לחול לתקופה כי המצב לא קל עכשיו.

כמו לצאת לחופשה ארוכה של שנה שנתיים.

אין בזה שום בעיה עקרונית. אף אחד לא חייב להישאר בישראל.

אני בוחרת להישאר כי אני חושבת שזה הדבר הנכון לעשות אבל לא להגיד שמי שבוחר לרדת עושה דבר לא נכון

ולגבי לא כל הנוצץ זהב הוא

זה לא לגמרי נכון

אבל אני חושבת שרק חוצנימים יכולים להבין מה שאני אומרת 

באמת יש מקומות מאוד טובים בחול. שהחיסרון הכמעט יחיד שלהם זה שזה לא בארץ ישראל. קהילה רוחניות פרנסה איכות חיים מזג אויר רוגע ידידודית ליהודים וכו

אני ישראלית לגמרי וממש חושבת ככה, גם אם לא יודעת להצביע על הקהילה "המושלמת" שבה מתקיים כל מה שציינת..

אני חושבת שפשוט בציבור הדתי לאומי ששם ערך דתי על מגורים בארץ מאד קשה לאנשים להכיל את זה, וגם אצל הרבה מסורתיים. אבל זה קיים.

אישית אני הייתי עוברת אם היתה לי האפשרות, ואני מאד מאד חריגה בנוף שלי. אבל לחברים שלנו חילוניים זה נורמלי לגמרי והרבה מהם רוצים או כבר עברו.

יש בזה הרבה דעות וגישות

אני יודעת שיש פה ציבור גדול שגדל בגישה כזאת שאין לצאת מהארץ לכן אני לא רוצה להיכנס לדיון הזה לעומק ואני מאוד מעריכה את זה!

אבל בגדול - אם יש סיבה וצורך אין בעיה

(דוגמא לצורך, עובד אצלינו בחברה שאף פעם לא יצא מהארץ כעיקרון, קיבל היתר לצאת לנסיעה לחול להתאווררות אחרי מילואים ארוכים וקשים) 

גם אם יש כל מיני דעות ומותר לצאת במצבים שונים, זה לא הופך את זה ל"שום בעיה עקרונית".

לגור בארץ זו מצווה גדולה ויקרה מאוד מאוד ואשרי מי שמוותר על הנוחות והיתרונות שבחו"ל ומתאמץ על ארץ ישראל.

(כמובן שיש מצבים בהם צריך או מותר לצאת).

הבחירה לגור בארץ ישראל היא למרות שזה ממש לא פשוט

לנסות לצייר את זה במשקפיים וררודות זה קצת כמו שמנסים להגיד על אוכל לא כשר שהוא לא טעים

ולפותחת

בעיני את מערבבת פה שני נושאים שונים

יש את הסיבה לעזוב את הארץ כי קשה פה

ויש לעזוב את הארץ לצורף שליחות

תנסי לחדד לעצמך מה מוביל אותך יוצר וזה נראה לי יעזור לך לקבל החלטה

(אם לא ברור- אני ממש לא שופטת!! שיהיה החלטות טובות)

המדינה היחידה בעולם שכשאת חיה בה את מקיימת מצווה. מצוות יישוב הארץ.

ילדות נוחה בעיר יפיפיה.

אבל היינו מסתירים כיפה ומגן דוד.

בתור ילדים היינו מעבירים בראש את השמות של השכנים והחברים הלא יהודים שלנו וחושבים "במקרה של תרחיש כמו השואה, מי מהם יעזור לנו להסתתר ומי מהם ילשין עלינו?".

רוב המשפחה שלנו יהודים שהתבוללו והתחתנו נישואי תערובת.

כשפרצה האינטיפדה השנייה פתאום כל האנטישמיות יצאה החוצה. היינו מתעוררים כל בוקר עם חדשות על עוד בית כנסת שהוצת ועוד יהודים שהותקפו ברחוב. לצערי עברו 20 שנה והמצב לא השתפר. חברה שלי שעדיין שם סיפרה לי שכשאנחנו עושים תרגילים על ירידה למקלטים בבתי הספר שלנו בישראל, הם עושים תרגילים של להסתתר מתחת לשלוחנות בכיתה ולהיות בשקט למקרה ש"גנבים" יגיעו..........

ההורים שלי שיש להם היכרות קרובה עם ארה"ב כל הזמן סיפרו לנו שלעומת אירופה (איפה שגדלתי) בארה"ב יש קבלה אמיתית של היהודים, ושם אפשר ללכת לעבודה עם כיפה או כובע חרדי בלי בעיה. והנה אנחנו רואים בשנים האחרונות שגם זה מתהפך...

מהסתכלות שלי, פה לפחות זה שווה. אנחנו מקדמים תהליכים אדירים. אנחנו נוסעים ברכבת ההסיטוריה, אנחנו חלק מהחזרה לארצנו. אנחנו מגשימים חלום בן אלפי שנים. זה נותן כל-כך הרבה משמעות. אנחנו חיים את החיים היהודיים בצורה חופשיה, לא צריך להצניע שום דבר. חיים באופן גדול ומלא, לא עם מיליון הסתרות. ופה כשבאים ושוחטים אותנו לצערינו, יש פה צבא שנלחם. אנחנו לא נתונים לחסדים של אומה אחרת שיום אחד מוכנה להגן עלינו ולמחרת עלולה להתהפך עלינו.

לרגע לא התחרטתי על הבחירה לעלות לארץ. גם אם לא קל, פה זה הבית, השורשים, המשפחה (עם ישראל) והמשך הסיפור שהולך ונכתב.

חיבוק על התחושות. באמת לא פשוט הכל.

לא משנה מה ההורים שלו עושים שם, ברור שלגור בארץ ישראל מעל זה...

אבל לא נראה לי שאת רוצה את זה באמת

באופן אישי יכולה לומר שבעלי רצה בשנה הראשונה שנייה לנישואין לעשות רילוקיישן ושמתי ווטו רציני. אם הייתי זורמת סביר להניח שהיינו בחול

אני חושבת באופן אישי שאם נניח את העניין ההלכתי בצד (והוא שיקול גם עבורי, היום גם עבור בעלי) - ארץ ישראל זה בית

אז הקהילות היהודיות שם מאוד מגובשות אבל אם נסתכל רגע מהצד - אנחנו העם היחיד שחוזר לארצו מהגולה כשיש מלחמה דווקא

להיות פה,להרגיש חלק, להתגייס למילואים

יש בזה משו חזק שמעיד על המקום הזה בלב של האנשים

ולדעתי זה חלק ממה שמייחד אותנו.

בנוסף, לעבור לארץ אחרת בלי להיות במרחק נסיעה סביר מההורים וסגירות שמיים וכו' - בעיניי זה בלתי

אני לא הייתי מוכנה לוותר על זה למרות שבאמת לא קל פה אבל מצד שני, מבינה את מי שכן

וגם, תארי לך שיתברר שקשה לחיות ליד המשפחה שלו..? חלילה כן? אבל מבאס ממש😅

החלטות טובות בכל אופן,♥️