שלום, אשמח מאד לדעתכן, שיתופים מחזקים ועצות פרקטיות. מצטערת מראש על האורך...
הבן הבכור שלנו בן 2.7. ילד מקסים ומוכשר, חכם, וורבלי ורגיש. אחריו יש לנו תינוקת בת 8 חודשים.
לאחרונה הוא מאד מקנא בה, בעיקר מאז שהתחילה לזחול.
חוץ מזה יש לו פחדים חדשים, או שהתעצמו, מכל מיני דברים, ואפילו ממתקנים פשוטים בגן שעשועים. (נדנדה, מגלשה)
כבר לפני קרוב לשנה, מבחינתי הייתי בעניין לגמול אותו, אם הוא מצידו רוצה. לא רציתי לחכות לאחרי הלידה.
אני בגישה לחכות למוכנות רגשית של הילד, ולכן ברגע שהוא ביקש מעצמו תחתונים או לעשות בשירותים - קנינו את כל הציוד.
בסופו של דבר הוא לא באמת עשה בשירותים או בסיר וגם לא הסכים להישאר רק עם תחתונים.
זה חזר על עצמו כמה פעמים, ובכל פעם כזאת חשבתי שאנחנו מתחילים גמילה, אבל זרמתי עם הרצון שלו.
הפרידה מהטיטול נמצאת בשיח אצלנו בבית, התחתונים נמצאים במגירה שלו, הוא מידי פעם יושב על הסיר (עם טיטול).
אחר כך ילדתי, אחר כך הגיע החורף. עכשיו אני מאד רוצה לגמול אותו. משתדלת לא לשדר לחץ בנושא.
בגן שלו יש המון דיבור על גמילה, הגננת שלו מאד פעילה בעניין, כל כמה זמן יש עוד ילד שנגמל.
בזמן האחרון היא גם ממש לוחצת עליי מה יהיה עם הגמילה. הוא ממש מהאחרונים בגן שעדיין עם טיטול.
לפני כמה ימים החלטנו שנתחיל והפעם בלי לסגת בעז"ה, בפרט שבשיחה איתו הוא הביע הרבה עניין.
הגיע היום שקבענו מראש. לבשנו תחתונים, השתדלנו לעבוד לפי כל העקרונות המומלצים.
במשך כמה שעות זה הלך טוב, הוא פספס בתחתונים וגם ישב הרבה בסיר (לא הסכים בשירותים).
בשלב מסוים הוא עשה יציאה מלאה בסיר. התלהבנו והחמאנו אבל לא בצורה יוצאת מגדר הרגיל.
מיד אחרי זה הוא פשוט סירב ללבוש תחתונים! הוא בכה בכי נואש, במשך המון המון זמן,
שהוא רוצה טיטול (כולל ניסיון לטיעונים הזויים וחמודים נוסח "ה' אמר שמותר רק טיטולי").
ניסינו לשכנע, להתעלם, להסביר. כלום לא עזר. חששנו שבסופו של דבר ניצור אצלו ריאקציה או משהו, ונתנו לו טיטול.
במשך היום ניסינו שוב להציע תחתונים והוא סירב. מאוחר יותר הוא ביקש שנזרוק את כל התחתונים שלו לפח והיום בבוקר הציע את זה שוב...
מזכירה שוב שהוא מצד אחד ילד חכם עם הבנה מעולה, ומצד שני רגיש מאד, הוא יודע להיות היסטרי ולהילחץ.
לכן השתדלנו במשך השנה האחרונה להסביר לו הרבה על התהליך, על היציאות, קראנו ספרים ועוד, השתדלנו לעשות הכל בעדינות ובקצב שלו.
המחשבות של "אולי עשינו טעויות במהלך הדרך" מתסכלות אותי, כי בסך הכל השתדלנו להגיע מוכנים לתהליך וגם לפעול לפי האינסטינקטים שלנו.
מרגישה שיש כל כך הרבה לחץ והאשמה בנושא (אם לא תעשי את זה נכון הוא יפתח עצירות / רגרסיה / פחדים משירותים / יפספס עד גיל 10 / פשוט תגמלי וזהו/ וכו').
זהו, לא יודעת איך להמשיך מכאן. לחכות חודש חודשיים? להניח לנושא? לפנות ליועצת גמילה? לנסות שוב עוד כמה ימים? פרסים? אדישות?
תודה לכל מי שקראה עד כאן
