אבל צריך לזכור שעיקר הניצחון תלוי בשגרה שאחרי...

כידוע שלא ההרס היתה מטרתינו, אלא השמדת האויב עצמו, עם כמה שפחות פגיעה בכוחותינו.

בעז"ה תהיה גם התיישבות יהודית במהרה.

בתוך ח'אן יונס?

אנחנו לא מנצחים והדרך עוד ארוכה לניצחון

יש עוד עשרות אלפי מחבלים להרוג ומאות אלפי לגרש ומאות אלפי דונם לנקות לסדר לחדש לבנות לנטוע.

תודה לה' על מה שהיה עד עכשיו אבל זה כלום לעומת מה שעוד צריך

כל מה שפחות מזה, השעון לטבח הבא (ח"ו) יתחיל לתקתק.

אני מניח שמה שהספקנו לעשות איפה שאני נספיק לעשות בכל שאר רצועת עזה.

לפני חודש בערך היה בכל רצועת עזה פחות כוחות ממה שהיה על הגבול ב6 באוקטובר.

אשריך על מה שעשית ואשרי כולנו

רק אומר שצריך להוסיף בצד גם את זה

בדיון בוועדת חו"ב, כשח"כים העבירו ביקורת על הנסיונות לתת נשק לגורמים ערביים, שר הביטחון הגיב ששתי האפשרויות הן שליטה של ערבים מקומיים מתונים (עלק) או חמאס.

הקונספציה עדיין חיה ובועטת.

ומתוך מה שאני רואה.

לא דיברתי על אויב מורתע אלא על אויב מרוסק בגזרה שלי.

נעשה אותו דבר גם בגזרות אחרות ברצועת עזה ואז ננצח

ואת זה מי יחליט?
אתה?

גלנט?

גם כל אזור חאן-יונס, ליבת גוש קטיף החרב, כבר היה בידינו. גם זה במחיר של מאות מחיילנו שנהרגו או נפצעו. גם משם יצאנו בלי לסיים את העבודה וכיום חמאס שולט. אנחנו מעבירים גם להם אספקה.

בתחילת המלחמה באמת היתה תקווה שהפעם יהיה אחרת, כרגע, לצערי הרב, נראה שרק אחרי החלפת המנהיגות המדינית והצבאית משהו ישתנה מהותית.

היה נסיון לעבוד עם ראשי חמולות שאינם בהכרח חמאס - ראשם כבר לא מחובר לגופם... 

שלפני חודש, לפני שהתחילו להיערך להרחבת התמרון, היה בעזה פחות כוחות מאשר ב6 באוקטובר? (שהיה בו פחות מאשר רוב הזמן בשגרה)

זה מראה שהמעט שנשאר לא מהווה איום רציני אפילו בזמן מלחמה פעילה

בכ"א בתשרי (אם לזה התכוונת), לא היה חייל יהודי אחד מעבר לגדר ("הבלתי עבירה" כהתרברבות ההנהגה הזחוחה) של רצועת עזה.

ייתכן בהחלט שהזמן הזה הספיק כדי להעביר חטופים שנותרו בצפון לדרום, להבריח עוד נשק לרצועה ובתוך הרצועה, לארגן חוליות לצפון ולדרום, וגם, זה לא שהמצב היה שקט ורגוע, כן?

היו היתקלויות באופן יום יומי, זה שהמטכ"ל הוציאו כוחות לא אומר שהם לא היו נדרשים, זה אומר שהמטכ"ל רוצה לשחרר קצת חיילים שחוקים, לקראת תמרון בחאן יונס.

עינינו הרואות שחיילים מועברים מיו"ש לדרום, חיילים שפחות נשחקו.

זה שיש שימוש לא נכון.

והחמאס אכן ניצל את זה לתקיפות שב"ה רובן לא היו מוצלחות.

ודאי שרבו ההברחות ברצועה ברגע שהתמעטו החיילים, ודאי שחמאסניקים שונים התאחדו מפה לשם.

ההיגיון אומר כך.

הם רוצים קודם כל לשרוד את המלחמה, ואחרי שתהיה הפסקת אש לשקם את היכולות שלהם.

זה תלוי אם נמשיך להלחם בהם, או שניכנע לתנאים שלהם ונחתום עסקה שכוללת את הפסקת המלחמה. כרגע נראה שהממשלה לא מוכנה לחתום על עסקה כזאת.

בכ"מ אנחנו צריכים להאמין שהקב"ה הוא זה שמנהיג את העולם, ולא ממשלה כזאת או אחרת, ושהוא מוביל אותנו לגאולה.

זה כמובן לא סותר שצריך לעשות השתדלות בתפילות ובללחוץ על הממשלה שתפעל נכון, אבל צריך להסתכל על זה מתוך ביטחון בקב"ה ולא לחיות בפחד ובדאגה מהעתיד.

וזה לא הדבר היחיד שאנחנו עושים.

לכן קראו לי בצו 8 באמצע החג לאחר מעל לחודשיים בבית

כאילו כל מי שמת מת לחינם ועכשיו חיילים מחרפים נפש סתם והכל סתם? אנחנו צריכים לחכות עוד שנים עד שתשתנה המנהיגות המדינית והצבאית (איך? במי נבחר שיהיה שונה בזמן הקרוב? שיהיה מספיק חזק להנהיג את המדינה בראשותה נגיד?) וגם אם זה הגיוני וזה לא אז צריך לחכות עוד שנים ומה עכשיו? הכל לשווא? בא לי לבכות שואלת כדי להבין כי קשה לי מאוד עם המצב

לכל דבר יש סיבה, גם אם היא סמויה מן העין.

מכיוון שאינינו נביאים, אין לנו יכולת באמת לדעת מה יקרה, כל רגע הבלתי צפוי עשוי לקרות.

אנחנו צריכים לעשות את המוטל עלינו, תפילה ומעשה, לעשות ככל יכולתנו מהזווית האישית שלנו לבניין בית המקדש ומאליו לניצחון ישראל על ישמעאל.

שאחרי שמחת תורה 7 וחצי חודשים ואנחנו כאן והכל כאילו לחינם או לא נגמר כי כמה אפשר? די שיגמר כבר הקושי וניגאל כמה עוד אפשר

מה אז גם רפיח לא יעזור? סתם נכנסים ובסוף כולם עדיין בקונספציה ולא יעבוד?

ועדיין כולם שבויים בקונספציה ובית המקדש חרב.

ברגע שהקונספציה הזו תנופץ, שאר הקונספציות ינופצו גם הן, השולט בהר- שולט בארץ.

צריך לגשת לכל אחד בשפה שלו, בנרטיב שלו.

כמובן שיש כאלה קיצונים שאין לי דיבור איתם בכלל, כמו סאטמר שבכלל חושבים שאסור להיות בארץ, או נטורי קרתא שמגדילים לעשות ומסייעים לאויב. הם מיעוט והם בחו"ל, אותם לא נצליח לשכנע וגם לא ממש נצטרך בשביל לחולל הפיכה תודעתית בארץ.

למה שלא תהיי?

לא הפסד, אבל לא ניצחון מהדהד.

גם זה כמובן, איני נביא ואין לי יכולת לדעת כלום.

מה שכן- ודאי שלא יסתיימו המלחמות והצרות עד שלא תתחיל אתערותא דלתתא. 

ושובם לשלום בזמן הנכון.

למרות שהאויב יורה ישירות על מכניסי האוכל:

תיעוד: המשגר ממנו בוצע הירי לעבר עוטף עזה הושמד פחות משעה לאחר השיגורים

אה, שכחתי, גם תקפנו משגר! וואו, ממש תגובה הולמת של מדינה שרוצה לנצח.

תאמין לי, אני כותב את זה עם דמעות ועד לפני זמן קצר, ממש התאמצתי לא להכנס למוד הזה, אבל השילוב של הדשדוש בלחימה ומסירות הנפש על האכלת האויב, כבר קשה להאמין שרוצים באמת לנצח.

לנו נשק. אבסורד ככל שיהיה, זה המצב ועלינו להכיר את המציאות על מנת לנצח.

לא צריך להיות צודקים אלא חכמים על מנת למצוא את הדרך לניצחון המוחלט

אם תרצו - אין זו אגדה!

ואני חורש את פ"ת והסביבה כל היום על האופניים.

לגבי שעות, באותם שעות שהייתי רואה 200 פועלים ערבים לפני המלחמה, מאז החזרה הביתה אני רואה 0.

לפני חודש וחצי בערך סיימתי את הרשיון נהיגה, הייתי נוסע פעמיים בשבוע לרחובות דרך פ"ת, הלוך ושוב, ובשעות הבוקר היה מפוצץ ערבים בתחנות לכיוון המרכז, ובשעות אחה"צ האוטובוסים לשומרון היו מפוצצים ערבים.

אמנם בחודש הראשון בתחילת המלחמה היה ניכר שיש פחות ערבים, אבל מהחודש השני נהיה מפוצץ שוב.

גם אחרי שסיימתי את הרשיון נסעתי הרבה לאחרונה לרחובות דרך פ"ת או רק לפ"ת, ועדיין היו ערבים.

איזה משמח לשמוע. מעודד

בכל אופן אל תהיו שאננים יותר מדי

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.