נראה לי שהכי נכון לענות - התלמידים הבודדים* שהבינו לרוחו.

הסיבה לכך היא שגם אם מישהו יטען שהכתבים או הישיבה - רק בזכות גדולי תלמידיו שהיו בודדים ממש, הכתבים (למעט מעט מאוד) בכלל ראו אור, וראו אור בצורה שאיפשרה להבין את משנתו. גם הישיבה אחרי פטירתו כמעט נעלמה, רק העבודה של הרב צבי יהודה בישיבה ושל הרב נריה והרב ישראלי בכפר הרואה, החיו את הישיבה.

*הרב אהרל'ה הראל סופר שבעה, לענ"ד אפשר להוסיף עוד כמה. רבים הם לא.

הבן שלו נראלי לא?

אדם ענק ומיוחד כמוהו, ומשם יוצא הכל.

הנזיר והרב חרלפ בחרו להיות קרובים מאוד קודם כל בגלל עוצמת המפגש איתו.

הרב חרלפ כותב (היה בן 21 כשנפגש עם הרב בפעם הראשונה וכבר היה אז ת"ח וצדיק גדול):

"הימים לפני חג שבועות תרס"ד ירדתי ליפו כמצוות הרופאים עלי, כדי לטבול בים. בשבועות שחל ביום השישי, התפללתי בבית הכנסת "שערי תורה", בן כ"א שנים הייתי אז, והנה שמעתי כיצד הרב אומר "אקדמות" לפני הקהל ברטט ובבכיה, ונזדעזעתי עד יסוד נפשי. מאותה שעה ואילך דבקתי ברב באהבה עזה, והייתי לתלמידו וחסידו לעולם... הרגשתי שכולי אחוז שלהבת-יה, כל גשמיותי מתנדפת והולכת ונשמתי שהתקשרה בנשמת הרב מתנשאת ברום עולמות עליונים"

הרב הנזיר כותב (היה בן 30 בערך):

"אחרי טבילה במימי הרהיין, מצויד ב"שערי קדושה", מלא ספק וחכיון, עשיתי את דרכי להרב. בערב ראש חודש אלול באתי אליו. מצאתיו עסוק בהלכה עם בנו. נסבה שיחה על חכמה יונית וספרותה, שלא סיפקה עוד נפש היודעה ממקורותיה הראשונים. נשארתי ללון אצלם. על משכבי לא שכב לבי, גורל חיי היו על כפות המאזניים. והנה בוקר השכם ואשמע קול צעדים הנה והנה, בברכות השחר, תפילת העקדה בשיר וניגון עליון, משמי שמי קדם, וזכר לנו אהבת הקדמונים. ואקשיב והנה נהפכתי והייתי לאיש אחר. אחר התפילה, מהרתי לבשר במכתב כי יותר מאשר פללתי - מצאתי. מצאתי לי רב"

יתכן מאוד שבלי הרב הצהרת בלפור לא הייתה יוצאת לפועל.

ויש עוד דוגמאות.

אני רוצה גם להביא פה כמה דוגמאות מיני רבות על ההערכה העצומה אל הרב (הכל מויקיפדיה):

1. החפץ חיים שמע בזמן הכנסייה הגדולה הראשונה שהתקיימה בווינה בשנת תרפ"ג דברי פגיעה ברב קוק, ואז הגיב החפץ חיים: ”הערענדיג אזעלכע ווערטער דארף מען קריעה רייסען!” (תרגום מיידיש: לשמע דברים כאלו יש לקרוע קריעה!). כמו כן סירב ללחוץ את ידיהם של בני המשלחת הירושלמית ואמר להם: ”לאלה שעושים מחלוקת נגד רבה של ירושלים איני נותן שלום!” והוסיף: ”דעו לכם כי הוא קדוש וטהור, וכל הנוגע בו לא יינקה.”

2. הרב שלמה זלמן אוירבך שהכיר את הרב קוק בצעירותו אמר עליו לרב משה צבי נריה שהיה מתלמידי הרב קוק: "הרב היה גאון מופלא וקדוש עליון". בהזדמנות אחרת אמר לרב נריה: ”הרב היה גדול בכל, איש האשכולות. מאיזה צד שהיית מתבונן בו, היית רואה את גדולתו, את יחידותו. גאון ששלט בכל מכמני התורה, בנגלה ובנסתר, צדיק בכל דרכיו ובכל מעשיו, בדקדוקי מצוות ובמעלות המידות, בשקידת הלימוד ובמעשי החסד.” ועוד אמר על הרב קוק: ”לא היו גדולים כמוהו בדורו. זו הייתה גדלות מיוחדת. הרב היה גדול לא רק בדורו אלא בדורות!”

