לכן ציינתי פורים משולש.

אגב, טקס יום הזכרון אמור היה להערך- אמש, אבל נדחה בשל צאת השבת המאוחרת. אפשר וצריך היה לדחות לבוקר.

כמו במדורות ל"ג בעומר שחל ביום א', כשדוחים אותן מהלילה ליום. נכון שבאור יום הן עושות פחות רושם, אבל זה המצב, וזה מה שיש. 

ובמיוחד השנה שבתי ספר ילמדו למחרת. הורים רבים ידאגו להקדים את המדורות לשבת עצמה. כדי לסיים מוקדם בכדי שהילדים יספיקו ללכת לישון מוקדם.

טוב עושה המדינה שדוחה את הטקסים ביותר כדי להמנע מחילול שבת.

ובכל מקרה. לא שייך להגיד הלל שכולם נוהגים מנהגי אבלות בגלל יום הזכרון.

מי אמר שצריך להודות לה' על המדינה עם הלל דווקא בה' באייר עצמו? בגלל שהכריזו עצמאות? ניתן להודות יום אחרי, במיוחד אם זה ימנע חילול שבת

ויש עומק בדבריו כי למדנו הלל על הגאולה מצדקיהו שלא אמר ולכן לא נהיה משיח ועיין היטב.

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=848711&forum=scoops1

שנים שמרו על המסורת של הרב כהנמן זצ"ל והניפו. כשהתחדדו הפערים שם, בחורים מהקבוצה שטוענת ליותר נאמנות לדרך הרב שך, היו מנסים כל שנה להוריד. בשנים האחרונות מאבטחים את הדגל.

תחנון שמעתי שאומרים, אבל לא הייתי שם.

משום מה, אתה רואה הכל בהסתכלות צינית. אז נחזור בשבילך:

הדתיים לאומיים לא מתגייסים בשביל לרצות מישהו, אלא כי סוברים שזה מה שנכון וצריך לעשות. ממילא זה שאחרים אולי לא מתייחסים אליהם יפה - לא רלוונטי.

באותה מידה הרב כהנמן זצ"ל, לא הנהיג להניף דגל כדי לרצות מישהו, אלא כי הוא בגדלותו סבר שכך נכון וראוי לעשות, ממילא זה בכלל לא רלוונטי איך אחרים מתייחסים אליהם (גם אם נקבל, ואיני מקבל, את טענותיך).

במקום לשאוף להסדרה אידאולוגית/ פוליטית/ ארגונית בין דת"לים לחרדים, או ליזום סוג של אמנה כלשהי, בדומה לגביזון מדן, הם שופכים שמן למדורה, הם הדת"לים.

קמפיין גיוס חרדים שהובילו סמוטריץ' ואנשיו לא הוסיף להם נקודות אצל הקפלניסטים. נהפוך הוא, זו עובדה.

ואני לתומי חשבתי ששני המגזרים חולקים רמב"ם משותף ושו"ע משותף.

לא מינה לא מקצתה.

במקום לראות בדגל על פונוביז', אור גדול, התגובה שלך היא שהם אישה מוכה. למה לחפש בכל נושא את החושך?

ויש הטוענים שהגיע הזמן להסירו מהטעמים שמניתי, ועוד רבים אחרים.

* כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה. אמרו חכמים  'כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם. ועוד ציוו ואמרו, 'אל תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן'. ועוד ציוו ואמרו, 'אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות', 'וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון. וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות.

*אין המלך נלחם תחלה אלא מלחמת מצוה, ואי זו היא מלחמת מצוה זו מלחמת שבעה עממים ומלחמת עמלק ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם

מלחמת מצוה אינו צריך ליטול בה רשות בית דין אלא יוצא מעצמו בכל עת וכופה העם לצאת.

אבל פיקודי השם ישרים משמחי לב.

נסה להתמודד עם הסתירה לכאורה.

בהצלחה.

אולי שיעשו הסכם- שאלו יתנו להם להניף דגל ביום העצמאות של ישראל בשקט, ואלו יתנו להם להניף דגל ביום העצמאות של ליטא בשקט.

שמעתי אתמול שיש קהילה לא קטנה של חרדים מרמת בית שמש ד' (אאלט) שיצאה עם דגלי ישראל כדי להביע סולידריות.

זה מראה שכנגד הקיצוניות (שהחריפה בגלל שהסיבות האידיאולוגיות של פעם הרבה פחות קיימות וממילא עכשיו ההתנגדות היא בעיקר גזירת הכתוב שצריכים לקיים באדיקות כדי לשמר), יש אנשים עם נפש ישרה, שבעז"ה יצליחו להשפיע כמה שיותר שם, שמפיחים תקווה לשותפות אמת עם הציבור החרדי בכל המישורים.

חילונים תמיד לא שומעים לרבנים (וגם מחללים שבת), ודתיים שעושים מדורות במוצש לא יחללו שבת בגלל המדורה. אז למי האמירה מופנית?

אבל המשטרה כן צריכה אם הם מתחילים להגיע למירון מיד בצאת שבת כנל מכבי אש בכל הארץ

בנוסף אם ידחו את לג בעומר ביום חילונים יחגגו ביחד עם כולם הם האחרונים שחשוב להם התאריך המדויק 

אם בחסידות מסוימת, מזמינים עשרים אוטובוסים לחצי שעה אחרי צאת שבת, עשרים נהגים יחללו שבת בגללם.

מפעם לפעם אני שומע נוסעים שמתנפלים על נהגי אוטובוסים בגלל שלא התחילו לאסוף בתחנות, שתי דקות אחרי צאת השבת.

שמישהו יסביר להם, ששמירת שבת מחייבת את כולם.

כן, גם על זה צריך לדבר בפני הציבור.

לק"י

וזה היה יוצא בראשון, היו דוחים ליום שני (לפחות בשנים האחרונות) ואז את המדורות היו עושים בראשון בלילה.

לא שמעתי אף פעם שמציעים לעשות ביום.

ולא ראינו אינה ראיה

הרבנים הראשיים שלפניו ואחריו סברו שאיננו יכולים לדרוש מהציבור להזיז את יום העצמאות ובעצמינו להתעלם מההזזה שנעשתה לדרישתנו. בסופו של דבר, תקפו של היום הוא בגלל שרבני הארץ קבעו אותו וזה מה שהם קבעו.

אפשר לעיין בסיכום הדעות בכרך החדש של מקראי קדש של הרב משה הררי שליט"א

אבל מי אני שאשים את ראשי בין ההרים הגבוהים.

ושוב, וכפי שציינתי בפתיח, לא שכיח שיחול בפועל בה' באייר, ובדרך כלל הוא יוקדם או יאוחר.

אלא שההלכה אמורה להיות עקבית, לפיכך משעה שהכריזו מלבוש הלכתי- קריאה בתורה, והלל, דין הוא שיהיה בה' באייר, ובה' באייר בלבד.

יוער בהקשר זה כי ימי צום שנופלים בשבת נדחים לימי ראשון, אך כאמור לא מצינו דחיית אמירת הלל.

הטקסים הממלכתיים יכול שיערכו מתי שיערכו, ואין זה מענייננו.

ובהחלט זה ענייננו, לא פחות מזה שיש שנים שאנחנו מבטלין לחלוטין מצוות שופר ולולב מדאורייתא, שמא יהודי אחד יחלל שבת בגללן.

אבל לא דחו ולא הקדימו בהתאמה ללוחות זמנים פוליטיים.

זה דבר ראשון

שנית, לגבי הרבנות הראשית, לא ידוע לי שהממסד הפוליטי מתחשב בדעתה.

נהפוך הוא, יום הקדיש הכללי נקבע לעשרה בטבת, וכך היה עד שהמפ"םניקים הטילו וטו על אירוע שיש בו סמן דתי, וקבעו במקומו את כ"ז בניסן בהתרסה נגד ההלכה היהודית שאוסרת מנהגי אבלות בניסן.

באחד עשר, בשנים עשר, בשלושה עשר, בארבעה עשר, בחמישה עשר.

איך זה קשור לה' באייר. תמהני.

העובדה שכשזמן הקריאה חל בשבת - (בפעל בלוח הקבוע זה דווקא ט"ו, אבל בזמן חז"ל יכל גם י"ד לצאת) - מקדימים את הקריאה לכולם מזמנו המפורש במגילה ליום קודם, בגלל החשש שזה יגרום ליהודי אחד לחלל שבת. זו אחת הסיבות (בנוסף לתקנת הכפרים) שלמעשה מגילה נקראת בימים הללו.

אותו דבר ביום העצמאות. ראתה הרבנות שאם יציינו בזמנו, יהודים יחללו שבת ולכן הזיזה יום.

הכותרת היא יום עצמאות משולש.

דהיינו בדומה לפורים דמוקפין, שאין בו הלל, שמקדימים קריאת מגילה, אבל אומרים על הניסים בט"ו. צריך לתקן שמקדימים או דוחים את פרס ישראל וחידון התנ"ך, כדי למנוע חילול שבת, אבל הלל יאמר בעיתו ובזמנו.

כל כך פשוט.

(כלומר, איני אומר שאין שום יסוד לסברתך, הרב גורן זצ"ל אכן סבר כך. אבל כל שאר רבותינו שליט"א וזצ"ל, הרבנים הראשיים שלפניו ושלאחריו לא סברו כמותו)

הרי המנדט הבריטי היה צפוי להסתיים רק בחצות הלילה, כלומר אור ל-ו' באייר, ולפי ההיגיון רק לאחר סיום המנדט היה ראוי להכריז על השלטון החדש בארץ ישראל.

אלא שבאותה השנה ו' באייר היה שבת, לכן הקדימו את ההכרזה לצהרי יום שישי ה באייר כדי לא להכריז על הקמת המדינה בשבת, וזאת למרות שהשלטון בארץ עוד היה של הבריטים באותן השעות.

בחסדי ה' הם ריחמו עלינו, שלא נצטרך לעשות מנגלים בשיא החום והלחות של הקיץ הארצישראלי, והם התנדבו להקדים את יציאתם לאמצע חודש מאי.

ויש לי ווידוי קטן - לא עשיתי היום מנגל...

כי למרות שהנפש שלך לא נהנתה הנשמה כן

(כמובן, לכבוד היום כן התארגנו על נטילת ידים ואוכל בשרי. כנראה שביום אחר בתנאים אלו היינו מסתפקים בנשנוש)

(תכננתי גם ללכת בסוף צץ משהו)

אני לא יודע מה יש לך להשיב.

עוד בעניין זה, לא אומרים הלל בפורים כי זה נס שאירע בחוץ לארץ, וגם תכנית החלוקה התקבלה בחוץ לארץ. כדאי לשים את הדברים על השלחן, ולציין את העובדות.

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים