ורוב הסיכויים שסכרת

חיבוק, מבאס🩷

אמממ זה לא על רגל אחת, יש תזונה מותאמת לסכרת וצריך למדוד סוכר כל הזמן לוודא שהערכים בסדר, לפעמים גם צריך תרופות לאיזון...

מבינה את החוסר סבלנות אבל רק רופא ידע להסביר ולתת לך את כל המידע.. ותזונאית מבחינת התזונה

בהצלחה ממש😘

1 אני עושה את זה בשביל שיצא תינוק מתוק בריא ושמח, וזה הדבר הכי מדהים שיש!!

2 הזדמנות נפלאה לשים לב מה נכנס לי לגוף, מה טוב לי ומה לא, להשקיע בתזונה נכונה ומאוזנת.

זהו זה מה שעודד אותי 😛 שיהיה בשעה טובה

ערך 1 בהעמסה של 100 חריג, גם אם מעל 200 לא בהכרח אומר סכרת

תצטרכי להתיעץ עם הרופא שלך

לי זה היה בול ככה והוחלט שרק צריכה תפריט סכרת אבל בלי כל השאר...

בכיתי מזה ממש בהתחלה

היום אני מודה על זה!!!!! השאיר אותי מאוזנת מבחינת משקל בהריון ובכלל הרגשתי מעולה, איפס לי את התזונה...

מה הכוונה בלי כל השאר?

לא כל אחת עם סכרת מגיעה לאינסולין, אם הגוף מתאזן בתפריט זה סבבה

בלי מעקבי סוכר צמודים (בדקתי מידי פעם כשזרם לי.. לא כמו שאישה עם סכרת צריכה למדוד ממש כל הזמן)

ובלי מעקב של מרפאה בסיכון גבוה (נראה לי מגיעים לשם כל שבועיים)

אה וגם, בתפריט שהיא נתנה לי הייתי יכולה לאכול חופשי חלבונים ושומנים... רק פחמימות הוגבלתי. יש מצב שבסכרת רגלה צריך להגביל גם את זה (אבל אולי זה לא קשור להעמסה אלא לדברים נוספים שמתלויים לפעמים לסכרת)

אז צריך לאכול פחמימות, אבל שיהיו מלאות, ומעט יחסית...

תקבעי תור לדיאטנית ותגידי שאת עם סכרת הריון והם ממש משתדלים להכניס בהזדמנות הראשונה למרות שבכללי אין תורים

זה לא להעלות את רמות הסוכר בדם בבת אחת לגובה.

אז צריך לאכול ארוחות קטנות במרווחים קטנים.

נניח כל שלוש שעות ארוחה.

אוכלים פחמימות, אבל כאלו שמתפרקות יותר לאט בגוף, נניח לחם מלא, אורז מלא, בטטה עדיפה על פני תפו''א וכו.

ירקות שאינם פחממתיים מותר לאכול כמה שרוצים.

אמורים למדוד על גלוקומטר שעה אחרי האוכל ולרשום את הערכים. אם הכל יוצא תקין אז מצוין. אם לא, לפעמים צריך לקבל אינסולין.

אני מציעה לך לחפש בגוגל תפריט לסכרת הריון, תקבלי דוגמאות והסברים

גם אם לא מצליחים לאזן את הסכרת עם תפריט, יש כמה שלבים לפני אינסולין בדרכ.

כדורים במינוו מסוים וכו

ב''ה עוד לא הגעתי לשלב הזה, אבל גם כשהיה חשש שכן, הרופא אמר לי שהיום מקובל לעבור ישר לאינסולין ולא כדורים.

לא זוכרת בדיוק למה

זה היה בהריון החמישי

גם בשלישי וברביעי היתה סכרת אבל אז התאזנתי הרבה יותר בקלות.

בואי נראה מה יהיה בהמשך...

הלוואי הריון ללא סכרת...

לפני 3 שנים בערך הייתי עם סכרת לא מאוזנת בתזונה

וקיבלתי כדורים (מטפורמין)

היה ברור לכל הצוות המטפל שקודם מנסים כמה סוגי כדורים לפני אינסולין

כל אחת לפי ההנחיות של הרופא שלה

האמת שאין לי מושג לפי מה מחליטים אם שעה או שעתיים אבל אני יודעת שלי הרופא אמר לבדוק אחרי שעתיים 😉

ואז שינו לשעה.

ומישהי אחרת אמרה לי שזה תלוי בערך שיצא לך לא טוב.

אם יצא לך לא טוב אחרי שעה אז זה מה שצריך לבדוק.

לי אישית אחרי שעתיים הסוגר תמיד יוצא תקין, אבל אחרי שעה לא.

אז בדקתי אחרי שעה.

אני עוד מחכה שהרופא יצור קשר.. שלחתי לו הודעה..

בינתיים מנסה להבין, אם זה הריון בסיכון, אפשר לקבל על זה שמירה? 

כי גם אין ככ סיבה

זה לא מסכן את העובר או אותך בשום צורה שתעבדי/תתאמצי

וזה גם לא משבית או משו..

אבל זה היה די מזמן אז הגיוני שהקשיחו מאז את התנאים.

והאמת שאותי זה השבית, המרדף אחרי אוכל לא משהו😆

אבל כשהיו לי היפויים זה היה משבית אותי לכמה זמן...

ומשפיע ממש על החיים

אבל אני לא יודעת אם הייתי קוראת לזה משבית..

משבית ברמה שאכפת לביטוח לאומי זה ממש פוגע בתפקוד וביכולת לעשות דברים...

אבל ההיפראמזיס היה יחסית לא מאד קשה

וזה באמת היה שילוב סיוטי ובלתי אפשרי

ב2 ההריונות שאח"כ כל פעם ההיפראמזיס החמיר (הפעם במיוחד) אבל לא ממש יש סכרת (כלומר יש גבולית)

גם ככה אין לי שום דרך לשנות את התזונה הלא תזונתית שלי הפעם אז אני פשוט במעקבים...

אין לי היפראמזיס אבל עם בחילות נוראיות עד חודש שישי..

ומה שכן הצלחתי לאכול זה בעיקר טוסטים ופחמימות.. מתישהו גם שוקולד.

חלבונים בכלל לא.

אז במבט לאחור אמנם לא שמרתי, אבל זה לא שיכולתי. הייתי במצב הישרדותי..

כי אני יודעת שלא היה אפשר אחרת..

גם מים היו עושים לי בחילה וגם נס.. את הכל החלפתי במתוק יותר.

מה שמעצבן זה שנשים שלא עברו את זה מבקרות אותי, זה קורה לי מלא ומתסכל. תנו לי גם לעבור הריון בלי בחילות! 

ההיפראמזיס עוד יותר מהפעם הראשונה

וכל פעם נהיה גרוע יותר

הפעם במיוחד..

🩷🩷

דרך הקופה שלך.

בדרך כלל צריך דיאטנית מיוחדת להריון

והשארתי לו הודעה באפליקציה.

אם זה היה דחוף הוא לא היה יוצר כבר קשר? 

באסה.

אני חולת מתוק וממש קשה לי עם הגזירה..

מישהי תוכל לשתף בתפריט שלה? עד שאלך לתזונאית..

מה מותר בגזרת חטיפים וממתקים?

נסקפה מותר? קולה זירו? 

שולחת לך הרבה כח להמשך!

והכיף בזה שבעז"ה תגמרי את ההריון בלי עודף משקל ממנו

אין לי בכלל עצות, לא מכירה את התחום, רק מאחלת הרבה הצלחה!!

זה לא קל אז תני לעצמך להתבאס💓

אבל האמת שלדעתי זה יותר קל כשעושים את זה גם עבור מישהו אחר שהוא הילד שלך...

אני מצאתי לעצמי את הדברים שעושים לי טוב ומפנקים אותי, מאמינה שלאט לאט תגיעי לזה גם את.

זירו מאמינה שאפשר למרות שאני לא שותה.

קפה- בלי סוכר כמובן, אני השתמשתי בספלנדה שזה אחלה ממתיק. בחלב עצמו יש גלוקוז אבל בדרכ בכמות כזאת קטנה חלב עובר בסדר.

ואני מצאתי שוקולד שמרלינג ללא תוספת סוכר שהיה עובר אצלי טוב אז הייתי אוכלת קוביה אחת ליד הקפה.

ותתנחמי שאת מתחילה לשמור מעכשיו, יש כאלה ששומרות משבוע 6🤪

ואז גם זירו זה בעיה.

אם יש לך פייסבוק תכנסי לקבוצה של הריון מתוק סכרת הריון, משהו כזה, יש שם הרבה הסבר וטיפים.

לי אמרו בלי חלב בכלל, אושר תחליפים (חלב שיבולת שועל נראלי גם אסור אבל שקדים מותר אולי גם סויה בלי סוכר) עד כמה שאני יודעת אסור חטיפים וממתקים (שמעתי שיש כאלה שדיאטנית אמרה והן שאפשר במבה בתור הפחמימה של הארוחה אבל זה אישי ושוקולד עם מעל 80% קקאו בלי סוכר גם נראלי אפשר) אפשר ממרח של חמאת בוטנים וחמאת אגוזי לוז, לי זה נתן תחושה של מתוק.

בהצלחה!

אני הייתי עם ליברה בהריון הנוכחי שזה בעצם סנסור שמנטר 24/7 את רמות הסוכר בדם ואז אפשר לראות איך הגוף מגיב למאכל בצורה יותר מדויקת וממתיקים היו לי אחלה וגם קצת חלב בקפה.

אז מעניין שיש גישות שאומרות שזה לא טוב באופן גורף ולא שזה אינדווידואלי לכל מקרה

ממה שאני מבינה

היא שבליברה יש עיכוב של מדידת הסוכר.. כלומר התוצאה שאת קוראת היא באיחור של רבע שעה..

ואז אם את צריכה למדוד מדוייק שעה מהביס הראשון אז המדידה שלך לא מדוייקת

זה מה שאחות סכרת הסבירה לי

@נקודה טובה

חיבוק גדול

גם אני הייתי מכורה למתוק...

אני בדיעבד שמחה מאוד שהיה לי את זה

כי זה איזן אותי ממש

וסיימתי הריון מהממת וקורנת

ואני בטוחה שזה בזכות התפריט...

משתפת בתפריט שלי.. לא יודעת אם יהיה רלוונטי לך ולמה שאת רגילה לאכול

בוקר-

2 פרוסות לחם מלא

גבינה/קוטג/טחינה

חביתה

ירקות

ביניים-

פרי עם חופן שקדים ואגוזים/יוגורט עם פרי/2 פריכיות עם אבוקדו/גבינה/ פרוסת לחם מלא כנל

צהריים-

כוס פחמימה מלאה

עוף/קציצות/בשר/שניצלים

ירקות מבושלים/חיים

טחינה

ביניים כנל

א. ערב-

2 פרוסות לחם מלא

אבוקדו/טונה/ביצה

ירקות

טחינה

ביניים כנל

אצלי שומנים וחלבונים היו בלי הגבלה

מתוקים- אסור בכלל

פירות- כמנת ביניים בתוספת של שקדים ואגוזים

הרעיון היה לצמצם פחמימות, מה שכן אוכלים- שיהיה מלא כדי שיתפרק לאט יותר, ולהוסיף לפחמימה תמיד שומן/חלבון כדי שיתפרק לאט..

עדשים, תירס, סלק- נחשבים כפחמימה....

את המדידת סוכר מודדים בבוקר בצום ואחר כך לאחר כל ארוחה (בעיקר בוקר צהרים וערב, פחות ביניים)-שעה בדיוק לאחר הביס *הראשון* של הארוחה.

נשמע מוזר, אבל גם אם הארוחה שלך לקחה חצי שעה וגם אם לקחה 5 דק- את מודדת את השעה מהביס הראשון. לא הבנתי עד היום למה זה ככה אבל בטוח זה ככה.

חיבוק ובהצלחה ענקית!

איך אפשר למדוד אחרי כל ארוחה?