3. הרב שלמה אלישיב אמר לרב אריה לוין על הרב קוק שהוא ”כליל השלמות: שלמות בגאונות, שלמות בצדקות, שלמות במחשבה ושלמות בהנהגה”.

4. עוד סיפר הרב הוטנר שרבו, "הסבא מסלבודקה", אמר לו על הרב קוק: ”הרב קוק לא למד בישיבות המוסר, אך הוא הצורה של המוסר.”

(חסדי, אני יודע שהמידע הזה ידוע לך כבר, זה לתועלת הציבור..)

אם הרב קוק רצה להשפיע, ואני בטוח שהוא רצה,

למה הוא השתמש בכתביו בשפה מאוד קשה להבנה?

בעבר הרחוק חשבתי שזה בגלל התקופה בה הוא חי ופער הדורות בינינו, שגורם לזה שכל משפט דורש הרבה תשומת לב לפני שבכלל מתחילים להבין את הפשט שלו.

אבל אז קצת התבגרתי והכרתי כתבים רבים נוספים שנכתבו בימי חייו ואף הרבה לפניו, והם הרבה הרבה יותר פשוטים להבנה.

אני לא מדבר על הרעיונות העמוקים שבוודאי לא תמיד קל להבינם, אלא על המילים והניסוח בהם הוא השתמש.

התנ״ך הרבה יותר קל להבנה מכתבי הרב קוק.

משנה? עוד יותר קל.

רש''י? משנה תורה? שולחן ערוך?

רמא? משנה ברורה/חפץ חיים? הרב עוזיאל?

האמת היא שרוב הספרות שאני מכיר לפחות, לא נכתבה בעברית כלל אלא בארמית/יידיש/ערבית, תלוי במקום ובתקופה. לכן התייחסתי למעלה רק לספרים שנכתבו במקור בעברית ולא למשל לספר הכוזרי.

"ד“ר פרידריך לאֶווענבערג ישב תפוש ברוב שרעפיו בתוגה עמוקה אצל שלחן־השיש העגול בבית המשתה אשר הסכן הסכין מכבר לבקר בו." (תרגום סוקולוב ל'תל אביב' של בנימין זאב הרצל).

"הספרות החדשה – מלבד שעד היום לא זכתה עוד לסנקציה גמורה מצד חלק חשוב של האומה בתור מורה דרך ומחנכת, הנה היא בעצמה, מצד מעוט כמותה, אינה מספקת. אין בה, כידוע, אלא כדי טעימה קלה, כדי לקיקה, אבל לא כדי סעד הלב, כדי שביעה ממש." (ביאליק)

"וידעת, והוספת בינה על אשר אתה יודע, כי החורבן הוא חורבן נפשך, והמשחית הוא המשחית אשר בחייך, אשר חיית בארצות זרים ואשר דבקו בך עד כה. זכור זאת, כי לגורלך אתה עומד בזאת! והיה כי תוסיף להתבונן ולהתעמק, וראית, כי מתחת לחרבות עוד גחלת יתומה לוחשת, אשר ניצלה במסתרים מרוח החיים ההם, ורוח הארץ נושבת בה להחיותה." א.ד. גורדון.

העברית של הראי"ה קוק דומה יחסית לעברית הספרותית של זמנו. יתכן מאוד שקל לך יותר להבין את העברית של נביאים ראשונים, או של רש"י, מאשר את העברית שכתבו בזמן הראי"ה. [סביר שלהבין את העברית של ספר איוב, או של המתרגמים לבית אבן תיבון יהיה לך יותר קשה להבין.].

מדברים שקראתי

לפחות חלק. 

זה יותר עניין של הרגל. עם הזמן זה נהיה זורם ממש והכי מדויק וברור שיש

אני חושבת שהכל שמרבים לקרא

הסגנון והמילים יותר ברור

בערך כמו שככל שקוראים יותר כתב רשי אז הקריאה שוטפת 

לך זה פשוט.

לאדם רגיל זה מאוד מסובך.

תפתחי לדוג' בגרות בתנ"ך לבית ספר ממלכתי (לא דתי)

יש שם שאלות בהבנת הפסוקים שלך זה ישמע מצחיק. אבל להם זה לא פשוט כי הם לא רגילים לשפה הזאת.

כך גם אצל הרב קוק. השפה הבסיסית שלו פשוטה רק למישהו שיש רקע וכו'

מה גם שיש לא מעט רבדים נוספים בדברים שהוא כתב, אותם כבר ממש קשה להבין.

אפשר דוגמאות, למשפטים שבהן הראי"ה קוק אומר תכנים פשוטים יחסית, בעברית הרבה יותר קשה להבנה מהעברית של המשפטים שציטטתי, ושל המשפטים שאני מצטט פה בהמשך?

לא התרשמתי שהכתיבה הרגילה שלו קשה יותר מבחינת השפה. [אולי במקומות שבהן הכתיבה היא בשפה מאוד שירית].

מתחום התרגום הישן של אגרות צפון-

"כאשר שפרה לנו העת, זה לא כביר, אחרי הִפָּרְדֵנוּ שנים רבות, להשתעשע יחד שעה קלה, בעברך דרך עיר מושבי, לא פללת אז, נפתלי יקירי, כי נושא הענין, שעליו הטפנו מלים, יקח לבבי לאורך ימים, וכי יהיה עוד כל מעיָני בו גם עתה."

"או אולי תשמח, ידידי בנימין, ואלפי אנשים שמחשבותיהם כמחשבותיך, בזאת, כי כל אלה מצאו עמדתם רק בקרב חוג מפלגת בעלי משרה, וכי יש תקוה — לא נפלאת היא ולא רחוקה — כי עוד מעט יגרשו גם משם, ותכנית החיים, שאדניה הטבעו על מוסדות "האשר" "וההשתלמות", המרחפת בין השמים והארץ, תוכל ותחל להשען רק על עצמה."

"בראותך את האור, את ציר השמים על הארץ, המעורר והמושך את הכל לחיים ויעתיקהו מן החיים והלאה; אשר על ידו נשקיף ונתבונן על כל המציאות כלה, וכל הנמצאים עוטי אור שונים ונפרדים למראה עינים בשלל צבעיהם; או את אויר הרקיע המקיף את מלוא רוחב כדור הארץ, אשר יקבל אל תוכו את קרן האור ויכונן אותה להשתמש בה לצרכי התבל"
 

א', הרב בעצמו לא כתב ספר לציבור. הוא כתב דברים לעצמו, ואחרי זה בנו הרב צבי יהודה או הרב הנזיר ערכו דברים שלו, ועשו מזה ספרים לציבור (חלק במצוותו, חלק לא, אבל בכל אופן, כשהוא כתב את הדברים, הוא לא כתב אותם לציבור). כשאתה קורא לדוגמא מאמרי הראי"ה, דברים שהוא כתב בעלונים, או אגרות הראי"ה, השפה הרבה יותר פשוטה (אם כי עדיין קצת קשה להבנה, משום שפעם השפה הייתה יותר רהוטה).

ב', יש ספרים שמדקדקים איך הניסוח של הרב הוא ע"פ הקבלה וכתבי האר"י. הרב בא להנגיש את תורת הסוד. ולכן השפה מעט עמומה, כפי שספרי סוד כתובים (לא יודע אם זו הייתה מטרתו, אבל נגיד מורה-נבוכים הרמב"ם כותב בפירוש שהוא מצפין את סודותיו, כדי שרק מי שראוי להבין את הדברים יבין אותם. אם אדם לא ברמה הרוחנית הנדרשת, הסודות רק ישברו אותו).

יש הרבה דברים שהרב קוק כתב בעצמו.
האם יש לנו אותם? זה כבר עניין אחר.

כל מה שנובע משמונת הפנקסים שלו ושנערך מהם הוא נושא כשלעצמו האם הדברים שנכתבו יכולים לעבור בצורה נכונה מפנקס לאדם אחר.

ובאופן כללי, מכיוון שהרב קוק בפירוש נתן את הכתבים השונים שלו לקבוצה של תלמידיו השונים כדי לערוך את אורות הקודש וכן נערכו גם לדברים אחרים האם הדברים הם "המקור" או שהם "נאמנים למקור" באופן יחסי.

תחילת אורות התשובה, הקדמה ו3 פרקים ראשונים נכתבו על ידי הרב קוק.

עין איה נכתב על ידי הרב קוק בעצמו.

לגבי ספרים שמדקדקים את הניסוח של הרב קוק על פי כתבי הקבלה והאר"י אני לא חושב שזאת הייתה מטרת הכתוב אבל האם יש רע בכך שהעורכים השונים מבצעים את העבודה הזאת? שיהנו.

לגבי מורה נבוכים.

ממש ממש לא.

הרמב"ם לא מנסה "להצפין" את סודותיו כדי "שרק מי שראוי להבין יבין" אלא מטבע הדברים שהם לא פשוטים לגמרי ככל הנראה רק אדם בעל תכונות שונות וענווה יוכל באמת לרדת לשורשו של הספר ולהבין ממנו את מה שהרמב"ם רוצה להעביר. אין מטרת מורה נבוכים להסתיר או להצפין בצורה חד משמעית.

גם אורות התשובה שהרב קוק כתב בעצמו, אני לא בטוח שהוא כתב את זה כדי שזה יהיה ספר שנגיש לציבור. לעומת שאר הפרקים באורות התשובה שהם ליקוטים מכתביו האחרים, שלושת הפרקים הראשונים נכתבו כרצף אחד. עין אי"ה, הלשון של הרב הרבה יותר ברורה משאר הספרים שלו באמת. בוודאי שהרב קוק כיוון לכך, הוא אמר בעצמו שלא היה דבר שהוא כתב שאין לו סמך מכתבי האר"י.

לגבי מורה-נבוכים, ממש ממש כן. הוא כותב במפורש את זה, תסתכל בהקדמה. אני לא מרגיש צורך להוכיח דבר שנכתב שם במפורש. אמנם, הרמב"ם כתב שגם מי שלא יצליח להגיע לסודות, יפיק תועלת מחלק מהספר, כי הרמב"ם סגנן הרבה מהספר בצורה של שני רבדים, כך שיש רובד פשט, שהאדם הפשוט יבין בצורה אחת, והמעיין יפיק מזה את הרובד השני. יש חלקים שלאדם הפשוט לא תהיה כלל תועלת, כך הרמב"ם כותב בעצמו. כמובן, וודאי שהרובד העמוק יותר איננו סותר את הרובד החיצוני, אלא מעמיק יותר וחושף את סודותיו של הרמב"ם, שכתב שלא רצה ללכת לקבר וסודותיו עמו, אך גם לא יכל לכתוב אותם בצורה מפורשת בספר (מכמה סיבות, תעיין שם).

אתה חושב שהמציאות היא א'.

אני חושב שהמציאות שונה.

בוא נישאר חברים ונשאיר לרמב"ם ולרב קוק לריב ביניהם.

ציטוט ממורה-נבוכים (תרגום אבן תבון): "ואין הכוונה במאמר הזה להבינם כולם להמון, ולא למתחילים בעיון ולא ללמד מי שלא יעיין רק בחכמת התורה, רצוני לומר תלמודה; כי עניין המאמר הזה כולו וכל מה שהוא ממנו, הוא חכמת התורה על האמת. אבל כוונת המאמר הזה להעיר איש בעל דת, שהורגלה בנפשו ועלתה בהאמנתו אמיתת תורתנו, והוא שלם בדתו ובמידותיו, ועיין בחכמת הפילוסופים וידע ענייניהם, ומשכו השכל האנושי להשכינו במשכנו, והציקוהו פשטי התורה.....ולא יבקש ממני המשכיל ולא ייחל שאני כשאזכור עניין מן העניינים שאשלימהו, או כשאתחיל לבאר עניין משל מן המשלים שאשלים כל מה שנאמר במשל ההוא. זה אי אפשר למשכיל לעשותו בלשונו למי שמדבר עמו פנים בפנים, כל שכן שיחברהו בספר שלא ישוב מטרה לכל סכל (יחשוב שהוא חכם) יורה חִצֵי סכלותו נגדו....אם כן, לא תבקש ממני הנה זולת ראשי פרקים. ואפילו הראשים ההם אינם במאמר הזה מסודרים ולא זה אחר זה, אבל מפוזרים ומעורבים בעניינים אחרים ממה שנבקש לבארו. כי כוונתי שיהיו האמתיות מושקפות ממנו ואחר ייעלמו, עד שלא תחלוק על הכוונה האלהית, (אשר אין ראוי לחלוק עליה), אשר שָׂמה האמתיות המיוחדות בהשגתו נעלמות מהמון העם, אמר: "סוד ה' ליראיו" (תהלים כה, יד)....וכבר ייעדנו בפירוש המשנה שאנחנו נבאר עניינים זרים בספר הנבואה, וספר ההשוואה, והא ספר יעדנו שנבאר בו ספיקות הדרשות כולם אשר הנראה מהם מרוחק מאד מן האמת יוצא מדרך המושכל והם כולם משלים. וכאשר החילותי זה שנים רבים בספרים ההם וחברתי מהם מעט, לא ישר בעינינו מה שנכנסנו בביאורו על הדרך ההיא, מפני שראינו שאם נעמוד על ההמשל וההעלם למה שצריך העלמתו, לא נהיה יוצאים מן הדרך הראשון ונהי מחליפים איש באיש ממין אחד. ואם נבאר מה שצריך לבארו יהיה זה השתדלותנו בלתי נאות בהמון העם. ואנחנו אמנם השתדלנו לבאר ענייני הדרשות וגילויי הנבואה להמון. וראינו עוד שהדרשות ההם אם יעיין בם סכל מהמון הרבנים לא יקשה עליו מהם מאומה, כי לא ירחיק הסכל הנמהר הערום מן ידיעת הטבע המציאות, הנמנעות. ואם יעיין בם שלם חשוב לא ימלט מאחד משני דברים, אם שיקחם כמשמעם ויחשוב רע באומר ויחשבהו לסכל ואין בזה סתירה ליסודי האמונה. או שישים להם תוך, וכבר ניצל, ויחשוב טוב על האומר, יתבאר לו התוך שבמאמר ההוא או לא יתבאר. ואמנם עניין הנבואה וביאור מעלותיה ופירוש משלי ספריה יתבאר בזה המאמר בדרך אחד מן הביאור. ומפני אלו העניינים הנחתי מחבר שני הספרים ההם כפי מה שהיו, והספיק לי מזיכרון יסודות האמונה וכללי האמיתות בקיצור ורמזים קרובים לביאור עם מה שזכרתיו בחיבור הגדול משנה תורה.

אבל המאמר הזה דברי בו עם מי שנתפלסף, כמו שזכרתי, וידע חכמות אמתיות, והוא מאמין לדברים התוריים, נבוך בענייניהם אשר ערבבוהו בהם השמות המסופקים והמושאלים....ואני יודע, כי כל מתחיל מבני אדם שאין לו מאומה מן העיון יקבל תועלת בקצת פרקי זה המאמר. אמנם השלם מן האנשים בעל הדת הנבוך כמו שזכרתי, הוא יקבל תועלת בכל פרקיו, מה מאד ישמח בהם ויערבו לו לשמעם. ואמנם המבולבלים שמוחם מזוהם בדעות שאינם אמיתיות ובדרכים המטעים, ויחשבום חכמות אמיתיות, ויחשבו שהם בעלי עיון, ואין ידיעה להם כלל בדבר שיקרא חכמה על דרך האמת, הם יברחו מפרקים רבים ממנו. ומה מאד יקשו עליהם, מפני שאינם משיגים להם עניין, ובעבור שמתבאר מהם ג"כ פיסלות דברים מזוייפים אשר בידיהם אשר הם סגולתם וממונם המוכן לצרותיהם. והשם יתברך יודע שאני לא סרתי היותי מתיירא הרבה מאד לחבר הדברים אשר ארצה לחברם בזה המאמר, מפני שהם עניינים נסתרים, לא חובר כלל בהם ספר זולתי זה באומתנו בזמן הגלות הזה, ואיך אתחיל אני עתה ואחבר בהם. אבל נשענתי על שתי הקדמות. האחת מהם אומרם בכמו זה העניין, עת לעשות לה' הפרו תורתך. והשנית אומרם, וכל מעשיך יהיו לשם שמים. ועל שתי הקדמות אלה נשענתי במה שחיברתי בקצת פרקי זה המאמר. סוף דבר אני האיש אשר כשיציקהו העניין ויצר לו הדרך ולא ימצא תחבולה ללמד האמת שבא עליו מופת אלא בשיאות לאחד מעולה ולא יאות לעשרת אלפים סכלים, אני בוחר לאמרו לעצמו, ולא ארגיש בגנות העם הרב ההוא, וארצה להציל המעולה האחד ההוא ממה שנשקע בו ואורה מבוכתו עד שישלם וירפא" (מתוך פתיחה למורה-נבוכים).

ואל תדאג, אנחנו בכל מקרה נישאר חברים....😜

אגב, יש לי מורה-נבוכים עם תרגום הרבה יותר נוח לקריאה, אוכל לשלוח לך שבוע הבא לאישי, אם אתה רוצה. לחלופין אני יכול לכתוב לך מעין "שוטנשטיין" קצר בסוגריים, אם אתה לא מצליח להבין מלשון הרמב"ם מה הוא מתכוון.

הוא עצמו אמר

שכל כתביו/אמרותיו מיוסדים על דברי האר"י ז"ל

ממילא הוא פשוט כותב (לעצמו/לאחרים) ומשתמש במושגים מתוך תוה"ק/ על פי דברי האר"י. 

מה הקשר שזה מיוסד? להנגיש את הקבלה=להתבסס על תורת הסוד. אלא שהוא כותב אותם בצורה מונגשת יותר וברורה יותר. הרב קוק לא עשה העתק הדבק מספרים של האר"י וערך אותם בצורה שונה. הוא כתב בסגנון שלו, והסתמך ביסודות של הרעיונות שמופיעים בכתבי האר"י. חלק מלשונותיו לקוחות מהקבלה ומהאר"י ג"כ, אבל זה לא סותר את העובדה שהוא הנגיש יותר את תורת הקבלה.

ושם זה היה מובא.

ולגבי כל מה שכתבת

חוץ מהספר ריש מילין

זה לא נשמע שהוא ניסה להנגיש את תורת הסוד

ואם כבר

העניין של הסוד זה להתבונן בתוכן, בפנימיות של הדבר ולהבין איך הוא תורם למציאות ה בעולם כולו

ממילא הגישה של ההתבוננות בפנימיות והבנה שהחיצוניות היא  רק קליפה

מובנת הרבה גם בדרך שלו מבחינה לאומית

כלפי אנשי ה"יישוב הישן" מצד אחד ומצד שני כלפי אנשי ה"יישוב החדש".

רוב המוכר לנו כ'כתבי הרב', הם הקבצים והפנקסים שכתב לעצמו וספרי ה'אורות' שנערכו מהם. הדברים הללו הם מעין סיכומים שהרב כתב לעצמו ובהמשך, התחיל בעצמו ובעיקר נתן לתלמידיו לערוך ולהוציא.  גם העריכה וההוצאה, היו בראש שהספרים מיועדים למי שישב וישקוד עליהם ולא לקריאה של שבת אחרי הטושנט.

לעומת זאת הדרשות (כמו ספר 'מדבר שור', הדרשות שבתוך 'חבש פאר', 'דברים שבע"פ' בתוך 'מאמרי הראיה' ועוד) וכן הספרים שנכתבו ע"מ להוציא (כמו עין איה, אדר היקר, עקבי הצאן וכד') - הרבה יותר מובנים. הפער עדיין בהבנה, כן יכול להיות מוסבר בפער הדורות (הן השפה והן הנושאים הבוערים) וכן בזה שבסופו של דבר, הרב התלבט בעצמו "עד כמה להנמיך רזי עולם ומה הגבול של 'למכסה עתיק'" (איגרת שעח).

שהוא מתבטא ככה

כי הוא מביע ממש את רחשי ליבו ומחשבותיו

ממילא הן יוצאות בצורה יותר עמוקה כולל מילולית, מילים וביטויים לא יומיומיים מצד אחד

מצד שני, ממה שראיתי  כן מסגנן את התוכן  עם ביטויים  שכותב אותם בכמה אופנים.

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה