כך שלי זה נראה טבעי.

בעלי לא אוהב את זה בכלל. מבחינתו אין מה לגרות את הילדים סתם. אפילו כשהם ישנים הוא מרגיש לא בנוח ורוצה להשאיר להם לטעום

זאת הדרך הכי בדוקה לגרום לכך שהם יאכלו בעצמם הכל 😄

וברצינות, אם יש משהו שאנחנו רוצים לעצמנו, נחכה להזדמנות המתאימה. למה אנחנו חייבים לאכול באותו זמן משהו טעים? כי זה מייצר קרבה ואניטימיות. אבל הילדים חלק מזה כשהם איתנו.

אם אני רוצה רגע לעצמי, אני מסתגרת בחדר לבד, לא עם בעלי, לפעמים הילדים רואים ויודעים לא לבקש כי זה לא הזמן המתאים לחלוק איתם את הרגע.

אבל משתדלת כמובן לא ידעו, או שמשלימה עם זה שהם יאכלו גם.

לפעמים יש לנו קונצ פטנט , נגיד כשמחלקים גלידה אז שמים להם רק למעלה שכבה ולמטה הגביע ריק ואז שולחים אותם לאכול במרפסת ואנחנו נשארים לאכול לבד בשקט בסלון מנה אמיתית. נגיד אם אין מספיק גלידה לכולם או משהו כזה.

מביאה לבת שלי משהו שהיא גם אוהבת

נגיד אני אוכל רוגעלך ואביא לה אבטיח.. היא לא תסתכל עלי אוכלת בפה פעור..

בת שנתיים.

וגם אביא לה לטעום ממני .. 

מעדנים טעימים לילדים

ולי ולבעלי סוג קצת יותר מיוחד ויקר

הם כבר יודעים שזה שלנו ולא נוגעים בזה.

בשבתות מיוחדות נניח שבת חנוכה

אז אני יכולה להגיד להם השבת קניתי מעדנים מיוחדים כמו של אבא ואמא, לכל המשפחה..

ואמא רוצים לשוחח, אתם יכולים לשחק בחדר/במרפסת

ויושבים להתפנק על כוס קפה עם עוגה טעימה.

לשבת על ארוחה מפנקת או גלידה מיוחדת זה בד"כ כשהם ישנים.

אבל הם בהחלט יודעים שיש בבית מאכלים שהם רק של אבא אמא

והם מקבלים כאלו בזמנים מיוחדים, יומולדת, שבתות וחגים, ר"ח וכד'.

ההורים היו הרבה אוכלים משהו טעים- זה לאבא, זה לאמא

זה היה לי מאוד ברור ומובן...

כמובן שאמא תמיד הייתה מגניבה לנו טעימות כי ראתה שאנחנו מתגרים

שילדים ילמדו שלפעמים יש למישהו אחר משהו טעים,

ולפעמים להם בעצמם.

אם הילד בוחר לכבד- כמה נפלא, אם לא- זכותו.

יש כל מיני דברים שאנחנו אוכלים והם לא. שזה שמור להורים או למבוגרים או לזמנים מיוחדים (אצלנו זה בעיקר אני 😉 בעלי לא אוכל כל כך מתוקים.... )

לא בדווקא לגרות אותם.אני אשתדל שזה לא יהיה בוטה אבל יש להם חיישנים הם תמיד יבואו ברגע שאני אשב עם הקפה 😁

לפעמים אתן להם קצת,לפעמים אתן תחליף ולפעמים גם לא.

זה בעיני חלק חשוב בחינוך. אין שוויון בבית,יש היררכיה, וזה בסדר.

יש דברים שעליהם אני אומרת לילדים שזה של אמא אבל זה דברים קבועים כמו קפה ותה שזה שלי והם יודעים שכשאני שותה אין מה לבקש כי זה של אמא

אבל ממתק שבזמנים מסויימים מנסתם מותר גם להם לא נראלי פייר לאכול מולם ולהגיד להם שזה שלי..זה כמו שאני אומרת לילדים שלי שאני לא מרשה מיץ באמצע שבוע ואשתה מיץ ואגיד להם שהם לא יכולים..זה לא פייר מה הפריוולגיה שיש לי שלי מותר ולהם לא?

וזה גם מתנגש לי עם הערך שאני מלמדת אותם לחלוק..אז למה שלא אחלוק איתם כשלי יש ..קיצר ביג נו נו

אבל כן נאמר להם לפעמים: "זה של אבא ואמא בלבד", ושה בסדר בעיניי, שידעו שאבא ואמא ממוקמים מעליהם בסדר המשפחתי, שיהיה פה שדר נוסף של כיבוד הורים.

(לא שזה תמיד עוזר... בעלי קנה לשבת כמה חבילות של במבה נוגט, החטיף היחיד בערך שאהוב עליי, והודיע שהוא שלי. בליל שבת הוא הסכים לאחת הילדות, שלא מצאה משהו אחר, לאכול את זה למנה אחרונה - וזהו, ברגע שהותר הרסן אז הם כבר לא שלטו בזה. עד סוף השבת כל החבילות חוסלו, בלי שאני נגעתי בהן 🤨)

בכל אופן, זה השנקל הבסיסי שלנו...

נשמע לי לא יפה, כמו שכבר כתבתי.

זה שונה מלקנות משהו שהוא רק להורים ולאכול בזמן שהילדים עסוקים במשהו אחר או אוכלים חטיף אחר. ואז גם אם תוך כדי הילדים קולטים שלכם יש משהו רק שלכם, להסביר שזה רק לאבא לאמא.

ונק' המוצא, לעשות משהו רק כדי' להראות לילדים שאין שוויון ', לא נשמעת כדרך חינוכית טובה, בעיני.

זה אפילו לא שוויון בינינו לבין הילדים, אלא הילדים יקבלו יותר. נגיד מקינוח שנשאר מעט, קודם אביא לילדים ולא לי.

בדרכ כמובן יש בשפע אבל ככה אני מאמינה, וככה גדלתי. תמיד נתנו לנו קודם דברים שווים.

וגם אם אני לבד בחוץ וקונה לי משהו טעים והילדים לא איתי, אני לא אקנה כזה הביתה ואגיד להם לא לגעת..

גם בתקופת הבחילות שאכלתי רק מעדנים יקרים, קניתי אקסטרה ושמתי בעומק המקרר שלא יראו, אבל כשראו ברור שנתתי..

מבחינתי דווקא בענייני הורות אנחנו לומדים לא להיות אגוצנטריים ולחשוב קודם על הילדים, וזה למרות שאין שוויון.

לדוגמא בסעודת שבת, תגישי קודם לך ולבעלך או לילדים? 

קודם לבעלי, אבל אם לילד אין סבלנות לחכות אז אני אביא קודם לו.

אני בעד לתת כבוד למבוגרים אבל לא על חשבון תחושות של ילדים קטנים. אני אומרת לילד קטן לחכות או שהוא לא צריך לקבל כל דבר שרוצה, אבל לא אתעקש איתו אם קשה לו לקבל.

ואומרת לילדים שאבא מקבל ראשון כי אנחנו מכבדים אותו

אבל אם יש סיבה או צורך אז הילדים קודם

ולגבי מנה אחרונה - תלוי עד כמה הם חסרי סבלנות.

אצלנו אם אני מגישה אז מגישה קודם לבעלי

ואם בעלי מגיש אז מגיש קודם לי

וגם אומרת בקול שמכבדים את אבא אז הוא מקבל ראשון

אבל לפעמים גם נותנים קודם לילדים אם רואים שהם מאוד רוצים או סתם כדי לתת להם הרגשה טובה אז כל פעם ילד אחר מקבל ראשון

מקווה שלא הבנתי נכון את מה שכתבת

אבל מותר לך שתהיה לך דעה גם אם גדלת בבית לא אידיאלי (ומי גדל בבית אידיאלי, לכולם יש איזו שהיא מורכבות..)

ברגע שנאמר לך שהדעות שלך מבוססות על התנהלות שגרמה לקשר לא טוב זה קצת סותם את היכולת לדון

ובני זוג דנים הרבה בכדי להתנהל בדרך אחת שתתאים להתנהלות בבית

בנוסף, אני בטוחה שיש דברים מקסימים וטובים שאת לוקחת מהבית שלך עם כל המורכבות

לא נכון בעיניי לפסול הכל

אבל אני ממש מקווה שהבנתי לא נכון את המשפט שכתבת

כהחלטה חינוכית (שהיא כוללת גם לחנך את עצמי וגם את הילדים) שאני מגישה קודם לבעלי. זה כולה עוד כמה רגעים לחכות בשבילם ואני חושבת שזה משהו יפה - ״רגע, קודם לאבא 🙂״.

אישית לכבד את האחר

ואז אגיש להם

ולבסוף לי

אני חושבת שכבוד מרוויחים- ולא לוקחים

גדלתי בבית שכיבוד הורים היה אחת הסמלים של הבית

אבל אבא שלי הקפיד מאוד על הכבוד של אמא שלי

ואמא שלי הקפידה על הכבוד שלו

אפחד מהם לא הקפיד על הכבוד של עצמו

ואפילו להפך

הם תמיד נתנו מעצמם ועל חשבונם לטובתינו

אני חושבת שילד שיראה את ההורים שלו מכבדים אותו

ואת בן הזוג

יגדל להיות ילד אדיב ומכבד

עד כאן לגבי הכבוד

----

דרך אגב-  האי שוויון בין ילדים להורים מתבטא בשני פרמטרים עיקריים

יש את הצד של הכבוד

אבל הצד השני הוא הסמכות

וזה סיפור אחר לגמרי

אז בכללי התכוונתי שאני ובעלי לא נאכל לפני שהילדים גם מסודרים..

אין בעיה להגיש קודם לבעל כי זה עניין של שניות ולא קינוח שלא מקבלים או אוכל..

אצלנו נגיד אוכלים קודם סלטים ואם הילדים לא סיימו, אז אגיש לבעלי. ולפעמים קודם לילדים. אין בזה סדר מסוים. אבל כן כולם יקבלו כמו קינוח.. 

אני מגישה קודם לבעלי אחכ לילדים ובסוף לי.

ממש רואה חשיבות בללמד אותם את הכבוד הבסיסי הזה.

כי זה באמת אחד הדברים הקטנים שעושים לבעלי תחחושה טובה, ולא דורש ממני כלום.

אבל- אנחנו גם מגישים את האוכל בכלים מרכזיים לשולחן. זה לא שאני קמה למטבח או משהו.

הרגשה טובה🙈 אבל כנראה זה באג שלי...

גם אנחהו מגישים מקערות הגשה מרכזיות/סירים, אבל צריך להביא אותם מהפלטה לפני כן... (כשמדובר בשבת)

שזה מאוד מקובל בהן שהאישה מגישה את האוכל.

ככה זה אצל סבא וסבתא שלי.

זה ממש מסורת, ותמיד סבא מקבל ראשון, ואחריו כל השאר (אצלם מחלקים לפי סדר הגילאים, מהגדול לקטן)

באתי מבית שאמא שלי לא יושבת לשניה במהלך הארוחה..

בבית שלי בעלי מביא מהפלטה והוא גם מגיש לרוב

אבל מאמינה כשהילדות יגדלו הן יהיו שותפות ג"כ בעז"ה

גם חמותי כמו אמא שלך, ממש לא מסוגלת לשבת כשיש אנשים נוספים בשולחן, וזה קשה לי לראות אותה עובדת ככה קשה...

אצל אמא שלי זה לא ברמה הזו, אבל עדיין האחריות העיקרית על ההגשה היא עליה.

ואני לא חושבת שזה נכון... מילא להכין את האוכל - אני מקבלת את זה שלרוב האישה היא זו שיודעת לבשל (למרות שקשה לקרוא לי "יודעת לבשל"), אבל להגיש אותו? זו מלאכה פשוטה שגם ילד בן עשר יכול לעשות! זה לא אמור ליפול גם כן על האישה והאם...

מבחינתי אוכל זו שפת השנאה 🙈 סתם, לא עד כדי כך, אבל אני באמת לא אוהבת להכין ולהתעסק באוכל, וזה היה לי ממש קשה אם בעלי היה רואה בהשקעה באוכל מדד לאהבה...

ב"ה שכל אחת מוצאת את מה שמתאים לה

אין מי שיגיש אוכל חם...

גם דברים קרים מעדיפה שלא יחטטו בידיים שלהם וכו'.. לפעמים אני מגישה ולפעמים בעלי.

ואני מגישה לכל אחד.

ותאמיני לי שאנחנו זוג מאוד שוויוני והוא עושה הכל בבית(לא אוהבת את המונח פמיניסטי)

סתם לי זה נוח.

מהסיבה שציינת אגב שאת עייפה, אני לא עורכת שולחן ולא מפנה וכמובן שלא כלים..

זה בעלי והילדים עושים ב"ה.. 

ואני ממש לא פמיניסטית בגישות שלי. סתם התבדחתי פה...

אז בעצם אצלכם זה די דומה לאיך שאצלנו...

נראלי זה גם תלוי בגיל

ילדים בני שנתיים פחות מבינים ורואים ומתגרים...

אבל ילד בן 4 מספיק גדול כדי להבין שיש דברים שמיועדים לאבא ואמא...

השאלה מאיזה מקום זה מגיע.

כי לא נשאר מספיק גם להם? אז אני אתן להם ולא לי.

ואם זה בגלל שזה לא בריא? אז בלילה אחרי שישנו..

וחושבת שזה לא המקום להראות שיוויון

שיוויון אפשר להראות באלפי דרכים - שעת שינה, יציאה זוגית, פלאפון או מסך שיש למבוגר, איפור ומטפית שיש לאישה, שיחה שאפשר להגיד זה שיח של מבוגרים ועוד ועוד

אוכל לילדים זה דבר שהוא כמעט אלוקי קצת מגזימה אבל לילדים מאוד מאוד קשה סביב אוכל מגרה וטעים

אז למה דווקא על זה ללחוץ על נקודה רגישה? בשביל מה לתת להם את התסכול הזה?

כעיקרון לא אוכלת מול ילד משהו שיגרה אותו והוא רק בשבילי

אתן לילדים ולא אוכל בעצמי.

אז לאכול מולם ולא לתת להם? למה?

לא רוצה שום דבר חינוכי שיוצא מזה.

אם אנחנו קונים לעצמינו משו טעים אז נאכל בלילה כשהם יישנו או שאחד יאכל בחדר והשני יהיה עם הילד

אני גם לא מרשה להם לאכול משהו טעים מול חבר בלי לחלוק נניח.

זאת לא התנהגות יפה בעיני אז למה שאני אתנהג ככה כלפיהם

בני כמה הילדים? הם הולכים עצמאית?

לא הייתי לוקחת דונה כי סלקל משמעותית יותר כבד מטיולון, בטח אם יש הרבה מדרגות.

בגיל שמתאימים לסלקל - הרבה יותר נוח מנשא. הידיים שלך פנויות, הילד עוד לא כבד, לא מיטרטרים עם מדרגות וזה יותר חם ונעים לתינוק.

כשהילד כבד למנשא, הייתי הולכת על טיולון קל (איזיווקר, אינפנטי רויאל או משהו בסגנון) אבל זה עדיין ידרוש ממך יותר מאמץ פיזי במדרגות. 

עם מנשא בחצי שעה 40 דק של הסתובבות...

ותודה על התשובה!!

לי היה ממש טוב מנשא בעבר בחורף ועם פיצי

עגלה במדרגות זה כבד יוצר

הגדולים הולכים וסוחבים לבד את הציוד שלהם?

לא קשור למשקל התינוק.

בפרט בחורף.

אבל אני לא אשת מקצוע או משהו

אז באמת עדיף מנשא על פני עגלה.

אבל ללכת כל יום 40 דקות עם מנשא גם לא נשמע הכי מומלץ בשלב הזה...

אין סיכוי לקבל עזרה בשבועות הקרובים? אולי משכנות? אפילו בתשלום? (אולי בחלק מהפעמים בעלך יכול להיות גמיש ולהגיע מוקדם כדי לאסוף?)

זה לא לתמיד, רק לכמה שבועות הקרובים. יש סיכוי שתמצאו פתרון אחר שיאפשר לך לנוח?

ובימים שאין ברירה ואת חייבת לאסוף - יש סיכוי לבקש עזרה מאיזה שכנה רק עם העגלה במדרגות?

מצד שני, לפי האינטרנט, המשקל של הדונה הוא בין 7.5-8.5 ק"ג, יחד עם משקל התינוק נגיד שתגיעי ל10-12 ק"ג? (תלוי בדגם של הדונה ובמשקל התינוק שלך)

נכון שזה לא עלייך, אבל זה הרבה מאמץ פיזי במדרגות.

מנשא לעומת זאת זה רק משקל התינוק, אז נשמע לי קל יותר להתנהלות.

האמת שאני לא רואה פה תשובה נכונה "אידיאלית", לכל אפשרות יש חסרונות, השאלה מה את חושבת שיהיה לך קל יותר.

אולי כדאי לנסות יום אחד לשאול עגלת דונה ממישהי ולהתנסות, לראות כמה קל להתנייד איתה ולהחליט לפי זה 

והייתי ממש מרוצה!!

עזר לי מאוד עם הפיזורים והאיסופים

שימי לב -

לא בטוחה ששווה לקנות יד שנייה פג תוקף

תבדקי את זה

זהו אני לא מבינה בזה..

300 של לדונה בת 7 שנים נראלך משתלם?

א. לא כיף להעלות אותה מדרגות בעיני .יותר קלה מעגלת אמבטיה אבל היא נמוכה בידית והגלגלים לא זורמים כיף במדרגות..לפחות לפי דעתי

ב.היא פתוחה לגמרי לרוח ולקור

בעיני עדיף טיולון לסגור את הגגון ויש גם שקי שינה לקטנים שאפשר לעטוף את הקטן

צודקת ממש מבחינת הקור

אבל איך שמים פיצים בטיולון פשוט?

הטיולון של העגלה המשתלבת לא ייקל עלי מבחינת משקל..

והטיולון הפשוט מאוד לא יציב ומתנדנד ..

הפעם התנועות לא נעימות, מכאיבות, מרגישות כמו בוקס בבטן וגורמות לנשימה שלי להעתק.

השילוב של הכאב התמידי וחוסר הנוחות התמידי מתחילים לגרום לי להרגשה קשה כלפי העובר ואני אוכלת את עצמי על זה.

לא טוב לי כרגע.  

אני כבר מפחדת שזו אני שכתבתי באמצע הלילה בלי לשים לב

כולל ההערות שהוספת אח"כ

חיבוק גדול

מזדהה מילה במילה משהו מפחיד

בכל אופן אני לא הייתי מחפשת את האבחנה הספיציפית, למה זה יעזור?

לא יודעת...

אולי שאם זה יחמיר אוכל לקבל שמירת היריון, אולי שכשאגיע ללידה ב''ה אני לא אצטרך ''לשכנע'' את הצוות אלא יהיה לי מסמך רפואי רשמי עם האבחנה.

אני לא יודעת. 

מסיבה אחרת

אבל שמירה מקבלים רק כשלא עובדים ואם זה יותר מ30 יום. אם את לא עובדת אז מסכימה איתך שזה שווה

אבל אם לא אז הטרחה לא שווה את זה

וגם מאוד קשה בימינו לקבל שמירה לצערנו 

זה לא הריון ראשון והתופעות מחמירות

כאבים משתקים בעצמות ובתנוחות מאוד מסוימות (סיקול וכולי) אבל כאמור רק רופאות אמרו לי שזה נשמע כמו סימפיוליזיס בכמה מההריונות אבל לא אובחנתי ע"י אורטופד. קראתי תודה

ב''ה אין לי ניסיון עם זה. 

שעלולים להחשיד לרעלת הריון

כדי לשלול כדאי לעשות עוד בדיקות כמו לחץ דם, בדיקת שתן לחלבון וכו.

צריך לגשת להיבדק.

עוד סימנים שעלולים להיות ותרגישי אותם זה טשטוש בראיה וכאב ראש חזק

כואב לי הראש קצת, אבל יותר בקטע של שפעת מאשר משהו אחר. (נראה לי...)

אוי, ה', אין לי כוח לזה. 🤦🏻‍♀️

קודם כול, כאב ברום הבטן, ממה שאני מבינה, זה דבר די נפוץ. לפעמים זה יכול להעיד ח"ו על בעיה, אבל לפעמים זה פשוט כי כל האיברים הפנימיים נמעכים ומשנים מקום כדי לפנות מקום לרחם. זה מעצבן כואב אבל תקין.

יחד עם זה, כל השרירים הכואבים והתנועות הלא נעימות של העובר שתיארת - לפעמים זה כי יש שרירים תפוסים באיזור הבטן - אגן - מותניים. אני גם הייתי עם כאבים מטורפים, ועשיתי טיפול אקווילבריו, שזה כמו עיסוי אגן ורחם והאיזור הזה, וזה פשוט עשה לי פלאים ושחרר ברמה מדהימה!!

לא יודעת אם זה מתאים לך, אבל אולי היא מכירה מאיזור השומרון.

אביה: 0586920324

סימפי כשהוא ככה זה סיוט סיוט סיוט!!!!

וצינון בהריון זה קשוחחחח

גם לי הוא פשוט לא עבר עד הלידה,

וגם לי היה סיוט להשתעל ולהתעטש כי פשוו יצא לי פיפי כל פעם כי רצפת אגן בחודש תשיעי זה לא משהו לבנות עליו....

ושפעת בהריון שתדעי שזה לא משהו פשוט שעובר על הגוף, לשא נדע יש מקרים שזה מסתבך וב"ה שאצלך לא אבל זה ממש שהגיוני שעדיין לא חזרת לעצמך שבועיים אחרי!!! אז דבר ראשון לנוח הרבההההה ולשתות הרבה תה ואולי גם לקחת דברים מחזקים- תוספים וכזה...

לגבי הסימפי- זה סיוטטטט וטוב שהבנת שזה! ממש! איזה יופי שה' סידר את זה שתגיעי אליה והיא תגיד לך כי יש מלא שפשוט לא מכירות!!

אז ככה, לי מאודדד עזר להגיע למישהי בשם ריקי שמומחית לנושא, היא הכינה חוברת מידע שנותנת המון מידע על הנושא מכל זווית- ממה להימנע, איזה פעולות מחמירות את המצב, איזה אנשי מקצוע יכולים לעזור וכו וכו... ובנוסף היא מנהלת קבוצת מייל של 'סימפיות' שם אפשר להתייעץ על כל דבר , לקרוא הרבה מידע שמאות נשים משתפות על הנושא, להיתרם גם פרקטית וגם נפשית שם מבינות אותך ואת גם קוראת על נשים בול במצבך ועל הרבה שהרבה יותר גרוע ומתעודדת 😆

אבל באמת שפרקטית יש מלאאאאא מידע...

בהריון אין איך להעלים את הסימנים אבל אפשר ללכת לאקווליבריו/כירופרקטית/ אוסטאופטית ולטפל ובע"ה לפעמים מקל משמעותית!!! לי זה ממש עזר, אמנם לזמן קצר והייתי צריכה לעשות טיפול כל 3 שבועות אבל זה ממש נתן שפיות...

ולריקי פשוט שולחים מייל ל simfi.help@gmail.com

בהצלחה גדולה!!

ואם יש לך עוד שאלות בשמחה!!

קודם כל הכאבים נשמעים לי שרירים,אם את משתעלת אז זה עוד יותר ברור למה יש כאבים.

לגבי הסימפו, תפני לכתובת מייל ששלחה לך אוהבת את השבת,זה ייתן לל כיוון.

אבחנה מאורטופד בלי שמירת הריון ובלי שום טיפול יעיל לפי דעתי לא שווה את המאמץ היא מיותרת,החוברת שהמליצה לך אוהבת את השבת תעשה לך טוב יותר,

בהצלחה

בעז''ה מחר תור לרופא נשים ונראה אם יש מה לעשות.

תודה על התמיכה והעצות. 

והדולה גם אמרה לי עור לעור

וחשיפה לשמש, אפילו דרך חלון

במיטת אור כחול

אי אפשר עור לעור כי הוא צריך להיות שם כמה שיותר...

הרבה יותר נוח וקל. פשוט מסבירים לו איך להכניס את הפין פנימה.

למה שהאסלה תהיה מסריחה? תקני באושר עד את השפריצר הזה של החיטוי ותנגבי את האסלה/ישבנון אחרי שהילד עושה, וגם תשימי את המתלה הזה של הכדורי ג'ל לאסלה ששוטף עם חומר בכל הורדת מים. לא רואה סיבה שיסריח.

אנחנו גם התחלנו מסיר ולא מאסלה אבל זה די דוחה ההתעסקות. מה שקצת עזר לי היה שלא עשו ישר בסיר אלא זה סיר שמלבישים שקית ואז זורקים אותה. אבל זה עדיין מגעיל. אם הילד זורם על ישבנון בשירותים בעיניי עדיף.

לגבי אוכל אני זורמת. כל עוד זה במגבלות מסוימות אני משחררת. יש לי מספיק דברים אחרים להתעקש עליהם

אבל בעיניי מוכנות מורכבת ממודעות - נגיד שהוא מודיע שהוא עושה עכשיו, ורצון - בקשה מצידו או היענות להצעה שלכם לשבת בשירותים/סיר.  

אחד מהם זה התחלה יפה, אבל לא הייתי מתחילה בלי שניהם.

לתווך - הייתי מסבירה שתינוקות וילדים קטנים עושים פיפי וקקי בחיתול,,וגדולים עושים בשירותים. כשהוא יהיה גדול אז גם הוא יעשה בשירותים/סיר, ואז אפשר לשאול אם הוא רוצה לנסות.

אם הוא אומר כן, אז להגיד לו שבפעם הבאה יגיד לפני שעושה ותלכו לשירותים.

מן הסתם בפעמים הראשונות יגיד רק כשכבר ממש עושה אז להסביר לו ולהראות שהחיתול כבר התמלא ופעם הבאה יוכל לנסות שוב. זה לוקח זמן..

יש כאלה שפשוט מורידים חיתול ונותנים לילד לפספס עד שהוא לומד לזהות מראש. אני אישית ממש לא אוהבת את זה ולא מאמינה בזה, לא אחפור לך בסיבות אבל אני חושבת שילד בשל בכל מקרה יגיע לגמילה, גם אם יש לו חיתול, ובאמת כשאני גומלת אני משאירה את החיתול בתקופת הגמילה עד שאני רואה שיש שבוע שבועיים יבשים ונקיים, ורק אז מחליפה לתחתונים. אפשר גם פתרון ביניים שנקרא חיתולי פול-אפ זה חיתולים שנראים כמו תחתון (לדעתי סופגים קצת פחות כמות ממידה זהה של חיתול רגיל כי נועדו בעיקר לפספוסים)

כדאי גם לקרוא איזה ספר בנושא שמסביר. יש כמה, הכי פופולרי לדעתי זה סיר הסירים. בעיניי ספר מעולה. יש גם מסדרת "לולו" ספר חמוד שנקרא הסיר של לולו. הוא אחלה אבל בעיניי פחות מפורט ומסביר לילד מאשר סיר הסירים. אם הספרים האלה (בעיקר הראשון) לא מתאים לכם בגלל פירוט יתר אז מאמינה שיש ספרים דוסיים יותר אבל לא מכירה..

מגיע לפעמים גם קצת מאוחר יותר

אבל מגיע הרבה פעמים.

אני אישית לא הייתי נכנסת עם הילד ל'מלחמות' סביב אוכל שמוגש על השולחן. מבחינתי חלה זה אוכל ולא יודעת אם הייתי מגבילה ילד בן שנתיים.

בגדול, אוכל זה ממש לא נושא שכדאי לריב עליו, כמו שראית את יכולה כך ורק להחליט מה הילד שלך *לא יאכל*, אין לך שום דרך להחליט עבורו מה הוא כן יאכל, וכמו שראית הילד יכול גם להחליט שהוא לא יאכל כלל, מה שישים אותך במצב בו יש לך בחירה בין שתי אפשרויות גרועות: להכנע ולתת לו מה שרצה, או להשאיר אותו רעב. עדיף בכלל לא להכנס למקום הזה מלכתחילה.

מה שכן, הייתי ממשיכה לחשוף לכל סוגי המאכלים, אם רואים שבאמת באופן עקבי הוא רוצה רק פחמימות, להשתדל לרוב להגיש דבר ראשון לשולחן את החלבונים והירקות, ורק אחרי זמן מסוים להוסיף גם את הפחמימה, בדרך הזו הרבה פעמים הם בכל זאת יסכימו לאכול מהאוכל הבריא יותר לפני שיתמלאו מהפחמימות.

זה עדיף בהרבה על פני האפשרות להגיש לשולחן הכל ואז לריב עם הילד שיקח דווקא מה שאת רוצה ולא מה שהוא רוצה. 

הבן שלי בן שלוש+ ובגן לימדו אותו לעשות בעמידה. אבל שם האסלה נמוכה וזה כנראה נוח לו.

אפשר להושיב על מקטין אסלה מספיק אחורה ושיתכופף קצת קדימה, ככה הפיפי לא משפריץ החוצה. או שיחזיק את האיבר שייכנס פנימה.

לק"י

להושיב על האסלה מידי פעם. נניח לפני המקלחת או בבוקר.

בעיני זה עוזר אחר כך כשמחליטים לגמול, שהילד מכיר את השירותים ויודע מה עושים שם.

ממליצה לקרוא איזה הדרכה לגבי הגמילה כדי להגיע מוכנים לתהליך...

והכי חשוב רוגע. לשדר רגוע. להיות מבפנים ברוגע.

לגבי איך- אצלנו אחד למד בעמידה היה לו עוד והשני לימדנו בישיבה כי יש לו זווית ללמעלה והוא לא מצליח שיצא בפנים..

לגבי בררנות חד משמעית לדעתי לא כדאי ראש בראש, רק ממתקים וגם זה אני משתדלת שלא אני אמסור עליהם משהו שמול העיניים..

בבררנות נראלי יכול לא לקדם אותך ואפילו להזיק לטווח הארוך...גם אצלנו מבאס אותי שהם אוהבים פחמימות ומסרבים לירקות ופירות לא מעט פעמים..

מה שקראתי פה בפורום זה לחתוך ירקות או פיתות לצלחת בצורה מזמינה ולהגיש כשרעבים עוד לפני הארוחה, או לזמני ביניים ואז הם אוכלים יופי...

כשחוזרים מהמסגרות או לפני א. ערב וכזה...

והאמת שמבחינתי חלה זה אחלה אוכל ויאכלו כמה שרוצים, העיקר שיאכלו חח...

בעיניי גיל כמעט שנתיים זה קצת קטן

לא אומרת שלא אפשרי

אבל מעבר למודעות הוא צריך גם בשלות של שיתוף פעולה. להסכים ללכת לשירותים, להוריד בגדים וכו'

אלא אם הוא ממש מראה סימנים מובהקים של מוכנות, ומבחינה מוטורית הוא עצמאי ומסתדר, הייתי מחכה לקיץ.

הרבה יותר נוח ונעים לכולם

וכן להמשיך עם המודעות, אבל בעיניי לגמול בחורף ילד קטן זה קשה.

לפי דעתי לא נכון למנוע אוכל שהוא אוכל אמיתי (כלומר, על ממתקים כן נכון וכדאי להגביל), נכון להציע ארוחה מגוונת שמכילה אוכל בריא ואת כל אבות המזון.

אבל בוודאי בארוחת שבת משותפת, כל אחד לוקח מה שרוצה.

אפשר להציע, אבל לא לאסור

וחשוב להשקיע מחשבה איך התגובה שלכם מעודדת אותו לבוא ולספר גם פעם הבאה...

לעניות דעתי אל תדברו איתו בכלל על לא בריא זה פשוט לא ישנה לו ורק יכול להיות שתצאו חופרים מבחינתו ויעדיף לא לשתף אתכם..

מה כן לעשות?

לעניות דעתי לפנות לאיזה שהיא הדרכת הורים ולהתייעץ... כי יכול להיות שקורים עוד דברים שאתם לא יודעים עליהם זה א. וב כי חבר'ה שמעשנים הרבה פעמים מדרדרים לעוד דברים.. וצריך לחשוב איך אפשר לעזור לו למצוא חברים יותר טובים ובעיקר למצוא דברים משמעותיים להתעסק איתם ואז כבר לא ירצה להיות עם החברה האלה....

כמובן כותבת לך את זה אבל הכי חשוב שלא תהיו שיפוטיים וביקורתיים אליו שלא "תבריחו" אותו...

בהצלחה גדולה!!!

אני מאוד מאוד לא אוהבת ומתנגדת לעישון

אבל זאת המציאות בעולם, אנשים מעשנים, ויש מצבים שמאוד קשה להיות היחיד שלא מעשן, יש לחץ חברתי חזק

זה סופר מבאס, הלוואי שאני אצליח לפתח אצל הילדים שלי חוסן שהם ידעו להיות עם החבר'ה וגם לבחור לא לעשן, אני מצידי יעשה את ההשתדלות שלי, אבל אני יודעת שבשלב מסוים זה יהיה שלהם

וזה מאוד לא בריא, אבל זה לא אומר שהוא הולך להיות מכור כבד וגם לא מחייב שהוא ימשיך לעשן כל החיים שלו, ולכן בעיני זאת לא התנהגות מסוכנת שצריך למנוע אותה בכל מחיר

גיל 15 זה קטן, אבל הם כבר ברשות עצמם

אני עובדת עם נוער, בגיל הזה כבר אין איך לשלוט בהם

יש רק איך לעבוד על הקשר ולהתפלל שהם יקשיבו וישתפו אותכם

דווקא זה שהוא סיפר לכם זה סימן טוב בעיני, לא חושבת שנכון לנקוט פה באיזשהו צעד שיכול לגרום לו לחשוב שזה לא טוב לשתף.

אני הייתי אומרת לו שאתם מאוד לא אוהבים את זה אבל הוא ילד גדול ואתם שמחים שהוא שיתף אתכם.

כן הייתי מציבה גבול שלא מעשנים בבית.

כן הייתי מדברת איתו על כמויות, זה שהוא מעשן עם החבר'ה לא אומר שהוא צריך לעשן כל יום חבילה- לנסות לדבר איתו על שליטה עצמית גם בתוך הבחירה הזאת .

בנוסף כן הייתי פותחת איתו שיחה על לחץ חברתי...

עישון היום זה באמת הפך במקומות מסוימים להיות ממש בנורמה וזה גם לא התנהגות סיכונים מובהקת, אבל נוער יכול להגיע גם למצבים אחרים שהם הרבה יותר גרועים...

אם כולם יעשנו סמים? אם כולם יאנסו בחורה? אם כולם יעשו תחרות נהיגה מסוכנת? אם כולם ישתו אלכוהול וינהגו? לא בטוחה שלפתוח את כל האופציות האלו בפניו.. אבל כן בגדול חושבת שטוב שהורים ידברו עם הילדים שלהם על לחץ חברתי, איך אפשר להיות חלק מהחבר'ה וגם לפתח עמוד שדרה פנימי. משמעותי ליצר אצל הנוער שיח על הנושאים האלו, אבל חשוב לדעת שכמה שנדבר, בסוף הם יצטרכו להיות אלו שמתמודדים בכל סיטואציה בעצמם ולפעמים הם גם יטעו, ויצטרכו ללמוד על בשרם.

מוסיפה ומדגישה שוב- זה שהוא מעשן לא אומר שאין לו עמוד שדרה, כי באמת לצערי היום עישון הפך להיות בנורמה, וכשמשהו הוא בנורמה וכולם עושים אותו, צריך הרבה יותר מעמוד שדרה בשביל לבחור להיות היחיד שלא עושה, זה באמת דורש חוסן פנימי מטורף שלרוב האנשים אין וזה ממש ממש נורמלי!

יש הרבה בני נוער המעשנים עד שהם מבינים שזה לא מגניב ומפסיקים. וממילא אין לכם מה לעשות עם זה. והוא לא באמת הולך להשתכנע מהדברים מלומדים עד כמה זה מזיק לבריאות (וזה מזיק מאוד!)

תגידו לו שמבחינתכם זה לא מגניב וחבל שהוא נגרר, וזהו, שחררו

אין לכם מה להיות בחוסר אונים בגלל זה, זה לא שלכם 

כשהוא יהיה בן 18 ויוכל לעשות כל מה שהוא רוצה ובאופן חוקי?

לא כדאי להיות בחוסר אונים כשילד בן 15 עושה משהו שלא מקובל עליכם

גם בן ה15 שלי לפעמים לוקח שכטות מסגריה אלקטרונית שיש לבעלי

בגיל קטן יותר בקשתי ממנו להפחית

בגיל 15 אני כבר לא מתערבת

רק מבקשת ממנו לא לעשות את זה בישיבה (כי אסור שם)

זה לא פסגת חיי אבל אני יודעת זה כבר פחות בשליטתי

בוחרת לנסות להשפיע על מה שהכי חשוב

ולא מרגישה חוסר אונים אם זה לא עובד

כי אוטטו הוא יהיה מבוגר והוא צריך לסלול את דרכו

ועוד יותר יפה שהוא מודע שמה שמניע אותו זה הלחץ החברתי, ויכול לספר לכם את זה בכזאת בגרות.

אז הייתי מחמיאה לו על זה, ומשתפת על עניין הלחץ החברתי, אולי אפילו על איך שזה פגש / פוגש אותך גם בחיים שלך.

וכולנו מתמודדים עם לחץ חברתי גם בגילאים מבוגרים יותר, מודעות לזה (שאני לא באמת רוצה את זה, אני מתאים את עצמי לחברה) היא באמת חלק מהפיתרון.

אפשר אם את מרגישה צורך.

להתייעץ עם חברים מקשיבים.יש להם ניסיון בעבודה עם נוער בהצלחה רבה.

באמת החשש הגדול שלי הוא מהתדרדרות. עכשיו זה סיגריות מה השלב הבא?

לגבי להחליף חברים- לא ככ אפשרי כי זו השכבה שלו כאן ביישוב. כמובן שלא כולם כולם מעשנים, יש איזה שלושה ילדים חזקים שגם בחבר'ה אבל עומדים בלחץ

הלוואי והוא היה חלק מהם. 

אתן חושבות ששייך לעדכן את המחנך שלו?

הבן שלי סיפר לי שהמחנך שוחח איתם בעניין העישון, וביקש "מי שמעשן שיבוא לספר לי", "יש לי איך לעזור לו"

אליה (מושלם, בתנך אליהו הנביא כתוב פעמיים כאליה)

הראל

דניאל

ינון

נעם (לא כשם של אדם בתנך אבל)

פחות אוהבים את השם דביר

תודה!

הראל, יראה, שילה, כרמל.

ואולי באתר הזה תמצאי עוד רעיונות-

https://www.jerusalem.muni.il/he/city/jerusalem-names

בארי

שילה

גלעד

נועם

הייתי שואלת רופאת נשים, או מנסה להתייעץ עם מכון פועה

עברתי פעמיים גרידה ולא קיבלתי הנחייה כזו.

שולחת הרבה כוח, ושה' ימלא את חסרונכם.

היא כדי לראות שהרחם באמת נקיה מתוכן. ולהימנע ממצב שאין מחזור ויש בטא גבוהה שהיא בעצם שארית מההריון הקודם אבל חושבים שזה הריון חדש.

אני מכירה שעושים מעקב אחרי הבטא שהיא מתאפסת. מציעה להתייעץ לבדוק אם אפשר להחליף.

אמרו לי שרק אחרי המחזור הראשון להגיע לבדיקת רופא נשים שיבדוק שהכל נקי.

אבל נראה לי קשה מידי.

גם שאלתי אם אפשר לקחת גלולות בנתיים ) כדי שנוכל לקיים יחסים) ואמרו לי שלא ולחכות לבדיקת רופא שיאשר

אמרו לי לעשות בדיקת אולטרסאונד בערך 10 ימים אחרי ההפלה.

רופא הנשים נתן לי הפניה למכון אולטראסאונד לשם כך, ואמר לי לבוא אליו לבדיקה אחרי הווסת הראשונה. 

ובדיוק התייעצתי בשרשור נפרד לגבי שאלות דומות, עוד מחכה למענה ממי שמכירה. כי לא נתנו לי הנחיות ולרופא נשים אגיע רק אחרי וסת… למשל במיון אמרו לי לחזור לפעילות גופנית (אימונים) בלי בעיה אבל אני לא מרגישה שאני יכולה עדיין… אז לא מבינה אם לחזור כשבתחושה האישית שלי זה אפשרי או שיש הנחיה יותר ברורה. צ'אט gpt אמר לי שבועיים שלושה שזה מאוד נוגד את מה שאמרו במיון. בקיצור מבולבלת.