בכל זאת עבודה וזה.. פחות אפשרי 

אני מורה ומלמדת גם שש שעות רצוף.. ובדרך כלל שעה אחרי הארוחה, יוצא בשיעור..

נראה לי פחות מתאים 

אני חושבת שאת זכאית לזה לא משנה באיזה קופה את נמצאת.

רק שזה יותר מחייב מגלוקומטר, הרבה יותר קשה לזייף עם זה🤭

ממתיקים מלאכותיים פחות בריאים בהריון. יש סוגים שממש אומרים לא לצרוך בהריון ויש שבסדר. אני נמנעתי כמעט בכלל, אבל תשאלי / תחפשי מידע לגבי זה.

ותדעי שכמה שזה קשה, בסוף זה הרבה יותר נעים בגוף, העליה במשקל מאוזנת, והלוואי היה לי מספיק כוח רצון לשמור גם אחרי הלידה.

בכל ההריונות שלי ובכולם הייתי עם סכרת הריון.

תמיד קוראת שכולן מתנחמות בזה שהן רזות, קלילות ויפות ואצלי אני עולה הרבה

והאמת, שאחרי הלידה אני הרבה פחות אימפולסיבית עם האוכל. כאילו מרגישה שלא אוסרים עלי ואני יכולה לאכול מה שאני רוצה ובעצם אני רוצה לאכול בריא ובכמות נורמלית.

בקיצור אצלי כנראה זה עובד אחרת...

ואת מקפידה על התפריט בהריונות?

את האמת

מה שעזר לי לסיים הריון נורמלי היה בעיקר עצם זה שהפסקתי לאכול מתוקים בלי הכרה כמו שהייתי לפני כן....

עצם הפסקת המתוקים פשוט השאירה אותי מאוזנת במשקל

ואם אפשר רגע להתלונן...

בדרך כלל העליה הגדולה בהריון וההתנפחות קורת לי בהנקה.....

ממש ממש באסה..

אני מקווה שאצליח להמשיך בתפריט של הסכרת גם עכשיו, ומעניין אותי לראות אם עדיין אתנפח (ואז זה בטוח הורמונלי) או שהתפריט יעזור לי להיות מאוזנת גם בהנקה... הלוואי!

הייתי עם אינסולין והוא בעצמו מנפח וגם מרעיב בטירוף...

הקפדתי מאוד למרות שהיה קשוח. אני מהיום הראשון של ההריון שומרת וזה מרגיש אינסופי

מעריצההה נשים עם סכרת תמידית.

אבל יכול להיות שבגלל שאני רזה ברגיל ולא אוכלת מתוק (או בכלל) אז פתאום לאכול כל 3 שעות כשאין הבדל במתוקים אז זה מה שקורה..

ומבינה אותך לגמרי על הבאסה של העליה בהנקה.

אני החלטתי שאני עושה סוויץ', אוהבת ומחבקת את הגוף שלי כמו שהוא!

ב"ה שזה מסיבות כל כך טובות! כל גרם קיבלתי ביושר😅

כל פעם מחדש

אני באמת מריכה שוב לעשות אותו...

תודה על התזכורת!!

אצלי זה פחות הקטע של המתוק, כי גם ככה היו תקופות שלא אכלתי ממתקים בכלל,

אלא הסדר בארוחות. ידעתי מראש מתי לאכול ובעיקר כמה, ולא הגעתי למצב שאני רעבה וזוללת סיר שלם של פסטה כדי לשבוע.

ואחרי הלידה המצב היה גרוע מאוד 😞

בהנקה הייתי רעבה, ולא היה לי זמן לעצמי להכין אפילו אוכל מינימלי, אז פשוט זללתי כל מה שהיה בהישג יד. ועליתי במשקל הרבה יותר מאשר בהריון.

אבל אצלי אם אין לי מה לאכול אני פשוט לא אוכלת, אפילו סיר פסטה אני לא אכין לעצמי.

זה גרוע...

ויש לי עוד לרדת מההריון, אבל אני בנחת בינתיים.

כרגע

במצב של החודש האחרון, שיש עומס של החיים בצורה די קיצונית, הכל ביחד

פלוס זה שאני אדם רגיש

מוציא ממני משהו מאוד דומה למה שאת מתארת

משהו כמו הקש ששבר את גב הגמל רק בצורה יומיומית

דברים קטנים שמהם נשברים אבל בגלל שהעומס הכללי הוא ענק

אני אסביר

בתור אדם רגיש מאוד,  כל דבר שסביבי הולך איתי.

בקשת העזרה של השכן

הילד שחורק עם הכסא

אם אני צריכה לגעת בדברים שאני לא מסוגלת לגעת בהם או להרגיש את המגע שלהם 

כמות העומס שעלי מורגשת והולכת איתי

ואז כל דבר קטן, יכול להיות הצעקת 'די אני כבר לא יכולה יותר'

וזה יכול לבוא לידי ביטוי ב'איזה טפט גרוע' וב 'אוף על איקס ואי זד'

לחיות כבנאדם רגיש זה דורש עבודה ולימוד

מאוד קשה להיות הבת זוג/בן זוג של אדם שקשה לו להכיל את המציאות. שמורכב לו. אני מודה...

מעריכה ממש את בעלי וגם הוא משתגע מזה לפעמים

אני יודעת שכשאני מעל המים מבחינת שינה, אוכל, זמן לעצמי, זמן זוגי- אני לא לוקחת קשה..

וגם אני גם מנסה להכיר במתנות שיש ברגישות הזאת, כמו יכולת הזדהות, הבנה עמוקה של דברים ועוד

זה מה שיש לי לכתוב

ממש כל הכבוד לך, אני באמת מעריכה את הצד השני של אנשים כמונו

ובתור אני מנסה ללמוד להקליל, להבין שהחיים מורכבים ולא הכל חייב להיות במאה אחוז דיוק

זה קשה (ממש)

וגם לעבוד על לבקש את הצורך שלי כדי לקבל אותו

ושלא יתבטא בעצבנות כללית כזאת כי אף אחד לא מבין מזה שיש כאן צורך שלא מולא

אבל זה הקטע

אנחנו חיים במקום בלי אזעקות כמעט

אומנם הילדים בבית ואני עובדת כרגיל אבל הוא במילואים! דווקא במילואים אצלו יותר נחת מהעבודה ( בדכ עובד מאוד קשה)

אז למה הפתיל הקצר הזה?

ובכל אופן, מה לדעתך החלק שלי בסיפור?

אני לא ככ יודעת איך להתייחס לזה..

מצד אחד צריך פה הכלה כנראה

מצד שני לא מוכנה לקבל האשמות

הצורך ללמוד מקום חדש

או ליצור קשרים חברתיים חזקים חדשים במילואים

או אדם שלא מסתדרים איתו במילואים

או הנסיעות 

או כל דבר שאת חווה כמשהו קטן ומעצבן ולאדם רגיש מאוד ולא מספיק בטוח בעצמו יכול להשפיע מאוד על מצב הרוח

החלק שלך

קודם כל לדעת ש'את' לא הסיפור פה... לא מאשימים אותך, אלא את המציאות ואת הקושי

ולשקף שזה מאוד לא נעים

אם הוא באמת אדם רגיש מאוד הוא יתנצל ויקח לתשומת ליבו

אחכ לנסות לדייק מה הצורך שלא ממומש אצלו או מה יושב עליו

אלופה ממש!

כי חיפשתי ל@טוט את השרשור על המקווה 😅 אגב לא מצאתי.. באסה.

זאת אני אל דאגה❤️

כמה הוא זכה בך!!

ואיזה כיף למשוע שגם את בו!!

כותבת בקצרה כי אני ביום מעוך אז הראש לא עובד..

יכול להיות שיש לו "פוסט טראומה " קלה מהמילואים?

זה ממש הגיוני .. ולפעמים מגיע באופן קל..

אבל בסוף השנתיים וחצי האחרונות מטורפות לגמרי...

מקווה שזה בסדר לכתוב...

בכל מקרה חיבוק ענק

ובע"ה שתהיה לכם מלא סיעתא דשמיא להיחלץ ולהתעלות מהכל!!

על פניו לא נראה לי...

מצד שני גם אם כן- אין לי ככ מה לעשות עם זה... הוא טיפוס שלא מוכן ללכת לשום טיפול, בטח אם אין טריגר מסויים שהוא מרגיש אותו... מה שאני באה לומר זה שבאן כללי הוא לא ילך לשום טיפול בלי שהוא ירגיש צורך. וגם אז זה רק כשזה יבוא לגמרי ממנו...

כרגע הוא לא מרגישככ בעיה לדעתי למרות שניסיתי קצת לשקף לו (גם בזהירות. כי איזה לא כיף זה לשמוע יותר מידי שאתה עצבני כל הזמן...)

ולא צריכה לספוג את כל זה בשקט.

אבל אם זה ממשיך נגיד אחרי החג, תמצאי זמן רגוע ותפתחי את זה איתו בצורה נעימה.

ובזכות עכבס בלוטוס גיגלתי אתמול...

וואלה באמת יש מצב!

באמת גם יש לו קטע עם רעשים קצת, ובכלל כל מיני דברים שכתובים שם.

מצד שני זה לא היה ככה חזק תמיד....

וגם. שוב מחזיר אותי לשאלה מה החלק שלי בסיפור.

בנות כותבות פה וזה עוזר.

אם יש לך עוד תובנות אשמח לשמוע❤️

לפי כמה אני טרודה/עצבנית

אבל אני לא חושבת שיש לך כ''כ איך לעזור לו, זה יותר שלו מול עצמו.

תמיד אוהבת לקרוא אותך.

לא יודעת אם מתאים, אבל פעם @אמאשוני כתבה על שפת הפה לעומת שפת הלב בהקשר של ילדים ואני משתמשת בזה המון איתם וזה עוזר להבין את הדברים שנאמרים בהקשר האמיתי שלהם.

הכוונה שיש את מה שיוצא מהפה ויש את מה שהלב מרגיש.

ילד יכול לראות חבר שלו עם משחק חדש ולהגיד לו כמה זה משחק דפוק ומשעמם כשבעצם הוא רק מרגיש קנאה והיה מאוד שמח במשחק כזה.

נשמע שבעלך לא מספיק יודע להביע במילים בדיוק מה הוא מרגיש (לא איש של מילים..), קל לו יותר להטיח בך דברים.

במקום להגיד: זלדה, אני ככ מבואס שיצא כזה מכוער ועוד עבדתי על זה ככ קשה ואיזה חבל שלא יצאתי בעצמי לקנות סוג אחר של טפט

הוא אומר לך: זאת את, את אשמה, את שוכחת, את מתעלמת ממני ומהבקשות שלי

כשלומדים לשמוע את שפת הלב מבין המילים הכל נראה אחרת.

וואו תודה זה כיף לשמוע.

אני באמת מרגישה שיש פה את שפת הלב שאת אומרת.... אבל זה גם קצת משגע אותי. כאילו יאללה... אתה בנאדם בוגר. זה מעייף אותי ככה כל הזמן.. כי כאמור התדירות ממש גברה..

וגם. מודה שיש בי צד אגןאיסט שברגע שאני מקבלת האשמות אני עוברת להגנה ולא מוכנה לשמוע את הביקורת או הקושי שלו ש"אני מתעלמת מהבקשות שלו". כשאני חושבת על זה, הוא גם באמת אמר את זה לאחרונה שאני הרבה פעמים לא מספיק עונה לו ומתעלמת. ואני בהחלט הרבה יותר משתדלת לענות אבל חשבתי על זה, וזה מגיע בעיקר כי הדרך שהוא מדבר לא נותנת מקום לצד שני (למשל- לא הספקתי לשטוף, תצטרכי להביא בייביסיטר שתשמור על הילדים ואת תשטפי. אז לא היתה פה בקשה, או שאלה מה דעתי, אלא קביעת עובדה. אז מבחינתי קצת הרגשתי שלא ראה אותי/כיבד אותי. ובכל מצב קבע עובדה אז מה יש לי לענות? תוסיפי לזה גם טון קצת עצבני.. ואז הוא אומר לי- למה את לא עונה? בקיצור.....

ברור לי שיש פה צורך בלתי ממומש שלו

וגם קושי שלי לתת מענה כי נפגעת מהדרך שהוא מביע את זה

גם אני נוטה להיות חסרת סבלנות ולהאשים לפעמים.

לא נעים לי להגיד, אבל עוזר לי שמקרקעים אותי קצת.

(היי מותק, אני מבין שלא נעים לך, אבל ממש לא נעים לי שאת מאשימה אותי ככה

או זה באמת מכוער, מתנצלת, אבל דיברנו על זה כבר, אני אשמח שלא נדבר על זה כל היום).

כן הבנתי שזה קצת נצרך...

גם אחרי סיפור הטפט אמרתי לו את זה. שהעצבים שלו לדעתי חסרי פרופורציה לאירוע שזה.

זה אומנם קצת הפסיק את הויכוח, אבל לא הרגשתי שהוא הפנים את זה באמת...

התפקיד שלך זה לדבר עלייך ומה את מרגישה עם מה שהיה ועם ההתנהגות שלו. כל עוד את מכילה ומוציאה את עצמך מהתמונה או מדברת עליו רק - זה  מפספס את הנקודה שלך פה בעצם.

ומצטרפת לנכתב פה, את זהב לא פחות♥️

סבתא שלי היתה קוראת לזה "שפת האני"....

תודה על התזכורת❤️

שאת מחליקה בחיים.

אם את אומרת שזה משהו שהשתנה נשמע כמו קלאסי קשור למילואים, מלחמה. אנשים על הקצה, עצבניים.

כן, קשוח לחיות לידם.

ואת צודקת שאת יכולה להיות מכילה אבל עד האשמה אלייך. לא לאפשר לזה לקרות. יכול לחטוף כריזה, אני אכיל... אבל להפיל את האשמה עליי ועוד בחוסר פרופורציה. לא. לא. אני לא שק חבתות.

כן יכולה להזדהות איתו שדברים קטנים יכולים לגרום לי לעצבים מוגזמים. חיבוק

בגלל שאני יותר "פלואידית"- יותר יכולה ללכת לקראת ויותר מרגישה את האחר, וגם אין לי כמעט דרישות מהזולת

אז אני יותר רגישה לתחושות של ניצול או של מרמור.

כביכול אם הזולת רוצה משהו אני חייבת להיענות לו. בלי לבדוק אם רציתי בכלל. ויש תחושה של אשמה כבדה אם לא עשיתי.

כל ציפייה של האחר מכניסה אותי קצת ללחץ.

ויכול להיות שגם בעלך לא רוצה את הטפט

או שהוא רוצה להרגיש שהוא לא חייב לשים אותו. ושהוא חופשי להגיד לך לא. ואם הוא שם מתוך כפייה (גם אם פנימית ולא מצידך)- הוא ירגיש מרמור

ויכול להיות שהןא מרגיש שאפילו הבקשות של השכנים מחייבות אותו.

ואז הוא גם אשם כלפיהם שלא עזר.

או שהוא מרגיש אשמה ונחיתות כלפיי עצמו- אחרים נרתמו בכיף ואני לא. איזה מן בן אדם אני?

בקיצור הערך העצמי לא חזק דיו כדי להרגיש שלם עם הבחירות שלי.

לאנשים כאלה הכי טוב לפעול דרך מרחב ושחרור.

והרבה מחמאות וחיזוקים שהם טובים גם אם לא עשו כמו הציפייה מהם.

ממש כל מה שכתבת. ואני מודעת לזה.

ונותנת יםם של מרחב ושחרור. כנל על החיזוקים.

יש מצב שכשזה קשור אלי אני יותר מצפה/רגילה שהוא כן עושה.. ואז כשלא זה יותר קשה לי.

אבל אני באמת משתדלת המון לתת לו את כל הכבוד לומר שמשהו לא מתאים לו. ולכבד את זה.

חושבת שבאמת יש שיפור בנושא... אבל אולי גם בגלל הוא יותר כועס בזמן האחרון? מרגיש לי שזה גם חלק מהלהביא את עצמו כמו שהוא ולא לשמור הכל בפנים ולהיות מרצה.... ובכל זאת... אני מצפה שיגיד "לא מתאים לי" בענייניות ואולי גם נדבר על זה. אבל לא לעצבים לא קשורים...

טוב  מבינה שיש דרך ולמרות שהןא מושלם הוא כנראה לא. ואולי טוב שכך.....

על הריצוי והאשמה - בעלי היה ככה (עדיין אבל הוא כן הלך לכמה מפגשים עם מישהו והוא במודעות)

אני חושבת שמאוד מאוד משמעותי פה שלא תקחי עלייך את הבלאגן הפנימי שלו, אני הרגשתי תקופה ארוכה שאסור לי להביע רגשות של תסכול לידו כי ישר אפילו אם זה בדקות הוא נכנס ללופ ממש לופ מתגונן וכמובן גם מאשים ואין איך לעצור אותו.

עד שלמדתי כן לשים לב הרבה יותר לעיתוי אם אני באמת מעוניינת בשיח שיוביל לאנשהו ולעשות הרבה הקדמות, ועדיין אם הוא יוצא מפרופורציה וזה קורה לו בהחלט הרבה יותר בתקופות לחוצות - אני אומרת לעצמי ברור את ההפרדה - ועם הזמן גם הוא למד להגיד לי אותה בעצמו שזה לא שייך אליי וזה רק הוא שלא מסוגל להכיל כלום עכשיו.

אבל זה באמת אחרי הרבה זמן של עבודה דו צדדית.

בהתחלה הוא היה כמו דובי לא לא חחח , כל בקשה שלי הוא היה בודק עם עצמו אם הוא עושה את זה כי הוא רוצה - מטריף

אבל הבנתי שזה שלב ושמחתי מזה כי עכשיו אחרי התהליך הרבה יותר כיף ונעים איתו, הוא נותן והוא חושב מה הוא רוצה לתת ולשים פה ולא כי הוא מרגיש חייב.

(אצלם בבית לאמא שלהם היה רצון מאודדדד חזק ולא היה כדאי שהיא תצא לא מרוצה )  

אני כן אומרת בזהירות שאם אני הייתי מנסה בכח להימנע לגמרי מפיצוצים -לא היינו מגיעים למודעות והקרבה של היום -פשוט הייתי מתרחקת וזהו, ותסמכי עליו שאם הוא אדם טוב לב ורגיש כמו שאת מתארת הוא יעשה את שלו ויתקדם בעז"ה .

וזה שאת נותנת את הכבוד אין טוב מזה - יכול להיות שזה בדיוק מה שמאפשר לו להרגיש סוף סוף בבית להרגיש רגשות ולעשות שינויים בעצמו שלא היו מתאפשרים קודם . 

זה עניין של ביטחון עצמי.

נדרשו לי הרבה שנים כדי להביא את עצמי לקשר. היה חי הרבה יותר קל להקשיב לבעלי ולהשתתף אתו בעולם שלו, מאשר להביא את עצמי.

גם כי לא ראיתי טעם בסתם לשתף כשהוא לא יכול לעזור לי (דברים מהעבר שלי)

וגם כי לא הייתי מספיק בטוחה שזה יעניין אותו.

היום יש לי כבר יותר ביטחון עצמי בקשר, כי גם פיתחתי יותר את העולם שלי, ואני מרגישה שיש לי עניין בתוך עצמי.

אבל פיתוח הביטחון העצמי זה מסע.

בתור בת זוג באמת להחמיא ולפרגן זה הכי חשוב. ככל שהוא יאמין שהוא חשוב לך, שאת מסתפקת בו כמו שהוא. שהוא כמו שהוא זה וואו, שהוא מספיק לך ואת אוהבת אותו-

הוא ירגיש יותר בטוח להביא את העולם שלו.

לאנשים שאין להם מספיק ביטחון עצמי ושלא עודדו אותם מהבית להגיד הכל בחופשיות, ולא שידרו להם קבלה עמוקה של מי שהם-

הנטייה הראשונית היא לברוח. לנוס.

האסטרטגיה הראשונה היא להדוף כל מתקפה על הסף.

גם אני כזאת. הודפת כל ביקורת ממני. כי המחשבה שאני פגומה בעיניו היא ממש קשה לי. זה נתפס לי כאיום על הבסיס, ולא כביקורת של מישהו שאוהב אותי מאוד, אבל בסה"כ רוצה שאתקן דברים קלים.

עם הזמן למדתי פחות לענות ויותר להקשיב. לא לפחד לשהות ברגש. לא לפחד להכיר בחסרונות שלי. להסכים לקבל אותם, ואותי כמו שאני.

הדיפת הביקורת היא מאוד מתסכלת עבורך, אני לגמרי מבינה, אבל זה נטו ממצוקה שלו. הוא כ"כ רוצה להיות מושלם עבורך, ורוצה להאמין שהוא יכול להיות מושלם עבורך.

בעיניו, אם הוא לא מושלם, אולי את תחפשי מישהו יותר מושלם ממנו... (שזה כמובן קשקוש, אבל ככה מדבר מוחצשל אדם כזה)

כתבו פה על אדם רגיש מאוד.

בתור אחת כזו - אני לא חושבת שזה הדבר היחיד שמציק לו. כלומר, יכול להיות שהוא אדם רגיש מאוד, אבל על זה התלבש משהו נוסף שמעצים הכול. (מצטרפת לרעיון שאולי זה קשור למילואים. זה בהחלט משהו שיכול להציף אנשים רגישים...)

כתבת שהוא לא יהיה מוכן ללכת לטיפול. אולי ביחד איתך הוא כן יהיה מוכן? ואם לא - אז אולי ללכת בעצמך לטיפול שיעזור לך בהתמודדויות איתו?

הרבה הצלחה, אישה יקרה❤️

לתחזוקה ולטיפול

פותחי סתימות וחומרים לתחזוק

יש בסופר

זה לא מוריד הכל אבל גורם לזה שלא יהיו סתימות (חומר חריף מאוד)

יש בנוזל ויש באבקה ששמים עליה מים

הדברים הגדןלים לרוב נשארים בסיפון אפשר לפתוח אותו ולנקות.

השאר נשטף לצנרת ושם הבעיה של הסתימות, אז כמן שעכבר בלוטוס אמרה, כדאי להשתמש בסודה קאוסטית. אנחנו משתמשים בנוזל מוכן שנקרא אינסטלטור נוזלי, זה קיים בסופר. אפשר גם להשתמש באבקה אבל צריך לערר עם מים ורק אז לשפוך פנימה, יותר התעסקות. וזה חומר ממש מסוכן עם הוראות שימוש שצריך להקפיד (גם הנוזל וגם האבקה) אז אני אישית מעדיפה פשוט להשתמש בנוזל. פחות כאב ראש.

לשפוך את זה פעם בחודש חודשיים אמור לשמור על הצנרת

גם צריך לחכות לפני ואחרי.

תקני אחד ותעשי לפי מה שכתוב עליו.

ןחשוב לשתמש בכפפות

הגיוני שאם זה חומר חריף זה הורס את הצנרת.

פחות מתאים לנירוסטה 

לכל דבר שצריך להוריד

בכל מקרה אם זה מקום שלא פותחים בשגרה אין צורך לנקות שם וגם לא לבדוק

זה לא בהגדרה של 'ידו מגעת'

(כל מה שצריך להבריג כדי לנקות עונה להגדרה הזו)

אינסטלטור נוזלי קוראים לזה

לחלופין להחליף סיפון לא עולה יקר

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡

הקטנה שלי אוהבת בעיקר לחם ופיתה וכמובן ממתקים🙈 לפעמים אוכלת גם פריכיות. בירקות מבושלים היא אוכלת רק תפו"א בצורת צ'יפס.

אנחנו ננסה לתת לה מהמצות, אבל אם היא לא תסכים - אז נקנה פיתות ולחמניות מקמח תפו"א (הן לא בהכשר לפסח שאנחנו אוכלים, אבל לא תהיה ברירה).

והיא תזלול הרבה במבה (מזל שאנחנו ספרדים...)

גם קניידלך יש סיכוי שהיא תאהב, אני מקווה. (היא אוהבת פלאפל וכדורי פירה)

מקווה שהילדים הבררניים של כולנו לא ירעבו🤷‍♀️

בחג עצמו אנחנו מתארחים

מקווה שיהיה שם דברים לאלתר לה

אין לי תנור של פסח...

מערבבים הכל על הגז עד לאיחוד

על נייר אפייה ליצור עיגולים ללחמניות

ולאפות על 180 עד שמזהיב קצת לצערי לא זוכרת כמה זמן.. 

קשוח בלי שרויה..

אפשר פנקייקים מקמח תפוח אדמה 

כשאני רוצה שתאכל בשרי אני מערבבת לה טוב באורז או בקוסקוס וגם אז לפעמים היא מסננת את זה

אבל הם בסוף מסתדרים!!

אגב,

אפשר להשרות חתיכות קטנות של מצה במים כמה דק' ואז לסנן ולהכין עם זה מצה ברייט עם קצת חלב, זה מרקמית מאוד מזכיר פתיתים.

גם קניידלך זה אחלה. 

קינואה אתם אוכלים?

במקרה שממש לא מוצאת הייתי מתייעצת עם רב אם אפשר להקדיש סיר לבישולים שלה ולהכין לה פסטה קטניות ואורז..

עד גיל שנתיים בוודאי התירו לי לתת קטניות

אפשר גם מקמח מצה וגם מקמח תפוחי אדמה

מצה מפוררת עם חלב וסוכר או שוקו אחרי כמה זמן קצת מתרכך

מצה טוסט במחבת

אני מכינה אותו מראש לעניין, ברמה ששאלתי אותו "אתה זוכר מה זה ליל הסדר?" והוא ענה: "כן, החג שאין בו פסטה." 😂

לא שאני חושבת שההכנב הזו תעזור...

מקרה דומה - ילד שלא אוכל וממש בורר.

כן אמרו להכין בסיר נפרד ולא בסיר שישמש גם אותנו.

אפשר גם מצב מטוגנת, קציצות ירקות פירה

זה בערך מה שמתכננת להכין כל יום כל היום 

אבל אנחנו קונים הרבה חטיפים לפסח.

ביסלי, וופלים, ציפס. זה בלי קטניות ומשביע במידה מסוימת. 

אולי תצאו ביחד לקנות?

יכול לעזור? 

מותק!! חיבוק גדול גדול גדול!!!!

ואם זה בסדר להוסיף..

נשמע שמשהו בתקשורת שלכם חסר..

ושהקשר בכלל מאוד מבקש ודורש תחזוק, טיפול 10,000...

וטיפול זוגי יכול להיות ממש מתנה ענקית והקפצה מטורפת לקשר!

או השקעה אחרת אם את מעדיפה..

אבל להבין שיש כאן ששר שנשמע היה נורא חזק וקיבלתי ממנו הרבה ועכשיו דורש השקעה כדי לחזור למה שהיה ואפילו עלות עוד למעלה...

באופן אישי יכולה להמליץ לך מניסיון על @נגמרו לי השמות  שמאוד קיבלנו ממנה הרבה !!

בהצלחה גדולה יקרה!!

ואם יורשה לי - ברגע שהצהרת שקנית לעצמך, אולי הוא הבין שזה מיותר כי סגרת לו פינה?

מבינה ממש את הצורך הבסיסי הזה בהרגשה של יחס וזאת מוערכת

לדעתי זה יושב על עוד דברים וזה רק טריגר שמפוצץ הכל, אז מעודדת אותך לצלול פנימה לכאב ולטפל במוגלה

וגם,עוד לא מאוחר. חנויות התכשיטים יהיו פתוחות היום וגם מחר. תגידי לו ברחל ביתך הקטנה - בעלי אני רוצה להרגיש חשובה, אני מבקשת ממך שתלך לקנות לי תכשיט לחג, אני רוצה שתשמח אותי בזה. ככה ממש. "תפילי" עליו את הציפיות שלך כדי שיוכל לספק אותן

לא עזר

כן היום הגיע עם מאפה פלצני בשבילי

לא יודעת למה כל כך לא מזיז לו לא לקנות לי תכשיט או משהו לחג או סתם מכתב לבבי שגם עליו אני קודחת לו בלי סוף

אין לי מושג מה הסיפור

אם זה ספציפית כאן בעניין של תכשיט או מכתב לקראת החג, או שזו תחושה שיש לך גם במקרים נוספים.

נשמע שאת מאוד מאוד מתוסכלת, עושה השוואה בין רמת ההקפדה שלו על מצוות לבין איך הוא משמח אותך.

השאלה היא אם זה באמת דברים ברי השוואה

את מדברת על זה שהוא מקפיד כשנוח לו (מצוות אחרות) ומחפף שלא נוח לו (לקנות לך תכשיט)

האם לקנות לך תכשיט זה מצווה או עניין זוגי של הערכה ואהבה?

האם מה שמפריע לך זה החיפוף הזה, כי את באמת חושבת שאלו מצוות שוות?

או שאת ממש זקוקה ורוצה שהוא יראה אותך ואת פשוט מרגישה שאת מתחננת לכך והוא לא עושה עם הבקשות שלך מה שאת רוצה, ואז את מרגישה שהוא עוד יותר לא רואה אותך?

את לא חייבת לענות כמובן

פשוט לי עוזר קודם כל להבין על מה הקושי

האם את באמת כועסת על עבודת ה' שלו

או שאת פגועה ומאוכזבת ממנו מבחינה זוגית

כי אלו שני קשיים נפרדים, עם דרכים שונות לפתרון

ברור שמה שמפריע לי ברגע הזה זה שלא חשוב לו לקנות לי משהו ולהעריך ולהביע אהבה

אבל בוודאי שזה גורם לי לזלזל בדברים האחרים שהוא ככ מנסה להקפיד כמו מניין ספיציפי שמרגיש מתפללים בו יותר בדבקות.

מטריף אותי וגורם לי לרצות לבעוט בהכל

לפעמים עצם הציפייה גורמת להם לאבד את זה. בעלי פעם אמר לי אחרי איזה שנה שהוא לא קנה שהוא לא ידע מה להביא לי שאני גם יאהב.. לפעמים זה גם חלק מהעניין

אבל במקומך בהחלט הייתי אומרת - תודה על המאפה, ושואלת אם זה מבחינתו במקום תכשיט ועוד פעם פותחת את זה

גברים לא בהכרח מבינים את החשיבות והערך הרגשי של הדבר הזה. חבל להיכנס לערב חג עם מועקה כזו. הייתי אומרת שוב, אבל זה מאוד תלוי בדינמיקה ביניכם. יש כאלה שזה ימאיס עליהם ויבאס אותם

עבר עריכה על ידי הריון ולידה בתאריך י"ג בניסן תשפ"ו 13:50

באמת תוהה מה מניע אותו ככה לא לרצות לקנות

חושבת שאולי זה באמת ממאיס אותו על זה 

אבל מה אני אעשה? אני מבהירה ואז מרגישה שאולי אם אזכיר לו עוד אז זה יקרה

ברור שאני רוצה את זה נטו בשביל להרגיש אהובה ומוערכת (ומגיע לי הכי בעולם!!!!!) 

וכבר הסברתי לו שגם תכשיט בהכל בדולר יעשה לי את זה אם צריך והעיקר המחשבה 

ולא יודעת אם הוא לא מכיר בערך של זה

הרי בהתחלה הוא ממש היה קונה ומשקיע מעצמו 

התגובות שלו נורמליות, לא אפאאי, מגיב כמו שהוא בדכ?

אם כן אני חושבת שזה מסםיק.

לא בטוח שהיא תשלח אחרי ככ הרבה שעות, תלוי רופאה אני חושבת.

ועכשיו הוא נרדם

מותר לישון אחרי שנפל?

אוף אני לא מאמינה שזה קרה לי

מכיוון שכנראה זה קרה מזמן נשמע לי הגיוני שזה בסדר שירדם. מצד שני אני לא רופאה..

מבינה אותך, העייפות הזאת בלתי בלתי נסבלת...

במצב דומה לשלך הצמדתי את המיטה שלי לקיר כדי שזה לא יקרה, ופעם אחת כשהשתמשתי במתחברת ולא יכלתי, שמתי אחרי המתחברת שידה קטנה כמעט בגובה המיטה עם מזרן קטן עליה שאם יתגלגל לא יפול חזק אלא יפול לשם

כנראה שעכשיו הלול גם בלם את הנפילה

הלול צמוד למיטה שלי וכשהוא נפל הלול התרחק מהמיטה

ותבדקי אם יש אפשרות לנעול את הרגליים של הלול או להצמיד לקיר בין המיטה שלך לקיר כדי שלא יהיה ללול לאן לזוז. אפשר גם מתחברת ואז הוא יתגלגל פנימה אליה

ואולי נפל לפני שבכה ולא מיד בכה?

אןף

אני מכניסה את עצמי לסרטים, אני אלופה בזה

כנראה לא שם קיבל מכה

אני מתלבטת אם ללכת לרופא או להתקשר

ותוהה לעצמי אם יש סיכוי שתגיד משהו אחר חוץ מללכת למיון

כי אני נמצאת המון בבתי חולים עם אחד מילדי

שומעת המון דברים

אבל כדאי שרופא יראה אותו, כנראה שהכל בסדר! מלא ילדים נופלים מהמיטה

וזה מלחיץ אבל ברוב הפעמים הכל בסדר

אז אולי אני הצד הלא נחמד עכשיו

לגבי אישונים מורחבים- קחי פנס של פלאפון ותכווני לעין אם את רואה שהאישון מתקטן לגודל קטנטנן זה סימן מעולה 

לק"י

רגיל. לרופא יש פנס אחר.

@פה לקצת קרה לנו גם פעם באמצע הלילה עם תינוקת בת כמה חודשים.

נסענו למיון, ושם בדקו ושחררו עם סימני אזהרה למה לשים לב. עכשיו בבוקר אפשר ללכת לרופא.

בגדול, הסכנה היא מנפילה מגובה של פי 2 או 3 מהגובה של התינוק.

וחיבוק, זה באמת מלחיץ.

היא לא שלחה למיון. שאלה כמה שאלות לגבי ההתנהגות שלו, ואמרה שאם אני לא רואה משהו חריג אז אפשר להישאר בבית.

אותי זה מרגיע להתייעץ עם גורם רפואי...

וחיבוק, זה בטח היה ממש מלחיץ❤️

עכשיו חזרנו מהרופאה, היא אמרה שב"ה הכל נראה בסדר ורק להמשיך לעקוב.

ואני מנסה לחשוב מה אני עושה שפעם הבאה זה לא יקרה וגם אם חלילה ארדם הוא לא יפול.

המיטה שלי צמודה לקיר ומהצד השני הלול של התינוק.

אני לא אניק בלי להישען כי זה גם מסוכן, אז במקום להשען על הקיר אשען על הלול.

או שלא הבנתי נכון?

לק"י

את יודעת להניק בשכיבה?

אני מניקה בשכיבה, והתינוק ישן בין הקיר לביני. אבל אנחנו ישנים ביחד.

בישיבה הייתי נרדמת...

(כם בשכיבה אני נרדמת אבל התינוק לא יכול ליפול)

עשיתי את זה עם הגדולים אבל זה גורם שכל הלילה הם ינקו כי כל פעם היינו נרדמים

אבל באמת רעיון לנסות איתו, שכחתי מזה

מעדיפה להניק כל הלילה מאשר שיפול שוב

שאם הוא יפול שוב זה יהיה למקום רך

התמונה שלו זרוק על הרצפה לא יוצאת לי מהראש

תודה לה' שזה עבר בשלום!

יש טיפים להנקה בשכיבה כדי שלא נרדם לפני שמסיים לאכול?

או שאצל כולן זה ככה? כשאני מניקה בשכיבה מרגיש לי שאני מניקה כל הלילה כי הוא נרדם כשמתנתק ואז מתעורר אחרי כמה זמן להמשיך ככה כל הלילה.